שופטים
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/judges/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 ויהי אחרי מות יהושע, וישאלו בני ישראל בישוע, לאמור, מי יעלה לנו אל הכנעני, בתחילה, להילחם בו?
2 ויאמר יֵשׁוּעַ, יהודה יעלה; הנה, נתתי את הארץ בידו.
3 ויאמר יהודה אל שמעון אחיו, עלה עמי בגורלי, ונילחמה בכנעני; וגם אני אלך עמך בגורלך. וילך שמעון עמו.
4 ויעל יהודה; ויתן ישוע את הכנעני ואת הפריזי בידם; ויכו מהם בבזק, עשרת אלפים איש.
5 וימצאו את אדוני־בזק בבזק; וילחמו בו, ויכו את הכנעני ואת הפריזי.
6 וינס אדוני־בזק; וירדפו אחריו, ויאחזו בו, ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו.
7 ויאמר אדוני־בזק, שבעים מלכים, בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצות, היו מלקטים תחת שולחני; כאשר עשיתי, כן שילם לי יהוה. ויביאוהו ירושלים, וימת שם.
8 ובני יהודה נלחמו בירושלים, וילכדו אותה, ויכו אותה לפי חרב, וישלחו את העיר באש.
9 ואחרי כן, ירדו בני יהודה להילחם בכנעני, היושב בהר, ובנגב, ובשפלה.
10 וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון; ושם חברון לפנים, קרית־ארבע; ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי.
11 וילך משם אל יושבי דביר; ושם דביר לפנים, קרית־ספר.
12 ויאמר כלב, אשר יכה את קרית־ספר, ולכדה, ונתתי לו את עכסה בתי לאישה.
13 וילכדה עתניאל בן־קנז, אחי כלב הקטן; ויתן לו את עכסה בתו לאישה.
14 ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה; ותצנח מעל החמור; ויאמר לה כלב, מה לך?
15 ותאמר לו, תנה לי ברכה; כי ארץ הנגב נתתני; ונתתה לי גם גולות מים. ויתן לה כלב את גולות עיליות ואת גולות תחתיות.
16 ובני הקיני, חותן משה, עלו מעיר התמרים עם בני יהודה, אל מדבר יהודה, אשר בנגב ערד; וילכו וישבו עם העם.
17 וילך יהודה עם שמעון אחיו, ויכו את הכנעני יושב צפת, ויחרימו אותה; ויקרא שם העיר חורמה.
18 וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה, ואת אשקלון ואת גבולה, ואת עקרון ואת גבולה.
19 ויהי ישוע עם יהודה; ויורש את יושבי ההר; כי לא הוריש את יושבי העמק, כי רכב ברזל להם.
20 ויתנו לכלב את חברון, כאשר דבר משה; ויורש משם את שלושת בני הענק.
21 ואת היבוסי, יושב ירושלים, לא הורישו בני בנימין; וישב היבוסי עם בני בנימין בירושלים, עד היום הזה.
22 וגם בית יוסף עלו אל בית־אל; וישוע עמהם.
23 ויתירו בית יוסף בבית־אל; ושם העיר לפנים, לוז.
24 ויראו השומרים איש יוצא מן העיר, ויאמרו לו, הראנו נא את מבוא העיר, ועשינו עמך חסד.
25 ויראם את מבוא העיר, ויכו את העיר לפי חרב; ואת האיש ואת כל משפחתו, שלחו.
26 וילך האיש אל ארץ החיתים, ויבן עיר, ויקרא שמה לוז; הוא שמה עד היום הזה.
27 ולא הוריש מנשה את בית־שאן ואת בנותיה, ולא את תענך ואת בנותיה, ולא את יושבי דור ואת בנותיה, ולא את יושבי יבלעם ואת בנותיה, ולא את יושבי מגידו ואת בנותיה; ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת.
28 ויהי, כאשר חזק ישראל, וישימו את הכנעני למס, ולא הוריש הורישו.
29 וגם אפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר; וישב הכנעני בקרבו בגזר.
30 זבולון לא הוריש את יושבי קטרון, ולא את יושבי נהלול; וישב הכנעני בקרבו, ויהיו למס.
31 אשר לא הוריש את יושבי עכו, ולא את יושבי צידון, ולא את אחלב, ולא את אכזיב, ולא את חלבה, ולא את אפיק, ולא את רחוב.
32 וישב האשרי בקרב הכנעני, יושבי הארץ; כי לא הורישו.
33 נפתלי לא הוריש את יושבי בית־שמש, ולא את יושבי בית־ענת; וישב בקרב הכנעני, יושבי הארץ; ויושבי בית־שמש ובית־ענת היו להם למס.
34 וילחצו האמורים את בני דן ההרה; כי לא נתנום לרדת לעמק.
35 ויואל האמורי לשבת בהר־חרס, באילון, ובשעלבים; ותכבד יד בית יוסף, ויהיו למס.
36 וגבול האמורי, ממעלה עקרבים, מן הסלע, ומעלה.
פרק 2
1 ומלאך יהוה עלה מן הגלגל אל בוכים, ויאמר, העליתי אתכם ממצרים, ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם; ואמרתי, לא אפר בריתי עמכם לעולם.
2 וגם אתם, לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת; מזבחותיהם תיתוצו; ולא שמעתם בקולי; מה זאת עשיתם?
3 וגם אמרתי, לא אגרש אותם מפניכם; והיו לכם לצדים, ואליליהם יהיו לכם למוקש.
4 ויהי, כאשר דבר מלאך יהוה את הדברים האלה אל כל בני ישראל, וישא העם את קולו, ויבכו.
5 ויקראו שם המקום ההוא בוכים; ויזבחו שם ליהוה.
6 וכאשר שלח יהושע את העם, וילכו בני ישראל, איש לנחלתו, לרשת את הארץ.
7 ויעבדו העם את יהוה, כל ימי יהושע, וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, אשר ראו את כל מעשה ישוע הגדול, אשר עשה לישראל.
8 וימת יהושע בן־נון, עבד יהוה, בן מאה ועשר שנים.
9 ויקברו אותו בגבול נחלתו, בתמנת־חרס, בהר אפרים, מצפון להר געש.
10 וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיהם; ויקם דור אחר אחריהם, אשר לא ידעו את יהוה, ולא את המעשה אשר עשה לישראל.
11 ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה, ויעבדו את הבעלים.
12 ויעזבו את ישוע, אשר הוציא אותם מארץ מצרים, וילכו אחרי אלילים אחרים, מאליהי העמים אשר סביבותיהם, וישתחוו להם, ויכעיסו את יהוה.
13 ויעזבו את יהוה, ויעבדו לבעל ולעשתרות.
14 ויחר אף יהוה בישראל, ויתנם ביד שוסים, וישוסו אותם; וימכרם ביד אויביהם מסביב, ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם.
15 בכל אשר יצאו, יד יהוה הייתה בם לרעה, כאשר דבר יהוה, וכאשר נשבע יהוה להם; ויצר להם מאוד.
16 ויקם ישוע שופטים, ויושיעום מיד שוסיהם.
17 וגם אל שופטיהם לא שמעו, כי זנו אחרי אלילים אחרים, וישתחוו להם; סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע את מצוות יהוה; לא עשו כן.
18 וכאשר הקים להם ישוע שופטים, והיה ישוע עם השופט, והושיעם מיד אויביהם, כל ימי השופט; כי יינחם ישוע, מנאקתם, מפני לוחציהם ודוחקיהם.
19 ויהי במות השופט, ישובו וישחיתו מאבותם, ללכת אחרי אלילים אחרים, לעבדם ולהשתחוות להם; לא הפילו ממעלליהם, ומדרכם הקשה.
20 ויחר אף יהוה בישראל; ויאמר, יען אשר עברו העם הזה את בריתי, אשר ציוויתי את אבותם, ולא שמעו בקולי;
21 גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם, מן העמים אשר השאיר יהושע במותו;
22 למען לנסות בם את ישראל, השומרים הם את דרך יהוה, ללכת בה, כאשר שמרו אבותם, או לא.
23 וינח יהוה את העמים האלה, לבלתי הורישם מהר; ולא נתנם ביד יהושע.
פרק 3
1 ואלה העמים אשר הניח יהוה, למען לנסות בם את ישראל, את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען;
2 רק למען ידעו דורות בני ישראל, ללמדם מלחמה, רק אשר לפנים לא ידעו אותם;
3 חמשת אדוני הפלשתים, וכל הכנעני, והצידוני, והחיוי, יושב הר הלבנון, מהר בעל־חרמון עד לבוא חמת.
4 ויהיו לנסות בם את ישראל, לדעת, הישמעו את מצוות יהוה, אשר ציווה את אבותם ביד משה.
5 וישבו בני ישראל בקרב הכנעני, החיתי, והאמורי, והפריזי, והחיוי, והיבוסי;
6 ויקחו את בנותיהם להם לנשים, ואת בנותיהם נתנו לבניהם, ויעבדו את אליליהם.
7 ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה, וישכחו את יהוה — את יהוה שלהם — ויעבדו את הבעלים ואת האשרות.
8 ויחר אף יהוה בישראל, וימכרם ביד כושן רשעתים, מלך ארם נהרים; ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים, שמונה שנים.
9 ויזעקו בני ישראל אל ישוע, ויקם ישוע מושיע לבני ישראל, ויושיעם, את עתניאל בן־קנז, אחי כלב הקטן.
10 ותהי עליו רוח יהוה, וישפוט את ישראל, ויצא למלחמה; ויתן ישוע בידו את כושן רשעתים, מלך ארם; ותעז ידו על כושן רשעתים.
11 ותשקוט הארץ ארבעים שנה. וימת עתניאל בן־קנז.
12 ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה; ויחזק יהוה את עגלון מלך מואב על ישראל, על כי עשו את הרע בעיני יהוה.
13 ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק, וילך ויך את ישראל, ויירשו את עיר התמרים.
14 ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב, שמונה עשרה שנה.
15 ויזעקו בני ישראל אל ישוע, ויקם להם ישוע מושיע, את אהוד בן־גרא, בן־הימיני, איש איטר יד ימינו; וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב.
16 ויעש לו אהוד חרב, ולה שני פיות, גומד אורכה; ויחגור אותה תחת מדיו, על ירך ימינו.
17 ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב; ועגלון איש בריא מאוד.
18 ויהי כאשר כילה להקריב את המנחה, וישלח את העם, נושאי המנחה.
19 והוא שב מן הפסילים אשר אצל הגלגל, ויאמר, דבר סתר לי אליך, המלך. ויאמר, הס; ויצאו מעליו כל העומדים עליו.
20 ואהוד בא אליו, והוא יושב בעלית המקרה אשר לו, לבדו; ויאמר אהוד, דבר יהוה לי אליך; ויקם מעל הכיסא.
21 וישלח אהוד את יד שמאלו, ויקח את החרב מעל ירך ימינו, ויתקעה בבטנו;
22 ויבוא גם הניצב אחר הלהב, ויסגור השמן בעד הלהב, כי לא שלף החרב מבטנו; והפרש יצא.
23 ויצא אהוד המסדרונה, ויסגור דלתות העליה בעדו, ונעל.
24 הוא יצא, ועבדיו באו; ויראו, והנה דלתות העליה נעולות; ויאמרו, אך מסיך הוא את רגליו בחדר המקרה.
25 ויחילו עד בוש; והנה, איננו פותח דלתות העליה; ויקחו את המפתח, ויפתחו, והנה, אדונם נופל ארצה מת.
26 ואהוד נמלט בעודם מתמהמהים, והוא עבר את הפסילים, וימלט השעירתה.
27 ויהי בבואו, ויתקע בשופר בהר אפרים, וירדו עמו בני ישראל מן ההר, והוא לפניהם.
28 ויאמר אליהם, רדפו אחרי; כי נתן ישוע את אויביכם, את מואב, בידכם. וירדו אחריו, וילכדו את מעברות הירדן למואב, ולא נתנו איש לעבור.
29 ויכו את מואב בעת ההיא, כעשרת אלפים איש, כל שמן וכל איש חיל; ולא נמלט איש.
30 ותיכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל. ותשקוט הארץ שמונים שנה.
31 ואחריו היה שמגר בן־ענת, ויך את פלשתים, שש מאות איש, במלמד הבקר; ויושע גם הוא את ישראל.
פרק 4
1 ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה, במות אהוד.
2 וימכרם יהוה ביד יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור; ושר צבאו, סיסרא, אשר הוא יושב בחרושת הגויים.
3 ויצעקו בני ישראל אל ישוע; כי תשע מאות רכב ברזל לו, והוא לחץ את בני ישראל בחוזקה, עשרים שנה.
4 ודבורה, אישה נביאה, אשת לפידות, היא שופטת את ישראל בעת ההיא.
5 והיא יושבת תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית־אל, בהר אפרים; ויעלו אליה בני ישראל למשפט.
6 ותשלח ותקרא לברק בן־אבינועם, מקדש נפתלי, ותאמר אליו, הלא ציווה ישוע, צאו ומשכת בהר תבור, ולקחת עמך עשרת אלפים איש, מבני נפתלי ומבני זבולון;
7 ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא, שר צבא יבין, ואת רכבו ואת המונו; ונתתיו בידך.
8 ויאמר אליה ברק, אם תלכי עמי, והלכתי; ואם לא תלכי עמי, לא אלך.
9 ותאמר, הלוך אלך עמך; אך לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך; כי ביד אישה ימכור ישוע את סיסרא. ותקם דבורה, ותלך עם ברק קדשה.
10 ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי קדשה; ויעל ברגליו עשרת אלפים איש; ותעל עמו דבורה.
11 וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חובב חותן משה, ויט אוהלו עד אלון בצענים, אשר את קדש.
12 ויגידו לסיסרא, כי עלה ברק בן־אבינועם הר תבור.
13 ויזעק סיסרא את כל רכבו, תשע מאות רכב ברזל, ואת כל העם אשר איתו, מחרושת הגויים אל נחל קישון.
14 ותאמר דבורה אל ברק, קום; כי זה היום אשר נתן ישוע את סיסרא בידך; הלא ישוע יצא לפניך? וירד ברק מהר תבור, ועשרת אלפים איש אחריו.
15 ויהם ישוע את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה, לפי חרב, לפני ברק; וירד סיסרא מעל המרכבה, וינס ברגליו.
16 וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה, עד חרושת הגויים; ויפול כל מחנה סיסרא לפי חרב; לא נשאר עד אחד.
17 וסיסרא נס ברגליו אל אוהל יעל, אשת חבר הקיני; כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני.
18 ותצא יעל לקראת סיסרא, ותאמר אליו, סורה, אדוני, סורה אלי; אל תירא. ויסר אליה האוהלה, ותכסהו בשמיכה.
19 ויאמר אליה, השקיני נא מעט מים, כי צמאתי. ותפתח את נאוד החלב, ותשקהו, ותכסהו.
20 ושוב אמר אליה, עמוד פתח האוהל; והיה, אם איש יבוא ושאלך, ואמר, יש פה איש? ואמרת, אין.
21 ותיקח יעל, אשת חבר, את יתד האוהל, ותשים את המקבת בידה, ותבוא אליו בלאט, ותתקע את היתד ברקתו, ותצנח בארץ; והוא נרדם ויעף, וימת.
22 והנה, ברק רודף את סיסרא, ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו, לך, ואראך את האיש אשר אתה מבקש. ויבוא אליה, והנה סיסרא נופל מת, והיתד ברקתו.
23 ויכנע ישוע ביום ההוא את יבין מלך כנען, לפני בני ישראל.
24 ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען, עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען.
פרק 5
1 ותשר דבורה, וברק בן־אבינועם, ביום ההוא, לאמור;
2 בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו את ישוע.
3 שמעו, מלכים; האזינו, רוזנים; אנוכי, לישוע, אנוכי אשירה; אזמר לישוע של ישראל.
4 ישוע, בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים.
5 הרים נזלו מפני ישוע, זה סיני, מפני ישוע של ישראל.
6 בימי שמגר בן־ענת, בימי יעל, חדלו אורחות, והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות.
7 חדלו פרזון בישראל, חדלו, עד אשר קמתי, דבורה, קמתי אם בישראל.
8 יבחר אלילים חדשים; אז לחם שערים; אם ייראה מגן ורומח בארבעים אלף בישראל.
9 לבי לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם. ברכו את ישוע.
10 רוכבי אתונות צחורות, יושבי על מדין, והולכי על דרך, שיחו.
11 מקול מחצצים בין משאבים, שם יתנו צדקות ישוע, צדקות ישוע לפרזוניו בישראל; אז ירדו לשערים העם.
12 עורי, עורי, דבורה; עורי, עורי, דברי שיר; קום, ברק, ושבה שביך, בן־אבינועם.
13 אז ירד שריד לאדירים עם; ישוע, ירד לי בגיבורים.
14 מאפרים, שרשם בעמלק; אחריך, בנימין, בעמך; ממכיר ירדו מחוקקים, ומזבולון מושכים בשבט סופר.
15 ושרי ביששכר עם דבורה; ויששכר, כן ברק, בעמק שולח ברגליו. בפלגות ראובן, גדולים חקקי לב.
16 למה ישבת בין המשפתיים, לשמוע שריקות עדרים? לפלגות ראובן, גדולים חקרי לב.
17 גלעד, בעבר הירדן שכן; ודן, למה יגור אוניות? אשר, ישב לחוף ימים, ועל מפרציו ישכון.
18 זבולון, עם חירף נפשו למות, ונפתלי, על מרומי שדה.
19 באו מלכים, נלחמו; אז נלחמו מלכי כנען בתענך, על מי מגידו; בצע כסף לא לקחו.
20 מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא.
21 נחל קישון גרפם, נחל קדומים, נחל קישון. תדרכי, נפשי, עוז.
22 אז הלמו עקבי סוס, מדהרות, דהרות אביריו.
23 אורו מרוז, אמר מלאך יהוה, אורו ארור יושביה; כי לא באו לעזרת ישוע, לעזרת ישוע בגיבורים.
24 תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני; מנשים באוהל תבורך.
25 מים שאל, חלב נתנה; בספל אדירים הקריבה חמאה.
26 ידה ליתד תשלחנה, וימינה להלמות עמלים; והלמה סיסרא, מחצה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו.
27 בין רגליה כרע, נפל, שכב; בין רגליה, כרע, נפל; באשר כרע, שם נפל שדוד.
28 בעד החלון נשקפה, ותיבב, אם סיסרא, בעד האשנב; מדוע בושש רכבו לבוא? מדוע אחרו פעמי מרכבותיו?
29 חכמות שרותיה תענינה; אף היא תשיב אמריה לה;
30 הלא ימצאו, יחלקו שלל; רחם, רחמתיים לראש גבר; שלל צבעים לסיסרא, שלל צבעים רקמה, צבע רקמתיים לצווארי שלל.
31 כן יאבדו כל אויביך, ישוע; ואוהביו, כצאת השמש בגבורתו. ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
פרק 6
1 ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה; ויתנם יהוה ביד מדין, שבע שנים.
2 ותעז יד מדין על ישראל; מפני מדין, עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים, ואת המערות, ואת המצודות.
3 והיה, אם זרע ישראל, ועלה מדין ועמלק ובני קדם, ועלו עליו;
4 ויחנו עליהם, וישחיתו את יבול הארץ, עד בואך עזה, ולא ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור.
5 כי הם ומקניהם יעלו, ובאו, כאוהליהם, ובאו כארבה לרוב; ולהם ולגמליהם אין מספר; ויבואו בארץ לשחתה.
6 וידל ישראל מאוד מפני מדין; ויזעקו בני ישראל אל ישוע.
7 ויהי, כאשר זעקו בני ישראל אל ישוע, על אודות מדין,
8 וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל, ויאמר להם, כה אמר ישוע של ישראל, אנוכי העליתי אתכם ממצרים, ואוציא אתכם מבית עבדים;
9 ואצל אתכם מיד מצרים, ומיד כל לוחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את ארצם;
10 ואומר אליכם, אני יהוה, יהוה שלכם; לא תיראו את אלילי האמורי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם בקולי.
11 ויבוא מלאך יהוה, וישב תחת האלה אשר בעפרה, אשר ליואש האבי־עזרי; וגדעון בנו חובט חיטים בגת, להניס מפני מדין.
12 וירא אליו מלאך יהוה, ויאמר אליו, ישוע עמך, גיבור החיל.
13 ויאמר אליו גדעון, הוי, ישוע שלי, אם ישוע עמנו, למה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו, אשר סיפרו לנו אבותינו, לאמור, הלא ממצרים העלנו ישוע? ועתה נטשנו יהוה, ויתננו בכף מדין.
14 ויפן אליו ישוע, ויאמר, לך בכוחך זה, והושעת את ישראל מכף מדין; הלא שלחתיך?
15 ויאמר אליו, הוי, ישוע שלי, במה אושיע את ישראל? הנה, אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.
16 ויאמר אליו ישוע, כי אהיה עמך, והכית את מדין כאיש אחד.
17 ויאמר אליו, אם נא מצאתי חן בעיניך, ועשית לי אות, שאתה מדבר עמי.
18 אל נא תמוש מזה, עד בואי אליך, והוצאתי את מנחתי, והנחתי לפניך. ויאמר, אנוכי אשב עד שובך.
19 וגדעון בא, ויעש גדי עיזים, ואיפת קמח מצות; הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל תחת האלה, ויגש.
20 ויאמר אליו מלאך יהוה, קח את הבשר ואת המצות, והנח אל הסלע הלז, ואת המרק שפוך. ויעש כן.
