במדבר
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/numbers/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 וידבר יהוה אל משה במדבר סיני, באוהל מועד, באחד לחודש השני, בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, לאמור:
2 שאו את ראש כל עדת בני ישראל, למשפחותם לבית אבותם, במספר שמות; כל זכר לגולגלותם.
3 מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא בישראל; תפקדו אותם לצבאותם, אתה ואהרון.
4 ואיתכם יהיה איש איש למטה; איש ראש לבית אבותיו הוא.
5 ואלה שמות האנשים אשר יעמדו איתכם: לראובן — אליצור בן שדיאור;
6 לשמעון — שלומיאל בן צורישדי;
7 ליהודה — נחשון בן עמינדב;
8 ליששכר — נתנאל בן צוער;
9 לזבולון — אליאב בן חלון;
10 לבני יוסף: לאפרים — אלישמע בן עמיהוד; למנשה — גמליאל בן פדהצור;
11 לבנימין — אבידן בן גדעוני;
12 לדן — אחיעזר בן עמישדי;
13 לאשר — פגעיאל בן עכרן;
14 לגד — אליסף בן דעואל;
15 לנפתלי — אחירע בן עינן.
16 אלה קרואי העדה, נשיאי מטות אבותם; ראשי אלפי ישראל הם.
17 ויקח משה ואהרון את האנשים האלה, אשר ניקבו בשמות.
18 ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני; ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם, במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה, לגולגלותם.
19 כאשר ציוה יהוה את משה, כן פקדם במדבר סיני.
20 ויהיו בני ראובן, בכור ישראל, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות לגולגלותם — כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
21 פקודיהם למטה ראובן: שישה וארבעים אלף וחמש מאות.
22 בני שמעון, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, פקודיהם במספר השמות לגולגלותם — כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
23 פקודיהם למטה שמעון: תשעה וחמישים אלף ושלוש מאות.
24 בני גד, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
25 פקודיהם למטה גד: חמישה וארבעים אלף ושש מאות וחמישים.
26 בני יהודה, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
27 פקודיהם למטה יהודה: ארבעה ושבעים אלף ושש מאות.
28 בני יששכר, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
29 פקודיהם למטה יששכר: ארבעה וחמישים אלף וארבע מאות.
30 בני זבולון, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
31 פקודיהם למטה זבולון: שבעה וחמישים אלף וארבע מאות.
32 בני יוסף, בני אפרים, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
33 פקודיהם למטה אפרים: ארבעים אלף וחמש מאות.
34 בני מנשה, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
35 פקודיהם למטה מנשה: שניים ושלושים אלף ומאתיים.
36 בני בנימין, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
37 פקודיהם למטה בנימין: חמישה ושלושים אלף וארבע מאות.
38 בני דן, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
39 פקודיהם למטה דן: שניים ושישים אלף ושבע מאות.
40 בני אשר, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
41 פקודיהם למטה אשר: אחד וארבעים אלף וחמש מאות.
42 בני נפתלי, תולדותם למשפחותם לבית אבותם, במספר השמות, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא —
43 פקודיהם למטה נפתלי: שלושה וחמישים אלף וארבע מאות.
44 אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרון ונשיאי ישראל; שנים עשר איש; איש אחד לבית אבותיו היה.
45 ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם, מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא בישראל —
46 ויהיו כל הפקודים: שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים.
47 והלוויים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם.
48 וידבר יהוה אל משה לאמור:
49 אך את מטה לוי לא תפקוד; ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל.
50 ואתה הפקד את הלוויים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו; הם ישאו את המשכן ואת כל כליו, והם ישרתוהו; וסביב למשכן יחנו.
51 ובנסוע המשכן, יורידו אותו הלוויים; ובחנות המשכן, יקימו אותו הלוויים; והזר הקרב יומת.
52 וחנו בני ישראל, איש על מחנהו ואיש על דיגלו, לצבאותם.
53 והלוויים יחנו סביב למשכן העדות; ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל; ושמרו הלוויים את משמרת משכן העדות.
54 ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה יהוה את משה; כן עשו.
פרק 2
1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
2 איש על דיגלו, באותות לבית אבותם, יחנו בני ישראל; מנגד, סביב לאוהל מועד, יחנו.
3 והחונים קדמה, מזרחה, דגל מחנה יהודה לצבאותם; ונשיא בני יהודה — נחשון בן עמינדב.
4 וצבאו ופקודיהם: ארבעה ושבעים אלף ושש מאות.
5 והחונים עליו, מטה יששכר; ונשיא בני יששכר — נתנאל בן צוער.
6 וצבאו ופקודיו: ארבעה וחמישים אלף וארבע מאות.
7 ומטה זבולון; ונשיא בני זבולון — אליאב בן חלון.
8 וצבאו ופקודיו: שבעה וחמישים אלף וארבע מאות.
9 כל הפקודים למחנה יהודה: מאת אלף ושמונים אלף וששת אלפים וארבע מאות, לצבאותם; ראשונים ייסעו.
10 תימנה, דגל מחנה ראובן לצבאותם; ונשיא בני ראובן — אליצור בן שדיאור.
11 וצבאו ופקודיו: שישה וארבעים אלף וחמש מאות.
12 והחונים עליו, מטה שמעון; ונשיא בני שמעון — שלומיאל בן צורישדי.
13 וצבאו ופקודיו: תשעה וחמישים אלף ושלוש מאות.
14 ומטה גד; ונשיא בני גד — אליסף בן רעואל.
15 וצבאו ופקודיו: חמישה וארבעים אלף ושש מאות וחמישים.
16 כל הפקודים למחנה ראובן: מאת אלף ואחד וחמישים אלף וארבע מאות וחמישים, לצבאותם; ושניים ייסעו.
17 ונסע אוהל מועד, מחנה הלוויים, בתוך המחנות; כאשר יחנו כן ייסעו, איש על ידו לדגליהם.
18 ימה, דגל מחנה אפרים לצבאותם; ונשיא בני אפרים — אלישמע בן עמיהוד.
19 וצבאו ופקודיו: ארבעים אלף וחמש מאות.
20 ועליו מטה מנשה; ונשיא בני מנשה — גמליאל בן פדהצור.
21 וצבאו ופקודיו: שניים ושלושים אלף ומאתיים.
22 ומטה בנימין; ונשיא בני בנימין — אבידן בן גדעוני.
23 וצבאו ופקודיו: חמישה ושלושים אלף וארבע מאות.
24 כל הפקודים למחנה אפרים: מאת אלף ושמונת אלפים ומאה, לצבאותם; ושלישים ייסעו.
25 דגל מחנה דן צפונה לצבאותם; ונשיא בני דן — אחיעזר בן עמישדי.
26 וצבאו ופקודיו: שניים ושישים אלף ושבע מאות.
27 והחונים עליו, מטה אשר; ונשיא בני אשר — פגעיאל בן עכרן.
28 וצבאו ופקודיו: אחד וארבעים אלף וחמש מאות.
29 ומטה נפתלי; ונשיא בני נפתלי — אחירע בן עינן.
30 וצבאו ופקודיו: שלושה וחמישים אלף וארבע מאות.
31 כל הפקודים למחנה דן: מאת אלף ושבעה וחמישים אלף ושש מאות; למאסף ייסעו לדגליהם.
32 אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם; כל פקודי המחנות לצבאותם: שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים.
33 והלוויים לא התפקדו בתוך בני ישראל, כאשר ציוה יהוה את משה.
34 ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה יהוה את משה: כן חנו לדגליהם, וכן נסעו, איש למשפחותיו על בית אבותיו.
פרק 3
1 ואלה תולדות אהרון ומשה, ביום דיבר יהוה את משה בהר סיני.
2 ואלה שמות בני אהרון: נדב הבכור, ואביהוא, אלעזר ואיתמר.
3 אלה שמות בני אהרון, הכוהנים המשוחים, אשר מילא ידם לכהן.
4 וימת נדב ואביהוא לפני יהוה, בהקריבם אש זרה לפני יהוה במדבר סיני; ובנים לא היו להם; ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרון אביהם.
5 וידבר יהוה אל משה לאמור:
6 הקרב את מטה לוי, והעמדת אותו לפני אהרון הכהן; ושרתו אותו.
7 ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני אוהל מועד, לעבוד את עבודת המשכן.
8 ושמרו את כל כלי אוהל מועד ואת משמרת בני ישראל, לעבוד את עבודת המשכן.
9 ונתת את הלוויים לאהרון ולבניו; נתונים נתונים הם לו מבני ישראל.
10 ואת אהרון ואת בניו תפקוד, ושמרו את כהונתם; והזר הקרב יומת.
11 וידבר יהוה אל משה לאמור:
12 ואני, הנה לקחתי את הלוויים מתוך בני ישראל, תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל; והיו לי הלוויים.
13 כי לי כל בכור; ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל בכור בישראל, מאדם עד בהמה; לי יהיו; אני יהוה.
14 וידבר יהוה אל משה במדבר סיני לאמור:
15 פקוד את בני לוי לבית אבותם, למשפחותם; כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם.
16 ויפקדם משה על פי יהוה, כאשר צווה.
17 ויהיו אלה בני לוי בשמותם: גרשון וקהת ומררי.
18 ואלה שמות בני גרשון למשפחותם: לבני ושמעי.
19 ובני קהת למשפחותם: עמרם ויצהר, חברון ועוזיאל.
20 ובני מררי למשפחותם: מחלי ומושי; אלה הם משפחות הלוויים לבית אבותם.
21 לגרשון — משפחת הלבני ומשפחת השמעי; אלה משפחות הגרשוני.
22 פקודיהם במספר כל זכר, מבן חודש ומעלה — פקודיהם שבעת אלפים וחמש מאות.
23 משפחות הגרשוני יחנו אחרי המשכן ימה.
24 ונשיא בית אב לגרשוני — אליסף בן לאל.
25 ומשמרת בני גרשון באוהל מועד: המשכן והאוהל, מכסהו, ומסך פתח אוהל מועד,
26 וקלעי החצר, ומסך פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב, ואת מיתריו לכל עבודתו.
27 ולקהת — משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברוני ומשפחת העוזיאלי; אלה משפחות הקהתי.
28 במספר כל זכר, מבן חודש ומעלה, שמונת אלפים ושש מאות, שומרי משמרת הקודש.
29 משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה.
30 ונשיא בית אב למשפחות הקהתי — אליצפן בן עוזיאל.
31 ומשמרתם: הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכלי הקודש אשר ישרתו בהם, והמסך וכל עבודתו.
32 ואלעזר בן אהרון הכהן, נשיא נשיאי הלוויים; פקידות שומרי משמרת הקודש.
33 למררי — משפחת המחלי ומשפחת המושי; אלה משפחות מררי.
34 ופקודיהם במספר כל זכר, מבן חודש ומעלה — היו ששת אלפים ומאתיים.
35 ונשיא בית אב למשפחות מררי — צוריאל בן אביחיל; על ירך המשכן יחנו צפונה.
36 ופקודת משמרת בני מררי: קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו, וכל כליו וכל עבודתו,
37 ועמודי החצר סביב, ואדניהם ויתדותם ומיתריהם.
38 והחונים לפני המשכן קדמה, לפני אוהל מועד מזרחה — משה ואהרון ובניו, שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל; והזר הקרב יומת.
39 כל פקודי הלוויים, אשר פקד משה ואהרון על פי יהוה, למשפחותם — כל זכר מבן חודש ומעלה — היו שניים ועשרים אלף.
40 ויאמר יהוה אל משה: פקוד כל בכור זכר בבני ישראל, מבן חודש ומעלה; ושא את מספר שמותם.
41 ולקחת את הלוויים לי — אני יהוה — תחת כל בכור בבני ישראל; ואת בהמת הלוויים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל.
42 ויפקוד משה, כאשר ציוהו יהוה, את כל הבכור בבני ישראל.
43 ויהי כל בכור זכר במספר שמות, מבן חודש ומעלה, לפקודיהם — שניים ועשרים אלף ומאתיים ושלושה ושבעים.
44 וידבר יהוה אל משה לאמור:
45 קח את הלוויים תחת כל בכור בבני ישראל, ואת בהמת הלוויים תחת בהמתם; והיו לי הלוויים; אני יהוה.
46 ולפדויי השלושה ושבעים ומאתיים מבכור בני ישראל, העודפים על הלוויים,
47 ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת; בשקל הקודש תיקח — השקל עשרים גרה הוא;
48 ונתת את הכסף, אשר בו נפדה מספרם העודף, לאהרון ולבניו.
49 ויקח משה את כסף הפדיון מן העודפים על פדויי הלוויים.
50 מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף: אלף ושלוש מאות וחמישה ושישים שקל, בשקל הקודש.
51 ויתן משה את כסף הפדויים לאהרון ולבניו, על פי יהוה, כאשר ציוה יהוה את משה.
פרק 4
1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
2 נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי, למשפחותם לבית אבותם,
3 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה; כל הבא לצבא, לעשות מלאכה באוהל מועד.
4 זאת עבודת בני קהת באוהל מועד: קודש הקודשים.
5 ובנסוע המחנה, יבוא אהרון ובניו, והורידו את פרכת המסך, וכיסו בה את ארון העדות.
6 ונתנו עליו מכסה עור תחש; ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה; ושמו בדיו.
7 ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת; ונתנו עליו את הקערות ואת הכפות ואת המנקיות ואת קשות הנסך; ולחם התמיד עליו יהיה.
8 ופרשו עליהם בגד תולעת שני; וכיסו אותו במכסה עור תחש; ושמו את בדיו.
9 ולקחו בגד תכלת, וכיסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה, ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם.
10 ונתנו אותה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש; ונתנו על המוט.
11 ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת; וכיסו אותו במכסה עור תחש; ושמו את בדיו.
12 ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בהם בקודש, ונתנו אל בגד תכלת; וכיסו אותם במכסה עור תחש; ונתנו על המוט.
13 ודישנו את המזבח; ופרשו עליו בגד ארגמן.
14 ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם — את המחתות, את המזלגות ואת היעים ואת המזרקות, כל כלי המזבח; ופרשו עליו מכסה עור תחש; ושמו בדיו.
15 וכילה אהרון ובניו לכסות את הקודש ואת כל כלי הקודש בנסוע המחנה; ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת; ולא ייגעו אל הקודש, ומתו. אלה משא בני קהת באוהל מועד.
16 ופקודת אלעזר בן אהרון הכהן: שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה; פקודת כל המשכן וכל אשר בו, בקודש ובכליו.
17 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
18 אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוויים.
19 וזאת עשו להם, וחיו ולא ימותו, בגישתם אל קודש הקודשים: אהרון ובניו יבואו, ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו.
20 ולא יבואו לראות כבלע את הקודש, ומתו.
21 וידבר יהוה אל משה לאמור:
22 נשא את ראש בני גרשון גם הם, לבית אבותם למשפחותם.
23 מבן שלושים שנה ומעלה עד בן חמישים שנה תפקוד אותם; כל הבא לצבא צבא, לעשות עבודה באוהל מועד.
24 זאת עבודת משפחות הגרשוני: לעבוד ולמשא.
25 ונשאו את יריעות המשכן ואת אוהל מועד, מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה, ואת מסך פתח אוהל מועד,
26 ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר, אשר על המשכן ועל המזבח סביב, ואת מיתריהם ואת כל כלי עבודתם; ואת כל אשר ייעשה להם — ועבדו.
27 על פי אהרון ובניו תהיה כל עבודת בני הגרשוני, לכל משאם ולכל עבודתם; ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם.
28 זאת עבודת משפחות בני גרשון באוהל מועד; ומשמרתם ביד איתמר בן אהרון הכהן.
29 ובני מררי — למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם.
30 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה תפקדם; כל הבא לצבא, לעשות את עבודת אוהל מועד.
31 וזאת משמרת משאם, לכל עבודתם באוהל מועד: קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו,
32 ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדותם ומיתריהם, לכל כליהם ולכל עבודתם; ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם.
33 זאת עבודת משפחות בני מררי, לכל עבודתם, באוהל מועד, ביד איתמר בן אהרון הכהן.
34 ויפקדו משה ואהרון ונשיאי העדה את בני הקהתי, למשפחותם ולבית אבותם,
35 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה; כל הבא לצבא, לעבודה באוהל מועד.
36 ויהיו פקודיהם למשפחותם: אלפיים ושבע מאות וחמישים.
37 אלה פקודי משפחות הקהתי, כל העובד באוהל מועד, אשר פקד משה ואהרון על פי יהוה ביד משה.
38 ופקודי בני גרשון, למשפחותם ולבית אבותם,
39 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה; כל הבא לצבא, לעבודה באוהל מועד.
40 ויהיו פקודיהם למשפחותם: אלפיים ושש מאות ושלושים.
41 אלה פקודי משפחות בני גרשון, כל העובד באוהל מועד, אשר פקד משה ואהרון על פי יהוה.
42 ופקודי משפחות בני מררי, למשפחותם ולבית אבותם,
43 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה; כל הבא לצבא, לעבודה באוהל מועד.
44 ויהיו פקודיהם למשפחותם: שלושת אלפים ומאתיים.
45 אלה פקודי משפחות בני מררי, אשר פקד משה ואהרון על פי יהוה ביד משה.
46 כל פקודי הלוויים, אשר פקד משה ואהרון ונשיאי ישראל, למשפחותם ולבית אבותם,
47 מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה; כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באוהל מועד.
48 ויהיו פקודיהם: שמונת אלפים וחמש מאות ושמונים.
49 על פי יהוה נפקדו ביד משה, איש על עבודתו ועל משאו; ופקודיו אשר ציוה יהוה את משה.
פרק 5
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 צו את בני ישראל, וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, וכל טמא לנפש.
3 מזכר עד נקבה תשלחו; אל מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את מחניהם, אשר אני שוכן בתוכם.
4 ויעשו כן בני ישראל, וישלחו אותם אל מחוץ למחנה; כאשר דיבר יהוה אל משה, כן עשו בני ישראל.
5 וידבר יהוה אל משה לאמור:
6 דבר אל בני ישראל: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, למעול מעל ביהוה; ואשמה הנפש ההיא,
7 והתוודו את חטאתם אשר עשו; והשיב את אשמו בראשו, וחמישיתו יוסף עליו; ונתן לאשר אשם לו.
8 ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו — האשם המושב ליהוה, לכהן; מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו.
9 וכל תרומה לכל קודשי בני ישראל, אשר יקריבו לכהן — לו יהיה.
10 ואיש את קדשיו — לו יהיו; איש אשר ייתן לכהן — לו יהיה.
11 וידבר יהוה אל משה לאמור:
12 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: איש איש, כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל,
13 ושכב איש אותה שכבת זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והיא לא ניתפשה,
14 ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו, והיא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו, והיא לא נטמאה,
15 והביא האיש את אשתו אל הכהן; והביא את קרבנה עליה, עשירת האיפה קמח שעורים; לא יצוק עליו שמן, ולא ייתן עליו לבונה; כי מנחת קנאות הוא, מנחת זיכרון, מזכרת עוון.
16 והקריב אותה הכהן, והעמידה לפני יהוה.
17 ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש; ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ייקח הכהן, ונתן אל המים.
18 והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה, ופרע את ראש האשה; ונתן על כפיה את מנחת הזיכרון — מנחת קנאות היא; וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים.
19 והשביע אותה הכהן; ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך — הנקי ממי המרים המאררים האלה;
20 ואת, כי שטית תחת אישך וכי נטמאת; וייתן איש בך את שכבתו, מבלעדי אישך,
21 והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה; ואמר הכהן לאשה: ייתן יהוה אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתית יהוה את ירכך נופלת ואת בטנך צבה;
22 ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפיל ירך; ואמרה האשה: אמן, אמן.
23 וכתב הכהן את האלות האלה בספר; ומחה אל המים המרים.
24 והשקה את האשה את מי המרים המאררים; ובאו בה המים המאררים למרים.
25 ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות; והניף את המנחה לפני ישוע, והקריב אותה אל המזבח.
26 וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את האשה את המים.
27 והשקה אותה את המים; והיה, אם נטמאה ותמעול מעל באישה, ובאו בה המים המאררים למרים; וצבתה בטנה, ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה בקרב עמה.
28 ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא — ונקתה, ונזרעה זרע.
29 זאת תורת הקנאות: אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה,
30 או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקינא את אשתו; והעמיד את האשה לפני יהוה; ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
31 ונקה האיש מעוון; והאשה ההיא תישא את עוונה.
פרק 6
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר, להזיר ליהוה,
3 מיין ושכר יזיר; חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה; וענבים לחים ויבשים לא יאכל.
4 כל ימי ניזרו, מכל אשר ייעשה מגפן היין — מחרצנים ועד זג — לא יאכל.
5 כל ימי נדר ניזרו, תער לא יעבור על ראשו; עד מלאת הימים אשר יזיר ליהוה, קדוש יהיה; גדל פרע שער ראשו.
6 כל ימי הזירו ליהוה, על נפש מת לא יבוא.
7 לאביו ולאימו, לאחיו ולאחותו, לא ייטמא להם במותם; כי נזר יהוהו על ראשו.
8 כל ימי ניזרו, קדוש הוא ליהוה.
9 וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, וטימא ראש ניזרו; וגילח ראשו ביום טהרתו; ביום השביעי יגלחנו.
10 וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה, אל הכהן, אל פתח אוהל מועד.
11 ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה; וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש; וקידש את ראשו ביום ההוא.
12 והזיר ליהוה את ימי ניזרו; והביא כבש בן שנתו לאשם; והימים הראשונים ייפלו, כי טמא ניזרו.
13 וזאת תורת הנזיר: ביום מלאת ימי ניזרו, יביא אותו אל פתח אוהל מועד;
14 והקריב את קרבנו ליהוה: כבש בן שנתו תמים אחד לעולה; וכבשה בת שנתה תמימה אחת לחטאת; ואיל אחד תמים לשלמים;
15 וסל מצות — סולת חלות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן; ומנחתם ונסכיהם.
16 והקריב הכהן לפני ישוע; ועשה את חטאתו ואת עולתו.
17 ואת האיל יעשה זבח שלמים ליהוה, על סל המצות; ועשה הכהן את מנחתו ואת ניסכו.
18 וגילח הנזיר פתח אוהל מועד את ראש ניזרו; ולקח את שער ראש ניזרו, ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים.
19 ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל, וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד; ונתן על כפי הנזיר, אחר התגלחו את ניזרו.
20 והניף אותם הכהן תנופה לפני ישוע; קודש הוא לכהן, על חזה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר יין.
21 זאת תורת הנזיר אשר יידור, וקרבנו ליהוה על ניזרו, מלבד אשר תשיג ידו; כפי נדרו אשר יידור, כן יעשה על תורת ניזרו.
22 וידבר יהוה אל משה לאמור:
23 דבר אל אהרון ואל בניו לאמור: כה תברכו את בני ישראל, אמור להם:
24 יברכך ישוע, וישמרך.
25 יאר ישוע פניו אליך, ויחונך.
26 יישא ישוע פניו אליך, וישם לך שלום.
27 ושמו את שמי על בני ישראל; ואני אברכם.
פרק 7
1 ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו, ואת המזבח ואת כל כליו; וימשחם ויקדש אותם,
2 ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבותם; הם נשיאי המטות; הם העומדים על הפקודים.
3 ויביאו את קרבנם לפני ישוע: שש עגלות צב ושנים עשר בקר; עגלה על שני הנשיאים, ושור לאיש; ויקריבו אותם לפני המשכן.
4 ויאמר יהוה אל משה לאמור:
5 קח מאיתם; והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד; ונתת אותם אל הלוויים, איש כפי עבודתו.
6 ויקח משה את העגלות ואת הבקר; ויתן אותם אל הלוויים.
7 שתי עגלות וארבעה בקר נתן לבני גרשון, כפי עבודתם.
8 וארבע עגלות ושמונת הבקר נתן לבני מררי, כפי עבודתם, ביד איתמר בן אהרון הכהן.
9 ולבני קהת לא נתן; כי עבודת הקודש עליהם; בכתף ישאו.
10 ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום הימשח אותו; ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח.
11 ויאמר יהוה אל משה: נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח.
12 ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו — נחשון בן עמינדב, למטה יהודה.
13 וקרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
14 כף אחת, עשרה זהב, מלאה קטורת;
15 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
16 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
17 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן נחשון בן עמינדב.
18 ביום השני הקריב נתנאל בן צוער, נשיא יששכר:
19 הקריב לקרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
20 כף זהב אחת, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
21 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
22 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
23 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן נתנאל בן צוער.
24 ביום השלישי הקריב אליאב בן חלון, נשיא בני זבולון:
25 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
26 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
27 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
28 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
29 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אליאב בן חלון.
30 ביום הרביעי הקריב אליצור בן שדיאור, נשיא בני ראובן:
31 קרבנו: קערת כסף אחת במשקל מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
32 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
33 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
34 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
35 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אליצור בן שדיאור.
36 ביום החמישי הקריב שלומיאל בן צורישדי, נשיא בני שמעון:
37 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
38 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
39 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
40 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
41 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן שלומיאל בן צורישדי.
42 ביום השישי הקריב אליסף בן דעואל, נשיא בני גד:
43 קרבנו: קערת כסף אחת במשקל מאה ושלושים שקל; ומזרק כסף, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
44 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
45 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
46 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
47 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אליסף בן דעואל.
48 ביום השביעי הקריב אלישמע בן עמיהוד, נשיא בני אפרים:
49 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
50 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
51 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
52 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
53 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אלישמע בן עמיהוד.
54 ביום השמיני הקריב גמליאל בן פדהצור, נשיא בני מנשה:
55 קרבנו: קערת כסף אחת במשקל מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
56 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
57 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
58 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
59 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן גמליאל בן פדהצור.
60 ביום התשיעי הקריב אבידן בן גדעוני, נשיא בני בנימין:
61 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
62 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
63 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
64 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
65 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אבידן בן גדעוני.
66 ביום העשירי הקריב אחיעזר בן עמישדי, נשיא בני דן:
67 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
68 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
69 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
70 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
71 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אחיעזר בן עמישדי.
72 ביום עשתי עשר הקריב פגעיאל בן עכרן, נשיא בני אשר:
73 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
74 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
75 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
76 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
77 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן פגעיאל בן עכרן.
78 ביום שנים עשר הקריב אחירע בן עינן, נשיא בני נפתלי:
79 קרבנו: קערת כסף אחת, משקלה מאה ושלושים שקל; מזרק כסף אחד, שבעים שקל, בשקל הקודש; שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, למנחה;
80 כף אחת זהב, עשרה שקלים, מלאה קטורת;
81 פר בן בקר אחד, איל אחד, כבש בן שנה אחד — לעולה;
82 שעיר עיזים אחד — לחטאת;
83 ולזבח השלמים: בקר שניים, אילים חמישה, עתודים חמישה, כבשים בני שנה חמישה; זה קרבן אחירע בן עינן.
84 זאת חנוכת המזבח, ביום הימשח אותו, מאת נשיאי ישראל: קערות כסף שתים עשרה, מזרקי כסף שנים עשר, כפות זהב שתים עשרה;
85 כל קערת כסף — מאה ושלושים; המזרק — שבעים; כל כסף הכלים: אלפיים וארבע מאות, בשקל הקודש.
86 כפות הזהב — שתים עשרה, מלאות קטורת, עשרה עשרה בשקל הקודש; כל זהב הכפות: מאה ועשרים.
87 כל הבקר לעולה: שנים עשר פרים; האילים שנים עשר; הכבשים בני שנה שנים עשר, ומנחתם; ושעירי העיזים לחטאת, שנים עשר.
88 וכל הבקר לזבח השלמים: עשרים וארבעה פרים; אילים שישים; עתודים שישים; כבשים בני שנה שישים. זאת חנוכת המזבח אחרי הימשח אותו.
89 ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר איתו, וישמע את הקול מידבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות, מבין שני הכרובים; וידבר אליו.
פרק 8
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל אהרון, ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
3 ויעש כן אהרון; אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציוה יהוה את משה.
4 וזה מעשה המנורה: מקשה זהב — עד ירכה, עד פרחה — מקשה היא; כמראה אשר הראה ישוע את משה, כן עשה את המנורה.
5 וידבר יהוה אל משה לאמור:
6 קח את הלוויים מתוך בני ישראל, וטיהרת אותם.
7 וכה תעשה להם לטהרם: הזה עליהם מי חטאת; והעבירו תער על כל בשרם; וכיבסו בגדיהם, וטהרו.
8 ולקחו פר בן בקר ומנחתו — סולת בלולה בשמן; ופר שני בן בקר תיקח לחטאת.
9 והקרבת את הלוויים לפני אוהל מועד; והקהלת את כל עדת בני ישראל.
10 והקרבת את הלוויים לפני ישוע; וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוויים.
11 והניף אהרון את הלוויים תנופה לפני ישוע, מאת בני ישראל; והיו לעבוד את עבודת יהוה.
12 והלוויים יסמכו את ידיהם על ראשי הפרים; ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה ליהוה, לכפר על הלוויים.
13 והעמדת את הלוויים לפני אהרון ולפני בניו; והנפת אותם תנופה ליהוה.
14 והבדלת את הלוויים מתוך בני ישראל; והיו לי הלוויים.
15 ואחרי כן יבואו הלוויים לעבוד את אוהל מועד; וטיהרת אותם, והנפת אותם תנופה.
16 כי נתונים נתונים הם לי מתוך בני ישראל; תחת פטר כל רחם, בכור כל בני ישראל, לקחתי אותם לי.
17 כי לי כל בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה; ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי אותם לי.
18 ואקח את הלוויים תחת כל בכור בבני ישראל.
19 ואתנה את הלוויים נתונים לאהרון ולבניו מתוך בני ישראל, לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד, ולכפר על בני ישראל; ולא יהיה בבני ישראל נגף, בגשת בני ישראל אל הקודש.
20 ויעש משה ואהרון וכל עדת בני ישראל ללוויים ככל אשר ציוה יהוה את משה ללוויים; כן עשו להם בני ישראל.
21 ויטהרו הלוויים, ויכבסו בגדיהם; וינף אהרון אותם תנופה לפני ישוע; ויכפר עליהם אהרון לטהרם.
22 ואחרי כן באו הלוויים לעבוד את עבודתם באוהל מועד, לפני אהרון ולפני בניו; כאשר ציוה יהוה את משה על הלוויים, כן עשו להם.
23 וידבר יהוה אל משה לאמור:
24 זאת אשר ללוויים: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבודת אוהל מועד;
25 ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה, ולא יעבוד עוד;
26 ושירת את אחיו באוהל מועד לשמור משמרת, ועבודה לא יעבוד; ככה תעשה ללוויים במשמרותם.
פרק 9
1 וידבר יהוה אל משה במדבר סיני, בחודש הראשון לשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, לאמור:
2 ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו.
3 בארבעה עשר יום בחודש הזה, בין הערביים, תעשו אותו במועדו; ככל חוקותיו וככל משפטיו תעשו אותו.
4 וידבר משה אל בני ישראל לעשות את הפסח.
5 ויעשו את הפסח בראשון, בארבעה עשר יום לחודש, בין הערביים, במדבר סיני; ככל אשר ציוה יהוה את משה, כן עשו בני ישראל.
6 ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא; ויקרבו לפני משה ולפני אהרון ביום ההוא.
7 ויאמרו האנשים ההם אליו: אנחנו טמאים לנפש אדם; למה ניגרע, לבלתי הקריב את קרבן יהוה במועדו בתוך בני ישראל?
8 ויאמר אליהם משה: עמדו, ואשמעה מה יצוה יהוה לכם.
9 וידבר יהוה אל משה לאמור:
10 דבר אל בני ישראל לאמור: איש איש כי יהיה טמא לנפש, או בדרך רחוקה, לכם או לדורותיכם — ועשה פסח ליהוה.
11 בחודש השני, בארבעה עשר יום, בין הערביים יעשו אותו; על מצות ומרורים יאכלוהו.
12 לא ישאירו ממנו עד בוקר, ועצם לא ישברו בו; ככל חוקת הפסח יעשו אותו.
13 והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח — ונכרתה הנפש ההיא מעמיה; כי קרבן יהוה לא הקריב במועדו; חטאו יישא האיש ההוא.
14 וכי יגור איתכם גר, ועשה פסח ליהוה — כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה; חוקה אחת יהיה לכם, ולגר ולאזרח הארץ.
15 וביום הקים את המשכן, כיסה הענן את המשכן — לאוהל העדות; ובערב היה על המשכן כמראה אש, עד בוקר.
16 כן יהיה תמיד: הענן יכסנו ביום, ומראה אש בלילה.
17 ועל פי עלות הענן מעל האוהל, ואחרי כן ייסעו בני ישראל; ובמקום אשר ישכון שם הענן, שם יחנו בני ישראל.
18 על פי יהוה ייסעו בני ישראל, ועל פי יהוה יחנו; כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן — יחנו.
19 ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים, ושמרו בני ישראל את משמרת יהוה, ולא ייסעו.
20 ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן; על פי יהוה יחנו, ועל פי יהוה ייסעו.
21 ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר; ונעלה הענן בבוקר, ונסעו; או יומם ולילה, ונעלה הענן — ונסעו.
22 או יומיים או חודש או שנה, בהאריך הענן על המשכן לשכון עליו — יחנו בני ישראל ולא ייסעו; ובהעלותו — ייסעו.
23 על פי יהוה יחנו, ועל פי יהוה ייסעו; את משמרת יהוה שמרו, על פי יהוה ביד משה.
פרק 10
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 עשה לך שתי חצוצרות כסף; מקשה תעשה אותם; והיו לך למקרא העדה, ולמסע את המחנות.
3 ותקעו בהן — ונועדו אליך כל העדה אל פתח אוהל מועד.
4 ואם באחת יתקעו — ונועדו אליך הנשיאים, ראשי אלפי ישראל.
5 ותקעתם תרועה — ונסעו המחנות החונים קדמה.
6 ותקעתם תרועה שנית — ונסעו המחנות החונים תימנה; תרועה יתקעו למסעיהם.
7 ובהקהיל את הקהל תתקעו, ולא תריעו.
8 ובני אהרון, הכוהנים, יתקעו בחצוצרות; והיו לכם לחוקת עולם לדורותיכם.
9 וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם — והרעותם בחצוצרות; ונזכרתם לפני ישוע ישועכם, ונושעתם מאויביכם.
10 וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזיכרון לפני ישועכם; אני יהוה יהוהכם.
11 ויהי בעשרים לחודש השני, בשנה השנית, נעלה הענן מעל משכן העדות.
12 ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני; וישכון הענן במדבר פארן.
13 ויסעו בראשונה, על פי יהוה ביד משה.
14 ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה לצבאותם; ועל צבאו — נחשון בן עמינדב.
15 ועל צבא מטה בני יששכר — נתנאל בן צוער.
16 ועל צבא מטה בני זבולון — אליאב בן חלון.
17 והורד המשכן; ונסעו בני גרשון ובני מררי, נושאי המשכן.
18 ויסע דגל מחנה ראובן לצבאותם; ועל צבאו — אליצור בן שדיאור.
19 ועל צבא מטה בני שמעון — שלומיאל בן צורישדי.
20 ועל צבא מטה בני גד — אליסף בן דעואל.
21 ונסעו הקהתים, נושאי המקדש; והקימו את המשכן עד בואם.
22 ויסע דגל מחנה בני אפרים לצבאותם; ועל צבאו — אלישמע בן עמיהוד.
23 ועל צבא מטה בני מנשה — גמליאל בן פדהצור.
24 ועל צבא מטה בני בנימין — אבידן בן גדעוני.
25 ויסע דגל מחנה בני דן, מאסף לכל המחנות לצבאותם; ועל צבאו — אחיעזר בן עמישדי.
26 ועל צבא מטה בני אשר — פגעיאל בן עכרן.
27 ועל צבא מטה בני נפתלי — אחירע בן עינן.
28 אלה מסעי בני ישראל לצבאותם; ויסעו.
29 ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני, חותן משה: נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר יהוה: אותו אתן לכם; לך איתנו, והטבנו לך; כי יהוה דיבר טוב על ישראל.
30 ויאמר אליו: לא אלך; כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך.
31 ויאמר: אל נא תעזוב אותנו; כי על כן ידעת חנותנו במדבר; והיית לנו לעיניים.
32 והיה, כי תלך עימנו — והיה, הטוב אשר ייטיב ישוע עימנו — והטבנו לך.
33 ויסעו מהר יהוה דרך שלושת ימים; וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלושת ימים, לתור להם מנוחה.
34 וענן ישוע עליהם יומם, בנסעם מן המחנה.
35 ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה: קומה, ישוע; ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך.
36 ובנוחה יאמר: שובה, ישוע, רבבות אלפי ישראל.
פרק 11
1 ויהיו העם כמתאוננים — רע באוזני יהוה; וישמע יהוה, וייחר אפו; ותבער בהם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה.
2 ויצעק העם אל משה; ויתפלל משה אל יהוה; ותשקע האש.
3 ויקרא שם המקום תבערה; כי בערה בהם אש יהוה.
4 והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה; וישובו ויבכו גם בני ישראל; ויאמרו: מי יאכילנו בשר?
5 זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם; את הקישואים ואת האבטיחים, ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים.
6 ועתה נפשנו יבשה; אין כל, בלתי אל המן עינינו.
7 והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדולח.
8 שטו העם ולקטו, וטחנו ברחיים או דכו במדוכה, ובישלו בפארור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו כטעם לשד השמן.
9 וברדת הטל על המחנה לילה, ירד המן עליו.
10 וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, איש לפתח אוהלו; וייחר אף יהוה מאוד; ובעיני משה רע.
11 ויאמר משה אל יהוה: למה הרעות לעבדך? ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשום את משא כל העם הזה עלי?
12 האנוכי הריתי את כל העם הזה? אם אנוכי ילידתיהו, כי תאמר אלי: שאהו בחיקך, כאשר יישא האומן את היונק, על האדמה אשר נשבעת לאבותיו?
13 מאין לי בשר לתית לכל העם הזה? כי יבכו עלי לאמור: תן לנו בשר, ונאכלה.
14 לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה; כי כבד הוא ממני.
15 ואם ככה אתה עושה לי — הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך; ואל אראה ברעתי.
16 ויאמר יהוה אל משה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו; ולקחת אותם אל אוהל מועד, והתייצבו שם עימך.
17 וארד ודיברתי עימך שם; ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו איתך במשא העם, ולא תישא אתה לבדך.
18 ואל העם תאמר: התקדשו למחר, ואכלתם בשר; כי בכיתם באוזני יהוה לאמור: מי יאכילנו בשר? כי טוב לנו במצרים! ונתן ישוע לכם בשר, ואכלתם.
19 לא יום אחד תאכלון, ולא יומיים, ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא עשרים יום;
20 עד חודש ימים, עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא; יען כי מאסתם את ישוע אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמור: למה זה יצאנו ממצרים?
21 ויאמר משה: שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו; ואתה אמרת: בשר אתן להם, ואכלו חודש ימים.
22 הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם? אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?
23 ויאמר יהוה אל משה: היד יהוה תקצר? עתה תראה היקרך דברי אם לא.
24 ויצא משה; וידבר אל העם את דברי יהוה; ויאסוף שבעים איש מזקני העם, ויעמד אותם סביבות האוהל.
25 וירד ישוע בענן, וידבר אליו; ויאצל מן הרוח אשר עליו, וייתן על שבעים איש הזקנים; ויהי כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו ולא יספו.
26 וישארו שני אנשים במחנה — שם האחד אלדד, ושם השני מידד; ותנח עליהם הרוח; והמה בכתובים, ולא יצאו האוהלה; ויתנבאו במחנה.
27 וירץ הנער, ויגד למשה, ויאמר: אלדד ומידד מתנבאים במחנה.
28 ויען יהושע בן נון, משרת משה מבחוריו, ויאמר: אדוני משה, כלאם.
29 ויאמר לו משה: המקנא אתה לי? ומי ייתן — ביהוה — כל עם יהוה נביאים; כי ייתן ישוע את רוחו עליהם!
30 ויאסף משה אל המחנה, הוא וזקני ישראל.
31 ורוח נסע מאת ישוע, ויגז שלוים מן הים; וייטוש על המחנה כדרך יום מזה וכדרך יום מזה, סביבות המחנה; וכאמתיים על פני הארץ.
32 ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת, ויאספו את השליו; הממעיט אסף עשרה חומרים; וישטחו להם שטוח סביבות המחנה.
33 הבשר עודנו בין שיניהם, טרם ייכרת, ואף יהוה חרה בעם; ויך יהוה בעם מכה רבה מאוד.
34 ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאווה; כי שם קברו את העם המתאווים.
35 מקברות התאווה נסעו העם חצרות; ויהיו בחצרות.
פרק 12
1 ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח; כי אשה כושית לקח.
2 ויאמרו: הרק אך במשה דיבר יהוה? הלא גם בנו דיבר? וישמע יהוה.
3 והאיש משה עניו מאוד, מכל האדם אשר על פני האדמה.
4 ויאמר יהוה פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים: צאו שלושתכם אל אוהל מועד; ויצאו שלושתם.
5 וירד ישוע בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל; ויקרא אהרון ומרים; ויצאו שניהם.
6 ויאמר: שמעו נא דברי: אם יהיה נביאכם — אני ישוע, במראה אליו אתוודע; בחלום אדבר בו.
7 לא כן עבדי משה; בכל ביתי נאמן הוא.
8 פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות; ותמונת ישוע יביט; ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?
9 וייחר אף יהוה בהם; וילך.
10 והענן סר מעל האוהל; והנה מרים מצורעת כשלג; ויפן אהרון אל מרים, והנה מצורעת.
11 ויאמר אהרון אל משה: בי, אדוני; אל נא תשת עלינו חטאת, אשר נואלנו ואשר חטאנו.
12 אל נא תהי כמת, אשר בצאתו מרחם אימו וייאכל חצי בשרו.
13 ויצעק משה אל ישוע לאמור: ישוע, רפא נא לה, נא.
14 ויאמר יהוה אל משה: ואביה ירוק ירק בפניה, הלא תיכלם שבעת ימים? תיסגר מחוץ למחנה שבעת ימים; ואחר תיאסף.
15 ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים; והעם לא נסע עד האסף מרים.
16 ואחר נסעו העם מחצרות, ויחנו במדבר פארן.
פרק 13
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל; איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו; כל נשיא בהם.
3 וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי יהוה; כולם אנשים — ראשי בני ישראל המה.
4 ואלה שמותם: למטה ראובן — שמוע בן זכור;
5 למטה שמעון — שפט בן חורי;
6 למטה יהודה — כלב בן יפונה;
7 למטה יששכר — יגאל בן יוסף;
8 למטה אפרים — הושע בן נון;
9 למטה בנימין — פלטי בן רפוא;
10 למטה זבולון — גדיאל בן סודי;
11 למטה יוסף, למטה מנשה — גדי בן סוסי;
12 למטה דן — עמיאל בן גמלי;
13 למטה אשר — סתור בן מיכאל;
14 למטה נפתלי — נחבי בן ופסי;
15 למטה גד — גאואל בן מכי;
16 אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ; ויקרא משה להושע בן נון — יהושע.
17 וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען; ויאמר אליהם: עלו זה בנגב, ועליתם את ההר;
18 וראיתם את הארץ מה היא; ואת העם היושב עליה — החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב;
19 ומה הארץ אשר הוא יושב בה — הטובה היא אם רעה; ומה הערים אשר הוא יושב בהנה — הבמחנים אם במבצרים;
20 ומה הארץ — השמנה היא אם רזה; היש בה עץ אם אין; והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ; והימים — ימי ביכורי ענבים.
21 ויעלו, ויתורו את הארץ, ממדבר צין עד רחוב, לבוא חמת.
22 ויעלו בנגב, ויבוא עד חברון; ושם אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק; וחברון — שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
23 ויבואו עד נחל אשכול; ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, וישאוהו במוט בשניים; ומן הרימונים ומן התאנים.
24 למקום ההוא קרא נחל אשכול, על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל.
25 וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום.
26 וילכו, ויבואו אל משה ואל אהרון ואל כל עדת בני ישראל, אל מדבר פארן, קדשה; וישיבו אותם דבר ואת כל העדה; ויראום את פרי הארץ.
27 ויספרו לו, ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש היא; וזה פריה.
28 אפס, כי עז העם היושב בארץ; והערים בצורות, גדולות מאוד; וגם ילידי הענק ראינו שם.
29 עמלק יושב בארץ הנגב; והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר; והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן.
30 ויהס כלב את העם אל משה; ויאמר: עלה נעלה וירשנו אותה; כי יכול נוכל לה.
31 והאנשים אשר עלו עימו אמרו: לא נוכל לעלות אל העם; כי חזק הוא ממנו.
32 ויציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה — ארץ אוכלת יושביה היא; וכל העם אשר ראינו בתוכה — אנשי מידות.
33 ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים; ונהי בעינינו כחגבים; וכן היינו בעיניהם.
פרק 14
1 ותישא כל העדה ויתנו את קולם; ויבכו העם בלילה ההוא.
2 וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל; ויאמרו אליהם כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים, ביהוה; או במדבר הזה לו מתנו, ביהוה!
3 ולמה הביא ישוע אותנו אל הארץ הזאת, לנפול בחרב, להיות נשינו וטפנו לבז? הלא טוב לנו שוב מצריימה?
4 ויאמרו איש אל אחיו: ניתנה ראש, ונשובה מצריימה.
5 ויפלו משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל.
6 ויהושע בן נון וכלב בן יפונה, מן התרים את הארץ, קרעו בגדיהם.
7 ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה — טובה הארץ מאוד מאוד.
8 אם חפץ בנו יהוה, והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו; ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.
9 אך ביהוה אל תמרודו; ואתם, אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צילם מעליהם, וישוע עימנו; אל תיראום.
10 ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים; וכבוד ישוע נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל.
11 ויאמר יהוה אל משה: עד אנה ינאצוני העם הזה? ועד אנה לא יאמינו בי, בכל האותות אשר עשיתי בקרבו?
12 אכנו בדבר ואורישנו; ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו.
13 ויאמר משה אל יהוה: ושמעו מצרים — כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו —
14 ואמרו אל יושב הארץ הזאת: שמעו כי אתה ישוע בקרב העם הזה; אשר עין בעין נראה אתה, ישוע; ועננך עומד עליהם; ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה.
15 והמתה את העם הזה כאיש אחד; ואמרו הגויים אשר שמעו את שמך לאמור:
16 מבלתי יכולת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר.
17 ועתה, יגדל נא כח יהוה שלי, כאשר דיברת לאמור:
18 יהוה ארך אפיים ורב חסד, נושא עוון ופשע; ונקה לא ינקה; פוקד עוון אבות על בנים, על שלישים ועל ריבעים.
19 סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך; וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה.
20 ויאמר יהוה: סלחתי כדברך.
21 ואולם, חי אני; וימלא כבוד ישוע את כל הארץ.
22 כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר, וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי,
23 אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם; וכל מנאצי לא יראוה.
24 ועבדי כלב — עקב היתה רוח אחרת עימו, וימלא אחרי — והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה; וזרעו יורישנה.
25 והעמלקי והכנעני יושב בעמק; מחר פנו וסעו לכם המדבר, דרך ים סוף.
26 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
27 עד מתי לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים עלי? את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עלי — שמעתי.
28 אמור אליהם: חי אני, נאום יהוה; אם לא, כאשר דיברתם באוזני — כן אעשה לכם.
29 במדבר הזה ייפלו פגריכם, וכל פקודיכם לכל מספרכם, מבן עשרים שנה ומעלה, אשר הילינותם עלי.
30 אם אתם תבואו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה — כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון.
31 וטפכם, אשר אמרתם לבז יהיה — והבאתי אותם; וידעו את הארץ אשר מאסתם בה.
32 ופגריכם אתם ייפלו במדבר הזה.
33 ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה, ונשאו את זנותיכם, עד תום פגריכם במדבר.
34 במספר הימים אשר תרתם את הארץ, ארבעים יום — יום לשנה, יום לשנה — תשאו את עוונותיכם, ארבעים שנה; וידעתם את תנואתי.
35 אני יהוה דיברתי; אם לא, זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת, הנועדים עלי; במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו.
36 והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, וישובו וילינו עליו את כל העדה, להוציא דיבה על הארץ,
37 וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה, במגפה, לפני יהוה.
38 ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם, ההולכים לתור את הארץ.
39 וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל; ויתאבלו העם מאוד.
40 וישכימו בבוקר, ויעלו אל ראש ההר לאמור: הננו, ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה; כי חטאנו.
41 ויאמר משה: למה זה אתם עוברים את פי יהוה? והיא לא תצלח.
42 אל תעלו, כי אין ישוע בקרבכם; ולא תינפו לפני אויביכם.
43 כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב; כי על כן שבתם מאחרי יהוה; ולא יהיה ישוע עימכם.
44 ויעפילו לעלות אל ראש ההר; וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה.
45 וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, ויכום ויכתום עד החורמה.
פרק 15
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם,
3 ועשיתם אישה ליהוה — עולה או זבח, לפלא נדר או בנדבה או במועדיכם — לעשות ריח ניחוח ליהוה, מן הבקר או מן הצאן,
4 והקריב המקריב את קרבנו ליהוה: מנחה, סולת עשירית האיפה בלול ברביעית ההין שמן.
5 ורביעית ההין יין לנסך תעשה על העולה או לזבח, לכבש האחד.
6 או לאיל — תעשה מנחה, סולת שני עשרונים בלול בשמן, שלישית ההין.
7 ולנסך תקריב שלישית ההין יין, לריח ניחוח ליהוה.
8 וכי תעשה בן בקר עולה או זבח, לפלא נדר או שלמים ליהוה,
9 והקריב על בן הבקר מנחה: סולת שלושה עשרונים בלול בשמן, חצי ההין.
10 והקרבת לנסך חצי ההין יין — אישה, ריח ניחוח ליהוה.
11 ככה ייעשה לשור האחד, או לאיל האחד, או לשה בכבשים או בעיזים.
12 כמספר אשר תעשו — ככה תעשו לאחד, כמספרם.
13 כל האזרח יעשה ככה את אלה, להקריב אישה ריח ניחוח ליהוה.
14 וכי יגור איתכם גר, או אשר בתוככם לדורותיכם, ועשה אישה ריח ניחוח ליהוה — כאשר תעשו, כן יעשה.
15 חוקה אחת לכם לקהל ולגר הגר — חוקת עולם לדורותיכם; ככם, כגר יהיה לפני ישוע.
16 תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם, ולגר הגר איתכם.
17 וידבר יהוה אל משה לאמור:
18 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה,
19 והיה, באכולכם מלחם הארץ, תרימו תרומה ליהוה.
20 ראשית עריסותיכם — חלה תרימו תרומה; כתרומת גורן, כן תרימו אותה.
21 מראשית עריסותיכם תיתנו ליהוה תרומה, לדורותיכם.
22 וכי תשגו, ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דיבר יהוה אל משה,
23 את כל אשר ציוה יהוה אליכם ביד משה, מן היום אשר ציוה יהוה והלאה, לדורותיכם,
24 והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה — ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה, לריח ניחוח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר עיזים אחד לחטאת.
25 וכיפר הכהן על כל עדת בני ישראל, ונסלח להם; כי שגגה היא; והם הביאו את קרבנם — אישה ליהוה — ואת חטאתם לפני יהוה, על שגגתם.
26 ונסלח לכל עדת בני ישראל, ולגר הגר בתוכם; כי לכל העם בשגגה.
27 ואם נפש אחת תחטא בשגגה — והקריבה עז בת שנתה לחטאת.
28 וכיפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה, לכפר עליו; ונסלח לו.
29 חוקה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה — לאזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם.
30 והנפש אשר תעשה ביד רמה, מן האזרח ומן הגר — את יהוה היא מגדפת; ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה.
31 כי דבר יהוה בזה, ואת מצוותו הפר; היכרת תיכרת הנפש ההיא; עוונה בה.
32 ויהיו בני ישראל במדבר; וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת.
33 ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים, אל משה ואל אהרון ואל כל העדה.
34 ויניחו אותו במשמר; כי לא פורש מה ייעשה לו.
35 ויאמר יהוה אל משה: מות יומת האיש; רגום אותו באבנים כל העדה, מחוץ למחנה.
36 ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה; וירגמו אותו באבנים, וימות; כאשר ציוה יהוה את משה.
37 וידבר יהוה אל משה לאמור:
38 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם; ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
39 והיה לכם לציצית; וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות יהוה, ועשיתם אותם; ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם;
40 למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי; והייתם קדושים ליהוהכם.
41 אני ישוע ישועכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לישוע; אני ישוע ישועכם.
פרק 16
1 ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן פלת — בני ראובן.
2 ויקומו לפני משה; ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים, נשיאי עדה, קרואי מועד, אנשי שם.
3 ויקהלו על משה ועל אהרון; ויאמרו אליהם: רב לכם! כי כל העדה — כולם קדושים; ובתוכם ישוע; ומדוע תיתנשאו על קהל יהוה?
4 וישמע משה; וייפול על פניו.
5 וידבר אל קורח ואל כל עדתו לאמור: בוקר, ויודע יהוה את אשר לו ואת הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר בו — יקריב אליו.
6 זאת עשו: קחו לכם מחתות, קורח וכל עדתו;
7 ותנו בהן אש, ושימו עליהן קטורת לפני ישוע מחר; והיה, האיש אשר יבחר יהוה — הוא הקדוש; רב לכם, בני לוי!
8 ויאמר משה אל קורח: שמעו נא, בני לוי:
9 המעט מכם, כי הבדיל יהוה ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם אליו, לעבוד את עבודת משכן יהוה, ולעמוד לפני העדה לשרתם?
10 ויקרב אותך, ואת כל אחיך בני לוי איתך; וביקשתם גם כהונה?
11 לכן, אתה וכל עדתך — הנועדים על יהוה; ואהרון מה הוא, כי תלינו עליו?
12 וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו: לא נעלה.
13 המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר?
14 אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, ותיתן לנו נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם תנקר? לא נעלה.
15 וייחר למשה מאוד; ויאמר אל יהוה: אל תפן אל מנחתם; לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעותי את אחד מהם.
16 ויאמר משה אל קורח: אתה וכל עדתך היו לפני ישוע — אתה והם ואהרון — מחר;
17 וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת; והקרבתם לפני ישוע איש מחתתו, חמישים ומאתיים מחתות; ואתה ואהרון, איש מחתתו.
18 ויקחו איש מחתתו, ויתנו עליהם אש, וישימו עליהם קטורת; ויעמדו פתח אוהל מועד, ומשה ואהרון.
19 ויקהל עליהם קורח את כל העדה אל פתח אוהל מועד; וירא כבוד ישוע אל כל העדה.
20 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
21 היבדלו מתוך העדה הזאת; ואכלה אותם כרגע.
22 ויפלו על פניהם; ויאמרו: יהוה, יהוה הרוחות לכל בשר; האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?
23 וידבר יהוה אל משה לאמור:
24 דבר אל העדה לאמור: העלו מסביב למשכן קורח, דתן ואבירם.
25 ויקם משה, וילך אל דתן ואבירם; וילכו אחריו זקני ישראל.
26 וידבר אל העדה לאמור: סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה; ואל תיגעו בכל אשר להם, פן תיספו בכל חטאתם.
27 ויעלו מעל משכן קורח, דתן ואבירם, מסביב; ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אוהליהם; ונשיהם ובניהם וטפם.
28 ויאמר משה: בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה; כי לא מליבי.
29 אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם תיפקד עליהם — לא יהוה שלחני.
30 ואם בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את פיה, ובלעה אותם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאולה — וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את יהוה.
31 ויהי, ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותיבקע האדמה אשר תחתיהם.
32 ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח, ואת כל הרכוש.
33 וירדו, הם וכל אשר להם, חיים שאולה; ותכס עליהם הארץ; ויאבדו מתוך הקהל.
34 וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם; כי אמרו: פן תבלענו הארץ.
35 ואש יצאה מאת יהוה; ותאכל את החמישים ומאתיים איש, מקריבי הקטורת.
36 וידבר יהוה אל משה לאמור:
37 אמור אל אלעזר בן אהרון הכהן, וירם את המחתות מבין השרפה; ואת האש זרה הלאה; כי קדשו.
38 את מחתות החטאים האלה בנפשותם — ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח; כי הקריבום לפני ישוע, ויקדשו; ויהיו לאות לבני ישראל.
39 ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים; וירקעום ציפוי למזבח,
40 זיכרון לבני ישראל — למען אשר לא יקרב איש זר, אשר לא מזרע אהרון הוא, להקטיר קטורת לפני ישוע; ולא יהיה כקורח וכעדתו; כאשר דיבר יהוה אליו ביד משה.
41 וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרון לאמור: אתם המיתם את עם יהוה.
42 ויהי, בהיקהל העדה על משה ועל אהרון, וייפנו אל אוהל מועד; והנה כיסאו הענן; וירא כבוד ישוע.
43 ויבוא משה ואהרון אל פני אוהל מועד.
44 וידבר יהוה אל משה לאמור:
45 הרומו מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם כרגע; וייפלו על פניהם.
46 ויאמר משה אל אהרון: קח את המחתה, ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת; והולך מהרה אל העדה, וכפר עליהם; כי יצא הקצף מלפני יהוה; החל הנגף.
47 ויקח אהרון כאשר דיבר משה, וירץ אל תוך הקהל; והנה החל הנגף בעם; וייתן את הקטורת, ויכפר על העם.
48 ויעמוד בין המתים ובין החיים; ותיעצר המגפה.
49 ויהיו המתים במגפה: ארבעה עשר אלף ושבע מאות, מלבד המתים על דבר קורח.
50 וישב אהרון אל משה, אל פתח אוהל מועד; והמגפה נעצרה.
פרק 17
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 דבר אל בני ישראל, וקח מאיתם מטה מטה לבית אבותם, מאת כל נשיאיהם לבית אבותם, שנים עשר מטות; איש את שמו תכתוב על מטהו.
3 ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי; כי מטה אחד לראש בית אבותם.
4 והינחת אותם באוהל מועד, לפני העדות, אשר איוועד לכם שמה.
5 והיה, האיש אשר אבחר בו — מטהו יפרח; והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים עליכם.
6 וידבר משה אל בני ישראל; ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד, מטה לנשיא אחד, לבית אבותם — שנים עשר מטות; ומטה אהרון בתוך מטותם.
7 וינח משה את המטות לפני ישוע, באוהל העדות.
8 ויהי ממחרת, ויבוא משה אל אוהל העדות; והנה פרח מטה אהרון לבית לוי; ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמול שקדים.
9 ויוצא משה את כל המטות מלפני ישוע אל כל בני ישראל; ויראו, ויקחו איש מטהו.
10 ויאמר יהוה אל משה: השב את מטה אהרון לפני העדות, למשמרת לאות לבני מרי; ותכל תלונותם מעלי, ולא ימותו.
11 ויעש משה; כאשר ציוה יהוה אותו, כן עשה.
12 ויאמרו בני ישראל אל משה לאמור: הן גווענו, אבדנו; כולנו אבדנו.
13 כל הקרב, הקרב אל משכן יהוה — ימות; האם תמנו לגווע?
פרק 18
1 ויאמר יהוה אל אהרון: אתה ובניך ובית אביך איתך תשאו את עוון המקדש; ואתה ובניך איתך תשאו את עוון כהונתכם.
2 וגם את אחיך, מטה לוי, שבט אביך, הקרב איתך; ויילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך איתך — לפני אוהל העדות.
3 ושמרו משמרתך ומשמרת כל האוהל; אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו; ולא ימותו, גם הם גם אתם.
4 ונילוו עליך, ושמרו את משמרת אוהל מועד, לכל עבודת האוהל; וזר לא יקרב אליכם.
5 ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח; ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל.
6 ואני, הנה לקחתי את אחיכם הלוויים מתוך בני ישראל; לכם נתונים הם ליהוה, לעבוד את עבודת אוהל מועד.
7 ואתה ובניך איתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת; ועבדתם; עבודת מתנה אתן את כהונתכם; והזר הקרב יומת.
8 וידבר יהוה אל אהרון: ואני, הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קודשי בני ישראל; לך נתתים למשחה, ולבניך, לחוק עולם.
9 זה יהיה לך מקודש הקודשים, מן האש: כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי — קודש קודשים לך הוא ולבניך.
10 בקודש הקודשים תאכלנו; כל זכר יאכל אותו; קודש יהיה לך.
11 וזה לך: תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל; לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק עולם; כל טהור בביתך יאכל אותו.
