יחזקאל

התנ״ך — הברית הישנה • נוסח המלך ג׳יימס, טקסט קריאה של השם הקדוש

נשמר במלואו: טקסט קריאה מן הנתיב הקנוני המקומי, נבנה ממקור KJV המתועד (פרויקט גוטנברג #10) על־פי חוק עריכת השם הקדוש של דוד (2026-10-11), בכלל זה תבנית ההבחנה לשמות.

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapter

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/ezekiel/001.mp3 …).

הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)

מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.

פרק 1

1 ויהי בשלושים שנה, ברביעי, בחמישה לחודש, ואני בתוך הגולה על נהר כבר; נפתחו השמים, וארא מראות ישוע.

2 בחמישה לחודש, היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין.

3 היה היה דבר ישוע אל יחזקאל הכהן, בן בוזי, בארץ כשדים, על נהר כבר; ותהי עליו שם יד ישוע.

4 וארא, והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב; ומתוכו כעין החשמל, מתוך האש.

5 ומתוכו דמות ארבע חיות. וזה מראיהן: דמות אדם להן.

6 וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפיים לאחת מהן.

7 ורגליהם רגל ישרה; וכף רגליהם ככף רגל עגל; ונוצצים כעין נחושת קלל.

8 וידי אדם מתחת כנפיהם על ארבעת ריבעיהם; ופניהם וכנפיהם לארבעתם.

9 חוברות אשה אל אחותה כנפיהם; לא ייסבו בלכתם; איש אל עבר פניו ילכו.

10 ודמות פניהם: פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם; ופני שור מהשמאל לארבעתם; ופני נשר לארבעתם.

11 ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה; לאיש שתיים חוברות איש, ושתיים מכסות את גוויותיהם.

12 ואיש אל עבר פניו ילכו; אל אשר יהיה שם הרוח ללכת, ילכו; לא ייסבו בלכתם.

13 ודמות החיות, מראיהן כגחלי אש בוערות, כמראה הלפידים; היא מתהלכת בין החיות; ונוגה לאש, ומן האש יוצא ברק.

14 והחיות רצוא ושוב, כמראה הבזק.

15 וארא את החיות, והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, לארבעת פניו.

16 מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש; ודמות אחד לארבעתם; ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן.

17 על ארבעת ריבעיהן בלכתם ילכו; לא ייסבו בלכתם.

18 וגביהם גובה להם ויראה להם; וגבותם מלאות עיניים סביב, לארבעתם.

19 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם; ובהינשא החיות מעל הארץ, יינשאו האופנים.

20 על אשר יהיה שם הרוח ללכת, ילכו, שמה הרוח ללכת; והאופנים יינשאו לעומתם; כי רוח החיה באופנים.

21 בלכתם ילכו, ובעומדם יעמודו; ובהינשאם מעל הארץ, יינשאו האופנים לעומתם; כי רוח החיה באופנים.

22 ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא, נטוי על ראשיהם מלמעלה.

23 ותחת הרקיע כנפיהם ישרות, אשה אל אחותה; לאיש שתיים מכסות להם, ולאיש שתיים מכסות להם, את גוויותיהם.

24 ובלכתם אשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, כקול שדי, קול המולה, כקול מחנה; בעומדם תרפינה כנפיהם.

25 ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם; בעומדם, תרפינה כנפיהם.

26 ומעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר, דמות כיסא; ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

27 וארא כעין חשמל, כמראה אש בית לה סביב, ממראה מותניו ולמעלה; וממראה מותניו ולמטה ראיתי כמראה אש, ונוגה לו סביב.

28 כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב; הוא מראה דמות כבוד ישוע. ואראה, ואיפול על פני; ואשמע קול מדבר.

פרק 2

1 ויאמר אלי: בן אדם, עמוד על רגליך, ואדבר אותך.

2 ותבוא בי רוח כאשר דיבר אלי, ותעמידני על רגלי; ואשמע את המדבר אלי.

3 ויאמר אלי: בן אדם, אני שולח אותך אל בני ישראל, אל גויים מורדים אשר מרדו בי; הם ואבותם פשעו בי, עד עצם היום הזה.

4 והבנים קשי פנים וחזקי לב; אני שולח אותך אליהם; ואמרת אליהם: כה אמר יהוה.

5 והם אם ישמעו ואם יחדלו — כי בית מרי הם — וידעו כי נביא היה בתוכם.

6 ואתה, בן אדם, אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא, כי סרבים ושלוננים איתך, ואל עקרבים אתה יושב; מדבריהם אל תירא, ומפניהם אל תחת, כי בית מרי הם.

7 ודיברת את דברי אליהם, אם ישמעו ואם יחדלו; כי מרי הם.

8 ואתה, בן אדם, שמע את אשר אני מדבר אליך; אל תהי מרי כבית המרי; פצה פיך, ואכול את אשר אני נותן אליך.

9 ואראה, והנה יד שלוחה אלי; והנה בה מגילת ספר.

10 ויפרוש אותה לפני; והיא כתובה פנים ואחור; וכתוב אליה קינים והגה והי.

פרק 3

1 ויאמר עוד אלי: בן אדם, אכול את אשר תמצא; אכול את המגילה הזאת, ולך דבר אל בית ישראל.

2 ואפתח את פי, ויאכילני את המגילה הזאת.

3 ויאמר אלי: בן אדם, בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך. ואוכלה; ותהי בפי כדבש למתוק.

4 ויאמר אלי: בן אדם, לך, בוא אל בית ישראל; ודיברת בדברי אליהם.

5 כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח, אל בית ישראל.

6 לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא תשמע דבריהם. אם לא אליהם שלחתיך, הם ישמעו אליך.

7 ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך; כי אינם אבים לשמוע אלי; כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב הנה.

8 הנה נתתי את פניך חזקים לעומת פניהם, ואת מצחך חזק לעומת מצחם.

9 כשמיר, חזק מצור, נתתי מצחך; אל תירא אותם, ואל תחת מפניהם, כי בית מרי הם.

10 ויאמר עוד אלי: בן אדם, את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך, ובאוזניך שמע.

11 ולך, בוא אל הגולה, אל בני עמך, ודיברת אליהם, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה יהוה; אם ישמעו ואם יחדלו.

12 ותישאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ישוע ממקומו.

13 ואשמע את קול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה, וקול האופנים לעומתם, וקול רעש גדול.

14 ורוח נשאתני ותיקחני; ואלך מר, בחמת רוחי; ויד ישוע עלי חזקה.

15 ואבוא אל הגולה תל אביב, היושבים אל נהר כבר, ואשב שם הם יושבים; ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם.

16 ויהי מקצה שבעת ימים, ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

17 בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.

18 באומרי לרשע: מות תמות; ולא הזהרתו, ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרעה, להחיותו; הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש.

19 ואתה כי הזהרת רשע, ולא שב מרשעו ומדרכו הרעה; הוא בעוונו ימות, ואתה את נפשך הצלת.

20 ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול, ונתתי מכשול לפניו, הוא ימות: כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תיזכרנה צדקותיו אשר עשה; ודמו מידך אבקש.

21 ואתה כי הזהרת צדיק לבלתי יחטא צדיק, והוא לא חטא; חיו יחיה, כי נזהר; ואתה את נפשך הצלת.

22 ותהי עלי שם יד ישוע; ויאמר אלי: קום, צא אל הבקעה, ושם אדבר איתך.

23 ואקום ואצא אל הבקעה; והנה שם כבוד ישוע עומד, ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר; ואיפול על פני.

24 ותבוא בי רוח ותעמידני על רגלי; וידבר איתי, ויאמר אלי: בוא, היסגר בתוך ביתך.

25 ואתה, בן אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך בהם; ולא תצא בתוכם.

26 ולשונך אדביק אל חיכך, ונאלמת, ולא תהיה להם לאיש מוכיח; כי בית מרי הם.

27 ובדברי איתך אפתח את פיך, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה; השומע ישמע, והחדל יחדל; כי בית מרי הם.

פרק 4

1 ואתה, בן אדם, קח לך לבנה, ונתת אותה לפניך, וחקות עליה עיר, את ירושלים.

2 ונתת עליה מצור, ובנית עליה דייק, ושפכת עליה סוללה; ונתת עליה מחנות, ושים עליה כרים סביב.

3 ואתה קח לך מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר; והכינות את פניך אליה, והיתה במצור, וצרת עליה. אות היא לבית ישראל.

4 ואתה שכב על צידך השמאלי, ושמת את עוון בית ישראל עליו; מספר הימים אשר תשכב עליו, תישא את עוונם.

5 ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים, שלוש מאות ותשעים יום; ונשאת את עוון בית ישראל.

6 וכילית את אלה, ושכבת על צידך הימני שנית, ונשאת את עוון בית יהודה ארבעים יום; יום לשנה, יום לשנה, נתתיו לך.

7 ואל מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה; וניבאת עליה.

8 והנה נתתי עליך עבותים, ולא תהפך מצידך אל צידך, עד כלותך את ימי מצורך.

9 ואתה קח לך חיטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים, ונתת אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך ללחם; מספר הימים אשר אתה שוכב על צידך, שלוש מאות ותשעים יום תאכלנו.

10 ומאכלך אשר תאכל במשקל, עשרים שקל ליום; מעת עד עת תאכלנו.

11 ומים במשורה תשתה, שישית ההין; מעת עד עת תשתה.

12 ועוגת שעורים תאכלנה; והיא בגללי צאת האדם תעוגנה, לעיניהם.

13 ויאמר יהוה: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא, בגויים אשר אדיחם שם.

14 ואומר: אהה, יהוה! הנה נפשי לא מטומאה; ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה; ולא בא בפי בשר פיגול.

15 ויאמר אלי: ראה, נתתי לך את צפיעי הבקר תחת גללי האדם; ועשית את לחמך עליהם.

16 ויאמר עוד אלי: בן אדם, הנני שובר מטה לחם בירושלים; ואכלו לחם במשקל ובדאגה; ומים במשורה ובשיממון ישתו.

17 למען יחסרו לחם ומים, ונשמו איש ואחיו; ונמקו בעוונם.

פרק 5

1 ואתה, בן אדם, קח לך חרב חדה, תער הגלבים, תקחנה לך; והעברת על ראשך ועל זקנך; ולקחת לך מאזני משקל, וחילקתם.

2 שלישית באור תבעיר בתוך העיר, כמלאות ימי המצור; ולקחת את השלישית, והכית בחרב סביבותיה; ושלישית תיזרה לרוח, וחרב אריק אחריהם.

3 ולקחת משם מעט במספר, וצרת אותם בכנפיך.

4 ומהם עוד תיקח, והשלכת אותם אל תוך האש, ושרפת אותם באש; ממנו תצא אש אל כל בית ישראל.

5 כה אמר יהוה: זאת ירושלים; בתוך הגויים שמתיה, וסביבותיה ארצות.

6 ותמר את משפטי לרשעה מן הגויים, ואת חוקותי מן הארצות אשר סביבותיה; כי במשפטי מאסו, וחוקותי לא הלכו בהם.

7 לכן כה אמר יהוה: יען המנכם מן הגויים אשר סביבותיכם, בחוקותי לא הלכתם, ואת משפטי לא עשיתם, וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם לא עשיתם,

8 לכן כה אמר יהוה: הנני עליך, גם אני; ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגויים.

9 ועשיתי בך את אשר לא עשיתי, ואת אשר לא אעשה כמוהו עוד; יען כל תועבותיך.

10 לכן אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים יאכלו אבותם; ועשיתי בך שפטים, וזריתי את כל שאריתך לכל רוח.

11 לכן חי אני, נאום יהוה; אם לא יען את מקדשי טימאת בכל שיקוציך ובכל תועבותיך, וגם אני אגרע; ולא תחוס עיני, וגם אני לא אחמול.

12 שלישיתך בדבר ימותו, וברעב ייכלו בתוכך; ושלישית סביבותיך בחרב ייפולו; ושלישית לכל רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם.

13 וכלה אפי, והניחותי חמתי בהם, והינחמתי; וידעו כי אני יהוה דיברתי בקנאתי, בכלותי חמתי בהם.

14 ונתתיך לחרבה ולחרפה בגויים אשר סביבותיך, לעיני כל עובר.

15 והיית חרפה וגדופה, מוסר ומשמה, לגויים אשר סביבותיך; בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחות חמה. אני יהוה דיברתי.

16 בשלחי את חיצי הרעב הרעים בהם, אשר היו למשחית, ואשר אשלח אותם לשחתכם; ורעב אוסיף עליכם, ושברתי לכם מטה לחם.

17 ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה, ושיכלוך; ודבר ודם יעבור בך, וחרב אביא עליך. אני יהוה דיברתי.

פרק 6

1 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, שים פניך אל הרי ישראל, והינבא אליהם.

3 ואמרת: הרי ישראל, שמעו דבר יהוה; כה אמר יהוה להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות: הנני אני מביא עליכם חרב, ואיבדתי את במותיכם.

4 ונשמו מזבחותיכם, ונשברו חמניכם; והפלתי חלליכם לפני גילוליכם.

5 ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גילוליהם; וזיריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם.

6 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה, והבמות תישמנה; למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ואשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם.

7 ונפל חלל בתוככם; וידעתם כי אני יהוה.

8 והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב בגויים, בהיזרותכם בארצות.

9 וזכרו פליטיכם אותי בגויים אשר נשברו שם, כי נשברתי את ליבם הזונה אשר סר מעלי, ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם; ונקוטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם.

10 וידעו כי אני יהוה; לא אל חינם דיברתי לעשות להם הרעה הזאת.

11 כה אמר יהוה: הכה בכפך, ורקע ברגלך, ואמור: אח, על כל תועבות רעות בית ישראל! אשר בחרב, ברעב ובדבר ייפולו.

12 הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור ברעב ימות; וכיליתי חמתי בהם.

13 וידעתם כי אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם סביב מזבחותיהם, אל כל גבעה רמה, בכל ראשי ההרים, ותחת כל עץ רענן, ותחת כל אלה עבותה; מקום אשר נתנו שם ריח ניחוח לכל גילוליהם.

14 ונטיתי ידי עליהם, ונתתי את הארץ שממה ומשמה, ממדבר דבלתה, בכל מושבותם; וידעו כי אני יהוה.

פרק 7

1 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

2 ואתה, בן אדם, כה אמר יהוה לאדמת ישראל: קץ; בא הקץ על ארבע כנפות הארץ.

3 עתה הקץ עליך, ושלחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכיך; ונתתי עליך את כל תועבותיך.

4 ולא תחוס עיני עליך, ולא אחמול; כי דרכיך עליך אתן, ותועבותיך בתוכך תהיינה; וידעתם כי אני יהוה.

5 כה אמר יהוה: רעה, אחת רעה, הנה באה.

6 בא קץ, בא הקץ; הקיץ אליך; הנה באה.

7 באה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, קרוב יום מהומה, ולא הד הרים.

8 עתה אישפוך חמתי עליך בקרוב, וכיליתי אפי בך; ושפטתיך כדרכיך, ונתתי עליך את כל תועבותיך.

9 ולא תחוס עיני, ולא אחמול; כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיינה; וידעתם כי אני יהוה מכה.

10 הנה היום, הנה בא; יצאה הצפירה; צץ המטה, פרחה הזדון.

11 החמס קם למטה רשע; לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם; ולא נוה עליהם.

12 בא העת, הגיע היום; הקונה אל ישמח, והמוכר אל יתאבל; כי חרון על כל המונה.

13 כי המוכר אל הממכר לא ישוב, ועוד בחיים חייתם; כי חזון אל כל המונה, לא ישוב; ואיש בעוון חייו לא יתחזקו.

14 תקעו בתקוע והכין הכל, ואין הולך למלחמה; כי חרוני על כל המונה.

15 החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית; אשר בשדה בחרב ימות, ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.

16 ופליטי הם ימלטו, והיו אל ההרים כיוני הגאיות, כולם הומות, איש בעוונו.

17 כל הידיים תרפינה, וכל ברכיים תלכנה מים.

18 וחגרו שקים, וכיסתה אותם פלצות; ואל כל פנים בושה, ובכל ראשיהם קרחה.

19 כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנדה יהיה; כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה; נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו; כי מכשול עוונם היה.

20 ויפי עדיו לגאון שמהו; וצלמי תועבותם, שיקוציהם, עשו בו; על כן נתתיה להם לנדה.

21 ונתתיו ביד הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחיללוהו.

22 ופני אסב גם מהם, וחיללו את מקום צפוני; ובאו בה פריצים וחיללוה.

23 עשה את הרתוק; כי הארץ מלאה משפט דמים, והעיר מלאה חמס.

24 והבאתי רעי גויים, וירשו את בתיהם; והשבתי גאון עזים, ונחללו מקדשיהם.

25 שבר בא; וביקשו שלום, ואין.

26 הווה על הווה תבוא, ושמועה אל שמועה תהיה; וביקשו חזון מנביא, ותורה תאבד מכהן, ועצה מזקנים.

27 המלך יתאבל, ונסיך ילבש שממה, וידי עם הארץ תיבהלנה; מדרכם אעשה להם, ובמשפטיהם אשפטם; וידעו כי אני יהוה.

פרק 8

1 ויהי בשנה השישית, בשישי, בחמישה לחודש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפני; ותיפול עלי שם יד ישוע.

2 ואראה, והנה דמות כמראה אש: ממראה מותניו ולמטה אש; וממותניו ולמעלה כמראה זוהר, כעין החשמל.

3 וישלח תבנית יד, ויקחני בציצית ראשי; ותישא אותי רוח בין הארץ ובין השמים, ותבא אותי מראות ישוע ירושלימה, אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה; אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה.

4 והנה שם כבוד ישוע ישראל, כמראה אשר ראיתי בבקעה.

5 ויאמר אלי: בן אדם, שא נא עיניך דרך צפונה. ואשא עיני דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה.

6 ויאמר עוד אלי: בן אדם, הרואה אתה מה הם עושים? תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים פה, לרחקני מעל מקדשי; ועוד תשוב תראה תועבות גדולות.

7 ויבא אותי אל פתח החצר; ואראה, והנה חור אחד בקיר.

8 ויאמר אלי: בן אדם, חתור נא בקיר; ואחתור בקיר, והנה פתח אחד.

9 ויאמר אלי: בוא, וראה את התועבות הרעות אשר הם עושים פה.

10 ואבוא ואראה, והנה כל תבנית רמש ובהמה שקט, וכל גילולי בית ישראל, מחוקה על הקיר סביב סביב.

11 ושבעים איש מזקני בית ישראל עומדים לפניהם, ויעזניהו בן שפן עומד בתוכם, ואיש מקטרתו בידו; ועתר ענן הקטורת עולה.

12 ויאמר אלי: הראית, בן אדם, אשר זקני בית ישראל עושים בחושך, איש בחדרי משכיתו? כי אומרים: אין ישוע רואה אותנו; עזב ישוע את הארץ.

13 ויאמר עוד אלי: עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר הם עושים.

14 ויבא אותי אל פתח שער בית ישוע אשר אל הצפונה; והנה שם הנשים יושבות, מבכות את התמוז.

15 ויאמר אלי: הראית, בן אדם? עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה.

16 ויבא אותי אל חצר בית ישוע הפנימית, והנה פתח היכל ישוע, בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש, אחוריהם אל היכל ישוע ופניהם קדמה; והם משתחווים קדמה לשמש.

17 ויאמר אלי: הראית, בן אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה? כי מלאו את הארץ חמס, וישובו להכעיסני; והנם שולחים את הזמורה אל אפם.

18 וגם אני אעשה בחמה; לא תחוס עיני, ולא אחמול; וקראו באוזני קול גדול, ולא אשמע אותם.

פרק 9

1 ויקרא באוזני קול גדול לאמור: קרבו פקודות העיר, ואיש כלי משחתו בידו.

2 והנה שישה אנשים באים מדרך שער העליון, אשר מופנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו; ואיש אחד בתוכם לבוש בדים, וקסת הסופר במותניו; ויבואו, ויעמדו אצל מזבח הנחושת.

3 וכבוד ישוע ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו, אל מפתן הבית. ויקרא אל האיש הלבוש הבדים, אשר קסת הסופר במותניו.

4 ויאמר יהוה אליו: עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים, והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה.

5 ולאלה אמר באוזני: עברו בעיר אחריו, והכו; אל תחוס עינכם, ואל תחמלו.

6 זקן, בחור ובתולה, וטף ונשים תהרגו למשחית; ועל כל איש אשר עליו התו אל תיגשו; וממקדשי תחלו. ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית.

7 ויאמר אליהם: טמאו את הבית, ומלאו את החצרות חללים; צאו. ויצאו, והכו בעיר.

8 ויהי כהכותם, ונאשאר אני, ואיפול על פני, ואצעק, ואומר: אהה, יהוה! המשחית אתה את כל שארית ישראל, בשפוך אותך את חמתך על ירושלים?

9 ויאמר אלי: עוון בית ישראל ויהודה גדול במאוד מאוד, ותימלא הארץ דמים, והעיר מלאה מטה; כי אמרו: עזב ישוע את הארץ, ואין ישוע רואה.

10 וגם אני, לא תחוס עיני, ולא אחמול; דרכם בראשם נתתי.

11 והנה האיש לבוש הבדים, אשר הקסת במותניו, משיב דבר לאמור: עשיתי כאשר ציוויתני.

פרק 10

1 ואראה, והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים, נראה עליהם כאבן ספיר, כמראה דמות כיסא.

2 ויאמר אל האיש לבוש הבדים, ויאמר: בוא אל בינות לגלגל, אל תחת הכרוב, ומלא חופניך גחלי אש מבינות הכרובים, וזרוק על העיר. ויבוא לעיני.

3 והכרובים עומדים מימין הבית, בבוא האיש; והענן מילא את החצר הפנימית.

4 וירם כבוד ישוע מעל הכרוב, על מפתן הבית; ויימלא הבית את הענן, והחצר מלאה את נוגה כבוד ישוע.

5 וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, כקול שדי יהוה בדברו.

6 ויהי בצוותו את האיש לבוש הבדים לאמור: קח אש מבינות לגלגל, מבינות הכרובים; ויבוא, ויעמוד אצל האופנים.

7 וישלח כרוב אחד את ידו מבינות הכרובים אל האש אשר בינות הכרובים, וישא, ויתן אל חופני לבוש הבדים; ויקח, ויצא.

8 ותירא בכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם.

9 ואראה, והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים, אופן אחד אצל כרוב אחד, ואופן אחד אצל כרוב אחד; ומראה האופנים כעין אבן תרשיש.

10 ומראיהם, דמות אחד לארבעתם, כאשר יהיה האופן בתוך האופן.

11 בלכתם, אל ארבעת ריבעיהם ילכו; לא ייסבו בלכתם; כי המקום אשר יפנה הראש, אחריו ילכו; לא ייסבו בלכתם.

12 וכל בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם והאופנים, מלאים עיניים סביב; לארבעתם האופנים אשר להם.

13 לאופנים, להם קורא באוזני: הגלגל.

14 וארבעה פנים לאחד: פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני נשר.

15 וירומו הכרובים; היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר.

16 ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם; ובהישא הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ, לא ייסבו האופנים גם הם מאצלם.

17 בעומדם יעמודו, וברומם ירומו גם הם; כי רוח החיה בהם.

18 ויצא כבוד ישוע מעל מפתן הבית, ויעמוד על הכרובים.

19 וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני; בצאתם, והאופנים לעומתם; ויעמוד פתח שער בית ישוע הקדמוני; וכבוד ישוע ישראל עליהם מלמעלה.

20 היא החיה אשר ראיתי תחת ישוע ישראל בנהר כבר; ואדע כי כרובים הם.

21 ארבעה, ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפיים לאחד; ודמות ידי אדם תחת כנפיהם.

22 ודמות פניהם, הם הפנים אשר ראיתי על נהר כבר, מראיהם ואותם; איש אל עבר פניו ילכו.

פרק 11

1 ותישאני רוח, ותבא אותי אל שער בית ישוע הקדמוני הפונה קדמה; והנה בפתח השער עשרים וחמישה איש; ואראה בתוכם את יעזניה בן עזור ואת פלטיהו בן בניהו, שרי העם.

2 ויאמר אלי: בן אדם, אלה האנשים החושבים אוון, והיועצים עצת רע בעיר הזאת.

3 האומרים: לא בקרוב לבנות בתים; היא הסיר, ואנחנו הבשר.

4 לכן הינבא עליהם; הינבא, בן אדם.

5 ותיפול עלי רוח ישוע, ויאמר אלי: אמור; כה אמר יהוה: כן אמרתם, בית ישראל; ומעלות רוחכם, אני ידעתיה.

6 הרביתם חלליכם בעיר הזאת, ומילאתם חוצותיה חלל.

7 לכן כה אמר יהוה: חלליכם אשר שמתם בתוכה, הם הבשר, והיא הסיר; ואתכם אוציא מתוכה.

8 חרב יראתם; וחרב אביא עליכם, נאום יהוה.

9 והוצאתי אתכם מתוכה, ונתתי אתכם ביד נכרים; ועשיתי בכם שפטים.

10 בחרב תיפולו; על גבול ישראל אשפוט אתכם; וידעתם כי אני יהוה.

11 היא לא תהיה לכם לסיר, ואתם לא תהיו בתוכה לבשר; אל גבול ישראל אשפוט אתכם.

12 וידעתם כי אני יהוה; אשר בחוקי לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם, וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם.

13 ויהי כהינבאי, ופלטיהו בן בניה מת. ואיפול על פני, ואצעק קול גדול, ואומר: אהה, יהוה! כלה אתה עושה את שארית ישראל?

14 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

15 בן אדם, אחיך, אחיך, אנשי גאולתך, וכל בית ישראל כולו, הם אשר אמרו להם יושבי ירושלים: רחקו מעל יהוה; לנו היא נתונה הארץ למורשה.

16 לכן אמור: כה אמר ישוע: כי הרחקתים בגויים, וכי הפיצותים בארצות, ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם.

17 לכן אמור: כה אמר ישוע: וקיבצתי אתכם מן העמים, ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם; ונתתי לכם את אדמת ישראל.

18 ובאו שמה, והסירו את כל שיקוציה ואת כל תועבותיה ממנה.

19 ונתתי להם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את לב האבן מבשרם, ונתתי להם לב בשר.

20 למען בחוקותי ילכו, ואת משפטי ישמרו, ועשו אותם; והיו לי לעם, ואני אהיה להם ליהוה.

21 ואל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך, דרכם בראשם נתתי, נאום יהוה.

22 וישאו הכרובים את כנפיהם, והאופנים לעומתם; וכבוד ישוע ישראל עליהם מלמעלה.

23 ויעל כבוד ישוע מעל תוך העיר, ויעמוד על ההר אשר מקדם לעיר.

24 ואותי נשאה רוח, ותביאני כשדימה, אל הגולה, במראה, ברוח ישוע; ויעל מעלי המראה אשר ראיתי.

25 ואדבר אל הגולה את כל דברי ישוע אשר הראני.

פרק 12

1 ויהי גם דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, אתה יושב בתוך בית מרי, אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו; כי בית מרי הם.

3 לכן אתה, בן אדם, עשה לך כלי גולה, וגלה יומם לעיניהם; וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם; אולי יראו, כי בית מרי הם.

4 והוצאת כליך יומם לעיניהם, ככלי גולה; ואתה תצא בערב לעיניהם, כמוצאי גולה.

5 לעיניהם חתור לך בקיר, והוצאת בו.

6 לעיניהם על כתף תישא, בעלטה תוציא; פניך תכסה, ולא תראה את הארץ; כי מופת נתתיך לבית ישראל.

7 ואעש כן כאשר צויתי: כלי הוצאתי יומם ככלי גולה, ובערב חתרתי לי בקיר ביד; בעלטה הוצאתי, על כתף נשאתי לעיניהם.

8 ויהי דבר ישוע אלי בבוקר לאמור:

9 בן אדם, הלא אמרו אליך בית ישראל, בית המרי: מה אתה עושה?

10 אמור אליהם: כה אמר יהוה; אל הנשיא בירושלים המשא הזה, וכל בית ישראל אשר הם בתוכם.

11 אמור: אני מופתכם; כאשר עשיתי, כן ייעשה להם; בגולה בשבי ילכו.

12 והנשיא אשר בתוכם אל כתף יישא בעלטה, ויצא; בקיר יחתרו להוציא בו; פניו יכסה, יען אשר לא יראה לעין את הארץ.

13 ואת רשתי אפרוש עליו, ונתפס במצודתי; והבאתי אותו בבלה, ארץ כשדים; ואותה לא יראה, ושם ימות.

14 ואת כל אשר סביבותיו, עזרו, וכל אגפיו, אזרה לכל רוח; וחרב אריק אחריהם.

15 וידעו כי אני ישוע, בהפיצי אותם בגויים, וזיריתי אותם בארצות.

16 והותרתי מהם אנשי מספר מחרב, מרעב ומדבר; למען יספרו את כל תועבותיהם בגויים אשר באו שם; וידעו כי אני יהוה.

17 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

18 בן אדם, לחמך ברעש תאכל, ומימיך ברעדה ובדאגה תשתה.

19 ואמרת אל עם הארץ: כה אמר יהוה ליושבי ירושלים, אל אדמת ישראל: לחמם בדאגה יאכלו, ומימיהם בשיממון ישתו; למען תשם ארצה ממלואה, מפני חמס כל היושבים בה.

20 והערים הנושבות תחרבנה, והארץ שממה תהיה; וידעתם כי אני יהוה.

21 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

22 בן אדם, מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמור: יאריכון הימים, ואבד כל חזון?

23 לכן אמור אליהם: כה אמר יהוה: השבתי את המשל הזה, ולא ימשלו אותו עוד בישראל; כי אם דבר אליהם: קרבו הימים, ודבר כל חזון.

24 כי לא יהיה עוד כל חזון שווא ומקסם חלק, בתוך בית ישראל.

25 כי אני יהוה אדבר; את אשר אדבר דבר, וייעשה; לא תימשך עוד; כי בימיכם, בית המרי, אדבר דבר ועשיתיו, נאום יהוה.

26 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

27 בן אדם, הנה בית ישראל אומרים: החזון אשר הוא חוזה לימים רבים, ולעתים רחוקות הוא ניבא.

28 לכן אמור אליהם: כה אמר יהוה: לא תימשך עוד כל דברי; אשר אדבר דבר, וייעשה, נאום יהוה.

פרק 13

1 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, הינבא אל נביאי ישראל הניבאים, ואמרת למתנבאים מליבם: שמעו דבר ישוע.

3 כה אמר יהוה: הוי על הנביאים הנבלים, אשר הולכים אחר רוחם, ולבלתי ראו מאומה.

4 ישראל, נביאיך היו כשועלים בחרבות.

5 לא עליתם בפרצות, ולא גדרתם גדר על בית ישראל, לעמוד במלחמה ביום יהוה.

6 חזו שווא וקסם כזב, האומרים: נאום יהוה; ויהוה לא שלחם; וייחלו לקיים דבר.

7 הלא מחזה שווא חזיתם, ומקסם כזב אמרתם, ואומרים: נאום יהוה; ואני לא דיברתי?

8 לכן כה אמר יהוה: יען דברכם שווא וחזיתם כזב, לכן הנני אליכם, נאום יהוה.

9 והיתה ידי אל הנביאים החוזים שווא והקוסמים כזב; בסוד עמי לא יהיו, ובכתב בית ישראל לא ייכתבו, ואל אדמת ישראל לא יבואו; וידעתם כי אני יהוה.

10 יען, וביען הטעו את עמי לאמור: שלום; ואין שלום; והוא בונה חיץ, והנם טחים אותו תפל.

11 אמור אל טחי תפל: וייפול; היה גשם שוטף; ויתנה, אבני אלגביש, תיפולנה; ורוח סערות תבקע.

12 הנה כי ייפול הקיר, הלא ייאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?

13 לכן כה אמר יהוה: וביקעתי ברוח סערות בחמתי; וגשם שוטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה.

14 והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל, והגעתיו לארץ, ונגלה יסודו; ונפלה, וכיליתם בתוכה; וידעתם כי אני יהוה.

15 וכיליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל, ואומר לכם: אין הקיר, ואין הטחים אותו.

16 נביאי ישראל הניבאים אל ירושלים, והחוזים לה חזון שלום; ואין שלום, נאום יהוה.

17 ואתה, בן אדם, שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מליבן; והינבא עליהן.

18 ואמרת: כה אמר יהוה: הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי, ועושות המספחות על ראש כל קומה, לצודד נפשות! הנפשות תצודדנה לעמי, ונפשות לכנה תחיינה?

19 וחיללתם אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם, להמית נפשות אשר לא תמותנה, ולהחיות נפשות אשר לא תחיינה, בכזבכם לעמי שומעי כזב.

20 לכן כה אמר יהוה: הנני אל כסתותיכם, אשר אתנה מצודדות שם את הנפשות לפרחות; וקרעתי אותם מעל זרועותיכם, ושלחתי את הנפשות, את הנפשות אשר אתן מצודדות לפרחות.

21 וקרעתי את מספחותיכם, והצלתי את עמי מידכן, ולא יהיו עוד בידכן למצודה; וידעתן כי אני ישוע.

22 יען הכאות לב צדיק שקר, ואני לא הכאבתיו; וחיזקו ידי רשע, לבלתי שוב מדרכו הרעה, להחיותו.

23 לכן שווא לא תחזינה, וקסם לא תקסמנה עוד; והצלתי את עמי מידכן; וידעתן כי אני ישוע.

פרק 14

1 ויבואו אלי אנשים מזקני ישראל, וישבו לפני.

2 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

3 בן אדם, האנשים האלה העלו גילוליהם על ליבם, ומכשול עוונם נתנו נכח פניהם; האידרוש אידרש להם?

4 לכן דבר אותם, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גילוליו אל ליבו, ומכשול עוונו ישים נכח פניו, ובא אל הנביא; אני יהוה נעניתי לו כרוב גילוליו.

5 למען תפוש את בית ישראל בליבם, אשר נזורו מעלי בגילוליהם כולם.

6 לכן אמור אל בית ישראל: כה אמר יהוה: שובו, והשיבו מגילוליכם; ומעל כל תועבותיכם השיבו פניכם.

7 כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר יגור בישראל, אשר יינזר מאחרי, ויעל גילוליו אל ליבו, ומכשול עוונו ישים נכח פניו, ובא אל הנביא לדרוש לו בי; אני יהוה נעניתי לו בי.

8 ושמתי פני באיש ההוא, ושמתיו לאות ולמשלים, והכרתיו מתוך עמי; וידעתם כי אני יהוה.

9 והנביא כי יפותה ודיבר דבר, אני יהוה פיתיתי את הנביא ההוא; ונטיתי את ידי עליו, והשמדתיו מתוך עמי ישראל.

10 ונשאו עוונם; כעוון הדורש, כעוון הנביא יהיה.

11 למען לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי, ולא ייטמאו עוד בכל פשעיהם; והיו לי לעם, ואני אהיה להם ליהוה, נאום יהוה יהוה.

12 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

13 בן אדם, ארץ כי תחטא לי למעול מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה לחם, והשלחתי בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה.

14 והיו שלושת האנשים האלה בתוכה, נוח, דניאל ואיוב; הם בצדקתם יצילו נפשם, נאום יהוה.

15 אם חיה רעה אעביר בארץ, ושיכלתה, והיתה שממה מבלי עובר, מפני החיה,

16 שלושת האנשים האלה בתוכה, חי אני, נאום יהוה, אם בנים ואם בנות יצילו; הם לבדם יינצלו, והארץ תהיה שממה.

17 או חרב אביא על הארץ ההיא, ואמרתי: חרב תעבור בארץ; והכרתי ממנה אדם ובהמה,

18 ושלושת האנשים האלה בתוכה, חי אני, נאום יהוה, אם בנים ואם בנות יצילו; הם לבדם יינצלו.

19 או דבר אשלח אל הארץ ההיא, ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה,

20 ונוח, דניאל ואיוב בתוכה, חי אני, נאום יהוה, אם בן אם בת יצילו; הם בצדקתם יצילו נפשם.

21 כי כה אמר יהוה: אף כי ארבעת שפטי הרעים — חרב ורעב וחיה רעה ודבר — שלחתי אל ירושלים, להכרית ממנה אדם ובהמה.

22 והנה נותרה בה פליטה, המוצאים בנים ובנות; הנם יוצאים אליכם, וראיתם את דרכם ואת עלילותם; וניחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים, את כל אשר הבאתי עליה.

23 וניחמו אתכם, כי תראו את דרכם ואת עלילותם; וידעתם כי לא חינם עשיתי את כל אשר עשיתי בה, נאום יהוה.

פרק 15

1 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, מה יהיה עץ הגפן מכל עץ, הזמורה אשר היה בעצי היער?

3 הלוקח ממנו עץ לעשות למלאכה? אם ייקחו ממנו יתד, לתלות עליו כל כלי?

4 הנה לאש ניתן לאוכלה; את שני קצותיו אכלה האש, ותוכו נחר. היצלח למלאכה?

5 הנה בהיותו תמים לא ייעשה למלאכה; אף כי אש אכלתהו וייחר, ונעשה עוד למלאכה?

6 לכן כה אמר יהוה יהוה: כאשר עץ הגפן בעץ היער, אשר נתתיו לאש לאוכלה, כן נתתי את יושבי ירושלים.

7 ונתתי את פני בהם; מהאש יצאו, והאש תאכלם; וידעתם כי אני יהוה, בשומי את פני בהם.

8 ונתתי את הארץ שממה; יען מעלו מעל, נאום יהוה.

פרק 16

1 ויהי דבר ישוע אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, הודע את ירושלים את תועבותיה.

3 ואמרת: כה אמר יהוה לירושלים: מכורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואמך חיתית.

4 ומולדותיך, ביום הולדת אותך לא כורת שורך, ובמים לא רוחצת למשעי; והמלח לא המלחת, והחתל לא חותלת.

5 לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה, לחמלה עליך; ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך, ביום הולדת אותך.

6 ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך; ואומר לך בדמיך: חיי; ואומר לך בדמיך: חיי.

7 רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים; שדיים נכונו, ושערך צימח; ואת ערום ועריה.

8 ואעבור עליך ואראך, והנה עיתך עת דודים; ואפרוש כנפי עליך, ואכסה ערוותך; ואשבע לך ואבוא בברית איתך, נאום ישוע, ותהיי לי.

9 וארחצך במים, ואשטוף דמיך מעליך; ואסכך בשמן.

10 ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבוש אותך בשש, ואכסך משי.

11 ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך.

12 ואתן נזם על אפך, ועגילים על אוזניך, ועטרת תפארת בראשך.

13 ותעדי זהב וכסף; ומלבושך שש ומשי ורקמה; סולת ודבש ושמן אכלת; ותיפי במאוד מאוד; ותצלחי למלוכה.

14 ויצא לך שם בגויים ביופיך; כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך, נאום ישוע.

15 ותבטחי ביופיך, ותזני על שמך; ותשפכי את תזנותיך על כל עובר; לו יהיה.

16 ותיקחי מבגדיך, ותעשי לך במות טלואות, ותזני עליהם; לא באות ולא נהיה כן.

17 ותיקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי לך צלמי זכר, ותזני בם.

18 ותיקחי את בגדי רקמתך, ותכסימו; ושמני וקטורתי נתת לפניהם.

19 ולחמי אשר נתתי לך, סולת ושמן ודבש האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח; ויהי, נאום ישוע.

20 ותיקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי, ותזבחים להם לאכול. המעט מתזנותיך,

21 ותשחטי את בני, ותיתנים בהעביר אותם להם?

22 ואת כל תועבותיך ותזנותיך, לא זכרת את ימי נעוריך, בהיותך ערום ועריה; מתבוססת בדמך היית.

23 ויהי אחרי כל רעתך — אוי, אוי לך, נאום יהוה —

24 ותבני לך גב, ותעשי לך רמה בכל רחוב.

25 בנית רמתך בראש כל דרך, ואת יופיך תיעבת, ותפשקי את רגליך לכל עובר; ותרבי את תזנותיך.

26 ותזני אל בני מצרים, שכניך גדלי בשר; ותרבי את תזנותיך, להכעיסני.

27 והנה נטיתי ידי עליך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותיך, בנות פלישתים, הנכלמות מדרכך זימה.

28 ותזני אל בני אשור, מבלתי שבעת; ותזני איתם, וגם לא שבעת.

29 ותרבי את תזנותיך אל ארץ כנען, כשדימה; וגם בזאת לא שבעת.

30 מה אמולה ליבתך, נאום יהוה, בעשותך את כל אלה, מעשה אשה זונה שלטת.

31 בבנותיך גבך בראש כל דרך, ורמתך עשית בכל רחוב; ולא היית כזונה, לקלס אתנן.

32 האשה המנאפת, תחת אישה תקח את זרים.

33 לכל זונות ייתנו נדה; ואת נתת את נדניך לכל מאהביך, ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך.

34 ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך, ולא זונו אחריך; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן לך; ותהי להפך.

35 לכן, זונה, שמעי דבר יהוה.

36 כה אמר יהוה: יען הישפך נחושתך, ותיגלה ערוותך בתזנותיך על מאהביך, ועל כל גילולי תועבותיך, וכדמי בניך אשר נתת להם,

37 לכן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם, ואת כל אשר אהבת, עם כל אשר שנאת; וקיבצתי אותם עליך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו את כל ערוותך.

38 ושפטתיך משפטי נואפות ושופכות דם; ונתתיך דם חמה וקנאה.

39 וגם אותך אתן בידם, ויתצו את גבך, ושיברו את רמותיך; והפשיטו אותך את בגדיך, ולקחו כלי תפארתך, והניחוך ערום ועריה.

40 והעלו עליך קהל, ורגמו אותך באבן, ובתקוך בחרבותם.

41 ושרפו בתיך באש, ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות; והשבתיך מלהיות זונה, וגם אתנן לא תיתני עוד.

42 והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד.

43 יען אשר לא זכרת את ימי נעוריך, ותרגיזי לי בכל אלה; והא גם אני, דרכך בראש נתתי, נאום יהוה; ולא עשית את הזימה על כל תועבותיך.

44 הנה, כל המושל משלים ימשול עליך את המשל הזה לאמור: כאמה — בתה.

45 את בת אמך את, גועלת אישה וילדיה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן; אמכן חיתית, ואביכן אמורי.

46 ואחותך הגדולה שומרון, היא ובנותיה, היושבת על שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך, היא סדום ובנותיה.

47 ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית; כמעט קט — ותשחיתי מהן בכל דרכיך.

48 חי אני, נאום יהוה; אם עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה, כאשר עשית את ובנותיך.

49 הנה זה היה עוון סדום אחותך: גאון, שבעת לחם, ושלוות השקט היה לה ולבנותיה; ויד עני ואביון לא החזיקה.

50 ותגבהנה, ותעשינה תועבה לפני; ואסיר אותן כאשר ראיתי.

51 ושומרון כחצי חטאותיך לא חטאה; ותרבי את תועבותיך מהנה, ותצדיקי את אחותך בכל תועבותיך אשר עשית.

52 גם את שאי כלימתך, אשר פללת לאחותך; בחטאותיך אשר התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחותך.

53 והשבתי את שבותן, את שבות סדום ובנותיה, ואת שבות שומרון ובנותיה; ושבית שבותיך בתוכהנה.

54 למען תשאי כלימתך, ונכלמת מכל אשר עשית, בנחמך אותן.

55 ואחותיך סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה תשובנה לקדמתן; ואת ובנותיך תשובינה לקדמתכן.

56 ולא היתה סדום אחותך לשמועה בפיך, ביום גאונך.

57 בטרם תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה, בנות פלישתים, השאטות אותך מסביב.

58 את זימתך ותועבותיך, את נשאת; נאום יהוה.

59 כי כה אמר יהוה: ועשיתי אותך כאשר עשית, אשר בזית אלה להפר ברית.

60 ואני אזכור את בריתי איתך בימי נעוריך, והקימותי לך ברית עולם.

61 וזכרת את דרכיך ונכלמת, בקחתך את אחותיך, הגדולות ממך עם הקטנות ממך; ונתתי אותן לך לבנות, ולא מבריתך.

62 והקימותי אני את בריתי איתך; וידעת כי אני יהוה.

63 למען תזכורי ובושת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך, בכפרי לך לכל אשר עשית, נאום יהוה.

פרק 17

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, חוד חידה, ומשול משל אל בית ישראל.

3 ואמרת: כה אמר יהוה: הנשר הגדול, גדול הכנפיים, ארך האבר, מלא הנוצה, אשר לו הרקמה, בא אל הלבנון, ויקח את צמרת הארז.

4 את ראש יניקותיו קטף, ויביאהו אל ארץ כנען; בעיר רוכלים שמו.

5 ויקח מזרע הארץ, ויתנהו בשדה זרע; לקח על מים רבים, צפצפה שמו.

6 ויצמח, ויהי לגפן סרחת שפלת קומה, לפנות דליותיו אליו, ושורשיו תחתיו יהיו; ותהי לגפן, ותעש בדים, ותשלח פארות.

7 ויהי נשר אחד גדול, גדול כנפיים ורב נוצה; והנה הגפן הזאת כפנה שורשיה עליו, ודליותיו שלחה לו, להשקות אותה מערוגות מטעה.

8 אל שדה טוב, אל מים רבים, היא שתולה; לעשות ענף, ולשאת פרי, להיות לגפן אדרת.

9 אמור: כה אמר יהוה: התצלח? הלא את שורשיה ינתק, ואת פרייה יקוסס, ויבשה; כל טרפי צמחה תיבש; ולא בזרוע גדולה ובעם רב, למשאות אותה משורשיה.

10 והנה שתולה, התצלח? הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבוש; על ערוגות צמחה תיבש.

11 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

12 אמור נא לבית המרי: הלא ידעתם מה אלה? אמור: הנה בא מלך בבל ירושלים, ויקח את מלכה ואת שריה, ויבא אותם איתו בבלה.

13 ויקח מזרע המלוכה, ויכרות איתו ברית; ויבא אותו באלה; ואת אילי הארץ לקח.

14 להיות ממלכה שפלה, לבלתי התנשא; לשמור את בריתו, לעמוד.

15 וימרוד בו לשלוח מלאכיו מצרים, לתת לו סוסים ועם רב. היצלח? היימלט העושה אלה? והפר ברית, ונמלט?

16 חי אני, נאום יהוה; אם לא במקום המלך הממליך אותו, אשר בזה את אלתו, ואשר הפר את בריתו, איתו בתוך בבל ימות.

17 ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה איתו פרעה במלחמה, בשפוך סוללה ובבנות דייק, להכרית נפשות רבות.

18 ובזה אלה להפר ברית, והנה נתן ידו, וכל אלה עשה; לא יימלט.

19 לכן כה אמר יהוה: חי אני; אם לא אלתי אשר בזה, ובריתי אשר הפר, ונתתיו בראשו.

20 ופרשתי עליו רשתי, ונתפס במצודתי; והביאותיו בבלה, ונשפטתי איתו שם על מעלו אשר מעל בי.

21 ואת כל מברחיו בכל אגפיו בחרב ייפולו, והנשארים לכל רוח ייפרשו; וידעתם כי אני יהוה דיברתי.

22 כה אמר ישוע: ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה, ונתתי; מראש יונקותיו רך אקטוף, ושתלתי אני על הר גבוה ותלול.

23 בהר מרום ישראל אשתלנו; ונשא ענף, ועשה פרי, והיה לארז אדיר; ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף; בצל דליותיו תשכונה.

24 וידעו כל עצי השדה כי אני ישוע השפלתי עץ גבוה, הגבהתי עץ שפל, הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש; אני ישוע דיברתי ועשיתי.

פרק 18

1 ויהי דבר יהוה אלי עוד לאמור:

2 מה לכם, אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמור: אבות יאכלו בוסר, ושיני הבנים תקהינה?

3 חי אני, נאום יהוה; אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה בישראל.

4 הן כל הנפשות לי הנה; כנפש האב וכנפש הבן לי הנה; הנפש החוטאת, היא תמות.

5 ואיש כי יהיה צדיק, ועשה משפט וצדקה.

6 אל ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טימא, ואל אשה נידה לא יקרב.

7 ואיש לא הונה; חבולתו השיב, גזלה לא גזל; לחמו לרעב נתן, וערום כיסה בגד.

8 בנשך לא ייתן, ותרבית לא ייקח; מעוול השיב ידו; משפט אמת עשה בין איש לאיש.

9 בחוקותי הלך, ומשפטי שמר לעשות אמת; צדיק הוא, חיו יחיה, נאום יהוה.

10 והוליד בן פריץ, שופך דם; ועשה אח מאחד מאלה.

11 ופן כל אלה לא עשה; כי גם אל ההרים אכל, ואת אשת רעהו טימא.

12 עני ואביון הונה, גזלות גזל, חבול לא השיב, ואל הגילולים נשא עיניו; תועבה עשה.

13 בנשך נתן, ותרבית לקח; וחי? לא יחיה; את כל התועבות האלה עשה; מות יומת, דמיו בו יהיו.

14 והנה הוליד בן, וירא את כל חטאות אביו אשר עשה, וירא, ולא יעשה כמוהן.

15 אל ההרים לא אכל, ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל; את אשת רעהו לא טימא.

16 ואיש לא הונה, חבול לא חבל, וגזלה לא גזל; לחמו לרעב נתן, וערום כיסה בגד.

17 השיב ידו מעני, נשך ותרבית לא לקח; משפטי עשה, בחוקותי הלך; הוא לא ימות בעוון אביו; חיו יחיה.

18 אביו, כי עשק עושק, גזל גזל אח, ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו; והנה מת בעוונו.

19 ואמרתם: מדוע? לא נשא הבן בעוון האב? והבן משפט וצדקה עשה, את כל חוקותי שמר ויעשה אותם; חיו יחיה.

20 הנפש החוטאת, היא תמות; בן לא יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן; צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה.

21 והרשע כי ישוב מכל חטאותיו אשר עשה, ושמר את כל חוקותי, ועשה משפט וצדקה; חיו יחיה, לא ימות.

22 כל פשעיו אשר עשה לא ייזכרו לו; בצדקתו אשר עשה יחיה.

23 ההחפוץ אחפוץ במות רשע, נאום ישוע? הלא בשובו מדרכיו, וחיה?

24 והצדיק כי ישוב מצדקתו ועשה עוול, ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה; וחי? כל צדקותיו אשר עשה לא תיזכרנה; במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא, בהם ימות.

25 ואמרתם: לא ייתכן דרך יהוה. שמעו נא, בית ישראל: הדרכי לא ייתכן? הלא דרכיכם לא ייתכנו.

26 בשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול, ומת בהם; בעוולו אשר עשה ימות.

27 ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה, ויעשה משפט וצדקה; הוא את נפשו יחיה.

28 וירא, וישוב מכל פשעיו אשר עשה; חיו יחיה, לא ימות.

29 ואמר בית ישראל: לא ייתכן דרך יהוה. בית ישראל, הדרכי לא ייתכנו? הלא דרכיכם לא ייתכן.

30 לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל, נאום יהוה. שובו והשיבו מכל פשעיכם; ולא יהיה לכם למכשול עוון.

31 השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בהם; ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה; ולמה תמותו, בית ישראל?

32 כי לא אחפוץ במות המת, נאום ישוע; והשיבו, וחיו.

פרק 19

1 ואתה קינה שא על נשיאי ישראל.

2 ואמרת: מה אמך? לביאה; בין אריות רבצה; בתוך כפירים ריבתה גוריה.

3 ותעל אחד מגוריה; כפיר היה, וילמד לטרוף טרף; אדם אכל.

4 וישמעו אליו גויים; בשחתם נתפס; ויביאוהו בחחים אל ארץ מצרים.

5 ותרא כי נוחלה, אבדה תקוותה; ותיקח אחד מגוריה, כפיר שמתהו.

6 ויתהלך בתוך אריות; כפיר היה, וילמד לטרוף טרף; אדם אכל.

7 וידע אלמנותיהם, ועריהם החריב; ותישם ארץ ומלואה, מקול שאגתו.

8 ויתנו עליו גויים סביב ממדינות; ויפרשו עליו רשתם; בשחתם נתפס.

9 ויתנוהו בסוגר בחחים, ויביאוהו אל מלך בבל; יביאוהו במצודות, למען לא יישמע קולו עוד על הרי ישראל.

10 אמך כגפן בדמך, על מים שתולה; פוריה וענפה היתה ממים רבים.

11 ויהיו לה מטות עוז לשבטי מושלים, ותגבה קומתה בין עבותים; ותירא בגובהה, ברוב דליותיה.

12 ותותש בחמה, לארץ הושלכה, ורוח הקדים הובישה פרייה; התפרקו ויבשו מטות עוזה; אש אכלתה.

13 ועתה שתולה במדבר, בארץ ציה וצמא.

14 ותצא אש ממטה בדיה, פרייה אכלה; ולא היה בה מטה עוז, שבט למשול. קינה היא, ותהי לקינה.

פרק 20

1 ויהי בשנה השביעית, בחמישי, בעשור לחודש, באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את יהוה, וישבו לפני.

2 ותהי אלי דבר יהוה לאמור:

3 בן אדם, דבר אל זקני ישראל, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: הלדרוש אותי אתם באים? חי אני, נאום יהוה; אם אידרש לכם.

4 השפוט תשפוט אותם, בן אדם? השפוט תשפוט אותם? את תועבות אבותם הודיעם.

5 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: ביום בחרי בישראל, ואשא ידי לזרע בית יעקב, ואיוודע להם בארץ מצרים; ואשא ידי להם לאמור: אני ישוע ישועכם.

6 ביום ההוא נשאתי ידי להם, להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם, זבת חלב ודבש; צבי היא לכל הארצות.

7 ואומר אליהם: איש שיקוצי עיניו השליכו, ובגילולי מצרים אל תיטמאו; אני ישוע ישועכם.

8 וימרו בי, ולא אבו לשמוע אלי; איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גילולי מצרים לא עזבו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם, בתוך ארץ מצרים.

9 ואעש למען שמי, לבלתי יחל לעיני הגויים אשר הם בתוכם, אשר נודעתי אליהם לעיניהם, להוציאם מארץ מצרים.

10 ואוציאם מארץ מצרים, ואביאם אל המדבר.

11 ואתן להם את חוקותי, ואת משפטי הודעתי אותם; אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם.

12 וגם את שבתותי נתתי להם, להיות לאות ביני וביניהם; לדעת כי אני ישוע מקדשם.

13 וימרו בי בית ישראל במדבר; בחוקותי לא הלכו, ואת משפטי מאסו — אשר יעשה אותם האדם וחי בהם — ואת שבתותי חיללו מאוד; ואומר לשפוך חמתי עליהם במדבר, לכלותם.

14 ואעשה למען שמי, לבלתי יחל לעיני הגויים, אשר הוצאתים לעיניהם.

15 וגם אני נשאתי ידי להם במדבר, לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי, זבת חלב ודבש; צבי היא לכל הארצות.

16 יען במשפטי מאסו, וחוקותי לא הלכו בהם, ואת שבתותי חיללו; כי אחרי גילוליהם ליבם הולך.

17 ותחס עיני עליהם משחתם; ולא עשיתי אותם כלה במדבר.

18 ואומר אל בניהם במדבר: בחוקות אבותיכם אל תלכו, ואת משפטיהם אל תשמרו, ובגילוליהם אל תיטמאו.

19 אני יהוה יהוהכם; בחוקותי לכו, ואת משפטי שמרו, ועשו אותם.

20 ואת שבתותי קדשו; והיו לאות ביני וביניכם; לדעת כי אני ישוע ישועכם.

21 וימרו בי הבנים; בחוקותי לא הלכו, ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם — אשר יעשה אותם האדם וחי בהם — את שבתותי חיללו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם במדבר.

22 והשיבותי את ידי, ואעש למען שמי, לבלתי יחל לעיני הגויים, אשר הוצאתי אותם לעיניהם.

23 גם אני נשאתי ידי להם במדבר, להפיץ אותם בגויים, ולזרות אותם בארצות.

24 יען משפטי לא עשו, וחוקותי מאסו, ואת שבתותי חיללו, ואחרי גילולי אבותם היו עיניהם.

25 וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, ומשפטים לא יחיו בהם.

26 ואטמא אותם במתנותם, בהעביר כל פטר רחם; למען אשימם, למען ידעו כי אני יהוה.

27 לכן דבר אל בית ישראל, בן אדם, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: עוד זאת, גדפו אותי אבותיכם, במעלם בי מעל.

28 כי הביאותים אל הארץ, אשר נשאתי ידי לתת אותה להם, ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבות, ויזבחו שם את זבחיהם, ויתנו שם כעס קרבנם; ויניחו שם ריח ניחוחיהם, ויסיכו שם את נסכיהם.

29 ואומר אליהם: מה הבמה אשר אתם באים שם? וייקרא שמה במה עד היום הזה.

30 לכן אמור אל בית ישראל: כה אמר יהוה: הבדרך אבותיכם אתם נטמאים, ואחרי שיקוציהם אתם זונים?

31 בשאת מתנותיכם, בהעביר בניכם באש, אתם נטמאים לכל גילוליכם עד היום; ואני אידרש לכם, בית ישראל? חי אני, נאום יהוה; אם אידרש לכם.

32 ואשר עולה על רוחכם, היו לא תהיה, אשר אתם אומרים: נהיה כגויים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן.

33 חי אני, נאום יהוה; אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה, אמלוך עליכם.

34 והוצאתי אתכם מן העמים, וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה.

35 והבאתי אתכם אל מדבר העמים; ונשפטתי איתכם שם פנים אל פנים.

36 כאשר נשפטתי עם אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כן אישפט איתכם, נאום יהוה.

37 והעברתי אתכם תחת השבט; והבאתי אתכם במסורת הברית.

38 וברורי מכם את המורדים והפושעים בי; מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל אדמת ישראל לא יבואו; וידעתם כי אני יהוה.

39 ואתם, בית ישראל, כה אמר יהוה: לכו, עבדו איש גילוליו, ואחר, אם אינכם שומעים אלי; ואת שם קודשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגילוליכם.

40 כי בהר קודשי, בהר מרום ישראל, נאום יהוה, שם יעבדוני כל בית ישראל, כולם בארץ; שם ארצם, ושם אדרוש את תרומותיכם ואת ראשית משאותיכם, בכל קודשיכם.

41 בריח ניחוח ארצה אתכם, בהוציאי אתכם מן העמים, וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם; ונקדשתי בכם לעיני הגויים.

42 וידעתם כי אני ישוע, בהביאי אתכם אל אדמת ישראל, אל הארץ אשר נשאתי ידי לתת לאבותיכם.

43 ושם תזכרו את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בהם; ונקוטותם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם.

44 וידעתם כי אני ישוע, בעשותי איתכם למען שמי, לא כדרכיכם הרעים ועלילותיכם הנשחתות, בית ישראל, נאום יהוה.

45 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

46 בן אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף אל דרום, והינבא אל יער השדה נגב.

47 ואמרת ליער הנגב: שמע דבר יהוה; כה אמר יהוה: הנני מצית בך אש, ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש; לא תכבה להבת שלהבת, ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה.

48 וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה; לא תכבה.

49 ואומר: אהה, ישוע! הם אומרים לי: הלא ממשל משלים הוא?

פרק 21

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, שים פניך ירושלים, והטף אל מקדשים, והינבא אל אדמת ישראל.

3 ואמרת לאדמת ישראל: כה אמר יהוה: הנני אליך; והוצאתי חרבי מתערה, והכרתי ממך צדיק ורשע.

4 יען אשר אכרית ממך צדיק ורשע, לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר, מנגב צפונה.

5 וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה; לא תשוב עוד.

