איכה
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/lamentations/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 איכה ישבה בדד העיר, רבתי עם! הייתה כאלמנה! רבתי בגויים, שרתי במדינות, הייתה למס!
2 בכו תבכה בלילה, ודמעתה על לחייה: אין לה מנחם מכל אוהביה: כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים.
3 גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה: היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח: כל רודפיה השיגוה בין המצרים.
4 דרכי ציון אבלות, מבלי באי מועד: כל שעריה שוממים: כוהניה נאנחים, בתולותיה נוגות, והיא מר לה.
5 היו צריה לראש, אויביה שלו; כי יהוה הוגה על רוב פשעיה: עולליה הלכו שבי לפני צר.
6 ויצא מבת ציון כל הדרה: היו שריה כאיילים לא מצאו מרעה, וילכו בלא כוח לפני רודף.
7 זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה, את כל מחמדיה אשר היו מימי קדם, בנפול עמה ביד צר, ואין עוזר לה: ראוה צרים, שחקו על משבתיה.
8 חטא חטאה ירושלים; על כן לנידה הייתה: כל מכבדיה הזילוה, כי ראו ערוותה: גם היא נאנחה, ותשב אחור.
9 טומאתה בשוליה; לא זכרה אחריתה; ותרד פלאים: אין מנחם לה. ראה, יֵשׁוּעַ, את עניי: כי הגדיל אויב.
10 ידו פרשׂ צר על כל מחמדיה: כי ראתה גויים באו מקדשה, אשר ציווית כי לא יבואו בקהל לך.
11 כל עמה נאנחים, מבקשים לחם; נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש: ראה, ישוע, והביטה; כי הייתי זוללה.
12 האם אין אליכם, כל עוברי דרך? הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, אשר עולל לי, אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו.
13 ממרום שלח אש בעצמותי, וירדנה: פרש רשת לרגלי, השיבני אחור: נתנני שוממה, כל היום דווה.
14 נשקד עול פשעי בידו: ישתרגו, ויעלו על צווארי: הכשיל כוחי, יהוה נתנני בידי אשר לא אוכל קום.
15 סילה יהוה את כל אבירי בקרבי: קרא עלי מועד לשבור בחורי: גת דרך יהוה לבתולת בת יהודה.
16 על אלה אני בוכייה; עיני, עיני יורדה מים, כי רחק ממני מנחם, משיב נפשי: היו בני שוממים, כי גבר אויב.
17 פרשה ציון בידיה, ואין מנחם לה: ציווה יהוה ליעקב, סביביו צריו: הייתה ירושלים לנידה בינותם.
18 צדיק הוא יהוה; כי פיהו מריתי: שמעו נא, כל העמים, וראו מכאובי: בתולותי ובחורי הלכו בשבי.
19 קראתי למאהבי, הם רימוני: כוהני וזקני בעיר גוועו, כי ביקשו אוכל להם, להשיב את נפשם.
20 ראה, ישוע; כי צר לי: מעי חמרמרו; נהפך לבי בקרבי; כי מרו מריתי: בחוץ שיכלה חרב, בבית כמוות.
21 שמעו כי נאנחה אני: אין מנחם לי: כל אויבי שמעו רעתי, ששו כי אתה עשית: הבאת את היום אשר קראת, ויהיו כמוני.
22 תבוא כל רעתם לפניך; ועולל להם, כאשר עוללת לי על כל פשעי: כי רבות אנחותי, ולבי דווי.
פרק 2
1 איכה יעים יהוה באפו את בת ציון, והשליך משמים ארץ את תפארת ישראל, ולא זכר את הדום רגליו ביום אפו!
2 בלע יהוה את כל נאות יעקב, ולא חמל: הרס בעברתו את מבצרי בת יהודה; הגיע לארץ: חילל ממלכה ושריה.
3 גדע בחרון אף את כל קרן ישראל: השיב אחור ימינו מפני אויב, ויבער ביעקב כאש להבה, אכלה סביב.
4 דרך קשתו כאויב: ניצב ימינו כצר, ויהרוג את כל מחמדי עין באוהל בת ציון: שפך כאש את חמתו.
5 היה יהוה כאויב: בלע את ישראל, בלע את כל ארמנותיה: שיחת את מבצריו, וירב בבת יהודה תאניה ואניה.
6 ויחמוס כגן את שוכו, שיחת את מועדו: שיכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם אפו מלך וכוהן.
7 זנח יהוה את מזבחו, ניאר את מקדשו, הסגיר ביד אויב את חומות ארמנותיה; קול נתנו בבית יהוה, כיום מועד.
8 חשב יהוה להשחית את חומת בת ציון: נטה קו, לא השיב ידו מבלע: ויאבל חיל וחומה; יחדיו אומללו.
9 טבעו בארץ שעריה; איבד ושיבר את בריחיה: מלכה ושריה בגויים: אין תורה; גם נביאיה לא מצאו חזון מישוע.
10 ישבו לארץ, יידמו, זקני בת ציון: העלו עפר על ראשם; חגרו שקים: הורידו לארץ ראשן בתולות ירושלים.
