הושע
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/hosea/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 דבר יֵשׁוּעַ אשר היה אל הושע, בן בארי, בימי עוזיה, יותם, אחז ויחזקיה, מלכי יהודה, ובימי ירבעם בן יואש, מלך ישראל.
2 תחילת דבר ישוע בהושע. ויאמר ישוע אל הושע, לך, קח לך אשת זנונים וילדי זנונים: כי זנו תזנה הארץ, מאחרי ישוע.
3 וילך, וייקח את גומר בת דבליים; ותהר, ותלד לו בן.
4 ויאמר ישוע אליו, קרא שמו יזרעאל; כי עוד מעט, ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשבתי את ממלכת בית ישראל.
5 ויהי ביום ההוא, ושברתי את קשת ישראל, בעמק יזרעאל.
6 ותהר עוד, ותלד בת. ויאמר ישוע אליו, קרא שמה לא רוחמה: כי לא אוסיף עוד לרחם את בית ישראל; כי אשא אשא להם.
7 אך את בית יהודה ארחם, והושעתים על־ידי ישוע, ישוע שלהם, ולא אושיעם בקשת, ולא בחרב, ולא במלחמה, בסוסים, ולא בפרשים.
8 ותגמול את לא רוחמה, ותהר, ותלד בן.
9 אז אמר ישוע, קרא שמו לא עמי: כי אתם לא עמי, ואנוכי לא אהיה ישוע שלכם.
10 ובכל זאת יהיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא יימד ולא ייספר; ויהי, במקום אשר ייאמר להם, לא עמי אתם, ייאמר להם, בני יהוה החי.
11 ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ושמו להם ראש אחד, ויעלו מן הארץ: כי גדול יום יזרעאל.
פרק 2
1 אמרו לאחיכם, עמי; ולאחיותיכם, רוחמה.
2 ריבו באמכם, ריבו: כי היא לא אשתי, ואנוכי לא אישה: ותסר את זנוניה מפניה, ואת נאפופיה מבין שדיה;
3 פן אפשיטנה ערומה, והצגתיה כיום היוולדה, ושמתיה כמדבר, והצבתיה כארץ ציה, והמתיה בצמא.
4 ועל בניה לא ארחם; כי בני זנונים המה.
5 כי זנתה אמם: הובישה הורתם: כי אמרה, אלכה אחרי מאהבי, נותני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושיקויי.
6 לכן, הנני שך את דרכך בסירים, וגדרתי גדר, ונתיבותיה לא תמצא.
7 ורדפה את מאהביה, ולא תשיגם; וביקשתם, ולא תמצא: ואמרה, אלכה ואשובה אל אישי הראשון; כי טוב לי אז מעתה.
8 והיא לא ידעה כי אנוכי נתתי לה את הדגן, ואת התירוש ואת היצהר, והרביתי לה כסף וזהב, אשר עשו לבעל.
9 לכן אשוב, ולקחתי את דגני בעתו, ואת תירושי במועדו, והצלתי את צמרי ואת פשתי, הניתנים לכסות את ערוותה.
10 ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה, ואיש לא יצילנה מידי.
11 והשבתי את כל משושה, חגה, חודשה ושבתה, וכל מועדיה.
12 והשימותי את גפנה ואת תאנתה, אשר אמרה, אתנה המה לי, אשר נתנו לי מאהבי: ושמתים ליער, ואכלתם חיית השדה.
13 ופקדתי עליה את ימי הבעלים, אשר הקטירה להם, ותעד את נזמה ואת חליתה, ותלך אחרי מאהביה, ואותי שכחה, נאום יהוה.
14 לכן, הנה אנוכי מפתיה, והולכתיה המדבר, ודיברתי על לבה.
15 ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקווה: וענתה שמה, כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ מצרים.
16 ויהי ביום ההוא, נאום ישוע, תקראי לי אישי; ולא תקראי לי עוד בעלי.
17 כי אסיר את שמות הבעלים מפיה, ולא ייזכרו עוד בשמם.
18 וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה ועם עוף השמים, ועם רמש האדמה: וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, והשכבתים לבטח.
19 וארשתיך לי לעולם; וארשתיך לי בצדק, ובמשפט, ובחסד, וברחמים.
20 וארשתיך לי באמונה: וידעת את ישוע.
21 ויהי ביום ההוא, אענה, נאום יהוה, אענה את השמים, והם יענו את הארץ;
22 והארץ תענה את הדגן, ואת התירוש ואת היצהר; והם יענו את יזרעאל.
23 וזרעתיה לי בארץ; וריחמתי את לא רוחמה; ואומר ללא עמי, עמי אתה; והוא יאמר, אתה ישוע שלי.
פרק 3
1 אז אמר ישוע אלי, לך עוד, אהב אישה אהובת רעה, ומנאפת, כאהבת ישוע את בני ישראל, והם פונים אל אלילים אחרים, ואוהבי אשישי יין.
2 ואקנה לי בחמישה עשר כסף, וחומר שעורים, וחצי חומר שעורים:
3 ואומר אליה, ימים רבים תשבי לי; לא תזני, ולא תהיי לאיש: וגם אני אהיה לך.
4 כי ימים רבים ישבו בני ישראל בלי מלך, ובלי שר, ובלי זבח, ובלי מצבה, ובלי אפוד, ובלי תרפים:
5 אחר כך ישובו בני ישראל, וביקשו את ישוע, ישוע שלהם, ואת דויד מלכם; ויפחדו אל ישוע ואל טובו באחרית הימים.
פרק 4
1 שמעו דבר ישוע, בני ישראל: כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ, כי אין אמת, ואין חסד, ואין דעת ישוע בארץ.
2 אלה וכחש, ורצוח וגנוב ונאוף, פרצו, ודמים בדמים נגעו.
3 על כן תאבל הארץ, ויאמלל כל יושב בה, עם חיית השדה, ועם עוף השמים; וגם דגי הים ייאספו.
4 אך איש אל ירב, ואל יוכח איש: ועמך כמריבי כוהן.
5 ועל כן תיכשל ביום, וכשל גם נביא עמך בלילה, ודימיתי את אמך.
6 נדמו עמי מבלי הדעת: כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי: ובאשר שכחת את תורת יהוה שלך, אשכח את בניך גם אני.
7 כרובם, כן חטאו לי: את כבודם בקלון אמיר.
8 הם אוכלים את חטאת עמי, ואל עוונם ישאו את נפשם.
9 ויהי, כעם, ככוהן: ופקדתי עליהם את דרכיהם, ואשיב להם את מעלליהם.
10 כי יאכלו, ולא ישבעו: יזנו, ולא יפרוצו: כי עזבו לשמור את ישוע.
11 זנות ויין ותירוש ייקחו לב.
12 עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו: כי רוח זנונים התעה אותם, ויזנו מתחת ישוע שלהם.
13 על ראשי ההרים יזבחו, ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צילה: על כן תזנינה בנותיכם, וכלותיכם תנאפנה.
14 לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ולא על כלותיכם כי תנאפנה: כי הם עם הזונות יפורדו, ועם הקדשות יזבחו: ועם לא יבין יילבט.
15 אם זונה אתה, ישראל, אל יאשם יהודה; ואל תבואו הגלגל, ואל תעלו בית און, ואל תישבעו, חי יהוה.
16 כי ישראל סר כפרה סוררה: עתה ירעם ישוע ככבש במרחב.
17 אפרים חבור עצבים: הנח לו.
18 סר סבאם: הזנו הזנו: אהבו, הבו, קלון מגניה.
19 צרר רוח אותה בכנפיה, ויבושו מזבחותם.
פרק 5
1 שמעו זאת, הכוהנים; והקשיבו, בית ישראל; ובית המלך, האזינו; כי לכם הועד המשפט, כי הייתם לפח למצפה, ורשת פרושה על תבור.
2 ושחטת שיטים העמיקו, ואני מוסר לכולם.
3 אני ידעתי את אפרים, וישראל לא נכחד ממני: כי עתה הזנית, אפרים, נטמא ישראל.
4 לא ייתנו מעלליהם לשוב אל ישוע שלהם: כי רוח זנונים בקרבם, ואת ישוע לא ידעו.
5 וענה גאון ישראל בפניו: וישראל ואפרים ייכשלו בעוונם: כשל גם יהודה עמם.
6 בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ישוע; ולא ימצאו; הוא חלץ מהם.
7 בישוע בגדו: כי בנים זרים ילדו: עתה יאכלם חודש עם חלקיהם.
8 תקעו שופר בגבעה, וחצוצרה ברמה: הריעו בבית און, אחריך, בנימין.
