ברוך
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/baruch/001.mp3 …).
פרק 1
1 אלה הם דברי הספר אשר כתב ברוך בן־נריה, בן־מעשיה, בן־צדקיה, בן־חסדיה, בן־חלקיה, בבבל,
2 בשנה החמישית, ביום השביעי לחודש, בעת אשר לקחו הכשדים את ירושלים ושרפו אותה באש.
3 ויקרא ברוך את דברי הספר הזה באוזני יכניה בן־יהויקים מלך יהודה, ובאוזני כל העם אשר בא לשמוע את הספר,
4 ובאוזני הגיבורים והנסיכים, ובאוזני הזקנים, ובאוזני כל העם, מקטן ועד גדול, כל היושבים בבבל על נהר סוד.
5 אז בכו, וצמו, והתפללו לפני יהוה;
6 ואספו כסף, איש כפי יכולתו;
7 ושלחו אותו לירושלים אל יהויקים הכהן הגדול, בן־חלקיה בן־שלום, ואל הכהנים, ואל כל העם אשר נמצא עמו בירושלים.
8 באותה עת, ביום העשירי לסיון, לקח ברוך את כלי בית יהוה, אשר הוצאו מן המקדש, להשיבם לארץ יהודה — את כלי הכסף אשר עשה צדקיהו בן־יאשיהו מלך יהודה,
9 אחרי אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל מירושלים את יכניה ואת הנסיכים ואת השבויים ואת הגיבורים ואת עם הארץ, והביאם לבבל.
10 ויאמרו: «הנה שלחנו לכם כסף; וקנו בכסף עולות וחטאות וקטורת, והכינו מנחה, והקריבו על מזבח יהוה אֱלוֹהִים שלנו;
11 והתפללו על חיי נבוכדנצר מלך בבל, ועל חיי בלשצר בנו, למען יהיו ימיהם על הארץ כימי השמים.
12 ויהוה יתן לנו כוח, ויאיר את עינינו, ונחיה בצל נבוכדנצר מלך בבל, ובצל בלשצר בנו, ונעבדם ימים רבים ונמצא חן בעיניהם.
13 והתפללו בעדנו אל יהוה אלוהים שלנו, כי חטאנו ליהוה אלוהים שלנו, ועד היום הזה לא שב אף יהוה וחרונו ממנו.
14 וקראתם את הספר הזה אשר שלחנו לכם, להתוודות בבית יהוה בימי המועדים ובעתות המיועדות.
15 «ואמרתם: ‹הצדקה ליהוה אלוהים שלנו, ולנו בושת הפנים, כיום הזה, לאנשי יהודה וליושבי ירושלים,
16 ולמלכינו ולנסיכינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבותינו,
17 כי חטאנו לפני יהוה,
18 ולא שמענו בקולו, ולא שמענו בקול יהוה אלוהים שלנו, ללכת בחוקות יהוה אשר נתן לפנינו.
19 מן היום אשר הוציא יהוה את אבותינו מארץ מצרים ועד היום הזה, מרדנו ביהוה אלוהים שלנו, והתרשלנו ולא שמענו בקולו.
20 ועל כן דבקו בנו עד היום הזה הרעות והקללה אשר הכריז יהוה על־ידי משה עבדו, בעת הוציאו את אבותינו מארץ מצרים לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.
21 לא שמענו בקול יהוה אלוהים שלנו בכל דברי הנביאים אשר שלח אלינו, אלא הלכנו איש אחר מחשבות לבו הרע, לעבוד אלילים אחרים ולעשות הרע בעיני יהוה אלוהים שלנו.
פרק 2
1 «‹ויקם יהוה את דברו, אשר דיבר עלינו, ועל שופטינו אשר שפטו את ישראל, ועל מלכינו ועל נסיכינו ועל אנשי ישראל ויהודה.
2 תחת כל השמים לא נעשה כדבר אשר עשה בירושלים, ככתוב בתורת משה,
3 לאכול איש את בשר בנו ואיש את בשר בתו.
4 ויתנם לשעבוד תחת כל הממלכות אשר סביבותינו, לחרפה ולשממה בכל העמים אשר סביבותינו, אשר הפיצם יהוה שם.
5 הושפלו ולא הורמו, כי חטאנו ליהוה אלוהים שלנו, ולא שמענו בקולו.
6 «‹הצדקה ליהוה אלוהים שלנו, ולנו ולאבותינו בושת הפנים, כיום הזה.
7 כל הרעות אשר איים עלינו יהוה באו עלינו.