12 כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר ייתנו ליהוה — לך נתתים.
13 ביכורי כל אשר בארצם, אשר יביאו ליהוה — לך יהיה; כל טהור בביתך יאכלנו.
14 כל חרם בישראל — לך יהיה.
15 כל פטר רחם בכל בשר, אשר יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה — לך יהיה; אך פדה תפדה את בכור האדם; ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה.
16 ופדויו מבן חודש תפדה, בערכך — כסף חמשת שקלים, בשקל הקודש; עשרים גרה הוא.
17 אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה; קודש הם; את דמם תזרוק על המזבח, ואת חלבם תקטיר — אישה, לריח ניחוח ליהוה.
18 ובשרם יהיה לך; כחזה התנופה וכשוק הימין — לך יהיה.
19 כל תרומות הקודשים אשר ירימו בני ישראל ליהוה — נתתי לך ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק עולם; ברית מלח עולם היא לפני יהוה, לך ולזרעך איתך.
20 ויאמר יהוה אל אהרון: בארצם לא תנחל, וחלק לא יהיה לך בתוכם; אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל.
21 ולבני לוי, הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר הם עובדים — את עבודת אוהל מועד.
22 ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אוהל מועד, לשאת חטא, למות.
23 ועבד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד; והם ישאו עוונם; חוקת עולם לדורותיכם; ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה.
24 כי את מעשר בני ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללוויים לנחלה; על כן אמרתי להם: בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה.
25 וידבר יהוה אל משה לאמור:
26 ואל הלוויים תדבר, ואמרת אליהם: כי תיקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מהם בנחלתכם — והרמותם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן המעשר.
27 ונחשב לכם תרומתכם, כדגן מן הגורן וכמליאה מן היקב.
28 כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרון הכהן.
29 מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת יהוה; מכל חלבו, את מקדשו ממנו.
30 ואמרת אליהם: בהרימכם את חלבו ממנו — ונחשב ללוויים כתבואת גורן וכתבואת יקב.
31 ואכלתם אותו בכל מקום, אתם וביתכם; כי שכר הוא לכם, חלף עבודתכם באוהל מועד.
32 ולא תשאו עליו חטא, בהרימכם את חלבו ממנו; ואת קודשי בני ישראל לא תחללו, ולא תמותו.
פרק 19
1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:
2 זאת חוקת התורה אשר ציוה יהוה לאמור: דבר אל בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול.
3 ונתתם אותה אל אלעזר הכהן; והוציא אותה אל מחוץ למחנה; ושחט אותה לפניו.
4 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו; והיזה אל נכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים.
5 ושרף את הפרה לעיניו; את עורה ואת בשרה ואת דמה, על פרשה, ישרוף.
6 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת; והשליך אל תוך שרפת הפרה.
7 וכיבס הכהן בגדיו, ורחץ בשרו במים; ואחר יבוא אל המחנה; וטמא הכהן עד הערב.
8 והשורף אותה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים; וטמא עד הערב.
9 ואסף איש טהור את אפר הפרה, והיניח מחוץ למחנה במקום טהור; והיה לעדת בני ישראל למשמרת, למי נידה; חטאת היא.
10 וכיבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו, וטמא עד הערב; והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם, לחוקת עולם.
11 הנוגע במת, לכל נפש אדם — וטמא שבעת ימים.
12 הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי — יטהר; ואם לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי לא יטהר.
13 כל הנוגע במת, בנפש האדם אשר ימות, ולא יתחטא — את משכן יהוה טימא; ונכרתה הנפש ההיא מישראל; כי מי נידה לא זורק עליו — טמא יהיה; עוד טומאתו בו.
14 זאת התורה: אדם כי ימות באוהל — כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים.
15 וכל כלי פתוח, אשר אין צמיד פתיל עליו — טמא הוא.
16 וכל אשר ייגע על פני השדה בחלל חרב, או במת, או בעצם אדם, או בקבר — יטמא שבעת ימים.
17 ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת; ונתן עליו מים חיים אל כלי.
18 ולקח אזוב וטבל במים איש טהור; והיזה על האוהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם, ועל הנוגע בעצם, או בחלל, או במת, או בקבר.
19 והיזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי; וחיטאו ביום השביעי; וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטהר בערב.
20 והאיש אשר יטמא ולא יתחטא — ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל; כי את מקדש יהוה טימא; מי נידה לא זורק עליו; טמא הוא.
21 והיתה להם לחוקת עולם; ומזה מי הנידה יכבס בגדיו; והנוגע במי הנידה יטמא עד הערב.
22 וכל אשר ייגע בו הטמא — יטמא; והנפש הנוגעת תטמא עד הערב.
פרק 20
1 ויבואו בני ישראל, כל העדה, מדבר צין בחודש הראשון; וישב העם בקדש; ותמת שם מרים, ותיקבר שם.
2 ולא היה מים לעדה; ויקהלו על משה ועל אהרון.
3 וירב העם עם משה; ויאמרו לאמור: ולו גווענו בגווע אחינו לפני יהוה, ביהוה!
4 ולמה הבאתם את קהל יהוה אל המדבר הזה, למות שם אנחנו ובעירנו?
5 ולמה העליתונו ממצרים, להביא אותנו אל המקום הרע הזה? לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורימון; ומים אין לשתות.
6 ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד, וייפלו על פניהם; וירא כבוד ישוע אליהם.
7 וידבר ישוע אל משה לאמור:
8 קח את המטה, והקהל את העדה, אתה ואהרון אחיך; ודיברתם אל הסלע לעיניהם; ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן הסלע; והשקית את העדה ואת בעירם.
9 ויקח משה את המטה מלפני ישוע, כאשר ציווהו.
10 ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע; ויאמר להם: שמעו נא, המורים; המן הסלע הזה נוציא לכם מים?
11 וירם משה את ידו, ויך את הסלע במטהו פעמיים; ויצאו מים רבים; ותשת העדה ובעירם.
12 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרון: יען לא האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל — לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם.
13 המה מי מריבה; אשר רבו בני ישראל את יהוה; וייקדש בהם.
14 וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום: כה אמר אחיך ישראל: אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו;
15 וירדו אבותינו מצריימה, ונשב במצרים ימים רבים; וירעו לנו מצרים ולאבותינו.
16 ונצעק אל ישוע, וישמע קולנו; וישלח מלאך, ויוציאנו ממצרים; והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך.
17 נעברה נא בארצך; לא נעבור בשדה ובכרם, ולא נשתה מי באר; דרך המלך נלך; לא ניטה ימין ושמאל, עד אשר נעבור גבולך.
18 ויאמר אליו אדום: לא תעבור בי; פן בחרב אצא לקראתך.
19 ויאמרו אליו בני ישראל: במסילה נעלה; ואם מימיך נשתה, אני ומקני, ונתתי מכרם; רק אין דבר — ברגלי אעבורה.
20 ויאמר: לא תעבור; ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה.
21 וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו; ויט ישראל מעליו.
22 ויסעו מקדש, ויבואו בני ישראל, כל העדה, הור ההר.
23 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרון בהור ההר, על גבול ארץ אדום, לאמור:
24 ייאסף אהרון אל עמיו; כי לא יבוא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל; על אשר מריתם את פי למי מריבה.
25 קח את אהרון ואת אלעזר בנו; והעל אותם הור ההר.
26 והפשט את אהרון את בגדיו, והלבשת אותם את אלעזר בנו; ואהרון ייאסף, ומת שם.
27 ויעש משה כאשר ציוה יהוה; ויעלו אל הור ההר, לעיני כל העדה.
28 ויפשט משה את אהרון את בגדיו, וילבש אותם את אלעזר בנו; וימת אהרון שם בראש ההר; וירד משה ואלעזר מן ההר.
29 ויראו כל העדה כי גווע אהרון; ויבכו את אהרון שלושים יום, כל בית ישראל.
פרק 21
1 וישמע הכנעני, מלך ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל דרך האתרים; ויילחם בישראל, וישב ממנו שבי.
2 וידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם נתון תיתן את העם הזה בידי — והחרמתי את עריהם.
3 וישמע ישוע בקול ישראל, וייתן את הכנעני; ויחרם אותם ואת עריהם; ויקרא שם המקום חורמה.
4 ויסעו מהור ההר דרך ים סוף, לסבוב את ארץ אדום; ותקצר נפש העם בדרך.
5 וידבר העם בישוע ובמשה: למה העליתונו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים; ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
6 וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים, וינשכו את העם; וימת עם רב מישראל.
7 ויבוא העם אל משה, ויאמרו: חטאנו, כי דיברנו בישוע ובך; התפלל אל יהוה, ויסר מעלינו את הנחש; ויתפלל משה בעד העם.
8 ויאמר ישוע אל משה: עשה לך שרף, ושים אותו על נס; והיה, כל הנשוך וראה אותו — וחי.
9 ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על הנס; והיה, אם נשך הנחש את איש, והביט אל נחש הנחושת — וחי.
10 ויסעו בני ישראל, ויחנו באובות.
11 ויסעו מאובות, ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על פני מואב, ממזרח השמש.
12 משם נסעו, ויחנו בנחל זרד.
13 משם נסעו, ויחנו מעבר ארנון, אשר במדבר היוצא מגבול האמורי; כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי.
14 על כן ייאמר בספר מלחמות ישוע: את והב בסופה, ואת הנחלים ארנון,
15 ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער, ונשען לגבול מואב.
16 ומשם — בארה; היא הבאר אשר אמר ישוע למשה: אסוף את העם, ואתנה להם מים.
17 אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי, באר; ענו לה!
18 באר חפרוה שרים; כרוה נדיבי העם, במחוקק, במשענותם; וממדבר — מתנה.
19 וממתנה — נחליאל; ומנחליאל — במות.
20 ומבמות — הגיא אשר בשדה מואב, ראש הפסגה, והנשקפה על פני הישימון.
21 וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמור:
22 אעברה בארצך; לא ניטה בשדה ובכרם; לא נשתה מי באר; בדרך המלך נלך, עד אשר נעבור גבולך.
23 ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו; ויאסוף סיחון את כל עמו, ויצא לקראת ישראל המדברה; ויבוא יהצה, ויילחם בישראל.
24 ויכהו ישראל לפי חרב; ויירש את ארצו מארנון עד יבוק, עד בני עמון; כי עז גבול בני עמון.
25 ויקח ישראל את כל הערים האלה; וישב ישראל בכל ערי האמורי, בחשבון ובכל בנותיה.
26 כי חשבון — עיר סיחון מלך האמורי היא; והוא נלחם במלך מואב הראשון, ויקח את כל ארצו מידו, עד ארנון.
27 על כן יאמרו המושלים: בואו חשבון; תיבנה ותיכונן עיר סיחון.
28 כי אש יצאה מחשבון, להבה מעיר סיחון; אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון.
29 אוי לך, מואב! אבדת, עם כמוש; נתן בניו פליטים ובנותיו בשבי, למלך האמורי סיחון.
30 וירינו בהם; אבדה חשבון עד דיבון; ונשים עד נופח, אשר עד מידבא.
31 וישב ישראל בארץ האמורי.
32 וישלח משה לרגל את יעזר; וילכדו בנותיה; ויורש את האמורי אשר שם.
33 ויפנו ויעלו דרך הבשן; ויצא עוג מלך הבשן לקראתם, הוא וכל עמו, למלחמה אדרעי.
34 ויאמר ישוע אל משה: אל תירא אותו; כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו; ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון.
35 ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו, עד בלתי השאיר לו שריד; ויירשו את ארצו.
פרק 22
1 ויסעו בני ישראל, ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו.
2 וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי.
3 ויגר מואב מפני העם מאוד, כי רב הוא; ויקוץ מואב מפני בני ישראל.
4 ויאמר מואב אל זקני מדין: עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו, כלחוך השור את ירק השדה; ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא.
5 וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור, פתורה אשר על הנהר, ארץ בני עמו, לקרוא לו לאמור: הנה עם יצא ממצרים; הנה כיסה את עין הארץ; והוא יושב ממולי.
6 ועתה, לכה נא, ארה לי את העם הזה, כי עצום הוא ממני; אולי אוכל להכות בהם, ואגרשנו מן הארץ; כי ידעתי: את אשר תברך — מבורך; ואשר תאור — יואר.
7 וילכו זקני מואב וזקני מדין, וקסמים בידם; ויבואו אל בלעם; וידברו אליו את דברי בלק.
8 ויאמר אליהם: לינו פה הלילה; והשיבותי אתכם דבר, כאשר ידבר ישוע אלי; וישבו שרי מואב עם בלעם.
9 ויבוא ישוע אל בלעם; ויאמר: מי האנשים האלה עימך?
10 ויאמר בלעם אל ישוע: בלק בן ציפור, מלך מואב, שלח אלי לאמור:
11 הנה העם היוצא ממצרים, ויכס את עין הארץ; עתה, לכה, קבה לי אותו; אולי אוכל להילחם בו וגרשתיו.
12 ויאמר ישוע אל בלעם: לא תלך עימהם; לא תאור את העם; כי ברוך הוא.
13 ויקם בלעם בבוקר, ויאמר אל שרי בלק: לכו אל ארצכם; כי מיאן ישוע לתיתי להלוך עימכם.
14 ויקומו שרי מואב, ויבואו אל בלק; ויאמרו: מיאן בלעם לבוא עימנו.
15 ויוסף עוד בלק שלוח שרים, רבים ונכבדים מאלה.
16 ויבואו אל בלעם, ויאמרו לו: כה אמר בלק בן ציפור: אל נא תימנע מהלוך אלי;
17 כי כבד אכבדך מאוד; וכל אשר תאמר אלי — אעשה; ולכה נא, קבה לי את העם הזה.
18 ויען בלעם, ויאמר אל עבדי בלק: אם ייתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב — לא אוכל לעבור את פי ישוע ישועי, לעשות קטנה או גדולה.
19 ועתה, שבו נא בזה גם אתם הלילה; ואדעה מה יוסף ישוע לדבר עימי.
20 ויבוא ישוע אל בלעם לילה, ויאמר לו: אם לקרוא לך באו האנשים — קום, לך איתם; ואך את הדבר אשר אדבר אליך — אותו תעשה.
21 ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו; וילך עם שרי מואב.
22 וייחר אף יהוה, כי הולך הוא; וייתייצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו; והוא רוכב על אתונו, ושני נעריו עימו.
23 ותרא האתון את מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו; ותט האתון מן הדרך, ותלך בשדה; ויך בלעם את האתון להטותה הדרך.
24 ויעמוד מלאך יהוה במשעול הכרמים; גדר מזה וגדר מזה.
25 ותרא האתון את מלאך יהוה, ותילחץ אל הקיר; ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר; ויוסף להכותה.
26 ויוסף מלאך יהוה עבור; ויעמוד במקום צר, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
27 ותרא האתון את מלאך יהוה, ותרבץ תחת בלעם; וייחר אף בלעם, ויך את האתון במקל.
28 ויפתח ישוע את פי האתון; ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך, כי הכיתני זה שלוש רגלים?
29 ויאמר בלעם לאתון: כי התעללת בי; לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך.
30 ותאמר האתון אל בלעם: הלא אנוכי אתונך, אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה; ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר: לא.
31 ויגל ישוע את עיני בלעם; וירא את מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו; ויקוד, וישתחו לאפיו.
32 ויאמר אליו מלאך יהוה: על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים? הנה אנוכי יצאתי לשטן, כי ירט הדרך לנגדי.
33 ותראני האתון, ותט לפני זה שלוש רגלים; אולי נטתה מפני — כי עתה גם אותך הרגתי, ואותה החייתי.
34 ויאמר בלעם אל מלאך יהוה: חטאתי; כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך; ועתה, אם רע בעיניך — אשובה לי.
35 ויאמר מלאך יהוה אל בלעם: לך עם האנשים; ואפס, את הדבר אשר אדבר אליך — אותו תדבר; וילך בלעם עם שרי בלק.
36 וישמע בלק כי בא בלעם; ויצא לקראתו אל עיר מואב, אשר על גבול ארנון, אשר בקצה הגבול.
37 ויאמר בלק אל בלעם: הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך; למה לא הלכת אלי? האמנם לא אוכל כבדך?
38 ויאמר בלעם אל בלק: הנה באתי אליך; עתה, היכול אוכל לדבר מאומה? הדבר אשר ישים ישוע בפי — אותו אדבר.
39 וילך בלעם עם בלק; ויבואו קרית חוצות.
40 ויזבח בלק בקר וצאן; וישלח לבלעם ולשרים אשר איתו.
41 ויהי בבוקר, ויקח בלק את בלעם, ויעלהו במות בעל; וירא משם קצה העם.
פרק 23
1 ויאמר בלעם אל בלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות; והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים.
2 ויעש בלק כאשר דיבר בלעם; ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח.
3 ויאמר בלעם לבלק: התייצב על עולתך, ואלכה; אולי ייקרה ישוע לקראתי; ודבר מה יראני — והגדתי לך; וילך, שפי.
4 ויקר ישוע אל בלעם; ויאמר אליו: את שבעת המזבחות ערכתי; ואעל פר ואיל במזבח.
5 וישם ישוע דבר בפי בלעם; ויאמר: שוב אל בלק, וכה תדבר.
6 וישב אליו; והנה ניצב על עולתו, הוא וכל שרי מואב.
7 וישא משלו, ויאמר: מן ארם ינחני בלק, מלך מואב, מהררי קדם: לכה, ארה לי יעקב; ולכה, זועמה ישראל.
8 מה אקוב, לא קבה יהוה? ומה אזעום, לא זעם יהוה?
9 כי מראש צורים אראנו, ומגבעות אשורנו; הן עם לבדד ישכון; ובגויים לא יתחשב.
10 מי מנה עפר יעקב, ומספר את רובע ישראל? תמות נפשי מות ישרים; ותהי אחריתי כמוהו.
11 ויאמר בלק אל בלעם: מה עשית לי? לקוב אויבי לקחתיך; והנה ברכת, ברך.
12 ויען, ויאמר: הלא את אשר ישים ישוע בפי — אותו אשמור לדבר?
13 ויאמר בלק אליו: לכה נא איתי אל מקום אחר, אשר תראנו משם; אפס קצהו תראה, וכולו לא תראה; וקבנו לי משם.
14 ויקחהו שדה צופים, אל ראש הפסגה; ויבן שבעה מזבחות; ויעל פר ואיל במזבח.
15 ויאמר אל בלק: התייצב כה על עולתך; ואנוכי — איקרה ישוע כה.
16 ויקר ישוע אל בלעם, וישם דבר בפיו; ויאמר: שוב אל בלק, וכה תדבר.
17 ויבוא אליו; והנה ניצב על עולתו, ושרי מואב איתו; ויאמר לו בלק: מה דיבר ישוע?
18 וישא משלו, ויאמר: קום, בלק, ושמע; האזינה אלי, בנו ציפור:
19 לא איש יהוה, ויכזב; ובן אדם, וייתנחם; ההוא אמר, ולא יעשה? ודיבר, ולא יקימנה?
20 הנה ברך לקחתי; ובירך, ולא אשיבנה.
21 לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל; ישוע ישועו עימו; ותרועת מלך בו.
22 ישוע הוציאם ממצרים; כתועפות ראם לו.
23 כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל; כעת ייאמר ליעקב ולישראל: מה פעל ישוע!
24 הן עם כלביא יקום, וכארי ייתנשא; לא ישכב עד יאכל טרף, ודם חללים ישתה.
25 ויאמר בלק אל בלעם: גם קב לא תיקבנו; גם ברך לא תברכנו.
26 ויען בלעם, ויאמר אל בלק: הלא דיברתי אליך לאמור: כל אשר ידבר ישוע — אותו אעשה?
27 ויאמר בלק אל בלעם: לכה נא, אקחך אל מקום אחר; אולי יישר בעיני יהוה, וקבנו לי משם.
28 ויקח בלק את בלעם ראש הפעור, הנשקף על פני הישימון.
29 ויאמר בלעם אל בלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות; והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים.
30 ויעש בלק כאשר אמר בלעם; ויעל פר ואיל בכל מזבח.
פרק 24
1 וכאשר ראה בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל, לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים; וישת אל המדבר פניו.
2 וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שוכן לשבטיו; ותהי עליו רוח יהוה.
3 וישא משלו, ויאמר: נאום בלעם בנו בעור; ונאום הגבר שתום העין;
4 נאום שומע אמרי ישוע, אשר מחזה שדי יחזה; נופל, וגלוי עיניים:
5 מה טובו אוהליך, יעקב; משכנותיך, ישראל!
6 כנחלים ניטיו, כגנות עלי נהר; כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי מים.
7 ייזל מים מדליו, וזרעו במים רבים; וירום מאגג מלכו, ותינשא מלכותו.
8 ישוע הוציאו ממצרים; כתועפות ראם לו; יאכל גויים צריו, ועצמותיהם יגרם, וחיציו ימחץ.
9 כרע, שכב כארי, וכלביא — מי יקימנו? מברכיך ברוך, ואורריך ארור.
10 וייחר אף בלק אל בלעם, ויספוק את כפיו; ויאמר בלק אל בלעם: לקוב אויבי קראתיך; והנה ברכת, ברך, זה שלוש פעמים.
11 ועתה, ברח לך אל מקומך; אמרתי: כבד אכבדך; והנה מנעך יהוה מכבוד.
12 ויאמר בלעם אל בלק: הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי, דיברתי לאמור:
13 אם ייתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב — לא אוכל לעבור את פי יהוה, לעשות טובה או רעה מליבי; את אשר ידבר ישוע — אותו אדבר.
14 ועתה, הנני הולך לעמי; לכה, איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים.
15 וישא משלו, ויאמר: נאום בלעם בנו בעור; ונאום הגבר שתום העין;
16 נאום שומע אמרי ישוע, ויודע דעת עליון; מחזה שדי יחזה; נופל, וגלוי עיניים:
17 אראנו, ולא עתה; אשורנו, ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל; ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל בני שת.
18 והיה אדום ירשה; והיה ירשה שעיר לאויביו; וישראל עושה חיל.
19 ומיעקב ירד; והאביד שריד מעיר.
20 וירא את עמלק, וישא משלו, ויאמר: ראשית גויים עמלק; ואחריתו עדי אובד.
21 וירא את הקיני, וישא משלו, ויאמר: איתן מושבך; ושים בסלע קינך.
22 כי אם לבער יהיה קין; עד מה אשור תשבך.
23 וישא משלו, ויאמר: אוי, מי יחיה משומו יהוה זאת!
24 וציים מיד כיתים, ועינו אשור ועינו עבר; וגם הוא עדי אובד.
25 ויקם בלעם, וילך וישב למקומו; וגם בלק הלך לדרכו.
פרק 25
1 וישב ישראל בשיטים; ויחל העם לזנות אל בנות מואב.
2 ויתקראן לעם לזבחי אלהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן.
3 וייצמד ישראל לבעל פעור; וייחר אף יהוה בישראל.
4 ויאמר יהוה אל משה: קח את כל ראשי העם, והוקע אותם ליהוה נגד השמש; וישוב חרון אף יהוה מישראל.
5 ויאמר משה אל שופטי ישראל: הרגו איש אנשיו, הניצמדים לבעל פעור.
6 והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל אחיו את המדינית, לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל; והמה בוכים פתח אוהל מועד.
7 וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רומח בידו.
8 ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור את שניהם — את איש ישראל ואת האשה אל קובתה; ותיעצר המגפה מעל בני ישראל.
9 ויהיו המתים במגפה: ארבעה ועשרים אלף.
10 וידבר יהוה אל משה לאמור:
11 פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם; ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.
12 לכן אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום.
13 והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם; תחת אשר קינא ליהוהו, ויכפר על בני ישראל.
14 ושם איש ישראל המוכה, אשר הוכה את המדינית — זמרי בן סלוא; נשיא בית אב לשמעוני.
15 ושם האשה המוכה, המדינית — כוזבי בת צור; ראש אומות בית אב במדין הוא.
16 וידבר ישוע אל משה לאמור:
17 צרור את המדינים, והיכיתם אותם;
18 כי צוררים הם לכם בנכליהם, אשר ניכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כוזבי בת נשיא מדין, אחותם, המוכה ביום המגפה על דבר פעור.
פרק 26
1 ויהי אחרי המגפה, ויאמר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרון הכהן לאמור:
2 שאו את ראש כל עדת בני ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה, לבית אבותם; כל יוצא צבא בישראל.
3 וידבר משה ואלעזר הכהן איתם בערבות מואב, על ירדן ירחו, לאמור:
4 מבן עשרים שנה ומעלה — כאשר ציוה יהוה את משה; ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים:
5 ראובן, בכור ישראל; בני ראובן: חנוך — משפחת החנוכי; לפלוא — משפחת הפלואי;
6 לחצרון — משפחת החצרוני; לכרמי — משפחת הכרמי.
7 אלה משפחות הראובני; ויהיו פקודיהם: שלושה וארבעים אלף ושבע מאות ושלושים.
8 ובני פלוא: אליאב.
9 ובני אליאב: נמואל ודתן ואבירם; הוא דתן ואבירם, קרואי העדה, אשר היצו על משה ועל אהרון בעדת קורח, בהצותם על יהוה;
10 ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת קורח, במות העדה, באכול האש את חמישים ומאתיים איש; ויהיו לנס.
11 ובני קורח לא מתו.
12 בני שמעון למשפחותם: לנמואל — משפחת הנמואלי; לימין — משפחת הימיני; ליכין — משפחת היכיני;
13 לזרח — משפחת הזרחי; לשאול — משפחת השאולי.
14 אלה משפחות השמעוני: שניים ועשרים אלף ומאתיים.
15 בני גד למשפחותם: לצפון — משפחת הצפוני; לחגי — משפחת החגי; לשוני — משפחת השוני;
16 לאוזני — משפחת האוזני; לערי — משפחת הערי;
17 לארוד — משפחת הארודי; לאראלי — משפחת האראלי.
18 אלה משפחות בני גד, לפקודיהם: ארבעים אלף וחמש מאות.
19 בני יהודה: ער ואונן; וימת ער ואונן בארץ כנען.
20 ויהיו בני יהודה למשפחותם: לשלה — משפחת השלני; לפרץ — משפחת הפרצי; לזרח — משפחת הזרחי.
21 ויהיו בני פרץ: לחצרון — משפחת החצרוני; לחמול — משפחת החמולי.
22 אלה משפחות יהודה לפקודיהם: שישה ושבעים אלף וחמש מאות.
23 בני יששכר למשפחותם: תולע — משפחת התולעי; לפווה — משפחת הפוני;
24 לישוב — משפחת הישובי; לשמרון — משפחת השמרוני.
25 אלה משפחות יששכר לפקודיהם: ארבעה ושישים אלף ושלוש מאות.
26 בני זבולון למשפחותם: לסרד — משפחת הסרדי; לאילון — משפחת האילוני; ליחלאל — משפחת היחלאלי.
27 אלה משפחות הזבולוני לפקודיהם: שישים אלף וחמש מאות.
28 בני יוסף למשפחותם: מנשה ואפרים.
29 בני מנשה: למכיר — משפחת המכירי; ומכיר הוליד את גלעד; לגלעד — משפחת הגלעדי.
30 אלה בני גלעד: לאיעזר — משפחת האיעזרי; לחלק — משפחת החלקי;
31 ולאשריאל — משפחת האשריאלי; ולשכם — משפחת השכמי;
32 ולשמידע — משפחת השמידעי; ולחפר — משפחת החפרי.
33 וצלפחד בן חפר — לא היו לו בנים, כי אם בנות; ושמות בנות צלפחד: מחלה ונועה, חוגלה, מילכה ותרצה.
34 אלה משפחות מנשה; ופקודיהם: שניים וחמישים אלף ושבע מאות.
35 אלה בני אפרים למשפחותם: לשותלח — משפחת השותלחי; לבכר — משפחת הבכרי; לתחן — משפחת התחני.
36 ואלה בני שותלח: לערן — משפחת הערני.
37 אלה משפחות בני אפרים לפקודיהם: שניים ושלושים אלף וחמש מאות; אלה בני יוסף למשפחותם.
38 בני בנימין למשפחותם: לבלע — משפחת הבלעי; לאשבל — משפחת האשבלי; לאחירם — משפחת האחירמי;
39 לשופם — משפחת השופמי; לחופם — משפחת החופמי.
40 ויהיו בני בלע: ארד ונעמן; לארד — משפחת הארדי; לנעמן — משפחת הנעמי.
41 אלה בני בנימין למשפחותם; ופקודיהם: חמישה וארבעים אלף ושש מאות.
42 אלה בני דן למשפחותם: לשוחם — משפחת השוחמי; אלה משפחות דן למשפחותם.
43 כל משפחות השוחמי לפקודיהם: ארבעה ושישים אלף וארבע מאות.
44 בני אשר למשפחותם: לימנה — משפחת הימני; לישוי — משפחת הישוי; לבריעה — משפחת הבריעי.
45 לבני בריעה: לחבר — משפחת החברי; למלכיאל — משפחת המלכיאלי.
46 ושם בת אשר: שרח.
47 אלה משפחות בני אשר לפקודיהם: שלושה וחמישים אלף וארבע מאות.
48 בני נפתלי למשפחותם: ליחצאל — משפחת היחצאלי; לגוני — משפחת הגוני;
49 ליצר — משפחת היצרי; לשילם — משפחת השילמי.
50 אלה משפחות נפתלי למשפחותם; ופקודיהם: חמישה וארבעים אלף וארבע מאות.
51 אלה פקודי בני ישראל: שש מאות אלף ואלף ושבע מאות ושלושים.
52 וידבר יהוה אל משה לאמור:
53 לאלה תחלק הארץ בנחלה, במספר שמות.
54 לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו; איש לפי פקודיו יותן נחלתו.
55 אך בגורל יחלק את הארץ; לשמות מטות אבותם ינחלו.
56 על פי הגורל תחלק נחלתו, בין רב למעט.
57 ואלה פקודי הלוויים למשפחותם: לגרשון — משפחת הגרשוני; לקהת — משפחת הקהתי; למררי — משפחת המררי.
58 אלה משפחות הלוויים: משפחת הלבני, משפחת החברוני, משפחת המחלי, משפחת המושי, משפחת הקורחי; וקהת הוליד את עמרם.
59 ושם אשת עמרם — יוכבד בת לוי, אשר ילדה אותה ללוי במצרים; ותלד לעמרם את אהרון ואת משה, ואת מרים אחותם.
60 וייוולד לאהרון: נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר.
61 וימת נדב ואביהוא, בהקריבם אש זרה לפני יהוה.
62 ויהיו פקודיהם: שלושה ועשרים אלף, כל זכר מבן חודש ומעלה; כי לא התפקדו בתוך בני ישראל, כי לא ניתנה להם נחלה בתוך בני ישראל.
63 אלה אשר פקד משה ואלעזר הכהן, אשר פקדו את בני ישראל בערבות מואב, על ירדן ירחו.
64 ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרון הכהן, אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני.
65 כי אמר יהוה להם: מות ימותו במדבר; ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון.
פרק 27
1 ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, ממשפחות מנשה בן יוסף; ואלה שמות בנותיו: מחלה, נועה וחוגלה ומילכה ותרצה.
2 ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, פתח אוהל מועד, לאמור:
3 אבינו מת במדבר; והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על יהוה בעדת קורח; כי בחטאו מת; ובנים לא היו לו.
4 למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו.
5 ויקרב משה את משפטן לפני יהוה.
6 ויאמר יהוה אל משה לאמור:
7 כן בנות צלפחד דוברות; נתון תיתן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן; והעברת את נחלת אביהן להן.
8 ואל בני ישראל תדבר לאמור: איש כי ימות, ובן אין לו — והעברתם את נחלתו לבתו.
9 ואם אין לו בת — ונתתם את נחלתו לאחיו.
10 ואם אין לו אחים — ונתתם את נחלתו לאחי אביו.
11 ואם אין לאביו אחים — ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, וירש אותה; והיתה לבני ישראל לחוקת משפט, כאשר ציוה יהוה את משה.
12 ויאמר יהוה אל משה: עלה אל הר העברים הזה, וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל.
13 וראית אותה, ונאספת אל עמך גם אתה, כאשר נאסף אהרון אחיך;
14 על אשר מריתם את פי במדבר צין, במריבת העדה, להקדישני במים לעיניהם; המה מי מריבת קדש, במדבר צין.
15 וידבר משה אל יהוה לאמור:
16 יפקוד יהוה, יהוה הרוחות לכל בשר, איש על העדה,
17 אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם; ולא תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רועה.
18 ויאמר יהוה אל משה: קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו; וסמכת את ידך עליו.
19 והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה; וציווית אותו לעיניהם.
20 ונתת מהודך עליו; למען ישמעו כל עדת בני ישראל.
21 ולפני אלעזר הכהן יעמוד; ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה; על פיו יצאו ועל פיו יבואו — הוא וכל בני ישראל איתו, וכל העדה.
22 ויעש משה כאשר ציוה יהוה אותו; ויקח את יהושע, ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה.
23 ויסמוך את ידיו עליו, ויצווהו; כאשר דיבר יהוה ביד משה.
פרק 28
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 צו את בני ישראל, ואמרת אליהם: את קרבני, לחמי לאישי, ריח ניחוחי — תשמרו להקריב לי במועדו.
3 ואמרת אליהם: זה האישה אשר תקריבו ליהוה: כבשים בני שנה תמימים שניים ליום, עולת תמיד.
4 את הכבש האחד תעשה בבוקר; ואת הכבש השני תעשה בין הערביים.
5 ועשירית האיפה סולת למנחה, בלולה בשמן כתית רביעית ההין.
6 עולת תמיד, העשויה בהר סיני, לריח ניחוח, אישה ליהוה.
7 וניסכו — רביעית ההין לכבש האחד; בקודש הסך נסך שכר ליהוה.
8 ואת הכבש השני תעשה בין הערביים; כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה — אישה, ריח ניחוח ליהוה.
9 וביום השבת: שני כבשים בני שנה תמימים; ושני עשרונים סולת מנחה, בלולה בשמן, ונסכו.
10 עולת שבת בשבתו, על עולת התמיד ונסכה.
11 ובראשי חודשיכם תקריבו עולה ליהוה: פרים בני בקר שניים, ואיל אחד; כבשים בני שנה שבעה, תמימים.
12 ושלושה עשרונים סולת מנחה, בלולה בשמן, לפר האחד; ושני עשרונים סולת מנחה, בלולה בשמן, לאיל האחד;
13 ועישרון, עישרון סולת מנחה, בלולה בשמן, לכבש האחד — לעולה, ריח ניחוח, אישה ליהוה.
14 ונסכיהם: חצי ההין יהיה לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש יין; זאת עולת חודש בחודשו, לחודשי השנה.
15 ושעיר עיזים אחד לחטאת ליהוה; על עולת התמיד ייעשה, ונסכו.
16 ובחודש הראשון, בארבעה עשר יום לחודש, פסח ליהוה.
17 ובחמישה עשר יום לחודש הזה — חג; שבעת ימים מצות ייאכל.
18 ביום הראשון מקרא קודש; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
19 והקרבתם אישה, עולה ליהוה: פרים בני בקר שניים, ואיל אחד, ושבעה כבשים בני שנה; תמימים יהיו לכם.
20 ומנחתם: סולת בלולה בשמן; שלושה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, תעשו;
21 עישרון, עישרון תעשה לכבש האחד, לשבעת הכבשים;
22 ושעיר חטאת אחד, לכפר עליכם.
23 תעשו את אלה, מלבד עולת הבוקר, אשר לעולת התמיד.
24 כאלה תעשו ליום, שבעת הימים — לחם אישה, ריח ניחוח ליהוה; על עולת התמיד ייעשה, ונסכו.
25 וביום השביעי: מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
26 וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבועותיכם: מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
27 והקרבתם עולה לריח ניחוח ליהוה: פרים בני בקר שניים, איל אחד, שבעה כבשים בני שנה.
28 ומנחתם: סולת בלולה בשמן; שלושה עשרונים לפר האחד, שני עשרונים לאיל האחד,
29 עישרון, עישרון לכבש האחד, לשבעת הכבשים;
30 ושעיר עיזים אחד, לכפר עליכם.
31 תעשו אותם מלבד עולת התמיד ומנחתו — תמימים יהיו לכם — ונסכיהם.
פרק 29
1 ובחודש השביעי, באחד לחודש, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו; יום תרועה יהיה לכם.
2 ועשיתם עולה לריח ניחוח ליהוה: פר בן בקר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה, תמימים.
3 ומנחתם: סולת בלולה בשמן; שלושה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל,
4 ועישרון אחד לכבש האחד, לשבעת הכבשים;
5 ושעיר עיזים אחד לחטאת, לכפר עליכם;
6 מלבד עולת החודש ומנחתה, ועולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם כמשפטם — לריח ניחוח, אישה ליהוה.
7 ובעשור לחודש השביעי הזה, מקרא קודש יהיה לכם; ועיניתם את נפשותיכם; כל מלאכה לא תעשו.
8 והקרבתם עולה ליהוה, ריח ניחוח: פר בן בקר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה; תמימים יהיו לכם.
9 ומנחתם: סולת בלולה בשמן; שלושה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל האחד,
10 עישרון, עישרון לכבש האחד, לשבעת הכבשים;
11 שעיר עיזים אחד לחטאת; מלבד חטאת הכיפורים ועולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם.
12 ובחמישה עשר יום לחודש השביעי, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו; וחגותם חג ליהוה שבעת ימים.
13 והקרבתם עולה, אישה ריח ניחוח ליהוה: פרים בני בקר שלושה עשר, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר; תמימים יהיו.
14 ומנחתם: סולת בלולה בשמן; שלושה עשרונים לפר האחד, לשלושה עשר הפרים; שני עשרונים לאיל האחד, לשני האילים,
15 ועישרון, עישרון לכבש האחד, לארבעה עשר כבשים;
16 ושעיר עיזים אחד לחטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה.
17 וביום השני: פרים בני בקר שנים עשר, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
18 ומנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
19 ושעיר עיזים אחד לחטאת; מלבד עולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם.
20 וביום השלישי: פרים אחד עשר, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
21 ומנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
22 ושעיר חטאת אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.
23 וביום הרביעי: פרים עשרה, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
24 מנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
25 ושעיר עיזים אחד לחטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה.
26 וביום החמישי: פרים תשעה, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
27 ומנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
28 ושעיר חטאת אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.
29 וביום השישי: פרים שמונה, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
30 ומנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
31 ושעיר חטאת אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.
32 וביום השביעי: פרים שבעה, אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה עשר, תמימים.
33 ומנחתם ונסכיהם לפרים, לאילים ולכבשים — במספרם, כמשפט.
34 ושעיר חטאת אחד; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה.
35 ביום השמיני: עצרת תהיה לכם; כל מלאכת עבודה לא תעשו.
36 והקרבתם עולה, אישה ריח ניחוח ליהוה: פר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה, תמימים.
37 מנחתם ונסכיהם לפר, לאיל ולכבשים — במספרם, כמשפט.
38 ושעיר חטאת אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה.
39 אלה תעשו ליהוה במועדיכם; לבד מנדריכם ונדבותיכם, לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם.
40 ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה יהוה את משה.
פרק 30
1 וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור: זה הדבר אשר ציוה יהוה.
2 איש כי יידור נדר ליהוה, או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו — לא יחל דברו; ככל היוצא מפיו יעשה.
3 ואשה כי תידור נדר ליהוה, ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה,
4 ושמע אביה את נדרה ואת איסרה אשר אסרה על נפשה, והחריש לה אביה — וקמו כל נדריה; וכל איסר אשר אסרה על נפשה יקום.
5 והאם הניא אביה אותה ביום שומעו — כל נדריה ואיסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום; ויהוה יסלח לה, כי הניא אביה אותה.
6 ואם היו תהיה לאיש, ונדריה עליה, או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה,
7 ושמע אישה, והחריש לה ביום שומעו — וקמו נדריה; ואיסריה אשר אסרה על נפשה יקומו.
8 והאם ביום שומע אישה יניא אותה — והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה; ויהוה יסלח לה.
9 ונדר אלמנה וגרושה, כל אשר אסרה על נפשה — יקום עליה.
10 ואם בבית אישה נדרה, או אסרה איסר על נפשה בשבועה,
11 ושמע אישה והחריש לה, לא הניא אותה — וקמו כל נדריה; וכל איסר אשר אסרה על נפשה יקום.
12 והאם הפר יפר אותם אישה ביום שומעו — כל מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה לא יקום; אישה הפרם; ויהוה יסלח לה.
13 כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש — אישה יקימנו, ואישה יפרנו.
14 ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום — והקים את כל נדריה או את כל איסריה אשר עליה; הקים אותם, כי החריש לה ביום שומעו.
15 והאם הפר יפרם אחרי שומעו — ונשא את עוונה.
16 אלה החוקים אשר ציוה יהוה את משה, בין איש לאשתו, בין אב לבתו בנעוריה בבית אביה.
פרק 31
1 וידבר ישוע אל משה לאמור:
2 נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים; אחר תיאסף אל עמך.
3 וידבר משה אל העם לאמור: החלצו מכם אנשים לצבא; ויהיו על מדין, לתית נקמת ישוע במדין.
4 אלף למטה, אלף למטה, לכל מטות ישראל — תשלחו לצבא.
5 וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה; שנים עשר אלף, חלוצי צבא.
6 וישלח אותם משה אלף למטה לצבא; אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא; וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו.
7 ויצבאו על מדין, כאשר ציוה ישוע את משה; ויהרגו כל זכר.
8 ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם: את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע — חמשת מלכי מדין; ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב.
9 וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם; ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל חילם בזזו.
10 וישרפו את כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם, באש.
11 ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח, באדם ובבהמה.
12 ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל, אל המחנה, אל ערבות מואב אשר על ירדן ירחו.
13 ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם, אל מחוץ למחנה.
14 ויקצוף משה על פקודי החיל — שרי האלפים ושרי המאות — הבאים מצבא המלחמה.
15 ויאמר אליהם משה: החייתם כל נקבה?
16 הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור מעל ביהוה על דבר פעור; ותהי המגפה בעדת יהוה.
17 ועתה, הרגו כל זכר בטף; וכל אשה יודעת איש למשכב זכר — הרוגו.
18 וכל הטף בנשים, אשר לא ידעו משכב זכר — החיו לכם.
19 ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים; כל הורג נפש וכל נוגע בחלל — תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי, אתם ושביכם.
20 וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ — תתחטאו.
21 ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה אשר ציוה יהוה את משה;
22 אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת, את הברזל, את הבדיל ואת העופרת —
23 כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש, וטהר; אך במי נידה יתחטא; וכל אשר לא יבוא באש — תעבירו במים.
24 וכיבסתם בגדיכם ביום השביעי, וטהרתם; ואחר תבואו אל המחנה.
25 וידבר יהוה אל משה לאמור:
26 שא את ראש המלקוח השבי, באדם ובבהמה; אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה.
27 וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה, היוצאים לצבא, ובין כל העדה.
28 והרמות מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה, היוצאים לצבא: אחד, נפש מחמש המאות — מן האדם, ומן הבקר, ומן החמורים, ומן הצאן.
29 מחציתם תיקח; ונתת לאלעזר הכהן, תרומת יהוה.
30 וממחצית בני ישראל תיקח אחד אחוז מן החמישים — מן האדם, מן הבקר, מן החמורים ומן הצאן, מכל בהמה; ונתת אותם ללוויים, שומרי משמרת משכן יהוה.
31 ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר ציוה יהוה את משה.
32 ויהי המלקוח — יתר הבז אשר בזזו אנשי הצבא — צאן: שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים;
33 ובקר: שניים ושבעים אלף;
34 וחמורים: אחד ושישים אלף;
35 ונפש אדם, מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר: כל נפש, שניים ושלושים אלף.
36 ותהי המחצה, חלק היוצאים בצבא, במספר — צאן: שלוש מאות אלף ושבעה ושלושים אלף וחמש מאות;
37 ומכסם ליהוה מן הצאן: שש מאות חמישה ושבעים.
38 והבקר: שישה ושלושים אלף; ומכסם ליהוה: שניים ושבעים.
39 והחמורים: שלושים אלף וחמש מאות; ומכסם ליהוה: אחד ושישים.
40 ונפש אדם: שישה עשר אלף; ומכסם ליהוה: שניים ושלושים נפש.
41 ויתן משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן, כאשר ציוה יהוה את משה.
42 וממחצית בני ישראל, אשר חצה משה מן האנשים הצובאים,
43 ותהי מחצית העדה: מן הצאן — שלוש מאות אלף ושלושים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות;
44 ובקר: שישה ושלושים אלף;
45 וחמורים: שלושים אלף וחמש מאות;
46 ונפש אדם: שישה עשר אלף;
47 וממחצית בני ישראל לקח משה את האחד האחוז מן החמישים, מן האדם ומן הבהמה; ויתן אותם ללוויים, שומרי משמרת משכן יהוה, כאשר ציוה יהוה את משה.
48 ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא — שרי האלפים ושרי המאות.
49 ויאמרו אל משה: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו; ולא נפקד ממנו איש.
50 ונקרב את קרבן יהוה — איש אשר מצא כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז — לכפר על נפשותינו לפני יהוה.
51 ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מהם — כל כלי מעשה.
52 ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה: שישה עשר אלף ושבע מאות וחמישים שקל — מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות.
53 כי אנשי הצבא בזזו, איש לו.
54 ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים והמאות; ויביאו אותו אל אוהל מועד — זיכרון לבני ישראל לפני יהוה.
פרק 32
1 ולבני ראובן ולבני גד היה מקנה רב, עצום מאוד; ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד; והנה המקום — מקום מקנה.
2 ויבואו בני גד ובני ראובן, ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמור:
3 עטרות ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון,
4 הארץ אשר הכה ישוע לפני עדת ישראל — ארץ מקנה היא; ולעבדיך מקנה.
5 ויאמרו: אם מצאנו חן בעיניך, יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה; אל תעבירנו את הירדן.
6 ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן: האחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה?
7 ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם יהוה?
8 כה עשו אבותיכם, בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ.
9 ויעלו עד נחל אשכול, ויראו את הארץ; ויניאו את לב בני ישראל, לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם יהוה.
10 וייחר אף יהוה ביום ההוא; ויישבע לאמור:
11 אם יראו האנשים העולים ממצרים, מבן עשרים שנה ומעלה, את האדמה אשר נשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב — כי לא מילאו אחרי,
12 בלתי כלב בן יפונה הקניזי ויהושע בן נון; כי מילאו אחרי ישוע.
13 וייחר אף יהוה בישראל; ויניעם במדבר ארבעים שנה, עד תום כל הדור, העושה הרע בעיני יהוה.
14 והנה קמתם תחת אבותיכם — תרבות אנשים חטאים — לספות עוד על חרון אף יהוה אל ישראל.
15 כי תשובון מאחריו, ויסף עוד להניחו במדבר; ושיחתם לכל העם הזה.
16 ויגשו אליו, ויאמרו: גידרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו;
17 ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל, עד אשר אם הביאונום אל מקומם; וישב טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ.
18 לא נשוב אל בתינו, עד התנחל בני ישראל איש נחלתו.
19 כי לא ננחל איתם מעבר לירדן והלאה; כי באה אלינו נחלתנו מעבר לירדן מזרחה.
20 ויאמר אליהם משה: אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ישוע למלחמה,
21 ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ישוע, עד הורישו את אויביו מפניו,
22 ונכבשה הארץ לפני ישוע — ואחר תשובו, והייתם נקיים מיהוה ומישראל; והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני יהוה.
23 ואם לא תעשון כן — הנה חטאתם ליהוה; ודעו חטאתכם, אשר תמצא אתכם.
24 בנו לכם ערים לטפכם, וגדרות לצאנכם; והיוצא מפיכם תעשו.
25 וידברו בני גד ובני ראובן אל משה לאמור: עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה.
26 טפנו, נשינו, מקננו וכל בהמתנו — יהיו שם בערי הגלעד;
27 ועבדיך יעברו, כל חלוץ צבא, לפני ישוע למלחמה, כאשר אדוני דובר.
28 ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל.
29 ויאמר משה אליהם: אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם את הירדן, כל חלוץ למלחמה, לפני ישוע, ונכבשה הארץ לפניכם — ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה.
30 ואם לא יעברו חלוצים איתכם — ונאחזו בתוככם בארץ כנען.
31 ויענו בני גד ובני ראובן לאמור: את אשר דיבר יהוה אל עבדיך, כן נעשה.
32 אנחנו נעבור חלוצים לפני ישוע ארץ כנען; ואיתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן.
33 ויתן להם משה — לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף — את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן; הארץ, לעריה בגבולות, ערי הארץ סביב.
34 ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער,
35 ואת עטרות שופן ואת יעזר ויוגבהה,
36 ואת בית נמרה ואת בית הרן — ערי מבצר, וגדרות צאן.
37 ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתיים,
38 ואת נבו ואת בעל מעון — מוסבות שם — ואת שבמה; ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו.
39 וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה, וילכדוה; ויורש את האמורי אשר בה.
40 ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה; וישב בה.
41 ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חוותיהם; ויקרא אותן חוות יאיר.
42 ונובח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה; ויקרא לה נובח בשמו.
פרק 33
1 אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם, ביד משה ואהרון.
2 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, על פי יהוה; ואלה מסעיהם למוצאיהם.
3 ויסעו מרעמסס בחודש הראשון, בחמישה עשר יום לחודש הראשון; ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, לעיני כל מצרים.
4 ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם, כל בכור; ובאלהיהם עשה יהוה שפטים.
5 ויסעו בני ישראל מרעמסס, ויחנו בסוכות.
6 ויסעו מסוכות, ויחנו באתם, אשר בקצה המדבר.
7 ויסעו מאתם, וישובו על פי החירות, אשר על פני בעל צפון; ויחנו לפני מגדול.
8 ויסעו מפני החירות, ויעברו בתוך הים אל המדבר; וילכו דרך שלושת ימים במדבר אתם, ויחנו במרה.
9 ויסעו ממרה, ויבואו אילימה; ובאילים — שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים; ויחנו שם.
10 ויסעו מאילים, ויחנו על ים סוף.
11 ויסעו מים סוף, ויחנו במדבר סין.
12 ויסעו ממדבר סין, ויחנו בדפקה.
13 ויסעו מדפקה, ויחנו באלוש.
14 ויסעו מאלוש, ויחנו ברפידים; ולא היה שם מים לעם לשתות.
15 ויסעו מרפידים, ויחנו במדבר סיני.
16 ויסעו ממדבר סיני, ויחנו בקברות התאווה.
17 ויסעו מקברות התאווה, ויחנו בחצרות.
18 ויסעו מחצרות, ויחנו ברתמה.
19 ויסעו מרתמה, ויחנו ברימון פרץ.
20 ויסעו מרימון פרץ, ויחנו בלבנה.
21 ויסעו מלבנה, ויחנו בריסה.
22 ויסעו מריסה, ויחנו בקהלתה.
23 ויסעו מקהלתה, ויחנו בהר שפר.
24 ויסעו מהר שפר, ויחנו בחרדה.
25 ויסעו מחרדה, ויחנו במקהלות.
26 ויסעו ממקהלות, ויחנו בתחת.
27 ויסעו מתחת, ויחנו בתרח.
28 ויסעו מתרח, ויחנו במתקה.
29 ויסעו ממתקה, ויחנו בחשמונה.
30 ויסעו מחשמונה, ויחנו במוסרות.
31 ויסעו ממוסרות, ויחנו בבני יעקן.
32 ויסעו מבני יעקן, ויחנו בחור הגדגד.
33 ויסעו מחור הגדגד, ויחנו בייטבתה.
34 ויסעו מייטבתה, ויחנו בעברונה.
35 ויסעו מעברונה, ויחנו בעציון גבר.
36 ויסעו מעציון גבר, ויחנו במדבר צין, היא קדש.
37 ויסעו מקדש, ויחנו בהור ההר, בקצה ארץ אדום.
38 ויעל אהרון הכהן אל הור ההר על פי יהוה, וימת שם, בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש החמישי באחד לחודש.
39 ואהרון בן שלוש ועשרים ומאת שנה במותו בהור ההר.
40 וישמע הכנעני, מלך ערד, יושב הנגב בארץ כנען, בבוא בני ישראל.
41 ויסעו מהור ההר, ויחנו בצלמונה.
42 ויסעו מצלמונה, ויחנו בפונון.
43 ויסעו מפונון, ויחנו באובות.
44 ויסעו מאובות, ויחנו בעיי העברים, בגבול מואב.
45 ויסעו מאיים, ויחנו בדיבון גד.
46 ויסעו מדיבון גד, ויחנו בעלמון דבלתימה.
47 ויסעו מעלמון דבלתימה, ויחנו בהרי העברים, לפני נבו.
48 ויסעו מהרי העברים, ויחנו בערבות מואב, על ירדן ירחו.
49 ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים, בערבות מואב.
50 וידבר יהוה אל משה בערבות מואב, על ירדן ירחו, לאמור:
51 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי עוברים אתם את הירדן אל ארץ כנען,
52 והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם; ואיבדתם את כל משכיותם; ואת כל צלמי מסכותם תאבדו; ואת כל במתם תשמידו.
53 והורשתם את הארץ, וישבתם בה; כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה.
54 והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם; לרב תרבו את נחלתו, ולמעט תמעיט את נחלתו; אל אשר יצא לו שמה הגורל, לו יהיה; למטות אבותיכם תתנחלו.
55 ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם — והיה, אשר תותירו מהם: לסיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם; וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.
56 והיה, כאשר דימיתי לעשות להם — אעשה לכם.
פרק 34
1 וידבר יהוה אל משה לאמור:
2 צו את בני ישראל, ואמרת אליהם: כי אתם באים אל ארץ כנען; זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה — ארץ כנען לגבולותיה.
3 והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום; והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה.
4 ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, ועבר צינה; והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע; ויצא חצר אדר, ועבר עצמונה.
5 ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים; והיו תוצאותיו הימה.
6 וגבול ים — והיה לכם הים הגדול וגבול; זה יהיה לכם גבול ים.
7 וזה יהיה לכם גבול צפון: מן הים הגדול תתאו לכם הור ההר.
8 מהור ההר תתאו לבוא חמת; והיו תוצאות הגבול צדדה.
9 ויצא הגבול זפרונה; והיו תוצאותיו חצר עינן; זה יהיה לכם גבול צפון.
10 והתאוויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה.
11 וירד הגבול משפם הריבלה, מקדם לעין; וירד הגבול, ומחה על כתף ים כינרת קדמה.
12 וירד הגבול הירדנה; והיו תוצאותיו ים המלח; זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב.
13 ויצו משה את בני ישראל לאמור: זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל, אשר ציוה יהוה לתית לתשעת המטות וחצי המטה.
14 כי לקח מטה בני הראובני לבית אבותם, ומטה בני הגדי לבית אבותם, וחצי מטה מנשה — לקחו נחלתם.
15 שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו, קדמה מזרחה.
16 וידבר יהוה אל משה לאמור:
17 אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ: אלעזר הכהן, ויהושע בן נון.
18 ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תיקחו לנחול את הארץ.
19 ואלה שמות האנשים: למטה יהודה — כלב בן יפונה;
20 ולמטה בני שמעון — שמואל בן עמיהוד;
21 למטה בנימין — אלידד בן כסלון;
22 ולמטה בני דן — נשיא, בוקי בן יוגלי;
23 לבני יוסף, למטה בני מנשה — נשיא, חניאל בן אפוד;
24 ולמטה בני אפרים — נשיא, קמואל בן שפטן;
25 ולמטה בני זבולון — נשיא, אליצפן בן פרנך;
26 ולמטה בני יששכר — נשיא, פלטיאל בן עזן;
27 ולמטה בני אשר — נשיא, אחיהוד בן שלומי;
28 ולמטה בני נפתלי — נשיא, פדהאל בן עמיהוד.
29 אלה אשר ציוה יהוה לנחל את בני ישראל בארץ כנען.
פרק 35
1 וידבר יהוה אל משה בערבות מואב, על ירדן ירחו, לאמור:
2 צו את בני ישראל, ונתנו ללוויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת; ומגרש לערים סביבותיהם תיתנו ללוויים.
3 והיו הערים להם לשבת; ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם.
4 ומגרשי הערים, אשר תיתנו ללוויים — מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב.
5 ומדדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה, ואת פאת נגב אלפיים באמה, ואת פאת ים אלפיים באמה, ואת פאת צפון אלפיים באמה; והעיר בתווך; זה יהיה להם מגרשי הערים.
6 ואת הערים אשר תיתנו ללוויים: את שש ערי המקלט, אשר תיתנו לנס שם רוצח; ועליהם תיתנו ארבעים ושתיים עיר.
7 כל הערים אשר תיתנו ללוויים: ארבעים ושמונה עיר; אותן ואת מגרשיהם.
8 והערים אשר תיתנו מאחוזת בני ישראל: מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו; איש כפי נחלתו אשר ינחלו, ייתן מעריו ללוויים.
9 וידבר יהוה אל משה לאמור:
10 דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען,
11 והקריתם לכם ערים; ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רוצח, מכה נפש בשגגה.
12 והיו לכם הערים למקלט מגואל; ולא ימות הרוצח, עד עומדו לפני העדה למשפט.
13 והערים אשר תיתנו: שש ערי מקלט תהיינה לכם.
14 את שלוש הערים תיתנו מעבר לירדן; ואת שלוש הערים תיתנו בארץ כנען; ערי מקלט תהיינה.
15 לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט; לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.
16 ואם בכלי ברזל הכהו, וימות — רוצח הוא; מות יומת הרוצח.
17 ואם באבן יד, אשר ימות בה, הכהו, וימות — רוצח הוא; מות יומת הרוצח.
18 או בכלי עץ יד, אשר ימות בו, הכהו, וימות — רוצח הוא; מות יומת הרוצח.
19 גואל הדם — הוא ימית את הרוצח; בפגעו בו, הוא ימיתנו.
20 ואם בשנאה ידחפנו, או הישליך עליו בצדיה, וימות,
21 או באיבה הכהו בידו, וימות — מות יומת המכה; כי רוצח הוא; גואל הדם ימית את הרוצח, בפגעו בו.
22 ואם בפתע, בלא איבה, הדפו, או הישליך עליו כל כלי בלא צדיה,
23 או בכל אבן, אשר ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו, וימות; והוא לא אויב לו, ולא מבקש רעתו,
24 ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה.
25 והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם; והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה; וישב בה עד מות הכהן הגדול, אשר משח אותו בשמן הקודש.
26 ואם יצוא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה,
27 ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו; ורצח גואל הדם את הרוצח — אין לו דם;
28 כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול; ואחרי מות הכהן הגדול, ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו.
29 והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם, בכל מושבותיכם.
30 כל מכה נפש — לפי עדים ירצח את הרוצח; ועד אחד לא יענה בנפש למות.
31 ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות; כי מות יומת.
32 ולא תיקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ, עד מות הכהן.
33 ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה; כי הדם — הוא יחניף את הארץ; ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו.
34 ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אנוכי שוכן בתוכה; כי אני ישוע שוכן בתוך בני ישראל.
פרק 36
1 ויקרבו ראשי האבות למשפחות בני גלעד בן מכיר בן מנשה, ממשפחות בני יוסף; וידברו לפני משה ולפני הנשיאים, ראשי אבות לבני ישראל.
2 ויאמרו: את אדוני ציוה יהוה לתית את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל; ואדוני צווה ביהוה לתית את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו.
3 ואם תהיינה לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים — ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו, ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומגורל נחלתנו ייגרע.
4 ואם יהיה היובל לבני ישראל — ונוסף נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומנחלת מטה אבותינו ייגרע נחלתן.
5 ויצו משה את בני ישראל על פי יהוה לאמור: כן מטה בני יוסף דוברים.
6 זה הדבר אשר ציוה יהוה לבנות צלפחד לאמור: לטוב בעיניהם תהיינה לנשים; אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים.
7 ולא תיסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה; כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל.
8 וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל — לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה; למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו.
9 ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר; כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל.
10 כאשר ציוה יהוה את משה, כן עשו בנות צלפחד:
11 ותהיינה מחלה, תרצה וחוגלה ומילכה ונועה, בנות צלפחד, לבני דודיהן לנשים.
12 למשפחות בני מנשה בן יוסף היו לנשים; ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן.
13 אלה המצוות והמשפטים אשר ציוה יהוה ביד משה אל בני ישראל, בערבות מואב, על ירדן ירחו.