מלכים א
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/1-kings/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו בבגדים, ולא יחם לו.
2 ויאמרו לו עבדיו: יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת, ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.
3 ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל; וימצאו את אבישג השונמית, ויביאו אותה למלך.
4 והנערה יפה עד מאוד; ותהי למלך סוכנת, ותשרתהו; והמלך לא ידעה.
5 ואדוניה בן חגית מתנשא לאמור: אני אמלוך; ויעש לו רכב ופרשים, וחמישים איש רצים לפניו.
6 ולא עצבו אביו מימיו לאמור: מדוע ככה עשית? וגם הוא טוב תואר מאוד; ואותו ילדה אחרי אבשלום.
7 ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדוניה.
8 וצדוק הכוהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי, והגיבורים אשר לדויד — לא היו עם אדוניה.
9 ויזבח אדוניה צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת אשר אצל עין רוגל; ויקרא את כל אחיו, בני המלך, ואת כל אנשי יהודה, עבדי המלך;
10 ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגיבורים, ואת שלמה אחיו, לא קרא.
11 ויאמר נתן אל בת שבע, אם שלמה, לאמור: הלא שמעת כי מלך אדוניה בן חגית, ודויד, אדוננו, לא ידע?
12 ועתה לכי, איעצך נא עצה, ומלטי את נפשך ואת נפש שלמה בנך.
13 לכי ובואי אל המלך דויד, ואמרת אליו: הלא אתה, אדוני המלך, נשבעת לאמתך לאמור: כי שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא ישב על כסאי; ומדוע מלך אדוניה?
14 הנה, עודך מדברת שם עם המלך, וגם אני אבוא אחרייך, ומילאתי את דברייך.
15 ותבוא בת שבע אל המלך החדרה; והמלך זקן מאוד, ואבישג השונמית משרתת את המלך.
16 ותיקוד בת שבע ותשתחו למלך. ויאמר המלך: מה לך?
17 ותאמר לו: אדוני, אתה נשבעת ביֵשׁוּעַ, ישוע שלך, לאמתך לאמור: כי שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא ישב על כסאי.
18 ועתה הנה אדוניה מלך; ועתה, אדוני המלך, אתה לא ידעת.
19 ויזבח שור ומריא וצאן לרוב; ויקרא לכל בני המלך ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך לא קרא.
20 ואתה, אדוני המלך — עיני כל ישראל עליך, להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו.
21 והיה, כשכוב אדוני המלך עם אבותיו, והייתי אני ושלמה בני חטאים.
22 והנה, עודנה מדברת עם המלך, ונתן הנביא בא.
23 ויגידו למלך לאמור: הנה נתן הנביא. ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על אפיו ארצה.
24 ויאמר נתן: אדוני המלך, אתה אמרת: אדוניה ימלוך אחריי, והוא ישב על כסאי?
25 כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצאן לרוב, ויקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן; והנם אוכלים ושותים לפניו, ויאמרו: ישוע יושיע את המלך אדוניה.
26 ולי — אני עבדך — ולצדוק הכוהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך, לא קרא.
27 אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה, ולא הודעת את עבדך מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו?
28 ויען המלך דויד ויאמר: קיראו לי לבת שבע. ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך.
29 וישבע המלך ויאמר: חי ישוע, אשר פדה את נפשי מכל צרה;
30 כי כאשר נשבעתי לך בישוע של ישראל לאמור: כי שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא ישב על כסאי תחריי — כי כן אעשה היום הזה.
31 ותיקוד בת שבע אפיים ארצה ותשתחו למלך, ותאמר: יחי אדוני, המלך דויד, לעולם.
32 ויאמר המלך דויד: קיראו לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע. ויבואו לפני המלך.
33 ויאמר המלך להם: קחו עמכם את עבדי אדונכם, והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון;
34 ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך על ישראל; ותקעתם בשופר, ואמרתם: ישוע יושיע את המלך שלמה.
35 ועליתם אחריו, ובא וישב על כסאי; והוא ימלוך תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה.
36 ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר: אמן; כן יאמר ישוע של אדוני המלך.
37 כאשר היה ישוע עם אדוני המלך, כן יהיה עם שלמה; ויגדל את כסאו מכסא אדוני, המלך דויד.
38 וירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דויד, ויוליכו אותו אל גיחון.
39 ויקח צדוק הכוהן את קרן השמן מן האוהל, וימשח את שלמה. ויתקעו בשופר; ויאמרו כל העם: ישוע יושיע את המלך שלמה.
40 ויעלו כל העם אחריו, והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ בקולם.
41 וישמע אדוניה וכל הקרואים אשר איתו, והם כילו לאכול. וישמע יואב את קול השופר, ויאמר: מדוע קול הקריה הומה?
42 עודנו מדבר, והנה יונתן בן אביתר הכוהן בא; ויאמר אדוניה: בוא, כי איש חיל אתה, וטוב תבשר.
43 ויען יונתן ויאמר לאדוניה: אבל, אדוננו, המלך דויד, המליך את שלמה.
44 וישלח איתו המלך את צדוק הכוהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע, ואת הכרתי ואת הפלתי; וירכיבו אותו על פרדת המלך;
45 וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון; ויעלו משם שמחים, ותהום הקריה. זה הקול אשר שמעתם.
46 וגם ישב שלמה על כסא הממלכה.
47 וגם באו עבדי המלך לברך את אדוננו, המלך דויד, לאמור: ייטב ישוע את שם שלמה משמך, ויגדל את כסאו מכסאך. וישתחו המלך על המשכב.
48 וגם כה אמר המלך: ברוך ישוע של ישראל, אשר נתן היום יושב על כסאי, ועיני רואות.
49 ויחרדו ויקומו כל הקרואים אשר לאדוניה; וילכו איש לדרכו.
50 ואדוניה ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח.
51 ויוגד לשלמה לאמור: הנה אדוניה ירא את המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח לאמור: יישבע לי כיום המלך שלמה, אם ימית את עבדו בחרב.
52 ויאמר שלמה: אם יהיה לבן חיל, לא ייפול משערתו ארצה; ואם רעה תימצא בו — ומת.
53 וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח; ויבוא וישתחו למלך שלמה; ויאמר לו שלמה: לך לביתך.
פרק 2
1 ויקרבו ימי דויד למות; ויצו את שלמה בנו לאמור:
2 אנוכי הולך בדרך כל הארץ; וחזקת והיית לאיש;
3 ושמרת את משמרת ישוע, ישוע שלך, ללכת בדרכיו, לשמור חוקיו, מצוותיו ומשפטיו ועדותיו, ככתוב בתורת משה — למען תשכיל את כל אשר תעשה, ואת כל אשר תפנה שם;
4 למען יקים יהוה את דברו אשר דיבר עלי לאמור: אם ישמרו בניך את דרכם, ללכת לפני באמת, בכל לבבם ובכל נפשם — לא ייכרת לך איש מעל כסא ישראל.
5 וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל — לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר — ויהרגם, וישם דמי מלחמה בשלום, וייתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעליו אשר ברגליו.
6 ועשית כחכמתך; ולא תורד את שיבתו בשלום שאול.
7 ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד, והיו באוכלי שולחנך; כי כן קרבו אלי, בברחי מפני אבשלום אחיך.
8 והנה לך שמעי בן גרא, ימיני מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת ביום לכתי מחניים; והוא ירד לקראתי הירדן, ואשבע לו בישוע לאמור: לא אמיתך בחרב.
9 ועתה אל תנקהו; כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו; והורדת את שיבתו בדם שאול.
10 וישכב דויד עם אבותיו, וייקבר בעיר דויד.
11 והימים אשר מלך דויד על ישראל: ארבעים שנה; בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים.
12 ושלמה ישב על כסא דויד אביו; ותיכון מלכותו מאוד.
13 ויבוא אדוניה בן חגית אל בת שבע, אם שלמה. ותאמר: השלום בואך? ויאמר: שלום.
14 ויאמר: דבר לי אליך. ותאמר: דבר.
15 ויאמר: את ידעת כי לי הייתה הממלכה, ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך; ותישוב הממלכה ותהי לאחי; כי מישוע הייתה לו.
16 ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאתך — אל תשיבי את פני. ותאמר אליו: דבר.
17 ויאמר: אמרי נא לשלמה המלך — כי לא ישיב את פנייך — וייתן לי את אבישג השונמית לאישה.
18 ותאמר בת שבע: טוב; אנוכי אדבר עליך אל המלך.
19 ותבוא בת שבע אל המלך שלמה, לדבר לו על אדוניה; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, וישב על כסאו, וישם כסא לאם המלך; ותשב לימינו.
20 ותאמר: שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאתך — אל תשב את פני. ויאמר לה המלך: שאלי, אימי, כי לא אשיב את פנייך.
21 ותאמר: יינתן את אבישג השונמית לאדוניה אחיך לאישה.
22 ויען המלך שלמה ויאמר לאימו: ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניה? ושאלי לו את הממלכה — כי הוא אחי הגדול — לו, ולאביתר הכוהן וליואב בן צרויה.
23 וישבע המלך שלמה בישוע לאמור: כה יעשה לי יהוה, וכה יוסיף, אם בנפשו דיבר אדוניה את הדבר הזה.
24 ועתה, חי ישוע, אשר הכינני ויושיבני על כסא דויד אבי, ואשר עשה לי בית, כאשר דיבר: כי היום יומת אדוניה.
25 וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע; ויפגע בו, וימת.
26 ולאביתר הכוהן אמר המלך: ענתות לך, על שדותיך; כי איש מוות אתה; ולא אמיתך ביום הזה, כי נשאת את ארון ישוע ישוע לפני דויד אבי, וכי התענית בכל אשר התענה אבי.
27 ויגרש שלמה את אביתר מהיות כוהן לישוע; למלא את דבר יהוה אשר דיבר על בית עלי בשילה.
28 והשמועה באה עד יואב — כי יואב נטה אחרי אדוניה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל אוהל ישוע, ויחזק בקרנות המזבח.
29 ויוגד למלך שלמה כי נס יואב אל אוהל ישוע, והנה אצל המזבח. וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמור: לך, פגע בו.
30 ויבוא בניהו אל אוהל ישוע ויאמר אליו: כה אמר המלך: צא. ויאמר: לא; כי פה אמות. וישב בניהו את המלך דבר לאמור: כה דיבר יואב, וכה ענני.
31 ויאמר לו המלך: עשה כאשר דיבר, ופגע בו, וקברתו; והסירות דם חינם אשר שפך יואב, מעלי ומעל בית אבי.
32 והשיב יהוה את דמו על ראשו — אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב, ואבי דויד לא ידע: את אבנר בן נר, שר צבא ישראל, ואת עמשא בן יתר, שר צבא יהודה.
33 ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם, מעם ישוע.
34 ויעל בניהו בן יהוידע, ויפגע בו וימיתהו; וייקבר בביתו במדבר.
35 וייתן המלך את בניהו בן יהוידע תחתיי על הצבא; ואת צדוק הכוהן נתן המלך תחתיי אביתר.
36 וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר לו: בנה לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא תצא משם אנה ואנה.
37 והיה, ביום צאתך ועברת את נחל קדרון — ידוע תדע כי מות תמות; דמך יהיה בראשך.
38 ויאמר שמעי למלך: טוב הדבר; כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך. וישב שמעי בירושלים ימים רבים.
39 ויהי מקץ שלוש שנים, ויברחו שני עבדי שמעי אל אכיש בן מעכה, מלך גת. ויגידו לשמעי לאמור: הנה עבדיך בגת.
40 ויקם שמעי ויחבוש את חמורו, וילך גתה אל אכיש, לבקש את עבדיו; וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת.
41 ויוגד לשלמה כי הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.
42 וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו: הלא השבעתיך בישוע והעדתי בך לאמור: ביום צאתך והלכת אנה ואנה — ידוע תדע כי מות תמות? ותאמר אלי: טוב הדבר אשר שמעתי.
43 ומדוע לא שמרת את שבועת ישוע, ואת המצווה אשר ציוויתי עליך?
44 ויאמר המלך אל שמעי: אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית לדויד אבי; והשיב יהוה את רעתך בראשך;
45 והמלך שלמה ברוך; וכסא דויד יהיה נכון לפני יהוה, עד עולם.
46 ויצו המלך את בניהו בן יהוידע; ויצא, ויפגע בו, וימת. והממלכה נכונה ביד שלמה.
פרק 3
1 ויתחתן שלמה את פרעה, מלך מצרים; ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דויד, עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ישוע, ואת חומת ירושלים סביב.
2 רק העם מזבחים בבמות; כי לא נבנה בית לשם ישוע, עד הימים ההם.
3 ויאהב שלמה את ישוע, ללכת בחוקות דויד אביו; רק בבמות הוא מזבח ומקטיר.
4 וילך המלך גבעונה לזבוח שם; כי היא הבמה הגדולה; אלף עולות העלה שלמה על המזבח ההוא.
5 בגבעון נראה ישוע אל שלמה בחלום הלילה; ויאמר ישוע: שאל, מה אתן לך?
6 ויאמר שלמה: אתה עשית עם עבדך, דויד אבי, חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה וביושר לבב עמך; ותשמור לו את החסד הגדול הזה, ותיתן לו בן יושב על כסאו כהיום הזה.
7 ועתה, הו ישוע, ישוע שלי — אתה המלכת את עבדך תחתיי דויד אבי; ואנוכי נער קטן, לא אדע צאת ובוא.
8 ועבדך בתוך עמך אשר בחרת — עם רב, אשר לא יימנה ולא ייספר מרוב.
9 ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע; כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?
10 וייטב הדבר בעיני ישוע, כי שאל שלמה את הדבר הזה.
11 ויאמר ישוע אליו: יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך ימים רבים, ולא שאלת לך עושר, ולא שאלת נפש אויביך; ושאלת לך הבן, לשמוע משפט;
12 הנה עשיתי כדבריך; הנה נתתי לך לב חכם ונבון, אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך.
13 וגם אשר לא שאלת נתתי לך, גם עושר גם כבוד; אשר לא היה כמוך במלכים כל ימיך.
14 ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך דויד אביך — והארכתי את ימיך.
15 וייקץ שלמה, והנה חלום. ויבוא ירושלים, ויעמוד לפני ארון ברית ישוע, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה לכל עבדיו.
16 אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך, ותעמודנה לפניו.
17 ותאמר האישה האחת: בי, אדוני — אני והאישה הזאת יושבת בבית אחד; ואלד עמה בבית.
18 ויהי ביום השלישי ללדתי, ותלד גם האישה הזאת; ואנחנו יחד — אין זר איתנו בבית, זולתי שתיים אנחנו בבית.
19 וימת בן האישה הזאת בלילה, אשר שכבה עליו.
20 ותקם בתוך הלילה, ותיקח את בני מאצלי — ואמתך ישנה — ותשכיבהו בחיקה, ואת בנה המת השכיבה בחיקי.
21 ואקום בבוקר להניק את בני, והנה מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא היה בני אשר ילדתי.
22 ותאמר האישה האחרת: לא, כי בני החי ובנך המת. וזאת אומרת: לא, כי בנך המת ובני החי. ותדברנה לפני המלך.
23 ויאמר המלך: זאת אומרת: זה בני החי, ובנך המת; וזאת אומרת: לא, כי בנך המת ובני החי.
24 ויאמר המלך: קחו לי חרב. ויביאו את החרב לפני המלך.
25 ויאמר המלך: גיזרו את הילד החי לשניים, ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת.
26 ותאמר האישה אשר בנה החי אל המלך — כי נכמרו רחמיה על בנה — ותאמר: בי, אדוני — תנו לה את הילוד החי, והמת אל תמיתוהו. וזאת אומרת: גם לי גם לך לא יהיה — גזורו.
27 ויען המלך ויאמר: תנו לה את הילוד החי, והמת לא תמיתוהו; היא אימו.
28 וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך, וייראו מפני המלך; כי ראו כי חכמת ישוע בקרבו, לעשות משפט.
פרק 4
1 ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל.
2 ואלה השרים אשר לו: עזריה בן צדוק, הכוהן;
3 אליחורף ואחיה, בני שישא — סופרים; יהושפט בן אחילוד, המזכיר.
4 ובניהו בן יהוידע על הצבא; וצדוק ואביתר — כוהנים;
5 ועזריה בן נתן על הניצבים; וזבוד בן נתן — כוהן, רעה המלך;
6 ואחישר על הבית; ואדונירם בן עבדא על המס.
7 ולשלמה שנים עשר ניצבים על כל ישראל, וכלכלו את המלך ואת ביתו; חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל.
8 ואלה שמותם: בן חור, בהר אפרים;
9 בן דקר, במקץ ובשעלבים ובית שמש, ואילון בית חנן;
10 בן חסד, בארובות; לו שוכה וכל ארץ חפר;
11 בן אבינדב, כל נפת דור; לו טפת בת שלמה לאישה;
12 בענא בן אחילוד; לו תענך ומגידו וכל בית שאן, אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אבל מחולה, עד מעבר ליוקנעם;
13 בן גבר, ברמות גלעד; לו חוות יאיר בן מנשה אשר בגלעד; לו חבל ארגוב אשר בבשן — שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת;
14 אחינדב בן עידו — מחניים;
15 אחימעץ בנפתלי; גם הוא לקח את בשמת בת שלמה לאישה;
16 בענא בן חושי, באשר ובבעלות;
17 יהושפט בן פרוח, ביששכר;
18 שמעי בן אלא, בבנימין;
19 גבר בן אורי, בארץ גלעד — ארץ סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן; והוא ניצב אחד אשר בארץ.
20 יהודה וישראל רבים, כחול אשר על הים לרוב; אוכלים ושותים ושמחים.
21 ושלמה היה מושל בכל הממלכות, מן הנהר ועד ארץ פלשתים ועד גבול מצרים; מגישים מנחה ועובדים את שלמה כל ימי חייו.
22 ויהי לחם שלמה ליום אחד: שלושים כור סולת, ושישים כור קמח;
23 עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי, ומאה צאן; לבד מאייל וצבי ויחמור, וברבורים אבוסים.
24 כי הוא רודה בכל עבר הנהר, מתפסח ועד עזה, בכל מלכי עבר הנהר; ושלום היה לו מכל עבריו, מסביב.
25 וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה.
26 ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבו, ושנים עשר אלף פרשים.
27 וכלכלו הניצבים האלה את המלך שלמה ואת כל הקרב אל שולחן המלך שלמה, איש בחודשו; לא יעדרו דבר.
28 והשעורים והתבן לסוסים ולרכש הביאו אל המקום אשר יהיו שם, איש כמשפטו.
29 וייתן ישוע לשלמה חכמה ותבונה הרבה מאוד, ורוחב לב, כחול אשר על שפת הים.
30 ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, ומכל חכמת מצרים.
31 כי חכם הוא מכל האדם — מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי שמו בכל הגויים סביב.
32 וידבר שלושת אלפים משל; ויהי שירו חמישה ואלף.
33 וידבר על העצים — מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר; וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים.
34 ויבואו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה, מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו.
פרק 5
1 וחירם מלך צור שלח את עבדיו אל שלמה; כי שמע כי אותו משחו למלך תחת אביו; כי אוהב היה חירם לדויד כל הימים.
2 וישלח שלמה אל חירם לאמור:
3 אתה ידעת, כי דויד אבי לא יוכל לבנות בית לשם ישוע, ישוע שלו, מפני המלחמות אשר סבבוהו, עד תת ישוע אותם תחת כפות רגליו.
4 ועתה הניח ישוע, ישוע שלי, לי מסביב; אין שטן ואין פגע רע.
5 והנני אומר לבנות בית לשם ישוע, ישוע שלי, כאשר דיבר יהוה אל דויד אבי לאמור: בנך אשר אתן על כסאך תחתיך — הוא יבנה את הבית לשמי.
6 ועתה צוה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון; ועבדי יהיו עם עבדיך; ושכר עבדיך אתן לך ככל אשר תאמר; כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות עצים כצידונים.
7 ויהי, כשמוע חירם את דברי שלמה, וישמח מאוד; ויאמר: ברוך ישוע היום, אשר נתן לדויד בן חכם על העם הרב הזה.
8 וישלח חירם אל שלמה לאמור: שמעתי את אשר שלחת אלי; אני אעשה את כל חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.
9 עבדי יורידו מן הלבנון ימה; ואני אשימם דוברות בים עד המקום אשר תשלח אלי, וניפצתים שם, ואתה תישא; ואתה תעשה את חפצי, לתת לחם ביתי.
10 ויהי חירם נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים, ככל חפצו.
11 ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכלת לביתו, ועשרים כור שמן כתית; כה ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה.
12 וישוע נתן לשלמה חכמה, כאשר דיבר לו; ויהי שלום בין חירם ובין שלמה; ויכרתו ברית שניהם.
13 ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל; ויהי המס שלושים אלף איש.
14 וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות: חודש יהיו בלבנון, ושני חודשים בביתו; ואדונירם על המס.
15 ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר;
16 לבד משרי הניצבים אשר לשלמה על המלאכה — שלושת אלפים ושלוש מאות — הרודים בעם, העושים במלאכה.
17 ויצו המלך, ויסיעו אבנים גדולות, אבנים יקרות, אבנים גזית, לייסד את הבית.
18 ויפסלו בוני שלמה ובוני חירם והגיבלים; ויכינו את העצים ואת האבנים, לבנות את הבית.
פרק 6
1 ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחודש זיו — הוא החודש השני — למלוך שלמה על ישראל, ויבן את הבית לישוע.
2 והבית אשר בנה המלך שלמה לישוע — שישים אמה אורכו, ועשרים רוחבו, ושלושים אמה קומתו.
3 והאולם על פני היכל הבית — עשרים אמה אורכו על פני רוחב הבית; עשר באמה רוחבו, לפני הבית.
4 ויעש לבית חלוני שקופים אטומים.
5 ויבן על קיר הבית יצוע סביב, את קירות הבית סביב להיכל ולדביר; ויעש צלעות סביב.
6 היצוע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית שבע באמה רוחבה; כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, לבלתי אחוז בקירות הבית.
7 והבית בהיבנותו — אבן שלמה מסע נבנה; ומקבות וגרזן, כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו.
8 פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית; ובלולים יעלו על התיכונה, ומן התיכונה אל השלישית.
9 ויבן את הבית ויכלהו; ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים.
10 ויבן את היצוע על כל הבית, חמש אמות קומתו; ויאחז את הבית בעצי ארזים.
11 ויהי דבר ישוע אל שלמה לאמור:
12 הבית הזה אשר אתה בונה — אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה, ושמרת את כל מצוותי ללכת בהם — והקימותי את דברי איתך, אשר דיברתי אל דויד אביך;
13 ושכנתי בתוך בני ישראל, ולא אעזוב את עמי ישראל.
14 ויבן שלמה את הבית ויכלהו.
15 ויבן את קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים — מקרקע הבית ועד קירות הסיפון; ויצף עצים מבית, ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים.
16 ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית, בצלעות ארזים, מן הקרקע ועד הקירות; ויבן להם מבית לדביר, לקודש הקודשים.
17 וארבעים באמה היה הבית — הוא ההיכל, לפני.
18 וארז אל הבית פנימה — מקלעת פקעים ופטורי ציצים; הכל ארז, אין אבן נראה.
19 ודביר בתוך הבית מפנימה הכין, לתת שם את ארון ברית ישוע.
20 ולפני הדביר: עשרים אמה אורך, ועשרים אמה רוחב, ועשרים אמה קומתו; ויצפהו זהב סגור; ויצף מזבח ארז.
21 ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור; ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר, ויצפהו זהב.
22 ואת כל הבית ציפה זהב, עד תום כל הבית; וכל המזבח אשר לדביר ציפה זהב.
23 ויעש בדביר שני כרובים, עצי שמן; עשר אמות קומתו.
24 וחמש אמות כנף הכרוב האחת, וחמש אמות כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו.
25 ועשר באמה הכרוב השני; מידה אחת וקצב אחד לשני הכרובים.
26 קומת הכרוב האחד עשר אמות; וכן הכרוב השני.
27 וייתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי; ויפרסו את כנפי הכרובים; ותיגע כנף האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני; וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות, כנף אל כנף.
28 ויצף את הכרובים זהב.
29 ואת כל קירות הבית מסביב קלע — פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, מלפנים ולחוץ.
30 ואת קרקע הבית ציפה זהב, מלפנים ולחוץ.
31 ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן; האיל, מזוזות — חמישית.
32 ושתי הדלתות עצי שמן; וקלע עליהם מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, וצפה זהב; וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב.
33 וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן, מאת רביעית.
34 ושתי דלתות עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת גלילים, ושני קלעים הדלת השנית גלילים.
35 וקלע כרובים ותימורות ופטורי ציצים; וצפה זהב, מיושר על המחוקה.
36 ויבן את החצר הפנימית — שלושה טורים גזית, וטור כרותות ארזים.
37 בשנה הרביעית יוסד בית ישוע, בחודש זיו;
38 ובשנה האחת עשרה, בחודש בול — הוא החודש השמיני — כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו. ויבנהו שבע שנים.
פרק 7
1 ושלמה בונה את ביתו שלוש עשרה שנה; ויכל את כל ביתו.
2 ויבן את בית יער הלבנון: מאה אמה אורכו, וחמישים אמה רוחבו, ושלושים אמה קומתו; על ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרותות ארזים על העמודים.
3 וספון בארז ממעל על הצלעות אשר על העמודים, ארבעים וחמישה; חמישה עשר הטור.
4 ושקופים שלושה טורים; ומחזה אל מחזה, שלוש פעמים.
5 וכל הפתחים והמזוזות רבועים, שקף; ומול מחזה אל מחזה, שלוש פעמים.
6 ואת אולם העמודים עשה: חמישים אמה אורכו, ושלושים אמה רוחבו; ואולם על פניהם; ועמודים ועב על פניהם.
7 ואולם הכסא אשר ישפוט שם, אולם המשפט, עשה; וספון בארז, מן הקרקע עד הקרקע.
8 וביתו אשר ישב שם — חצר אחרת מבית לאולם — כמעשה הזה היה. ובית עשה לבת פרעה אשר לקח שלמה, כאולם הזה.
9 כל אלה אבנים יקרות, כמידות גזית, מגוררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד עד הטפחות; ומחוץ עד החצר הגדולה.
10 ומיוסד אבנים יקרות — אבנים גדולות, אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות.
11 ומלמעלה אבנים יקרות, כמידות גזית, וארזים.
12 והחצר הגדולה סביב: שלושה טורים גזית, וטור כרותות ארזים; לחצר בית ישוע הפנימית ולאולם הבית.
13 וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור;
14 הוא בן אישה אלמנה ממטה נפתלי, ואביו איש צורי, חורש נחושת; ויימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת, לעשות כל מלאכה בנחושת. ויבוא אל המלך שלמה, ויעש את כל מלאכתו.
15 ויצר את שני העמודים נחושת: שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וחוט שתים עשרה באמה יסוב את השני.
16 ושתי כותרות עשה לתת על ראשי העמודים, מוצק נחושת: חמש אמות קומת הכותרת האחת, וחמש אמות קומת הכותרת השנית;
17 שבכים מעשה שבכה, גדילים מעשה שרשרות, לכותרות אשר על ראש העמודים; שבעה לכותרת האחת, ושבעה לכותרת השנית.
18 ויעש את העמודים; ושני טורים סביב על השבכה האחת, לכסות את הכותרות אשר על הראש, ברימונים; וכן עשה לכותרת השנית.
19 וכותרות אשר על ראש העמודים, מעשה שושן באולם — ארבע אמות.
20 וכותרות על שני העמודים, גם ממעל מלעומת הבטן אשר לעבר השבכה; והרימונים מאתיים, טורים סביב, על הכותרת השנית.
21 ויקם את העמודים לאולם ההיכל; ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין, ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז.
22 ועל ראש העמודים מעשה שושן; ותתום מלאכת העמודים.
23 ויעש את הים מוצק: עשר באמה משפתו עד שפתו, עגול סביב, וחמש באמה קומתו; וקוה שלושים באמה יסוב אותו סביב.
24 ותחת שפתו פקעים סביב, סובבים אותו — עשר באמה — מקיפים את הים סביב; שני טורים הפקעים, יצוקים ביצוקתו.
25 עומד על שנים עשר בקר: שלושה פונים צפונה, ושלושה פונים ימה, ושלושה פונים נגבה, ושלושה פונים מזרחה; והים עליהם מלמעלה; וכל אחוריהם ביתה.
26 ועוביו טפח, ושפתו כמעשה שפת כוס, פרח שושן; אלפיים בת יכיל.
27 ויעש עשר מכונות נחושת; ארבע באמה אורך המכונה האחת, וארבע באמה רוחבה, ושלוש באמה קומתה.
28 וזה מעשה המכונה: מסגרות להם; והמסגרות בין השלבים;
29 ועל המסגרות אשר בין השלבים — אריות, בקר וכרובים; ועל השלבים כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר — לויות, מעשה מורד.
30 וארבעה אופני נחושת למכונה האחת, וסרני נחושת; וארבע פעמותיה, להם כתפות; מתחת לכיור הכתפות יצוקות, מעבר איש לויותיו.
31 ופיהו מבית לכותרת ומעלה, באמה; ופיה עגול, מעשה כן, אמה וחצי האמה; וגם על פיה מקלעות; ומסגרותיהם מרובעות, לא עגולות.
32 ותחת המסגרות ארבעת האופנים; וידות האופנים במכונה; וקומת האופן האחד: אמה וחצי האמה.
33 ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה; ידותם וגביהם וחישוקיהם וחישוריהם — הכל מוצק.
34 וארבע כתפות אל ארבע פינות המכונה האחת; מן המכונה כתפותיה.
35 ובראש המכונה: חצי אמה קומה עגול סביב; ועל ראש המכונה ידיותיה ומסגרותיה ממנה.
36 ויפתח על לוחות ידיותיה ועל מסגרותיה — כרובים, אריות ותימורות, כמער איש, ולויוות סביב.
37 כזאת עשה את עשר המכונות; מוצק אחד, מידה אחת וקצב אחד לכולנה.
38 ויעש עשרה כיורות נחושת: ארבעים בת יכיל הכיור האחד; ארבע באמה הכיור; כיור אחד על המכונה האחת, לעשר המכונות.
39 וייתן את המכונות, חמש על כתף הבית הימנית, וחמש על כתף הבית השמאלית; וייתן את הים מכתף הבית הימנית, קדמה ממול נגב.
40 ויעש חירם את הכיורות ואת היעים ואת המזרקות. ויכל חירם לעשות את כל המלאכה אשר עשה למלך שלמה, בית ישוע:
41 עמודים שניים, וגולות הכותרות אשר על ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים, לכסות את שתי גולות הכותרות אשר על ראש העמודים;
42 ואת הרימונים ארבע מאות לשתי השבכות — שני טורים רימונים לשבכה האחת — לכסות את שתי גולות הכותרות אשר על פני העמודים;
43 ואת המכונות עשר, ואת הכיורות עשרה על המכונות;
44 ואת הים אחד, ואת הבקר שנים עשר תחת הים;
45 ואת הסירות ואת היעים ואת המזרקות; ואת כל הכלים האלה, אשר עשה חירם למלך שלמה, בית ישוע — נחושת ממורט.
46 בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות ובין צרתן.
47 וינח שלמה את כל הכלים, מרוב הרבה מאוד; לא נחקר משקל הנחושת.
48 ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ישוע: את מזבח הזהב, ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב;
49 ואת המנורות זהב סגור — חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר — עם הפרח והנרות והמלקחיים, זהב;
50 והסיפות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות — זהב סגור; והפותות זהב, לדלתות הבית הפנימי, קודש הקודשים, ולדלתי הבית, להיכל.
51 ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה, בית ישוע. ויבא שלמה את קדשי דויד אביו — את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ישוע.
פרק 8
1 אז נקהיל שלמה את זקני ישראל, את כל ראשי המטות, נשיאי האבות לבני ישראל, אל המלך שלמה ירושלים, להעלות את ארון ברית ישוע מעיר דויד — היא ציון.
2 וייקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בחג, בחודש האתנים — הוא החודש השביעי.
3 ויבואו כל זקני ישראל; וישאו הכוהנים את הארון.
4 ויעלו את ארון ישוע ואת אוהל מועד ואת כל כלי הקודש אשר באוהל; ויעלו אותם הכוהנים והלוויים.
5 והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו, איתו לפני הארון, מזבחים צאן ובקר אשר לא ייספרו ולא יימנו מרוב.
6 ויביאו הכוהנים את ארון ברית ישוע אל מקומו, אל דביר הבית, אל קודש הקודשים, אל תחת כנפי הכרובים.
7 כי הכרובים פורשים כנפיים אל מקום הארון; ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה.
8 ויאריכו הבדים, וייראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם עד היום הזה.
9 אין בארון, רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב, אשר כרת ישוע עם בני ישראל, בצאתם מארץ מצרים.
10 ויהי, בצאת הכוהנים מן הקודש, והענן מילא את בית ישוע;
11 ולא יכלו הכוהנים לעמוד לשרת מפני הענן; כי מילא כבוד ישוע את בית ישוע.
12 אז אמר שלמה: ישוע אמר לשכון בערפל.
13 בנה בניתי בית זבול לך, מכון לשבתך עולמים.
14 ויסב המלך את פניו, ויברך את כל קהל ישראל; וכל קהל ישראל עומד.
15 ויאמר: ברוך ישוע של ישראל, אשר דיבר בפיו אל דויד אבי, ובידו מילא לאמור:
16 מן היום אשר הוצאתי את עמי ישראל ממצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית, להיות שמי שם; ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל.
17 ויהי עם לבב דויד אבי, לבנות בית לשם ישוע של ישראל.
18 ויאמר יהוה אל דויד אבי: יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי — היטבות, כי היה עם לבבך;
19 רק אתה לא תבנה את הבית; כי בנך היוצא מחלציך — הוא יבנה את הבית לשמי.
20 ויקם ישוע את דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי, ואשב על כסא ישראל, כאשר דיבר יהוה; ואבנה את הבית לשם ישוע של ישראל.
21 ואשים שם מקום לארון, אשר שם ברית ישוע אשר כרת עם אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצרים.
22 ויעמוד שלמה לפני מזבח ישוע, נגד כל קהל ישראל; ויפרוש כפיו השמים;
23 ויאמר: ישוע של ישראל — אין ישוע כמוך, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת; שומר הברית והחסד לעבדיך, ההולכים לפניך בכל ליבם;
24 אשר שמרת לעבדך, דויד אבי, את אשר דיברת לו; ותדבר בפיך, ובידך מילאת, כהיום הזה.
25 ועתה, ישוע של ישראל, שמור לעבדך, דויד אבי, את אשר דיברת לו לאמור: לא ייכרת לך איש מלפני, יושב על כסא ישראל; רק אם ישמרו בניך את דרכם, ללכת לפני כאשר הלכת לפני.
26 ועתה, הו ישוע של ישראל — ייאמן נא דברך, אשר דיברת לעבדך, דויד אבי.
27 כי האומנם ישב יהוה על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך; אף כי הבית הזה אשר בניתי?
28 ופנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו, הו ישוע, ישוע שלי, לשמוע אל הרינה ואל התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום;
29 להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה, לילה ויום — אל המקום אשר אמרת: יהיה שמי שם — לשמוע אל התפילה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה.
30 ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל, אשר יתפללו אל המקום הזה; ואתה תשמע אל מכון שבתך, אל השמים; ושמעת וסלחת.
31 את אשר יחטא איש לרעהו, ונשא בו אלה להאלותו; ובאה אלה לפני מזבחך בבית הזה;
32 ואתה תשמע השמים, ועשית, ושפטת את עבדיך — להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.
33 בהינגף עמך ישראל לפני אויב, כי יחטאו לך; ושבו אליך והודו את שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה;
34 ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עמך ישראל; והשיבותם אל האדמה אשר נתת לאבותם.
35 בהיעצר שמים ולא יהיה מטר, כי יחטאו לך; והתפללו אל המקום הזה, והודו את שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם;
36 ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל, כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה; ונתתה מטר על ארצך, אשר נתתה לעמך לנחלה.
37 רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה, שידפון, יירקון, ארבה, חסיל כי יהיה; כי יצר לו אויבו בארץ שעריו; כל נגע, כל מחלה;
38 כל תפילה, כל תחינה, אשר תהיה לכל האדם, לכל עמך ישראל — אשר ידעו איש נגע לבבו, ופרש כפיו אל הבית הזה;
39 ואתה תשמע השמים, מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל דרכיו, אשר תדע את לבבו — כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם —
40 למען ייראוך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה, אשר נתתה לאבותינו.
41 וגם אל הנכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך;
42 כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה; ובא והתפלל אל הבית הזה;
43 אתה תשמע השמים, מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי — למען ידעון כל עמי הארץ את שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי.
44 כי יצא עמך למלחמה על אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל ישוע, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית אשר בניתי לשמך;
45 ושמעת השמים את תפילתם ואת תחינתם, ועשית משפטם.
46 כי יחטאו לך — כי אין אדם אשר לא יחטא — ואנפת בם, ונתתם לפני אויב, ושבום שוביהם אל ארץ האויב, רחוקה או קרובה;
47 והשיבו אל ליבם בארץ אשר נשבים שם, ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לאמור: חטאנו והעווינו, רשענו;
48 ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם, בארץ אויביהם אשר שיבו אותם; והתפללו אליך דרך ארצם, אשר נתתה לאבותם — העיר אשר בחרת, והבית אשר בניתי לשמך;
49 ושמעת השמים, מכון שבתך, את תפילתם ואת תחינתם, ועשית משפטם;
50 וסלחת לעמך אשר חטאו לך, ולכל פשעיהם אשר פשעו בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום;
51 כי עמך ונחלתך הם, אשר הוצאת ממצרים, מתוך כור הברזל;
52 להיות עיניך פתוחות אל תחינת עבדך ואל תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם בכל קוראם אליך.
53 כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי הארץ, כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את אבותינו ממצרים, הו ישוע ישוע.
54 ויהי, ככלות שלמה להתפלל אל ישוע את כל התפילה והתחינה הזאת, קם מלפני מזבח ישוע, מכרוע על ברכיו, וכפיו פרושות השמים.
55 ויעמוד, ויברך את כל קהל ישראל, קול גדול, לאמור:
56 ברוך ישוע, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככל אשר דיבר; לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב, אשר דיבר ביד משה עבדו.
57 יהי ישוע, ישוע שלנו, עמנו, כאשר היה עם אבותינו; אל יעזבנו ואל ייטשנו;
58 להטות לבבנו אליו, ללכת בכל דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה את אבותינו.
59 ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני ישוע, קרובים אל ישוע, ישוע שלנו, יומם ולילה — לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, דבר יום ביומו;
60 למען דעת כל עמי הארץ, כי ישוע הוא ישוע, ואין עוד.
61 והיה לבבכם שלם עם ישוע, ישוע שלנו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כהיום הזה.
62 והמלך, וכל ישראל עמו, זובחים זבח לפני ישוע.
63 ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לישוע: בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף. ויחנכו את בית ישוע, המלך וכל בני ישראל.
64 ביום ההוא קידש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ישוע; כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים; כי מזבח הנחושת אשר לפני ישוע קטן מהכיל את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים.
65 ויעש שלמה בעת ההיא את החג, וכל ישראל עמו — קהל גדול, מלבוא חמת עד נחל מצרים — לפני ישוע, ישוע שלנו, שבעת ימים ושבעת ימים — ארבעה עשר יום.
66 ביום השמיני שילח את העם; ויברכו את המלך, וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ישוע לדויד עבדו ולישראל עמו.
פרק 9
1 ויהי, ככלות שלמה לבנות את בית ישוע ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות;
2 ויירא ישוע אל שלמה שנית, כאשר נראה אליו בגבעון.
3 ויאמר ישוע אליו: שמעתי את תפילתך ואת תחינתך אשר התחננת לפני; הקדשתי את הבית הזה אשר בנית, לשום שמי שם עד עולם; והיו עיני וליבי שם כל הימים.
4 ואתה, אם תלך לפני, כאשר הלך דויד אביך, בתם לבב וביושר — לעשות ככל אשר ציוויתיך; חוקיי ומשפטי תשמור;
5 והקימותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם, כאשר דיברתי לדויד אביך לאמור: לא ייכרת לך איש מעל כסא ישראל.
6 אם שוב תשובון מאחריי, אתם ובניכם, ולא תשמרו מצוותי וחוקותי אשר נתתי לפניכם, והלכתם ועבדתם אלילים אחרים והשתחוויתם להם;
7 והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם; ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני; והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים;
8 והבית הזה יהיה עליון — כל עובר עליו ישום ושרק; ואמרו: על מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת ולבית הזה?
9 ואמרו: על אשר עזבו את ישוע, ישוע שלהם, אשר הוציא את אבותם מארץ מצרים, ויחזיקו באלילים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על כן הביא יהוה עליהם את כל הרעה הזאת.
10 ויהי מקץ עשרים שנה, אשר בנה שלמה את שני הבתים — את בית ישוע ואת בית המלך —
11 וחירם, מלך צור, נישא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב, ככל חפצו; אז נתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל.
12 ויצא חירם מצור לראות את הערים אשר נתן לו שלמה; ולא ישרו בעיניו.
13 ויאמר: מה הערים האלה אשר נתת לי, אחי? ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה.
14 וישלח חירם למלך מאה ועשרים כיכר זהב.
15 וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה, לבנות את בית ישוע ואת ביתו ואת המילוא ואת חומת ירושלים, ואת חצור ואת מגידו ואת גזר;
16 פרעה מלך מצרים עלה וילכוד את גזר וישרפה באש; ואת הכנעני היושב בעיר הרג; ויתננה שילוחים לבתו, אשת שלמה.
17 ויבן שלמה את גזר, ואת בית חורון תחתון,
18 ואת בעלת, ואת תדמור במדבר, בארץ,
19 ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים, ואת חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכל ארץ ממשלתו.
20 כל העם הנותר מן האמורי, החיתי, הפריזי, החיוי והיבוסי, אשר לא מבני ישראל הם;
21 בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם; ויעלם שלמה למס עובד, עד היום הזה.
22 ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד; כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו ופרשיו.
23 אלה שרי הניצבים אשר על המלאכה לשלמה — חמישים וחמש מאות — הרודים בעם, העושים במלאכה.
24 אך בת פרעה עלתה מעיר דויד אל ביתה אשר בנה לה שלמה; אז בנה את המילוא.
25 והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים על המזבח אשר בנה לישוע; והקטיר על המזבח אשר לפני ישוע. ושילם את הבית.
26 ואוני עשה המלך שלמה בעציון גבר, אשר את אילות על שפת ים סוף, בארץ אדום.
27 וישליח חירם באוני את עבדיו — אנשי אוניות, יודעי הים — עם עבדי שלמה.
28 ויבואו אופירה, ויקחו משם זהב — ארבע מאות ועשרים כיכר — ויביאו אל המלך שלמה.
פרק 10
1 ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה לשם ישוע; ותבוא לנסותו בחידות.
2 ותבוא ירושלמה בחיל כבד מאוד — גמלים נושאים בשמים וזהב רב מאוד ואבנים יקרות; ותבוא אל שלמה, ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה.
3 ויגד לה שלמה את כל דבריה; לא היה דבר נעלם מן המלך, אשר לא הגיד לה.
4 ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה, ואת הבית אשר בנה,
5 ואת מאכל שולחנו, ומושב עבדיו, ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו, ועולתו אשר יעלה בית ישוע; ולא היה בה עוד רוח.
6 ותאמר אל המלך: אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי, על דבריך ועל חכמתך.
7 ולא האמנתי לדברים, עד אשר באתי ותראינה עיני; והנה לא הוגד לי החצי; הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי.
8 אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העומדים לפניך תמיד, השומעים את חכמתך.
9 ברוך ישוע, ישוע שלך, אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל; באהבת ישוע את ישראל לעולם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה.
10 ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים הרבה מאוד, ואבנים יקרות; לא בא עוד כבושם ההוא לרוב, אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה.
11 וגם אוני חירם, אשר נשא זהב מאופיר, הביאה מאופיר עצי אלמוגים הרבה מאוד, ואבנים יקרות.
12 ויעש המלך את עצי האלמוגים מסעד לבית ישוע ולבית המלך, וכינורות ונבלים לשרים; לא בא כן עצי אלמוגים, ולא נראו עד היום הזה.
13 והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן לה כיד המלך שלמה. ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה.
14 ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת: שש מאות שישים ושש כיכרי זהב;
15 לבד מאנשי התרים ומסחר הרוכלים, וכל מלכי הערב ופחות הארץ.
16 ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט; שש מאות זהב יעלה על הצינה האחת.
17 ושלוש מאות מגינים, זהב שחוט; שלוש מנה זהב יעלה על המגן האחד; ויתנם המלך בית יער הלבנון.
18 ויעש המלך כסא שן גדול; ויצפהו זהב מופז.
19 שש מעלות לכסא, וראש עגול לכסא מאחריו; וידות מזה ומזה על מקום השבת; ושני אריות עומדים אצל הידות.
20 ושנים עשר אריים עומדים שם על שש המעלות, מזה ומזה; לא נעשה כן לכל ממלכה.
21 וכל כלי משקה המלך שלמה זהב, וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור — אין כסף; לא נחשב בימי שלמה למאומה.
22 כי אוני תרשיש למלך בים, עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף, שנהבים וקופים ותוכיים.
23 ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ, לעושר ולחכמה.
24 וכל הארץ מבקשים את פני שלמה, לשמוע את חכמתו אשר נתן ישוע בליבו.
25 והם מביאים איש מנחתו — כלי כסף וכלי זהב ושלמות, נשק ובשמים, סוסים ופרדים — דבר שנה בשנה.
26 ויאסוף שלמה רכב ופרשים; ויהי לו אלף וארבע מאות רכב, ושנים עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם המלך בירושלים.
27 וייתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים; ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה, לרוב.
28 ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים, ומקוה; סוחרי המלך ייקחו מקוה במחיר.
29 ותעל ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף, וסוס במאה וחמישים; וכן לכל מלכי החיתים ולמלכי ארם — בידם יוציאו.
פרק 11
1 והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות, ואת בת פרעה; מואביות, עמוניות, אדומיות, צידוניות, חיתיות;
2 מן הגויים אשר אמר יהוה אל בני ישראל: לא תבואו בהם, והם לא יבואו בכם; אכן יטו את לבבכם אחרי אליליהם. בם דבק שלמה, לאהבה.
3 ויהיו לו נשים שרות שבע מאות, ופילגשים שלוש מאות; ויטו נשיו את ליבו.
4 ויהי לעת זיקנת שלמה, ונשיו היטו את לבבו אחרי אלילים אחרים; ולא היה לבבו שלם עם ישוע, ישוע שלו, כלבב דויד אביו.
5 וילך שלמה אחרי עשתורת, אלילת הצידונים, ואחרי מילכום, שיקוץ בני עמון.
6 ויעש שלמה הרע בעיני יהוה; ולא מילא אחרי ישוע, כדויד אביו.
7 אז יבנה שלמה במה לכמוש, שיקוץ מואב, בהר אשר על פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון.
8 וכן עשה לכל נשיו הנכריות — מקטירות ומזבחות לאליליהן.
9 ויתאנף יהוה בשלמה; כי נטה לבבו מעם ישוע של ישראל, הנראה אליו פעמיים;
10 וציווה אליו על הדבר הזה, לבלתי לכת אחרי אלילים אחרים; ולא שמר את אשר ציווה יהוה.
11 ויאמר יהוה לשלמה: יען אשר הייתה זאת עמך, ולא שמרת בריתי וחוקותי אשר ציוויתי עליך — קרוע אקרע את הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.
12 אך בימיך לא אעשנה, בעבור דויד אביך; מיד בנך אקרענה.
13 רק את כל הממלכה לא אקרע; שבט אחד אתן לבנך, למען דויד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי.
14 ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי; הוא מזרע המלך באדום.
15 ויהי, בהיות דויד את אדום, בעלות יואב שר הצבא לקבור את החללים; ויך כל זכר באדום;
16 כי ששת חודשים ישב שם יואב וכל ישראל, עד הכרית כל זכר באדום;
17 ויברח הדד — הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו איתו — לבוא מצרים; והדד נער קטן.
18 ויקומו ממדיין ויבואו פארן; ויקחו אנשים עמם מפארן, ויבואו מצרים, אל פרעה מלך מצרים; וייתן לו בית, ולחם אמר לו, וארץ נתן לו.
19 וימצא הדד חן בעיני פרעה מאוד; וייתן לו אישה — את אחות אשתו, אחות תחפניס הגבירה.
20 ותלד לו אחות תחפניס את גנובת בנו; ותגמלהו תחפניס בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בבית פרעה בתוך בני פרעה.
21 והדד שמע במצרים כי שכב דויד עם אבותיו, וכי מת יואב שר הצבא; ויאמר הדד אל פרעה: שלחני, ואלך אל ארצי.
22 ויאמר לו פרעה: כי מה אתה חסר עמי, והנך מבקש ללכת אל ארצך? ויאמר: לא — כי שלוח תשלחני.
23 ויקם לו יהוה שטן אחר — את רזון בן אלידע — אשר ברח מאת אדונו הדדעזר, מלך צובה;
24 ויקבוץ אליו אנשים, ויהי שר גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק וישבו בה, וימלכו בדמשק.
25 ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, ואת הרעה אשר הדד; ויקץ בישראל, וימלוך על ארם.
26 וירבעם בן נבט, אפרתי מן הצרדה — עבד שלמה — ושם אימו צרועה, אישה אלמנה; וגם הוא הרים יד במלך.
27 וזה הדבר אשר הרים יד במלך: שלמה בנה את המילוא; סגר את פרץ עיר דויד אביו.
28 והאיש ירבעם גיבור חיל; וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא; ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף.
29 ויהי בעת ההיא, וירבעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך; והוא מתכסה בשלמה חדשה; ושניהם לבדם בשדה;
30 ויתפוש אחיה את השלמה החדשה אשר עליו, ויקרעה שנים עשר קרעים;
31 ויאמר לירבעם: קח לך עשרה קרעים; כי כה אמר ישוע, ישוע של ישראל: הנני קורע את הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך את עשרת השבטים;
32 והשבט האחד יהיה לו, למען עבדי דויד ולמען ירושלים — העיר אשר בחרתי מכל שבטי ישראל;
33 יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת, אלילת הצידונים, לכמוש, אליל המואבים, ולמילכום, אליל בני עמון; ולא הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיני, וחוקותי ומשפטי, כדויד אביו.
34 ולא אקח את כל הממלכה מידו; כי נשיא אשיתנו כל ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי בו, אשר שמר מצוותי וחוקותי;
35 ולקחתי את הממלכה מיד בנו, ונתתיה לך — את עשרת השבטים.
36 ולבנו אתן שבט אחד, למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלים — העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם.
37 ואותך אקח, ומלכת ככל אשר תאווה נפשך; והיית מלך על ישראל.
38 והיה, אם תשמע את כל אשר אצווך, והלכת בדרכיי, ועשית הישר בעיני, לשמור חוקותי ומצוותי, כאשר עשה דויד עבדי — והייתי עמך, ובניתי לך בית נאמן, כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך את ישראל.
39 ואענה את זרע דויד למען זאת; אך לא כל הימים.
40 ויבקש שלמה להמית את ירבעם; ויקם ירבעם ויברח מצרים, אל שישק מלך מצרים; ויהי במצרים עד מות שלמה.
41 ויתר דברי שלמה וכל אשר עשה וחכמתו — הלא הם כתובים על ספר דברי שלמה?
42 והימים אשר מלך שלמה בירושלים על כל ישראל: ארבעים שנה.
43 וישכב שלמה עם אבותיו, וייקבר בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו תחתיי.
פרק 12
1 וילך רחבעם שכם; כי שכם בא כל ישראל, להמליך אותו.
2 ויהי, כשמוע ירבעם בן נבט — והוא עוד במצרים, כי ברח מפני המלך שלמה, וישב ירבעם במצרים;
3 וישלחו ויקראו לו. ויבוא ירבעם וכל קהל ישראל, וידברו אל רחבעם לאמור:
4 אביך הקשה את עולנו; ועתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר נתן עלינו — ונעבדך.
5 ויאמר אליהם: לכו, עוד שלושה ימים, ושובו אלי. וילך העם.
6 וייוועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים לפני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר?
7 וידברו אליו לאמור: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים — והיו לך עבדים כל הימים.
8 ויעזוב את עצת הזקנים אשר ייעצוהו; וייוועץ את הילדים אשר גדלו איתו, העומדים לפניו;
9 ויאמר אליהם: מה אתם נועצים, ונשיב דבר את העם הזה, אשר דיברו אלי לאמור: הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו?
10 וידברו אליו הילדים אשר גדלו איתו לאמור: כה תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור: אביך הכביד את עולנו, ואתה הקל מעלינו — כה תדבר אליהם: קטוני עבה ממותני אבי.
11 ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני אוסיף על עולכם; אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים.
12 ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור: שובו אלי ביום השלישי.
13 ויען המלך את העם קשה; ויעזוב את עצת הזקנים אשר ייעצוהו;
14 וידבר אליהם כעצת הילדים לאמור: אבי הכביד את עולכם, ואני אוסיף על עולכם; אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים.
15 ולא שמע המלך אל העם; כי הייתה סיבה מעם יהוה, למען הקים את דברו אשר דיבר יהוה ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט.
16 וירא כל ישראל כי לא שמע המלך להם; וישיבו העם את המלך דבר לאמור: מה לנו חלק בדויד, ולא נחלה בבן ישי; לאוהליך, ישראל! עתה ראה ביתך, דויד. וילך ישראל לאוהליו.
17 ובני ישראל היושבים בערי יהודה — מלך עליהם רחבעם.
18 וישלח המלך רחבעם את אדורם, אשר על המס; וירגמו אותו כל ישראל באבן, וימת. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה, לנוס ירושלים.
19 ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה.
20 ויהי, כשמוע כל ישראל כי שב ירבעם, וישלחו ויקראו אותו אל העדה, וימליכו אותו על כל ישראל; לא היה אחרי בית דויד, זולתי שבט יהודה לבדו.
21 ויבוא רחבעם ירושלים, ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימין — מאה ושמונים אלף בחור, עושי מלחמה — להילחם עם בית ישראל, להשיב את הממלכה לרחבעם בן שלמה.
22 ויהי דבר יהוה אל שמעיה, איש האל, לאמור:
23 אמור אל רחבעם בן שלמה, מלך יהודה, ואל כל בית יהודה ובנימין, ויתר העם, לאמור:
24 כה אמר יהוה: לא תעלו ולא תילחמון עם אחיכם, בני ישראל; שובו איש לביתו, כי מאתי נהיה הדבר הזה. וישמעו את דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה.
25 ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים, וישב בה; ויצא משם, ויבן את פנואל.
26 ויאמר ירבעם בליבו: עתה תשוב הממלכה לבית דויד;
27 אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדונם, אל רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה.
28 וייוועץ המלך, ויעש שני עגלי זהב; ויאמר אליהם: רב לכם מעלות ירושלים; הנה אליליך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים.
29 וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן.
30 ויהי הדבר הזה לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד דן.
31 ויעש את בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא היו מבני לוי.
32 ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה עשר יום לחודש, כחג אשר ביהודה; ויעל על המזבח. כן עשה בבית אל, לזבח לעגלים אשר עשה; והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה.
33 ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני — בחודש אשר בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על המזבח להקטיר.
פרק 13
1 והנה, איש האל בא מיהודה בדבר יהוה אל בית אל; וירבעם עומד על המזבח, להקטיר.
2 ויקרא על המזבח בדבר יהוה, ויאמר: מזבח, מזבח — כה אמר יהוה: הנה בן נולד לבית דויד, יאושיהו שמו; וזבח עליך את כוהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם יישרפו עליך.
3 ונתן ביום ההוא מופת לאמור: זה המופת אשר דיבר יהוה: הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר עליו.
4 ויהי, כשמוע המלך ירבעם את דבר איש האל, אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמור: תיפסוהו. ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יוכל להשיבה אליו.
5 והמזבח נקרע, ויישפך הדשן מן המזבח — כמופת אשר נתן איש האל, בדבר יהוה.
6 ויען המלך ויאמר אל איש האל: חל נא את פני ישוע, ישוע שלך, והתפלל בעדי, ותשב ידי אלי. ויחל איש האל את פני ישוע; ותשב יד המלך אליו, ותהי כבראשונה.
7 וידבר המלך אל איש האל: בוא איתי הביתה וסעדה; ואתנה לך מתת.
8 ויאמר איש האל אל המלך: אם תיתן לי את חצי ביתך, לא אבוא עמך; ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה;
9 כי כן ציווה אותי בדבר יהוה לאמור: לא תאכל לחם, ולא תשתה מים, ולא תשוב בדרך אשר הלכת.
10 וילך בדרך אחר; ולא שב בדרך אשר בא בה אל בית אל.
11 ונביא אחד זקן יושב בבית אל; ויבואו בניו ויספרו לו את כל המעשה אשר עשה איש האל היום בבית אל; את הדברים אשר דיבר אל המלך — ויספרו לאביהם.
12 וידבר אליהם אביהם: אי זה הדרך הלך? ויראו בניו את הדרך אשר הלך איש האל, אשר בא מיהודה.
13 ויאמר אל בניו: חבשו לי החמור. ויחבשו לו את החמור; וירכב עליו,
14 וילך אחרי איש האל, וימצאהו יושב תחת האלה; ויאמר אליו: האתה איש האל אשר בא מיהודה? ויאמר: אני.
15 ויאמר אליו: לך איתי הביתה, ואכול לחם.
16 ויאמר: לא אוכל לשוב איתך ולבוא איתך; ולא אוכל לחם ולא אשתה איתך מים במקום הזה;
17 כי דבר אלי בדבר יהוה: לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים; לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה.
18 ויאמר לו: גם אני נביא כמוך; ומלאך דיבר אלי בדבר יהוה לאמור: השיבהו איתך אל ביתך, ויאכל לחם וישת מים. כיחש לו.
19 וישב איתו, ויאכל לחם בביתו וישת מים.
20 ויהי, הם יושבים אל השולחן; ויהי דבר יהוה אל הנביא אשר השיבו;
21 ויקרא אל איש האל אשר בא מיהודה לאמור: כה אמר יהוה: יען כי מרית את פי יהוה, ולא שמרת את המצווה אשר ציווך יהוה, יהוה שלך,
22 ותשב ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר אמר יהוה אליך: אל תאכל לחם ואל תשת מים — לא תבוא נבלתך אל קבר אבותיך.
23 ויהי, אחרי אוכלו לחם ואחרי שותו; ויחבוש לו את החמור — לנביא אשר השיבו.
24 וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עומד אצל הנבלה.
25 והנה אנשים עוברים, ויראו את הנבלה מושלכת בדרך, ואת האריה עומד אצל הנבלה; ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן יושב בה.
26 וישמע הנביא אשר השיבו מן הדרך, ויאמר: איש האל הוא, אשר מרה את פי יהוה; ויתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימיתהו, כדבר יהוה אשר דיבר לו.
27 וידבר אל בניו לאמור: חבשו לי את החמור. ויחבשו.
28 וילך וימצא את נבלתו מושלכת בדרך, והחמור והאריה עומדים אצל הנבלה; לא אכל האריה את הנבלה, ולא שבר את החמור.
29 וישא הנביא את נבלת איש האל, ויניחה על החמור, וישיבה; ויבוא הנביא הזקן אל העיר, לספוד ולקוברו.
30 וינח את נבלתו בקבר אשר לו; ויספדו עליו: הוי, אחי!
31 ויהי, אחרי קוברו אותו, וידבר אל בניו לאמור: במותי — וקברתם אותי בקבר אשר איש האל קבור בו; אצל עצמותיו הניחו את עצמותי;
32 כי היה יהיה הדבר אשר קרא בדבר יהוה על המזבח אשר בבית אל, ועל כל בתי הבמות אשר בערי שומרון.
33 אחר הדבר הזה, לא שב ירבעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם כוהני במות; החפץ, ימלא את ידו, ויהי כוהני במות.
34 ויהי בדבר הזה חטאת לבית ירבעם — ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה.
פרק 14
1 בעת ההיא חלה אביה, בן ירבעם.
2 ויאמר ירבעם לאשתו: קומי נא והשתנית, ולא יידעו כי את אשת ירבעם; והלכת שילה: הנה שם אחיה הנביא — הוא דיבר עלי למלך על העם הזה.
3 ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים ובקבוק דבש, ובאת אליו; הוא יגיד לך מה יהיה לנער.
4 ותעש כן אשת ירבעם; ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחיה. ואחיה לא יוכל לראות, כי קמו עיניו משיבו.
5 ויהוה אמר אל אחיה: הנה אשת ירבעם באה לדרוש דבר מאתך אל בנה, כי חולה הוא; כזה וכזה תדבר אליה; ויהי, בבואה, והיא מתנכרה.
6 ויהי, כשמוע אחיה את קול רגליה, באה בפתח, ויאמר: בואי, אשת ירבעם — למה זה את מתנכרה? ואנוכי שלוח אליך קשה.
7 לכי, אמרי לירבעם: כה אמר יהוה של ישראל: יען אשר הרימותיך מתוך העם, ואתנך נגיד על עמי ישראל,
8 ואקרע את הממלכה מבית דויד, ואתננה לך; ולא היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותי ואשר הלך אחריי בכל לבבו, לעשות רק הישר בעיני;
9 ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך; ותלך ותעשה לך אלילים אחרים ומסכות, להכעיסני; ואותי השלכת אחר גווך;
10 לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם, והכרתי לירבעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית ירבעם, כאשר יבער הגלל, עד תומו.
11 המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים; והמת בשדה יאכלו עוף השמים; כי יהוה דיבר.
12 ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה — ומת הילד.
13 וספדו לו כל ישראל וקברו אותו; כי זה לבדו יבוא לירבעם אל קבר — יען נמצא בו דבר טוב מעם יהוה של ישראל, בבית ירבעם.
14 והקים יהוה לו מלך על ישראל, אשר יכרית את בית ירבעם זה היום; ואף מה עתה?
15 והיכה יהוה את ישראל, כאשר ינוד הקנה במים; ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת, אשר נתן לאבותם, וזירם מעבר לנהר — יען אשר עשו את אשריהם, מכעיסים את יהוה.
16 וייתן את ישראל, בגלל חטאות ירבעם, אשר חטא ואשר החטיא את ישראל.
17 ותקם אשת ירבעם ותלך, ותבוא תרצתה; היא באה בסף הבית — והנער מת;
18 ויקברו אותו, ויספדו לו כל ישראל — כדבר יהוה, אשר דיבר ביד עבדו, אחיה הנביא.
19 ויתר דברי ירבעם, אשר נלחם ואשר מלך — הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
20 והימים אשר מלך ירבעם: שתיים ועשרים שנה; וישכב עם אבותיו, וימלוך נדב בנו תחתיי.
21 ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה; בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו, ושבע עשרה שנה מלך בירושלים — העיר אשר בחר יהוה מכל שבטי ישראל, לשום את שמו שם. ושם אימו: נעמה העמונית.
22 ויעש יהודה הרע בעיני יהוה; ויקנאו אותו בחטאותם אשר חטאו, יותר מכל אשר עשו אבותם.
23 ויבנו גם הם להם במות ומצבות ואשרים, על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.
24 וגם קדש היה בארץ; עשו ככל התועבות הגויים, אשר הוריש ישוע מפני בני ישראל.
25 ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם, עלה שישק מלך מצרים על ירושלים;
26 ויקח את אוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך; את הכל לקח; ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה.
27 ויעש המלך רחבעם תחתם מגיני נחושת; והפקיד על יד שרי הרצים, השומרים פתח בית המלך.
28 ויהי, מדי בוא המלך בית יהוה, ישאום הרצים, והשיבום אל תא הרצים.
29 ויתר דברי רחבעם וכל אשר עשה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה?
30 ומלחמה הייתה בין רחבעם ובין ירבעם כל הימים.
31 וישכב רחבעם עם אבותיו, וייקבר עם אבותיו בעיר דויד. ושם אימו: נעמה העמונית. וימלוך אביים בנו תחתיי.
פרק 15
1 ובשנת שמונה עשרה למלך ירבעם בן נבט, מלך אביים על יהודה.
2 שלוש שנים מלך בירושלים. ושם אימו: מעכה, בת אבישלום.
3 וילך בכל חטאות אביו, אשר עשה לפניו; ולא היה לבבו שלם עם יהוה, יהוה שלו, כלבב דויד אביו.
4 כי למען דויד נתן יהוה, יהוה שלו, לו ניר בירושלים, להקים את בנו אחריו, ולהעמיד את ירושלים;
5 אשר עשה דויד את הישר בעיני יהוה, ולא סר מכל אשר ציווהו כל ימי חייו, רק בדבר אוריה החיתי.
6 ומלחמה הייתה בין רחבעם ובין ירבעם כל ימי חייו.
7 ויתר דברי אביים וכל אשר עשה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה? ומלחמה הייתה בין אביים ובין ירבעם.
8 וישכב אביים עם אבותיו; ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אסא בנו תחתיי.
9 ובשנת עשרים לירבעם, מלך ישראל, מלך אסא על יהודה.
10 וארבעים ואחת שנה מלך בירושלים. ושם אימו: מעכה, בת אבישלום.
11 ויעש אסא הישר בעיני יהוה, כדויד אביו.
12 ויעבר את הקדשים מן הארץ; ויסר את כל הגילולים אשר עשו אבותיו.
13 וגם את מעכה אימו — ויסירה מגבירה, אשר עשתה מפלצת לאשרה; ויכרות אסא את מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון.
14 והבמות לא סרו; רק לבב אסא היה שלם עם יהוה כל ימיו.
15 ויבא את קדשי אביו ואת קדשיו בית יהוה — כסף וזהב וכלים.
16 ומלחמה הייתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם.
17 ויעל בעשא מלך ישראל על יהודה, ויבן את הרמה, לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה.
18 ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך, ויתנם ביד עבדיו; וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון, מלך ארם, היושב בדמשק, לאמור:
19 ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שוחד כסף וזהב; לך, הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל, ויעלה מעלי.
20 וישמע בן הדד אל המלך אסא, וישלח את שרי החיילים אשר לו אל ערי ישראל; ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מעכה, ואת כל כנרות, עם כל ארץ נפתלי.
21 ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל מבנות את הרמה; וישב בתרצה.
22 והמלך אסא השמיע את כל יהודה: אין נקי; וישאו את אבני הרמה ואת עציה, אשר בנה בעשא; ויבן בם המלך אסא את גבע בנימין ואת המצפה.
23 ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה, והערים אשר בנה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה? רק לעת זיקנתו חלה את רגליו.
24 וישכב אסא עם אבותיו, וייקבר עם אבותיו בעיר דויד אביו; וימלוך יהושפט בנו תחתיי.
25 ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתיים לאסא מלך יהודה; וימלוך על ישראל שנתיים.
26 ויעש הרע בעיני יהוה; וילך בדרך אביו ובחטאתו אשר החטיא את ישראל.
27 ויקשור עליו בעשא בן אחיה, לבית יששכר; ויכהו בעשא בגיבתון, אשר לפלשתים; ונדב וכל ישראל צרים על גיבתון.
28 וימיתהו בעשא בשנת שלוש לאסא מלך יהודה; וימלוך תחתיי.
29 ויהי כמולכו, והיכה את כל בית ירבעם; לא השאיר לירבעם כל נשמה, עד השמידו — כדבר יהוה, אשר דיבר ביד עבדו, אחיה השילוני:
30 על חטאות ירבעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל, בכעסו אשר הכעיס את יהוה של ישראל.
31 ויתר דברי נדב וכל אשר עשה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
32 ומלחמה הייתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם.
33 בשנת שלוש לאסא מלך יהודה, מלך בעשא בן אחיה על כל ישראל בתרצה, עשרים וארבע שנה.
34 ויעש הרע בעיני יהוה; וילך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטיא את ישראל.
פרק 16
1 ויהי דבר יהוה אל יהוא בן חנני, על בעשא, לאמור:
2 יען אשר הרימותיך מן העפר, ואתנך נגיד על עמי ישראל; ותלך בדרך ירבעם, ותטיא את עמי ישראל, להכעיסני בחטאותם;
3 הנני מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו; ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט.
4 המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה יאכלו עוף השמים.
5 ויתר דברי בעשא ואשר עשה וגבורתו — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
6 וישכב בעשא עם אבותיו, וייקבר בתרצה; וימלוך אלה בנו תחתיי.
7 וגם ביד יהוא בן חנני הנביא — דבר יהוה היה אל בעשא ואל ביתו, ועל כל הרעה אשר עשה בעיני יהוה, להכעיסו במעשה ידיו, להיות כבית ירבעם; ועל אשר היכה אותו.
8 בשנת עשרים ושש לאסא מלך יהודה, מלך אלה בן בעשא על ישראל בתרצה, שנתיים.
9 ויקשור עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שותה שיכור, בית ארצה, אשר על הבית בתרצה.
10 ויבוא זמרי ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה; וימלוך תחתיי.
11 ויהי במולכו, כשבו על כסאו, היכה את כל בית בעשא; לא השאיר לו משתין בקיר, וגואליו ורעהו.
12 וישמד זמרי את כל בית בעשא — כדבר יהוה אשר דיבר אל בעשא, ביד יהוא הנביא:
13 אל כל חטאות בעשא וחטאות אלה בנו, אשר חטאו ואשר החטיאו את ישראל, להכעיס את יהוה של ישראל בהבליהם.
14 ויתר דברי אלה וכל אשר עשה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
15 בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים בתרצה; והעם חונים על גיבתון, אשר לפלשתים.
16 וישמע העם החונים לאמור: קשר זמרי, וגם היכה את המלך; וימליכו כל ישראל את עומרי, שר הצבא, על ישראל ביום ההוא במחנה.
17 ויעל עומרי מגיבתון, וכל ישראל עמו; ויצרו על תרצה.
18 ויהי, כראות זמרי כי נלכדה העיר, ויבוא אל ארמון בית המלך; וישרוף עליו את בית המלך באש, וימת;
19 על חטאותיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה, ללכת בדרך ירבעם ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את ישראל.
20 ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
21 אז יחלק עם ישראל לחצי: חצי העם היה אחרי תבני בן גינת, להמליכו; וחצי אחרי עומרי.
22 ויחזק העם אשר אחרי עומרי, את העם אשר אחרי תבני בן גינת; וימת תבני, וימלוך עומרי.
23 בשנת שלושים ואחת לאסא מלך יהודה, מלך עומרי על ישראל שתים עשרה שנה; בתרצה מלך שש שנים.
24 ויקן את ההר שומרון מאת שמר בכיכרי כסף; ויבן את ההר, ויקרא את שם העיר אשר בנה, על שם שמר, אדון ההר — שומרון.
25 ויעש עומרי הרע בעיני יהוה; וירע מכל אשר לפניו.
26 וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאותיו, אשר החטיא את ישראל, להכעיס את יהוה של ישראל בהבליהם.
27 ויתר דברי עומרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
28 וישכב עומרי עם אבותיו, וייקבר בשומרון; וימלוך אחאב בנו תחתיי.
29 ואחאב בן עומרי מלך על ישראל בשנת שלושים ושמונה לאסא מלך יהודה; וימלוך אחאב בן עומרי על ישראל בשומרון עשרים ושתיים שנה.
30 ויעש אחאב בן עומרי הרע בעיני יהוה, מכל אשר לפניו.
31 ויהי, הנקל לו ללכת בחטאות ירבעם בן נבט, ויקח אישה את איזבל, בת אתבעל מלך צידונים; וילך ויעבוד את הבעל, וישתחו לו.
32 ויקם מזבח לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשומרון.
33 ויעש אחאב את האשרה; ויוסף אחאב לעשות להכעיס את יהוה של ישראל, מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו.
34 בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו: באבירם בכורו יסדה, ובשגיב צעירו הציב דלתיה — כדבר יהוה, אשר דיבר ביד יהושע בן נון.
פרק 17
1 ואליהו התשבי, מתושבי גלעד, אמר אל אחאב: חי יהוה של ישראל, אשר עמדתי לפניו — אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי.
2 ויהי דבר יהוה אליו לאמור:
3 לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על פני הירדן.
4 והיה, מן הנחל תשתה; ואת העורבים ציוויתי לכלכלך שם.
5 וילך ויעש כדבר יהוה; וילך וישב בנחל כרית, אשר על פני הירדן.
6 והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר בערב; ומן הנחל ישתה.
7 ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל; כי לא היה גשם בארץ.
8 ויהי דבר יהוה אליו לאמור:
9 קום, לך צרפתה, אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך.
10 ויקם וילך צרפתה. ויבוא אל פתח העיר, והנה שם אישה אלמנה מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר: קחי נא לי מעט מים בכלי, ואשתה.
11 ותלך לקחת; ויקרא אליה ויאמר: קחי נא בידך פת לחם, והביאי לי.
12 ותאמר: חי יהוה, יהוה שלך — אם יש לי מעוג, כי אם מלוא כף קמח בכד, ומעט שמן בצפחת; והנני מקוששת שני עצים, ובאתי ועשיתיו לי ולבני, ואכלנוהו ומתנו.
13 ויאמר אליה אליהו: אל תיראי; בואי, עשי כדברך; אך עשי לי ממנה עוגה קטנה בראשונה, והוצאת אלי; ואחר תעשי לך ולבנך.
14 כי כה אמר יהוה של ישראל: כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן לא תחסר, עד יום תת יהוה גשם על פני האדמה.
15 ותלך ותעשה כדבר אליהו; ותאכל — היא, והוא, וביתה — ימים.
16 כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסרה — כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אליהו.
17 ויהי אחר הדברים האלה, חלה בן האישה, בעלת הבית; ויהי חוליו חזק מאוד, עד אשר לא נותרה בו נשמה.
18 ותאמר אל אליהו: מה לי ולך, איש האל? באת אלי להזכיר את עווני, ולהמית את בני?
19 ויאמר אליה: תני לי את בנך. ויקחהו מחיקה, ויעלהו אל העלייה אשר הוא יושב שם, וישכיבהו על מיטתו.
20 ויקרא אל ישוע ויאמר: הו ישוע, ישוע שלי — הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הריעות, להמית את בנה?
21 ויתמודד על הילד שלוש פעמים, ויקרא אל ישוע ויאמר: הו ישוע, ישוע שלי — תשב נא נפש הילד הזה על קרבו.
22 וישמע ישוע בקול אליהו; ותשב נפש הילד על קרבו, ויחי.
23 ויקח אליהו את הילד, ויורידהו מן העלייה הביתה, ויתנהו לאימו; ויאמר אליהו: ראי, חי בנך.
24 ותאמר האישה אל אליהו: עתה זה ידעתי כי איש האל אתה, ודבר יהוה בפיך אמת.
פרק 18
1 ויהי ימים רבים, ודבר יהוה היה אל אליהו בשנה השלישית לאמור: לך, היראה אל אחאב; ואתנה מטר על פני האדמה.
2 וילך אליהו להיראות אל אחאב. והרעב חזק בשומרון.
3 ויקרא אחאב אל עובדיה, אשר על הבית. ועובדיה היה ירא את יהוה מאוד;
4 ויהי, בהכרית איזבל את נביאי יהוה, ויקח עובדיה מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכלכלם לחם ומים.
5 ויאמר אחאב אל עובדיה: לך בארץ, אל כל מעייני המים ואל כל הנחלים; אולי נמצא חציר, ונחיה סוס ופרד, ולא נכרית מהבהמה.
6 ויחלקו להם את הארץ לעבור בה; אחאב הלך בדרך אחד לבדו, ועובדיה הלך בדרך אחד לבדו.
7 ויהי עובדיה בדרך, והנה אליהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על פניו, ויאמר: האתה זה, אדוני אליהו?
8 ויאמר לו: אני; לך, אמור לאדוניך: הנה אליהו.
9 ויאמר: מה חטאתי, כי אתה נותן את עבדך ביד אחאב, להמיתני?
10 חי יהוה, יהוה שלך — אין גוי וממלכה, אשר לא שלח אדוני שם לבקשך; ואמרו: אין; והשביע את הממלכה ואת הגוי, כי לא מצאוך.
11 ועתה אתה אומר: לך, אמור לאדוניך: הנה אליהו.
12 והיה, אני אלך מאתך, ורוח יהוה תישאך על אשר לא אדע; ובאתי להגיד לאחאב, ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את יהוה מנעוריי.
13 הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי, בהרוג איזבל את נביאי יהוה: ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש, במערה; ואכלכלם לחם ומים?
14 ועתה אתה אומר: לך, אמור לאדוניך: הנה אליהו; והרגני.
15 ויאמר אליהו: חי יהוה של צבאות, אשר עמדתי לפניו — כי היום אראה אליו.
16 וילך עובדיה לקראת אחאב, ויגד לו; וילך אחאב לקראת אליהו.
17 ויהי, כראות אחאב את אליהו, ויאמר אחאב אליו: האתה זה, עוכר ישראל?
18 ויאמר: לא עכרתי את ישראל; כי אם אתה ובית אביך, בעזובכם את מצוות יהוה; ותלך אחרי הבעלים.
19 ועתה שלח, קבוץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל; ואת נביאי הבעל, ארבע מאות וחמישים, ואת נביאי האשרה, ארבע מאות, אוכלי שולחן איזבל.
20 וישלח אחאב בכל בני ישראל; ויקבוץ את הנביאים אל הר הכרמל.
21 וייגש אליהו אל כל העם, ויאמר: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ישוע הוא ישוע — לכו אחריו; ואם הבעל — לכו אחריו. ולא ענו העם אותו דבר.
22 ויאמר אליהו אל העם: אני נותרתי נביא לישוע, לבדי; ונביאי הבעל ארבע מאות וחמישים איש.
23 וייתנו לנו שני פרים; ויבחרו להם הפר האחד, וינתחוהו וישימו על העצים, ואש לא ישימו; ואני אעשה את הפר האחד, ונתתי על העצים, ואש לא אשים.
24 וקראתם בשם אליליכם, ואני אקרא בשם ישוע; והיה, ישוע אשר יענה באש — הוא ישוע. ויען כל העם ויאמר: טוב הדבר.
25 ויאמר אליהו לנביאי הבעל: בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם הרבים; וקראו בשם אליליכם, ואש לא תשימו.
26 ויקחו את הפר אשר ניתן להם, ויעשו, ויקראו בשם הבעל מהבוקר ועד הצהריים לאמור: הבעל, עננו. ואין קול ואין עונה. ויפסחו על המזבח אשר עשה.
27 ויהי בצהריים, ויהתל בהם אליהו, ויאמר: קיראו בקול גדול — כי אליל הוא; כי שיח וכי שיג לו, וכי דרך לו; אולי ישן הוא, וייקץ.
28 ויקראו בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים, עד שפוך דם עליהם.
29 ויהי, כעבור הצהריים, ויתנבאו עד לעלות המנחה; ואין קול, ואין עונה, ואין קשב.
30 ויאמר אליהו לכל העם: גישו אלי. וייגשו כל העם אליו. וירפא את מזבח ישוע, ההרוס.
31 ויקח אליהו שתים עשרה אבנים, כמספר שבטי בני יעקב, אשר היה דבר יהוה אליו לאמור: ישראל יהיה שמך;
32 ויבנה את האבנים מזבח בשם ישוע; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב למזבח.
33 ויערך את העצים, וינתח את הפר, וישם על העצים; ויאמר: מילאו ארבעה כדים מים, ויצקו על העולה ועל העצים.
34 ויאמר: שנו. וישנו. ויאמר: שלשו. וישלשו.
35 וילכו המים סביבות המזבח; וגם את התעלה מילא מים.
36 ויהי בעלות המנחה, וייגש אליהו הנביא ויאמר: ישוע של אברהם, יצחק וישראל — היום ייוודע כי אתה ישוע בישראל, ואני עבדך, וכי בדברך עשיתי את כל הדברים האלה.
37 ענני, ישוע, ענני; וידעו העם הזה כי אתה ישוע, ואתה הסיבות את ליבם אחורנית.
38 ותיפול אש ישוע, ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר; ואת המים אשר בתעלה ליחכה.
39 ויראו כל העם, ויפלו על פניהם; ויאמרו: ישוע — הוא ישוע; ישוע — הוא ישוע.
40 ויאמר אליהו להם: תיפסו את נביאי הבעל; איש אל יימלט מהם. ויתפסו; ויורידם אליהו אל נחל קישון, וישחטם שם.
41 ויאמר אליהו לאחאב: עלה, אכול ושתה; כי קול המון הגשם.
42 ויעל אחאב לאכול ולשתות. ואליהו עלה אל ראש הכרמל; ויגהר ארצה, וישם פניו בין ברכיו;
43 ויאמר אל נערו: עלה נא, הבט דרך ים. ויעל ויבט, ויאמר: אין מאומה. ויאמר: שוב, שבע פעמים.
44 ויהי בשביעית, ויאמר: הנה עב קטנה ככף איש עולה מים. ויאמר: עלה, אמור אל אחאב: אסור ורד, ולא יעצרך הגשם.
45 ויהי עד כה ועד כה, והשמים התקדרו עבים ורוח; ויהי גשם גדול. וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.
46 ויד ישוע הייתה אל אליהו; וישנס מותניו, וירוץ לפני אחאב עד בוא יזרעאלה.
פרק 19
1 ויגד אחאב לאיזבל את כל אשר עשה אליהו, ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב.
2 ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמור: כה יעשון האלילים, וכה יוספון, כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם.
3 וירא, ויקם וילך אל נפשו; ויבוא באר שבע אשר ליהודה, וינח את נערו שם.
4 והוא הלך במדבר דרך יום; ויבוא וישב תחת רותם אחת; וישאל את נפשו למות, ויאמר: רב; עתה, ישוע, קח את נפשי; כי לא טוב אנוכי מאבותיי.
5 וישכב ויישן תחת רותם אחד; והנה זה מלאך נוגע בו, ויאמר לו: קום, אכול.
6 ויבט, והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.
7 וישב מלאך יהוה שנית, ויגע בו, ויאמר: קום, אכול; כי רב ממך הדרך.
8 ויקם ויאכל וישת; וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האל — חורב.
9 ויבוא שם אל המערה, וילן שם; והנה דבר יהוה אליו, ויאמר לו: מה לך פה, אליהו?
10 ויאמר: קנוא קינאתי ליהוה של צבאות; כי עזבו בריתך בני ישראל; את מזבחותיך הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה.
11 ויאמר: צא ועמדת בהר לפני ישוע. והנה ישוע עובר; ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ישוע — לא ברוח ישוע; ואחר הרוח רעש — לא ברעש ישוע;
12 ואחר הרעש אש — לא באש ישוע; ואחר האש קול דממה דקה.
13 ויהי, כשמוע אליהו, וילט פניו באדרתו, ויצא ויעמוד פתח המערה. והנה אליו קול, ויאמר: מה לך פה, אליהו?
14 ויאמר: קנוא קינאתי ליהוה של צבאות; כי עזבו בריתך בני ישראל; את מזבחותיך הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה.
15 ויאמר ישוע אליו: לך, שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את חזאל למלך על ארם;
16 ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל; ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך.
17 והיה, הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע.
18 והשארתי בישראל שבעת אלפים: כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל, וכל הפה אשר לא נשק לו.
19 וילך משם, וימצא את אלישע בן שפט — והוא חורש, שנים עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו.
20 ויעזוב את הבקר, וירץ אחרי אליהו, ויאמר: אשקה נא לאבי ולאימי, ואלכה אחריך. ויאמר לו: לך, שוב; כי מה עשיתי לך?
21 וישב מאחריו, ויקח את צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בישלם הבשר, וייתן לעם ויאכלו. ויקם וילך אחרי אליהו, וישרתהו.
פרק 20
1 ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו; ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל ויצר על שומרון, ויילחם בה.
2 וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל, העירה, ויאמר לו: כה אמר בן הדד:
3 כספך וזהבך — לי הוא; ונשיך ובניך הטובים — לי הם.
4 ויען מלך ישראל ויאמר: כדברך, אדוני המלך — לך אני, וכל אשר לי.
5 וישובו המלאכים, ויאמרו: כה אמר בן הדד לאמור: כי שלחתי אליך לאמור: כספך וזהבך, ונשיך ובניך — לי תתן;
6 כי אם כעת מחר אשלח את עבדיי אליך, וחיפשו את ביתך ואת בתי עבדיך; והיה, כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו.
7 ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ, ויאמר: דעו נא וראו, כי רעה זה מבקש; כי שלח אלי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי; ולא מנעתי ממנו.
8 ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם: אל תשמע, ולא תאבה.
9 ויאמר למלאכי בן הדד: אימרו לאדוני המלך: כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה; והדבר הזה לא אוכל לעשות. וילכו המלאכים, וישיבוהו דבר.
10 וישלח אליו בן הדד ויאמר: כה יעשון לי האלילים, וכה יוספו, אם ישפוק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי.
11 ויען מלך ישראל ויאמר: דברו: אל יתהלל חוגר כמפתח.
12 ויהי, כשמוע את הדבר הזה — והוא שותה, הוא והמלכים, בסוכות — ויאמר אל עבדיו: שימו. וישימו על העיר.
13 והנה, נביא אחד ניגש אל אחאב מלך ישראל, ויאמר: כה אמר ישוע: הראית את כל ההמון הגדול הזה? הנני נותנו בידך היום; וידעת כי אני ישוע.
14 ויאמר אחאב: במי? ויאמר: כה אמר ישוע: בנערי שרי המדינות. ויאמר: מי יאסור את המלחמה? ויאמר: אתה.
15 ויפקוד את נערי שרי המדינות, ויהיו מאתיים שלושים ושניים; ואחריהם פקד את כל העם, כל בני ישראל — שבעת אלפים.
16 ויצאו בצהריים. ובן הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים — שלושים ושניים מלך, עוזר אותו.
17 ויצאו נערי שרי המדינות בראשונה; וישלח בן הדד, ויגידו לו לאמור: אנשים יצאו משומרון.
18 ויאמר: אם לשלום יצאו — תיפסום חיים; ואם למלחמה יצאו — חיים תיפסום.
19 ויצאו אלה מן העיר — נערי שרי המדינות — והחיל אשר אחריהם.
20 ויכו איש את אישו; וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט בן הדד מלך ארם על סוס, ופרשים.
21 ויצא מלך ישראל, ויך את הסוס ואת הרכב; והיכה בארם מכה גדולה.
22 וייגש הנביא אל מלך ישראל, ויאמר לו: לך, התחזק; ודע וראה את אשר תעשה; כי לתשובת השנה מלך ארם עולה עליך.
23 ועבדי מלך ארם אמרו אליו: אלילי הרים אליליהם; על כן חזקו ממנו; ואולם נילחם איתם במישור — אם לא נחזק מהם.
24 ואת הדבר הזה עשה: הסר המלכים, איש ממקומו; ושים פחות תחתייהם;
25 ואתה תמנה לך חיל, כחיל הנופל מאותך — סוס כסוס, ורכב כרכב; ונילחמה אותם במישור, אם לא נחזק מהם. וישמע לקולם, ויעש כן.
26 ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן הדד את ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם ישראל.
27 ובני ישראל התפקדו וכולכלו, וילכו לקראתם; ויחנו בני ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים; וארם מילאו את הארץ.
28 וייגש איש האל ויאמר אל מלך ישראל, ויאמר: כה אמר ישוע: יען אשר אמרו ארם: ישוע של הרים הוא ישוע, ולא ישוע של עמקים הוא — ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך; וידעתם כי אני ישוע.
29 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים. ויהי ביום השביעי, ותיקרב המלחמה; ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי, ביום אחד.
30 והנותרים נסו אפקה, אל העיר; ותיפול חומה על עשרים ושבעה אלף איש, הנותרים. ובן הדד נס, ויבוא אל העיר, חדר בחדר.
31 ויאמרו אליו עבדיו: הנה נא שמענו, כי מלכי בית ישראל — מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשינו, ונצא אל מלך ישראל; אולי יחיה את נפשך.
32 ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל מלך ישראל, ויאמרו: עבדך בן הדד אמר: תחי נא נפשי. ויאמר: העודנו חי? אחי הוא.
33 והאנשים ינחשו, וימהרו ויחלטו ממנו; ויאמרו: אחיך בן הדד. ויאמר: בואו, קחוהו. ויצא אליו בן הדד; ויעלהו על המרכבה.
34 ויאמר אליו: הערים אשר לקח אבי מאת אביך — אשיב; וחוצות תשים לך בדמשק, כאשר שם אבי בשומרון. ואני, בברית אשלחך. ויכרות לו ברית, וישלחהו.
35 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יהוה: הכיני נא. וימאן האיש להכותו.
36 ויאמר לו: יען אשר לא שמעת בקול יהוה — הנך הולך מאתי, והיכך אריה. וילך מאצלו, וימצאהו האריה ויכהו.
37 וימצא איש אחר, ויאמר: הכיני נא. ויכהו האיש — הכה ופצוע.
38 וילך הנביא, ויעמוד למלך על הדרך; ויתחפש באפר על עיניו.
39 ויהי, המלך עובר, והוא צעק אל המלך; ויאמר: עבדך יצא בקרב המלחמה; והנה איש סר ויבא אלי איש, ויאמר: שמור את האיש הזה; אם היפקד ייפקד — והייתה נפשך תחתיי נפשו, או כיכר כסף תשקול.
40 ויהי עבדך עושה הנה והנה, והוא איננו. ויאמר אליו מלך ישראל: כן משפטך; אתה חרצת.
41 וימהר, ויסר את האפר מעל עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.
42 ויאמר אליו: כה אמר יהוה: יען שילחת איש חרמי מיד — והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.
43 וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף; ויבוא שומרונה.
פרק 21
1 ויהי אחר הדברים האלה: כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל, אצל היכל אחאב, מלך שומרון.
2 וידבר אחאב אל נבות לאמור: תנה לי את כרמך, ויהי לי לגן ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי; ואתנה לך תחתיי כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה לך כסף מחיר זה.
3 ויאמר נבות אל אחאב: חלילה ליהוה לי, מתתי את נחלת אבותי לך.
4 ויבוא אחאב אל ביתו סר וזעף, על הדבר אשר דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר: לא אתן לך את נחלת אבותי. וישכב על מיטתו, ויסב את פניו, ולא אכל לחם.
5 ותבוא אליו איזבל אשתו, ותדבר אליו: מה זה רוחך סרה, ואין אתה אוכל לחם?
6 וידבר אליה: כי אדבר אל נבות היזרעאלי, ואומר לו: תנה לי את כרמך בכסף; או אם חפץ אתה, אתנה לך כרם תחתיי. ויאמר: לא אתן לך את כרמי.
7 ותאמר אליו איזבל אשתו: אתה עתה עושה מלוכה על ישראל; קום, אכול לחם, וייטב ליבך; אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי.
8 ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח את הספרים אל הזקנים ואל החורים אשר בעירו, היושבים את נבות.
9 ותכתוב בספרים לאמור: קיראו צום, והושיבו את נבות בראש העם;
10 והושיבו שני אנשים, בני בליעל, נגדו, ויעידוהו לאמור: בירכת את יהוה ואת המלך. והוצאתם אותו וסיקלוהו, וימת.
11 ויעשו אנשי עירו, הזקנים והחורים אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם איזבל, כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם.
12 קראו צום, והושיבו את נבות בראש העם.
13 ויבואו שני האנשים, בני הבליעל, וישבו נגדו; ויעידו אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמור: בירך נבות את יהוה ואת המלך. ויוציאוהו מחוץ לעיר, וייסקלו אותו באבנים, וימת.
14 וישלחו אל איזבל לאמור: סוקל נבות, וימת.
15 ויהי, כשמוע איזבל כי סוקל נבות וימת, ותאמר איזבל אל אחאב: קום, רש את כרם נבות היזרעאלי, אשר מאן לתת לך בכסף; כי אין נבות חי, כי מת.
16 ויהי, כשמוע אחאב כי מת נבות, ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי, לרשתו.
17 ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמור:
18 קום, רד לקראת אחאב מלך ישראל, אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר ירד שם לרשתו.
19 ודיברת אליו לאמור: כה אמר יהוה: הרצחת, וגם ירשת? ודיברת אליו לאמור: כה אמר יהוה: במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילקקו הכלבים את דמך, גם אתה.
20 ויאמר אחאב אל אליהו: המצאתני, אויבי? ויאמר: מצאתי; יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה.
21 הנני מביא עליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל;
22 ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט, וכבית בעשא בן אחיה; אל הכעס אשר הכעסת, ותטיא את ישראל.
23 וגם לאיזבל דיבר יהוה לאמור: הכלבים יאכלו את איזבל בחיל יזרעאל.
24 המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים; והמת בשדה יאכלו עוף השמים.
25 רק לא היה כאחאב, אשר התמכר לעשות הרע בעיני יהוה, אשר הסתה אותו איזבל אשתו.
26 ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים, ככל אשר עשו האמורי, אשר הוריש ישוע מפני בני ישראל.
27 ויהי, כשמוע אחאב את הדברים האלה, ויקרע את בגדיו, וישם שק על בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.
28 ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמור:
29 הראית כי נכנע אחאב מלפני? יען כי נכנע מפני, לא אבוא הרעה בימיו; בימי בנו אביא את הרעה על ביתו.
פרק 22
1 וישבו שלוש שנים: אין מלחמה בין ארם ובין ישראל.
2 ויהי בשנה השלישית, וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל.
3 ויאמר מלך ישראל אל עבדיו: היודעתם כי לנו רמות גלעד? ואנחנו מחשים, מקחת אותה מיד מלך ארם.
4 ויאמר אל יהושפט: התלך איתי למלחמה, רמות גלעד? ויאמר יהושפט אל מלך ישראל: כמוני כמוך; כעמי כעמך; כסוסי כסוסיך.
5 ויאמר יהושפט אל מלך ישראל: דרוש נא כיום את דבר יהוה.
6 ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם: האלך על רמות גלעד למלחמה, אם אחדל? ויאמרו: עלה; וייתן ישוע ביד המלך.
7 ויאמר יהושפט: האין פה נביא ליהוה עוד, ונדרשה מאותו?
8 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: עוד איש אחד לדרוש את יהוה מאותו — מיכיהו בן ימלא; ואני שנאתיו, כי לא יתנבא עלי טוב, כי אם רע. ויאמר יהושפט: אל יאמר המלך כן.
9 ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד, ויאמר: מהרה, מיכיהו בן ימלא.
10 ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו, מלובשים בגדים, בגורן פתח שער שומרון; וכל הנביאים מתנבאים לפניהם.
11 ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל; ויאמר: כה אמר ישוע: באלה תנגח את ארם, עד כלותם.
12 וכל הנביאים ניבאים כן לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח; ונתן ישוע ביד המלך.
13 והמלאך אשר הלך לקרוא את מיכיהו דיבר אליו לאמור: הנה נא דברי הנביאים — פה אחד — טוב אל המלך; יהי נא דבריך כדבר אחד מהם, ודיברת טוב.
14 ויאמר מיכיהו: חי יהוה — כי את אשר יאמר יהוה אלי, אותו אדבר.
15 ויבוא אל המלך. ויאמר המלך אליו: מיכיהו, הנלך אל רמות גלעד למלחמה, אם נחדל? ויאמר אליו: עלה והצלח; ונתן ישוע ביד המלך.
16 ויאמר אליו המלך: עד כמה פעמים אני משביעך, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם יהוה?
17 ויאמר: ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים, כצאן אשר אין להם רועה; ויאמר יהוה: לא אדונים לאלה; ישובו איש לביתו בשלום.
18 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: הלא אמרתי אליך: לא יתנבא עלי טוב, כי אם רע?
19 ויאמר: לכן שמע דבר יהוה: ראיתי את יהוה יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו.
20 ויאמר יהוה: מי יפתה את אחאב, ויעל וייפול ברמות גלעד? ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה.
21 ויצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר: אני אפתנו.
22 ויאמר יהוה אליו: במה? ויאמר: אצא, והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו. ויאמר: תפתה, וגם תוכל; צא, ועשה כן.
23 ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל נביאיך אלה; ויהוה דיבר עליך רעה.
24 וייגש צדקיה בן כנענה, ויכה את מיכיהו על הלחי, ויאמר: אי זה עבר רוח יהוה מאתי, לדבר אותך?
25 ויאמר מיכיהו: הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר להיחבא.
26 ויאמר מלך ישראל: קח את מיכיהו, והשיבהו אל אמון שר העיר ואל יואש בן המלך;
27 ואמרת: כה אמר המלך: שימו את זה בית הכלא, והאכילוהו לחם לחץ ומים לחץ, עד בואי בשלום.
28 ויאמר מיכיהו: אם שוב תשוב בשלום, לא דיבר יהוה בי. ויאמר: שימעו, עמים, כולכם.
29 ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה רמות גלעד.
30 ויאמר מלך ישראל אל יהושפט: אתחפש, ובוא במלחמה; ואתה לבש בגדיך. ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.
31 ומלך ארם ציווה את שרי הרכב אשר לו, שלושים ושניים, לאמור: לא תילחמו את קטן ואת גדול, כי אם את מלך ישראל לבדו.
32 ויהי, כראות שרי הרכב את יהושפט, והם אמרו: אך מלך ישראל הוא; ויסורו עליו להילחם; ויזעק יהושפט.
33 ויהי, כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא, וישובו מאחריו.
34 ואיש משך בקשת לתומו, ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון; ויאמר לרכבו: הפוך ידך והוציאני מן המחנה, כי הוחליתי.
35 ותעל המלחמה ביום ההוא; והמלך היה מעומד במרכבה מול ארם, וימת בערב; ויצק דם המכה אל חיק הרכב.
36 ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש, לאמור: איש אל עירו, ואיש אל ארצו.
37 וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את המלך בשומרון.
38 וישטפו את הרכב על ברכת שומרון; וילוקו הכלבים את דמו, וירחצו את זריונו — כדבר יהוה אשר דיבר.
39 ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה, ובית השן אשר עשה, וכל הערים אשר בנה — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל?
40 וישכב אחאב עם אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו תחתיי.
41 ויהושפט בן אסא מלך על יהודה, בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל.
42 יהושפט בן שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים. ושם אימו: עזובה, בת שלחי.
43 וילך בכל דרך אסא אביו; לא סר ממנו, לעשות הישר בעיני יהוה; אך הבמות לא סרו — עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות.
44 וישלם יהושפט עם מלך ישראל.
45 ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה, ואשר נלחם — הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה?
46 ויתר הקדש, אשר נשאר בימי אסא אביו, ביער מן הארץ.
47 ומלך אין באדום; ניצב מלך.
48 יהושפט עשה אוניות תרשיש, ללכת אופירה לזהב; ולא הלכו, כי נשברו האוניות בעציון גבר.
49 אז אמר אחזיהו בן אחאב אל יהושפט: ילכו עבדיי עם עבדיך באוניות. ולא אבה יהושפט.
50 וישכב יהושפט עם אבותיו, וייקבר עם אבותיו בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו תחתיי.
51 אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על ישראל שנתיים.
52 ויעש הרע בעיני יהוה; וילך בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירבעם בן נבט, אשר החטיא את ישראל;
53 ויעבוד את הבעל וישתחו לו; ויכעס את יהוה של ישראל, ככל אשר עשה אביו.