9 אפרים לשמה יהיה ביום תוכחה: בשבטי ישראל הודעתי את הנאמנה.
10 היו שרי יהודה כמסיגי גבול: עליהם אשפוך כמים את עברתי.
11 אפרים עשוק ורצוץ משפט, כי הואיל ללכת אחרי הצו.
12 ועל כן אהיה כאש לאפרים, וכרקב לבית יהודה.
13 כראות אפרים את חליו, ויהודה את מזורו, וילך אפרים אל אשור, וישלח אל מלך ירב: אך הוא לא יוכל לרפא לכם, ולא יגהה מכם מזור.
14 כי אהיה כשחל לאפרים, וככפיר לבית יהודה: אני, אני אטרוף ואלך; אשא, ואין מציל.
15 אלך ואשוב אל מקומי, עד אשר יאשמו, וביקשו את פני: בצר להם ישחרוני.
פרק 6
1 לכו, ונשובה אל ישוע: כי הוא טרף, והוא ירפאנו; יך, והוא יחבשנו.
2 אחרי יומיים יחיינו: ביום השלישי יקימנו, ונחיה לפניו.
3 ונדעה, נרדפה לדעת את ישוע: מוצאו נכון כשחר; ויבוא אלינו כגשם, כמלקוש ויורה לארץ.
4 הו אפרים, מה אעשה לך? הו יהודה, מה אעשה לך? כי חסדכם כענן בוקר, וכטל משכים הולך.
5 על כן חצבתי בנביאים; הרגתים באמרי פי: ומשפטיך כאור יצא.
6 כי חסד חפצתי, ולא זבח; ודעת ישוע, יותר מעולות.
7 אך הם, כאדם, עברו ברית: שם בגדו בי.
8 גלעד היא עיר פועלי און, עקובה מדם.
9 וכחכי איש גדודים, חבר כוהנים ירצחו בדרך, מתוך הסכמה: כי זימה עשו.
10 בבית ישראל ראיתי דבר מחריד: שם זנות לאפרים, נטמא ישראל.
11 גם, הו יהודה, הושם קציר לך, בשובי את שבות עמי.
פרק 7
1 כאשר ארצה לרפא את ישראל, ונגלה עוון אפרים, ורעות שומרון: כי פעלו שקר; וגנב יבוא פנימה, וגדוד יפשוט בחוץ.
2 ואינם אומרים בלבבם כי זכרתי את כל רעתם: עתה סבבום מעלליהם; הם נגד פני.
3 ברעתם ישמחו את המלך, ובכחשיהם את השרים.
4 כולם מנאפים הם, כתנור בוער מאת האופה, אשר ישבות מלוש אחרי לישתו את הבצק, עד חומצתו.
5 ביום מלכנו החלו השרים חמה מיין; הוא משך את ידו עם ליצים.
6 כי קרבו כתנור את לבם, בערמתם: כל הלילה ישן אופהם; בבוקר הוא בוער כאש להבה.
7 כולם יחמו כתנור, ואכלו את שופטיהם; כל מלכיהם נפלו: אין קורא אלי ביניהם.
8 אפרים, הוא יתבולל בעמים; אפרים היה עוגה בלי הפוכה.
9 זרים אכלו את כוחו, והוא לא ידע: גם שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.
10 וגאון ישראל ענה בפניו: ולא שבו אל ישוע, ישוע שלהם, ולא ביקשוהו בכל זאת.
11 ואפרים הוא כיונה פותה בלי לב: הם קוראים למצרים, הולכים לאשור.
12 כאשר ילכו, אפרוש עליהם את רשתי; אורידם כעוף השמים; אייסרם, כפי ששמעה עדתם.
13 אוי להם! כי נדדו ממני: שוד להם! כי פשעו בי: אף כי פדיתים, הם דיברו עלי כזבים.
14 ולא זעקו אלי בלבם, כאשר יילילו על משכבותם: על דגן ותירוש יתגודדו, והם סרים בי.
15 אף כי ייסרתי וחיזקתי את זרועותיהם, הם חושבים עלי רע.
16 הם שבים, אך לא אל העליון: הם כקשת רמיה: ייפלו שרייהם בחרב, מזעם לשונם: זה לעגם בארץ מצרים.
פרק 8
1 שים שופר אל חכך. הוא יבוא כנשר על בית ישוע, כי עברו את בריתי, ופשעו בתורתי.
2 ישראל יזעק אלי, ישוע שלי, ידענוך.
3 ישראל זנח את הטוב: אויב ירדפו.
4 הם המליכו מלכים, אך לא ממני: עשו שרים, ואני לא ידעתי: מכספם ומזהבם עשו להם עצבים, למען ייכרתו.
5 עגלך, שומרון, זנחך; חרה אפי בהם: עד מתי לא יוכלו לנקיון?
6 כי מישראל גם הוא: חרש עשהו; על כן אין הוא יהוה: כי עגל שומרון יהיה לשבבים.
7 כי רוח זרעו, וסופה יקצורו: אין לו קמה; הצמח לא יעשה קמח: אם יעשה, זרים יבלעוהו.
8 ישראל נבלע: עתה יהיו בגויים ככלי אשר אין חפץ בו.
9 כי הם עלו לאשור, פרא בודד לעצמו: אפרים שכר מאהבים.
10 אכן, אף כי ישכרו בגויים, עתה אקבצם, ויחלו מעט ממשא מלך השרים.
11 כי אפרים הרבה מזבחות לחטוא, מזבחות יהיו לו לחטוא.
12 אכתוב לו את גדולות תורתי, אך הן נחשבו כדבר זר.
13 הם זובחים בשר לזבחיהם, ואוכלים אותו; אך יהוה לא רצם; עתה יזכור את עוונם, ויפקוד את חטאותם: הם ישובו למצרים.
14 כי ישראל שכח את עושהו, ויבן היכלות; ויהודה הרבה ערים בצורות: אך אשלח אש בעריו, והיא תאכל את ארמנותיה.
פרק 9
1 אל תשמח, ישראל, בשמחה, כעמים אחרים: כי זנית מאחרי ישוע שלך, אהבת אתנן על כל גרנות דגן.
2 הגורן והיקב לא ירעום, והתירוש יכחש בה.
3 הם לא ישבו בארץ ישוע; כי אם אפרים ישוב למצרים, ובאשור יאכלו טמא.
4 הם לא ייסכו יין ליהוה, ולא יערבו לו: זבחיהם להם כלחם אונים; כל אוכליו ייטמאו: כי לחמם לנפשם, לא יבוא לבית יהוה.
5 מה תעשו ביום מועד, וביום חג ישוע?
6 כי, הנה, הם הלכו מפני שוד: מצרים תקבצם, מוף תקברם: מחמד כספם, קימוש יירשם: חוח יהיה באוהליהם.
7 באו ימי הפקודה, באו ימי השילום; ישראל ידע זאת: הנביא אוויל, איש הרוח משוגע, על רוב עוונך, ורבה המשטמה.
8 צופה אפרים היה עם ישוע שלי: אך הנביא הוא פח יוקשים בכל דרכיו, ומשטמה בבית ישוע שלו.
9 הם העמיקו והשחיתו, כימי הגבעה: על כן יזכור את עוונם, יפקוד את חטאותם.
10 מצאתי את ישראל כענבים במדבר; ראיתי את אבותיכם כביכורה בתאנה בראשיתה: אך הם באו לבעל פעור, ויינזרו לבושת; ויהיו שיקוציהם כפי שאהבו.
11 ואפרים, כבודם יעוף כעוף, מלידה, ומבטן, ומהריון.
12 אם יגדלו את בניהם, אשכלם, עד שלא יישאר איש: אכן, אוי גם להם כאשר אסור מהם!
13 אפרים, כפי שראיתי את צור, נטוע בנוה נעים: אך אפרים יוציא את בניו להורג.
14 תן להם, יהוה: מה תיתן? תן להם רחם משכיל ושדיים צומקים.
15 כל רעתם בגלגל: כי שם שנאתים: על רוע מעלליהם אגרשם מביתי, לא אוסיף לאהבם: כל שריהם סוררים.
16 אפרים הוכה, שורשם יבש, לא יעשו פרי: אכן, אם ילדו, אהרוג את מחמדי בטנם האהובים.
17 יהוה שלי ישליכם, כי לא שמעו לו: ויהיו נודדים בגויים.
פרק 10
1 ישראל הוא גפן ריקה, מניב פרי לעצמו: כרוב פריו הרבה מזבחות; כטוב ארצו עשו מצבות טובות.
2 לבם חלק; עתה יאשמו: הוא יערוף את מזבחותם, ישדד את מצבותם.
3 כי עתה יאמרו, אין לנו מלך, כי לא יראנו את יהוה; ומה יעשה לנו מלך?
4 הם דיברו דברים, נשבעים שווא בכרות ברית: על כן משפט יצמח כראש בתלמי השדה.
5 יושבי שומרון ייראו מעגלי בית און: כי עמה יתאבל עליו, וכמריו אשר ששו עליו, על כבודו, כי גלה ממנו.
6 גם הוא יובא לאשור, מנחה למלך ירב: אפרים ייקח בושה, וישראל יבוש מעצתו שלו.
7 ושומרון, מלכה נדמה כקצף על פני המים.
8 וגם במות און, חטאת ישראל, יושמדו: קוץ ודרדר יעלו על מזבחותם; ויאמרו להרים, כסונו; ולגבעות, נפלו עלינו.
9 הו ישראל, חטאת מימי הגבעה: שם עמדו: המלחמה בגבעה על בני העוולה לא השיגה אותם.
10 בתאוותי אייסרם; ועמים ייאספו עליהם, כאשר ייאסרו בשתי עברותיהם.
11 ואפרים היא עגלה מלומדה, אוהבת לדוש; אך אני עברתי על טוב צווארה: ארכיב את אפרים; יהודה יחרוש, ויעקב ישדד לו.
12 זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד; נירו לכם ניר: כי עת לדרוש את ישוע, עד אשר יבוא ויורה צדקה עליכם.
13 חרשתם רשע, קצרתם עוולה; אכלתם פרי כחש: כי בטחת בדרכך, ברוב גיבוריך.
14 על כן שאון יקום בעמך, וכל מבצריך יושדו, כפי ששדד שלמן את בית ארבל ביום מלחמה: אם על בנים רוטשה.
15 כן יעשה בית אל לכם מפני רעתכם הגדולה: בשחר ייכרת לגמרי מלך ישראל.
פרק 11
1 כאשר ישראל היה ילד, אהבתיו, וממצרים קראתי לבני.
2 כפי שקראו להם, כן הלכו מפניהם: הם זבחו לבעלים, וקיטרו לפסילים.
3 אני לימדתי את אפרים ללכת, לקחתי אותם על זרועותי; אך הם לא ידעו כי ריפאתים.
4 בחבלי אדם משכתים, בעבותות אהבה: ואהיה להם כמרימי העול מעל לחייהם, ואט אליו אוכל.
5 הוא לא ישוב אל ארץ מצרים, והאשורי יהיה מלכו, כי מאנו לשוב.
6 והחרב תחול בעריו, ותכלה את בדיו, ותאכלם, מפני מועצותיהם.
7 ועמי תלויים לשוב אלי: אף כי קראו להם אל העליון, איש לא ירומם אותו.
8 איך אתנך, אפרים? איך אמגנך, ישראל? איך אתנך כאדמה? איך אשימך כצבואים? נהפך עלי לבי, יחד ניכמרו ניחומי.
9 לא אעשה את חרון אפי, לא אשוב להשחית את אפרים: כי יהוה אני, ולא איש; הקדוש בקרבך: ולא אבוא בעיר.
10 אחרי ישוע ילכו: הוא ישאג כאריה: כאשר ישאג, יחרדו בנים ממערב.
11 הם יחרדו כציפור ממצרים, וכיונה מארץ אשור: ואושיבם על בתיהם, נאום ישוע.
12 אפרים סבבני בכחש, ובית ישראל במרמה: אך יהודה עוד רודה עם ישוע, ונאמן עם הקדושים.
פרק 12
1 אפרים רועה רוח, ורודף אחרי רוח קדים: כל היום ירבה כזב ושוד; והם כורתים ברית עם אשור, ושמן מובא למצרים.
2 ויש ריב ליהוה גם עם יהודה, ויפקוד על יעקב כדרכיו; כמעלליו ישיב לו.
3 בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה עם ישוע:
4 אכן, הוא שרה על המלאך, ויוכל: הוא בכה, ויתחנן לו: בבית אל מצאו, ושם דיבר עמנו;
5 אכן, יהוה צבאות; יהוה הוא זכרו.
6 על כן שוב אל ישוע שלך: שמור חסד ומשפט וקווה אל ישוע שלך תמיד.
7 הוא סוחר, מאזני מרמה בידו: הוא אוהב לעשוק.
8 ויאמר אפרים, אך התעשרתי, מצאתי לי הון: בכל יגיעי לא ימצאו לי עוון אשר הוא חטא.
9 ואני, אשר אני ישוע, ישוע שלך מארץ מצרים, עוד אושיבך באוהלים, כימי המועד.
10 גם דיברתי על־ידי הנביאים, והרביתי חזון, והשתמשתי במשלים, ביד הנביאים.
11 האם יש און בגלעד? אך הם הבל: בגלגל זבחו שוורים; גם מזבחותם כגלים בתלמי השדה.
12 ויברח יעקב אל ארץ ארם, ויעבוד ישראל בעד אישה, ובעד אישה שמר צאן.
13 ועל־ידי נביא העלה ישוע את ישראל ממצרים, ועל־ידי נביא נשמר.
14 אפרים הכעיס בכעס מר ביותר: על כן ישאיר את דמיו עליו, וחרפתו ישיב לו יהוה שלו.
פרק 13
1 כאשר דיבר אפרים ברתת, נשא את עצמו בישראל; אך כאשר אשם בבעל, מת.
2 ועתה הם מוסיפים לחטוא, ועשו להם מסכה מכספם, ועצבים על־פי תבונתם, הכל מעשה חרשים: הם אומרים עליהם, יזבחו בני האדם ויישקו לעגלים.
3 על כן יהיו כענן בוקר וכטל הבוקר החולף, כמוץ המסוער מגורן, וכעשן מארובה.
4 אך אני ישוע, ישוע שלך מארץ מצרים, ולא תדע אל זולתי: כי אין מושיע בלעדי.
5 אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות גדולה.
6 כמרעיתם, כן שבעו; שבעו, וירם לבם; על כן שכחוני.
7 על כן אהיה להם כשחל: כנמר על הדרך אשור.
8 אפגשם כדוב שכול, ואקרע את סגור לבם, ושם אוכלם כלביא: חיית השדה תבקעם.
9 הו ישראל, השחת את עצמך; אך בי עזרך.
10 אהיה מלכך: אפוא, מי אחר יושיעך בכל עריך? ושופטיך אשר אמרת עליהם, תן לי מלך ושרים?
11 נתתי לך מלך באפי, ולקחתיו בעברתי.
12 עוון אפרים צרור; חטאתו צפונה.
13 חבלי יולדה יבואו עליו: הוא בן לא חכם; כי לא יעמוד זמן רב במקום משבר הבנים.
14 אפדם מיד שאול; אגאלם ממוות: הו מוות, אהיה דבריך; הו שאול, אהיה קטבך: נחום ייסתר מעיני.
15 אף כי יפרה בין אחים, תבוא רוח קדים, רוח יהוה תעלה מן המדבר, וייבש מקורו, וייחרב מעיינו: הוא ישדד את אוצר כל הכלים החמודים.
16 שומרון תאשם; כי מרתה בישוע שלה: ייפלו בחרב: עולליהם ירוטשו, והרותיהם יבוקעו.
פרק 14
1 שובה, ישראל, אל ישוע, ישוע שלך; כי כשלת בעוונך.
2 קחו עמכם דברים, ושובו אל ישוע: אמרו אליו, הסר כל עוון, וקח אותנו בחסד: וכן נשלם את עגלי שפתינו.
3 אשור לא יושיענו; לא נרכב על סוסים: ולא נאמר עוד למעשה ידינו, אלהינו אתם: כי בך ירוחם היתום.
4 ארפא את משובתם, אוהבם נדבה: כי שב אפי ממנו.
5 אהיה כטל לישראל: יפרח כשושנה, ויך את שורשיו כלבנון.
6 ענפיו יתפשטו, והודו יהיה כזית, וריחו כלבנון.
7 היושבים בצילו ישובו; יחיו כדגן, ויפרחו כגפן: זכרו כיין לבנון.
8 אפרים יאמר, מה לי עוד לעצבים? אני שמעתיו, ואשורנו: אני כברוש רענן. ממני נמצא פריך.
9 מי חכם, ויבן אלה? נבון, וידעו? כי דרכי ישוע ישרים, וצדיקים ילכו בם: אך פושעים ייכשלו בם.