שמואל ב
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/2-samuel/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 ויהי אחרי מות שאול, ודויד שב מהכות את העמלקי; ויישב דויד בציקלג ימים שניים.
2 ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן המחנה, מאת שאול, ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו; ויהי בבואו אל דויד, וייפול ארצה וישתחו.
3 ויאמר לו דויד: מאין תבוא? ויאמר אליו: ממחנה ישראל נמלטתי.
4 ויאמר אליו דויד: מה היה הדבר? הגד נא לי. ויאמר: אשר נס העם מן המלחמה, וגם רבים מן העם נפלו וימותו; וגם שאול ויהונתן בנו מתו.
5 ויאמר דויד אל הנער המגיד לו: איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו?
6 ויאמר הנער המגיד לו: נקרא נקריתי בהר הגלבוע, והנה שאול נשען על חניתו; והנה הרכב והפרשים הדביקוהו.
7 ויפן אחריו ויראני, ויקרא אלי; ואומר: הנני.
8 ויאמר לי: מי אתה? ואומר אליו: עמלקי אנוכי.
9 ויאמר אלי: עמוד נא עלי והמיתני, כי אחזני השבץ, כי כל עוד נפשי בי.
10 ואעמוד עליו ואמית אותו, כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו; ואיקח את הנזר אשר על ראשו ואת האצעדה אשר על זרועו, ואביאם אל אֲדֹנִי הנה.
11 ויחזק דויד בבגדיו ויקרעם; וגם כל האנשים אשר איתו.
12 ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ישוע ועל בית ישראל, כי נפלו בחרב.
13 ויאמר דויד אל הנער המגיד לו: מאין אתה? ויאמר: בן איש גר, עמלקי, אנוכי.
14 ויאמר אליו דויד: איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח יהוה?
15 ויקרא דויד לאחד מן הנערים ויאמר: גש, פגע בו. ויכהו וימת.
16 ויאמר אליו דויד: דמך על ראשך, כי פיך ענה בך לאמור: אנוכי המתתי את משיח יהוה.
17 ויקונן דויד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו,
18 ויאמר ללמד בני יהודה קשת: הנה כתובה על ספר הישר.
19 הצבי, ישראל, על במותיך חלל; איך נפלו גיבורים!
20 אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון; פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים.
21 הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם, ושדי תרומות; כי שם נגעל מגן גיבורים, מגן שאול, בלי משוח בשמן.
22 מדם חללים, מחלב גיבורים, קשת יהונתן לא נסוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם.
23 שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו.
24 בנות ישראל, אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים, המעלה עדי זהב על לבושכן.
25 איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה! יהונתן, על במותיך חלל.
26 צר לי עליך, אחי יהונתן; נעמת לי מאוד; נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.
27 איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה!
פרק 2
1 ויהי אחרי כן, וישאל דויד בישוע לאמור: האעלה באחת מערי יהודה? ויאמר יֵשׁוּעַ אליו: עלה. ויאמר דויד: אנה אעלה? ויאמר: חברונה.
2 ויעל שם דויד, וגם שתי נשיו — אחינועם היזרעאלית, ואביגיל אשת נבל הכרמלי.
3 ואנשיו אשר עמו העלה דויד, איש וביתו; ויישבו בערי חברון.
4 ויבואו אנשי יהודה, וימשחו שם את דויד למלך על בית יהודה. ויגידו לדויד לאמור: אנשי יביש גלעד הם אשר קברו את שאול.
5 וישלח דויד מלאכים אל אנשי יביש גלעד, ויאמר אליהם: ברוכים אתם לישוע, אשר עשיתם את החסד הזה עם אדוניכם, עם שאול, ותקברו אותו.
6 ועתה, יעשה ישוע עמכם חסד ואמת; וגם אנוכי אעשה עמכם את הטובה הזאת, כי עשיתם את הדבר הזה.
7 ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל; כי מת אדונכם שאול, וגם אותי משחו בית יהודה למלך עליהם.
8 ואבנר בן נר, שר צבא שאול, לקח את איש בושת בן שאול, ויעבירהו מחנים;
9 וימליכהו אל הגלעד ועל האשורי ועל יזרעאל, ועל אפרים ועל בנימין ועל ישראל כולו.
10 בן ארבעים שנה איש בושת בן שאול במלכו על ישראל, ושתי שנים מלך; אך בית יהודה היו אחרי דויד.
11 ויהי מספר הימים אשר היה דויד מלך בחברון על בית יהודה, שבע שנים ושישה חודשים.
12 ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בושת בן שאול, ממחנים גבעונה.
13 ויואב בן צרויה ועבדי דויד יצאו, ויפגשום על ברכת גבעון יחדו; ויישבו, אלה על הברכה מזה ואלה על הברכה מזה.
14 ויאמר אבנר אל יואב: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. ויאמר יואב: יקומו.
15 ויקומו ויעברו במספר, שנים עשר לבנימין, לאיש בושת בן שאול, ושנים עשר מעבדי דויד.
16 ויחזיקו איש בראש רעהו, וחרבו בצד רעהו, וייפלו יחדו; ויקרא למקום ההוא חלקת הצורים, אשר בגבעון.
17 ותהי המלחמה קשה עד מאוד ביום ההוא; ויינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דויד.
18 ויהיו שם שלושה בני צרויה — יואב ואבישי ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה.
19 וירדוף עשהאל אחרי אבנר; ולא נטה ללכת ימין או שמאל מאחרי אבנר.
20 ויפן אבנר אחריו ויאמר: האתה זה עשהאל? ויאמר: אנוכי.
21 ויאמר לו אבנר: נטה לך על ימינך או על שמאלך, ואחוז לך אחד מן הנערים, וקח לך את חליצתו. ולא אבה עשהאל לסור מאחריו.
22 ויוסף עוד אבנר לאמור אל עשהאל: סור לך מאחרי; למה אכך ארצה? ואיך אשא פני אל יואב אחיך?
23 וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש, ותצא החנית מאחריו; וייפול שם וימת תחתיו; ויהי, כל הבא אל המקום אשר שם נפל עשהאל וימת, יעמוד.
24 וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר; והשמש באה, והם באו עד גבעת אמה, אשר על פני גיח, דרך מדבר גבעון.
25 ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר, ויהיו לאגודה אחת, ויעמדו על ראש גבעה אחת.
26 ויקרא אבנר אל יואב ויאמר: הלנצח תאכל חרב? הלא ידעת כי מרה תהיה באחרונה; ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם?
27 ויאמר יואב: חי ישוע, כי לולא דיברת, כי אז מהבוקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו.
28 ויתקע יואב בשופר, ויעמדו כל העם, ולא ירדפו עוד אחרי ישראל, ולא יוסיפו עוד להילחם.
29 ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא, ויעברו את הירדן, וילכו כל הבתרון, ויבואו מחנים.
30 ויואב שב מאחרי אבנר; ויקבוץ את כל העם, ויפקדו מעבדי דויד תשעה עשר איש ועשהאל.
31 ועבדי דויד הכו מבנימין ומאנשי אבנר, שלוש מאות ושישים איש מתו.
32 ויישאו את עשהאל ויקברוהו בקבר אביו אשר בבית לחם. וילכו כל הלילה יואב ואנשיו, ויאר להם בחברון.
פרק 3
1 ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דויד; ודויד הולך וחזק, ובית שאול הולכים ודלים.
2 וייוולדו לדויד בנים בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינועם היזרעאלית;
3 ומשנהו, כלאב, לאביגיל אשת נבל הכרמלי; והשלישי, אבשלום, בן מעכה בת תלמי מלך גשור;
4 והרביעי, אדוניה בן חגית; והחמישי, שפטיה בן אביטל;
5 והשישי, יתרעם, לעגלה אשת דויד. אלה יולדו לדויד בחברון.
6 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דויד, ואבנר היה מתחזק בבית שאול.
7 ולשאול פילגש ושמה רצפה בת איה; ויאמר איש בושת אל אבנר: מדוע באת אל פילגש אבי?
8 וייחר לאבנר מאוד על דברי איש בושת, ויאמר: הראש כלב אנוכי, אשר ליהודה? היום אעשה חסד עם בית שאול אביך, אל אחיו ואל מרעיו, ולא המציתיך ביד דויד, ותפקוד עלי עוון האישה היום?
9 כה יעשה יהוה לאבנר, וכה יוסיף לו, כי כאשר נשבע יהוה לדויד, כן אעשה לו,
10 להעביר את הממלכה מבית שאול, ולהקים את כיסא דויד על ישראל ועל יהודה, מדן ועד באר שבע.
11 ולא יכול עוד להשיב את אבנר דבר, כי ירא אותו.
12 וישלח אבנר מלאכים אל דויד תחתיו לאמור: למי הארץ? לאמור גם: כרות בריתך איתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את כל ישראל.
13 ויאמר: טוב, אני אכרות איתך ברית; אך דבר אחד אני שואל ממך, לאמור: לא תראה את פני, כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול, בבואך לראות את פני.
14 וישלח דויד מלאכים אל איש בושת בן שאול לאמור: תנה את אשתי, את מיכל, אשר אירסתי לי במאה ערלות פלשתים.
15 וישלח איש בושת ויקחה מאת אישה, מאת פלטיאל בן ליש.
16 וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה, עד בחורים. ויאמר אליו אבנר: לך, שוב. וישוב.
17 ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמור: גם תמול גם שלשום הייתם מבקשים את דויד למלך עליכם;
18 ועתה עשו; כי ישוע דיבר אל דויד לאמור: ביד עבדי דויד אושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל אויביהם.
19 וידבר גם אבנר באוזני בנימין; וילך גם אבנר לדבר באוזני דויד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימין.
20 ויבוא אבנר אל דויד חברונה, ועשרים איש איתו. ויעש דויד לאבנר ולאנשים אשר איתו משתה.
21 ויאמר אבנר אל דויד: אקומה ואלכה, ואקבצה אל אדוני המלך את כל ישראל, ויכרתו איתך ברית, ומלכת על כל אשר תאווה נפשך. וישלח דויד את אבנר, וילך בשלום.
22 והנה, עבדי דויד ויואב באו מן הגדוד, ושלל רב הביאו עמם; ואבנר איננו עם דויד בחברון, כי שילחו, וילך בשלום.
23 ויואב וכל הצבא אשר איתו באו; ויגידו ליואב לאמור: בא אבנר בן נר אל המלך, וישלחהו, וילך בשלום.
24 ויבוא יואב אל המלך ויאמר: מה עשית? הנה בא אבנר אליך; למה זה שילחתו, וילך הלוך?
25 ידעת את אבנר בן נר, כי לפתותך בא, ולדעת את מוצאך ואת מובאך, ולדעת את כל אשר אתה עושה.
26 ויצא יואב מעם דויד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישיבו אותו מבור הסירה; ודויד לא ידע.
27 וישוב אבנר חברונה, ויטהו יואב אל תוך השער לדבר איתו בשלי, ויכהו שם החומש, וימת, על דם עשהאל אחיו.
28 וישמע דויד אחרי כן, ויאמר: נקי אנוכי וממלכתי מעם יהוה עד עולם, מדמי אבנר בן נר;
29 יחולו על ראש יואב ועל כל בית אביו; ואל ייכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם.
30 ויואב ואבישי אחיו הרגו את אבנר, על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה.
31 ויאמר דויד אל יואב ואל כל העם אשר איתו: קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו לפני אבנר. והמלך דויד הולך אחרי המיטה.
32 ויקברו את אבנר בחברון; ויישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר, ויבכו כל העם.
33 ויקונן המלך אל אבנר ויאמר: כמות נבל ימות אבנר?
34 ידיך לא אסורות, ורגליך לא לנחושתיים הוגשו; כנפול לפני בני עולה, נפלת. ויוסיפו כל העם לבכות עליו.
35 ויבוא כל העם להברות את דויד לחם בעוד היום; ויישבע דויד לאמור: כה יעשה לי יהוה, וכה יוסיף, אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל דבר.
36 וכל העם הכירו, וייטב בעיניהם; ככל אשר עשה המלך, טוב בעיני כל העם.
37 וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא, כי לא הייתה מאת המלך להמית את אבנר בן נר.
38 ויאמר המלך אל עבדיו: הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל?
39 ואנוכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני; ישלם יהוה לעושה הרעה כרעתו.
פרק 4
1 וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון, וירפו ידיו, וכל ישראל נבהלו.
2 ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול: שם האחד בענה, ושם השני רכב, בני רימון הבארותי, מבני בנימין; כי גם בארות תחשב על בנימין.
3 ויברחו הבארותים גיתימה, ויהיו שם גרים עד היום הזה.
4 וליהונתן בן שאול היה בן נכי רגלים; בן חמש שנים היה בבוא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אומנתו ותנוס; ויהי בחופזה לנוס, וייפול וייפסח. ושמו מפיבושת.
5 וילכו בני רימון הבארותי, רכב ובענה, ויבואו כחום היום אל בית איש בושת, והוא שוכב את משכב הצהרים.
6 והנה באו אל תוך הבית כלוקחי חטים, ויכהו אל החומש; ורכב ובענה אחיו נמלטו.
7 ויבואו אל הבית, והוא שוכב על מיטתו בחדר משכבו, ויכהו וימיתהו ויסירו את ראשו, ויקחו את ראשו וילכו דרך הערבה כל הלילה.
8 ויביאו את ראש איש בושת אל דויד חברונה, ויאמרו אל המלך: הנה ראש איש בושת בן שאול אויבך, אשר ביקש את נפשך; וייתן ישוע נקמת אדוני המלך היום משאול ומזרעו.
9 ויען דויד את רכב ואת בענה אחיו, בני רימון הבארותי, ויאמר להם: חי ישוע, אשר פדה את נפשי מכל צרה,
10 כי כאשר הגיד לי איש לאמור, הנה מת שאול, והוא כמבשר בעיניו, ואחז בו ואהרגהו בציקלג, אשר הייתי לתת לו בשורה;
11 אף כי אנשים רשעים הרגו איש צדיק בביתו על מיטתו; ועתה, האם לא אבקש את דמו מידכם, ובערתי אתכם מן הארץ?
12 ויצו דויד את הנערים, ויהרגום, ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם, ויתלו על הברכה בחברון. ואת ראש איש בושת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון.
פרק 5
1 ויבואו כל שבטי ישראל אל דויד חברונה, ויאמרו לאמור: הננו, עצמך ובשרך אנחנו.
2 גם תמול גם שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה היית המוציא והמביא את ישראל; ויאמר ישוע אליך: אתה תרעה את עמי ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל.
3 ויבואו כל זקני ישראל אל המלך חברונה; ויכרות להם המלך דויד ברית בחברון לפני ישוע, וימשחו את דויד למלך על ישראל.
4 בן שלושים שנה דויד במלכו, וארבעים שנה מלך.
5 בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים; ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים על כל ישראל ויהודה.
6 וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי, יושב הארץ; ויאמר לדויד לאמור: אם לא תסיר את העיוורים ואת הפסחים, לא תבוא הנה; לאמור: לא יבוא דויד הנה.
7 וילכוד דויד את מצודת ציון; היא עיר דויד.
8 ויאמר דויד ביום ההוא: כל מכה יבוסי ויגע בצינור, ואת הפסחים ואת העיוורים, שנואי נפש דויד, יהיה לראש ולשר. על כן יאמרו: עיוור ופסח לא יבוא אל הבית.
9 ויישב דויד במצודה, ויקרא לה עיר דויד; ויבן דויד סביב מן המלוא ופנימה.
10 וילך דויד הלוך וגדול, וישוע של צבאות עמו.
11 וחירם מלך צור שלח מלאכים אל דויד, ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו בית לדויד.
12 וידע דויד כי הכינו יהוה למלך על ישראל, וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל.
13 ויקח דויד עוד פילגשים ונשים מירושלים, אחרי בואו מחברון; וייוולדו עוד לדויד בנים ובנות.
14 ואלה שמות הילודים לו בירושלים: שמוע ושובב ונתן ושלמה,
15 ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע,
16 ואלישמה ואלידע ואליפלט.
17 וישמעו פלשתים כי משחו את דויד למלך על ישראל, ויעלו כל פלשתים לבקש את דויד; וישמע דויד, וירד אל המצודה.
18 ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים.
19 וישאל דויד בישוע לאמור: האעלה אל פלשתים? התיתנם בידי? ויאמר ישוע אל דויד: עלה, כי נתון אתן את פלשתים בידך.
20 ויבוא דויד בבעל פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר: פרץ ישוע את אויבי לפני כפרץ מים. על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים.
21 ויעזבו שם את עצביהם, וישרפום דויד ואנשיו.
22 ויוסיפו עוד פלשתים לעלות, וינטשו בעמק רפאים.
23 וישאל דויד בישוע, ויאמר: לא תעלה; הסב אל אחריהם, ובאת להם ממול הבכאים.
24 ויהי, כשומעך את קול צעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ; כי אז יצא ישוע לפניך, להכות במחנה פלשתים.
25 ויעש דויד כן, כאשר ציווהו ישוע; ויך את פלשתים מגבע עד בואך גזר.
פרק 6
1 ויוסף עוד דויד לאסוף את כל הבחורים בישראל, שלושים אלף.
2 ויקם דויד וילך, הוא וכל העם אשר איתו, מבעלי יהודה, להעלות משם את ארון יהוה, אשר נקרא עליו השם, שם יהוה של צבאות, היושב על הכרובים.
3 וירכיבו את ארון יהוה אל עגלה חדשה, וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה; ועוזה ואחיו, בני אבינדב, נוהגים את העגלה החדשה.
4 וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה, עם ארון יהוה; ואחיו הולך לפני הארון.
5 ודויד וכל בית ישראל משחקים לפני ישוע בכל כלי עצי ברושים — ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים ובצלצלים.
6 ויבואו עד גורן נכון, וישלח עוזה אל ארון יהוה ויאחז בו, כי שמטו הבקר.
7 וייחר אף יהוה בעוזה, ויכהו שם יהוה על השגגה; וימת שם על יד ארון יהוה.
8 וייחר לדויד על אשר פרץ יהוה פרץ בעוזה; ויקרא למקום ההוא פרץ עוזה עד היום הזה.
9 ויירא דויד את יהוה ביום ההוא, ויאמר: איך יבוא אלי ארון יהוה?
10 ולא אבה דויד להסיר אליו את ארון יהוה אל עיר דויד; ויטהו דויד בית עובד אדום הגיתי.
11 ויישב ארון יהוה בית עובד אדום הגיתי שלושה חודשים; ויברך ישוע את עובד אדום ואת כל ביתו.
12 ויוגד למלך דויד לאמור: בירך ישוע את בית עובד אדום ואת כל אשר לו, בעבור ארון יהוה. וילך דויד ויעל את ארון יהוה מבית עובד אדום אל עיר דויד בשמחה.
13 ויהי, כי צעדו נושאי ארון יהוה שישה צעדים, ויזבח שור ומריא.
14 ודויד מכרכר בכל עוז לפני ישוע; ודויד חגור אפוד בד.
15 ודויד וכל בית ישראל מעלים את ארון יהוה בתרועה ובקול שופר.
16 ויהי, ארון יהוה בא עיר דויד, ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את המלך דויד מפוזז ומכרכר לפני ישוע; ותבזהו בלבה.
17 ויביאו את ארון יהוה ויציגו אותו במקומו, בתוך האוהל אשר נטה לו דויד; ויעל דויד עולות לפני ישוע ושלמים.
18 ויהי ככלות דויד להעלות העולה והשלמים, ויברך את העם בשם ישוע של צבאות.
19 ויחלק לכל העם — לכל המון ישראל, מאיש ועד אישה — לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת. וילך כל העם, איש לביתו.
20 וישוב דויד לברך את ביתו. ותצא מיכל בת שאול לקראת דויד ותאמר: מה נכבד היום מלך ישראל, אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הריקים!
21 ויאמר דויד אל מיכל: לפני ישוע, אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו, לצוות אותי נגיד על עם ישוע, על ישראל — ושיחקתי לפני ישוע.
22 ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיני; ועם האמהות אשר אמרת, עמם אכבדה.
23 ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה.
פרק 7
1 ויהי, כי ישב המלך בביתו, וישוע הניח לו מסביב מכל אויביו,
2 ויאמר המלך אל נתן הנביא: ראה נא, אנוכי יושב בבית ארזים, וארון יהוה יושב בתוך היריעה.
3 ויאמר נתן אל המלך: כל אשר בלבבך לך עשה, כי ישוע עמך.
4 ויהי בלילה ההוא, ויהי דבר יהוה אל נתן לאמור,
5 לך ואמרת אל עבדי, אל דויד: כה אמר יהוה, האתה תבנה לי בית לשבתי?
6 כי לא ישבתי בבית למן היום אשר העליתי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה; ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן.
7 בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל, הדבר דיברתי את אחד משבטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את עמי ישראל, לאמור: למה לא בניתם לי בית ארזים?
8 ועתה, כה תאמר לעבדי לדויד: כה אמר יהוה של צבאות, אני לקחתיך מן הנוה, מאחר הצאן, להיות נגיד על עמי, על ישראל;
9 ואהיה עמך בכל אשר הלכת, ואכרית את כל אויביך מפניך; ועשיתי לך שם גדול, כשם הגדולים אשר בארץ.
10 ושמתי מקום לעמי ישראל, ונטעתיו, ושכן תחתיו ולא ירגז עוד; ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה,
11 ולמן היום אשר ציוויתי שופטים על עמי ישראל, והניחותי לך מכל אויביך. והגיד לך יהוה, כי בית יעשה לך.
12 כי ימלאו ימיך, ושכבת את אבותיך, והקימותי את זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך, והכינותי את ממלכתו.
13 הוא יבנה בית לשמי, וכננתי את כיסא ממלכתו עד עולם.
14 אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן; אשר בהעותו, והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם;
15 וחסדי לא יסור ממנו, כאשר הסירותי מעם שאול, אשר הסירותי מלפניך.
16 ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך; כיסאך יהיה נכון עד עולם.
17 ככל הדברים האלה, וככל החיזיון הזה, כן דיבר נתן אל דויד.
18 ויבוא המלך דויד ויישב לפני ישוע, ויאמר: מי אנוכי, יהוה, ומי ביתי, כי הביאתני עד הלום?
19 ותקטן עוד זאת בעיניך, יהוה, ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. וזאת תורת האדם, יהוה.
20 ומה יוסיף דויד עוד לדבר אליך? ואתה ידעת את עבדך, יהוה.
21 בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת, להודיע את עבדך.
22 על כן גדלת, יהוה; כי אין כמוך, ואין יהוה זולתך, בכל אשר שמענו באוזנינו.
23 ומי כעמך — כישראל — גוי אחד בארץ, אשר הלך ישוע לפדות לו לעם, ולשים לו שם, ולעשות לכם גדולות ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצרים — מגויים ואליליהם?
24 ותכנן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם; ואתה, יהוה, היית להם ליהוה.
25 ועתה, יהוה, הדבר אשר דיברת על עבדך ועל ביתו — הקם עד עולם, ועשה כאשר דיברת.
26 ויגדל שמך עד עולם לאמור: יהוה של צבאות הוא יהוה על ישראל; ובית עבדך דויד יהיה נכון לפניך.
27 כי אתה, יהוה של צבאות, יהוה של ישראל, גלית את אוזן עבדך לאמור: בית אבנה לך; על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפילה הזאת.
28 ועתה, יהוה, אתה הוא אותו יהוה, ודבריך יהיו אמת, ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת;
29 ועתה הואל וברך את בית עבדך, להיות לעולם לפניך; כי אתה, יהוה, דיברת, ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם.
פרק 8
1 ויהי אחרי כן, ויך דויד את פלשתים ויכניעם; ויקח דויד את מתג האמה מיד פלשתים.
2 ויך את מואב, וימדדם בחבל, השכב אותם ארצה; וימדוד שני חבלים להמית, ומלא החבל להחיות. ויהיו מואב לדויד עבדים, נושאי מנחה.
3 ויך דויד גם את הדדעזר בן רחוב, מלך צובה, בלכתו להשיב את גבולו על נהר פרת.
4 וילכוד דויד ממנו אלף רכב ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי; ויעקר דויד את כל סוסי הרכב, ויותיר מהם למאה רכב.
5 ויבוא ארם דמשק לעזור להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם עשרים ושניים אלף איש.
6 וישם דויד נציבים בארם דמשק; ויהי ארם לדויד עבדים נושאי מנחה. ויושיע ישוע את דויד בכל אשר הלך.
7 ויקח דויד את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר, ויביאם ירושלים.
8 ומבטח ומברותי, ערי הדדעזר, לקח המלך דויד נחושת הרבה מאוד.
9 וישמע תעי מלך חמת, כי היכה דויד את כל חיל הדדעזר;
10 וישלח תעי את יורם בנו אל המלך דויד, לשאול לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו; כי איש מלחמות תעי היה הדדעזר. ובידו היו כלי כסף וכלי זהב וכלי נחושת.
11 גם אותם הקדיש המלך דויד לישוע, עם הכסף והזהב אשר הקדיש מכל הגויים אשר כבש;
12 מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק, ומשלל הדדעזר בן רחוב מלך צובה.
13 ויעש דויד שם, בשובו מהכותו את ארם, בגיא מלח, שמונה עשר אלף.
14 וישם באדום נציבים; בכל אדום שם נציבים, ויהיו כל אדום עבדים לדויד. ויושיע ישוע את דויד בכל אשר הלך.
15 וימלוך דויד על כל ישראל; ויהי דויד עושה משפט וצדקה לכל עמו.
16 ויואב בן צרויה על הצבא; ויהושפט בן אחילוד מזכיר;
17 וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כוהנים; ושריה סופר;
18 ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי; ובני דויד היו שרים ראשיים.
פרק 9
1 ויאמר דויד: הכי יש עוד אשר נותר לבית שאול, ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן?
2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא; ויקראו לו אל דויד, ויאמר אליו המלך: האתה ציבא? ויאמר: עבדך.
3 ויאמר המלך: האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עמו חסד ישוע? ויאמר ציבא אל המלך: עוד בן ליהונתן, נכי רגלים.
4 ויאמר לו המלך: איפה הוא? ויאמר ציבא אל המלך: הנה הוא בית מכיר בן עמיאל, בלו דבר.
5 וישלח המלך דויד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל, מלו דבר.
6 ויבוא מפיבושת, בן יהונתן בן שאול, אל דויד, וייפול על פניו וישתחו. ויאמר דויד: מפיבושת. ויאמר: הנה עבדך!
7 ויאמר לו דויד: אל תירא, כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשיבותי לך את כל שדה שאול אביך; ואתה תאכל לחם על שולחני תמיד.
8 וישתחו ויאמר: מה עבדך, כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני?
9 ויקרא המלך אל ציבא, עבד שאול, ויאמר אליו: כל אשר היה לשאול ולכל ביתו, נתתי לבן אדונך.
10 ועבדת לו את האדמה, אתה ובניך ועבדיך, והבאת את התבואה, והיה לבן אדונך לחם לאכול; ומפיבושת בן אדונך יאכל לחם תמיד על שולחני. ולציבא חמישה עשר בנים ועשרים עבדים.
11 ויאמר ציבא אל המלך: ככל אשר יצווה אדוני המלך את עבדו, כן יעשה עבדך. ומפיבושת — אמר המלך — יאכל על שולחני, כאחד מבני המלך.
12 ולמפיבושת בן קטן ושמו מיכא. וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבושת.
13 ומפיבושת יושב בירושלים, כי על שולחן המלך הוא אוכל תמיד; והוא פסח שתי רגליו.
פרק 10
1 ויהי אחרי כן, וימת מלך בני עמון, וימלוך חנון בנו תחתיו.
2 ויאמר דויד: אעשה חסד עם חנון בן נחש, כאשר עשה אביו עמדי חסד. וישלח דויד לנחמו ביד עבדיו על אביו. ויבואו עבדי דויד אל ארץ בני עמון.
3 ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדונם: המכבד דויד את אביך בעיניך, כי שלח לך מנחמים? הלא בעבור לחקור את העיר ולרגלה ולהופכה שלח דויד את עבדיו אליך?
4 ויקח חנון את עבדי דויד, ויגלח את חצי זקנם, ויכרות את מדויהם בחצי, עד שתותיהם, וישלחם.
5 ויגידו לדויד, וישלח לקראתם, כי היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך: שבו ביריחו עד יצמח זקנכם, ושבתם.
6 ויראו בני עמון כי נבאשו בדויד; וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובא, עשרים אלף רגלי, ואת מלך מעכה אלף איש, ואת איש טוב שנים עשר אלף איש.
7 וישמע דויד, וישלח את יואב ואת כל הצבא — את הגיבורים.
8 ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה בפתח השער; וארם צובא ורחוב ואיש טוב ומעכה לבדם בשדה.
9 וירא יואב כי הייתה פני המלחמה אליו, פנים ואחור; ויבחר מכל בחורי ישראל, ויערך לקראת ארם;
10 ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו, ויערך לקראת בני עמון.
11 ויאמר: אם תחזק ארם ממני, והיית לי לתשועה; ואם בני עמון יחזקו ממך, ובאתי להושיע לך.
12 חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי ישוע שלנו; ויהוה יעשה את הטוב בעיניו.
13 וייגש יואב והעם אשר עמו אל המלחמה בארם; וינוסו מפניו.
14 ובני עמון ראו כי נס ארם, וינוסו מפני אבשי, ויבואו העיר. וישוב יואב מעל בני עמון, ויבוא ירושלים.
15 וירא ארם כי ניגף לפני ישראל, וייאספו יחד.
16 וישלח הדרעזר, ויוצא את ארם אשר מעבר הנהר; ויבואו חילמה; ושובך שר צבא הדרעזר לפניהם.
17 ויוגד לדויד, וייאסוף את כל ישראל, ויעבור את הירדן, ויבוא חילמה. ויערכו ארם לקראת דויד, ויילחמו עמו.
18 וינס ארם מפני ישראל; ויהרוג דויד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים; ואת שובך שר צבאם היכה, וימת שם.
19 ויראו כל המלכים, עבדי הדרעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו עם ישראל ויעבדום. וייראו ארם להושיע עוד את בני עמון.
פרק 11
1 ויהי, לעת תשובת השנה, לעת צאת המלכים, וישלח דויד את יואב, ואת עבדיו עמו, ואת כל ישראל; וישחיתו את בני עמון, ויצרו על רבה. ודויד יושב בירושלים.
2 ויהי לעת הערב, ויקם דויד מעל משכבו, ויתהלך על גג בית המלך; וירא מעל הגג אישה רוחצת, והאישה טובת מראה מאוד.
3 וישלח דויד וידרוש לאישה; ויאמר אחד: הלוא זאת בת שבע, בת אליעם, אשת אוריה החיתי?
4 וישלח דויד מלאכים ויקחה; ותבוא אליו, וישכב עמה; והיא מתקדשת מטומאתה; ותשוב אל ביתה.
5 ותהר האישה; ותשלח ותגיד לדויד ותאמר: הרה אנוכי.
6 וישלח דויד אל יואב לאמור: שלח אלי את אוריה החיתי. וישלח יואב את אוריה אל דויד.
7 ויבוא אוריה אליו, וישאל דויד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה.
8 ויאמר דויד לאוריה: רד לביתך ורחץ רגליך. ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך.
9 וישכב אוריה בפתח בית המלך, עם כל עבדי אדונו, ולא ירד אל ביתו.
10 ויגידו לדויד לאמור: לא ירד אוריה אל ביתו. ויאמר דויד אל אוריה: הלא מדרך אתה בא; מדוע לא ירדת אל ביתך?
11 ויאמר אוריה אל דויד: הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות, ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים; ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי? חייך וחי נפשך, אם אעשה את הדבר הזה.
12 ויאמר דויד אל אוריה: שב פה גם היום, ומחר אשלחך. ויישב אוריה בירושלים ביום ההוא, ולמחרת.
13 ויקראהו דויד, ויאכל לפניו וישת, וישכרהו; ויצא בערב לשכב במשכבו עם עבדי אדונו, ואל ביתו לא ירד.
14 ויהי בבוקר, ויכתוב דויד ספר אל יואב, וישלח ביד אוריה.
15 ויכתוב בספר לאמור: הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, ונכה ומת.
16 ויהי בשמור יואב אל העיר, וייתן את אוריה אל המקום אשר ידע כי אנשי חיל שם.
17 ויצאו אנשי העיר ויילחמו את יואב; וייפול מן העם, מעבדי דויד; וימת גם אוריה החיתי.
18 וישלח יואב ויגיד לדויד את כל דברי המלחמה;
19 ויצו את המלאך לאמור: ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך,
20 והיה אם תעלה חמת המלך, ואמר לך: מדוע ניגשתם אל העיר להילחם? הלא ידעתם כי יורו מן החומה?
21 מי היכה את אבימלך בן ירובשת? הלא אישה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה, וימת בתבץ; למה ניגשתם אל החומה? ואמרת: גם עבדך אוריה החיתי מת.
22 וילך המלאך ויבוא ויגיד לדויד את כל אשר שלחו יואב.
23 ויאמר המלאך אל דויד: כי גברו עלינו האנשים, ויצאו אלינו השדה, ונהיה עליהם עד פתח השער;
24 ויורו המורים מעל החומה אל עבדיך; וימותו מעבדי המלך, וגם עבדך אוריה החיתי מת.
25 ויאמר דויד אל המלאך: כה תאמר אל יואב: אל יירע בעיניך הדבר הזה, כי כזה וכזה תאכל החרב; החזק מלחמתך אל העיר והרסה; וחזקהו.
26 ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה; ותספוד על בעלה.
27 ויעבור האבל, וישלח דויד ויאספה אל ביתו, ותהי לו לאישה, ותלד לו בן. ויירע הדבר אשר עשה דויד בעיני יהוה.
פרק 12
1 וישלח יהוה את נתן אל דויד; ויבוא אליו ויאמר לו: שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד רש.
2 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד;
3 ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה, אשר קנה ויחיה, ותגדל עמו ועם בניו יחד; מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת.
4 ויבוא הלך לאיש העשיר, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לאורח הבא לו; ויקח את כבשת האיש הרש, ויעשה לאיש הבא אליו.
5 וייחר אף דויד באיש מאוד; ויאמר אל נתן: חי יהוה, כי בן מוות האיש העושה זאת;
6 ואת הכבשה ישלם ארבעתיים, עקב אשר עשה את הדבר הזה, ועל אשר לא חמל.
7 ויאמר נתן אל דויד: אתה האיש. כה אמר יהוה של ישראל: אנוכי משחתיך למלך על ישראל, ואנוכי הצלתיך מיד שאול;
8 ואתנה לך את בית אדונך ואת נשי אדונך בחיקך, ואתנה לך את בית ישראל ויהודה; ואם מעט, ואוסיפה לך כהנה וכהנה.
9 מדוע בזית את דבר יהוה, לעשות הרע בעיניו? את אוריה החיתי הכית בחרב, ואת אשתו לקחת לך לאישה, ואותו הרגת בחרב בני עמון.
10 ועתה, לא תסור חרב מביתך עד עולם; עקב כי בזיתני, ותיקח את אשת אוריה החיתי להיות לך לאישה.
11 כה אמר יהוה: הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך, ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת.
12 כי אתה עשית בסתר; ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש.
13 ויאמר דויד אל נתן: חטאתי ליהוה. ויאמר נתן אל דויד: גם יהוה העביר חטאתך; לא תמות.
14 אך כי ניאץ ניאצת בדבר הזה את אויבי יהוה, גם הבן היילוד לך מות ימות.
15 וילך נתן אל ביתו. וייגוף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדויד, וייאנש.
16 ויבקש דויד את ישוע בעד הילד; ויצום דויד צום, ובא ולן ושכב ארצה.
17 ויקומו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ; ולא אבה, ולא ברה איתם לחם.
18 ויהי ביום השביעי, וימת הילד. וייראו עבדי דויד להגיד לו כי מת הילד, כי אמרו: הנה בהיות הילד חי דיברנו אליו, ולא שמע בקולנו; ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה?
19 וירא דויד כי עבדיו מתלחשים, ויבן דויד כי מת הילד; ויאמר דויד אל עבדיו: המת הילד? ויאמרו: מת.
20 ויקם דויד מן הארץ, וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו, ויבוא בית יהוה וישתחו; ויבוא אל ביתו, וישאל, וישימו לו לחם, ויאכל.
21 ויאמרו עבדיו אליו: מה הדבר הזה אשר עשית? בעבור הילד חי צמת ותבך; וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם.
22 ויאמר: בעוד הילד חי, צמתי ואבכה; כי אמרתי: מי יודע, יחנני ישוע וחי הילד?
23 ועתה מת — למה זה אני צם? האוכל להשיבו עוד? אני הולך אליו, והוא לא ישוב אלי.
24 וינחם דויד את בת שבע אשתו, ויבוא אליה וישכב עמה; ותלד בן, ויקרא את שמו שלמה; וישוע אהבו.
25 וישלח ביד נתן הנביא; ויקרא את שמו ידידיה, בעבור ישוע.
26 ויילחם יואב ברבת בני עמון, וילכוד את עיר המלוכה.
27 וישלח יואב מלאכים אל דויד ויאמר: נלחמתי ברבה; גם לכדתי את עיר המים.
28 ועתה, אסוף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה; פן אלכוד אני את העיר, ונקרא שמי עליה.
29 וייאסוף דויד את כל העם, וילך רבתה, ויילחם בה וילכדה.
30 ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו — ומשקלה כיכר זהב, ואבן יקרה — ותהי על ראש דויד. ושלל העיר הוציא הרבה מאוד.
31 ואת העם אשר בה הוציא, וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרות הברזל, והעביר אותם במלבן; וכן יעשה לכל ערי בני עמון. וישוב דויד וכל העם ירושלים.
פרק 13
1 ויהי אחרי כן, ולאבשלום בן דויד אחות יפה ושמה תמר; ויאהבה אמנון בן דויד.
2 ויצר לאמנון, להתחלות בעבור תמר אחותו; כי בתולה היא, וייפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה.
3 ולאמנון רע ושמו יונדב, בן שמעה אחי דויד; ויונדב איש חכם מאוד.
4 ויאמר לו: מדוע אתה ככה דל, בן המלך, בבוקר בבוקר? הלא תגיד לי? ויאמר לו אמנון: את תמר, אחות אבשלום אחי, אני אוהב.
5 ויאמר לו יונדב: שכב על משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו: תבוא נא תמר אחותי, ותברני לחם, ועשתה לעיני את הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה.
6 וישכב אמנון ויתחל; ויבוא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל המלך: תבוא נא תמר אחותי, ותעשה לעיני שתי לביבות, ואברה מידה.
7 וישלח דויד אל תמר הביתה לאמור: לכי נא בית אמנון אחיך, ועשי לו הבריה.
8 ותלך תמר בית אמנון אחיה, והוא שוכב; ותיקח את הבצק ותלוש, ותלבב לעיניו, ותבשל את הלביבות.
9 ותיקח את המשרת ותצק לפניו; וימאן לאכול. ויאמר אמנון: הוציאו כל איש מעלי. ויצאו כל איש מעליו.
10 ויאמר אמנון אל תמר: הביאי הבריה החדרה, ואברה מידך. ותיקח תמר את הלביבות אשר עשתה, ותביא לאמנון אחיה החדרה.
11 ותגיש אליו לאכול, ויחזק בה ויאמר לה: בואי, שכבי עמי, אחותי.
12 ותאמר לו: אל, אחי, אל תענני; כי לא ייעשה כן בישראל; אל תעשה את הנבלה הזאת.
13 ואני, אנה אוליך את חרפתי? ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל. ועתה, דבר נא אל המלך, כי לא ימנעני ממך.
14 ולא אבה לשמוע בקולה; ויחזק ממנה, ויענה וישכב אותה.
15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד; כי גדולה השנאה אשר שנאה מן האהבה אשר אהבה. ויאמר לה אמנון: קומי, לכי.
16 ותאמר לו: אין סיבה; הרעה הזאת בשלחך אותי גדולה מן האחרת אשר עשית עמי. ולא אבה לשמוע לה.
17 ויקרא את נערו משרתו ויאמר: שלחו נא את זאת מעלי החוצה, ונעל את הדלת אחריה.
18 ועליה כתונת פסים; כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים. ויוצא אותה משרתו החוצה, ונעל את הדלת אחריה.
19 ותיקח תמר אפר על ראשה, וכתונת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על ראשה, ותלך הלוך וזעקה.
20 ויאמר אליה אבשלום אחיה: האמנון אחיך היה עמך? ועתה, אחותי, החרישי; אחיך הוא; אל תשיתי לבך לדבר הזה. ותשב תמר שוממה, בית אבשלום אחיה.
21 והמלך דויד שמע את כל הדברים האלה, וייחר לו מאוד.
22 ולא דיבר אבשלום עם אמנון אחיו, למרע ועד טוב; כי שנא אבשלום את אמנון, על דבר אשר עינה את תמר אחותו.
23 ויהי לשנתיים ימים, ויהיו גוזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים; ויקרא אבשלום לכל בני המלך.
24 ויבוא אבשלום אל המלך ויאמר: הנה נא גוזזים לעבדך; ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך.
25 ויאמר המלך אל אבשלום: אל, בני, אל נלך כולנו, ולא נכבד עליך. ויפצר בו; ולא אבה ללכת, ויברכהו.
26 ויאמר אבשלום: ואם לא, ילך נא איתנו אמנון אחי. ויאמר לו המלך: למה ילך עמך?
27 ויפצר בו אבשלום, וישלח איתו את אמנון ואת כל בני המלך.
28 ויצו אבשלום את עבדיו לאמור: ראו נא, כטוב לב אמנון ביין, ואמרתי אליכם: הכו את אמנון, והמיתם אותו; אל תיראו; הלא אנוכי ציוויתי אתכם? חזקו והיו לבני חיל.
29 ויעשו עבדי אבשלום לאמנון כאשר ציווה אבשלום. ויקומו כל בני המלך, וירכבו איש על פרדו, וינוסו.
30 ויהי, הם בדרך, והשמועה באה אל דויד לאמור: היכה אבשלום את כל בני המלך, ולא נותר מהם אחד.
31 ויקם המלך ויקרע את בגדיו, וישכב ארצה; וכל עבדיו ניצבים בקרועי בגדים.
32 ויען יונדב, בן שמעה אחי דויד, ויאמר: אל יאמר אדוני כי את כל הנערים בני המלך המיתו; כי אמנון לבדו מת; כי על פי אבשלום הושמה מיום ענותו את תמר אחותו.
33 ועתה, אל ישם אדוני המלך אל לבו דבר, לאמור: כל בני המלך מתו; כי אם אמנון לבדו מת.
34 ויברח אבשלום. ויישא הנער הצופה את עיניו וירא, והנה עם רב בא מדרך צד הגבעה מאחריו.
35 ויאמר יונדב אל המלך: הנה בני המלך באו; כדבר עבדך, כן היה.
36 ויהי, ככלותו לדבר, והנה בני המלך באו, ויישאו קולם ויבכו; וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאוד.
37 ואבשלום ברח, וילך אל תלמי בן עמיחור, מלך גשור. ויתאבל דויד על בנו כל הימים.
38 ואבשלום ברח, וילך גשור, ויהי שם שלוש שנים.
39 ותכל נפש המלך דויד לצאת אל אבשלום; כי ניחם על אמנון, כי מת.
פרק 14
1 וידע יואב בן צרויה, כי לב המלך על אבשלום.
2 וישלח יואב תקועה, ויקח משם אישה חכמה, ויאמר אליה: התאבלי נא, ולבשי נא בגדי אבל, ואל תסוכי שמן, והיית כאישה אשר זה ימים רבים מתאבלת על מת;
3 ובאת אל המלך, ודיברת אליו כדבר הזה. וישם יואב את הדברים בפיה.
4 ותאמר האישה התקועית אל המלך; ותיפול על אפיה ארצה ותשתחו, ותאמר: הושיעה, המלך.
5 ויאמר לה המלך: מה לך? ותאמר: אבל אישה אלמנה אני, וימת אישי.
6 ולשפחתך שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את האחד, וימת אותו.
7 והנה, כל המשפחה קמה על שפחתך, ויאמרו: תני את מכה אחיו, ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה גם את היורש; וכיבו את גחלתי אשר נשארה, לבלתי שים לאישי שם ושארית על פני האדמה.
8 ויאמר המלך אל האישה: לכי לביתך, ואני אצווה עליך.
9 ותאמר האישה התקועית אל המלך: עלי, אדוני המלך, העוון, ועל בית אבי; והמלך וכיסאו נקי.
10 ויאמר המלך: המדבר אליך, והביאותו אלי, ולא יוסיף עוד לנגוע בך.
11 ותאמר: יזכור נא המלך את ישוע, ישוע שלך, לבלתי הרבות גואלי הדם לשחת, ולא ישמידו את בני. ויאמר: חי ישוע, אם ייפול משערת בנך ארצה.
12 ותאמר האישה: תדבר נא שפחתך דבר אל אדוני המלך. ויאמר: דברי.
13 ותאמר האישה: ולמה חשבת כזאת על עם ישוע? והמלך מדבר את הדבר הזה כאשם, לבלתי השיב המלך את נדחו.
14 כי מות נמות, וכמים הניגרים ארצה, אשר לא ייאספו; ולא ישא ישוע נפש; וחשב מחשבות, לבלתי יידח ממנו נדח.
15 ועתה אשר באתי לדבר אל אדוני המלך את הדבר הזה, כי יראוני העם; ותאמר שפחתך: אדברה נא אל המלך; אולי יעשה המלך את דבר שפחתו.
16 כי ישמע המלך, להציל את אמתו מכף האיש המשמיד אותי ואת בני יחד מנחלת ישוע.
17 ותאמר שפחתך: יהיה נא דבר אדוני המלך למנוחה; כי כמלאך יהוה, כן אדוני המלך, לשמוע הטוב והרע; וישוע, ישוע שלך, יהיה עמך.
18 ויען המלך ויאמר אל האישה: אל נא תכחדי ממני דבר אשר אני שואל אותך. ותאמר האישה: ידבר נא אדוני המלך.
19 ויאמר המלך: היד יואב איתך בכל זאת? ותען האישה ותאמר: חי נפשך, אדוני המלך, אם יש להימין ולהשמאיל מכל אשר דיבר אדוני המלך; כי עבדך יואב, הוא ציווני, והוא שם את כל הדברים האלה בפי שפחתך;
20 לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה; ואדוני חכם, כחכמת מלאך יהוה, לדעת את כל אשר בארץ.
21 ויאמר המלך אל יואב: הנה נא עשיתי את הדבר הזה; ולך, השב את הנער את אבשלום.
22 וייפול יואב אל פניו ארצה וישתחו, ויברך את המלך; ויאמר יואב: היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך, אדוני המלך, אשר עשה המלך את דבר עבדו.
23 ויקם יואב וילך גשורה, ויבא את אבשלום ירושלים.
24 ויאמר המלך: יסוב אל ביתו, ופני לא יראה. ויסוב אבשלום אל ביתו, ופני המלך לא ראה.
25 וכאבשלום לא היה איש בישראל להלל מאוד על יופיו; מכף רגלו ועד קודקודו לא היה בו מום.
26 ובגלחו את ראשו — ויהי מקץ שנה לשנה אשר יגלח, כי כבד עליו, וגילחו — ושקל את שער ראשו מאתיים שקלים באבן המלך.
27 וייוולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר; היא הייתה אישה יפת מראה.
28 ויישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים, ופני המלך לא ראה.
29 וישלח אבשלום אל יואב, לשלוח אותו אל המלך; ולא אבה לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא.
30 ויאמר אל עבדיו: ראו, חלקת יואב אצל ידי, ולו שם שעורים; לכו והציתוה באש. ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש.
31 ויקם יואב ויבוא אל אבשלום הביתה, ויאמר אליו: למה הציתו עבדיך את החלקה אשר לי באש?
32 ויאמר אבשלום אל יואב: הנה שלחתי אליך לאמור: בוא הנה, ואשלחה אותך אל המלך לאמור: למה באתי מגשור? טוב לי עוד שם; ועתה אראה פני המלך, ואם יש בי עוון, והמיתני.
33 ויבוא יואב אל המלך ויגיד לו; ויקרא אל אבשלום, ויבוא אל המלך, וישתחו על אפיו ארצה לפני המלך; ויישק המלך לאבשלום.
פרק 15
1 ויהי אחרי כן, ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים, וחמישים איש רצים לפניו.
2 והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער; ויהי, כל איש אשר לו ריב לבוא אל המלך למשפט, ויקרא אליו אבשלום ואמר: מאי זו עיר אתה? ויאמר: מאחד שבטי ישראל עבדך.
3 ויאמר אליו אבשלום: ראה, דבריך טובים ונכוחים; ושומע אין לך מאת המלך.
4 ויאמר אבשלום: מי ישימני שופט בארץ, ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט, והצדקתיו!
5 ויהי, בקרוב איש להשתחוות לו, ושלח את ידו והחזיק לו ונישק לו.
6 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר באו אל המלך למשפט; ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל.
7 ויהי, מקץ ארבעים שנה, ויאמר אבשלום אל המלך: אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לישוע, בחברון.
8 כי נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם, לאמור: אם ישוב ישיבני ישוע ירושלים, ועבדתי את ישוע.
9 ויאמר לו המלך: לך בשלום. ויקם וילך חברונה.
10 וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמור: כשומעכם את קול השופר, ואמרתם: מלך אבשלום בחברון.
11 ואת אבשלום הלכו מאתיים איש מירושלים, קרואים; והם הולכים לתומם ולא ידעו כל דבר.
12 וישלח אבשלום את אחיתופל הגילוני, יועץ דויד, מעירו — מגילו — בעת זבחו את הזבחים. ויהי הקשר חזק, והעם הולך ורב את אבשלום.
13 ויבוא המגיד אל דויד לאמור: היה לב אנשי ישראל אחרי אבשלום.
14 ויאמר דויד לכל עבדיו אשר איתו בירושלים: קומו ונברחה, כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום; מהרו ללכת, פן ימהר והשיגנו, והדיח עלינו את הרעה, והיכה את העיר לפי חרב.
15 ויאמרו עבדי המלך אל המלך: הנה עבדיך, לכל אשר יבחר אדוני המלך לעשות.
16 ויצא המלך וכל ביתו ברגליו; ויעזוב המלך עשר נשים, פילגשים, לשמור הבית.
17 ויצא המלך וכל העם ברגליו, ויעמדו במקום מרוחק.
18 וכל עבדיו עוברים על ידו; וכל הכרתי וכל הפלתי, וכל הגיתים — שש מאות איש אשר באו ברגלו מגת — עוברים על פני המלך.
19 ויאמר המלך אל איתי הגיתי: למה תלך גם אתה איתנו? שוב ושב עם המלך; כי נכרי אתה, וגם גולה אתה למקומך.
20 תמול בואך, והיום אניעך עמנו ללכת, ואני הולך על אשר אני הולך? שוב והשב את אחיך; חסד ואמת עמך.
21 ויען איתי את המלך ויאמר: חי ישוע, וחי אדוני המלך, כי במקום אשר יהיה שם אדוני המלך — אם למוות אם לחיים — כי שם יהיה עבדך.
22 ויאמר דויד אל איתי: לך ועבור. ויעבור איתי הגיתי, וכל אנשיו, וכל הטף אשר איתו.
23 וכל הארץ בוכים קול גדול, וכל העם עוברים; והמלך עובר בנחל קדרון, וכל העם עוברים על פנים, דרך המדבר.
24 והנה גם צדוק וכל הלוויים איתו, נושאים את ארון ברית יהוה; ויציקו את ארון יהוה, ואביתר עלה, עד תום כל העם לעבור מן העיר.
25 ויאמר המלך לצדוק: השב את ארון יהוה אל העיר; אם אמצא חן בעיני ישוע, והשיבני, והראני אותו ואת נוהו;
26 ואם כה יאמר: לא חפצתי בך — הנני, יעשה לי כאשר טוב בעיניו.
27 ויאמר המלך אל צדוק הכוהן: הרואה אתה? שוב העיר בשלום, ושני בניכם עמכם — אחימעץ בנך ויהונתן בן אביתר.
28 ראו, אנוכי מתמהמה בערבות המדבר, עד בוא דבר מעמכם להגיד לי.
29 וישב צדוק ואביתר את ארון יהוה ירושלים; ויישבו שם.
30 ודויד עולה במעלה הזיתים, עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הולך יחף; וכל העם אשר איתו חפו איש ראשו, ועלו עלה ובכה.
31 ודויד הוגד לו לאמור: אחיתופל בקושרים עם אבשלום. ויאמר דויד: סכל נא, ישוע, את עצת אחיתופל.
32 ויהי, דויד בא עד הראש, אשר ישתחווה שם לישוע; והנה לקראתו חושי הארכי, קרוע כותנתו ואדמה על ראשו;
33 ויאמר לו דויד: אם עברת איתי, והיית עלי למשא;
34 ואם תשוב העיר, ואמרת לאבשלום: עבדך אני, המלך; עבד אביך אני מאז, ועתה אני עבדך — והפרת לי את עצת אחיתופל.
35 והלא עמך שם צדוק ואביתר הכוהנים? והיה, כל הדבר אשר תשמע מבית המלך, תגיד לצדוק ולאביתר הכוהנים.
36 הנה שם עמם שני בניהם: אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אלי כל דבר אשר תשמעו.
37 ויבוא חושי, רעה דויד, העיר; ואבשלום בא ירושלים.
פרק 16
1 ודויד עבר מעט מראש הגבעה, והנה ציבא, נער מפיבושת, לקראתו, וצמד חמורים חבושים, ועליהם מאתיים לחם, ומאה צימוקים, ומאה קיץ, ונבל יין.
2 ויאמר המלך אל ציבא: מה אלה לך? ויאמר ציבא: החמורים לבית המלך לרכוב, והלחם והקיץ לאכול הנערים, והיין לשתות היעף במדבר.
3 ויאמר המלך: ואיה בן אדונך? ויאמר ציבא אל המלך: הנה יושב בירושלים, כי אמר: היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכת אבי.
4 ויאמר המלך לציבא: הנה לך כל אשר למפיבושת. ויאמר ציבא: משתחווה אני; אמצא חן בעיניך, אדוני המלך.
5 ובא המלך דויד עד בחורים, והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא; יוצא ומקלל בהולכו.
6 ויסקל באבנים את דויד ואת כל עבדי המלך דויד; וכל העם וכל הגיבורים מימינו ומשמאלו.
7 וכה אמר שמעי בקללו: צא, צא, איש הדמים ואיש הבליעל;
8 השיב עליך יהוה את כל דמי בית שאול, אשר מלכת תחתיו; וייתן יהוה את המלוכה ביד אבשלום בנך; והנך ברעתך, כי איש דמים אתה.
9 ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך: למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך? אעברה נא, ואסירה את ראשו.
10 ויאמר המלך: מה לי ולכם, בני צרויה? ויקלל, כי יהוה אמר לו: קלל את דויד. ומי יאמר: מדוע עשית כן?
11 ויאמר דויד אל אבישי ואל כל עבדיו: הנה בני, אשר יצא ממעי, מבקש את נפשי; ואף כי עתה בן הימיני; הניחו לו ויקלל, כי אמר לו יהוה.
12 אולי יראה ישוע בעניי, והשיב לי יהוה טובה תחת קללתי היום הזה.
13 וילך דויד ואנשיו בדרך; ושמעי הולך בצלע הגבעה לעומתו, הולך ומקלל, ויסקל באבנים לעומתו, ועיפר בעפר.
14 ויבוא המלך וכל העם אשר איתו עייפים, ויינפשו שם.
15 ואבשלום וכל העם, אנשי ישראל, באו ירושלים, ואחיתופל איתו.
16 ויהי, כאשר בא חושי הארכי, רעה דויד, אל אבשלום, ויאמר חושי אל אבשלום: ישוע יושיע את המלך, ישוע יושיע את המלך.
17 ויאמר אבשלום אל חושי: זה חסדך את רעך? למה לא הלכת את רעך?
18 ויאמר חושי אל אבשלום: לא; כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל אנשי ישראל — לו אהיה, ואיתו אשב.
19 ושנית, למי אני אעבוד? הלא לפני בנו? כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך.
20 ויאמר אבשלום אל אחיתופל: הבו לכם עצה, מה נעשה?
21 ויאמר אחיתופל אל אבשלום: בוא אל פילגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך, וחזקו ידי כל אשר איתך.
22 ויטו לאבשלום אוהל על הגג; ויבוא אבשלום אל פילגשי אביו, לעיני כל ישראל.
23 ועצת אחיתופל, אשר יעץ בימים ההם, הייתה כאשר ישאל איש בדבר ישוע; כן הייתה כל עצת אחיתופל, גם לדויד גם לאבשלום.
פרק 17
1 ויאמר אחיתופל אל אבשלום: אבחרה נא שנים עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי דויד הלילה;
2 ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידיים, והחרדתיו; ונס כל העם אשר איתו, והכיתי את המלך לבדו;
3 ואשיבה כל העם אליך; כשתושב האיש אשר אתה מבקש ככל — וכל העם יהיה שלום.
4 ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל.
5 ויאמר אבשלום: קרא נא גם לחושי הארכי, ונשמעה מה בפיו גם הוא.
6 ויבוא חושי אל אבשלום, ויאמר אליו אבשלום לאמור: כדבר הזה דיבר אחיתופל; הנעשה כדברו? אם אין, דבר אתה.
7 ויאמר חושי אל אבשלום: לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת.
8 כי אתה ידעת את אביך ואת אנשיו, כי גיבורים הם, ומרי נפש הם, כדוב שכול בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את העם.
9 הנה, עתה הוא נחבא באחת הגבים, או באחד המקומות; והיה, בנפול בהם בתחילה, ושמע השומע ואמר: הייתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום.
10 וגם הוא, בן חיל, אשר לבו כלב האריה — הימס יימס; כי יודע כל ישראל כי גיבור אביך, ובני חיל אשר איתו.
11 כי יעצתי: ייאסף ייאסף אליך כל ישראל, מדן ועד באר שבע, כחול אשר על שפת הים לרוב; ופניך הולכים בקרב.
12 ובאנו אליו באחד המקומות אשר יימצא שם, ונחנו עליו כאשר ייפול הטל על האדמה; ולא יוותר בו ובכל האנשים אשר איתו גם אחד.
13 ואם אל עיר ייאסף, והשיאו כל ישראל אל העיר ההיא חבלים, וסחבנו אותו עד הנחל, עד אשר לא יימצא שם גם צרור.
14 ויאמר אבשלום וכל אנשי ישראל: טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתופל. ויהוה ציווה להפר את עצת אחיתופל הטובה, לבעבור הביא יהוה על אבשלום את הרעה.
15 ויאמר חושי אל צדוק ואל אביתר הכוהנים: כזאת וכזאת יעץ אחיתופל את אבשלום ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת יעצתי אני.
16 ועתה שלחו מהרה והגידו לדויד לאמור: אל תלן הלילה בערבות המדבר, וגם עבור תעבור; פן יבולע למלך ולכל העם אשר איתו.
17 ויהונתן ואחימעץ עומדים בעין רוגל; שלא ייראו לבוא העיר. והלכה השפחה והגידה להם; והם הלכו והגידו למלך דויד.
18 וירא אותם נער, ויגיד לאבשלום; וילכו שניהם מהרה, ויבואו אל בית איש בבחורים, ולו באר בחצרו, וירדו שם.
19 ותיקח האישה ותפרוש את המסך על פני הבאר, ותשטח עליו ריפות; ולא נודע הדבר.
20 ויבואו עבדי אבשלום אל האישה הביתה, ויאמרו: איה אחימעץ ויהונתן? ותאמר להם האישה: עברו את מיכל המים. ויבקשו ולא מצאו, וישובו ירושלים.
21 ויהי, אחרי לכתם, ויעלו מן הבאר, וילכו ויגידו למלך דויד, ויאמרו אל דויד: קומו ועברו במהרה את המים; כי ככה יעץ עליכם אחיתופל.
22 ויקם דויד וכל העם אשר איתו, ויעברו את הירדן; עד אור הבוקר, עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן.
23 ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את החמור, ויקם וילך אל ביתו, אל עירו, ויצו אל ביתו, וייחנק וימת, וייקבר בקבר אביו.
24 ודויד בא מחנימה; ואבשלום עבר את הירדן, הוא וכל אנשי ישראל עמו.
25 ואת עמשא שם אבשלום שר הצבא תחת יואב; ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי, אשר בא אל אביגיל בת נחש, אחות צרויה אם יואב.
26 ויחן ישראל ואבשלום, ארץ הגלעד.
27 ויהי, כבוא דויד מחנימה, ושובי בן נחש מרבת בני עמון, ומכיר בן עמיאל מלו דבר, וברזילי הגלעדי מרוגלים,
28 הביאו משכב וספות וכלי יוצר, וחטים ושעורים וקמח וקלי, ופול ועדשים וקלי;
29 ודבש וחמאה וצאן ושפיות בקר, לדויד ולעם אשר איתו לאכול; כי אמרו: העם רעב ועייף וצמא במדבר.
פרק 18
1 ויפקוד דויד את העם אשר איתו, וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות.
2 וישלח דויד את העם — שלישית ביד יואב, ושלישית ביד אבישי בן צרויה, אחי יואב, ושלישית ביד איתי הגיתי. ויאמר המלך אל העם: יצוא אצא עמכם גם אני.
3 ויאמר העם: לא תצא; כי אם נוס ננוס, לא ישימו אלינו לב; ואם ימותו חצינו, לא ישימו אלינו לב; כי עתה אתה ערכנו כעשרת אלפים; ועתה טוב כי תהיה לנו מהעיר לעזור.
4 ויאמר המלך אליהם: אשר ייטב בעיניכם אעשה. ויעמוד המלך אל יד השער, וכל העם יצאו למאות ולאלפים.
5 ויצו המלך את יואב ואת אבישי ואת איתי לאמור: לאט לי לנער, לאבשלום. וכל העם שמעו בצוות המלך את כל השרים על דבר אבשלום.
6 ויצא העם השדה לקראת ישראל; ותהי המלחמה ביער אפרים;
7 ויינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דויד; ותהי שם מגפה גדולה ביום ההוא — עשרים אלף.
8 ותהי שם המלחמה נפוצת על פני כל הארץ; וירב היער לאכול בעם מן החרב ביום ההוא.
9 וייקר אבשלום לפני עבדי דויד; ואבשלום רוכב על הפרד, ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויחזק ראשו באלה, ויותל בין השמים ובין הארץ; והפרד אשר תחתיו עבר.
10 וירא איש אחד, ויגיד ליואב, ויאמר: הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה.
11 ויאמר יואב לאיש המגיד לו: והנה ראית, ומדוע לא הכיתו שם ארצה? ועלי לתת לך עשרה כסף וחגור אחד.
12 ויאמר האיש אל יואב: ולוא אנוכי שוקל על כפי אלף כסף, לא אשלח ידי אל בן המלך; כי באוזנינו ציווה המלך אותך ואת אבישי ואת איתי לאמור: שמרו מי בנער, באבשלום.
13 או עשיתי בנפשי שקר; וכל דבר לא ייכחד מן המלך, ואתה תתייצב מנגד.
14 ויאמר יואב: לא כן אוחילה לפניך. ויקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום, עודנו חי בלב האלה.
15 ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב, ויכו את אבשלום וימיתהו.
16 ויתקע יואב בשופר, וישוב העם מרדוף אחרי ישראל; כי חשך יואב את העם.
17 ויקחו את אבשלום וישליכו אותו ביער אל הפחת הגדול, ויציבו עליו גל אבנים גדול מאוד; וכל ישראל נסו, איש לאוהלו.
18 ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך; כי אמר: אין לי בן בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו, וייקרא לה יד אבשלום עד היום הזה.
19 ואחימעץ בן צדוק אמר: ארוצה נא, ואבשרה את המלך, כי שפטו ישוע מיד אויביו.
20 ויאמר לו יואב: לא איש בשורה אתה היום הזה, ובישרת ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי בן המלך מת.
21 ויאמר יואב לכושי: לך, הגיד למלך את אשר ראית. וישתחו כושי ליואב, וירוץ.
22 ויוסף עוד אחימעץ בן צדוק ויאמר אל יואב: ויהי מה, ארוץ נא גם אני אחרי הכושי. ויאמר יואב: למה זה תרוץ אתה, בני, ולך אין בשורה מוצאת?
23 ויהי מה — ארוץ. ויאמר לו: רוץ. וירוץ אחימעץ דרך הכיכר, ויעבור את הכושי.
24 ודויד יושב בין שני השערים; וילך הצופה אל גג השער, אל החומה, ויישא עיניו וירא, והנה איש רץ לבדו.
25 ויצעק הצופה ויגיד למלך. ויאמר המלך: אם לבדו הוא, בשורה בפיו. וילך הלוך וקרב.
26 וירא הצופה איש אחר רץ; ויקרא הצופה אל השוער ויאמר: הנה איש אחר רץ לבדו. ויאמר המלך: גם זה מבשר.
27 ויאמר הצופה: אני רואה את מרוצת הראשון כמרוצת אחימעץ בן צדוק. ויאמר המלך: איש טוב הוא, ואל בשורה טובה יבוא.
28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל המלך: שלום. וישתחו למלך על אפיו ארצה, ויאמר: ברוך ישוע, ישוע שלך, אשר סגר את האנשים אשר נשאו ידם באדוני המלך.
29 ויאמר המלך: השלום לנער, לאבשלום? ויאמר אחימעץ: ראיתי ההמון הגדול, בשלוח יואב את עבד המלך ואותי עבדך, ולא ידעתי מה.
30 ויאמר המלך: סוב, התייצב כה. ויסוב ויעמוד.
31 והנה הכושי בא; ויאמר הכושי: יתבשר אדוני המלך, כי שפטך ישוע היום מיד כל הקמים עליך.
32 ויאמר המלך אל הכושי: השלום לנער, לאבשלום? ויאמר הכושי: יהיו כנער ההוא אויבי אדוני המלך, וכל אשר קמו עליך לרעה.
33 וירגז המלך ויעל על עליית השער, ויבך; וכה אמר בלכתו: בני אבשלום, בני, בני אבשלום! מי ייתן, ישוע, מותי אני תחתיך; אבשלום, בני, בני!
פרק 19
1 ויוגד ליואב: הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום.
2 ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל העם; כי שמע העם ביום ההוא לאמור: נעצב המלך על בנו.
3 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר, כאשר יתגנב עם נכלמים בנוסם במלחמה.
4 והמלך לאט את פניו; ויזעק המלך קול גדול: בני אבשלום, אבשלום, בני, בני!
5 ויבוא יואב אל המלך הביתה, ויאמר: הובשת היום את פני כל עבדיך, הממלטים היום את נפשך ואת נפש בניך ובנותיך, ואת נפש נשיך ואת נפש פילגשיך;
6 לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך; כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים; כי ידעתי היום, כי לוא אבשלום חי וכולנו היום מתים, כי אז ישר בעיניך.
7 ועתה קום, צא ודבר על לב עבדיך; כי בישוע נשבעתי: אם אינך יוצא, לא ילין איש איתך הלילה; ורעה לך זאת מכל הרעה אשר באתך מנעוריך עד עתה.
8 ויקם המלך ויישב בשער. ולכל העם הגידו לאמור: הנה המלך יושב בשער. ויבוא כל העם לפני המלך; וישראל נס, איש לאוהליו.
9 ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל לאמור: המלך הצילנו מכף אויבינו, והוא מלטנו מכף פלשתים; ועתה ברח מן הארץ מפני אבשלום.
10 ואבשלום, אשר משחנו עלינו, מת במלחמה. ועתה, למה אתם מחרישים להשיב את המלך?
11 והמלך דויד שלח אל צדוק ואל אביתר הכוהנים לאמור: דברו אל זקני יהודה לאמור: למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו? ודבר כל ישראל בא אל המלך, אל ביתו.
12 אחי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך?
13 ולעמשא תאמרו: הלא עצמי ובשרי אתה? כה יעשה לי יהוה, וכה יוסיף, אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב.
14 ויט את לבב כל אנשי יהודה, כאיש אחד; וישלחו אל המלך: שובה אתה וכל עבדיך.
15 וישוב המלך ויבוא עד הירדן. ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את המלך את הירדן.
16 וימהר שמעי בן גרא, בן הימיני, אשר מבחורים, וירד עם אנשי יהודה לקראת המלך דויד.
17 ואלף איש מבנימין עמו, וציבא נער בית שאול, וחמישה עשר בניו ועשרים עבדיו איתו; וצלחו את הירדן לפני המלך.
18 ועברה העברה להעביר את בית המלך, ולעשות כטוב בעיניו. ושמעי בן גרא נפל לפני המלך, בעוברו את הירדן;
19 ויאמר אל המלך: אל יחשב לי אדוני עוון, ואל תזכור את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדוני המלך מירושלים, לשום המלך אל לבו;
20 כי ידע עבדך כי אני חטאתי; והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף, לרדת לקראת אדוני המלך.
21 ויען אבישי בן צרויה ויאמר: התחת זאת לא יומת שמעי, כי קילל את משיח יהוה?
22 ויאמר דויד: מה לי ולכם, בני צרויה, כי תהיו לי היום לשטן? היום יומת איש בישראל? כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל.
23 ויאמר המלך אל שמעי: לא תמות. ויישבע לו המלך.
24 ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך; ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ולא כיבס בגדיו, מיום לכת המלך עד יום בואו בשלום.
25 ויהי, כי בא ירושלים לקראת המלך, ויאמר לו המלך: למה לא הלכת עמי, מפיבושת?
26 ויאמר: אדוני המלך, עבדי רימני; כי אמר עבדך: אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך אל המלך, כי פסח עבדך.
27 וירגל בעבדך אל אדוני המלך; ואדוני המלך כמלאך יהוה; ועשה את הטוב בעיניך.
28 כי לא היו כל בית אבי כי אם אנשי מוות לאדוני המלך, ותשת את עבדך באוכלי שולחנך. ומה יש לי עוד צדקה, ולזעוק עוד אל המלך?
29 ויאמר לו המלך: למה תדבר עוד דבריך? אמרתי: אתה וציבא תחלקו את השדה.
30 ויאמר מפיבושת אל המלך: גם את הכל ייקח, אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו.
31 וברזילי הגלעדי ירד מרוגלים, ויעבור את המלך את הירדן, לשלחו מעל הירדן.
32 וברזילי זקן מאוד, בן שמונים שנה; והוא כילכל את המלך בשיבתו במחנים, כי איש גדול הוא מאוד.
33 ויאמר המלך אל ברזילי: אתה, עבור איתי, וכילכלתי אותך עמי בירושלים.
34 ויאמר ברזילי אל המלך: כמה ימי שני חיי, כי אעלה את המלך ירושלים?
35 בן שמונים שנה אנוכי היום; האדע בין טוב לרע? אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה? אם אשמע עוד בקול שרים ושרות? ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדוני המלך?
36 כמעט יעבור עבדך את הירדן את המלך; ולמה יגמולי המלך את הגמולה הזאת?
37 ישוב נא עבדך ואמות בעירי, עם קבר אבי ואמי. והנה עבדך כימהם; יעבור עם אדוני המלך, ועשה לו את אשר טוב בעיניך.
38 ויאמר המלך: איתי יעבור כימהם, ואני אעשה לו את אשר טוב בעיניך; וכל אשר תבחר עלי, אעשה לך.
39 ויעבור כל העם את הירדן; והמלך עבר; ויישק המלך לברזילי ויברכהו, וישוב למקומו.
40 ויעבור המלך הגלגלה, וכימהם עבר איתו; וכל עם יהודה העבירו את המלך, וגם חצי עם ישראל.
41 והנה, כל אנשי ישראל באים אל המלך, ויאמרו אל המלך: מדוע גנבוך אחינו אנשי יהודה, ויעבירו את המלך ואת ביתו את הירדן, וכל אנשי דויד איתו?
42 ויענו כל אנשי יהודה את אנשי ישראל: כי קרוב המלך אלי; ולמה חרה לך על הדבר הזה? האכול אכלנו מאת המלך? אם נשא נשא לנו מנחה?
43 ויענו אנשי ישראל את אנשי יהודה ויאמרו: עשר ידות לי במלך, וגם בדויד יש לי יותר ממך; ומדוע הקילותני, ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי? ויקש דבר אנשי יהודה מדבר אנשי ישראל.
פרק 20
1 וייקר שם איש בליעל ושמו שבע בן בכרי, בן ימיני; ויתקע בשופר ויאמר: אין לנו חלק בדויד, ולא נחלה לנו בבן ישי; איש לאוהליו, ישראל.
2 ויעל כל איש ישראל מעל דויד, אחרי שבע בן בכרי; ואנשי יהודה דבקו במלכם, מן הירדן ועד ירושלים.
3 ויבוא דויד אל ביתו ירושלים; ויקח המלך את עשר הנשים פילגשים אשר הניח לשמור הבית, ויתנם משמרת, ויכלכלם, ואליהם לא בא. ותהיינה צרורות עד יום מותן, אלמנות חיות.
4 ויאמר המלך אל עמשא: הזעק לי את אנשי יהודה לשלושת ימים, ואתה פה עמוד.
5 וילך עמשא להזעיק את יהודה; וייאחר מן המועד אשר יעדו.
6 ויאמר דויד אל אבישי: עתה יירע לנו שבע בן בכרי מאבשלום; קח אתה את עבדי אדונך, ורדוף אחריו, פן מצא לו ערים בצורות ונסתר מעינינו.
7 ויצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי, וכל הגיבורים; ויצאו מירושלים לרדוף אחרי שבע בן בכרי.
8 הם עם האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא בא לפניהם. ויואב חגור מדו לבושו, ועליו חגור חרב מצומדת על מותניו בנרתיקה; והוא יצא, ותיפול.
9 ויאמר יואב אל עמשא: השלום אתה, אחי? ויאחז יואב ביד הימין בזקן עמשא, לנשוק לו.
10 ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב; ויכהו בה אל החומש, וישפוך מעיו ארצה, ולא שנה לו; וימת. ויואב ואבישי אחיו רדפו אחרי שבע בן בכרי.
11 ואיש מעבדי יואב עמד עליו, ויאמר: מי אשר חפץ ביואב, ומי אשר לדויד — אחרי יואב.
12 ועמשא מתגולל בדם בתוך המסילה. וירא האיש כי עמד כל העם, ויסב את עמשא מן המסילה השדה, וישלך עליו בגד, כאשר ראה כי כל הבא עליו עמד.
13 כאשר הוגה מן המסילה, עבר כל איש אחרי יואב, לרדוף אחרי שבע בן בכרי.
14 ויעבור בכל שבטי ישראל, אבלה ובית מעכה, וכל הברים; וייקהלו ויבואו גם אחריו.
15 ויבואו ויצרו עליו באבל בית מעכה, וישפכו סוללה אל העיר, ותעמוד בחיל; וכל העם אשר את יואב משחיתים את החומה להפילה.
16 ותקרא אישה חכמה מן העיר: שמעו, שמעו; אמרו נא אל יואב: קרב עד הנה, ואדברה אליך.
17 ויקרב אליה, ותאמר האישה: האתה יואב? ויאמר: אני. ותאמר לו: שמע דברי אמתך. ויאמר: שומע אנוכי.
18 ותאמר לאמור: דבר ידברו בראשונה לאמור: שאול ישאלו באבל; וכן תמו הדבר.
19 אנוכי משלומי אמוני ישראל; אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל; למה תבלע נחלת ישוע?
20 ויען יואב ויאמר: חלילה, חלילה לי, אם אבלע ואם אשחית.
21 לא כן הדבר; כי איש מהר אפרים, שבע בן בכרי שמו, נשא ידו במלך, בדויד; תנו אותו לבדו, ואלך מעל העיר. ותאמר האישה אל יואב: הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה.
22 ותבוא האישה אל כל העם בחכמתה; ויכרתו את ראש שבע בן בכרי, וישליכו אל יואב. ויתקע בשופר, ויפוצו מעל העיר, איש לאוהליו. ויואב שב ירושלים אל המלך.
23 ויואב אל כל הצבא של ישראל; ובניה בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי;
24 ואדורם על המס; ויהושפט בן אחילוד המזכיר;
25 ושוא סופר; וצדוק ואביתר כוהנים;
26 וגם עירא היאירי היה שר ראש לדויד.
פרק 21
1 ויהי רעב בימי דויד שלוש שנים, שנה אחרי שנה; ויבקש דויד את פני ישוע. ויאמר ישוע: אל שאול ואל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים.
2 ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם; והגבעונים לא מבני ישראל הם, כי אם מיתר האמורי; ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה.
3 ויאמר דויד אל הגבעונים: מה אעשה לכם, ובמה אכפר, וברכו את נחלת ישוע?
4 ויאמרו לו הגבעונים: אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו; ולא לנו להמית איש בישראל. ויאמר: מה אתם אומרים, אעשה לכם.
5 ויאמרו אל המלך: האיש אשר כילנו, ואשר דימה לנו — נשמדנו, מעמוד בכל גבול ישראל —
6 יותן לנו שבעה אנשים מבניו, והוקענום ליהוה בגבעת שאול, אשר בחר יהוה. ויאמר המלך: אני אתן.
7 ויחמול המלך על מפיבושת, בן יהונתן בן שאול, על שבועת יהוה אשר בינותם — בין דויד ובין יהונתן בן שאול.
8 ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה, אשר ילדה לשאול — את ארמוני ואת מפיבושת; ואת חמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי;
9 ויתנם ביד הגבעונים, ויוקיעום בהר לפני יהוה; ויפלו שבעתם יחד, והם הומתו בימי קציר, בראשונים, בתחילת קציר שעורים.
10 ותיקח רצפה בת איה את השק, ותטהו לה אל הצור, מתחילת קציר עד ניתך מים עליהם מן השמים; ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם, ואת חית השדה לילה.
11 ויוגד לדויד את אשר עשתה רצפה בת איה, פילגש שאול.
12 וילך דויד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד, אשר גנבו אותם מרחוב בית שן, אשר תלו שם פלשתים, ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע;
13 ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו; וייאספו את עצמות המוקעים.
14 ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע, בקבר קיש אביו; ויעשו כל אשר ציווה המלך. וייעתר ישוע לארץ אחרי כן.
15 ותהי עוד מלחמה לפלשתים עם ישראל; וירד דויד ועבדיו עמו, ויילחמו את פלשתים; ויעף דויד.
16 וישבי בנוב, אשר מילידי הרפה — ומשקל חניתו שלוש מאות שקל נחושת, והוא חגור בחדשה — ויאמר להכות את דויד.
17 ויעזור לו אבישי בן צרויה, ויך את הפלשתי וימיתהו. אז נשבעו אנשי דויד לו לאמור: לא תצא עוד עמנו למלחמה, ולא תכבה את נר ישראל.
18 ויהי אחרי כן, ותהי עוד מלחמה עם פלשתים בגוב; אז היכה סבכי החושתי את סף, אשר מילידי הרפה.
19 ותהי עוד מלחמה בגוב עם פלשתים; ויך אלחנן בן יערי אורגים, בית הלחמי, את אחי גלית הגיתי, ועץ חניתו כמנור אורגים.
20 ותהי עוד מלחמה בגת, ויהי איש מדון — ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש, עשרים וארבע במספר; וגם הוא יולד לרפה.
21 ויחרף את ישראל; ויכהו יהונתן בן שמעה, אחי דויד.
22 את ארבעת אלה יולדו לרפה בגת; ויפלו ביד דויד וביד עבדיו.
פרק 22
1 וידבר דויד לישוע את דברי השירה הזאת, ביום הציל אותו ישוע מכף כל אויביו ומכף שאול;
2 ויאמר: ישוע סלעי ומצודתי ומפלטי;
3 ישוע של סלעי, אחסה בו; מגני וקרן תשועתי, משגבי ומנוסי, מושיעי; מחמס תושיעני.
4 מהולל אקרא ישוע; ומאויבי איוושע.
5 כי אפפוני משברי מוות; נחלי בליעל יבעתוני;
6 חבלי שאול סבוני; קידמוני מוקשי מוות;
7 בצר לי אקרא ישוע, ואל ישוע שלי אקרא; וישמע מהיכלו קולי, ושוועתי באוזניו.
8 ותגעש ותירעש הארץ; מוסדות השמים ירגזו, ויתגעשו, כי חרה לו.
9 עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל; גחלים בערו ממנו.
10 ויט שמים וירד; וערפל תחת רגליו.
11 וירכב על כרוב ויעוף; ויירא על כנפי רוח.
12 וישת חושך סביבותיו סוכות; חשרת מים, עבי שחקים.
13 מנוגה נגדו בערו גחלי אש.
14 ירעם מן שמים יהוה; ועליון ייתן קולו.
15 וישלח חיצים ויפיצם; ברק, ויהמהם.
16 וייראו אפיקי ים, ייגלו מוסדות תבל, בגערת ישוע, מנשמת רוח אפו.
17 ישלח ממרום, יקחני; ימשני ממים רבים;
18 יצילני מאויבי עז, ומשונאי, כי אמצו ממני.
19 יקדמוני ביום אידי; ויהי ישוע למשען לי.
20 ויוציאני למרחב; יחלצני, כי חפץ בי.
21 יגמלני יהוה כצדקתי; כבור ידי ישיב לי.
22 כי שמרתי דרכי יהוה, ולא רשעתי מיהוה שלי.
23 כי כל משפטיו לנגדי; וחוקותיו לא אסור ממנה.
24 ואהיה תמים לו, ואשמרה מעווני.
25 וישב יהוה לי כצדקתי; כבורי לנגד עיניו.
26 עם חסיד תתחסד; עם גבר תמים תיתמם.
27 עם נבר תיתברר; ועם עיקש תיתפתל.
28 ואת עם עני תושיע; ועיניך על רמים — תשפיל.
29 כי אתה נרי, ישוע; וישוע יגיה חושכי.
30 כי בך ארוץ גדוד; בישוע שלי אדלג שור.
31 יהוה — תמים דרכו; אמרת יהוה צרופה; מגן הוא לכל החוסים בו.
32 כי מי יהוה, מבלעדי ישוע? ומי צור, זולתי ישוע שלנו?
33 ישוע, מעוזי וחילי; ויתר תמים דרכי.
34 משווה רגלי כאיילות; ועל במותי יעמידני.
35 מלמד ידי למלחמה; ונחתה קשת נחושה זרועותי.
36 ותיתן לי מגן תשועתך; וענותך תרבני.
37 תרחיב צעדי תחתני; ולא מעדו קרסולי.
38 ארדפה אויבי ואשמידם; ולא אשוב עד כלותם.
39 ואכלם ואמחצם ולא יקומו; ויפלו תחת רגלי.
40 ותאזרני חיל למלחמה; תכריע קמי תחתני.
41 ואויבי נתתה לי עורף; משנאי, ואצמיתם.
42 ישעו ואין מושיע; אל יהוה, ולא ענם.
43 ואשחקם כעפר ארץ; כטיט חוצות אדיקם, ארקעם.
44 ותפלטני מריבי עמי; תשמרני לראש גויים; עם לא ידעתי יעבדוני.
45 בני נכר יכחשו לי; לשמוע אוזן ישמעו לי.
46 בני נכר ייבלו, ויחרגו ממשגרותיהם.
47 חי ישוע, וברוך צורי; וירום ישוע, צור תשועתי.
48 ישוע, הנותן נקמות לי, ומוריד עמים תחתני;
49 ומוציאי מאויבי, ומקמי תרוממני; מאיש חמסים תצילני.
50 על כן אודך בגויים, ישוע; ולשמך אזמרה.
51 מגדול תשועות למלכו, ועושה חסד למשיחו — לדויד ולזרעו עד עולם.
פרק 23
1 ואלה דברי דויד האחרונים: נאום דויד בן ישי, ונאום הגבר אשר הוקם על — משיח ישוע של יעקב, ונעים זמירות ישראל — אמר,
2 רוח ישוע דיבר בי, ומילתו על לשוני.
3 אמר יהוה של ישראל, אלי דיבר צור ישראל: מושל באדם צדיק, מושל ביראת יהוה.
4 וכאור בוקר, יזרח שמש — בוקר לא עבות; מנוגה, ממר, דשא מארץ.
5 כי לא כן ביתי עם יהוה; כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמורה; כי כל תשועתי וכל חפץ, כי לא יצמיח.
6 ובליעל — כקוץ מונד כולם; כי לא ביד ייקחו.
7 ואיש אשר ייגע בהם יימלא ברזל ועץ חנית; ובאש שרוף יישרפו בשבת.
8 אלה שמות הגיבורים אשר לדויד: יושב בשבת תחכמוני, ראש השלישים; הוא עדינו העצני — על שמונה מאות חלל, בפעם אחת.
9 ואחריו אלעזר בן דודו בן אחוחי, בשלושה הגיבורים עם דויד, בחרפם בפלשתים הנאספים שם למלחמה, ואנשי ישראל עלו;
10 הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב; ויעש ישוע תשועה גדולה ביום ההוא; והעם שבו אחריו, אך לפשט.
11 ואחריו שמה בן אגא ההררי. וייאספו פלשתים לחיה, ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים; והעם נס מפני פלשתים.
12 ויתייצב בתוך החלקה ויצילה, ויך את פלשתים; ויעש ישוע תשועה גדולה.
13 וירדו שלושה מן השלושים ראש ויבואו בקציר אל דויד, אל מערת עדולם; וחית פלשתים חונה בעמק רפאים.
14 ודויד אז במצודה; ומצב פלשתים אז בבית לחם.
15 ויתאוו דויד ויאמר: מי ישקני מים מבור בית לחם, אשר בשער!
16 ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים, וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער, וישאו ויביאו אל דויד; ולא אבה לשתותם, ויסך אותם לישוע.
17 ויאמר: חלילה לי, ישוע, מעשות זאת; הדם האנשים ההולכים בנפשותם? ולא אבה לשתותם. אלה עשו שלושת הגיבורים.
18 ואבישי, אחי יואב בן צרויה, הוא ראש השלושה; והוא עורר את חניתו על שלוש מאות חלל, ולו שם בשלושה.
19 מן השלושה הלא הוא נכבד? ויהי להם לשר; ועד השלושה לא בא.
20 ובניהו בן יהוידע, בן איש חיל רב פעלים, מקבצאל; הוא היכה את שני אריאל מואב; הוא ירד והיכה את האריה בתוך הבור ביום השלג;
21 והוא היכה את האיש המצרי, איש מראה; וביד המצרי חנית, וירד אליו בשבט, ויגזול את החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.
22 אלה עשה בניהו בן יהוידע, ולו שם בשלושה הגיבורים.
23 מן השלושים נכבד הוא, ואל השלושה לא בא; וישימהו דויד אל משמעתו.
24 עשהאל אחי יואב, בשלושים; אלחנן בן דודו, בית לחם;
25 שמה החרודי, אליקא החרודי;
26 חלץ הפלטי, עירא בן עיקש התקועי;
27 אביעזר הענתותי, מבוני החושתי;
28 צלמון האחוחי, מהרי הנטופתי;
29 חלב בן בענה הנטופתי, איתי בן ריבי מגבעת בני בנימין;
30 בניהו הפרעתוני, חידי מנחלי געש,
31 אבי עלבון הערבתי, עזמות הברחומי,
32 אליחבא השעלבוני, בני ישן, יהונתן,
33 שמה ההררי, אחיאם בן שרר ההררי,
34 אליפלט בן אחסבי, בן המעכתי, אליעם בן אחיתופל הגילוני,
35 חצרי הכרמלי, פערי הארבי,
36 יגאל בן נתן מצובה, בני הגדי,
37 צלק העמוני, נחרי הבארותי, נושאי כלי יואב בן צרויה,
38 עירא היתרי, גרב היתרי,
39 אוריה החיתי; הכל שלושים ושבעה.
פרק 24
1 ויוסף אף יהוה לחרות בישראל, ויסת את דויד בהם לאמור: לך, מנה את ישראל ואת יהודה.
2 ויאמר המלך אל יואב שר הצבא אשר איתו: שוט נא בכל שבטי ישראל, מדן ועד באר שבע, ופקדו את העם, וידעתי את מספר העם.
3 ויאמר יואב אל המלך: ויוסף ישוע, ישוע שלך, על העם — כהם וכהם — מאה פעמים, ועיני אדוני המלך רואות; ואדוני המלך, למה חפץ בדבר הזה?
4 ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי הצבא. ויצא יואב ושרי הצבא מלפני המלך, לפקוד את העם — את ישראל.
5 ויעברו את הירדן, ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך נחל הגד, ואל יעזר;
6 ויבואו הגלעד ואל ארץ תחתים חודשי; ויבואו דנה יען, וסביב אל צידון;
7 ויבואו למבצר צור ולכל ערי החיווי והכנעני; ויצאו אל נגב יהודה, באר שבע.
8 וישוטו בכל הארץ, ויבואו מקצה תשעה חודשים ועשרים יום — ירושלים.
9 וייתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך; ויהי ישראל שמונה מאות אלף איש חיל, שולף חרב; ואיש יהודה חמש מאות אלף איש.
10 ויך לב דויד אותו, אחרי כן ספר את העם. ויאמר דויד אל יהוה: חטאתי מאוד אשר עשיתי; ועתה, יהוה, העבר נא את עוון עבדך, כי נסכלתי מאוד.
11 ויקם דויד בבוקר; ודבר יהוה היה אל גד הנביא, חוזה דויד, לאמור,
12 לך ודיברת אל דויד: כה אמר יהוה, שלוש אני נושא עליך; בחר לך אחת מהם, ואעשה לך.
13 ויבוא גד אל דויד ויגיד לו, ויאמר לו: התבוא לך שבע שנים רעב בארצך? אם שלושה חודשים נוסך לפני צריך ורדפך? אם היות שלושת ימים דבר בארצך? ועתה דע וראה, מה אשיב שולחי דבר.
14 ויאמר דויד אל גד: צר לי מאוד; ניפלה נא ביד ישוע, כי רבים רחמיו; וביד אדם אל אפולה.
15 וייתן יהוה דבר בישראל, מהבוקר ועד עת מועד; וימות מן העם, מדן ועד באר שבע, שבעים אלף איש.
16 וישלח המלאך ידו ירושלים לשחתה, ויינחם יהוה אל הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם: רב, עתה הרף ידך. ומלאך יהוה היה עם גורן ארוונה היבוסי.
17 ויאמר דויד אל יהוה, בראותו את המלאך המכה בעם, ויאמר: הנה אנוכי חטאתי, ואנוכי העוויתי; ואלה הצאן, מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי.
18 ויבוא גד אל דויד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה, הקם ליהוה מזבח בגורן ארוונה היבוסי.
19 ויעל דויד כדבר גד, כאשר ציווה יהוה.
20 וישקף ארוונה וירא את המלך ואת עבדיו עוברים עליו; ויצא ארוונה וישתחו למלך, אפיו ארצה.
21 ויאמר ארוונה: מדוע בא אדוני המלך אל עבדו? ויאמר דויד: לקנות מעמך את הגורן, לבנות מזבח ליהוה, ותיעצר המגפה מעל העם.
22 ויאמר ארוונה אל דויד: ייקח ויעל אדוני המלך את הטוב בעיניו; ראה, הבקר לעולה, והמוריגים וכלי הבקר לעצים.
23 את הכל נתן ארוונה, כמלך, למלך. ויאמר ארוונה אל המלך: ישוע, ישוע שלך, ירצך.
24 ויאמר המלך אל ארוונה: לא, כי קנה אקנה מאותך במחיר; ולא אעלה לישוע, ישוע שלי, עולות חינם. ויקן דויד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים.
25 ויבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים. וייעתר ישוע לארץ, ותיעצר המגפה מעל ישראל.