ויקרא
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/leviticus/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 ויקרא יֵשׁוּעַ אל משה, וידבר אליו מאוהל מועד לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: איש כי יקריב מכם קרבן לישוע — מן הבהמה תקריבו את קרבנכם: מן הבקר ומן הצאן.
3 אם עולה קרבנו מן הבקר — זכר תמים יקריבנו; אל פתח אוהל מועד יקריב אותו, לרצונו, לפני ישוע.
4 וסמך ידו על ראש העולה; ונרצה לו, לכפר עליו.
5 ושחט את בן הבקר לפני ישוע; והקריבו בני אהרון, הכוהנים, את הדם, וזרקו את הדם על המזבח סביב, אשר פתח אוהל מועד.
6 והפשיט את העולה, וניתח אותה לנתחיה.
7 ונתנו בני אהרון הכוהן אש על המזבח, וערכו עצים על האש;
8 וערכו בני אהרון, הכוהנים, את הנתחים — את הראש ואת הפדר — על העצים אשר על האש אשר על המזבח;
9 וקרבו וכרעיו ירחץ במים; והקטיר הכוהן את הכל המזבחה — עולה, אישה, ריח ניחוח לישוע.
10 ואם מן הצאן קרבנו — מן הכשבים או מן העיזים — לעולה: זכר תמים יקריבנו.
11 ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, לפני ישוע; וזרקו בני אהרון, הכוהנים, את דמו על המזבח סביב.
12 וניתח אותו לנתחיו, ואת ראשו ואת פדרו; וערך הכוהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח;
13 והקרב והכרעיים ירחץ במים; והקריב הכוהן את הכל, והקטיר המזבחה; עולה הוא, אישה, ריח ניחוח לישוע.
14 ואם מן העוף עולה קרבנו לישוע — והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו.
15 והקריבו הכוהן אל המזבח, ומלק את ראשו, והקטיר המזבחה; ונמצה דמו על קיר המזבח;
16 והסיר את מוראתו בנוצתה; והשליך אותה אצל המזבח קדמה, אל מקום הדשן;
17 ושיסע אותה בכנפיו — לא יבדיל; והקטיר אותה הכוהן המזבחה, על העצים אשר על האש; עולה הוא, אישה, ריח ניחוח לישוע.
פרק 2
1 ונפש כי תקריב קרבן מנחה לישוע — סולת יהיה קרבנו; ויצק עליו שמן, ונתן עליו לבונה;
2 והביאה אל בני אהרון, הכוהנים; וקמץ משם מלוא קומצו מסולתה ומשמנה, עם כל לבונתה; והקטיר הכוהן את אזכרתה המזבחה — אישה, ריח ניחוח לישוע;
3 והנותרת מן המנחה — לאהרון ולבניו; קודש קודשים היא, מאישי ישוע.
4 וכי תקריב קרבן מנחה, מאפה תנור — סולת, חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן.
5 ואם מנחה על המחבת קרבנך — סולת בלולה בשמן, מצה, תהיה.
6 פתות אותה פיתים, ויצקת עליה שמן; מנחה היא.
7 ואם מנחת מרחשת קרבנך — סולת בשמן תיעשה.
8 והבאת את המנחה אשר ייעשה מאלה לישוע; והקריבה אל הכוהן, והגישה אל המזבח.
9 והרים הכוהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה; אישה, ריח ניחוח לישוע.
10 והנותרת מן המנחה — לאהרון ולבניו; קודש קודשים היא, מאישי ישוע.
11 כל המנחה אשר תקריבו לישוע — לא תיעשה חמץ; כי כל שאור וכל דבש — לא תקטירו ממנו אישה לישוע.
12 קרבן ראשית תקריבו אותם לישוע; ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח.
13 וכל קרבן מנחתך במלח תמלח; ולא תשבית מלח ברית יהוה שלך מעל מנחתך; על כל קרבנך תקריב מלח.
14 ואם תקריב מנחת ביכורים לישוע — אביב קלוי באש, גרש כרמל, תקריב את מנחת ביכוריך.
15 ונתת עליה שמן, ושמת עליה לבונה; מנחה היא.
16 והקטיר הכוהן את אזכרתה — מגרשה ומשמנה, עם כל לבונתה; אישה לישוע.
פרק 3
1 ואם זבח שלמים קרבנו — אם מן הבקר הוא מקריב, אם זכר אם נקבה — תמים יקריבנו לפני ישוע.
2 וסמך ידו על ראש קרבנו, ושחטו פתח אוהל מועד; וזרקו בני אהרון, הכוהנים, את הדם על המזבח סביב.
3 והקריב מזבח השלמים אישה לישוע: את החלב המכסה את הקרב, ואת כל החלב אשר על הקרב,
4 ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, אשר על הכסלים; ואת היורת על הכבד, על הכליות, יסירנה.
5 והקטירו אותו בני אהרון המזבחה, על העולה אשר על העצים אשר על האש; אישה, ריח ניחוח לישוע.
6 ואם מן הצאן קרבנו, לזבח שלמים לישוע — זכר או נקבה, תמים יקריבנו.
7 אם כשב הוא מקריב את קרבנו — והקריב אותו לפני ישוע.
8 וסמך את ידו על ראש קרבנו, ושחט אותו לפני אוהל מועד; וזרקו בני אהרון את דמו על המזבח סביב.
9 והקריב מזבח השלמים אישה לישוע: חלבו, האליה תמימה, לעומת העצה יסירנה; ואת החלב המכסה את הקרב, ואת כל החלב אשר על הקרב,
10 ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, אשר על הכסלים; ואת היורת על הכבד, על הכליות, יסירנה.
11 והקטירו הכוהן המזבחה; לחם אישה לישוע.
12 ואם עז קרבנו — והקריבו לפני ישוע.
13 וסמך את ידו על ראשו, ושחט אותו לפני אוהל מועד; וזרקו בני אהרון את דמו על המזבח סביב.
14 והקריב ממנו קרבנו, אישה לישוע: את החלב המכסה את הקרב, ואת כל החלב אשר על הקרב,
15 ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, אשר על הכסלים; ואת היורת על הכבד, על הכליות, יסירנה.
16 והקטירם הכוהן המזבחה; לחם אישה לריח ניחוח; כל חלב — לישוע.
17 חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם: כל חלב וכל דם לא תאכלו.
פרק 4
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל לאמור: נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות יהוה, אשר לא תיעשנה; ועשה מאחת מהנה:
3 אם הכוהן המשוח יחטא לאשמת העם — והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים, לישוע לחטאת.
4 והביא את הפר אל פתח אוהל מועד, לפני ישוע; וסמך את ידו על ראש הפר, ושחט את הפר לפני ישוע.
5 ולקח הכוהן המשוח מדם הפר, והביא אותו אל אוהל מועד;
6 וטבל הכוהן את אצבעו בדם; והזה מן הדם שבע פעמים לפני ישוע, את פני פרכת הקודש.
7 ונתן הכוהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים, לפני ישוע, אשר באוהל מועד; ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה, אשר פתח אוהל מועד.
8 ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו: את החלב המכסה על הקרב, ואת כל החלב אשר על הקרב,
9 ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, אשר על הכסלים; ואת היורת על הכבד, על הכליות, יסירנה,
10 כאשר יורם משור זבח השלמים; והקטירם הכוהן על מזבח העולה.
11 ואת עור הפר ואת כל בשרו, על ראשו ועל כרעיו, וקרבו ופרשו —
12 והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור, אל שפך הדשן; ושרף אותו על עצים באש; על שפך הדשן יישרף.
13 ואם כל עדת ישראל ישגו, ונעלם דבר מעיני הקהל; ועשו אחת מכל מצוות יהוה אשר לא תיעשנה, ואשמו;
14 ונודעה החטאת אשר חטאו עליה — והקריב הקהל פר בן בקר לחטאת, והביאו אותו לפני אוהל מועד.
15 וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ישוע; ושחט את הפר לפני ישוע.
16 והביא הכוהן המשוח מדם הפר אל אוהל מועד;
17 וטבל הכוהן אצבעו מן הדם; והזה שבע פעמים לפני ישוע, את פני הפרכת.
18 וייתן מן הדם על קרנות המזבח אשר לפני ישוע, אשר באוהל מועד; ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה, אשר פתח אוהל מועד.
19 ואת כל חלבו ירים ממנו, והקטיר המזבחה.
20 ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת — כן יעשה לו; וכיפר עליהם הכוהן, ונסלח להם.
21 והוציא את הפר אל מחוץ למחנה, ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון; חטאת הקהל הוא.
22 אשר נשיא יחטא, ועשה אחת מכל מצוות יהוה, יהוה שלו, אשר לא תיעשנה, בשגגה — ואשם;
23 או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה — והביא את קרבנו, שעיר עיזים, זכר תמים;
24 וסמך ידו על ראש השעיר, ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ישוע; חטאת הוא.
25 ולקח הכוהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה; ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה.
26 ואת כל חלבו יקטיר המזבחה, כחלב זבח השלמים; וכיפר עליו הכוהן מחטאתו, ונסלח לו.
27 ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, בעשותה אחת ממצוות יהוה אשר לא תיעשנה — ואשמה;
28 או הודע אליו חטאתו אשר חטא — והביא קרבנו, שעירת עיזים תמימה נקבה, על חטאתו אשר חטא.
29 וסמך את ידו על ראש החטאת; ושחט את החטאת במקום העולה.
30 ולקח הכוהן מדמה באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה; ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח.
31 ואת כל חלבה יסיר, כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים; והקטיר הכוהן המזבחה לריח ניחוח לישוע; וכיפר עליו הכוהן, ונסלח לו.
32 ואם כבש יביא קרבנו לחטאת — נקבה תמימה יביאנה.
33 וסמך את ידו על ראש החטאת; ושחט אותה לחטאת, במקום אשר ישחט את העולה.
34 ולקח הכוהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה; ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח;
35 ואת כל חלבה יסיר, כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים; והקטיר הכוהן אותם המזבחה, על אישי ישוע; וכיפר הכוהן על חטאתו אשר חטא, ונסלח לו.
פרק 5
1 ונפש כי תחטא, ושמעה קול אלה, והוא עד — או ראה או ידע; אם לא יגיד — ונשא עוונו.
2 או נפש אשר תיגע בכל דבר טמא — או בנבלת חיה טמאה, או בנבלת בהמה טמאה, או בנבלת שרץ טמא — ונעלם ממנו; והוא טמא, ואשם.
3 או כי ייגע בטומאת אדם — לכל טומאתו אשר יטמא בה — ונעלם ממנו; והוא ידע, ואשם.
4 או נפש כי תישבע, לבטא בשפתיים להרע או להיטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבועה — ונעלם ממנו; והוא ידע, ואשם לאחת מאלה.
5 והיה כי יאשם לאחת מאלה — והתוודה אשר חטא עליה;
6 והביא את אשמו לישוע, על חטאתו אשר חטא — נקבה מן הצאן, כשבה או שעירת עיזים, לחטאת; וכיפר עליו הכוהן מחטאתו.
7 ואם לא תגיע ידו די שה — והביא את אשמו אשר חטא, שתי תורים או שני בני יונה, לישוע; אחד לחטאת ואחד לעולה.
8 והביא אותם אל הכוהן; והקריב את אשר לחטאת ראשונה; ומלק את ראשו ממול עורפו, ולא יבדיל;
9 והזה מדם החטאת על קיר המזבח; והנשאר בדם יימצה אל יסוד המזבח; חטאת הוא.
10 ואת השני יעשה עולה כמשפט; וכיפר עליו הכוהן מחטאתו אשר חטא, ונסלח לו.
11 ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה — והביא את קרבנו אשר חטא, עשירת האיפה סולת לחטאת; לא ישים עליו שמן, ולא ייתן עליו לבונה; כי חטאת הוא.
12 והביאו אל הכוהן; וקמץ הכוהן ממנו מלוא קומצו את אזכרתה, והקטיר המזבחה על אישי ישוע; חטאת הוא.
13 וכיפר עליו הכוהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, ונסלח לו; והייתה לכוהן — כמנחה.
14 וידבר יהוה אל משה לאמור:
15 נפש כי תמעול מעל, וחטאה בשגגה מקודשי ישוע — והביא את אשמו לישוע, איל תמים מן הצאן, בערכך כסף שקלים בשקל הקודש, לאשם.
16 ואת אשר חטא מן הקודש ישלם; ואת חמישיתו יוסף עליו, ונתן אותו לכוהן; והכוהן יכפר עליו באיל האשם, ונסלח לו.
17 ואם נפש כי תחטא, ועשתה אחת מכל מצוות יהוה אשר לא תיעשנה — ולא ידע, ואשם, ונשא עוונו;
18 והביא איל תמים מן הצאן בערכך, לאשם, אל הכוהן; וכיפר עליו הכוהן על שגגתו אשר שגג — והוא לא ידע — ונסלח לו.
19 אשם הוא; אשום אשם לישוע.
פרק 6
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 נפש כי תחטא, ומעלה מעל ביהוה, וכיחש בעמיתו בפיקדון, או בתשומת יד, או בגזל, או עשק את עמיתו;
3 או מצא אבדה וכיחש בה, ונשבע על שקר — על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה;
4 והיה כי יחטא ואשם — והשיב את הגזילה אשר גזל, או את העושק אשר עשק, או את הפיקדון אשר הופקד איתו, או את האבדה אשר מצא,
5 או מכל אשר יישבע עליו לשקר; ושילם אותו בראשו, וחמישיתיו יוסף עליו; לאשר הוא לו — ייתננו ביום אשמתו.
6 ואת אשמו יביא לישוע, איל תמים מן הצאן בערכך, לאשם — אל הכוהן;
7 וכיפר עליו הכוהן לפני ישוע; ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה.
8 וידבר יהוה אל משה לאמור:
9 צו את אהרון ואת בניו לאמור: זאת תורת העולה: היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו.
10 ולבש הכוהן מידו בד, ומכנסי בד ילבש על בשרו; והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח; ושמו אצל המזבח.
11 ופשט את בגדיו, ולבש בגדים אחרים; והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור.
12 והאש על המזבח תוקד בו — לא תכבה; וביער עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר; וערך עליה העולה; והקטיר עליה חלבי השלמים.
13 אש תמיד תוקד על המזבח; לא תכבה.
14 וזאת תורת המנחה: הקרב אותה בני אהרון לפני ישוע, אל פני המזבח.
15 והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבונה אשר על המנחה; והקטיר המזבח, ריח ניחוח — אזכרתה לישוע.
16 והנותרת ממנה יאכלו אהרון ובניו; מצות תיאכל במקום קדוש; בחצר אוהל מועד יאכלוה.
17 לא תיאפה חמץ; חלקם נתתי אותה מאישי; קודש קודשים היא — כחטאת וכאשם.
18 כל זכר בבני אהרון יאכלנה; חוק עולם לדורותיכם מאישי ישוע; כל אשר ייגע בהם יקדש.
19 וידבר יהוה אל משה לאמור:
20 זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לישוע, ביום הימשח אותו: עשירת האיפה סולת מנחה תמיד — מחציתה בבוקר ומחציתה בערב.
21 על מחבת בשמן תיעשה; מורבכת תביאנה; תופיני מנחה תקריב לריח ניחוח לישוע.
22 והכוהן המשוח תחתיי מבניו יעשה אותה; חוק עולם ליהוה; כליל תוקטר.
23 וכל מנחת כוהן — כליל תהיה; לא תיאכל.
24 וידבר יהוה אל משה לאמור:
25 דבר אל אהרון ואל בניו לאמור: זאת תורת החטאת: במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת, לפני ישוע; קודש קודשים היא.
26 הכוהן המחטא אותה יאכלנה; במקום קדוש תיאכל, בחצר אוהל מועד.
27 כל אשר ייגע בבשרה יקדש; ואשר ייזה מדמה על הבגד — אשר ייזה עליו תכבס במקום קדוש.
28 וכלי חרש אשר תבושל בו יישבר; ואם בכלי נחושת בושלה — ומורק ושוטף במים.
29 כל זכר בכוהנים יאכל אותה; קודש קודשים היא.
30 וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד, לכפר בקודש — לא תיאכל; באש תישרף.
פרק 7
1 וזאת תורת האשם: קודש קודשים הוא.
2 במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם; ואת דמו יזרוק על המזבח סביב.
3 ואת כל חלבו יקריב ממנו: את האליה, ואת החלב המכסה את הקרב,
4 ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, אשר על הכסלים; ואת היורת על הכבד, על הכליות, יסירנה;
5 והקטיר אותם הכוהן המזבחה, אישה לישוע; אשם הוא.
6 כל זכר בכוהנים יאכל אותו; במקום קדוש ייאכל; קודש קודשים הוא.
7 כחטאת כאשם — תורה אחת להם; הכוהן אשר יכפר בו — לו יהיה.
8 והכוהן המקריב את עולת איש — עור העולה אשר הקריב, לכוהן — לו יהיה.
9 וכל מנחה אשר תיאפה בתנור, וכל נעשה במרחשת ועל מחבת — לכוהן המקריב אותה, לו תהיה.
10 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה — לכל בני אהרון תהיה, איש כאחיו.
11 וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לישוע.
12 אם על תודה יקריבנו — והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן, וסולת מורבכת, חלות בלולות בשמן.
13 על חלות, לחם חמץ, יקריב קרבנו — על זבח תודת שלמיו.
14 והקריב ממנו אחד מכל קרבן, תרומה לישוע; לכוהן, הזורק את דם השלמים — לו יהיה.
15 ובשר זבח תודת שלמיו — ביום קרבנו ייאכל; לא יניח ממנו עד בוקר.
16 ואם נדר או נדבה זבח קרבנו — ביום הקריבו את זבחו ייאכל; וממחרת, והנותר ממנו ייאכל;
17 והנותר מבשר הזבח ביום השלישי — באש יישרף.
18 ואם היאכול ייאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי — לא יירצה; המקריב אותו לא ייחשב לו; פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו — עוונה תישא.
19 והבשר אשר ייגע בכל טמא לא ייאכל; באש יישרף; והבשר — כל טהור יאכל בשר.
20 והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לישוע, וטומאתו עליו — ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.
21 ונפש כי תיגע בכל טמא — בטומאת אדם, או בבהמה טמאה, או בכל שקץ טמא — ואכל מבשר זבח השלמים אשר לישוע — ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.
22 וידבר יהוה אל משה לאמור:
23 דבר אל בני ישראל לאמור: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו.
24 וחלב נבלה וחלב טרפה ייעשה לכל מלאכה; ואכול לא תאכלוהו.
25 כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אישה לישוע — ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה.
26 וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם — לעוף ולבהמה.
27 כל נפש אשר תאכל כל דם — ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.
28 וידבר יהוה אל משה לאמור:
29 דבר אל בני ישראל לאמור: המקריב את זבח שלמיו לישוע — יביא את קרבנו לישוע מזבח שלמיו.
30 ידיו תביאנה את אישי ישוע: את החלב על החזה יביאנו — את החזה, להניף אותו תנופה לפני ישוע.
31 והקטיר הכוהן את החלב המזבחה; והיה החזה לאהרון ולבניו.
32 ואת שוק הימין תיתנו תרומה לכוהן, מזבחי שלמיכם.
33 המקריב את דם השלמים ואת החלב — מבני אהרון — לו תהיה שוק הימין למנה.
34 כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל, מזבחי שלמיהם; ואתן אותם לאהרון הכוהן ולבניו, לחוק עולם, מאת בני ישראל.
35 זאת משחת אהרון ומשחת בניו, מאישי ישוע, ביום הקריב אותם לכהן לישוע;
36 אשר ציווה יהוה לתת להם, ביום משחו אותם, מאת בני ישראל; חוקת עולם לדורותם.
37 זאת התורה לעולה, למנחה, ולחטאת, ולאשם, ולמילואים, ולזבח השלמים;
38 אשר ציווה יהוה את משה בהר סיני, ביום צווֹתו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לישוע, במדבר סיני.
פרק 8
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 קח את אהרון ואת בניו איתו, ואת הבגדים ואת שמן המשחה, ואת פר החטאת ואת שני האילים, ואת סל המצות;
3 ואת כל העדה הקהל אל פתח אוהל מועד.
4 ויעש משה כאשר ציווה יהוה אותו; ותיקהל העדה אל פתח אוהל מועד.
5 ויאמר משה אל העדה: זה הדבר אשר ציווה יהוה לעשות.
6 ויקרב משה את אהרון ואת בניו; וירחץ אותם במים.
7 וייתן עליו את הכותונת, ויחגור אותו באבנט; וילבש אותו את המעיל, וייתן עליו את האפוד; ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפוד לו בו.
8 ויישם עליו את החושן; וייתן אל החושן את האורים ואת התומים.
9 וישם את המצנפת על ראשו; וישם על המצנפת, אל מול פניו, את ציץ הזהב — נזר הקודש; כאשר ציווה יהוה את משה.
10 ויקח משה את שמן המשחה, וימשח את המשכן ואת כל אשר בו; ויקדש אותם.
11 ויז ממנו על המזבח שבע פעמים; וימשח את המזבח ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו — לקדשם.
12 ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון; וימשח אותו לקדשו.
13 ויקרב משה את בני אהרון, וילבישם כותונות, ויחגור אותם אבנט, ויחבוש להם מגבעות; כאשר ציווה יהוה את משה.
14 ויגש את פר החטאת; ויסמוך אהרון ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת.
15 וישחט; ויקח משה את הדם, וייתן על קרנות המזבח סביב באצבעו, ויחטא את המזבח; ואת הדם יצק אל יסוד המזבח, ויקדשהו — לכפר עליו.
16 ויקח את כל החלב אשר על הקרב, ואת היורת הכבד, ואת שתי הכליות ואת חלבהן; ויקטר משה המזבחה.
17 ואת הפר, ואת עורו ואת בשרו ואת פרשו, שרף באש מחוץ למחנה; כאשר ציווה יהוה את משה.
18 ויקרב את איל העולה; ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל.
19 וישחט; ויזרוק משה את הדם על המזבח סביב.
20 ואת האיל ניתח לנתחיו; ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר.
21 ואת הקרב והכרעיים רחץ במים; ויקטר משה את כל האיל המזבחה; עולה הוא לריח ניחוח, אישה לישוע; כאשר ציווה יהוה את משה.
22 ויקרב את האיל השני, איל המילואים; ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל.
23 וישחט; ויקח משה מדמו, וייתן על תנוך אוזן אהרון הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית.
24 ויקרב את בני אהרון; וייתן משה מן הדם על תנוך אוזנם הימנית, ועל בוהן ידם הימנית, ועל בוהן רגלם הימנית; ויזרוק משה את הדם על המזבח סביב.
25 ויקח את החלב ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב, ואת יורת הכבד, ואת שתי הכליות וחלבהן, ואת שוק הימין;
26 ומסל המצות, אשר לפני ישוע, לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד; ויישם על החלבים ועל שוק הימין;
27 וייתן את הכל על כפי אהרון ועל כפי בניו; וינף אותם תנופה לפני ישוע.
28 ויקח משה מעל כפיהם, ויקטר המזבחה על העולה; מילואים הם לריח ניחוח; אישה לישוע.
29 ויקח משה את החזה, ויניפהו תנופה לפני ישוע; מאיל המילואים — למשה היה למנה; כאשר ציווה יהוה את משה.
30 ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח, ויז על אהרון, על בגדיו, ועל בניו ועל בגדי בניו איתו; ויקדש את אהרון, את בגדיו, ואת בניו ואת בגדי בניו איתו.
31 ויאמר משה אל אהרון ואל בניו: בשלו את הבשר פתח אוהל מועד; ושם תאכלו אותו ואת הלחם אשר בסל המילואים, כאשר ציוויתי לאמור: אהרון ובניו יאכלוהו.
32 והנותר בבשר ובלחם — באש תישרפו.
33 ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים, עד יום מלות ימי מילואיכם; כי שבעת ימים ימלא ידכם.
34 כאשר נעשה ביום הזה — ציווה יהוה לעשות, לכפר עליכם.
35 ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, ושמרתם את משמרת יהוה — ולא תמותו; כי כן צוּויתי.
36 ויעש אהרון ובניו את כל הדברים אשר ציווה יהוה ביד משה.
פרק 9
1 ויהי ביום השמיני — קרא משה לאהרון ולבניו, ולזקני ישראל;
2 ויאמר אל אהרון: קח לך עגל בן בקר לחטאת, ואיל לעולה, תמימים; והקרב לפני ישוע.
3 ואל בני ישראל תדבר לאמור: קחו שעיר עיזים לחטאת; ועגל וכבש, בני שנה, תמימים, לעולה;
4 ושור ואיל לשלמים, לזבוח לפני ישוע; ומנחה בלולה בשמן; כי היום ישוע נראה אליכם.
5 ויקחו את אשר ציווה משה אל פני אוהל מועד; ויקרבו כל העדה, ויעמדו לפני ישוע.
6 ויאמר משה: זה הדבר אשר ציווה יהוה תעשו; ונראה אליכם כבוד ישוע.
7 ויאמר משה אל אהרון: קרב אל המזבח, ועשה את חטאתך ואת עולתך, וכפר בעדך ובעד העם; ועשה את קרבן העם, וכפר בעדם; כאשר ציווה יהוה.
8 ויקרב אהרון אל המזבח; וישחט את עגל החטאת אשר לו.
9 ויקריבו בני אהרון את הדם אליו; ויטבול אצבעו בדם, וייתן על קרנות המזבח; ואת הדם יצק אל יסוד המזבח;
10 ואת החלב והכליות והיורת מן הכבד, מן החטאת, הקטיר המזבחה; כאשר ציווה יהוה את משה.
11 ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה.
12 וישחט את העולה; וימציאו בני אהרון אליו את הדם; ויזרקהו על המזבח סביב.
13 וימציאו את העולה אליו, לנתחיה, ואת הראש; ויקטר על המזבח.
14 וירחץ את הקרב והכרעיים; ויקטר על העולה המזבחה.
15 ויקרב את קרבן העם; ויקח את שעיר החטאת אשר לעם, וישחטהו; ויחטאהו כראשון.
16 ויקרב את העולה; ויעשה כמשפט.
17 ויקרב את המנחה; וימלא כפו ממנה, ויקטר על המזבח, מלבד עולת הבוקר.
18 וישחט את השור ואת האיל, זבח השלמים אשר לעם; וימציאו בני אהרון את הדם אליו, ויזרקהו על המזבח סביב;
19 ואת החלבים מן השור ומן האיל: האליה, והמכסה, והכליות, ויורת הכבד;
20 וישימו את החלבים על החזות; ויקטר את החלבים המזבחה;
21 ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרון תנופה לפני ישוע; כאשר ציווה משה.
22 וישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם; וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים.
23 ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד; ויצאו, ויברכו את העם; ויירא כבוד ישוע אל כל העם.
24 ותצא אש מלפני ישוע, ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים; וירא כל העם, וירונו, ויפלו על פניהם.
פרק 10
1 ויקחו בני אהרון — נדב ואביהוא — איש מחתתו; ויתנו בהן אש, וישימו עליה קטורת; ויקריבו לפני ישוע אש זרה, אשר לא ציווה אותם.
2 ותצא אש מלפני יהוה, ותאכל אותם; וימותו לפני יהוה.
3 ויאמר משה אל אהרון: הוא אשר דיבר יהוה לאמור: בקרובי איקדש, ועל פני כל העם איכבד. ויידום אהרון.
4 ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן, בני עוזיאל, דוד אהרון; ויאמר אליהם: קירבו, שאו את אחיכם מאת פני הקודש, אל מחוץ למחנה.
5 ויקרבו, וישאום בכותנותם אל מחוץ למחנה; כאשר דיבר משה.
6 ויאמר משה אל אהרון, ולאלעזר ולאיתמר בניו: ראשיכם אל תפרעו, ובגדיכם לא תפרומו — ולא תמותו, ועל כל העדה יקצוף; ואחיכם, כל בית ישראל, יבכו את השריפה אשר שרף יהוה.
7 ומפתח אוהל מועד לא תצאו, פן תמותו; כי שמן משחת ישוע עליכם. ויעשו כדבר משה.
8 וידבר יהוה אל אהרון לאמור:
9 יין ושכר אל תשת — אתה ובניך איתך — בבואכם אל אוהל מועד, ולא תמותו; חוקת עולם לדורותיכם:
10 ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור;
11 ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר יהוה אליהם ביד משה.
12 וידבר משה אל אהרון, ואל אלעזר ואל איתמר, בניו הנותרים: קחו את המנחה הנותרת מאישי ישוע, ואיכלוה מצות אצל המזבח; כי קודש קודשים היא.
13 ואכלתם אותה במקום קדוש; כי חוקך וחוק בניך היא, מאישי ישוע; כי כן צוּויתי.
14 ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור — אתה ובניך ובנותיך איתך; כי חוקך וחוק בניך ניתנו מזבחי שלמי בני ישראל.
15 שוק התרומה וחזה התנופה, על אישי החלבים, יביאו — להניף תנופה לפני ישוע; והיה לך ולבניך איתך לחוק עולם; כאשר ציווה יהוה.
16 ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה — והנה שורף; ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, לאמור:
17 מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קודשים היא; ואותה נתן יהוה לכם, לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ישוע.
18 הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה; אכול תאכלו אותה בקודש, כאשר ציוויתי.
19 וידבר אהרון אל משה: הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ישוע; ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום — הייטב בעיני ישוע?
20 וישמע משה — וייטב בעיניו.
פרק 11
1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון, לאמור אליהם:
2 דברו אל בני ישראל לאמור: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ.
3 כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה — בבהמה — אותה תאכלו.
4 אך את אלה לא תאכלו, ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה: את הגמל — כי מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס; טמא הוא לכם.
5 ואת השפן — כי מעלה גרה הוא, ופרסה לא יפריס; טמא הוא לכם.
6 ואת הארנבת — כי מעלת גרה היא, ופרסה לא הפריסה; טמאה היא לכם.
7 ואת החזיר — כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה, והוא גרה לא ייגר; טמא הוא לכם.
8 מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תיגעו; טמאים הם לכם.
9 את אלה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים — בימים ובנחלים — אותם תאכלו.
10 וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת — בימים ובנחלים — מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים — שקץ הם לכם;
11 ושקץ יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת נבלתם תשקצו.
12 כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים — שקץ הוא לכם.
13 ואת אלה תשקצו מן העוף — לא ייאכלו, שקץ הם: את הנשר ואת הפרס ואת העוזניה,
14 ואת הדאה ואת האיה למינה;
15 את כל עורב למינו;
16 ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף, ואת הנץ למינהו,
17 ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף,
18 ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם,
19 ואת החסידה, האנפה למינה, ואת הדוכיפת ואת העטלף.
20 כל שרץ העוף ההולך על ארבע — שקץ הוא לכם.
21 אך את אלה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע, אשר לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על הארץ;
22 את אלה מהם תאכלו: את הארבה למינו, ואת הסולעם למינהו, ואת החרגול למינהו, ואת החגב למינהו.
23 וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגליים — שקץ הוא לכם.
24 ולאלה תיטמאו: כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב.
25 וכל הנושא מנבלתם יכבס בגדיו, וטמא עד הערב.
26 לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת, וגרה איננה מעלה — טמאים הם לכם; כל הנוגע בהם יטמא.
27 וכל הולך על כפיו, בכל החיה ההולכת על ארבע — טמאים הם לכם; כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב.
28 והנושא את נבלתם יכבס בגדיו, וטמא עד הערב; טמאים הם לכם.
29 ואלה הטמאים לכם בשרץ השורץ על הארץ: החולד והעכבר והצב למינהו,
30 והאנקה והכוח והלטאה, והחומט והתנשמת.
31 אלה הטמאים לכם בכל השרץ; כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב.
32 וכל אשר ייפול עליו מהם במותם יטמא — מכל כלי עץ, או בגד, או עור, או שק — כל כלי אשר ייעשה מלאכה בהם; במים יובא, וטמא עד הערב, וטהר.
33 וכל כלי חרש אשר ייפול מהם אל תוכו — כל אשר בתוכו יטמא; ואותו תישברו.
34 מכל האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים — יטמא; וכל משקה אשר יישתה, בכל כלי — יטמא.
35 וכל אשר ייפול מנבלתם עליו יטמא; תנור וכיריים יותץ; טמאים הם, וטמאים יהיו לכם.
36 אך מעיין ובור, מקווה מים, יהיה טהור; ונוגע בנבלתם יטמא.
37 וכי ייפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר ייזרע — טהור הוא.
38 וכי יותן מים על זרע, ונפל מנבלתם עליו — טמא הוא לכם.
39 וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאוכלה — הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב.
40 והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו, וטמא עד הערב; והנושא את נבלתה יכבס בגדיו, וטמא עד הערב.
41 וכל השרץ השורץ על הארץ — שקץ הוא; לא ייאכל.
42 כל הולך על גחון, וכל הולך על ארבע, עד כל מרבה רגליים, לכל השרץ השורץ על הארץ — לא תאכלום; כי שקץ הם.
43 אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ; ולא תיטמאו בם, ונטמתם בם.
44 כי אני ישוע, יהוה שלכם; והתקדשתם, והייתם קדושים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ.
45 כי אני ישוע, המעלה אתכם מארץ מצרים, להיות לכם ליהוה; והייתם קדושים, כי קדוש אני.
46 זאת תורת הבהמה והעוף, וכל נפש החיה הרומשת במים, ולכל נפש השורצת על הארץ:
47 להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל.
פרק 12
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל לאמור: אישה כי תזריע וילדה זכר — וטמאה שבעת ימים; כימי נידת דוותה תטמא.
3 וביום השמיני יימול בשר עורלתו.
4 ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טוהרה; בכל קודש לא תיגע, ואל המקדש לא תבוא, עד מלות ימי טוהרה.
5 ואם נקבה תלד — וטמאה שבועיים, כנידתה; ושישים יום וששת ימים תשב על דמי טוהרה.
6 ובמלות ימי טוהרה, לבן או לבת — תביא כבש בן שנתו לעולה, ובן יונה או תור לחטאת, אל פתח אוהל מועד, אל הכוהן;
7 והקריבו לפני ישוע, וכיפר עליה; וטהרה ממקור דמיה. זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה.
8 ואם לא תמצא ידה די שה — ולקחה שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת; וכיפר עליה הכוהן, וטהרה.
פרק 13
1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
2 אדם כי יהיה בעור בשרו שאת, או ספחת, או בהרת; והיה בעור בשרו לנגע צרעת — והובא אל אהרון הכוהן, או אל אחד מבניו הכוהנים;
3 וראה הכוהן את הנגע בעור הבשר: ושיער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו — נגע צרעת הוא; וראהו הכוהן, וטימא אותו.
4 ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו, ועמוק אין מראה מן העור, ושיערה לא הפך לבן — והסגיר הכוהן את הנגע שבעת ימים;
5 וראהו הכוהן ביום השביעי: והנה הנגע עמד בעיניו — לא פשה הנגע בעור; והסגירו הכוהן שבעת ימים שנית;
6 וראה הכוהן אותו ביום השביעי שנית: והנה כהה הנגע, ולא פשה הנגע בעור — וטיהרו הכוהן; מספחת היא; וכיבס בגדיו, וטהר.
7 ואם פשה תפשה המספחת בעור, אחרי הראותו אל הכוהן לטהרתו — ונראה שנית אל הכוהן;
8 וראה הכוהן: והנה פשתה המספחת בעור — וטמאו הכוהן; צרעת היא.
9 נגע צרעת כי יהיה באדם — והובא אל הכוהן;
10 וראה הכוהן: והנה שאת לבנה בעור, והיא הפכה שיער לבן; ומחיית בשר חי בשאת —
11 צרעת נושנת היא בעור בשרו; וטמאו הכוהן; לא יסגירנו, כי טמא הוא.
12 ואם פרוח תפרח הצרעת בעור, וכיסתה הצרעת את כל עור הנגע, מראשו ועד רגליו, לכל מראה עיני הכוהן;
13 וראה הכוהן: והנה כיסתה הצרעת את כל בשרו — וטיהר את הנגע; כולו הפך לבן — טהור הוא.
14 וביום הראות בו בשר חי — יטמא.
15 וראה הכוהן את הבשר החי, וטמאו; הבשר החי טמא הוא; צרעת היא.
16 או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן — ובא אל הכוהן;
17 וראהו הכוהן: והנה נהפך הנגע ללבן — וטיהר הכוהן את הנגע; טהור הוא.
18 ובשר כי יהיה בו, בעורו, שחין — ונרפא;
19 והיה במקום השחין שאת לבנה, או בהרת לבנה אדמדמת — ונראה אל הכוהן;
20 וראה הכוהן: והנה מראה שפל מן העור, ושיערה הפך לבן — וטמאו הכוהן; נגע צרעת היא; בשחין פרחה.
21 ואם יראנה הכוהן: והנה אין בה שיער לבן, ושפלה איננה מן העור, והיא כהה — והסגירו הכוהן שבעת ימים;
22 ואם פשה תפשה בעור — וטימא הכוהן אותו; נגע היא.
23 ואם תחתיה תעמוד הבהרת, לא פשתה — צרבת השחין היא; וטיהרו הכוהן.
24 או בשר כי יהיה בעורו מכוות אש; והייתה מחיית המכווה בהרת לבנה אדמדמת, או לבנה;
25 וראה אותה הכוהן: והנה נהפך שיער לבן בבהרת, ומראה עמוק מן העור — צרעת היא; במכווה פרחה; וטימא הכוהן אותו; נגע צרעת היא.
26 ואם יראנה הכוהן: והנה אין בבהרת שיער לבן, ושפלה איננה מן העור, והיא כהה — והסגירו הכוהן שבעת ימים;
27 וראהו הכוהן ביום השביעי: אם פשה תפשה בעור — וטימא הכוהן אותו; נגע צרעת היא.
28 ואם תחתיה תעמוד הבהרת, לא פשתה בעור, והיא כהה — שאת המכווה היא; וטיהרו הכוהן; כי צרבת המכווה היא.
29 ואיש או אישה כי יהיה בו נגע, בראש או בזקן;
30 וראה הכוהן את הנגע: והנה מראהו עמוק מן העור, ובו שיער צהוב דק — וטימא אותו הכוהן; נתק הוא; צרעת הראש או הזקן היא.
31 וכי יראה הכוהן את נגע הנתק: והנה אין מראהו עמוק מן העור, ושיער שחור אין בו — והסגיר הכוהן את נגע הנתק שבעת ימים;
32 וראה הכוהן את הנגע ביום השביעי: והנה לא פשה הנתק, ולא היה בו שיער צהוב, ומראה הנתק אין עמוק מן העור;
33 והתגלח; ואת הנתק לא יגלח; והסגיר הכוהן את הנתק שבעת ימים שנית;
34 וראה הכוהן את הנתק ביום השביעי: והנה לא פשה הנתק בעור, ומראהו איננו עמוק מן העור — וטיהר אותו הכוהן; וכיבס בגדיו, וטהר.
35 ואם פשה יפשה הנתק בעור, אחרי טהרתו;
36 וראהו הכוהן: והנה פשה הנתק בעור — לא יבקר הכוהן לשיער הצהוב; טמא הוא.
37 ואם בעיניו עמד הנתק, ושיער שחור צמח בו — נרפא הנתק; טהור הוא; וטיהרו הכוהן.
38 ואיש או אישה כי יהיה בעור בשרם בהרות, בהרות לבנות;
39 וראה הכוהן: והנה בעור בשרם בהרות כהות לבנות — בוהק הוא; פרח בעור; טהור הוא.
40 ואיש כי יימרט ראשו — קירח הוא; טהור הוא.
41 ואם מפאת פניו יימרט ראשו — גיבח הוא; טהור הוא.
42 וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם — צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו.
43 וראה אותו הכוהן: והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו, כמראה צרעת עור בשר;
44 איש צרוע הוא, טמא הוא; טמא יטמאנו הכוהן; בראשו נגעו.
45 והצרוע אשר בו הנגע — בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה; ו״טמא, טמא״ יקרא.
46 כל ימי אשר הנגע בו יטמא; טמא הוא; בדד ישב; מחוץ למחנה מושבו.
47 והבגד כי יהיה בו נגע צרעת — בבגד צמר או בבגד פשתים;
48 או בשתי או בערב, לפשתים ולצמר; או בעור, או בכל מלאכת עור;
49 והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור, או בשתי או בערב, או בכל כלי עור — נגע צרעת הוא; והוראה את הכוהן;
50 וראה הכוהן את הנגע; והסגיר את הנגע שבעת ימים;
51 וראה את הנגע ביום השביעי: כי פשה הנגע בבגד — או בשתי או בערב, או בעור, לכל אשר ייעשה העור למלאכה — צרעת ממארת הנגע; טמא הוא.
52 ושרף את הבגד — או את השתי או את הערב, בצמר או בפשתים — או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע; כי צרעת ממארת היא; באש תישרף.
53 ואם יראה הכוהן: והנה לא פשה הנגע בבגד — או בשתי או בערב, או בכל כלי עור;
54 וציווה הכוהן, וכיבסו את אשר בו הנגע; והסגירו שבעת ימים שנית;
55 וראה הכוהן אחרי הוכבס את הנגע: והנה לא הפך הנגע את עינו, והנגע לא פשה — טמא הוא; באש תישרפהו; פחתת היא — בקרחתו או בגבחתו.
56 ואם ראה הכוהן: והנה כהה הנגע אחרי הוכבס אותו — וקרע אותו מן הבגד, או מן העור, או מן השתי, או מן הערב;
57 ואם ייראה עוד בבגד — או בשתי או בערב, או בכל כלי עור — פורחת היא; באש תישרף את אשר בו הנגע.
58 והבגד — או השתי או הערב, או כל כלי העור — אשר תכבס, וסר מהם הנגע — וכובס שנית, וטהר.
59 זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים — או השתי או הערב, או כל כלי עור — לטהרו או לטמאו.
פרק 14
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו: והובא אל הכוהן;
3 ויצא הכוהן אל מחוץ למחנה; וראה הכוהן: והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע;
4 וציווה הכוהן, ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז, ושני תולעת, ואזוב;
5 וציווה הכוהן, ושחט את הציפור האחת אל כלי חרש, על מים חיים;
6 את הציפור החיה ייקח אותה, ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב; וטבל אותם ואת הציפור החיה בדם הציפור השחוטה, על המים החיים;
7 והזה על המיטהר מן הצרעת שבע פעמים, וטיהרו; ושילח את הציפור החיה על פני השדה.
8 וכיבס המיטהר את בגדיו, וגילח את כל שיערו, ורחץ במים — וטהר; ואחר יבוא אל המחנה; וישב מחוץ לאוהלו שבעת ימים.
9 והיה ביום השביעי — יגלח את כל שיערו: את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו; ואת כל שיערו יגלח; וכיבס את בגדיו, ורחץ את בשרו במים — וטהר.
10 וביום השמיני ייקח שני כבשים תמימים, וכבשה אחת בת שנתה תמימה; ושלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן, ולוג אחד שמן.
11 והעמיד הכוהן המטהר את האיש המיטהר ואותם, לפני ישוע, פתח אוהל מועד;
12 ולקח הכוהן את הכבש האחד, והקריב אותו לאשם, ואת לוג השמן; והניף אותם תנופה לפני ישוע;
13 ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, במקום הקודש; כי כחטאת — האשם לכוהן הוא; קודש קודשים הוא;
14 ולקח הכוהן מדם האשם, ונתן הכוהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית;
15 ולקח הכוהן מלוג השמן, ויצק על כף הכוהן השמאלית;
16 וטבל הכוהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית; והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ישוע;
17 ומיתר השמן אשר על כפו ייתן הכוהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית — על דם האשם;
18 והנותר בשמן אשר על כף הכוהן ייתן על ראש המיטהר; וכיפר עליו הכוהן לפני ישוע.
19 ועשה הכוהן את החטאת, וכיפר על המיטהר מטומאתו; ואחר ישחט את העולה;
20 והעלה הכוהן את העולה ואת המנחה המזבחה; וכיפר עליו הכוהן — וטהר.
21 ואם דל הוא, ואין ידו משגת — ולקח כבש אחד לאשם, לתנופה, לכפר עליו; ועישרון סולת אחד בלול בשמן למנחה, ולוג שמן;
22 ושתי תורים או שני בני יונה — אשר תשיג ידו; והיה אחד חטאת והאחד עולה.
23 והביא אותם ביום השמיני לטהרתו, אל הכוהן, אל פתח אוהל מועד, לפני ישוע.
24 ולקח הכוהן את כבש האשם ואת לוג השמן; והניף אותם הכוהן תנופה לפני ישוע;
25 ושחט את כבש האשם; ולקח הכוהן מדם האשם, ונתן על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית;
26 ומן השמן יצוק הכוהן על כף הכוהן השמאלית;
27 והזה הכוהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית, שבע פעמים לפני ישוע;
28 ונתן הכוהן מן השמן אשר על כפו על תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית — על מקום דם האשם;
29 והנותר בשמן אשר על כף הכוהן ייתן על ראש המיטהר, לכפר עליו לפני ישוע.
30 ועשה את האחד מן התורים או מן בני היונה, מאשר תשיג ידו —
31 את אשר תשיג ידו: אחד לחטאת ואחד לעולה, עם המנחה; וכיפר הכוהן על המיטהר לפני ישוע.
32 זאת תורת אשר בו נגע הצרעת, אשר לא תשיג ידו לטהרתו.
33 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
34 כי תבואו אל ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה; ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם;
35 ובא אשר לו הבית, והגיד לכוהן לאמור: כנגע נראה לי בבית;
36 וציווה הכוהן, ופינו את הבית, בטרם יבוא הכוהן לראות את הנגע, ולא יטמא כל אשר בבית; ואחר כן יבוא הכוהן לראות את הבית;
37 וראה את הנגע: והנה הנגע בקירות הבית — שקערורות ירקרקות או אדמדמות; ומראיהן שפל מן הקיר;
38 ויצא הכוהן מן הבית אל פתח הבית; והסגיר את הבית שבעת ימים;
39 ושב הכוהן ביום השביעי, וראה: והנה פשה הנגע בקירות הבית;
40 וציווה הכוהן, וחילצו את האבנים אשר בהן הנגע; והשליכו אותן אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא;
41 ואת הבית יקציע מבית סביב; ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא;
42 ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל תחת האבנים; ועפר אחר ייקח, וטח את הבית.
43 ואם ישוב הנגע ופרח בבית, אחר חילץ את האבנים, ואחרי הקצות את הבית, ואחרי הטוח;
44 ובא הכוהן וראה: והנה פשה הנגע בבית — צרעת ממארת היא בבית; טמא הוא.
45 ונתץ את הבית: את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית; והוציא אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא.
46 והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו — יטמא עד הערב.
47 והשוכב בבית יכבס את בגדיו; והאוכל בבית יכבס את בגדיו.
48 ואם בא יבוא הכוהן, וראה: והנה לא פשה הנגע בבית, אחרי הטוח את הבית — וטיהר הכוהן את הבית; כי נרפא הנגע.
49 ולקח לחטא את הבית שתי ציפורים, ועץ ארז, ושני תולעת, ואזוב;
50 ושחט את הציפור האחת אל כלי חרש, על מים חיים;
51 ולקח את עץ הארז ואת האזוב ואת שני התולעת ואת הציפור החיה; וטבל אותם בדם הציפור השחוטה ובמים החיים; והזה אל הבית שבע פעמים;
52 וחיטא את הבית בדם הציפור, ובמים החיים, ובציפור החיה, ובעץ הארז, ובאזוב, ובשני התולעת;
53 ושילח את הציפור החיה אל מחוץ לעיר, אל פני השדה; וכיפר על הבית — וטהר.
54 זאת התורה לכל נגע הצרעת, ולנתק,
55 לצרעת הבגד ולבית,
56 ולשאת ולספחת ולבהרת:
57 להורות ביום הטמא וביום הטהור: זאת תורת הצרעת.
פרק 15
1 וידבר יהוה אל משה, ואל אהרון, לאמר:
2 דברו אל בני ישראל, ואמרתם אליהם: איש איש כי יהיה זב מבשרו — זובו טמא הוא.
3 וזאת תהיה טומאתו בזובו: רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו — טומאתו היא.
4 כל המשכב אשר ישכב עליו הזב — יטמא; וכל הכלי אשר ישב עליו — יטמא.
5 ואיש אשר ייגע במשכבו — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
6 והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
7 והנוגע בבשר הזב — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
8 וכי ירוק הזב בטהור — וכיבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
9 וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב — יטמא.
10 וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו — יטמא עד הערב; והנושא אותם — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
11 וכל אשר ייגע בו הזב, וידיו לא שטף במים — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
12 וכלי חרש אשר ייגע בו הזב — יישבר; וכל כלי עץ — יישטף במים.
13 וכי יטהר הזב מזובו — וספר לו שבעת ימים לטהרתו; וכיבס בגדיו, ורחץ בשרו במים חיים — וטהר.
14 וביום השמיני ייקח לו שתי תורים או שני בני יונה; ובא לפני ישוע, אל פתח אוהל מועד; ונתנם אל הכוהן;
15 ועשה אותם הכוהן: אחד חטאת והאחד עולה; וכיפר עליו הכוהן לפני ישוע, מזובו.
16 ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע — ורחץ במים את כל בשרו, וטמא עד הערב.
17 וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע — וכובס במים, וטמא עד הערב.
18 ואישה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע — ורחצו במים, וטמאו עד הערב.
19 ואישה כי תהיה זבה — דם יהיה זובה בבשרה — שבעת ימים תהיה בנידתה; וכל הנוגע בה יטמא עד הערב.
20 וכל אשר תשכב עליו בנידתה — יטמא; וכל אשר תשב עליו — יטמא.
21 וכל הנוגע במשכבה — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
22 וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו — יכבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
23 ואם על המשכב הוא, או על הכלי אשר היא יושבת עליו — בנוגעו בו יטמא עד הערב.
24 ואם שכוב ישכב איש אותה, ותהי נידתה עליו — וטמא שבעת ימים; וכל המשכב אשר ישכב עליו — יטמא.
25 ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת נידתה; או כי תזוב על נידתה — כל ימי זוב טומאתה, כימי נידתה, תהיה; טמאה היא.
26 כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה — כמשכב נידתה יהיה לה; וכל הכלי אשר תשב עליו — טמא יהיה, כטומאת נידתה.
27 וכל הנוגע בם יטמא; וכיבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב.
28 ואם טהרה מזובה — וספרה לה שבעת ימים; ואחר תטהר.
29 וביום השמיני תיקח לה שתי תורים או שני בני יונה; והביאה אותם אל הכוהן, אל פתח אוהל מועד.
30 ועשה הכוהן את האחד חטאת ואת האחד עולה; וכיפר עליה הכוהן לפני ישוע, על זוב טומאתה.
31 והיזרתם את בני ישראל מטומאתם; ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם.
32 זאת תורת הזב, ואשר תצא ממנו שכבת זרע, לטמאה בה;
33 והדווה בנידתה; והזב את זובו — לזכר ולנקבה; ולאיש אשר ישכב עם טמאה.
פרק 16
1 וידבר יהוה אל משה, אחרי מות שני בני אהרון, בקרבתם לפני ישוע, וימותו;
2 ויאמר יהוה אל משה: דבר אל אהרון אחיך; ואל יבוא בכל עת אל הקודש, מבית לפרכת, אל פני הכפורת אשר על הארון — ולא ימות; כי בענן איראה על הכפורת.
3 בזאת יבוא אהרון אל הקודש: בפר בן בקר לחטאת, ואיל לעולה.
4 כותונת בד קודש ילבש; ומכנסי בד יהיו על בשרו; ובאבנט בד יחגור, ובמצנפת בד יצנוף; בגדי קודש הם; ורחץ במים את בשרו, ולבשם.
5 ומאת עדת בני ישראל ייקח שני שעירי עיזים לחטאת, ואיל אחד לעולה.
6 והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו; וכיפר בעדו ובעד ביתו.
7 ולקח את שני השעירים; והעמיד אותם לפני ישוע, פתח אוהל מועד.
8 ונתן אהרון על שני השעירים גורלות: גורל אחד לישוע, וגורל אחד לעזאזל.
9 והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לישוע; ועשהו חטאת.
10 והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יועמד חי לפני ישוע, לכפר עליו, לשלח אותו לעזאזל המדברה.
11 והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו, וכיפר בעדו ובעד ביתו; ושחט את פר החטאת אשר לו;
12 ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח, מלפני ישוע, ומלוא חופניו קטורת סמים דקה; והביא מבית לפרכת;
13 ונתן את הקטורת על האש לפני ישוע; וכיסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות — ולא ימות;
14 ולקח מדם הפר, והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה; ולפני הכפורת יזה מן הדם באצבעו שבע פעמים.
15 ושחט את שעיר החטאת אשר לעם, והביא את דמו אל מבית לפרכת; ועשה בדמו כאשר עשה לדם הפר; והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת;
16 וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאותם; וכן יעשה לאוהל מועד, השוכן איתם בתוך טומאותם.
17 וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, עד צאתו; וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.
18 ויצא אל המזבח אשר לפני ישוע, וכיפר עליו; ולקח מדם הפר ומדם השעיר, ונתן על קרנות המזבח סביב;
19 והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים; וטיהרו וקידשו מטומאות בני ישראל.
20 וכילה מכפר את הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח; והקריב את השעיר החי;
21 וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי; והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם; ונתן אותם על ראש השעיר; ושילח ביד איש עיתי המדברה;
22 ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה; ושילח את השעיר במדבר.
23 ובא אהרון אל אוהל מועד; ופשט את בגדי הבד, אשר לבש בבואו אל הקודש; והניחם שם;
24 ורחץ את בשרו במים במקום קדוש, ולבש את בגדיו; ויצא, ועשה את עולתו ואת עולת העם; וכיפר בעדו ובעד העם.
25 ואת חלב החטאת — יקטיר המזבחה.
26 והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, ורחץ את בשרו במים; ואחרי כן יבוא אל המחנה.
27 ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת — אשר הובא את דמם לכפר בקודש — יוציא אל מחוץ למחנה; ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם.
28 והשורף אותם יכבס בגדיו, ורחץ את בשרו במים; ואחרי כן יבוא אל המחנה.
29 והייתה לכם לחוקת עולם: בחודש השביעי, בעשור לחודש, תענו את נפשותיכם; וכל מלאכה לא תעשו — האזרח והגר הגר בתוככם:
30 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם; מכל חטאותיכם, לפני ישוע, תטהרו.
31 שבת שבתון היא לכם; ועניתם את נפשותיכם; חוקת עולם.
32 וכיפר הכוהן אשר ימשח אותו, ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו; ולבש את בגדי הבד, בגדי הקודש:
33 וכיפר את מקדש הקודש; ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר; ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר.
34 והייתה זאת לכם לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאותם, אחת בשנה. ויעש כאשר ציווה יהוה את משה.
פרק 17
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל אהרון ואל בניו ואל כל בני ישראל, ואמרת אליהם: זה הדבר אשר ציווה יהוה לאמור:
3 איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור, או כשב, או עז — במחנה; או אשר ישחט מחוץ למחנה;
4 ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, להקריב קרבן לישוע לפני משכן ישוע — דם ייחשב לאיש ההוא; דם שפך; ונכרת האיש ההוא מקרב עמו:
5 למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה; והביאום לישוע, אל פתח אוהל מועד, אל הכוהן; וזבחו אותם זבחי שלמים לישוע.
6 וזרק הכוהן את הדם על מזבח ישוע, פתח אוהל מועד; והקטיר את החלב לריח ניחוח לישוע.
7 ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, אשר הם זונים אחריהם; חוקת עולם תהיה זאת להם, לדורותם.
8 ואליהם תאמר: איש איש מבית ישראל, ומן הגר אשר יגור בתוכם, אשר יעלה עולה או זבח,
9 ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו, לעשות אותו לישוע — ונכרת האיש ההוא מעמיו.
10 ואיש איש מבית ישראל, ומן הגר הגר בתוכם, אשר יאכל כל דם — ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם; והכרתי אותה מקרב עמה.
11 כי נפש הבשר בדם היא; ואני נתתיו לכם על המזבח, לכפר על נפשותיכם; כי הדם הוא בנפש יכפר.
12 על כן אמרתי לבני ישראל: כל נפש מכם לא תאכל דם; והגר הגר בתוככם לא יאכל דם.
13 ואיש איש מבני ישראל, ומן הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר ייאכל — ושפך את דמו, וכיסהו בעפר.
14 כי נפש כל בשר — דמו בנפשו הוא; ואומר לבני ישראל: דם כל בשר לא תאכלו; כי נפש כל בשר דמו הוא; כל אוכליו ייכרת.
15 וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה — באזרח ובגר — וכיבס בגדיו, ורחץ במים, וטמא עד הערב; וטהר.
16 ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ — ונשא עוונו.
פרק 18
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: אני יהוה, יהוה שלכם.
3 כמעשה ארץ מצרים, אשר ישבתם בה, לא תעשו; וכמעשה ארץ כנען, אשר אני מביא אתכם שמה, לא תעשו; ובחוקותיהם לא תלכו.
4 את משפטי תעשו, ואת חוקותי תשמרו, ללכת בהם; אני יהוה, יהוה שלכם.
5 ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם; אני יהוה.
6 איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, לגלות ערווה; אני יהוה.
7 ערוות אביך וערוות אימך לא תגלה; אימך היא; לא תגלה ערוותה.
8 ערוות אשת אביך לא תגלה; ערוות אביך היא.
9 ערוות אחותך — בת אביך או בת אימך — מולדת בית או מולדת חוץ — לא תגלה ערוותן.
10 ערוות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערוותן; כי ערוותך הן.
11 ערוות בת אשת אביך, מולדת אביך — אחותך היא; לא תגלה ערוותה.
12 ערוות אחות אביך לא תגלה; שאר אביך היא.
13 ערוות אחות אימך לא תגלה; כי שאר אימך היא.
14 ערוות אחי אביך לא תגלה; אל אשתו לא תקרב; דודתך היא.
15 ערוות כלתך לא תגלה; אשת בנך היא; לא תגלה ערוותה.
16 ערוות אשת אחיך לא תגלה; ערוות אחיך היא.
17 ערוות אישה ובתה לא תגלה; את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח, לגלות ערוותה; שארה הן; זימה היא.
18 ואישה אל אחותה לא תיקח, לצרור, לגלות ערוותה עליה בחייה.
19 ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב, לגלות ערוותה.
20 ואל אשת עמיתך לא תיתן שכבתך לזרע, לטמאה בה.
21 ומזרעך לא תיתן להעביר למולך; ולא תחלל את שם יהוה שלך; אני יהוה.
22 ואת זכר לא תשכב משכבי אישה; תועבה היא.
23 ובכל בהמה לא תיתן שכבתך, לטמאה בה; ואישה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה; תבל הוא.
24 אל תיטמאו בכל אלה; כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם;
25 ותטמא הארץ; ואפקוד עוונה עליה; ותקיא הארץ את יושביה.
26 ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי; ולא תעשו מכל התועבות האלה — האזרח והגר הגר בתוככם:
27 כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם; ותטמא הארץ;
28 ולא תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגויים אשר לפניכם.
29 כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה — ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם.
30 ושמרתם את משמרתי — לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם, ולא תיטמאו בם; אני יהוה, יהוה שלכם.
פרק 19
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אליהם: קדושים תהיו; כי קדוש אני, יהוה, יהוה שלכם.
3 איש אימו ואביו תיראו; ואת שבתותי תשמורו; אני יהוה, יהוה שלכם.
4 אל תפנו אל האלילים; ואלילי מסכה לא תעשו לכם; אני יהוה, יהוה שלכם.
5 ואם זבח שלמים תקריבו לישוע — לרצונכם תזבחוהו.
6 ביום זבחכם ייאכל, וממחרת; והנותר עד יום השלישי — באש יישרף.
7 ואם היאכול ייאכל ביום השלישי — פיגול הוא; לא יירצה.
8 ואוכליו עוונו יישא, כי את קודש ישוע חילל; ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.
9 ובקוצרכם את קציר ארצכם — לא תכלה פאת שדך לקצור; ולקט קצירך לא תלקט.
10 וכרמך לא תעולל; ופרט כרמך לא תלקט; לעני ולגר תעזוב אותם; אני יהוה, יהוה שלכם.
11 לא תגנבו; ולא תכחשו, ולא תשקרו איש בעמיתו.
12 ולא תישבעו בשמי לשקר; וחיללת את שם יהוה שלך; אני יהוה.
13 לא תעשוק את רעך, ולא תגזול; לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר.
14 לא תקלל חירש; ולפני עיוור לא תיתן מכשול; ויראת מיהוה שלך; אני יהוה.
15 לא תעשו עוול במשפט; לא תישא פני דל, ולא תהדר פני גדול; בצדק תשפוט עמיתך.
16 לא תלך רכיל בעמך; לא תעמוד על דם רעך; אני יהוה.
17 לא תשנא את אחיך בלבבך; הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא.
18 לא תיקום ולא תיטור את בני עמך; ואהבת לרעך כמוך; אני יהוה.
19 את חוקותי תשמרו: בהמתך לא תרביע כלאיים; שדך לא תזרע כלאיים; ובגד כלאיים, שעטנז, לא יעלה עליך.
20 ואיש כי ישכב את אישה שכבת זרע — והיא שפחה נחרפת לאיש, והפדה לא נפדתה, או חופשה לא ניתן לה — ביקורת תהיה; לא יומתו, כי לא חופשה.
21 והביא את אשמו לישוע, אל פתח אוהל מועד — איל אשם.
22 וכיפר עליו הכוהן באיל האשם לפני ישוע, על חטאתו אשר חטא; ונסלח לו מחטאתו אשר חטא.
23 וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל — וערלתם ערלתו את פריו; שלוש שנים יהיה לכם ערלים; לא ייאכל.
24 ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לישוע.
25 ובשנה החמישית תאכלו את פריו, להוסיף לכם תבואתו; אני יהוה, יהוה שלכם.
26 לא תאכלו על הדם; לא תנחשו, ולא תעוננו.
27 לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך.
28 ושרט לנפש לא תיתנו בבשרכם; וכתובת קעקע לא תיתנו בכם; אני יהוה.
29 אל תחלל את בתך להזנותה; ולא תזנה הארץ, ומלאה הארץ זימה.
30 את שבתותי תשמורו, ומקדשי תיראו; אני יהוה.
31 אל תפנו אל האובות ואל הידעונים; אל תבקשו לטמאה בם; אני יהוה, יהוה שלכם.
32 מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן; ויראת מיהוה שלך; אני יהוה.
33 וכי יגור איתך גר בארצכם — לא תונו אותו.
34 כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם; ואהבת לו כמוך; כי גרים הייתם בארץ מצרים; אני יהוה, יהוה שלכם.
35 לא תעשו עוול במשפט — במידה, במשקל, במשורה.
36 מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם; אני ישוע, ישוע שלכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.
37 ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי, ועשיתם אותם; אני יהוה.
פרק 20
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 ואל בני ישראל תאמר: איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל, אשר ייתן מזרעו למולך — מות יומת; עם הארץ ירגמוהו באבן.
3 ואני אתן את פני באיש ההוא, והכרתי אותו מקרב עמו; כי מזרעו נתן למולך, למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קודשי.
4 ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא, בתיתו מזרעו למולך, לבלתי המית אותו;
5 ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו; והכרתי אותו — ואת כל הזונים אחריו, לזנות אחרי המולך — מקרב עמם.
6 והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים, לזנות אחריהם — ונתתי את פני בנפש ההיא, והכרתי אותה מקרב עמה.
7 והתקדשתם, והייתם קדושים; כי אני יהוה, יהוה שלכם.
8 ושמרתם את חוקותי, ועשיתם אותם; אני ישוע המקדש אתכם.
9 כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אימו — מות יומת; אביו ואימו קילל; דמיו בו.
10 ואיש אשר ינאף את אשת איש — אשר ינאף את אשת רעהו — מות יומת הנואף והנואפת.
11 ואיש אשר ישכב את אשת אביו — ערוות אביו גילה; מות יומתו שניהם; דמיהם בם.
12 ואיש אשר ישכב את כלתו — מות יומתו שניהם; תבל עשו; דמיהם בם.
13 ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה — תועבה עשו שניהם; מות יומתו; דמיהם בם.
14 ואיש אשר ייקח את אישה ואת אימה — זימה היא; באש יישרפו אותו ואתהן; ולא תהיה זימה בתוככם.
15 ואיש אשר ייתן שכבתו בבהמה — מות יומת; ואת הבהמה תהרוגו.
16 ואישה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה — והרגת את האישה ואת הבהמה; מות יומתו; דמיהם בם.
17 ואיש אשר ייקח את אחותו — בת אביו או בת אימו — וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו — חסד הוא; ונכרתו לעיני בני עמם; ערוות אחותו גילה; עוונו יישא.
18 ואיש אשר ישכב את אישה דווה וגילה את ערוותה — את מקורה הערה, והיא גילתה את מקור דמיה — ונכרתו שניהם מקרב עמם.
19 וערוות אחות אימך ואחות אביך לא תגלה; כי את שארו הערה; עוונם יישאו.
20 ואיש אשר ישכב את דודתו — ערוות דודו גילה; חטאם יישאו; ערירים ימותו.
21 ואיש אשר ייקח את אשת אחיו — נידא היא; ערוות אחיו גילה; ערירים יהיו.
22 ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי, ועשיתם אותם; ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, לשבת בה.
23 ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם; כי את כל אלה עשו, ואקוץ בם.
24 ואומר לכם: אתם תירשו את אדמתם; ואני אתננה לכם לרשת אותה — ארץ זבת חלב ודבש; אני ישוע, ישוע שלכם, אשר הבדלתי אתכם מן העמים.
25 והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, ובין העוף הטמא לטהור; ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה, אשר הבדלתי לכם לטמא.
26 והייתם לי קדושים; כי קדוש אני, ישוע; ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי.
27 ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני — מות יומתו; באבן ירגמו אותם; דמיהם בם.
פרק 21
1 ויאמר יהוה אל משה: דבר אל הכוהנים, בני אהרון, ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו;
2 כי אם לשארו הקרוב אליו: לאימו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו;
3 ולאחותו הבתולה, הקרובה אליו, אשר לא הייתה לאיש — לה יטמא.
4 לא יטמא, בעל בעמיו, להיחלו.
5 לא יקרחו קורחה בראשם; ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם לא ישרטו שרטת.
6 קדושים יהיו לישוע שלהם, ולא יחללו את שם ישוע שלהם; כי את אישי ישוע — לחם ישוע שלהם — הם מקריבים; והיו קודש.
7 אישה זונה וחללה לא ייקחו; ואישה גרושה מאישה לא ייקחו; כי קדוש הוא לישוע שלו.
8 וקידשתו; כי את לחם ישוע שלך הוא מקריב; קדוש יהיה לך; כי קדוש אני, ישוע, מקדשכם.
9 ובת איש כוהן כי תחל לזנות — את אביה היא מחללת; באש תישרף.
10 והכוהן הגדול מאחיו, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, ומילא את ידו ללבוש את הבגדים — את ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום;
11 ועל כל נפשות מת לא יבוא; לאביו ולאימו לא יטמא;
12 ומן המקדש לא יצא, ולא יחלל את מקדש ישוע שלו; כי נזר שמן משחת ישוע שלו עליו; אני ישוע.
13 והוא אישה בבתוליה ייקח.
14 אלמנה וגרושה וחללה, זונה — את אלה לא ייקח; כי אם בתולה מעמיו ייקח לאישה;
15 ולא יחלל זרעו בעמיו; כי אני ישוע, מקדשו.
16 וידבר יהוה אל משה לאמור:
17 דבר אל אהרון לאמור: איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום — לא יקרב להקריב לחם ישוע שלו.
18 כי כל איש אשר בו מום לא יקרב: איש עיוור, או פיסח, או חרום, או שרוע,
19 או איש אשר יהיה בו שבר רגל, או שבר יד,
20 או גיבן, או דק, או תבלול בעינו, או גרב, או ילפת, או מרוח אשך.
21 כל איש אשר בו מום, מזרע אהרון הכוהן — לא ייגש להקריב את אישי ישוע; מום בו; לא ייגש להקריב את לחם ישוע שלו.
22 לחם ישוע שלו — מקודשי הקודשים ומן הקדשים — יאכל.
23 אך אל הפרכת לא יבוא, ואל המזבח לא ייגש, כי מום בו; ולא יחלל את מקדשי; כי אני ישוע, מקדשם.
24 וידבר משה אל אהרון ואל בניו, ואל כל בני ישראל.
פרק 22
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל אהרון ואל בניו, וינזרו מקודשי בני ישראל, ולא יחללו את שם קודשי — אשר הם מקדישים לי; אני ישוע.
3 אמור אליהם: לדורותיכם, כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים, אשר יקדישו בני ישראל לישוע, וטומאתו עליו — ונכרתה הנפש ההיא מלפני; אני ישוע.
4 איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב — בקדשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנוגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע;
5 או איש אשר ייגע בכל שרץ אשר יטמא לו, או באדם אשר יטמא לו, לכל טומאתו;
6 נפש אשר תיגע בו — וטמאה עד הערב; ולא יאכל מן הקדשים, כי אם רחץ בשרו במים.
7 ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן הקדשים; כי לחמו הוא.
8 נבלה וטרפה לא יאכל, לטמאה בה; אני יהוה.
9 ושמרו את משמרתי, ולא יישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו; אני ישוע, מקדשם.
10 וכל זר לא יאכל קודש; תושב כוהן ושכיר לא יאכל קודש.
11 וכוהן כי יקנה נפש קניין כספו — הוא יאכל בו; ויליד ביתו — הם יאכלו בלחמו.
12 ובת כוהן כי תהיה לאיש זר — היא בתרומת הקדשים לא תאכל.
13 ובת כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה כנעוריה — מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו.
14 ואיש כי יאכל קודש בשגגה — ויסף חמישיתו עליו, ונתן לכוהן את הקודש.
15 ולא יחללו את קודשי בני ישראל, אשר ירימו לישוע;
16 והשיאו אותם עוון אשמה, באוכלם את קודשיהם; כי אני ישוע, מקדשם.
17 וידבר יהוה אל משה לאמור:
18 דבר אל אהרון ואל בניו ואל כל בני ישראל, ואמרת אליהם: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו — לכל נדריהם ולכל נדבותם — אשר יקריבו לישוע לעולה;
19 לרצונכם: תמים, זכר — בבקר, בכשבים ובעיזים.
20 כל אשר בו מום לא תקריבו; כי לא לרצון יהיה לכם.
21 ואיש כי יקריב זבח שלמים לישוע, לפלא נדר או לנדבה, בבקר או בצאן — תמים יהיה לרצון; כל מום לא יהיה בו.
22 עוורת, או שבור, או חרוץ, או יבלת, או גרב, או ילפת — לא תקריבו אלה לישוע; ואישה לא תיתנו מהם על המזבח לישוע.
23 ושור ושה, שרוע וקלוט — נדבה תעשה אותו; ולנדר לא יירצה.
24 ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לישוע; ובארצכם לא תעשו.
25 ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם ישוע שלכם מכל אלה; כי משחתם בהם, מום בם; לא יירצו לכם.
26 וידבר יהוה אל משה לאמור:
27 שור או כשב או עז כי ייוולד — והיה שבעת ימים תחת אימו; ומיום השמיני והלאה יירצה לקרבן אישה לישוע.
28 ושור או שה — אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
29 וכי תזבחו זבח תודה לישוע — לרצונכם תזבחו.
30 ביום ההוא ייאכל; לא תותירו ממנו עד בוקר; אני יהוה.
31 ושמרתם מצוותי, ועשיתם אותם; אני יהוה.
32 ולא תחללו את שם קודשי; ונקדשתי בתוך בני ישראל; אני ישוע, מקדשכם,
33 המוציא אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לישוע; אני ישוע.
פרק 23
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ישוע, אשר תקראו אותם מקראי קודש — אלה הם מועדי.
3 ששת ימים תיעשה מלאכה; וביום השביעי — שבת שבתון, מקרא קודש; כל מלאכה לא תעשו; שבת היא לישוע בכל מושבותיכם.
4 אלה מועדי ישוע, מקראי קודש, אשר תקראו אותם במועדם.
5 בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הערביים — פסח לישוע.
6 ובחמישה עשר יום לחודש הזה — חג המצות לישוע; שבעת ימים מצות תאכלו.
7 ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
8 והקרבתם אישה לישוע שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
9 וידבר יהוה אל משה לאמור:
10 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קצירה — והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכוהן;
11 והניף את העומר לפני ישוע, לרצונכם; ממחרת השבת יניפנו הכוהן.
12 ועשיתם, ביום הניפכם את העומר, כבש תמים בן שנתו, לעולה לישוע;
13 ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן, אישה לישוע, לריח ניחוח; ונסכו יין, רביעית ההין.
14 ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן ישוע שלכם; חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם.
15 וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה; שבע שבתות תמימות תהיינה;
16 עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום; והקרבתם מנחה חדשה לישוע.
17 ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתיים, שני עשרונים; סולת תהיינה; חמץ תיאפינה; ביכורים לישוע.
18 והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה, ופר בן בקר אחד, ואילים שניים; יהיו עולה לישוע; ומנחתם ונסכיהם — אישה, ריח ניחוח לישוע.
19 ועשיתם שעיר עיזים אחד לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים.
20 והניף הכוהן אותם על לחם הביכורים, תנופה לפני ישוע, עם שני הכבשים; קודש יהיו לישוע, לכוהן.
21 וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו; חוקת עולם בכל מושבותיכם, לדורותיכם.
22 ובקוצרכם את קציר ארצכם — לא תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך לא תלקט; לעני ולגר תעזוב אותם; אני יהוה, יהוה שלכם.
23 וידבר יהוה אל משה לאמור:
24 דבר אל בני ישראל לאמור: בחודש השביעי, באחד לחודש, יהיה לכם שבתון; זיכרון תרועה, מקרא קודש.
25 כל מלאכת עבודה לא תעשו; והקרבתם אישה לישוע.
26 וידבר יהוה אל משה לאמור:
27 אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא; מקרא קודש יהיה לכם; ועניתם את נפשותיכם; והקרבתם אישה לישוע.
28 וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה; כי יום כיפורים הוא, לכפר עליכם לפני ישוע, ישוע שלכם.
29 כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה — ונכרתה מעמיה.
30 וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה — והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה.
31 כל מלאכה לא תעשו; חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם.
32 שבת שבתון הוא לכם; ועניתם את נפשותיכם; בתשעה לחודש, בערב — מערב עד ערב תשבתו שבתכם.
33 וידבר יהוה אל משה לאמור:
34 דבר אל בני ישראל לאמור: בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה — חג הסוכות שבעת ימים לישוע.
35 ביום הראשון מקרא קודש; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
36 שבעת ימים תקריבו אישה לישוע; ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אישה לישוע; עצרת היא; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
37 אלה מועדי ישוע, אשר תקראו אותם מקראי קודש — להקריב אישה לישוע: עולה ומנחה, זבח ונסכים, דבר יום ביומו;
38 מלבד שבתות ישוע, ומלבד מתנותיכם, ומלבד כל נדריכם, ומלבד כל נדבותיכם, אשר תיתנו לישוע.
39 אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באוספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ישוע שבעת ימים; ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון.
40 ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל; ושמחתם לפני ישוע, ישוע שלכם, שבעת ימים.
41 וחגותם אותו חג לישוע, שבעת ימים בשנה; חוקת עולם לדורותיכם; בחודש השביעי תחוגו אותו.
42 בסוכות תשבו שבעת ימים; כל האזרח בישראל ישבו בסוכות;
43 למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים; אני ישוע, ישוע שלכם.
44 וידבר משה את מועדי ישוע אל בני ישראל.
פרק 24
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 צו את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד.
3 מחוץ לפרכת העדות, באוהל מועד, יערוך אותו אהרון, מערב עד בוקר, לפני ישוע תמיד; חוקת עולם לדורותיכם.
4 על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ישוע תמיד.
5 ולקחת סולת, ואפית אותה שתים עשרה חלות; שני עשרונים יהיה החלה האחת.
6 ושמת אותם שתיים מערכות, שש המערכת, על השולחן הטהור, לפני ישוע.
7 ונתת על המערכת לבונה זכה; והייתה ללחם לאזכרה, אישה לישוע.
8 ביום השבת, ביום השבת, יערכנו לפני ישוע תמיד; מאת בני ישראל, ברית עולם.
9 והייתה לאהרון ולבניו; ואכלוה במקום קדוש; כי קודש קודשים הוא לו, מאישי ישוע, חוק עולם.
10 ויצא בן אישה ישראלית — והוא בן איש מצרי — בתוך בני ישראל; וינצו במחנה, בן הישראלית ואיש ישראל;
11 ויקוב בן האישה הישראלית את השם של יהוה, ויקלל; ויביאו אותו אל משה; ושם אימו שלומית בת דברי, למטה דן;
12 ויניחוהו במשמר, לפרוש להם על פי יהוה.
13 וידבר יהוה אל משה לאמור:
14 הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה; וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו; ורגמו אותו כל העדה.
15 ואל בני ישראל תדבר לאמור: איש איש כי יקלל את יהוה שלו — ונשא חטאו.
16 ונוקב שם יהוה — מות יומת; רגום ירגמו בו כל העדה; כגר כאזרח, בנוקבו את השם של יהוה, יומת.
17 ואיש כי יכה כל נפש אדם — מות יומת.
18 ומכה נפש בהמה — ישלמנה; נפש תחת נפש.
19 ואיש כי ייתן מום בעמיתו — כאשר עשה, כן ייעשה לו;
20 שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן; כאשר ייתן מום באדם, כן יינתן בו.
21 ומכה בהמה ישלמנה; ומכה אדם יומת.
22 משפט אחד יהיה לכם — כגר כאזרח יהיה; כי אני יהוה, יהוה שלכם.
23 וידבר משה אל בני ישראל; ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה, וירגמו אותו אבן; ובני ישראל עשו כאשר ציווה יהוה את משה.
פרק 25
1 וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם — ושבתה הארץ שבת לישוע.
3 שש שנים תזרע שדך; ושש שנים תזמור כרמך; ואספת את תבואתה.
4 ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ — שבת לישוע; שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.
5 את ספיח קצירך לא תקצור; ואת ענבי נזירך לא תבצור; שנת שבתון יהיה לארץ.
6 והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה: לך ולעבדך ולאמתך, ולשכירך ולתושבך, הגרים עמך;
7 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך — תהיה כל תבואתה לאכול.
8 וספרת לך שבע שבתות שנים — שבע שנים שבע פעמים; והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה.
9 והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי, בעשור לחודש; ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם.
10 וקידשתם את שנת החמישים שנה; וקראתם דרור בארץ לכל יושביה; יובל היא תהיה לכם; ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו.
11 יובל היא, שנת החמישים שנה, תהיה לכם; לא תזרעו, ולא תקצרו את ספיחיה, ולא תבצרו את נזיריה.
12 כי יובל היא; קודש תהיה לכם; מן השדה תאכלו את תבואתה.
13 בשנת היובל הזאת תשובו, איש אל אחוזתו.
14 וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך — אל תונו, איש את אחיו:
15 במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך; במספר שני תבואות ימכור לך:
16 לפי רוב השנים תרבה מקנתו; ולפי מעוט השנים תמעיט מקנתו; כי מספר תבואות הוא מוכר לך.
17 ולא תונו, איש את עמיתו; ויראת מיהוה שלך; כי אני יהוה, יהוה שלכם.
18 ועשיתם את חוקותי, ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם; וישבתם על הארץ לבטח.
19 ונתנה הארץ פריה; ואכלתם לשובע, וישבתם לבטח עליה.
20 וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית? הן לא נזרע, ולא נאסוף את תבואתנו;
21 וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית; ועשת את התבואה לשלוש השנים.
22 וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן, עד השנה התשיעית; עד בוא תבואתה תאכלו ישן.
23 והארץ לא תימכר לצמיתות; כי לי הארץ; כי גרים ותושבים אתם עמדי.
24 ובכל ארץ אחוזתכם — גאולה תיתנו לארץ.
25 כי ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו — ובא גואלו, הקרוב אליו, וגאל את ממכר אחיו.
26 ואיש כי לא יהיה לו גואל; והשיגה ידו, ומצא כדי גאולתו;
27 וחישב את שני ממכרו; והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו; ושב לאחוזתו.
28 ואם לא מצאה ידו די השיב לו — והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל; ויצא ביובל, ושב לאחוזתו.
29 ואיש כי ימכור בית מושב בעיר חומה — והייתה גאולתו עד תום שנת ממכרו; ימים תהיה גאולתו.
30 ואם לא ייגאל עד מלות לו שנה תמימה — וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה, לצמיתות, לקונה אותו, לדורותיו; לא יצא ביובל.
31 ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב — על שדה הארץ ייחשבו; גאולה תהיה לו; וביובל יצא.
32 וערי הלוויים — בתי ערי אחוזתם — גאולת עולם תהיה ללוויים.
33 ואשר יגאל מן הלוויים — ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל; כי בתי ערי הלוויים היא אחוזתם, בתוך בני ישראל.
34 ושדה מגרש עריהם לא יימכר; כי אחוזת עולם הוא להם.
35 וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עמך — והחזקת בו; גר ותושב, וחי עמך.
36 אל תיקח מאיתו נשך ותרבית; ויראת מיהוה שלך; וחי אחיך עמך.
37 את כספך לא תיתן לו בנשך; ובמרבית לא תיתן אוכלך.
38 אני ישוע, ישוע שלכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לישוע.
39 וכי ימוך אחיך עמך, ונמכר לך — לא תעבוד בו עבודת עבד;
40 כשכיר, כתושב, יהיה עמך; עד שנת היובל יעבוד עמך;
41 ויצא מעמך — הוא ובניו עמו; ושב אל משפחתו, ואל אחוזת אבותיו ישוב.
42 כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; לא יימכרו ממכרת עבד.
43 לא תרדה בו בפרך; ויראת מיהוה שלך.
44 ועבדך ואמתך אשר יהיו לך — מאת הגויים אשר סביבותיכם; מהם תקנו עבד ואמה.
45 וגם מבני התושבים, הגרים עמכם — מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם לאחוזה.
46 והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, לרשת אחוזה; לעולם בהם תעבודו; ובאחיכם בני ישראל — איש באחיו — לא תרדה בו בפרך.
47 וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ומוך אחיך עמו, ונמכר לגר תושב עמך, או לעקר משפחת גר;
48 אחרי נמכר — גאולה תהיה לו; אחד מאחיו יגאלנו;
49 או דודו, או בן דודו, יגאלנו; או משאר בשרו, ממשפחתו, יגאלנו; או השיגה ידו — ונגאל.
50 וחישב עם קונהו, משנת הימכרו לו עד שנת היובל; והיה כסף ממכרו במספר שנים — כימי שכיר יהיה עמו.
51 אם עוד רבות בשנים — לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו.
52 ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל — וחישב לו; כפי שניו ישיב את גאולתו.
53 כשכיר שנה בשנה יהיה עמו; לא ירדנו בפרך לעיניך.
54 ואם לא ייגאל באלה — ויצא בשנת היובל, הוא ובניו עמו.
55 כי לי בני ישראל עבדים; עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; אני ישוע, ישוע שלכם.
פרק 26
1 לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם; ואבן משכית לא תיתנו בארצכם, להשתחוות עליה; כי אני יהוה, יהוה שלכם.
2 את שבתותי תשמורו, ומקדשי תיראו; אני יהוה.
3 אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו, ועשיתם אותם;
4 ונתתי גשמיכם בעיתם; ונתנה הארץ יבולה; ועץ השדה ייתן פריו.
5 והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע; ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם.
6 ונתתי שלום בארץ; ושכבתם, ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ; וחרב לא תעבור בארצכם.
7 ורדפתם את אויביכם; ונפלו לפניכם לחרב.
8 ורדפו מכם חמישה מאה; ומאה מכם רבבה ירדופו; ונפלו אויביכם לפניכם לחרב.
9 ופניתי אליכם; והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימותי את בריתי איתכם.
10 ואכלתם ישן נושן; וישן מפני חדש תוציאו.
11 ונתתי משכני בתוככם; ולא תגעל נפשי אתכם.
12 והתהלכתי בתוככם; והייתי לכם לישוע; ואתם תהיו לי לעם.
13 אני ישוע, ישוע שלכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מהיות להם עבדים; ואשבור מוטות עולכם, ואולך אתכם קוממיות.
14 ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה;
15 ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצוותי, להפרכם את בריתי;
16 אף אני אעשה זאת לכם; והפקדתי עליכם בהלה — את השחפת ואת הקדחת, מכלות עיניים ומדיבות נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלוהו אויביכם.
17 ונתתי פני בכם; ונגפתם לפני אויביכם; ורדו בכם שונאיכם; ונסתם, ואין רודף אתכם.
18 ואם עד אלה לא תשמעו לי — ויספתי לייסרה אתכם, שבע על חטאותיכם.
19 ושברתי את גאון עוזכם; ונתתי את שמיכם כברזל, ואת ארצכם כנחושה;
20 ותם לריק כוחכם; ולא תיתן ארצכם את יבולה; ועץ הארץ לא ייתן פריו.
21 ואם תלכו עמי קרי, ולא תאבו לשמוע לי — ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאותיכם.
22 והשלחתי בכם את חיית השדה; ושיכלה אתכם, והכריתה את בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו דרכיכם.
23 ואם באלה לא תיווסרו לי, והלכתם עמי קרי;
24 והלכתי אף אני עמכם בקרי; והכיתי אתכם גם אני, שבע על חטאותיכם.
25 והבאתי עליכם חרב, נוקמת נקם ברית; ונאספתם אל עריכם; ושילחתי דבר בתוככם; וניתתם ביד אויב.
26 בשברי לכם מטה לחם — ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד; והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו.
27 ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי;
28 והלכתי עמכם בחמת קרי; וייסרתי אתכם גם אני, שבע על חטאותיכם.
29 ואכלתם בשר בניכם; ובשר בנותיכם תאכלו.
30 והשמדתי את במותיכם, והכרתי את חמניכם; ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם; וגעלה נפשי אתכם.
31 ונתתי את עריכם חורבה; והשימותי את מקדשיכם; ולא אריח בריח ניחוחכם.
32 והשימותי אני את הארץ; ושממו עליה אויביכם, היושבים בה.
33 ואתכם אזרה בגויים; והריקותי אחריכם חרב; והייתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חורבה.
34 אז תרצה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את שבתותיה.
35 כל ימי השמה תשבות — את אשר לא שבתה בשבתותיכם, בשבתכם עליה.
36 והנשארים בכם — והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם; ורדף אותם קול עלה נידף; ונסו מנוסת חרב, ונפלו, ואין רודף.
37 וכשלו איש באחיו, כמפני חרב, ורודף אין; ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם.
38 ואבדתם בגויים; ואכלה אתכם ארץ אויביכם.
39 והנשארים בכם יימקו בעוונם בארצות אויביכם; ואף בעוונות אבותם איתם יימקו.
40 והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם, במעלם אשר מעלו בי; ואף אשר הלכו עמי בקרי;
41 אף אני אלך עמם בקרי, והבאתי אותם בארץ אויביהם; או אז ייכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עוונם;
42 וזכרתי את בריתי — יעקוב; ואף את בריתי — יצחק; ואף את בריתי — אברהם, אזכור; והארץ אזכור.
43 והארץ תיעזב מהם, ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם; והם ירצו את עוונם; יען וביען במשפטי מאסו, ואת חוקותי געלה נפשם.
44 ואף גם זאת — בהיותם בארץ אויביהם — לא מאסתים ולא געלתים, לכלותם, להפר בריתי איתם; כי אני ישוע, ישוע שלהם.
45 וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים, להיות להם לישוע; אני ישוע.
46 אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל, בהר סיני, ביד משה.
פרק 27
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: איש כי יפלא נדר — בערכך, נפשות לישוע.
3 והיה ערכך, לזכר, מבן עשרים שנה ועד בן שישים שנה — והיה ערכך חמישים שקל כסף, בשקל הקודש.
4 ואם נקבה היא — והיה ערכך שלושים שקל.
5 ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה — והיה ערכך לזכר עשרים שקלים, ולנקבה עשרת שקלים.
6 ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים — והיה ערכך לזכר חמישה שקלים כסף; ולנקבה ערכך שלושת שקלים כסף.
7 ואם מבן שישים שנה ומעלה — אם זכר — והיה ערכך חמישה עשר שקל; ולנקבה עשרה שקלים.
8 ואם מך הוא מערכך — והעמידו לפני הכוהן; והעריך אותו הכוהן; על פי אשר תשיג יד הנודר, יעריכנו הכוהן.
9 ואם בהמה, אשר יקריבו ממנה קרבן לישוע — כל אשר ייתן ממנו לישוע יהיה קודש.
10 לא יחליפנו ולא ימיר אותו, טוב ברע או רע בטוב; ואם המר ימיר בהמה בבהמה — והיה הוא ותמורתו יהיה קודש.
11 ואם כל בהמה טמאה, אשר לא יקריבו ממנה קרבן לישוע — והעמיד את הבהמה לפני הכוהן;
12 והעריך הכוהן אותה, בין טוב ובין רע; כערכך הכוהן, כן יהיה.
13 ואם גאול יגאלנה — ויסף חמישיתו על ערכך.
14 ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לישוע — והעריכו הכוהן, בין טוב ובין רע; כאשר יעריך אותו הכוהן, כן יקום.
15 ואם המקדיש יגאל את ביתו — ויסף חמישית כסף ערכך עליו; והיה לו.
16 ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לישוע — והיה ערכך לפי זרעו; זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף.
17 אם משנת היובל יקדיש שדהו — כערכך יקום.
18 ואם אחר היובל יקדיש שדהו — וחישב לו הכוהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל; ונגרע מערכך.
19 ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו — ויסף חמישית כסף ערכך עליו; וקם לו.
20 ואם לא יגאל את השדה, ואם מכר את השדה לאיש אחר — לא ייגאל עוד;
21 והיה השדה, בצאתו ביובל, קודש לישוע, כשדה החרם; לכוהן תהיה אחוזתו.
22 ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחוזתו, יקדיש לישוע;
23 וחישב לו הכוהן את מכסת ערכך, עד שנת היובל; ונתן את ערכך ביום ההוא, קודש לישוע.
24 בשנת היובל ישוב השדה, לאשר קנהו מאיתו — לאשר לו אחוזת הארץ.
25 וכל ערכך יהיה בשקל הקודש; עשרים גרה יהיה השקל.
26 אך בכור, אשר יבוכר לישוע בבהמה — לא יקדיש איש אותו; אם שור אם שה — לישוע הוא.
27 ואם בבהמה הטמאה — ופדה בערכך; ויסף חמישיתו עליו; ואם לא ייגאל — ונמכר בערכך.
28 אך כל חרם אשר יחרים איש לישוע מכל אשר לו — מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו — לא יימכר ולא ייגאל; כל חרם — קודש קודשים הוא לישוע.
29 כל חרם אשר יוחרם מן האדם — לא ייפדה; מות יומת.
30 וכל מעשר הארץ — מזרע הארץ, מפרי העץ — לישוע הוא; קודש לישוע.
31 ואם גאול יגאל איש ממעשרו — חמישיתו יוסף עליו.
32 וכל מעשר בקר וצאן — כל אשר יעבור תחת השבט — העשירי יהיה קודש לישוע.
33 לא יבקר בין טוב לרע, ולא ימירנו; ואם המר ימירנו — והיה הוא ותמורתו יהיה קודש; לא ייגאל.
34 אלה המצוות אשר ציווה יהוה את משה אל בני ישראל, בהר סיני.