6 והאנח אתה, בן אדם; בשברון מותניים ובמרירות תאנח לעיניהם.

7 והיה כי יאמרו אליך: על מה אתה נאנח? ואמרת: אל שמועה, כי באה; ונמס כל לב, ורפו כל ידיים, וכהתה כל רוח, וכל ברכיים תלכנה מים; הנה באה ונהיתה, נאום יהוה.

8 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

9 בן אדם, הינבא ואמרת: כה אמר יהוה: אמור: חרב, חרב הוחדה, וגם מרוטה.

10 למען טבח טבח הוחדה; למען יהיה לה ברק מרוטה; או נשיש? שבט בני מאסת כל עץ.

11 ויתן אותה למרטה, לתפוש בכף; היא הוחדה חרב ומרוטה, לתת אותה ביד הורג.

12 זעק והילל, בן אדם; כי היא היתה בעמי, היא בכל נשיאי ישראל; מגורי אל חרב היו את עמי; לכן ספוק על ירך.

13 כי בחן; ומה אם גם שבט מאסת לא תהיה? נאום יהוה.

14 ואתה, בן אדם, הינבא, והך כף אל כף; ותיכפל חרב שלישיתה, חרב חללים; היא חרב חלל הגדול, החודרת להם.

15 למען למוג לב, והרבו המכשולים, על כל שעריהם נתתי אבחת חרב; אח! עשויה לברק, מעוטה לטבח.

16 התאחדי, הימיני; השימי, השמילי; אנה פניך מועדות.

17 וגם אני אכה כפי אל כפי, והניחותי חמתי; אני יהוה דיברתי.

18 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

19 ואתה, בן אדם, שים לך שני דרכים לבוא חרב מלך בבל; מארץ אחד יצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך עיר ברא.

20 דרך תשים לבוא חרב את רבת בני עמון, ואת יהודה בירושלים בצורה.

21 כי עמד מלך בבל אל אם הדרך, בראש שני הדרכים, לקסום קסם; קלקל בחיצים, שאל בתרפים, ראה בכבד.

22 בימינו היה הקסם ירושלים: לשום כרים, לפתוח פה בהרג, להרים קול בתרועה; לשום כרים על שערים, לשפוך סוללה, לבנות דייק.

23 והיה להם כקסם שווא בעיניהם, שבועי שבועות להם; והוא מזכיר עוון, להתפס.

24 לכן כה אמר יהוה: יען הזכרכם עוונכם, בהיגלות פשעיכם, לראות בכל עלילותיכם חטאותיכם; יען היזכרכם, בכף תיתפסו.

25 ואתה, חלל רשע, נשיא ישראל, אשר בא יומו, בעת עוון קץ,

26 כה אמר יהוה: הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא זאת; השפלה הגבה, והגבוה השפיל.

27 עווה, עווה, עווה אשימנה; וגם זאת לא היתה, עד בוא אשר לו המשפט; ונתתיו.

28 ואתה, בן אדם, הינבא ואמרת: כה אמר יהוה אל בני עמון ואל חרפתם; ואמרת: חרב, חרב פתוחה; לטבח מרוטה, להכיל, למען ברק.

29 בחזות לך שווא, בקסום לך כזב, לתת אותך אל צווארי חללי רשעים, אשר בא יומם, בעת עוון קץ.

30 השב אל תערה? במקום אשר נבראת, בארץ מכורותיך, אשפוט אותך.

31 ושפכתי עליך זעמי; באש עברתי אפוח עליך; ונתתיך ביד אנשים בוערים, חרשי משחית.

32 לאש תהיה לאוכלה; דמך יהיה בתוך הארץ; לא תיזכרי; כי אני יהוה דיברתי.

פרק 22

1 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

2 ואתה, בן אדם, השפוט תשפוט את עיר הדמים? והודעתה את כל תועבותיה.

3 ואמרת: כה אמר יהוה: עיר שופכת דם בתוכה, לבוא עיתה; וגילולים עשתה עליה לטמאה.

4 בדמך אשר שפכת אשמת, ובגילוליך אשר עשית נטמאת; ותקריבי ימיך, ותבואי עד שנותיך; על כן נתתיך חרפה לגויים, וקלסה לכל הארצות.

5 הקרובות והרחקות ממך יתקלסו בך, טמאת השם, רבת המהומה.

6 הנה נשיאי ישראל, איש לזרועו היו בך, למען שפוך דם.

7 אב ואם הקלו בך; לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה הונו בך.

8 קודשי בזית, ואת שבתותי חיללת.

9 אנשי רכיל היו בך, למען שפוך דם; ואל ההרים אכלו בך; זימה עשו בתוכך.

10 ערוות אב גילו בך; טמאת הנידה עינו בך.

11 ואיש את אשת רעהו עשה תועבה; ואיש את כלתו טימא בזימה; ואיש את אחותו, בת אביו, עינה בך.

12 שוחד לקחו בך, למען שפוך דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי רעייך בעושק; ואותי שכחת, נאום יהוה.

13 והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית, ועל דמך אשר היו בתוכך.

14 היעמוד ליבך, אם תחזקנה ידיך, לימים אשר אני עושה אותך? אני יהוה דיברתי ועשיתי.

15 והפיצותי אותך בגויים, וזיריתי אותך בארצות; ותמיתתי טומאתך ממך.

16 ונחלית בך לעיני גויים; וידעת כי אני יהוה.

17 ויהי דבר יהוה אלי לאמור:

18 בן אדם, היו לי בית ישראל לסיג; כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור; סיגים כסף היו.

19 לכן כה אמר יהוה: יען היות כולכם לסיגים, לכן הנני קובץ אתכם אל תוך ירושלים.

20 כקבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור, לפחת עליו אש, להנתיך; כן אקבוץ באפי ובחמתי, והנחתי והיתכתי אתכם.

21 וקיבצתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; וניתכתם בתוכה.

22 כהיתוך כסף בתוך כור, כן תותכו בתוכה; וידעתם כי אני יהוה שפכתי חמתי עליכם.

23 ויהי דבר יהוה אלי לאמור:

24 בן אדם, אמור לה: את ארץ לא מטוהרה היא; לא גושמה ביום זעם.

25 קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טורף טרף; נפש אכלו, חוסן ויקר ייקחו; אלמנותיה הרבו בתוכה.

26 כהניה חמסו תורתי, ויחללו קודשי; בין קודש לחול לא הבדילו, ובין הטמא לטהור לא הודיעו, ומשבתותי העלימו עיניהם; ואחל בתוכם.

27 שריה בתוכה כזאבים טורפי טרף, לשפוך דם, לאבד נפשות, למען בצוע בצע.

28 ונביאיה טחו להם תפל, חוזים שווא וקוסמים להם כזב; אומרים: כה אמר יהוה; ויהוה לא דיבר.

29 עם הארץ עשקו עושק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת הגר עשקו בלא משפט.

30 ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ, לבלתי שחתה; ולא מצאתי.

31 ואשפוך עליהם זעמי; באש עברתי כיליתים; דרכם בראשם נתתי, נאום יהוה.

פרק 23

1 ויהי דבר יהוה אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, שתי נשים, בנות אם אחת, היו.

3 ותזנינה במצרים; בנעוריהן זנו; שם מעכו שדי בתוליהן, ושם עישו דדי נעוריהן.

4 ושמותיהן: אהלה הגדולה, ואהליבה אחותה; ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות. ושמותיהן: שומרון אהלה, וירושלים אהליבה.

5 ותזן אהלה תחתי, ותעגב על מאהביה, אל אשור קרובים.

6 לבושי תכלת, פחות וסגנים; בחורי חמד כולם, פרשים רוכבי סוסים.

7 ותיתן תזנותיה עליהם, מבחר בני אשור כולם; ובכל אשר עגבה, בכל גילוליהם נטמאה.

8 ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה; כי אותה שכבו בנעוריה, והם עישו דדי בתוליה, וישפכו תזנותם עליה.

9 לכן נתתיה ביד מאהביה, ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם.

10 הם גילו ערוותה; בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי שם לנשים; ושפטים עשו בה.

11 ותרא אחותה אהליבה, ותשחת עגבתה ממנה, ואת תזנותיה מתזנות אחותה.

12 עגבה אל בני אשור, קרובים, פחות וסגנים לבושי מכלול, פרשים רוכבי סוסים; בחורי חמד כולם.

13 וארא כי נטמאה; דרך אחד לשתיהן.

14 ותוסף אל תזנותיה; ותרא אנשים מחוקים על הקיר, צלמי כשדים, חקוקים בששר.

15 חגורי אזור במותניהם, סרוחי טבולים בראשיהם; מראה שלישים כולם, דמות בני בבל כשדים, ארץ מולדתם.

16 ותעגב עליהם כמראה עיניה, ותשלח מלאכים אליהם כשדימה.

17 ויבואו אליה בני בבל למשכב דודים, ויטמאו אותה בתזנותם; ונטמאה בם, ותקע נפשה מהם.

18 ותגל תזנותיה, ותגל את ערוותה; ותקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה.

19 ותרבה את תזנותיה, לזכור את ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצרים.

20 ותעגבה על פלגשיהם, אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם.

21 ותפקודי את זימת נעוריך, בעשות ממצרים דדיך, למען שדי נעוריך.

22 לכן, אהליבה, כה אמר יהוה: הנני מעיר את מאהביך עליך, אשר נקעה נפשך מהם; והבאתים עליך מסביב.

23 בני בבל וכל כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל בני אשור איתם; בחורי חמד, פחות וסגנים כולם, שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם.

24 ובאו עליך הוצן, רכב וגלגל, ובקהל עמים; צינה ומגן וקובע ישימו עליך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם.

25 ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה; אפך ואוזניך יסירו, ואחריתך בחרב תיפול; הם בניך ובנותיך ייקחו, ואחריתך תיאכל באש.

26 והפשיטוך את בגדיך, ולקחו כלי תפארתך.

27 והשבתי זימתך ממך, ואת זנותך מארץ מצרים; ולא תשאי עיניך אליהם, ומצרים לא תזכרי עוד.

28 כי כה אמר יהוה: הנני נותנך ביד אשר שנאת, ביד אשר נקעה נפשך מהם.

29 ועשו אותך בשנאה, ולקחו את כל יגיעך, ועזבוך ערום ועריה; ונגלה ערוות זנותך, וזימתך ותזנותיך.

30 ייעשה אלה לך, בזנותך אחרי גויים, על אשר נטמאת בגילוליהם.

31 בדרך אחותך הלכת; ונתתי כוסה בידך.

32 כה אמר יהוה: כוס אחותך תשתי, העמוקה והרחבה; תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל.

33 שכרון ויגון תימלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שומרון.

34 ותשתי אותה ותמצי, ואת שבריה תגרמי, ושדיך תנתקי; כי אני דיברתי, נאום יהוה.

35 לכן כה אמר יהוה: יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גווך, וגם את שאי את זימתך ואת תזנותיך.

36 ויאמר עוד יהוה אלי: בן אדם, התשפוט את אהלה ואת אהליבה? והגד להן את תועבותיהן.

37 כי נאפו, ודם בידיהן, ואת גילוליהן נאפו; וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאוכלה.

38 עוד זאת עשו לי: טימאו את מקדשי ביום ההוא, ואת שבתותי חיללו.

39 כי בשחטם את בניהם לגילוליהם, ויבואו ביום ההוא אל מקדשי לחללו; והנה כך עשו בתוך ביתי.

40 ואף כי שלחתן לאנשים באים ממרחק, אשר מלאך שלוח אליהם; והנה באו; אשר רחצת, כחלת עיניך, ועדית עדי.

41 וישבת על מיטה כבודה, ושולחן ערוך לפניה; וקטורתי ושמני שמת עליה.

42 וקול המון שלו בה; ואל אנשים מרוב אדם מובאים, סובאים ממדבר; ויתנו צמידים על ידיהן, ועטרת תפארת על ראשיהן.

43 ואומר אל הבלתה בנאופים: עתה יזנו אותה בתזנותיה, והיא איתם.

44 ויבואו אליה כבוא אל אשה זונה; כן באו אל אהלה ואל אהליבה, נשות הזימה.

45 ואנשים צדיקים, הם ישפטו אותן כמשפט נואפות וכמשפט שופכות דם; כי נואפות הנה, ודם בידיהן.

46 כי כה אמר יהוה: אעלה עליהן קהל, ונתתי אותן לזעווה ולבז.

47 ורגמו אותן הקהל אבן, ובתקו אותן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרגו, ובתיהן באש ישרופו.

48 והשבתי זימה מן הארץ; ונוסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה.

49 ונתנו זימתכנה עליכן, וחטאי גילוליכן תשאנה; וידעתן כי אני יהוה.

פרק 24

1 ויהי בשנה התשיעית, בחודש העשירי, בעשור לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה; שם מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה.

3 ומשול אל בית המרי משל, ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: שפות הסיר, שפות; וגם יצוק בו מים.

4 אסוף נתחיה אליה, כל נתח טוב, ירך וכתף; מבחר עצמות מלא.

5 קח מבחר הצאן, וגם דור העצמות תחתיה; רתח רתחיה; גם בשלו עצמותיה בתוכה.

6 לכן כה אמר יהוה: אוי, עיר הדמים! סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה ממנה; לנתחיה הוציאה; לא נפל עליה גורל.

7 כי דמה בתוכה היה; על צחיח סלע שמתהו; לא שפכתהו על הארץ, לכסות עליו עפר.

8 להעלות חמה לנקום נקם; נתתי את דמה על צחיח סלע, לבלתי היכסות.

9 לכן כה אמר יהוה: אוי, עיר הדמים! גם אני אגדיל המדורה.

10 הרבה העצים, הדלק האש; התם הבשר, והרקח המרקחה; והעצמות ייחרו.

11 והעמידה על גחליה ריקה, למען תחם וחרה נחושתה, וניתכה בתוכה טומאתה; תיתום חלאתה.

12 תלאות הלאתה, ולא תצא ממנה רוב חלאתה; באש תהיה חלאתה.

13 בטומאתך זימה; יען טיהרתיך ולא טהרת, מטומאתך לא תטהרי עוד; עד הניחי את חמתי בך.

14 אני יהוה דיברתי; באה ועשיתי; לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם; כדרכיך וכעלילותיך שפטוך, נאום יהוה.

15 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

16 בן אדם, הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה; ולא תספוד ולא תבכה, ולא תבוא דמעתך.

17 האנח דום; מתים לא תעשה אבל; פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על שפם, ולחם אנשים לא תאכל.

18 ואדבר אל העם בבוקר; ותמת אשתי בערב; ואעש בבוקר כאשר צויתי.

19 ויאמרו אלי העם: הלא תגיד לנו מה אלה לנו, כי אתה עושה כן?

20 ואומר אליהם: דבר יהוה היה אלי לאמור:

21 אמור לבית ישראל: כה אמר יהוה: הנני מחלל את מקדשי, גאון עוזכם, מחמד עיניכם ומחמל נפשכם; ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב ייפולו.

22 ועשיתם כאשר עשיתי: על שפם לא תעטו, ולחם אנשים לא תאכלו.

23 ופארכם על ראשיכם, ונעליכם ברגליכם; לא תספדו ולא תבכו; ונמקותם בעוונותיכם, ונהמתם איש אל אחיו.

24 והיה יחזקאל לכם למופת; ככל אשר עשה תעשו; בבואה, וידעתם כי אני יהוה.

25 ואתה, בן אדם, הלא ביום קחתי מהם את מעוזם, ששון תפארתם, את מחמד עיניהם ואת משא נפשם — בניהם ובנותיהם —

26 ביום ההוא יבוא אליך הפליט, להשמיע לאוזניך?

27 ביום ההוא ייפתח פיך אל הפליט, ותדבר ולא תאלם עוד; והיית להם למופת; וידעו כי אני יהוה.

פרק 25

1 ויהי דבר יהוה אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, שים פניך אל בני עמון, והינבא עליהם.

3 ואמרת לבני עמון: שמעו דבר יהוה; כה אמר יהוה: יען אמרך: האח! על מקדשי כי נחל, ועל אדמת ישראל כי נשמה, ועל בית יהודה כי הלכו בגולה,

4 לכן הנני נותנך לבני קדם למורשה, ויישבו טירותיהם בך, ונתנו בך משכניהם; הם יאכלו פרייך, והם ישתו חלבך.

5 ונתתי את רבה לנוה גמלים, ואת בני עמון למרבץ צאן; וידעתם כי אני יהוה.

6 כי כה אמר יהוה: יען מחאך כף ורקעך ברגל, ותשמח בכל שאטך בנפש על אדמת ישראל,

7 לכן הנני נוטה ידי עליך, ונתתיך לבז בגויים; והכרתיך מן העמים, והאבדתיך מן הארצות; אשמידך; וידעת כי אני יהוה.

8 כה אמר יהוה: יען אמר מואב ושעיר: הנה ככל הגויים בית יהודה,

9 לכן הנני פותח את כתף מואב מהערים, מעריו מקצהו, צבי הארץ — בית הישימות, בעל מעון וקריתיים —

10 לבני קדם, עם בני עמון, ונתתיה למורשה; למען לא תיזכר בני עמון בגויים.

11 ומשפטים אעשה במואב; וידעו כי אני יהוה.

12 כה אמר יהוה: יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה, ויאשמו אשום, ונקמו בהם,

13 לכן כה אמר יהוה: ונטיתי ידי על אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חרבה מתימן, ודדנה בחרב ייפולו.

14 ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל; ועשו באדום כאפי וכחמתי; וידעו את נקמתי, נאום יהוה.

15 כה אמר יהוה: יען עשות פלישתים בנקמה, ויינקמו נקם בשאט נפש, למשחית איבת עולם,

16 לכן כה אמר יהוה: הנני נוטה ידי על פלישתים, והכרתי את כרתים, והאבדתי את שארית חוף הים.

17 ועשיתי בהם נקמות גדולות בתוכחות חמה; וידעו כי אני יהוה, בתיתי את נקמתי בהם.

פרק 26

1 ויהי בשנה עשתי עשרה, באחד לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, יען אשר אמרה צור על ירושלים: האח! נשברה, דלתות העמים; נסבה אלי; אימלא, החרבה.

3 לכן כה אמר יהוה: הנני עליך, צור; והעליתי עליך גויים רבים, כהעלות הים את גליו.

4 ושיחתו חומות צור, והרסו מגדליה; וסיחיתי עפרה ממנה, ונתתיה לצחיח סלע.

5 משטח חרמים תהיה בתוך הים; כי אני דיברתי, נאום יהוה; והיתה לבז לגויים.

6 ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה; וידעו כי אני יהוה.

7 כי כה אמר יהוה: הנני מביא אל צור את נבוכדראצר מלך בבל, מלך מלכים, מצפון, בסוס וברכב ובפרשים, וקהל ועם רב.

8 בנותיך בשדה בחרב יהרוג; ונתן עליך דייק, ושפך עליך סוללה, והקים עליך צינה.

9 ומחי קובלו ייתן בחומותיך, ומגדליך ייתוץ בחרבותיו.

10 משפעת סוסיו יכסך אבקם; מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך, בבואו בשעריך, כמבואי עיר מבוקעה.

11 בפרסות סוסיו ירמוס את כל חוצותיך; עמך בחרב יהרוג, ומצבות עוזך לארץ תרדנה.

12 ושללו חילך, ובזזו רכולתך; והרסו חומותיך, ובתי חמדתך ייתוצו; ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו.

13 והשבתי המון שיריך; וקול כינוריך לא יישמע עוד.

14 ונתתיך לצחיח סלע; משטח חרמים תהיה; לא תיבני עוד; כי אני יהוה דיברתי, נאום יהוה.

15 כה אמר יהוה לצור: הלא מקול מפלתך, באנוק חלל, בהרג הרג בתוכך, ירעשו האיים?

16 וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים, והסירו את מעיליהם, ואת בגדי רקמתם יפשוטו; חרדות ילבשו, על הארץ ישבו, וחרדו לרגעים, ושממו עליך.

17 ונשאו עליך קינה, ואמרו לך: איך אבדת, נושבת מימים, העיר ההוללה אשר היתה חזקה בים, היא ויושביה, אשר נתנו חיתיתם לכל יושביה.

18 עתה יחרדו האיים ביום מפלתך; ונבהלו האיים אשר בים מצאתך.

19 כי כה אמר יהוה: בתיתי אותך עיר נחרבת, כערים אשר לא נושבו; בהעלות עליך את תהום, וכיסוך המים הרבים,

20 והורדתיך את יורדי בור, אל עם עולם; והושבתיך בארץ תחתיות, כחרבות מעולם, את יורדי בור, למען לא תשב; ונתתי צבי בארץ חיים.

21 בלהות אתנך, ואינך; ותבוקשי, ולא תימצאי עוד לעולם, נאום יהוה.

פרק 27

1 ויהי דבר יהוה אלי שוב לאמור:

2 ואתה, בן אדם, שא על צור קינה.

3 ואמרת לצור, היושבת על מבואות ים, רוכלת העמים אל איים רבים: כה אמר יהוה: צור, את אמרת: אני כלילת יופי.

4 גבוליך בלב ימים; בוניך כללו יופיך.

5 ברושים משניר בנו לך את כל לוחותיך; ארזים מלבנון לקחו, לעשות תורן עליך.

6 אלוני הבשן עשו משוטיך; קרשך עשו שן, מבנות אשרים מאיי כיתים.

7 שש ברקמה ממצרים היה מפרשך, להיות לך לנס; תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך.

8 יושבי צידון וארוד היו שטים לך; חכמיך, צור, היו בך, הם חובליך.

9 זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך; כל אוניות הים ומלחיהם היו בך, לערוב מערבך.

10 פרס ולוד ופוט היו בחילך, אנשי מלחמתך; מגן וקובע תלו בך; הם נתנו הדרך.

11 בני ארוד וחילך על חומותיך סביב, וגמדים במגדלותיך היו; שלטיהם תלו על חומותיך סביב; הם כללו יופיך.

12 תרשיש סוחרתך מרוב כל הון; בכסף, ברזל, בדיל ועופרת נתנו עזבוניך.

13 יון, תובל ומשך, הם רוכליך; בנפש אדם וכלי נחושת נתנו מערבך.

14 מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך.

15 בני דדן רוכליך; איים רבים סחורת ידך; קרנות שן והבנים השיבו אשכרך.

16 ארם סוחרתך מרוב מעשיך; בנופך, ארגמן ורקמה ובוץ וארמות וכדכוד נתנו בעזבוניך.

17 יהודה וארץ ישראל, הם רוכליך; בחיטי מינית ופנג ודבש ושמן וצורי נתנו מערבך.

18 דמשק סוחרתך ברוב מעשיך, מרוב כל הון; ביין חלבון וצמר צחר.

19 ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו; ברזל עשות, קידה וקנה, היה במערבך.

20 דדן סוחרתך בבגדי חופש לרכב.

21 ערב וכל נשיאי קדר, הם סוחרי ידך; בכרים ואילים ועתודים, בהם סוחריך.

22 רוכלי שבא ורעמה, הם רוכליך; בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך.

23 חרן וכנה ועדן, רוכלי שבא, אשור, כלמד — רוכליך.

24 הם רוכליך במכללים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברומים, בחבלים חבושים וארוזים, במרכולתך.

25 אוניות תרשיש שרותיך במערבך; ותימלאי ותכבדי מאוד בלב ימים.

26 אל מים רבים הביאוך השטים אותך; רוח הקדים שברך בלב ימים.

27 הונך ועזבוניך, מערבך, מלחיך וחובליך, מחזיקי בדקך וערבי מערבך, וכל אנשי מלחמתך אשר בך, ובכל קהלך אשר בתוכך, יפלו בלב ימים ביום מפלתך.

28 לקול זעקת חובליך ירעשו מגרשות.

29 וירדו מאוניותיהם כל תופשי משוט, המלחים, כל חובלי הים; אל הארץ יעמודו.

30 והשמיעו עליך בקולם, ויזעקו מרה; ויעלו עפר על ראשיהם, באפר יתפלשו.

31 והקריחו עליך קרחה, וחגרו שקים; ובכו אליך במר נפש, מספד מר.

32 ונשאו עליך בניהם קינה, וקוננו עליך: מי כצור, כדומה בתוך הים?

33 בצאת עזבוניך מימים, השבעת עמים רבים; ברוב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ.

34 בעת הישברך מימים במעמקי מים, מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו.

35 כל יושבי האיים שממו עליך; ומלכיהם שערו שער, רעמו פנים.

36 הסוחרים בעמים שרקו עליך; בלהות היית, ואינך עד עולם.

פרק 28

1 ויהי דבר יהוה אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, אמור לנגיד צור: כה אמר יהוה: יען גבה ליבך, ותאמר: אל אני; מושב אל ישבתי בלב ימים; ואתה אדם ולא אל, ותיתן ליבך כלב אל,

3 הנה חכם אתה מדניאל; כל סתום לא עממוך.

4 בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל; וצברת זהב וכסף באוצרותיך.

5 ברוב חכמתך וברכולתך הרבית חילך; ויגבה ליבך בחילך.

6 לכן כה אמר יהוה: יען תיתך את לבבך כלב אל,

7 הנה לכן מביא אני עליך זרים, עריצי הגויים; והריקו חרבותם על יפי חכמתך, וחיללו יפעתך.

8 ליורדי בור יורידוך; ומתה ממותי חלל בלב ימים.

9 ההאמר תאמר לפני הורגך: אל אני? ואתה אדם ולא אל, ביד מוחצך.

10 ממותי ערלים תמות ביד זרים; כי אני דיברתי, נאום יהוה.

11 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

12 בן אדם, שא קינה על מלך צור, ואמרת אליו: כה אמר יהוה: אתה חותם תכנית, מלא חכמה וכליל יופי.

13 בעדן, גן יהוה, היית; כל אבן יקרה מסוכתך: אודם, פיטדה ויהלום; תרשיש, שוהם וישפה; ספיר, נופך וברקת; וזהב; מלאכת תופיך ונקביך בך, ביום היווצרך הוכנו.

14 את כרוב ממשח הסוכך; ונתתיך; בהר קודש של יהוה היית; בתוך אבני אש התהלכת.

15 תמים אתה בדרכיך מיום היווצרך, עד נמצאה עוולתה בך.

16 ברוב רכולתך מלאו תוכך חמס, ותחטא; ואחללך מהר יהוה, ואאבדך, כרוב הסוכך, מתוך אבני אש.

17 גבה ליבך ביופיך; שיחתת חכמתך על יפעתך; על ארץ השלכתיך; לפני מלכים נתתיך לראות בך.

18 ברוב עוונותך, בעוול רכולתך, חיללת מקדשיך; ואוצא אש מתוכך, היא אכלתך; ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל רואיך.

19 כל יודעיך בעמים שממו עליך; בלהות היית, ואינך עד עולם.

20 ויהי עוד דבר יהוה אלי לאמור:

21 בן אדם, שים פניך אל צידון, והינבא עליה.

22 ואמרת: כה אמר יהוה: הנני עליך, צידון; וניכבדתי בתוכך; וידעו כי אני יהוה, בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה.

23 כי אשלח בה דבר, ודם בחוצותיה; ונפל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב; וידעו כי אני יהוה.

24 ולא יהיה עוד לבית ישראל סילון ממאיר, וקוץ מכאיב, מכל הסובבים אותם, הבזים אותם; וידעו כי אני יהוה.

25 כה אמר ישוע: בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו שם, ונקדשתי בם לעיני הגויים; וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי יעקב.

26 וישבו עליה לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים; וישבו לבטח, בעשותי שפטים בכל הבזים אותם מסביבותם; וידעו כי אני יהוה יהוהם.

פרק 29

1 בשנה העשירית, בחודש העשירי, בשנים עשר לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, שים פניך אל פרעה מלך מצרים, והינבא עליו ועל מצרים כולה.

3 דבר ואמרת: כה אמר יהוה: הנני עליך, פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר: לי יאורי, ואני עשיתיני.

4 ונתתי חחים בלחייך; והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך; והעליתיך מתוך יאוריך, ואת כל דגת יאוריך בקשקשותיך תידבק.

5 והפקרתיך המדברה, אותך ואת כל דגת יאוריך; על פני השדה תיפול; לא תיאסף ולא תקובץ; לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאוכלה.

6 וידעו כל יושבי מצרים כי אני יהוה; יען הייתם משענת קנה לבית ישראל.

7 בתופשם בך בכף, תירוץ; ובקעת להם כל כתף; ובהישענם עליך תישבר, והעמדת להם כל מותניים.

8 לכן כה אמר יהוה: הנני מביא עליך חרב, והכרתי ממך אדם ובהמה.

9 והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה; וידעו כי אני יהוה; יען אמר: יאור לי, ואני עשיתי.

10 לכן הנני אליך ואל יאוריך; ונתתי את ארץ מצרים לחרבות, חורב שממה, ממגדול סוונה ועד גבול כוש.

11 לא תעבור בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבור בה; ולא תשב ארבעים שנה.

12 ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות; ועריה בתוך ערים מחורבות תהיינה שממה ארבעים שנה; והפיצותי את מצרים בגויים, וזריתים בארצות.

13 כי כה אמר ישוע: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה.

14 והשבתי את שבות מצרים, והשבתי אותם ארץ פתרוס, אל ארץ מכורתם; והיו שם ממלכה שפלה.

15 מן הממלכות תהיה שפלה; ולא תיתנשא עוד על הגויים; והמעטתים, לבלתי רדות בגויים.

16 ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח, מזכיר עוון, בפנותם אחריהם; וידעו כי אני יהוה.

17 ויהי בשנה עשרים ושבע, בראשון, באחד לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

18 בן אדם, נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור; כל ראש מוקרח, וכל כתף מרוטה; ושכר לא היה לו ולחילו מצור, על העבודה אשר עבד עליה.

19 לכן כה אמר יהוה: הנני נותן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים; ונשא המונה, ושלל שללה, ובזז ביזה; והיתה שכר לחילו.

20 פעולתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים; אשר עשו לי, נאום יהוה.

21 ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל, ולך אתן פתחון פה בתוכם; וידעו כי אני יהוה.

פרק 30

1 ויהי דבר יהוה אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, הינבא ואמרת: כה אמר יהוה: הילילו: הה ליום!

3 כי קרוב יום, וקרוב יום ליהוה; יום ענן; עת גויים יהיה.

4 ובאה חרב במצרים; והיתה חלחלה בכוש, בנפול חלל במצרים; ולקחו המונה, ונהרסו יסודותיה.

5 כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב, ובני ארץ הברית, איתם בחרב ייפולו.

6 כה אמר יהוה: ונפלו סומכי מצרים; וירד גאון עוזה; ממגדול סוונה בחרב ייפולו בה, נאום יהוה.

7 ונשמו בתוך ארצות נשמות; ועריה בתוך ערים נחרבות תהיינה.

8 וידעו כי אני יהוה, בתיתי אש במצרים, ונשברו כל עוזריה.

9 ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים, להחריד את כוש בטח; והיתה חלחלה בהם כיום מצרים; כי הנה באה.

10 כה אמר יהוה: והשבתי את המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל.

11 הוא ועמו איתו, עריצי גויים, מובאים לשחית הארץ; והריקו חרבותם על מצרים, ומלאו את הארץ חלל.

12 ונתתי יאורים חרבה; ומכרתי את הארץ ביד רעים; והשימותי ארץ ומלואה ביד זרים; אני יהוה דיברתי.

13 כה אמר יהוה: והאבדתי את הגילולים, והשבתי אלילים מנוף; ונסיך מארץ מצרים לא יהיה עוד; ונתתי יראה בארץ מצרים.

14 והשימותי את פתרוס; ונתתי אש בצוען, ועשיתי שפטים בנוא.

15 ושפכתי חמתי על סין, מעוז מצרים; והכרתי את המון נוא.

16 ונתתי אש במצרים: חול תחול סין, ונוא תהיה להיבקע, ונוף — צרי יומם.

17 בחורי און ופי־בסת בחרב ייפולו; והנה בשבי תלכנה.

18 ובתחפנחס חשך היום, בשיברי שם את מוטות מצרים; ונשבת בה גאון עוזה; היא — ענן יכסנה; ובנותיה בשבי תלכנה.

19 ועשיתי שפטים במצרים; וידעו כי אני יהוה.

20 ויהי בשנה עשתי עשרה, בראשון, בשבעה לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

21 בן אדם, את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי; והנה לא חובשה לתית רפאות, לשום חיתול לחבשה, לחזקה לתפוש בחרב.

22 לכן כה אמר יהוה: הנני אל פרעה מלך מצרים; ושברתי את זרועותיו, את החזקה ואת הנשברת; והפלתי את החרב מידו.

23 והפיצותי את מצרים בגויים; וזריתי אותם בארצות.

24 וחיזקתי את זרועות מלך בבל; ונתתי את חרבי בידו; ושברתי את זרועות פרעה; ונאק נאקות חלל לפניו.

25 וחיזקתי את זרועות מלך בבל, וזרועות פרעה תיפולנה; וידעו כי אני יהוה, בתיתי את חרבי ביד מלך בבל; ונטה אותה אל ארץ מצרים.

26 והפיצותי את מצרים בגויים, וזריתי אותם בארצות; וידעו כי אני יהוה.

פרק 31

1 ויהי בשנה עשתי עשרה, בשלישי, באחד לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, דבר אל פרעה מלך מצרים ואל המונו: אל מי דמית בגודלך?

3 הנה אשור, ארז בלבנון, יפה ענף וחורש מצל וגבה קומה; ובין עבותים היתה צמרתו.

4 מים גידלוהו; תהום רוממתהו; את נהרותיה הולכת סביבות מטעה; ואת תעלותיה שילחה אל כל עצי השדה.

5 על כן גבהה קומתו מכל עצי השדה; ותירבנה סעיפותיו, ותארכנה פאורותיו מרוב מים, בשלוחו.

6 בסעיפותיו קיננו כל עוף השמים, ותחת פאורותיו ילדו כל חיית השדה; ובצילו ישבו כל גויים רבים.

7 וייף בגודלו, באורך דליותיו; כי היה שורשו אל מים רבים.

8 ארזים לא עממוהו בגן יהוה; ברושים לא דמו אל סעיפותיו, וערמונים לא היו כפאורותיו; כל עץ בגן יהוה לא דמה אליו ביופיו.

9 יפה עשיתיו ברוב דליותיו; ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן יהוה.

10 לכן כה אמר יהוה: יען אשר גבהת בקומה, וייתן צמרתו אל בין עבותים, ורם ליבו בגובהו,

11 ואתנהו ביד איל גויים; עשו יעשה לו; כרשעו גרשתיו.

12 ויכרתוהו זרים, עריצי גויים, וייטשוהו; על ההרים ובכל הגאיות נפלו דליותיו; ותישברנה פאורותיו בכל אפיקי הארץ; וירדו מצילו כל עמי הארץ, וייטשוהו.

13 על מפלתו ישכנו כל עוף השמים; ואל פאורותיו יהיו כל חיית השדה;

14 למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים, ולא ייתנו את צמרתם אל בין עבותים, ולא יעמדו אליהם בגובם כל שותי מים; כי כולם ניתנו למוות, אל ארץ תחתית, בתוך בני אדם, אל יורדי בור.

15 כה אמר יהוה: ביום רידתו שאולה האבלתי; כיסיתי עליו את תהום, ואמנע נהרותיה, וייכלואו מים רבים; ואקדיר עליו לבנון, וכל עצי השדה עליו עולפה.

16 מקול מפלתו הרעשתי גויים, בהורידי אותו שאולה את יורדי בור; ויינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן, מבחר וטוב לבנון, כל שותי מים.

17 גם הם איתו ירדו שאולה, אל חללי חרב; וזרועו ישבו בצילו בתוך גויים.

18 אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן? והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית; בתוך ערלים תשכב, את חללי חרב; הוא פרעה וכל המונו, נאום יהוה.

פרק 32

1 ויהי בשנה שתים עשרה, בשני עשר לחודש, באחד לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

2 בן אדם, שא קינה על פרעה מלך מצרים, ואמרת אליו: כפיר גויים נידמית; ואתה כתנים בימים; ותגח בנחלותיך, ותדלח מים ברגליך, ותרפוס נהרותם.

3 כה אמר יהוה: ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים; והעלוך בחרמי.

4 ונתשתיך בארץ; על פני השדה אטילך; והשכנתי עליך כל עוף השמים, והשבעתי ממך חיית כל הארץ.

5 ונתתי את בשרך על ההרים; ומלאתי את הגאיות רמותך.

6 והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים; ואפיקים יימלאון ממך.

7 ובכבותי אותך, אכסה שמים, והקדרתי את כוכביהם; שמש בענן אכסה, וירח לא יאיר אורו.

8 כל מאורי אור בשמים אקדיר עליך; ונתתי חושך על ארצך, נאום יהוה.

9 והכעסתי לב עמים רבים, בהביאי שברך בגויים, אל ארצות אשר לא ידעת.

10 והשימותי עליך עמים רבים; ומלכיהם ישערו עליך שער, בברק חרבי לפניהם; וחרדו לרגעים, איש לנפשו, ביום מפלתך.

11 כי כה אמר יהוה: חרב מלך בבל תבואך.

12 בחרבות גיבורים אפיל המונך, עריצי הגויים, כולם; ושדדו את גאון מצרים, ונשמד כל המונה.

13 והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים; ולא תדלחם רגל אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם.

14 אז אשקיע מימיהם; ונהרותיהם כשמן אוליך, נאום יהוה.

15 בתיתי את ארץ מצרים שממה, ונשמה הארץ ממלואה, בהכותי את כל יושבי בה; וידעו כי אני יהוה.

16 קינה היא, וקוננוה; בנות הגויים תקוננה אותה; על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה, נאום יהוה.

17 ויהי עוד בשנה שתים עשרה, בחמישה עשר לחודש, היה דבר יהוה אלי לאמור:

18 בן אדם, נהה על המון מצרים, והורידה, אותה ואת בנות גויים אדירים, אל ארץ תחתית, את יורדי בור.

19 ממי נעמת? רדה והושכבה את ערלים.

20 בתוך חללי חרב ייפולו; חרב ניתנה; משכו אותה וכל המוניה.

21 ידברו לו אלי גיבורים מתוך שאול, את עוזריו; ירדו, שכבו הערלים, חללי חרב.

22 שם אשור וכל קהלה; סביבותיו קברותיו; כולם חללים, הנופלים בחרב;

23 אשר ניתנו קברותיה בירכתי בור, ויהי קהלה סביבות קבורתה; כולם חללים, נופלים בחרב, אשר נתנו חתית בארץ חיים.

24 שם עילם וכל המונה סביב קבורתה; כולם חללים, הנופלים בחרב, אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתית, אשר נתנו חתיתם בארץ חיים; וישאו כלימתם את יורדי בור.

25 בתוך חללים נתנו לה משכב עם כל המונה; קברותיה סביבותיו; כולם ערלים, חללי חרב; כי ניתנה חתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם את יורדי בור; בתוך חללים ניתנה.

26 שם משך, תובל וכל המונה; קברותיה סביבותיו; כולם ערלים, חללי חרב; כי נתנו חתיתם בארץ חיים.

27 ולא ישכבו את הגיבורים, נופלים מערלים, אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם, וייתנו את חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עוונותם על עצמותם; כי חתית גיבורים בארץ חיים.

28 ואתה בתוך ערלים תישבר, ואת חללי חרב תשכב.

29 שם אדום, מלכיה וכל נשיאיה, אשר ניתנו בגבורתם את חללי חרב; המה את ערלים ישכבו, ואת יורדי בור.

30 שם נסיכי צפון, כולם, וכל צידוני; אשר ירדו את חללים, בחתיתם מגבורתם בושים; וישכבו ערלים את חללי חרב, וישאו כלימתם את יורדי בור.

31 יראם פרעה, וניחם על כל המונו, חללי חרב, פרעה וכל חילו, נאום יהוה.

32 כי נתתי את חתיתי בארץ חיים; והושכב בתוך ערלים את חללי חרב, פרעה וכל המונו, נאום יהוה.

פרק 33

1 ויהי דבר ישוע אלי שוב לאמור:

2 בן אדם, דבר אל בני עמך, ואמרת אליהם: כי אביא חרב על ארץ, ולקחו עם הארץ איש אחד מקצותם, ונתנו אותו להם לצופה,

3 וראה את החרב באה על הארץ; ותקע בשופר, והזהיר את העם.

4 אז כל שומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא החרב ותיקחהו — דמו בראשו יהיה.

5 את קול השופר שמע ולא נזהר; דמו בו יהיה. והוא נזהר — נפשו מילט.

6 ואם הצופה יראה את החרב באה, ולא תקע בשופר, והעם לא נזהר; ותבוא החרב, ותיקח מהם נפש — הוא בעוונו נלקח; ודמו מיד הצופה אדרוש.

7 ואתה, בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.

8 באומרי לרשע: רשע, מות תמות; ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו — הוא רשע בעוונו ימות; ודמו מידך אבקש.

9 ואתה, כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה; ולא שב מדרכו — הוא בעוונו ימות; ואתה את נפשך הצלת.

10 ואתה, בן אדם, אמור אל בית ישראל: כן אמרתם לאמור: כי פשעינו וחטאותינו עלינו, ואנו נמקים בהם; ואיך נחיה?

11 אמור אליהם: חי אני, נאום ישוע; אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה; שובו, שובו מדרכיכם הרעים; ולמה תמותו, בית ישראל?

12 ואתה, בן אדם, אמור אל בני עמך: צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו; ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו; והצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטואתו.

13 באומרי לצדיק: חיו יחיה; והוא בטח על צדקתו, ועשה עוול — כל צדקותיו לא תיזכרנה; ובעוולו אשר עשה, בו ימות.

14 ובאומרי לרשע: מות תמות; ושב מחטאתו, ועשה משפט וצדקה,

15 חבול ישיב רשע, גזילה ישלם; בחוקות החיים הלך, לבלתי עשות עוול — חיו יחיה, לא ימות.

16 כל חטאותיו אשר חטא לא תיזכרנה לו; משפט וצדקה עשה; חיו יחיה.

17 ואמרו בני עמך: לא ייתכן דרך יהוה; והמה — דרכם לא ייתכן.

18 בשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול — ומת בהם.

19 ובשוב רשע מרשעתו, ועשה משפט וצדקה — עליהם הוא יחיה.

20 ואמרתם: לא ייתכן דרך יהוה; איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל.

21 ויהי בשנה שתים עשרה לגולתנו, בעשירי, בחמישה לחודש; בא אלי הפליט מירושלים לאמור: הוכתה העיר.

22 ויד ישוע היתה עלי בערב, לפני בוא הפליט; ויפתח את פי, עד בואו אלי בבוקר; וייפתח פי, ולא נאלמתי עוד.

23 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

24 בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמור: אחד היה אברהם, ויירש את הארץ; ואנו רבים; לנו ניתנה הארץ למורשה.

25 לכן אמור אליהם: כה אמר יהוה: על הדם תאכלו, ועיניכם תשאו אל גילוליכם, ודם תשפכו; והארץ תירשו?

26 ואתם עמדתם על חרבכם; עשיתן תועבה, ואיש את אשת רעהו טימאתם; והארץ תירשו?

27 כה תאמר אליהם: כה אמר יהוה: חי אני; אם לא אשר בחרבות בחרב ייפולו; ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאוכלו; ואשר במצודות ובמערות בדבר ימותו.

28 ונתתי את הארץ שממה ומשמה; ונשבת גאון עוזה; ושממו הרי ישראל מאין עובר.

29 וידעו כי אני יהוה, בתיתי את הארץ שממה ומשמה, על כל תועבותם אשר עשו.

30 ואתה, בן אדם, בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים; ודיבר אחד את אחד, איש את אחיו, לאמור: בואו נא, ושמעו מה הדבר היוצא מאת ישוע.

31 ויבואו אליך כמבוא עם, וישבו לפניך כעמי; ושמעו את דבריך, ואותם לא יעשו; כי עגבים בפיהם הם עושים; אחרי בצעם ליבם הולך.

32 והנך להם כשיר עגבים, יפה קול ומטיב נגן; ושמעו את דבריך, ואינם עושים אותם.

33 ובבואה — הנה באה — וידעו כי נביא היה בתוכם.

פרק 34

1 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, הינבא על רועי ישראל; הינבא, ואמרת אליהם, לרועים: כה אמר ישוע: הוי, רועי ישראל אשר היו רועים אותם; הלא הצאן ירעו הרועים?

3 את החלב תאכלו, ואת הצמר תלבשו; הבריאה תזבחו; הצאן לא תרעו.

4 את הנחלות לא חיזקתם, ואת החולה לא ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת הנידחת לא השבותם, ואת האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם ובפרך.

5 ותפוצינה מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל חיית השדה, ותפוצינה.

6 תעו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה; ועל כל פני הארץ נפוצו צאני; ואין דורש ואין מבקש.

7 לכן, רועים, שמעו את דבר ישוע:

8 חי אני, נאום ישוע; יען היות צאני לבז, ותהיינה צאני לאוכלה לכל חיית השדה מאין רועה; ולא דרשו רעי את צאני; וירעו הרועים אותם, ואת צאני לא רעו;

9 לכן, הרועים, שמעו דבר ישוע:

10 כה אמר ישוע: הנני אל הרועים; ודרשתי את צאני מידם, והשבתים מרעות צאן; ולא ירעו עוד הרועים אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא תהיינה להם לאוכלה.

11 כי כה אמר ישוע: הנני אני, ודרשתי את צאני וביקרתים.

12 כבקרת רועה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות — כן אבקר את צאני; והצלתי אותם מכל המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן וערפל.

13 והוצאתים מן העמים, וקיבצתים מן הארצות; והבאתי אותם אל אדמתם; ורעיתים אל הרי ישראל, באפיקים ובכל מושבי הארץ.

14 במרעה טוב ארעה אותם; ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם; שמה תרבצנה בנוה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל.

15 אני ארעה צאני, ואני ארביצן, נאום ישוע.

16 את האובדת אבקש, ואת הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת החולה אחזק; ואת השמנה ואת החזקה אשמיד; ארענה במשפט.

17 ואתנה, צאני, כה אמר יהוה: הנני שופט בין שה לשה, לאילים ולעתודים.

18 המעט מכם: מרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם; ומשקה מים תשתו, ואת הנותרים ברגליכם תדלחון?

19 וצאני: מרמס רגליכם תרעינה; ומרפש רגליכם תשתינה.

20 לכן כה אמר יהוה אליהם: הנני אני, ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה.

21 יען בצד ובכתף תדחפו, ובקרניכם תנגחו כל הנחלות, עד אשר הפיצותם אותנה החוצה,

22 והושעתי לצאני, ולא תהיינה עוד לבז; ושפטתי בין שה לשה.

23 והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אותם — את עבדי דוד; הוא ירעה אותם, והוא יהיה להן לרועה.

24 ואני ישוע אהיה להם לישוע, ועבדי דוד נשיא בתוכם; אני ישוע דיברתי.

25 וכרתי להם ברית שלום; והשבתי חיה רעה מן הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.

26 ונתתי אותם ואת סביבות גבעתי ברכה; והורדתי הגשם בעיתו; גשמי ברכה יהיו.

27 ונתן עץ השדה את פריו, והארץ תיתן את יבולה; והיו על אדמתם לבטח; וידעו כי אני ישוע, בשיברי את מוטות עולם, והצלתים מיד העובדים בהם.

28 ולא יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.

29 והקימותי להם מטע לשם; ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ; ולא ישאו עוד כלימת הגויים.

30 וידעו כי אני ישוע ישועם איתם; והם, בית ישראל, עמי, נאום ישוע.

31 ואתן צאני, צאן מרעיתי, אדם אתם; אני ישועכם, נאום ישוע.

פרק 35

1 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, שים פניך אל הר שעיר, והינבא עליו.

3 ואמרת לו: כה אמר יהוה: הנני אליך, הר שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה.

4 עריך חרבה אשים; ואתה שממה תהיה; וידעת כי אני יהוה.

5 יען היות לך איבת עולם; ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם, בעת עוון קץ,

6 לכן חי אני, נאום יהוה; כי לדם אכינך, ודם ירדפך; אם לא דם שנאת, ודם ירדפך.

7 ונתתי את הר שעיר לשממה ומשמה; והכרתי ממנה עובר ושב.

8 ומלאתי הריו חלליו; גבעותיך וגאיותיך וכל אפיקיך — חללי חרב ייפולו בהן.

9 שממות עולם אתנך; ועריך לא תישבנה; וידעתם כי אני יהוה.

10 יען אמרך: את שני הגויים ואת שתי הארצות לי תהיינה, וירשנוה; וישוע שם היה;

11 לכן חי אני, נאום יהוה; ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשית משנאותיך בהם; ונודעתי בהם כאשר אשפטך.

12 וידעת כי אני יהוה; שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמור: שממה, לנו ניתנו לאוכלה.

13 ותגדילו עלי בפיכם, והעתרתם עלי דבריכם; אני שמעתי.

14 כה אמר יהוה: כשמחת כל הארץ, שממה אעשה לך.

15 כשמחתך לנחלת בית ישראל, על אשר שממה — כן אעשה לך; שממה תהיה, הר שעיר, וכל אדום, כולה; וידעו כי אני יהוה.

פרק 36

1 וגם אתה, בן אדם, הינבא אל הרי ישראל; ואמרת: הרי ישראל, שמעו דבר ישוע:

2 כה אמר יהוה: יען אמר האויב עליכם: האח! ובמות עולם למורשה היתה לנו,

3 לכן הינבא ואמרת: כה אמר יהוה: יען וביען שמות אתכם ושאוף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגויים; ותעלו על שפת לשון ודיבת עם,

4 לכן, הרי ישראל, שמעו דבר יהוה; כה אמר יהוה להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות, ולחרבות שוממות ולערים נעזבות, אשר היו לבז וללעג לשארית הגויים אשר מסביב,

5 לכן כה אמר יהוה: אם לא באש קנאתי דיברתי על שארית הגויים ועל אדום כולה, אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לב, בשאט נפש, למען מגרשה לבז.

6 הינבא על אדמת ישראל, ואמרת להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות: כה אמר יהוה: הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי, יען כלימת גויים נשאתם.

7 לכן כה אמר יהוה: אני נשאתי את ידי; אם לא הגויים אשר לכם מסביב, המה כלימתם ישאו.

8 ואתם, הרי ישראל, ענפכם תיתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל; כי קרבו לבוא.

9 כי הנני אליכם; ופניתי אליכם; ונעבדתם ונזרעתם.

10 והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל, כולה; ונושבו הערים, והחרבות תיבנינה.

11 והרביתי עליכם אדם ובהמה; ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והטיבותי מראשיתותיכם; וידעתם כי אני ישוע.

12 והולכתי עליכם אדם, את עמי ישראל; וירשוך, והיית להם לנחלה; ולא תוסיף עוד לשכלם.

13 כה אמר ישוע: יען אומרים לכם: אוכלת אדם את, ומשכלת גוייך היית,

14 לכן אדם לא תאכלי עוד, וגוייך לא תכשלי עוד, נאום ישוע.

15 ולא אשמיע אליך עוד כלימת הגויים; וחרפת עמים לא תשאי עוד, וגוייך לא תכשלי עוד, נאום ישוע.

16 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

17 בן אדם, בית ישראל היושבים על אדמתם וייטמאו אותה בדרכם ובעלילותם; כטומאת הנידה היתה דרכם לפני.

18 ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ; ובגילוליהם טימאוה.

19 ואפיץ אותם בגויים, וייזרו בארצות; כדרכם וכעלילותם שפטתים.

20 ויבואו אל הגויים אשר באו שם, ויחללו את שם קודשי; באמור להם: עם יהוה אלה, ומארצו יצאו.

21 ואחמול על שם קודשי, אשר חיללוהו בית ישראל בגויים אשר באו שמה.

22 לכן אמור לבית ישראל: כה אמר יהוה: לא למענכם אני עושה, בית ישראל; כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם.

23 וקידשתי את שמי הגדול, המחולל בגויים, אשר חיללתם בתוכם; וידעו הגויים כי אני יהוה, נאום יהוה, בהיקדשי בכם לעיניהם.

24 כי לקחתי אתכם מן הגויים, וקיבצתי אתכם מכל הארצות; והבאתי אתכם אל אדמתכם.

25 וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם; מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

26 ונתתי לכם לב חדש; ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר.

27 ואת רוחי אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר בחוקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם.

28 וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי לעם, ואנוכי אהיה לכם לישוע.

29 והושעתי אתכם מכל טומאותיכם; וקראתי אל הדגן, והרביתיו; ורעב לא אתן עליכם.

30 והרביתי את פרי העץ ואת תנובת השדה; למען אשר לא תיקחו עוד חרפת רעב בגויים.

31 וזכרתם את דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא טובים; ונקוטותם בפניכם על עוונותיכם ועל תועבותיכם.

32 לא למענכם אני עושה, נאום יהוה; ייוודע לכם; בושו והיכלמו מדרכיכם, בית ישראל.

33 כה אמר ישוע: ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם, והושבתי את הערים, ונבנו החרבות.

34 והארץ הנשמה תיעבד; תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר.

35 ואמרו: הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן; והערים החרבות והנשמות והנהרסות — בצורות, יושבות.

36 וידעו הגויים אשר יישארו סביבותיכם כי אני ישוע בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה; אני ישוע דיברתי ועשיתי.

37 כה אמר ישוע: עוד זאת אידרש לבית ישראל לעשות להם; ארבה אותם כצאן אדם.

38 כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה — כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם; וידעו כי אני ישוע.

פרק 37

1 יד ישוע היתה עלי; ויוציאני ברוח ישוע, ויניחני בתוך הבקעה; והיא מלאה עצמות.

2 והעבירני עליהם סביב סביב; והנה רבות מאוד על פני הבקעה; והנה יבשות מאוד.

3 ויאמר אלי: בן אדם, התחיינה העצמות האלה? ואומר: ישוע, אתה ידעת.

4 ויאמר עוד אלי: התנבא על העצמות האלה, ואמרת אליהן: העצמות היבשות, שמעו דבר ישוע.

5 כה אמר ישוע אל העצמות האלה: הנה אני מביא בכם רוח, וחייתם.

6 ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור; ונתתי בכם רוח, וחייתם; וידעתם כי אני ישוע.

7 ואתנבא כאשר צויתי; ויהי קול בהינבאי, והנה רעש; ותיקרבו עצמות, עצם אל עצמו.

8 ואראה, והנה עליהם גידים ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה; ורוח אין בהם.

9 ויאמר אלי: הינבא אל הרוח; הינבא, בן אדם; ואמרת אל הרוח: כה אמר ישוע: מארבע רוחות בואי, הרוח; ופחי בהרוגים האלה, ויחיו.

10 ואתנבא כאשר ציווני; ותבוא בהם הרוח, ויחיו; ויעמדו על רגליהם — חיל גדול מאוד מאוד.

11 ויאמר אלי: בן אדם, העצמות האלה — כל בית ישראל המה; הנה אומרים: יבשו עצמותינו, ואבדה תקוותנו; נגזרנו לנו.

12 לכן הינבא ואמרת אליהם: כה אמר ישוע: הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי; והבאתי אתכם אל אדמת ישראל.

13 וידעתם כי אני ישוע, בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי.

14 ונתתי רוחי בכם, וחייתם; והינחתי אתכם על אדמתכם; וידעתם כי אני ישוע דיברתי ועשיתי, נאום ישוע.

15 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

16 ואתה, בן אדם, קח לך עץ אחד, וכתוב עליו: ליהודה ולבני ישראל חבריו; ולקח עץ אחר, וכתוב עליו: ליוסף — עץ אפרים — ולכל בית ישראל חבריו.

17 וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד; והיו לאחדים בידך.

18 וכאשר ידברו אליך בני עמך לאמור: הלא תגיד לנו מה אלה לך?

19 אמור אליהם: כה אמר ישוע: הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים, ושבטי ישראל חבריו; ונתתי אותם עליו, את עץ יהודה; ועשיתים עץ אחד; והיו אחד בידי.

20 והיו העצים אשר תכתוב עליהם בידך לעיניהם.

21 ואמרת אליהם: כה אמר ישוע: הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם; וקיבצתים מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם.

22 ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל; ומלך אחד יהיה לכולם למלך; ולא יהיו עוד לשני גויים; ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות עוד.

23 ולא ייטמאו עוד בגילוליהם ובשיקוציהם ובכל פשעיהם; והושעתי אותם מכל מושבותם אשר חטאו בהן, וטיהרתי אותם; והיו לי לעם, ואני אהיה להם לישוע.

24 ודוד עבדי מלך עליהם; ורועה אחד יהיה לכולם; ובמשפטי ילכו, וחוקותי ישמרו ועשו אותם.

25 וישבו על הארץ אשר נתתי ליעקב עבדי, אשר ישבו בה אבותיכם; וישבו עליה, המה ובניהם ובני בניהם, עד עולם; ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

26 וכרתי להם ברית שלום; ברית עולם תהיה אותם; ונתתים והרביתי אותם; ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם.

27 והיה משכני עליהם; והייתי להם לישוע, והם יהיו לי לעם.

28 וידעו הגויים כי אני ישוע מקדש את ישראל, בהיות מקדשי בתוכם לעולם.

פרק 38

1 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

2 בן אדם, שים פניך אל גוג, ארץ המגוג, נשיא ראש משך ותובל; והינבא עליו.

3 ואמרת: כה אמר ישוע: הנני אליך, גוג, נשיא ראש משך ותובל;

4 ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת כל חילך, סוסים ופרשים — לבושי מכלול כולם; קהל רב, צינה ומגן — תופשי חרבות כולם;

5 פרס, כוש ופוט איתם; כולם מגן וקובע;

6 גומר וכל אגפיו; בית תוגרמה, ירכתי צפון, וכל אגפיו; עמים רבים איתך.

7 היכון והכן לך, אתה וכל קהלך הנקהלים עליך; והיית להם למשמר.

8 מימים רבים תיפקד; באחרית השנים תבוא אל ארץ שבבה מחרב, מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד; והיא מעמים הוצאה; וישבו לבטח כולם.

9 ועלית, כשואה תבוא; כענן לכסות הארץ תהיה; אתה וכל אגפיך, ועמים רבים איתך.

10 כה אמר ישוע: והיה ביום ההוא, יעלו דברים על לבבך; וחשבת מחשבת רע.

11 ואמרת: אעלה על ארץ פרזות; אבוא השוקטים, יושבי לבטח; כולם יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים אין להם;

12 לשלול שלל ולבוז בז; להשיב ידך על חרבות נושבות; ועל עם מאוסף מן הגויים, עושה מקנה וקניין; יושבי על טבור הארץ.

13 שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך: הלשלול שלל אתה בא? הלבוז בז הקהלת קהלך? לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקניין, לשלול שלל גדול?

14 לכן הינבא, בן אדם, ואמרת לגוג: כה אמר ישוע: הלא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח, תדע?

15 ובאת ממקומך, מירכתי צפון, אתה ועמים רבים איתך, רוכבי סוסים כולם; קהל גדול וחיל רב.

16 ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה; והבאתי אותך על ארצי, למען דעת הגויים אותי, בהיקדשי בך, גוג, לעיניהם.

17 כה אמר ישוע: הלא אתה הוא אשר דיברתי בימים קדמונים ביד עבדי, נביאי ישראל, הניבאים בימים ההם שנים, להביא אותך עליהם?

18 והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל, נאום ישוע; תעלה חמתי באפי.

19 כי בקנאתי, באש עברתי, דיברתי; אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל;

20 ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרומש על האדמה, וכל האדם אשר על פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל חומה לארץ תיפול.

21 וקראתי עליו לכל הרי חרב, נאום ישוע; חרב איש באחיו תהיה.

22 ונשפטתי איתו בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש, אש וגופרית, אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו.

23 והתגדלתי והתקדשתי; ונודעתי לעיני גויים רבים; וידעו כי אני ישוע.

פרק 39

1 לכן הינבא, בן אדם, על גוג, ואמרת: כה אמר ישוע: הנני אליך, גוג, נשיא ראש משך ותובל;

2 ושובבתיך, ושישאתיך; והעליתיך מירכתי צפון; והבאתוך על הרי ישראל.

3 והכיתי קשתך מיד שמאלך; וחיציך מיד ימינך אפיל.

4 על הרי ישראל תיפול, אתה וכל אגפיך ועמים אשר איתך; לעיט ציפור כל כנף ולחית השדה נתתיך לאוכלה.

5 על פני השדה תיפול; כי אני דיברתי, נאום ישוע.

6 ושילחתי אש במגוג וביושבי האיים לבטח; וידעו כי אני ישוע.

7 ואת שם קודשי אודיע בתוך עמי ישראל; ולא אחל את שם קודשי עוד; וידעו הגויים כי אני ישוע, קדוש בישראל.

8 הנה באה ונהייתה, נאום ישוע; הוא היום אשר דיברתי.

9 ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה, בקשת ובחיצים ובמקל יד וברומח; וביערו בהם אש שבע שנים.

10 ולא ישאו עצים מן השדה, ולא יחטבו מן היערים; כי בנשק יבערו אש; ושללו את שולליהם, ובזזו את בוזזיהם, נאום ישוע.

11 והיה ביום ההוא, אתן לגוג מקום שם קבר בישראל — גיא העוברים, קדמת הים; וחוסמת היא את העוברים; וקברו שם את גוג ואת כל המונו; וקראו: גיא המון גוג.

12 ושבעה חודשים יקברום בית ישראל, למען טהר את הארץ.

13 וכל עם הארץ יקברו; והיה להם לשם, יום היכבדי, נאום ישוע.

14 ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את העוברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה; מקצה שבעה חודשים יחקרו.

15 ועבר העובר בארץ; וראה עצם אדם; ובנה אצלו ציון; עד קברו אותו המקברים אל גיא המון גוג.

16 וגם שם עיר — המונה; וטיהרו הארץ.

17 ואתה, בן אדם, כה אמר ישוע: אמור לציפור כל כנף ולכל חית השדה: היקבצו ובואו; היאספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם, זבח גדול על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם.

18 בשר גיבורים תאכלו, ודם נשיאי הארץ תשתו; אילים, כרים ועתודים, פרים — מריאי בשן כולם.

19 ואכלתם חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון; מזבחי אשר זבחתי לכם.

20 ושבעתם על שולחני סוס ורכב, גיבור וכל איש מלחמה, נאום ישוע.

21 ונתתי את כבודי בגויים; וראו כל הגויים את משפטי אשר עשיתי, ואת ידי אשר שמתי בהם.

22 וידעו בית ישראל כי אני ישוע ישועם, מן היום ההוא והלאה.

23 וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית ישראל; על אשר מעלו בי, ואסתיר פני מהם; ואתנם ביד צריהם; וייפולו בחרב כולם.

24 כטומאתם וכפשעיהם עשיתי אותם; ואסתיר פני מהם.

25 לכן כה אמר ישוע: עתה אשיב את שבות יעקב, וריחמתי כל בית ישראל; וקינאתי לשם קודשי.

26 ונשאו את כלימתם ואת כל מעלם אשר מעלו בי, בשיבתם על אדמתם לבטח, ואין מחריד.

27 בהשיבי אותם מן העמים, וקיבצתים מארצות אויביהם; ונקדשתי בם לעיני גויים רבים.

28 וידעו כי אני ישוע ישועם, בהגלותי אותם אל הגויים; וכינסתים אל אדמתם, ולא אותר עוד מהם שם.

29 ולא אסתיר עוד פני מהם; אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל, נאום ישוע.

פרק 40

1 בשנה עשרים וחמש לגולתנו, בראש השנה, בעשור לחודש, בשנה ארבע עשרה אחרי אשר הוכתה העיר — בעצם היום הזה היתה עלי יד ישוע, ויבא אותי שמה.

2 במראות יהוה הביאני אל ארץ ישראל; ויניחני אל הר גבוה מאוד; ועליו כמבנה עיר מנגב.

3 ויבא אותי שמה; והנה איש, מראהו כמראה נחושת; ופתיל פשתים בידו, וקנה המידה; והוא עומד בשער.

4 וידבר אלי האיש: בן אדם, ראה בעיניך ובאוזניך שמע, ושים ליבך לכל אשר אני מראה אותך; כי למען הראותך הובאת הנה; הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל.

5 והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב; וביד האיש קנה המידה, שש אמות באמה וטופח; וימד את רוחב הבניין, קנה אחד; וקומה, קנה אחד.

6 ויבוא אל השער אשר פניו דרך הקדים; ויעל במעלותיו; וימד את סף השער, קנה אחד רוחב; ואת סף אחר, קנה אחד רוחב.

7 והתא — קנה אחד אורך, וקנה אחד רוחב; ובין התאים, חמש אמות; וסף השער מאצל אולם השער מהבית, קנה אחד.

8 וימד את אולם השער מהבית, קנה אחד.

9 וימד את אולם השער, שמונה אמות; ואיליו, שתי אמות; ואולם השער מהבית.

10 ותאי השער דרך הקדים — שלושה מזה ושלושה מזה; מידה אחת לשלושתם; ומידה אחת לאילים, מזה ומזה.

11 וימד את רוחב פתח השער, עשר אמות; אורך השער, שלוש עשרה אמות.

12 וגבול לפני התאים, אמה אחת מזה, וגבול אמה אחת מזה; והתאים — שש אמות מזה, ושש אמות מזה.

13 וימד את השער מגג התא לגגו; רוחב, חמש ועשרים אמות; פתח נגד פתח.

14 ויעש את האילים שישים אמה; ואל איל החצר, השער סביב סביב.

15 ועל פני שער האיתון עד לפני אולם השער הפנימי — חמישים אמה.

16 וחלונות אטומות אל התאים ואל איליהם לפנימה לשער סביב סביב, וכן לאילמות; וחלונות סביב סביב לפנימה; ועל איל — תימורים.

17 ויביאני אל החצר החיצונה; והנה לשכות וריצפה עשויה לחצר סביב סביב; שלושים לשכות אל הריצפה.

18 והריצפה לצד השערים, לעומת אורך השערים — הריצפה התחתונה.

19 וימד רוחב מלפני השער התחתון עד לפני החצר הפנימי מבחוץ, מאה אמות, קדים וצפון.

20 ואת שער החצר החיצונה אשר פניו דרך הצפון — וימד אורכו ורוחבו.

21 ותאיו — שלושה מזה ושלושה מזה; ואיליו ואילמיו כמידת השער הראשון; חמישים אמה אורכו, ורוחב חמש ועשרים אמות.

22 וחלוניו ואילמיו ותימוריו כמידת השער אשר פניו דרך הקדים; ובשבע מעלות יעלו בו; ואילמיו לפניהם.

23 ושער החצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים; וימד משער אל שער מאה אמות.

24 ויביאני דרך הדרום; והנה שער דרך הדרום; וימד איליו ואילמיו כמידות האלה.

25 וחלונות בו ובאילמיו סביב סביב, כחלונות האלה; חמישים אמה אורך, ורוחב חמש ועשרים אמות.

26 ושבע מעלות לעלות בו, ואילמיו לפניהם; ותימורים לו, אחד מזה ואחד מזה, על איליו.

27 ושער החצר הפנימי דרך הדרום; וימד משער אל שער דרך הדרום מאה אמות.

28 ויביאני אל החצר הפנימי בשער הדרום; וימד את שער הדרום כמידות האלה;

29 ותאיו ואיליו ואילמיו כמידות האלה; וחלונות בו ובאילמיו סביב סביב; חמישים אמה אורך, ורוחב חמש ועשרים אמה.

30 ואילמות סביב סביב, אורך חמש ועשרים אמות, ורוחב חמש אמות.

31 ואילמיו אל החצר החיצונה; ותימורים על איליו; ושמונה מעלות מעלהו.

32 ויביאני אל החצר הפנימי דרך הקדים; וימד את השער כמידות האלה.

33 ותאיו ואיליו ואילמיו כמידות האלה; וחלונות בו ובאילמיו סביב סביב; חמישים אמה אורך, ורוחב חמש ועשרים אמה.

34 ואילמיו לחצר החיצונה; ותימורים על איליו, מזה ומזה; ושמונה מעלות מעלהו.

35 ויביאני אל שער הצפון; וימד כמידות האלה;

36 תאיו, איליו ואילמיו, וחלונות לו סביב סביב; אורך חמישים אמה, ורוחב חמש ועשרים אמות.

37 ואיליו לחצר החיצונה; ותימורים על איליו, מזה ומזה; ושמונה מעלות מעלהו.

38 והלשכה ופתחיה באילי השערים; שם ידיחו את העולה.

39 ובאולם השער — שני שולחנות מזה ושני שולחנות מזה; לשחוט עליהם את העולה ואת החטאת ואת האשם.

40 ובצד מבחוץ, בעלות אל פתח שער הצפונה — שני שולחנות; ומן הצד האחר, אשר לאולם השער — שני שולחנות.

41 ארבעה שולחנות מזה וארבעה שולחנות מזה, לצד השער; שמונה שולחנות, אליהם ישחטו את הזבח.

42 וארבעה שולחנות לעולה, אבני גזית; אורך אמה וחצי, ורוחב אמה וחצי, וגובה אמה אחת; אליהם ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בהם ואת הזבח.

43 ושפתיים, טופח אחד, מוכנים בבית סביב סביב; ואל השולחנות בשר הקורבן.

44 ומחוץ לשער הפנימי, לשכות השרים בחצר הפנימי, אשר אל צד שער הצפון; ופניהם דרך הדרום; אחת אל צד שער הקדים, פניה דרך הצפון.

45 ויאמר אלי: זו הלשכה אשר פניה דרך הדרום — לכוהנים, שומרי משמרת הבית.

46 והלשכה אשר פניה דרך הצפון — לכוהנים, שומרי משמרת המזבח; המה בני צדוק מבני לוי, הקרבים אל יהוה לשרתו.

47 וימד את החצר, מאה אמה אורך ומאה אמה רוחב, מרובעת; והמזבח לפני הבית.

48 ויביאני אל אולם הבית; וימד איל האולם, חמש אמות מזה וחמש אמות מזה; ורוחב השער, שלוש אמות מזה ושלוש אמות מזה.

49 אורך האולם עשרים אמה, ורוחב אחת עשרה אמה; ובמעלות אשר יעלו בו; ועמודים אל האילים, אחד מזה ואחד מזה.

פרק 41

1 אחר כך הביאני אל ההיכל; וימד את האילים, שש אמות רוחב מזה ושש אמות רוחב מזה — רוחב האוהל.

2 ורוחב הפתח עשר אמות; וכתפות הפתח חמש אמות מזה וחמש אמות מזה; וימד את אורכו, ארבעים אמה; ורוחב, עשרים אמה.

3 ובא לפנימה; וימד איל הפתח, שתי אמות; והפתח, שש אמות; ורוחב הפתח, שבע אמות.

4 וימד את אורכו, עשרים אמה; ורוחב, עשרים אמה, אל פני ההיכל; ויאמר אלי: זה קודש הקודשים.

5 אחרי כן מדד את קיר הבית, שש אמות; ורוחב הצלע, ארבע אמות, סביב לבית מסביב.

6 והצלעות — צלע אל צלע שלוש, ושלושים פעמים; ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב, להיות אחוזים; ולא יהיו אחוזים בקיר הבית.

7 ורחבה ונסבה עוד למעלה לצלעות; כי מוסב הבית עוד למעלה סביב סביב לבית; על כן רוחב לבית למעלה; וכן מן התחתונה יעלה לעליונה מן התיכונה.

8 וראיתי גובה לבית סביב סביב; מוסדות הצלעות, מלוא הקנה — שש אמות אצילה.

9 עובי הקיר אשר לצלע מבחוץ, חמש אמות; ואשר הונח — מקום הצלעות אשר בבית.

10 ובין הלשכות, רוחב עשרים אמה סביב לבית מסביב.

11 ופתחי הצלעות למקום המונח: פתח אחד דרך הצפון, ופתח אחד לדרום; ורוחב מקום המונח, חמש אמות סביב סביב.

12 והבניין אשר לפני הגזרה, פאת דרך הים — רוחב שבעים אמה; וקיר הבניין חמש אמות עובי סביב סביב; ואורכו תשעים אמה.

13 וימד את הבית, מאה אמה אורך; והגזרה והבניין וקירותיו — מאה אמה אורך.

14 ורוחב פני הבית והגזרה לקדים — מאה אמות.

15 וימד את אורך הבניין אל פני הגזרה אשר על אחוריה, ואת אתיקיה מזה ומזה — מאה אמה; וההיכל הפנימי ואולמי החצר;

16 הסיפים והחלונות האטומות והאתיקים סביב, לשלושתם, נגד הסף, מחופים עץ סביב סביב; ומהארץ עד החלונות; והחלונות מכוסות;

17 עד מעל הפתח, ועד הבית הפנימי ומבחוץ, ואל כל הקיר סביב סביב, בפנימי ובחיצון, במידות.

18 ועשוי כרובים ותימורים; ותימורה בין כרוב לכרוב; ושני פנים לכרוב;

19 ופני אדם אל התימורה מזה, ופני כפיר אל התימורה מזה; עשוי אל כל הבית סביב סביב.

20 מהארץ עד מעל הפתח — כרובים ותימורים עשויים; וקיר ההיכל.

21 להיכל המזוזות רבועות; ופני הקודש — המראה כמראה.

22 מזבח העץ — שלוש אמות גובהו, ואורכו שתי אמות; ומקצועותיו ואורכו וקירותיו עץ; וידבר אלי: זה השולחן אשר לפני יהוה.

23 ולהיכל ולקודש שתי דלתות.

24 ולדלתות שתי דלתות, שתי דלתות מוסבות; שתי דלתות לאחת, ושתי דלתות לאחרת.

25 ועשויים עליהם, על דלתות ההיכל, כרובים ותימורים, כאשר עשויים לקירות; ועב עץ על פני האולם מבחוץ.

26 וחלונות אטומות ותימורים מזה ומזה, על כתפות האולם וצלעות הבית ועבים.

פרק 42

1 ויוציאני אל החצר החיצונה, הדרך דרך הצפון; ויביאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר לפני הבניין לצפון.

2 לפני אורך מאה אמות — פתח הצפון; והרוחב חמישים אמות.

3 נגד העשרים אשר לחצר הפנימי, ונגד הריצפה אשר לחצר החיצונה — אתיק אל פני אתיק בשלישים.

4 ולפני הלשכות מהלך, עשר אמות רוחב לפנימה, דרך אמה אחת; ופתחיהם לצפון.

5 והלשכות העליונות קצרות; כי יאכלו האתיקים מהן, מן התחתונות ומן התיכונות, בבניין.

6 כי משולשות הנה, ואין להן עמודים כעמודי החצרות; על כן נאצל מן התחתונות ומן התיכונות מהארץ.

7 והגדר אשר מבחוץ לעומת הלשכות, דרך החצר החיצונה, לפני הלשכות — אורכו חמישים אמה.

8 כי אורך הלשכות אשר לחצר החיצונה חמישים אמה; והנה לפני ההיכל — מאה אמה.

9 ומתחת הלשכות האלה המבוא מהקדים, בבואו אליהן מהחצר החיצונה.

10 בעובי קיר החצר דרך הקדים, אל פני הגזרה ואל פני הבניין — לשכות.

11 ודרך לפניהן כמראה הלשכות אשר דרך הצפון, כאורכן וכרוחבן; וכל מוצאיהן כמשפטיהן וכפתחיהן.

12 וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום, פתח בראש הדרך — הדרך בפני הגדר מזרחה — בבואן.

13 ויאמר אלי: לשכות הצפון ולשכות הדרום, אשר אל פני הגזרה — הן לשכות הקודש, אשר יאכלו שם הכוהנים הקרבים אל יהוה את קודשי הקודשים; שם יניחו את קודשי הקודשים, ואת המנחה ואת החטאת ואת האשם; כי המקום קדוש.

14 בבוא הכוהנים, ולא יצאו מן הקודש אל החצר החיצונה; ושם יניחו את בגדיהם אשר ישרתו בהן, כי קודש הם; ולבשו בגדים אחרים, וקרבו אל אשר לעם.

15 ובכלותו את מידות הבית הפנימי, הוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים; ומדדו סביב סביב.

16 מדד רוח קדים בקנה המידה, חמש מאות קנים, בקנה המידה סביב.

17 מדד רוח צפון, חמש מאות קנים, בקנה המידה סביב.

18 רוח הדרום מדד, חמש מאות קנים, בקנה המידה.

19 סבב אל רוח הים; מדד חמש מאות קנים בקנה המידה.

20 מדדו לארבע רוחותיו; חומה לו סביב סביב, אורך חמש מאות ורוחב חמש מאות; להבדיל בין הקודש לחול.

פרק 43

1 אחר כך הביאני אל השער — השער אשר פונה דרך הקדים.

2 והנה, כבוד ישוע ישראל בא מדרך הקדים; וקולו כקול מים רבים; והארץ האירה מכבודו.

3 וכמראה המראה אשר ראיתי, כמראה אשר ראיתי בבואי לשחית את העיר; והמראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר; ואפול על פני.

4 וכבוד ישוע בא אל הבית, דרך השער אשר פניו דרך הקדים.

5 ותישאני רוח; ותבא אותי אל החצר הפנימי; והנה, מלא כבוד ישוע את הבית.

6 ואשמע מדבר אלי מהבית; ואיש היה עומד אצלי.

7 ויאמר אלי: בן אדם, את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי, אשר אשכון שם בתוך בני ישראל לעולם; ולא יטמאו עוד בית ישראל את שם קודשי, המה ומלכיהם, בזנותם ובפגרי מלכיהם בבמותם;

8 בתיתם סיפם אצל סיפי, ומזוזתם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם; וטימאו את שם קודשי בתועבותם אשר עשו; ואכלם באפי.

9 עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני; ושכנתי בתוכם לעולם.

10 אתה, בן אדם, הגד את הבית לבית ישראל; וייכלמו מעוונותיהם; ומדדו את התכנית.

11 ואם נכלמו מכל אשר עשו — צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו, וכל צורותיו וכל חוקותיו, וכל צורותיו וכל תורותיו — הודע אותם; וכתוב לעיניהם; וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו, ועשו אותם.

12 זאת תורת הבית: על ראש ההר, כל גבולו סביב סביב — קודש קודשים; הנה, זאת תורת הבית.

13 ואלה מידות המזבח באמות: אמה — אמה וטופח; וחיק אמה, ורוחב אמה; וגבולה אל שפתה סביב, זרת אחת; וזה גב המזבח.

14 ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה, שתי אמות, ורוחב אמה אחת; ומן העזרה הקטנה עד העזרה הגדולה, ארבע אמות, ורוחב אמה.

15 וההראל, ארבע אמות; ומן האריאל ולמעלה — ארבע קרנות.

16 והאריאל — שתים עשרה אורך, בשתים עשרה רוחב; רבוע אל ארבעת רבעיו.

17 והעזרה — ארבע עשרה אורך, בארבע עשרה רוחב, אל ארבעת רבעיה; והגבול סביבה חצי אמה; וחיקה לה אמה סביב; ומעלותיו פנות קדים.

18 ויאמר אלי: בן אדם, כה אמר יהוה: אלה חוקות המזבח, ביום היווצרו, להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם.

19 ונתת אל הכוהנים הלוויים, אשר הם מזרע צדוק, הקרבים אלי, לשרתני, נאום יהוה — פר בן בקר לחטאת.

20 ולקחת מדמו, ונתת על ארבע קרנותיו ואל ארבע פינות העזרה ועל הגבול סביב; וחיטאת אותו וכיפרתהו.

21 ולקחת את פר החטאת; ושרפו במפקד הבית, מחוץ למקדש.