21 וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו, ויגע בבשר ובמצות; ותעל האש מן הצור, ותאכל את הבשר ואת המצות; ומלאך יהוה הלך מעיניו.
22 וירא גדעון, כי מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה, ישוע! כי על כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל פנים.
23 ויאמר לו ישוע, שלום לך; אל תירא; לא תמות.
24 ויבן שם גדעון מזבח לישוע, ויקרא לו Jehovahshalom; עד היום הזה, עודנו בעפרת האבי־עזרי.
25 ויהי בלילה ההוא, ויאמר לו ישוע, קח את פר־השור אשר לאביך, ואת הפר השני, בן שבע שנים; והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך, ואת האשרה אשר עליו תכרות;
26 ובנית מזבח לישוע, ישוע שלך, על ראש המעוז הזה, במערכה; ולקחת את הפר השני, והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרות.
27 ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו, ויעש כאשר דבר אליו ישוע; ויהי, כאשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר, מעשות יומם, ויעשה לילה.
28 וישכימו אנשי העיר בבוקר, והנה, ניתוץ מזבח הבעל, והאשרה אשר עליו כרותה, ואת הפר השני הועלה על המזבח הבנוי.
29 ויאמרו, איש אל רעהו, מי עשה את הדבר הזה? וידרשו ויבקשו, ויאמרו, גדעון בן־יואש עשה את הדבר הזה.
30 ויאמרו אנשי העיר אל יואש, הוצא את בנך, וימות; כי ניתץ את מזבח הבעל, וכי כרת את האשרה אשר עליו.
31 ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו, האתם תריבון לבעל? האתם תושיעון אותו? אשר יריב לו, יומת עד הבוקר; אם אליל הוא, ירב לו, כי ניתץ את מזבחו.
32 ויקרא לו ביום ההוא ירובעל, לאמור, ירב בו הבעל, כי ניתץ את מזבחו.
33 וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל.
34 ורוח יהוה לבשה את גדעון; ויתקע בשופר; וייזעק אביעזר אחריו.
35 וישלח מלאכים בכל מנשה, וייזעק גם הוא אחריו; וישלח מלאכים אל אשר ואל זבולון ואל נפתלי, ויעלו לקראתם.
36 ויאמר גדעון אל ישוע, אם תושיע את ישראל בידי, כאשר דברת,
37 הנה אנוכי מציג את גיזת הצמר בגורן; אם טל יהיה על הגיזה לבדה, ועל כל הארץ חורב, וידעתי כי תושיע בידי את ישראל, כאשר דברת.
38 ויהי כן. וישכם ממחרת, ויזר את הגיזה, וימץ טל מן הגיזה, מלוא הספל מים.
39 ויאמר גדעון אל יהוה, אל ייחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא רק הפעם בגיזה; יהי נא חורב על הגיזה לבדה, ועל כל הארץ יהיה טל.
40 ויעש ישוע כן בלילה ההוא; ויהי חורב על הגיזה לבדה, ועל כל הארץ היה טל.
פרק 7
1 וישכם ירובעל, הוא גדעון, וכל העם אשר איתו, ויחנו על עין־חרוד; ומחנה מדין היה לו מצפון, מגבעת המורה בעמק.
2 ויאמר ישוע אל גדעון, רב העם אשר איתך, מלתתי את מדין בידם; פן יתפאר עלי ישראל, לאמור, ידי הושיעה לי.
3 ועתה, קרא נא באוזני העם, לאמור, מי ירא וחרד, ישוב ויצפור מהר הגלעד. וישב מן העם עשרים ושניים אלף, ועשרת אלפים נשארו.
4 ויאמר ישוע אל גדעון, עוד העם רב; הורד אותם אל המים, ואצרפם לך שם; והיה, אשר אומר אליך, זה ילך איתך, הוא ילך איתך; וכל אשר אומר אליך, זה לא ילך איתך, הוא לא ילך.
5 ויורד את העם אל המים; ויאמר ישוע אל גדעון, כל אשר ילוק בלשונו מן המים, כאשר ילוק הכלב, תציג אותו לבד; וכן כל אשר יכרע על ברכיו לשתות.
6 ויהי מספר המלקקים בידם אל פיהם, שלוש מאות איש; וכל יתר העם כרעו על ברכיהם לשתות מים.
7 ויאמר ישוע אל גדעון, בשלוש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם, ונתתי את מדין בידך; וכל העם ילכו, איש למקומו.
8 ויקח העם צידה בידם, ואת שופרותיהם; ואת כל איש ישראל שלח, איש לאוהלו, ובשלוש מאות האיש החזיק; ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק.
9 ויהי בלילה ההוא, ויאמר אליו ישוע, קום, רד אל המחנה; כי נתתיו בידך.
10 ואם ירא אתה לרדת, רד אתה ופורה נערך אל המחנה;
11 ושמעת מה ידברו, ואחרי כן תחזקנה ידיך, וירדת במחנה. וירד הוא ופורה נערו אל קצה החמושים אשר במחנה.
12 ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק כארבה לרוב; ולגמליהם אין מספר, כחול אשר על שפת הים לרוב.
13 ויבוא גדעון, והנה איש מספר לרעהו חלום, ויאמר, הנה חלום חלמתי, והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין, ויבוא עד האוהל, ויכהו ויפול, ויהפכהו למעלה, ונפל האוהל.
14 ויען רעהו ויאמר, אין זאת, בלתי אם חרב גדעון בן־יואש, איש ישראל; נתן ישוע בידו את מדין ואת כל המחנה.
15 ויהי כאשר שמע גדעון את מספר החלום ואת פתרונו, וישתחוו; וישב אל מחנה ישראל, ויאמר, קומו; כי נתן ישוע בידכם את מחנה מדין.
16 ויחץ את שלוש מאות האיש לשלושה ראשים, ויתן שופרות ביד כולם, וכדים ריקים, ולפידים בתוך הכדים.
17 ויאמר אליהם, ממני תראו, וכן תעשו; והנה, בא אני בקצה המחנה, והיה, כאשר אעשה, כן תעשו.
18 ותקעתי בשופר, אני וכל אשר איתי, ותקעתם בשופרות גם אתם, סביבות כל המחנה, ואמרתם, לישוע ולגדעון.
19 ויבוא גדעון, ומאה האיש אשר איתו, בקצה המחנה, ראש האשמורת התיכונה; אך הקם הקימו את השומרים; ויתקעו בשופרות, וניפוץ הכדים אשר בידם.
20 ויתקעו שלושת הראשים בשופרות, וישברו הכדים, ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים, וביד ימינם השופרות לתקוע; ויקראו, חרב לישוע ולגדעון.
21 ויעמדו, איש תחתיו, סביבות המחנה; וירץ כל המחנה, ויריעו, וינוסו.
22 ויתקעו שלוש מאות השופרות, וישם ישוע את חרב איש ברעהו, ובכל המחנה; וינס המחנה עד בית־השיטה, צררתה, עד שפת אבל־מחולה, אצל טבת.
23 ויצעקו איש ישראל מנפתלי ומאשר ומכל מנשה, וירדפו אחרי מדין.
24 ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים, לאמור, רדו לקראת מדין, ולכדו להם את המים, עד בית־ברה והירדן. ויצעקו כל איש אפרים, וילכדו את המים, עד בית־ברה והירדן.
25 וילכדו שני שרי מדין, את עורב ואת זאב; ויהרגו את עורב בצור־עורב, ואת זאב הרגו ביקב־זאב; וירדפו אל מדין; וראש עורב וזאב הביאו אל גדעון, מעבר לירדן.
פרק 8
1 ויאמרו אליו איש אפרים, מה הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדין? ויריבו איתו בחוזקה.
2 ויאמר אליהם, מה עשיתי עתה ככם? הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר.
3 ישוע נתן בידכם את שרי מדין, את עורב ואת זאב; ומה יכילתי לעשות ככם? אז רפתה רוחם מעליו, בדברו את הדבר הזה.
4 ויבוא גדעון הירדנה, עובר הוא ושלוש מאות האיש אשר איתו, עייפים ורודפים.
5 ויאמר לאנשי סוכות, תנו נא כיכרות לחם לעם אשר ברגלי; כי עייפים הם, ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדין.
6 ויאמרו שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לצבאך לחם?
7 ויאמר גדעון, לכן, כאשר ייתן ישוע את זבח ואת צלמונע בידי, ודשתי את בשרכם את קוצי המדבר ואת הברקנים.
8 ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות.
9 ויאמר גם לאנשי פנואל, לאמור, בשובי בשלום, אתוץ את המגדל הזה.
10 וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עמהם, כחמשת עשר אלף, כל הנותרים מכל מחנה בני קדם; והנופלים מאה ועשרים אלף איש, שולף חרב.
11 ויעל גדעון דרך השכוני אוהל, מקדם לנובח ויגבהה, ויך את המחנה; והמחנה היה בטח.
12 וינוסו זבח וצלמונע, וירדוף אחריהם; וילכוד את שני מלכי מדין, את זבח ואת צלמונע, וכל המחנה החריד.
13 וישב גדעון בן־יואש מן המלחמה, מלפני עלות השמש.
14 וילכוד נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את שרי סוכות ואת זקניה, שבעים ושבעה איש.
15 ויבוא אל אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע, אשר חירפתם אותי, לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך העייפים לחם?
16 ויקח את זקני העיר, ואת קוצי המדבר ואת הברקנים, ויודע בהם את אנשי סוכות.
17 ואת מגדל פנואל נתץ, ויהרוג את אנשי העיר.
18 ויאמר אל זבח ואל צלמונע, איפה האנשים אשר הרגתם בתבור? ויאמרו, כמוך כמוהם; אחד, כתואר בני המלך.
19 ויאמר, אחי, בני אמי, הם; חי יהוה, לו החייתם אותם, לא הרגתי אתכם.
20 ויאמר ליתר, בכורו, קום, הרוג אותם. ולא שלף הנער את חרבו, כי ירא, כי עודנו נער.
21 ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה, ופגע בנו; כי כאיש, גבורתו. ויקם גדעון, ויהרוג את זבח ואת צלמונע, ויקח את השהרונים אשר בצווארי גמליהם.
22 ויאמרו איש ישראל אל גדעון, משול בנו, גם אתה, גם בנך, גם בן־בנך; כי הושעתנו מיד מדין.
23 ויאמר אליהם גדעון, לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם; יהוה ימשול בכם.
24 ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה; תנו לי, איש, נזם שללו. כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.
25 ויאמרו, נתון ניתן. ויפרשו את השמלה, וישליכו שמה, איש, נזם שללו.
26 ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע מאות זהב; לבד מן השהרונים, והנטיפות, ובגדי הארגמן אשר על מלכי מדין, ולבד מן הענקים אשר בצווארי גמליהם.
27 ויעש אותו גדעון לאפוד, ויצג אותו בעירו, בעפרה; ויזנו כל ישראל אחריו שם; ויהי לגדעון ולביתו למוקש.
