רות

פרק 1

1 ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי רעב בארץ. וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו.

2 ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון וכליון, אפרתים מבית לחם יהודה. ויבואו שדי מואב, ויהיו שם.

3 וימת אלימלך איש נעמי; ותישאר היא ושני בניה.

4 וישאו להם נשים מואביות; שם האחת ערפה, ושם השנית רות: וישבו שם כעשר שנים.

5 וימותו גם שניהם, מחלון וכליון; ותישאר האשה משני בניה ומאישה.

6 ותקם היא וכלותיה, ותשב משדי מואב: כי שמעה בשדי מואב כי יֵשׁוּעַ פקד את עמו, לתת להם לחם.

7 ותצא מן המקום אשר הייתה שם, ושתי כלותיה עמה; ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה.

8 ותאמר נעמי לשתי כלותיה, לכנה שובנה אשה לבית אמה: יעשה ישוע עמכם חסד, כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.

9 יתן ישוע לכם, ומצאן מנוחה, אשה בבית אישה. ותישק להן; ותישאנה קולן, ותבכנה.

10 ותאמרנה לה, כי אתך נשוב לעמך.

11 ותאמר נעמי, שובנה בנותי: למה תלכנה עמי? העוד לי בנים במעי, והיו לכם לאנשים?

12 שובנה בנותי, לכנה; כי זקנתי מלהיות לאיש. כי אמרתי, יש לי תקווה, גם אהיה הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים;

13 הלהן תחכנה עד אשר יגדלו? הלהן תיעגנה לבלתי היות לאיש? אל, בנותי; כי מר לי מאוד מכם, כי יצאה בי יד יהוה.

14 ותישאנה קולן, ותבכנה עוד: ותישק ערפה לחמותה; ורות דבקה בה.

15 ותאמר, הנה שבה יבמתך אל עמה, ואל אלהיה: שובי אחרי יבמתך.

16 ותאמר רות, אל תפגעי בי לעזבך, לשוב מאחריך: כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין: עמך עמי, וישועך ישועי:

17 באשר תמותי אמות, ושם אקבר: כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף, כי המוות יפריד ביני ובינך.

18 ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, ותחדל לדבר אליה.

19 ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם. ויהי כבואנה בית לחם, ותהום כל העיר עליהן, ותאמרנה, הזאת נעמי?

20 ותאמר אליהן, אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרא: כי המר שדי לי מאוד.

21 אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה: למה תקראנה לי נעמי, ויהוה ענה בי, ושדי הרע לי?

22 ותשב נעמי, ורות המואביה כלתה עמה, השבה משדי מואב: והן באו בית לחם, בתחילת קציר שעורים.

פרק 2

1 ולנעמי קרוב לאישה, איש גיבור חיל, ממשפחת אלימלך; ושמו בועז.

2 ותאמר רות המואביה אל נעמי, אלכה נא השדה, ואלקטה בשיבלים, אחר אשר אמצא חן בעיניו. ותאמר לה, לכי, בתי.

3 ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקוצרים: ויקר מקרה, חלקת השדה לבועז, אשר ממשפחת אלימלך.

4 והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, ישוע עמכם. ויאמרו לו, יברכך ישוע.

5 ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים, למי הנערה הזאת?

6 ויען הנער הניצב על הקוצרים, ויאמר, נערה מואביה היא, השבה עם נעמי משדי מואב:

7 ותאמר, אלקטה נא ואספתי בעמרים, אחרי הקוצרים: ותבוא ותעמוד מעת הבוקר ועד עתה, שבתה בבית מעט.

8 ויאמר בועז אל רות, הלא שמעת, בתי? אל תלכי ללקט בשדה אחר, וגם לא תעברי מזה, וכה תדבקין עם נערותי:

9 עיניך בשדה אשר יקצורון, והלכת אחריהן: הלא ציוויתי את הנערים לבלתי נגע בך? וצמאת, והלכת אל הכלים, ושתית מאשר ישאבון הנערים.

10 ותיפול על פניה, ותשתחו ארצה, ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני, ואנכי נכריה?

11 ויען בועז ויאמר לה, הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך, אחרי מות אישך: ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום.

12 ישלם יהוה פעולך, ותהי משכורתך שלמה מעם יהוה של ישראל, אשר באת לחסות תחת כנפיו.

13 ותאמר, אמצא חן בעיניך, אֲדֹנִי; כי ניחמתני, וכי דיברת על לב שפחתך, ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך.

14 ויאמר לה בועז, לעת האוכל גשי הלום, ואכלת מן הלחם, וטבלת פיתך בחומץ. ותשב מצד הקוצרים: ויצבט לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר.

15 ותקם ללקט, ויצו בועז את נעריו, לאמר, גם בין העמרים תלקט, ולא תכלימוה:

16 וגם של תשלו לה מן הצבתים, ועזבתם ולקטה, ולא תגערו בה.

17 ותלקט בשדה עד הערב, ותחבוט את אשר לקטה: ויהי כאיפה שעורים.

18 ותישא, ותבוא העיר: ותרא חמותה את אשר לקטה: ותוצא, ותיתן לה את אשר הותירה, אחרי שבעה.

19 ותאמר לה חמותה, איפה לקטת היום, ואנה עשית? יהי מכירך ברוך. ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו, ותאמר, שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בועז.

20 ותאמר נעמי לכלתה, ברוך הוא לישוע, אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. ותאמר לה נעמי, קרוב לנו האיש, מגואלינו הוא.

