זכריה
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/zechariah/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 בחודש השמיני, בשנת שתיים לדריוש, היה דבר יֵשׁוּעַ אל זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמור:
2 יהוה קצף על אבותיכם קצף גדול.
3 לכן אמר אליהם: כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות, ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות.
4 אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשונים לאמור: כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים וממעלליכם הרעים, ולא שמעו ולא הקשיבו אלי, נאם יהוה.
5 אבותיכם, איה הם? והנביאים, הלעולם יחיו?
6 אך דברי וחוקי אשר ציוויתי את עבדי הנביאים, האם לא השיגו את אבותיכם? וישובו ויאמרו: כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו.
7 בעשרים וארבעה יום לחודש האחד־עשר, הוא חודש שבט, בשנת שתיים לדריוש, היה דבר ישוע אל זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמור:
8 ראיתי הלילה, והנה איש רוכב על סוס אדום, והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואחריו סוסים אדומים, מנומרים ולבנים.
9 ואומר: אֲדֹנִי, מה אלה? ויאמר אלי המלאך הדובר בי: אני אראך מה המה אלה.
10 ויען האיש העומד בין ההדסים ויאמר: אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ.
11 ויענו את מלאך יהוה העומד בין ההדסים ויאמרו: התהלכנו בארץ, והנה כל הארץ יושבת ושוקטת.
12 ויען מלאך יהוה ויאמר: יהוה צבאות, עד מתי לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה אשר זעמת זה שבעים שנה?
13 ויען יהוה את המלאך הדובר בי דברים טובים, דברים מנחמים.
14 ויאמר אלי המלאך הדובר בי: קרא לאמור, כה אמר יהוה צבאות: קינאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה.
15 וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים, כי אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה.
16 לכן כה אמר ישוע: שבתי לירושלים ברחמים, ביתי ייבנה בה, נאם ישוע צבאות, וקו יינטה על ירושלים.
17 עוד קרא לאמור: כה אמר ישוע צבאות, עוד תפוצנה ערי מטוב, וניחם ישוע עוד את ציון ובחר עוד בירושלים.
18 ואשא את עיני וארא, והנה ארבע קרניים.
19 ואומר אל המלאך הדובר בי: מה אלה? ויאמר אלי: אלה הקרניים אשר זירו את יהודה, את ישראל ואת ירושלים.
20 ויראני ישוע ארבעה חרשים.
21 ואומר: מה אלה באים לעשות? וידבר לאמור: אלה הקרניים אשר זירו את יהודה, עד כי לא נשא איש ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, לירות את קרני הגויים אשר נשאו קרן אל ארץ יהודה לזרותה.
פרק 2
1 ואשא שוב את עיני וארא, והנה איש וחבל־מדה בידו.
2 ואומר: אנה אתה הולך? ויאמר אלי: למדוד את ירושלים, לראות כמה רוחבה וכמה אורכה.
3 והנה המלאך הדובר בי יוצא, ומלאך אחר יוצא לקראתו,
4 ויאמר אליו: רוץ, דבר אל הנער הזה לאמור: פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה.
5 ואני אהיה לה, נאם ישוע, חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה.
6 הוי הוי, נוסו מארץ צפון, נאם ישוע, כי כארבע רוחות השמים פירשתי אתכם, נאם ישוע.
7 הוי ציון, הימלטי, יושבת בת־בבל.
8 כי כה אמר יהוה צבאות: אחר כבוד שלחני אל הגויים השוללים אתכם, כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.
9 כי הנני מניף את ידי עליהם, והיו שלל לעבדיהם, וידעתם כי יהוה צבאות שלחני.
10 רוני ושמחי, בת־ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך, נאם ישוע.
11 ונלוו גויים רבים אל ישוע ביום ההוא והיו לי לעם, ושכנתי בתוכך, וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך.
12 ונחל ישוע את יהודה, חלקו, על אדמת הקודש, ובחר עוד בירושלים.