28 ויכנע מדין לפני בני ישראל, ולא יספו לשאת ראשם. ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון.
29 וילך ירובעל בן־יואש, וישב בביתו.
30 ויהיו לו שבעים בנים, יוצאי ירכו; כי נשים רבות היו לו.
31 ופילגשו אשר בשכם, גם היא ילדה לו בן, וישם את שמו אבימלך.
32 וימת גדעון בן־יואש בשיבה טובה, וייקבר בקבר יואש אביו, בעפרה של האבי־עזרי.
33 ויהי כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים, וישימו להם את בעל־ברית לאליל.
34 ולא זכרו בני ישראל את ישוע, ישוע שלהם, אשר הציל אותם מיד כל אויביהם מסביב;
35 ולא עשו חסד עם בית ירובעל־גדעון, ככל הטובה אשר עשה עם ישראל.
פרק 9
1 וילך אבימלך בן־ירובעל שכמה אל אחי אמו, וידבר אליהם ואל כל משפחת בית אבי אמו, לאמור;
2 דברו נא באוזני כל בעלי שכם, מה טוב לכם, המשול בכם שבעים איש, כל בני ירובעל, אם משול בכם איש אחד? וזכרתם, כי עצמכם ובשרכם אני.
3 וידברו אחי אמו עליו באוזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה; ויט לבם אחרי אבימלך, כי אמרו, אחינו הוא.
4 ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל־ברית; וישכור בהם אבימלך אנשים ריקים ופוחזים, וילכו אחריו.
5 ויבוא בית אביו עפרתה, ויהרוג את אחיו, בני ירובעל, שבעים איש, על אבן אחת; וייוותר יותם, בן ירובעל הקטן, כי נחבא.
6 ויאספו כל בעלי שכם וכל בית מלוא, וילכו, וימליכו את אבימלך למלך, אצל מצב אלון אשר בשכם.
7 ויגידו ליותם, וילך ויעמוד בראש הר גריזים, וישא קולו, ויקרא, ויאמר להם, שמעו אלי, בעלי שכם, וישמע אליכם יהוה.
8 הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך; ויאמרו לזית, מלכה עלינו.
9 ויאמר להם הזית, החדלתי את דשני, אשר בי יכבדו יהוה ואנשים, והלכתי לנוע על העצים?
10 ויאמרו העצים לתאנה, לכי, את מלכי עלינו.
11 ותאמר להם התאנה, החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה, והלכתי לנוע על העצים?
12 ויאמרו העצים לגפן, לכי, את מלכי עלינו.
13 ותאמר להם הגפן, החדלתי את תירושי, המשמח יהוה ואנשים, והלכתי לנוע על העצים?
14 ויאמרו כל העצים אל האטד, לך, אתה מלוך עלינו.
15 ויאמר האטד אל העצים, אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם, בואו, חסו בצלי; ואם אין, תצא אש מן האטד, ותאכל את ארזי הלבנון.
16 ועתה, אם באמת ובתמים עשיתם, ותמליכו את אבימלך, ואם טובה עשיתם עם ירובעל ועם ביתו, ואם כגמול ידיו עשיתם לו;
17 אשר נלחם אבי עליכם, וישלך את נפשו מנגד, ויצל אתכם מיד מדין;
18 ואתם קמתם על בית אבי היום, ותהרגו את בניו, שבעים איש, על אבן אחת, ותמליכו את אבימלך, בן־אמתו, על בעלי שכם, כי אחיכם הוא;
19 אם באמת ובתמים עשיתם עם ירובעל ועם ביתו היום הזה, שמחו באבימלך, וישמח גם הוא בכם;
20 ואם אין, תצא אש מאבימלך, ותאכל את בעלי שכם ואת בית מלוא; ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא, ותאכל את אבימלך.
21 וינס יותם, ויברח, וילך בארה, וישב שם, מפני אבימלך אחיו.
22 וישר אבימלך על ישראל שלוש שנים.
23 וישלח יהוה רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם; ויבגדו בעלי שכם באבימלך;
24 לבוא חמס שבעים בני ירובעל, ודמם לשום על אבימלך אחיהם, אשר הרגם, ועל בעלי שכם, אשר חיזקו את ידיו להרוג את אחיו.
25 וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים, ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך; ויוגד לאבימלך.
26 ויבוא געל בן־עבד ואחיו, ויעברו בשכם; ויבטחו בו בעלי שכם.
27 ויצאו השדה, ויבצרו את כרמיהם, וידרכו, ויעשו הילולים, ויבואו בית אלילם, ויאכלו וישתו, ויקללו את אבימלך.
28 ויאמר געל בן־עבד, מי אבימלך, ומי שכם, כי נעבדנו? הלא בן־ירובעל, וזבול פקידו; עבדו את אנשי חמור, אבי שכם; ומדוע נעבדנו אנחנו?
29 והלוואי ביהוה, ויהי העם הזה בידי, ואסירה את אבימלך. ויאמר לאבימלך, רבה צבאך, וצא.
30 וישמע זבול, שר העיר, את דברי געל בן־עבד; וייחר אפו.
31 וישלח מלאכים אל אבימלך בתרמה, לאמור, הנה געל בן־עבד ואחיו באים שכמה, והנה הם צרים את העיר עליך;
32 ועתה, קום לילה, אתה והעם אשר איתך, וארוב בשדה;
33 והיה בבוקר, כזרח השמש, תשכים ופשטת על העיר; והנה, הוא והעם אשר איתו יוצאים אליך, ועשית לו כאשר תמצא ידך.
34 ויקם אבימלך, וכל העם אשר עמו, לילה, ויארבו על שכם, ארבעה ראשים.
35 ויצא געל בן־עבד, ויעמוד פתח שער העיר; ויקם אבימלך והעם אשר איתו מן המארב.
36 וירא געל את העם, ויאמר אל זבול, הנה עם יורד מראשי ההרים. ויאמר אליו זבול, את צל ההרים אתה רואה כאנשים.
37 ויסף עוד געל לדבר, ויאמר, הנה עם יורדים מעם טבור הארץ, וראש אחד בא מדרך אלון מעוננים.
38 ויאמר אליו זבול, איה אפוא פיך, אשר תאמר, מי אבימלך, כי נעבדנו? הלא זה העם אשר מאסת בו; צא נא עתה, והילחם בו.
39 ויצא געל לפני בעלי שכם, וילחם באבימלך.
40 וירדפהו אבימלך, וינס מפניו; ויפלו חללים רבים, עד פתח השער.
41 וישב אבימלך בארומה; ויגרש זבול את געל ואת אחיו, משבת בשכם.
42 ויהי ממחרת, ויצא העם השדה; ויגידו לאבימלך.
43 ויקח את העם, ויחצם לשלושה ראשים, ויארוב בשדה; וירא, והנה העם יוצא מן העיר, ויקם עליהם ויכם.
44 ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר; ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה, ויכום.
45 ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא; וילכוד את העיר, ואת העם אשר בה הרג, ויתוץ את העיר, ויזרענה מלח.
46 וישמעו כל בעלי מגדל שכם, ויבואו אל צריח בית־אליל ברית.
47 ויוגד לאבימלך, כי התקבצו כל בעלי מגדל שכם.
48 ויעל אבימלך הר צלמון, הוא וכל העם אשר איתו; ויקח אבימלך את הקרדומות בידו, ויכרות שוכת עצים, וישאנה, וישם על שכמו; ויאמר אל העם אשר עמו, מה ראיתם עשיתי, מהרו, עשו כמוני.
49 ויכרתו גם כל העם, איש שוכתו, וילכו אחרי אבימלך, וישימו על הצריח, ויציתו עליהם את הצריח באש; וימותו גם כל אנשי מגדל שכם, כאלף איש ואישה.
50 וילך אבימלך אל תבץ, ויחן בתבץ, וילכדנה.
51 ומגדל עוז היה בתוך העיר, וינוסו שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר, ויסגרו בעדם, ויעלו על גג המגדל.
52 ויבוא אבימלך אל המגדל, וילחם בו; ויגש עד פתח המגדל, לשורפו באש.
53 ותשלך אישה אחת פלח רכב על ראש אבימלך, ותרוצץ את גולגולתו.
54 ויקרא מהרה אל הנער, נושא כליו, ויאמר לו, שלוף חרבך, ומותתני, פן יאמרו עלי, אישה הרגתהו. וידקרהו נערו, וימת.
55 ואת רעת אבימלך אשר עשה, וישב עליה אל אביו, והנה קללת יותם בן־ירובעל עליה.
56 וישב יהוה את רעת אבימלך, אשר עשה לאביו, להרוג את שבעים אחיו;
57 ואת כל רעת אנשי שכם, השיב יהוה בראשם; ועליהם באה קללת יותם בן־ירובעל.
פרק 10
1 ואחרי אבימלך, קם להושיע את ישראל תולע בן־פואה, בן־דודו, איש יששכר; והוא יושב בשמיר, בהר אפרים.
2 וישפוט את ישראל עשרים ושלוש שנה; וימת, וייקבר בשמיר.
3 ואחריו קם יאיר הגלעדי; וישפוט את ישראל עשרים ושתיים שנה.
4 ויהיו לו שלושים בנים, רוכבים על שלושים עיירים, ושלושים ערים להם; להם יקראו חוות יאיר, עד היום הזה, אשר בארץ הגלעד.
5 וימת יאיר, וייקבר בקמון.
6 ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה, ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ואת אלילי ארם, ואת אלילי צידון, ואת אלילי מואב, ואת אלילי בני עמון, ואת אלילי פלשתים; ויעזבו את יהוה, ולא עבדוהו.
7 ויחר אף יהוה בישראל, וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון.
8 וירעצו וירצצו את בני ישראל בשנה ההיא; שמונה עשרה שנה, את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן, בארץ האמורי, אשר בגלעד.
9 ויעברו בני עמון את הירדן, להילחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים; ויצר לישראל מאוד.
10 ויזעקו בני ישראל אל ישוע, לאמור, חטאנו לך, כי עזבנו את יהוה שלנו, וגם עבדנו את הבעלים.
11 ויאמר ישוע אל בני ישראל, הלא ממצרים ומן האמורי ומן בני עמון ומן פלשתים — הושעתי אתכם?
12 הצידונים גם כן, ועמלק ומעון, לחצו אתכם, ותצעקו אלי, ואושעכם מידם.
13 ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלילים אחרים; לכן לא אוסיף להושיע אתכם.
14 לכו, וזעקו אל האלילים אשר בחרתם בהם; המה יושיעו לכם בעת צרתכם.
15 ויאמרו בני ישראל אל ישוע, חטאנו; עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך; אך הצילנו נא, היום הזה.
16 ויסירו את האלילים הנכרים מקרבם, ויעבדו את ישוע; ותקצר נפשו בעמל ישראל.
17 ויצעקו בני עמון, ויחנו בגלעד; ויאספו בני ישראל, ויחנו במצפה.
18 ויאמרו העם, שרי גלעד, איש אל רעהו, מי האיש אשר יחל להילחם בבני עמון? הוא יהיה לראש לכל יושבי גלעד.
פרק 11
1 ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל, והוא בן אישה זונה; ויולד גלעד את יפתח.
2 ותלד אשת גלעד לו בנים; ויגדלו בני האישה, ויגרשו את יפתח, ויאמרו לו, לא תנחל בבית אבינו, כי בן אישה אחרת אתה.
3 ויברח יפתח מפני אחיו, וישב בארץ טוב; וילקטו אל יפתח אנשים ריקים, ויצאו עמו.
4 ויהי מימים, וילחמו בני עמון עם ישראל.
5 ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל, וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב;
6 ויאמרו ליפתח, לך, והיית לנו לקצין, ונילחמה בבני עמון.
7 ויאמר יפתח לזקני גלעד, הלא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי; ומדוע באתם אלי עתה, כאשר צר לכם?
8 ויאמרו זקני גלעד אל יפתח, לכן, עתה שבנו אליך, והלכת עמנו, ונלחמת בבני עמון, והיית לנו לראש, לכל יושבי גלעד.
9 ויאמר יפתח אל זקני גלעד, אם משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון, ונתן ישוע אותם לפני, אנוכי אהיה לכם לראש.
10 ויאמרו זקני גלעד אל יפתח, יהוה יהיה שומע בינינו, אם לא כדברך כן נעשה.
11 וילך יפתח עם זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין; וידבר יפתח את כל דבריו לפני יהוה במצפה.
12 וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון, לאמור, מה לי ולך, כי באת אלי להילחם בארצי?
13 ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח, כי לקח ישראל את ארצי, בעלותו ממצרים, מארנון ועד היבוק ועד הירדן; ועתה, השב אתהן בשלום.
14 ויסף עוד יפתח, וישלח מלאכים אל מלך בני עמון;
15 ויאמר לו, כה אמר יפתח, לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון;
16 כי בעלותם ממצרים, וילך ישראל במדבר עד ים־סוף, ויבוא קדשה;
17 וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום, לאמור, אעברה נא בארצך; ולא שמע מלך אדום. וגם אל מלך מואב שלח, ולא אבה; וישב ישראל בקדש.
18 וילך במדבר, ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ויבוא ממזרח שמש לארץ מואב, ויחנו בעבר ארנון, ולא באו בגבול מואב; כי ארנון גבול מואב.
19 וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי, מלך חשבון, ויאמר לו ישראל, נעברה נא בארצך, עד מקומי.
20 ולא האמין סיחון את ישראל לעבור בגבולו; ויאסוף סיחון את כל עמו, ויחנו ביהצה, וילחם עם ישראל.
21 ויתן ישוע של ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל, ויכום; ויירש ישראל את כל ארץ האמורי, יושבי הארץ ההיא.
22 ויירשו את כל גבול האמורי, מארנון ועד היבוק, ומן המדבר ועד הירדן.
23 ועתה, ישוע של ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל, ואתה תירשנו?
24 האם לא את אשר יורישך כמוש, אלילך, תירש? וכל אשר הוריש ישוע, ישוע שלנו, מפנינו, אותו נירש.
25 ועתה, הטוב טוב אתה מבלק בן־ציפור, מלך מואב? הרוב רב עם ישראל, אם נלחום נלחם בם?
26 בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה, ובערוער ובבנותיה, ובכל הערים אשר על ידי ארנון, שלוש מאות שנה; ומדוע לא הצלתם בעת ההיא?
27 ואנוכי לא חטאתי לך, ואתה עושה עמדי רעה, להילחם בי; ישפוט יהוה, השופט, היום, בין בני ישראל ובין בני עמון.
28 ולא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח, אשר שלח אליו.
29 ותהי על יפתח רוח יהוה, ויעבור את הגלעד ואת מנשה, ויעבור את מצפה גלעד, וממצפה גלעד עבר בני עמון.
30 וידר יפתח נדר ליהוה, ויאמר, אם נתון תיתן את בני עמון בידי,
31 והיה, היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום מבני עמון, והיה ליהוה, והעליתיהו עולה.
32 ויעבור יפתח אל בני עמון, להילחם בם; ויתנם ישוע בידו.
33 ויכם ממערוער ועד בואך מנית, עשרים עיר, ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאוד; ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל.
34 ויבוא יפתח המצפה אל ביתו, והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות; והיא יחידה, אין לו ממנה בן או בת.
35 ויהי כראותו אותה, ויקרע את בגדיו, ויאמר, אהה, בתי! הכרע הכרעתני, ואת היית בעוכרי; ואנוכי פציתי פי אל יהוה, ולא אוכל לשוב.
36 ותאמר אליו, אבי, פצתה את פיך אל יהוה, עשה לי כאשר יצא מפיך; אחרי אשר עשה לך ישוע נקמות מאויביך, מבני עמון.
37 ותאמר אל אביה, ייעשה לי הדבר הזה; הרפה ממני חודשיים, ואלכה וירדתי על ההרים, ואבכה על בתולי, אנוכי ורעותי.
38 ויאמר, לכי. וישלח אותה חודשיים; ותלך, היא ורעותיה, ותבכה על בתוליה על ההרים.
39 ויהי מקץ חודשיים, ותשב אל אביה, ויעש לה את נדרו אשר נדר; והיא לא ידעה איש. ותהי חוק בישראל;
40 מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי, ארבעה ימים בשנה.
פרק 12
1 ויצעקו איש אפרים, ויעברו צפונה, ויאמרו ליפתח, מדוע עברת להילחם בבני עמון, ולנו לא קראת ללכת עמך? ביתך נשרוף עליך באש.
2 ויאמר יפתח אליהם, איש ריב הייתי, אני ועמי, בבני עמון, מאוד; ואזעק אתכם, ולא הושעתם אותי מידם.
3 ואראה כי אינך מושיע, ואשימה נפשי בכפי, ואעברה אל בני עמון, ויתנם ישוע בידי; ומדוע עליתם אלי היום הזה, להילחם בי?
4 ויקבוץ יפתח את כל אנשי גלעד, וילחם באפרים; ויכו אנשי גלעד את אפרים, כי אמרו, פליטי אפרים אתם; גלעד בתוך אפרים, בתוך מנשה.
5 וילכוד גלעד את מעברות הירדן לאפרים; והיה, כי יאמרו פליטי אפרים, אעברה, ויאמרו לו אנשי גלעד, האפרתי אתה? ויאמר, לא.
6 ויאמרו לו, אמור נא שיבולת, ויאמר סיבולת, ולא יכין לדבר כן; ויאחזו בו, וישחטוהו אל מעברות הירדן. ויפול בעת ההיא מאפרים ארבעים ושניים אלף.
7 וישפוט יפתח את ישראל שש שנים. וימת יפתח הגלעדי, וייקבר בערי גלעד.
8 וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית־לחם.
9 ויהיו לו שלושים בנים, ושלושים בנות שלח החוצה, ושלושים בנות הביא לבניו מן החוץ. וישפוט את ישראל שבע שנים.
10 וימת אבצן, וייקבר בבית־לחם.
11 וישפוט אחריו את ישראל אלון הזבולוני; וישפוט את ישראל עשר שנים.
12 וימת אלון הזבולוני, וייקבר באילון, בארץ זבולון.
13 וישפוט אחריו את ישראל עבדון בן־הלל הפרעתוני.
14 ויהיו לו ארבעים בנים ושלושים בני בנים, רוכבים על שבעים עיירים. וישפוט את ישראל שמונה שנים.
15 וימת עבדון בן־הלל הפרעתוני, וייקבר בפרעתון, בארץ אפרים, בהר העמלקי.
פרק 13
1 ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה; ויתנם יהוה ביד פלשתים, ארבעים שנה.
2 ויהי איש אחד מצרעה, ממשפחת הדני, ושמו מנוח; ואשתו עקרה, ולא ילדה.
3 וירא מלאך יהוה אל האישה, ויאמר אליה, הנה נא את עקרה, ולא ילדת; והרית, וילדת בן.
4 ועתה, הישמרי נא, ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא.
5 כי הנך הרה, ויולדת בן; ומורה לא יעלה על ראשו; כי נזיר יהיה הנער ליהוה, מן הבטן; והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.
6 ותבוא האישה, ותאמר לאישה, לאמור, איש יהוה בא אלי, ומראהו כמראה מלאך יהוה, נורא מאוד; ולא שאלתיו, מאין הוא, ואת שמו לא הגיד לי.
7 ויאמר לי, הנך הרה, ויולדת בן; ועתה, אל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טומאה; כי נזיר יהיה הנער ליהוה, מן הבטן עד יום מותו.
8 ויעתר מנוח אל יהוה, ויאמר, הוי, אלוהים שלי, איש יהוה אשר שלחת, יבוא נא עוד אלינו, ויורנו מה נעשה לנער היוולד.
9 וישמע יהוה בקול מנוח; ויבוא מלאך יהוה עוד אל האישה, והיא יושבת בשדה; ומנוח אישה אין עמה.
10 ותמהר האישה, ותרץ, ותגד לאישה, ותאמר אליו, הנה נראה אלי האיש, אשר בא ביום אלי.
11 ויקם מנוח, וילך אחרי אשתו, ויבוא אל האיש, ויאמר לו, האתה האיש אשר דברת אל האישה? ויאמר, אני.
12 ויאמר מנוח, עתה יבוא דברך; מה יהיה משפט הנער ומעשהו?
13 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח, מכל אשר אמרתי אל האישה, תישמר.
14 מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל, ויין ושכר אל תשת, וכל טומאה אל תאכל; כל אשר ציוויתיה, תשמור.
15 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה, נעצרה נא אותך, ונעשה לפניך גדי עיזים.
16 ויאמר מלאך יהוה אל מנוח, אם תעצרני, לא אוכל בלחמך; ואם תעשה עולה, ליהוה תעלנה. כי לא ידע מנוח, כי מלאך יהוה הוא.
17 ויאמר מנוח אל מלאך יהוה, מי שמך? כי יבוא דברך, וכיבדנוך.
18 ויאמר לו מלאך יהוה, למה זה תשאל לשמי? והוא פלא.
19 ויקח מנוח את גדי העיזים ואת המנחה, ויעל על הצור ליהוה; ומפליא לעשות, ומנוח ואשתו רואים.
20 ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמיימה, ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח; ומנוח ואשתו רואים, ויפלו על פניהם ארצה.
21 ולא יסף עוד מלאך יהוה להיראות אל מנוח ואל אשתו. אז ידע מנוח, כי מלאך יהוה הוא.
22 ויאמר מנוח אל אשתו, מות נמות, כי את ישוע ראינו.
23 ותאמר לו אשתו, לו חפץ יהוה להמיתנו, לא לקח מידנו עולה ומנחה, ולא הראנו את כל אלה, וכעת לא השמיענו כזאת.
24 ותלד האישה בן, ותקרא את שמו שמשון; ויגדל הנער, ויברכהו יהוה.
25 ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאל.
פרק 14
1 וירד שמשון תמנתה, וירא אישה בתמנת, מבנות פלשתים.
2 ויעל, ויגד לאביו ולאמו, ויאמר, אישה ראיתי בתמנת, מבנות פלשתים; ועתה, קחו אותה לי לאישה.
3 ויאמר לו אביו ואמו, האין בבנות אחיך ובכל עמי אישה, כי אתה הולך לקחת אישה מפלשתים הערלים? ויאמר שמשון אל אביו, אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני.
4 ואביו ואמו לא ידעו, כי מישוע היא, כי תואנה הוא מבקש מפלשתים; ובעת ההיא, פלשתים מושלים בישראל.
5 וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה; ויבואו עד כרמי תמנתה, והנה כפיר אריות שואג לקראתו.
6 ותצלח עליו רוח יהוה, וישסעהו כשסע הגדי, ומאומה אין בידו; ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה.
7 וירד, וידבר לאישה; ותישר בעיני שמשון.
8 וישב מימים לקחתה, ויסר לראות את מפלת האריה; והנה עדת דבורים בגוויית האריה, ודבש.
9 וירדהו אל כפיו, וילך הלוך ואכול, וילך אל אביו ואל אמו, ויתן להם, ויאכלו; ולא הגיד להם, כי מגוויית האריה רדה הדבש.
10 וירד אביהו אל האישה; ויעש שם שמשון משתה, כי כן יעשו הבחורים.
11 ויהי כראותם אותו, ויקחו שלושים מרעים, ויהיו איתו.
12 ויאמר להם שמשון, אחודה נא לכם חידה; אם הגד תגידו אותה לי, שבעת ימי המשתה, ומצאתם, ונתתי לכם שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים;
13 ואם לא תוכלו להגיד לי, ונתתם אתם לי שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים. ויאמרו לו, חוד חידתך, ונשמענה.
14 ויאמר להם, מהאוכל יצא מאכל, ומעז יצא מתוק. ולא יכלו להגיד את החידה, שלושת ימים.
15 ויהי ביום השביעי, ויאמרו לאשת שמשון, פתי את אישך, ויגד לנו את החידה; פן נשרוף אותך ואת בית אביך באש; הלזמום אותנו קראתם לנו? הלא?
16 ותבך אשת שמשון עליו, ותאמר, רק שנאתני, ולא אהבתני; חידה חדת לבני עמי, ולי לא הגדתה. ויאמר לה, הנה, לאבי ולאמי לא הגדתי, ולך אגיד?
17 ותבך עליו שבעת ימי המשתה; ויהי ביום השביעי, ויגד לה, כי הציקתהו; ותגד את החידה לבני עמה.
18 ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי, בטרם תבוא השמש, מה מתוק מדבש? ומה עז מארי? ויאמר להם, לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי.
19 ותצלח עליו רוח יהוה, וירד אשקלון, ויך מהם שלושים איש, ויקח את חליצותיהם, ויתן את החליפות למגידי החידה. וייחר אפו, ויעל בית אביהו.
20 ותהי אשת שמשון למרעהו, אשר ריעה לו.
פרק 15
1 ויהי אחרי כן, וילך שמשון ויקצור חיטים; ויבוא אל אשתו בגדי עיזים, ויאמר, אבואה אל אשתי החדרה. ולא נתנו אביה לבוא.
2 ויאמר אביה, אמור אמרתי, כי שנוא שנאתה, ואתננה למרעך; הלא אחותה הקטנה טובה ממנה, תהי נא לך תחתיה.
3 ויאמר להם שמשון, נקיתי הפעם מפלשתים, כי עושה אני עמהם רעה.
4 וילך שמשון, וילכוד שלוש מאות שועלים, ויקח לפידים, ויפן זנב אל זנב, וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך.
5 ויבער אש בלפידים, וישלח בערמות פלשתים; ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית.
6 ויאמרו פלשתים, מי עשה זאת? ויאמרו, שמשון, חתן התמני, כי לקח את אשתו, ויתנה למרעהו. ויעלו פלשתים, וישרפו אותה ואת אביה באש.
7 ויאמר להם שמשון, אם תעשו כזאת, כי אם נקמתי בכם, ואחרי כן אחדל.
8 ויכם שוק על ירך, מכה גדולה; וירד וישב בעיל סלע עיטם.
9 ויעלו פלשתים, ויחנו ביהודה, וינטשו בלחי.
10 ויאמרו איש יהודה, למה עליתם עלינו? ויאמרו, לאסור את שמשון עלינו, לעשות לו, כאשר עשה לנו.
11 וירדו שלושת אלפים איש מיהודה אל עיל סלע עיטם, ויאמרו לשמשון, הלא ידעת, כי מושלים בנו פלשתים? ומה זאת עשית לנו? ויאמר להם, כאשר עשו לי, כן עשיתי להם.
12 ויאמרו לו, לאסרך ירדנו, לתתך ביד פלשתים. ויאמר להם שמשון, הישבעו לי, פן תפגעו בי אתם.
13 ויאמרו לו, לאמור, לא, כי אסור נאסרך, ונתנוך בידם; והמת לא נמיתך. ויאסרוהו בשניים עבותים חדשים, ויעלוהו מן הסלע.
14 הוא בא עד לחי, ופלשתים הריעו לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה, ויהיו העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש, וימסו אסוריו מעל ידיו.
15 וימצא לחי חמור טריה, וישלח ידו ויקחה, ויך בה אלף איש.
16 ויאמר שמשון, בלחי החמור, חמור חמרתים; בלחי החמור, הכיתי אלף איש.
17 ויהי ככלותו לדבר, וישלך הלחי מידו; ויקרא שמה, רמת לחי.
18 ויצמא מאוד, ויקרא אל ישוע, ויאמר, אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת; ועתה אמות בצמא, ונפלתי ביד הערלים?
19 ויבקע ישוע את המכתש אשר בלחי, ויצאו ממנו מים, וישת, ותשב רוחו, ויחי; על כן קרא שמה עין־הקורא, אשר בלחי, עד היום הזה.
20 וישפוט את ישראל, בימי פלשתים, עשרים שנה.
פרק 16
1 וילך שמשון עזתה, וירא שם אישה זונה, ויבוא אליה.
2 ויאמר לעזתים, לאמור, בא שמשון הנה; ויסובו, ויארבו לו כל הלילה בשער העיר, ויתחרשו כל הלילה, לאמור, עד אור הבוקר, והרגנוהו.
3 וישכב שמשון עד חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה, ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות, ויסעם עם הבריח, וישם על כתפיו, ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון.
4 ויהי אחרי כן, ויאהב אישה בנחל שורק, ושמה דלילה.
5 ויעלו אליה אדוני פלשתים, ויאמרו לה, פתי אותו, וראי, במה כוחו גדול, ובמה נוכל לו, ואסרנוהו לענותו; ונתנו לך, איש, אלף ומאה כסף.
6 ותאמר דלילה אל שמשון, הגידה נא לי, במה כוחך גדול, ובמה תיאסר לענותך?
7 ויאמר אליה שמשון, אם יאסרוני בשבעה יתרים לחים, אשר לא חורבו, וחליתי, והייתי כאחד האדם.
8 ויעלו לה אדוני פלשתים שבעה יתרים לחים, אשר לא חורבו; ותאסרהו בהם.
9 והאורב יושב לה בחדר; ותאמר אליו, פלשתים עליך, שמשון! וינטק את היתרים, כאשר יינטק פתיל הנעורת, בעחו אש; ולא נודע כוחו.
10 ותאמר דלילה אל שמשון, הנה התלת בי, ותדבר אלי כזבים; עתה, הגידה נא לי, במה תיאסר?
11 ויאמר אליה, אם אסור יאסרוני בעבותים חדשים, אשר לא נעשה בהם מלאכה, וחליתי, והייתי כאחד האדם.
12 ותיקח דלילה עבותים חדשים, ותאסרהו בהם, ותאמר אליו, פלשתים עליך, שמשון! והאורב יושב בחדר. וינטקם מעל זרועותיו, כחוט.
13 ותאמר דלילה אל שמשון, עד הנה התלת בי, ותדבר אלי כזבים; הגידה לי, במה תיאסר? ויאמר אליה, אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת.
14 ותיטעם ביתד, ותאמר אליו, פלשתים עליך, שמשון! וייקץ משנתו, ויסע את יתד הארג, ואת המסכת.
15 ותאמר אליו, איך תאמר, אהבתיך, ולבך אין איתי? זה שלוש פעמים התלת בי, ולא הגדת לי, במה כוחך גדול.
16 ויהי, כי הציקה לו בדבריה כל הימים, ותאלצהו; ותקצר נפשו למות.
17 ויגד לה את כל לבו, ויאמר לה, מורה לא עלה על ראשי; כי נזיר ליהוה אני, מבטן אמי; אם גולחתי, וסר ממני כוחי, וחליתי, והייתי ככל האדם.
18 ותרא דלילה, כי הגיד לה את כל לבו, ותשלח ותקרא לאדוני פלשתים, לאמור, עלו הפעם, כי הגיד לי את כל לבו. ויעלו אליה אדוני פלשתים, ויעלו הכסף בידם.
19 ותיישנהו על ברכיה, ותקרא לאיש, ויגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו, ויסר כוחו מעליו.
20 ותאמר, פלשתים עליך, שמשון! וייקץ משנתו, ויאמר, אצא כפעם בפעם, ואינער; והוא לא ידע, כי ישוע סר מעליו.
21 ויאחזוהו פלשתים, וינקרו את עיניו, ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחושתיים, ויהי טוחן בבית האסורים.
22 ויחל שיער ראשו לצמוח, כאשר גולח.
23 ואדוני פלשתים נאספו לזבח זבח גדול לדגון אלילם, ולשמחה; ויאמרו, נתן אלילנו בידנו את שמשון, אויבנו.
24 ויראו אותו העם, ויהללו את אלילם; כי אמרו, נתן אלילנו בידנו את אויבנו, ומחריב ארצנו, ואשר הרבה את חללנו.
25 ויהי, כי טוב לבם, ויאמרו, קראו לשמשון, וישחק לנו. ויקראו לשמשון מבית האסורים, וישחק לפניהם; ויעמידו אותו בין העמודים.
26 ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו, הנח אותי, והמישני את העמודים אשר הבית נכון עליהם, ואשען עליהם.
27 והבית מלא האנשים והנשים, וכל אדוני פלשתים שם; ועל הגג, כשלושת אלפים איש ואישה, הרואים בשחוק שמשון.
28 ויקרא שמשון אל ישוע, ויאמר, הוי, ישוע, זכרני נא, וחזקני נא אך הפעם הזה, ישוע, ואינקמה נקם אחת משתי עיני, מפלשתים.
29 וילפות שמשון את שני עמודי התוך, אשר הבית נכון עליהם, וייסמך עליהם; אחד בימינו, ואחד בשמאלו.
30 ויאמר שמשון, תמות נפשי עם פלשתים. ויט בכוח, ויפול הבית על האדונים, ועל כל העם אשר בו. ויהיו המתים אשר המית במותו, רבים, מאשר המית בחייו.
31 וירדו אחיו וכל בית אביו, וישאו אותו, ויעלו, ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל, בקבר מנוח אביו. והוא שפט את ישראל עשרים שנה.
פרק 17
1 ויהי איש מהר אפרים, ושמו מיכיהו.
2 ויאמר לאמו, אלף ומאה הכסף אשר לוקחו לך, ואת אלית, וגם אמרת באוזני, הנה הכסף איתי; אני לקחתיו. ותאמר אמו, ברוך בני, ליהוה.
3 וישב את אלף ומאה הכסף לאמו; ותאמר אמו, הקדש הקדשתי את הכסף ליהוה, מידי, לבני, לעשות פסל ומסכה; ועתה, אשיבנו לך.
4 וישב את הכסף לאמו; ותיקח אמו מאתיים כסף, ותתנהו לצורף, ויעשהו פסל ומסכה; ויהי בבית מיכיהו.
5 והאיש מיכה, לו בית אלילים; ויעש אפוד ותרפים, וימלא את יד אחד מבניו, ויהי לו לכוהן.
6 בימים ההם, אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה.
7 ויהי נער מבית־לחם יהודה, ממשפחת יהודה, והוא לוי, והוא גר שם.
8 וילך האיש מן העיר, מבית־לחם יהודה, לגור באשר ימצא; ויבוא הר אפרים, עד בית מיכה, לעשות דרכו.
9 ויאמר לו מיכה, מאין תבוא? ויאמר אליו, לוי אנוכי, מבית־לחם יהודה, ואנוכי הולך לגור באשר אמצא.
10 ויאמר לו מיכה, שב עמדי, והיה לי לאב ולכוהן; ואנוכי אתן לך עשרת כסף לימים, ומערך בגדים, ומחייתך. וילך הלוי.
11 ויואל הלוי לשבת את האיש; ויהי הנער לו כאחד מבניו.
12 וימלא מיכה את יד הלוי, ויהי לו הנער לכוהן, ויהי בבית מיכה.
13 ויאמר מיכה, עתה ידעתי, כי ייטיב יהוה לי, כי היה לי הלוי לכוהן.
פרק 18
1 בימים ההם, אין מלך בישראל. ויהי, ובני דן מבקשים להם נחלה לשבת; כי לא נפלה לו, עד היום ההוא, בתוך שבטי ישראל, בנחלה.
2 וישלחו בני דן, ממשפחתם, חמישה אנשים מקצותם, אנשים בני חיל, מצרעה ומאשתאל, לרגל את הארץ ולחוקרה; ויאמרו אליהם, לכו, חקרו את הארץ. ויבואו הר אפרים, עד בית מיכה, וילינו שם.
3 הם עם בית מיכה, והמה הכירו את קול הנער הלוי; ויסורו שמה, ויאמרו לו, מי הביאך הלום? ומה אתה עושה בזה? ומה יש לך פה?
4 ויאמר אליהם, כזה וכזה עשה לי מיכה, וישכרני, ואהי לו לכוהן.
5 ויאמרו לו, שאל נא ביהוה, ונדעה, התצליח דרכנו, אשר אנחנו הולכים עליה.
6 ויאמר להם הכוהן, לכו לשלום; נכח ישוע, דרככם אשר תלכו בה.
7 וילכו חמשת האנשים, ויבואו לישה; ויראו את העם אשר בקרבה, יושב לבטח, כמשפט צידונים, שוקט ובוטח, ואין מכלים דבר בארץ, יורש עצור; ורחוקים המה מצידונים, ודבר אין להם עם אדם.
8 ויבואו אל אחיהם, צרעה ואשתאל; ויאמרו להם אחיהם, מה אתם?
9 ויאמרו, קומו, ונעלה עליהם; כי ראינו את הארץ, והנה טובה מאוד; ואתם מחשים? אל תעצלו ללכת, לבוא לרשת את הארץ.
10 כבואכם, תבואו אל עם בוטח, וארץ רחבת ידיים; כי נתנה ישוע בידכם; מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ.
11 ויסעו משם, ממשפחת הדני, מצרעה ומאשתאל, שש מאות איש, חגורי כלי מלחמה.
12 ויעלו, ויחנו בקרית־יערים, ביהודה; על כן קראו למקום ההוא מחנה־דן, עד היום הזה; הנה, אחרי קרית־יערים.
13 ויעברו משם הר אפרים, ויבואו עד בית מיכה.
14 ויענו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את הארץ ליש, ויאמרו אל אחיהם, הידעתם, כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה? ועתה, דעו מה תעשו.
15 ויסורו שמה, ויבואו אל בית הנער הלוי, בית מיכה, וישאלו לו לשלום.
16 ושש מאות איש, חגורי כלי מלחמתם, ניצבים פתח השער, אשר מבני דן.
17 ויעלו חמשת האנשים, ההולכים לרגל את הארץ, באו שמה; לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה; והכוהן ניצב פתח השער, ושש מאות האיש, החגור כלי המלחמה.
18 ואלה באו בית מיכה, ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה. ויאמר אליהם הכוהן, מה אתם עושים?
19 ויאמרו לו, החרש; שים ידך על פיך, ולך עמנו, והיה לנו לאב ולכוהן; הטוב, היותך כוהן לבית איש אחד, אם היותך כוהן לשבט ולמשפחה בישראל?
20 וייטב לב הכוהן, ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל, ויבוא בקרב העם.
21 ויפנו, וילכו; וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה, לפניהם.
22 המה הרחיקו מבית מיכה, והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו, וידביקו את בני דן.
23 ויקראו אל בני דן, ויסבו פניהם, ויאמרו למיכה, מה לך, כי נזעקת?
24 ויאמר, את אלילי אשר עשיתי לקחתם, ואת הכוהן, ותלכו; ומה לי עוד? ומה זה תאמרו אלי, מה לך?
25 ויאמרו אליו בני דן, אל תשמע קולך עמנו, פן יפגעו בך אנשים מרי נפש, ואספת נפשך ונפש ביתך.
26 וילכו בני דן לדרכם; וירא מיכה, כי חזקים המה ממנו, ויפן וישב אל ביתו.
27 והמה לקחו את אשר עשה מיכה, ואת הכוהן אשר היה לו, ויבואו על ליש, על עם שוקט ובוטח, ויכום לפי חרב, ואת העיר שרפו באש.
28 ואין מציל, כי רחוקה היא מצידון, ודבר אין להם עם אדם; והיא בעמק אשר לבית־רחוב. ויבנו את העיר, וישבו בה.
29 ויקראו שם העיר דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; אך ליש, שם העיר לראשונה.
30 ויקימו להם בני דן את הפסל; ויהונתן בן־גרשום בן־משה, הוא ובניו, היו כוהנים לשבט הדני, עד יום גלות הארץ.
31 וישימו להם את פסל מיכה, אשר עשה, כל ימי היות בית יהוה בשילוה.
פרק 19
1 ויהי בימים ההם, ואין מלך בישראל. ויהי איש לוי, גר בירכתי הר אפרים, ויקח לו אישה פילגש מבית־לחם יהודה.
2 ותזנה עליו פילגשו, ותלך מאיתו אל בית אביה, אל בית־לחם יהודה, ותהי שם ימים, ארבעה חודשים.
3 ויקם אישה, וילך אחריה, לדבר על לבה, להשיבה; ונערו עמו, וצמד חמורים. ותביאהו בית אביה; וירא אותו אבי הנערה, וישמח לקראתו.
4 ויחזק בו חותנו, אבי הנערה, וישב איתו שלושת ימים; ויאכלו וישתו, וילינו שם.
5 ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר, ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל חתנו, סעד לבך בפת לחם, ואחרי כן תלכו.
6 וישבו, ויאכלו שניהם יחדיו, וישתו; ויאמר אבי הנערה אל האיש, הואל נא, ולין, וייטב לבך.
7 ויקם האיש ללכת; ויפצר בו חותנו, וישב וילן שם.
8 וישכם בבוקר ביום החמישי ללכת; ויאמר אבי הנערה, סעד נא לבך. ויתמהמהו עד נטות היום, ויאכלו שניהם.
9 ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו, אבי הנערה, הנה נא רפה היום לערוב; לינו נא; הנה חנות היום; לין פה, וייטב לבך; והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך.
10 ולא אבה האיש ללון; ויקם וילך, ויבוא עד נכח יבוס, היא ירושלים; ועמו צמד חמורים חבושים, ופילגשו עמו.
11 הם עם יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל אדוניו, לך נא, ונסורה אל עיר היבוסי הזאת, ונלין בה.
12 ויאמר אליו אדוניו, לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל הנה; ועברנו עד גבעה.
13 ויאמר לנערו, לך, ונקרכה באחד המקומות, ולנו בגבעה או ברמה.
14 ויעברו וילכו, ותבוא להם השמש אצל הגבעה, אשר לבנימין.
15 ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא וישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף אותם הביתה ללון.
16 והנה, איש זקן בא מן מעשהו, מן השדה, בערב, והאיש מהר אפרים, והוא גר בגבעה; ואנשי המקום בני ימיני.
17 וישא עיניו, וירא את האיש האורח ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן, אנה תלך, ומאין תבוא?
18 ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים; משם אנוכי; ואלך עד בית־לחם יהודה; ואל בית יהוה אני הולך; ואין איש מאסף אותי הביתה.
19 וגם תבן וגם מספוא יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש לי ולאמתך ולנער עם עבדיך; אין מחסור כל דבר.
20 ויאמר האיש הזקן, שלום לך; רק כל מחסורך עלי; רק ברחוב אל תלן.
21 ויביאהו ביתו, וייבל לחמורים; וירחצו רגליהם, ויאכלו וישתו.
22 המה מיטיבים את לבם, והנה, אנשי העיר, אנשי בני בליעל, נסבו את הבית, מתדפקים על הדלת; ויאמרו אל האיש, בעל הבית, הזקן, לאמור, הוצא את האיש אשר בא אל ביתך, ונדענו.
23 ויצא אליהם האיש, בעל הבית, ויאמר אליהם, אל, אחי, אל תרעו נא; אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי, אל תעשו את הנבלה הזאת.
24 הנה בתי הבתולה, ופילגשו; אוציא נא אתהן, וענו אותם, ועשו להם הטוב בעיניכם; ולאיש הזה, לא תעשו את דבר הנבלה הזאת.
25 ולא אבו האנשים לשמוע לו; ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוצה; וידעו אותה, ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר; וישלחוה בעלות השחר.
26 ותבוא האישה בעלות הבוקר, ותיפול פתח בית האיש, אשר שם אדונה, עד האור.
27 ויקם אדונה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, ויצא ללכת לדרכו; והנה, האישה פילגשו נופלת פתח הבית, וידיה על הסף.
28 ויאמר אליה, קומי, ונלכה. ואין עונה. ויקחה על החמור, ויקם האיש, וילך למקומו.
29 ויבוא אל ביתו, ויקח את המאכלת, ויחזק בפילגשו, וינתחה, לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחה בכל גבול ישראל.
30 והיה, כל הרואה, ואמר, לא נהייתה ולא נראתה כזאת, מיום עלות בני ישראל מארץ מצרים, עד היום הזה; שימו לכם עליה, הועצו, ודברו.
פרק 20
1 ויצאו כל בני ישראל, ותיקהל העדה כאיש אחד, למדן ועד באר־שבע, וארץ הגלעד, אל יהוה במצפה.
2 ויתייצבו פינות כל העם, כל שבטי ישראל, בקהל עם יהוה; ארבע מאות אלף איש רגלי, שולף חרב.
3 וישמעו בני בנימין, כי עלו בני ישראל המצפה. ויאמרו בני ישראל, דברו, איך נהייתה הרעה הזאת?
4 ויען האיש הלוי, איש האישה הנרצחה, ויאמר, הגבעה, אשר לבנימין, באתי, אני ופילגשי, ללון.
5 ויקומו עלי בעלי הגבעה, ויסובו עלי את הבית לילה; אותי דימו להרוג, ואת פילגשי עינו, ותמות.
6 ואחז בפילגשי, ואנתחה, ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל; כי עשו זימה ונבלה בישראל.
7 הנה, כולכם בני ישראל; הבו לכם דבר ועצה, הלום.
8 ויקם כל העם כאיש אחד, לאמור, לא נלך, איש לאוהלו, ולא נסור, איש לביתו.
9 ועתה, זה הדבר אשר נעשה לגבעה; עליה בגורל.
10 ולקחנו עשרה אנשים למאה, לכל שבטי ישראל, ומאה לאלף, ואלף לרבבה, לקחת צידה לעם, לעשות, בבואם לגבע בנימין, ככל הנבלה אשר עשה בישראל.
11 ויאספו כל איש ישראל אל העיר, כאיש אחד, חברים.
12 וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין, לאמור, מה הרעה הזאת אשר נהייתה בכם?
13 ועתה, תנו את האנשים, בני הבליעל, אשר בגבעה, ונמיתם, ונבערה רעה מישראל. ולא אבו בנימין לשמוע בקול אחיהם, בני ישראל.
14 ויאספו בני בנימין מן הערים הגבעה, לצאת למלחמה עם בני ישראל.
15 ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא מן הערים, עשרים ושישה אלף איש, שולף חרב; לבד מיושבי הגבעה, התפקדו שבע מאות איש בחור.
16 מכל העם הזה, שבע מאות איש בחור, איטרי יד ימינם; כל זה קולע באבן, אל השערה, ולא יחטיא.
17 ואיש ישראל התפקדו, לבד מבנימין, ארבע מאות אלף איש, שולף חרב; כל זה איש מלחמה.
18 ויקומו, ויעלו אל בית יהוה, וישאלו ביהוה, ויאמרו בני ישראל, מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין? ויאמר ישוע, יהודה בתחילה.
19 ויקומו בני ישראל בבוקר, ויחנו על הגבעה.
20 ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימין; ויערכו אותם איש ישראל מלחמה, אל הגבעה.
21 ויצאו בני בנימין מן הגבעה, וישחיתו בישראל ביום ההוא, עשרים ושניים אלף איש ארצה.
22 ויתחזק העם, איש ישראל, ויסיפו לערוך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון.
23 ויעלו בני ישראל, ויבכו לפני יהוה עד הערב, וישאלו ביהוה, לאמור, האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי? ויאמר ישוע, עלו אליו.
24 ויקרבו בני ישראל אל בני בנימין ביום השני.
25 ויצא בנימין לקראתם מן הגבעה ביום השני, וישחית בבני ישראל עוד שמונה עשר אלף איש ארצה; כל אלה שולפי חרב.
26 ויעלו כל בני ישראל וכל העם, ויבואו אל בית יהוה, ויבכו, וישבו שם לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא עד הערב; ויעלו עולות ושלמים לפני יהוה.
27 וישאלו בני ישראל ביהוה; כי שם ארון ברית יהוה בימים ההם;
28 ופינחס בן־אלעזר בן־אהרון עומד לפניו בימים ההם; לאמור, האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי, אם אחדל? ויאמר ישוע, עלו; כי מחר אתננו בידך.
29 וישם ישראל אורבים אל הגבעה, סביב.
30 ויעלו בני ישראל אל בני בנימין ביום השלישי, ויערכו אל הגבעה, כפעם בפעם.
31 ויצאו בני בנימין לקראת העם, הונתקו מן העיר; ויחלו להכות מן העם חללים, כפעם בפעם, במסילות, אשר אחת עולה אל בית יהוה, ואחת הגבעה, בשדה, כשלושים איש בישראל.
32 ויאמרו בני בנימין, ניגפים הם לפנינו, כבראשונה. ובני ישראל אמרו, ננוסה, ונתקנוהו מן העיר אל המסילות.
33 וכל איש ישראל קמו ממקומם, ויערכו בבעל־תמר; ואורב ישראל מגיח ממקומו, ממערב גבע.
34 ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל, והמלחמה כבדה; והמה לא ידעו, כי נוגעת עליהם הרעה.
35 ויגוף ישוע את בנימין לפני ישראל; וישחיתו בני ישראל מבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף ומאה איש; כל אלה שולף חרב.
36 ויראו בני בנימין, כי נוגפו; ויתנו איש ישראל מקום לבנימין, כי בטחו אל האורב אשר שמו אל הגבעה.
37 והאורב החישו, ויפשטו אל הגבעה; וימשוך האורב, ויך את כל העיר לפי חרב.
38 והמועד היה לאיש ישראל עם האורב, להעלותם משאת עשן מן העיר.
39 ויהפוך איש ישראל במלחמה, ובנימין החל להכות חללים באיש ישראל, כשלושים איש; כי אמרו, אך ניגוף ניגף הוא לפנינו, כמלחמה הראשונה.
40 והמשאת החלה לעלות מן העיר, עמוד עשן; ויפן בנימין אחריו, והנה, עלה כליל העיר השמיימה.
41 ואיש ישראל הפך, ויבהל בנימין; כי ראה, כי נוגעת עליו הרעה.
42 ויפנו לפני איש ישראל, אל דרך המדבר; והמלחמה הדביקתהו; ואשר מן הערים, משחיתים אותו בתוכו.
43 כיתרו את בנימין, הרדיפוהו, מנוחה הדריכוהו, עד נכח הגבעה, ממזרח שמש.
44 ויפלו מבנימין שמונה עשר אלף איש; כל אלה אנשי חיל.
45 ויפנו, וינוסו המדברה, אל סלע הרימון; ויעוללוהו במסילות, חמשת אלפים איש; וידביקו אחריו עד גידעום, ויכו ממנו אלפיים איש.
46 ויהי כל הנופלים מבנימין ביום ההוא, עשרים וחמישה אלף איש, שולף חרב; כל אלה אנשי חיל.
47 ויפנו, וינוסו המדברה, אל סלע הרימון, שש מאות איש; וישבו בסלע הרימון, ארבעה חודשים.
48 ואיש ישראל שבו אל בני בנימין, ויכום לפי חרב, מעיר מתום, עד בהמה, עד כל הנמצא; גם כל הערים הנמצאות שלחו באש.
פרק 21
1 ואיש ישראל נשבע במצפה, לאמור, איש ממנו לא ייתן בתו לבנימין לאישה.
2 ויבוא העם אל בית יהוה, וישבו שם עד הערב לפני יהוה, וישאו קולם, ויבכו בכי גדול;
3 ויאמרו, למה, יהוה של ישראל, הייתה זאת בישראל, להיפקד היום מישראל שבט אחד?
4 ויהי ממחרת, וישכימו העם, ויבנו שם מזבח, ויעלו עולות ושלמים.
5 ויאמרו בני ישראל, מי אשר לא עלה בקהל, מכל שבטי ישראל, אל יהוה? כי נשבעת גדולה הייתה, לאשר לא עלה אל יהוה המצפה, לאמור, מות יומת.
6 וינחמו בני ישראל אל בנימין אחיהם, ויאמרו, ניגדע היום שבט אחד מישראל.
7 מה נעשה להם לנשים, לנותרים; ואנחנו נשבענו ביהוה, שלא ניתן להם מבנותינו לנשים?
8 ויאמרו, מה אחד משבטי ישראל, אשר לא עלה אל יהוה המצפה? והנה, לא בא איש אל המחנה, מיביש גלעד, אל הקהל.
9 ויתפקד העם; והנה, אין שם איש מיושבי יביש גלעד.
10 וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש מבני החיל, ויצוו אותם, לאמור, לכו, והכיתם את יושבי יביש גלעד לפי חרב, ואת הנשים ואת הטף.
11 וזה הדבר אשר תעשו: כל זכר, וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, תחרימו.
12 וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה, אשר לא ידעה איש למשכב זכר; ויביאו אותם אל המחנה, שילוה, אשר בארץ כנען.
13 וישלחו כל העדה, וידברו אל בני בנימין אשר בסלע הרימון, ויקראו להם שלום.
14 וישב בנימין בעת ההיא; ויתנו להם נשים, אשר חיו מנשי יביש גלעד; ולא הספיקו להם כן.
15 והעם ניחם לבנימין, כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל.
16 ויאמרו זקני העדה, מה נעשה לנותרים לנשים, כי נשמדה מבנימין אישה?
17 ויאמרו, ירושת פליטה לבנימין, ולא יימחה שבט מישראל.
18 ואנחנו, לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו; כי נשבעו בני ישראל, לאמור, ארור נותן אישה לבנימין.
19 ויאמרו, הנה חג ליהוה בשילוה, מימים ימימה, אשר מצפון לבית־אל, מזרחה השמש, למסילה העולה מבית־אל שכמה, ומנגב ללבונה.
20 ויצוו את בני בנימין, לאמור, לכו, וארבתם בכרמים;
21 וראיתם, והנה, אם יצאו בנות שילוה לחול במחולות, ויצאתם מן הכרמים, וחטפתם לכם, איש אשתו, מבנות שילוה, והלכתם ארץ בנימין.
22 והיה, כי יבואו אבותם או אחיהם לריב אלינו, ואמרנו אליהם, חנונו אותם, כי לא לקחנו, איש אשתו, במלחמה; כי לא אתם נתתם להם, כי כעת תאשמו.
23 ויעשו כן בני בנימין, וישאו נשים כמספרם, מן המחוללות אשר גזלו; וילכו וישובו אל נחלתם, ויבנו את הערים, וישבו בהן.
24 ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו, ויצאו משם, איש לנחלתו.
25 בימים ההם, אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה.