שמות

התנ״ך — הברית הישנה • נוסח המלך ג׳יימס, טקסט קריאה של השם הקדוש

נשמר במלואו: טקסט קריאה מן הנתיב הקנוני המקומי, נבנה ממקור KJV המתועד (פרויקט גוטנברג #10) על־פי חוק עריכת השם הקדוש של דוד (2026-10-11), בכלל זה תבנית ההבחנה לשמות.

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapter

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/exodus/001.mp3 …).

הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)

מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.

פרק 1

1 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה; איש וביתו באו עם יעקב.

2 ראובן, שמעון, לוי ויהודה,

3 יששכר, זבולון ובנימין,

4 דן ונפתלי, גד ואשר.

5 וכל הנפשות היוצאות מירך יעקב היו שבעים נפש; ויוסף היה במצרים כבר.

6 וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.

7 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד; ותמלא הארץ אותם.

8 ויקם מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף.

9 ויאמר אל עמו: הנה, עם בני ישראל רב ועצום ממנו.

10 הבה, נתחכמה לו; פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ.

11 וישימו עליהם שרי מיסים למען ענותם בסבלותם. ויבנו לפרעה ערי מסכנות, את פיתום ואת רעמסס.

12 וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל.

13 ויעבידו המצרים את בני ישראל בפרך.

14 וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה; את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

15 ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה.

16 ויאמר: בילדכן את העבריות, וראיתן על האבניים; אם בן הוא, והמיתן אותו; ואם בת היא, וחיה.

17 ותיראן המיילדות את יהוה, ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, ותחיינה את הילדים.

18 ויקרא מלך מצרים למיילדות, ויאמר להן: מדוע עשיתן את הדבר הזה, ותחיינה את הילדים?

19 ותאמרן המיילדות אל פרעה: כי לא כנשים המצריות העבריות; כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו.

20 ויטב יהוה למיילדות; וירב העם ויעצמו מאוד.

21 ויהי כי יראו המיילדות את יהוה, ויעש להם בתים.

22 ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון.

פרק 2

1 וילך איש מבית לוי, ויקח את בת לוי.

2 ותהר האשה ותלד בן; ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים.

3 ולא יכלה עוד הצפינו, ותיקח לו תבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד; ותשם בסוף על שפת היאור.

4 ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה ייעשה לו.

5 ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור; ותרא את התבה בתוך הסוף, ותשלח את אמתה ותיקחה.

6 ותפתח, ותראהו את הילד, והנה נער בוכה. ותחמול עליו, ותאמר: מילדי העברים זה.

7 ותאמר אחותו אל בת פרעה: האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותינק לך את הילד?

8 ותאמר לה בת פרעה: לכי. ותלך העלמה ותקרא את אם הילד.

9 ותאמר לה בת פרעה: היליכי את הילד הזה והיניקהו לי, ואני אתן את שכרך. ותיקח האשה את הילד ותניקהו.

10 ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן. ותקרא שמו משה, ותאמר: כי מן המים משיתיהו.

11 ויהי בימים ההם, ויגדל משה, ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם; וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

12 ויפן כה וכה, וירא כי אין איש, ויך את המצרי, ויטמנהו בחול.

13 ויצא ביום השני, והנה שני אנשים עברים ניצים; ויאמר לרשע: למה תכה רעך?

14 ויאמר: מי שם אותך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי? ויירא משה, ויאמר: אכן נודע הדבר.

15 וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה. ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ מדין; וישב על הבאר.

16 ולכהן מדין שבע בנות; ותבואנה ותדלנה, ותמלאנה את הרהטים, להשקות צאן אביהן.

17 ויבואו הרועים ויגרשום; ויקם משה ויושיען, וישק את צאנם.

18 ותבואנה אל רעואל אביהן, ויאמר: מדוע מיהרתן לבוא היום?

19 ותאמרנה: איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו, וישק את הצאן.

20 ויאמר אל בנותיו: ואיו? למה זה עזבתן את האיש? קראן לו, ויאכל לחם.

21 ויואל משה לשבת את האיש; ויתן את ציפורה בתו למשה.

22 ותלד בן, ויקרא את שמו גרשום; כי אמר: גר הייתי בארץ נכריה.

23 ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים; ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל ישוע מן העבודה.

24 וישמע ישוע את נאקתם, ויזכור ישוע את בריתו את אברהם, את יצחק ואת יעקב.

25 וירא ישוע את בני ישראל, וידע ישוע אותם.

פרק 3

1 ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, כהן מדין; וינהג את הצאן אחר המדבר, ויבא אל הר ישוע, חורבה.

2 וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל.

3 ויאמר משה: אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה; מדוע לא יבער הסנה?

4 וכאשר ראה ישוע כי סר לראות, קרא אליו ישוע מתוך הסנה, ויאמר: משה, משה. ויאמר: הנני.

5 ויאמר: אל תקרב הלום; של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא.

6 ויאמר עוד: אני ישוע אביך, ישוע אברהם, ישוע יצחק וישוע יעקב. ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל ישוע.

7 ויאמר ישוע: ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו; כי ידעתי את מכאוביו.

8 וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש; אל מקום הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי.

9 ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי; וגם ראיתי את הלחץ אשר המצרים לוחצים אותם.

10 ועתה לך, ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.

11 ויאמר משה אל ישוע: מי אנוכי, כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?

12 ויאמר: כי אהיה עמך; וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את ישוע על ההר הזה.

13 ויאמר משה אל ישוע: הנה אנוכי בא אל בני ישראל, ואמרתי להם: ישוע אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו לי: מה שמו? מה אומר אליהם?

14 ויאמר ישוע אל משה: אהיה אשר אהיה; ויאמר: כה תאמר אל בני ישראל: אהיה שלחני אליכם.

15 ויאמר עוד ישוע אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: ישוע אבותיכם, ישוע אברהם, ישוע יצחק וישוע יעקב, שלחני אליכם; זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור.

16 לך ואספת את זקני ישראל, ואמרת אליהם: ישוע אבותיכם, ישוע אברהם, של ישוע ושל ישוע, נראה אלי לאמור: פקוד פקדתי אתכם, ואת העשוי לכם במצרים.

17 ואומר: אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי, אל ארץ זבת חלב ודבש.

18 ושמעו לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים, ואמרתם אליו: ישוע העברים נקרא עלינו; ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבח לישוע ישוענו.

19 ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים ללכת, ולא ביד חזקה.

20 ושלחתי את ידי, והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו; ואחרי כן ישלח אתכם.

21 ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים; והיה כי תלכו, לא תלכו ריקם.

22 ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם על בניכם ועל בנותיכם, וניצלתם את מצרים.

פרק 4

1 ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי, ולא ישמעו לקולי; כי יאמרו: לא נראה אליך ישוע.

2 ויאמר אליו ישוע: מה זה בידך? ויאמר: מטה.

3 ויאמר: השליכהו ארצה. וישליכהו ארצה, ויהי לנחש; וינס משה מפניו.

4 ויאמר ישוע אל משה: שלח ידך ואחוז בזנבו. וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו.

5 למען יאמינו כי נראה אליך ישוע אבותיהם, ישוע אברהם, ישוע יצחק וישוע יעקב.

6 ויאמר ישוע עוד אליו: הבא נא ידך בחיקך. ויבא ידו בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג.

7 ויאמר: השב ידך אל חיקך. וישב ידו אל חיקו; ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו.

8 והיה אם לא יאמינו לך, ולא ישמעו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון.

9 והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעו לקולך, ולקחת ממי היאור ושפכת היבשה; והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת.

10 ויאמר משה אל ישוע: בי, ישוע שלי, לא איש דברים אנוכי, גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך; כי כבד פה וכבד לשון אנוכי.

11 ויאמר ישוע אליו: מי שם פה לאדם? או מי ישום אילם, או חרש, או פיקח, או עיוור? הלא אנוכי ישוע?

12 ועתה לך, ואנוכי אהיה עם פיך, והוריתיך אשר תדבר.

13 ויאמר: בי, ישוע שלי, שלח נא ביד אשר תשלח.

14 ויחר אף ישוע במשה, ויאמר: הלא אהרון אחיך הלוי? ידעתי כי דבר ידבר הוא. וגם הנה הוא יוצא לקראתך; וראה אותך, ושמח בליבו.

15 ודיברת אליו, ושמת את הדברים בפיו; ואנוכי אהיה עם פיך ועם פיו, והוריתי אתכם את אשר תעשון.

16 ודיבר הוא לך אל העם; והיה הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו במקום ישוע.

17 ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות.

18 וילך משה וישב אל יתר חותנו, ויאמר לו: אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים, ואראה העודם חיים. ויאמר יתרו למשה: לך לשלום.

19 ויאמר ישוע אל משה במדין: לך, שוב מצרים; כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.

20 ויקח משה את אשתו ואת בניו, וירכיבם על החמור, וישב ארצה מצרים; ויקח משה את מטה ישוע בידו.

21 ויאמר ישוע אל משה: בלכתך לשוב מצרימה, ראה את כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את ליבו, ולא ישלח את העם.

22 ואמרת אל פרעה: כה אמר יהוה: בני בכורי ישראל.

23 ואומר אליך: שלח את בני, ויעבדני; ותמאן לשלחו, הנה אנוכי הורג את בנך בכורך.

24 ויהי בדרך במלון, ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו.

25 ותיקח ציפורה צור, ותכרות את ערלת בנה, ותיגע לרגליו, ותאמר: כי חתן דמים אתה לי.

26 וירף ממנו; אז אמרה: חתן דמים למולות.

27 ויאמר ישוע לאהרון: לך לקראת משה המדברה. וילך, ויפגשהו בהר ישוע, וישק לו.

28 ויגד משה לאהרון את כל דברי ישוע אשר שלחו, ואת כל האותות אשר ציווהו.

29 וילך משה ואהרון, ויאספו את כל זקני בני ישראל.

30 וידבר אהרון את כל הדברים אשר דיבר ישוע אל משה, ויעש האותות לעיני העם.

31 ויאמן העם; וישמעו כי פקד ישוע את בני ישראל, וכי ראה את עוניים, ויקדו וישתחוו.

פרק 5

1 ואחרי כן באו משה ואהרון, ויאמרו אל פרעה: כה אמר ישוע ישראל: שלח את עמי, ויחוגו לי במדבר.

2 ויאמר פרעה: מי ישוע, כי אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ישוע, וגם את ישראל לא אשלח.

3 ויאמרו: ישוע העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבח לישוע ישוענו; פן יפגענו בדבר או בחרב.

4 ויאמר אליהם מלך מצרים: למה, משה ואהרון, תפריעו את העם ממעשיו? לכו לסבלותיכם.

5 ויאמר פרעה: הן רבים עתה עם הארץ, והשבתם אותם מסבלותם.

6 ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שוטריו לאמור:

7 לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים, כתמול שלשום; הם ילכו וקוששו להם תבן.

8 ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם; לא תגרעו ממנו; כי נרפים הם, על כן הם צועקים לאמור: נלכה, נזבח לישוענו.

9 תכבד העבודה על האנשים, ויעשו בה; ואל ישעו בדברי שקר.

10 ויצאו נוגשי העם ושוטריו, ויאמרו אל העם לאמור: כה אמר פרעה: אינני נותן לכם תבן.

11 לכו אתם, קחו לכם תבן מאשר תמצאו; כי אין נגרע מעבודתכם דבר.

12 ויפץ העם בכל ארץ מצרים, לקושש קש לתבן.

13 והנוגשים אצים לאמור: כלו מעשיכם, דבר יום ביומו, כאשר בהיות התבן.

14 ויוכו שוטרי בני ישראל, אשר שמו עליהם נוגשי פרעה, לאמור: מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, גם תמול גם היום, כתמול שלשום?

15 ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמור: למה תעשה כה לעבדיך?

16 תבן אין ניתן לעבדיך, ולבנים אומרים לנו: עשו; והנה עבדיך מוכים; וחטאת עמך.

17 ויאמר: נרפים אתם, נרפים; על כן אתם אומרים: נלכה, נזבח לישוע.

18 ועתה לכו עבדו, ותבן לא יינתן לכם, ותוכן לבנים תיתנו.

19 ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע, באמור: לא תגרעו מלבניכם, דבר יום ביומו.

20 ויפגעו את משה ואת אהרון, הניצבים לקראתם, בצאתם מאת פרעה.

21 ויאמרו אליהם: ירא יהוה עליכם וישפוט; אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת חרב בידם להרגנו.

22 וישב משה אל ישוע, ויאמר: ישוע, למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?

23 ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הורע לעם הזה; והצל לא הצלת את עמך.

פרק 6

1 ויאמר ישוע אל משה: עתה תראה אשר אעשה לפרעה; כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו.

2 וידבר ישוע אל משה, ויאמר אליו: אני ישוע.

3 ונראיתי אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב, בשם יהוה שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם.

4 וגם הקימותי את בריתי איתם, לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.

5 וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר המצרים מעבידים אותם; ואזכור את בריתי.

6 לכן אמור אל בני ישראל: אני ישוע, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.

7 ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לישוע; וידעתם כי אני ישוע ישועכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.

8 והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב; ונתתי אותה לכם מורשה: אני יהוה.

9 וידבר משה כן אל בני ישראל; ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה.

10 וידבר ישוע אל משה לאמור:

11 בוא, דבר אל פרעה מלך מצרים, וישלח את בני ישראל מארצו.

12 וידבר משה לפני ישוע לאמור: הן בני ישראל לא שמעו אלי; ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים?

13 וידבר ישוע אל משה ואל אהרון, ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

14 אלה ראשי בית אבותם: בני ראובן בכור ישראל: חנוך ופלוא, חצרון וכרמי; אלה משפחות ראובן.

15 ובני שמעון: ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, ושאול בן הכנענית; אלה משפחות שמעון.

16 ואלה שמות בני לוי לתולדותם: גרשון וקהת ומררי; ושני חיי לוי שבע ושלושים ומאת שנה.

17 בני גרשון: לבני ושמעי, למשפחותם.

18 ובני קהת: עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל; ושני חיי קהת שלוש ושלושים ומאת שנה.

19 ובני מררי: מחלי ומושי; אלה משפחות לוי לתולדותם.

20 ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה; ותלד לו את אהרון ואת משה; ושני חיי עמרם שבע ושלושים ומאת שנה.

21 ובני יצהר: קורח ונפג וזכרי.

22 ובני עוזיאל: מישאל ואלצפן וסתרי.