22 וביום השני תקריב שעיר עיזים תמים לחטאת; וחיטאו את המזבח, כאשר חיטאו בפר.

23 בכלותך מחטא, תקריב פר בן בקר תמים, ואיל מן הצאן תמים.

24 והקרבת אותם לפני יהוה; והשליכו הכוהנים עליהם מלח; והעלו אותם עולה ליהוה.

25 שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום; ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו.

26 שבעת ימים יכפרו את המזבח וטיהרו אותו; ומילאו ידו.

27 ויכלו את הימים, והיה ביום השמיני והלאה — יעשו הכוהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם; ורציתי אתכם, נאום יהוה.

פרק 44

1 והשיבני דרך שער המקדש החיצון, הפונה קדים; והוא סגור.

2 ויאמר יהוה אלי: השער הזה סגור יהיה; לא ייפתח, ואיש לא יבוא בו; כי ישוע, ישוע ישראל, בא בו; והיה סגור.

3 את הנשיא; הנשיא הוא ישב בו, לאכול לחם לפני יהוה; מדרך אולם השער יבוא, ומדרכו יצא.

4 ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית; ואראה, והנה מלא כבוד ישוע את בית יהוה; ואפול על פני.

5 ויאמר יהוה אלי: בן אדם, שים ליבך, וראה בעיניך, ובאוזניך שמע, את כל אשר אני מדבר איתך לכל חוקות בית יהוה ולכל תורותיו; ושמת ליבך למבוא הבית, בכל מוצאי המקדש.

6 ואמרת אל המרי, אל בית ישראל: כה אמר יהוה: רב לכם מכל תועבותיכם, בית ישראל,

7 בהביאכם בני נכר, ערלי לב וערלי בשר, להיות במקדשי, לחללו — את ביתי — בהקריבכם את לחמי, חלב ודם; ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם.

8 ולא שמרתם משמרת קודשי; ותשימו שומרי משמרתי במקדשי לכם.

9 כה אמר יהוה: לא יבוא כל בן נכר, ערל לב וערל בשר, אל מקדשי; לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל.

10 והלוויים אשר רחקו מעלי, בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גילוליהם; ונשאו עוונם.

11 והיו משרתים במקדשי, פקודות אל שערי הבית, ומשרתים את הבית; הם ישחטו את העולה ואת הזבח לעם; והם יעמדו לפניהם לשרתם.

12 יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם, והיו לבית ישראל למכשול עוון; על כן נשאתי ידי עליהם, נאום יהוה; ונשאו עוונם.

13 ולא ייגשו אלי לכהן לי, ולא לגשת על כל קודשי אל קודשי הקודשים; ונשאו כלימתם ותועבותם אשר עשו.

14 ונתתי אותם שומרי משמרת הבית, לכל עבודתו ולכל אשר ייעשה בו.

15 אך הכוהנים הלוויים, בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי — המה יקרבו אלי לשרתני; ועמדו לפני, להקריב לי חלב ודם, נאום יהוה.

16 המה יבואו אל מקדשי; והמה יקרבו אל שולחני לשרתני; ושמרו את משמרתי.

17 והיה בבואם אל שערי החצר הפנימי, בגדי פשתים ילבשו; ולא יעלה עליהם צמר, בשרתם בשערי החצר הפנימי וביתה.

18 פארי פשתים יהיו על ראשם; ומכנסי פשתים יהיו על מותניהם; לא יחגרו ביזע.

19 ובצאתם אל החצר החיצונה — אל החצר החיצונה אל העם — יפשטו את בגדיהם אשר שירתו בהן, והיניחו אותם בלשכות הקודש; ולבשו בגדים אחרים; ולא יקדשו את העם בבגדיהם.

20 וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו; כסום יכסמו את ראשיהם.

21 ויין לא ישתו כל כהן, בבואם אל החצר הפנימי.

22 ולא ייקחו להם לנשים אלמנה וגרושה; כי אם בתולות מזרע בית ישראל, או אלמנה אשר היתה אשת כהן מקודם.

23 והורו את עמי בין קודש לחול; ובין הטמא לטהור יודיעום.

24 ועל ריב הם יעמדו לשפוט; כמשפטי ישפטוהו; ואת תורותי ואת חוקותי בכל מועדי ישמרו; ואת שבתותי יקדשו.

25 ולמת לא יבואו להיטמא; כי אם לאב ולאם ולבן ולבת, לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש, ייטמאו.

26 ואחרי טהרתו, שבעת ימים יספרו לו.

27 וביום בואו אל הקודש, אל החצר הפנימי לשרת בקודש, יקריב את חטאתו, נאום יהוה.

28 והיתה להם לנחלה: אני נחלתם; ואחוזה לא תיתנו להם בישראל: אני אחוזתם.

29 המנחה והחטאת והאשם — המה יאכלום; וכל חרם בישראל להם יהיה.

30 וראשית כל ביכורי כל, וכל תרומת כל, מכל תרומותיכם — לכוהנים יהיה; וראשית עיסותיכם תיתנו לכהן, להניח ברכה אל ביתך.

31 נבלה וטרפה, מן העוף ומן הבהמה, לא יאכלו הכוהנים.

פרק 45

1 ובנחלתכם את הארץ לנחלה, תרימו תרומה ליהוה, קודש מן הארץ: אורך — אורך חמש ועשרים אלף, ורוחב עשרת אלפים; קודש הוא בכל גבולה סביב.

2 מזה יהיה למקדש חמש מאות בחמש מאות, מרובע סביב; וחמישים אמה מגרש לו סביב.

3 ומן המידה הזאת תמוד אורך חמש ועשרים אלף ורוחב עשרת אלפים; ובו יהיה המקדש, קודש הקודשים.

4 קודש מן הארץ הוא, לכוהנים משרתי המקדש יהיה, הקרבים לשרת את יהוה; והיה להם מקום לבתים, ומקדש למקדש.

5 וחמש ועשרים אלף אורך ועשרת אלפים רוחב יהיה ללוויים, משרתי הבית, להם לאחוזה — עשרים לשכות.

6 ואחוזת העיר תיתנו חמשת אלפים רוחב וחמש ועשרים אלף אורך, לעומת תרומת הקודש; לכל בית ישראל תהיה.

7 ולנשיא יהיה מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר, אל פני תרומת הקודש ואל פני אחוזת העיר, מפאת ים — ימה, ומפאת קדמה — קדימה; ואורך לעומת אחד החלקים, מגבול ים עד גבול קדמה.

8 בארץ תהיה לו לאחוזה בישראל; ולא יונו עוד נשיאי את עמי; והארץ ייתנו לבית ישראל לשבטיהם.

9 כה אמר יהוה: רב לכם, נשיאי ישראל! הסירו חמס ושוד, ומשפט וצדקה עשו; הרימו גרושותיכם מעל עמי, נאום יהוה.

10 מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהיה לכם.

11 האיפה והבת תכונה אחת יהיו: לשאת מעשר החומר הבת, ועשירת החומר האיפה; אל החומר תהיה מתכונתו.

12 והשקל — עשרים גרה; עשרים שקלים, חמש ועשרים שקלים, חמש עשרה שקלים — המנה יהיה לכם.

13 זאת התרומה אשר תרימו: שישית האיפה מחומר החיטים; ושישיתם שישית האיפה מחומר השעורים;

14 וחוק השמן — הבת השמן — מעשר הבת מן הכור, עשרת הבתים חומר; כי עשרת הבתים חומר;

15 ושה אחת מן הצאן, מן המאתיים, ממשקה ישראל — למנחה ולעולה ולשלמים, לכפר עליהם, נאום יהוה.

16 כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת, לנשיא בישראל.

17 ועל הנשיא יהיה: העולות והמנחה והנסך, בחגים ובחודשים ובשבתות, בכל מועדי בית ישראל; הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים, לכפר בעד בית ישראל.

18 כה אמר יהוה: בראשון, באחד לחודש, תיקח פר בן בקר תמים; וחיטאת את המקדש.

19 ולקח הכהן מדם החטאת, ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פינות העזרה למזבח, ועל מזוזת שער החצר הפנימית.

20 וכן תעשה בשבעה לחודש, מאיש שוגה ומפתי; וכיפרתם את הבית.

21 בראשון, בארבעה עשר לחודש, יהיה לכם הפסח, חג שבועות ימים; מצות ייאכל.

22 וביום ההוא יעשה הנשיא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת.

23 ושבעת ימי החג יעשה עולה ליהוה: שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום, שבעת הימים; ושעיר עיזים ליום, חטאת.

24 ומנחה — איפה לפר ואיפה לאיל יעשה; ושמן, הין לאיפה.

25 בשביעי, בחמישה עשר לחודש, בחג, יעשה כאלה שבעת הימים; כחטאת, כעולה, וכמנחה, וכשמן.

פרק 46

1 כה אמר יהוה: שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה; וביום השבת ייפתח, וביום החודש ייפתח.

2 ובא הנשיא דרך אולם השער מבחוץ, ועמד על מזוזת השער; ועשו הכוהנים את עולתו ואת שלמיו; והשתחוה על מפתן השער, ויצא; והשער לא ייסגר עד הערב.

3 וכן עם הארץ ישתחוו פתח השער ההוא לפני יהוה, בשבתות ובחודשים.

4 והעולה אשר יקריב הנשיא ליהוה ביום השבת — שישה כבשים תמימים, ואיל תמים.

5 ומנחה — איפה לאיל; ולכבשים, מנחה כמתנת ידו; ושמן, הין לאיפה.

6 וביום החודש — פר בן בקר תמים; ושישה כבשים ואיל; תמימים יהיו.

7 ומנחה — איפה לפר ואיפה לאיל יעשה; ולכבשים כאשר תשיג ידו; ושמן, הין לאיפה.

8 ובבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא; ובדרכו יצא.

9 ובבוא עם הארץ לפני יהוה במועדים — הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב; והבא דרך שער נגב, יצא דרך שער צפונה; לא ישוב דרך השער אשר בא בו, כי נכחו יצא.

10 והנשיא בתוכם — בבואם יבוא; ובצאתם יצאו.

11 ובחגים ובמועדים תהיה המנחה: איפה לפר ואיפה לאיל; ולכבשים כמתנת ידו; ושמן, הין לאיפה.

12 וכי יעשה הנשיא נדבה — עולה או שלמים נדבה ליהוה — ונפתח לו את השער הפונה קדים; ועשה את עולתו ואת שלמיו כאשר יעשה ביום השבת; ויצא; וסגרו את השער אחרי צאתו.

13 וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום, ליהוה; בבוקר בבוקר תעשה אותו.

14 ומנחה תעשה עליו בבוקר בבוקר: שישית האיפה, ושמן שלישית ההין, לרס את הסולת; מנחה ליהוה, חוקות עולם תמיד.

15 יעשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבוקר בבוקר; עולת תמיד.

16 כה אמר יהוה: כי ייתן הנשיא מתנה לאיש מבניו — נחלתו היא; לבניו תהיה; אחוזתם היא בנחלה.

17 וכי ייתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו, והיתה לו עד שנת הדרור; ושבה לנשיא; אך נחלתו — בניו להם תהיה.

18 ולא ייקח הנשיא מנחלת העם להונותם מאחוזתם; מאחוזתו ינחיל את בניו; למען אשר לא יפוצו עמי, איש מאחוזתו.

19 ויביאני במבוא אשר על צד השער, אל לשכות הקודש של הכוהנים, הפונות צפונה; והנה שם מקום בשני הצדדים ימה.

20 ויאמר אלי: זה המקום אשר יבשלו שם הכוהנים את האשם ואת החטאת, אשר יאפו את המנחה; לבלתי הוציא אל החצר החיצונה, לקדש את העם.

21 ויוציאני אל החצר החיצונה; ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר; והנה, בכל מקצוע לחצר — חצר.

22 בארבעת מקצועי החצר — חצרות קטרות; ארבעים אורך ושלושים רוחב; מידה אחת לארבעתם המקצועים.

23 וטור סביב בהם, סביב לארבעתם; ומבשלות עשויות מתחת לטירות סביב.

24 ויאמר אלי: אלה בית המבשלים, אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם.

פרק 47

1 וישיבני אל פתח הבית; והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה; כי פני הבית קדים; והמים יורדים מתחת, מכתף הבית הימנית, אל נגב למזבח.

2 ויוציאני דרך שער צפונה; ויסיבני דרך מחוץ אל שער החוץ, דרך הפונה קדים; והנה מים מפכים מן הכתף הימנית.

3 בצאת האיש קדים וקו בידו, וימד אלף באמה; ויעבירני במים — מי אפסיים.

4 וימד אלף, ויעבירני במים — מים ברכיים; וימד אלף, ויעבירני — מי מותניים.

5 וימד אלף, נחל אשר לא אוכל לעבור; כי גאו המים, מי שחו, נחל אשר לא ייעבר.

6 ויאמר אלי: הראית, בן אדם? ויוליכני, וישיבני שפת הנחל.

7 בשובי, והנה אל שפת הנחל עץ רב מאוד, מזה ומזה.

8 ויאמר אלי: המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה, וירדו הערבה, ובאו הימה; אל הימה המוצאים, ונרפאו המים.

9 והיה, כל נפש חיה אשר תישרץ, אל כל אשר יבוא שם נחלים — תחיה; והיה הדגה רבה מאוד; כי באו שמה המים האלה, ויירפאו; וחיה כל אשר יבוא שם הנחל.

10 והיה, עמדו עליו דווגים מעין גדי ועד עין עגליים; משטוח לחרמים יהיו; למינה תהיה דגתם, כדגת הים הגדול, רבה מאוד.

11 ביצותיו וגבאיו לא יירפאו; למלח ניתנו.

12 ועל הנחל, על שפתו, מזה ומזה, יעלה כל עץ מאכל; לא ייבול עלהו, ולא ייתום פריו; לחודשיו יבכר; כי מימיו מן המקדש המה יוצאים; והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה.

13 כה אמר יהוה: זה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל; יוסף — חבלים שנים.

14 ונחלתם אותה, איש כאחיו; אשר נשאתי ידי לתיתה לאבותיכם; ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה.

15 וזה גבול הארץ: לפאת צפונה, מן הים הגדול, הדרך חתלון, לבוא צדדה;

16 חמת, ברותה, סבריים, אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת; חצר התיכון, אשר אל גבול חוורן.

17 והיה הגבול מן הים, חצר עינן, גבול דמשק; וצפון צפונה, וגבול חמת. ואת פאת צפון.

18 ופאת קדים תמודו מבין חוורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל — הירדן; מגבול על הים הקדמוני תמודו. ואת פאת קדימה.

19 ופאת נגב תימנה, מתמר עד מי מריבת קדש, נחלה אל הים הגדול. ואת פאת תימנה נגבה.

20 ופאת ים — הים הגדול, מגבול עד נכח לבוא חמת. זאת פאת ים.

21 וחילקתם את הארץ הזאת לכם, לשבטי ישראל.

22 והיה, תחלקו אותה בגורל לנחלה לכם ולגרים הגרים בתוככם, אשר הולידו בנים בתוככם; והיו לכם כאזרח בבני ישראל; איתכם ייפולו בנחלה בתוך שבטי ישראל.

23 והיה, השבט אשר גר הגר איתו — שם תיתנו נחלתו, נאום יהוה.

פרק 48

1 ואלה שמות השבטים: מקצה צפונה, על יד דרך חתלון, לבוא חמת, חצר עינן, גבול דמשק צפונה, על יד חמת; והיו לו פאת קדים וים — דן, אחד.

2 ועל גבול דן, מפאת קדים עד פאת ימה — אשר, אחד.

3 ועל גבול אשר, מפאת קדימה ועד פאת ימה — נפתלי, אחד.

4 ועל גבול נפתלי, מפאת קדימה עד פאת ימה — מנשה, אחד.

5 ועל גבול מנשה, מפאת קדימה עד פאת ימה — אפרים, אחד.

6 ועל גבול אפרים, מפאת קדימה ועד פאת ימה — ראובן, אחד.

7 ועל גבול ראובן, מפאת קדימה עד פאת ימה — יהודה, אחד.

8 ועל גבול יהודה, מפאת קדימה עד פאת ימה, תהיה התרומה אשר תרימו: חמש ועשרים אלף רוחב, ואורך כאחד החלקים, מפאת קדימה עד פאת ימה; והיה המקדש בתוכו.

9 התרומה אשר תרימו ליהוה — אורך חמש ועשרים אלף, ורוחב עשרת אלפים.

10 ולהם, לכוהנים, תהיה תרומת הקודש הזאת: לצפון חמש ועשרים אלף, וימה עשרת אלפים רוחב, וקדימה עשרת אלפים רוחב, ונגבה חמש ועשרים אלף אורך; והיה מקדש יהוה בתוכו.

11 לכוהנים, המקודש מבני צדוק, אשר שמרו משמרתי, אשר לא תעו בתעות בני ישראל, כאשר תעו הלוויים.

12 והיתה להם תרומה מתרומת הארץ, קודש קודשים, אל גבול הלוויים.

13 ולעומת גבול הכוהנים, הלוויים — חמש ועשרים אלף אורך ועשרת אלפים רוחב; כל אורך חמש ועשרים אלף, ורוחב עשרת אלפים.

14 ולא ימכרו ממנו, ולא ימר, ולא יעבור ראשית הארץ; כי קודש ליהוה.

15 וחמשת אלפים הנותר ברוחב על פני חמש ועשרים אלף — חול הוא לעיר, למושב ולמגרש; והיתה העיר בתוכו.

16 ואלה מידותיה: פאת צפון ארבעת אלפים וחמש מאות; ופאת נגב ארבעת אלפים וחמש מאות; ומפאת קדים ארבעת אלפים וחמש מאות; ופאת ימה ארבעת אלפים וחמש מאות.

17 והיה מגרש לעיר: לצפון חמישים ומאתיים, ולנגב חמישים ומאתיים, ולקדים חמישים ומאתיים, ולימה חמישים ומאתיים.

18 והנותר באורך לעומת תרומת הקודש — עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה; והיה לעומת תרומת הקודש; והיתה תבואתו ללחם לעובדי העיר.

19 ועובדי העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.

20 כל התרומה — חמש ועשרים אלף בחמש ועשרים אלף; רביעית תרימו את תרומת הקודש, עם אחוזת העיר.

21 והנותר לנשיא, מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר; אל פני חמש ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה; וימה על פני חמש ועשרים אלף על גבול ימה, לעומת חלקים — לנשיא; והיתה תרומת הקודש, ומקדש הבית בתוכו.

22 ומאחוזת הלוויים ומאחוזת העיר, בתוך אשר לנשיא — בין גבול יהודה ובין גבול בנימין — לנשיא יהיה.

23 וליתר השבטים, מפאת קדימה עד פאת ימה — בנימין, אחד.

24 ועל גבול בנימין, מפאת קדימה עד פאת ימה — שמעון, אחד.

25 ועל גבול שמעון, מפאת קדימה עד פאת ימה — יששכר, אחד.

26 ועל גבול יששכר, מפאת קדימה עד פאת ימה — זבולון, אחד.

27 ועל גבול זבולון, מפאת קדימה עד פאת ימה — גד, אחד.

28 ועל גבול גד, אל פאת נגב תימנה, והיה הגבול מתמר, מי מריבת קדש, נחלה, אל הים הגדול.

29 זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל; ואלה מחלקותם, נאום יהוה.

30 ואלה תוצאות העיר: מפאת צפון, חמש מאות וארבעת אלפים מידות.

31 ושערי העיר על שמות שבטי ישראל: שלושה שערים צפונה — שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי אחד.

32 ואל פאת קדימה, חמש מאות וארבעת אלפים; ושלושה שערים: ושער יוסף אחד, שער בנימין אחד, שער דן אחד.

33 ואל פאת נגבה, חמש מאות וארבעת אלפים מידה; ושערים שלושה: שער שמעון אחד, שער יששכר אחד, שער זבולון אחד.

34 פאת ימה, חמש מאות וארבעת אלפים; שלושה שעריהם: שער גד אחד, שער אשר אחד, שער נפתלי אחד.

35 סביב, שמונה עשר אלף; ושם העיר מיום — ישוע־שמה.