11 כלו בדמעות עיני, חמרמרו מעי, נשפך לארץ כבדי, על שבר בת עמי; בעטוף עולל ויונק, ברחובות העיר.
12 לאמותם יאמרו, איה דגן ויין? בהתעטפם כחלל ברחובות העיר, בהשתפך נפשם אל חיק אמותם.
13 מה אעידך? מה אדמה לך, בת ירושלים? מה אשווה לך, ואנחמך, בתולת בת ציון? כי גדול כים שברך: מי ירפא לך?
14 נביאייך חזו לך שווא ותפל: ולא גילו על עוונך, להשיב את שבותך; ויחזו לך משאות שווא ומדוחים.
15 ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך; שרקו ויניעו ראשם על בת ירושלים, האם זאת העיר שיאמרו, כלילת יופי, משוש כל הארץ?
16 פצו עלייך פיהם כל אויבייך: שרקו ויחרקו שן: אמרו, בלענו: אך זה היום שקיווינוהו; מצאנו, ראינו.
17 עשה יהוה את אשר זמם; ביצע אמרתו אשר ציווה מימי קדם: הרס, ולא חמל: וישמח עלייך אויב, הרים את קרן צרייך.
18 צעק לבם אל ישוע, חומת בת ציון, הורידי כנחל דמעה יומם ולילה: אל תיתני פוגת לך; אל תדום בת עינך.
19 קומי רוני בלילה: לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ישוע: שאי אליו כפייך על נפש עוללייך, העטופים ברעב, בראש כל חוצות.
20 ראה, ישוע, והביטה למי עוללת כה. האם תאכלנה נשים פרים, עוללי טיפוחים? האם ייהרג במקדש יהוה כוהן ונביא?
21 שכבו לארץ בחוצות נער וזקן: בתולותי ובחורי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך; טבחת, לא חמלת.
22 תקרא כיום מועד את מגורי מסביב, ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד: אשר טיפחתי וריביתי, אויבי כילם.
פרק 3
1 אני הגבר ראיתי עוני בשבט עברתו.
2 אותי נהג, ויולך חושך, ולא אור.
3 אך בי ישוב; יהפוך ידו עלי כל היום.
4 בילה בשרי ועורי; שיבר את עצמותי.
5 בנה עלי, ויקף ראש ותלאה.
6 במחשכים הושיבני, כמתי עולם.
7 גדר בעדי, ולא אצא: הכביד את נחושתי.
8 גם כי אזעק ואשווע, סתם את תפילתי.
9 גדר את דרכי בגזית, נתיבותי עיווה.
10 דוב אורב הוא לי, אריה במסתרים.
11 את דרכי סורר, ויפשחני: שמני שומם.
12 דרך קשתו, ויציבני כמטרה לחץ.
13 הביא בכליותי את בני אשפתו.
14 הייתי שחוק לכל עמי; נגינתם כל היום.
15 השביעני במרורים, הרווני לענה.
16 ויגרס בחצץ את שיני, הכפישני באפר.
17 ותזנח משלום נפשי: נשיתי טובה.
18 ואומר, אבד נצחי ותוחלתי מישוע:
19 זכור את עניי ומרודי, לענה וראש.
20 זכור תזכור, ותשוח עלי נפשי.
21 זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל.
22 חסדי ישוע המה כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו.
23 חדשים הם לבקרים: רבה אמונתך.
24 חלקי ישוע, אמרה נפשי; על כן אוחיל לו.
25 טוב ישוע לקוויו, לנפש אשר תדרשנו.
26 טוב כי יוחיל ודומם האדם לתשועת ישוע.
27 טוב לגבר כי יישא עול בנעוריו.
28 יישב בדד ויידום, כי נטל עליו.
29 ייתן בעפר פיהו; אולי יש תקווה.
30 ייתן למכהו לחי: יישבע בחרפה.
31 כי לא יזנח לעולם ישוע:
32 כי אם הוגה, וריחם כרוב חסדיו.
33 כי לא עינה מלבו, וייגה את בני איש.
34 לדכא תחת רגליו את כל אסירי ארץ.
35 להטות משפט גבר נגד פני העליון,
36 לעוות אדם בריבו, יהוה לא ראה.
37 מי זה אמר, ותהי, ויהוה לא ציווה?
38 מפי העליון לא תצא הרעות והטוב?
39 מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו?
40 נחקורה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ישוע.
41 נישא לבבנו אל כפיים, אל יהוה בשמים.
42 אנחנו פשענו ומרינו: אתה לא סלחת.
43 סכותה באף, ותרדפנו: הרגת, לא חמלת.
44 סכותה בענן לך, מעבור תפילה.
45 סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים.
46 פצו עלינו פיהם כל אויבינו.
47 פחד ופחת היה לנו, השואה והשבר.
48 פלגי מים תרד עיני, על שבר בת עמי.
49 עיני ניגרה, ולא תדמה, מאין הפוגות.
50 עד ישקיף ויראה ישוע משמים.
51 עיני עוללה לנפשי, מכל בנות עירי.
52 צוד צדוני כציפור אויבי, חינם.
53 צמתו בבור את חיי, וידו אבן בי.
54 צפו מים על ראשי; אמרתי, נגזרתי.
55 קראתי שמך, ישוע, מבור תחתיות.
56 קולי שמעת: אל תעלם אוזנך לרוחתי, לשוועתי.
57 קרבת ביום אקראך: אמרת, אל תירא.
58 רבת, ישוע, את ריבי נפשי; גאלת את חיי.
59 ראה, יהוה, את עוותתי: שפטה משפטי.
60 ראית את כל נקמתם, את כל מחשבותם לי.
61 שמעת את חרפתם, יהוה, את כל מחשבותם עלי;
62 את שפתי קמי, והגיונם עלי כל היום.
63 שבתם וקימתם הביטה; אני מנגינתם.
64 תשיב להם גמול, יהוה, כמעשה ידיהם.
65 תיתן להם מגינת לב, תאלתך להם.
66 תרדוף באף ותשמידם, מתחת שמי יהוה.
פרק 4
1 איכה יועם זהב! ישנא הכתם הטוב! תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות.
2 בני ציון היקרים, המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש, מעשה ידי יוצר!
3 גם תנים חלצו שד, היניקו את גוריהם: בת עמי לאכזר, כיענים במדבר.
4 דבק לשון היונק אל חכו בצמא: עוללים שאלו לחם, ואין פורש להם.
5 האוכלים למעדנים נשמו בחוצות: האמונים עלי תולע חיבקו אשפות.
6 ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום, ההפוכה כמו רגע, ולא חלו בה ידיים.
7 זכו נזיריה משלג, צחו מחלב, אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם:
8 חשך משחור תוארם; לא ניכרו בחוצות: צפד עורם על עצמם; יבש, היה כעץ.
9 טובים היו חללי חרב מחללי רעב: שאלה יזובו, מדוקרים מתנובות שדי.
10 ידי נשים רחמניות בישלו את ילדיהן: היו לברות למו, בשבר בת עמי.
11 כילה יהוה את חמתו; שפך את חרון אפו, ויצת אש בציון, ותאכל את יסודותיה.
12 לא האמינו מלכי ארץ, וכל יושבי תבל, כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים.
13 מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה, השופכים בקרבה דם צדיקים,
14 נעו עיוורים בחוצות, נגואלו בדם, עד כי לא יוכלו ליגוע בלבושיהם.
15 סורו, טמא קראו להם, סורו, סורו, אל תיגעו: כי נצו, גם נעו, אמרו בגויים, לא יוסיפו לגור.
16 אף יהוה חילקם; לא יוסיף להביטם: פני כוהנים לא נשאו, זקנים לא חננו.
17 עודינו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל: בציפיתנו ציפינו אל גוי לא יושיע.
18 צדו את צעדינו, מלכת בחוצותינו: קרב קצנו, מלאו ימינו; כי בא קצנו.
19 קלים היו רודפינו מנשרי שמים: על ההרים דלקונו, במדבר ארבו לנו.
20 רוח אפינו, משיח יהוה, נלכד בשחיתותם, אשר אמרנו, בצילו נחיה בגויים.
21 שישי ושמחי, בת אדום, יושבת ארץ עוץ; גם עלייך תעבור כוס: תשכרי, ותתערי.
22 תם עוונך, בת ציון; לא יוסיף להגלותך: פקד עוונך, בת אדום; גילה על חטאותייך.
פרק 5
1 זכור, ישוע, מה היה לנו: הביטה, וראה את חרפתנו.
2 נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים.
3 יתומים היינו ואין אב, אמותינו כאלמנות.
4 את מימינו בכסף שתינו; עצינו במחיר יבואו.
5 על צווארנו נרדפנו: יגענו, ולא הונח לנו.
6 למצרים נתנו יד, לאשור, לשבוע לחם.
7 אבותינו חטאו, ואינם; ואנחנו עוונותיהם סבלנו.
8 עבדים משלו בנו: אין פורק מידם.
9 בנפשנו נביא את לחמנו, מפני חרב המדבר.
10 עורנו כתנור נכמרו, מפני זלעפות רעב.
11 נשים בציון עינו, בתולות בערי יהודה.
12 שרים בידם נתלו: פני זקנים לא נהדרו.
13 בחורים טחון נשאו, ונערים בעץ כשלו.
14 זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם.
15 שבת משוש לבנו; נהפך לאבל מחולנו.
16 נפלה עטרת ראשנו: אוי נא לנו, כי חטאנו!
17 על זה היה דווה לבנו; על אלה חשכו עינינו.
18 על הר ציון, אשר שמם, שועלים הילכו בו.
19 אתה, יהוה, לעולם תשב; כסאך לדור ודור.
20 למה לנצח תשכחנו, ותעזבנו לאורך ימים?
21 שובנו אליך, ישוע, ונשובה; חדש ימינו כקדם.
22 כי אם מאוס מאסתנו; קצפת עלינו עד מאוד.