8 ועם זאת לא חילינו את פני יהוה, בשוב איש ממחשבות לבו הרע.
9 וישקוד יהוה על הרעות, ויבא יהוה אותן עלינו, כי צדיק יהוה בכל מעשיו אשר ציווה אותנו לעשות.
10 ועם זאת לא שמענו בקולו, ללכת בחוקות יהוה אשר נתן לפנינו.
11 «‹ועתה, יהוה, אלוהים של ישראל, אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה ובאותות ובמופתים ובכוח גדול ובזרוע נטויה, ועשית לך שם, כיום הזה,
12 חטאנו, רשענו, עוינו, יהוה אלוהים שלנו, בכל משפטיך.
13 ישוב אפך ממנו, כי נשארנו מעטים במספר בין הגויים אשר הפצתנו שם.
14 שמע, יהוה, את תפילתנו ואת תחינתנו, ולמענך הצילנו, ותן לנו חן בעיני אלה אשר הגלונו;
15 למען תדע כל הארץ כי אתה יהוה אלוהים שלנו, כי ישראל וזרעו נקראו בשמך.
16 יהוה, השקף ממשכן קודשך, ושקול אותנו. הטה אוזנך, יהוה, ושמע;
17 פקח עיניך, יהוה, וראה; כי המתים אשר בשאול, אשר נלקחה רוחם מגופם, לא יתנו כבוד וצדקה ליהוה,
18 אלא הנפש המצטערת מאוד, ההולכת כפופה וחלשה, והעיניים הכלות, והנפש הרעבה, יתנו לך כבוד וצדקה, יהוה.
19 כי לא על צדקות אבותינו או מלכינו אנו מביאים לפניך את תפילתנו לרחמים, יהוה אלוהים שלנו.
20 כי שלחת את אפך ואת חרונך עלינו, כאשר דיברת ביד עבדיך הנביאים, לאמור:
21 «כה אמר יהוה: הכפו כתפיכם ועבדו את מלך בבל, ותשבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם.
22 אך אם לא תשמעו בקול יהוה ולא תעבדו את מלך בבל,
23 אשבית מערי יהודה ומסביבות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, וכל הארץ תהיה שממה מאין יושב.»
24 «‹אך לא שמענו בקולך, לעבוד את מלך בבל; ותקם את דבריך, אשר דיברת ביד עבדיך הנביאים, כי יוצאו עצמות מלכינו ועצמות אבותינו מקבריהם;
25 והנה הושלכו לחום היום ולקרח הלילה. הם מתו במצוקה גדולה, ברעב ובחרב ובדבר.
26 ואת הבית אשר נקרא שמך עליו עשית כהיום הזה, בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה.
27 «‹ועם זאת נהגת בנו, יהוה אלוהים שלנו, בכל חסדך ובכל רחמיך הגדולים,
28 כאשר דיברת ביד עבדך משה ביום אשר ציוית אותו לכתוב את תורתך לפני בני ישראל, לאמור,
29 «אם לא תשמעו בקולי, יהפך ההמון הגדול הזה למספר קטן בין הגויים, אשר אפיצם שם.
30 כי ידעתי כי לא ישמעו לי, כי עם קשה־עורף הם. אך בארץ גלותם ישובו אל לבם,
31 וידעו כי אני יהוה אלוהים שלהם. אתן להם לב שומע ואוזניים שומעות;
32 ויהללו אותי בארץ גלותם, ויזכרו את שמי,
33 וישובו מעקשנותם וממעשיהם הרעים; כי יזכרו את דרכי אבותיהם, אשר חטאו לפני יהוה.
34 אשיבם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיהם, לאברהם וליצחק וליעקב, וימשלו בה; ארבה אותם, ולא ימעטו.
35 אכרות להם ברית נצחית להיות אלוהים שלהם והם יהיו עמי; ולא אסיר עוד את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.»
פרק 3
1 «‹יהוה, אלוהים שדי של ישראל, הנפש במצוקה והרוח העייפה זועקות אליך.
2 שמע, יהוה, ורחם, כי חטאנו לפניך.
3 כי אתה יושב לעולם, ואנו אובדים לעולם.
4 יהוה, אלוהים שדי של ישראל, שמע עתה את תפילת מתי ישראל ובני אלה אשר חטאו לפניך, אשר לא שמעו בקול יהוה אלוהים שלהם, ועל כן דבקו בנו הרעות.
5 אל תזכור את עוונות אבותינו, אלא במשבר הזה זכור את כוחך ואת שמך.
6 כי אתה יהוה אלוהים שלנו, ואותך, יהוה, נהלל.
7 כי נתת את יראתך בלבנו למען נקרא בשמך; ונהללך בגלותנו, כי הסרנו מלבנו את כל עוון אבותינו אשר חטאו לפניך.
8 הנה אנחנו היום בגלותנו אשר הפצתנו שם, לחרפה ולקללה ולעונש על כל עוונות אבותינו אשר עזבו את יהוה אלוהים שלנו.‹»
9 שמעו מצוות חיים, ישראל; האזינו, ולמדו חכמה!
10 מה זה, ישראל, מה זה שאתה בארץ אויביך, שאתה נושן בארץ נכריה, שאתה נטמא עם המתים,
11 שאתה נחשב עם היורדים שאולה?
12 עזבת את מקור החכמה.
13 לו הלכת בדרך יהוה, היית יושב בשלום לעולם.
14 למד היכן יש חכמה, היכן יש כוח, היכן יש תבונה, למען תבחין בעת ובעונה אחת היכן יש אריכות ימים, וחיים, היכן יש אור לעיניים, ושלום.
15 מי מצא את מקומה? ומי בא אל אוצרותיה?
16 היכן נסיכי הגויים, והמושלים בחיות הארץ;
17 אלה המשחקים בעוף השמים, והאוגרים כסף וזהב, אשר בטחו בהם בני אדם, ואין קץ לרכושם;
18 אלה החורשים כסף, ודואגים, אשר מעשיהם אינם נמדדים?
19 הם נעלמו וירדו שאולה, ואחרים קמו במקומם.
20 צעירים ראו אור יום, וישבו על הארץ; אך לא למדו את דרך הדעת, ולא הבינו את נתיבותיה, ולא אחזו בה.
21 בניהם תעו רחוק מדרכה.
22 לא נשמעה בכנען, ולא נראתה בתימן;
23 בני הגר, המבקשים תבונה בארץ, סוחרי מרן ותימן, מספרי המשלים ומבקשי התבונה, לא למדו את דרך החכמה, ולא נתנו דעתם לנתיבותיה.
24 ישראל, מה גדול בית יהוה! ומה רחב השטח אשר בבעלותו!
25 הוא גדול ואין לו גבולות; הוא גבוה ואינו נמדד.
26 שם נולדו הענקים, המפורסמים מימי קדם, גדולים בקומה, מומחים במלחמה.
27 לא בחר בהם יהוה, ולא נתן להם את דרך הדעת;
28 ועל כן אבדו כי לא הייתה להם חכמה, אבדו בסכלותם.
29 מי עלה השמימה, ולקחה, והורידה מן העננים?
30 מי עבר את הים, ומצאה, ויקנה אותה בזהב טהור?
31 אין איש יודע את הדרך אליה, או שם לבו לנתיבה.
32 אך היודע את הכול יודע אותה, הוא מצאה בתבונתו. המכין את הארץ לעולם מילא אותה בהמות הולכות על ארבע;
33 השולח את האור, והוא הולך, קרא לו, והוא שמע לו ביראה;
34 הכוכבים זהרו במשמרותיהם, ושמחו; הוא קרא להם, ואמרו: «הננו!» הם זהרו בשמחה לפני עושם.
35 זה אלוהים שלנו; אין אחר נערך אליו!
36 הוא מצא את כל דרך הדעת, ונתנה ליעקב עבדו ולישראל אהובו.
37 אחרי כן נראתה על הארץ וישבה בין בני אדם.
פרק 4
1 היא ספר מצוות יהוה, והתורה הקיימת לעולם. כל האוחזים בה יחיו, והעוזבים אותה ימותו.
2 שוב, יעקב, ואחוז בה; לך לקראת זוהר אורה.
3 אל תתן כבודך לאחר, או יתרונותיך לעם זר.
4 אשרינו, ישראל, כי אנו יודעים מה רצוי ליהוה.
5 חזקו, עמי, זכר ישראל!
6 לא להשמדה נמכרתם לגויים, אלא נמסרתם לאויביכם כי הכעסתם את יהוה.
7 כי הקצפתם את עושכם, בזבחכם לשדים ולא ליהוה.
8 שכחתם את אלוהים הנצחי, אשר גידל אתכם, והצערתם את ירושלים, אשר טיפחה אתכם.
9 כי ראתה את החרון אשר בא עליכם מיהוה, ואמרה: «שמעו, שכנות ציון, יהוה הביא עלי אבל גדול;
10 כי ראיתי את שבות בני ובנותי, אשר הביא עליהם הנצחי.
11 בשמחה גידלתי אותם, אך שלחתי אותם בבכי ובאבל.
12 אל ישמח איש עלי, אלמנה ושכולה מרבים; נשארתי שוממה בגלל חטאי בני, כי סרו מתורת יהוה.
13 לא שמו לב לחוקותיו; לא הלכו בדרכי מצוות יהוה, ולא דרכו בנתיבי מוסר בצדקו.
14 יבואו שכנות ציון; זכרו את שבות בני ובנותי, אשר הביא עליהם הנצחי.
15 כי הביא עליהם גוי ממרחק, גוי חצוף, בלשון זרה, אשר לא כיבד זקן, ולא חמל על ילד.
16 הם הוליכו את בני האלמנה האהובים, ושיכלו את האישה הבודדה מבנותיה.
17 «אך אני, כיצד אוכל לעזור לכם?
18 כי זה אשר הביא עליכם את הרעות האלה יצילכם מיד אויביכם.
19 לכו, בני, לכו; כי נשארתי שוממה.
20 פשטתי את גלימת השלום ולבשתי את שק תחינתי; אצעק אל הנצחי כל ימי.
21 «חזקו, בני, צעקו אל יהוה, והוא יצילכם מכוח ומיד האויב.
22 כי שמתי תקוותי בנצחי להושיעכם, ושמחה באה לי מן הקדוש, בגלל הרחמים אשר יבואו לכם במהרה ממושיעכם הנצחי.
23 כי שלחתי אתכם באבל ובבכי, אך יהוה ישיבכם אלי בשמחה ובצהלה לעולם.
24 כי כשם ששכנות ציון ראו עתה את שבותכם, כך יראו במהרה את תשועתכם מיהוה, אשר תבוא לכם בכבוד גדול ובזוהר הנצחי.
25 בני, סבלו בסבלנות את החרון אשר בא עליכם מיהוה. אויבכם רדף אתכם, אך במהרה תראו את מפלתם ותפסעו על צוואריהם.
26 בני הרכים הלכו בדרכים קשות; הם נלקחו כצאן הנסחף בידי האויב.
27 «חזקו, בני, וצעקו אל יהוה, כי תיזכרו בידי זה אשר הביא זאת עליכם.
28 כי כשם שדעתכם הייתה לתעות מיהוה, שובו בקנאה כפולה פי עשרה לבקשו.
29 כי זה אשר הביא עליכם את הרעות האלה יביא לכם שמחה נצחית עם תשועתכם.»
30 «חזקי, ירושלים, כי זה אשר קרא בשמך ינחמך.
31 אוי לאלה אשר עינו אותך ושמחו במפלתך.
32 אוי לערים אשר בניך שירתו בהן כעבדים; אוי לעיר אשר קיבלה את בניך.
33 כי כשם ששמחה במפלתך וששה על חורבנך, כך תתאבל על שממותה שלה.
34 אסיר ממנה את גאוותה על המונה הרב, ועלבונה יהפך לאבל.
35 כי אש תבוא עליה מן הנצחי לימים רבים, וזמן רב תיושב בידי שדים.
36 הביטי מזרחה, ירושלים, וראי את השמחה הבאה לך מיהוה!
37 הנה בניך באים, אשר שלחת; הם באים, נאספים ממזרח וממערב, בדבר הקדוש, שמחים בכבוד יהוה.»
פרק 5
1 פשטי את בגד אבלך וצערך, ירושלים, ולבשי לעולם את יופי הכבוד מיהוה.
2 לבשי את גלימת הצדקה מיהוה; שימי על ראשך את נזר כבוד הנצחי.
3 כי יהוה יראה את הדרך בכל מקום תחת השמים.
4 כי שמך ייקרא לעולם בידי יהוה: «שלום צדקה וכבוד חסידות.»
5 קומי, ירושלים, עמדי על הגובה והביטי מזרחה, ראי את ילדיך נאספים ממערב וממזרח, בדבר הקדוש, שמחים כי יהוה זכר אותם.
6 כי יצאו ממך ברגל, מובלים בידי אויביהם; אך יהוה ישיבם אליך, נישאים בכבוד, כעל כסא מלוכה.
7 כי יהוה ציווה כי כל הר גבוה והגבעות הנצחיות יושפלו והעמקים ימולאו, לעשות קרקע מישורית, למען ילך ישראל בבטחה בכבוד יהוה.
8 היערות וכל עץ ריחני הצלו על ישראל במצוות יהוה.
9 כי יהוה יוליך את ישראל בשמחה, באור כבודו, ברחמים ובצדקה הבאים ממנו.