13 הס כל בשר מפני ישוע, כי נעור ממעון קודשו.
פרק 3
1 ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך יהוה, והשטן עומד על ימינו לשטנו.
2 ויאמר ישוע אל השטן: יגער ישוע בך, השטן, ויגער ישוע בך, הבוחר בירושלים; הלוא זה אוד מוצל מאש?
3 ויהושע היה לבוש בגדים צואים, ועומד לפני המלאך.
4 ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמור: הסירו את הבגדים הצואים מעליו. ויאמר אליו: ראה, העברתי מעליך עוונך, והלבישך מחלצות.
5 ואומר: ישימו צניף טהור על ראשו. וישימו את הצניף הטהור על ראשו וילבישוהו בגדים, ומלאך יהוה עומד.
6 ויעד מלאך יהוה ביהושע לאמור:
7 כה אמר יהוה צבאות: אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
8 שמע נא, יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה, כי הנני מביא את עבדי צמח.
9 כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע, על אבן אחת שבעה עיניים; הנני מפתח את פיתוחה, נאם ישוע צבאות, ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד.
10 ביום ההוא, נאם ישוע צבאות, תקראו איש לרעהו אל תחת הגפן ואל תחת התאנה.
פרק 4
1 וישוב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו.
2 ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי, והנה מנורת זהב כולה, וגולה על ראשה, ושבעה נרותיה עליה, ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה.
3 ושני זיתים עליה, אחד לימין הגולה ואחד לשמאלה.
4 ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמור: מה אלה, אדני?
5 ויען המלאך הדובר בי ויאמר אלי: הלוא ידעת מה אלה? ואומר: לא, אדני.
6 ויען ויאמר אלי לאמור: זה דבר ישוע אל זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי, אמר ישוע צבאות.
7 מי אתה, הר הגדול? לפני זרובבל — למישור; והוציא את האבן הראשה בתשואות: חן, חן לה.
8 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:
9 ידי זרובבל ייסדו את הבית הזה וידיו תבצענה אותו, וידעתם כי יהוה צבאות שלחני אליכם.
10 כי מי בז ליום קטנות? ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה אלה; עיני ישוע המה, המשוטטים בכל הארץ.
11 ואען ואומר אליו: מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאלה?
12 ואען שנית ואומר אליו: מה שתי שיבולי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם את הזהב?
13 ויען אלי ויאמר: הלוא ידעת מה אלה? ואומר: לא, אדני.
14 ויאמר: אלה שני בני־היצהר העומדים על יהוה כל הארץ.
פרק 5
1 ואשוב ואשא את עיני וארא, והנה מגילה עפה.
2 ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: אני רואה מגילה עפה, אורכה עשרים באמה ורוחבה עשר באמה.
3 ויאמר אלי: זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ, כי כל הגונב מזה כמוה יינקה, וכל הנשבע מזה כמוה יינקה.
4 הוצאתיה, נאם יהוה צבאות, ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר, ולנה בתוך ביתו וכילתו, את עציו ואת אבניו.
5 ויצא המלאך הדובר בי ויאמר אלי: שא נא את עיניך וראה מה היוצאת הזאת.
6 ואומר: מה היא? ויאמר: זאת האיפה היוצאת. ויאמר: זאת עינם בכל הארץ.
7 והנה כיכר עופרת נישאת, וזאת אישה אחת יושבת בתוך האיפה.
8 ויאמר: זאת הרשעה. וישלך אותה אל תוך האיפה, וישלך את אבן העופרת אל פיה.
9 ואשא את עיני וארא, והנה שתי נשים יוצאות, ורוח בכנפיהן, ולהן כנפיים ככנפי החסידה, ותישאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים.
10 ואומר אל המלאך הדובר בי: אנה המה מוליכות את האיפה?
11 ויאמר אלי: לבנות לה בית בארץ שנער, והוכן והונחה שם על מכונתה.
פרק 6
1 ואשוב ואשא את עיני וארא, והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וההרים — הרי נחושת.
2 במרכבה הראשונה סוסים אדומים, ובמרכבה השנייה סוסים שחורים;
3 ובמרכבה השלישית סוסים לבנים, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים וחומים.
4 ואען ואומר אל המלאך הדובר בי: מה אלה, אדני?
5 ויען המלאך ויאמר אלי: אלה ארבע רוחות השמים, היוצאות מהתייצב על יהוה כל הארץ.
6 הסוסים השחורים אשר בה יוצאים אל ארץ הצפון, והלבנים יצאו אחריהם, והברודים יצאו אל ארץ התימן.
7 והחומים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר: לכו, התהלכו בארץ. ויתהלכו בארץ.
8 ויזעק אלי וידבר אלי לאמור: ראה, היוצאים אל ארץ הצפון הניחו את רוחי בארץ הצפון.
9 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:
10 קח מאת הגולה, מחלדי ומטוביה ומידעיה, אשר באו מבבל, ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה;
11 ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן־יהוצדק, הכהן הגדול;
12 ואמרת אליו לאמור: כה אמר יהוה צבאות לאמור, הנה איש, צמח שמו, ומתחתיו יצמח, ובנה את היכל יהוה.
13 והוא יבנה את היכל יהוה, והוא יישא הוד, וישב ומשל על כיסאו, והיה כהן על כיסאו, ועצת שלום תהיה בין שניהם.
14 והעטרות תהיינה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן־צפניה, לזיכרון בהיכל יהוה.
15 ורחוקים יבואו ובנו בהיכל יהוה, וידעתם כי יהוה צבאות שלחני אליכם. והיה, אם שמוע תשמעו בקול יהוה יהוה שלכם.
פרק 7
1 ויהי בשנה הרביעית לדריוש המלך, היה דבר ישוע אל זכריה, בארבעה לחודש התשיעי, בכסלו;
2 וישלחו בית־יהוה את שר־אצר ורגם־מלך ואנשיהם, לחלות את פני יהוה,
3 ולאמר אל הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל הנביאים לאמור: האבכה בחודש החמישי, הינזר כאשר עשיתי זה כמה שנים?
4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמור:
5 אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמור: כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה, הצום צמתם לי, אני?
6 וכי תאכלו וכי תשתו, הלוא אתם האוכלים ואתם השותים?
7 הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה ועריה סביבותיה, והנגב והשפלה יושב?
8 ויהי דבר ישוע אל זכריה לאמור:
9 כה אמר יהוה צבאות לאמור: משפט אמת שפטו, וחסד ורחמים עשו איש עם אחיו;
10 ואלמנה ויתום, גר ועני, אל תעשוקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם.
11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת, ואוזניהם הכבידו משמוע.
12 ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשונים, ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות.
13 והיה, כאשר קרא ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות;
14 ואסערם על כל הגויים אשר לא ידעום, והארץ נשמה אחריהם ממעבר ומשב, וישימו ארץ חמדה לשמה.
פרק 8
1 ושוב היה דבר יהוה צבאות אלי לאמור:
2 כה אמר יהוה צבאות: קינאתי לציון קנאה גדולה, ובחמה גדולה קינאתי לה.
3 כה אמר ישוע: שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים, ונקראה ירושלים עיר האמת, והר יהוה צבאות — הר הקודש.
4 כה אמר ישוע צבאות: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים.
5 ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה.
6 כה אמר ישוע צבאות: כי ייפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם, גם בעיני ייפלא? נאם ישוע צבאות.
7 כה אמר ישוע צבאות: הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש;
8 והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים, והיו לי לעם, ואני אהיה להם לישוע, באמת ובצדקה.
9 כה אמר ישוע צבאות: תחזקנה ידיכם, השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים, אשר היו ביום יוסד בית־יהוה צבאות, להיבנות ההיכל.
10 כי לפני הימים האלה לא היה שכר לאדם ולא היה שכר לבהמה, וליוצא ולבא לא היה שלום מפני הצר, ואשלח את כל האדם איש ברעהו.
11 אך עתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה, נאם ישוע צבאות.
12 כי הזרע יהיה שלום; הגפן תיתן פרייה, והארץ תיתן את יבולה, והשמים ייתנו את טלם, והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה.
13 והיה, כאשר הייתם קללה בגויים, בית יהודה ובית ישראל, כן אושיע אתכם והייתם ברכה; אל תיראו, תחזקנה ידיכם.
14 כי כה אמר יהוה צבאות: כאשר זממתי להרע לכם כאשר הכעיסוני אבותיכם, אמר יהוה צבאות, ולא ניחמתי,
15 כן שבתי וזממתי בימים האלה להיטיב לירושלים ולבית יהודה; אל תיראו.
16 אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש אל רעהו; משפט אמת ושלום שפטו בשעריכם;
17 ורעת איש רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה שנאתי, נאם יהוה.
18 ויהי דבר ישוע צבאות אלי לאמור:
19 כה אמר ישוע צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים; והאמת והשלום אהבו.
20 כה אמר ישוע צבאות: עוד יבואו עמים ויושבי ערים רבות;
21 והלכו יושבי אחת אל אחרת לאמור: נלכה הלוך לחלות את פני ישוע ולבקש את ישוע צבאות; אלך גם אני.
22 כן, עמים רבים וגויים עצומים יבואו לבקש את ישוע צבאות בירושלים ולחלות את פני ישוע.
23 כה אמר ישוע צבאות: בימים ההם יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, ויחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: נלכה עמכם, כי שמענו כי ישוע עמכם.
פרק 9
1 משא דבר יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו, כי ליהוה עין האדם וכל שבטי ישראל.
2 וגם חמת תגבול בה; צור וצידון, כי חכמה היא מאוד.
3 ותבנה צור מצור לה, ויצבור כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות.
4 הנה יהוה יורישנה והיכה בים את חילה, והיא באש תאכל.
5 תראה אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון כי הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.
6 וישב ממזר באשדוד, והכרתי את גאון פלשתים.
7 והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לישוע שלנו, והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי.
8 וחניתי לביתי מצבא, מעובר ומשב, ולא יעבור עליהם עוד נוגש, כי עתה ראיתי בעיני.
9 גילי מאוד, בת־ציון; הריעי, בת־ירושלים: הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן־אתונות.
10 והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים, ומושלו מים עד ים ומנהר עד אפסי־ארץ.
11 גם את, בדם בריתך שילחתי את אסירייך מבור אין מים בו.
12 שובו לביצרון, אסירי התקווה; גם היום מגיד כי משנה אשיב לך.
13 כאשר דרכתי לי את יהודה, מילאתי קשת את אפרים, ועוררתי את בנייך, ציון, על בנייך, יוון, ושמתיך כחרב גיבור.
14 וישוע ייראה עליהם, וחיצו ייצא כברק, וישוע יתקע בשופר, והלך בסערות תימן.
15 ישוע צבאות יגן עליהם, ואכלו וכיבשו באבני־קלע, ושתו והמו כיין, ומלאו כמזרק, כפינות מזבח.
16 וישוע, ישוע שלהם, יושיעם ביום ההוא כצאן עמו, כי אבני־נזר המה, מתנוססות על אדמתו.
17 כי מה טובו ומה יופיו! דגן ינובב בחורים, ותירוש — בתולות.
פרק 10
1 שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש; יהוה עושה חזיזים, ומטר גשם ייתן להם, לאיש עשב בשדה.
2 כי התרפים דיברו און, והקוסמים חזו שקר, וחלומות השווא ידברו, הבל ינחמו; על כן נסעו כצאן, יענו כי אין רועה.
3 על הרועים חרה אפי, ועל העתודים אפקוד, כי פקד ישוע צבאות את עדרו, את בית יהודה, וישימם כסוס הודו במלחמה.
4 ממנו פינה, ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה, ממנו ייצא כל נוגש יחדו.
5 והיו כגיבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה, ונלחמו כי ישוע עמם, והובישו רוכבי סוסים.
6 וחיזקתי את בית יהודה, ואת בית יוסף אושיע והושבתים, כי ריחמתים, והיו כאשר לא זנחתים, כי אני ישוע, ישוע שלהם, ואענם.
7 ואפרים יהיו כגיבור, ושמח לבם כמו יין; בניהם יראו ושמחו, יגל לבם בישוע.
8 אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים, ורבו כמו רבו.
9 ואזרעם בעמים, ובמרחקים יזכרוני, וחיו עם בניהם ושבו.
10 והשיבותים מארץ מצרים, ומאשור אקבצם, ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם, ולא יימצא להם מקום.
11 ועבר בים הצרה והיכה בים גלים, והובישו כל מצולות נהר; והורד גאון אשור, ושבט מצרים יסור.
12 וגיברתים בישוע, ובשמו יתהלכו, נאם ישוע.
פרק 11
1 פתח, לבנון, דלתיך, ותאכל אש בארזיך.
2 הילילי, ברוש, כי נפל ארז, אשר אדירים שודדו; הילילו, אלוני הבשן, כי ירד יער הבציר.
3 קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שודד גאון הירדן.
4 כה אמר ישוע: רעה את צאן ההריגה;
5 אשר קוניהן יהרגום ולא יאשמו, ומוכריהן יאמרו: ברוך יהוה, ואעשיר; ורועיהם לא יחמלו עליהן.
6 כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ, נאם יהוה; והנה אני ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו, וכיתתו את הארץ, ולא אציל מידם.
7 וארעה את צאן ההריגה, לכן עניי הצאן. ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה את הצאן.
8 ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד, ותקצר נפשי בהם, וגם נפשם בחלה בי.
9 ואומר: לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תיכחד, והנשארות תאכלנה אישה את בשר רעותה.
10 ואקח את מקלי, את נועם, ואגדע אותו, להפר את בריתי אשר כרתי את כל העמים.
11 ויתופר ביום ההוא, וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי כי דבר ישוע הוא.
12 ואומר אליהם: אם טוב בעיניכם, הבו שכרי, ואם לא, חדלו. וישקלו את שכרי, שלושים כסף.
13 ויאמר ישוע אלי: השליכהו אל היוצר, אדר היקר אשר יקרתי מעליהם. ואקח את שלושים הכסף ואשליכם אל היוצר בבית יהוה.
14 ואגדע את מקלי השני, את החובלים, להפר את האחווה בין יהודה ובין ישראל.
15 ויאמר ישוע אלי: עוד קח לך כלי רועה אווילי.
16 כי הנני מקים רועה בארץ, אשר את הנכחדות לא יפקוד, את הנער לא יבקש, ואת הנשברת לא ירפא, את הניצבה לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק.
17 הוי על רועה האליל עוזב הצאן! חרב על זרועו ועל עין ימינו; זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה.
פרק 12
1 משא דבר יהוה על ישראל, נאם יהוה, נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח־אדם בקרבו.
2 הנה אני שם את ירושלים סף רעלה לכל העמים סביב, והיה במצור על יהודה ועל ירושלים.
3 והיה ביום ההוא, אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים; כל עומסיה שרוט יישרטו, ונאספו עליה כל גויי הארץ.
4 ביום ההוא, נאם יהוה, אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון, ועל בית יהודה אפקח את עיני, וכל סוס העמים אכה בעיוורון.
5 ואמרו אלופי יהודה בלבם: אמצה לי יושבי ירושלים ביהוה צבאות, יהוה שלהם.
6 ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר, ואכלו את כל העמים סביב, על הימין ועל השמאל, וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים.
7 גם ישוע יושיע את אהלי יהודה בראשונה, למען לא תגדל תפארת בית־דוד ותפארת יושב ירושלים על יהודה.
