שמואל א
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/1-samuel/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 ויהי איש אחד מן הרמתים צופים, מהר אפרים, ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תוחו בן צוף, אפרתי;
2 ולו שתי נשים: שם האחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים.
3 ועלה האיש ההוא מעירו, מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח ליהוה של צבאות בשילו; ושם שני בני עלי, חופני ופינחס, כוהנים ליהוה.
4 ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות;
5 ולחנה ייתן מנה אחת אפים, כי את חנה אהב; ויהוה סגר את רחמה.
6 וכיעסתה צרתה גם כעס, בעבור הרעימה, כי סגר יהוה את רחמה.
7 וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בית יהוה, כן תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל.
8 ויאמר לה אלקנה אישה: חנה, למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה יירע לבבך? הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים?
9 ותקם חנה אחרי אכלה בשילו ואחרי שתיה. ועלי הכוהן יושב על הכיסא, על מזוזת היכל יהוה.
10 והיא מרת נפש; ותתפלל אל ישוע, ותבכה מאוד.
11 ותידור נדר ותאמר: יֵשׁוּעַ של צבאות, אם ראה תראה בעוני אמתך, וזכרתני, ולא תשכח את אמתך, ונתת לאמתך זרע אנשים — ונתתיו ליהוה כל ימי חייו, ומורה לא יעלה על ראשו.
12 ויהי, כי הרבתה להתפלל לפני ישוע, ועלי שומר את פיה.
13 וחנה, היא מדברת על לבה; רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבה עלי לשיכורה.
14 ויאמר אליה עלי: עד מתי תשתכרי? הסירי את יינך מעליך.
15 ותען חנה ותאמר: לא, אֲדֹנִי; אישה קשת רוח אנוכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפוך את נפשי לפני ישוע.
16 אל תיתן את אמתך לפני בת בליעל; כי מרוב שיחי וכעסי דיברתי עד הנה.
17 ויען עלי ויאמר: לכי לשלום; וישוע של ישראל ייתן לך את שאלתך אשר שאלת מעמו.
18 ותאמר: תמצא שפחתך חן בעיניך. ותלך האישה לדרכה, ותאכל; ופניה לא היו לה עוד עצובים.
19 וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני יהוה, וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה; וידע אלקנה את חנה אשתו, ויזכרה ישוע.
20 ויהי, לתקופת הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את שמו שמואל, כי מישוע שאלתיו.
21 ויעל האיש אלקנה וכל ביתו, לזבוח ליהוה את זבח הימים ואת נדרו.
22 וחנה לא עלתה; כי אמרה לאישה: עד ייגמל הנער, והביאותיו, ונראה את פני יהוה, וישב שם עד עולם.
23 ויאמר לה אלקנה אישה: עשי את הטוב בעיניך; שבי עד גמלך אותו; אך יקם ישוע את דברו. ותשב האישה ותינק את בנה, עד גמלה אותו.
24 ותעלהו עמה, כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית יהוה שילו; והנער נער.
25 וישחטו את הפר, ויביאו את הנער אל עלי.
26 ותאמר: ביי, אדוני; חי נפשך, אדוני; אני האישה הניצבת עמך בזה, להתפלל אל ישוע.
27 אל הנער הזה התפללתי; וייתן לי ישוע את שאלתי, אשר שאלתי מעמו;
28 וגם אנוכי השאלתיו ליהוה; כל הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה. וישתחו שם ליהוה.
פרק 2
1 ותתפלל חנה ותאמר: עלץ לבי בישוע, רמה קרני בישוע; רחב פי על אויבי, כי שמחתי בתשועתך.
2 אין קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור כישוע שלנו.
3 אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה; יצא עתק מפיכם; כי יהוה של דעות יהוה, ונתכנו עלילות.
4 קשת גיבורים חתים; ונכשלים אזרו חיל.
5 שבעים בלחם נשכרו; ורעבים חדלו; עד עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה.
6 יהוה ממית ומחיה; מוריד שאול ויעל.
7 יהוה מוריש ומעשיר; משפיל, אף מרומם.
8 מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון, להושיב עם נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם; כי ליהוה מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל.
9 רגלי חסידיו ישמור; ורשעים בחושך יידמו; כי לא בכוח יגבר איש.
10 מריבי יהוה יחתו; עליהם בשמים ירעם; יהוה ידין אפסי ארץ, וייתן עוז למלכו, וירם קרן משיחו.
11 וילך אלקנה הרמתה, על ביתו. והנער היה משרת את יהוה, את פני עלי הכוהן.
12 ובני עלי בני בליעל; לא ידעו את יהוה.
13 ומשפט הכוהנים את העם: כל איש זובח זבח, ובא נער הכוהן, כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים בידו;
14 והיכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור; כל אשר יעלה המזלג, ייקח הכוהן לו. ככה יעשו לכל ישראל, הבאים שם בשילו.
15 גם בטרם יקטירון את החלב, ובא נער הכוהן, ואמר לאיש הזובח: תנה בשר לצלות לכוהן; ולא ייקח ממך בשר מבושל, כי אם חי.
16 ויאמר אליו האיש: קטר יקטירון כיום את החלב, וקח לך כאשר תאווה נפשך; ואמר: לא, כי עתה תיתן; ואם לא, לקחתי בחוזקה.
17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד את פני יהוה; כי ניאצו האנשים את מנחת יהוה.
18 ושמואל משרת לפני יהוה, נער חגור אפוד בד.
19 ומעיל קטן תעשה לו אימו, והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים.
20 ובירך עלי את אלקנה ואת אשתו, ואמר: ישם ישוע לך זרע מן האישה הזאת, תחת השאלה אשר שאלה ליהוה. והלכו למקומו.
21 ופקד ישוע את חנה, ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות. ויגדל הנער שמואל עם יהוה.
22 ועלי זקן מאוד; ושמע את כל אשר יעשו בניו לכל ישראל, ואת אשר ישכבן את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד.
23 ויאמר להם: למה תעשו כדברים האלה? כי שומע אני את דבריכם הרעים מאת כל העם האלה.
24 אל, בני; כי לא טובה השמועה אשר אני שומע; מעבירים את עם יהוה.
25 אם יחטא איש לאיש, ופללו השופט; ואם ליהוה יחטא איש, מי יתפלל לו? ולא ישמעו לקול אביהם, כי חפץ יהוה להמיתם.
26 והנער שמואל הולך וגדל וטוב, גם עם יהוה וגם עם אנשים.
27 ויבוא איש יהוה אל עלי, ויאמר אליו: כה אמר ישוע, הנגלה נגליתי אל בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה?
28 ובחרתי אותו מכל שבטי ישראל לי לכוהן, לעלות על מזבחי, להקטיר קטרת, לשאת אפוד לפני; ואתנה לבית אביך את כל אישי בני ישראל?
29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי, אשר ציוויתי מעון, ותכבד את בניך ממני, להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל עמי?
30 לכן נאום יהוה של ישראל: אמור אמרתי — ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם; ועתה, נאום יהוה, חלילה לי; כי מכבדי אכבד, ובוזי ייקלו.
31 הנה, ימים באים, וגדעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך, מהיות זקן בביתך;
32 והבטת צר מעון, בכל אשר ייטיב יהוה לישראל; ולא יהיה זקן בביתך כל הימים.
33 ואיש ממך, אשר לא אכרית מעם מזבחי — לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך; וכל מרבית ביתך ימותו אנשים.
34 וזה לך האות, אשר יבוא אל שני בניך — אל חופני ופינחס: ביום אחד ימותו שניהם.
35 והקימותי לי כוהן נאמן, אשר כבלבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני משיחי כל הימים.
36 והיה, כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו, לאגורת כסף וכיכר לחם, ואמר: ספחני נא אל אחת הכהונות, לאכול פת לחם.
פרק 3
1 והנער שמואל משרת את יהוה לפני עלי. ודבר יהוה היה יקר בימים ההם; אין חזון נפרץ.
2 ויהי ביום ההוא, ועלי שוכב במקומו, ועיניו החלו כהות — לא יוכל לראות;
3 ונר יהוה טרם יכבה, בהיכל יהוה אשר שם ארון יהוה, ושמואל שוכב;
4 ויקרא ישוע אל שמואל; ויאמר: הנני.
5 וירוץ אל עלי ויאמר: הנני, כי קראת לי. ויאמר: לא קראתי; שוב, שכב. וילך וישכב.
6 ויוסף ישוע לקרא עוד, שמואל. ויקם שמואל וילך אל עלי, ויאמר: הנני, כי קראת לי. ויען: לא קראתי, בני; שוב, שכב.
7 ושמואל טרם ידע את ישוע, וטרם ייגלה אליו דבר ישוע.
8 ויוסף ישוע לקרא שמואל בשלישית. ויקם וילך אל עלי, ויאמר: הנני, כי קראת לי. ויבן עלי כי ישוע קורא לנער.
9 ויאמר עלי לשמואל: לך, שכב; והיה, אם יקרא אליך, ואמרת: דבר, ישוע, כי שומע עבדך. וילך שמואל וישכב במקומו.
10 ויבוא ישוע ויתייצב, ויקרא כפעם בפעם: שמואל, שמואל. ויאמר שמואל: דבר, כי שומע עבדך.
11 ויאמר יהוה אל שמואל: הנה אנוכי עושה דבר בישראל, אשר כל שומעו — תצילנה שתי אוזניו.
12 ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דיברתי על ביתו, החל וכלה.
13 והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם, על העוון אשר ידע כי מקללים להם בניו, ולא כיהה בהם.
14 ולכן נשבעתי לבית עלי: אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה, עד עולם.
15 וישכב שמואל עד הבוקר, ויפתח את דלתות בית יהוה. ושמואל ירא מהגיד את המראה לעלי.
16 ויקרא עלי את שמואל ויאמר: שמואל, בני. ויאמר: הנני.
17 ויאמר: מה הדבר אשר דיבר יהוה אליך? אל נא תכחד ממני; כה יעשה לך יהוה, וכה יוסיף, אם תכחד ממני דבר מכל הדברים אשר דיבר אליך.
18 ויגיד לו שמואל את כל הדברים, ולא כיחד ממנו. ויאמר: יהוה הוא; את הטוב בעיניו יעשה.
19 ויגדל שמואל; וישוע היה עמו, ולא הפיל מכל דבריו ארצה.
20 וידע כל ישראל, מדן ועד באר שבע, כי נאמן שמואל לנביא ליהוה.
21 ויוסף ישוע להיראה בשילו; כי נגלה ישוע אל שמואל בשילו, בדבר ישוע.
פרק 4
1 ויהי דבר שמואל אל כל ישראל. ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על האבן העזר; ופלשתים חנו באפק.
2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל; ותיטוש המלחמה, ויינגף ישראל לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש.
3 ויבוא העם אל המחנה, ויאמרו זקני ישראל: למה נגפנו היום יהוה לפני פלשתים? ניקחה אלינו משילו את ארון ברית יהוה, ויבוא בקרבנו, ויושיענו מכף אויבינו.
4 וישלח העם שילו, וישאו משם את ארון ברית יהוה של צבאות, היושב על הכרובים; ושם שני בני עלי, חופני ופינחס, עם ארון ברית יהוה.
5 ויהי, כבוא ארון ברית יהוה אל המחנה, ויריעו כל ישראל תרועה גדולה, ותהום הארץ.
6 וישמעו פלשתים את קול התרועה, ויאמרו: מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים? וידעו כי ארון יהוה בא אל המחנה.
7 וייראו פלשתים, כי אמרו: בא ישוע אל המחנה. ויאמרו: אוי לנו, כי לא הייתה כזאת אתמול שלשום.
8 אוי לנו; מי יצילנו מיד האלילים האדירים האלה? אלה הם האלילים אשר הכו את מצרים בכל מכה במדבר.
9 התחזקו והיו לאנשים, פלשתים, פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם.
10 ויילחמו פלשתים, ויינגף ישראל, וינוסו איש לאוהליו; ותהי המכה גדולה מאוד; וייפול מישראל שלושים אלף רגלי.
11 וארון יהוה נלקח; ושני בני עלי, חופני ופינחס, מתו.
12 וירוץ איש בנימין מהמערכה, ויבוא שילו ביום ההוא, ומדיו קרועים ואדמה על ראשו.
13 ויבוא, והנה עלי יושב על הכיסא, יד דרך, מצפה; כי חרד לבו על ארון יהוה. והאיש בא להגיד בעיר, ותצעק כל העיר.
14 וישמע עלי את קול הצעקה, ויאמר: מה קול ההמון הזה? והאיש מיהר ויבוא ויגיד לעלי.
15 ועלי בן תשעים ושמונה שנה; ועיניו קמה, ולא יוכל לראות.
16 ויאמר האיש אל עלי: אני הבא מן המערכה, ואני היום נסתי מן המערכה. ויאמר: מה היה הדבר, בני?
17 ויען המבשר ויאמר: נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה הייתה בעם, וגם שני בניך, חופני ופינחס, מתים, וארון יהוה נלקח.
18 ויהי, כהזכירו את ארון יהוה, וייפול מעל הכיסא אחורנית, בעד יד השער, ותישבר מפרקתו וימת; כי זקן האיש וכבד. והוא שפט את ישראל ארבעים שנה.
19 וכלתו, אשת פינחס, הרה ללדת; ותשמע את השמועה — נלקח ארון יהוה, ומת חמיה ואישה — ותכרע ותלד, כי נהפכו עליה ציריה.
20 וכעת מותה, ותדברנה הניצבות עליה: אל תיראי, כי בן ילדת. ולא ענתה, ולא שתה לבה.
21 ותקרא לנער אי כבוד, לאמור: גלה כבוד מישראל — אל לקיחת ארון יהוה, ואל חמיה ואישה.
22 ותאמר: גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון יהוה.
פרק 5
1 ויקחו פלשתים את ארון יהוה, ויביאו אותו מאבן העזר אשדודה.
2 ויקחו פלשתים את ארון יהוה, ויביאו אותו בית דגון, ויציגו אותו אצל דגון.
3 וישכימו אשדודים ממחרת, והנה דגון נופל על פניו ארצה לפני ארון יהוה; ויקחו את דגון, וישיבו אותו למקומו.
4 וישכימו בבוקר ממחרת, והנה דגון נופל על פניו ארצה לפני ארון יהוה; וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן; רק גו דגון נשאר עליו.
5 על כן לא ידרכו כוהני דגון, וכל הבאים בית דגון, על מפתן דגון באשדוד, עד היום הזה.
6 ותכבד יד יהוה אל האשדודים, וישימם, ויכם בטחורים — את אשדוד ואת גבוליה.
7 ויראו אנשי אשדוד כי כן, ויאמרו: לא יישב ארון יהוה של ישראל עמנו, כי קשתה ידו עלינו ועל דגון אלילנו.
8 וישלחו וייאספו את כל סרני פלשתים אליהם, ויאמרו: מה נעשה לארון יהוה של ישראל? ויאמרו: אל גת ייסוב ארון יהוה של ישראל. ויסובו את ארון יהוה של ישראל לשם.
9 ויהי, אחרי הסיבו אותו, ותהי יד יהוה בעיר מהומה גדולה מאוד; ויך את אנשי העיר, מקטן ועד גדול, וישתרו להם טחורים.
10 וישלחו את ארון יהוה עקרון. ויהי, כבוא ארון יהוה עקרון, ויזעקו העקרונים לאמור: הסיבו אלי את ארון יהוה של ישראל, להמיתני ואת עמי.
11 וישלחו וייאספו את כל סרני פלשתים, ויאמרו: שלחו את ארון יהוה של ישראל, וישוב למקומו, ולא ימית אותי ואת עמי; כי הייתה מהומת מוות בכל העיר; כבדה יד יהוה שם מאוד.
12 והאנשים אשר לא מתו הוכו בטחורים; ותעל שוועת העיר השמים.
פרק 6
1 ויהי ארון יהוה בשדה פלשתים שבעה חודשים.
2 ויקראו פלשתים לכוהנים ולקוסמים לאמור: מה נעשה לארון יהוה? הודיעונו במה נשלחנו למקומו.
3 ויאמרו: אם משלחים את ארון יהוה של ישראל, אל תשלחו אותו ריקם; כי השב תשיבו לו אשם; אז תירפאו, ונודע לכם למה לא תסור ידו מכם.
4 ויאמרו: מה האשם אשר נשיב לו? ויאמרו: חמישה טחורי זהב וחמישה עכברי זהב, במספר סרני פלשתים; כי מגפה אחת לכולכם ולסרניכם.
5 ועשיתם צלמי טחוריכם וצלמי עכבריכם, המשחיתים את הארץ; ונתתם ליהוה של ישראל כבוד; אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אליליכם ומעל ארצכם.
6 ולמה תכבדו את לבבכם, כאשר כיבדו מצרים ופרעה את לבם? הלא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו?
7 ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהן עול, ואסרתם את הפרות בעגלה, והשיבותם את בניהן מאחריהן הביתה;
8 ולקחתם את ארון יהוה ונתתם אותו אל העגלה; ואת כלי הזהב, אשר תשיבו לו אשם, תשימו בארגז מצידו; ושילחתם אותו והלך.
9 וראיתם: אם דרך גבולו יעלה בית שמש, הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הזאת; ואם לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו — מקרה הוא היה לנו.
10 ויעשו האנשים כן; ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה, ואת בניהן כלו בבית.
11 וישימו את ארון יהוה אל העגלה, ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחוריהם.
12 ותיישרנה הפרות בדרך — על דרך בית שמש, במסילה אחת הלכו הלוך וגעו, ולא סרו ימין ושמאל; וסרני פלשתים הולכים אחריהם עד גבול בית שמש.
13 ובית שמש קוצרים קציר חטים בעמק; וישאו את עיניהם ויראו את הארון, וישמחו לראות.
14 והעגלה באה אל שדה יהושע, בית השמשי, ותעמוד שם; ושם אבן גדולה; ויבקעו את עצי העגלה, ואת הפרות העלו עולה ליהוה.
15 והלוויים הורידו את ארון יהוה ואת הארגז אשר איתו, אשר בו כלי הזהב, וישימו על האבן הגדולה; ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה.
16 וחמשת סרני פלשתים ראו, וישובו עקרון ביום ההוא.
17 ואלה טחורי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה: לאשדוד אחד, לעזה אחד, לאשקלון אחד, לגת אחד, לעקרון אחד;
18 ועכברי הזהב, במספר כל ערי פלשתים לחמשת הסרנים — מעיר מבצר ועד כפר הפרוזי — ועד אבל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה; עד היום הזה, בשדה יהושע בית השמשי.
19 ויך באנשי בית שמש, כי ראו בארון יהוה; ויך בעם שבעים איש, חמישים אלף איש; ויתאבל העם, כי היכה יהוה בעם מכה גדולה.
20 ויאמרו אנשי בית שמש: מי יוכל לעמוד לפני יהוה הקדוש הזה? ואל מי יעלה מעלינו?
21 וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמור: השיבו פלשתים את ארון יהוה; רדו, העלו אותו אליכם.
פרק 7
1 ויבואו אנשי קרית יערים, ויעלו את ארון יהוה, ויביאו אותו אל בית אבינדב בגבעה; ואת אלעזר בנו קידשו, לשמור את ארון יהוה.
2 ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים — ויהיו עשרים שנה; וינהו כל בית ישראל אחרי יהוה.
3 ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמור: אם בכל לבבכם אתם שבים אל יהוה, הסירו את אלילי הנכר ואת העשתרות מתוככם, והכינו לבבכם אל יהוה ועבדוהו לבדו; ויציל אתכם מיד פלשתים.
4 ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות, ויעבדו את יהוה לבדו.
5 ויאמר שמואל: קיבצו את כל ישראל המצפה, ואתפלל בעדכם אל ישוע.
6 וייקהלו המצפה, וישאבו מים וישפכו לפני ישוע, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם: חטאנו ליהוה. וישפוט שמואל את בני ישראל במצפה.
7 וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפה, ויעלו סרני פלשתים אל ישראל. וישמעו בני ישראל, וייראו מפני פלשתים.
8 ויאמרו בני ישראל אל שמואל: אל תחרש ממנו, מזעוק אל ישוע, ישוע שלנו, בעדנו, ויושיענו מיד פלשתים.
9 ויקח שמואל טלה חלב אחד, ויעלהו עולה כליל ליהוה; ויזעק שמואל אל ישוע בעד ישראל, ויענהו ישוע.
10 ויהי, שמואל מעלה העולה, ופלשתים ניגשו למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול גדול ביום ההוא על פלשתים, ויהמם; ויינגפו לפני ישראל.
11 ויצאו אנשי ישראל מן המצפה, וירדפו את פלשתים, ויכום עד מתחת לבית כר.
12 ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין המצפה ובין השן, ויקרא את שמה אבן העזר, ויאמר: עד הנה עזרנו ישוע.
13 וייכנעו פלשתים, ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל; ותהי יד יהוה בפלשתים כל ימי שמואל.
14 ותשובנה הערים אשר לקחו פלשתים מישראל לישראל, מעקרון ועד גת; ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים. ויהי שלום בין ישראל ובין האמורי.
15 וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו.
16 והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה, ושפט את ישראל בכל המקומות האלה.
17 ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו, ושם שפט את ישראל; ויבן שם מזבח ליהוה.
פרק 8
1 ויהי, כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים לישראל.
2 ויהי שם בנו הבכור יואל, ושם משנהו אביה; שופטים בבאר שבע.
3 ולא הלכו בניו בדרכיו, ויטו אחרי הבצע, ויקחו שוחד, ויטו משפט.
4 וייקהלו כל זקני ישראל, ויבואו אל שמואל הרמתה,
5 ויאמרו אליו: הנה אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך; עתה, שימה לנו מלך לשופטנו, ככל הגויים.
6 ויירע הדבר בעיני שמואל, כאשר אמרו: תנה לנו מלך לשופטנו. ויתפלל שמואל אל ישוע.
7 ויאמר יהוה אל שמואל: שמע בקול העם, לכל אשר יאמרו אליך; כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם.
8 ככל המעשים אשר עשו, מיום העלותי אותם ממצרים ועד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלילים אחרים — כן הם עושים גם לך.
9 ועתה, שמע בקולם; אך כי העד תעיד בהם, והגדת להם את משפט המלך אשר ימלוך עליהם.
10 ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם, השואלים מאיתו מלך.
11 ויאמר: זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם: את בניכם ייקח, וישם לו במרכבתו ובפרשיו; ורצו לפני מרכבתו;
12 ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים; ולחרוש חרישו ולקצור קצירו, ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו.
13 ואת בנותיכם ייקח לרקחות, ולטבחות ולאופות.
14 ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם, הטובים, ייקח, ונתן לעבדיו.
15 וזרעיכם וכרמיכם יעשור, ונתן לסריסיו ולעבדיו.
16 ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם ייקח, ועשה למלאכתו.
17 צאנכם יעשור; ואתם תהיו לו לעבדים.
18 וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם; ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא.
19 וימאנו העם לשמוע בקול שמואל; ויאמרו: לא; כי אם מלך יהיה עלינו;
20 והיינו גם אנחנו ככל הגויים; ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו.
21 וישמע שמואל את כל דברי העם, וידברם באוזני ישוע.
22 ויאמר יהוה אל שמואל: שמע בקולם, והמלכת להם מלך. ויאמר שמואל אל אנשי ישראל: לכו, איש לעירו.
פרק 9
1 ויהי איש מבנימין, ושמו קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח, בן איש ימיני, גיבור חיל.
2 ולו בן ושמו שאול, בחור וטוב; ואין איש מבני ישראל טוב ממנו; משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
3 ותאבדנה האתונות לקיש, אבי שאול. ויאמר קיש אל שאול בנו: קח נא איתך אחד מן הנערים, וקום, לך, בקש את האתונות.
4 ויעבור בהר אפרים, ויעבור בארץ שלישה, ולא מצאו; ויעברו בארץ שעלים, ואין; ויעבור בארץ ימיני, ולא מצאו.
5 הם באו בארץ צוף; ושאול אמר לנערו אשר עמו: לכה ונשובה; פן יחדל אבי מן האתונות, ודאג לנו.
6 ויאמר לו: הנה נא, איש יהוה בעיר הזאת, והאיש נכבד; כל אשר ידבר, בוא יבוא; עתה נלכה שם, אולי יגיד לנו את דרכנו אשר נלך עליה.
7 ויאמר שאול לנערו: והנה נלך, ומה נביא לאיש? כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין להביא לאיש יהוה; מה איתנו?
8 ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר: הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש יהוה, והגיד לנו את דרכנו.
9 לפנים בישראל, כה אמר האיש בלכתו לדרוש את ישוע: לכו ונלכה עד הרואה; כי לנביא היום ייקרא לפנים הרואה.
10 ויאמר שאול לנערו: טוב דברך; לכה, נלכה. וילכו אל העיר אשר שם איש יהוה.
11 הם עולים במעלה העיר, והם מצאו נערות יוצאות לשאוב מים; ויאמרו להן: היש בזה הרואה?
12 ותענינה אותם ותאמרנה: יש; הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר, כי זבח היום לעם בבמה;
13 כבואכם העיר, כן תמצאו אותו, בטרם יעלה הבמה לאכול; כי לא יאכל העם עד בואו, כי הוא יברך את הזבח; אחרי כן יאכלו הקרואים. ועתה עלו, כי אותו כהיום תמצאו אותו.
14 ויעלו העיר; בתוך העיר הם באים, והנה שמואל יוצא לקראתם, לעלות הבמה.
15 ויהוה גלה את אוזן שמואל, יום אחד לפני בוא שאול, לאמור,
16 כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין, ומשחתו לנגיד על עמי ישראל; והושיע את עמי מיד פלשתים; כי ראיתי את עמי, כי באה צעקתו אלי.
17 ושמואל ראה את שאול; ויהוה ענהו: הנה האיש אשר אמרתי אליך; זה יעצור בעמי.
18 וייגש שאול אל שמואל בתוך השער, ויאמר: הגידה נא לי, אי זה בית הרואה?
19 ויען שמואל את שאול ויאמר: אנוכי הרואה; עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושילחתיך בבוקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך.
20 ולאתונות האובדות לך היום שלושת הימים, אל תשם את לבך להן, כי נמצאו. ולמי כל חמדת ישראל? הלא לך ולכל בית אביך?
21 ויען שאול ויאמר: הלא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבט בנימין; ולמה דיברת אלי כדבר הזה?
22 ויקח שמואל את שאול ואת נערו, ויביאם לשכתה; וייתן להם מקום בראש הקרואים, והם כשלושים איש.
23 ויאמר שמואל לטבח: תנה את המנה אשר נתתי לך, אשר אמרתי אליך: שים אותה עמך.
24 וירם הטבח את השוק ואת העליה, וישם לפני שאול. ויאמר: הנה הנשאר, שים לפניך, אכול; כי למועד נשמר לך — אמרתי: את העם קראתי. ויאכל שאול עם שמואל ביום ההוא.
25 וירדו מן הבמה העיר; וידבר עם שאול על הגג.
26 וישכימו; ויהי כעלות השחר, ויקרא שמואל אל שאול הגג לאמור: קום, ואשלחך. ויקם שאול, ויצאו שניהם — הוא ושמואל — החוצה.
27 הם יורדים בקצה העיר; ושמואל אמר אל שאול: אמור לנער ויעבור לפנינו — ויעבור — ואתה עמוד כיום, ואשמיעך את דבר ישוע.
פרק 10
1 ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו, ויישקהו, ויאמר: הלא כי משחך יהוה לנגיד על נחלתו?
2 בלכתך היום מעמדי, ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל, בגבול בנימין, בצלצח; ואמרו אליך: נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש; והנה נטש אביך את דברי האתונות, ודאג לכם לאמור: מה אעשה לבני?
3 וחלפת משם והלאה, ובאת עד אלון תבור; ומצאוך שם שלושה אנשים, עולים אל יהוה בית אל — אחד נושא שלושה גדיים, ואחד נושא שלוש כיכרות לחם, ואחד נושא נבל יין;
4 ושאלו לך לשלום, ונתנו לך שתי לחם; ולקחת מידם.
5 אחר כן תבוא גבעת יהוה, אשר שם נציב פלשתים; ויהי, כבואך שם העיר, ופגעת חבל נביאים, יורדים מן הבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור; והמה מתנבאים;
6 וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עמם, ונהפכת לאיש אחר.
7 והיה, כי תבואנה האותות האלה לך — עשה לך אשר תמצא ידך, כי ישוע עמך.
8 וירדת לפני הגלגל; והנה אנוכי יורד אליך, להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחיל, עד בואי אליך, והודעתי לך את אשר תעשה.
9 ויהי, כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפוך לו יהוה לב אחר; ויבואו כל האותות האלה ביום ההוא.
10 ויבואו שם הגבעתה, והנה חבל נביאים לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה, ויתנבא בתוכם.
11 ויהי, כל יודעיו מאתמול שלשום ראו, והנה עם נביאים ניבא; ויאמר העם איש אל רעהו: מה זה היה לבן קיש? הגם שאול בנביאים?
12 ויען איש משם ויאמר: ומי אביהם? על כן הייתה למשל: הגם שאול בנביאים?
13 ויכל להתנבות, ויבוא הבמה.
14 ויאמר דוד שאול אליו ואל נערו: אנה הלכתם? ויאמר: לבקש את האתונות; ונראה כי אין, ונבוא אל שמואל.
15 ויאמר דוד שאול: הגיד נא לי, מה אמר לכם שמואל?
16 ויאמר שאול אל דודו: הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות. ואת דבר המלוכה, אשר אמר שמואל, לא הגיד לו.
17 ויצעק שמואל את העם אל יהוה המצפה;
18 ויאמר אל בני ישראל: כה אמר ישוע של ישראל: אני העליתי את ישראל ממצרים, ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות, הלוחצים אתכם;
19 ואתם היום מאסתם את ישוע שלכם, אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרותיכם, ותאמרו לו: לא, כי מלך תשים עלינו. ועתה התייצבו לפני יהוה, לשבטיכם ולאלפיכם.
20 ויקרב שמואל את כל שבטי ישראל; ויילכד שבט בנימין.
21 ויקרב את שבט בנימין למשפחותיו; ותילכד משפחת המטרי, ויילכד שאול בן קיש; ויבקשוהו, ולא נמצא.
22 וישאלו עוד בישוע: הבא עוד איש הלום? ויאמר ישוע: הנה הוא נחבא אל הכלים.
23 וירוצו ויקחוהו משם; ויתייצב בתוך העם, ויגבה משכמו ומעלה מכל העם.
24 ויאמר שמואל אל כל העם: הראיתם את אשר בחר בו יהוה, כי אין כמוהו בכל העם? ויריעו כל העם ויאמרו: יהוה יושיע את המלך.
25 וידבר שמואל אל העם את משפט המלוכה, ויכתוב בספר, וינח לפני יהוה. וישלח שמואל את כל העם, איש לביתו.
26 וגם שאול הלך לביתו גבעתה; וילכו עמו החיל, אשר נגע ישוע בלבם.
27 ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה? ויבזהו, ולא הביאו לו מנחה. ויהי כמחריש.
פרק 11
1 ויעל נחש העמוני, ויחן על יביש גלעד; ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש: כרות לנו ברית, ונעבדך.
2 ויאמר אליהם נחש העמוני: בזאת אכרות לכם, בנקור לכם כל עין ימין; ושמתיה חרפה על כל ישראל.
3 ויאמרו אליו זקני יביש: הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל; ואם אין מושיע אותנו, ויצאנו אליך.
4 ויבואו המלאכים גבעת שאול, וידברו את הדברים באוזני העם; וישאו כל העם את קולם, ויבכו.
5 והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה; ויאמר שאול: מה לעם, כי יבכו? ויספרו לו את דברי אנשי יביש.
6 ותצלח רוח יהוה על שאול, כשומעו את הדברים האלה; וייחר אפו מאוד.
7 ויקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים לאמור: אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל — כה ייעשה לבקרו. וייפול פחד יהוה על העם, ויצאו כאיש אחד.
8 ויפקדם בזק; ויהיו בני ישראל שלוש מאות אלף, ואיש יהודה שלושים אלף.
9 ויאמרו למלאכים הבאים: כה תאמרו לאיש יביש גלעד: מחר, כחום השמש, תהיה לכם תשועה. ויבואו המלאכים ויגידו לאנשי יביש, וישמחו.
10 ויאמרו אנשי יביש: מחר נצא אליכם, ועשיתם לנו ככל הטוב בעיניכם.
11 ויהי ממחרת, וישם שאול את העם שלושה ראשים; ויבואו בתוך המחנה באשמורת הבוקר, ויכו את עמון עד חום היום; ויהי הנשארים, ויפוצו, ולא נשארו בהם שניים יחד.
12 ויאמר העם אל שמואל: מי האומר, שאול ימלוך עלינו? תנו את האנשים, ונמיתם.
13 ויאמר שאול: לא יומת איש ביום הזה; כי היום עשה ישוע תשועה בישראל.
14 ויאמר שמואל אל העם: לכו ונלכה הגלגל, ונחדש שם את המלוכה.
15 וילכו כל העם הגלגל, וימליכו שם את שאול לפני יהוה בגלגל; ויזבחו שם זבחי שלמים לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאוד.
פרק 12
1 ויאמר שמואל אל כל ישראל: הנה שמעתי בקולכם, לכל אשר אמרתם לי, ואמליך עליכם מלך.
2 ועתה, הנה המלך מתהלך לפניכם; ואני זקנתי ושבתי, ובני איתכם; ואני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה.
3 הנני; ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו: את שור מי לקחתי? ואת חמור מי לקחתי? ואת מי עשקתי? את מי רצותי? ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו? ואשיב לכם.
4 ויאמרו: לא עשקתנו ולא רצותנו, ולא לקחת מיד איש מאומה.
5 ויאמר אליהם: עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה, כי לא מצאתם בידי מאומה. ויאמר: עד.
6 ויאמר שמואל אל העם: ישוע, אשר עשה את משה ואת אהרון, ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים.
7 ועתה, התייצבו, ואשפטה איתכם לפני יהוה, את כל צדקות ישוע, אשר עשה איתכם ואת אבותיכם.
8 כאשר בא יעקב מצרים, ויזעקו אבותיכם אל ישוע, וישלח יהוה את משה ואת אהרון, ויוציאו את אבותיכם ממצרים, ויושיבום במקום הזה.
9 וישכחו את יהוה, יהוה שלהם, וימכור אותם ביד סיסרא, שר צבא חצור, וביד פלשתים, וביד מלך מואב; ויילחמו בהם.
10 ויזעקו אל ישוע ויאמרו: חטאנו, כי עזבנו את יהוה, ונעבוד את הבעלים ואת העשתרות; ועתה הצילנו מיד אויבינו, ונעבדך.
11 וישלח יהוה את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, ויציל אתכם מיד אויביכם מסביב; ותשבו בטח.
12 ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו לי: לא, כי מלך ימלוך עלינו; ויהוה, יהוה שלכם, מלככם.
13 ועתה, הנה המלך אשר בחרתם, אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם מלך.
14 אם תיראו את יהוה, ועבדתם אותו, ושמעתם בקולו, ולא תמרו את פי יהוה — והייתם, גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם, אחר יהוה, יהוה שלכם;
15 ואם לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את פי יהוה — והייתה יד יהוה בכם, כאשר הייתה באבותיכם.
16 גם עתה התייצבו, וראו את הדבר הגדול הזה, אשר יהוה עושה לעיניכם.
17 הלא קציר חטים היום? אקרא אל יהוה, וייתן קולות ומטר; ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם מלך.
18 ויקרא שמואל אל ישוע; וייתן יהוה קולות ומטר ביום ההוא; וייראו כל העם מאוד את יהוה ואת שמואל.
19 ויאמרו כל העם אל שמואל: התפלל בעד עבדיך אל ישוע, ישוע שלך, ולא נמות; כי הוספנו על כל חטאותינו רעה, לשאול לנו מלך.
20 ויאמר שמואל אל העם: אל תיראו; אתם עשיתם את כל הרעה הזאת; אך אל תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את יהוה בכל לבבכם;
21 ולא תסורו; כי אחרי התוהו, אשר לא יועילו ולא יצילו, כי תוהו הם.
22 כי לא ייטוש יהוה את עמו, בעבור שמו הגדול; כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם.
23 גם אנוכי — חלילה ליהוה מחטוא ליהוה, מחדול להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה;
24 אך יראו את יהוה, ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם; כי ראו את אשר הגדיל עמכם.
25 ואם הרע תרעו — גם אתם, גם מלככם, תיספו.
פרק 13
1 בן שנה שאול במלכו; ושתי שנים מלך על ישראל.
2 ויבחר לו שאול שלושת אלפים מישראל; ויהיו עם שאול אלפיים במכמש ובבית אל, ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם שילח איש לאוהליו.
3 ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו פלשתים. ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמור: ישמעו העברים.
4 וכל ישראל שמעו לאמור: היכה שאול את נציב פלשתים, וגם נבאש ישראל בפלשתים. וייצעק העם אחרי שאול הגלגל.
5 ופלשתים נאספו להילחם עם ישראל — שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם כחול אשר על שפת הים לרוב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית אוון.
6 ויראו אנשי ישראל כי צר להם, כי ניגש העם; ויתחבאו העם במערות ובחווחים ובסלעים ובצריחים ובבורות.
7 ועברים עברו את הירדן, ארץ גד וגלעד. ושאול עודנו בגלגל, וכל העם חרדו אחריו.
8 ויחל שבעת ימים, למועד אשר קבע שמואל; ולא בא שמואל הגלגל, ויפץ העם מעליו.
9 ויאמר שאול: הגישו אלי העולה והשלמים. ויעל את העולה.
10 ויהי, ככלותו להעלות העולה, והנה שמואל בא; ויצא שאול לקראתו, לברכו.
11 ויאמר שמואל: מה עשית? ויאמר שאול: כי ראיתי כי נפץ העם מעלי, ואתה לא באת למועד הימים, ופלשתים נאספים מכמש;
12 ואומר: עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל, ופני ישוע לא חיליתי; ואתאפק, ואעלה את העולה.
13 ויאמר שמואל אל שאול: נסכלת; לא שמרת את מצוות יהוה, יהוה שלך, אשר ציווך; כי עתה הכין יהוה את ממלכתך אל ישראל עד עולם.
14 ועתה, ממלכתך לא תקום; ביקש יהוה לו איש כלבבו, ויצווהו יהוה לנגיד על עמו, כי לא שמרת את אשר ציווך יהוה.
15 ויקם שמואל ויעל מן הגלגל, גבעת בנימין. ויפקוד שאול את העם הנמצאים עמו, כשש מאות איש.
16 ושאול ויונתן בנו והעם הנמצאים עמם יושבים בגבעת בנימין; ופלשתים חנו במכמש.
17 ויצא המשחית ממחנה פלשתים, שלושה ראשים; הראש אחד יפנה דרך עופרה, אל ארץ שועל;
18 והראש אחד יפנה דרך בית חורון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על גיא הצבועים, המדברה.
19 וחרש לא יימצא בכל ארץ ישראל; כי אמרו פלשתים: פן יעשו העברים חרב או חנית;
20 וירדו כל ישראל אל פלשתים, ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו ואת קרדומו ואת מחרשתו.
21 והייתה הפצירה למחרשות ולאתים ולשליש הקלשון ולקרדומים, ולהציב הדרבן.
22 ויהי, ביום המלחמה, ולא נמצאה חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן; ותימצא לשאול וליונתן בנו.
23 ויצא מצב פלשתים אל מעבר מכמש.
פרק 14
1 ויהי היום, ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נושא כליו: לכה ונעברה אל מצב פלשתים, אשר מעבר הלז. ולאביו לא הגיד.
2 ושאול יושב בקצה הגבעה, תחת הרימון אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש;
3 ואחיה בן אחיטוב, אחי אי כבוד, בן פינחס בן עלי, כוהן יהוה בשילו, נושא אפוד. והעם לא ידע כי הלך יונתן.
4 ובין המעברות, אשר ביקש יונתן לעבור על מצב פלשתים, שן סלע מכאן ושן סלע מכאן; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה.
5 ושן האחד מצפון, מול מכמש, והאחד מדרום, מול גבע.
6 ויאמר יונתן אל הנער נושא כליו: לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה; אולי יעשה ישוע לנו; כי אין לישוע מעצור, להושיע ברב או במעט.
7 ויאמר לו נושא כליו: עשה כל אשר בלבבך; נטה לך; הנני איתך, כלבבך.
8 ויאמר יונתן: הנה אנחנו עוברים אל האנשים, ונגלו אליהם.
9 אם כה יאמרו אלינו: דומו, עד הגיענו אליכם — ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם;
10 ואם כה יאמרו: עלו עלינו — ועלינו; כי נתנם ישוע בידנו; וזה לנו האות.
11 וייגלו שניהם אל מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים: הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם.
12 ויענו אנשי המצב את יונתן ואת נושא כליו, ויאמרו: עלו אלינו, ונודיע אתכם דבר. ויאמר יונתן אל נושא כליו: עלה אחרי; כי נתנם ישוע ביד ישראל.
13 ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו, ונושא כליו אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונושא כליו ממותת אחריו.
14 ותהי המכה הראשונה, אשר היכה יונתן ונושא כליו, כעשרים איש, כבחצי מענה צמד שדה.
15 ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם; המצב והמשחית חרדו גם הם, ותרעש הארץ; ותהי לחרדת גדולה מאוד.
16 ויראו הצופים לשאול בגבעת בנימין, והנה ההמון נמוג, וילך הלום והלום.
17 ויאמר שאול לעם אשר איתו: פקדו נא וראו, מי הלך מעמנו. ויפקדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.
18 ויאמר שאול לאחיה: הגישה את ארון יהוה. כי היה ארון יהוה ביום ההוא עם בני ישראל.
19 ויהי, עד דבר שאול אל הכוהן, וההמון אשר במחנה פלשתים הולך הלוך ורב; ויאמר שאול אל הכוהן: אסוף ידך.
20 וייזעק שאול וכל העם אשר איתו, ויבואו עד המלחמה; והנה הייתה חרב איש ברעהו, מהומה גדולה מאוד.
21 והעברים אשר היו לפלשתים מאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה מסביב — גם הם להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן.
22 וכל אנשי ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים, וידבקו גם הם אחריהם במלחמה.
23 ויושע ישוע את ישראל ביום ההוא; והמלחמה עברה, בית אוון.
24 ואנשי ישראל ניגשו ביום ההוא; וישבע שאול את העם לאמור: ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב, ונקמתי מאויבי. ולא טעם כל העם לחם.
25 וכל הארץ באו ביער; ויהי דבש על פני השדה.
26 ויבוא העם אל היער, והנה הלך דבש; ואין משיג ידו אל פיו, כי ירא העם את השבועה.
27 ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם; וישלח את קצה המטה אשר בידו, ויטבול אותו ביערת הדבש, וישב את ידו אל פיו, ותאורנה עיניו.
28 ויען אחד מהעם ויאמר: השבע השביע אביך את העם לאמור: ארור האיש אשר יאכל לחם היום. וייעף העם.
29 ויאמר יונתן: עכר אבי את הארץ; ראו נא כי אורו עיני, כי טעמתי מעט דבש זה.
30 אף כי לוא אכול אכל היום העם משלל אויביו אשר מצא; כי עתה לא רבתה המכה בפלשתים?
31 ויכו ביום ההוא בפלשתים, ממכמש אילונה; וייעף העם מאוד.
32 ויעש העם אל השלל, ויקחו צאן ובקר ובני בקר, וישחטו ארצה; ויאכל העם על הדם.
33 ויגידו לשאול לאמור: הנה העם חוטאים ליהוה, לאכול על הדם. ויאמר: בגדתם; גולו אלי היום אבן גדולה.
34 ויאמר שאול: פוצו בעם, ואמרתם להם: הגישו אלי, איש שורו ואיש שיו, ושחטתם בזה ואכלתם; ולא תחטאו ליהוה, לאכול אל הדם. ויגישו כל העם, איש שורו בידו, הלילה, וישחטו שם.
35 ויבן שאול מזבח ליהוה; אותו החל לבנות מזבח ליהוה.
36 ויאמר שאול: נרדה אחרי פלשתים לילה, ונבוז בהם עד אור הבוקר, ולא נשאיר בהם איש. ויאמרו: כל הטוב בעיניך עשה. ויאמר הכוהן: נקרבה הלום אל ישוע.
37 וישאל שאול בישוע: הארד אחרי פלשתים? התיתנם ביד ישראל? ולא ענהו ביום ההוא.
38 ויאמר שאול: גשו הלום, כל פינות העם; ודעו וראו, במה הייתה החטאת הזאת היום;
39 כי חי ישוע, המושיע את ישראל, כי אם ישנו ביונתן בני, כי מות ימות. ואין עונהו מכל העם.
40 ויאמר אל כל ישראל: אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד. ויאמר העם אל שאול: את הטוב בעיניך עשה.
41 ויאמר שאול אל ישוע של ישראל: הבה תמים. ויילכד יונתן ושאול, והעם יצאו.
42 ויאמר שאול: הפילו ביני ובין יונתן בני. ויילכד יונתן.
43 ויאמר שאול אל יונתן: הגידה נא לי, מה עשית? ויגיד לו יונתן ויאמר: טעום טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש; הנני, אמות.
44 ויאמר שאול: כה יעשה יהוה, וכה יוסיף; כי מות תמות, יונתן.
45 ויאמר העם אל שאול: היונתן ימות, אשר עשה את התשועה הגדולה הזאת בישראל? חלילה ליהוה; חי יהוה, אם ייפול משערת ראשו ארצה; כי עם ישוע עשה היום הזה. ויפדו העם את יונתן, ולא מת.
46 ויעל שאול מאחרי פלשתים; ופלשתים הלכו למקומם.
47 ושאול לכד את המלוכה על ישראל, ויילחם סביב בכל אויביו — במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים; ובכל אשר יפנה, ירשיע.
48 ויעש חיל, ויך את עמלק, ויציל את ישראל מיד שוסיהם.
49 ויהיו בני שאול: יונתן וישווי ומלכישוע; ושם שתי בנותיו: שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל;
50 ושם אשת שאול אחינועם, בת אחימעץ; ושם שר צבאו אבינר בן נר, דוד שאול.
51 וקיש אבי שאול; ונר אבי אבנר, בן אביאל.
52 ותהי המלחמה חזקה אל פלשתים כל ימי שאול; וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל, ויאספהו אליו.
פרק 15
1 ויאמר שמואל אל שאול: אותי שלח יהוה למשחך למלך על עמו, על ישראל; ועתה, שמע לקול דברי יהוה.
2 כה אמר יהוה של צבאות: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך, בעלותו ממצרים.
3 עתה לך והכית את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו; והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור.
4 וישמע שאול את העם, ויפקדם בטלאים, מאתיים אלף רגלי, ועשרת אלפים את איש יהודה.
5 ויבוא שאול עד עיר עמלק, וירב בנחל.
6 ויאמר שאול אל הקיני: לכו, סורו, רדו מתוך עמלק, פן אוסיפך עמו; ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בעלותם ממצרים. ויסר הקיני מתוך עמלק.
7 ויך שאול את עמלק, מחוילה בואך שור, אשר על פני מצרים.
8 ויתפוש את אגג מלך עמלק חי; ואת כל העם החרים לפי חרב.
9 ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב, ולא אבו להחרימם; וכל המלאכה הנמבזה ונמס, אותה החרימו.
10 ויהי דבר יהוה אל שמואל לאמור,
11 ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך; כי שב מאחרי, ואת דברי לא הקים. וייחר לשמואל; ויזעק אל ישוע כל הלילה.
12 וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר; ויוגד לשמואל לאמור: בא שאול הכרמלה, והנה מציב לו יד, ויסוב ויעבור, וירד הגלגל.
13 ויבוא שמואל אל שאול; ויאמר אליו שאול: ברוך אתה ליהוה; הקימותי את דבר יהוה.
14 ויאמר שמואל: ומה קול הצאן הזה באוזני, וקול הבקר אשר אני שומע?
15 ויאמר שאול: מעמלק הביאום; אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זבוח ליהוה, יהוה שלך; ואת היותר החרמנו.
16 ויאמר שמואל אל שאול: הרף, ואגידה לך את אשר דיבר יהוה אלי הלילה. ויאמר לו: דבר.
17 ויאמר שמואל: הלא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך על ישראל.
18 וישלחך יהוה בדרך, ויאמר: לך והחרמת את החטאים, את עמלק, ונלחמת בו עד כלותם.
19 ולמה לא שמעת בקול יהוה, ותעט אל השלל, ותעש הרע בעיני יהוה?
20 ויאמר שאול אל שמואל: אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך בדרך אשר שלחני יהוה, ואביא את אגג מלך עמלק, ואת עמלק החרמתי.
21 ויקח העם מן השלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבוח ליהוה, יהוה שלך, בגלגל.
22 ויאמר שמואל: החפץ ליהוה בעולות וזבחים, כשמוע בקול יהוה? הנה, שמוע מזבח טוב; להקשיב, מחלב אילים.
23 כי חטאת קסם — מרי, ואוון ותרפים — הפצר. יען מאסת את דבר יהוה, וימאסך ממלך.
24 ויאמר שאול אל שמואל: חטאתי, כי עברתי את פי יהוה ואת דבריך; כי יראתי את העם, ואשמע בקולם.
25 ועתה, שא נא את חטאתי, ושוב עמי, ואשתחווה ליהוה.
26 ויאמר שמואל אל שאול: לא אשוב עמך; כי מאסת את דבר יהוה, וימאסך יהוה מהיות מלך על ישראל.
27 ויסוב שמואל ללכת; ויחזק בכנף מעילו, וייקרע.
28 ויאמר אליו שמואל: קרע יהוה את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך, הטוב ממך.
29 וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם; כי לא אדם הוא, להינחם.
30 ויאמר: חטאתי; עתה כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל, ושוב עמי, והשתחוויתי ליהוה, יהוה שלך.
31 וישוב שמואל אחרי שאול; וישתחו שאול ליהוה.
32 ויאמר שמואל: הגישו אלי את אגג מלך עמלק. וילך אליו אגג מעדנות; ויאמר אגג: אכן סר מר המוות.
33 ויאמר שמואל: כאשר שכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אימך. וישסף שמואל את אגג לפני יהוה בגלגל.
34 וילך שמואל הרמתה; ושאול עלה אל ביתו, גבעת שאול.
35 ולא הוסיף שמואל לראות את שאול עד יום מותו; כי התאבל שמואל אל שאול; ויהוה ניחם כי המליך את שאול על ישראל.
פרק 16
1 ויאמר יהוה אל שמואל: עד מתי אתה מתאבל אל שאול, ואני מאסתיו ממלוך על ישראל? מלא קרנך שמן, ולך — אשלחך אל ישי בית הלחמי; כי ראיתי לי בבניו מלך.
2 ויאמר שמואל: איך אלך? ושמע שאול והרגני. ויאמר יהוה: עגלת בקר תיקח בידך, ואמרת: לזבוח ליהוה באתי.
3 וקראת לישי בזבח; ואנוכי אודיעך את אשר תעשה; ומשחת לי את אשר אומר אליך.
4 ויעש שמואל את אשר דיבר יהוה, ויבוא בית לחם. ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויאמר: שלום בואך?
5 ויאמר: שלום; לזבוח ליהוה באתי; התקדשו ובאתם איתי בזבח. ויקדש את ישי ואת בניו, ויקרא להם לזבח.
6 ויהי בבואם, וירא את אליאב, ויאמר: אך נגד יהוה משיחו.
7 ויאמר יהוה אל שמואל: אל תביט אל מראהו ואל גבוה קומתו, כי מאסתיו; כי לא אשר יראה האדם יראה יהוה — כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב.
8 ויקרא ישי אל אבינדב, ויעבירהו לפני שמואל. ויאמר: גם בזה לא בחר יהוה.
9 ויעבר ישי את שמה. ויאמר: גם בזה לא בחר יהוה.
10 ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל. ויאמר שמואל אל ישי: לא בחר יהוה באלה.
11 ויאמר שמואל אל ישי: התמו הנערים? ויאמר: עוד נשאר הקטן, והנה רועה בצאן. ויאמר שמואל אל ישי: שלחה וקחנו; כי לא נסוב עד בואו פה.
12 וישלח ויביאהו; והוא אדמוני, עם יפה עיניים וטוב רואי. ויאמר יהוה: קום, משחהו; כי זה הוא.
13 ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו; ותצלח רוח יהוה אל דויד, מהיום ההוא ומעלה. ויקם שמואל וילך הרמתה.
14 ורוח יהוה סרה מעם שאול; ובעתתו רוח רעה, מאת יהוה.
15 ויאמרו עבדי שאול אליו: הנה נא, רוח רעה מאת יהוה מבעתך.
16 יאמר נא אדוננו לעבדיך אשר לפניך, ויבקשו איש יודע לנגן בכינור; והיה, בהיות עליך רוח רעה מאת יהוה, וניגן בידו, וטוב לך.
17 ויאמר שאול אל עבדיו: ראו נא לי איש, המיטיב לנגן, והביאותם אלי.
18 ויען אחד מהנערים ויאמר: הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר; וישוע עמו.
19 וישלח שאול מלאכים אל ישי, ויאמר: שלחה אלי את דויד בנך, אשר בצאן.
20 ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עיזים אחד, וישלח ביד דויד בנו אל שאול.
21 ויבוא דויד אל שאול, ויעמוד לפניו; ויאהבהו מאוד, ויהי לו נושא כלים.
22 וישלח שאול אל ישי לאמור: יעמוד נא דויד לפני, כי מצא חן בעיני.
23 ויהי, בהיות רוח רעה מאת יהוה על שאול, ולקח דויד את הכינור וניגן בידו; ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו הרוח הרעה.
פרק 17
1 וייאספו פלשתים את מחניהם למלחמה, וייאספו שוכה אשר ליהודה, ויחנו בין שוכה ובין עזקה, באפס דמים.
2 ושאול ואנשי ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה, ויערכו מלחמה לקראת פלשתים.
3 ופלשתים עומדים אל ההר מזה, וישראל עומדים אל ההר מזה; והגיא ביניהם.
4 ויצא איש הביניים ממחנות פלשתים, גלית שמו, מגת; גובהו שש אמות וזרת.
5 וכובע נחושת על ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים נחושת.
6 ומצחת נחושת על רגליו, וכידון נחושת בין כתפיו.
7 ועץ חניתו כמנור אורגים, ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל; ונושא הצינה הולך לפניו.
8 ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל, ויאמר להם: למה תצאו לערוך מלחמה? הלא אנוכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול; בחרו לכם איש, וירד אלי.
9 אם יוכל להילחם איתי והכני — והיינו לכם לעבדים; ואם אני אוכל לו והכיתיו — והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו.
10 ויאמר הפלשתי: אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה; תנו לי איש, ונילחמה יחד.
11 וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה; ויחתו וייראו מאוד.
12 ודויד הוא בן האיש האפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי; ולו שמונה בנים; והאיש בימי שאול בא באנשים, זקן.
13 וילכו שלושת בני ישי הגדולים, הלכו אחרי שאול למלחמה; ושם שלושת בניו אשר הלכו במלחמה: אליאב הבכור, ומשנהו אבינדב, והשלישי שמה.
14 ודויד הוא הקטן; ושלושה הגדולים הלכו אחרי שאול.
15 ודויד הלך ושוב מעל שאול, לרעות את צאן אביו בית לחם.
16 וייגש הפלשתי, השכם וערב, ויתייצב ארבעים יום.
17 ויאמר ישי לדויד בנו: קח נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרת הלחם הזה; והרץ המחנה לאחיך;
18 ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף; ואת אחיך תפקוד לשלום, ואת ערבותם תיקח.
19 ושאול והם וכל אנשי ישראל בעמק האלה, נלחמים עם פלשתים.
20 וישכם דויד בבוקר, ויטוש את הצאן על שומר, וישא וילך כאשר ציווהו ישי; ויבוא המעגלה, והחיל היוצא אל המערכה, והריעו במלחמה.
21 ותערוך ישראל ופלשתים מערכה, לקראת מערכה.
22 ויטוש דויד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים, וירץ המערכה; ויבוא וישאל לאחיו לשלום.
23 והוא מדבר עמם, והנה איש הביניים עולה — גלית הפלשתי שמו, מגת — ממערכות פלשתים, וידבר כדברים האלה; וישמע דויד.
24 וכל אנשי ישראל, בראותם את האיש, וינוסו מפניו, וייראו מאוד.
25 ויאמרו אנשי ישראל: הראיתם את האיש העולה הזה? כי לחרף את ישראל עלה; והיה, האיש אשר יכהו — יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו ייתן לו, ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל.
26 ויאמר דויד אל האנשים העומדים עמו לאמור: מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הזה, והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה, כי חירף את מערכות ישוע החי?
27 ויאמר לו העם כדבר הזה לאמור: כה ייעשה לאיש אשר יכהו.
28 וישמע אליאב, אחיו הגדול, בדברו אל האנשים; וייחר אף אליאב בדויד, ויאמר: למה זה ירדת? ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר? אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך, כי למען ראות את המלחמה ירדת.
29 ויאמר דויד: מה עשיתי עתה? הלא דבר הוא?
30 ויסוב מאצלו אל מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישיבוהו העם, כדבר הראשון.
31 ויישמעו הדברים אשר דיבר דויד, ויגידו לפני שאול; ויקחהו.
32 ויאמר דויד אל שאול: אל ייפול לב אדם עליו; עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה.
33 ויאמר שאול אל דויד: לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להילחם עמו, כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו.
34 ויאמר דויד אל שאול: רועה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת הדוב, ונשא שה מהעדר;
35 ויצאתי אחריו, והכיתיו, והצלתי מפיו; ויקם עלי, והחזקתי בזקנו, והכיתיו והמיתיו.
36 גם את הארי וגם את הדוב היכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, כי חירף את מערכות ישוע החי.
37 ויאמר דויד: ישוע, אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה. ויאמר שאול אל דויד: לך, וישוע יהיה עמך.
38 וילבש שאול את דויד מדיו, ונתן קובע נחושת על ראשו; וילבש אותו שריון.
39 ויחגור דויד את חרבו מעל מדיו, ויאל ללכת, כי לא ניסה; ויאמר דויד אל שאול: לא אוכל ללכת באלה, כי לא ניסיתי. ויסר אותם דויד מעליו.
40 ויקח מקלו בידו, ויבחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וישם אותם בכלי הרועים אשר לו — בילקוט — וקלעו בידו; וייגש אל הפלשתי.
41 וילך הפלשתי, הלוך וקרב אל דויד; והאיש נושא הצינה לפניו.
42 ויבט הפלשתי וירא את דויד, ויבזהו; כי היה נער, ואדמוני עם יפה מראה.
43 ויאמר הפלשתי אל דויד: הכלב אנוכי, כי אתה בא אלי במקלות? ויקלל הפלשתי את דויד באליליו.
44 ויאמר הפלשתי אל דויד: לכה אלי, ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה.
45 ויאמר דויד אל הפלשתי: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון; ואנוכי בא אליך בשם ישוע של צבאות, ישוע של מערכות ישראל, אשר חירפת.
46 היום הזה יסגירך ישוע בידי, והכיתיך, והסירותי את ראשך מעליך; ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחיית הארץ; וידעו כל הארץ כי יש ישוע בישראל.
47 וידעו כל הקהל הזה, כי לא בחרב ובחנית יושיע ישוע; כי לישוע המלחמה, ונתן אתכם בידנו.
48 ויהי, כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דויד; וימהר דויד וירץ המערכה, לקראת הפלשתי.
49 וישלח דויד את ידו אל הכלי, ויקח משם אבן ויקלע, ויך את הפלשתי אל מצחו; ותטבע האבן במצחו, וייפול על פניו ארצה.
50 ויחזק דויד מן הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את הפלשתי וימיתהו; וחרב אין ביד דויד.
51 וירץ דויד ויעמוד אל הפלשתי, ויקח את חרבו וישלפה מתערה, וימיתהו, ויכרות בה את ראשו. ויראו פלשתים כי מת גיבורם, וינוסו.
52 ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו, וירדפו את פלשתים עד בואך הגיא ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים בדרך שעריים, ועד גת ועד עקרון.
53 וישובו בני ישראל מדלוק אחרי פלשתים, ויבוזו את מחניהם.
54 ויקח דויד את ראש הפלשתי, ויביאהו ירושלים; ואת כליו שם באוהלו.
55 וכראות שאול את דויד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר הצבא: אבנר, בן מי זה הנער? ויאמר אבנר: חי נפשך, המלך, אם ידעתי.
56 ויאמר המלך: שאל אתה, בן מי זה העלם?
57 וכשוב דויד מהכות את הפלשתי, ויקח אותו אבנר, ויביאהו לפני שאול, וראש הפלשתי בידו.
58 ויאמר אליו שאול: בן מי אתה, הנער? ויאמר דויד: בן עבדך, ישי בית הלחמי.
פרק 18
1 ויהי, ככלותו לדבר אל שאול, ונפש יונתן נקשרה בנפש דויד; ויאהבהו יונתן כנפשו.
2 ויקחהו שאול ביום ההוא, ולא נתנו לשוב בית אביו.
3 ויכרות יונתן ודויד ברית, באהבתו אותו כנפשו.
4 ויתפשט יונתן את המעיל אשר עליו, ויתנהו לדויד, ואת מדיו, ועד חרבו ועד קשתו ועד חגורו.
5 ויצא דויד בכל אשר ישלחהו שאול, ישכיל; וישימהו שאול על אנשי המלחמה, וייטב בעיני כל העם, וגם בעיני עבדי שאול.
6 ויהי בבואם, בשוב דויד מהכות את הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר ולמחולות, לקראת שאול המלך, בתופים, בשמחה ובשלישים.
7 ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה: היכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו.
8 וייחר לשאול מאוד, ויירע בעיניו הדבר הזה; ויאמר: נתנו לדויד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו אך המלוכה.
9 ויהי שאול עון את דויד, מהיום ההוא והלאה.
10 ויהי ממחרת, ותצלח רוח רעה מאת יהוה אל שאול, ויתנבא בתוך הבית; ודויד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית ביד שאול.
11 ויטל שאול את החנית, ויאמר: אכה בדויד ובקיר. וייסוב דויד מפניו, פעמיים.
12 ויירא שאול מלפני דויד; כי היה ישוע עמו, ומעם שאול סר.
13 ויסירהו שאול מעמו, וישימהו לו שר אלף; ויצא ויבוא לפני העם.
14 ויהי דויד, לכל דרכיו משכיל; וישוע עמו.
15 וירא שאול אשר הוא משכיל מאוד, ויגר מפניו.
16 וכל ישראל ויהודה אוהבים את דויד, כי הוא יוצא ובא לפניהם.
17 ויאמר שאול אל דויד: הנה בתי הגדולה, מרב — אותה אתן לך לאישה; אך היה לי לבן חיל, והילחם את מלחמותיו של ישוע. ושאול אמר: אל תהי ידי בו; ותהי בו יד פלשתים.
18 ויאמר דויד אל שאול: מי אנוכי, ומי חיי — משפחת אבי בישראל — כי אהיה חתן למלך?
19 ויהי, בעת תת את מרב בת שאול לדויד, והיא ניתנה לעדריאל המחולתי לאישה.
20 ותאהב מיכל בת שאול את דויד; ויגידו לשאול, ויישר הדבר בעיניו.
21 ויאמר שאול: אתננה לו, ותהי לו למוקש, ותהי בו יד פלשתים. ויאמר שאול אל דויד: בשתיים תתחתן בי היום.
22 ויצו שאול את עבדיו: דברו אל דויד בלט לאמור: הנה חפץ בך המלך, וכל עבדיו אהבוך; ועתה התחתן במלך.
23 וידברו עבדי שאול באוזני דויד את הדברים האלה. ויאמר דויד: הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי איש רש ונקלה?
24 ויגידו עבדי שאול לו לאמור: כדברים האלה דיבר דויד.
25 ויאמר שאול: כה תאמרו לדויד: אין חפץ למלך במוהר, כי במאה עורלות פלשתים, להינקם באויבי המלך. ושאול חשב להפיל את דויד ביד פלשתים.
26 ויגידו עבדיו לדויד את הדברים האלה; ויישר הדבר בעיני דויד, להתחתן במלך; ולא מלאו הימים.
27 ויקם דויד וילך, הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתיים איש; ויבא דויד את עורלותיהם, וימליאום למלך, למען התחתן במלך. וייתן לו שאול את מיכל בתו לאישה.
28 וירא שאול וידע כי ישוע עם דויד; ומיכל בת שאול אהבתו.
29 ויוסף שאול לירוא מפני דויד עוד; ויהי שאול אויב את דויד כל הימים.
30 ויצאו שרי פלשתים; ויהי, מדי צאתם, שכל דויד מכל עבדי שאול; וייקר שמו מאוד.
פרק 19
1 וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל עבדיו, להמית את דויד.
2 ויונתן בן שאול חפץ בדויד מאוד; ויגד יונתן לדויד לאמור: מבקש שאול אבי להמיתך; ועתה הישמר נא בבוקר, וישבת בסתר ונסתרת;
3 ואני אצא ועמדתי ליד אבי בשדה אשר אתה שם; ואני אדבר בך אל אבי, וראיתי מה, והגדתי לך.
4 וידבר יונתן בדויד טוב אל שאול אביו, ויאמר אליו: אל יחטא המלך בעבדו, בדויד, כי לא חטא לך, וכי מעשיו טוב לך מאוד;
5 וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי, ויעש ישוע תשועה גדולה לכל ישראל; ראית ותשמח; ולמה תחטא בדם נקי, להמית את דויד חינם?
6 וישמע שאול בקול יונתן; וישבע שאול: חי יהוה, אם יומת.
7 ויקרא יונתן לדויד, ויגד לו יונתן את כל הדברים האלה. ויבא יונתן את דויד אל שאול, ויהי לפניו כאתמול שלשום.
8 ותוסף המלחמה להיות; ויצא דויד ויילחם בפלשתים, ויך בהם מכה גדולה; וינוסו מפניו.
9 ותהי רוח רעה מאת יהוה אל שאול, והוא בביתו יושב, וחניתו בידו; ודויד מנגן ביד.
10 ויבקש שאול להכות בחנית בדויד ובקיר; ויפטר מפני שאול, ויך את החנית בקיר; ודויד נס, ויימלט בלילה ההוא.
11 וישלח שאול מלאכים אל בית דויד, לשומרו ולהמיתו בבוקר; ותגד לדויד מיכל אשתו לאמור: אם אין אתה ממלט את נפשך הלילה — מחר אתה מומת.
12 ותורד מיכל את דויד בעד החלון; וילך ויברח ויימלט.
13 ותיקח מיכל את התרפים, ותשם אל המיטה; ואת כביר העיזים שמה מראשותיו, ותכס בבגד.
14 וישלח שאול מלאכים לקחת את דויד; ותאמר: חולה הוא.
15 וישלח שאול את המלאכים לראות את דויד, לאמור: העלו אותו במיטה אלי, להמיתו.
16 ויבואו המלאכים, והנה התרפים אל המיטה, וכביר העיזים מראשותיו.
17 ויאמר שאול אל מיכל: למה ככה רימיתיני, ותשלחי את אויבי, ויימלט? ותאמר מיכל אל שאול: הוא אמר אלי: שלחיני — למה אמיתך?
18 ודויד ברח ויימלט, ויבוא אל שמואל הרמתה, ויגד לו את כל אשר עשה לו שאול. וילך הוא ושמואל, וישבו בנויות.
19 ויוגד לשאול לאמור: הנה דויד בנויות, ברמה.
20 וישלח שאול מלאכים לקחת את דויד; ויראו את להקת הנביאים ניבאים, ושמואל עומד ניצב עליהם; ותהי על מלאכי שאול רוח יהוה, ויתנבאו גם הם.
21 ויגידו לשאול; וישלח מלאכים אחרים, ויתנבאו גם הם. ויוסף שאול וישלח מלאכים, שלישית, ויתנבאו גם הם.
22 וילך גם הוא הרמתה, ויבוא עד בור הגדול אשר בשכו; וישאל ויאמר: איפה שמואל ודויד? ויאמר: הנה בנויות, ברמה.
23 וילך שם אל נויות ברמה; ותהי גם עליו רוח יהוה; וילך, הלוך ויתנבא, עד בואו בנויות ברמה.
24 ויפשט גם הוא את בגדיו, ויתנבא לפני שמואל ככה, וייפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה. על כן יאמרו: הגם שאול בנביאים?
פרק 20
1 ויברח דויד מנויות ברמה, ויבוא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי? מה עווני, ומה חטאתי לפני אביך, כי מבקש את נפשי?
2 ויאמר לו: חלילה ליהוה; לא תמות. הנה, לא יעשה אבי דבר גדול או דבר קטן, ולא יגלה את אוזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה? אין זאת.
3 וישבע דויד עוד, ויאמר: ידוע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך; ויאמר: אל יידע זאת יונתן, פן ייעצב; ואולם, חי יהוה וחי נפשך, כי כפשע ביני ובין המוות.
4 ויאמר יונתן אל דויד: מה תאמר נפשך, ואעשה לך?
5 ויאמר דויד אל יונתן: הנה חודש מחר, ואנוכי ישוב אשב עם המלך לאכול; ושילחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלישית.
6 אם פקוד יפקדני אביך, ואמרת: נשאול נשאל ממני דויד לרוץ בית לחם עירו; כי זבח הימים שם לכל המשפחה.
7 אם כה יאמר: טוב — שלום לעבדך; ואם חרוה יחרה לו — דע כי כלתה הרעה מעמו.
8 ועשית חסד על עבדך; כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך; ואם יש בי עוון — המיתני אתה; ועד אביך למה זה תביאני?
9 ויאמר יונתן: חלילה לך; כי אם ידוע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך — ולא הגדתי לך?
10 ויאמר דויד אל יונתן: מי יגיד לי? או מה יענך אביך קשה?
11 ויאמר יונתן אל דויד: לכה, ונצא השדה. ויצאו שניהם השדה.
12 ויאמר יונתן אל דויד: יהוה של ישראל — כי אחקר את אבי כעת מחר, השלישית, והנה טוב אל דויד, ולא אז אשלח אליך וגליתי את אוזנך;
13 כה יעשה יהוה ליונתן, וכה יוסיף: כי יייטב אל אבי את הרעה עליך, וגליתי את אוזנך ושילחתיך, והלכת לשלום; ויהי ישוע עמך, כאשר היה עם אבי.
14 ולא אם עודני חי — ולא תעשה עמי את חסדו של ישוע, ולא אמות;
15 ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם; ולא בהכרית יהוה את אויבי דויד, איש מעל פני האדמה.
16 ויכרות יונתן עם בית דויד — וביקש יהוה מיד אויבי דויד.
17 ויוסף יונתן להשביע את דויד, באהבתו אותו; כי אהבת נפשו אהבו.
18 ויאמר לו יונתן: מחר חודש; ונפקדת, כי ייפקד מושבך.
19 ושילשת, תרד מהר, ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה; וישבת אצל האבן האזל.
20 ואני, שלושת החיצים צידה אורה, כאילו שלחתי לי למטרה.
21 והנה אשלח את הנער: לך, מצא את החיצים. אם אמור אומר לנער: הנה החיצים ממך והנה — קחם, ובוא, כי שלום לך ואין דבר; חי יהוה.
22 ואם כה אומר לעלם: הנה החיצים ממך והלאה — לך, כי שילחך יהוה.
23 ולדבר אשר דברת אתה ואני — הנה יהוה ביני ובינך, עד עולם.
24 וייסתר דויד בשדה; ויהי החודש, ויישב המלך אל הלחם לאכול.
25 ויישב המלך על מושבו, כפעם בפעם, אל מושב הקיר; ויקם יונתן, ויישב אבנר מצד שאול, וייפקד מקום דויד.
26 ולא דיבר שאול מאומה ביום ההוא; כי אמר: מקרה הוא — לא טהור הוא; כי לא טהור.
27 ויהי ממחרת — החודש השני — וייפקד מקום דויד; ויאמר שאול אל יונתן בנו: מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, גם תמול גם היום?
28 ויען יונתן את שאול: נשאול נשאל ממני דויד עד בית לחם;
29 ויאמר: שלחני נא, כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא ציווה לי, אחי; ועתה אם מצאתי חן בעיניך, אימלטה נא ואראה את אחיי. על כן לא בא אל שולחן המלך.
30 וייחר אף שאול ביונתן, ויאמר לו: בן נעות המרדות — הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי, לבושתך ולבושת ערוות אימך?
31 כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה, לא תיכון אתה ומלכותך. ועתה שלח וקח אותו אלי, כי בן מוות הוא.
32 ויען יונתן את שאול אביו, ויאמר אליו: למה יומת? מה עשה?
33 ויטל שאול את החנית עליו, להכותו; וידע יונתן כי כלה היא מעם אביו, להמית את דויד.
34 ויקם יונתן מעם השולחן בחרי אף, ולא אכל ביום החודש השני לחם; כי נעצב אל דויד, כי הכלימו אביו.
35 ויהי בבוקר, ויצא יונתן השדה למועד דויד; ונער קטן עמו.
36 ויאמר לנערו: רוץ, מצא נא את החיצים אשר אנוכי יורה. הנער רץ, והוא ירה את החץ להעבירו.
37 ויבוא הנער עד מקום החץ אשר ירה יונתן; ויקרא יונתן אחרי הנער ויאמר: הלא החץ ממך והלאה?
38 ויקרא יונתן אחרי הנער: מהרה, חושה, אל תעמוד. וילקט נער יונתן את החיצים, ויבוא אל אדונו.
39 והנער לא ידע מאומה; אך יונתן ודויד ידעו את הדבר.
40 וייתן יונתן את כליו אל הנער אשר לו, ויאמר לו: לך, הבא העירה.
41 הנער בא, ודויד קם מאצל הנגב, וייפול לאפיו ארצה, וישתחו שלוש פעמים; וישקו איש את רעהו, ויבכו איש אל רעהו, עד דויד הגדיל.
42 ויאמר יונתן לדויד: לך לשלום; אשר נשבענו שנינו בשם יהוה לאמור: יהוה יהיה ביני ובינך, ובין זרעי ובין זרעך, עד עולם. ויקם וילך; ויונתן בא העיר.
פרק 21
1 ויבוא דויד נובה, אל אחימלך הכוהן; ויחרד אחימלך לקראת דויד, ויאמר לו: מדוע אתה לבדך, ואיש אין איתך?
2 ויאמר דויד אל אחימלך הכוהן: המלך ציווני דבר, ויאמר אלי: אל יידע איש מאומה את הדבר אשר אנוכי שולחך, ואשר ציוויתיך; ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני.
3 ועתה, מה יש תחת ידך? חמישה לחם תנה בידי, או הנמצא.
4 ויען הכוהן את דויד ויאמר: אין לחם חול תחת ידי; כי אם לחם קודש יש — אם נשמרו הנערים אך מאישה.
5 ויען דויד את הכוהן ויאמר לו: אם אישה עצורה לנו כשלושה ימים בצאתי, ויהיו כלי הנערים קודש; והוא דרך חול, ואף כי היום יקדש בכלי.
6 וייתן לו הכוהן קודש; כי לא היה שם לחם, כי אם לחם הפנים, המוסר מלפני ישוע, לשום לחם חם ביום הילקחו.
7 ואיש מעבדי שאול שם ביום ההוא, נעצר לפני ישוע; ושמו דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול.
8 ויאמר דויד אל אחימלך: ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב? כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי, כי היה דבר המלך נחוץ.
9 ויאמר הכוהן: חרב גלית הפלשתי, אשר הכית בעמק האלה — הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד; אם אותה תיקח לך, קח, כי אין אחרת זולתה בזה. ויאמר דויד: אין כמוה; תננה לי.
10 ויקם דויד ויברח ביום ההוא מפני שאול; ויבוא אל אכיש, מלך גת.
11 ויאמרו עבדי אכיש אליו: הלא זה דויד, מלך הארץ? הלא לזה יענו במחולות לאמור: היכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו?
12 וישם דויד את הדברים האלה בלבבו; ויירא מאוד מפני אכיש, מלך גת.
13 וישנו את טעמו בעיניהם, ויתחולל בידם; ויתו על דלתות השער, ויורד רירו אל זקנו.
14 ויאמר אכיש אל עבדיו: הנה תראו, איש משתגע; למה תביאו אותו אלי?
15 החסר משוגעים אני, כי הבאתם את זה להשתגע עלי? הזה יבוא אל ביתי?
פרק 22
1 וילך דויד משם, ויימלט אל מערת עדולם; וישמעו אחיו וכל בית אביו, וירדו אליו שמה.
2 ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושה וכל איש מר נפש; ויהי עליהם לשר; ויהיו עמו כארבע מאות איש.
3 וילך דויד משם מצפה מואב; ויאמר אל מלך מואב: יצא נא אבי ואימי, ויהיו איתכם, עד אשר אדע מה יעשה ישוע לי.
4 וינחם לפני מלך מואב; וישבו עמו כל ימי היות דויד במצודה.
5 ויאמר גד הנביא אל דויד: לא תשב במצודה; לך ובאת לך אל ארץ יהודה. וילך דויד ויבוא יער חרת.
6 וישמע שאול כי נודע דויד, והאנשים אשר איתו; ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל עבדיו ניצבים עליו;
7 ויאמר שאול לעבדיו הניצבים עליו: שמעו נא, בני ימיני; גם לכולכם ייתן בן ישי שדות וכרמים, ולכולכם ישים שרי אלפים ושרי מאות;
8 כי קשרתם כולכם עלי, ואין גולה את אוזני בכרות בני עם בן ישי, ואין חולה מכם עלי וגולה את אוזני, כי הקים בני את עבדי עלי לאורב, כיום הזה?
9 ויען דואג האדומי — והוא ניצב על עבדי שאול — ויאמר: ראיתי את בן ישי בא נובה, אל אחימלך בן אחיטוב.
10 וישאל לו בישוע, וצידה נתן לו; ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו.
11 וישלח המלך לקרוא את אחימלך הכוהן בן אחיטוב ואת כל בית אביו, הכוהנים אשר בנוב; ויבואו כולם אל המלך.
12 ויאמר שאול: שמע נא, בן אחיטוב. ויאמר: הנני, אדוני.
13 ויאמר אליו שאול: למה קשרתם עלי, אתה ובן ישי, בתתך לו לחם וחרב, ושאל לו בישוע — לקום אלי לאורב, כיום הזה?
14 ויען אחימלך את המלך ויאמר: ומי בכל עבדיך נאמן כדויד, וחתן המלך, וסר אל משמעתך, ונכבד בביתך?
15 היום החילותי לשאול לו בישוע? חלילה לי; אל ישם המלך בעבדו דבר, ובכל בית אבי; כי לא ידע עבדך בכל זאת דבר, קטן או גדול.
16 ויאמר המלך: מות תמות, אחימלך — אתה וכל בית אביך.
17 ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו: סובו והמיתו את כוהני יהוה; כי גם ידם עם דויד, וכי ידעו כי בורח הוא, ולא גלו את אוזני. ולא אבו עבדי המלך לשלוח ידם, לפגוע בכוהני יהוה.
18 ויאמר המלך לדואג: סוב אתה ופגע בכוהנים. ויסוב דואג האדומי, ויפגע הוא בכוהנים; וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש, נושא אפוד בד.
19 ואת נוב, עיר הכוהנים, היכה לפי חרב — מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, ושור וחמור ושה — לפי חרב.
20 ויימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב, ושמו אביתר; ויברח אחרי דויד.
21 ויגד אביתר לדויד כי הרג שאול את כוהני יהוה.
22 ויאמר דויד אל אביתר: ידעתי ביום ההוא, כי שם דואג האדומי — כי הגד יגיד לשאול; אנוכי סבבתי בכל נפש בית אביך.
23 שבה איתי, אל תירא; כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך; כי משמרת אתה עמדי.
פרק 23
1 ויגידו לדויד לאמור: הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והם שוסים את הגורנות.
2 וישאל דויד בישוע לאמור: האלך והכיתי בפלשתים האלה? ויאמר ישוע אל דויד: לך והכית בפלשתים, והושעת את קעילה.
3 ויאמרו אנשי דויד אליו: הננו פוחדים פה ביהודה; ואף כי נלך קעילה, אל מערכות פלשתים?
4 ויוסף דויד עוד לשאול בישוע; ויענהו ישוע ויאמר: קום, רד קעילה; כי אני נותן את פלשתים בידך.
5 וילך דויד ואנשיו קעילה, ויילחם בפלשתים, וינהג את מקניהם, ויך בהם מכה גדולה; ויושע דויד את יושבי קעילה.
6 ויהי, בברוח אביתר בן אחימלך אל דויד קעילה — אפוד ירד בידו.
7 ויוגד לשאול כי בא דויד קעילה. ויאמר שאול: ניכר אותו ישוע בידי; כי נסגר לבוא בעיר דלתיים ובריח.
8 ויזעק שאול את כל העם למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל דויד ואל אנשיו.
9 וידע דויד כי עליו שאול מחריש רעה; ויאמר אל אביתר הכוהן: הגישה האפוד.
10 ויאמר דויד: הו ישוע של ישראל — שמע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה, לשחת את העיר בעבורי;
11 היסגירוני בעלי קעילה בידו? הירד שאול, כאשר שמע עבדך? הו ישוע של ישראל, הגד נא לעבדך. ויאמר ישוע: ירד.
12 ויאמר דויד: היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול? ויאמר ישוע: יסגירו.
13 ויקם דויד ואנשיו, כשש מאות איש, ויצאו מקעילה, ויתהלכו באשר יתהלכו. ויוגד לשאול כי נמלט דויד מקעילה; ויחדל לצאת.
14 וישב דויד במדבר במצודות, וישב בהר במדבר זיף. ויבקשהו שאול כל הימים; ולא נתנו ישוע בידו.
15 וירא דויד כי יצא שאול לבקש את נפשו; ודויד במדבר זיף, בחורשה.
16 ויקם יונתן בן שאול וילך אל דויד חורשה, ויחזק את ידו בישוע.
17 ויאמר אליו: אל תירא; כי לא תמצאך יד שאול אבי; ואתה תמלוך על ישראל, ואנוכי אהיה לך למשנה; וגם שאול אבי יודע כן.
18 ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה; וישב דויד בחורשה, ויונתן הלך לביתו.
19 ויעלו זיפים אל שאול הגבעתה לאמור: הלא דויד מסתתר עמנו במצודות, בחורשה, בגבעת החכילה אשר מימין הישימון?
20 ועתה, לכל אוות נפשך, המלך, לרדת — רד; ולנו להסגירו ביד המלך.
21 ויאמר שאול: ברוכים אתם ליהוה; כי חמלתם עלי.
22 לכו נא, הכינו עוד; ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו, מי ראהו שם; כי נאמר אלי: ערום יערם הוא.
23 וראו ודעו מכל המחבואים אשר יתחבא שם, ושבתם אלי אל נכון, והלכתי איתכם; והיה, אם ישנו בארץ — וחיפשתיו בכל אלפי יהודה.
24 ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודויד ואנשיו במדבר מעון, בערבה אל ימין הישימון.
25 וילך שאול ואנשיו לבקש; ויגידו לדויד, וירד הסלע, וישב במדבר מעון. וישמע שאול, וירדוף אחרי דויד מדבר מעון.
26 וילך שאול מצד ההר מזה, ודויד ואנשיו מצד ההר מזה; ויהי דויד נחפז ללכת מפני שאול; ושאול ואנשיו עוטרים אל דויד ואל אנשיו, לתופשם.
27 ומלאך בא אל שאול לאמור: מהרה ולך; כי פשטו פלשתים על הארץ.
28 וישוב שאול מרדוף אחרי דויד, וילך לקראת פלשתים; על כן קראו למקום ההוא: סלע המחלקות.
29 ויעל דויד משם, וישב במצודות עין גדי.
פרק 24
1 ויהי, כאשר שב שאול מאחרי פלשתים, ויגידו לו לאמור: הנה דויד במדבר עין גדי.
2 ויקח שאול שלושת אלפים איש בחור, מכל ישראל, וילך לבקש את דויד ואת אנשיו על פני צורי היעלים.
3 ויבוא אל גדרות הצאן על הדרך, ושם מערה; ויבוא שאול להסך את רגליו; ודויד ואנשיו בירכתי המערה יושבים.
4 ויאמרו אנשי דויד אליו: הנה היום אשר אמר ישוע אליך: הנה אנוכי נותן את אויבך בידך, ועשית לו כאשר ייטב בעיניך. ויקם דויד, ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול, בלט.
5 ויהי אחרי כן, ויך לב דויד אותו, על אשר כרת את כנף שאול.
6 ויאמר לאנשיו: חלילה ליהוה לי, אם אעשה את הדבר הזה לאדוני — למשיח יהוה — לשלוח ידי בו; כי משיח יהוה הוא.
7 וישסע דויד את אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל שאול. ושאול קם מן המערה וילך על הדרך.
8 ויקם דויד אחרי כן ויצא מן המערה, ויקרא אחרי שאול לאמור: אדוני המלך. ויבט שאול אחריו; ויקוד דויד אפיים ארצה, וישתחו.
9 ויאמר דויד לשאול: למה תשמע את דברי אדם לאמור: הנה דויד מבקש רעתך?
10 הנה, היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ישוע היום בידי במערה; ואמרו להרגך, ותחס עליך עיני; ואומר: לא אשלח ידי באדוני, כי משיח יהוה הוא.
11 ואבי — ראה, גם ראה את כנף מעילך בידי; כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע, ולא חטאתי לך; ואתה צודה את נפשי לקחתה.
12 ישפוט יהוה ביני ובינך; ונקמני יהוה ממך; וידי לא תהיה בך.
13 כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע; וידי לא תהיה בך.
14 אחרי מי יצא מלך ישראל? אחרי מי אתה רודף? אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.
15 והיה יהוה לדיין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את ריבי, ויצילני מידך.
16 ויהי, ככלות דויד לדבר את הדברים האלה אל שאול, ויאמר שאול: הקולך זה, בני דויד? וישא שאול קולו, ויבך.
17 ויאמר אל דויד: צדיק אתה ממני; כי אתה גמלתני טובה, ואני גמלתיך רעה.
18 ואתה הגדת היום את אשר עשית איתי טובה: את אשר סיגרני ישוע בידך, ולא הרגתני.
19 וכי ימצא איש את אויבו, ושילחו בדרך טובה? ויהוה ישלמך טובה, תחת היום הזה אשר עשית לי.
20 ועתה הנה ידעתי, כי מלוך תמלוך; וקמה בידך ממלכת ישראל.
21 ועתה, הישבעה לי ביהוה, אם תכרית את זרעי אחריי, ואם תשמיד את שמי מבית אבי.
22 וישבע דויד לשאול. וילך שאול אל ביתו; ודויד ואנשיו עלו על המצודה.
פרק 25
1 וימת שמואל; וייקבצו כל ישראל ויספדו לו, ויקברוהו בביתו ברמה. ויקם דויד, וירד אל מדבר פארן.
2 ואיש במעון, ומעשהו בכרמל; והאיש גדול מאוד, ולו צאן שלושת אלפים ואלף עיזים; ויהי בגזוז את צאנו בכרמל.
3 ושם האיש נבל, ושם אשתו אביגיל; והאישה טובת שכל ויפת תואר; והאיש קשה ורע מעללים; והוא כליבי.
4 וישמע דויד במדבר, כי גוזז נבל את צאנו.
5 וישלח דויד עשרה נערים; ויאמר דויד לנערים: עלו כרמלה, ובאתם אל נבל, ושאלתם לו בשמי לשלום;
6 ואמרתם כה, לחי: ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום.
7 ועתה שמעתי כי גוזזים לך; עתה הרועים אשר לך היו עמנו — לא הכלמנום, ולא נפקד להם מאומה, כל ימי היותם בכרמל.
8 שאל את נעריך, ויגידו לך. וימצאו הנערים חן בעיניך; כי על יום טוב באנו; תנה נא, את אשר תמצא ידך, לעבדיך ולדויד בנך.
9 ויבואו נערי דויד, וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דויד; וינוחו.
10 ויען נבל את עבדי דויד ויאמר: מי דויד, ומי בן ישי? רבו העבדים היום, המתפרצים איש מפני אדונו.
11 ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי, ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה הם?
12 וייסובו נערי דויד לדרכם, וישובו ויבואו ויגידו לו ככל הדברים האלה.
13 ויאמר דויד לאנשיו: חיגרו איש את חרבו. ויחגרו איש את חרבו; ויחגור גם דויד את חרבו; ויעלו אחרי דויד כארבע מאות איש, ומאתיים ישבו על הכלים.
14 ולאביגיל, אשת נבל, הגיד אחד מהנערים לאמור: הנה שלח דויד מלאכים מן המדבר לברך את אדוננו; ויעט עליהם.
15 והאנשים טובים לנו מאוד, ולא הכלמנו, ולא פקדנו מאומה, כל ימי התהלכנו איתם, בהיותנו בשדה;
16 חומה היו עלינו, גם לילה גם יומם, כל ימי היותנו עמם, רועים את הצאן.
17 ועתה דעי וראי מה תעשי; כי כלתה הרעה אל אדוננו ואל כל ביתו; והוא בן בליעל — מדבר אליו.
18 ותמהר אביגיל ותיקח מאתיים לחם ושני ניבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קליא ומאה צימוקים ומאתיים דבלים, ותשם על החמורים.
19 ותאמר לנעריה: עיברו לפני; הנני באה אחריכם. ולאישה נבל לא הגידה.
20 ויהי, היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר; והנה דויד ואנשיו יורדים לקראתה; ותפגוש אותם.
21 ודויד אמר: אך לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר, ולא נפקד מכל אשר לו מאומה; וישב לי רעה תחת טובה.
22 כה יעשה יהוה לאויבי דויד, וכה יוסיף, אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבוקר, משתין בקיר.
23 ותרא אביגיל את דויד, ותמהר ותרד מעל החמור, ותיפול לאפי דויד על פניה, ותשתחו ארצה;
24 ותיפול על רגליו ותאמר: בי אני, אדוני, העוון; ותדבר נא אמתך באוזניך, ושמע את דברי אמתך.
25 אל נא ישם אדוני את ליבו אל איש הבליעל הזה, אל נבל; כי כשמו כן הוא — נבל שמו, ונבלה עמו; ואני אמתך, לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת.
26 ועתה, אדוני — חי יהוה וחי נפשך — אשר מנעך ישוע מבוא בדמים, ומהושיע ידך לך; ועתה יהיו כנבל אויביך, והמבקשים אל אדוני רעה.
27 ועתה, הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך לאדוני — וניתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדוני.
28 שא נא לפשע אמתך; כי עשה יעשה יהוה לאדוני בית נאמן; כי את מלחמותיו של ישוע נלחם אדוני, ורעה לא נמצאה בך מימיך.
29 ויקם אדם לרדופך ולבקש את נפשך; והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את ישוע, ישוע שלך; ואת נפש אויביך יקלענה, בתוך כף הקלע.
30 והיה, כי יעשה יהוה לאדוני ככל אשר דיבר עליך את הטובה, וציווך לנגיד על ישראל;
31 לא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני — לשפוך דם חינם, ולהושיע אדוני לו; והיטיב יהוה לאדוני — וזכרת את אמתך.
32 ויאמר דויד לאביגיל: ברוך ישוע של ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי;
33 וברוך טעמך, וברוכה את, אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים, ומהושיע ידי לי.
34 ואולם, חי יהוה של ישראל, אשר מנעני מהרע לך — כי לולא מיהרת ותבואי לקראתי, כי אם נותר לנבל עד אור הבוקר משתין בקיר.
35 ויקח דויד מידה את אשר הביאה לו; ויאמר לה: עלי לשלום לביתך; ראי, שמעתי בקולך, ואשא פנייך.
36 ותבוא אביגיל אל נבל; והנה לו משתה בביתו, כמשתה המלך; ולב נבל טוב עליו, והוא שיכור עד מאוד; ולא הגידה לו דבר, קטן וגדול, עד אור הבוקר.
37 ויהי בבוקר, בצאת היין מנבל, ותגד לו אשתו את הדברים האלה; וימת ליבו בקרבו, ויהי לאבן.
38 ויהי כעשרת ימים; וייגוף יהוה את נבל, וימת.
39 וישמע דויד כי מת נבל, ויאמר: ברוך יהוה, אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל, ואת עבדו חשך מרעה; ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו. וישלח דויד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאישה.
40 ויבואו עבדי דויד אל אביגיל הכרמלה, וידברו אליה לאמור: דויד שלחנו אליך, לקחתך לו לאישה.
41 ותקם ותשתחו אפיים ארצה; ותאמר: הנה אמתך לשפחה, לרחוץ את רגלי עבדי אדוני.
42 ותמהר אביגיל ותקם ותרכב על החמור, וחמש נערותיה ההולכות לרגלה; ותלך אחרי מלאכי דויד, ותהי לו לאישה.
43 ואת אחינועם לקח דויד, מיזרעאל; ותהיינה גם שתיהן לו לנשים.
44 ושאול נתן את מיכל בתו, אשת דויד, לפלטי בן ליש, אשר מגלים.
פרק 26
1 ויבואו הזיפים אל שאול הגבעתה לאמור: הלא דויד מסתתר בגבעת החכילה, אשר על פני הישימון?
2 ויקם שאול וירד אל מדבר זיף, ואיתו שלושת אלפים איש בחור ישראל, לבקש את דויד במדבר זיף.
3 ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על פני הישימון, על הדרך. ודויד יושב במדבר; וירא כי בא שאול אחריו המדברה.
4 וישלח דויד מרגלים, וידע כי בא שאול אל נכון.
5 ויקם דויד ויבוא אל המקום אשר חנה שם שאול; וירא דויד את המקום אשר שכב שם שאול, ואבנר בן נר שר צבאו; ושאול שוכב במעגל, והעם חונים סביבותיו.
6 ויען דויד ויאמר אל אחימלך החיתי ואל אבישי בן צרויה, אחי יואב, לאמור: מי ירד איתי אל שאול, אל המחנה? ויאמר אבישי: אני ארד עמך.
7 ויבוא דויד ואבישי אל העם לילה; והנה שאול שוכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה בארץ מראשותיו; ואבנר והעם שוכבים סביבותיו.
8 ויאמר אבישי אל דויד: סיגר ישוע את אויבך בידך היום; ועתה אכנו נא, בחנית אל הארץ פעם אחת, ולא אשנה לו.
9 ויאמר דויד אל אבישי: אל תשחיתהו; כי מי שלח ידו במשיח יהוה, וניקה?
10 ויאמר דויד עוד: חי יהוה — כי יהוה ייגפהו; או יומו יבוא ומת; או במלחמה ירד ונספה.
11 חלילה ליהוה לי משלוח ידי במשיח יהוה; ועתה קח נא את החנית אשר מראשותיו, ואת צפחת המים, ונלכה לנו.
12 ויקח דויד את החנית ואת צפחת המים מראשותי שאול, וילכו להם; ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ — כי כולם ישנים; כי תרדמה מאת ישוע נפלה עליהם.
13 ויעבור דויד אל העבר, ויעמוד על ראש ההר מרחוק; רב המקום ביניהם;
14 ויקרא דויד אל העם ואל אבנר בן נר לאמור: הלא תענה, אבנר? ויען אבנר ויאמר: מי אתה, קראת אל המלך?
15 ויאמר דויד אל אבנר: הלא איש אתה; ומי כמוך בישראל? ולמה לא שמרת אל אדוניך, המלך? כי בא אחד העם להשחית את המלך, אדוניך.
16 לא טוב הדבר הזה אשר עשית. חי יהוה, כי בני מוות אתם, אשר לא שמרתם על אדוניכם, על משיח יהוה. ועתה ראה, אי חנית המלך ואי צפחת המים אשר מראשותיו?
17 ויכר שאול את קול דויד, ויאמר: הקולך זה, בני דויד? ויאמר דויד: קולי, אדוני המלך.
18 ויאמר: למה זה אדוני רודף אחרי עבדו? כי מה עשיתי, או מה בידי רעה?
19 ועתה, ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו. אם יהוה הסיתך בי — ירח מנחה; ואם בני האדם — ארורים הם לפני יהוה; כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור: לך, עבוד אלילים אחרים.
20 ועתה, אל ייפול דמי ארצה, מנגד פני ישוע; כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעוש אחד, כאשר ירדוף הקורא בהרים.
21 ויאמר שאול: חטאתי; שוב, בני דויד; כי לא ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה; הנה הסכלתי, ואשגה הרבה מאוד.
22 ויען דויד ויאמר: הנה חנית המלך; ויעבור אחד מהנערים ויקחה.
23 ויהוה ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו; אשר נתנך ישוע בידי היום, ולא אביתי לשלוח ידי במשיח יהוה.
24 והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני — כן תגדל נפשי בעיני ישוע, ויצילני מכל צרה.
25 ויאמר שאול אל דויד: ברוך אתה, בני דויד; גם עשה תעשה, וגם יכול תוכל. וילך דויד לדרכו; ושאול שב למקומו.
פרק 27
1 ויאמר דויד אל ליבו: עתה אספה יום אחד ביד שאול; אין לי טוב כי אם אימלט אל ארץ פלשתים; ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל; ונמלטתי מידו.
2 ויקם דויד ויעבור, הוא ושש מאות איש אשר עמו, אל אכיש בן מעוך, מלך גת.
3 וישב דויד עם אכיש בגת, הוא ואנשיו, איש וביתו; דויד ושתי נשיו — אחינועם היזרעאלית ואביגיל הכרמלית, אשת נבל.
4 ויוגד לשאול כי ברח דויד גתה; ולא הוסיף עוד לבקשו.
5 ויאמר דויד אל אכיש: אם נא מצאתי חן בעיניך — ייתנו לי מקום באחת ערי השדה, ואשבה שם; כי למה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך?
6 וייתן לו אכיש ביום ההוא את ציקלג; לכן הייתה ציקלג למלכי יהודה עד היום הזה.
7 ויהי מספר הימים אשר ישב דויד בשדה פלשתים: שנה וארבעה חודשים.
8 ויעל דויד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגזרי והעמלקי; כי הם יושבי הארץ אשר מעולם, בואך שורה ועד ארץ מצרים.
9 והיכה דויד את הארץ, ולא יחיה איש ואישה; ולקח צאן ובקר וחמורים וגמלים ובגדים; וישוב ויבוא אל אכיש.
10 ויאמר אכיש: אל מי פשטתם היום? ויאמר דויד: על נגב יהודה, ועל נגב הירחמאלי, ועל נגב הקיני.
11 ואיש ואישה לא יחיה דויד, להביא גת, לאמור: פן יגידו עלינו לאמור: כה עשה דויד, וכה משפטו כל הימים אשר ישב בשדה פלשתים.
12 ויאמן אכיש בדויד לאמור: הבאש הבאיש בעמו בישראל; והיה לי לעבד עולם.
פרק 28
1 ויהי בימים ההם, ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא, להילחם בישראל. ויאמר אכיש אל דויד: ידוע תדע כי איתי תצא במלחמה, אתה ואנשיך.
2 ויאמר דויד אל אכיש: הן אתה תדע את אשר יעשה עבדך. ויאמר אכיש אל דויד: לכן שומר לראשי אשימך כל הימים.
3 ושמואל מת; ויספדו לו כל ישראל, ויקברוהו ברמה, בעירו. ושאול הסיר את האובות ואת היידעונים מן הארץ.
4 וייקבצו פלשתים ויבואו ויחנו בשונם; ויקבוץ שאול את כל ישראל, ויחנו בגלבוע.
5 וירא שאול את מחנה פלשתים; ויירא, וייחרד ליבו מאוד.
6 וישאל שאול ביהוה; ולא ענהו יהוה — גם בחלומות, גם באורים, גם בנביאים.
7 ויאמר שאול לעבדיו: בקשו לי אשת בעלת אוב, ואלכה אליה ואדרוש בה. ויאמרו עבדיו אליו: הנה אשת בעלת אוב בעין דור.
8 ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבואו אל האישה לילה; ויאמר: קסומי נא לי באוב, והעלי לי את אשר אומר אליך.
9 ותאמר האישה אליו: הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול, אשר הכרית את האובות ואת היידעונים מן הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני?
10 וישבע לה שאול ביהוה לאמור: חי יהוה, אם יקרה לך עוון בדבר הזה.
11 ותאמר האישה: את מי אעלה לך? ויאמר: את שמואל העלי לי.
12 ותרא האישה את שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האישה אל שאול לאמור: למה רימיתני? ואתה שאול.
13 ויאמר לה המלך: אל תיראי; כי מה ראית? ותאמר האישה אל שאול: אלילים ראיתי, עולים מן הארץ.
14 ויאמר לה: מה תוארו? ותאמר: איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל. וידע שאול כי שמואל הוא; ויקוד אפים ארצה, וישתחו.
15 ויאמר שמואל אל שאול: למה הרגזתני, להעלות אותי? ויאמר שאול: צר לי מאוד, ופלשתים נלחמים בי, ויהוה סר מעלי ולא ענני עוד — גם ביד הנביאים, גם בחלומות; ואקרא לך, להודיעני מה אעשה.
16 ויאמר שמואל: ולמה תשאלני, ויהוה סר מעליך ויהי צריך?
17 ויעש יהוה לו, כאשר דיבר בידי; ויקרע יהוה את הממלכה מידך, ויתננה לרעך, לדויד;
18 כאשר לא שמעת בקול יהוה, ולא עשית חרון אפו בעמלק; על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום הזה.
19 וייתן יהוה גם את ישראל עמך ביד פלשתים; ומחר, אתה ובניך עמי; גם את מחנה ישראל ייתן יהוה ביד פלשתים.
20 וימהר שאול וייפול מלוא קומתו ארצה, ויירא מאוד מדברי שמואל; גם כוח לא היה בו, כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה.
21 ותבוא האישה אל שאול, ותרא כי נבהל מאוד; ותאמר אליו: הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים את נפשי בכפי, ואשמע את דבריך אשר דיברת אלי.
22 ועתה, שמע נא גם אתה בקול שפחתך; ואשימה לפניך פת לחם, ואכול, ויהי בך כוח, כי תלך בדרך.
23 וימאן ויאמר: לא אוכל. ויפצרו בו עבדיו וגם האישה, וישמע לקולם; ויקם מן הארץ, וישב אל המיטה.
24 ולאישה עגל מרבק בבית; ותמהר ותזבחהו; ותיקח קמח ותלוש, ותאפה מצות;
25 ותגש לפני שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקומו וילכו בלילה ההוא.
פרק 29
1 ופלשתים קיבצו את כל מחניהם אפקה; וישראל חונים בעין אשר ביזרעאל.
2 וסרני פלשתים עוברים למאות ולאלפים; ודויד ואנשיו עוברים באחרונה, עם אכיש.
3 ויאמרו שרי פלשתים: מה העברים האלה? ויאמר אכיש אל שרי פלשתים: הלא זה דויד, עבד שאול מלך ישראל, אשר היה איתי זה ימים או זה שנים, ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו אלי עד היום הזה.
4 ויקצפו עליו שרי פלשתים; ויאמרו לו שרי פלשתים: השב את האיש, וישוב אל מקומו אשר הפקדתו שם, ולא ירד עמנו במלחמה, ולא יהיה לנו לשטן במלחמה; ובמה יתרצה זה אל אדוניו? הלא בראשי האנשים ההם?
5 הלא זה דויד, אשר יענו לו במחולות לאמור: היכה שאול באלפיו, ודויד ברבבותיו?
6 ויקרא אכיש אל דויד ויאמר אליו: חי יהוה — ישר אתה, וטוב בעיני צאתך ובואך איתי בצבא; כי לא מצאתי בך רעה מיום בואך אלי עד היום הזה; ובעיני הסרנים לא טוב אתה.
7 ועתה שוב, ולך בשלום; ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים.
8 ויאמר דויד אל אכיש: כי מה עשיתי, ומה מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה, כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך?
9 ויען אכיש ויאמר אל דויד: ידעתי כי טוב אתה בעיני, כמלאך יהוה; אך שרי פלשתים אמרו: לא יעלה עמנו במלחמה.
10 ועתה השכם בבוקר, ועבדי אדוניך אשר באו איתך; והשכמתם בבוקר, ואור לכם, ולכו.
11 וישכם דויד, הוא ואנשיו, ללכת בבוקר, לשוב אל ארץ פלשתים; ופלשתים עלו יזרעאל.
פרק 30
1 ויהי, בבוא דויד ואנשיו ציקלג ביום השלישי, ועמלקי פשטו אל נגב ואל ציקלג; ויכו את ציקלג, וישרפו אותה באש;
2 וישבו את הנשים אשר בה — מקטן ועד גדול לא המיתו איש — וינהגו, וילכו לדרכם.
3 ויבוא דויד ואנשיו אל העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנותיהם נשבים.
4 וישא דויד, והעם אשר איתו, את קולם, ויבכו, עד אשר אין בהם כוח לבכות.
5 ושתי נשי דויד נשבות: אחינועם היזרעאלית, ואביגיל אשת נבל הכרמלי.
6 ויצר לדויד מאוד; כי אמר העם לסקלו, כי מרה נפש כל העם, איש על בניו ועל בנותיו; ויתחזק דויד בישוע, ישוע שלו.
7 ויאמר דויד אל אביתר הכוהן, בן אחימלך: הגישה נא לי האפוד. ויגש אביתר את האפוד אל דויד.
8 וישאל דויד בישוע לאמור: ארדוף אחרי הגדוד הזה? האשיגנו? ויאמר לו: רדוף; כי השג תשיג, והצל תציל.
9 וילך דויד, הוא ושש מאות איש אשר איתו, ויבואו עד נחל הבשור; והנותרים עמדו.
10 וירדוף דויד, הוא וארבע מאות איש; ויעמדו מאתיים איש, אשר פיגרו מעבור את נחל הבשור.
11 וימצאו איש מצרי בשדה, ויקחו אותו אל דויד; ויתנו לו לחם, ויאכל; וישקוהו מים;
12 ויתנו לו פלח דבלה ושני צימוקים, ויאכל, ותשוב רוחו אליו; כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלושה ימים ושלושה לילות.
13 ויאמר לו דויד: למי אתה, ואי מזה אתה? ויאמר: נער מצרי אנוכי, עבד לאיש עמלקי; ויעזבני אדוני, כי חליתי היום שלושה.
14 אנחנו פשטנו על נגב הכרתי, ועל אשר ליהודה, ועל נגב כלב; ואת ציקלג שרפנו באש.
15 ויאמר אליו דויד: התורידני אל הגדוד הזה? ויאמר: הישבעה לי ביהוה, כי לא תמיתני ולא תסגירני ביד אדוני; ואורידך אל הגדוד הזה.
16 ויורידהו; והנה נטושים על פני כל הארץ, אוכלים ושותים וחוגגים, בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה.
17 ויכם דויד מהנשף ועד הערב, למחרתם; ולא נמלט מהם איש, כי אם ארבע מאות איש נער, אשר רכבו על הגמלים וינוסו.
18 ויצל דויד את כל אשר לקחו עמלק; ואת שתי נשיו הציל דויד.
19 ולא נעדר מהם מן הקטן ועד הגדול, ועד בנים ובנות, ומשלל ועד כל אשר לקחו להם; את הכל השיב דויד.
20 ויקח דויד את כל הצאן והבקר; נהגו לפני המקנה ההוא, ויאמרו: זה שלל דויד.
21 ויבוא דויד אל מאתיים האנשים, אשר פיגרו מלכת אחרי דויד ויושיבום בנחל הבשור; ויצאו לקראת דויד ולקראת העם אשר איתו; וייגש דויד אל העם, וישאל להם לשלום.
22 ויענו כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דויד ויאמרו: יען אשר לא הלכו עמנו, לא ניתן להם מן השלל אשר הצלנו — כי אם איש את אשתו ואת בניו, וינהיגו וילכו.
23 ויאמר דויד: לא תעשו כן, אחיי, את אשר נתן ישוע לנו; וישמור אותנו, וייתן את הגדוד הבא עלינו בידנו.
24 ומי ישמע לכם לדבר הזה? כי כחלק היורד במלחמה, וכחלק היושב על הכלים — יחד יחלוקו.
25 ויהי מהיום ההוא והלאה; וישימה לחוק ולמשפט לישראל, עד היום הזה.
26 ויבוא דויד אל ציקלג, וישלח מן השלל לזקני יהודה לרעהו לאמור: הנה לכם ברכה, משלל אויבי ישוע;
27 לאשר בבית אל, ולאשר ברמות נגב, ולאשר ביתיר,
28 ולאשר בערוער, ולאשר בשפמות, ולאשר באשתמוע,
29 ולאשר ברכל, ולאשר בערי הירחמאלי, ולאשר בערי הקיני,
30 ולאשר בחורמה, ולאשר בבור עשן, ולאשר בעתך,
31 ולאשר בחברון, ולכל המקומות אשר התהלך שם דויד, הוא ואנשיו.
פרק 31
1 ופלשתים נלחמים בישראל; וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים, ויפלו חללים בהר הגלבוע.
2 וידבקו פלשתים את שאול ואת בניו; ויכו פלשתים את יונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע, בני שאול.
3 ותכבד המלחמה אל שאול, וימצאוהו המורים, אנשי הקשת; וייחל — מן המורים.
4 ויאמר שאול לנושא כליו: שלוף חרבך ודקרני בה, פן יבואו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי. ולא אבה נושא כליו, כי ירא מאוד; ויקח שאול את החרב וייפול עליה.
5 וירא נושא כליו כי מת שאול; וייפול גם הוא על חרבו, וימת עמו.
6 וימת שאול ושלושת בניו ונושא כליו, גם כל אנשיו, ביום ההוא יחד.
7 ויראו אנשי ישראל אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן כי נסו אנשי ישראל, וכי מתו שאול ובניו; ויעזבו את הערים וינוסו; ויבואו פלשתים וישבו בהן.
8 ויהי ממחרת, ויבואו פלשתים לפשט את החללים; וימצאו את שאול ואת שלושת בניו, נופלים בהר הגלבוע.
9 ויכרתו את ראשו, ויפשיטו את כליו; וישלחו בארץ פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם ואת העם.
10 וישימו את כליו בית עשתרות; ואת גוייתו תקעו בחומת בית שן.
11 וישמעו אליו יושבי יבש גלעד, את אשר עשו פלשתים לשאול;
12 ויקומו כל איש חיל, וילכו כל הלילה, ויקחו את גויית שאול ואת גוייות בניו מעל חומת בית שן; ויבואו יבשה, וישרפו אותם שם.
13 ויקחו את עצמותיהם, ויקברו תחת האשל ביבש; ויצומו שבעת ימים.