דניאל
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/daniel/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 בשנה השלישית למלכות יהויקים מלך יהודה, בא נבוכדנצר מלך בבל לירושלים ויצר עליה.
2 וייתן יהוה את יהויקים מלך יהודה בידו, עם מקצת כלי בית יהוה; ויביאם אל ארץ שנער, אל בית אלוהיו, ואת הכלים הביא אל בית האוצר של אלוהיו.
3 ויאמר המלך לאשפנז, רב סריסיו, להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים,
4 ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, ואשר יש בהם כוח לעמוד בהיכל המלך, וללמדם את ספר ולשון הכשדים.
5 ויימן להם המלך דבר יום ביומו מפת־בג המלך ומיין משתיו, לגדלם שלוש שנים, ובסופן יעמדו לפני המלך.
6 ויהיו בהם מבני יהודה: דניאל, חנניה, מישאל ועזריה;
7 וישם להם שר הסריסים שמות: וישם לדניאל — בלטשאצר, ולחנניה — שדרך, ולמישאל — מישך, ולעזריה — עבד־נגו.
8 וישם דניאל על לבו כי לא יתגאל בפת־בג המלך וביין משתיו, ויבקש משר הסריסים כי לא יתגאל.
9 ויֵשׁוּעַ נתן את דניאל לחן ולרחמים לפני שר הסריסים.
10 ויאמר שר הסריסים אל דניאל: ירא אני את אֲדֹנִי המלך, אשר מינה את מאכלכם ואת משקיכם; כי למה יראה את פניכם זועפים מן הילדים אשר כגילכם? וחייבתם את ראשי למלך.
11 ויאמר דניאל אל המלצר, אשר מינה שר הסריסים על דניאל, חנניה, מישאל ועזריה:
12 נס נא את עבדיך עשרה ימים, וייתנו לנו מן הזרעונים ונאכל, ומים ונשתה.
13 וייראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת־בג המלך; וכאשר תראה, עשה עם עבדיך.
14 וישמע להם לדבר הזה, וינסם עשרה ימים.
15 ובסוף עשרה ימים נראה מראיהם טוב ושמני בשר מכל הילדים האוכלים את פת־בג המלך.
16 ויהי המלצר נושא את פת־בגם ואת יין משתיהם, ונותן להם זרעונים.
17 ולארבעת הילדים האלה נתן ישוע דעת והשכל בכל ספר וחכמה; ודניאל הבין בכל חזון וחלומות.
18 ובסוף הימים אשר אמר המלך להביאם, הביאם שר הסריסים לפני נבוכדנצר.
19 וידבר עמם המלך, ולא נמצא מכולם כדניאל, חנניה, מישאל ועזריה; ויעמדו לפני המלך.
20 ובכל דבר חכמה והבנה אשר ביקש מהם המלך, מצאם עשר ידות על כל החרטומים והאשפים אשר בכל מלכותו.
21 ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.
פרק 2
1 ובשנה שתיים למלכות נבוכדנצר, חלם נבוכדנצר חלומות, ותתפעם רוחו ושנתו נהייתה ממנו.
2 ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך את חלומותיו. ויבואו ויעמדו לפני המלך.
3 ויאמר להם המלך: חלמתי חלום, ותתפעם רוחי לדעת את החלום.
4 וידברו הכשדים אל המלך בארמית: המלך, לעולם חיה! אמור את החלום לעבדיך, ונראה את הפתרון.
5 ענה המלך ואמר לכשדים: הדבר אזל ממני; אם לא תודיעוני את החלום ואת פתרונו, תיעשו לחתיכות ובתיכם ייעשו למזבלה.
6 אך אם תראו את החלום ואת פתרונו, תקבלו ממני מתנות ושכר וכבוד רב; לכן הראוני את החלום ואת פתרונו.
7 ענו שנית ויאמרו: יאמר המלך את החלום לעבדיו, ונראה את פתרונו.
8 ענה המלך ואמר: ביודעי ודאי כי אתם קונים את הזמן, כי אתם רואים כי הדבר אזל ממני.
9 אך אם לא תודיעוני את החלום, דין אחד לכם; כי דבר שקר ומושחת הכינותם לומר לפני, עד אשר ישתנה הזמן. לכן אמרו לי את החלום, ואדע כי תוכלו להראותני את פתרונו.
10 ענו הכשדים לפני המלך ויאמרו: אין איש על הארץ אשר יוכל להראות את דבר המלך; לכן אין מלך, אדון או שליט, אשר שאל דברים כאלה משום חרטום או אשף או כשדי.
11 ודבר נדיר הוא אשר המלך דורש, ואין אחר אשר יראהו לפני המלך, מלבד האלילים, אשר מדורם אינו עם בשר.
12 לכן כעס המלך וחמה לו מאוד, וציווה להשמיד את כל חכמי בבל.
13 ויצא הצו כי החכמים ייהרגו; וביקשו את דניאל וחבריו להריגה.
14 אז השיב דניאל בעצה ובטעם לאריוך, רב הטבחים של המלך, אשר יצא להרוג את חכמי בבל.
15 ענה ואמר לאריוך, שליט המלך: למה הצו כה חמור מן המלך? אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל.
16 ויבוא דניאל ויבקש מן המלך כי ייתן לו זמן, וכי יראה למלך את הפתרון.
17 וילך דניאל לביתו, ויודע את הדבר לחנניה, מישאל ועזריה, חבריו:
18 למען יבקשו רחמים מיהוה השמים על הרז הזה; למען לא יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל.
19 אז נתגלה הרז לדניאל בחזון הלילה. אז בירך דניאל את יהוה השמים.
20 ענה דניאל ואמר: יהי שם יהוה מבורך לעולם ועד, כי החכמה והגבורה שלו המה.
21 והוא מחליף את העתים ואת הזמנים; מעביר מלכים ומקים מלכים; נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה.
22 הוא מגלה דברים עמוקים ונסתרים; יודע מה בחושך, והאור עמו שוכן.
23 אני מודה לך ומהלל אותך, ישוע אבותי, אשר נתת לי חכמה וגבורה, ועתה הודעתני את אשר ביקשנו ממך; כי הודעת לנו את דבר המלך.
24 לכן בא דניאל אל אריוך, אשר מינה המלך להשמיד את חכמי בבל; הלך ואמר לו כזאת: אל תשמיד את חכמי בבל; הביאני לפני המלך, ואראה למלך את הפתרון.
25 אז הביא אריוך את דניאל לפני המלך בבהילות, וכן אמר לו: מצאתי איש מבני גלות יהודה, אשר יודיע למלך את הפתרון.
26 ענה המלך ואמר לדניאל, אשר שמו בלטשאצר: האם תוכל להודיע לי את החלום אשר ראיתי ואת פתרונו?
27 ענה דניאל לפני המלך ואמר: הרז אשר המלך דורש — לא יוכלו חכמים, אשפים, חרטומים וגוזרים להראות למלך;
28 אך יש יהוה בשמים המגלה רזים, ומודיע למלך נבוכדנצר מה יהיה באחרית הימים. חלומך וחזיוני ראשך על משכבך המה אלה:
29 אתה, המלך, מחשבותיך עלו על משכבך מה יהיה אחרי כן; ומגלה הרזים הודיע לך מה יהיה.
30 ואני, לא בחכמה שיש בי יותר מכל חי נתגלה לי הרז הזה, אלא בעבור אלה אשר יודיעו את הפתרון למלך, ולמען תדע את מחשבות לבך.
31 אתה, המלך, ראית, והנה צלם גדול. הצלם הגדול הזה, אשר זוהרו מצוין, עמד לפניך, ומראהו נורא.
32 ראש הצלם הזה מזהב טוב, חזהו וזרועותיו מכסף, בטנו וירכיו מנחושת,
33 שוקיו מברזל, רגליו מקצתן ברזל ומקצתן חרס.
34 ראית עד אשר נגזרה אבן שלא בידיים, והכתה את הצלם על רגליו אשר מברזל ומחרס, ותרסקם.
35 אז נדקו יחד הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב, ויהיו כמוץ מגורני הקיץ; ותשאם הרוח, ולא נמצא להם מקום; והאבן אשר הכתה את הצלם הייתה להר גדול ומילאה את כל הארץ.
36 זה החלום; ואת פתרונו נאמר לפני המלך.
37 אתה, המלך, מלך המלכים אתה; כי יהוה השמים נתן לך ממלכה, כוח ועוצמה וכבוד.
38 ובכל מקום אשר בני האדם שוכנים, חיות השדה ועוף השמים נתן בידך, והשליטך על כולם. אתה הוא ראש הזהב הזה.
39 ואחריך תקום ממלכה אחרת נחותה ממך, וממלכה שלישית אחרת מנחושת, אשר תשלוט בכל הארץ.
40 והממלכה הרביעית תהיה חזקה כברזל; כי הברזל מרסק ומכתית את כל הדברים; וכברזל המרסק את כל אלה, תרסק ותרוצץ.
41 ובראותך את הרגליים והאצבעות, מקצתן חרס יוצר ומקצתן ברזל, תהיה הממלכה מחולקת; אך יהיה בה מעוצמת הברזל, כי ראית את הברזל מעורב בחרס טיט.
42 וכאצבעות הרגליים, מקצתן ברזל ומקצתן חרס, כן הממלכה תהיה מקצתה חזקה ומקצתה שבורה.
43 ובראותך ברזל מעורב בחרס טיט, יתערבו הם בזרע האדם; אך לא ידבקו זה בזה, כפי שהברזל אינו מתערב בחרס.
44 ובימי המלכים האלה יקים יהוה השמים ממלכה אשר לעולם לא תושחת; והממלכה לא תיעזב לעם אחר, אלא תרסק ותכלה את כל הממלכות האלה, והיא תעמוד לעולם.
45 כאשר ראית כי מההר נגזרה אבן שלא בידיים, וריסקה את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב — יהוה הגדול הודיע למלך מה יהיה אחרי כן; והחלום נאמן ופתרונו נאמן.
46 אז נפל המלך נבוכדנצר על פניו וישתחווה לדניאל, וציווה כי יקריבו לו מנחה וריחות טובים.
47 ענה המלך לדניאל ואמר: באמת הוא, כי יהוה שלכם הוא יהוה של אלילים, ויהוה של מלכים, ומגלה רזים, בראותך כי יכולת לגלות את הרז הזה.
48 אז גדל המלך את דניאל ונתן לו מתנות גדולות רבות, והשליטו על כל מדינת בבל, וראש השרים על כל חכמי בבל.
49 וביקש דניאל מן המלך, וימן את שדרך, מישך ועבד־נגו על עבודת מדינת בבל; ודניאל ישב בשער המלך.
פרק 3
1 נבוכדנצר המלך עשה צלם של זהב, גובהו שישים אמה ורוחבו שש אמות; העמידו בבקעת דורא, במדינת בבל.
2 וישלח נבוכדנצר המלך לאסוף את האחשדרפנים, הסגנים והפחות, השופטים, הגזברים, היועצים, השוטרים וכל שליטי המדינות, לבוא לחנוכת הצלם אשר העמיד נבוכדנצר המלך.
3 אז נאספו האחשדרפנים, הסגנים והפחות, השופטים, הגזברים, היועצים, השוטרים וכל שליטי המדינות, לחנוכת הצלם אשר העמיד נבוכדנצר המלך; ויעמדו לפני הצלם אשר העמיד נבוכדנצר.
4 וכרוז קרא בקול: לכם נצווה, עמים, אומות ולשונות,
5 בעת אשר תשמעו את קול הקרן, החליל, הכינור, הסבכה, הפסנתיר, הדולצימר וכל מיני המוזיקה, תיפלו ותשתחוו לצלם הזהב אשר העמיד נבוכדנצר המלך;
6 וכל אשר לא ייפול וישתחווה, באותה שעה יושלך אל תוך כבשן האש הבוערת.
7 לכן בעת ההיא, כאשר שמעו כל העמים את קול הקרן, החליל, הכינור, הסבכה, הפסנתיר וכל מיני המוזיקה, נפלו כל העמים, האומות והלשונות, וישתחוו לצלם הזהב אשר העמיד נבוכדנצר המלך.
8 לכן בעת ההיא קרבו כשדים מסוימים ויאשימו את היהודים.
9 דיברו ויאמרו למלך נבוכדנצר: המלך, לעולם חיה!
10 אתה, המלך, שמת צו, כי כל איש אשר ישמע את קול הקרן, החליל, הכינור, הסבכה, הפסנתיר והדולצימר, וכל מיני המוזיקה, ייפול וישתחווה לצלם הזהב;
11 וכל אשר לא ייפול וישתחווה, יושלך אל תוך כבשן האש הבוערת.
12 יש יהודים מסוימים אשר מינית על עבודת מדינת בבל — שדרך, מישך ועבד־נגו; האנשים האלה, המלך, לא שמו לב אליך: אינם עובדים את אליליך, ואינם משתחווים לצלם הזהב אשר העמדת.
13 אז ציווה נבוכדנצר בכעס ובחמה להביא את שדרך, מישך ועבד־נגו. אז הביאו את האנשים האלה לפני המלך.
14 דיבר נבוכדנצר ואמר להם: האם נכון הוא, שדרך, מישך ועבד־נגו, כי אינכם עובדים את אלילי, ואינכם משתחווים לצלם הזהב אשר העמדתי?
15 עתה אם אתם מוכנים, בעת אשר תשמעו את קול הקרן, החליל, הכינור, הסבכה, הפסנתיר והדולצימר, וכל מיני המוזיקה, תיפלו ותשתחוו לצלם אשר עשיתי — טוב; אך אם לא תשתחוו, תושלכו באותה שעה אל תוך כבשן האש הבוערת; ומי הוא ישוע אשר יצילכם מידי?
16 ענו שדרך, מישך ועבד־נגו ויאמרו למלך: נבוכדנצר, אין אנו צריכים להשיבך על דבר זה.
17 אם כן הוא, ישוע שלנו אשר אנו עובדים אותו יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך, המלך, יצילנו.
18 אך אם לא, ייוודע לך, המלך, כי לא נעבוד את אליליך, ולא נשתחווה לצלם הזהב אשר העמדת.
19 אז מלא נבוכדנצר חמה, ומראה פניו השתנה על שדרך, מישך ועבד־נגו; וידבר ויצווה לחמם את הכבשן שבע פעמים יותר מכפי שהיה רגיל להתחמם.
20 ויצווה לאנשים הגיבורים ביותר אשר בצבאו לכבול את שדרך, מישך ועבד־נגו, ולהשליכם אל כבשן האש הבוערת.
21 אז נכבלו האנשים האלה במעיליהם, במכנסיהם, בכובעיהם ובשאר בגדיהם, והושלכו אל תוך כבשן האש הבוערת.
22 לכן, מאחר שדבר המלך היה דחוף והכבשן חם ביותר, להבות האש הרגו את האנשים אשר העלו את שדרך, מישך ועבד־נגו.
23 ושלושת האנשים האלה, שדרך, מישך ועבד־נגו, נפלו כבולים אל תוך כבשן האש הבוערת.
24 אז נדהם המלך נבוכדנצר, ויקם בבהילות וידבר ויאמר ליועציו: האם לא השלכנו שלושה אנשים כבולים אל תוך האש? ענו ויאמרו למלך: נכון, המלך.
25 ענה ואמר: הנה אני רואה ארבעה אנשים משוחררים, מתהלכים בתוך האש, ואין בהם חבלה; ומראה הרביעי דומה לבן ישוע.
26 אז קרב נבוכדנצר אל פתח כבשן האש הבוערת, וידבר ויאמר: שדרך, מישך ועבד־נגו, עבדי ישוע העליון, צאו ובואו הנה! אז יצאו שדרך, מישך ועבד־נגו מתוך האש.
27 והאחשדרפנים, הסגנים והפחות ויועצי המלך, בהיאספם, ראו את האנשים האלה, אשר האש לא שלטה בגופם, ושער ראשם לא נחרך, ומעיליהם לא השתנו, וריח האש לא עבר בהם.
28 אז דיבר נבוכדנצר ואמר: ברוך יהוה של שדרך, מישך ועבד־נגו, אשר שלח את מלאכו והציל את עבדיו אשר בטחו בו, ושינו את דבר המלך ומסרו את גופם, למען לא יעבדו ולא ישתחוו לשום אליל, מלבד ישוע שלהם.
29 לכן אני שם צו, כי כל עם, אומה ולשון, אשר ידברו דבר רע נגד ישוע של שדרך, מישך ועבד־נגו, ייעשו לחתיכות, ובתיהם ייעשו למזבלה; כי אין ישוע אחר אשר יכול להציל כזאת.
30 אז קידם המלך את שדרך, מישך ועבד־נגו, במדינת בבל.
פרק 4
1 נבוכדנצר המלך, אל כל העמים, האומות והלשונות, השוכנים בכל הארץ: שלומכם ירבה!
2 ראיתי לנכון להראות את האותות והמופתים אשר עשה עמי ישוע הגבוה.
3 מה גדולים אותותיו! ומה תקיפים מופתיו! מלכותו מלכות עולם, ושלטונו מדור לדור.
4 אני נבוכדנצר הייתי שלו בביתי ורענן בהיכלי;
5 ראיתי חלום אשר הפחידני, ומחשבות על משכבי וחזיוני ראשי הטרידוני.
6 לכן שמתי צו להביא לפני את כל חכמי בבל, למען יודיעוני את פתרון החלום.
7 אז באו החרטומים, האשפים, הכשדים והגוזרים; ואת החלום סיפרתי לפניהם, אך את פתרונו לא הודיעוני.
8 אך לבסוף בא לפני דניאל, אשר שמו בלטשאצר, כשם אלוהי, ואשר בו רוח האלילים הקדושים; ולפניו סיפרתי את החלום לאמור:
9 בלטשאצר, רב החרטומים, מאחר שאני יודע כי רוח האלילים הקדושים בך, ואין רז מטריד אותך, אמור לי את חזיוני חלומי אשר ראיתי ואת פתרונו.
10 אלה היו חזיוני ראשי על משכבי: ראיתי, והנה אילן בתוך הארץ, וגובהו רב.
11 גדל האילן ויתחזק, וגובהו הגיע עד השמים, ונראה עד סוף כל הארץ;
12 עליו יפים ופריו רב, ובו מזון לכל; חיות השדה מצאו צל תחתיו, ועוף השמים שכנו בענפיו, וכל בשר ניזון ממנו.
13 ראיתי בחזיוני ראשי על משכבי, והנה עיר וקדוש יורד מן השמים;
14 קרא בקול וכן אמר: גדעו את האילן וקצצו את ענפיו, נערו את עליו ופזרו את פריו; תברחנה החיות מתחתיו והעופות מענפיו;
15 אך את עיקר שורשיו השאירו בארץ, באזיקי ברזל ונחושת, בעשב השדה הרך; ובטל השמים יצטבע, וחלקו עם החיות בעשב הארץ;
16 יישתנה לבו מלב אדם, ולב חיה יינתן לו, ושבעה עידנים יעברו עליו.
17 הדבר הזה הוא בגזרת העירים, והדרישה בדבר הקדושים, למען ידעו החיים כי העליון שולט בממלכת האדם, ונותנה למי שירצה, ומקים עליה את השפל שבאדם.
18 החלום הזה ראיתי אני, המלך נבוכדנצר. ואתה, בלטשאצר, אמור את פתרונו, מאחר שכל חכמי ממלכתי אינם יכולים להודיעני את הפתרון; אך אתה יכול, כי רוח האלילים הקדושים בך.
19 אז נדהם דניאל, אשר שמו בלטשאצר, כשעה אחת, ומחשבותיו הטרידוהו. דיבר המלך ואמר: בלטשאצר, אל יטרידך החלום או פתרונו. ענה בלטשאצר ואמר: אדני, החלום יהיה לשונאיך, ופתרונו לאויביך.
20 האילן אשר ראית, אשר גדל והתחזק, אשר גובהו הגיע עד השמים, ונראה לכל הארץ;
21 אשר עליו יפים ופריו רב, ובו מזון לכל; תחתיו שכנו חיות השדה, ובענפיו שוכנו עופות השמים:
22 אתה הוא, המלך, אשר גדלת והתחזקת; כי גדולתך גדלה ומגיעה עד השמים, ושלטונך עד סוף הארץ.
23 ובראות המלך עיר וקדוש יורד מן השמים, ואומר: גדעו את האילן והשחיתוהו; אך את עיקר שורשיו השאירו בארץ, באזיקי ברזל ונחושת, בעשב השדה הרך, ובטל השמים יצטבע, וחלקו עם חיות השדה, עד אשר שבעה עידנים יעברו עליו;
24 זה הפתרון, המלך, וזו גזרת העליון, אשר באה על אדני המלך:
25 יגרשוך מן האדם, ועם חיות השדה יהיה מדורך, ועשב כשורים יאכילוך, ובטל השמים יצבעוך, ושבעה עידנים יעברו עליך, עד אשר תדע כי העליון שולט בממלכת האדם, ונותנה למי שירצה.
26 ובאשר ציווה להשאיר את עיקר שורשי האילן, מלכותך תתקיים לך, לאחר שתדע כי השמים שולטים.
27 לכן, המלך, תהא עצתי מקובלת עליך, ופרוק את חטאיך בצדקה ואת עוונותיך בחנינת עניים; אולי תהא הארכה לשלותך.
28 כל זאת באה על המלך נבוכדנצר.
29 בסוף שנים עשר חודשים התהלך על ארמון ממלכת בבל.
30 דיבר המלך ואמר: האין זו בבל הגדולה, אשר בניתי לבית ממלכה בתוקף כוחי ולכבוד הדרי?
31 בעוד הדבר בפי המלך, נפל קול מן השמים לאמור: לך נאמר, המלך נבוכדנצר: הממלכה עברה ממך.
32 ויגרשוך מן האדם, ועם חיות השדה מדורך; עשב כשורים יאכילוך, ושבעה עידנים יעברו עליך, עד אשר תדע כי העליון שולט בממלכת האדם, ונותנה למי שירצה.
33 באותה שעה התמלא הדבר על נבוכדנצר; ויוגרש מן האדם, ועשב כשורים אכל, ובטל השמים הצטבע גופו, עד אשר שערו גדל כנוצות נשרים וציפורניו כציפורני עופות.
34 ובסוף הימים, אני נבוכדנצר נשאתי את עיני אל השמים, ודעתי שבה אלי, וברכתי את העליון, ושיבחתי וכיבדתי את החי לעולם, אשר שלטונו שלטון עולם ומלכותו מדור לדור;
35 וכל יושבי הארץ נחשבים כאין; וכרצונו הוא עושה בצבא השמים וביושבי הארץ; ואין מי שימחה בידו או יאמר לו: מה אתה עושה?
36 באותו זמן שבה אלי דעתי; ולכבוד מלכותי, הדרי וזוהרי שבו אלי; ויועצי ושרי ביקשוני; והוקמתי על מלכותי, וגדולה יתרה נוספה לי.
37 עתה אני, נבוכדנצר, משבח ומרומם ומכבד את מלך השמים, אשר כל מעשיו אמת ודרכיו משפט; ואת ההולכים בגאווה הוא יכול להשפיל.
פרק 5
1 בלשאצר המלך עשה משתה גדול לאלף שריו, ושתה יין לנגד האלף.
2 בלשאצר, בטעמו את היין, ציווה להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא אביו נבוכדנצר מן ההיכל אשר בירושלים; למען ישתו בהם המלך ושריו, נשיו ופילגשיו.
3 אז הביאו את כלי הזהב אשר הוצאו מן ההיכל של בית יהוה אשר בירושלים; וישתו בהם המלך ושריו, נשיו ופילגשיו.
4 שתו יין, ושיבחו את אלילי הזהב והכסף, הנחושת, הברזל, העץ והאבן.
5 באותה שעה יצאו אצבעות יד אדם וכתבו לנגד המנורה על טיח כותל ארמון המלך; והמלך ראה את חלק היד הכותבת.
6 אז השתנה מראה המלך, ומחשבותיו הטרידוהו, עד כי קשרי מותניו נתרו וברכיו נקשו זו בזו.
7 קרא המלך בקול להביא את האשפים, הכשדים והגוזרים. וידבר המלך ויאמר לחכמי בבל: כל אשר יקרא את הכתב הזה ויראני את פתרונו, יולבש שני ותהיה לו שרשרת זהב על צווארו, ויהיה שליט שלישי בממלכה.
8 אז באו כל חכמי המלך; אך לא יכלו לקרוא את הכתב ולא להודיע למלך את פתרונו.
9 אז נבהל המלך בלשאצר מאוד, ומראהו השתנה עליו, ושריו נדהמו.
10 והמלכה, בגלל דברי המלך ושריו, באה אל בית המשתה; וידברה המלכה ותאמר: המלך, לעולם חיה! אל יטרידוך מחשבותיך, ואל ישתנה מראך:
11 יש איש בממלכתך, אשר בו רוח האלילים הקדושים; ובימי אביך נמצאו בו אור והבנה וחכמה, כחכמת האלילים; אשר אותו שם המלך נבוכדנצר אביך — המלך, אני אומרת, אביך — לרב החרטומים, האשפים, הכשדים והגוזרים;
12 מאחר שרוח מצוינת ודעת והבנה — פתרון חלומות, והגדת חידות והתרת קשרים — נמצאו בדניאל זה, אשר המלך שם לו שם בלטשאצר; עתה ייקרא דניאל, והוא יראה את הפתרון.
13 אז הובא דניאל לפני המלך. וידבר המלך ויאמר לדניאל: האם אתה הוא דניאל, אשר מבני גלות יהודה, אשר הביא המלך אבי מיהודה?
14 שמעתי עליך כי רוח האלילים בך, וכי אור והבנה וחכמה מצוינת נמצאו בך.
15 ועתה הובאו לפני החכמים והאשפים, למען יקראו את הכתב הזה ויודיעוני את פתרונו; אך לא יכלו להראות את פתרון הדבר.
16 ושמעתי עליך כי תוכל לעשות פתרונים ולהתיר קשרים; עתה אם תוכל לקרוא את הכתב ולהודיעני את פתרונו, תולבש שני, ושרשרת זהב תהיה על צווארך, ותהיה שליט שלישי בממלכה.
17 אז ענה דניאל ואמר לפני המלך: מתנותיך יהיו לך, ואת שכרך תן לאחר; אך את הכתב אקרא למלך, ואת הפתרון אודיע לו.
18 אתה, המלך: יהוה העליון נתן לנבוכדנצר אביך ממלכה וגדולה וכבוד והדר;
19 ובגלל הגדולה אשר נתן לו, כל העמים, האומות והלשונות, רעדו ויראו מפניו: את אשר רצה — הרג, ואת אשר רצה — החיה; ואת אשר רצה — הקים, ואת אשר רצה — השפיל.
20 אך כאשר התרומם לבו ורוחו התקשחה בגאווה, הורד מכיסא מלכותו, ויקחו את כבודו ממנו;
21 ויוגרש מבני האדם, ולבו נעשה כשל חיות, ומדורו עם חמורי הבר; האכילוהו עשב כשורים, ובטל השמים הצטבע גופו, עד אשר ידע כי יהוה העליון שולט בממלכת האדם, וכי הוא מקים עליה את מי שירצה.
22 ואתה בנו, בלשאצר, לא השפלת את לבך, אף כי ידעת את כל זאת;
23 אלא התרוממת נגד יהוה השמים; ואת כלי ביתו הביאו לפניך, ואתה ושריך, נשיך ופילגשיך, שתיתם בהם יין; ושיבחת את אלילי הכסף והזהב, הנחושת, הברזל, העץ והאבן, אשר אינם רואים ואינם שומעים ואינם יודעים; ואת יהוה אשר נשמתך בידו וכל דרכיך שלו, לא כיבדת.
24 אז נשלח חלק היד מפניו, והכתב הזה נכתב.
25 וזה הכתב אשר נכתב: מנא, מנא, תקל ופרסין.
26 זה פתרון הדבר: מנא — יהוה מנה את ממלכתך וסימה.
27 תקל — נשקלת במאזניים ונמצאת חסר.
28 פרס — ממלכתך נחלקה וניתנה למדי ופרס.
29 אז ציווה בלשאצר, וילבישו את דניאל שני, וישימו שרשרת זהב על צווארו, ויכריזו עליו כי יהיה שליט שלישי בממלכה.
30 באותו לילה נהרג בלשאצר מלך הכשדים.
31 ודריוש המדי קיבל את הממלכה, בהיותו בן שישים ושתיים שנה.
פרק 6
1 נעם על דריוש למנות על הממלכה מאה ועשרים אחשדרפנים, אשר יהיו על כל הממלכה;
2 ומעליהם שלושה נשיאים, אשר דניאל היה ראשון בהם, למען ייתנו האחשדרפנים להם חשבון, והמלך לא יינזק.
3 אז דניאל זה עלה על הנשיאים והאחשדרפנים, כי רוח מצוינת הייתה בו; והמלך חשב למנותו על כל הממלכה.
4 אז ביקשו הנשיאים והאחשדרפנים למצוא עילה נגד דניאל מצד הממלכה; אך לא יכלו למצוא שום עילה או אשמה, כי נאמן היה, ולא נמצאה בו שום שגגה או אשמה.
5 אז אמרו האנשים האלה: לא נמצא שום עילה נגד דניאל זה, אלא אם נמצאנה נגדו בדת יהוה שלו.
6 אז התקהלו הנשיאים והאחשדרפנים האלה אל המלך, וכן אמרו לו: המלך דריוש, לעולם חיה!
7 כל נשיאי הממלכה, הסגנים והאחשדרפנים, היועצים והפחות, נועצו יחד לקיים חוק מלכותי ולעשות צו תקיף, כי כל אשר יבקש בקשה מכל אל או אדם במשך שלושים יום, מלבד ממך, המלך, יושלך לבור האריות.
8 עתה, המלך, קיים את הצו וחתום על הכתב, למען לא ישתנה, כדת מדי ופרס אשר לא תעבור.
9 לכן חתם המלך דריוש על הכתב והצו.
10 ודניאל, כאשר ידע כי נחתם הכתב, בא לביתו; וחלונותיו פתוחים בעלייתו נגד ירושלים, וכרע על ברכיו שלוש פעמים ביום, והתפלל והודה לפני יהוה שלו, כפי שעשה לפני כן.
11 אז התקהלו האנשים האלה ומצאו את דניאל מתפלל ומתחנן לפני יהוה שלו.
12 אז קרבו ודיברו לפני המלך על צו המלך: האם לא חתמת צו, כי כל איש אשר יבקש בקשה מכל אל או אדם תוך שלושים יום, מלבד ממך, המלך, יושלך לבור האריות? ענה המלך ואמר: הדבר נכון, כדת מדי ופרס אשר לא תעבור.
13 אז ענו ויאמרו לפני המלך: דניאל ההוא, אשר מבני גלות יהודה, אינו שם לב אליך, המלך, ולא אל הצו אשר חתמת, אלא מבקש את בקשתו שלוש פעמים ביום.
14 אז המלך, כאשר שמע את הדברים, הצטער מאוד על עצמו, וישם את לבו על דניאל להצילו; ועמל עד בוא השמש להצילו.
15 אז התקהלו האנשים האלה אל המלך ויאמרו למלך: דע, המלך, כי דת מדי ופרס היא, כי כל צו וחוק אשר המלך מקים לא ישתנה.
16 אז ציווה המלך, ויביאו את דניאל וישליכוהו לבור האריות. וידבר המלך ויאמר לדניאל: ישוע שלך, אשר אתה עובד אותו תמיד, הוא יצילך.
17 ואבן הובאה והונחה על פי הבור; ויחתום עליה המלך בטבעתו ובטבעת שריו, למען לא תשתנה הכוונה על דניאל.
18 אז הלך המלך אל ארמונו ובילה את הלילה בצום; ולא הובאו לפניו כלי נגינה, ושנתו נדדה ממנו.
19 אז קם המלך בבוקר השכם, והלך בבהילות אל בור האריות.
20 וכאשר קרב אל הבור, קרא בקול עצוב אל דניאל; וידבר המלך ויאמר לדניאל: דניאל, עבד ישוע החי, האם ישוע שלך, אשר אתה עובד אותו תמיד, יכול להצילך מן האריות?
21 אז אמר דניאל אל המלך: המלך, לעולם חיה!
22 יהוה שלי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות, ולא הזיקוני; כי לפניו נמצאה בי זכות, וגם לפניך, המלך, לא עשיתי נזק.
23 אז שמח המלך עליו מאוד, וציווה כי יעלו את דניאל מן הבור. והועלה דניאל מן הבור, ולא נמצא בו שום נזק, כי האמין בישוע שלו.
24 וציווה המלך, ויביאו את האנשים האלה אשר האשימו את דניאל, וישליכום לבור האריות — אותם, בניהם ונשיהם; והאריות גברו עליהם ושיברו את כל עצמותיהם בטרם הגיעו לתחתית הבור.
25 אז כתב המלך דריוש אל כל העמים, האומות והלשונות, השוכנים בכל הארץ: שלומכם ירבה!
26 אני נותן צו, כי בכל ממשלת ממלכתי ירעדו וייראו בני אדם לפני יהוה של דניאל; כי הוא יהוה החי, והקיים לעולם, ומלכותו אשר לא תושחת, ושלטונו עד הסוף.
27 הוא מציל ומחלץ, ועושה אותות ומופתים בשמים ובארץ, אשר הציל את דניאל מכוח האריות.
28 ודניאל זה הצליח במלכות דריוש ובמלכות כורש הפרסי.
פרק 7
1 בשנה אחת לבלשאצר מלך בבל, חלם דניאל חלום וחזיוני ראשו על משכבו; אז כתב את החלום ואמר את ראשית הדברים.
2 דיבר דניאל ואמר: ראיתי בחזוני בלילה, והנה ארבע רוחות השמים הגיחו על הים הגדול.
3 וארבע חיות גדולות עלו מן הים, שונות זו מזו.
4 הראשונה כאריה, ולה כנפי נשר; ראיתי עד אשר נמרטו כנפיה, והורמה מן הארץ והועמדה על רגליים כאדם, ולב אדם ניתן לה.
5 והנה חיה אחרת, שנייה, דומה לדוב, והקימה את עצמה על צד אחד, ולה שלוש צלעות בפיה בין שיניה; וכן אמרו לה: קומי, אכלי בשר רב.
6 אחרי זאת ראיתי, והנה אחרת, כנמר, ולה על גבה ארבע כנפי עוף; ולחיה ארבעה ראשים; וניתן לה שלטון.
7 אחרי זאת ראיתי בחזיונות הלילה, והנה חיה רביעית, נוראה ואיומה וחזקה מאוד; ולה שיני ברזל גדולות; אוכלת ומרסקת, ואת השארית רומסת ברגליה; והיא שונה מכל החיות אשר לפניה, ולה עשר קרניים.
8 התבוננתי בקרניים, והנה קרן אחרת קטנה עלתה ביניהן, ולפניה נעקרו שלוש מן הקרניים הראשונות מן השורש; והנה בקרן הזאת עיניים כעיני אדם, ופה מדבר גדולות.
9 ראיתי עד אשר הושלכו כיסאות, ועתיק הימים ישב, לבושו לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי; כיסאו כלהבת אש וגלגליו כאש בוערת.
10 נהר של אש נבע ויצא מלפניו; אלף אלפים שירתוהו, ורבוא רבבות עמדו לפניו; הדין ישב, והספרים נפתחו.
11 ראיתי אז בגלל קול הדברים הגדולים אשר דיברה הקרן; ראיתי עד אשר נהרגה החיה וגופה הושמד וניתן ללהבת האש.
12 ולשאר החיות הוסר שלטונן; אך אורך חיים ניתן להן לעונה ולזמן.
13 ראיתי בחזיונות הלילה, והנה אחד כבן־אדם בא עם ענני השמים, ובא אל עתיק הימים, והקריבוהו לפניו.
14 וניתן לו שלטון וכבוד וממלכה, למען יעבדוהו כל העמים, האומות והלשונות; שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור, ומלכותו אשר לא תושחת.
15 אני דניאל נצערתי ברוחי בתוך גופי, וחזיוני ראשי הטרידוני.
16 קרבתי אל אחד מן העומדים, וביקשתי ממנו את האמת על כל זאת. ויאמר לי ויודיעני את פתרון הדברים.
17 החיות הגדולות האלה, אשר הן ארבע, הן ארבעה מלכים אשר יקומו מן הארץ.
18 אך קדושי העליון יקבלו את הממלכה ויירשו את הממלכה לעולם, ועד עולם ועד.
19 אז רציתי לדעת את האמת על החיה הרביעית, אשר הייתה שונה מכל האחרות, נוראה ביותר, שיניה ברזל וציפורניה נחושת; אוכלת, מרסקת, ואת השארית רומסת ברגליה;
20 ועל עשר הקרניים אשר בראשה, ועל האחרת אשר עלתה, ולפניה נפלו שלוש; ועל הקרן ההיא אשר לה עיניים ופה מדבר גדולות מאוד, ומראהה עז ממלוויה.
21 ראיתי, והקרן ההיא עשתה מלחמה עם הקדושים וגברה עליהם;
22 עד אשר בא עתיק הימים, והדין ניתן לקדושי העליון, והגיע הזמן אשר הקדושים ירשו את הממלכה.
23 כן אמר: החיה הרביעית תהיה ממלכה רביעית על הארץ, אשר תהיה שונה מכל הממלכות, ותאכל את כל הארץ ותרמוסה ותרסקה.
24 ועשר הקרניים מן הממלכה הזאת הן עשרה מלכים אשר יקומו; ואחר יקום אחריהם, והוא יהיה שונה מן הראשונים, וישפיל שלושה מלכים.
25 וידבר דברים גדולים נגד העליון, ויבלה את קדושי העליון, ויחשוב לשנות זמנים ודת; ויינתנו בידו עד עידן ועידנים וחצי עידן.
26 אך הדין ישב, ויסירו את שלטונו, להשמידו ולהאבידו עד הסוף.
27 והממלכה והשלטון וגדולת הממלכה תחת כל השמים תינתן לעם קדושי העליון, אשר מלכותו מלכות עולם, וכל השלטונות יעבדו וישמעו לו.
28 עד כאן סוף הדבר. אני דניאל, מחשבותי הטרידו אותי מאוד ומראי השתנה עלי; אך את הדבר שמרתי בלבי.
פרק 8
1 בשנה השלישית למלכות המלך בלשאצר, נראה אלי חזון — אלי, דניאל — אחרי זה אשר נראה אלי בתחילה.
2 וראיתי בחזון; ויהי, בראותי, ואני בשושן הארמון, אשר במדינת עילם; וראיתי בחזון, ואני על נהר אולי.
3 ואשא את עיני וארא, והנה איל אחד עומד לפני הנהר, ולו שתי קרניים; ושתי הקרניים גבוהות, אך האחת גבוהה מן השנייה, והגבוהה עלתה אחרונה.
4 ראיתי את האיל מנגח מערבה וצפונה ודרומה, ולא עמדה שום חיה לפניו, ולא היה מציל מידו; אך עשה כרצונו וגדל.
5 ובחנתי, והנה צפיר עיזים בא מן המערב על פני כל הארץ, ולא נגע בארץ; ולצפיר קרן ניכרת בין עיניו.
6 ויבוא אל האיל בעל שתי הקרניים, אשר ראיתי עומד לפני הנהר, וירץ אליו בחמת כוחו.
7 וראיתי אותו מגיע אל האיל, ויתמרמר עליו ויכה את האיל וישבור את שתי קרניו; ולא היה כוח באיל לעמוד לפניו, אלא השליכו ארצה וירמסהו; ולא היה מציל מידו את האיל.
8 לכן גדל צפיר העיזים מאוד; וכאשר התחזק, נשברה הקרן הגדולה, ותעלינה ארבע ניכרות תחתיה לארבע רוחות השמים.
9 ומאחת מהן יצאה קרן קטנה, ותגדל יתר מאוד, אל הדרום ואל המזרח ואל ארץ הצבי.
10 ותגדל עד צבא השמים, ותשליך ארצה מקצת הצבא ומן הכוכבים, ותרמסם.
11 כן, הגדילה את עצמה עד שר הצבא, וממנו הוסר התמיד, ומקום מקדשו הושלך.
12 וצבא ניתן על התמיד בפשע, ותשליך את האמת ארצה; ועשתה והצליחה.
13 ואשמע קדוש אחד מדבר, ויאמר קדוש אחר אל הקדוש המסוים ההוא אשר דיבר: עד מתי החזון על התמיד ופשע השומם, לתת גם את המקדש וגם את הצבא למרמס?
14 ויאמר אלי: עד אלפיים ושלוש מאות ימים; אז ייטהר המקדש.
15 ויהי, בראותי — אני דניאל — את החזון, וביקשתי בינה, והנה עומד לנגדי כמראה גבר.
16 ואשמע קול אדם בין גדות אולי, ויקרא ויאמר: גבריאל, הבן את האיש הזה את החזון.
17 ויבוא אצל מקום עמדי; ובבואו נבהלתי ואפול על פני; אך הוא אמר אלי: הבן, בן־אדם, כי לעת הקץ יהיה החזון.
18 ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה; ויגע בי ויעמידני על עמדי.
19 ויאמר: הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם; כי למועד יהיה הקץ.
20 האיל אשר ראית בעל שתי הקרניים הם מלכי מדי ופרס.
21 וצפיר העיזים המחוספס הוא מלך יוון; והקרן הגדולה אשר בין עיניו היא המלך הראשון.
22 ובאשר נשברה, וארבע עמדו תחתיה, ארבע ממלכות תקומנה מן האומה, אך לא בכוחו.
23 ובאחרית ממלכתם, כאשר הפושעים יגיעו לשלמותם, יקום מלך עז פנים ומבין חידות אפלות.
24 וכוחו יהיה עצום, אך לא בכוחו שלו; וישחית באופן נפלא, ויצליח ויעשה, וישמיד את העצומים ואת עם הקדושים.
25 ובמדיניותו גם יגרום לערמה להצליח בידו; ויתגדל בלבו, ובשלום ישמיד רבים; וגם נגד שר השרים יעמוד; אך יישבר בלא יד.
26 וחזון הערב והבוקר אשר נאמר אמת הוא; ואתה סגור את החזון, כי לימים רבים הוא.
27 ואני דניאל נחליתי והייתי חולה ימים מספר; אחר כך קמתי ועשיתי את מלאכת המלך; והשתוממתי על החזון, ולא הבינו איש.
פרק 9
1 בשנה הראשונה לדריוש בן אחשורוש, מזרע המדים, אשר הומלך על ממלכת הכשדים;
2 בשנה הראשונה למלכו, אני דניאל הבנתי בספרים את מספר השנים, אשר עליהן בא דבר ישוע אל ירמיהו הנביא, כי ימלא שבעים שנה לשממות ירושלים.
3 ואתנה את פני אל יהוה, לבקש בתפילה ותחנונים, בצום ובשק ובאפר:
4 ואתפלל אל יהוה שלי ואתודה ואומר: הו יהוה, יהוה הגדול והנורא, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו;
5 חטאנו ועשינו עוון ועשינו רשע ומרדנו, בסורנו ממצוותיך וממשפטיך:
6 ולא שמענו אל עבדיך הנביאים, אשר דיברו בשמך אל מלכינו, שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ.
7 הו יהוה, לך הצדקה, ולנו בושת הפנים, כיום הזה; לאנשי יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל, הקרובים והרחוקים, בכל הארצות אשר הדחתם שמה, בגלל מעלם אשר מעלו בך.
8 הו יהוה, לנו בושת הפנים, למלכינו, לשרינו ולאבותינו, כי חטאנו לך.
9 לישוע שלנו הרחמים והסליחות, אף כי מרדנו בו;
10 ולא שמענו בקול יהוה שלנו, ללכת בתורותיו, אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים.
11 כן, כל ישראל עברו את תורתך, בסורם, לבלתי שמוע בקולך; לכן ניתכה עלינו הקללה והשבועה הכתובה בתורת משה עבד יהוה, כי חטאנו לו.
12 ויקם את דבריו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטונו, בהביאו עלינו רעה גדולה; כי תחת כל השמים לא נעשה כאשר נעשה על ירושלים.
13 כאשר כתוב בתורת משה, כל הרעה הזאת באה עלינו; ובכל זאת לא התפללנו לפני יהוה שלנו, למען נשוב מעוונותינו ונבין את אמתך.
14 לכן שקד יהוה על הרעה ויביאה עלינו; כי יהוה שלנו צדיק בכל מעשיו אשר הוא עושה; כי לא שמענו בקולו.
15 ועתה, הו ישוע שלנו, אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ועשית לך שם, כיום הזה; חטאנו, עשינו רשע.
16 הו יהוה, ככל צדקתך, אני מבקש, ישוב נא חרונך וחמתך מעירך ירושלים, הר קדשך; כי בגלל חטאינו ועוונות אבותינו, ירושלים ועמך היו חרפה לכל הסובבים אותנו.
17 ועתה, הו ישוע שלנו, שמע אל תפילת עבדך ואל תחנוניו, והאר את פניך על מקדשך השמם, למען ישוע.
18 הו ישוע שלי, הט את אוזנך ושמע; פקח את עיניך וראה את שממותינו ואת העיר אשר נקרא שמך עליה; כי אין אנו מגישים את תחנונינו לפניך על צדקותינו, אלא על רחמיך הרבים.
19 הו ישוע, שמע; הו ישוע, סלח; הו ישוע, הקשב ועשה; אל תאחר, למענך, הו ישוע שלי; כי עירך ועמך נקראים בשמך.
20 ובעודי מדבר ומתפלל ומתוודה על חטאי ועל חטא עמי ישראל, ומגיש את תחנתי לפני יהוה שלי על הר הקודש של יהוה שלי;
21 כן, בעודי מדבר בתפילה, הנה האיש גבריאל, אשר ראיתי בחזון בתחילה, עף במהירות, נגע בי בעת מנחת הערב.
22 והוא הבינני ודיבר עמי ואמר: דניאל, עתה יצאתי לתת לך שכל ובינה.
23 בראשית תחנוניך יצא הדבר, ואני באתי להגיד לך; כי חמודות אתה; לכן הבן את הדבר, והתבונן בחזון.
24 שבעים שבועות נגזרו על עמך ועל עיר קדשך, לכלא את הפשע ולחתום חטאים ולכפר עוון ולהביא צדקת עולמים ולחתום חזון ונבואה ולמשוח את קודש הקדשים.
25 דע אפוא והבן, כי מצאת הדבר להשיב ולבנות את ירושלים עד הַמָּשִׁיחַ הנגיד יהיו שבעה שבועות ושישים ושניים שבועות; הרחוב ייבנה שוב, והחומה, אף בזמנים של מצוקה.
26 ואחרי שישים ושניים שבועות ייכרת המשיח, אך לא לעצמו; ועם הנגיד הבא ישחיתו את העיר ואת המקדש; וסופו בשטף, ועד סוף המלחמה נגזרו שממות.
27 ויגבר ברית לרבים שבוע אחד; ובחצי השבוע יגרום לזבח ולמנחה לחדול, ועל כנף השיקוצים ישים שממה, ועד הכלה, והנגזר יישפך על השמם.
פרק 10
1 בשנה השלישית לכורש מלך פרס, נגלה דבר לדניאל, אשר שמו נקרא בלטשאצר; והדבר אמת, אך הזמן המיועד ארוך; והוא הבין את הדבר והייתה לו הבנה בחזון.
2 בימים ההם, אני דניאל, הייתי מתאבל שלושה שבועות מלאים.
3 לא אכלתי לחם חמודות, ולא בא בשר ולא יין אל פי, ולא סכתי את עצמי כלל, עד אשר מלאו שלושה שבועות שלמים.
4 וביום העשרים וארבעה לחודש הראשון, כאשר הייתי על יד הנהר הגדול, שהוא חידקל;
5 ואשא את עיני וארא, והנה איש אחד לבוש פשתים, ומותניו חגורים בזהב מזוקק של אופז:
6 וגופו כתרשיש, ופניו כמראה הברק, ועיניו כלפידי אש, וזרועותיו ורגליו כמראה נחושת קלל, וקול דבריו כקול המון.
7 ואני דניאל לבדי ראיתי את החזון; כי האנשים אשר היו עמי לא ראו את החזון; אך חרדה גדולה נפלה עליהם, ויברחו להתחבא.
8 לכן נשארתי לבדי, וראיתי את החזון הגדול הזה, ולא נשאר בי כוח; כי הודי נהפך עלי למשחית, ולא שמרתי כוח.
9 ויותר שמעתי את קול דבריו; ובשומעי את קול דבריו, הייתי נרדם על פני, ופני ארצה.
10 והנה, יד נגעה בי, והעמידה אותי על ברכי ועל כפות ידי.
11 ויאמר אלי: דניאל, איש חמודות מאוד, הבן את הדברים אשר אני מדבר אליך, ועמוד זקוף; כי אליך נשלחתי עתה. ובדברו אלי את הדבר הזה, עמדתי מרעיד.
12 אז אמר אלי: אל תירא, דניאל; כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני יהוה שלך, נשמעו דבריך, ואני באתי בעבור דבריך.
13 אך שר ממלכת פרס עמד נגדי עשרים ואחד ימים; אך הנה, מיכאל, אחד השרים הראשונים, בא לעזרני; ואני נשארתי שם אצל מלכי פרס.
14 ועתה באתי להשכילך את אשר יקרה את עמך באחרית הימים; כי החזון עוד לימים רבים.
15 ובדברו עמי דברים כאלה, נתתי את פני ארצה, ונהייתी אילם.
16 והנה, אחד כדמות בני אדם נגע בשפתי; ואפתח את פי ואדבר, ואומר אל העומד לפני: הו ישוע שלי, בגלל החזון נהפכו עלי צירי, ולא שמרתי כוח.
17 כי איך יוכל עבדו של ישוע שלי זה לדבר עם ישוע שלי זה? כי מעתה לא נשאר בי כוח, ולא נותרה בי נשמה.
18 אז שב ונגע בי אחד כמראה אדם, ויחזקני,
19 ויאמר: איש חמודות מאוד, אל תירא; שלום לך; היה חזק, כן, היה חזק. ובדברו עמי התחזקתי, ואמרתי: ידבר ישוע שלי; כי חיזקתני.
20 אז אמר: הידעת למה באתי אליך? ועתה אשוב להילחם עם שר פרס; וכאשר אלך, הנה, שר יוון יבוא.
21 אך אגיד לך את הרשום בכתב האמת; ואין אחד המתחזק עמי בדברים האלה, מלבד מיכאל שריכם.
פרק 11
1 וגם אני, בשנה הראשונה לדריוש המדי, אף אני, עמדתי לחזקו ולהועילו.
2 ועתה אגיד לך את האמת. הנה, עוד שלושה מלכים יעמדו בפרס; והרביעי יהיה עשיר בהרבה מכולם; ובכוחו, בעושרו, יעיר את הכל נגד ממלכת יוון.
3 ומלך גיבור יעמוד, אשר ישלוט בשלטון גדול ויעשה כרצונו.
4 ובעומדו, תישבר ממלכתו ותיחלק לארבע רוחות השמים; ולא לזרעו, ולא כשלטונו אשר שלט; כי ממלכתו תיעקר, אף לאחרים מלבד אלה.
5 ומלך הדרום יתחזק, ואחד משריו; והוא יתחזק מעליו וישלוט; שלטונו יהיה שלטון גדול.
6 ובסוף שנים יתחברו יחד; כי בת מלך הדרום תבוא אל מלך הצפון לעשות הסכם; אך היא לא תשמור את כוח הזרוע; ולא יעמוד הוא, ולא זרועו; אלא היא תימסר, והמביאים אותה, והמוליד אותה, והמחזיק אותה בזמנים אלה.
7 אך מענף משורשיה יעמוד אחד במקומו, אשר יבוא עם צבא וייכנס למבצר מלך הצפון, ויפעל נגדם ויתגבר:
8 וגם ישא שבויים למצרים את אליליהם, עם שריהם, ועם כלי חמודותיהם מכסף ומזהב; והוא יעמוד שנים רבות יותר ממלך הצפון.
9 ומלך הדרום יבוא אל ממלכתו וישוב אל ארצו.
10 אך בניו יתעוררו ויאספו המון צבאות גדולים; ואחד בוודאי יבוא וישטוף ויעבור; אז ישוב ויתעורר עד מבצרו.
11 ומלך הדרום יתמרמר ויצא ויילחם עמו, אף עם מלך הצפון; והוא יעמיד המון גדול; אך ההמון יינתן בידו.
12 וכאשר יסיר את ההמון, יתרומם לבו; ויפיל רבבות רבות; אך לא יתחזק בכך.
13 כי מלך הצפון ישוב ויעמיד המון גדול מן הראשון, ובוודאי יבוא אחרי שנים מספר עם צבא גדול ועם רכוש רב.
14 ובזמנים ההם יעמדו רבים נגד מלך הדרום; וגם שודדי עמך יתנשאו לקיים את החזון; אך הם ייכשלו.
15 ומלך הצפון יבוא וישפוך סוללה וילכוד את הערים המבוצרות ביותר; וזרועות הדרום לא יעמדו, ולא עם בחיריו, ולא יהיה כוח לעמוד.
16 אך הבא נגדו יעשה כרצונו, ואיש לא יעמוד לפניו; ויעמוד בארץ הצבי, אשר בידו תכלה.
17 וגם ישים את פניו לבוא בכוח כל ממלכתו, וישרים עמו; כך יעשה; וייתן לו את בת הנשים, להשחיתה; אך היא לא תעמוד לצדו, ולא תהיה לו.
18 אחרי זאת ישוב את פניו אל האיים וילכוד רבים; אך שר, למענו, יגרום לחרפה שהושמה על ידו לחדול; בלי חרפתו שלו, יגרום לה לשוב עליו.
19 אז ישוב את פניו אל מבצר ארצו; אך ייכשל וייפול ולא יימצא.
20 אז יעמוד במקומו גובה מיסים בתפארת הממלכה; אך תוך ימים מעטים יושמד, לא בחמה ולא במלחמה.
21 ובמקומו יעמוד איש נבזה, אשר לא ייתנו לו את כבוד הממלכה; אך הוא יבוא בשלום ויחזיק את הממלכה בחלקלקות.
22 ובזרועות השטף יישטפו מלפניו ויישברו; כן, גם נגיד הברית.
23 ואחרי הברית אשר תיעשה עמו, יפעל במרמה; כי הוא יעלה ויתחזק בעם קטן.
24 הוא ייכנס בשלום אף למקומות השמנים ביותר של המדינה; ויעשה את אשר לא עשו אבותיו ולא אבות אבותיו; יפזר ביניהם את השלל והביזה והרכוש; כן, ויחשב את מחשבותיו נגד המבצרים, אף לזמן מה.
25 והוא יעורר את כוחו ואת אומץ לבו נגד מלך הדרום בצבא גדול; ומלך הדרום יתעורר למלחמה בצבא גדול ועצום מאוד; אך הוא לא יעמוד; כי יחשבו עליו מחשבות.
26 כן, האוכלים מחלק מנתו ישמידוהו, וצבאו ישטוף; ורבים ייפלו חללים.
27 ושני המלכים האלה, לבם יהיה לעשות רע, וידברו שקרים על שולחן אחד; אך לא יצלח; כי עוד הקץ לזמן המיועד.
28 אז ישוב אל ארצו ברכוש גדול; ולבו יהיה נגד ברית הקודש; ויעשה מעשים וישוב אל ארצו.
29 בזמן המיועד ישוב ויבוא אל הדרום; אך לא יהיה כראשונה ולא כאחרונה.
30 כי אוניות כתים יבואו נגדו; לכן יצטער וישוב ויתרגז על ברית הקודש; כך יעשה; אף ישוב וישים לב אל עוזבי ברית הקודש.
31 וזרועות יעמדו מצדו, ויחללו את מקדש המעוז, ויסירו את התמיד, וייתנו את השיקוץ המשמם.
32 ואת עושי הרשע נגד הברית ישחית בחלקלקות; אך העם היודע את יהוה שלו יתחזק ויעשה מעשים.
33 והמבינים בעם ישכילו רבים; אך הם ייכשלו בחרב ובלהבה, בשבי ובביזה, ימים רבים.
34 וכאשר ייכשלו, ייעזרו בעזרה מועטה; אך רבים יידבקו אליהם בחלקלקות.
35 ומקצת המבינים ייכשלו, לצרפם ולטהרם ולהלבינם, עד עת הקץ; כי עוד לזמן המיועד.
36 והמלך יעשה כרצונו; ויתרומם ויתגדל מעל כל אליל, וידבר נפלאות נגד יהוה של האלילים, ויצליח עד אשר תכלה החמה; כי הנגזר ייעשה.
37 ולא ישים לב אל יהוה של אבותיו, ולא אל חמדת הנשים, ולא ישים לב אל שום אליל; כי הוא יתגדל מעל הכל.
38 אך במקומו יכבד את אל המעוזים; ואליל אשר לא ידעוהו אבותיו יכבד בזהב ובכסף ובאבנים יקרות ובחמודות.
39 כך יעשה במבצרים החזקים ביותר עם אליל זר, אשר יכיר וירבה בכבוד; ויגרום להם לשלוט ברבים, ויחלק את הארץ למחיר.
40 ובעת הקץ יתנגח עמו מלך הדרום; ומלך הצפון יבוא נגדו כסופה, ברכב ובפרשים ובאוניות רבות; וייכנס לארצות וישטוף ויעבור.
41 הוא ייכנס גם לארץ הצבי, ורבות יושחתו; אך אלה יימלטו מידו: אדום ומואב וראשית בני עמון.
42 הוא ישלח את ידו גם על הארצות; וארץ מצרים לא תימלט.
43 אך יהיה לו כוח על אוצרות הזהב והכסף ועל כל חמודות מצרים; והלובים והכושים יהיו בצעדיו.
44 אך שמועות מן המזרח ומן הצפון יטרידוהו; לכן יצא בחמה גדולה להשמיד ולהחרים רבים כליל.
45 וייטע את אוהלי ארמונו בין הימים בהר הצבי הקדוש; אך הוא יבוא אל קיצו, ואין עוזר לו.
פרק 12
1 ובעת ההיא יעמוד מיכאל, השר הגדול העומד בעד בני עמך; ותהיה עת צרה, אשר לא הייתה כמוה מאז הייתה אומה עד העת ההיא; ובעת ההיא יימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר.
2 ורבים מישני עפר הארץ יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדיראון עולם.
3 והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע; ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
4 אך אתה, דניאל, סתום את הדברים וחתום את הספר, עד עת הקץ; רבים ישוטטו הנה והנה, והדעת תרבה.
5 אז ראיתי, אני דניאל, והנה שניים אחרים עומדים, האחד בצד זה של גדת הנהר, והאחר בצד זה של גדת הנהר.
6 ואחד אמר אל האיש הלבוש פשתים, אשר היה על מי הנהר: עד מתי יהיה קץ הנפלאות האלה?
7 ושמעתי את האיש הלבוש פשתים, אשר היה על מי הנהר, כאשר הרים את ידו הימנית ואת ידו השמאלית אל השמים, ונשבע בחי לעולם כי לעידן, עידנים וחצי יהיה; וכאשר ישלים לפזר את כוח העם הקדוש, כל הדברים האלה ייכלו.
8 ושמעתי, אך לא הבנתי; אז אמרתי: הו ישוע שלי, מה יהיה סוף הדברים האלה?
9 ויאמר: לך דרכך, דניאל; כי הדברים סתומים וחתומים עד עת הקץ.
10 רבים ייטהרו ויתלבנו וייצרפו; אך הרשעים יעשו רשע; ואף אחד מן הרשעים לא יבין; אך המשכילים יבינו.
11 ומן העת אשר יוסר התמיד, ויינתן השיקוץ המשמם, יהיו אלף מאתיים ותשעים ימים.
12 אשרי המחכה ומגיע אל אלף שלוש מאות וחמישה ושלושים ימים.
13 אך לך דרכך עד הקץ; כי תנוח ותעמוד בגורלך לקץ הימים.