8 ביום ההוא יגן ישוע על יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד, ובית דוד כישוע, כמלאך יהוה לפניהם.
9 והיה ביום ההוא, אבקש להשמיד את כל הגויים הבאים על ירושלים.
10 ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור.
11 ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון.
12 וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית־דוד לבד ונשיהם לבד; משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד;
13 משפחת בית־לוי לבד ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד;
14 כל המשפחות הנשארות, משפחות משפחות לבד, ונשיהם לבד.
פרק 13
1 ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים, לחטאת ולנידה.
2 והיה ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא ייזכרו עוד, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
3 והיה, כי יינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו יולדיו: לא תחיה, כי שקר דיברת בשם יהוה; ודקרוהו אביו ואמו יולדיו בהינבאו.
4 והיה ביום ההוא, יבושו הנביאים איש מחזיונו בהינבאו, ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש.
5 ואמר: לא נביא אנוכי, איש עובד־אדמה אנוכי, כי אדם הקנני מנעורי.
6 ואמר אליו: מה המכות האלה בין ידיך? ואמר: אשר הוכיתי בבית מאהבי.
7 חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי, נאם יהוה צבאות; הך את הרועה ותפוצנה הצאן, והשיבותי ידי על הצעירים.
8 והיה בכל הארץ, נאם יהוה, שני חלקים בה ייכרתו ויגוועו, והשלישית תיוותר בה.
9 והבאתי את השלישית באש, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב; הם יקראו בשמי ואני אענה אותם; אמרתי: עמי הוא; והם יאמרו: ישוע הוא ישוע שלי.
פרק 14
1 הנה יום בא ליהוה, וחולק שללך בקרבך.
2 ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה, ונלכדה העיר ונבוזו הבתים והנשים תשכבנה, ויצא חצי העיר בגולה, ויתר העם לא ייכרת מן העיר.
3 ויצא ישוע ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו ביום קרב.
4 ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאוד, ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה.
5 ונסתם אל גיא ההרים, כי יגיע גיא ההרים אל אצל; ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה, ובא ישוע, וכל הקדושים עמך.
6 והיה ביום ההוא, לא יהיה אור יקרות וקיפאון;
7 והיה יום אחד, הוא ייוודע ליהוה, לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור.
8 והיה ביום ההוא, ייצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון; בקיץ ובחורף יהיה.
9 ויהיה ישוע מלך על כל הארץ; ביום ההוא יהיה ישוע אחד ושמו אחד.
10 ונסב כל הארץ כערבה מגבע ועד רימון, נגב ירושלים, וראמה וישבה תחתיה, משער בנימין עד מקום שער הראשון, עד שער הפינים, וממגדל חננאל עד יקבי המלך.
11 וישבו בה, וחרם לא יהיה עוד, וישבה ירושלים לבטח.
12 וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יהוה את כל העמים אשר צבאו על ירושלים: המק בשרו והוא עומד על רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן ולשונו תימק בפיו.
13 והיה ביום ההוא, ותהיה מהומת יהוה רבה בהם, והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו.
14 וגם יהודה תילחם בירושלים, ונאסף חיל כל הגויים סביב, זהב וכסף ובגדים, לרב מאוד.
15 וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד, הגמל והחמור, וכל הבהמה אשר תהיה במחנות ההם, כמגפה הזאת.
16 והיה, כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך, ישוע צבאות, ולחוג את חג הסוכות.
17 והיה, אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך, ישוע צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם.
18 ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבוא, ולא עליהם; תהיה המגפה אשר יגוף יהוה את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות.
19 זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות.
20 ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס: קודש ליהוה; והיו הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח.
21 כן, כל סיר בירושלים וביהודה יהיה קודש ליהוה צבאות, ובאו כל הזובחים ולקחו מהם ובישלו בהם; ולא יהיה כנעני עוד בבית יהוה צבאות ביום ההוא.