21 ותאמר רות המואביה, גם כי אמר אלי, עם הנערים אשר לי תדבקין, עד אם כילו את כל הקציר אשר לי.

22 ותאמר נעמי אל רות כלתה, טוב בתי, כי תצאי עם נערותיו, ולא יפגעו בך בשדה אחר.

23 ותדבק בנערות בועז ללקט, עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים; ותשב את חמותה.

פרק 3

1 ותאמר לה נעמי חמותה, בתי, הלא אבקש לך מנוח, אשר ייטב לך?

2 ועתה הלא בועז קרובנו, אשר היית עם נערותיו? הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה.

3 ורחצת וסכת, ושמת שמלותיך עליך, וירדת הגורן: אל תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות.

4 ויהי בשכבו, וידעת את המקום אשר ישכב שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך את אשר תעשין.

5 ותאמר אליה, כל אשר תאמרי אלי אעשה.

6 ותרד הגורן, ותעש ככל אשר ציוותה חמותה.

7 ויאכל בועז וישת, וייטב לבו, ויבוא לשכב בקצה הערמה: ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו, ותשכב.

8 ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת: והנה אשה שוכבת מרגלותיו.

9 ויאמר, מי את? ותאמר, אנכי רות אמתך: ופרשת כנפך על אמתך; כי גואל אתה.

10 ויאמר, ברוכה את לישוע, בתי: היטבת חסדך האחרון מן הראשון, לבלתי לכת אחרי הבחורים, אם דל ואם עשיר.

11 ועתה, בתי, אל תיראי; כל אשר תאמרי אעשה לך: כי יודע כל שער עמי, כי אשת חיל את.

12 ועתה, כי אמנם כי גואל אנכי: וגם יש גואל קרוב ממני.

13 ליני הלילה, והיה בבוקר, אם יגאלך טוב, יגאל: ואם לא יחפוץ לגאליך, וגאלתיך אנכי, חי יהוה: שכבי עד הבוקר.

14 ותשכב מרגלותיו עד הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את רעהו. ויאמר, אל ייוודע כי באה האשה הגורן.

15 ויאמר, הביאי את המטפחת אשר עליך, ואחזי בה. ותאחז בה, וימד שש שעורים, וישת עליה: ותבוא העיר.

16 ותבוא אל חמותה, ותאמר, מי את, בתי? ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.

17 ותאמר, שש השעורים האלה נתן לי; כי אמר אלי, אל תבואי ריקם אל חמותך.

18 ותאמר, שבי, בתי, עד אשר תדעי איך ייפול דבר: כי לא ישקוט האיש, כי אם כילה הדבר היום.

פרק 4

1 ובועז עלה השער, וישב שם: והנה הגואל עובר, אשר דיבר בועז; ויאמר אליו, סורה, שבה פה, פלוני אלמוני. ויסר, וישב.

2 ויקח עשרה אנשים מזקני העיר, ויאמר, שבו פה. וישבו.

3 ויאמר לגואל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך, מוכרת נעמי, השבה משדי מואב:

4 ואני אמרתי אגלה אזנך, לאמר, קנה נגד היושבים, ונגד זקני עמי. אם תגאל, גאל: ואם לא תגאל, הגידה לי, ואדעה: כי אין זולתך לגאול, ואנכי אחריך. ויאמר, אנכי אגאל.

5 ויאמר בועז, ביום קנותך השדה מיד נעמי, ומאת רות המואביה, אשת המת, קנית להקים שם המת על נחלתו.

6 ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול לי, פן אשחית את נחלתי: גאל לך אתה את גאולתי; כי לא אוכל לגאול.

7 וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר; שלף איש נעלו, ונתן לרעהו: וזאת התעודה בישראל.

8 ויאמר הגואל לבועז, קנה לך. וישלוף נעלו.

9 ויאמר בועז לזקנים, ולכל העם, עדים אתם היום, כי קניתי את כל אשר לאלימלך, ואת כל אשר לכליון ומחלון, מיד נעמי.

10 וגם את רות המואביה, אשת מחלון, קניתי לי לאשה, להקים שם המת על נחלתו, ולא ייכרת שם המת מעם אחיו, ומשער מקומו: עדים אתם היום.

11 ויאמרו כל העם אשר בשער, והזקנים, עדים. ייתן ישוע את האשה הבאה אל ביתך, כרחל וכלאה, אשר בנו שתיהן את בית ישראל: ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם:

12 ויהי ביתך כבית פרץ, אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר ייתן ישוע לך מן הנערה הזאת.

13 ויקח בועז את רות, ותהי לו לאשה: ויבוא אליה, וייתן ישוע לה הריון, ותלד בן.

14 ותאמרנה הנשים אל נעמי, ברוך ישוע, אשר לא השבית לך גואל היום, וייקרא שמו בישראל.

15 והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את שיבתך: כי כלתך אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך משבעה בנים.

16 ותיקח נעמי את הילד, ותשיתהו בחיקה, ותהי לו לאומנת.

17 ותקראנה לו השכנות שם, לאמר, יולד בן לנעמי; ותקראנה שמו עובד: הוא אבי ישי, אבי דוד.

18 ואלה תולדות פרץ: פרץ הוליד את חצרון,

19 וחצרון הוליד את רם, ורם הוליד את עמינדב,

20 ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון הוליד את שלמה,

21 ושלמון הוליד את בועז, ובועז הוליד את עובד,

22 ועובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד.