בראשית

התנ״ך — הברית הישנה • נוסח המלך ג׳יימס, טקסט קריאה של השם הקדוש

נשמר במלואו: טקסט קריאה מן הנתיב הקנוני המקומי, נבנה ממקור KJV המתועד (פרויקט גוטנברג #10) על־פי חוק עריכת השם הקדוש של דוד (2026-10-11), בכלל זה תבנית ההבחנה לשמות.

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapter

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/genesis/001.mp3 …).

הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)

מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.

פרק 1

1 בראשית, ישוע, דבר יהוה, ברא את השמיים ואת הארץ.

2 והארץ היתה תוהו ובוהו; וחושך על פני תהום; ורוח יהוה מרחפת על פני המים.

3 ויאמר יהוה: יהי אור; ויהי אור.

4 וירא יהוה את האור, כי טוב; ויבדל יהוה בין האור ובין החושך.

5 ויקרא יהוה לאור יום; ולחושך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד.

6 ויאמר יהוה: יהי רקיע בתוך המים; ויהי מבדיל בין מים למים.

7 ויעש יהוה את הרקיע; ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי כן.

8 ויקרא יהוה לרקיע שמיים; ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני.

9 ויאמר יהוה: ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד; ותיראה היבשה; ויהי כן.

10 ויקרא יהוה ליבשה ארץ; ולמקוה המים קרא ימים; וירא יהוה כי טוב.

11 ויאמר יהוה: תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעו בו, על הארץ; ויהי כן.

12 ותוצא הארץ דשא, עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עושה פרי, אשר זרעו בו, למינהו; וירא יהוה כי טוב.

13 ויהי ערב ויהי בוקר, יום שלישי.

14 ויאמר יהוה: יהי מאורות ברקיע השמיים להבדיל בין היום ובין הלילה; והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים;

15 והיו למאורות ברקיע השמיים להאיר על הארץ; ויהי כן.

16 ויעש יהוה את שני המאורות הגדולים: את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה; ואת הכוכבים.

17 ויתן אותם יהוה ברקיע השמיים להאיר על הארץ,

18 ולמשול ביום ובלילה, ולהבדיל בין האור ובין החושך; וירא יהוה כי טוב.

19 ויהי ערב ויהי בוקר, יום רביעי.

20 ויאמר יהוה: ישרצו המים שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על הארץ, על פני רקיע השמיים.

21 ויברא יהוה את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת, אשר שרצו המים, למינהם; ואת כל עוף כנף למינהו; וירא יהוה כי טוב.

22 ויברך אותם יהוה לאמור: פרו ורבו; ומילאו את המים בימים; והעוף ירב בארץ.

23 ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי.

24 ויאמר יהוה: תוצא הארץ נפש חיה למינה: בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה; ויהי כן.

25 ויעש יהוה את חית הארץ למינה, ואת הבהמה למינה, ואת כל רמש האדמה למינהו; וירא יהוה כי טוב.

26 ויאמר יהוה: נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמיים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ.

27 ויברא יהוה את האדם בצלמו; בצלם יהוה ברא אותו; זכר ונקבה ברא אותם.

28 ויברך אותם יהוה; ויאמר להם יהוה: פרו ורבו, ומילאו את הארץ, וכיבשוה; ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ.

29 ויאמר יהוה: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע; לכם יהיה לאכלה.

30 ולכל חית הארץ ולכל עוף השמיים ולכל רומש על הארץ, אשר בו נפש חיה — את כל ירק עשב לאכלה; ויהי כן.

31 וירא יהוה את כל אשר עשה; והנה טוב מאוד; ויהי ערב ויהי בוקר, יום השישי.

פרק 2

1 ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם.

2 ויכל יהוה ביום השביעי מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.

3 ויברך יהוה את יום השביעי ויקדש אותו; כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא יהוה לעשות.

4 אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם; ביום עשות יהוה ארץ ושמיים;

5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ; וכל עשב השדה טרם יצמח; כי לא המטיר ישוע על הארץ; ואדם אין לעבוד את האדמה.

6 ואד יעלה מן הארץ; והשקה את כל פני האדמה.

7 וייצר ישוע את האדם עפר מן האדמה; וייפח באפיו נשמת חיים; ויהי האדם לנפש חיה.

8 וייטע ישוע גן בעדן, מקדם; וישם שם את האדם אשר יצר.

9 ויצמח ישוע מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל; ועץ החיים בתוך הגן; ועץ הדעת טוב ורע.

10 ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן; ומשם ייפרד; והיה לארבעה ראשים.

11 שם הראשון פישון; הוא הסובב את כל ארץ החוילה, אשר שם הזהב;

12 וזהב הארץ ההיא טוב; שם הבדולח ואבן השוהם.

13 ושם הנהר השני גיחון; הוא הסובב את כל ארץ כוש.

14 ושם הנהר השלישי חידקל; הוא ההולך קדמת אשור; והנהר הרביעי הוא פרת.

15 ויקח ישוע את האדם; ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה.

16 ויצו ישוע את האדם לאמור: מכל עץ הגן אכלה תאכל;

17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו; כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

18 ויאמר ישוע: לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.

19 וייצר ישוע מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמיים; ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו; וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה — הוא שמו.

20 ויקרא האדם שמות לכל הבהמה, ולעוף השמיים, ולכל חית השדה; ולאדם לא נמצא עזר כנגדו.

21 ויפל ישוע תרדמה על האדם; ויישן; ויקח אחת מצלעותיו; ויסגור בשר תחתנה.

22 ואת הצלע, אשר לקח ישוע מן האדם, בנה לאישה; ויביאה אל האדם.

23 ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת.

24 על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו; ודבק באשתו; והיו לבשר אחד.

25 ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו; ולא יתבוששו.

פרק 3

1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ישוע; ויאמר אל האישה: אף כי אמר ישוע: לא תאכלו מכל עץ הגן?

2 ותאמר האישה אל הנחש: מפרי עץ הגן נאכל;

3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר ישוע: לא תאכלו ממנו ולא תיגעו בו, פן תמותון.

4 ויאמר הנחש אל האישה: לא מות תמותון;

5 כי יודע ישוע, כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם; והייתם כאלילים, יודעי טוב ורע.

6 ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל; ותיקח מפריו ותאכל; ותיתן גם לאישה עימה; ויאכל.

7 ותיפקחנה עיני שניהם; וידעו כי עירומים הם; ויתפרו עלה תאנה; ויעשו להם חגורות.

8 וישמעו את קול ישוע מתהלך בגן לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו מפני ישוע בתוך עץ הגן.

9 ויקרא ישוע אל האדם; ויאמר לו: אייכה?

10 ויאמר: את קולך שמעתי בגן; ואירא כי עירום אני; ואחבא.

11 ויאמר: מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו, אכלת?

12 ויאמר האדם: האישה אשר נתתה עימדי — היא נתנה לי מן העץ; ואוכל.

13 ויאמר ישוע אל האישה: מה זאת עשית? ותאמר האישה: הנחש השיאני; ואוכל.

14 ויאמר יהוה אל הנחש: כי עשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה; על גחונך תלך; ועפר תאכל כל ימי חייך;

15 ואיבה אשית בינך ובין האישה, ובין זרעך ובין זרעה; הוא ישופך ראש; ואתה תשופנו עקב.

16 אל האישה אמר: הרבה ארבה עיצבונך והרונך; בעצב תלדי בנים; ואל אישך תשוקתך; והוא ימשול בך.

17 ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ, אשר ציוויתיך לאמור: לא תאכל ממנו — ארורה האדמה בעבורך; בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך;

18 וקוץ ודרדר תצמיח לך; ואכלת את עשב השדה;

19 בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל האדמה; כי ממנה לוקחת; כי עפר אתה; ואל עפר תשוב.

20 ויקרא האדם שם אשתו חוה; כי היא היתה אם כל חי.

21 ולאדם ולאשתו עשה ישוע כתונות עור; וילבישם.

22 ויאמר יהוה: הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע; ועתה, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים; ואכל; וחי לעולם,

23 וישלחהו יהוה מגן עדן, לעבוד את האדמה אשר לקח משם.

24 ויגרש את האדם; וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים.

פרק 4

1 והאדם ידע את חוה אשתו; ותהר ותלד את קין; ותאמר: קניתי איש מאת יהוה.

2 ותוסף ללדת את אחיו, את הבל; ויהי הבל רועה צאן; וקין היה עובד אדמה.

3 ויהי מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה מנחה לישוע.

4 והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן; וישע ישוע אל הבל ואל מנחתו;

5 ואל קין ואל מנחתו לא שעה; ויחר לקין מאוד; וייפולו פניו.

6 ויאמר ישוע אל קין: למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?

7 הלוא אם תיטיב — שאת; ואם לא תיטיב — לפתח חטאת רובץ; ואליך תשוקתו; ואתה תמשול בו.

8 ויאמר קין אל הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה; ויקם קין אל הבל אחיו; ויהרגהו.

9 ויאמר ישוע אל קין: אי הבל אחיך? ויאמר: לא ידעתי; השומר אחי אנוכי?

10 ויאמר: מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה;

11 ועתה ארור אתה מן האדמה, אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך;

12 כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוחה לך; נע ונד תהיה בארץ.

13 ויאמר קין אל ישוע: גדול עווני מנשוא;

14 הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה; ומפניך אסתר; והייתי נע ונד בארץ; והיה, כל מוצאי יהרגני.

15 ויאמר לו ישוע: לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם; וישם ישוע לקין אות, לבלתי הכות אותו כל מוצאו.

16 ויצא קין מלפני ישוע; וישב בארץ נוד, קדמת עדן.

17 וידע קין את אשתו; ותהר ותלד את חנוך; ויהי בונה עיר; ויקרא שם העיר כשם בנו, חנוך.

18 וייוולד לחנוך את עירד; ועירד ילד את מחויאל; ומחויאל ילד את מתושאל; ומתושאל ילד את למך.

19 ויקח לו למך שתי נשים: שם האחת עדה; ושם השנית צילה.

20 ותלד עדה את יבל; הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה.

21 ושם אחיו יובל; הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב.

22 וצילה גם היא ילדה את תובל־קין, לוטש כל חורש נחושת וברזל; ואחות תובל־קין נעמה.

23 ויאמר למך לנשיו: עדה וצילה, שמען קולי; נשי למך, האזנה אמרתי; כי איש הרגתי לפצעי; וילד לחבורתי.

24 כי שבעתיים יוקם קין; ולמך, שבעים ושבעה.

25 וידע אדם עוד את אשתו; ותלד בן; ותקרא את שמו שת; כי שת לי יהוה זרע אחר, תחת הבל, כי הרגו קין.

26 ולשת גם הוא יולד בן; ויקרא את שמו אנוש; אז הוחל לקרוא בשם יהוה.

פרק 5

1 זה ספר תולדות אדם: ביום ברוא יהוה אדם, בדמות יהוה עשה אותו;

2 זכר ונקבה בראם; ויברך אותם; ויקרא את שמם אדם, ביום היבראם.

3 ויחי אדם שלושים ומאת שנה; ויולד בדמותו, כצלמו; ויקרא את שמו שת;

4 ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמונה מאות שנה; ויולד בנים ובנות;

5 ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות ושלושים שנה; וימות.

6 ויחי שת חמש שנים ומאת שנה; ויולד את אנוש;

7 ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שמונה מאות ושבע שנים; ויולד בנים ובנות;

8 ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה; וימות.

9 ויחי אנוש תשעים שנה; ויולד את קינן;

10 ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן שמונה מאות וחמש עשרה שנה; ויולד בנים ובנות;

11 ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה; וימות.

12 ויחי קינן שבעים שנה; ויולד את מהללאל;

13 ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל שמונה מאות וארבעים שנה; ויולד בנים ובנות;

14 ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה; וימות.

15 ויחי מהללאל חמש שנים ושישים שנה; ויולד את ירד;

16 ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שמונה מאות ושלושים שנה; ויולד בנים ובנות;

17 ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמונה מאות שנה; וימות.

18 ויחי ירד שתים ושישים שנה ומאת שנה; ויולד את חנוך;

19 ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמונה מאות שנה; ויולד בנים ובנות;

20 ויהיו כל ימי ירד שתים ושישים שנה ותשע מאות שנה; וימות.

21 ויחי חנוך חמש ושישים שנה; ויולד את מתושלח;

22 ויתהלך חנוך את ישוע אחרי הולידו את מתושלח שלוש מאות שנה; ויולד בנים ובנות;

23 ויהיו כל ימי חנוך חמש ושישים שנה ושלוש מאות שנה;

24 ויתהלך חנוך את ישוע; ואיננו; כי לקח אותו ישוע.

25 ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה; ויולד את למך;

26 ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שבע מאות שמונים ושתים שנה; ויולד בנים ובנות;

27 ויהיו כל ימי מתושלח תשע ושישים שנה ותשע מאות שנה; וימות.

28 ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה; ויולד בן;

29 ויקרא את שמו נוח לאמור: זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה יהוה.

30 ויחי למך אחרי הולידו את נוח חמש מאות תשעים וחמש שנים; ויולד בנים ובנות;

31 ויהיו כל ימי למך שבע מאות שבעים ושבע שנים; וימות.

32 ויהי נוח בן חמש מאות שנה; ויולד נוח את שם, את חם ואת יפת.

פרק 6

1 ויהי, כי החל האדם לרוב על פני האדמה; ובנות יולדו להם,

2 ויראו בני יהוה את בנות האדם כי טובות הנה; ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

3 ויאמר יהוה: לא ידון רוחי באדם לעולם, בשגם הוא בשר; והיו ימיו מאה ועשרים שנה.

4 הנפילים היו בארץ בימים ההם; וגם אחרי כן, אשר יבואו בני יהוה אל בנות האדם וילדו להם; המה הגיבורים אשר מעולם, אנשי השם.

5 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ; וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום;

6 וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ; ויתעצב אל ליבו.

7 ויאמר יהוה: אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה: מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמיים; כי ניחמתי כי עשיתים.

8 ונוח מצא חן בעיני יהוה.

9 אלה תולדות נוח: נוח איש צדיק, תמים היה בדורותיו; את ישוע התהלך נוח;

10 ויולד נוח שלושה בנים: את שם, את חם ואת יפת.

11 ותישחת הארץ לפני יהוה; ותימלא הארץ חמס.

12 וירא יהוה את הארץ; והנה נשחתה; כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

13 ויאמר יהוה לנוח: קץ כל בשר בא לפני; כי מלאה הארץ חמס מפניהם; והנני משחיתם את הארץ.

14 עשה לך תיבת עצי גופר; קינים תעשה את התיבה; וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר.

15 וזה אשר תעשה אותה: שלוש מאות אמה אורך התיבה; חמישים אמה רוחבה; ושלושים אמה קומתה.

16 צוהר תעשה לתיבה; ואל אמה תכלנה מלמעלה; ופתח התיבה בצידה תשים; תחתיים, שניים ושלישים תעשיה.

17 והנה אני, אנוכי, מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים; כל אשר בארץ יגווע.

18 והקימותי את בריתי איתך; ובאת אל התיבה: אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך.

19 ומכל החי, מכל בשר, שניים מכל תביא אל התיבה, להחיות איתך; זכר ונקבה יהיו;

20 מהעוף למינהו, ומן הבהמה למינה, מכל רמש האדמה למינהו — שניים מכל יבואו אליך להחיות.

21 ואתה קח לך מכל מאכל אשר ייאכל; ואספת אליך; והיה לך ולהם לאכלה.

22 ויעש נוח; ככל אשר ציווה אותו יהוה — כן עשה.

פרק 7

1 ויאמר ישוע אל נוח: בוא אתה וכל ביתך אל התיבה; כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

2 מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה, איש ואשתו; ומן הבהמה אשר לא טהורה היא — שניים, איש ואשתו;

3 גם מעוף השמיים שבעה שבעה, זכר ונקבה; לחיות זרע על פני כל הארץ.

4 כי לימים עוד שבעה אנוכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה; ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה.

5 ויעש נוח ככל אשר ציווהו יהוה.

6 ונוח בן שש מאות שנה; והמבול היה מים על הארץ.

7 ויבוא נוח ובניו ואשתו ונשי בניו איתו אל התיבה, מפני מי המבול;

8 מן הבהמה הטהורה, ומן הבהמה אשר איננה טהורה, ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה,

9 שניים שניים באו אל נוח אל התיבה, זכר ונקבה, כאשר ציווה יהוה את נוח.

10 ויהי, לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ.

11 בשנת שש מאות שנה לחיי נוח, בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש — ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה; וארובות השמיים נפתחו;

12 ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.

13 בעצם היום הזה בא נוח ושם וחם ויפת, בני נוח, ואשת נוח ושלושת נשי בניו איתם, אל התיבה;

14 המה וכל החיה למינה, וכל הבהמה למינה, וכל הרמש הרומש על הארץ למינהו, וכל העוף למינהו, כל ציפור כל כנף;

15 ויבואו אל נוח אל התיבה, שניים שניים מכל הבשר, אשר בו רוח חיים;

16 והבאים, זכר ונקבה מכל בשר, באו, כאשר ציווה אותו יהוה; ויסגור ישוע בעדו.

17 ויהי המבול ארבעים יום על הארץ; וירבו המים; וישאו את התיבה; ותרום מעל הארץ.

18 ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ; ותלך התיבה על פני המים.

19 והמים גברו מאוד מאוד על הארץ; ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמיים;

20 חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים; ויכוסו ההרים.

21 ויגווע כל בשר הרומש על הארץ: בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ, וכל האדם;

22 כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה — מתו.

23 וימח את כל היקום אשר על פני האדמה: מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמיים; ויימחו מן הארץ; ויישאר אך נוח, ואשר איתו בתיבה.

24 ויגברו המים על הארץ חמישים ומאת יום.

פרק 8

1 ויזכור ישוע את נוח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר איתו בתיבה; ויעבר ישוע רוח על הארץ; וישוכו המים;

2 וייסכרו מעיינות תהום וארובות השמיים; וייכלא הגשם מן השמיים;

3 וישובו המים מעל הארץ, הלוך ושוב; ויחסרו המים מקצה חמישים ומאת יום.

4 ותנח התיבה בחודש השביעי, בשבעה עשר יום לחודש, על הררי אררט.

5 והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי; בחודש העשירי, באחד לחודש, נראו ראשי ההרים.

6 ויהי מקץ ארבעים יום; ויפתח נוח את חלון התיבה אשר עשה;

7 וישלח את העורב; ויצא, יצוא ושוב, עד יבושת המים מעל הארץ.

8 וישלח את היונה מאיתו, לראות הקלו המים מעל פני האדמה;

9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה; ותשב אליו אל התיבה; כי מים על פני כל הארץ; וישלח ידו ויקחה; ויבא אותה אליו אל התיבה.

10 וייחל עוד שבעת ימים אחרים; ויוסף שלח את היונה מן התיבה;

11 ותבוא אליו היונה לעת ערב; והנה עלה זית טרף בפיה; וידע נוח כי קלו המים מעל הארץ.

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים; וישלח את היונה; ולא יספה שוב אליו עוד.

13 ויהי, באחת ושש מאות שנה, בראשון, באחד לחודש, חרבו המים מעל הארץ; ויסר נוח את מכסה התיבה; וירא; והנה חרבו פני האדמה.

14 ובחודש השני, בשבעה ועשרים יום לחודש, יבשה הארץ.

15 וידבר ישוע אל נוח לאמור:

16 צא מן התיבה: אתה ואשתך ובניך ונשי בניך איתך;

17 כל החיה אשר איתך, מכל בשר, בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ — הוצא איתך; ושרצו בארץ; ופרו ורבו על הארץ.

18 ויצא נוח; ובניו ואשתו ונשי בניו איתו;

19 כל החיה, כל הרמש וכל העוף, כל רומש על הארץ, למשפחותיהם יצאו מן התיבה.

20 ויבן נוח מזבח לישוע; ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור; ויעל עולות במזבח.

21 וירח ישוע את ריח הניחוח; ויאמר ישוע אל ליבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם; כי יצר לב האדם רע מנעוריו; ולא אוסיף עוד להכות את כל חי, כאשר עשיתי.

22 עוד כל ימי הארץ: זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה — לא ישבותו.

פרק 9

1 ויברך יהוה את נוח ואת בניו; ויאמר להם: פרו ורבו; ומילאו את הארץ.

2 ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמיים; בכל אשר תרמוש האדמה, ובכל דגי הים — בידכם ניתנו.

3 כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה; כירק עשב נתתי לכם את כל.

4 אך בשר בנפשו, דמו, לא תאכלו.

5 ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש; מיד כל חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם.

6 שופך דם האדם — באדם דמו יישפך; כי בצלם יהוה עשה את האדם.

7 ואתם פרו ורבו; שירצו בארץ; ורבו בה.

8 ויאמר ישוע אל נוח ואל בניו איתו לאמור:

9 ואני, הנני מקים את בריתי איתכם; ואת זרעכם אחריכם;

10 ואת כל נפש החיה אשר איתכם: בעוף, בבהמה ובכל חית הארץ איתכם; מכל יוצאי התיבה, לכל חית הארץ.

11 והקימותי את בריתי איתכם; ולא ייכרת כל בשר עוד ממי מבול; ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ.

12 ויאמר יהוה: זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר איתכם, לדורות עולם:

13 את קשתי נתתי בענן; והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ.

14 והיה, בענני ענן על הארץ, ונראתה הקשת בענן;

15 וזכרתי את בריתי, אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר; ולא יהיה עוד המים למבול, לשחת כל בשר.

16 והיתה הקשת בענן; וראיתיה לזכור ברית עולם בין יהוה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ.

17 ויאמר יהוה אל נוח: זאת אות הברית, אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ.

18 ויהיו בני נוח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת; וחם הוא אבי כנען.

19 אלה שלושת בני נוח; ומאלה נפצה כל הארץ.

20 ויחל נוח איש האדמה; וייטע כרם;

21 וישת מן היין; וישכר; ויתגל בתוך אוהלו.

22 וירא חם, אבי כנען, את ערות אביו; ויגד לשני אחיו בחוץ.

23 ויקח שם ויפת את השמלה; וישימו על שכם שניהם; וילכו אחורנית; ויכסו את ערות אביהם; ופניהם אחורנית; וערות אביהם לא ראו.

24 וייקץ נוח מיינו; וידע את אשר עשה לו בנו הקטן;

25 ויאמר: ארור כנען; עבד עבדים יהיה לאחיו.

26 ויאמר: ברוך יהוה של שם; ויהי כנען עבד לו.

27 יפת יהוה ליפת; וישכון באוהלי שם; ויהי כנען עבד לו.

28 ויחי נוח אחרי המבול שלוש מאות וחמישים שנה;

29 ויהיו כל ימי נוח תשע מאות וחמישים שנה; וימות.

פרק 10

1 אלה תולדות בני נוח: שם, חם ויפת; וייוולדו להם בנים אחרי המבול.

2 בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס.

3 ובני גומר: אשכנז וריפת ותוגרמה.

4 ובני יון: אלישה ותרשיש, כיתים ודודנים.

5 מאלה נפרדו איי הגויים בארצותם; איש ללשונו, למשפחותם, בגוייהם.

6 ובני חם: כוש ומצרים ופוט וכנען.

7 ובני כוש: סבא וחוילה וסבתא ורעמה וסבתכא; ובני רעמה: שבא ודדן.

8 וכוש ילד את נמרוד; הוא החל להיות גיבור בארץ.

9 הוא היה גיבור ציד לפני יהוה; על כן ייאמר: כנמרוד גיבור ציד לפני יהוה.

10 ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה, בארץ שנער.

11 מן הארץ ההיא יצא אשור; ויבן את נינוה ואת רחובות־עיר ואת כלח,

12 ואת רסן בין נינוה ובין כלח; היא העיר הגדולה.

13 ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים,

14 ואת פתרוסים ואת כסלוחים — אשר יצאו משם פלשתים — ואת כפתורים.

15 וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת,

16 ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי,

17 ואת החיווי ואת הערקי ואת הסיני,

18 ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי; ואחר נפוצו משפחות הכנעני.

19 ויהי גבול הכנעני מצידון, בואכה גררה, עד עזה; בואכה סדום ועמורה ואדמה וצבויים, עד לשע.

20 אלה בני חם, למשפחותם, ללשונותם, בארצותם, בגוייהם.

21 ולשם גם הוא יולד, אבי כל בני עבר, אחי יפת הגדול.

22 בני שם: עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם.

23 ובני ארם: עוץ וחול וגתר ומש.

24 וארפכשד ילד את שלח; ושלח ילד את עבר.

25 ולעבר יולד שני בנים: שם האחד פלג, כי בימיו נפלגה הארץ; ושם אחיו יקטן.

26 ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח,

27 ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה,

28 ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא,

29 ואת אופיר ואת חוילה ואת יובב; כל אלה בני יקטן.

30 ויהי מושבם ממשא, בואכה ספרה, הר הקדם.

31 אלה בני שם, למשפחותם, ללשונותם, בארצותם, לגוייהם.

32 אלה משפחות בני נוח, לתולדותם, בגוייהם; ומאלה נפרדו הגויים בארץ אחרי המבול.

פרק 11

1 ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.

2 ויהי, בנסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער; וישבו שם.

3 ויאמרו איש אל רעהו: הבה נלבנה לבנים; ונשרפה לשרפה; ותהי להם הלבנה לאבן; והחמר היה להם לחומר.

4 ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל, וראשו בשמיים; ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ.

5 וירד ישוע לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם.

6 ויאמר ישוע: הן עם אחד ושפה אחת לכולם; וזה החילם לעשות; ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.

7 הבה נרדה; ונבלה שם שפתם; אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.

8 ויפץ יהוה אותם משם על פני כל הארץ; ויחדלו לבנות העיר.

9 על כן קרא שמה בבל; כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ; ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ.

10 אלה תולדות שם: שם בן מאת שנה; ויולד את ארפכשד, שנתיים אחרי המבול;

11 ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה; ויולד בנים ובנות.

12 וארפכשד חי חמש ושלושים שנה; ויולד את שלח;

13 ויחי ארפכשד אחרי הולידו את שלח ארבע מאות ושלוש שנים; ויולד בנים ובנות.

14 ושלח חי שלושים שנה; ויולד את עבר;

15 ויחי שלח אחרי הולידו את עבר ארבע מאות ושלוש שנים; ויולד בנים ובנות.

16 ועבר חי ארבע ושלושים שנה; ויולד את פלג;

17 ויחי עבר אחרי הולידו את פלג ארבע מאות ושלושים שנה; ויולד בנים ובנות.

18 ופלג חי שלושים שנה; ויולד את רעו;

19 ויחי פלג אחרי הולידו את רעו מאתיים ותשע שנים; ויולד בנים ובנות.

20 ורעו חי שתים ושלושים שנה; ויולד את שרוג;

21 ויחי רעו אחרי הולידו את שרוג מאתיים ושבע שנים; ויולד בנים ובנות.

22 ושרוג חי שלושים שנה; ויולד את נחור;

23 ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור מאתיים שנה; ויולד בנים ובנות.

24 ונחור חי תשע ועשרים שנה; ויולד את תרח;

25 ויחי נחור אחרי הולידו את תרח מאה ותשע עשרה שנה; ויולד בנים ובנות.

26 ויחי תרח שבעים שנה; ויולד את אברם, את נחור ואת הרן.

27 ואלה תולדות תרח: תרח הוליד את אברם, את נחור ואת הרן; והרן הוליד את לוט.

28 וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו, באור כשדים.

29 ויקח אברם ונחור להם נשים: שם אשת אברם שרי; ושם אשת נחור מלכה, בת הרן, אבי מלכה ואבי יסכה.

30 ותהי שרי עקרה; אין לה ולד.

31 ויקח תרח את אברם בנו, ואת לוט בן הרן, בן בנו, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו; ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען; ויבואו עד חרן; וישבו שם.

32 ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתי שנה; וימת תרח בחרן.

פרק 12

1 והיה יהוה אמר אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך;

2 ואעשך לגוי גדול; ואברכך; ואגדלה שמך; והיה ברכה;

3 ואברכה מברכיך; ומקללך אאור; ונברכו בך כל משפחות האדמה.

4 וילך אברם, כאשר דיבר אליו יהוה; וילך איתו לוט; ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

5 ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן; ויצאו ללכת ארצה כנען; ויבואו ארצה כנען.

6 ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה; והכנעני אז בארץ.

7 וירא ישוע אל אברם; ויאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת; ויבן שם מזבח לישוע הנראה אליו.

8 ויעתק משם ההרה מקדם לבית־אל; ויט אוהלו: בית־אל מים, והעי מקדם; ויבן שם מזבח לישוע; ויקרא בשם יהוה.

9 ויסע אברם, הלוך ונסוע הנגבה.

10 ויהי רעב בארץ; וירד אברם מצרימה לגור שם; כי כבד הרעב בארץ.

11 ויהי, כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרי אשתו: הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את;

12 והיה, כי יראו אותך המצרים, ואמרו: אשתו זאת; והרגו אותי; ואותך יחיו.

13 אימרי נא אחותי את; למען ייטב לי בעבורך; וחיתה נפשי בגיללך.

14 ויהי, כבוא אברם מצרימה, ויראו המצרים את האישה כי יפה היא מאוד;

15 ויראו אותה שרי פרעה; ויהללו אותה אל פרעה; ותילקח האישה בית פרעה;

16 ולאברם היטיב בעבורה; ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים.

17 וינגע יהוה את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו, על דבר שרי, אשת אברם.

18 ויקרא פרעה לאברם; ויאמר: מה זאת עשית לי? למה לא הגדת לי כי אשתך היא?

19 למה אמרת אחותי היא? ואקח אותה לי לאישה; ועתה הנה אשתך; קח ולך.

20 ויצו עליו פרעה אנשים; וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו.

פרק 13

1 ויעל אברם ממצרים, הוא ואשתו וכל אשר לו, ולוט עימו, הנגבה.

2 ואברם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב.

3 וילך למסעיו מנגב ועד בית־אל, עד המקום אשר היה אהלו שם בתחילה, בין בית־אל ובין העי,

4 אל מקום המזבח, אשר עשה שם בראשונה; ויקרא שם אברם בשם יהוה.

5 וגם ללוט, ההולך את אברם, היה צאן ובקר ואוהלים.

6 ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו; כי היה רכושם רב; ולא יכלו לשבת יחדיו.

7 ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט; והכנעני והפריזי יושב אז בארץ.

8 ויאמר אברם אל לוט: אל נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רועי ובין רועיך; כי אנשים אחים אנחנו;

9 הלא כל הארץ לפניך? היפרד נא מעלי; אם השמאל — ואימנה; ואם הימין — ואשמאילה.

10 וישא לוט את עיניו; וירא את כל כיכר הירדן, כי כולה משקה, לפני שחת יהוה את סדום ואת עמורה, כגן ישוע, כארץ מצרים, בואכה צוער.

11 ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן; ויסע לוט מקדם; וייפרדו איש מעל אחיו;

12 אברם ישב בארץ כנען; ולוט ישב בערי הכיכר; ויאהל עד סדום.

13 ואנשי סדום רעים וחטאים ליהוה מאוד.

14 ויאמר ישוע אל אברם, אחרי היפרד לוט מעימו: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם: צפונה ונגבה וקדמה וימה;

15 כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה; ולזרעך עד עולם.

16 ואשים את זרעך כעפר הארץ; אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך יימנה.

17 קום, התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה; כי לך אתננה.

18 ויאהל אברם; ויבוא וישב באלוני ממרא, אשר בחברון; ויבן שם מזבח לישוע.

פרק 14

1 ויהי, בימי אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גויים,

2 עשו מלחמה את ברע מלך סדום, ואת ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, ושמאבר מלך צבויים, ומלך בלע — היא צוער.

3 כל אלה חברו אל עמק השידים; הוא ים המלח.

4 שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר; ושלוש עשרה שנה מרדו.

5 ובשנת ארבע עשרה בא כדרלעומר והמלכים אשר איתו; ויכו את רפאים בעשתרות קרניים, ואת הזוזים בהם, ואת האימים בשוה קריתיים,

6 ואת החורי בהרם שעיר, עד איל פארן, אשר על המדבר.

7 וישובו ויבואו אל עין משפט, היא קדש; ויכו את כל שדה העמלקי, וגם את האמורי היושב בחצצון־תמר.

8 ויצא מלך סדום ומלך עמורה ומלך אדמה ומלך צבויים ומלך בלע — היא צוער; ויערכו איתם מלחמה בעמק השידים:

9 את כדרלעומר מלך עילם, ואת תדעל מלך גויים, ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר — ארבעה מלכים את החמישה.

10 ועמק השידים בארות בארות חמר; וינוסו מלכי סדום ועמורה וייפולו שמה; והנשארים הרה נסו.

11 ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אוכלם; וילכו.

12 ויקחו את לוט, בן אחי אברם, ואת רכושו — והוא יושב בסדום; וילכו.

13 ויבוא הפליט; ויגד לאברם העברי; והוא שוכן באלוני ממרא האמורי, אחי אשכול ואחי ענר; והם בעלי ברית אברם.

14 וישמע אברם כי נשבה אחיו; וירק את חניכיו, ילידי ביתו, שמונה עשר ושלוש מאות; וירדוף עד דן.

15 ויחלק עליהם לילה, הוא ועבדיו; ויכם; וירדפם עד חובה, אשר משמאל לדמשק.

16 וישב את כל הרכוש; וגם את לוט אחיו ורכושו השיב; וגם את הנשים ואת העם.

17 ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעומר ואת המלכים אשר איתו אל עמק שוה; הוא עמק המלך.

18 ומלכי־צדק מלך שלם הוציא לחם ויין; והוא כהן לעליון יהוה;

19 ויברכהו; ויאמר: ברוך אברם לעליון יהוה, קונה שמיים וארץ;

20 וברוך עליון ישוע, אשר מיגן צריך בידך; ויתן לו מעשר מכל.

21 ויאמר מלך סדום אל אברם: תן לי הנפש; והרכוש קח לך.

22 ויאמר אברם אל מלך סדום: הרימותי ידי אל יהוה, עליון יהוה, קונה שמיים וארץ,

23 אם מחוט ועד שרוך נעל; ואם אקח מכל אשר לך; ולא תאמר: אני העשרתי את אברם,

24 בלעדי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים אשר הלכו איתי: ענר, אשכול, וממרא; הם ייקחו חלקם.

פרק 15

1 אחר הדברים האלה היה דבר ישוע אל אברם במחזה לאמור: אל תירא, אברם; אנוכי מגן לך; שכרך הרבה מאוד.

2 ויאמר אברם: ישוע, מה תיתן לי, ואנוכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר?

3 ויאמר אברם: הן לי לא נתתה זרע; והנה בן ביתי יורש אותי,

4 והנה דבר ישוע אליו לאמור: לא יירשך זה; כי אם אשר יצא ממעיך — הוא יירשך,

5 ויוצא אותו החוצה; ויאמר: הבט נא השמימה, וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם; ויאמר לו: כה יהיה זרעך.

6 והאמין בישוע; ויחשבה לו צדקה.

7 ויאמר אליו: אני ישוע, אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה;

8 ויאמר: ישוע, במה אדע כי אירשנה?

9 ויאמר אליו: קחה לי עגלה משולשת, ועז משולשת, ואיל משולש, ותור, וגוזל.

10 ויקח לו את כל אלה; ויבתר אותם בתווך; ויתן איש בתרו לקראת רעהו; ואת הציפור לא ביתר,

11 וירד העיט על הפגרים; וישב אותם אברם.

12 ויהי השמש לבוא; ותרדמה נפלה על אברם; והנה אימה, חשכה גדולה, נופלת עליו,

13 ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם; ועבדום; ועינו אותם ארבע מאות שנה,

14 וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי; ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

15 ואתה תבוא אל אבותיך בשלום; תיקבר בשיבה טובה,

16 ודור רביעי ישובו הנה; כי לא שלם עוון האמורי עד הנה.

17 ויהי, השמש באה, ועלטה היה; והנה תנור עשן, ולפיד אש, אשר עבר בין הגזרים האלה,

18 ביום ההוא כרת ישוע את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת: מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת:

19 את הקיני, ואת הקניזי, ואת הקדמוני,

20 ואת החיתי, ואת הפריזי, ואת הרפאים,

21 ואת האמורי, ואת הכנעני, ואת הגרגשי, ואת היבוסי.

פרק 16

1 ושרי, אשת אברם, לא ילדה לו; ולה שפחה מצרית, ושמה הגר,

2 ותאמר שרי אל אברם: הנה נא, עצרני יהוה מלדת; בוא נא אל שפחתי; אולי איבנה ממנה; וישמע אברם לקול שרי.

3 ותיקח שרי, אשת אברם, את הגר המצרית, שפחתה, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען; ותיתן אותה לאברם אישה, לו לאישה,

4 ויבוא אל הגר; ותהר; ותרא כי הרתה; ותקל גברתה בעיניה,

5 ותאמר שרי אל אברם: חמסי עליך; אנוכי נתתי שפחתי בחיקך; ותרא כי הרתה; ואקל בעיניה; ישפוט יהוה ביני וביניך,

6 ויאמר אברם אל שרי: הנה שפחתך בידך; עשי לה הטוב בעיניך; ותענה שרי; ותברח מפניה.

7 וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר; על העין בדרך שור,

8 ויאמר: הגר, שפחת שרי, אי מזה באת? ואנה תלכי? ותאמר: מפני שרי גברתי אנוכי בורחת.

9 ויאמר לה מלאך יהוה: שובי אל גברתך; והתעני תחת ידיה,

10 ויאמר לה מלאך יהוה: הרבה ארבה את זרעך; ולא ייספר מרוב.

11 ויאמר לה מלאך יהוה: הנך הרה וילדת בן; וקראת שמו ישמעאל; כי שמע ישוע אל עוניך:

12 והוא יהיה פרא אדם: ידו בכל, ויד כל בו; ועל פני כל אחיו ישכון.

13 ותקרא שם ישוע, הדובר אליה: אתה ישוע רואי; כי אמרה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי?

14 על כן קרא לבאר: באר לחי רואי; הנה בין קדש ובין ברד.

15 ותלד הגר לאברם בן; ויקרא אברם שם בנו, אשר ילדה הגר: ישמעאל.

16 ואברם בן שמונים שנה ושש שנים, בלדת הגר את ישמעאל לאברם.

פרק 17

1 ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים; ויירא ישוע אל אברם; ויאמר אליו: אני ישוע שדי; התהלך לפני; והיה תמים,

2 ואתנה בריתי ביני ובינך; וארבה אותך במאוד מאוד.

3 ויפול אברם על פניו; וידבר איתו ישוע לאמור:

4 אני, הנה בריתי איתך; והיית לאב המון גויים,

5 ולא ייקרא עוד את שמך אברם; והיה שמך אברהם; כי אב המון גויים נתתיך,

6 והפריתי אותך במאוד מאוד; ונתתיך לגויים; ומלכים ממך יצאו,

7 והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך, לדורותם, לברית עולם; להיות לך לישוע, ולזרעך אחריך,

8 ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך: את כל ארץ כנען, לאחוזת עולם; והייתי להם לישוע.

9 ויאמר ישוע אל אברהם: אתה את בריתי תשמור: אתה, וזרעך אחריך, לדורותם,

10 זאת בריתי אשר תשמרו, ביני וביניכם ובין זרעך אחריך: הימול לכם כל זכר,

11 ונמלתם את בשר עורלתכם; והיה לאות ברית, ביני וביניכם.

12 ובן שמונת ימים יימול לכם כל זכר, לדורותיכם: יליד בית, ומקנת כסף מכל בן נכר, אשר לא מזרעך הוא,

13 הימול יימול יליד ביתך ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם.

14 וערל זכר, אשר לא יימול את בשר עורלתו, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה; את בריתי הפר.

15 ויאמר ישוע אל אברהם: שרי אשתך — לא תקרא את שמה שרי; כי שרה שמה,

16 ובירכתי אותה; וגם נתתי ממנה לך בן; ובירכתיה; והיתה לגויים; מלכי עמים ממנה יהיו.

17 ויפול אברהם על פניו; ויצחק; ויאמר בליבו: הלבן מאה שנה ייוולד? ואם שרה, הבת תשעים שנה, תלד?

18 ויאמר אברהם אל ישוע: לו ישמעאל יחיה לפניך!

19 ויאמר ישוע: אבל שרה אשתך יולדת לך בן; וקראת את שמו יצחק; והקימותי את בריתי איתו לברית עולם, ולזרעו אחריו.

20 ולישמעאל שמעתיך: הנה בירכתי אותו; והפריתי אותו; והרביתי אותו במאוד מאוד; שנים עשר נשיאים יוליד; ונתתיו לגוי גדול.

21 ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת.

22 ויכל לדבר איתו; ויעל ישוע מעל אברהם.

23 ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו, כל זכר באנשי בית אברהם; וימל את בשר עורלתם בעצם היום הזה, כאשר דיבר איתו ישוע.

24 ואברהם בן תשעים ותשע שנים, בהימולו בשר עורלתו;

25 וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה, בהימולו את בשר עורלתו.

26 בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו;

27 וכל אנשי ביתו — יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר — נימולו איתו.

פרק 18

1 וירא ישוע אליו באלוני ממרא; והוא יושב פתח האוהל כחום היום;

2 וישא עיניו וירא; והנה שלושה אנשים ניצבים עליו; וירא; וירץ לקראתם מפתח האוהל; וישתחו ארצה,

3 ויאמר: ישועי, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך;

4 יוקח נא מעט מים; ורחצו רגליכם; והישענו תחת העץ;

5 ואקחה פת לחם; וסעדו ליבכם; אחר תעבורו; כי על כן עברתם על עבדכם; ויאמרו: כן תעשה, כאשר דיברת.

6 וימהר אברהם האוהלה אל שרה; ויאמר: מהרי שלוש סאים קמח סולת; לושי ועשי עוגות.

7 ואל הבקר רץ אברהם; ויקח בן בקר רך וטוב; ויתן אל הנער; וימהר לעשות אותו.

8 ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה; ויתן לפניהם; והוא עומד עליהם תחת העץ; ויאכלו.

9 ויאמרו אליו: איה שרה אשתך? ויאמר: הנה באוהל.

10 ויאמר: שוב אשוב אליך כעת חיה; והנה בן לשרה אשתך; ושרה שומעת פתח האוהל; והוא אחריו.

11 ואברהם ושרה זקנים, באים בימים; חדלה להיות לשרה אורח כנשים.

12 ותצחק שרה בקרבה לאמור: אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן?

13 ויאמר ישוע אל אברהם: למה זה צחקה שרה לאמור: האף אומנם אלד, ואני זקנתי?

14 הייפלא מישוע דבר? למועד אשוב אליך, כעת חיה; ולשרה בן.

15 ותכחש שרה לאמור: לא צחקתי; כי יראה; ויאמר: לא; כי צחקת.

16 ויקומו משם האנשים; וישקיפו על פני סדום; ואברהם הולך עימם לשלחם.

17 ויאמר ישוע: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?

18 ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום; ונברכו בו כל גויי הארץ;

19 כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו; ושמרו דרך ישוע, לעשות צדקה ומשפט; למען הביא ישוע על אברהם את אשר דיבר עליו.

20 ויאמר ישוע: זעקת סדום ועמורה כי רבה; וחטאתם כי כבדה מאוד;

21 ארדה נא ואראה: הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה; ואם לא, אדעה.

22 ויפנו משם האנשים; וילכו סדומה; ואברהם עודנו עומד לפני ישוע.

23 ויגש אברהם; ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?

24 אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר; האף תספה ולא תישא למקום, למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה?

25 חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע; והיה כצדיק כרשע; חלילה לך; השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

26 ויאמר ישוע: אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר — ונשאתי לכל המקום בעבורם.

27 ויען אברהם; ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל ישוע; ואנוכי עפר ואפר;

28 אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמישה; התשחית בחמישה את כל העיר? ויאמר: לא אשחית, אם אמצא שם ארבעים וחמישה.

29 ויוסף עוד לדבר אליו; ויאמר: אולי יימצאון שם ארבעים? ויאמר: לא אעשה, בעבור הארבעים.

30 ויאמר: אל נא ייחר לישוע, ואדברה: אולי יימצאון שם שלושים? ויאמר: לא אעשה, אם אמצא שם שלושים.

31 ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל ישוע: אולי יימצאון שם עשרים? ויאמר: לא אשחית, בעבור העשרים.

32 ויאמר: אל נא ייחר לישוע, ואדברה אך הפעם: אולי יימצאון שם עשרה? ויאמר: לא אשחית, בעבור העשרה.

33 וילך ישוע, כאשר כילה לדבר אל אברהם; ואברהם שב למקומו.

פרק 19

1 ויבואו שני המלאכים סדומה בערב; ולוט יושב בשער סדום; וירא לוט; ויקם לקראתם; וישתחו אפיים ארצה;

2 ויאמר: הנה נא, אדוני, סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם; והשכמתם והלכתם לדרככם; ויאמרו: לא; כי ברחוב נלין.

3 ויפצר בם מאוד; ויסורו אליו; ויבואו אל ביתו; ויעש להם משתה; ומצות אפה; ויאכלו.

4 וטרם ישכבו, ואנשי העיר, אנשי סדום, נסבו על הבית, מנער ועד זקן, כל העם מקצה;

5 ויקראו אל לוט; ויאמרו לו: איה האנשים אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו; ונדעה אותם.

6 ויצא אליהם לוט הפיתחה; והדלת סגר אחריו,

7 ויאמר: אל נא, אחי, תרעו;

8 הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש; אוציאה נא אותן אליכם; ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האלה אל תעשו דבר; כי על כן באו בצל קורתי.

9 ויאמרו: גש הלאה; ויאמרו: האחד בא לגור, וישפוט שפוט? עתה נרע לך מהם; ויפצרו באיש, בלוט, מאוד; ויגשו לשבור הדלת.

10 וישלחו האנשים את ידם; ויביאו את לוט אליהם הביתה; ואת הדלת סגרו;

11 ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים, מקטון ועד גדול; וילאו למצוא הפתח.

12 ויאמרו האנשים אל לוט: עוד מי לך פה? חתן ובניך ובנותיך; וכל אשר לך בעיר — הוצא מן המקום;

13 כי משחיתים אנחנו את המקום הזה; כי גדלה צעקתם את פני יהוה; וישלחנו יהוה לשחתה.

14 ויצא לוט; וידבר אל חתניו, לוקחי בנותיו; ויאמר: קומו, צאו מן המקום הזה; כי משחית יהוה את העיר; ויהי כמצחק בעיני חתניו.

15 וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמור: קום, קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות; פן תיספה בעוון העיר.

16 ויתמהמה; ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו, בחמלת ישוע עליו; ויוציאוהו; ויניחוהו מחוץ לעיר.

17 ויהי, כהוציאם אותם החוצה, ויאמר: הימלט על נפשך; אל תביט אחריך; ואל תעמוד בכל הכיכר; ההרה הימלט, פן תיספה.

18 ויאמר לוט אליהם: אל נא, ישועי;

19 הנה נא מצא עבדך חן בעיניך; ותגדל חסדך אשר עשית עימדי להחיות את נפשי; ואנוכי לא אוכל להימלט ההרה, פן תדבקני הרעה; ומתי;

20 הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה; והיא מצער; אימלטה נא שמה — הלא מצער היא? — ותחי נפשי.

21 ויאמר אליו: הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה, לבלתי הופכי את העיר אשר דיברת;

22 מהר, הימלט שמה; כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה; על כן קרא שם העיר צוער.

23 השמש יצאה על הארץ; ולוט בא צוערה.

24 וימטר ישוע על סדום ועל עמורה גופרית ואש, מאת יהוה, מן השמיים;

25 ויהפוך את הערים האלה ואת כל הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה.

26 ותבט אשתו מאחריו; ותהי נציב מלח.

27 וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם לפני ישוע;

28 וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הכיכר; וירא; והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן.

29 ויהי, בשחת יהוה את ערי הכיכר, ויזכור ישוע את אברהם; וישלח את לוט מתוך ההפיכה, בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט.

30 ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנותיו עימו; כי ירא לשבת בצוער; וישב במערה, הוא ושתי בנותיו.

31 ותאמר הבכירה אל הצעירה: אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ;

32 לכה, נשקה את אבינו יין; ונשכבה עימו; ונחיה מאבינו זרע.

33 וישקין את אביהן יין בלילה ההוא; ותבוא הבכירה ותשכב את אביה; ולא ידע בשיכבה ובקומה.

34 ויהי ממחרת; ותאמר הבכירה אל הצעירה: הן שכבתי אמש את אבי; נשקנו יין גם הלילה; ובואי שכבי עימו; ונחיה מאבינו זרע.

35 וישקין גם בלילה ההוא את אביהן יין; ותקם הצעירה ותשכב עימו; ולא ידע בשיכבה ובקומה.

36 ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.

37 ותלד הבכירה בן; ותקרא שמו מואב; הוא אבי מואב עד היום.

38 והצעירה גם היא ילדה בן; ותקרא שמו בן־עמי; הוא אבי בני עמון עד היום.

פרק 20

1 ויסע משם אברהם ארצה הנגב; וישב בין קדש ובין שור; ויגר בגרר.

2 ויאמר אברהם אל שרה אשתו: אחותי היא; וישלח אבימלך מלך גרר; ויקח את שרה.

3 ויבוא ישוע אל אבימלך בחלום הלילה; ויאמר לו: הנך מת על האישה אשר לקחת; והיא בעולת בעל.

4 ואבימלך לא קרב אליה; ויאמר: יהוה, הגוי גם צדיק תהרוג?

5 הלא הוא אמר לי: אחותי היא; והיא, גם היא אמרה: אחי הוא; בתום לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת.

6 ויאמר אליו ישוע בחלום: גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת; ואחשוך גם אנוכי אותך מחטוא לי; על כן לא נתתיך לנגוע אליה.

7 ועתה השב אשת האיש; כי נביא הוא; ויתפלל בעדך; וחיה; ואם אינך משיב — דע כי מות תמות, אתה וכל אשר לך.

8 וישכם אבימלך בבוקר; ויקרא לכל עבדיו; וידבר את כל הדברים האלה באוזניהם; וייראו האנשים מאוד.

9 ויקרא אבימלך לאברהם; ויאמר לו: מה עשית לנו? ומה חטאתי לך, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה? מעשים אשר לא ייעשו עשית עימדי.

10 ויאמר אבימלך אל אברהם: מה ראית, כי עשית את הדבר הזה?

11 ויאמר אברהם: כי אמרתי, רק אין יראת יהוה במקום הזה; והרגוני על דבר אשתי.

12 וגם אמנה אחותי היא, בת אבי היא, אך לא בת אימי; ותהי לי לאישה.

13 ויהי, כאשר התעה אותי יהוה מבית אבי, ואומר לה: זה חסדך אשר תעשי עימדי; אל כל המקום אשר נבוא שמה, אימרי לי: אחי הוא.

14 ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות; ויתן לאברהם; וישב לו את שרה אשתו.

15 ויאמר אבימלך: הנה ארצי לפניך; בטוב בעיניך שב.

16 ולשרה אמר: הנה נתתי אלף כסף לאחיך; הנה הוא לך כסות עיניים, לכל אשר איתך; ואת כל נוכחת.

17 ויתפלל אברהם אל ישוע; וירפא ישוע את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו; וילדו.

18 כי עצר עצר יהוה בעד כל רחם לבית אבימלך, על דבר שרה, אשת אברהם.

פרק 21

1 וישוע פקד את שרה כאשר אמר; ויעש ישוע לשרה כאשר דיבר.

2 ותהר שרה ותלד לאברהם בן לזקוניו, למועד אשר דיבר אותו ישוע;

3 ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו, אשר ילדה לו שרה, יצחק.

4 וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציווה אותו יהוה.

5 ואברהם בן מאת שנה, בהיוולד לו יצחק בנו;

6 ותאמר שרה: צחוק עשה לי ישוע; כל השומע יצחק לי.

7 ותאמר: מי מילל לאברהם, היניקה בנים שרה? כי ילדתי בן לזקוניו.

8 ויגדל הילד; וייגמל; ויעש אברהם משתה גדול, ביום היגמל את יצחק.

9 ותרא שרה את בן הגר המצרית, אשר ילדה לאברהם, מצחק;

10 ותאמר לאברהם: גרש את האמה הזאת ואת בנה; כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק.

11 ויירע הדבר מאוד בעיני אברהם, על אודות בנו;

12 ויאמר יהוה אל אברהם: אל יירע בעיניך על הנער ועל אמתך; בכל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה; כי ביצחק ייקרא לך זרע.

13 וגם את בן האמה לגוי אשימנו; כי זרעך הוא.

14 וישכם אברהם בבוקר; ויקח לחם וחמת מים; ויתן אל הגר, שם על שכמה, ואת הילד; וישלחיה; ותלך; ותתע במדבר באר־שבע.

15 ויכלו המים מן החמת; ותשלך את הילד תחת אחד השיחים,

16 ותלך; ותשב לה מנגד, הרחק כמטחוי קשת; כי אמרה: אל אראה במות הילד; ותשב מנגד; ותישא את קולה; ותבך.

17 וישמע ישוע את קול הנער; ויקרא מלאך יהוה אל הגר מן השמיים; ויאמר לה: מה לך, הגר? אל תיראי; כי שמע ישוע אל קול הנער באשר הוא שם;

18 קומי, שאי את הנער; והחזיקי ידך בו; כי לגוי גדול אשימנו.

19 ויפקח ישוע את עיניה; ותרא באר מים; ותלך; ותמלא את החמת מים; ותשק את הנער.

20 ויהי ישוע את הנער; ויגדל; וישב במדבר; ויהי רובה קשת.

21 וישב במדבר פארן; ותיקח לו אימו אישה מארץ מצרים.

22 ויהי בעת ההיא; ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמור: ישוע עימך בכל אשר אתה עושה;

23 ועתה הישבעה לי פה ביהוה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי; כחסד אשר עשיתי עימך תעשה עימדי, ועם הארץ אשר גרת בה.

24 ויאמר אברהם: אנוכי אשבע.

25 ויוכח אברהם את אבימלך על אודות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך;

26 ויאמר אבימלך: לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה; וגם אתה לא הגדת לי; וגם אנוכי לא שמעתי, בלתי היום.

27 ויקח אברהם צאן ובקר; ויתן לאבימלך; ויכרתו שניהם ברית.

28 ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדן,

29 ויאמר אבימלך אל אברהם: מה הנה שבע הכבשות האלה אשר הצבת לבדך?

30 ויאמר: כי את שבע הכבשות תיקח מידי; בעבור תהיה לי לעדה, כי חפרתי את הבאר הזאת.

31 על כן קרא למקום ההוא באר־שבע; כי שם נשבעו שניהם.

32 ויכרתו ברית בבאר־שבע; ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו; וישובו אל ארץ פלשתים.

33 וייטע אשל בבאר־שבע; ויקרא שם בשם יהוה, אֱלוֹהִים עולם.

34 ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים.

פרק 22

1 ויהי אחרי הדברים האלה; ויהוה ניסה את אברהם; ויאמר אליו: אברהם; ויאמר: הנני.

2 ויאמר: קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק; ולך לך אל ארץ המוריה; והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים אשר אומר אליך.

3 וישכם אברהם בבוקר; ויחבוש את חמורו; ויקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו; ויבקע עצי עולה; ויקם; וילך אל המקום אשר אמר לו יהוה.

4 ביום השלישי וישא אברהם את עיניו; וירא את המקום מרחוק,

5 ויאמר אברהם אל נעריו: שבו לכם פה עם החמור; ואני והנער נלכה עד כה; ונשתחוה; ונשובה אליכם.

6 ויקח אברהם את עצי העולה; וישם על יצחק בנו; ויקח בידו את האש ואת המאכלת; וילכו שניהם יחדיו.

7 ויאמר יצחק אל אברהם אביו; ויאמר: אבי; ויאמר: הנני, בני; ויאמר: הנה האש והעצים; ואיה השה לעולה?

8 ויאמר אברהם: בני, ישוע יראה לו השה לעולה; וילכו שניהם יחדיו.

9 ויבואו אל המקום אשר אמר לו יהוה; ויבן שם אברהם את המזבח; ויערך את העצים; ויעקוד את יצחק בנו; וישם אותו על המזבח, ממעל לעצים.

10 וישלח אברהם את ידו; ויקח את המאכלת לשחוט את בנו,

11 ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמיים; ויאמר: אברהם, אברהם; ויאמר: הנני.

12 ויאמר: אל תשלח ידך אל הנער; ואל תעש לו מאומה; כי עתה ידעתי כי ירא אתה את יהוה, ולא חשכת את בנך, את יחידך, ממני.

13 וישא אברהם את עיניו; וירא; והנה איל נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את האיל; ויעלהו לעולה, תחת בנו.

14 ויקרא אברהם שם המקום ההוא Jehovahjireh; כאשר ייאמר היום: בהר ישוע ייראה.

15 ויקרא מלאך יהוה אל אברהם שנית מן השמיים,

16 ויאמר: בי נשבעתי — נאום יהוה — כי יען אשר עשית את הדבר הזה, ולא חשכת את בנך, את יחידך,

17 כי ברך אברכך; והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים; ויירש זרעך את שער אויביו;

18 והתברכו בזרעך כל גויי הארץ; עקב אשר שמעת בקולי.

19 וישב אברהם אל נעריו; ויקומו וילכו יחדיו אל באר־שבע; וישב אברהם בבאר־שבע.

20 ויהי אחרי הדברים האלה; ויוגד לאברהם לאמור: הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך:

21 את עוץ בכורו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם,

22 ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל;

23 ובתואל ילד את רבקה; אלה שמונה ילדה מלכה לנחור, אחי אברהם;

24 ופילגשו, ושמה ראומה; ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה.

פרק 23

1 וחיי שרה היו מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים; שני חיי שרה.

2 ותמות שרה בקרית־ארבע; היא חברון, בארץ כנען; ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

3 ויקם אברהם מעל פני מתו; וידבר אל בני חת לאמור:

4 גר ותושב אנוכי עימכם; תנו לי אחוזת קבר עימכם; ואקברה מתי מלפני.

5 ויענו בני חת את אברהם לאמור לו:

6 שמענו, אדוני: נשיא היית בתוכנו; במבחר קברינו קבור את מתך; איש ממנו את קברו לא יכלה ממך, מקבור מתך.

7 ויקם אברהם; וישתחו לעם הארץ, לבני חת;

8 וידבר איתם לאמור: אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני — שמעוני; ופיגעו לי בעפרון בן צוחר,

9 וייתן לי את מערת המכפלה אשר לו, אשר בקצה שדהו; בכסף מלא ייתננה לי בתוככם, לאחוזת קבר.

10 ועפרון יושב בתוך בני חת; ויען עפרון החיתי את אברהם באוזני בני חת, לכל באי שער עירו, לאמור:

11 לא, אדוני, שמעני: השדה נתתי לך; והמערה אשר בו לך נתתיה; לעיני בני עמי נתתיה לך; קבור מתך.

12 וישתחו אברהם לפני עם הארץ,

13 וידבר אל עפרון באוזני עם הארץ לאמור: אך אם אתה — לו שמעני: נתתי כסף השדה; קח ממני; ואקברה את מתי שמה.

14 ויען עפרון את אברהם לאמור לו:

15 אדוני, שמעני: ארץ ארבע מאות שקל כסף; ביני ובינך מה היא? ואת מתך קבור.

16 וישמע אברהם אל עפרון; וישקול אברהם לעפרון את הכסף, אשר דיבר באוזני בני חת: ארבע מאות שקל כסף, עובר לסוחר.

17 ויקם שדה עפרון אשר במכפלה, אשר לפני ממרא: השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה, אשר בכל גבולו סביב,

18 לאברהם למקנה, לעיני בני חת, בכל באי שער עירו.

19 ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה, על פני ממרא; היא חברון, בארץ כנען;

20 ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר, מאת בני חת.

פרק 24

1 ואברהם זקן, בא בימים; ויהוה בירך את אברהם בכל.

2 ויאמר אברהם אל עבדו, זקן ביתו, המושל בכל אשר לו: שים נא ידך תחת ירכי;

3 ואשביעך ביהוה, יהוה השמיים ויהוה הארץ, כי לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני, אשר אנוכי יושב בקרבו;

4 כי אל ארצי ואל מולדתי תלך; ולקחת אישה לבני, ליצחק.

5 ויאמר אליו העבד: אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת; ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?

6 ויאמר אליו אברהם: הישמר לך פן תשיב את בני שמה;

7 יהוה השמיים, אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דיבר לי, ואשר נשבע לי לאמור: לזרעך אתן את הארץ הזאת — הוא ישלח מלאכו לפניך; ולקחת אישה לבני משם;

8 ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך — וניקית משבועתי זאת; רק את בני לא תשב שמה.

9 וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו; וישבע לו על הדבר הזה.

10 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו; וילך; וכל טוב אדוניו בידו; ויקם; וילך אל ארם נהריים, אל עיר נחור.

11 ויברך הגמלים מחוץ לעיר, אל באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות,

12 ויאמר: ישוע של אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום; ועשה חסד עם אדוני אברהם;

13 הנה אנוכי ניצב על עין המים; ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים;

14 והיה הנערה, אשר אומר אליה: הטי נא כדך ואשתה; ואמרה: שתה, וגם גמליך אשקה — אותה הוכחת לעבדך, ליצחק; ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני.

15 ויהי הוא, טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת, אשר יולדה לבתואל בן מלכה, אשת נחור, אחי אברהם; וכדה על שכמה.

16 והנערה טובת מראה מאוד, בתולה; ואיש לא ידעה; ותרד העינה; ותמלא כדה; ותעל.

17 וירץ העבד לקראתה; ויאמר: הגמיאיני נא מעט מים מכדך.

18 ותאמר: שתה, אדוני; ותמהר; ותורד כדה על ידה; ותשקהו.

19 וככלתה להשקותו, ותאמר: גם לגמליך אשאב, עד אם כילו לשתות.

20 ותמהר; ותער כדה אל השוקת; ותרץ עוד אל הבאר לשאוב; ותשאב לכל גמליו.

21 והאיש משתאה לה, מחריש לדעת: ההצליח ישוע דרכו, אם לא.

22 ויהי, כאשר כילו הגמלים לשתות, ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו, ושני צמידים על ידיה, עשרה זהב משקלם;

23 ויאמר: בת מי את? הגידי נא לי: היש בית אביך מקום לנו ללון?

24 ותאמר אליו: בת בתואל אנוכי, בן מלכה, אשר ילדה לנחור;

25 ותאמר אליו: גם תבן, גם מספוא, רב עימנו; גם מקום ללון.

26 ויקוד האיש; וישתחו לישוע,

27 ויאמר: ברוך ישוע של אדוני אברהם, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני; אנוכי בדרך נחני ישוע בית אחי אדוני.

28 ותרץ הנערה; ותגד לבית אימה כדברים האלה.

29 ולרבקה אח; ושמו לבן; וירץ לבן אל האיש החוצה, אל העין;

30 ויהי, כראותו את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו, וכשומעו את דברי רבקה אחותו לאמור: כה דיבר אלי האיש — ויבוא אל האיש; והנה עומד על הגמלים, על העין;

31 ויאמר: בוא, ברוך יהוה; למה תעמוד בחוץ? ואנוכי פיניתי הבית, ומקום לגמלים.

32 ויבוא האיש הביתה; ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא לגמלים, ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר איתו;

33 ויושם לפניו לאכול; ויאמר: לא אוכל עד אם דיברתי דברי; ויאמר: דבר.

34 ויאמר: עבד אברהם אנוכי;

35 ויהוה בירך את אדוני מאוד; ויגדל; ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים.

36 ושרה, אשת אדוני, ילדה בן לאדוני, אחרי זקנתה; ויתן לו את כל אשר לו.

37 וישביעני אדוני לאמור: לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני, אשר אנוכי יושב בארצו;

38 כי אל בית אבי תלך ואל משפחתי; ולקחת אישה לבני.

39 ואומר אל אדוני: אולי לא תלך האישה אחרי;

40 ויאמר אלי: יהוה, אשר התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו איתך והצליח דרכך; ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי;

41 אז תינקה משבועתי, בבואך אל משפחתי; ואם לא ייתנו לך — והיית נקי משבועתי.

42 ואבוא היום אל העין; ואומר: ישוע של אדוני אברהם, אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך;

43 הנה אנוכי ניצב על עין המים; והיה העלמה היוצאת לשאוב, ואמרתי אליה: השקיני נא מעט מים מכדך,

44 ואמרה אלי: גם אתה שתה, וגם לגמליך אשאב — היא האישה אשר הוכיח ישוע לבן אדוני.

45 ואני טרם אכלה לדבר אל ליבי, והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה; ותרד העינה ותשאב; ואומר אליה: השקיני נא;

46 ותמהר; ותורד כדה מעליה; ותאמר: שתה, וגם גמליך אשקה; ואשת; וגם הגמלים השקתה.

47 ואשאל אותה; ואומר: בת מי את? ותאמר: בת בתואל, בן נחור, אשר ילדה לו מלכה; ואשים הנזם על אפה, והצמידים על ידיה;

48 ואקוד; ואשתחוה לישוע; ואברך את ישוע של אדוני אברהם, אשר הנחני בדרך אמת, לקחת את בת אחי אדוני לבנו.

49 ועתה, אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני — הגידו לי; ואם אין — הגידו לי; ואפנה על ימין או על שמאל.

50 ויען לבן ובתואל; ויאמרו: מיהוה יצא הדבר; לא נוכל לדבר אליך רע או טוב;

51 הנה רבקה לפניך; קח ולך; ותהי אישה לבן אדונך, כאשר דיבר יהוה.

52 ויהי, כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם, וישתחו ארצה לישוע,

53 ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים; ויתן לרבקה; וגם לאחיה ולאימה נתן מגדנות.

54 ויאכלו וישתו, הוא והאנשים אשר עימו; וילינו; ויקומו בבוקר; ויאמר: שלחוני אל אדוני.

55 ויאמר אחיה ואימה: תשב הנערה איתנו ימים, או עשור; אחר תלך;

56 ויאמר אליהם: אל תאחרו אותי; וישוע הצליח דרכי; שלחוני; ואלכה לאדוני.

57 ויאמרו: נקרא לנערה; ונשאלה את פיה.

58 ויקראו לרבקה; ויאמרו אליה: התלכי עם האיש הזה? ותאמר: אלך.

59 וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו,

60 ויברכו את רבקה; ויאמרו לה: אחותנו, היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך את שער שונאיו.

61 ותקם רבקה ונערותיה; ותרכבנה על הגמלים; ותלכנה אחרי האיש; ויקח העבד את רבקה; וילך.

62 ויצחק בא מבוא באר לחי רואי; והוא יושב בארץ הנגב;

63 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב; וישא עיניו וירא; והנה גמלים באים.

64 ותישא רבקה את עיניה; ותרא את יצחק; ותיפול מעל הגמל,

65 ותאמר אל העבד: מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו? ויאמר העבד: הוא אדוני; ותיקח הצעיף; ותתכס.

66 ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה,

67 ויביאה יצחק האוהלה שרה אימו; ויקח את רבקה; ותהי לו לאישה; ויאהביה; ויינחם יצחק אחרי אימו.

פרק 25

1 ויקח עוד אברהם אישה; ושמה קטורה;

2 ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח.

3 ויקשן ילד את שבא ואת דדן; ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאומים.

4 ובני מדין: עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה; כל אלה בני קטורה.

5 ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק;

6 ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות; וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה, אל ארץ קדם.

7 ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי: מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים.

8 וייגווע אברהם וימת בשיבה טובה, זקן ושבע ימים; וייאסף אל עמיו;

9 ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה, אל שדה עפרון בן צוחר החיתי, אשר על פני ממרא:

10 השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת; שמה נקבר אברהם ושרה אשתו.

11 ויהי אחרי מות אברהם; ויברך יהוה את יצחק בנו; וישב יצחק עם באר לחי רואי.

12 ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה, לאברהם:

13 ואלה שמות בני ישמעאל, בשמותם, לתולדותם: בכור ישמעאל נביות; וקדר ואדבאל ומבשם,

14 ומשמע ודומה ומשא,

15 חדד ותימא, יטור, נפיש וקדמה:

16 אלה הם בני ישמעאל; ואלה שמותם, בחצריהם ובטירותם; שנים עשר נשיאים לאומותם.

17 ואלה שני חיי ישמעאל: מאת שנה ושלושים שנה ושבע שנים; וייגווע וימת; וייאסף אל עמיו;

18 וישכנו מחוילה עד שור, אשר על פני מצרים, בואכה אשורה; על פני כל אחיו נפל.

19 ואלה תולדות יצחק בן אברהם: אברהם הוליד את יצחק;

20 ויהי יצחק בן ארבעים שנה, בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן־ארם, אחות לבן הארמי, לו לאישה;

21 ויעתר יצחק לישוע לנוכח אשתו, כי עקרה היא; וייעתר לו ישוע; ותהר רבקה אשתו.

22 ויתרוצצו הבנים בקרבה; ותאמר: אם כן, למה זה אנוכי? ותלך לדרוש את ישוע,

23 ויאמר ישוע לה: שני גויים בבטנך; ושני לאומים ממעייך ייפרדו; ולאום מלאום יאמץ; ורב יעבוד צעיר.

24 וימלאו ימיה ללדת; והנה תומים בבטנה;

25 ויצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שער; ויקראו שמו עשו.

26 ואחרי כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשו; ויקרא שמו יעקב; ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם.

27 ויגדלו הנערים; ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה; ויעקב איש תם, יושב אוהלים.

28 ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו; ורבקה אוהבת את יעקב.

29 ויזד יעקב נזיד; ויבוא עשו מן השדה; והוא עייף;

30 ויאמר עשו אל יעקב: הלעיטני נא מן האדום האדום הזה; כי עייף אנוכי; על כן קרא שמו אדום.

31 ויאמר יעקב: מיכרה כיום את בכורתך לי;

32 ויאמר עשו: הנה אנוכי הולך למות; ולמה זה לי בכורה?

33 ויאמר יעקב: הישבעה לי כיום; וישבע לו; וימכור את בכורתו ליעקב.

34 ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים, גררה.

פרק 26

1 ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים, גררה.

2 וירא ישוע אליו; ויאמר: אל תרד מצרימה; שכון בארץ אשר אומר אליך;

3 גור בארץ הזאת; ואהיה עימך; ואברכך; כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האלה; והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך;

4 והרביתי את זרעך ככוכבי השמיים; ונתתי לזרעך את כל הארצות האלה; והתברכו בזרעך כל גויי הארץ;

5 עקב אשר שמע אברהם בקולי; וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי.

6 וישב יצחק בגרר;

7 וישאלו אנשי המקום לאשתו; ויאמר: אחותי היא; כי ירא לאמור אשתי היא; פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה; כי טובת מראה היא.

8 ויהי, כי ארכו לו שם הימים, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון; וירא; והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.

9 ויקרא אבימלך ליצחק; ויאמר: אך הנה אשתך היא; ואיך אמרת: אחותי היא? ויאמר אליו יצחק: כי אמרתי, פן אמות עליה.

10 ויאמר אבימלך: מה זאת עשית לנו? כמעט שכב אחד העם את אשתך; והבאת עלינו אשם.

11 ויצו אבימלך את כל העם לאמור: הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת.

12 ויזרע יצחק בארץ ההיא; וימצא בשנה ההיא מאה שערים; ויברכהו יהוה.

13 והאיש גדל; וילך הלוך וגדל, עד כי גדל מאוד;

14 ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה; ויקנאו אותו פלשתים.

15 וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סיתמו פלשתים; וימלאום עפר.

16 ויאמר אבימלך אל יצחק: לך מעימנו; כי עצמת ממנו מאוד.

17 וילך יצחק משם; ויחן בנחל גרר; וישב שם.

18 וישב יצחק ויחפור את בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו; ויסתמו פלשתים אחרי מות אברהם; ויקרא להן שמות, כשמות אשר קרא להן אביו.

19 ויחפרו עבדי יצחק בנחל; וימצאו שם באר מים חיים.

20 ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור: לנו המים; ויקרא שם הבאר עשק; כי התעשקו עימו.

21 ויחפרו באר אחרת; ויריבו גם עליה; ויקרא שמה שטנה.

22 ויעתק משם; ויחפור באר אחרת; ולא רבו עליה; ויקרא שמה רחובות; ויאמר: כי עתה הרחיב ישוע לנו; ופרינו בארץ.

23 ויעל משם באר־שבע,

24 וירא ישוע אליו בלילה ההוא; ויאמר: אנוכי ישוע של אברהם אביך; אל תירא, כי איתך אנוכי; ובירכתיך; והרביתי את זרעך, בעבור אברהם עבדי.

25 ויבן שם מזבח; ויקרא בשם ישוע; ויט שם אוהלו; ויכרו שם עבדי יצחק באר.

26 אז הלך אליו אבימלך מגרר, ואחוזת מרעהו, ופיכל שר צבאו,

27 ויאמר אליהם יצחק: מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי, ותשלחוני מאיתכם?

28 ויאמרו: ראוה ראינו כי היה ישוע עימך; ונאמר: תהי נא אלה בינותינו, בינינו ובינך; ונכרתה ברית עימך,

29 אם תעשה עימנו רעה, כאשר לא נגעוך, וכאשר עשינו עימך רק טוב, ונשלחך בשלום; אתה עתה ברוך יהוה.

30 ויעש להם משתה; ויאכלו וישתו,

31 וישכימו בבוקר; וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק; וילכו מאיתו בשלום.

32 ויהי ביום ההוא; ויבואו עבדי יצחק; ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו: מצאנו מים;

33 ויקרא אותה שבעה; על כן שם העיר באר־שבע עד היום הזה.

34 ויהי עשו בן ארבעים שנה; ויקח אישה את יהודית בת בארי החיתי, ואת בשמת בת אילון החיתי;

35 ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה.

פרק 27

1 ויהי, כי זקן יצחק, ותכהינה עיניו מראות; ויקרא את עשו בנו הגדול; ויאמר אליו: בני; ויאמר אליו: הנני.

2 ויאמר: הנה נא זקנתי; לא ידעתי יום מותי;

3 ועתה שא נא כליך, תלך וקשתך; וצא השדה; וצוד לי ציד,

4 ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי; והביאה לי; ואוכלה; בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.

5 ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו; וילך עשו השדה לצוד ציד, להביא,

6 ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור: הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמור:

7 הביאה לי ציד; ועשה לי מטעמים; ואוכלה; ואברכך לפני יהוה לפני מותי.

8 ועתה, בני, שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך;

9 לך נא אל הצאן; וקח לי משם שני גדיי עיזים טובים; ואעשה אותם מטעמים לאביך, כאשר אהב;

10 והבאת לאביך; ואכל; בעבור אשר יברכך לפני מותו.

11 ויאמר יעקב אל רבקה אימו: הן, עשו אחי איש שעיר; ואנוכי איש חלק;

12 אולי ימושני אבי; והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה, ולא ברכה.

13 ותאמר לו אימו: עלי קללתך, בני; אך שמע בקולי; ולך, קח לי.

14 וילך; ויקח; ויבא לאימו; ותעש אימו מטעמים, כאשר אהב אביו,

15 ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול, החמודות אשר איתה בבית; ותלבש את יעקב בנה הקטן;

16 ואת עורות גדיי העיזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צוואריו;

17 ותיתן את המטעמים ואת הלחם, אשר עשתה, ביד יעקב בנה.

18 ויבוא אל אביו; ויאמר: אבי; ויאמר: הנני; מי אתה, בני?

19 ויאמר יעקב אל אביו: אנוכי עשו בכורך; עשיתי כאשר דיברת אלי; קום נא, שבה, ואכלה מצידי; בעבור תברכני נפשך.

20 ויאמר יצחק אל בנו: מה זה מיהרת למצוא, בני? ויאמר: כי הקרה ישוע, ישועך, לפני.

21 ויאמר יצחק אל יעקב: גשה נא; ואמושך, בני: האתה זה בני עשו, אם לא.

22 ויגש יעקב אל יצחק אביו; וימושהו; ויאמר: הקול קול יעקב; והידיים ידי עשו.

23 ולא הכירו; כי היו ידיו כידי עשו אחיו, שעירות; ויברכהו.

24 ויאמר: אתה זה בני עשו? ויאמר: אני.

25 ויאמר: הגישה לי; ואוכלה מציד בני; למען תברכך נפשי; ויגש לו; ויאכל; ויבא לו יין; וישת.

26 ויאמר אליו יצחק אביו: גשה נא; ושקה לי, בני.

27 ויגש; וישק לו; וירח את ריח בגדיו; ויברכהו; ויאמר: ראה, ריח בני כריח שדה אשר בירכו יהוה;

28 ויתן לך יהוה מטל השמיים ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירוש;

29 יעבדוך עמים; וישתחוו לך לאומים; היה גביר לאחיך; וישתחוו לך בני אימך; אורריך ארורים; ומברכיך ברוכים.

30 ויהי, כאשר כילה יצחק לברך את יעקב, ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו, ועשו אחיו בא מצידו,

31 ויעש גם הוא מטעמים; ויבא לאביו; ויאמר לאביו: יקום אבי; ויאכל מציד בנו; בעבור תברכני נפשך.

32 ויאמר לו יצחק אביו: מי אתה? ויאמר: אני בנך, בכורך, עשו.

33 ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד; ויאמר: מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי, ואוכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו? גם ברוך יהיה.

34 וכשמוע עשו את דברי אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד; ויאמר לאביו: ברכני גם אני, אבי.

35 ויאמר: בא אחיך במרמה; ויקח ברכתך.

36 ויאמר: הכי קרא שמו יעקב? ויעקבני זה פעמיים: את בכורתי לקח; והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר: הלא אצלת לי ברכה?

37 ויען יצחק; ויאמר לעשו: הן גביר שמתיו לך; ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים; ודגן ותירוש סמכתיו; ולכה אפוא, מה אעשה, בני?

38 ויאמר עשו אל אביו: הברכה אחת היא לך, אבי? ברכני גם אני, אבי; וישא עשו קולו; ויבך.

39 ויען יצחק אביו; ויאמר אליו: הנה, משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמיים מעל;

40 ועל חרבך תחיה; ואת אחיך תעבוד; והיה כאשר תריד — ופרקת עולו מעל צווארך.

41 וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר בירכו אביו; ויאמר עשו בליבו: יקרבו ימי אבל אבי; ואהרגה את יעקב אחי.

42 ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול; ותשלח; ותקרא ליעקב בנה הקטן; ותאמר אליו: הנה, עשו אחיך מתנחם לך להורגך;

43 ועתה, בני, שמע בקולי; וקום, ברח לך אל לבן אחי, חרנה;

44 וישבת עימו ימים אחדים, עד אשר תשוב חמת אחיך,

45 עד שוב אף אחיך ממך; ושכח את אשר עשית לו; ושלחתי ולקחתיך משם; למה אשכל גם שניכם יום אחד?

46 ותאמר רבקה אל יצחק: קצתי בחיי מפני בנות חת; אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה, מבנות הארץ, למה לי חיים?

פרק 28

1 ויקרא יצחק אל יעקב; ויברך אותו; ויצווהו; ויאמר לו: לא תיקח אישה מבנות כנען;

2 קום, לך פדנה־ארם, ביתה בתואל אבי אימך; וקח לך משם אישה מבנות לבן, אחי אימך,

3 ויהוה שדי יברך אותך; ויפרך וירבך; והיית לקהל עמים;

4 ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך, אשר נתן יהוה לאברהם.

5 וישלח יצחק את יעקב; וילך פדנה־ארם אל לבן בן בתואל הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו.

6 וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושילח אותו פדנה־ארם לקחת לו משם אישה; ובברכו אותו ציווה עליו לאמור: לא תיקח אישה מבנות כנען;

7 וישמע יעקב אל אביו ואל אימו; וילך פדנה־ארם,

8 וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו,

9 וילך עשו אל ישמעאל; ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם, אחות נביות, על נשיו, לו לאישה.

10 ויצא יעקב מבאר־שבע; וילך חרנה,

11 ויפגע במקום; וילן שם, כי בא השמש; ויקח מאבני המקום; וישם מראשותיו; וישכב במקום ההוא,

12 ויחלום; והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה; והנה מלאכי יהוה עולים ויורדים בו;

13 והנה יהוה ניצב עליו; ויאמר: אני יהוה של אברהם אביך, ויהוה של יצחק; הארץ אשר אתה שוכב עליה — לך אתננה ולזרעך;

14 והיה זרעך כעפר הארץ; ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה; ונברכו בך כל משפחות האדמה, ובזרעך.

15 והנה אנוכי עימך; ושמרתיך בכל אשר תלך; והשיבותיך אל האדמה הזאת; כי לא אעזובך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך.

16 וייקץ יעקב משנתו; ויאמר: אכן יש ישוע במקום הזה; ואנוכי לא ידעתי.

17 ויירא; ויאמר: מה נורא המקום הזה! אין זה כי אם בית ישוע; וזה שער השמיים.

18 וישכם יעקב בבוקר; ויקח את האבן אשר שם מראשותיו; וישם אותה מצבה; ויצוק שמן על ראשה;

19 ויקרא את שם המקום ההוא בית־אל; ואולם לוז שם העיר לראשונה.

20 ויידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה ישוע עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,

21 ושבתי בשלום אל בית אבי — והיה ישוע לי לישוע;

22 והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, תהיה בית ישוע; וכל אשר תיתן לי — עשר אעשרנו לך.

פרק 29

1 וישא יעקב רגליו; וילך ארצה בני קדם,

2 וירא; והנה באר בשדה; והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה; כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים; והאבן גדולה על פי הבאר.

3 ונאספו שמה כל העדרים; וגללו את האבן מעל פי הבאר; והשקו את הצאן; והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה.

4 ויאמר להם יעקב: אחי, מאין אתם? ויאמרו: מחרן אנחנו.

5 ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור? ויאמרו: ידענו.

6 ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום; והנה רחל ביתו באה עם הצאן.

7 ויאמר: הן עוד היום גדול; לא עת האסף המקנה; השקו הצאן; ולכו רעו.

8 ויאמרו: לא נוכל, עד אשר ייאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר; והשקינו הצאן.

9 עודנו מדבר עימם; ורחל באה עם הצאן אשר לאביה; כי רועה היא,

10 ויהי, כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן, אחי אימו, ואת צאן לבן, אחי אימו, ויגש יעקב; ויגל את האבן מעל פי הבאר; וישק את צאן לבן, אחי אימו.

11 וישק יעקב לרחל; וישא את קולו; ויבך,

12 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי בן רבקה הוא; ותרץ; ותגד לאביה.

13 ויהי, כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו, וירץ לקראתו; ויחבק לו; וינשק לו; ויביאהו אל ביתו; ויספר ללבן את כל הדברים האלה.

14 ויאמר לו לבן: אך עצמי ובשרי אתה; וישב עימו חודש ימים.

15 ויאמר לבן אל יעקב: הכי אחי אתה, ועבדתני חינם? הגידה לי: מה משכורתך?

16 וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה; ושם הקטנה רחל;

17 ועיני לאה רכות; ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה.

18 ויאהב יעקב את רחל; ויאמר: אעבדך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה.

19 ויאמר לבן: טוב תיתי אותה לך, מתיתי אותה לאיש אחר; שבה עימדי.

20 ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אותה.

21 ויאמר יעקב אל לבן: הבה את אשתי; כי מלאו ימי; ואבוא אליה.

22 ויאסוף לבן את כל אנשי המקום; ויעש משתה,

23 ויהי בערב; ויקח את לאה ביתו; ויבא אותה אליו; ויבוא אליה.

24 ויתן לבן ללאה ביתו את זלפה שפחתו, שפחה,

25 ויהי בבוקר; והנה היא לאה; ויאמר אל לבן: מה זאת עשית לי? הלא ברחל עבדתי עימך; ולמה רימיתני?

26 ויאמר לבן: לא ייעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה;

27 מלא שבוע זאת; וניתנה לך גם את זאת, בעבודה אשר תעבוד עימדי עוד שבע שנים אחרות.

28 ויעש יעקב כן; וימלא שבוע זאת; ויתן לו את רחל ביתו, לו לאישה,

29 ויתן לבן לרחל ביתו את בלהה שפחתו, לה לשפחה.

30 ויבוא גם אל רחל; ויאהב גם את רחל מלאה; ויעבוד עימו עוד שבע שנים אחרות.

31 וירא ישוע כי שנואה לאה; ויפתח את רחמה; ורחל עקרה.

32 ותהר לאה ותלד בן; ותקרא שמו ראובן; כי אמרה: כי ראה ישוע בעוניי; כי עתה יאהבני אישי.

33 ותהר עוד ותלד בן; ותאמר: כי שמע ישוע כי שנואה אנוכי; ויתן לי גם את זה; ותקרא שמו שמעון.

34 ותהר עוד ותלד בן; ותאמר: עתה הפעם יילווה אישי אלי; כי ילדתי לו שלושה בנים; על כן קרא שמו לוי.

35 ותהר עוד ותלד בן; ותאמר: הפעם אודה את ישוע; על כן קראה שמו יהודה; ותעמוד מלדת.

פרק 30

1 ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב; ותקנא רחל באחותה; ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים; ואם אין — מתה אנוכי.

2 ויחר אף יעקב ברחל; ויאמר: התחת יהוה אנוכי, אשר מנע ממך פרי בטן?

3 ותאמר: הנה אמתי בלהה; בוא אליה; ותלד על ברכי; ואבנה גם אנוכי ממנה.

4 ותיתן לו את בלהה שפחתה לאישה; ויבוא אליה יעקב,

5 ותהר בלהה; ותלד ליעקב בן,

6 ותאמר רחל: דנני יהוה; וגם שמע בקולי; ויתן לי בן; על כן קראה שמו דן.

7 ותהר עוד; ותלד בלהה, שפחת רחל, בן שני ליעקב,

8 ותאמר רחל: נפתולים גדולים נפתלתי עם אחותי; גם יכולתי; ותקרא שמו נפתלי.

9 ותרא לאה כי עמדה מלדת; ותיקח את זלפה שפחתה; ותיתן אותה ליעקב לאישה.

10 ותלד זלפה, שפחת לאה, ליעקב בן,

11 ותאמר לאה: בגד; ותקרא שמו גד.

12 ותלד זלפה, שפחת לאה, בן שני ליעקב,

13 ותאמר לאה: באשרי, כי אישרוני בנות; ותקרא שמו אשר.

14 וילך ראובן בימי קציר חיטים; וימצא דודאים בשדה; ויבא אותם אל לאה אימו; ותאמר רחל אל לאה: תני נא לי מדודאי בנך.

15 ותאמר לה: המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל: לכן ישכב עימך הלילה, תחת דודאי בנך.

16 ויבוא יעקב מן השדה בערב; ותצא לאה לקראתו; ותאמר: אלי תבוא; כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עימה בלילה ההוא.

17 וישמע ישוע אל לאה; ותהר; ותלד ליעקב בן חמישי,

18 ותאמר לאה: נתן ישוע שכרי, אשר נתתי שפחתי לאישי; ותקרא שמו יששכר.

19 ותהר עוד לאה; ותלד בן שישי ליעקב,

20 ותאמר לאה: זבדני ישוע אותי זבד טוב; הפעם יזבלני אישי; כי ילדתי לו שישה בנים; ותקרא שמו זבולון.

21 ואחר ילדה בת; ותקרא את שמה דינה.

22 ויזכור ישוע את רחל; וישמע אליה ישוע; ויפתח את רחמה,

23 ותהר; ותלד בן; ותאמר: אסף ישוע את חרפתי;

24 ותקרא את שמו יוסף; ותאמר: יוסף ישוע לי בן אחר.

25 ויהי, כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן: שלחני; ואלכה אל מקומי ולארצי;

26 תנה את נשי ואת ילדי, אשר עבדתי אותך בהן; ואלכה; כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך.

27 ויאמר אליו לבן: לו נא מצאתי חן בעיניך; ניחשתי; ויברכני יהוה בגללך;

28 ויאמר: נקבה שכרך עלי; ואתנה.

29 ויאמר אליו: אתה ידעת את אשר עבדתיך; ואת מקנך אשר היה איתי;

30 כי מעט אשר היה לך לפני, ויפרוץ לרוב; ויברך יהוה אותך לרגלי; ועתה, מתי אעשה גם אנוכי לביתי?

31 ויאמר: מה אתן לך? ויאמר יעקב: לא תיתן לי מאומה; אם תעשה לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך, אשמור;

32 אעבור בכל צאנך היום, והסר משם כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים, וטלוא ונקוד בעיזים; והיה שכרי.

33 וענתה בי צדקתי ביום מחר, כי תבוא על שכרי לפניך: כל אשר איננו נקוד וטלוא בעיזים וחום בכשבים — גנוב הוא איתי.

34 ויאמר לבן: הן, לו יהי כדברך.

35 ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העיזים הנקודות והטלואות, כל אשר לבן בו, ואת כל חום בכשבים; ויתן ביד בניו,

36 וישם דרך שלושת ימים בינו ובין יעקב; ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות.

37 ויקח לו יעקב מקל לבנה לח, ולוז וערמון; ויפצל בהן פצלות לבנות, מחשוף הלבן אשר על המקלות,

38 ויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים, בשקתות המים, אשר תבואנה הצאן לשתות, לנוכח הצאן; ויחמינה בבואן לשתות.

39 ותחמינה הצאן אל המקלות; ותלדנה הצאן עקודים, נקודים וטלואים.

40 והכשבים הפריד יעקב; ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן; וישת לו עדרים לבדו; ולא שתם על צאן לבן.

41 ויהי, בכל החם הצאן המקושרות, וישם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים, ליחמינה במקלות;

42 ובהעטיף הצאן, לא ישים; והיה העטופים ללבן, והקשורים ליעקב.

43 ויפרוץ האיש מאוד מאוד; ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים.

פרק 31

1 וישמע את דברי בני לבן לאמור: לקח יעקב את כל אשר לאבינו; ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה,

2 וירא יעקב את פני לבן; והנה איננו עימו כתמול שלשום.

3 ויאמר ישוע אל יעקב: שוב אל ארץ אבותיך ואל מולדתך; ואהיה עימך.

4 וישלח יעקב; ויקרא לרחל וללאה השדה, אל צאנו,

5 ויאמר להן: רואה אנוכי את פני אביכן, כי איננו אלי כתמול שלשום; וישוע של אבי היה עימדי;

6 ואתנה ידעתן, כי בכל כוחי עבדתי את אביכן,

7 ואביכן התל בי, והחליף את משכורתי עשרת מונים; ולא נתנו ישוע להרע עימדי.

8 אם כה אמר: נקודים יהיה שכרך — וילדו כל הצאן נקודים; ואם כה אמר: עקודים יהיה שכרך — וילדו כל הצאן עקודים.

9 ויצל ישוע את מקנה אביכן; ויתן לי.

10 ויהי, בעת יחם הצאן, ואשא עיני וארא בחלום; והנה העתודים העולים על הצאן עקודים, נקודים וברודים;

11 ויאמר אלי מלאך יהוה בחלום: יעקב; ואומר: הנני.

12 ויאמר: שא נא עיניך וראה: כל העתודים העולים על הצאן עקודים, נקודים וברודים; כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך;

13 אנוכי יהוה של בית־אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר; עתה קום, צא מן הארץ הזאת; ושוב אל ארץ מולדתך.

14 ותען רחל ולאה; ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו?

15 הלא נכריות נחשבנו לו; כי מכרנו; ויאכל גם אכול את כספנו,

16 כי כל העושר אשר הציל ישוע מאבינו — לנו הוא ולבנינו; ועתה, כל אשר אמר ישוע אליך — עשה.

17 אז יקם יעקב; וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים,

18 וינהג את כל מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש, מקנה קניינו, אשר רכש בפדן־ארם, לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען.

19 ולבן הלך לגזוז צאנו; ותגנוב רחל את הצלמים אשר לאביה,

20 ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא,

21 ויברח, הוא וכל אשר לו; ויקם; ויעבור את הנהר; וישם את פניו הר הגלעד.

22 ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב,

23 ויקח את אחיו עימו; וירדוף אחריו דרך שבעת ימים; וידבק אותו בהר הגלעד.

24 ויבוא ישוע אל לבן הארמי בחלום הלילה; ויאמר לו: הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.

25 וישג לבן את יעקב; ויעקב תקע את אוהלו בהר; ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד.

26 ויאמר לבן ליעקב: מה עשית, ותגנוב את לבבי, ותנהג את בנותי כשבויות חרב?

27 למה נחבאת לברוח, ותגוב אותי; ולא הגדת לי, ואשלחך בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור?

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי; עתה הסכלת עשות.

29 יש לאל ידי לעשות עימכם רע; וישוע של אביך אמש אמר אלי לאמור: הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע;

30 ועתה, הלוך הלכת, כי נכספת לבית אביך; למה גנבת את אלילי?

31 ויען יעקב; ויאמר ללבן: כי יראתי; כי אמרתי: פן תגזול את בנותיך מעימי.

32 אשר תמצא את אליליך איתו — לא יחיה; נגד אחינו הכר לך מה עימדי; וקח לך; ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם.

33 ויבוא לבן באוהל יעקב ובאוהל לאה ובאוהל שתי האמהות; ולא מצא; ויצא מאוהל לאה; ויבוא באוהל רחל.

34 ורחל לקחה את הצלמים; ותשימם בכר הגמל; ותשב עליהם; וימשש לבן את כל האוהל; ולא מצא.

35 ותאמר אל אביה: אל ייחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך; כי דרך נשים לי; ויחפש; ולא מצא את הצלמים.

36 ויחר ליעקב; וירב בלבן; ויען יעקב; ויאמר ללבן: מה פשעי? מה חטאתי, כי דלקת אחרי?

37 כי מיששת את כל כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך? שים כה נגד אחי ואחיך; ויוכיחו בין שנינו;

38 זה עשרים שנה אנוכי עימך: רחליך ועיזיך לא שיכלו; ואילי צאנך לא אכלתי;

39 טרפה לא הבאתי אליך; אנוכי אחטנה; מידי תבקשנה; גנובתי יום וגנובתי לילה.

40 כך הייתי: ביום אכלני חורב, וקרח בלילה; ותידד שנתי מעיני.

41 זה לי עשרים שנה בביתך: עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך; ותחלף את משכורתי עשרת מונים.

42 לולי ישוע של אבי, ישוע של אברהם, ופחד יצחק, היה לי — כי עתה ריקם שילחתני; את עוניי ואת יגיע כפי ראה ישוע; ויוכח אמש.

43 ויען לבן; ויאמר אל יעקב: הבנות בנותי; והבנים בני; והצאן צאני; וכל אשר אתה רואה לי הוא; ולבנותי מה אעשה אלה היום, או לבניהן אשר ילדו?

44 ועתה לכה, נכרתה ברית, אני ואתה; והיה לעד ביני ובינך.

45 ויקח יעקב אבן; וירימה מצבה,

46 ויאמר יעקב לאחיו: ליקטו אבנים; ויקחו אבנים; ויעשו גל; ויאכלו שם על הגל.

47 ויקרא לו לבן יגר שהדותא; ויעקב קרא לו גלעד.

48 ויאמר לבן: הגל הזה עד ביני ובינך היום; על כן קרא שמו גלעד,

49 והמצפה; אשר אמר: יצף יהוה ביני ובינך, כי ניסתר איש מרעהו;

50 אם תענה את בנותי, ואם תיקח נשים על בנותי — אין איש עימנו; ראה, יהוה עד ביני ובינך.

51 ויאמר לבן ליעקב: הנה הגל הזה; והנה המצבה, אשר יריתי ביני ובינך:

52 עד הגל הזה, ועדת המצבה, אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה;

53 יהוה של אברהם ויהוה של נחור ישפטו בינינו, יהוה של אביהם; וישבע יעקב בפחד אביו יצחק,

54 ויזבח יעקב זבח בהר; ויקרא לאחיו לאכול לחם; ויאכלו לחם; וילינו בהר.

55 וישכם לבן בבוקר; וינשק לבניו ולבנותיו; ויברך אותם; וילך; וישב לבן למקומו.

פרק 32

1 ויעקב הלך לדרכו; ויפגעו בו מלאכי יהוה,

2 ויאמר יעקב כאשר ראם: מחנה יהוה זה; ויקרא שם המקום ההוא מחניים.

3 וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום,

4 ויצו אותם לאמור: כה תאמרון לאדוני, לעשו: כה אמר עבדך יעקב: עם לבן גרתי; ואחר עד עתה;

5 ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדוני, למצוא חן בעיניך.

6 וישובו המלאכים אל יעקב לאמור: באנו אל אחיך, אל עשו; וגם הולך לקראתך; וארבע מאות איש עימו.

7 ויירא יעקב מאוד; ויצר לו; ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר ואת הגמלים לשני מחנות,

8 ויאמר: אם יבוא עשו אל המחנה האחת והיכהו — והיה המחנה הנשאר לפליטה.

9 ויאמר יעקב: ישוע של אבי אברהם, וישוע של אבי יצחק, ישוע האומר אלי: שוב לארצך ולמולדתך; ואיטיבה עימך;

10 קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך; כי במקלי עברתי את הירדן הזה; ועתה הייתי לשני מחנות;

11 הצילני נא מיד אחי, מיד עשו; כי ירא אנוכי אותו; פן יבוא והיכני, אם על בנים.

12 ואתה אמרת: היטב איטיב עימך; ושמתי את זרעך כחול הים, אשר לא ייספר מרוב.

13 וילן שם בלילה ההוא; ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו:

14 עיזים מאתיים ותישים עשרים; רחלים מאתיים ואילים עשרים;

15 גמלים מיניקות ובניהם שלושים; פרות ארבעים ופרים עשרה; אתונות עשרים ועיירים עשרה,

16 ויתן ביד עבדיו, עדר עדר לבדו; ויאמר אל עבדיו: עיברו לפני; ורווח תשימו בין עדר ובין עדר.

17 ויצו את הראשון לאמור: כי יפגשך עשו אחי, ושאלך לאמור: למי אתה? ואנה תלך? ולמי אלה לפניך?

18 ואמרת: לעבדך, ליעקב; מנחה היא שלוחה לאדוני, לעשו; והנה גם הוא אחרינו.

19 ויצו גם את השני, גם את השלישי, גם את כל ההולכים אחרי העדרים לאמור: כדבר הזה תדברון אל עשו, במוצאכם אותו,

20 ואמרתם: גם הנה עבדך יעקב אחרינו; כי אמר: אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני; ואחרי כן אראה פניו; אולי יישא פני.

21 ותעבור המנחה על פניו; והוא לן בלילה ההוא במחנה.

22 ויקם בלילה ההוא; ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו; ויעבור את מעבר יבוק,

23 ויקחם; ויעבירם את הנחל; ויעבר את אשר לו.

24 וייוותר יעקב לבדו; וייאבק איש עימו עד עלות השחר,

25 וירא כי לא יכול לו; ויגע בכף ירכו; ותקע כף ירך יעקב, בהיאבקו עימו.

26 ויאמר: שלחני; כי עלה השחר; ויאמר: לא אשלחך, כי אם בירכתני.

27 ויאמר אליו: מה שמך? ויאמר: יעקב.

28 ויאמר: לא יעקב ייאמר עוד שמך, כי אם ישראל; כי שרית עם ישוע ועם אנשים, ותוכל.

29 וישאל יעקב; ויאמר: הגידה נא שמך; ויאמר: למה זה תשאל לשמי? ויברך אותו שם.

30 ויקרא יעקב שם המקום פניאל; כי ראיתי ישוע פנים אל פנים; ותינצל נפשי.

31 ויעבור את פנואל; והשמש זרחה לו; והוא צולע על ירכו.

32 על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, אשר על כף הירך, עד היום הזה; כי נגע בכף ירך יעקב, בגיד הנשה.

פרק 33

1 וישא יעקב עיניו; וירא; והנה עשו בא, ועימו ארבע מאות איש; ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות,

2 וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה; ואת לאה וילדיה אחרונים; ואת רחל ואת יוסף אחרונים.

3 ויעבור הוא לפניהם; וישתחו ארצה שבע פעמים, עד גישתו עד אחיו,

4 וירץ עשו לקראתו; ויחבקהו; ויפול על צוואריו; וישקהו; ויבכו.

5 וישא את עיניו; וירא את הנשים ואת הילדים; ויאמר: מי אלה לך? ויאמר: הילדים אשר חנן ישוע את עבדך.

6 ותיגשנה השפחות, הנה וילדיהן; ותשתחוויין,

7 ותיגש גם לאה וילדיה; וישתחוו; ואחר ניגש יוסף ורחל; וישתחוו.

8 ויאמר: מה לך כל המחנה הזה אשר פגשתי? ויאמר: למצוא חן בעיני אדוני.

9 ויאמר עשו: יש לי רב; אחי, יהי לך אשר לך.

10 ויאמר יעקב: אל נא; אם נא מצאתי חן בעיניך, ולקחת מנחתי מידי; כי על כן ראיתי פניך כראות פני ישוע; ותרצני;

11 קח נא את ברכתי אשר הובאה לך; כי חנני ישוע, וכי יש לי כל; ויפצר בו; ויקח.

12 ויאמר: נסעה ונלכה; ואלכה לנגדך.

13 ויאמר אליו: אדוני יודע כי הילדים רכים, והצאן והבקר עלות עלי; ודפקום יום אחד, ומתו כל הצאן.

14 יעבור נא אדוני לפני עבדו; ואני אתנהלה לאיטי, לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.

15 ויאמר עשו: אציגה נא עימך מן העם אשר איתי; ויאמר: למה זה? אמצא חן בעיני אדוני.

16 וישב ביום ההוא עשו לדרכו, שעירה,

17 ויעקב נסע סוכותה; ויבן לו בית; ולמקנהו עשה סוכות; על כן קרא שם המקום סוכות.

18 ויבוא יעקב שלם עיר שכם, אשר בארץ כנען, בבואו מפדן־ארם; ויחן את פני העיר,

19 ויקן את חלקת השדה, אשר נטה שם אוהלו, מיד בני חמור, אבי שכם, במאה קשיטה,

20 ויצב שם מזבח; ויקרא לו EleloheIsrael.

פרק 34

1 ותצא דינה בת לאה, אשר ילדה ליעקב, לראות בבנות הארץ,

2 וירא אותה שכם בן חמור החיווי, נשיא הארץ; ויקח אותה; וישכב אותה; ויענה.

3 ותדבק נפשו בדינה בת יעקב; ויאהב את הנערה; וידבר על לב הנערה.

4 ויאמר שכם אל חמור אביו לאמור: קח לי את הילדה הזאת לאישה.

5 ויעקב שמע כי טימא את דינה ביתו; ובניו היו את מקנהו בשדה; והחריש יעקב עד בואם.

6 ויצא חמור, אבי שכם, אל יעקב לדבר איתו,

7 ובני יעקב באו מן השדה כשומעם; ויתעצבו האנשים; ויחר להם מאוד; כי נבלה עשה בישראל, לשכב את בת יעקב; וכן לא ייעשה.

8 וידבר חמור איתם לאמור: שכם בני חשקה נפשו בבתכם; תנו נא אותה לו לאישה,

9 והתחתנו אותנו: בנותיכם תיתנו לנו; ואת בנותינו תיקחו לכם,

10 ואיתנו תשבו; והארץ תהיה לפניכם; שבו וסחרו בה; והאחזו בה.

11 ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה: אמצא חן בעיניכם; ואשר תאמרו אלי אתן;

12 הרבו עלי מאוד מוהר ומתן; ואתנה כאשר תאמרו אלי; ותנו לי את הנערה לאישה.

13 ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה; וידברו, אשר טימא את דינה אחותם,

14 ויאמרו אליהם: לא נוכל לעשות הדבר הזה, לתת את אחותנו לאיש אשר לו עורלה; כי חרפה היא לנו;

15 אך בזאת ניאות לכם: אם תהיו כמונו, להימול לכם כל זכר,

16 ונתנו את בנותינו לכם; ואת בנותיכם ניקח לנו; וישבנו איתכם; והיינו לעם אחד.

17 ואם לא תשמעו אלינו להימול — ולקחנו את ביתנו; והלכנו.

18 וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור,

19 ולא איחר הנער לעשות הדבר; כי חפץ בבת יעקב; והוא נכבד מכל בית אביו.

20 ויבוא חמור ושכם בנו אל שער עירם; וידברו אל אנשי עירם לאמור:

21 האנשים האלה שלמים הם איתנו; וישבו בארץ ויסחרו אותה; והארץ, הנה רחבת ידיים היא לפניהם; את בנותיהם ניקח לנו לנשים; ואת בנותינו ניתן להם;

22 אך בזאת ייאותו לנו האנשים לשבת איתנו, להיות לעם אחד: בהימול לנו כל זכר, כאשר הם נימולים.

23 מקניהם וקניינם וכל בהמתם, הלא לנו הם? אך ניאותה להם; וישבו איתנו.

24 וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יוצאי שער עירו; ויימולו כל זכר, כל יוצאי שער עירו.

25 ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים, ויקחו שני בני יעקב, שמעון ולוי, אחי דינה, איש חרבו; ויבואו על העיר בטח; ויהרגו כל זכר,

26 ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב; ויקחו את דינה מבית שכם; ויצאו.

27 בני יעקב באו על החללים; ויבוזו העיר, אשר טימאו אחותם,

28 את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו,

29 ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו, ויבוזו; ואת אשר בבית.

30 ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני מתי מספר; ונאספו עלי והיכוני; ונשמדתי, אני וביתי.

31 ויאמרו: הכזונה יעשה את אחותנו?

פרק 35

1 ויאמר ישוע אל יעקב: קום, עלה בית־אל; ושב שם; ועשה שם מזבח לישוע, הנראה אליך בבורחך מפני עשו אחיך.

2 ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עימו: הסירו את אלילי הנכר אשר בתוככם; והיטהרו; והחליפו שמלותיכם,

3 ונקומה ונעלה בית־אל; ואעשה שם מזבח לישוע, העונה אותי ביום צרתי; ויהי עימדי בדרך אשר הלכתי.

4 ויתנו אל יעקב את כל אלילי הנכר אשר בידם, ואת הנזמים אשר באוזניהם; ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם.

5 ויסעו; ויהי חיתת יהוה על הערים אשר סביבותיהם; ולא רדפו אחרי בני יעקב.

6 ויבוא יעקב לוזה, אשר בארץ כנען, היא בית־אל, הוא וכל העם אשר עימו,

7 ויבן שם מזבח; ויקרא למקום Elbethel; כי שם נגלה אליו ישוע, בבורחו מפני אחיו.

8 ותמת דבורה, מינקת רבקה; ותיקבר מתחת לבית־אל, תחת האלון; ויקרא שמו אלון־בכות.

9 וירא ישוע אל יעקב עוד, בבואו מפדן־ארם; ויברך אותו,

10 ויאמר לו ישוע: שמך יעקב; לא ייקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך; ויקרא את שמו ישראל.

11 ויאמר לו ישוע: אני ישוע שדי; פרה ורבה; גוי וקהל גויים יהיה ממך; ומלכים מחלציך יצאו;

12 ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק — לך אתננה; ולזרעך אחריך אתן את הארץ.

13 ויעל מעליו ישוע, במקום אשר דיבר איתו,

14 ויצב יעקב מצבה במקום אשר דיבר איתו, מצבת אבן; ויסך עליה נסך; ויצוק עליה שמן.

15 ויקרא יעקב את שם המקום אשר דיבר איתו שם ישוע בית־אל.

16 ויסעו מבית־אל; ויהי עוד כברת ארץ לבוא אפרתה; ותלד רחל; ותיקש בלידתה,

17 ויהי, בהקשותה בלידתה, ותאמר לה המיילדת: אל תיראי; כי גם זה לך בן.

18 ויהי, בצאת נפשה, כי מתה, ותקרא שמו בן־אוני; ואביו קרא לו בנימין.

19 ותמת רחל; ותיקבר בדרך אפרתה; היא בית־לחם,

20 ויצב יעקב מצבה על קבורתה; היא מצבת קבורת רחל עד היום.

21 ויסע ישראל; ויט אוהלו מהלאה למגדל־עדר,

22 ויהי, בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה, פילגש אביו; וישמע ישראל; ויהיו בני יעקב שנים עשר:

23 בני לאה: בכור יעקב ראובן, ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון;

24 בני רחל: יוסף ובנימין;

25 ובני בלהה, שפחת רחל: דן ונפתלי;

26 ובני זלפה, שפחת לאה: גד ואשר; אלה בני יעקב, אשר יולד לו בפדן־ארם.

27 ויבוא יעקב אל יצחק אביו, ממרא, קרית־ארבע, היא חברון, אשר גר שם אברהם ויצחק.

28 ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים שנה,

29 וייגווע יצחק וימת; וייאסף אל עמיו, זקן ושבע ימים; ויקברו אותו עשו ויעקב, בניו.

פרק 36

1 ואלה תולדות עשו; הוא אדום.

2 עשו לקח את נשיו מבנות כנען: את עדה בת אילון החיתי, ואת אהליבמה בת ענה, בת צבעון החיווי,

3 ואת בשמת בת ישמעאל, אחות נביות.

4 ותלד עדה לעשו את אליפז; ובשמת ילדה את רעואל;

5 ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קורח; אלה בני עשו, אשר יולדו לו בארץ כנען.

6 ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו, אשר רכש בארץ כנען; וילך אל ארץ, מפני יעקב אחיו,

7 כי היה רכושם רב משבת יחדיו; ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם, מפני מקניהם.

8 וישב עשו בהר שעיר; עשו הוא אדום.

9 ואלה תולדות עשו, אבי אדום, בהר שעיר:

10 אלה שמות בני עשו: אליפז בן עדה, אשת עשו; רעואל בן בשמת, אשת עשו.

11 ויהיו בני אליפז: תימן, אומר, צפו וגעתם וקנז,

12 ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו; ותלד לאליפז את עמלק; אלה בני עדה, אשת עשו.

13 ואלה בני רעואל: נחת וזרח, שמה ומזה; אלה היו בני בשמת, אשת עשו.

14 ואלה היו בני אהליבמה בת ענה, בת צבעון, אשת עשו: ותלד לעשו את יעוש ואת יעלם ואת קורח.

15 אלה אלופי בני עשו: בני אליפז, בכור עשו: אלוף תימן, אלוף אומר, אלוף צפו, אלוף קנז,

16 אלוף קורח, אלוף געתם, אלוף עמלק; אלה אלופי אליפז בארץ אדום; אלה בני עדה.

17 ואלה בני רעואל בן עשו: אלוף נחת, אלוף זרח, אלוף שמה, אלוף מזה; אלה אלופי רעואל בארץ אדום; אלה בני בשמת, אשת עשו.

18 ואלה בני אהליבמה, אשת עשו: אלוף יעוש, אלוף יעלם, אלוף קורח; אלה אלופי אהליבמה בת ענה, אשת עשו.

19 אלה בני עשו, והוא אדום; ואלה אלופיהם.

20 אלה בני שעיר החורי, יושבי הארץ: לוטן ושובל וצבעון וענה,

21 ודישון ואצר ודישון; אלה אלופי החורי, בני שעיר, בארץ אדום.

22 ויהיו בני לוטן: חורי והימם; ואחות לוטן תמנע.

23 ואלה בני שובל: עלון ומנחת ועיבל, שפו ואונם.

24 ואלה בני צבעון: ואיה וענה; הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר, ברעותו את החמורים לצבעון אביו.

25 ואלה בני ענה: דישון, ואהליבמה בת ענה.

26 ואלה בני דישון: חמדן ואשבן ויתרן וכרן.

27 אלה בני אצר: בלהן וזעון ועקן.

28 אלה בני דישן: עוץ וארן.

29 אלה אלופי החורי: אלוף לוטן, אלוף שובל, אלוף צבעון, אלוף ענה,

30 אלוף דישון, אלוף אצר, אלוף דישן; אלה אלופי החורי, לאלופיהם בארץ שעיר.

31 ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלוך מלך לבני ישראל:

32 וימלוך באדום בלע בן בעור; ושם עירו דנהבה.

33 וימת בלע; וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה.

34 וימת יובב; וימלוך תחתיו חושם מארץ התימני.

35 וימת חושם; וימלוך תחתיו הדד בן בדד, המכה את מדין בשדה מואב; ושם עירו עוית.

36 וימת הדד; וימלוך תחתיו שמלה ממשרקה.

37 וימת שמלה; וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר.

38 וימת שאול; וימלוך תחתיו בעל־חנן בן עכבור.

39 וימת בעל־חנן בן עכבור; וימלוך תחתיו הדר; ושם עירו פעו; ושם אשתו מהיטבאל, בת מטרד, בת מי־זהב.

40 ואלה שמות אלופי עשו, למשפחותם, למקומותם, בשמותם: אלוף תמנע, אלוף עלוה, אלוף יתת,

41 אלוף אהליבמה, אלוף אלה, אלוף פינון,

42 אלוף קנז, אלוף תימן, אלוף מבצר,

43 אלוף מגדיאל, אלוף עירם; אלה אלופי אדום, למושבותם בארץ אחוזתם; הוא עשו, אבי אדום.

פרק 37

1 וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען.

2 אלה תולדות יעקב: יוסף, בן שבע עשרה שנה, היה רועה בצאן את אחיו; והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם.

3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו; ועשה לו כתונת פסים.

4 ויראו אחיו כי אהב אותו אביהם מכל אחיו; וישנאו אותו; ולא יכלו דברו לשלום.

5 ויחלום יוסף חלום; ויגד לאחיו; ויוסיפו עוד שנוא אותו,

6 ויאמר אליהם: שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי;

7 והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה; והנה קמה אלומתי; וגם ניצבה; והנה תסובינה אלומותיכם; ותשתחוויין לאלומתי.

8 ויאמרו לו אחיו: המלוך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו? ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו.

9 ויחלום עוד חלום אחר; ויספר אותו לאחיו; ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד; והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי.

10 ויספר אל אביו ואל אחיו; ויגער בו אביו; ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת? הבוא נבוא, אני ואימך ואחיך, להשתחוות לך ארצה?

11 ויקנאו בו אחיו; ואביו שמר את הדבר.

12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם, בשכם,

13 ויאמר ישראל אל יוסף: הלא אחיך רועים בשכם; לכה, ואשלחך אליהם; ויאמר לו: הנני.

14 ויאמר לו: לך נא, ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן; והשיבני דבר; וישלחהו מעמק חברון; ויבוא שכם.

15 וימצאהו איש; והנה תועה בשדה; וישאלהו האיש לאמור: מה תבקש?

16 ויאמר: את אחי אנוכי מבקש; הגידה נא לי: איפה הם רועים?

17 ויאמר האיש: נסעו מזה; כי שמעתי אומרים: נלכה דותיינה; וילך יוסף אחרי אחיו; וימצאם בדותן.

18 ויראו אותו מרחוק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו,

19 ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלומות הלזה בא;

20 ועתה לכו ונהרגהו; ונשליכהו באחד הבורות; ואמרנו: חיה רעה אכלתהו; ונראה מה יהיו חלומותיו.

21 וישמע ראובן; ויצילהו מידם; ויאמר: לא נכנו נפש.

22 ויאמר אליהם ראובן: אל תשפכו דם; השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר; ויד אל תשלחו בו; למען הציל אותו מידם, להשיבו אל אביו.

23 ויהי, כאשר בא יוסף אל אחיו, ויפשיטו את יוסף את כותנתו, את כתונת הפסים אשר עליו,

24 ויקחהו; וישליכו אותו הבורה; והבור ריק; אין בו מים.

25 וישבו לאכול לחם; וישאו עיניהם; ויראו; והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד; וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט, הולכים להוריד מצרים.

26 ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו?

27 לכו ונמכרנו לישמעאלים; וידנו אל תהי בו; כי אחינו, בשרנו הוא; וישמעו אחיו.

28 ויעברו אנשים מדיינים סוחרים; וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור; וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף; ויביאו את יוסף מצרים.

29 וישב ראובן אל הבור; והנה אין יוסף בבור; ויקרע את בגדיו,

30 וישב אל אחיו; ויאמר: הילד איננו; ואני, אנה אני בא?

31 ויקחו את כתונת יוסף; וישחטו שעיר עיזים; ויטבלו את הכתונת בדם,

32 וישלחו את כתונת הפסים; ויביאו אל אביהם; ויאמרו: זאת מצאנו; הכר נא: הכתונת בנך היא, אם לא.

33 ויכירה; ויאמר: כתונת בני; חיה רעה אכלתהו; טרוף טורף יוסף.

34 ויקרע יעקב שמלותיו; וישם שק במותניו; ויתאבל על בנו ימים רבים.

35 ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו; וימאן להתנחם; ויאמר: כי ארד אל בני אבל שאולה; ויבך אותו אביו.

36 והמדנים מכרו אותו אל מצרים, לפוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים.

פרק 38

1 ויהי בעת ההיא; וירד יהודה מאת אחיו; ויט עד איש עדולמי; ושמו חירה.

2 וירא שם יהודה בת איש כנעני; ושמו שוע; ויקחה; ויבוא אליה,

3 ותהר; ותלד בן; ויקרא את שמו ער.

4 ותהר עוד; ותלד בן; ותקרא את שמו אונן.

5 ותוסף עוד; ותלד בן; ותקרא את שמו שלה; והיה בכזיב, בלידתה אותו.

6 ויקח יהודה אישה לער בכורו; ושמה תמר.

7 ויהי ער, בכור יהודה, רע בעיני יהוה; וימיתהו יהוה.

8 ויאמר יהודה לאונן: בוא אל אשת אחיך; ויבם אותה; והקם זרע לאחיך.

9 וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע; והיה, אם בא אל אשת אחיו, ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו,

10 ויירע בעיני יהוה אשר עשה; וימת גם אותו.

11 ויאמר יהודה לתמר כלתו: שבי אלמנה בבית אביך, עד יגדל שלה בני; כי אמר: פן ימות גם הוא כאחיו; ותלך תמר; ותשב בבית אביה.

12 וירבו הימים; ותמת בת שוע, אשת יהודה; ויינחם יהודה; ויעל על גוזזי צאנו תמנתה, הוא וחירה רעהו העדולמי,

13 ויוגד לתמר לאמור: הנה חמיך עולה תמנתה לגזוז צאנו,

14 ותסר בגדי אלמנותה מעליה; ותכס בצעיף; ותתעלף; ותשב בפתח עיניים, אשר על דרך תמנתה; כי ראתה כי גדל שלה, והיא לא ניתנה לו לאישה.

15 ויראה יהודה; ויחשבה לזונה; כי כיסתה פניה,

16 ויט אליה אל הדרך; ויאמר: הבה נא, אבוא אליך; כי לא ידע כי כלתו היא; ותאמר: מה תיתן לי, כי תבוא אלי?

17 ויאמר: אנוכי אשלח גדי עיזים מן הצאן; ותאמר: אם תיתן ערבון, עד שולחך.

18 ויאמר: מה הערבון אשר אתן לך? ותאמר: חותמך ופתילך ומטך אשר בידך; ויתן לה; ויבוא אליה; ותהר לו.

19 ותקם; ותלך; ותסר צעיפה מעליה; ותלבש בגדי אלמנותה.

20 וישלח יהודה את גדי העיזים ביד רעהו העדולמי, לקחת הערבון מיד האישה; ולא מצאה.

21 וישאל את אנשי מקומה לאמור: איה הקדשה, היא בעיניים על הדרך? ויאמרו: לא היתה בזה קדשה.

22 וישב אל יהודה; ויאמר: לא מצאתיה; וגם אנשי המקום אמרו: לא היתה בזה קדשה.

23 ויאמר יהודה: תיקח לה; פן נהיה לבוז; הנה שלחתי הגדי הזה; ואתה לא מצאתה.

24 ויהי כשלושת חודשים; ויוגד ליהודה לאמור: זנתה תמר כלתך; וגם הנה הרה לזנונים; ויאמר יהודה: הוציאוה; ותישרף.

25 היא מוצאת; והיא שלחה אל חמיה לאמור: לאיש, אשר אלה לו, אנוכי הרה; ותאמר: הכר נא, למי החותמת והפתילים והמטה האלה.

26 ויכר יהודה; ויאמר: צדקה ממני; כי על כן לא נתתיה לשלה בני; ולא יסף עוד לדעתה.

27 ויהי בעת לידתה; והנה תאומים בבטנה,

28 ויהי בלידתה; ויתן יד; ותיקח המיילדת; ותקשור על ידו שני לאמור: זה יצא ראשונה.

29 ויהי, כמשיב ידו, והנה יצא אחיו; ותאמר: מה פרצת? עליך פרץ; ויקרא שמו פרץ.

30 ואחר יצא אחיו, אשר על ידו שני; ויקרא שמו זרח. [הערת המקור הנספחת ליסוד זה במאסטר, כנכתבה:] GENESIS CHAPTERS 39-50 - SACRED NAME WORKING DRAFT. מקור: Project Gutenberg eBook #8001, The Bible, King James Version, Book 1: Genesis (https://www.gutenberg.org/cache/epub/8001/pg8001.txt). עותק מקומי: KJV_Gutenberg_8001.txt (אומת: Genesis 1:1 reads "In the beginning God created the heaven and the earth."). תאריך: 2026-10-11. היקף: Chapters 39-50 only. Chapters 1-38 are not rebuilt here. כללי עריכה שהוחלו (per David Farkas, 2026-10-11): - God (the Father) -> יהוה. Lowercase god/gods for false gods remain as printed. - LORD (the tetragrammaton) -> יהוה. - Lord (mixed case) -> יהוה, EXCEPT human address ("my lord", "their lord", "his lord", "thy lord", "the lord of the land/country", "lord of all his house", "lord of all Egypt"), which remains as printed per David's ruling on human titles. - Jesus -> ישוע; Christ -> המשיח (no occurrences in Genesis 39-50). - Compounds deduplicated if arising (none arose). - No text invented, paraphrased, or smoothed - substitution only. - Chapter and verse numbering preserved exactly as printed. Status: Working draft - Lord renderings flagged for David's review. ======================================================================

פרק 39

1 ויוסף הורד מצרים; ויקנהו פוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה.

2 ויהי יהוה את יוסף; ויהי איש מצליח; ויהי בבית אדוניו המצרי.

3 וירא אדוניו כי יהוה איתו; וכל אשר הוא עושה יהוה מצליח בידו,

4 וימצא יוסף חן בעיניו; וישרת אותו; ויפקידהו על ביתו; וכל אשר יש לו נתן בידו.

5 ויהי, מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו, ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף; ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו, בבית ובשדה.

6 ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף; ולא ידע איתו מאומה, כי אם הלחם אשר הוא אוכל; ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה.

7 ויהי אחרי הדברים האלה; ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף; ותאמר: שכבה עימי.

8 וימאן; ויאמר אל אשת אדוניו: הן אדוני לא ידע איתי מה בבית; וכל אשר יש לו נתן בידי;

9 איננו גדול בבית הזה ממני; ולא חשך ממני מאומה, כי אם אותך, באשר את אשתו; ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי ליהוה?

10 ויהי, כדברה אל יוסף יום יום, ולא שמע אליה, לשכב אצלה, להיות עימה,

11 ויהי כהיום הזה; ויבוא הביתה לעשות מלאכתו; ואין איש מאנשי הבית שם בבית,

12 ותתפשהו בבגדו לאמור: שכבה עימי; ויעזוב בגדו בידה; וינוס; ויצא החוצה.

13 ויהי, כראותה כי עזב בגדו בידה, וינוס החוצה,

14 ותקרא לאנשי ביתה; ותאמר להם לאמור: ראו, הביא לנו איש עברי לצחק בנו; בא אלי לשכב עימי; ואקרא בקול גדול;

15 ויהי, כשומעו כי הרימותי קולי ואקרא, ויעזוב בגדו אצלי; וינוס; ויצא החוצה.

16 ותנח בגדו אצלה, עד בוא אדוניו אל ביתו,

17 ותדבר אליו כדברים האלה לאמור: בא אלי העבד העברי, אשר הבאת לנו, לצחק בי;

18 ויהי, כהרימי קולי ואקרא, ויעזוב בגדו אצלי; וינוס החוצה.

19 ויהי, כשמוע אדוניו את דברי אשתו אשר דיברה אליו לאמור: כדברים האלה עשה לי עבדך; ויחר אפו.

20 ויקח אדוניו את יוסף; וייתנהו אל בית הסוהר, מקום אשר אסירי המלך אסורים; ויהי שם בבית הסוהר.

21 ויהי יהוה את יוסף; ויט אליו חסד; ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר,

22 ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר; ואת כל אשר עושים שם, הוא היה עושה.

23 אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו; באשר יהוה איתו; ואשר הוא עושה, יהוה מצליח.

פרק 40

1 ויהי אחרי הדברים האלה; חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם, למלך מצרים,

2 ויקצוף פרעה על שני סריסיו: על שר המשקים ועל שר האופים,

3 ויתן אותם במשמר בבית שר הטבחים, אל בית הסוהר, מקום אשר יוסף אסור שם,

4 ויפקוד שר הטבחים את יוסף איתם; וישרת אותם; ויהיו ימים במשמר.

5 ויחלמו חלום שניהם, איש חלומו בלילה אחד, איש כפתרון חלומו: המשקה והאופה אשר למלך מצרים, אשר אסורים בבית הסוהר.

6 ויבוא אליהם יוסף בבוקר; וירא אותם; והנם זועפים,

7 וישאל את סריסי פרעה אשר איתו במשמר בית אדוניו לאמור: מדוע פניכם רעים היום?

8 ויאמרו אליו: חלום חלמנו; ופותר אין אותו; ויאמר אליהם יוסף: הלא ליהוה פתרונים; ספרו נא לי.

9 ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף; ויאמר לו: בחלומי, והנה גפן לפני;

10 ובגפן שלושה שריגים; והיא כפורחת, עלה ניצה; הבשילו אשכלותיה ענבים;

11 וכוס פרעה בידי; ואקח את הענבים; ואשחט אותם אל כוס פרעה; ואתן את הכוס על כף פרעה.

12 ויאמר לו יוסף: זה פתרונו: שלושת השריגים — שלושת ימים הם;

13 עוד שלושת ימים יישא פרעה את ראשך; והשיבך על כנך; ונתת כוס פרעה בידו, כמשפט הראשון אשר היית משקהו.

14 כי אם זכרתני איתך, כאשר ייטב לך, ועשית נא עימדי חסד; והזכרתני אל פרעה; והוצאתני מן הבית הזה;

15 כי גנוב גונבתי מארץ העברים; וגם פה לא עשיתי מאומה, כי ישימו אותי בבור.

16 וירא שר האופים כי טוב פתר; ויאמר אל יוסף: אף אני בחלומי; והנה שלושה סלי חורי על ראשי;

17 ובסל העליון מכל מאכל פרעה, מעשה אופה; והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי.

18 ויען יוסף; ויאמר: זה פתרונו: שלושת הסלים — שלושת ימים הם;

19 עוד שלושת ימים יישא פרעה את ראשך מעליך; ותלה אותך על עץ; ואכל העוף את בשרך מעליך.

20 ויהי ביום השלישי, יום הולדת את פרעה, ויעש משתה לכל עבדיו; וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו,

21 וישב את שר המשקים על משקהו; ויתן הכוס על כף פרעה;

22 ואת שר האופים תלה; כאשר פתר להם יוסף.

23 ולא זכר שר המשקים את יוסף; וישכחהו.

פרק 41

1 ויהי מקץ שנתיים ימים; ופרעה חולם; והנה עומד על היאור,

2 והנה מן היאור עולות שבע פרות, יפות מראה ובריאות בשר; ותרעינה באחו,

3 והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, רעות מראה ודקות בשר; ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור,

4 ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות; וייקץ פרעה.

5 וישן; ויחלום שנית; והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד, בריאות וטובות,

6 והנה שבע שיבולים דקות ושדופות קדים צומחות אחריהן,

7 ותבלענה השיבולים הדקות את שבע השיבולים הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה; והנה חלום.

8 ויהי בבוקר; ותיפעם רוחו; וישלח; ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה; ויספר פרעה להם את חלומו; ואין פותר אותם לפרעה.

9 וידבר שר המשקים את פרעה לאמור: את חטאי אני מזכיר היום;

10 פרעה קצף על עבדיו; ויתן אותי במשמר בבית שר הטבחים, אותי ואת שר האופים,

11 ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא; איש כפתרון חלומו חלמנו.

12 ויהי שם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים; ונספר לו; ויפתור לנו את חלומותינו; איש כחלומו פתר.

13 ויהי, כאשר פתר לנו — כן היה: אותי השיב על כני; ואותו תלה.

14 וישלח פרעה; ויקרא את יוסף; ויריצוהו מן הבור; ויגלח; ויחלף שמלותיו; ויבוא אל פרעה.

15 ויאמר פרעה אל יוסף: חלום חלמתי; ופותר אין אותו; ואני שמעתי עליך לאמור: תשמע חלום, לפתור אותו.

16 ויען יוסף את פרעה לאמור: בלעדי; יהוה יענה את שלום פרעה.

17 ויאמר פרעה אל יוסף: בחלומי, הנני עומד על שפת היאור;

18 והנה מן היאור עולות שבע פרות, בריאות בשר ויפות תואר; ותרעינה באחו,

19 והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן, דלות ורעות תואר מאוד ורקות בשר; לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע,

20 ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשונות הבריאות,

21 ותבואנה אל קרבינה; ולא נודע כי באו אל קרבינה; ומראיהן רע כאשר בתחילה; ואיקץ.

22 וארא בחלומי; והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד, מלאות וטובות,

23 והנה שבע שיבולים צנומות, דקות, שדופות קדים, צומחות אחריהן,

24 ותבלענה השיבולים הדקות את שבע השיבולים הטובות; ואומר אל החרטומים; ואין מגיד לי.

25 ויאמר יוסף אל פרעה: חלום פרעה אחד הוא; את אשר יהוה עושה הגיד לפרעה;

26 שבע פרות הטובות — שבע שנים הנה; ושבע השיבולים הטובות — שבע שנים הנה; חלום אחד הוא.

27 ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן — שבע שנים הנה; ושבע השיבולים הריקות, שדופות הקדים — יהיו שבע שני רעב.

28 זה הדבר אשר דיברתי אל פרעה: אשר יהוה עושה, הראה את פרעה;

29 הנה שבע שנים באות, שבע גדול בכל ארץ מצרים,

30 וקמו שבע שני רעב אחריהן; ונשכח כל השבע בארץ מצרים; וכילה הרעב את הארץ,

31 ולא ייוודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי כן; כי כבד הוא מאוד.

32 ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים — כי נכון הדבר מעם יהוה; וממהר יהוה לעשותו.

33 ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם; וישיתהו על ארץ מצרים;

34 יעשה פרעה; ויפקד פקידים על הארץ; וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע,

35 ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות האלה; ויצברו בר תחת יד פרעה; אוכל בערים; ושמרו.

36 והיה האוכל לפיקדון לארץ לשבע שני הרעב, אשר תהיין בארץ מצרים; ולא תיכרת הארץ ברעב.

37 וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו,

38 ויאמר פרעה אל עבדיו: הנמצא כזה, איש אשר רוח יהוה בו?

39 ויאמר פרעה אל יוסף: אחרי הודיע יהוה אותך את כל זאת — אין נבון וחכם כמוך;

40 אתה תהיה על ביתי; ועל פיך יישק כל עמי; רק הכיסא אגדל ממך.

41 ויאמר פרעה אל יוסף: ראה, נתתי אותך על כל ארץ מצרים.

42 ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו; ויתן אותה על יד יוסף; וילבש אותו בגדי שש; וישם רביד הזהב על צווארו,

43 וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו; ויקראו לפניו: אברך; ונתון אותו על כל ארץ מצרים.

44 ויאמר פרעה אל יוסף: אני פרעה; ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.

45 ויקרא פרעה שם יוסף צפנת־פענח; ויתן לו את אסנת, בת פוטי־פרע כהן און, לאישה; ויצא יוסף על ארץ מצרים.

46 ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה, מלך מצרים; ויצא יוסף מלפני פרעה; ויעבור בכל ארץ מצרים.

47 ובשבע שני השבע עשתה הארץ לקומצים,

48 ויקבץ את כל אוכל שבע השנים אשר היו בארץ מצרים; ויתן אוכל בערים; אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה.

49 ויצבור יוסף בר כחול הים, הרבה מאוד, עד כי חדל לספור; כי אין מספר.

50 וליוסף יולד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה לו אסנת, בת פוטי־פרע כהן און.

51 ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה; כי נשני יהוה את כל עמלי ואת כל בית אבי;

52 ואת שם השני קרא אפרים; כי הפרני יהוה בארץ עוניי.

53 ותכלינה שבע שני השבע, אשר היה בארץ מצרים,

54 ותחלינה שבע שני הרעב לבוא, כאשר אמר יוסף; ויהי רעב בכל הארצות; ובכל ארץ מצרים היה לחם.

55 וירעב כל ארץ מצרים; ויצעק העם אל פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל מצרים: לכו אל יוסף; אשר יאמר לכם תעשו.

56 והרעב היה על כל פני הארץ; ויפתח יוסף את כל אשר בהם; וישבור למצרים; ויחזק הרעב בארץ מצרים.

57 וכל הארץ באו מצרים אל יוסף לשבור; כי חזק הרעב בכל הארץ.

פרק 42

1 וירא יעקב כי יש שבר במצרים; ויאמר יעקב לבניו: למה תתראו?

2 ויאמר: הנה שמעתי כי יש שבר במצרים; רדו שמה; ושיברו לנו משם; ונחיה, ולא נמות.

3 וירדו אחי יוסף, עשרה, לשבור בר ממצרים,

4 ואת בנימין, אחי יוסף, לא שלח יעקב את אחיו; כי אמר: פן יקראנו אסון.

5 ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים; כי היה הרעב בארץ כנען.

6 ויוסף הוא השליט על הארץ; הוא המשביר לכל עם הארץ; ויבואו אחי יוסף; וישתחוו לו אפיים ארצה.

7 וירא יוסף את אחיו; ויכירם; ויתנכר אליהם; וידבר איתם קשות; ויאמר אליהם: מאין באתם? ויאמרו: מארץ כנען לשבור אוכל.

8 ויכר יוסף את אחיו; והם לא הכירוהו.

9 ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם; ויאמר אליהם: מרגלים אתם; לראות את ערות הארץ באתם.

10 ויאמרו אליו: לא, אדוני; כי לשבור אוכל באו עבדיך,

11 כולנו בני איש אחד אנחנו; כנים אנחנו; לא היו עבדיך מרגלים.

12 ויאמר אליהם: לא; כי ערות הארץ באתם לראות.

13 ויאמרו: שנים עשר עבדיך, אחים אנחנו, בני איש אחד בארץ כנען; והנה הקטון היום את אבינו; והאחד איננו.

14 ויאמר אליהם יוסף: הוא אשר דיברתי אליכם לאמור: מרגלים אתם;

15 בזאת תיבחנו: חי פרעה, אם תצאו מזה, כי אם בבוא אחיכם הקטון הנה;

16 שילחו מכם אחד; ויקח את אחיכם; ואתם תיאסרו; וייבחנו דבריכם, ההאמת איתכם; ואם לא — חי פרעה, כי מרגלים אתם.

17 ויתן אותם במשמר שלושת ימים,

18 ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי: זאת עשו וחיו; את יהוה אני ירא;

19 אם כנים אתם — אחיכם אחד ייאסר בבית משמרכם; ואתם לכו, הביאו שבר רעבון בתיכם,

20 ואת אחיכם הקטון הביאו אלי; ויאמנו דבריכם; ולא תמותו; ויעשו כן.

21 ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו; על כן באה אלינו הצרה הזאת.

22 ויען ראובן אותם לאמור: הלא אמרתי אליכם לאמור: אל תחטאו בילד; ולא שמעתם; וגם דמו, הנה נדרש.

23 והם לא ידעו כי שומע יוסף; כי המליץ בינותם.

24 ויסוב מעליהם; ויבך; וישב אליהם; וידבר אליהם; ויקח מאיתם את שמעון; ויאסור אותו לעיניהם.

25 ויצו יוסף; וימלאו את כליהם בר; ולהשיב כספיהם, איש אל שקו; ולתת להם צדה לדרך; ויעש להם כן.

26 וישאו את שברם על חמוריהם; וילכו משם.

27 ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו במלון; וירא את כספו; והנה הוא בפי אמתחתו,

28 ויאמר אל אחיו: הושב כספי; וגם הנה באמתחתי; ויצא ליבם; ויחרדו איש אל אחיו לאמור: מה זאת עשה יהוה לנו?

29 ויבואו אל יעקב אביהם, ארצה כנען; ויגידו לו את כל הקורות אותם, לאמור:

30 דיבר האיש, אדון הארץ, איתנו קשות; ויתן אותנו כמרגלים את הארץ,

31 ונאמר אליו: כנים אנחנו; לא היינו מרגלים;

32 שנים עשר אנחנו, אחים, בני אבינו; האחד איננו; והקטון היום את אבינו בארץ כנען.

33 ויאמר אלינו האיש, אדון הארץ: בזאת אדע כי כנים אתם: אחיכם האחד הניחו איתי; ואת רעבון בתיכם קחו ולכו,

34 והביאו את אחיכם הקטון אלי; ואדע כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את אחיכם אתן לכם; ואת הארץ תסחרו.

35 ויהי, המה מריקים שקיהם, והנה איש צרור כספו בשקו; ויראו הם ואביהם את צרורות הכסף; וייראו.

36 ויאמר אליהם יעקב אביהם: אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תיקחו; עלי היו כולנה.

37 ויאמר ראובן אל אביו לאמור: את שני בני תמית, אם לא אביאנו אליך; תנה אותו על ידי; ואני אשיבנו אליך.

38 ויאמר: לא ירד בני עימכם; כי אחיו מת, והוא לבדו נשאר; וקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה; והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.

פרק 43

1 והרעב כבד בארץ,

2 ויהי, כאשר כילו לאכול את השבר אשר הביאו ממצרים, ויאמר אליהם אביהם: שובו, שיברו לנו מעט אוכל.

3 ויאמר אליו יהודה לאמור: העד העיד בנו האיש לאמור: לא תראו פני, בלתי אחיכם איתכם;

4 אם ישך משלח את אחינו איתנו — נרדה; ושברה לך אוכל;

5 ואם אינך משלח — לא נרד; כי האיש אמר אלינו: לא תראו פני, בלתי אחיכם איתכם.

6 ויאמר ישראל: למה הרעותם לי, להגיד לאיש, העוד לכם אח?

7 ויאמרו: שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמור: העוד אביכם חי? היש לכם אח? ונגד לו על פי הדברים האלה; הידוע נדע כי יאמר: הורידו את אחיכם?

8 ויאמר יהודה אל ישראל אביו: שלחה הנער איתי; ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם אנחנו, גם אתה, גם טפנו;

9 אנוכי אערבנו; מידי תבקשנו; אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך — וחטאתי לך כל הימים;

10 כי לולא התמהמהנו, כי עתה שבנו זה פעמיים.

11 ויאמר אליהם אביהם ישראל: אם כן אפוא, זאת עשו: קחו מזמרת הארץ בכליכם; והורידו לאיש מנחה: מעט צרי ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים;

12 וכסף משנה קחו בידכם; ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם; אולי משגה הוא;

13 ואת אחיכם קחו; וקומו, שובו אל האיש,

14 ויהוה שדי יתן לכם רחמים לפני האיש; ושילח לכם את אחיכם האחר ואת בנימין; ואני, כאשר שכולתי, שכולתי.

15 ויקחו האנשים את המנחה הזאת; ומשנה כסף לקחו בידם, ואת בנימין; ויקומו; וירדו מצרים; ויעמדו לפני יוסף.

16 וירא יוסף את בנימין איתם; ויאמר לאשר על ביתו: הבא את האנשים הביתה; וטבוח טבח והכן; כי איתי יאכלו האנשים בצהריים.

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף; ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף.

18 וייראו האנשים, כי הובאו בית יוסף; ויאמרו: על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה אנחנו מובאים, להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו, ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו.

19 ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף; וידברו אליו פתח הבית,

20 ויאמרו: בי, אדוני; ירוד ירדנו בתחילה לשבור אוכל;

21 ויהי, כי באנו אל המלון, ונפתחה את אמתחותינו, והנה כסף איש בפי אמתחתו, כספנו במשקלו; ונשב אותו בידנו,

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבור אוכל; לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו.

23 ויאמר: שלום לכם; אל תיראו; יהוה שלכם ויהוה של אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם; כספכם בא אלי; ויוצא אליהם את שמעון.

24 ויבא האיש את האנשים בית יוסף; ויתן מים; וירחצו רגליהם; ויתן מספוא לחמוריהם.

25 וייכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהריים; כי שמעו כי שם יאכלו לחם.

26 ויבוא יוסף הביתה; ויביאו לו את המנחה, אשר בידם, הביתה; וישתחוו לו ארצה.

27 וישאל להם לשלום; ויאמר: השלום אביכם, הזקן אשר אמרתם? העודנו חי?

28 ויאמרו: שלום לעבדך, לאבינו; עודנו חי; ויקדו; וישתחוו.

29 וישא עיניו; וירא את בנימין אחיו, בן אימו; ויאמר: הזה אחיכם הקטון, אשר אמרתם אלי? ויאמר: יחונך יהוה, בני.

30 וימהר יוסף; כי נכמרו רחמיו אל אחיו; ויבקש לבכות; ויבוא החדרה; ויבך שמה.

31 וירחץ פניו; ויצא; ויתאפק; ויאמר: שימו לחם.

32 ויישימו לו לבדו, ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים איתו לבדם; כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם; כי תועבה היא למצרים.

33 וישבו לפניו: הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירתו; ויתמהו האנשים איש אל רעהו.

34 וישא משאות מאת פניו אליהם; ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות; וישתו; וישכרו עימו.

פרק 44

1 ויצו את אשר על ביתו לאמור: מלא את אמתחות האנשים אוכל, כאשר יוכלון שאת; ושים כסף איש בפי אמתחתו,

2 ואת גביעי, גביע הכסף, תשים בפי אמתחת הקטון, ואת כסף שברו; ויעש כדבר יוסף אשר דיבר.

3 הבוקר אור; והאנשים שולחו, המה וחמוריהם,

4 הם יצאו את העיר, לא הרחיקו, ויוסף אמר לאשר על ביתו: קום, רדוף אחרי האנשים; והשגתם; ואמרת אליהם: למה שילמתם רעה תחת טובה?

5 הלוא זה אשר ישתה אדוני בו; והוא נחש ינחש בו; הרעותם אשר עשיתם.

6 וישיגם; וידבר אליהם את הדברים האלה,

7 ויאמרו אליו: למה ידבר אדוני כדברים האלה? חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה, יהוה ימנע;

8 הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבנו אליך מארץ כנען; ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב?

9 אשר יימצא איתו מעבדיך — ומת; וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים.

10 ויאמר: גם עתה כדבריכם כן הוא: אשר יימצא איתו יהיה לי עבד; ואתם תהיו נקיים.

11 וימהרו; ויורידו איש אמתחתו ארצה; ויפתחו איש אמתחתו,

12 ויחפש: בגדול החל, ובקטון כילה; ויימצא הגביע באמתחת בנימין.

13 ויקרעו שמלותם; ויעמוס איש על חמורו; וישובו העירה.

14 ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף; והוא עודנו שם; וייפולו לפניו ארצה.

15 ויאמר להם יוסף: מה המעשה הזה אשר עשיתם? הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני?

16 ויאמר יהודה: מה נאמר לאדוני? מה נדבר? ומה נצטדק? יהוה מצא את עוון עבדיך; הננו עבדים לאדוני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו.

17 ויאמר: חלילה לי, יהוה, מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו — הוא יהיה לי עבד; ואתם עלו לשלום אל אביכם.

18 ויגש אליו יהודה; ויאמר: בי, אדוני; ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני; ואל ייחר אפך בעבדך; כי כמוך כפרעה;

19 אדוני שאל את עבדיו לאמור: היש לכם אב, או אח?

20 ונאמר אל אדוני: יש לנו אב זקן, וילד זקונים קטן; ואחיו מת; וייוותר הוא לבדו לאימו; ואביו אהבו.

21 ותאמר אל עבדיך: הורידוהו אלי; ואשימה עיני עליו.

22 ונאמר אל אדוני: לא יוכל הנער לעזוב את אביו; ועזב את אביו — ומת.

23 ותאמר אל עבדיך: אם לא ירד אחיכם הקטון איתכם, לא תוסיפון לראות פני.

24 ויהי, כי עלינו אל עבדך, אבי, ונגד לו את דברי אדוני,

25 ויאמר אבינו: שובו, שיברו לנו מעט אוכל.

26 ונאמר: לא נוכל לרדת; אם יש אחינו הקטון איתנו, וירדנו; כי לא נוכל לראות פני האיש, ואחינו הקטון איננו איתנו.

27 ויאמר עבדך, אבי, אלינו: אתם ידעתם כי שניים ילדה לי אשתי,

28 ויצא האחד מאיתי; ואומר: אך טרוף טורף; ולא ראיתיו עד הנה,

29 ולקחתם גם את זה מעם פני, וקרהו אסון — והורדתם את שיבתי ברעה שאולה.

30 ועתה, כבואי אל עבדך, אבי, והנער איננו איתנו — ונפשו קשורה בנפשו —

31 והיה, כראותו כי אין הנער, ומת; והורידו עבדיך את שיבת עבדך, אבינו, ביגון שאולה.

32 כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור: אם לא אביאנו אליך — וחטאתי לאבי כל הימים;

33 ועתה, ישב נא עבדך תחת הנער, עבד לאדוני; והנער יעל עם אחיו;

34 כי איך אעלה אל אבי, והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.

פרק 45

1 אז לא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו; ויקרא: הוציאו כל איש מעלי; ולא עמד איש איתו, בהתוודע יוסף אל אחיו,

2 ויתן את קולו בבכי; וישמעו מצרים; וישמע בית פרעה.

3 ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף; העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו; כי נבהלו מפניו.

4 ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי; ויגשו; ויאמר: אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם אותי מצרים.

5 ועתה אל תיעצבו ואל ייחר בעיניכם, כי מכרתם אותי הנה; כי למחיה שלחני יהוה לפניכם,

6 כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ; ועוד חמש שנים, אשר אין חריש וקציר,

7 וישלחני יהוה לפניכם, לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם, לפליטה גדולה.

8 ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה, כי יהוה; וישימני לאב לפרעה, ולאדון לכל ביתו, ומושל בכל ארץ מצרים.

9 מהרו, ועלו אל אבי; ואמרתם אליו: כה אמר בנך יוסף: שמני יהוה אדון לכל מצרים; רדה אלי; אל תעמוד,

10 וישבת בארץ גושן; והיית קרוב אלי: אתה ובניך ובני בניך, וצאנך ובקרך, וכל אשר לך,

11 וכלכלתי אותך שם; כי עוד חמש שנים רעב; פן תיוורש, אתה וביתך וכל אשר לך.

12 והנה עיניכם רואות, ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם,

13 והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם; ומיהרתם; והורדתם את אבי הנה.

14 ויפול על צווארי בנימין אחיו; ויבך; ובנימין בכה על צוואריו,

15 וינשק לכל אחיו; ויבך עליהם; ואחרי כן דיברו אחיו איתו.

16 והקול נשמע בבית פרעה לאמור: באו אחי יוסף; וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו,

17 ויאמר פרעה אל יוסף: אמור אל אחיך: זאת עשו: טענו את בעירכם; ולכו, בואו ארצה כנען,

18 וקחו את אביכם ואת בתיכם; ובואו אלי; ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים; ואיכלו את חלב הארץ.

19 ועתה צווית: זאת עשו: קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם; ונשאתם את אביכם; ובאתם,

20 ועינכם אל תחוס על כליכם; כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא.

21 ויעשו כן בני ישראל; ויתן להם יוסף עגלות, על פי פרעה; ויתן להם צדה לדרך.

22 לכולם נתן, לאיש איש, חליפות שמלות; ולבנימין נתן שלוש מאות כסף, וחמש חליפות שמלות,

23 ולאביו שלח כזאת: עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים, ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו לדרך,

24 וישלח את אחיו; וילכו; ויאמר אליהם: אל תרגזו בדרך.

25 ויעלו ממצרים; ויבואו ארצה כנען, אל יעקב אביהם,

26 ויגידו לו לאמור: עוד יוסף חי; וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים; ויפג ליבו; כי לא האמין להם,

27 וידברו אליו את כל דברי יוסף, אשר דיבר אליהם; וירא את העגלות, אשר שלח יוסף לשאת אותו; ותחי רוח יעקב אביהם,

28 ויאמר ישראל: רב; עוד יוסף בני חי; אלכה ואראנו, בטרם אמות.

פרק 46

1 ויסע ישראל וכל אשר לו; ויבוא בארה שבע; ויזבח זבחים ליהוה אבי יצחק,

2 ויאמר יהוה אל ישראל במראות הלילה; ויאמר: יעקב, יעקב; ויאמר: הנני,

3 ויאמר: אנוכי יהוה, יהוה אביך; אל תירא מרדה מצרים; כי לגוי גדול אשימך שם,

4 אנוכי ארד עימך מצרים; ואנוכי אעלך גם עלה; ויוסף ישית ידו על עיניך.

5 ויקם יעקב מבאר שבע; ויישאו בני ישראל את יעקב אביהם, ואת טפם, ואת נשיהם, בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו,

6 ויקחו את מקניהם, ואת רכושם, אשר רכשו בארץ כנען; ויבואו מצרים: יעקב, וכל זרעו איתו,

7 בניו ובני בניו איתו, בנותיו ובנות בניו, וכל זרעו הביא איתו מצרים.

8 ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרים: יעקב ובניו: בכור יעקב, ראובן,

9 ובני ראובן: חנוך, ופלוא, וחצרון, וכרמי.

10 ובני שמעון: ימואל, וימין, ואוהד, ויכין, וצוחר, ושאול בן הכנענית.

11 ובני לוי: גרשון, קהת, ומררי.

12 ובני יהודה: ער, ואונן, ושלה, ופרץ, וזרח; וימת ער ואונן בארץ כנען; ויהיו בני פרץ: חצרון וחמול.

13 ובני יששכר: תולע, ופווה, ויוב, ושמרון.

14 ובני זבולון: סרד, ואלון, ויחלאל.

15 אלה בני לאה, אשר ילדה ליעקב בפדן ארם, ואת דינה ביתו: כל נפש בניו ובנותיו — שלושים ושלוש.

16 ובני גד: צפיון, וחגי, שוני, ואצבון, ערי, וארודי, ואראלי.

17 ובני אשר: ימנה, וישווה, וישוי, ובריעה, ושרח אחותם; ובני בריעה: חבר, ומלכיאל.

18 אלה בני זלפה, אשר נתן לבן ללאה ביתו; ותלד את אלה ליעקב: שש עשרה נפש.

19 בני רחל, אשת יעקב: יוסף, ובנימין.

20 וייוולד ליוסף בארץ מצרים: מנשה ואפרים, אשר ילדה לו אסנת, בת פוטי פרע, כהן און.

21 ובני בנימין: בלע, ובכר, ואשבל, גרא, ונעמן, אחי, וראש, מופים, וחופים, וארד.

22 אלה בני רחל, אשר יולד ליעקב: כל נפש — ארבע עשרה.

23 ובני דן: חושים.

24 ובני נפתלי: יחצאל, וגוני, ויצר, ושילם.

25 אלה בני בלהה, אשר נתן לבן לרחל ביתו; ותלד את אלה ליעקב: כל נפש — שבע.

26 כל הנפש הבאה ליעקב מצרים, יוצאי ירכו, מלבד נשי בני יעקב: כל נפש — שישים ושש,

27 ובני יוסף, אשר יולד לו במצרים — נפש שניים: כל הנפש לבית יעקב, הבאה מצרים — שבעים.

28 וישלח את יהודה לפניו אל יוסף, להורות לפניו גושנה; ויבואו ארצה גושן,

29 ויאסור יוסף מרכבתו; ויעל לקראת ישראל אביו, גושנה; ויירא אליו; ויפול על צוואריו; ויבך על צוואריו עוד.

30 ויאמר ישראל אל יוסף: אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך, כי עודך חי.

31 ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו: אעלה; ואגידה לפרעה; ואומרה אליו: אחי ובית אבי, אשר בארץ כנען, באו אלי,

32 והאנשים רועי צאן; כי אנשי מקנה היו; ויביאו צאנם, ובקרם, וכל אשר להם,

33 והיה, כי יקרא לכם פרעה; ואמר: מה מעשיכם?

34 ואמרתם: אנשי מקנה היו עבדיך, מנעורינו ועד עתה, גם אנחנו, גם אבותינו; בעבור תשבו בארץ גושן; כי תועבת מצרים כל רועה צאן.

פרק 47

1 ויבוא יוסף; ויגד לפרעה; ויאמר: אבי ואחי, וצאנם ובקרם וכל אשר להם, באו מארץ כנען; והינם, בארץ גושן,

2 ויקח מקצת אחיו, חמישה אנשים; ויציגם לפני פרעה,

3 ויאמר פרעה אל אחיו: מה מעשיכם? ויאמרו אל פרעה: רועי צאן עבדיך, גם אנחנו, גם אבותינו,

4 ויאמרו עוד אל פרעה: לגור בארץ באנו; כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך; כי כבד הרעב בארץ כנען; ועתה, ישבו נא עבדיך בארץ גושן.

5 ויאמר פרעה אל יוסף לאמור: אביך ואחיך באו אליך;

6 ארץ מצרים לפניך היא; במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך; ישבו בארץ גושן; ואם ידעת, ויש בם אנשי חיל — ושמתם, שרי מקנה על אשר לי.

7 ויבא יוסף את יעקב אביו; ויעמידהו לפני פרעה; ויברך יעקב את פרעה,

8 ויאמר פרעה אל יעקב: כמה ימי שני חייך?

9 ויאמר יעקב אל פרעה: ימי שני מגורי — שלושים ומאת שנה; מעט ורעים היו ימי שני חיי; ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי, בימי מגוריהם.

10 ויברך יעקב את פרעה; ויצא מלפני פרעה.

11 ויושב יוסף את אביו ואת אחיו; ויתן להם אחוזה בארץ מצרים, במיטב הארץ, בארץ רעמסס, כאשר ציווה פרעה,

12 ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו — לחם, לפי הטף.

13 ואין לחם בכל הארץ; כי כבד הרעב מאוד; ותילה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב,

14 וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען, בשבר אשר הם שוברים; ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה,

15 ויתום הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען; ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמור: הבה לנו לחם; ולמה נמות נגדך? כי אפס כסף,

16 ויאמר יוסף: הבו מקניכם; ואתנה לכם במקניכם, אם אפס כסף.

17 ויביאו את מקניהם אל יוסף; ויתן להם יוסף לחם בסוסים, ובמקנה הצאן, ובמקנה הבקר, ובחמורים; וינהלם בלחם בכל מקניהם, בשנה ההיא.

18 ותיתום השנה ההיא; ויבואו אליו בשנה השנית; ויאמרו לו: לא נכחד מאדוני, כי אם תם הכסף; ומקנה הבהמה לאדוני; לא נשאר לפני אדוני, בלתי אם גווייתנו ואדמתנו,

19 למה נמות לעיניך, גם אנחנו, גם אדמתנו? קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם; ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה; ותן זרע, ונחיה ולא נמות; והאדמה לא תישם.

20 ויקנה יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה; כי מכרו מצרים, איש שדהו; כי חזק עליהם הרעב; ותהי הארץ לפרעה,

21 ואת העם — העביר אותו לערים, מקצה גבול מצרים ועד קצהו,

22 רק אדמת הכהנים לא קנה; כי חוק לכהנים מאת פרעה; ואכלו את חוקם, אשר נתן להם פרעה; על כן לא מכרו את אדמתם.

23 ויאמר יוסף אל העם: הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה; הא לכם זרע; וזרעתם את האדמה,

24 והיה בתבואות — ונתתם חמישית לפרעה; וארבע הידות יהיו לכם: לזרע השדה, ולאוכלכם, ולאשר בבתיכם, ולאכול לטפכם.

25 ויאמרו: החייתנו; נמצא חן בעיני אדוני; והיינו עבדים לפרעה.

26 וישם אותה יוסף לחוק, עד היום הזה, על אדמת מצרים: לפרעה החומש; לבד אדמת הכהנים לבדם, לא הייתה לפרעה.

27 וישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גושן; וייאחזו בה; ויפרו וירבו מאוד,

28 ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה; ויהי ימי יעקב, שני חייו: שבע שנים וארבעים ומאת שנה.

29 ויקרבו ימי ישראל למות; ויקרא לבנו, ליוסף; ויאמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי; ועשית עימדי חסד ואמת; אל נא תקברני במצרים,

30 ושכבתי עם אבותי; ונשאתני ממצרים; וקברתני בקבורתם; ויאמר: אנוכי אעשה כדבריך,

31 ויאמר: הישבעה לי; ויישבע לו; וישתחו ישראל על ראש המיטה.

פרק 48

1 ויהי אחרי הדברים האלה; ויאמר ליוסף: הנה אביך חולה; ויקח את שני בניו עימו: את מנשה ואת אפרים,

2 ויגד ליעקב; ויאמר: הנה בנך יוסף בא אליך; ויתחזק ישראל; וישב על המיטה,

3 ויאמר יעקב אל יוסף: יהוה שדי נראה אלי בלוז, בארץ כנען; ויברך אותי,

4 ויאמר אלי: הנני מפרך והרביתך; ונתתיך לקהל עמים; ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך, אחוזת עולם.

5 ועתה, שני בניך, הנולדים לך בארץ מצרים, עד בואי אליך מצרים, לי הם: אפרים ומנשה; כראובן ושמעון יהיו לי,

6 ומולדתך, אשר תוליד אחריהם, לך יהיו; על שם אחיהם ייקראו בנחלתם,

7 ואני, בבואי מפדן, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה; ואקברה שם, בדרך אפרת; היא בית לחם.

8 וירא ישראל את בני יוסף; ויאמר: מי אלה?

9 ויאמר יוסף אל אביו: בני הם, אשר נתן לי יהוה בזה; ויאמר: קחם נא אלי; ואברכם.

10 ועיני ישראל כבדו מזוקן; לא יוכל לראות; ויגש אותם אליו; ויישק להם; ויחבק להם,

11 ויאמר ישראל אל יוסף: לא פיללתי לראות פניך; והנה הראה אותי יהוה גם את זרעך.

12 ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו; וישתחו, אפיים ארצה,

13 ויקח יוסף את שניהם: את אפרים בימינו, משמאל ישראל, ואת מנשה בשמאלו, מימין ישראל; ויגש אליו,

14 וישלח ישראל את ימינו; וישת על ראש אפרים — והוא הצעיר — ואת שמאלו על ראש מנשה; שיכל את ידיו; כי מנשה הבכור.

15 ויברך את יוסף; ויאמר: יהוה, אשר התהלכו אבותי לפניו, אברהם ויצחק; יהוה, הרועה אותי, מעודי עד היום הזה;

16 המלאך, הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים; וייקרא בהם שמי, ושם אבותי, אברהם ויצחק; וידגו לרוב בקרב הארץ.

17 וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים; ויירע בעיניו; ויתמוך יד אביו, להסיר אותה מעל ראש אפרים, על ראש מנשה,

18 ויאמר יוסף אל אביו: לא כן, אבי; כי זה הבכור; שים ימינך על ראשו.

19 וימאן אביו; ויאמר: ידעתי, בני, ידעתי; גם הוא יהיה לעם; וגם הוא יגדל; ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו; וזרעו יהיה מלוא הגויים.

20 ויברכם ביום ההוא לאמור: בך יברך ישראל לאמור: ישימך יהוה כאפרים וכמנשה; וישם את אפרים לפני מנשה,

21 ויאמר ישראל אל יוסף: הנה אנוכי מת; והיה יהוה עימכם; והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם,

22 ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי, בחרבי ובקשתי.

פרק 49

1 ויקרא יעקב אל בניו; ויאמר: היאספו; ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים,

2 היקבצו ושימעו, בני יעקב; ושימעו אל ישראל אביכם,

3 ראובן, בכורי אתה: כוחי וראשית אוני; יתר שאת, ויתר עוז;

4 פחז כמים, אל תותר; כי עלית משכבי אביך; אז חיללת: יצועי עלה.

5 שמעון ולוי אחים הם; כלי חמס מכרותיהם,

6 בסודם אל תבוא נפשי; בקהלם אל תיחד כבודי; כי באפם הרגו איש; וברצונם עיקרו שור.

7 ארור אפם, כי עז; ועברתם, כי קשתה; אחלקם ביעקב; ואפיצם בישראל.

8 יהודה, אתה יודוך אחיך; ידך בעורף אויביך; ישתחוו לך בני אביך,

9 גור אריה, יהודה; מטרף, בני, עלית; כרע, רבץ כאריה; וכלביא — מי יקימנו?

10 לא יסור שבט מיהודה, ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה; ולו ייקהת עמים,

11 אוסרי לגפן עירו, ולשורקה בני אתונו; כיבס ביין לבושו, ובדם ענבים סותו,

12 חכלילי עיניים מיין; ולבן שיניים מחלב.

13 זבולון, לחוף ימים ישכון; והוא לחוף אוניות; וירכתו על צידון.

14 יששכר, חמור גרם; רובץ בין המשפתיים,

15 וירא מנוחה, כי טוב; ואת הארץ, כי נעמה; ויט שכמו לסבול; ויהי למס עובד.

16 דן, ידין עמו; כאחד שבטי ישראל,

17 יהי דן נחש עלי דרך, שפיפון עלי אורח; הנושך עיקבי סוס; וייפול רוכבו אחור,

18 לתשועתך קיוויתי, יהוה.

19 גד, גדוד יגודנו; והוא יגוד עקב.

20 מאשר, שמנה לחמו; והוא ייתן מעדני מלך.

21 נפתלי, איילה שלוחה; הנותן אמרי שפר.

22 בן פורת, יוסף; בן פורת, עלי עין; בנות צעדה, עלי שור.

23 וימררוהו; וירבבו; וישטמוהו בעלי חיצים,

24 ותשב באיתן קשתו; ויפוזו זרועות ידיו; מידי יהוה הגיבור, של יעקב; משם, רועה, אבן ישראל;

25 מיהוה אביך — ויעזרך; ומשדי — ויברכך: ברכות שמים מעל; ברכות תהום, רובצת תחת; ברכות שדים ורחם,

26 ברכות אביך גברו על ברכות הורי, עד תאוות גבעות עולם; תהיינה לראש יוסף; ולקודקוד נזיר אחיו.

27 בנימין, זאב יטרף; בבוקר יאכל עד; ולערב יחלק שלל.

28 כל אלה שבטי ישראל — שנים עשר; וזאת אשר דיבר להם אביהם; ויברך אותם: איש אשר כברכתו בירך אותם,

29 ויצו אותם; ויאמר אליהם: אני נאסף אל עמי; קיברו אותי אל אבותי, אל המערה אשר בשדה עפרון החיתי,

30 במערה אשר בשדה המכפלה, אשר על פני ממרא, בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החיתי, לאחוזת קבר,

31 שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו; שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו; ושמה קברתי את לאה,

32 מקנה השדה והמערה אשר בו — מאת בני חת.

33 ויכל יעקב לצוות את בניו; ויאסוף רגליו אל המיטה; ויגווע; וייאסף אל עמיו,

פרק 50

1 ויפול יוסף על פני אביו; ויבך עליו; ויישק לו,

2 ויצו יוסף את עבדיו, את הרופאים, לחנוט את אביו; ויחנטו הרופאים את ישראל,

3 וימלאו לו ארבעים יום; כי כן ימלאו ימי החנוטים; ויבכו אותו מצרים שבעים יום.

4 ויעבור ימי בכיתו; וידבר יוסף אל בית פרעה לאמור: אם נא מצאתי חן בעיניכם, דברו נא באוזני פרעה לאמור:

5 אבי השביעני לאמור: הנה אנוכי מת; בקברי, אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני; ועתה אעלה נא ואקברה את אבי; ואשובה.

6 ויאמר פרעה: עלה; וקבור את אביך; כאשר השביעך.

7 ויעל יוסף לקבור את אביו; ויעלו איתו כל עבדי פרעה, זקני ביתו, וכל זקני ארץ מצרים,

8 וכל בית יוסף, ואחיו, ובית אביו; רק טפם, וצאנם ובקרם, עזבו בארץ גושן,

9 ויעל עימו גם רכב, גם פרשים; ויהי המחנה כבד מאוד,

10 ויבואו עד גורן האטד, אשר בעבר הירדן; ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד; ויעש לאביו אבל שבעת ימים,

11 וירא יושב הארץ, הכנעני, את האבל בגורן האטד; ויאמרו: אבל כבד זה למצרים; על כן קרא שמה: אבל מצרים; אשר בעבר הירדן.

12 ויעשו בניו לו כן, כאשר ציוום,

13 ויישאו אותו בניו ארצה כנען; ויקברו אותו במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מאת עפרון החיתי, על פני ממרא,

14 וישב יוסף מצרים, הוא ואחיו וכל העולים איתו לקבור את אביו, אחרי קברו את אביו.

15 ויראו אחי יוסף כי מת אביהם; ויאמרו: לו ישטמנו יוסף; והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו,

16 ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור:

17 כה תאמרו ליוסף: אנא, שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך; ועתה, שא נא לפשע עבדי יהוה אביך; ויבך יוסף בדברם אליו.

18 וילכו גם אחיו; וייפולו לפניו; ויאמרו: הננו לך לעבדים.

19 ויאמר אליהם יוסף: אל תיראו; כי התחת יהוה אני?

20 ואתם חשבתם עלי רעה; יהוה חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב,

21 ועתה אל תיראו; אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם; וינחם אותם; וידבר על ליבם.

22 וישב יוסף במצרים, הוא ובית אביו; ויחי יוסף מאה ועשר שנים,

23 וירא יוסף לאפרים, בני שילשים; גם בני מכיר, בן מנשה, יולדו על ברכי יוסף.

24 ויאמר יוסף אל אחיו: אנוכי מת; ויהוה פקוד יפקוד אתכם; והעלה אתכם מן הארץ הזאת, אל הארץ אשר נשבע לאברהם, ליצחק, וליעקב.

25 וישבע יוסף את בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד יהוה אתכם; והעליתם את עצמותי מזה.

26 וימת יוסף, בן מאה ועשר שנים; ויחנטו אותו; ויישם בארון במצרים.