23 ויקח אהרון את אלישבע, בת עמינדב, אחות נחשון, לו לאשה; ותלד לו את נדב ואת אביהוא, את אלעזר ואת איתמר.

24 ובני קורח: אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה משפחות הקורחי.

25 ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לאשה; ותלד לו את פינחס; אלה ראשי אבות הלויים למשפחותם.

26 הוא אהרון ומשה, אשר אמר ישוע להם: הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם.

27 הם המדברים אל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל ממצרים; הוא משה ואהרון.

28 ויהי ביום דבר ישוע אל משה בארץ מצרים.

29 וידבר ישוע אל משה לאמור: אני ישוע; דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך.

30 ויאמר משה לפני ישוע: הן אני ערל שפתיים, ואיך ישמע אלי פרעה?

פרק 7

1 ויאמר ישוע אל משה: ראה, נתתיך אלוה לפרעה; ואהרון אחיך יהיה נביאך.

2 אתה תדבר את כל אשר אצווך; ואהרון אחיך ידבר אל פרעה, ושילח את בני ישראל מארצו.

3 ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים.

4 ולא ישמע אליכם פרעה, ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאותי, את עמי בני ישראל, מארץ מצרים בשפטים גדולים.

5 וידעו מצרים כי אני יהוה, בנטותי את ידי על מצרים, והוצאתי את בני ישראל מתוכם.

6 ויעש משה ואהרון כאשר ציווה יהוה אותם, כן עשו.

7 ומשה בן שמונים שנה, ואהרון בן שלוש ושמונים שנה, בדברם אל פרעה.

8 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון לאמור:

9 כי ידבר אליכם פרעה לאמור: תנו לכם מופת; ואמרת אל אהרון: קח את מטך והשלך לפני פרעה, יהי לתנין.

10 ויבא משה ואהרון אל פרעה, ויעשו כן כאשר ציווה יהוה; וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו, ויהי לתנין.

11 ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים; ויעשו גם הם, חרטומי מצרים, בלהטיהם כן.

12 וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינים; ויבלע מטה אהרון את מטותם.

13 ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם; כאשר דיבר יהוה.

14 ויאמר יהוה אל משה: כבד לב פרעה; מאן לשלח את העם.

15 לך אל פרעה בבוקר; הנה הוא יוצא המימה, וניצבת לקראתו על שפת היאור; והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך.

16 ואמרת אליו: יהוה העברים שלחני אליך לאמור: שלח את עמי, ויעבדוני במדבר; והנה לא שמעת עד כה.

17 כה אמר יהוה: בזאת תדע כי אני יהוה: הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור, ונהפכו לדם.

18 והדגה אשר ביאור תמות, ובאש היאור; ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור.

19 ויאמר יהוה אל משה: אמור אל אהרון: קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם, על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם, ויהיו דם; והיה דם בכל ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים.

20 ויעשו כן משה ואהרון, כאשר ציווה יהוה; וירם במטה ויך את המים אשר ביאור, לעיני פרעה ולעיני עבדיו; ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם.

21 והדגה אשר ביאור מתה; ויבאש היאור, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור; ויהי הדם בכל ארץ מצרים.

22 ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם; ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם; כאשר דיבר יהוה.

23 ויפן פרעה ויבא אל ביתו, ולא שת ליבו גם לזאת.

24 ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות; כי לא יכלו לשתות ממימי היאור.

25 וימלאו שבעת ימים, אחרי הכות יהוה את היאור.

פרק 8

1 וידבר ישוע אל משה: בוא אל פרעה, ואמרת אליו: כה אמר ישוע: שלח את עמי, ויעבדוני.

2 ואם מאן אתה לשלח, הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים.

3 וישרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו אל ביתך ואל חדר משכבך ועל מיטתך, ואל בית עבדיך ובעמך, ואל תנוריך ואל בצקותיך.

4 ועליך ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים.

5 וידבר יהוה אל משה: אמור אל אהרון: נטה את ידך במטך על הנהרות, על היאורים ועל האגמים, והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים.

6 ויט אהרון את ידו על מימי מצרים; ותעל הצפרדע, ותכס את ארץ מצרים.

7 ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים.

8 ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר: העתירו אל יהוה, ויסר את הצפרדעים ממני ומעמי; ואשלח את העם, ויזבחו לישוע.

9 ויאמר משה לפרעה: התפאר עלי; למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית את הצפרדעים ממך ומבתיך, רק ביאור תשארנה?

10 ויאמר: למחר. ויאמר: כדברך; למען תדע כי אין כיהוה יהוהנו.

11 וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך; רק ביאור תשארנה.

12 ויצא משה ואהרון מעם פרעה; ויצעק משה אל יהוה על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה.

13 ויעש יהוה כדבר משה; וימותו הצפרדעים מן הבתים, מן החצרים ומן השדות.

14 ויצברו אותם חמרים חמרים; ותבאש הארץ.

15 וירא פרעה כי היתה הרווחה, והכבד את ליבו, ולא שמע אליהם; כאשר דיבר יהוה.

16 ויאמר יהוה אל משה: אמור אל אהרון: נטה את מטך והך את עפר הארץ, והיה לכינים בכל ארץ מצרים.

17 ויעשו כן; ויט אהרון את ידו במטהו ויך את עפר הארץ, ותהי הכינים באדם ובבהמה; כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים.

18 ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכינים, ולא יכלו; ותהי הכינים באדם ובבהמה.

19 ויאמרו החרטומים אל פרעה: אצבע יהוה היא; ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם; כאשר דיבר יהוה.

20 ויאמר ישוע אל משה: השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה; הנה הוא יוצא המימה, ואמרת אליו: כה אמר ישוע: שלח את עמי, ויעבדוני.

21 ואם לא תשלח את עמי, הנה אנוכי משלח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערוב; ומלאו בתי מצרים את הערוב, וגם האדמה אשר הם עליה.

22 והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות שם ערוב; למען תדע כי אני ישוע בקרב הארץ.

23 ושמתי פדות בין עמי ובין עמך; למחר יהיה האות הזה.

24 ויעש יהוה כן; ויבא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים; ותשחת הארץ מפני הערוב.

25 ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר: לכו, זבחו לישועכם בארץ.

26 ויאמר משה: לא נכון לעשות כן; כי תועבת מצרים נזבח לישוע ישוענו; הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם, ולא יסקלונו?

27 דרך שלושת ימים נלך במדבר, וזבחנו לישוע ישוענו, כאשר יאמר אלינו.

28 ויאמר פרעה: אנוכי אשלח אתכם, וזבחתם לישוע ישועכם במדבר; רק הרחק לא תרחיקו ללכת; העתירו בעדי.

29 ויאמר משה: הנה אנוכי יוצא מעמך, והעתרתי אל יהוה, וסר הערוב מפרעה, מעבדיו ומעמו מחר; רק אל יוסיף פרעה להתל, לבלתי שלח את העם לזבוח לישוע.

30 ויצא משה מעם פרעה, ויעתר אל יהוה.

31 ויעש יהוה כדבר משה; ויסר את הערוב מפרעה, מעבדיו ומעמו; לא נשאר אחד.

32 ויכבד פרעה את ליבו גם בפעם הזאת, ולא שילח את העם.

פרק 9

1 ויאמר ישוע אל משה: בוא אל פרעה, ואמרת אליו: כה אמר ישוע העברים: שלח את עמי, ויעבדוני.

2 כי אם מאן אתה לשלח, ועודך מחזיק בהם,

3 הנה יד יהוה היא במקנך אשר בשדה, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן: דבר כבד מאוד.

4 והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים; ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.

5 וישם יהוה מועד לאמור: מחר יעשה יהוה את הדבר הזה בארץ.

6 ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת, וימת כל מקנה מצרים; וממקנה בני ישראל לא מת אחד.

7 וישלח פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. ויכבד לב פרעה, ולא שילח את העם.

8 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרון: קחו לכם מלוא חופניכם פיח כבשן, וזרקו משה השמימה לעיני פרעה.

9 והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח אבעבועות, בכל ארץ מצרים.

10 ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה; ויזרוק אותו משה השמימה, ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה.

11 ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין; כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים.

12 ויחזק יהוה את לב פרעה, ולא שמע אליהם; כאשר דיבר יהוה אל משה.

13 ויאמר ישוע אל משה: השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה, ואמרת אליו: כה אמר ישוע העברים: שלח את עמי, ויעבדוני.

14 כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל ליבך ובעבדיך ובעמך; בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ.

15 כי עתה שלחתי את ידי, ואך אותך ואת עמך בדבר; ותיכחד מן הארץ.

16 ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי; ולמען ספר שמי בכל הארץ.

17 עודך מסתולל בעמי, לבלתי שלחם?

18 הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום היווסדה ועד עתה.

19 ועתה שלח, העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה; כל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא ייאסף הביתה, וירד עליהם הברד ומתו.

20 הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.

21 ואשר לא שם ליבו אל דבר יהוה עזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה.

22 ויאמר יהוה אל משה: נטה את ידך על השמים, ויהי ברד בכל ארץ מצרים, על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה, בכל ארץ מצרים.

23 ויט משה את מטהו על השמים; ויהוה נתן קולות וברד, ואש מתלקחת ארצה; וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים.

24 ויהי ברד, ואש מתלקחת בתוך הברד, כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי.

25 ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה, מאדם ועד בהמה; ואת כל עשב השדה הכה הברד, ואת כל עץ השדה שיבר.

26 רק בארץ גושן, אשר שם בני ישראל, לא היה ברד.

27 וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם: חטאתי הפעם; יהוה הצדיק, ואני ועמי הרשעים.

28 העתירו אל יהוה, ורב מהיות קולות וברד; ואשלח אתכם, ולא תוסיפון לעמוד.

29 ויאמר אליו משה: כצאתי את העיר, אפרוש את כפי אל יהוה; הקולות יחדלו, והברד לא יהיה עוד; למען תדע כי ליהוה הארץ.

30 ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראו את יהוה.

31 והפשתה והשעורה נוכתה; כי השעורה אביב, והפשתה גבעול.

32 והחיטה והכוסמת לא נוכו; כי אפילות הנה.

33 ויצא משה מעם פרעה את העיר, ויפרוש כפיו אל יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא ניתך ארצה.

34 וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות, ויוסיף לחטוא, ויכבד ליבו, הוא ועבדיו.

35 ויחזק לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל; כאשר דיבר יהוה ביד משה.

פרק 10

1 ויאמר יהוה אל משה: בוא אל פרעה; כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, למען שתי אותותי אלה בקרבו.

2 ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בהם; וידעתם כי אני יהוה.

3 ויבא משה ואהרון אל פרעה, ויאמרו אליו: כה אמר ישוע העברים: עד מתי תמאן להיענות מפני? שלח את עמי, ויעבדוני.

4 כי אם מאן אתה לשלח את עמי, הנה מחר אביא ארבה בגבולך.

5 וכיסה את עין הארץ, ולא יוכל לראות את הארץ; ואכל את יתר הפליטה, הנשארת לכם מן הברד, ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה.

6 ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים, אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על האדמה עד היום הזה. ויפן ויצא מעם פרעה.

7 ויאמרו עבדי פרעה אליו: עד מתי יהיה זה לנו למוקש? שלח את האנשים, ויעבדו את ישוע ישועם; הטרם תדע כי אבדה מצרים?

8 ויושב את משה ואת אהרון אל פרעה; ויאמר אליהם: לכו, עבדו את ישוע ישועכם; מי ומי ההולכים?

9 ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך; כי חג ישוע לנו.

10 ויאמר אליהם: יהי כן ישוע עמכם, כאשר אשלח אתכם ואת טפכם; ראו כי רעה נגד פניכם.

11 לא כן; לכו נא הגברים ועבדו את ישוע, כי אותה אתם מבקשים. ויגרשו אותם מאת פני פרעה.

12 ויאמר יהוה אל משה: נטה את ידך על ארץ מצרים בארבה, ויעל על ארץ מצרים, ויאכל את כל עשב הארץ, את כל אשר השאיר הברד.

13 ויט משה את מטהו על ארץ מצרים, ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה; הבוקר היה, ורוח הקדים נשא את הארבה.

14 ויעל הארבה על כל ארץ מצרים, וינח בכל גבול מצרים, כבד מאוד; לפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה כן.

15 ויכס את עין כל הארץ, ותחשך הארץ; ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר השאיר הברד; ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה, בכל ארץ מצרים.

16 וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר: חטאתי ליהוה יהוהכם, ולכם.

17 ועתה שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו ליהוה יהוהכם, ויסר מעלי רק את המוות הזה.

18 ויצא מעם פרעה, ויעתר אל יהוה.

19 ויהפוך יהוה רוח ים חזק מאוד, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף; לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים.

20 ויחזק יהוה את לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל.

21 ויאמר יהוה אל משה: נטה את ידך על השמים, ויהי חושך על ארץ מצרים, וימוש חושך.

22 ויט משה את ידו על השמים; ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים.

23 לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים; ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

24 ויקרא פרעה אל משה, ויאמר: לכו, עבדו את ישוע; רק צאנכם ובקרכם יוצג; גם טפכם ילך עמכם.

25 ויאמר משה: גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות, ועשינו לישוע ישוענו.

26 גם מקננו ילך עמנו; לא תישאר פרסה; כי ממנו נקח לעבוד את ישוע ישוענו; ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ישוע, עד בואנו שמה.

27 ויחזק יהוה את לב פרעה, ולא אבה לשלחם.

28 ויאמר לו פרעה: לך מעלי; השמר לך, אל תוסיף ראות פני; כי ביום ראותך פני תמות.

29 ויאמר משה: כן דיברת; לא אוסיף עוד ראות פניך.

פרק 11

1 ויאמר יהוה אל משה: עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים; אחרי כן ישלח אתכם מזה; בשלחו, כלה גרש יגרש אתכם מזה.

2 דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב.

3 ויתן ישוע את חן העם בעיני מצרים. גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.

4 ויאמר משה: כה אמר יהוה: כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים.

5 ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים; וכל בכור בהמה.

6 והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים, אשר כמוה לא נהיתה, וכמוה לא תוסיף.

7 ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, מאיש ועד בהמה; למען תדעו אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל.

8 וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמור: צא אתה וכל העם אשר ברגליך; ואחרי כן אצא. ויצא מעם פרעה בחרי אף.

9 ויאמר יהוה אל משה: לא ישמע אליכם פרעה; למען רבות מופתי בארץ מצרים.

10 ומשה ואהרון עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה; ויחזק יהוה את לב פרעה, ולא שילח את בני ישראל מארצו.

פרק 12

1 וידבר יהוה אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור:

2 החודש הזה לכם ראש חודשים; ראשון הוא לכם לחודשי השנה.

3 דברו אל כל עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית.

4 ואם ימעט הבית מהיות משה, ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות; איש לפי אוכלו תכוסו על השה.

5 שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם; מן הכבשים ומן העיזים תקחו.

6 והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים.

7 ולקחו מן הדם, ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, על הבתים אשר יאכלו אותו בהם.

8 ואכלו את הבשר בלילה הזה, צלי אש ומצות; על מרורים יאכלוהו.

9 אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים; כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו.

10 ולא תותירו ממנו עד בוקר; והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו.

11 וככה תאכלו אותו: מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון: פסח הוא לישוע.

12 ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה; ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים: אני יהוה.

13 והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם; וראיתי את הדם, ופסחתי עליכם, ולא יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצרים.

14 והיה היום הזה לכם לזיכרון; וחגותם אותו חג לישוע לדורותיכם; חוקת עולם תחוגוהו.

15 שבעת ימים מצות תאכלו; אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם; כי כל אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל, מיום הראשון עד יום השביעי.

16 וביום הראשון מקרא קודש, וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכה לא ייעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם.

17 ושמרתם את המצות; כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים; ושמרתם את היום הזה לדורותיכם, חוקת עולם.

18 בחודש הראשון, בארבעה עשר יום לחודש בערב, תאכלו מצות, עד יום האחד ועשרים לחודש בערב.

19 שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם; כי כל אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל, בגר, באזרח הארץ.

20 כל מחמצת לא תאכלו; בכל מושבותיכם תאכלו מצות.

21 ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אליהם: משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ושחטו הפסח.

22 ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף; ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר.

23 כי עובר יהוה לנגוף את מצרים; וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ופסח ישוע על הפתח, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף.

24 ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם.

25 והיה כי תבואו אל הארץ אשר ייתן יהוה לכם, כאשר דיבר, ושמרתם את העבודה הזאת.

26 והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם?

27 ואמרתם: זבח פסח הוא לישוע, אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל. ויקוד העם וישתחוו.

28 וילכו בני ישראל ויעשו, כאשר ציווה יהוה את משה ואת אהרון, כן עשו.

29 ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל בכור בהמה.

30 ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים; ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת.

31 ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר: קומו, צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל; ולכו, עבדו את ישוע, כדברכם.

32 גם צאנכם גם בקרכם קחו, כדברכם, ולכו; וברכתם גם אותי.

33 ותחזק מצרים על העם, למהר לשלחם מן הארץ; כי אמרו: כולנו מתים.

34 וישא העם את בצקו, טרם יחמץ, משארותם צרורות בשמלותם על שכמם.

35 ובני ישראל עשו כדבר משה; וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.

36 ויתן ישוע את חן העם בעיני מצרים, וישאילום את אשר שאלו. וינצלו את מצרים.

37 ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה, כשש מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף.

38 וגם ערב רב עלה איתם; וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד.

39 ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות, כי לא חמץ; כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם.

40 ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים, שלושים שנה וארבע מאות שנה.

41 ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ישוע מארץ מצרים.

42 ליל שימורים הוא לישוע, להוציאם מארץ מצרים; הוא הלילה הזה לישוע, שימורים לכל בני ישראל לדורותם.

43 ויאמר יהוה אל משה ואהרון: זאת חוקת הפסח: כל בן נכר לא יאכל בו.

44 וכל עבד איש מקנת כסף, ומלתה אותו, אז יאכל בו.

45 תושב ושכיר לא יאכל בו.

46 בבית אחד ייאכל; לא תוציא מן הבית מן הבשר החוצה; ועצם לא תשברו בו.

47 כל עדת ישראל יעשו אותו.

48 וכי יגור איתך גר, ועשה פסח לישוע, המול לו כל זכר, ואז יקרב לעשותו; והיה כאזרח הארץ; כי כל ערל לא יאכל בו.

49 תורה אחת יהיה לאזרח, ולגר הגר בתוככם.

50 ויעשו כן כל בני ישראל; כאשר ציווה יהוה את משה ואת אהרון, כן עשו.

51 ויהי בעצם היום הזה, הוציא ישוע את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם.

פרק 13

1 וידבר יהוה אל משה לאמור:

2 קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה; לי הוא.

3 ויאמר משה אל העם: זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים, מבית עבדים; כי בחוזק יד הוציא ישוע אתכם מזה; לא ייאכל חמץ.

4 היום אתם יוצאים, בחודש האביב.

5 והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה.

6 שבעת ימים תאכל מצות; וביום השביעי חג לישוע.

7 מצות ייאכלו את שבעת הימים; ולא ייראה לך חמץ, ולא ייראה לך שאור בכל גבולך.

8 והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ישוע לי, בצאתי ממצרים.

9 והיה לך לאות על ידך, ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה בפיך; כי ביד חזקה הוציאך ישוע ממצרים.

10 ושמרת את החוקה הזאת למועדה, מימים ימימה.

11 והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך ולאבותיך, ונתנה לך,

12 והעברת כל פטר רחם ליהוה, וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך, הזכרים ליהוה.

13 וכל פטר חמור תפדה בשה; ואם לא תפדה, וערפתו; וכל בכור אדם בבניך תפדה.

14 והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת? ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו ישוע ממצרים, מבית עבדים.

15 ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יהוה כל בכור בארץ מצרים, מבכור אדם ועד בכור בהמה; על כן אני זובח לישוע כל פטר רחם, הזכרים; וכל בכור בני אפדה.

16 והיה לאות על ידך, ולטוטפות בין עיניך; כי בחוזק יד הוציאנו ישוע ממצרים.

17 ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם ישוע דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא; כי אמר ישוע: פן יינחם העם בראותם מלחמה, ושבו מצרימה.

18 ויסב ישוע את העם דרך המדבר ים סוף; וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.

19 ויקח משה את עצמות יוסף עמו; כי השבע השביע את בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד ישוע אתכם; והעליתם את עצמותי מזה איתכם.

20 ויסעו מסוכות, ויחנו באיתם, בקצה המדבר.

21 וישוע הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך; ולילה בעמוד אש, להאיר להם; ללכת יומם ולילה.

22 לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, לפני העם.

פרק 14

1 וידבר ישוע אל משה לאמור:

2 דבר אל בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים, לפני בעל צפון; נכחו תחנון על הים.

3 ואמר פרעה על בני ישראל: נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר.

4 וחיזקתי את לב פרעה, ורדף אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל חילו; וידעו מצרים כי אני יהוה. ויעשו כן.

5 ויוגד למלך מצרים כי ברח העם; וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו: מה זאת עשינו, כי שילחנו את ישראל מעבדנו?

6 ויאסור את רכבו, ואת עמו לקח עמו.

7 ויקח שש מאות רכב בחור, וכל רכב מצרים, ושלישים על כולו.

8 ויחזק יהוה את לב פרעה מלך מצרים, וירדוף אחרי בני ישראל; ובני ישראל יוצאים ביד רמה.

9 וירדפו מצרים אחריהם, כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו, וישיגו אותם חונים על הים, על פי החירות, לפני בעל צפון.

10 ופרעה הקריב, וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נוסע אחריהם; וייראו מאוד; ויצעקו בני ישראל אל ישוע.

11 ויאמרו אל משה: המבלי אין קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים?

12 הלוא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור: חדל ממנו, ונעבדה את מצרים? כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר.

13 ויאמר משה אל העם: אל תיראו, התייצבו, וראו את תשועת ישוע, אשר יעשה לכם היום; כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.

14 ישוע יילחם לכם, ואתם תחרישון.

15 ויאמר ישוע אל משה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל, וייסעו.

16 ואתה הרם את מטך, ונטה את ידך על הים, ובקעהו; ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה.

17 ואני, הנני מחזק את לב מצרים, ובאו אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל חילו, ברכבו ובפרשיו.

18 וידעו מצרים כי אני יהוה, בהיכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו.

19 ויסע מלאך יהוה, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך מאחריהם; ויסע עמוד הענן מפניהם, ויעמוד מאחריהם.

20 ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל; ויהי הענן והחושך, ויאר את הלילה; ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

21 ויט משה את ידו על הים; ויולך ישוע את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה, וייבקעו המים.

22 ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה; והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.

23 וירדפו מצרים ויבואו אחריהם בתוך הים, כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו.

24 ויהי באשמורת הבוקר, וישקף ישוע אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, ויהם את מחנה מצרים.

25 ויסר את אופן מרכבותיו, וינהגהו בכבדות; ויאמרו מצרים: אנוסה מפני ישראל; כי ישוע נלחם להם במצרים.

26 ויאמר ישוע אל משה: נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים, על רכבו ועל פרשיו.

27 ויט משה את ידו על הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו; ומצרים נסים לקראתו; וינער ישוע את מצרים בתוך הים.

28 וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ואת כל חיל פרעה, הבאים אחריהם בים; לא נשאר בהם עד אחד.

29 ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים; והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.

30 ויושע ישוע ביום ההוא את ישראל מיד מצרים; וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

31 וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ישוע במצרים; וייראו העם את ישוע, ויאמינו בישוע ובמשה עבדו.

פרק 15

1 אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לישוע, ויאמרו לאמור: אשירה לישוע, כי גאה גאה; סוס ורוכבו רמה בים.

2 ישוע עוזי וזמרת, ויהי לי לתשועה; זה ישועי, ואנוהו; ישוע אבי, וארוממנהו.

3 ישוע איש מלחמה; ישוע שמו.

4 מרכבות פרעה וחילו ירה בים; ומבחר שלישיו טבעו בים סוף.

5 תהומות יכסיומו; ירדו במצולות כמו אבן.

6 ימינך, ישוע, נאדרי בכוח; ימינך, ישוע, תרעץ אויב.

7 וברוב גאונך תהרוס קמיך; תשלח חרונך, יאכלמו כקש.

8 וברוח אפיך נערמו מים, ניצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים.

9 אמר אויב: ארדוף, אשיג, אחלק שלל; תימלאמו נפשי; אריק חרבי, תורישמו ידי.

10 נשפת ברוחך, כיסמו ים; צללו כעופרת במים אדירים.

11 מי כמוך, ישוע, באלים? מי כמוך, נאדר בקודש, נורא תהילות, עושה פלא?

12 נטית ימינך, תבלעמו ארץ.

13 נחית בחסדך עם זו גאלת; ניהלת בעוזך אל נווה קודשך.

14 ישמעו עמים, ירגזון; חיל אחז יושבי פלשת.

15 אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד; נמוגו כל יושבי כנען.

16 תיפול עליהם אימתה ופחד; בגודל זרועך ידמו כאבן; עד יעבור עמך, ישוע, עד יעבור עם זו קנית.

17 תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת, ישוע, מקדש, ישוע, כוננו ידיך.

18 ישוע ימלוך לעולם ועד.

19 כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב ישוע עליהם את מי הים; ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.

20 ותיקח מרים הנביאה, אחות אהרון, את התוף בידה; ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות.

21 ותען להם מרים: שירו לישוע, כי גאה גאה; סוס ורוכבו רמה בים.

22 ויסע משה את ישראל מים סוף, ויצאו אל מדבר שור; וילכו שלושת ימים במדבר, ולא מצאו מים.

23 ויבואו מרתה, ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם; על כן קרא שמה מרה.

24 וילונו העם על משה לאמור: מה נשתה?

25 ויצעק אל ישוע; ויורהו ישוע עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים; שם שם לו חוק ומשפט, ושם נסהו.

26 ויאמר: אם שמוע תשמע לקול יהוה יהוהך, ועשית הישר בעיניו, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך; כי אני ישוע רופאך.

27 ויבואו אלימה, ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים; ויחנו שם על המים.

פרק 16

1 ויסעו מאלים, ויבואו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין, אשר בין אלים ובין סיני, בחמשה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצרים.

2 וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון במדבר.

3 ויאמרו אליהם בני ישראל: מי ייתן ליהוה מותנו ביד יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע; כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, להמית את כל הקהל הזה ברעב.

4 ויאמר ישוע אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים; ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא.

5 והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו; והיה משנה על אשר ילקטו יום יום.

6 ויאמר משה ואהרון אל כל בני ישראל: הערב, וידעתם כי ישוע הוציא אתכם מארץ מצרים.

7 ובבוקר, ותראו את כבוד ישוע; כי שומע הוא את תלונותיכם על ישוע; ומה אנחנו, כי תלונו עלינו?

8 ויאמר משה: זה יהיה, בתת ישוע לכם בערב בשר לאכול, ובבוקר לחם לשובע; בשמוע ישוע את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו; ומה אנחנו? לא עלינו תלונותיכם, כי על ישוע.

9 וידבר משה אל אהרון: אמור אל כל עדת בני ישראל: קרבו לפני ישוע; כי שמע את תלונותיכם.

10 ויהי כדבר אהרון אל כל עדת בני ישראל, ויפנו אל המדבר, והנה כבוד ישוע נראה בענן.

11 וידבר ישוע אל משה לאמור:

12 שמעתי את תלונות בני ישראל; דבר אליהם לאמור: בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו לחם; וידעתם כי אני ישוע ישועכם.

13 ויהי בערב, ותעל השליו ותכס את המחנה; ובבוקר היתה שכבת הטל סביב למחנה.

14 ותעל שכבת הטל, והנה על פני המדבר דק מחוספס, דק ככפור על הארץ.

15 ויראו בני ישראל, ויאמרו איש אל אחיו: מן הוא; כי לא ידעו מה הוא. ויאמר משה אליהם: הוא הלחם אשר נתן ישוע לכם לאכול.

16 זה הדבר אשר ציווה יהוה: לקטו ממנו איש לפי אוכלו, עומר לראש, במספר נפשותיכם; איש לאשר באוהלו תקחו.

17 ויעשו כן בני ישראל, וילקטו, המרבה והממעיט.

18 וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר; איש לפי אוכלו לקטו.

19 ויאמר משה: איש אל יוותר ממנו עד בוקר.

20 ולא שמעו אל משה; ויותירו אנשים ממנו עד בוקר, וירם תולעים ויבאש; ויקצוף עליהם משה.

21 וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש לפי אוכלו; וחם השמש, ונמס.

22 ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה, שני העומר לאחד; ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה.

23 ויאמר אליהם: הוא אשר דיבר יהוה: שבתון שבת קודש ליהוה מחר; את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו; ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר.

24 ויניחו אותו עד הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא היתה בו.

25 ויאמר משה: אכלוהו היום; כי שבת היום ליהוה; היום לא תמצאוהו בשדה.

26 ששת ימים תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה בו.

27 ויהי ביום השביעי, יצאו מן העם ללקוט, ולא מצאו.

28 ויאמר יהוה אל משה: עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי?

29 ראו, כי יהוה נתן לכם את השבת; על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי.

30 וישבתו העם ביום השביעי.

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן; והוא כזרע גד לבן; וטעמו כצפיחית בדבש.

32 ויאמר משה: זה הדבר אשר ציווה יהוה: מלוא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם; למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם מארץ מצרים.

33 ויאמר משה אל אהרון: קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ישוע, למשמרת לדורותיכם.

34 כאשר ציווה יהוה את משה, כן הניח אהרון אותו לפני העדות למשמרת.

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת; את המן אכלו, עד בואם אל קצה ארץ כנען.

36 והעומר עשירית האיפה הוא.

פרק 17

1 ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם, על פי יהוה, ויחנו ברפידים; ואין מים לשתות לעם.

2 וירב העם עם משה, ויאמרו: תנו לנו מים, ונשתה. ויאמר להם משה: מה תריבון עמדי? מה תנסון את ישוע?

3 ויצמא שם העם למים; וילן העם על משה, ויאמר: למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותנו ואת בנינו ואת מקננו בצמא?

4 ויצעק משה אל ישוע לאמור: מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלוני.

5 ויאמר ישוע אל משה: עבור לפני העם, וקח איתך מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את היאור, קח בידך והלכת.

6 הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב; והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל.

7 ויקרא שם המקום מסה ומריבה, על ריב בני ישראל, ועל נסותם את ישוע לאמור: היש ישוע בקרבנו, אם אין?

8 ויבא עמלק, ויילחם עם ישראל ברפידים.

9 ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק; מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה, ומטה ישוע בידי.

10 ויעש יהושע כאשר אמר לו משה, להילחם בעמלק; ומשה, אהרון וחור עלו ראש הגבעה.

11 והיה כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק.

12 וידי משה כבדים; ויקחו אבן וישימו תחתיו, וישב עליה; ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד; ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש.

13 ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.

14 ויאמר ישוע אל משה: כתוב זאת זיכרון בספר, ושים באוזני יהושע; כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים.

15 ויבן משה מזבח, ויקרא שמו יהוה־נסי.

16 כי אמר: כי ישוע נשבע כי מלחמה לישוע בעמלק, מדור דור.

פרק 18

1 כאשר שמע יתרו, כהן מדין, חותן משה, את כל אשר עשה ישוע למשה ולישראל עמו, וכי הוציא ישוע את ישראל ממצרים,

2 ויקח יתרו, חותן משה, את ציפורה, אשת משה, אחר שילוחיה.

3 ואת שני בניה; אשר שם האחד גרשום; כי אמר: גר הייתי בארץ נכריה.

4 ושם האחד אליעזר; כי ישוע אבי היה בעזרי, ויצילני מחרב פרעה.

5 ויבא יתרו, חותן משה, ובניו ואשתו אל משה, אל המדבר, אשר הוא חונה שם, הר ישוע.

6 ויאמר אל משה: אני חותנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה.

7 ויצא משה לקראת חותנו, וישתחו וישק לו; וישאלו איש לרעהו לשלום; ויבואו האוהלה.

8 ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ישוע לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ואיך הצילם ישוע.

9 ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ישוע לישראל, אשר הצילו מיד מצרים.

10 ויאמר יתרו: ברוך ישוע, אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים.

11 עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל האלים; כי בדבר אשר זדו עליהם, הוא מעליהם.

12 ויקח יתרו, חותן משה, עולה וזבחים לישוע; ויבא אהרון וכל זקני ישראל, לאכול לחם עם חותן משה לפני ישוע.

13 ויהי ממחרת, וישב משה לשפוט את העם; ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב.

14 וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר: מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם? מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב?

15 ויאמר משה לחותנו: כי יבוא אלי העם לדרוש את יהוה.

16 כי יהיה להם דבר, באו אלי; ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי יהוה ואת תורותיו.

17 ויאמר חותן משה אליו: לא טוב הדבר אשר אתה עושה.

18 נבול תיבול, גם אתה גם העם הזה אשר עמך; כי כבד ממך הדבר; לא תוכל לעשותו לבדך.

19 עתה שמע בקולי, איעצך, ויהי ישוע עמך: היה אתה לעם אל יהוה, והבאת את הדברים אל יהוה.

20 והזהרת אותם את החוקים ואת התורות, והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון.

21 ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי יהוה, אנשי אמת, שונאי בצע; ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.

22 ושפטו את העם בכל עת; והיה, כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם; והקל מעליך, ונשאו איתך.

23 אם את הדבר הזה תעשה, וציווך יהוה, ויכולת לעמוד; וגם כל העם הזה אל מקומו יבוא בשלום.

24 וישמע משה לקול חותנו, ויעש כל אשר אמר.

25 ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, ויתן אותם ראשים על העם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.

26 וישפטו את העם בכל עת; את הדבר הקשה יביאו אל משה, וכל הדבר הקטן ישפטו הם.

27 וישלח משה את חותנו; וילך לו אל ארצו.

פרק 19

1 בחודש השלישי, לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני.

2 ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיני, ויחנו במדבר; ויחן שם ישראל נגד ההר.

3 ומשה עלה אל ישוע; ויקרא אליו ישוע מן ההר לאמור: כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל:

4 אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי.

5 ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים; כי לי כל הארץ.

6 ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.

7 ויבא משה ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר ציווהו יהוה.

8 ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דיבר יהוה נעשה. וישב משה את דברי העם אל יהוה.

9 ויאמר ישוע אל משה: הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם. ויגד משה את דברי העם אל ישוע.

10 ויאמר ישוע אל משה: לך אל העם, וקידשתם היום ומחר, וכיבסו שמלותם.

11 והיו נכונים ליום השלישי; כי ביום השלישי יירד ישוע לעיני כל העם על הר סיני.

12 והגבלת את העם סביב לאמור: השמרו לכם עלות בהר או נגוע בקצהו; כל הנוגע בהר מות יומת.

13 לא תיגע בו יד, כי סקול ייסקל או ירה יירה; אם בהמה אם איש, לא יחיה: במשוך היובל הם יעלו בהר.

14 וירד משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם; ויכבסו שמלותם.

15 ויאמר אל העם: היו נכונים לשלושת ימים; אל תיגשו אל אשה.

16 ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד; ויחרד כל העם אשר במחנה.

17 ויוצא משה את העם לקראת ישוע מן המחנה; ויתייצבו בתחתית ההר.

18 והר סיני עשן כולו, מפני אשר ירד עליו ישוע באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאוד.

19 ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד; משה ידבר, וישוע יעננו בקול.

20 ויירד ישוע על הר סיני, אל ראש ההר; ויקרא ישוע למשה אל ראש ההר; ויעל משה.

21 ויאמר ישוע אל משה: רד, העד בעם, פן יהרסו אל ישוע לראות, ונפל מהם רב.

22 וגם הכוהנים הניגשים אל ישוע יתקדשו; פן יפרוץ בהם ישוע.

23 ויאמר משה אל ישוע: לא יוכל העם לעלות אל הר סיני; כי אתה העידות בנו לאמור: הגבל את ההר וקידשתו.

24 ויאמר אליו ישוע: לך, רד, ועלית אתה ואהרון עמך; והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ישוע, פן יפרוץ בהם.

25 וירד משה אל העם, ויאמר אליהם.

פרק 20

1 וידבר יהוה את כל הדברים האלה לאמור:

2 אני ישוע ישועך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

3 לא יהיה לך אלים אחרים על פני.

4 לא תעשה לך פסל, וכל תמונה אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת, ואשר במים מתחת לארץ.

5 לא תשתחווה להם ולא תעבדם; כי אנוכי יהוה יהוהך, יהוה קנא, פוקד עוון אבות על בנים, על שלישים ועל ריבעים, לשונאי.

6 ועושה חסד לאלפים, לאוהבי ולשומרי מצוותי.

7 לא תישא את שם יהוה יהוהך לשווא; כי לא ינקה יהוה את אשר יישא את שמו לשווא.

8 זכור את יום השבת, לקודשו.

9 ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך.

10 ויום השביעי שבת ליהוה יהוהך; לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך אשר בשעריך.

11 כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בהם, וינח ביום השביעי; על כן בירך יהוה את יום השבת ויקדשהו.

12 כבד את אביך ואת אמך; למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה יהוהך נותן לך.

13 לא תרצח.

14 לא תנאף.

15 לא תגנוב.

16 לא תענה ברעך עד שקר.

17 לא תחמוד בית רעך; לא תחמוד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכל אשר לרעך.

18 וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן; וירא העם, וינועו, ויעמדו מרחוק.

19 ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו, ונשמעה; ואל ידבר עמנו יהוה, פן נמות.

20 ויאמר משה אל העם: אל תיראו; כי לבעבור נסות אתכם בא ישוע, ובעבור תהיה יראתו על פניכם, לבלתי תחטאו.

21 ויעמוד העם מרחוק; ומשה ניגש אל הערפל, אשר שם ישוע.

22 ויאמר יהוה אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם.

23 לא תעשון איתי אלים כסף, ואלים זהב לא תעשו לכם.

24 מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרכך; בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך.

25 ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית; כי חרבך הנפת עליה, ותחללה.

26 ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תיגלה ערוותך עליו.

פרק 21

1 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

2 כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית יצא לחופשי חינם.

3 אם בגפו יבוא, בגפו יצא; אם בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו.

4 אם אדוניו ייתן לו אשה, וילדה לו בנים או בנות; האשה וילדיה תהיה לאדוניה, והוא יצא בגפו.

5 ואם אמר יאמר העבד: אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בני; לא אצא חופשי,

6 והגישו אדוניו אל השופטים; והגישו אל הדלת או אל המזוזה; ורצע אדוניו את אוזנו במרצע; ועבדו לעולם.

7 וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים.

8 אם רעה היא בעיני אדוניה, אשר לו יעדה, והפדה; לעם נכרי לא ימשול למכרה, בבגדו בה.

9 ואם לבנו ייעדנה, כמשפט הבנות יעשה לה.

10 אם אחרת ייקח לו; שארה, כסותה ועונתה לא יגרע.

11 ואם שלוש אלה לא יעשה לה, ויצאה חינם, אין כסף.

12 מכה איש ומת, מות יומת.

13 ואשר לא צדה, וישוע האיץ בידו; ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה.

14 ואם יזיד איש על רעהו להורגו בערמה; מעם מזבחי תיקחנו למות.

15 ומכה אביו ואמו, מות יומת.

16 וגונב איש ומכרו, ונמצא בידו, מות יומת.

17 ומקלל אביו ואמו, מות יומת.

18 וכי יריבון אנשים, והיכה איש את רעהו באבן או באגרוף, ולא ימות ונפל למשכב,

19 אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, ונקה המכה; רק שבתו ייתן, ורפא ירפא.

20 וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט, ומת תחת ידו; נקום יינקם.

21 אך אם יום או יומיים יעמוד, לא יוקם; כי כספו הוא.

22 וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה, ויצאו ילדיה, ולא יהיה אסון; ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האשה; ונתן בפלילים.

23 ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נפש,

24 עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל,

25 כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.

26 וכי יכה איש את עין עבדו, או את עין אמתו, ושחתה; לחופשי ישלחנו תחת עינו.

27 ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל; לחופשי ישלחנו תחת שינו.

28 ואם ייגח שור איש או אשה, ומתו; סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את בשרו; ובעל השור נקי.

29 ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו, ולא ישמרנו, והמית איש או אשה; השור ייסקל, וגם בעליו יומת.

30 אם כופר יושת עליו, ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו.

31 או בן ייגח, או בת ייגח; כמשפט הזה ייעשה לו.

32 אם עבד ייגח השור או אמה; כסף שלושים שקלים ייתן לאדוניו, והשור ייסקל.

33 וכי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שם שור או חמור,

34 בעל הבור ישלם; כסף ישיב לבעליו; והמת יהיה לו.

35 וכי ייגוף שור איש את שור רעהו, ומת; ומכרו את השור החי וחצו את כספו; וגם את המת יחצון.

36 או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו בעליו; שלם ישלם שור תחת השור; והמת יהיה לו.

פרק 22

1 כי יגנוב איש שור או שה, וטבחו או מכרו; חמישה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה.

2 אם במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת; אין לו דמים.

3 אם זרחה השמש עליו, דמים לו; שלם ישלם; אם אין לו, ונמכר בגניבתו.

4 אם הימצא תימצא בידו הגניבה חיה, משור עד חמור עד שה; שניים ישלם.

5 כי יבער איש שדה או כרם, ושילח את בהמתו, וביער בשדה אחר; מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

6 כי תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה; שלם ישלם המבעיר את הבערה.

7 כי ייתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור, וגונב מבית האיש; אם יימצא הגנב, ישלם שניים.

8 אם לא יימצא הגנב, ונקרב בעל הבית אל השופטים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

9 על כל דבר פשע, על שור, על חמור, על שה, על שמלה, על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה, עד השופטים יבוא דבר שניהם; אשר ירשיעון השופטים, ישלם שניים לרעהו.

10 כי ייתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור; ומתה, או נשברה, או נשבתה, אין רואה,

11 שבועת יהוה תהיה בין שניהם, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם.

12 ואם גנוב ייגנב מעמו, ישלם לבעליו.

13 אם טרוף ייטרף, יביאהו לעד; הטרפה לא ישלם.

14 וכי ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או מת; בעליו אין עמו, שלם ישלם.

15 אם בעליו עמו, לא ישלם; אם שכיר הוא, בא בשכרו.

16 וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה, ושכב עמה; מהור ימהרנה לו לאשה.

17 אם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות.

18 מכשפה לא תחיה.

19 כל שוכב עם בהמה, מות יומת.

20 זובח לאלוה, זולתי ליהוה לבדו, יוחרם.

21 וגר לא תונה ולא תלחצנו; כי גרים הייתם בארץ מצרים.

22 כל אלמנה ויתום לא תענון.

23 אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו.

24 וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים.

25 אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך, לא תהיה לו כנושה; לא תשימון עליו נשך.

26 אם חבול תחבול שלמת רעך, עד בוא השמש תשיבנו לו.

27 כי היא כסותה לבדה, היא שמלתו לעורו; במה ישכב? והיה כי יצעק אלי, ושמעתי; כי חנון אני.

28 אלים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור.

29 מלאתך ודמעך לא תאחר; בכור בניך תיתן לי.

30 כן תעשה לשורך, לצאנך; שבעת ימים יהיה עם אמו; ביום השמיני תיתנו לי.

31 ואנשי קודש תהיו לי; ובשר בשדה טרפה לא תאכלו; לכלב תשליכון אותו.

פרק 23

1 לא תישא שמע שווא; אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס.

2 לא תהיה אחרי רבים לנטות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות.

3 ודל לא תהדר בריבו.

4 כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו.

5 כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו; עזוב תעזוב עמו.

6 לא תטה משפט אביונך בריבו.

7 מדבר שקר תרחק; ונקי וצדיק אל תהרוג; כי לא אצדיק רשע.

8 ושוחד לא תיקח; כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים.

9 וגר לא תלחץ; ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים.

10 ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה.

11 והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך; ויתרם תאכל חית השדה. כן תעשה לכרמך, לזיתך.

12 ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות; למען ינוח שורך וחמורך, ויינפש בן אמתך והגר.

13 ובכל אשר אמרתי אליכם תישמרו; ושם אלים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך.

14 שלוש רגלים תחוג לי בשנה.

15 את חג המצות תשמור: שבעת ימים תאכל מצות, כאשר ציוויתיך, למועד חודש האביב; כי בו יצאת ממצרים; ולא ייראו פני ריקם.

16 וחג הקציר, ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף, בצאת השנה, באוספך את מעשיך מן השדה.

17 שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך אל פני ישוע.

18 לא תזבח על חמץ דם זבחי; ולא ילין חלב חגי עד בוקר.

19 ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ישוע ישועך. לא תבשל גדי בחלב אמו.

20 הנה אנוכי שולח מלאך לפניך, לשמורך בדרך, ולהביאך אל המקום אשר הכינותי.

21 הישמר מפניו ושמע בקולו, אל תמר בו; כי לא יישא לפשעכם; כי שמי בקרבו.

22 כי אם שמוע תשמע בקולו, ועשית כל אשר אדבר; ואויבתי את אויביך, וצרתי את צורריך.

23 כי ילך מלאכי לפניך, והביאך אל האמורי והחיתי והפריזי והכנעני, החוי והיבוסי; והכחדתיו.

24 לא תשתחווה לאליהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם; כי הרוס תהרסם, ושבר תשבר מציבותם.

25 ועבדתם את יהוה יהוהכם, ובירך את לחמך ואת מימיך; והסירותי מחלה מקרבך.

26 לא תהיה משכלה ועקרה בארצך; את מספר ימיך אמלא.

27 את אימתי אשלח לפניך, והמותי את כל העם אשר תבוא בהם, ונתתי את כל אויביך אליך עורף.

28 ושלחתי את הצרעה לפניך, וגירשה את החוי, את הכנעני ואת החיתי, מלפניך.

29 לא אגרשנו מפניך בשנה אחת; פן תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה.

30 מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תפרה ונחלת את הארץ.

31 ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים, וממדבר עד הנהר; כי אתן בידכם את יושבי הארץ, וגירשתמו מפניך.

32 לא תכרות להם ולאליהם ברית.

33 לא ישבו בארצך, פן יחטיאו אותך לי; כי תעבוד את אליהם, כי יהיה לך למוקש.

פרק 24

1 ויאמר אל משה: עלה אל ישוע, אתה ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל; והשתחוויתם מרחוק.

2 וניגש משה לבדו אל ישוע, והם לא ייגשו; והעם לא יעלו עמו.

3 ויבא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל המשפטים; ויענו כל העם קול אחד ויאמרו: כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה.

4 ויכתוב משה את כל דברי יהוה, וישכם בבוקר, ויבן מזבח תחת ההר, ושתים עשרה מציבה, לשנים עשר שבטי ישראל.

5 וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות, ויזבחו זבחים שלמים ליהוה, פרים.

6 ויקח משה חצי הדם, וישם באגנות; וחצי הדם זרק על המזבח.

7 ויקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם; ויאמרו: כל אשר דיבר יהוה נעשה ונשמע.

8 ויקח משה את הדם, ויזרוק על העם, ויאמר: הנה דם הברית, אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה.

9 ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל.

10 ויראו את ישוע ישראל; ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים לטוהר.

11 ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו; ויחזו את ישוע, ויאכלו וישתו.

12 ויאמר יהוה אל משה: עלה אלי ההרה, והיה שם; ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה, אשר כתבתי, להורותם.

13 ויקם משה ויהושע משרתו; ויעל משה אל הר ישוע.

14 ויאמר אל הזקנים: שבו לנו בזה, עד אשר נשוב אליכם; והנה אהרון וחור עמכם; מי בעל דברים, ייגש אליהם.

15 ויעל משה אל ההר; ויכס הענן את ההר.

16 וישכון כבוד ישוע על הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן.

17 ומראה כבוד ישוע כאש אוכלת בראש ההר, לעיני בני ישראל.

18 ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר; ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

פרק 25

1 וידבר יהוה אל משה לאמור:

2 דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה; מאת כל איש אשר ידבנו ליבו, תקחו את תרומתי.

3 וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם: זהב וכסף ונחושת.

4 ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים.

5 ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שיטים.

6 שמן למאור; בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים.

7 אבני שוהם ואבני מילואים, לאפוד ולחושן.

8 ועשו לי מקדש; ושכנתי בתוכם.

9 ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו; וכן תעשו.

10 ועשו ארון עצי שיטים: אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי קומתו.

11 וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב סביב.

12 ויצקת לו ארבע טבעות זהב, ונתת על ארבע פעמותיו; ושתי טבעות על צלעו האחת, ושתי טבעות על צלעו השנית.

13 ועשית בדי עצי שיטים, וציפית אותם זהב.

14 והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון, לשאת את הארון בהם.

15 בטבעות הארון יהיו הבדים; לא יסורו ממנו.

16 ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך.

17 ועשית כפורת זהב טהור: אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה.

18 ועשית שניים כרובים זהב; מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת.

19 ועשה כרוב אחד מקצה מזה, וכרוב אחד מקצה מזה; מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו.

20 והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו; אל הכפורת יהיו פני הכרובים.

21 ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה; ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך.

22 ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל.

23 ועשית שולחן עצי שיטים: אמתיים אורכו, ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו.

24 וציפית אותו זהב טהור, ועשית לו זר זהב סביב.

25 ועשית לו מסגרת טופח סביב; ועשית זר זהב למסגרתו סביב.

26 ועשית לו ארבע טבעות זהב, ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו.

27 לעומת המסגרת תהיינה הטבעות, לבתים לבדים, לשאת את השולחן.

28 ועשית את הבדים עצי שיטים, וציפית אותם זהב; ונישא בהם את השולחן.

29 ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו, אשר יוסך בהן; זהב טהור תעשה אותם.

30 ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד.

31 ועשית מנורת זהב טהור; מקשה תיעשה המנורה: ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה, ממנה יהיו.

32 ושישה קנים יוצאים מצידיה; שלושה קני מנורה מצידה האחד, ושלושה קני מנורה מצידה השני.

33 שלושה גביעים משוקדים בכפתור ופרח בקנה האחד, ושלושה גביעים משוקדים בכפתור ופרח בקנה האחד; כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה.

34 ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים, כפתוריהם ופרחיהם.

35 וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה; לששת הקנים היוצאים מן המנורה.

36 כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו; כולה מקשה אחת זהב טהור.

37 ועשית את נרותיה שבעה; והעלו את נרותיה, והאיר אל עבר פניה.

38 ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור.

39 כיכר זהב טהור יעשה אותה, את כל הכלים האלה.

40 וראה ועשה, בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

פרק 26

1 ועשית את המשכן עשר יריעות שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני; כרובים מעשה חושב תעשה אותם.

2 אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה היריעה האחת; מידה אחת לכל היריעות.

3 חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה; וחמש יריעות חוברות אשה אל אחותה.

4 ועשית לולאות תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחוברת; וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה, במחברת השנית.

5 חמישים לולאות תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית; מקבילות הלולאות אשה אל אחותה.

6 ועשית חמישים קרסי זהב, וחיברת את היריעות אשה אל אחותה בקרסים; והיה המשכן אחד.

7 ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן; עשתי עשרה יריעות תעשה אותם.

8 אורך היריעה האחת שלושים באמה, ורוחב ארבע באמה היריעה האחת; מידה אחת לעשתי עשרה יריעות.

9 וחיברת את חמש היריעות לבד, ואת שש היריעות לבד; וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האוהל.

10 ועשית חמישים לולאות על שפת היריעה האחת הקיצונה בחוברת, וחמישים לולאות על שפת היריעה החוברת השנית.

11 ועשית קרסי נחושת חמישים, והבאת את הקרסים בלולאות, וחיברת את האוהל, והיה אחד.

12 וסרח העודף ביריעות האוהל, חצי היריעה העודפת, תסרח על אחרי המשכן.

13 והאמה מזה והאמה מזה בעודף באורך יריעות האוהל, יהיה סרוח על צידי המשכן מזה ומזה, לכסותו.

14 ועשית מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים, ומכסה עורות תחשים מלמעלה.

15 ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים.

16 עשר אמות אורך הקרש, ואמה וחצי רוחב הקרש האחד.

17 שתי ידות לקרש האחד, משולבות אשה אל אחותה; כן תעשה לכל קרשי המשכן.

18 ועשית את הקרשים למשכן, עשרים קרש לפאת נגבה תימנה.

19 וארבעים אדני כסף תעשה תחת עשרים הקרש; שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידיו, ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידיו.

20 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון, עשרים קרש.

21 וארבעים אדניהם כסף; שני אדנים תחת הקרש האחד, ושני אדנים תחת הקרש האחד.

22 ולירכתי המשכן ימה תעשה שישה קרשים.

23 ושני קרשים תעשה למקצעות המשכן בירכתיים.

24 ויהיו תואמים מלמטה, ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצעות יהיו.

25 והיו שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים; שני אדנים תחת הקרש האחד, ושני אדנים תחת הקרש האחד.

26 ועשית בריחים עצי שיטים; חמישה לקרשי צלע המשכן האחת.

27 וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתיים ימה.

28 והבריח התיכון בתוך הקרשים מוברח מן הקצה אל הקצה.

29 ואת הקרשים תצפה זהב, ואת טבעותיהם תעשה זהב, בתים לבריחים; וציפית את הבריחים זהב.

30 והקמות את המשכן כמשפטו, אשר הראית בהר.

31 ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר; מעשה חושב יעשה אותה, כרובים.

32 ונתת אותה על ארבעה עמודי שיטים מצופים זהב; וויהם זהב, על ארבעה אדני כסף.

33 ונתת את הפרכת תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות; והבדילה הפרכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים.

34 ונתת את הכפורת על ארון העדות, בקודש הקודשים.

35 ושמת את השולחן מחוץ לפרכת, ואת המנורה נכח השולחן על צלע המשכן תימנה; ואת השולחן תיתן על צלע צפון.

36 ועשית מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה רוקם.

37 ועשית למסך חמישה עמודי שיטים, וציפית אותם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם חמישה אדני נחושת.

פרק 27

1 ועשית את המזבח עצי שיטים: חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב; רבוע יהיה המזבח; ושלוש אמות קומתו.

2 ועשית קרנותיו על ארבע פינותיו; ממנו תהיינה קרנותיו; וציפית אותו נחושת.

3 ועשית סירותיו לדשנו, ויעיו ומזרקותיו ומזלגותיו ומחתותיו; לכל כליו תעשה נחושת.

4 ועשית לו מכבר מעשה רשת נחושת; ועשית על הרשת ארבע טבעות נחושת על ארבע קצותיו.

5 ונתת אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה; והיתה הרשת עד חצי המזבח.

6 ועשית בדים למזבח, בדי עצי שיטים; וציפית אותם נחושת.

7 והובאו הבדים בטבעות, והיו הבדים על שתי צלעות המזבח, בשאת אותו.

8 נבוב לוחות תעשה אותו; כאשר הראה אותך בהר, כן יעשו.

9 ועשית את חצר המשכן: לפאת נגב תימנה קלעים לחצר שש מושזר, מאה באמה אורך לפאה האחת.

10 ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

11 וכן לפאת צפון באורך קלעים מאה אורך; ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

12 ולרוחב החצר לפאת ים קלעים חמישים אמה; עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה.

13 ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמישים אמה.

14 קלעים חמש עשרה אמה לכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.

15 ולכתף השנית קלעים חמש עשרה; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.

16 ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה רוקם; עמודיהם ארבעה, ואדניהם ארבעה.

17 כל עמודי החצר סביב מחושקים כסף; וויהם כסף, ואדניהם נחושת.

18 אורך החצר מאה באמה, ורוחב חמישים בחמישים, וקומה חמש אמות שש מושזר; ואדניהם נחושת.

19 לכל כלי המשכן בכל עבודתו, וכל יתדותיו וכל יתדות החצר, נחושת.

20 ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד.

21 באוהל מועד, מחוץ לפרכת אשר על העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני ישוע; חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל.

פרק 28

1 וקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו, מתוך בני ישראל, לכהן לי: אהרון, נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, בני אהרון.

2 ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת.

3 ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מילאתיו רוח חכמה, ועשו את בגדי אהרון לקדשו, לכהן לי.

4 ואלה הבגדים אשר יעשו: חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי קודש לאהרון אחיך ולבניו, לכהן לי.

5 והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש.

6 ועשו את האפוד זהב, תכלת וארגמן, תולעת שני ושש מושזר, מעשה חושב.

7 שתי כתפות חוברות יהיו לו אל שני קצותיו, וחובר.

8 וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה; זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר.

9 ולקחת את שתי אבני השוהם, ופיתחת עליהם שמות בני ישראל.

10 שישה משמותם על האבן האחת, ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית, כתולדותם.

11 מעשה חרש אבן, פיתוחי חותם, תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב תעשה אותם.

12 ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל; ונשא אהרון את שמותם לפני ישוע על שתי כתפיו, לזיכרון.

13 ועשית משבצות זהב.

14 ושתי שרשרות זהב טהור מגבלות; מעשה עבות תעשה אותם; ונתת את שרשרות העבותות על המשבצות.

15 ועשית את חושן המשפט מעשה חושב; כמעשה אפוד תעשנו: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, תעשה אותו.

16 רבוע יהיה כפול; זרת אורכו, וזרת רוחבו.

17 ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים אבן: טור אודם, פטדה וברקת — הטור האחד.

18 והטור השני: נופך, ספיר ויהלום.

19 והטור השלישי: לשם, שבו ואחלמה.

20 והטור הרביעי: תרשיש ושוהם וישפה; משובצים זהב יהיו במילואתם.

21 והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל שתים עשרה, על שמותם, כפיתוחי חותם; איש על שמו יהיו לשני עשר שבט.

22 ועשית על החושן שרשרות גבלות מעשה עבות, זהב טהור.

23 ועשית על החושן שתי טבעות זהב; ונתת את שתי הטבעות על שני קצות החושן.

24 ונתת את שתי עבותות הזהב על שתי הטבעות אשר על קצות החושן.

25 ואת שתי קצות שתי העבותות תיתן על שתי המשבצות; ונתת על כתפות האפוד אל מול פניו.

26 ועשית שתי טבעות זהב, ושמת אותם על שני קצות החושן, על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה.

27 ושתי טבעות זהב תעשה, ונתת אותם על שתי כתפות האפוד מלמטה, ממול פניו, לעומת מחברתו, ממעל לחשב האפוד.

28 וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת, להיות על חשב האפוד; ולא ייזח החושן מעל האפוד.

29 ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו, בבואו אל הקודש, לזיכרון לפני ישוע תמיד.

30 ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים; והיו על לב אהרון, בבואו לפני ישוע; ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ישוע תמיד.

31 ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת.

32 והיה פי ראשו בתוכו; שפה לפיו סביב, מעשה אורג, כפי תחרא יהיה לו; לא ייקרע.

33 ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני, על שוליו סביב; ופעמוני זהב בתוכם סביב.

34 פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על שולי המעיל סביב.

35 והיה על אהרון לשרת; ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ישוע, ובצאתו, ולא ימות.

36 ועשית ציץ זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם: קודש ליהוה.

37 ושמת אותו על פתיל תכלת; והיה על המצנפת; אל מול פני המצנפת יהיה.

38 והיה על מצח אהרון, ונשא אהרון את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קודשיהם; והיה על מצחו תמיד, לרצון להם לפני ישוע.

39 ושיבצת את הכתונת שש; ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה מעשה רוקם.

40 ולבני אהרון תעשה כתונות, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת.

41 והלבשת אותם את אהרון אחיך ואת בניו איתו; ומשחת אותם, ומילאת את ידם, וקידשת אותם; ויכהנו לי.

42 ועשית להם מכנסי בד, לכסות בשר ערוה; ממתניים ועד ירכיים יהיו.

43 והיו על אהרון ועל בניו, בבואם אל אוהל מועד, או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש; ולא ישאו עוון ומתו; חוקת עולם לו ולזרעו אחריו.

פרק 29

1 וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי: לקח פר אחד בן בקר, ואילים שניים תמימים.

2 ולחם מצות, וחלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן; סולת חיטים תעשה אותם.

3 ונתת אותם על סל אחד, והקרבת אותם בסל, ואת הפר ואת שני האילים.

4 ואת אהרון ואת בניו תקריב אל פתח אוהל מועד; ורחצת אותם במים.

5 ולקחת את הבגדים, והלבשת את אהרון את הכתונת ואת מעיל האפוד ואת האפוד ואת החושן; ואפדת לו בחשב האפוד.

6 ושמת את המצנפת על ראשו; ונתת את נזר הקודש על המצנפת.

7 ולקחת את שמן המשחה, ויצקת על ראשו; ומשחת אותו.

8 ואת בניו תקריב; והלבשתם כתונות.

9 וחגרת אותם אבנט, אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות; והיתה להם כהונה לחוקת עולם; ומילאת יד אהרון ויד בניו.

10 והקרבת את הפר לפני אוהל מועד; וסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש הפר.

11 ושחטת את הפר לפני ישוע, פתח אוהל מועד.

12 ולקחת מדם הפר, ונתת על קרנות המזבח באצבעך; ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח.

13 ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב, ואת היותרת על הכבד, ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן; והקטרת המזבחה.

14 ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו תשרוף באש מחוץ למחנה; חטאת הוא.

15 ולקחת את האיל האחד; וסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל.

16 ושחטת את האיל, ולקחת את דמו, וזרקת על המזבח סביב.

17 ואת האיל תנתח לנתחיו, ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על נתחיו ועל ראשו.

18 והקטרת את כל האיל המזבחה; עולה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אישה ליהוה הוא.

19 ולקחת את האיל השני; וסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל.

20 ושחטת את האיל, ולקחת מדמו ונתת על תנוך אוזן אהרון הימנית ועל תנוך אוזן בניו הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית; וזרקת את הדם על המזבח סביב.

21 ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה, והזית על אהרון ועל בגדיו, ועל בניו ועל בגדי בניו איתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו איתו.

22 ולקחת מן האיל את החלב והאליה, ואת החלב המכסה את הקרב, ואת יותירת הכבד ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן, ואת שוק הימין; כי איל מילואים הוא.

23 וכיכר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת, ורקיק אחד, מסל המצות אשר לפני ישוע.

24 ושמת הכל על כפי אהרון ועל כפי בניו; והנפת אותם תנופה לפני ישוע.

25 ולקחת אותם מידם, והקטרת המזבחה על העולה, לריח ניחוח לפני ישוע; אישה ליהוה הוא.

26 ולקחת את החזה מאיל המילואים אשר לאהרון, והנפת אותו תנופה לפני ישוע; והיה לך למנה.

27 וקידשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה, אשר הונף ואשר הורם, מאיל המילואים, מאשר לאהרון ומאשר לבניו.

28 והיה לאהרון ולבניו לחוק עולם מאת בני ישראל; כי תרומה הוא; ותרומה יהיה מבני ישראל מזבחי שלמיהם, תרומתם ליהוה.

29 ובגדי הקודש אשר לאהרון יהיו לבניו אחריו, למשחה בהם, ולמלא בהם את ידם.

30 שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אשר יבוא אל אוהל מועד לשרת בקודש.

31 ואת איל המילואים תיקח, ובישלת את בשרו במקום קדוש.

32 ואכלו אהרון ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל, פתח אוהל מועד.

33 ואכלו את אשר כופר בהם, למלא את ידם, לקדש אותם; וזר לא יאכל, כי קודש הם.

34 ואם ייוותר מבשר המילואים ומן הלחם עד הבוקר, ושרפת את הנותר באש; לא ייאכל, כי קודש הוא.

35 ועשית לאהרון ולבניו ככה, ככל אשר ציוויתי אותך; שבעת ימים תמלא ידם.

36 ופר חטאת תעשה ליום על הכיפורים; וחיטאת על המזבח בכפרך עליו, ומשחת אותו לקדשו.

37 שבעת ימים תכפר על המזבח וקידשת אותו; והיה המזבח קודש קודשים; כל הנוגע במזבח יקדש.

38 וזה אשר תעשה על המזבח: כבשים בני שנה שניים ליום, תמיד.

39 את הכבש האחד תעשה בבוקר; ואת הכבש השני תעשה בין הערביים.

40 ועשירית סולת בלולה בשמן כתית רבע ההין, ונסך רביעית ההין יין, לכבש האחד.

41 ואת הכבש השני תעשה בין הערביים; כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה לה, לריח ניחוח, אישה ליהוה.

42 עולת תמיד לדורותיכם, פתח אוהל מועד, לפני ישוע; אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם.

43 ונועדתי שמה לבני ישראל; ונקדש בכבודי.

44 וקידשתי את אוהל מועד ואת המזבח; ואת אהרון ואת בניו אקדש, לכהן לי.

45 ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לישוע.

46 וידעו כי אני ישוע ישועם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, למען שוכני בתוכם; אני ישוע ישועם.

פרק 30

1 ועשית מזבח מקטר קטורת; עצי שיטים תעשה אותו.

2 אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה; ואמתיים קומתו; ממנו קרנותיו.

3 וציפית אותו זהב טהור, את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו; ועשית לו זר זהב סביב.

4 ושתי טבעות זהב תעשה לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו תעשה על שני צידיו; והיו לבתים לבדים, לשאת אותו בהם.

5 ועשית את הבדים עצי שיטים; וציפית אותם זהב.

6 ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות, אשר איוועד לך שמה.

7 והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר; בהיטיבו את הנרות, יקטירנה.

8 ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים, יקטירנה; קטורת תמיד לפני ישוע לדורותיכם.

9 לא תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך לא תיסכו עליו.

10 וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה, מדם חטאת הכיפורים; אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם; קודש קודשים הוא ליהוה.

11 וידבר יהוה אל משה לאמור:

12 כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה בפקוד אותם; ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.

13 זה ייתנו, כל העובר על הפקודים: מחצית השקל בשקל הקודש — שקל עשרים גרה — מחצית השקל תרומה ליהוה.

14 כל העובר על הפקודים, מבן עשרים שנה ומעלה, ייתן תרומת יהוה.

15 העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת יהוה, לכפר על נפשותיכם.

16 ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ישוע, לכפר על נפשותיכם.

17 וידבר יהוה אל משה לאמור:

18 ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, לרחצה; ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה מים.

19 ורחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם.

20 בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים, ולא ימותו; או בגשתם אל המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה.

21 ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והיתה להם חוק עולם, לו ולזרעו לדורותם.

22 וידבר עוד יהוה אל משה לאמור:

23 ואתה קח לך בשמים ראש: מור דרור חמש מאות, וקינמון בשם מחציתו חמישים ומאתיים, וקנה בשם חמישים ומאתיים,

24 וקידה חמש מאות בשקל הקודש, ושמן זית הין.

25 ועשית אותו שמן משחת קודש, רוקח מרקחת מעשה רוקח; שמן משחת קודש יהיה.

26 ומשחת בו את אוהל מועד, ואת ארון העדות.

27 ואת השולחן ואת כל כליו, ואת המנורה ואת כליה, ואת מזבח הקטורת.

28 ואת מזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו.

29 וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל הנוגע בהם יקדש.

30 ואת אהרון ואת בניו תמשח; וקידשת אותם לכהן לי.

31 ואל בני ישראל תדבר לאמור: שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.

32 על בשר אדם לא ייסך, ובמתכונתו לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם.

33 איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על זר, ונכרת מעמיו.

34 ויאמר יהוה אל משה: קח לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה; סמים ולבונה זכה; בד בבד יהיה.

35 ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור, קודש.

36 ושחקת ממנו הדק, ונתת ממנו לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים תהיה לכם.

37 והקטורת אשר תעשה, במתכונתה לא תעשו לכם; קודש תהיה לך ליהוה.

38 איש אשר יעשה כמוה, להריח בה, ונכרת מעמיו.

פרק 31

1 וידבר יהוה אל משה לאמור:

2 ראה, קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור, למטה יהודה.

3 ואמלא אותו רוח יהוה, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

4 לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת.

5 ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה.

6 ואני, הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך, למטה דן; ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר ציוויתי אותך.

7 את אוהל מועד, ואת ארון העדות, ואת הכפורת אשר עליו, ואת כל כלי האוהל.

8 ואת השולחן ואת כליו, ואת המנורה הטהורה ואת כל כליה, ואת מזבח הקטורת.

9 ואת מזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו.

10 ואת בגדי השרד, ואת בגדי הקודש לאהרון הכהן, ואת בגדי בניו, לכהן.

11 ואת שמן המשחה ואת קטורת הסמים לקודש; ככל אשר ציוויתי אותך יעשו.

12 וידבר יהוה אל משה לאמור:

13 ואף אתה דבר אל בני ישראל לאמור: אך את שבתותי תשמורו; כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם; לדעת כי אני יהוה מקדישכם.

14 ושמרתם את השבת, כי קודש היא לכם; מחלליה מות יומת; כי כל העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה.

15 ששת ימים ייעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון, קודש ליהוה; כל העושה מלאכה ביום השבת, מות יומת.

16 ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם.

17 ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם; כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת ויינפש.

18 ויתן אל משה, ככלותו לדבר איתו בהר סיני, שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע יהוה.

פרק 32

1 וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון, ויאמרו אליו: קום, עשה לנו אלים, אשר ילכו לפנינו; כי זה משה, האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו.

2 ויאמר אליהם אהרון: פרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם, בניכם ובנותיכם; והביאו אלי.

3 ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם, ויביאו אל אהרון.

4 ויקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו עגל מסכה; ויאמרו: אלה אליך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים.

5 וירא אהרון, ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר: חג ליהוה מחר.

6 וישכימו ממחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; וישב העם לאכול ולשתות, ויקומו לצחק.

7 וידבר יהוה אל משה: לך, רד; כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצרים.

8 סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים; עשו להם עגל מסכה, וישתחוו לו, ויזבחו לו, ויאמרו: אלה אליך, ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים.

9 ויאמר יהוה אל משה: ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה עורף הוא.

10 ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם, ואכלם; ואעשה אותך לגוי גדול.

11 ויחל משה את פני יהוה יהוהו, ויאמר: יהוה, למה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול וביד חזקה?

12 למה יאמרו מצרים לאמור: ברעה הוציאם, להרוג אותם בהרים, ולכלותם מעל פני האדמה? שוב מחרון אפך, והינחם על הרעה לעמך.

13 זכור לאברהם, ליצחק ולישראל, עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם: ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם, ונחלו לעולם.

14 ויינחם יהוה על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו.

15 ויפן וירד משה מן ההר, ושני לוחות העדות בידו; לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים.

16 והלוחות מעשה יהוה הם; והמכתב מכתב יהוה הוא, חרות על הלוחות.

17 וישמע יהושע את קול העם ברעו, ויאמר אל משה: קול מלחמה במחנה.

18 ויאמר: אין קול ענות גבורה, ואין קול ענות חלושה; קול ענות אנוכי שומע.

19 ויהי כאשר קרב אל המחנה, וירא את העגל ומחולות; ויחר אף משה, וישלך מידיו את הלוחות, וישבר אותם תחת ההר.

20 ויקח את העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן עד אשר דק, ויזר על פני המים, וישק את בני ישראל.

21 ויאמר משה אל אהרון: מה עשה לך העם הזה, כי הבאת עליו חטאה גדולה?

22 ויאמר אהרון: אל ייחר אף אדוני; אתה ידעת את העם, כי ברע הוא.

23 כי אמרו לי: עשה לנו אלים, אשר ילכו לפנינו; כי זה משה, האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו.

24 ואומר להם: למי זהב? התפרקו, ויתנו לי; ואשליכהו באש, ויצא העגל הזה.

25 וירא משה את העם כי פרוע הוא; כי פרעו אהרון לשמצה בקמיהם.

26 ויעמוד משה בשער המחנה, ויאמר: מי ליהוה — אלי. וייאספו אליו כל בני לוי.

27 ויאמר להם: כה אמר יהוה ישראל: שימו איש חרבו על ירכו, ועברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש את אחיו, ואיש את רעהו, ואיש את קרובו.

28 ויעשו בני לוי כדבר משה; וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש.

29 כי אמר משה: מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו ובאחיו; ולתת עליכם היום ברכה.

30 ויהי ממחרת, ויאמר משה אל העם: אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל יהוה; אולי אכפרה בעד חטאתכם.

31 וישב משה אל יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלים זהב.

32 ועתה אם תישא חטאתם —; ואם אין, מחיני נא מספרך אשר כתבת.

33 ויאמר יהוה אל משה: מי אשר חטא לי, אמחנו מספרי.

34 ועתה לך, נחה את העם אל אשר דיברתי לך; הנה מלאכי ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם.

35 ויגוף יהוה את העם, על אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרון.

פרק 33

1 וידבר יהוה אל משה: לך, עלה מזה, אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב לאמור: לזרעך אתננה.

2 ושלחתי לפניך מלאך; וגירשתי את הכנעני, האמורי והחיתי והפריזי, החוי והיבוסי,

3 אל ארץ זבת חלב ודבש; כי לא אעלה בקרבך, כי עם קשה עורף אתה; פן אכלך בדרך.

4 וישמע העם את הדבר הרע הזה, ויתאבלו; ולא שתו איש עדיו עליו.

5 ויאמר יהוה אל משה: אמור אל בני ישראל: אתם עם קשה עורף; רגע אחד אעלה בקרבך, וכיליתיך; ועתה הורד עדיך מעליך, ואדעה מה אעשה לך.

6 ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

7 ומשה ייקח את האוהל, ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה, וקרא לו אוהל מועד. והיה, כל מבקש ישוע יצא אל אוהל מועד, אשר מחוץ למחנה.

8 והיה כצאת משה אל האוהל, יקומו כל העם וניצבו איש פתח אוהלו, והביטו אחרי משה, עד בואו האוהלה.

9 והיה כבוא משה האוהלה, יירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל; ודיבר ישוע עם משה.

10 וראו כל העם את עמוד הענן עומד פתח האוהל; וקמו כל העם והשתחוו, איש פתח אוהלו.

11 ודיבר ישוע אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו; ושב אל המחנה; ומשרתו יהושע בן נון, נער, לא ימיש מתוך האוהל.

12 ויאמר משה אל ישוע: ראה, אתה אומר אלי: העל את העם הזה; ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. ואתה אמרת: ידעתיך בשם, וגם מצאת חן בעיני.

13 ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך, למען אמצא חן בעיניך; וראה כי עמך הגוי הזה.

14 ויאמר: פני ילכו, והניחותי לך.

15 ויאמר אליו: אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה.

16 ובמה ייוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך, אני ועמך? הלא בלכתך עמנו; ונפלינו, אני ועמך, מכל העם אשר על פני האדמה.

17 ויאמר ישוע אל משה: גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה; כי מצאת חן בעיני, ואדעך בשם.

18 ויאמר: הראיני נא את כבודך.

19 ויאמר: אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם יהוה לפניך; וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם.

20 ויאמר: לא תוכל לראות את פני; כי לא יראני האדם וחי.

21 ויאמר ישוע: הנה מקום איתי; וניצבת על הצור.

22 והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכותי כפי עליך, עד עוברי.

23 והסירותי את כפי, וראית את אחרי; ופני לא ייראו.

פרק 34

1 ויאמר יהוה אל משה: פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים; וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים, אשר שיברת.

2 והיה נכון לבוקר, ועלית בבוקר אל הר סיני, וניצבת לי שם על ראש ההר.

3 ואיש לא יעלה עמך, ואף איש אל יירא בכל ההר; גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא.

4 ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים; וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני, כאשר ציווה יהוה אותו; וייקח בידו שני לוחות אבנים.

5 ויירד ישוע בענן, ויתייצב עמו שם; ויקרא בשם יהוה.

6 ויעבור ישוע על פניו, ויקרא: יהוה, יהוה, רחום וחנון, ארך אפיים, ורב חסד ואמת,

7 נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה לא ינקה; פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, על שלישים ועל ריבעים.

8 וימהר משה, ויקוד ארצה, וישתחו.

9 ויאמר: אם נא מצאתי חן בעיניך, ישוע, ילך נא ישועי בקרבנו; כי עם קשה עורף הוא; וסלחת לעווננו ולחטאתנו, ונחלתנו.

10 ויאמר: הנה אנוכי כורת ברית; נגד כל עמך אעשה נפלאות, אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים; וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ישוע, כי נורא הוא אשר אני עושה עמך.

11 שמור לך את אשר אני מצווך היום: הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני והחיתי והפריזי והחוי והיבוסי.

12 הישמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא אליה; פן יהיה למוקש בקרבך.

13 כי את מזבחותם תיתוצו, ואת מציבותם תשברו, ואת אשריו תכרותו.

14 כי לא תשתחווה לאלוה אחר; כי יהוה, אשר שמו קנא, יהוה קנא הוא.

15 פן תכרות ברית ליושב הארץ, וזנו אחרי אליהם, וזבחו לאליהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו.

16 ולקחת מבנותיו לבניך, וזנו בנותיו אחרי אליהן, והזנו את בניך אחרי אליהן.

17 אלים מסכה לא תעשה לך.

18 את חג המצות תשמור: שבעת ימים תאכל מצות, אשר ציוויתי אותך, למועד חודש האביב; כי בחודש האביב יצאת ממצרים.

19 כל פטר רחם לי; וכל מקנך תיזכר, פטר שור ושה.

20 ופטר חמור תפדה בשה; ואם לא תפדה, וערפתו. כל בכור בניך תפדה. ולא ייראו פני ריקם.

21 ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר תשבות.

22 ואת חג השבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג האסיף, תקופת השנה.

23 שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני ישוע, ישוע ישראל.

24 כי אוריש גויים מפניך, והרחבתי את גבולך; ולא יחמוד איש את ארצך, בעלותך להיראות את פני ישוע ישועך שלוש פעמים בשנה.

25 לא תשחט על חמץ דם זבחי; ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח.

26 ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ישוע ישועך. לא תבשל גדי בחלב אמו.

27 ויאמר יהוה אל משה: כתוב לך את הדברים האלה; כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל.

28 ויהי שם עם ישוע ארבעים יום וארבעים לילה; לחם לא אכל, ומים לא שתה. ויכתוב על הלוחות את דברי הברית, עשרת הדברים.

29 ויהי ברדת משה מהר סיני, ושני לוחות העדות ביד משה, ברדתו מן ההר; ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, בדברו איתו.

30 וירא אהרון וכל בני ישראל את משה, והנה קרן עור פניו; וייראו מגשת אליו.

31 ויקרא אליהם משה; וישובו אליו אהרון וכל הנשיאים בעדה; וידבר משה אליהם.

32 ואחרי כן ניגשו כל בני ישראל; ויצוום את כל אשר דיבר יהוה איתו בהר סיני.

33 ויכל משה מדבר איתם; ויתן על פניו מסוה.

34 ובבוא משה לפני ישוע לדבר איתו, יסיר את המסוה עד צאתו; ויצא, ודיבר אל בני ישראל את אשר יצווה.

35 וראו בני ישראל את פני משה, כי קרן עור פני משה; והשיב משה את המסוה על פניו, עד בואו לדבר איתו.

פרק 35

1 ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה יהוה, לעשות אותם.

2 ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון ליהוה; כל העושה בו מלאכה יומת.

3 לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ביום השבת.

4 ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור: זה הדבר אשר ציווה יהוה לאמור:

5 קחו מאיתכם תרומה ליהוה; כל נדיב ליבו יביא אותה, את תרומת יהוה: זהב וכסף ונחושת.

6 ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים.

7 ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שיטים.

8 ושמן למאור, ובשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים.

9 ואבני שוהם, ואבני מילואים לאפוד ולחושן.

10 וכל חכם לב בכם יבואו, ויעשו את כל אשר ציווה יהוה.

11 את המשכן, את אוהלו ואת מכסהו, את קרסיו ואת קרשיו, את בריחיו, את עמודיו ואת אדניו.

12 את הארון ואת בדיו, את הכפורת, ואת פרוכת המסך.

13 את השולחן ואת בדיו ואת כל כליו, ואת לחם הפנים.

14 ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה, ואת שמן המאור.

15 ואת מזבח הקטורת ואת בדיו, ואת שמן המשחה ואת קטורת הסמים, ואת מסך הפתח לפתח המשכן.

16 את מזבח העולה, ואת מכבר הנחושת אשר לו, את בדיו ואת כל כליו; את הכיור ואת כנו.

17 את קלעי החצר, את עמודיו ואת אדניה, ואת מסך שער החצר.

18 את יתדות המשכן ואת יתדות החצר, ואת מיתריהם.

19 את בגדי השרד לשרת בקודש, את בגדי הקודש לאהרון הכהן, ואת בגדי בניו לכהן.

20 ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה.

21 ויבואו, כל איש אשר נשאו ליבו, וכל אשר נדבה רוחו אותו, הביאו את תרומת יהוה למלאכת אוהל מועד, ולכל עבודתו, ולבגדי הקודש.

22 ויבואו, אנשים ונשים, כל נדיב לב, והביאו חח ונזם וטבעת וכומז, כל כלי זהב; וכל איש אשר הניף תנופת זהב ליהוה.

23 וכל איש אשר נמצא איתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים, ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים, הביאו.

24 כל המרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת יהוה; וכל אשר נמצא איתו עצי שיטים לכל מלאכת העבודה, הביאו.

25 וכל אשה חכמת לב בטוותה בידיה, ויביאו מטווה, את התכלת ואת הארגמן, את תולעת השני ואת השש.

26 וכל הנשים אשר נשא ליבן אותן בחכמה, טוו את העיזים.

27 והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים, לאפוד ולחושן.

28 ואת הבושם ואת השמן, למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים.

29 בני ישראל הביאו נדבה ליהוה, כל איש ואשה אשר נדב ליבם להביא לכל המלאכה, אשר ציווה יהוה לעשות ביד משה.

30 ויאמר משה אל בני ישראל: ראו, קרא יהוה בשם בצלאל בן אורי בן חור, למטה יהודה.

31 וימלא אותו רוח יהוה, בחכמה, בתבונה ובדעת, ובכל מלאכה.

32 ולחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת.

33 ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכת מחשבת.

34 ונתן בליבו להורות, הוא ואהליאב בן אחיסמך, למטה דן.

35 מילא אותם חכמת לב, לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם, בתכלת ובארגמן, בתולעת השני ובשש, ואורג; עושי כל מלאכה, וחושבי מחשבות.

פרק 36

1 ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב, אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהם, לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש, ככל אשר ציווה יהוה.

2 ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב, אשר נתן יהוה חכמה בליבו, כל אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה לעשותה.

3 ויקחו מלפני משה את כל התרומה, אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבודת הקודש, לעשות אותה. והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר.

4 ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, איש איש ממלאכתו אשר הם עושים.

5 ויאמרו אל משה לאמור: מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה, אשר ציווה יהוה לעשות אותה.

6 ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמור: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש. ויכלא העם מהביא.

7 והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה, והותר.

8 ויעשו כל חכם לב בבאי המלאכה את המשכן עשר יריעות שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני; כרובים מעשה חושב עשה אותם.

9 אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה, ורוחב היריעה האחת ארבע באמה; מידה אחת לכל היריעות.

10 ויחבר את חמש היריעות אחת אל אחת; ואת חמש היריעות חיבר אחת אל אחת.

11 ויעש לולאות תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת; כן עשה בשפת היריעה הקיצונה, במחברת השנית.

12 חמישים לולאות עשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית; מקבילות הלולאות אחת אל אחת.

13 ויעש חמישים קרסי זהב, ויחבר את היריעות אחת אל אחת בקרסים; ויהי המשכן אחד.

14 ויעש יריעות עיזים לאוהל על המשכן; עשתי עשרה יריעות עשה אותם.

15 אורך היריעה האחת שלושים באמה, וארבע אמות רוחב היריעה האחת; מידה אחת לעשתי עשרה יריעות.

16 ויחבר את חמש היריעות לבד, ואת שש היריעות לבד.

17 ויעש חמישים לולאות על שפת היריעה הקיצונה במחברת, וחמישים לולאות עשה על שפת היריעה החוברת השנית.

18 ויעש קרסי נחושת חמישים, לחבר את האוהל, להיות אחד.

19 ויעש מכסה לאוהל עורות אילים מאדמים, ומכסה עורות תחשים מלמעלה.

20 ויעש את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים.

21 עשר אמות אורך הקרש, ואמה וחצי רוחב הקרש האחד.

22 שתי ידות לקרש האחד, משולבות אחת אל אחת; כן עשה לכל קרשי המשכן.

23 ויעש את הקרשים למשכן; עשרים קרש לפאת נגבה תימנה.

24 וארבעים אדני כסף עשה תחת עשרים הקרש; שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידיו, ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידיו.

25 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון, עשה עשרים קרש.

26 וארבעים אדניהם כסף; שני אדנים תחת הקרש האחד, ושני אדנים תחת הקרש האחד.

27 ולירכתי המשכן ימה עשה שישה קרשים.

28 ושני קרשים עשה למקצעות המשכן בירכתיים.

29 ויהיו תואמים מלמטה, ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת; כן עשה לשניהם, לשני המקצעות.

30 ויהיו שמונה קרשים; ואדניהם שישה עשר אדני כסף; תחת כל קרש שני אדנים.

31 ויעש בריחי עצי שיטים; חמישה לקרשי צלע המשכן האחת.

32 וחמישה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, וחמישה בריחים לקרשי המשכן לירכתיים ימה.

33 ויעש את הבריח התיכון לברוח בתוך הקרשים, מן הקצה אל הקצה.

34 ויצף את הקרשים זהב, ואת טבעותיהם עשה זהב, בתים לבריחים; ויצף את הבריחים זהב.

35 ויעש את הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר; כרובים עשה אותה, מעשה חושב.

36 ויעש לה ארבעה עמודי שיטים, ויצפם זהב; וויהם זהב; ויצוק להם ארבעה אדני כסף.

37 ויעש מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה רוקם.

38 ואת חמשת עמודיו ואת וויהם; וציפה את ראשיהם ואת חשוקיהם זהב; ואדניהם חמישה נחושת.

פרק 37

1 ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים: אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי קומתו.

2 ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, ויעש לו זר זהב סביב.

3 ויצוק לו ארבע טבעות זהב על ארבע פעמותיו; ושתי טבעות על צלעו האחת, ושתי טבעות על צלעו השנית.

4 ויעש בדי עצי שיטים; ויצף אותם זהב.

5 ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון, לשאת את הארון.

6 ויעש כפורת זהב טהור: אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה.

7 ויעש שני כרובים זהב; מקשה עשה אותם, משני קצות הכפורת.

8 כרוב אחד מקצה מזה, וכרוב אחד מקצה מזה; מן הכפורת עשה את הכרובים משני קצותיו.

9 ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו; אל הכפורת היו פני הכרובים.

10 ויעש את השולחן עצי שיטים: אמתיים אורכו, ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו.

11 ויצפהו זהב טהור; ויעש לו זר זהב סביב.

12 ויעש לו מסגרת טופח סביב; ויעש זר זהב למסגרתו סביב.

13 ויצוק לו ארבע טבעות זהב, ויתן את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו.

14 לעומת המסגרת היו הטבעות, בתים לבדים, לשאת את השולחן.

15 ויעש את הבדים עצי שיטים, ויצף אותם זהב, לשאת את השולחן.

16 ויעש את הכלים אשר על השולחן, את קערותיו ואת כפותיו ואת קשותיו ואת מנקיותיו אשר יוסך בהן, זהב טהור.

17 ויעש את המנורה זהב טהור; מקשה עשה את המנורה: ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה, ממנה היו.

18 ושישה קנים יוצאים מצידיה; שלושה קני מנורה מצידה האחד, ושלושה קני מנורה מצידה השני.

19 שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח; ושלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה.

20 ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים, כפתוריה ופרחיה.

21 וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה; לששת הקנים היוצאים ממנה.

22 כפתוריהם וקנותם ממנה היו; כולה מקשה אחת זהב טהור.

23 ויעש את נרותיה שבעה, ואת מלקחיה ואת מחתותיה, זהב טהור.

24 כיכר זהב טהור עשה אותה, ואת כל כליה.

25 ויעש את מזבח הקטורת עצי שיטים: אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע; ואמתיים קומתו; ממנו היו קרנותיו.

26 ויצף אותו זהב טהור, את גגו ואת קירותיו סביב ואת קרנותיו; ויעש לו זר זהב סביב.

27 ושתי טבעות זהב עשה לו מתחת לזרו, על שתי פעמותיו, על שני צידיו, להיות בתים לבדים, לשאת אותו בהם.

28 ויעש את הבדים עצי שיטים; ויצף אותם זהב.

29 ויעש את שמן המשחה הקדוש, ואת קטורת הסמים הטהורה, מעשה רוקח.

פרק 38

1 ויעש את מזבח העולה עצי שיטים: חמש אמות אורכו וחמש אמות רוחבו, רבוע; ושלוש אמות קומתו.

2 ויעש את קרנותיו על ארבע פינותיו; ממנו היו קרנותיו; ויצפהו נחושת.

3 ויעש את כל כלי המזבח, את הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת המזלגות ואת המחתות; כל כליו עשה נחושת.

4 ויעש למזבח מכבר, מעשה רשת נחושת, תחת כרכובו מלמטה עד חציו.

5 ויצוק ארבע טבעות בארבע קצות המכבר הנחושת, בתים לבדים.

6 ויעש את הבדים עצי שיטים; ויצפם נחושת.

7 ויבא את הבדים בטבעות על צלעות המזבח, לשאת אותו בהם; נבוב לוחות עשה אותו.

8 ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת, במראות הצובאות, אשר צבאו פתח אוהל מועד.

9 ויעש את החצר: לפאת נגב תימנה קלעים לחצר שש מושזר, מאה באמה.

10 עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

11 ולפאת צפון קלעים מאה באמה; עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

12 ולפאת ים קלעים חמישים אמה; עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה; ווי העמודים וחשוקיהם כסף.

13 ולפאת קדמה מזרחה חמישים אמה.

14 קלעים חמש עשרה אמה לכתף האחת של השער; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.

15 ולכתף השנית של שער החצר, מזה ומזה, קלעים חמש עשרה אמה; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה.

16 כל קלעי החצר סביב שש מושזר.

17 ואדני העמודים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם כסף; וציפוי ראשיהם כסף; ומחושקים כסף כל עמודי החצר.

18 ומסך שער החצר מעשה רוקם, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר; ועשרים אמה אורך, וקומה ברוחב חמש אמות, לעומת קלעי החצר.

19 ועמודיהם ארבעה, ואדניהם ארבעה נחושת; וויהם כסף, וציפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף.

20 וכל יתדות המשכן והחצר סביב, נחושת.

21 אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה; עבודת הלויים, ביד איתמר בן אהרון הכהן.

22 ובצלאל בן אורי בן חור, למטה יהודה, עשה את כל אשר ציווה יהוה את משה.

23 ואיתו אהליאב בן אחיסמך, למטה דן, חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.

24 כל הזהב העשוי למלאכה, בכל מלאכת הקודש, ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל, בשקל הקודש.

25 וכסף פקודי העדה מאת כיכר, ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל, בשקל הקודש.

26 בקע לראש, מחצית השקל בשקל הקודש, לכל העובר על הפקודים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים.

27 ויהי מאת כיכר הכסף לצקת את אדני הקודש ואת אדני הפרכת; מאת אדנים למאת הכיכר, כיכר לאדן.

28 ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים, וציפה את ראשיהם וחישק אותם.

29 ונחושת התנופה שבעים כיכר, ואלפיים וארבע מאות שקל.

30 ויעש בה את אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת ואת מכבר הנחושת אשר לו, ואת כל כלי המזבח.

31 ואת אדני החצר סביב ואת אדני שער החצר, ואת כל יתדות המשכן ואת כל יתדות החצר סביב.

פרק 39

1 ומתכלת וארגמן ותולעת שני עשו בגדי שרד לשרת בקודש, ועשו את בגדי הקודש לאהרון; כאשר ציווה יהוה את משה.

2 ויעש את האפוד זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר.

3 וירקעו את פחי הזהב, וקיצץ פתילים, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש, מעשה חושב.

4 כתפות עשו לו, חוברות; על שני קצותיו חובר.

5 וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו היה; זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר; כאשר ציווה יהוה את משה.

6 ויעשו את אבני השוהם מוסבות משבצות זהב, מפותחות פיתוחי חותם, על שמות בני ישראל.

7 וישם אותם על כתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל; כאשר ציווה יהוה את משה.

8 ויעש את החושן מעשה חושב, כמעשה אפוד; זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר.

9 רבוע היה; כפול עשו את החושן; זרת אורכו, וזרת רוחבו, כפול.

10 וימלאו בו ארבעה טורי אבן: טור אודם, פטדה וברקת — הטור האחד.

11 והטור השני: נופך, ספיר ויהלום.

12 והטור השלישי: לשם, שבו ואחלמה.

13 והטור הרביעי: תרשיש, שוהם וישפה; מוסבים משבצות זהב במילואותם.

14 והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה, על שמותם, כפיתוחי חותם; איש על שמו, לשנים עשר שבט.

15 ויעשו על החושן שרשרות גבלות, מעשה עבות, זהב טהור.

16 ויעשו שתי משבצות זהב, ושתי טבעות זהב; ויתנו את שתי הטבעות על שני קצות החושן.

17 ויתנו את שתי העבותות הזהב על שתי הטבעות, על קצות החושן.

18 ואת שתי קצות שתי העבותות נתנו על שתי המשבצות; ויתנום על כתפות האפוד, אל מול פניו.

19 ויעשו שתי טבעות זהב, ויתנום על שני קצות החושן, על שפתו אשר אל עבר האפוד ביתה.

20 ויעשו שתי טבעות זהב, ויתנום על שתי כתפות האפוד מלמטה, ממול פניו, לעומת מחברתו, ממעל לחשב האפוד.

21 וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת, להיות על חשב האפוד, ולא ייזח החושן מעל האפוד; כאשר ציווה יהוה את משה.

22 ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג, כליל תכלת.

23 ויהי פי המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא ייקרע.

24 ויעשו על שולי המעיל רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני מושזר.

25 ויעשו פעמוני זהב טהור, ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים על שולי המעיל סביב, בתוך הרימונים.

26 פעמון ורימון, פעמון ורימון, על שולי המעיל סביב, לשרת; כאשר ציווה יהוה את משה.

27 ויעשו את הכתונות שש, מעשה אורג, לאהרון ולבניו.

28 ואת המצנפת שש, ואת פארי המגבעות שש, ואת מכנסי הבד שש מושזר.

29 ואת האבנט שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, מעשה רוקם; כאשר ציווה יהוה את משה.

30 ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור; ויכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם: קודש ליהוה.

31 ויתנו עליו פתיל תכלת, לתת על המצנפת מלמעלה; כאשר ציווה יהוה את משה.

32 ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד; ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה יהוה את משה, כן עשו.

33 ויביאו את המשכן אל משה: את האוהל ואת כל כליו, קרסיו, קרשיו, בריחיו, עמודיו ואדניו.

34 ואת מכסה עורות האילים המאדמים, ואת מכסה עורות התחשים, ואת פרוכת המסך.

35 את ארון העדות ואת בדיו, ואת הכפורת.

36 את השולחן ואת כל כליו, ואת לחם הפנים.

37 את המנורה הטהורה, את נרותיה, נרות המערכה, ואת כל כליה, ואת שמן המאור.

38 ואת מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים, ואת מסך פתח האוהל.

39 את מזבח הנחושת, ואת מכבר הנחושת אשר לו, את בדיו ואת כל כליו; את הכיור ואת כנו.

40 את קלעי החצר, את עמודיו ואת אדניה, ואת מסך שער החצר, את מיתריו ואת יתדותיו, ואת כל כלי עבודת המשכן, לאוהל מועד.

41 את בגדי השרד לשרת בקודש, ואת בגדי הקודש לאהרון הכהן, ואת בגדי בניו לכהן.

42 ככל אשר ציווה יהוה את משה, כן עשו בני ישראל את כל העבודה.

43 וירא משה את כל המלאכה, והנה עשו אותה כאשר ציווה יהוה, כן עשו; ויברך אותם משה.

פרק 40

1 וידבר יהוה אל משה לאמור:

2 ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אוהל מועד.

3 ושמת שם את ארון העדות; וסכות על הארון את הפרכת.

4 והבאת את השולחן, וערכת את ערכו; והבאת את המנורה, והעלית את נרותיה.

5 ונתת את מזבח הזהב לקטורת לפני ארון העדות; ושמת את מסך הפתח למשכן.

6 ונתת את מזבח העולה לפני פתח משכן אוהל מועד.

7 ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח; ונתת שם מים.

8 ושמת את החצר סביב; ונתת את מסך שער החצר.

9 ולקחת את שמן המשחה, ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו; וקידשת אותו ואת כל כליו, והיה קודש.

10 ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו; וקידשת את המזבח, והיה המזבח קודש קודשים.

11 ומשחת את הכיור ואת כנו, וקידשת אותו.

12 והקרבת את אהרון ואת בניו אל פתח אוהל מועד; ורחצת אותם במים.

13 והלבשת את אהרון את בגדי הקודש; ומשחת אותו וקידשת אותו, ויכהן לי.

14 ואת בניו תקריב; והלבשתם כתונות.

15 ומשחת אותם, כאשר משחת את אביהם, ויכהנו לי; והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם, לדורותם.

16 ויעש משה ככל אשר ציווה יהוה אותו, כן עשה.

17 ויהי בחודש הראשון, בשנה השנית, באחד לחודש, הוקם המשכן.

18 ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו.

19 ויפרוש את האוהל על המשכן, וישם את מכסה האוהל עליו מלמעלה; כאשר ציווה יהוה את משה.

20 ויקח ויתן את העדות אל הארון, וישם את הבדים על הארון; ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה.

21 ויבא את הארון אל המשכן, וישם את פרוכת המסך, ויסך על ארון העדות; כאשר ציווה יהוה את משה.

22 ויתן את השולחן באוהל מועד, על ירך המשכן צפונה, מחוץ לפרכת.

23 ויערך עליו ערך לחם לפני ישוע; כאשר ציווה יהוה את משה.

24 וישם את המנורה באוהל מועד, נכח השולחן, על ירך המשכן נגבה.

25 ויעל את הנרות לפני ישוע; כאשר ציווה יהוה את משה.

26 וישם את מזבח הזהב באוהל מועד, לפני הפרכת.

27 ויקטר עליו קטורת סמים; כאשר ציווה יהוה את משה.

28 וישם את מסך הפתח למשכן.

29 ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד; ויעל עליו את העולה ואת המנחה; כאשר ציווה יהוה את משה.

30 וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח, ויתן שמה מים לרחצה.

31 ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם.

32 בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו; כאשר ציווה יהוה את משה.

33 ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח, ויתן את מסך שער החצר. ויכל משה את המלאכה.

34 ויכס הענן את אוהל מועד; וכבוד ישוע מלא את המשכן.

35 ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן; וכבוד ישוע מלא את המשכן.

36 ובהעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל בכל מסעיהם.

37 ואם לא יעלה הענן, ולא יסעו עד יום העלותו.

38 כי ענן ישוע על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם.