ישעיהו

התנ״ך — הברית הישנה • נוסח המלך ג׳יימס, טקסט קריאה של השם הקדוש

נשמר במלואו: טקסט קריאה מן הנתיב הקנוני המקומי, נבנה ממקור KJV המתועד (פרויקט גוטנברג #10) על־פי חוק עריכת השם הקדוש של דוד (2026-10-11), בכלל זה תבנית ההבחנה לשמות.

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapter

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/isaiah/001.mp3 …).

הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)

מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.

פרק 1

1 חזון ישעיהו בן אמוץ, אשר חזה על יהודה וירושלים, בימי עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו — מלכי יהודה.

2 שמעו שמים, והאזיני ארץ; כי ישוע דיבר: בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי.

3 ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו; ישראל לא ידע, עמי לא התבונן.

4 הוי, גוי חוטא; עם כבד עוון; זרע מרעים; בנים משחיתים; עזבו את יהוה; ניאצו את קדוש ישראל; נזורו אחור.

5 על מה תוקו עוד, תוסיפו סרה? כל ראש לחולי, וכל לב דווי.

6 מכף רגל ועד ראש אין בו מתום; פצע וחבורה ומכה טריה; לא זורו ולא חובשו, ולא רוככה בשמן.

7 ארצכם שממה; עריכם שרופות אש; אדמתכם — לנגדכם זרים אוכלים אותה; ושממה כמהפכת זרים.

8 ונותרה בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה.

9 לולי ישוע צבאות הותיר לנו שריד כמעט — כסדום היינו, לעמורה דמינו.

10 שמעו דבר ישוע, קציני סדום; האזינו תורת יהוהנו, עם עמורה.

11 למה לי רוב זבחיכם? יאמר יהוה: שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי.

12 כי תבואו לראות פני — מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצרי?

13 לא תוסיפו הביא מנחת שווא; קטורת — תועבה היא לי; חודש ושבת, קרוא מקרא — לא אוכל אוון ועצרה.

14 חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי; היו עלי לטורח; נלאיתי נשוא.

15 ובפרשכם כפיכם, אעלים עיני מכם; גם כי תרבו תפילה, אינני שומע; ידיכם דמים מלאו.

16 רחצו, הזכו; הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני; חדלו הרע.

17 למדו היטב; דרשו משפט; אשרו חמוץ; שפטו יתום; ריבו אלמנה.

18 לכו נא, וניווכחה, יאמר ישוע: אם יהיו חטאיכם כשניים — כשלג ילבינו; אם יאדימו כתולע — כצמר יהיו.

19 אם תאבו ושמעתם — טוב הארץ תאכלו.

20 ואם תמאנו ומריתם — חרב תאוכלו; כי פי יהוה דיבר.

21 איכה היתה לזונה קריה נאמנה? מלאתי משפט; צדק ילין בה; ועתה מרצחים.

22 כספך היה לסיגים; סבאך מהול במים.

23 שריך סוררים וחברי גנבים; כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים; יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם.

24 לכן נאום ישוע, ישוע צבאות, אביר ישראל: הוי, אנחם מצרי, ואינקמה מאויבי.

25 ואשיבה ידי עליך, ואצרוף כבור סיגיך, ואסירה כל בדיליך.

26 ואשיבה שופטיך כבראשונה, ויועציך כבתחילה; אחרי כן ייקרא לך: עיר הצדק, קריה נאמנה.

27 ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה.

28 ושבר פושעים וחטאים יחדיו; ועוזבי יהוה יכלו.

29 כי יבושו מהאילים אשר חמדתם; ותחפרו מהגנות אשר בחרתם.

30 כי תהיו כאלה אשר עלה נובל, וכגנה אשר מים אין לה.

31 והיה החסון לנעורת, ופועלו לניצוץ; ובערו שניהם יחדיו, ואין מכבה.

פרק 2

1 הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים.

2 והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ישוע בראש ההרים, ונישא מגבעות; ונהרו אליו כל הגויים.

3 והלכו עמים רבים, ואמרו: לכו, ונעלה אל הר ישוע, אל בית ישוע יעקב; ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו; כי מציון תצא תורה, ודבר ישוע מירושלים.

4 ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים; וכיתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות; לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

5 בית יעקב — לכו, ונלכה באור ישוע.

6 כי עזבתה עמך, בית יעקב; כי מלאו מקדם, ועוננים כפלישתים; ובילדי נכרים ישפיקו.

7 ותימלא ארצו כסף וזהב, ואין קצה לאוצרותיו; ותימלא ארצו סוסים, ואין קצה למרכבותיו.

8 ותימלא ארצו אלילים; למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו.

9 וישח אדם, וישפל איש; ואל תישא להם.

10 בוא בצור, והיטמן בעפר, מפני פחד יהוה ומהדר גאונו.

11 עיני גבהות אדם שפלו; ושח רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא.

12 כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם, ועל כל נישא — ושפל.

13 ועל כל ארזי הלבנון, הרמים והנישאים; ועל כל אלוני הבשן;

14 ועל כל ההרים הרמים; ועל כל הגבעות הנישאות;

15 ועל כל מגדל גבוה; ועל כל חומה בצורה;

16 ועל כל אוניות תרשיש; ועל כל שכיות החמדה.

17 ושח גבהות האדם; ושפל רום אנשים; ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא.

18 והאלילים — כליל יחלוף.

19 ובאו במערות צורים ובמחילות עפר, מפני פחד יהוה ומהדר גאונו, בקומו לערוץ הארץ.

20 ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, אשר עשו לו להשתחוות, לחפרפרות ולעטלפים,

21 לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים, מפני פחד יהוה ומהדר גאונו, בקומו לערוץ הארץ.

22 חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו; כי במה נחשב הוא?

פרק 3

1 כי הנה יהוה, יהוה צבאות, מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה — כל משען לחם, וכל משען מים;

2 גיבור ואיש מלחמה; שופט ונביא, וקוסם וזקן;

3 שר חמישים ונשוא פנים; ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש.

4 ונתתי נערים שריהם; ותעלולים ימשלו בם.

5 וניגש העם, איש באיש ואיש ברעהו; ירהבו הנער בזקן, והנקלה בנכבד.

6 כי יתפוש איש באחיו בבית אביו: שמלה לך, קצין תהיה לנו; והמכשלה הזאת תחת ידך,

7 ביום ההוא יישא לאמור: לא אהיה חובש; ובביתי אין לחם ואין שמלה; לא תשימני קצין עם.

8 כי כשלה ירושלים, ויהודה נפל; כי לשונם ומעלליהם אל יהוה, למרות עיני כבודו.

9 הכרת פניהם ענתה בם; וחטאתם כסדום הגידו, לא כיחדו; אוי לנפשם, כי גמלו להם רעה.

10 אמרו לצדיק: כי טוב; כי פרי מעלליהם יאכלו.

11 אוי לרשע, רע; כי גמול ידיו ייעשה לו.

12 עמי — נוגשיו מעולל; ונשים משלו בו; עמי, מאשריך מתעים, ודרך אורחותיך בילעו.

13 ניצב לריב יהוה; ועומד לדין עמים.

14 יהוה במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו; ואתם ביערתם הכרם; גזילת העני בבתיכם.

15 מה לכם, תדכאו עמי, ופני עניים תטחנו? נאום יהוה צבאות.

16 ויאמר עוד יהוה: יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עיניים; הלוך וטפוף תלכנה; וברגליהן תעכסנה,

17 ושיח יהוה קדקוד בנות ציון; ויהוה פותן יערה.

18 ביום ההוא יסיר יהוה את תפארת העכסים, והשביסים והשהרונים,

19 הנטיפות והשירות והרעלות,

20 הפארים וצעדות והקישורים, ובתי הנפש והלחשים,

21 הטבעות ונזמי האף,

22 המחלצות והמעטפות, והמטפחות והחריטים,

23 והגליונים והסדינים, והמצנפות והרדידים.

24 והיה תחת בושם — מק יהיה; ותחת חגורה — נקפה; ותחת מעשה מקשה — קרחה; ותחת פתיגיל — מחגורת שק; כי תחת יופי.

25 מתיך בחרב ייפולו; וגבורתך במלחמה.

26 ואנו ואבלו פתחיה; ונקתה, לארץ תשב.

פרק 4

1 והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמור: לחמנו נאכל, ושמלתנו נלבש; רק ייקרא שמך עלינו — אסוף חרפתנו.

2 ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד; ופרי הארץ לגאון ולתפארת, לפליטת ישראל.

3 והיה, הנשאר בציון והנותר בירושלים — קדוש ייאמר לו; כל הכתוב לחיים בירושלים;

4 אם רחץ ישוע את צואת בנות ציון, ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער.

5 וברא ישוע על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן, ונוגה אש להבה לילה; כי על כל כבוד חופה.

6 והיתה סוכה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר.

פרק 5

1 עתה אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו: כרם היה לידידי, בקרן בן שמן.

2 ויעזקהו, ויסקלהו, וייטעהו שורק; ויבן מגדל בתוכו, וגם יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים.

3 ועתה, יושב ירושלים ואיש יהודה — שפטו נא ביני ובין כרמי.

4 מה לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו? מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים?

5 ועתה, אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי: הסר משוכתו, והיה לבער; פרוץ גדרו, והיה למרמס.

6 ואשיתהו בתה; לא ייזמר ולא ייעדר; ועלה שמיר ושית; ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר.

7 כי כרם יהוה צבאות — בית ישראל; ואיש יהודה — נטע שעשועיו; ויקו למשפט, והנה משפח; לצדקה, והנה צעקה.

8 הוי, מגיעי בית בבית; שדה בשדה יקריבו; עד אפס מקום; והושבתם לבדכם בקרב הארץ.

9 באוזני יהוה צבאות: אם לא בתים רבים לשמה יהיו; גדולים וטובים, מאין יושב.

10 כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת; וזרע חומר יעשה איפה.

11 הוי, משכימי בבוקר — שכר ירדופו; מאחרי בנשף — יין ידליקם.

12 והיה כינור ונבל, תוף וחליל, ויין משתיהם; ואת פועל יהוה לא יביטו; ומעשה ידיו לא ראו.

13 לכן גלה עמי מבלי דעת; וכבודו מתי רעב; והמונו ציחה צמא.

14 לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי חוק; וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה.

15 וישח אדם, וישפל איש; ועיני גבהים תשפלנה.

16 ויגבה יהוה צבאות במשפט; ויהוה הקדוש ניקדש בצדקה.

17 ורעו כבשים כדברם; וחרבות מחים גרים יאכלו.

18 הוי, מושכי העוון בחבלי השווא; וכעבות העגלה — חטאה;

19 האומרים: ימהר, יחישה מעשהו, למען נראה; ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל, ונדעה.

20 הוי, האומרים לרע טוב, ולטוב רע; שמים חושך לאור, ואור לחושך; שמים מר למתוק, ומתוק למר.

21 הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם נבונים.

22 הוי, גיבורים לשתות יין; ואנשי חיל למסוך שכר;

23 מצדיקי רשע עקב שוחד; וצדקת צדיקים יסירו ממנו.

24 לכן, כאכול קש לשון אש, וחשש להבה ירפה — שורשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה; כי מאסו את תורת יהוה צבאות, ואת אמרת קדוש ישראל ניאצו.

25 על כן חרה אף יהוה בעמו; ויט ידו עליו, ויכהו; וירגזו ההרים; ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות; בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה.

26 ונשא נס לגויים מרחוק; ושרק לו מקצה הארץ; והנה, מהרה קל יבוא.

27 אין עייף ואין כושל בו; לא ינום ולא יישן; ולא נפתח אזור חלציו, ולא ניתק שרוך נעליו;

28 אשר חיציו שנונים, וכל קשתותיו דרוכות; פרסות סוסיו כצר נחשבו, וגלגליו כסופה;

29 שאגה לו כלביא; וישאג ככפירים; וינהום, ויאחז טרף, ויפלט, ואין מציל.

30 וינהום עליו ביום ההוא כנהמת ים; וניבט לארץ, והנה חושך צר; ואור חשך בעריפיה.

פרק 6

1 בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את יהוה יושב על כיסא רם ונישא; ושוליו מלאים את ההיכל.

2 שרפים עומדים ממעל לו; שש כנפיים, שש כנפיים לאחד; בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף.

3 וקרא זה אל זה, ואמר: קדוש, קדוש, קדוש יהוה צבאות; מלוא כל הארץ כבודו.

4 וינועו אמות הסיפים מקול הקורא; והבית יימלא עשן.

5 ואומר: אוי לי, כי נדמיתי; כי איש טמא שפתיים אנוכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב; כי את המלך, יהוה צבאות, ראו עיני.

6 ויעף אלי אחד השרפים, ובידו רצפה, במלקחיים לקח מעל המזבח.

7 ויגע על פי; ויאמר: הנה נגע זה על שפתיך; וסר עוונך, וחטאתך תכופר.

8 ואשמע את קול יהוה אומר: את מי אשלח, ומי ילך לנו? ואומר: הנני, שלחני.

9 ויאמר: לך, ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע, ואל תבינו; וראו ראו, ואל תדעו.

10 השמן לב העם הזה; ואוזניו הכבד, ועיניו השע; פן יראה בעיניו, ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין; ושב, ורפא לו.

11 ואומר: עד מתי, יהוה? ויאמר: עד אשר אם שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם; והאדמה תשאה שממה;

12 ורחק יהוה את האדם; ורבה העזובה בקרב הארץ.

13 ועוד בה עשיריה, ושבה והיתה לבער; כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם — זרע קודש מצבתה.

פרק 7

1 ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו, מלך יהודה, עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלים למלחמה עליה; ולא יכלו להילחם עליה.

2 ויוגד לבית דוד לאמור: נחה ארם על אפרים; וינע ליבו ולב עמו, כנוע עצי יער מפני רוח.

3 ויאמר ישוע אל ישעיהו: צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך, אל קצה תעלת הברכה העליונה, אל מסילת שדה כובס;

4 ואמרת אליו: הישמר, והשקט; אל תירא, ולבבך אל ירך, משני זנבות האודים המעשנים האלה — בחרי אף רצין וארם, ובן רמליהו.

5 יען כי יעץ עליך ארם, אפרים ובן רמליהו, רעה לאמור:

6 נעלה ביהודה, ונקיצנה, ונבקענה אלינו; ונמליך מלך בתוכה, את בן טבאל;

7 כה אמר ישוע: לא תקום, ולא תהיה.

8 כי ראש ארם — דמשק; וראש דמשק — רצין; ובעוד שישים וחמש שנה, ייחת אפרים מעם.

9 וראש אפרים — שומרון; וראש שומרון — בן רמליהו; אם לא תאמינו, כי לא תאמנו.

10 ויוסף עוד ישוע לדבר אל אחז לאמור:

11 שאל לך אות מעם ישוע ישועך; העמק שאלה, או הגבה למעלה.

12 ויאמר אחז: לא אשאל, ולא אנסה את ישוע.

13 ויאמר: שמעו נא, בית דוד; המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם את ישועי?

14 לכן ייתן ישוע הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן; וקראה שמו עימנואל.

15 חמאה ודבש יאכל, לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב.

16 כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב — תיעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.

17 יביא יהוה עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו, מיום סור אפרים מעל יהודה — את מלך אשור.

18 והיה ביום ההוא, ישרוק יהוה לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור.

19 ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים, ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים.

20 ביום ההוא יגלח יהוה בתער השכירה, בעברי הנהר, במלך אשור — את הראש ושער הרגליים; וגם את הזקן תספה.

21 והיה ביום ההוא, יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן;

22 והיה, מרוב עשות חלב יאכל חמאה; כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ.

23 והיה ביום ההוא, יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן, באלף כסף — לשמיר ולשית יהיה.

24 בחיצים ובקשת יבוא שמה; כי שמיר ושית תהיה כל הארץ.

25 וכל ההרים אשר במעדר ייעדרון — לא תבוא שמה יראת שמיר ושית; והיה למשלח שור, ולמרמס שה.

פרק 8

1 ויאמר עוד ישוע אלי: קח לך גיליון גדול, וכתוב עליו בחרט אנוש: למהר שלל, חש בז.

2 ואעידה לי עדים נאמנים: את אוריה הכהן, ואת זכריהו בן יברכיהו.

3 ואקרב אל הנביאה; ותהר, ותלד בן; ויאמר ישוע אלי: קרא שמו מהר שלל, חש בז;

4 כי בטרם ידע הנער לקרוא: אבי, ואימי — יישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון, לפני מלך אשור.

5 ויוסף עוד ישוע לדבר אלי לאמור:

6 יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט; ומשוש את רצין ובן רמליהו,

7 ולכן הנה יהוה מעלה עליהם את מי הנהר, העצומים והרבים — את מלך אשור ואת כל כבודו; ועלה על כל אפיקיו, והלך על כל גדותיו;

8 וחלף ביהודה, שטף ועבר; עד צוואר יגיע; והיה, מוטות כנפיו מלוא רוחב ארצך, עימנואל.

9 רועו, עמים, וחותו; והאזינו, כל מרחקי ארץ; התאזרו וחותו; התאזרו וחותו.

10 עוצו עצה, ותופר; דברו דבר, ולא יקום; כי ישוע עימנו.

11 כי כה אמר ישוע אלי, כחזקת היד; וייסרני מלכת בדרך העם הזה לאמור:

12 לא תאמרון: קשר, לכל אשר יאמר העם הזה קשר; ואת מוראו לא תיראו, ולא תעריצו.

13 את יהוה צבאות — אותו תקדישו; והוא מוראכם, והוא מעריצכם.

14 והיה למקדש; ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל; לפח ולמוקש ליושב ירושלים.

15 וכשלו בם רבים; ונפלו ונשברו, ונוקשו ונלכדו.

16 צור תעודה; חתום תורה בלימודי.

17 וחיכיתי לישוע, המסתיר פניו מבית יעקב; וקיוויתי לו.

18 הנה אנוכי והילדים אשר נתן לי יהוה, לאותות ולמופתים בישראל, מעם יהוה צבאות, השוכן בהר ציון.

19 וכי יאמרו אליכם: דרשו אל האובות ואל היידעונים, המצפצפים והמהגים — הלא עם אל ישועו ידרוש? בעד החיים אל המתים?

20 לתורה ולתעודה; אם לא יאמרו כדבר הזה — אשר אין לו שחר.

21 ועבר בה, נקשה ורעב; והיה כי ירעב, והתקצף, וקילל במלכו וביהוהו; ופנה למעלה.

22 ואל ארץ יביט; והנה צרה וחשכה, מעוף צוקה; ואפלה מנודח.

פרק 9

1 כי לא מועף לאשר מוצק לה; כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי; והאחרון הכביד, דרך הים, עבר הירדן, גליל הגויים.

2 העם ההולכים בחושך ראו אור גדול; יושבי בארץ צלמות — אור נגה עליהם.

3 הרבית הגוי, לא הגדלת השמחה; שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל.

4 כי את עול סובלו ומטה שכמו, שבט הנוגש בו, החיתות כיום מדין.

5 כי כל סאון סואן ברעש, ושמלה מגוללה בדמים; והיתה לשרפה, מאכולת אש.

6 כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו; ותהי המשרה על שכמו; ויקרא שמו: פלא, יועץ, ישוע הגיבור, אבי־עד, שר שלום.

7 למרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כיסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם; קנאת יהוה צבאות תעשה זאת.

8 דבר שלח ישוע ביעקב; ונפל בישראל.

9 וידעו העם כולו, אפרים ויושב שומרון, בגאוה ובגודל לבב לאמור:

10 לבנים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גודעו, וארזים נחליף.

11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו; ואת אויביו יסכסך.

12 ארם מקדם ופלישתים מאחור; ויאכלו את ישראל בכל פה; בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה.

13 והעם לא שב עד המכהו; ואת יהוה צבאות לא דרשו.

14 ויכרות יהוה מישראל ראש וזנב, כיפה ואגמון, יום אחד.

15 זקן ונשוא פנים — הוא הראש; ונביא מורה שקר — הוא הזנב.

16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים; ומאושריו מבולעים.

17 על כן על בחוריו לא ישמח יהוה, ועל יתומיו ואלמנותיו לא ירחם; כי כולו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה; בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה.

18 כי בערה כאש רשעה — שמיר ושית תאכל; ותיצת בסיבכי היער; וייתמרו גאות עשן.

19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ; ויהי העם כמאכולת אש; איש אל אחיו לא יחמולו.

20 ויגזור על ימין, ורעב; ויאכל על שמאל, ולא שבעו; איש בשר זרועו יאכלו:

21 מנשה את אפרים, ואפרים את מנשה; יחדיו המה על יהודה; בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה.

פרק 10

1 הוי, החוקקים חוקי אוון; ומכתבים עמל כיתבו,

2 להטות מדין דלים, ולגזול משפט עניי עמי; להיות אלמנות שללם, ויתומים יבוזו.

3 ומה תעשו ליום פקודה, ולשואה ממרחק תבוא? על מי תנוסו לעזרה? ואנה תעזבו כבודכם?

4 בלתי כרע תחת אסירים, ותחת הרוגים ייפולו; בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה.

5 הוי אשור, שבט אפי; ומטה הוא בידם זעמי.

6 בגוי חנף אשלחנו; ועל עם עברתי אצונו; לשלול שלל ולבוז בז, ולשימו מרמס כחומר חוצות.

7 והוא לא כן ידמה, ולבבו לא כן יחשוב; כי להשמיד בלבבו, ולהכרית גויים לא מעט.

8 כי יאמר: הלא שרי יחדיו מלכים;

9 הלא ככרכמיש כלנו? הלא כארפד חמת? הלא כשומרון דמשק?

10 כאשר מצאה ידי לממלכות האליל, ופסיליהם מירושלים ומשומרון,

11 הלא כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה, כן אעשה לירושלים ולעצביה?

12 והיה, כי יבצע יהוה את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים — אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור, ועל תפארת רום עיניו.

13 כי אמר: בכוח ידי עשיתי, ובחכמתי, כי נבונותי; ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי; ואוריד כאביר יושבים.

14 ותמצא כקן ידי לחיל העמים; וכאסוף ביצים עזובות, כל הארץ אני אספתי; ולא היה נודד כנף, ופוצה פה ומצפצף.

15 הייתפאר הגרזן על החוצב בו? אם ייתגדל המשור על מניפו? כהניף שבט את מרימיו, כהרים מטה לא עץ.

16 לכן ישלח יהוה, יהוה צבאות, במשמניו רזון; ותחת כבודו יקד יקוד, כיקוד אש.

17 והיה אור ישראל לאש, וקדושו ללהבה; ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד.

18 וכבוד יערו וכרמלו, מנפש ועד בשר, יכלה; והיה כהינוס נושא־נס.

19 ושאר עץ יערו מספר יהיו; ונער יכתבם.

20 והיה ביום ההוא, לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להישען על מכהו; ונשען על ישוע, קדוש ישראל, באמת.

21 שאר ישוב, שאר יעקב, אל ישוע הגיבור.

22 כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים — שאר ישוב בו; כיליון חרוץ, שוטף צדקה.

23 כי כלה ונחרצה יהוה צבאות עושה בקרב כל הארץ.

24 לכן כה אמר ישוע צבאות: אל תירא, עמי יושב ציון, מאשור; בשבט יכך, ומטהו יישא עליך, בדרך מצרים.

25 כי עוד מעט מזער, וכלה זעם; ואפי על תבליתם.

26 ועורר עליו יהוה צבאות שוט, כמכת מדין בצור עורב; ומטהו על הים, ונשאו בדרך מצרים.

27 והיה ביום ההוא, יסור סובלו מעל שכמך, ועולו מעל צווארך; וחובל עול מפני שמן.

28 בא על עית; עבר במגרון; למכמש יפקיד כליו.

29 עברו מעברה; גבע, מלון לנו; חרדה הרמה; גבעת שאול נסה.

30 צהלי קולך, בת גלים; הקשיבי, לישה; עניה ענתות.

31 נדדה מדמנה; יושבי הגבים העיזו.

32 עוד היום בנוב לעמוד; ינופף ידו הר בת ציון, גבעת ירושלים.

33 הנה יהוה, יהוה צבאות, מסעף פארה במערצה; ורמי הקומה גדועים, והגבוהים ישפלו.

34 וינקף סיבכי היער בברזל; והלבנון באדיר ייפול.

פרק 11

1 ויצא חוטר מגזע ישי; ונצר משורשיו יפרה.

2 ונחה עליו רוח יהוה: רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת יהוה;

3 והריחו ביראת יהוה; ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח;

4 ובצדק ישפוט דלים, והוכיח במישור לענוי ארץ; והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע.

5 והיה צדק אזור מותניו; והאמונה אזור חלציו.

6 וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדיו; ונער קטון נוהג בם.

7 ופרה ודוב תרעינה; יחדיו ירבצו ילדיהן; ואריה כבקר יאכל תבן.

8 ושיעשע יונק על חור פתן; ועל מאורת צפעוני — גמול, ידו הדה.

9 לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי; כי מלאה הארץ דעה את ישוע, כמים לים מכסים.

10 והיה ביום ההוא, שורש ישי, אשר עומד לנס עמים — אליו גויים ידרושו; והיתה מנוחתו כבוד.

11 והיה ביום ההוא, יוסיף ישוע שנית ידו, לקנות את שאר עמו אשר יישאר: מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשינער ומחמת ומאיי הים.

12 ונשא נס לגויים; ואסף נידחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.

13 וסרה קנאת אפרים; וצוררי יהודה ייכרתו; אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים.

14 ועפו בכתף פלישתים ימה; יחדיו יבוזו את בני קדם; אדום ומואב משלוח ידם; ובני עמון משמעתם.

15 והחרים ישוע את לשון ים מצרים; והניף ידו על הנהר בעים רוחו; והיכהו לשבעה נחלים; והדריך בנעלים.

16 והיתה מסילה לשאר עמו אשר יישאר מאשור; כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים.

פרק 12

1 ואמרת ביום ההוא: אודך, ישוע; כי אנפת בי — ישוב אפך, ותנחמני.

2 הנה ישוע תשועתי; אבטח ולא אפחד; כי עוזי וזימרת — ישוע יהוה; ויהי לי לתשועה.

3 ושאבתם מים בששון, ממעייני התשועה.

4 ואמרתם ביום ההוא: הודו לישוע; קראו בשמו; הודיעו בעמים עלילותיו; הזכירו כי נשגב שמו.

5 זמרו לישוע, כי גאות עשה; מודעת זאת בכל הארץ.

6 צהלי ורוני, יושבת ציון; כי גדול בקרבך קדוש ישראל.

פרק 13

1 משא בבל, אשר חזה ישעיהו בן אמוץ.

2 על הר נשפה שאו נס; הרימו קול להם; הניפו יד; ויבואו פתחי נדיבים.

3 אני ציוויתי למקודשי; גם קראתי גיבורי לאפי — עליזי גאוותי.

4 קול המון בהרים, דמות עם רב; קול שאון ממלכות גויים נאספים; יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה.

5 באים מארץ מרחק, מקצה השמים — יהוה וכלי זעמו, לחבל כל הארץ.

6 הילילו, כי קרוב יום יהוה; כשוד משדי יבוא.

7 על כן כל ידיים תרפינה; וכל לבב אנוש יימס;

8 ונבהלו; צירים וחבלים יאחזון; כיולדה יחילון; איש אל רעהו יתמהו; פניהם פני להבות.

9 הנה יום יהוה בא, אכזרי; ועברה וחרון אף; לשום הארץ לשמה; וחטאיה ישמיד ממנה.

10 כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם; חשך השמש בצאתו; וירח לא יגיה אורו.

11 ופקדתי על תבל רעה, ועל רשעים עוונם; והשבתי גאון זדים; וגאות עריצים אשפיל.

12 אוקיר אנוש מפז; ואדם מכתם אופיר.

13 על כן שמים ארגיז; ותרעש הארץ ממקומה, בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו.

14 והיה כצבי מודח, וכצאן ואין מקבץ; איש אל עמו יפנו, ואיש אל ארצו ינוסו.

15 כל הנמצא יידוקר; וכל הנספה ייפול בחרב.

16 ועולליהם ירוטשו לעיניהם; יישסו בתיהם; ונשיהם תשכבנה.

17 הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשובו; ובזהב לא יחפצו בו.

18 וקשתות נערים תרטשנה; ופרי בטן לא ירחמו; על בנים לא תחוס עינם.

19 והיתה בבל, צבי ממלכות, תפארת גאון כשדים — כמהפכת יהוה את סדום ואת עמורה.

20 לא תשב לנצח, ולא תשכון עד דור ודור; ולא יהל שם ערבי; ורועים לא ירביצו שם.

21 ורבצו שם ציים; ומלאו בתיהם אוחים; ושכנו שם בנות יענה; ושעירים ירקדו שם.

22 וענו איים באלמנותיו, ותנים בהיכלי עונג; וקרוב לבוא עיתה; וימיה לא יימשכו.

פרק 14

1 כי ירחם ישוע את יעקב; ובחר עוד בישראל; והניחם על אדמתם; ונלווה הגר עליהם; ונספחו על בית יעקב.

2 ולקחום עמים, והביאום אל מקומם; והתנחלום בית ישראל על אדמת ישוע, לעבדים ולשפחות; והיו שובים לשוביהם; ורדו בנוגשיהם.

3 והיה, ביום הניח ישוע לך מעוצבך ומרוגזך, ומן העבודה הקשה אשר עובד בך,

4 ונשאת המשל הזה על מלך בבל, ואמרת: אך שבת נוגש; שבתה מדהבה.

5 שבר ישוע מטה רשעים, שבט מושלים.

6 מכה עמים בעברה, מכת בלתי סרה; רודה באף גויים — מרדף בלי חשך.

7 נחה, שקטה כל הארץ; פצחו רינה.

8 גם ברושים שמחו לך, ארזי לבנון: מאז שכבת, לא יעלה הכורת עלינו.

9 שאול מתחת רגזה לך, לקראת בואך; עוררה לך רפאים, כל עתודי ארץ; הקים מכיסאותם כל מלכי גויים.

10 כולם יענו ויאמרו אליך: גם אתה חולית כמונו; אלינו נמשלת?

11 הורד שאול גאונך, המית נבליך; תחתיך יוצע רימה; ומכסיך תולעה.

12 אך נפלת משמים, הילל בן שחר; נגדעת לארץ, חולש על גויים.

13 ואתה אמרת בלבבך: שמים אעלה; ממעל לכוכבי יהוה ארים כיסאי; ואשב בהר מועד, בירכתי צפון;

14 אעלה על במותי עב; אדמה לעליון.

15 אך אל שאול תורד; אל ירכתי בור.

16 רואיך אליך ישגיחו; יתבוננו אליך: הזה האיש מרגיז הארץ, מרעיש ממלכות,

17 שם תבל כמדבר, ועריו הרס; אסיריו לא פתח ביתה.

18 כל מלכי גויים, כולם, שכבו בכבוד; איש בביתו.

19 ואתה הושלכת מקברך כנצר נתעב, לבוש הרוגים מטועני חרב, יורדי אל אבני בור; כפגר מובס.

20 לא תיחד עימם בקבורה; כי ארצך שיחת; עמך הרגת; זרע מרעים לא ייקרא לעולם.

21 הכינו מטבח לבניו בעוון אבותם; בל יקומו וירשו ארץ, ומלאו פני תבל ערים.

22 וקמתי עליהם, נאום יהוה צבאות; והכרתי לבבל שם ושאר, ונין ונכד, נאום יהוה.

23 ושמתיה למורש קיפוד, ואגמי מים; וטאטאתיה במטאטא השמד, נאום יהוה צבאות.

24 נשבע יהוה צבאות לאמור: אם לא כאשר דימיתי, כן היתה; וכאשר יעצתי, היא תקום:

25 לשבור אשור בארצי; ועל הרי אבוסנו; וסר מעליהם עולו; וסובלו מעל שכמם יסור.

26 זאת העצה היעוצה על כל הארץ; וזאת היד הנטויה על כל הגויים.

27 כי יהוה צבאות יעץ — ומי יפר? וידו הנטויה — ומי ישיבנה?

28 בשנת מות המלך אחז, היה המשא הזה.

29 אל תשמחי, פלשת כולה; כי נשבר שבט מכך; כי משורש נחש יצא צפע; ופריו שרף מעופף.

30 ורעו בכורי דלים; ואביונים לבטח ירבצו; והימתי ברעב שורשך; ושאריתך יהרוג.

31 הילילי, שער; זעקי, עיר; נמוג, פלשת כולה; כי מצפון עשן בא; ואין בודד במועדיו.

32 ומה יענה מלאכי גוי? כי יהוה ייסד ציון; ובה יחסו עניי עמו.

פרק 15

1 משא מואב. כי בליל שודד ער מואב, נדמה; כי בליל שודד קיר מואב, נדמה;

2 עלה הבית ודיבון הבמות, לבכי; על נבו ועל מידבא מואב ייליל; בכל ראשיו קורחה; כל זקן גרוע.

3 בחוצותיו חגרו שק; על גגותיה וברחובותיה כולה תייליל, יורד בבכי.

4 ותזעק חשבון ואלעלה; עד יהץ נשמע קולם; על כן חלוצי מואב יריעו; נפשו ירעה לו.

5 ליבי למואב יזעק; בריחיה עד צוער, עגלת שלישיה; כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו; כי דרך חורוניים זעקת שבר יעורו.

6 כי מי נמרים משמות יהיו; כי יבש חציר, כלה דשא; ירק לא היה.

7 על כן ייתרה עשה, ופקודתם — על נחל הערבים יסעום.

8 כי הקיפה הזעקה את גבול מואב; עד אגלים יללתה; ובאר אלים יללתה.

9 כי מי דימון מלאו דם; כי אשית על דימון נוספות; לפליטת מואב אריה, ולשארית האדמה.

פרק 16

1 שילחו כר, מושל ארץ; מסלע מדברה — אל הר בת ציון.

2 והיה, כעוף נודד משולח קן, תהיינה בנות מואב מעברות לארנון.

3 הבי עצה; עשו פלילה; שיתי כיליל צילך בתוך הצהריים; סתרי נידחים; נודד אל תגלי.

4 יגורו בך נידחי, מואב; הווי סתר להם מפני שודד; כי אפס המץ; כלה שוד; תמו רומס מן הארץ.

5 והוכן בחסד כיסא; וישב עליו באמת באוהל דוד; שופט ודורש משפט, ומהיר צדק.

6 שמענו גאון מואב; גאה מאוד; גאוותו וגאונו ועברתו; לא כן בדיו.

7 לכן ייליל מואב למואב; כולה תייליל; לאשישי קיר חרשת תהגו, נכאי רוח.

8 כי שדמות חשבון אומלל; גפן שבמה — בעלי גויים הלמו שרוקיה; עד יעזר נגעו; תעו מדבר; שלוחותיה ניטשו; עברו ים.

9 על כן אבכה בבכי יעזר, גפן שבמה; ארייווך דמעתי, חשבון ואלעלה; כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל.

10 ונאספה שמחה וגיל מכרמל; ובכרמים לא ירונן, לא ירועע; יין ביקבים לא ידרוך הדורך; הידד השבתי.

11 על כן מעי למואב, ככינור יהמו; וקרבי לקיר הרש.

12 והיה, כי נראה כי נלאה מואב על הבמה; ובא אל מקדשו להתפלל; ולא יוכל.

13 זה הדבר אשר דיבר ישוע אל מואב מאז.

14 ועתה דיבר ישוע לאמור: בשלוש שנים, כשני שכיר, ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב; ושאר מעט מזער, לא כביר.

פרק 17

1 משא דמשק. הנה דמשק מוסר מעיר; והיתה מעי מפלה.

2 עזובות ערי ערוער; לעדרים תהיינה; ורבצו, ואין מחריד.

3 ונשבת מבצר מאפרים, וממלכה מדמשק ושאר ארם; ככבוד בני ישראל יהיו, נאום יהוה צבאות.

4 והיה ביום ההוא, ידל כבוד יעקב; ומשמן בשרו ירזה.

5 והיה כאסוף קציר קמה; וזרועו שיבולים יקצור; והיה כמלקט שיבולים בעמק רפאים.

6 ונשאר בו עוללות כנוקף זית: שניים־שלושה גרגרים בראש אמיר; ארבעה־חמישה בסעפיה פוריה, נאום ישוע ישראל.

7 ביום ההוא ישעה האדם על עושהו; ועיניו אל קדוש ישראל תראינה.

8 ולא ישעה אל המזבחות, מעשה ידיו; ואשר עשו אצבעותיו לא יראה; והאשרים והחמנים.

9 ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר, אשר עזבו מפני בני ישראל; והיתה שממה.

10 כי שכחת את ישוע תשועתך; וצור מעוזך לא זכרת; על כן תיטעי נטעי נעמנים; וזמורת זר תזרענו;

11 ביום נטעך תשגשגי; ובבוקר זרעך תפריחי; נד קציר ביום נחלה, וכאב אנוש.

12 הוי, המון עמים רבים; כהמות ימים יהמיון; ושאון לאומים — כשאון מים כבירים יישאון.

13 לאומים כשאון מים רבים יישאון; וגער בם ישוע; ונסו למרחוק; ורודפו כמוץ הרים לפני רוח, וכגלגל לפני סופה.

14 ולעת ערב, והנה בלהה; בטרם בוקר — איננו; זה חלק שוסינו, וגורל לבוזזינו.

פרק 18

1 הוי ארץ צילצל כנפיים, אשר מעבר לנהרי כוש,

2 השולח בים צירים, ובכלי גומא על פני מים: לכו, מלאכים קלים, אל גוי ממשך ומורט; אל עם נורא, מן הוא והלאה; גוי קו־קו ומבוסה, אשר בזאו נהרות ארצו.

3 כל יושבי תבל ושוכני ארץ: כנשוא־נס הרים תראו; וכתקוע שופר תשמעו.

4 כי כה אמר יהוה אלי: אשקוטה, ואביטה במכוני; כחום צח עלי אור; כעב טל בחום קציר.

5 כי לפני קציר, כתום פרח, ובוסר גומל יהיה ניצה — וכרת הזלזלים במזמרות; ואת הנטישות הסיר, התז.

6 ייעזבו יחדיו לעיט הרים ולבהמת הארץ; וקץ עליו העיט; וכל בהמת הארץ עליו תחרוף.

7 בעת ההיא יובל שי ליהוה צבאות: עם ממשך ומורט, ומעם נורא מן הוא והלאה; גוי קו־קו ומבוסה, אשר בזאו נהרות ארצו — אל מקום שם יהוה צבאות, הר ציון.

פרק 19

1 משא מצרים. הנה ישוע רוכב על עב קל, ובא מצרים; ונעו אלילי מצרים מפניו; ולבב מצרים יימס בקרבו.

2 וסיכסכתי מצרים במצרים; ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו; עיר בעיר, ממלכה בממלכה.

3 ונבקה רוח מצרים בקרבו; ועצתו אבלע; ודרשו אל האלילים ואל האטים, ואל האובות ואל היידעונים.

4 וסיכרתי את מצרים ביד אדון קשה; ומלך עז ימשול בם; נאום יהוה, יהוה צבאות.

5 ונישתו מים מהים; ונהר יחרב ויבש.

6 והאזניחו נהרות; דללו וחרבו יאורי מצור; קנה וסוף קמלו.

7 ערות על היאור, על פי היאור; וכל מזרע יאור ייבש; נידף, ואיננו.

8 ואנו הדייגים; ואבלו כל משליכי ביאור חכה; ופורשי מכמרת על פני מים אומללו.

9 ובושו עובדי פישתים שריקות; ואורגים חורי.

10 והיו שתותיה מודכים; כל עושי שכר, אגמי נפש.

11 אכן שרי צוען נואלו; עצות חכמי יועצי פרעה נעשתה בערה; איכה תאמרו אל פרעה: בן חכמים אני, בן מלכי קדם?

12 איים? איה חכמיך? ויגידו לך נא; וידעו מה יעץ יהוה צבאות על מצרים.

13 נואלו שרי צוען; ניתעו שרי נוף; והתעו את מצרים, פינת שבטיה.

14 יהוה מסך בקרבה רוח עיוועים; והתעו את מצרים בכל מעשהו, כהיתעות שיכור בקיאו.

15 ולא יהיה למצרים מעשה, אשר יעשה ראש או זנב, כיפה ואגמון.

16 ביום ההוא תהיה מצרים כנשים; וחרד ופחד מפני תנופת יד יהוה צבאות, אשר הוא מניף עליו.

17 והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא; כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד, מפני עצת יהוה צבאות אשר הוא יועץ עליו.

18 ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, ונשבעות ליהוה צבאות; עיר ההרס ייקרא לאחת.

19 ביום ההוא יהיה מזבח לישוע בתוך ארץ מצרים; ומצבה אצל גבולה לישוע.

20 והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים; כי יצעקו אל ישוע מפני לוחצים; וישלח להם מושיע וגדול, והצילם.

21 ונודע ישוע למצרים; וידעו מצרים את ישוע ביום ההוא; ועשו זבח ומנחה; ונדרו נדר לישוע, ושילמו.

22 ונגף ישוע את מצרים, נגוף ורפוא; ושבו עד ישוע; ונעתר להם, ורפאם.

23 ביום ההוא תהיה מסילה ממצרים אשורה; ובא אשור במצרים ומצרים באשור; ועבדו מצרים את אשור.

24 ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור; ברכה בקרב הארץ,

25 אשר בירכו יהוה צבאות לאמור: ברוך עמי מצרים; ומעשה ידי — אשור; ונחלתי — ישראל.

פרק 20

1 בשנה אשר בא תרתן אשדודה, בשלוח אותו סרגון מלך אשור; ויילחם באשדוד וילכדה;

2 בעת ההיא דיבר ישוע ביד ישעיהו בן אמוץ לאמור: לך, ופיתחת השק מעל מותניך; ונעלך תחלוץ מעל רגלך; ויעש כן, הולך ערום ויחף.

3 ויאמר ישוע: כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף, שלוש שנים, אות ומופת על מצרים ועל כוש,

4 כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש, נערים וזקנים, ערום ויחף; וחשופי שת, ערוות מצרים.

5 ונחתו ובושו מכוש מבטם, וממצרים תפארתם.

6 ואמר יושב האי הזה ביום ההוא: הן ככה מבטנו, אשר נסנו שמה לעזרה, להינצל מפני מלך אשור; ואיכה נימלט אנחנו?

פרק 21

1 משא מדבר־ים. כסופות בנגב לחלוף — ממדבר בא, מארץ נוראה.

2 חזות קשה הוגד לי; הבוגד בוגד, והשודד שודד; עלי, עילם; צורי, מדי; כל אנחתה השבתי.

3 על כן מלאו מותני חלחלה; צירים אחזוני כצירי יולדה; נעוויתי משמוע; נבהלתי מראות.

4 תעה ליבי; פלצות ביעתתני; את נשף חשקי שם לי לחרדה.

5 ערוך השולחן; צפה הצפית; אכול, שתה; קומו, השרים; מישחו מגן.

6 כי כה אמר ישוע אלי: לך, העמד הצופה; אשר יראה, יגיד.

7 וירא רכב, צמד פרשים; רכב חמור, רכב גמל; והקשיב קשב, רב קשב.

8 ויקרא: אריה; אדוני, על מצפה אני עומד תמיד יומם; ועל משמרתי אני ניצב כל הלילות;

9 והנה זה בא: רכב איש, צמד פרשים; ויען ויאמר: נפלה, נפלה בבל; וכל פסילי אליליה שיבר לארץ.

10 מדושתי ובן גורני; את אשר שמעתי מעם ישוע צבאות, ישוע ישראל — הגדתי לכם.

11 משא דומה. אלי קורא משעיר: שומר, מה מלילה? שומר, מה מליל?

12 אמר שומר: בא בוקר, וגם לילה; אם תבעיון — בעיו; שובו, אתיו.

13 משא בערב. ביער בערב תלינו, אורחות דדנים.

14 לקראת צמא הביאו מים, יושבי ארץ תימא; בלחמו קידמו נודד.

15 כי מפני חרבות נדדו; מפני חרב נטושה, ומפני קשת דרוכה, ומפני כובד מלחמה.

16 כי כה אמר ישוע אלי: בעוד שנה, כשני שכיר, וכלה כל כבוד קדר;

17 ושאר מספר כשתים, גיבורי בני קדר, ימעטו; כי ישוע ישראל דיבר.

פרק 22

1 משא גיא חיזיון. מה לך אפוא, כי עלית כולה לגגות?

2 תשואות מליאה, עיר הומיה, קריה עליזה; חלליך לא חללי חרב, ולא מתי מלחמה.

3 כל קציניך נדדו יחד; מקשת אוסרו; כל נמצאיך אוסרו יחד; מרחוק ברחו.

4 על כן אמרתי: שעו מני; אמרר בבכי; אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי.

5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה ליהוה צבאות בגיא חיזיון; מקרקר קיר; ושוע אל ההר.

6 ועילם נשא אשפה, ברכב איש פרשים; וקיר ערה מגן.

7 ויהי, מבחר עמקיך מלאו רכב; והפרשים שות שתו השערה.

8 ויגל את מסך יהודה; ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער.

9 ואת בקיעי עיר דוד ראיתם, כי רבו; ותקבצו את מי הברכה התחתונה.

10 ואת בתי ירושלים ספרתם; ותיתצו הבתים לבצר החומה.

11 ומקווה עשיתם בין החומותיים למי הברכה הישנה; ולא הבטתם אל עושה; ויוצרה מרחוק לא ראיתם.

12 ויקרא ישוע צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, ולקורחה, ולחגור שק;

13 והנה ששון ושמחה: הרוג בקר ושחוט צאן; אכול בשר ושתות יין; אכול ושתו, כי מחר נמות.

14 ונגלה באוזני יהוה צבאות: אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, אמר יהוה צבאות.

15 כה אמר ישוע צבאות: לך, בוא אל הסוכן הזה, על שבנא אשר על הבית, ואמרת:

16 מה לך פה, ומי לך פה, כי חצבת לך פה קבר? כחוצב מרום קברו; חוקקי בסלע משכן לו.

17 הנה יהוה מטלטלך טלטלה, גבר; ועוטך עטה.

18 צנוף יצנפך צנפה, כדור, אל ארץ רחבת ידיים; שמה תמות; ושמה מרכבות כבודך, חרפת בית אדוניך.

19 והדפתיך ממצבך; וממעמדך יהרסך.

20 והיה ביום ההוא, וקראתי לעבדי, לאליקים בן חלקיהו;

21 והלבשתיו כותנתך; ואבנטך אחזקנו; וממשלתך אתן בידו; והיה לאב ליושב ירושלים ולבית יהודה.

22 ונתתי מפתח בית דוד על שכמו; ופתח, ואין סוגר; וסגר, ואין פותח.

23 ותקעתיו יתד במקום נאמן; והיה לכיסא כבוד לבית אביו.

24 ותלו עליו כל כבוד בית אביו, הצאצאים והצפיעות; כל כלי הקטן — מכלי האגונות עד כל כלי הנבלים.

25 ביום ההוא, נאום יהוה צבאות, תמוש היתד התקועה במקום נאמן; ונגדעה ונפלה; ונכרת המשא אשר עליה; כי יהוה דיבר.

פרק 23

1 משא צור. הילילו, אניות תרשיש; כי שודד מבית, מבוא; מארץ כיתים נגלה להם.

2 דומו, יושבי אי; סוחר צידון עובר ים מילאוך.

3 ובמים רבים זרע שיחור, קציר יאור תבואתה; ותהי סחר גויים.

4 בושי, צידון; כי אמר הים, מעוז הים, לאמור: לא חלתי ולא ילדתי; ולא גידלתי בחורים; רוממתי בתולות.

5 כאשר שמע למצרים — יחילו כשמע צור.

6 עברו תרשישה; הילילו, יושבי אי.

7 הזאת לכם עליזה, מימי קדם קדמתה? יובלוה רגליה מרחוק לגור.

8 מי יעץ זאת על צור המעטירה, אשר סוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ?

9 יהוה צבאות יעצה: לחלל גאון כל צבי; להקל כל נכבדי ארץ.

10 עברי ארצך כיאור, בת תרשיש; אין מזח עוד.

11 ידו נטה על הים; הרגיז ממלכות; יהוה ציווה אל כנען, להשמיד מעוזניה.

12 ויאמר: לא תוסיפי עוד לעלוז, המעושקה, בתולת בת צידון; כיתים, קומי עבורי; גם שם לא ינוח לך.

13 הן ארץ כשדים; זה העם לא היה; אשור ייסדה לציים; הקימו בחוניו; עררו ארמנותיה; שמה למפלה.

14 הילילו, אניות תרשיש; כי שודד מעוזכם.

15 והיה ביום ההוא, ונשכחת צור שבעים שנה, כימי מלך אחד; מקץ שבעים שנה יהיה לצור כשירת הזונה.

16 קחי כינור; סובי עיר, זונה נשכחה; היטיבי נגן; הרבי שיר; למען תיזכרי.

17 והיה מקץ שבעים שנה, יפקוד ישוע את צור; ושבה לאתננה; וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה.

18 והיה סחרה ואתננה קודש לישוע; לא ייאצר ולא ייחסן; כי ליושבים לפני ישוע יהיה סחרה, לאכול לשובעה ולמכסה עתיק.

פרק 24

1 הנה ישוע בוקק הארץ ובולקה; ועיווה פניה; והפיץ יושביה.

2 והיה, כעם — ככהן; כעבד — כאדוניו; כשפחה — כגבירתה; כקונה — כמוכר; כמלווה — כלווה; כנושה — כאשר נושא בו.

3 היבוק תיבוק הארץ, והיבוז תיבוז; כי ישוע דיבר את הדבר הזה.

4 אבלה, נבלה הארץ; אומללה, נבלה תבל; אומללו מרום עם הארץ.

5 והארץ חנפה תחת יושביה; כי עברו תורות; חלפו חוק; הפרו ברית עולם.

6 על כן אלה אכלה ארץ; ויאשמו יושבי בה; על כן חרו יושבי ארץ; ונשאר אנוש מזער.

7 אבל תירוש; אומללה גפן; נאנחו כל שמחי לב.

8 שבת משוש תופים; חדל שאון עליזים; שבת משוש כינור.

9 בשיר לא ישתו יין; ימר שכר לשותיו.

10 נשברה קרית־תוהו; סוגר כל בית מבוא.

11 צעקה על היין בחוצות; ערבה כל שמחה; גלה משוש הארץ.

12 נשאר בעיר שמה; ושאיה יוכת שער.

13 כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים — כנוקף זית; כעוללות, אם כלה בציר.

14 המה ישאו קולם; ירונו בגאון ישוע; צהלו מים.

15 על כן באורים כבדו את ישוע; באיי הים שם ישוע ישראל.

16 מקצה הארץ זמירות שמענו: צבי לצדיק; ואומר: רזי לי, רזי לי, אוי לי; בוגדים בגדו; ובגד בוגדים בגדו.

17 פחד ופחת ופח עליך, יושב הארץ.

18 והיה, הנס מקול הפחד ייפול אל הפחת; והעולה מתוך הפחת יילכד בפח; כי ארובות ממרום נפתחו; וירעשו מוסדי ארץ.

19 רועה התרועעה הארץ; פור התפוררה הארץ; מוט התמוטטה הארץ.

20 תנוע הארץ כשיכור; והתנודדה כמלונה; וכבד עליה פשעה; ונפלה, ולא תוסיף לקום.

21 והיה ביום ההוא, יפקוד ישוע על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה.

22 ואוספו אספה אסיר על בור; וסוגרו על מסגר; ומרוב ימים ייפקדו.

23 וחפרה הלבנה, ובושה החמה; כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלים; ונגד זקניו כבוד.

פרק 25

1 הוי ישוע, אתה ישועי; ארוממך; אודה שמך; כי עשית פלא; עצות מרחוק — אמונה אומן.

2 כי שמת מעיר לגל; קריה בצורה למפלה; ארמון זרים מעיר; לעולם לא ייבנה.

3 על כן יכבדוך עם עז; קרית גויים עריצים תיראך.

4 כי היית מעוז לדל, מעוז לאביון בצר לו; מחסה מזרם, צל מחורב; כי רוח עריצים כזרם קיר.

5 כשאון זרים תכניע, חורב בצל עב; זמיר עריצים יענה.

6 ועשה ישוע צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים, משתה שמרים; שמנים ממוחיים; שמרים מזוקקים.

7 ובילע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים; והמסכה הנסוכה על כל הגויים.

8 בילע המוות לנצח; ומחה ישוע דמעה מעל כל פנים; וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ; כי ישוע דיבר.

9 ואמר ביום ההוא: הנה ישוענו זה; קיווינו לו, ויושיענו; זה ישוע; קיווינו לו; נגילה ונשמחה בתשועתו.

10 כי תנוח יד ישוע בהר הזה; ונדוש מואב תחתיו, כאשר יידוש מתבן במו מדמנה.

11 ופירש ידיו בקרבו, כאשר יפרוש השוחה לפרוש; והשפיל גאוותו עם אורבות ידיו.

12 ומבצר משגב חומותיך ישח, השפיל, הגיע לארץ — עד עפר.

פרק 26

1 ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה: עיר עוז לנו; תשועה ישית ישוע חומות וחל.

2 פיתחו שערים; ויבוא גוי צדיק, שומר אמונים.

3 יצר סמוך תיצר שלום שלום; כי בך בטוח.

4 בטחו בישוע עדי עד; כי בישוע — צור עולמים.

5 כי ישפיל יושבי מרום; קריה נשגבה ישפילנה; ישפילה עד ארץ; יגיענה עד עפר.

6 רגל תרמסנה; רגלי עני; פעמי דלים.

7 אורח צדיק — מישרים; ישר, מעגל צדיק תפלס.

8 אף אורח משפטיך, ישוע, קיווינוך; לשמך ולזכרך תאוות נפש.

9 נפשי איוויתיך בלילה; אף רוחי בקרבי אשחרך; כי כאשר משפטיך לארץ — צדק למדו יושבי תבל.

10 יוחן רשע, בל למד צדק; בארץ נכוחות יעוול; ובל יראה גאות יהוה.

11 ישוע, רמה ידך — בל יחזיון; יחזו וייבושו קנאת עם; אף אש צריך תאכלם.

12 ישוע, תשפות שלום לנו; כי גם כל מעשינו פעלת לנו.

13 ישוע ישוענו, בעלונו אדונים אחרים זולתך; לבד בך נזכיר שמך.

14 מתים, בל יחיו; רפאים, בל יקומו; לכן פקדת ותשמידם; ותאבד כל זכר להם.

15 הרבית הגוי, ישוע; הרבית הגוי — נכבדת; ריחקת כל קצווי ארץ.

16 ישוע, בצר פקדוך; צקון לחש, מוסרך להם.

17 כמו הרה תקריב ללדת, תחיל, תזעק בחבליה — כן היינו מפניך, ישוע.

18 הרינו, חלנו כמו ילדנו רוח; תשועות בל נעשה ארץ; ובל נפלו יושבי תבל.

19 יחיו מתיך; נבלתי יקומון; הקיצו ורננו, שוכני עפר; כי טל אורות טלך; וארץ רפאים תפיל.

20 לך, עמי; בוא בחדריך; וסגור דלתיך בעדך; חבי כמעט רגע, עד יעבור זעם.

21 כי הנה ישוע יוצא ממקומו, לפקוד עוון יושב הארץ עליו; וגילתה הארץ את דמיה; ולא תכסה עוד על הרוגיה.

פרק 27

1 ביום ההוא יפקוד ישוע בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לוויתן, נחש בריח, ועל לוויתן, נחש עקלתון; והרג את התנין אשר בים.

2 ביום ההוא שירו לה: כרם חמד.

3 אני ישוע נוצרה; לרגעים אשקנה; פן יפקוד עליה — לילה ויום אצורנה.

4 חמה אין לי; מי ייתנני שמיר שית במלחמה? אפשעה בה; אציתנה יחד.

5 או יחזק במעוזי; יעשה שלום לי; שלום יעשה לי.

6 הבאים ישרש יעקב; יציץ ופרח ישראל; ומלאו פני תבל תנובה.

7 הכהו כמכת מכהו? אם כהרג הרוגיו הוא נהרג?

8 בסאסאה בשלחה תריבנה; הגה ברוחו הקשה ביום קדים.

9 לכן בזאת יכופר עוון יעקב; וזה כל הפרי, הסר חטאתו: בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות; לא יקומו אשרים וחמנים.

10 כי עיר בצורה בדד; נווה משולח ונעזב כמדבר; שם ירעה עגל, ושם ירבץ; וכילה סעפיה.

11 ביבוש קצירה תישברנה; נשים באות מאירות אותה; כי לא עם בינות היא; על כן לא ירחמנו עושהו; ויוצרו לא יחוננו.

12 והיה ביום ההוא, יחבוט ישוע משיבולת הנהר עד נחל מצרים; ואתם תלוקטו לאחד אחד, בני ישראל.

13 והיה ביום ההוא, ייתקע בשופר גדול; ובאו האובדים בארץ אשור, והנידחים בארץ מצרים; והשתחוו לישוע בהר הקודש בירושלים.

פרק 28

1 הוי עטרת גאות שיכורי אפרים; וציץ נובל צבי תפארתו, אשר על ראש גיא שמנים, הלומי יין.

2 הנה חזק ואמיץ ליהוה, כזרם ברד שער קטב; כזרם מים כבירים שוטפים; הניח לארץ ביד.

3 ברגליים תירמס עטרת גאות, שיכורי אפרים.

4 והיתה ציץ נובל צבי תפארתו, אשר על ראש גיא שמנים — כביכורה בטרם קיץ; אשר יראה הרואה אותה; בעודה בכפו יבלענה.

5 ביום ההוא יהיה ישוע צבאות לעטרת צבי, ולצפירת תפארה, לשאר עמו;

6 ולרוח משפט ליושב על המשפט; ולגבורה משיבי מלחמה השערה.

7 וגם אלה ביין שגו, ובשכר תעו; כוהן ונביא שגו בשכר; נבלעו מן היין; תעו מן השכר; שגו ברואה; פקו פליליה.

8 כי כל שולחנות מלאו קיא צואה; בלתי מקום.

9 את מי יורה דעה? ואת מי יבין שמועה? גמולי מחלב; עתיקי משדיים.

10 כי צו לצו, צו לצו; קו לקו, קו לקו; זעיר שם, זעיר שם.

11 כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה.

12 אשר אמר אליהם: זאת המנוחה — הניחו לעייף; וזאת המרגעה; ולא אבוא שמוע.

13 ויהי להם דבר ישוע: צו לצו, צו לצו; קו לקו, קו לקו; זעיר שם, זעיר שם; למען ילכו, וכשלו אחור, ונשברו, ונוקשו ונלכדו.

14 לכן שמעו דבר ישוע, אנשי לצון, מושלי העם הזה אשר בירושלים.

15 כי אמרתם: כרתנו ברית את מוות; ועם שאול עשינו חוזה; שוט שוטף כי יעבור, לא יבואנו; כי שמנו כזב מחסנו; ובשקר נסתרנו.

16 לכן כה אמר ישוע: הנני ייסד בציון אבן; אבן בוחן; פינת יקרת, מוסד מוסד; המאמין לא יחיש.

17 ומשפט שמתי לקו; וצדקה למשקולת; ויעה ברד מחסה כזב; וסתר — מים ישטופו.

18 וכופר בריתכם את מוות; וחוזותכם את שאול לא תקום; שוט שוטף כי יעבור — והייתם לו למרמס.

19 מדי עברו ייקח אתכם; כי בבוקר בבוקר יעבור, ביום ובלילה; והיה רק זועה, הבין שמועה.

20 כי קצר המצע מהשתרע; והמסכה צרה מהתכנס.

21 כי כהר פרצים יקום ישוע; כעמק בגבעון ירגז; לעשות מעשהו, זר מעשהו; ולעבוד עבודתו, נכריה עבודתו.

22 ועתה אל תתלוצצו, פן יחזקו מוסריכם; כי כלה ונחרצה שמעתי מעם יהוה צבאות, על כל הארץ.

23 האזינו ושמעו קולי; הקשיבו ושמעו אמרתי.

24 הכל היום יחרוש החורש לזרוע? יפתח וישדד אדמתו?

25 הלא אם שיווה פניה, והפיץ קצח; וכמון יזרוק; ונתן חיטה, שורה ושעורה ניסמן, וכוסמת בגבולתו.

26 וייסרו ישועו למשפט; ויורנו.

27 כי לא בחרוץ יודש קצח; ואופן עגלה על כמון לא יוסב; כי במטה ייחבט קצח; וכמון בשבט.

28 לחם יודק; כי לא לנצח אדוש ידושנו; והמם גלגל עגלתו; ופרשיו לא ידוקנו.

29 גם זאת מעם ישוע צבאות יצאה; הפליא עצה; הגדיל תושיה.

פרק 29

1 הוי אריאל, אריאל; קרית חנה דוד; ספו שנה על שנה; חגים יינקופו.

2 והציקותי לאריאל; והיתה תאניה ואניה; והיתה לי כאריאל.

3 וחניתי עליך כדור; וצרתי עליך מצב; והקימותי עליך מצורות.

4 ושפלת; מארץ תדברי; ומעפר תישח אמרתך; והיה כאוב מארץ קולך; ומעפר אמרתך תצפצף.

5 והיה כאבק דק המון זריך; וכמוץ עובר המון עריצים; והיה לפתע פתאום.

6 מעם יהוה צבאות תיפקד ברעם וברעש וקול גדול; סופה וסערה; ולהב אש אוכלה.

7 והיה כחלום חזון לילה המון כל הגויים הצובאים על אריאל; וכל צובאיה ומצודתה, והמציקים לה.

8 והיה כאשר יחלום הרעב, והנה אוכל; והקיץ וריקה נפשו; וכאשר יחלום הצמא, והנה שותה; והקיץ והנה עייף, ונפשו שוקקה — כן יהיה המון כל הגויים, הצובאים על הר ציון.

9 התמהמהו ותמהו; הישתעשעו ושעו; שכרו, ולא יין; נעו, ולא שכר.

10 כי נסך עליכם ישוע רוח תרדמה; ויעצם את עיניכם; את הנביאים וראשיכם החוזים כיסה.

11 ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום; אשר ייתנו אותו אל יודע ספר לאמור: קרא נא זה; ואמר: לא אוכל, כי חתום הוא;

12 וניתנה הספר על אשר לא ידע ספר לאמור: קרא נא זה; ואמר: לא ידעתי ספר.

13 ויאמר ישוע: יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני, וליבו ריחק ממני; ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה,

14 לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא; ואבדה חכמת חכמיו; ובינת נבוניו תיסתתר.

15 הוי המעמיקים מישוע לסתיר עצה; והיה במחשך מעשיהם; ויאמרו: מי רואנו? ומי יודענו?

16 הפככם; אם כחומר היוצר ייחשב; כי יאמר מעשה לעושהו: לא עשני? וייצור אמר ליוצרו: לא הבין?

17 הלא עוד מעט מזער, ושב לבנון לכרמל; והכרמל ליער ייחשב.

18 ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר; ומאופל ומחושך עיני עיוורים תראינה.

19 וייספו ענווים בישוע שמחה; ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.

20 כי אפס עריץ; וכלה לץ; ונכרתו כל שוקדי אוון,

21 מחטיאי אדם בדבר; ולמוכיח בשער יקושון; ויטו בתוהו צדיק.

22 לכן כה אמר ישוע אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם: לא עתה יבוש יעקב; ולא עתה פניו יחוורו.

23 כי בראותו ילדיו, מעשה ידי בקרבו, יקדישו שמי; והקדישו את קדוש יעקב; ואת ישוע ישראל יעריצו.

24 וידעו תועי רוח בינה; ורוגנים ילמדו לקח.

פרק 30

1 הוי, בנים סוררים — נאום ישוע — לעשות עצה, ולא מני; ולנסוך מסכה, ולא רוחי; למען ספות חטאת על חטאת.

2 ההולכים לרדת מצרים, ופי לא שאלו; לעוז במעוז פרעה; ולחסות בצל מצרים.

3 והיה מעוז פרעה לכם לבושת; והחסות בצל מצרים — לכלימה.

4 כי היו בצוען שריו; ומלאכיו חנס יגיעו.

5 כולם הובישו על עם לא יועילו להם; לא לעזר ולא להועיל; כי לבושת וגם לחרפה.

6 משא בהמות נגב: בארץ צרה וצוקה, לביא וליש מהם; אפעה ושרף מעופף; ישאו על כתף עיירים חיליהם, ועל דבשת גמלים אוצרותם, על עם לא יועילו.

7 ומצרים הבל וריק יעזורו; לכן קראתי לזאת: רהב הם שבת.

8 עתה בוא, כתבה על לוח איתם; ועל ספר חוקה; ותהי ליום אחרון, לעד עולם.

9 כי עם מרי הוא; בנים כחשים; בנים לא אבוא שמוע תורת יהוה,

10 אשר אמרו לרואים: לא תראו; ולחוזים: לא תחזו לנו נכוחות; דברו לנו חלקות; חזו מהתלות;

11 סורו מני דרך; הטו מני אורח; השביתו מפנינו את קדוש ישראל.

12 לכן כה אמר קדוש ישראל: יען מאוסכם בדבר הזה; ותבטחו בעושק ונלוז; ותישענו עליו,

13 לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל, נבעה בחומה נשגבה; אשר פתאום לפתע יבוא שברה.

14 ושברה כשבר נבל היוצרים, כות, לא יחמול; ולא יימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד, או לחשוף מים מגבא.

15 כי כה אמר ישוע, קדוש ישראל: בשובה ונחת תיוושעון; בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם; ולא אביתם.

16 ותאמרו: לא, כי על סוס ננוס — על כן תנוסון; ועל קל נרכב — על כן יקלו רודפיכם.

17 אלף אחד מפני גערת אחד; מפני גערת חמישה תנוסו; עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר, וכנס על הגבעה.

18 ולכן יחכה ישוע לחננכם; ולכן ירום לרחמכם; כי יהוה משפט יהוה; אשרי כל חוכי לו.

19 כי עם בציון ישב, ירושלים; בכה לא תבכה; חנון יחנך לקול זעקך; כשומעתו ענך.

20 ולמרות שייתן לכם ישוע לחם צר ומי לחץ — ולא ייכנף עוד מוריך; והיו עיניך רואות את מוריך;

21 ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור: זה הדרך, לכו בו; כי תאמינו וכי תשמאילו.

22 וטימאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפודת מסכת זהבך; תזרם כמו דווה; צא, תאמר לו.

23 ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה; ולחם תבואת האדמה; והיה דשן ושמן; ירעה מקנך ביום ההוא, כר נרחב.

24 והאלפים והעיירים עובדי האדמה, בליל חמיץ יאכלו, אשר זורה ברחת ובמזרה.

25 והיו על כל הר גבוה ועל כל גבעה נשאה פלגים, יובלי מים; ביום הרג רב, בנפול מגדלים.

26 והיה אור הלבנה כאור החמה; ואור החמה יהיה שבעתיים, כאור שבעת הימים; ביום חבוש ישוע את שבר עמו; ומחץ מכתו ירפא.

27 הנה שם ישוע בא ממרחק; בוער אפו, וכובד משאה; שפתיו מלאו זעם; ולשונו כאש אוכלת;

28 ורוחו כנחל שוטף, עד צוואר יחצה, להנפה גויים בנפת שווא; ורסן מתעה על לחיי עמים.

29 השיר יהיה לכם כליל התקדש חג; ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ישוע, אל צור ישראל.

30 והשמיע יהוה את הד קולו; ונחת זרועו יראה, בזעף אף ולהב אש אוכלה; נפץ וזרם ואבן ברד.

31 כי מקול יהוה יחת אשור; בשבט יכה.

32 והיה בכל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ישוע עליו בתופים ובכינורות; ובמלחמות תנופה נלחם בו.

33 כי ערוך מאתמול תופתה; גם הוא למלך הוכן; העמיק, הרחיב; מדורתה אש ועצים הרבה; נשמת יהוה, כנחל גופרית, בוערה בה.

פרק 31

1 הוי, היורדים מצרים לעזרה; על סוסים יישענו; ויבטחו על רכב, כי רב; ועל פרשים, כי עצמו מאוד; ולא שעו אל קדוש ישראל; ואת ישוע לא דרשו.

2 וגם הוא חכם, ויבא רע; ואת דבריו לא הסיר; וקם על בית מרעים, ועל עזרת פועלי אוון.

3 ומצרים אדם, ולא יהוה; וסוסיהם בשר, ולא רוח; וישוע יטה ידו; וכשל עוזר, ונפל עזור; ויחדיו כולם יכליון.

4 כי כה אמר ישוע אלי: כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר ייקרא עליו מלוא רועים — מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה; כן ירד ישוע צבאות להילחם על הר ציון ועל גבעתה.

5 כעופות עפות, כן יגן ישוע צבאות על ירושלים; גנון והציל; פסוח והמליט.

6 שובו לאשר העמיקו סרה ממנו בני ישראל.

7 כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו, אשר עשו לכם ידיכם, לחטאת.

8 אז ייפול אשור בחרב לא איש; וחרב לא אדם תאכלנו; ונס לו מפני חרב; ובחוריו למס יהיו.

9 ועבר אל סלעו ממגור; וחתו מנס שריו; נאום ישוע, אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

פרק 32

1 הן מלך בצדק ימלוך; ושרים למשפט ישורו.

2 והיה איש כמחבא רוח, וסתר זרם; כפלגי מים בציון; כצל סלע כבד בארץ עייפה.

3 ועיני רואים לא תשעינה; ואוזני שומעים תקשבנה.

4 ולבב נמהרים יבין לדעת; ולשון עלגים תמהר לדבר צחות.

5 נבל לא ייקרא עוד נדיב; וכילי לא ייאמר שוע.

6 כי נבל נבלה ידבר; וליבו יעשה אוון; לעשות חונף; ולדבר אל ישוע תועה; להריק נפש רעב; ומשקה צמא יחסיר.

7 וכלי הכילי רעים; הוא זימות יעץ, לחבל ענווים באמרי שקר; ובדבר אביון משפט.

8 ונדיב נדיבות יעץ; והוא על נדיבות יקום.

9 קומנה, נשים שאננות; שמענה קולי; בנות בוטחות, האזנה אמרתי.

10 ימים על שנה תירגזנה, בוטחות; כי כלה בציר; אוסף בלתי יבוא.

11 חרדו, שאננות; רגזו, בוטחות; פשוטה ועורה; וחגורה על חלציים.

12 על שדיים סופדים; על שדי חמד; על גפן פוריה.

13 על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה; כי על כל בתי משוש, קריה עליזה;

14 כי ארמון נוטש; המון עיר נעזב; עופל ובחן היו בעד מערות עד עולם; משוש פראים; מרעה עדרים;

15 עד ייערה עלינו רוח ממרום; והיה מדבר לכרמל; והכרמל ליער ייחשב.

16 וישכן במדבר משפט; וצדקה בכרמל תשב.

17 והיה מעשה הצדקה שלום; ועבודת הצדקה — השקט ובטח עד עולם.

18 וישב עמי בנוה שלום, ובמשכנות מבטחים, ובמנוחות שאננות;

19 וברד ברדת היער; ובשפלה תשפל העיר.

20 אשריכם זורעי על כל מים; משלחי רגל השור והחמור.

פרק 33

1 הוי, שודד ואתה לא שדוד; ובוגד, ולא בגדו בך; כהתמך שודד — תושד; כנלותך לבגוד — יבגדו בך.

2 ישוע, חוננו; לך קיווינו; היו זרועם לבקרים; אף תשועתנו בעת צרה.

3 מקול המון, נדדו עמים; מרוממתך, נפוצו גויים.

4 ונאסף שללכם אוסף החסיל; כמשק גבים ישוק עליו.

5 נשגב יהוה, כי שוכן מרום; מילא ציון משפט וצדקה.

6 והיה אמונת עיתיך חוסן תשועות, חכמת ודעת; יראת יהוה — היא אוצרו.

7 הן אראלם צעקו חוצה; מלאכי שלום מר יבכיון.

8 מסילות נשמו; שבת עובר אורח; הפר ברית; מאס ערים; לא חשב אנוש.

9 אבלה אומללה ארץ; הוביש לבנון, קמל; היה השרון כערבה; ונוער בשן וכרמל.

10 עתה אקום — אמר ישוע; עתה ארומם; עתה אנשא.

11 הרו חשש; תלדו קש; רוחכם — אש תאכלכם.

12 והיו עמים משרפות סיד; קוצים כסוחים באש ייצתו.

13 שמעו, רחוקים, אשר עשיתי; ודעו, קרובים, גבורתי.

14 פחדו בציון חטאים; אחזה רעדה חנפים: מי יגור לנו אש אוכלה? מי יגור לנו מוקדי עולם?

15 הולך צדקות ודובר מישרים; מואס בבצע מעשקות; נוער כפיו מתמוך בשוחד; אוטם אוזנו משמוע דמים; ועוצם עיניו מראות ברע,

16 הוא מרומים ישכון; מצודות סלעים משגבו; לחמו ניתן; מימיו נאמנים.

17 מלך ביופיו תחזינה עיניך; תראינה ארץ מרחקים.

18 ליבך יהגה אימה: איה סופר? איה שוקל? איה סופר את המגדלים?

19 עם עז לא תראה; עם עמוק שפה משמוע; נלעג לשון, אין בינה.

20 חזה ציון, קרית מועדנו; עיניך תראינה ירושלים, נווה שאנן; אוהל בל יצען; בל ייסע יתדותיו לנצח; וכל חבליו בל יינתקו.

21 כי אם שם אדיר ישוע לנו, מקום נהרים יאורים רחבי ידיים; בל תלך בו אני שיט; וצי אדיר לא יעברנו.

22 כי יהוה שופטנו; יהוה מחוקקנו; יהוה מלכנו; הוא יושיענו.

23 ניטשו חבליך; בל יחזקו כן תורנם; לא פרשו נס; אז חולק עד, שלל מרבה; פיסחים בזזו בז.

24 ויושב לא יאמר: חליתי; העם היושב בה נשוא עוון.

פרק 34

1 קרבו, גויים, לשמוע; ולאומים, הקשיבו; תשמע הארץ ומלואה; תבל וכל צאצאיה.

2 כי קצף לישוע על כל הגויים; וחמה על כל צבאם; החרימם; נתנם לטבח.

3 וחלליהם יושלכו; ופגריהם יעלה באשם; ונמסו הרים מדמם.

4 ונמקו כל צבא השמים; ונגולו כספר השמים; וכל צבאם ייבול, כנבול עלה מגפן; וכנובלת מתאנה.

5 כי ריוותה בשמים חרבי; הנה על אדום תרד; ועל עם חרמי למשפט.

6 חרב לישוע מלאה דם; הודשנה מחלב, מדם כרים ועתודים, מחלב כליות אילים; כי זבח לישוע בבוצרה; וטבח גדול בארץ אדום.

7 וירדו ראמים עימם, ופרים עם אבירים; וריוותה ארצם מדם; ועפרם מחלב יידשן.

8 כי יום נקם ליהוה; שנת שילומים לריב ציון.

9 ונהפכו נחליה לזפת; ועפרה לגופרית; והיתה ארצה לזפת בוערה.

10 לילה ויומם לא תכבה; לעולם יעלה עשנה; מדור לדור תחרב; לנצח נצחים אין עובר בה.

11 וירשוה קאת וקיפוד; וינשוף ועורב ישכנו בה; ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו.

12 חוריה אל מלוכה יקראו, ואפס שם; וכל שריה יהיו אפס.

13 ועלתה ארמנותיה סירים; קימוש וחרול במבצריה; והיתה נווה תנים; חציר לבנות יענה.

14 ופגשו ציים את איים; ושעיר על רעהו יקרא; אך שם הרגיעה לילית; ומצאה לה מנוח.

15 שמה קיננה קיפוז, ותמלט ותבקע; ודגרה בצילה; אך שם נקבצו דיות, אישה רעותה.

16 דרשו מעל ספר יהוה, וקראו; אחת מהנה לא נעדרה; אישה רעותה לא פקדו; כי פי הוא ציווה; ורוחו הוא קיבצן.

17 והוא הפיל להן גורל; וידו חילקה להן בקו; עד עולם יירשוה; לדור ודור ישכנו בה.

פרק 35

1 ישושום מדבר וציה; ותגל ערבה; ותפרח כחבצלת.

2 פרוח תפרח ותגל, אף גילת ורנן; כבוד הלבנון ניתן לה; הדר הכרמל והשרון; המה יראו כבוד ישוע, הדר ישוענו.

3 חזקו ידיים רפות; וברכיים כושלות אמצו.

4 אמרו לנמהרי לב: חזקו; אל תיראו; הנה ישועכם — נקם יבוא, גמול ישוע; הוא יבוא ויושיעכם.

5 אז תיפקחנה עיני עיוורים; ואוזני חרשים תיפתחנה.

6 אז ידלג כאייל פיסח; ותרון לשון אילם; כי נבקעו במדבר מים, ונחלים בערבה.

7 והיה השרב לאגם; וצימאון למבועי מים; בנוה תנים רבצה, חציר לקנה וגומא.

8 והיה שם מסלול ודרך; ודרך הקודש ייקרא לה; לא יעברנו טמא; והוא להם; הולך דרך, ואוילים לא יתעו.

9 לא יהיה שם אריה; ופריץ חיות בל יעלנה; לא תימצא שם; והלכו גאולים.

10 ופדויי ישוע ישובון; ובאו ציון ברינה; ושמחת עולם על ראשם; ששון ושמחה ישיגו; ונסו יגון ואנחה.

פרק 36

1 ויהי, בארבע־עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות, וייתפשם.

2 וישלח מלך אשור את רב־שקה מלכיש, ירושלים, אל המלך חזקיה, בחיל כבד; ויעמוד בתעלת הברכה העליונה, במסילת שדה כובס.

3 ויצא אליו אליקים בן חלקיהו, אשר על הבית; ושבנה הסופר; ויואח בן אסף המזכיר.

4 ויאמר אליהם רב־שקה: אמרו נא אל חזקיה: כה אמר המלך הגדול, מלך אשור: מה הביטחון הזה אשר בטחת?

5 אמרתי — אך דבר שפתיים — עצה וגבורה למלחמה; עתה על מי בטחת, כי מרדת בי?

6 הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים; אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו.

7 ואם תאמר אלי: אל ישוע ישוענו בטחנו — הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו ואת מזבחותיו; ויאמר ליהודה ולירושלים: לפני המזבח הזה תשתחוו?

8 ועתה התערב נא את אדוני, מלך אשור; ואתנה לך אלפיים סוסים, אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם.

9 ואיכה תשיב פני פחת אחד, עבדי אדוני הקטנים; ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים?

10 ועתה, המבלעדי יהוה עליתי על הארץ הזאת להשחיתה? יהוה אמר אלי: עלה אל הארץ הזאת, והשחיתה.

11 ויאמר אליקים ושבנה ויואח אל רב־שקה: דבר נא אל עבדיך ארמית, כי שומעים אנחנו; ואל תדבר עימנו יהודית, באוזני העם אשר על החומה.

12 ויאמר רב־שקה: הלא על אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה? הלא על האנשים היושבים על החומה, לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עימכם?

13 ויעמוד רב־שקה, ויקרא בקול גדול יהודית, ויאמר: שמעו את דברי המלך הגדול, מלך אשור.

14 כה אמר המלך: אל ישיא אתכם חזקיה; כי לא יוכל להציל אתכם.

15 ואל יבטיח אתכם חזקיה על ישוע לאמור: הצל יצילנו ישוע; לא תינתן העיר הזאת ביד מלך אשור.

16 אל תשמעו אל חזקיה; כי כה אמר מלך אשור: עשו איתי ברכה, וצאו אלי; ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו; ושתו איש מי בורו;

17 עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם; ארץ דגן ותירוש; ארץ לחם וכרמים.

18 פן יסית אתכם חזקיה לאמור: ישוע יצילנו; ההצילו אלילי הגויים איש את ארצו מיד מלך אשור?

19 איה אלילי חמת וארפד? איה אלילי ספרוויים? וכי הצילו את שומרון מידי?

20 מי בכל אלילי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל ישוע את ירושלים מידי?

21 ויחרישו; ולא ענו אותו דבר; כי מצוות המלך היא לאמור: לא תענהו.

22 ויבוא אליקים בן חלקיהו, אשר על הבית, ושבנה הסופר, ויואח בן אסף המזכיר, אל חזקיה, קרועי בגדים; ויגידו לו את דברי רב־שקה.

פרק 37

1 ויהי, כשמוע המלך חזקיה — ויקרע את בגדיו; וייתכס בשק; ויבוא בית ישוע.

2 וישלח את אליקים אשר על הבית, ואת שבנה הסופר, ואת זקני הכוהנים מתכסים בשקים, אל ישעיהו הנביא בן אמוץ.

3 ויאמרו אליו: כה אמר חזקיה: יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה; כי באו בנים עד משבר; וכוח אין ללידה.

4 אולי ישמע ישוע ישועך את דברי רב־שקה, אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף את ישוע החי; והוכיח בדברים אשר שמע ישוע ישועך; ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאת.

5 ויבואו עבדי המלך חזקיה אל ישעיהו.

6 ויאמר אליהם ישעיהו: כה תאמרון אל אדוניכם: כה אמר ישוע: אל תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גדפו נערי מלך אשור אותי.

7 הנני נותן בו רוח; ושמע שמועה, ושב לארצו; והפלתיו בחרב בארצו.

8 וישב רב־שקה; וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה; כי שמע כי נסע מלכיש.

9 וישמע על תרהקה מלך כוש לאמור: יצא להילחם איתך; וישמע; וישלח מלאכים אל חזקיה לאמור:

10 כה תאמרון אל חזקיה מלך יהודה לאמור: אל ישיאך ישועך אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים ביד מלך אשור.

11 הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות, להחרימם; ואתה תינצל?

12 ההצילו אותם אלילי הגויים אשר השחיתו אבותי: את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר בתלאשר?

13 איו מלך חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים; הנע ועיוה?

14 ויקח חזקיה את הספרים מיד המלאכים, ויקראהו; ויעל חזקיה בית ישוע; ויפרשהו חזקיה לפני ישוע.

15 ויתפלל חזקיה אל ישוע לאמור:

16 יהוה צבאות, יהוה ישראל, יושב הכרובים; אתה הוא יהוה לבדך לכל ממלכות הארץ; אתה עשית את השמים ואת הארץ.

17 הטה, ישוע, אוזנך ושמע; פקח, ישוע, עיניך וראה; ושמע את כל דברי סנחריב, אשר שלח לחרף את ישוע החי.

18 אמנם, ישוע, החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם,

19 ונתנו את אליליהם באש; כי לא אלילים המה; כי אם מעשה ידי אדם, עץ ואבן; ויאבדום.

20 ועתה, ישוע ישוענו, הושיענו מידו; וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ישוע, לבדך.

21 וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיה לאמור: כה אמר ישוע ישראל: אשר התפללת אלי על סנחריב מלך אשור:

22 זה הדבר אשר דיבר ישוע עליו: בזה לך, לעגה לך, בתולת בת ציון; אחריך ראש הניעה בת ירושלים.

23 את מי חרפת וגידפת? ועל מי הרימות קולך, ותישא מרום עיניך? אל קדוש ישראל.

24 ביד עבדיך חרפת את ישוע; ותאמר: ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחר ברושיו; ואבוא מרום קצו, יער כרמלו.

25 אני קרתי ושתיתי מים; ובכף פעמי אחריב כל יאורי מצור.

26 הלא שמעת למרחוק: אותה עשיתי; ומימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה; ותהי להשאות ערים בצורות לניצים גלים.

27 ויושביה קצרי יד; חתו ובושו; היו עשב שדה וירק דשא; חציר גגות; ושדפה לפני קמה.

28 ואתה ידעתי שבתך וצאתך ובואך; ואת התרגזך אלי.

29 יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באוזני — ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך; והשיבותיך בדרך אשר באת בה.

30 וזה לך האות: אכול השנה ספיח; ובשנה השנית שחיס; ובשנה השלישית זרעו וקצרו; ונטעו כרמים; ואכלו פריון.

31 ושארית פליטת בית יהודה תוסיף שורש למטה; ועשתה פרי למעלה.

32 כי מירושלים תצא שארית; ופליטה מהר ציון; קנאת ישוע צבאות תעשה זאת.

33 לכן כה אמר ישוע על מלך אשור: לא יבוא אל העיר הזאת; ולא יורה שם חץ; ולא יקדמנה מגן; ולא ישפוך עליה סוללה.

34 בדרך אשר בא, בה ישוב; ואל העיר הזאת לא יבוא, נאום ישוע.

35 וגנותי על העיר הזאת להושיעה, למעני ולמען דוד עבדי.

36 ויצא מלאך יהוה; ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף; וישכימו בבוקר — והנה כולם פגרים מתים.

37 ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור; וישב בנינוה.

38 ויהי, הוא משתחווה בית נסרוך אלהיו; ואדרמלך ושראצר בניו היכהו בחרב; והמה נמלטו ארץ אררט; וימלוך אסר־חדון בנו תחתיו.

פרק 38

1 בימים ההם חלה חזקיהו למות; ויבוא אליו ישעיהו הנביא בן אמוץ; ויאמר אליו: כה אמר ישוע: צו לביתך; כי מת אתה, ולא תחיה.

2 ויסב חזקיהו פניו אל הקיר; ויתפלל אל ישוע,

3 ויאמר: אנה, ישוע, זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם; והטוב בעיניך עשיתי; ויבך חזקיהו בכי גדול.

4 ויהי דבר ישוע אל ישעיהו לאמור:

5 הלוך ואמרת אל חזקיה: כה אמר ישוע, ישוע דוד אביך: שמעתי את תפילתך; ראיתי את דמעתך; הנני יוסיף על ימיך חמש־עשרה שנה.

6 והצלתיך ואת העיר הזאת מכף מלך אשור; וגנותי על העיר הזאת.

7 וזה לך האות מאת ישוע, כי יעשה ישוע את הדבר הזה אשר דיבר:

8 הנני משיב את צל המעלות אשר ירד במעלות אחז בשמש, אחורנית עשר מעלות; ותשב השמש עשר מעלות, במעלות אשר ירדה.

9 מכתב חזקיהו מלך יהודה, בחלותו; ויחי מחוליו:

10 אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול; פוקדתי יתר שנותי.

11 אמרתי: לא אראה את ישוע, את ישוע, בארץ החיים; לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל.

12 דורי נסע ונגלה מני כאוהל רועי; קיפדתי כארוג חיי; מדלה יבצעני; מיום עד לילה תשלימני.

13 שיוויתי עד בוקר; כארי כן ישבר כל עצמותי; מיום עד לילה תשלימני.

14 כסוס עגור כן אצפצף; אהגה כיונה; דלו עיני למרום; ישוע, עושקה לי; ערבני.

15 מה אדבר? ואמר לי, והוא עשה; אדדה כל שנותי על מר נפשי.

16 ישוע, עליהם יחיו; ולכל בהן חיי רוחי; ותחלימני והחייני.

17 הנה לשלום מר לי מר; ואתה חשקת נפשי משחת בלי; כי השלכת אחרי גווך כל חטאי.

18 כי לא שאול תודך; מוות יהללך; לא ישברו יורדי בור אל אמיתך.

19 חי, חי — הוא יודך, כמוני היום; אב לבנים יודיע אל אמיתך.

20 ישוע להושיעני; ונגינותי ננגן כל ימי חיינו, בית ישוע.

21 כי אמר ישעיהו: ישאו דבלת תאנים; וימרחו על השחין; ויחי.

22 וגם חזקיה אמר: מה אות, כי אעלה בית ישוע?

פרק 39

1 בעת ההיא שלח מרודך־בלאדן בן בלאדן, מלך בבל, ספרים ומנחה אל חזקיה; כי שמע כי חלה, ויחזק.

2 וישמח עליהם חזקיה; ויראם את בית נכאתו: את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב; ואת כל בית כליו; ואת כל אשר נמצא באוצרותיו; לא היה דבר אשר לא הראם חזקיה בביתו ובכל ממשלתו.

3 ויבוא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיה; ויאמר אליו: מה אמרו האנשים האלה? ומאין יבואו אליך? ויאמר חזקיה: מארץ רחוקה באו אלי, מבבל.

4 ויאמר: מה ראו בביתך? ויאמר חזקיה: את כל אשר בביתי ראו; לא היה דבר באוצרותי אשר לא הראיתים.

5 ויאמר ישעיהו אל חזקיה: שמע דבר ישוע צבאות:

6 הנה ימים באים, ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה — בבלה; לא יותר דבר, אמר ישוע.

7 ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד, ייקחו; והיו סריסים בהיכל מלך בבל.

8 ויאמר חזקיה אל ישעיהו: טוב דבר ישוע אשר דיברת; ויאמר: כי יהיה שלום ואמת בימי.

פרק 40

1 נחמו, נחמו עמי — אמר ישועכם.

2 דברו על לב ירושלים; וקראו אליה, כי מלאה צבאה; כי נרצה עוונה; כי לקחה מיד ישוע כפליים בכל חטאותיה.

3 קול קורא במדבר: פנו דרך ישוע; ישרו בערבה מסילה לישוענו.

4 כל גיא יינשא; וכל הר וגבעה ישפלו; והיה העקוב למישור; והרכסים לבקעה.

5 ונגלה כבוד ישוע; וראו כל בשר יחדיו; כי פי ישוע דיבר.

6 הקול אמר: קרא; ואמר: מה אקרא? כל הבשר חציר; וכל חסדו כציץ השדה;

7 יבש חציר; נבל ציץ; כי רוח ישוע נשבה בו; אכן חציר העם.

8 יבש חציר; נבל ציץ; ודבר ישוענו יקום לעולם.

9 על הר גבוה עלי לך, מבשרת ציון; הרימי בכוח קולך, מבשרת ירושלים; הרימי; אל תיראי; אמרי לערי יהודה: הנה ישועכם.

10 הנה ישוע יבוא בחזק; וזרועו מושלה לו; הנה שכרו איתו; ופעולתו לפניו.

11 כרועה עדרו ירעה; בזרועו יקבץ טלאים; ובחיקו יישא; עלות ינהל.

12 מי מדד בשועלו מים? ושמים בזרת תיכן? וכל בשליש עפר הארץ? ושקל בפלס הרים? וגבעות במאזניים?

13 מי תיכן את רוח יהוה? ואיש עצתו יודיענו?

14 את מי נועץ ויבינהו; וילמדהו באורח משפט; וילמדהו דעת; ודרך תבונות יודיענו?

15 הן גויים כמר מדלי; וכשחק מאזניים נחשבו; הן איים כדק יטול.

16 ולבנון אין די בער; וחייתו אין די עולה.

17 כל הגויים כאין נגדו; מאפס ותהו נחשבו לו.

18 ואל מי תדמיון את יהוה? ומה דמות תערכו לו?

19 הפסל נסך חרש; וצורף בזהב ירקענו; ורתוקות כסף צורף.

20 המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר; חרש חכם יבקש לו, להכין פסל לא יימוט.

21 הלוא תדעו? הלוא תשמעו? הלוא הוגד מראש לכם? הלוא הבינותם מוסדות הארץ?

22 היושב על חוג הארץ; ויושביה כחגבים; הנוטה כדוק שמים; ויימתחם כאוהל לשבת;

23 הנותן רוזנים לאין; שופטי ארץ כתהו עשה.

24 אף בל ניטעו; אף בל זורעו; אף בל שורש בארץ גזעם; וגם נשף בהם, וייבשו; וסערה כקש תישאם.

25 למי תדמיוני, ואשוה? אמר הקדוש.

26 שאו מרום עיניכם; וראו מי ברא אלה; המוציא במספר צבאם; לכולם בשם יקרא; מרוב אונים ואמיץ כוח — איש לא נעדר.

27 למה תאמר, יעקב, ותדבר, ישראל: נסתרה דרכי מישוע; ומישועי משפטי יעבור?

28 הלוא ידעת? אם לא שמעת — אֱלוֹהִים עולם, יהוה, בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע; אין חקר לתבונתו.

29 נותן ליעף כוח; ולאין אונים עצמה ירבה.

30 וייעפו נערים וייגעו; ובחורים כשול ייכשלו;

31 וקווי ישוע יחליפו כוח; יעלו אבר כנשרים; ירוצו ולא ייגעו; ילכו ולא ייעפו.

פרק 41

1 החרישו אלי, איים; ולאומים יחליפו כוח; ייגשו, אז ידברו; יחדיו למשפט נקרבה.

2 מי העיר ממזרח? צדק יקראהו לרגלו; ייתן לפניו גויים, ומלכים ירד; ייתן כעפר חרבו; כקש נידף קשתו.

3 ירדפם; יעבור שלום; אורח ברגליו לא יבוא.

4 מי פעל ועשה, קורא הדורות מראש? אני יהוה, ראשון; ואת אחרונים — אני הוא.

5 ראו איים וייראו; קצות הארץ יחרדו; קרבו ויאתיון.

6 איש את רעהו יעזורו; ולאחיו יאמר: חזק.

7 ויחזק חרש את צורף; מחליק פטיש את הולם פעם; אומר לדבק: טוב הוא; ויחזקהו במסמרים; לא יימוט.

8 ואתה ישראל, עבדי; יעקב אשר בחרתיך; זרע אברהם אוהבי,

9 אשר החזקתיך מקצות הארץ; ומאציליה קראתיך; ואומר לך: עבדי אתה; בחרתיך, ולא מאסתיך;

10 אל תירא, כי עימך אני; אל תשתע, כי אני ישועך; אימצתיך; אף עזרתיך; אף תמכתיך בימין צדקי.

11 הן יבושו וייכלמו כל הנחרים בך; יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך.

12 תבקשם ולא תמצאם, אנשי מצותך; יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך.

13 כי אני ישוע, ישועך, מחזיק ימינך; האומר לך: אל תירא; אני עזרתיך.

14 אל תיראי, תולעת יעקב; מתי ישראל; אני עזרתיך — נאום ישוע; וגואלך קדוש ישראל.

15 הנה שמתיך למורג חרוץ חדש, בעל פיפיות; תדוש הרים ותדוק; וגבעות כמוץ תשים.

16 תזרם, ורוח תישאם; וסערה תפיץ אותם; ואתה תגיל בישוע; בקדוש ישראל תתהלל.

17 העניים והאביונים מבקשים מים, ואין; לשונם בצמא נשתה; אני ישוע אענם; ישוע ישראל לא אעזבם.

18 אפתח על שפיים נהרות; ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם מים; וארץ ציה למוצאי מים.

19 אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן; אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו,

20 למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדיו, כי יד ישוע עשתה זאת; וקדוש ישראל בראה.

21 קרבו ריבכם — אמר ישוע; הגישו עצמותיכם — אמר מלך יעקב.

22 יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה; הראשונות מה הנה הגידו; ונשימה ליבנו ונדעה אחריתן; או הבאות השמיעונו.

23 הגידו הבאות לאחור, ונדעה כי אלילים אתם; אף תיטיבו ואף תרעו; ונשתעה ונרא יחדיו.

24 הן אתם מאין; ופעולכם מאפע; תועבה יבחר בכם.

25 העירותי מצפון ויבוא; ממזרח שמש יקרא בשמי; ויבוא סגנים כמו חומר; וכמו יוצר ירמוס טיט.

26 מי הגיד מראש ונדע? ולפנים ונאמר: צדיק? אף אין מגיד; אף אין משמיע; אף אין שומע אמריכם.

27 ראשון לציון: הנה, הנם; ולירושלים מבשר אתן.

28 וארא, ואין איש; ומאלה, ואין יועץ; ואשאלם, וישיבו דבר.

29 הן כולם אוון; אפס מעשיהם; רוח ותהו נסכיהם.

פרק 42

1 הן עבדי, אתמוך בו; בחירי, רצתה נפשי; נתתי רוחי עליו; משפט לגויים יוציא.

2 לא יצעק, ולא יישא; ולא ישמיע בחוץ קולו.

3 קנה רצוץ לא ישבור; ופישתה כהה לא יכבנה; לאמת יוציא משפט.

4 לא יכהה ולא ירוץ, עד ישים בארץ משפט; ולאיים תורתו ייחלו.

5 כה אמר יהוה, בורא השמים ונוטיהם; רוקע הארץ וצאצאיה; נותן נשמה לעם עליה; ורוח להולכים בה:

6 אני ישוע קראתיך בצדק; ואחזק בידך; ואצורך; ואתנך לברית עם, לאור גויים;

7 לפקוח עיניים עיוורות; להוציא ממסגר אסיר; מבית כלא יושבי חושך.

8 אני ישוע; הוא שמי; וכבודי לאחר לא אתן; ותהילתי לפסילים.

9 הראשונות הנה באו; וחדשות אני מגיד; בטרם תצמחנה אשמיע אתכם.

10 שירו לישוע שיר חדש; תהילתו מקצה הארץ; יורדי הים ומלואו; איים ויושביהם.

11 ישאו מדבר ועריו; חצרים תשב קדר; ירונו יושבי סלע; מראש הרים יצווחו.

12 ישימו לישוע כבוד; ותהילתו באיים יגידו.

13 ישוע כגיבור יצא; כאיש מלחמות יעיר קנאה; יריע; אף יצריח; על אויביו יתגבר.

14 החשיתי מעולם; אחריש, אתאפק; כיולדה אפעה; אשום ואשאף יחד.

15 אחריב הרים וגבעות; וכל עשבם אוביש; ושמתי נהרות לאיים; ואגמים אוביש.

16 והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו; בנתיבות לא ידעו אדריכם; אשים מחשך לפניהם לאור; ומעקשים למישור; אלה הדברים עשיתים, ולא עזבתים.

17 נסוגו אחור; יבושו בושת הבוטחים בפסל; האומרים למסכה: אתם אלילינו.

18 שמעו, החרשים; והביטו, עיוורים, לראות.

19 מי עיוור כי אם עבדי? וחרש כמלאכי אשלח? מי עיוור כמשולם; ועיוור כעבד ישוע?

20 ראות רבות ולא תשמור; פקוח אוזניים ולא ישמע.

21 יהוה חפץ למען צדקו; יגדיל תורה ויאדיר.

22 והוא עם בזוז ושסוי; הפח בחורים כולם; ובבתי כלאים הוחבאו; היו לבז ואין מציל; משיסה ואין אומר: השב.

23 מי בכם יאזין זאת? יקשיב וישמע לאחור?

24 מי נתן למשיסה יעקב, וישראל לבוזזים? הלא יהוה; זו חטאנו לו; ולא אבוא בדרכיו ללכת; ולא שמעו בתורתו.

25 וישפוך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה; ותלהטהו מסביב ולא ידע; ותבער בו ולא ישים על לב.

פרק 43

1 ועתה כה אמר ישוע בוראך, יעקב; ויוצרך, ישראל: אל תירא; כי גאלתיך; קראתי בשמך; לי אתה.

2 כי תעבור במים — איתך אני; ובנהרות — לא ישטפוך; כי תלך במו אש — לא תיכווה; ולהבה לא תבער בך.

3 כי אני ישוע ישועך, קדוש ישראל, מושיעך; נתתי כופרך מצרים; כוש וסבא תחתיך.

4 מאשר יקרת בעיני — נכבדת; ואני אהבתיך; ואתן אדם תחתיך; ולאומים תחת נפשך.

5 אל תירא, כי אני איתך; ממזרח אביא זרעך; וממערב אקבצך;

6 אומר לצפון: תני; ולתימן: אל תכלאי; הביאי בני מרחוק; ובנותי מקצה הארץ;

7 כל הנקרא בשמי; ולכבודי בראתיו; יצרתיו; אף עשיתיו.

8 הוצא עם עיוור ועיניים יש; וחרשים ואוזניים למו.

9 כל הגויים נקבצו יחדיו; ויאספו לאומים; מי בהם יגיד זאת, וראשונות ישמיעונו? ייתנו עדיהם וייצדקו; או ישמעו ויאמרו: אמת.

10 אתם עדי — נאום ישוע — ועבדי אשר בחרתי; למען תדעו ותאמינו לי, ותבינו כי אני הוא; לפני לא נוצר ישוע; ואחרי לא יהיה.

11 אנוכי, אנוכי ישוע; ומבלעדי אין מושיע.

12 אנוכי הגדתי והושעתי והשמעתי — ואין בכם זר־אל; ואתם עדי — נאום ישוע — כי אני ישוע.

13 גם מיום אני הוא; ואין מידי מציל; אפעל — ומי ישיבנה?

14 כה אמר ישוע גואלכם, קדוש ישראל: למענכם שילחתי בבלה; והורדתי בריחים כולם; וכשדים באניות רינתם.

15 אני יהוה, קדושכם; בורא ישראל, מלככם.

16 כה אמר ישוע הנותן בים דרך; ובמים עזים נתיבה;

17 המוציא רכב וסוס, חיל ועיזוז; יחדיו ישכבו; בל יקומו; דעכו; כפישתה כבו.

18 אל תזכרו ראשונות; וקדמוניות אל תתבוננו.

19 הנני עושה חדשה; עתה תצמח; הלא תדעוה? אף אשים במדבר דרך; בישימון נהרות.

20 תכבדני חיית השדה; תנים ובנות יענה; כי נתתי במדבר מים; נהרות בישימון, להשקות עמי, בחירי.

21 עם זו יצרתי לי; תהילתי יספרו.

22 ולא אותי קראת, יעקב; כי יגעת בי, ישראל.

23 לא הבאת לי שה עולותיך; ובזבחיך לא כיבדתני; לא העבדתיך במנחה; ולא הוגעתיך בלבונה.

24 לא קנית לי בכסף קנה; וחלב זבחיך לא ריוויתני; אך העבדתני בחטאותיך; הוגעתני בעוונותיך.

25 אנוכי, אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני; וחטאותיך לא אזכור.

26 הזכירני; נישפטה יחד; ספר אתה, למען תצדק.

27 אביך הראשון חטא; ומליציך פשעו בי.

28 ואחלל שרי קודש; ואתנה לחרם יעקב; וישראל לגידופים.

פרק 44

1 ועתה שמע, יעקב עבדי; וישראל, בחרתי בו:

2 כה אמר ישוע עושך ויוצרך מבטן, יעזריך: אל תירא, עבדי יעקב; וישורון, בחרתי בו.

3 כי אצוק מים על צמא; ונוזלים על יבשה; אצוק רוחי על זרעך; וברכתי על צאצאיך;

4 וצמחו כבין חציר; כערבים על יובלי מים.

5 זה יאמר: לישוע אני; וזה יקרא בשם יעקב; וזה יכתוב ידו לישוע; ובשם ישראל יכנה.

6 כה אמר יהוה מלך ישראל וגואלו, ישוע צבאות: אני ראשון ואני אחרון; ומבלעדי אין יהוה.

7 ומי כמוני יקרא, ויגידה ויערכה לי, מאז שמתי עם עולם? ואותיות ואשר תבואנה — יגידו למו.

8 אל תפחדו ואל תרהו; הלא מאז השמעתיך והגדתי? ואתם עדי; היש יהוה מבלעדי? ואין יהוה; בל ידעתי.

9 יוצרי פסל כולם תוהו; וחמודיהם בל יועילו; ועדיהם המה; בל יראו ובל ידעו, למען יבושו.

10 מי יצר אל; ופסל נסך, לבלתי הועיל?

11 הן כל חבריו יבושו; וחרשים מאדם המה; יתקבצו כולם; יעמודו; יפחדו; יבושו יחד.

12 חרש ברזל מעצד; ופעל בפחם; ובמקבות יצרהו; ויפעלהו בזרוע כוחו; גם רעב ואין כוח; לא שתה מים וייעף.

13 חרש עצים נטה קו; יתארהו בשרד; יעשהו במקצועות; ובמחוגה יתארהו; ויעשהו כתבנית איש; כתפארת אדם לשבת בית.

14 לכרות לו ארזים; ויקח תרזה ואלון; ויאמץ לו בעצי יער; נטע אורן; וגשם יגדל.

15 והיה לאדם לבער; ויקח מהם ויחם; אף ישיק ואפה לחם; אף יפעל אל וישתחו; עשהו פסל ויסגוד למו.

16 חציו שרף במו אש; על חציו בשר יאכל; יצלה צלי וישבע; אף יחם ויאמר: האח, חמותי; ראיתי אור.

17 ושאריתו לאל עשה, לפסלו; יסגוד לו וישתחו; ויתפלל אליו ויאמר: הצילני; כי אלי אתה.

18 לא ידעו ולא הבינו; כי טח מראות עיניהם; מהשכיל ליבותם.

19 ולא ישיב אל ליבו; ואין דעת ואין תבונה לאמור: חציו שרפתי במו אש; ואף אפיתי על גחליו לחם; צליתי בשר ואוכל; ויתרו לתועבה אעשה? לבול עץ אסגוד?

20 רועה אפר; לב הותל הטהו; ולא יציל את נפשו; ולא יאמר: הלא שקר בימיני?

21 זכור אלה, יעקב וישראל; כי עבדי אתה; יצרתיך; עבד לי אתה; ישראל, לא תינשני.

22 מחיתי כעב פשעיך; וכענן חטאותיך; שובה אלי; כי גאלתיך.

23 רונו, שמים; כי עשה ישוע; הריעו, תחתיות ארץ; פצחו, הרים, רינה; יער וכל עץ בו; כי גאל ישוע את יעקב; ובישראל יתפאר.

24 כה אמר ישוע גואלך ויוצרך מבטן: אני יהוה, עושה כול; נוטה שמים לבדי; רוקע הארץ מאיתי;

25 מפר אותות בדים; וקוסמים יהולל; משיב חכמים אחור; ודעתם ישכל;

26 מקים דבר עבדו; ועצת מלאכיו ישלים; האומר לירושלים: תושב; ולערי יהודה: תיבנינה; וחרבותיה אקומם;

27 האומר לצולה: חרבי; ונהרותיך אוביש;

28 האומר לכורש: רועי; וכל חפצי ישלים; ולאמור לירושלים: תיבנה; והיכל תיווסד.

פרק 45

1 כה אמר יהוה למשיחו, לכורש, אשר החזקתי בימינו, לרד לפניו גויים; ומותני מלכים אפתח; לפתוח לפניו דלתיים; ושערים לא ייסגרו:

2 אני לפניך אלך; והדורים איישר; דלתות נחושה אשבר; ובריחי ברזל אגדע;

3 ונתתי לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים; למען תדע כי אני יהוה, הקורא בשמך, יהוה ישראל.

4 למען עבדי יעקב, וישראל בחירי; ואקרא לך בשמך; אכנך, ולא ידעתני.

5 אני יהוה, ואין עוד; זולתי אין יהוה; אאזרך, ולא ידעתני;

6 למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, כי אפס בלעדי; אני יהוה, ואין עוד.

7 יוצר אור ובורא חושך; עושה שלום ובורא רע; אני יהוה עושה כל אלה.

8 הרעיפו, שמים, ממעל; ושחקים ייזלו צדק; תיפתח ארץ, ויפרו תשועה; וצדקה תצמיח יחד; אני יהוה בראתיה.

9 הוי רב את יוצרו; חרש את חרשי אדמה; היאמר חומר ליוצרו: מה תעשה? ופעולך: אין ידיים לו?

10 הוי אומר לאב: מה תוליד? ולאישה: מה תחילין?

11 כה אמר יהוה, קדוש ישראל, ויוצרו: האותיות שאלוני על בני; ועל פועל ידי תצווני.

12 אנוכי עשיתי ארץ; ואדם עליה בראתי; אני, ידי נטו שמים; וכל צבאם ציוויתי.

13 אנוכי העירתיו בצדק; וכל דרכיו איישר; הוא יבנה עירי; וגלותי ישלח; לא במחיר ולא בשוחד, אמר יהוה צבאות.

14 כה אמר יהוה: יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים, אנשי מידה, עליך יעבורו, ולך יהיו; אחריך ילכו; בזיקים יעבורו; ואליך ישתחוו; אליך יתפללו: אך בך יהוה; ואין עוד; אפס יהוה.

15 אכן אתה ישוע מסתתר, ישוע ישראל, המושיע.

16 יבושו וייכלמו כולם; יחדיו ילכו בכלימה חרשי צירים.

17 וישראל נושע בישוע, תשועת עולמים; לא תבושו ולא תיכלמו, עדי עדי עולם.

18 כי כה אמר יהוה בורא השמים — הוא יהוה, היוצר הארץ ועושה; הוא כוננה; לא תוהו בראה; לשבת יצרה: אני יהוה, ואין עוד.

19 לא בסתר דיברתי, במקום ארץ חושך; לא אמרתי לזרע יעקב: תוהו בקשוני; אני יהוה, דובר צדק, מגיד מישרים.

20 היקבצו ובואו; התנגשו יחדיו, פליטי הגויים; לא ידעו הנושאים את עץ פסלם; ומתפללים אל אל לא יושיע.

21 הגידו והגישו; אף ייוועצו יחדיו; מי השמיע זאת מקדם? מאז הגידה? הלא אני יהוה? ואין עוד יהוה מבלעדי; ישוע צדיק ומושיע; אין זולתי.

22 פנו אלי והיוושעו, כל אפסי ארץ; כי אני ישוע; ואין עוד.

23 נשבעתי בי; יצא מפי צדקה דבר, ולא ישוב: כי לי תכרע כל ברך; תישבע כל לשון.

24 אך בישוע — אמר — לי צדקות ועוז; עדיו יבוא; ויבושו כל הנחרים בו.

25 בישוע ייצדקו ויתהללו כל זרע ישראל.

פרק 46

1 כרע בל; קרס נבו; היו עצביהם לחיה ולבהמה; נשואותיכם עמוסות, משא לעייפה.

2 קרסו, כרעו יחדיו; לא יכלו מלט משא; ונפשם בשבי הלכה.

3 שמעו אלי, בית יעקב; וכל שארית בית ישראל; העמוסים מני בטן; הנשואים מני רחם;

4 ועד זקנה אני הוא; ועד שיבה אני אסבול; אני עשיתי, ואני אשא; ואני אסבול, ואמלט.

5 למי תדמיוני ותשווני ותמשילוני; ונדמה?

6 הזלים זהב מכיס; וכסף בקנה ישקולו; ישכרו צורף, ויעשהו אל; יסגדו; אף ישתחוו.

7 ישאוהו על כתף; יסבלוהו; ויניחוהו תחתיו, ויעמוד; ממקומו לא ימיש; אף יצעק אליו ולא יענה; מצרתו לא יושיענו.

8 זכרו זאת והתאוששו; השיבו, פושעים, על לב.

9 זכרו ראשונות מעולם; כי אנוכי יהוה, ואין עוד; יהוה, ואין כמוני,

10 מגיד מראשית אחרית; ומקדם אשר לא נעשו; אומר: עצתי תקום; וכל חפצי אעשה;

11 קורא ממזרח עיט; מארץ מרחק איש עצתי; אף דיברתי, אף אביאנה; יצרתי, אף אעשנה.

12 שמעו אלי, אבירי לב; הרחוקים מצדקה:

13 קרבתי צדקתי; לא תרחק; ותשועתי לא תאחר; ונתתי בציון תשועה; לישראל תפארתי.

פרק 47

1 רדי ושבי על עפר, בתולת בת בבל; שבי לארץ; אין כיסא, בת כשדים; כי לא תוסיפי ייקרא לך רכה וענוגה.

2 קחי רחיים וטחני קמח; גלי צמתך; חשפי שובל; גלי שוק; עברי נהרות.

3 תיגל ערוותך; גם תיראה חרפתך; נקם אקח; ולא אפגע אדם.

4 גואלנו — ישוע צבאות שמו; קדוש ישראל.

5 שבי דומם ובאי בחושך, בת כשדים; כי לא תוסיפי ייקרא לך גברת ממלכות.

6 קצפתי על עמי; חיללתי נחלתי; ואתנם בידך; לא שמת להם רחמים; על זקן הכבדת עולך מאוד.

7 ותאמרי: לעולם אהיה גברת; עד לא שמת אלה על ליבך; לא זכרת אחריתה.

8 ועתה שמעי זאת, עדינה, היושבת לבטח, האומרת בלבבה: אני, ואפסי עוד; לא אשב אלמנה; ולא אדע שכול;

9 ובאו לך שתי אלה, רגע, ביום אחד: שכול ואלמון; בתומם באו עליך, ברוב כשפיך, בעוצמת חבריך מאוד.

10 ותבטחי ברעתך; אמרת: אין רואני; חכמתך ודעתך היא שובבתך; ותאמרי בלבבך: אני, ואפסי עוד.

11 ובא עליך רעה, לא תדעי שחרה; ונפלה עליך הווה, לא תוכלי כפרה; ותבוא עליך פתאום שואה, לא תדעי.

12 עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך, אשר יגעת מנעוריך; אולי תוכלי להועיל; אולי תערוצי.

13 נלאית ברוב עצותיך; יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים; החוזים בכוכבים; מודיעים לחודשים, מאשר יבואו עליך.

14 הנה היו כקש; אש שרפתם; לא יצילו את נפשם מכף להבה; אין גחלת לחמם; אור לשבת נגדו.

15 כן היו לך אשר יגעת; סוחריך מנעוריך; איש לעברו תעו; אין מושיעך.

פרק 48

1 שמעו זאת, בית יעקב, הנקראים בשם ישראל, וממעי יהודה יצאו; הנשבעים בשם יהוה; ואת יהוה ישראל יזכירו; לא באמת ולא בצדקה.

2 כי מעיר הקודש נקראו; ועל יהוה ישראל נסמכו; יהוה צבאות שמו.

3 הראשונות מאז הגדתי; ומפי יצאו, ואשמיעם; פתאום עשיתי, ותבואנה.

4 מדעתי כי קשה אתה; וגיד ברזל עורפך; ומצחך נחושה,

5 ואגיד לך מאז; בטרם תבוא השמעתיך; פן תאמר: עצבי עשם; ופסלי ונסכי ציוום.

6 שמעת — חזה כולא; ואתם, הלא תגידו? השמעתיך חדשות מעתה, ונצורות, ולא ידעתם.

7 עתה נבראו, ולא מאז; ולפני יום לא שמעתם; פן תאמר: הנה ידעתין.

8 גם לא שמעת; גם לא ידעת; גם מאז לא פותחה אוזנך; כי ידעתי: בגוד תבגוד; ופושע מבטן קורא לך.

9 למען שמי אאריך אפי; ותהילתי אחטום לך, לבלתי הכריתך.

10 הנה צרפתיך, ולא בכסף; בחרתיך בכור עוני.

11 למעני, למעני אעשה; כי איך יחל שמי? וכבודי לאחר לא אתן.

12 שמע אלי, יעקב; וישראל, מקוראי; אני הוא; אני ראשון; אף אני אחרון.

13 אף ידי יסדה ארץ; וימיני טיפחה שמים; קורא אני אליהם; יעמדו יחדיו.

14 היקבצו כולכם ושמעו: מי בהם הגיד את אלה? יהוה אהבו; יעשה חפצו בבבל; וזרועו — כשדים.

15 אני, אני דיברתי; אף קראתיו; הביאתיו; והצליח דרכו.

16 קרבו אלי; שמעו זאת: לא בסתר דיברתי מראש; מעת היותה — שם אני; ועתה יהוה, ורוחו, שלחני.

17 כה אמר ישוע, גואלך, קדוש ישראל: אני ישוע ישועך, מלמדך להועיל; מדריכך בדרך תלך.

18 לו הקשבת למצוותי; ויהי כנהר שלומך; וצדקתך כגלי הים;

19 ויהי כחול זרעך; וצאצאי מעיך כמעותיו; לא ייכרת ולא ישמד שמו מלפני.

20 צאו מבבל; ברחו מכשדים; בקול רינה הגידו; השמיעו זאת; הוציאוה עד קצה הארץ; אמרו: גאל ישוע את עבדו, יעקב.

21 ולא צמאו בחרבות הוליכם; מים מצור הזיל למו; ויבקע צור; ויזובו מים.

22 אין שלום — אמר יהוה — לרשעים.

פרק 49

1 הקשיבו, איים, אלי; ולאומים מרחוק, האזינו; יהוה מבטן קראני; ממעי אימי הזכיר שמי.

2 וישם פי כחרב חדה; בצל ידו החביאני; וישימני לחץ ברור; באשפתו הסתירני;

3 ויאמר לי: עבדי אתה, ישראל; אשר בך אתפאר.

4 ואני אמרתי: לריק יגעתי; לתוהו והבל כוחי כיליתי; אכן משפטי את יהוה; ופעולתי את יהוהי.

5 ועתה אמר יהוה, יוצרי מבטן לעבד לו, לשובב יעקב אליו; וישראל לא יאסף; ואכבד בעיני יהוה; ויהוהי היה עוזי,

6 ויאמר: נקל מהיותך לי עבד, להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל להשיב; ונתתיך לאור גויים; להיות תשועתי עד קצה הארץ.

7 כה אמר ישוע, גואל ישראל וקדושו, לבזה נפש, למתעב גוי, לעבד מושלים: מלכים יראו וקמו; שרים וישתחוו; למען ישוע הנאמן, קדוש ישראל; ויבחרך.

8 כה אמר יהוה: בעת רצון עניתיך; וביום תשועה עזרתיך; ואצורך; ואתנך לברית עם; להקים ארץ; להנחיל נחלות שוממות;

9 לאמור לאסורים: צאו; לאשר בחושך: היגלו; על דרכים ירעו; ובכל שפיים מרעיתם.

10 לא ירעבו ולא יצמאו; ולא יכם שרב ושמש; כי מרחמם ינהגם; ועל מבועי מים ינהלם.

11 ושמתי כל הרי לדרך; ומסילותי ירומון.

12 הנה אלה מרחוק יבואו; והנה אלה מצפון ומים; ואלה מארץ סינים.

13 רונו, שמים; וגילי, ארץ; ופצחו, הרים, רינה; כי ניחם ישוע את עמו; וענייו ירחם.

14 ותאמר ציון: עזבני ישוע; וישועי שכחני.

15 התשכח אישה עולה, מרחם בן ביטנה? גם אלה תשכחנה; ואנוכי לא אשכחך.

16 הן על כפיים חקותיך; חומותיך נגדי תמיד.

17 מהרו בניך; מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.

18 שאי סביב עיניך וראי: כולם נקבצו, באו לך; חי אני — נאום יהוה — כי כולם כעדי תלבשי; ותקשרים ככלה.

19 כי חורבותיך ושוממותיך וארץ הריסותיך — כי עתה תצרי מיושב; וריחקו מבלעיך.

20 עוד יאמרו באוזניך בני שיכוליך: צר לי המקום; גשה לי, ואשבה.

21 ואמרת בלבבך: מי ילד לי את אלה, ואני שכולה וגלמודה; גולה וסורה? ואלה, מי גידל? הן אני נשארתי לבדי; אלה, איפה הם?

22 כה אמר ישוע: הן אל גויים אשא ידי; ואל עמים ארים נסי; והביאו בניך בחוצן; ובנותיך על כתף תינשאנה.

23 והיו מלכים אומניך; ושרותיהם מיניקותיך; אפיים ארץ ישתחוו לך; ועפר רגליך ילחכו; וידעתי כי אני יהוה; אשר לא יבושו קווי.

24 היוקח מגיבור מלקוח? ואם שבי צדיק יימלט?

25 כי כה אמר ישוע: גם שבי גיבור יוקח; ומלקוח עריץ יימלט; ואת יריבך אנוכי אריב; ואת בניך אנוכי אושיע.

26 והאכלתי את מוניך את בשרם; וכעסיס, דמם ישכרון; וידעו כל בשר כי אני ישוע, מושיעך וגואלך, אביר יעקב.

פרק 50

1 כה אמר יהוה: אי זה ספר כריתות אימכם אשר שילחתיה? או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו? הן בעוונותיכם נמכרתם; ובפשעיכם שולחה אימכם.

2 מדוע באתי ואין איש? קראתי ואין עונה? הקצור קצרה ידי מפדות? ואם אין בי כוח להציל? הן בגערתי אחריב ים; אשים נהרות מדבר; תבאיש דגתם מאין מים; ותמות בצמא.

3 אלביש שמים קדרות; ושק אשים כסותם.

4 יהוה נתן לי לשון לימודים; לדעת לעות את היעף דבר; יעיר בבוקר; בבוקר יעיר לי אוזן; לשמוע כלימודים.

5 יהוה פתח לי אוזן; ואנוכי לא מריתי; אחור לא נסוגותי.

6 גווי נתתי למכים; ולחיי למורטים; פני לא הסתרתי מכלימות ורוק.

7 ויהוה יעזור לי; על כן לא נכלמתי; על כן שמתי פני כחלמיש; ואדע כי לא אבוש.

8 קרוב מצדיקי; מי יריב איתי? נעמדה יחד; מי בעל משפטי? ייגש אלי.

9 הן יהוה יעזור לי; מי הוא ירשיעני? הן כולם כבגד יבלו; עש יאכלם.

10 מי בכם ירא את ישוע, שומע בקול עבדו, אשר התהלך חשכים ואין נוגה לו? יבטח בשם ישוע; ויישען על ישועו.

11 הן כולכם קודחי אש, מאזרי זיקות; לכו באור אשכם ובזיקות ביערתם; מידי היתה זאת לכם; למעצבה תשכבון.

פרק 51

1 הקשיבו אלי, רודפי צדק, מבקשי ישוע: הביטו אל צור חוצבתם; ואל מקבת בור נוקרתם.

2 הביטו אל אברהם אביכם; ואל שרה תחוללכם; כי אחד קראתיו; ואברכהו וארבהו.

3 כי ניחם ישוע את ציון; ניחם כל חורבותיה; וישם מדברה כעדן; וערבתה כגן יהוה; ששון ושמחה יימצא בה; תודה וקול זמרה.

4 הקשיבו אלי, עמי; ולאומי אלי האזינו; כי תורה מאיתי תצא; ומשפטי לאור עמים ארגיע.

5 קרוב צדקי; יצא ישעי; וזרועי עמים ישפוטו; אלי איים יקוו; ואל זרועי ייחלו.

6 שאו לשמים עיניכם; והביטו אל הארץ מתחת; כי שמים כעשן נימלחו; והארץ כבגד תבלה; ויושביה כמו כן ימותון; ותשועתי לעולם תהיה; וצדקתי לא תיחת.

7 הקשיבו אלי, יודעי צדק; עם תורתי בלבבם; אל תיראו חרפת אנוש; ומגידופותם אל תיחתו.

8 כי כבגד יאכלם עש; וכצמר יאכלם סס; וצדקתי לעולם תהיה; ותשועתי לדור דורים.

9 עורי, עורי; לבשי עוז, זרוע ישוע; עורי כימי קדם, דורות עולמים; הלא את היא המחצבת רהב, מחוללת תנין?

10 הלא את היא המחרבת ים, מי תהום רבה; השמה מעמקי ים דרך, לעבור גאולים?

11 ופדויי ישוע ישובון; ובאו ציון ברינה; ושמחת עולם על ראשם; ששון ושמחה ישיגון; נסו יגון ואנחה.

12 אנוכי, אנוכי הוא מנחמכם; מי את ותיראי מאנוש ימות; ומבן אדם — חציר יינתן;

13 ותשכחי את יהוה עושך, נוטה שמים ויוסד ארץ; ותפחדי תמיד כל היום מפני חמת המציק, כאשר כונן להשחית; ואיה חמת המציק?

14 צעה כבל מהר להיפתח; ולא ימות לשחת; ולא יחסר לחמו.

15 ואנוכי ישוע ישועך, רוגע הים ויהמו גליו; יהוה צבאות שמו.

16 ואשים דברי בפיך; ובצל ידי כיסיתיך; לנטוע שמים וליסוד ארץ; ולאמור לציון: עמי אתה.

17 עורי, עורי; התעוררי, ירושלים; אשר שתית מיד יהוה את כוס חמתו; את קובעת, כוס התרעלה, שתית, מצית.

18 אין מנהל לה מכל בנים ילדה; ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה.

19 שתיים הנה קוראותיך; מי ינוד לך? השוד והשבר והרעב והחרב; במי אנחמך?

20 בניך עולפו; שכבו בראש כל חוצות, כתוא מכמר; המלאים חמת יהוה, גערת יהוהך.

21 לכן שמעי נא זאת, עניה; ושכורת, ולא מיין:

22 כה אמר ישועך ישוע, וישועך יריב עמו: הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה; את קובעת, כוס חמתי; לא תוסיפי לשתותה עוד;

23 ושמתיה ביד מוניך, אשר אמרו לנפשך: שחי ונעבורה; ותשימי כארץ גווך; וכחוץ לעוברים.

פרק 52

1 עורי, עורי; לבשי עוזך, ציון; לבשי בגדי תפארתך, ירושלים, עיר הקודש; כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא.

2 התנערי מעפר; קומי, שבי, ירושלים; התפתחי מוסרי צווארך, שביה בת ציון.

3 כי כה אמר ישוע: חינם נמכרתם; ולא בכסף תיגאלו.

4 כי כה אמר יהוה: מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם; ואשור באפס עשקו.

5 ועתה מה לי פה — נאום יהוה — כי לוקח עמי חינם? מושליו יהילילו — נאום יהוה; ושמי תמיד כל היום מינואץ.

6 לכן ידע עמי שמי; לכן ביום ההוא, כי אני הוא המדבר; הנני.

7 מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום; מבשר טוב, משמיע תשועה; האומר לציון: מלך יהוהך.

8 קול צופיך נשאו קול; יחדיו ירננו; כי עין בעין יראו, בשוב ישוע ציון.

9 פצחו; רננו יחדיו, חורבות ירושלים; כי ניחם ישוע את עמו; גאל ירושלים.

10 חשף ישוע את זרוע קודשו לעיני כל הגויים; וראו כל אפסי ארץ את תשועת ישוענו.

11 סורו, סורו; צאו משם; טמא אל תיגעו; צאו מתוכה; היברו, נושאי כלי יהוה.

12 כי לא בחיפזון תצאו; ובמנוסה לא תלכון; כי הולך לפניכם ישוע; ומאספכם ישוע ישראל.

13 הנה ישכיל עבדי; ירום ונישא וגבה מאוד.

14 כאשר שממו עליך רבים — כן משחת מאיש מראהו; ותוארו מבני אדם,

15 כן יזה גויים רבים; עליו יקפצו מלכים פיהם; כי אשר לא סופר להם, ראו; ואשר לא שמעו, התבוננו.

פרק 53

1 מי האמין לשמועתנו? וזרוע ישוע על מי נגלתה?

2 ויעל כיונק לפניו; וכשורש מארץ ציה; לא תואר לו ולא הדר; ונראהו ולא מראה, ונחמדהו.

3 נבזה וחדל אישים; איש מכאובות וידוע חולי; וכמסתר פנים ממנו; נבזה, ולא חשבנוהו.

4 אכן חוליינו הוא נשא; ומכאובינו סבלם; ואנחנו חשבנוהו נגוע; מוכה יהוה ומעונה.

5 והוא מחולל מפשעינו; מודכה מעוונותינו; מוסר שלומנו עליו; ובחבורתו נרפא לנו.

6 כולנו כצאן תעינו; איש לדרכו פנינו; ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו.

7 ניגש, והוא נענה; ולא יפתח פיו; כשה לטבח יובל; וכרחל לפני גוזזיה נאלמה; ולא יפתח פיו.

8 מעוצר וממשפט לוקח; ואת דורו מי ישוחח? כי נגזר מארץ חיים; מפשע עמי נגע למו.

9 ויתן את רשעים קברו; ואת עשיר במיתותיו; על לא חמס עשה; ולא מרמה בפיו.

10 ויהוה חפץ דכאו; החלי; אם תשים אשם נפשו — יראה זרע; יאריך ימים; וחפץ יהוה בידו יצלח.

11 מעמל נפשו יראה; ישבע; בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים; ועוונותם הוא יסבול.

12 לכן אחלק לו ברבים; ואת עצומים יחלק שלל; תחת אשר הערה למוות נפשו; ואת פושעים נמנה; והוא חטא רבים נשא; ולפושעים יפגיע.

פרק 54

1 רוני, עקרה, לא ילדה; פצחי רינה וצהלי, לא חלה; כי רבים בני שוממה מבני בעולה, אמר ישוע.

2 הרחיבי מקום אוהלך; ויריעות משכנותיך יטו; אל תחשוכי; האריכי מיתריך; ויתדותיך חזקי;

3 כי ימין ושמאול תפרוצי; וזרעך גויים יירש; וערים נשמות יושיבו.

4 אל תיראי, כי לא תבושי; ואל תיכלמי, כי לא תחפירי; כי בושת עלומיך תשכחי; וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.

5 כי בועליך עושיך — יהוה צבאות שמו; וגואלך קדוש ישראל; יהוה כל הארץ ייקרא.

6 כי כאישה עזובה ועצובת רוח קראך ישוע; ואשת נעורים כי תימאס, אמר ישועך.

7 ברגע קטון עזבתיך; וברחמים גדולים אקבצך.

8 בשצף קצף הסתרתי פני לרגע ממך; ובחסד עולם ריחמתיך, אמר ישוע גואלך.

9 כי מי נוח זאת לי; אשר נשבעתי מעבור מי נוח עוד על הארץ; כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך.

10 כי ההרים ימושו; והגבעות תמוטנה; וחסדי מאיתך לא ימוש; וברית שלומי לא תמוט, אמר ישוע מרחמך.

11 עניה, סוערה, לא נוחמה; הנה אנוכי מרביץ בפוך אבניך; ויסדתיך בספירים;

12 ושמתי שמשותיך פנינים; ושעריך לאבני אקדח; וכל גבולך לאבני חפץ.

13 וכל בניך לימודי ישוע; ורב שלום בניך.

14 בצדקה תיכונני; רחקי מעושק, כי לא תיראי; וממחיתה, כי לא תקרב אליך.

15 הן גור יגורו, אפס מאותי; מי גר איתך — עליך ייפול.

16 הן אנוכי בראתי חרש, נופח באש פחם; ומוציא כלי למעשהו; ואנוכי בראתי משחית לחבל.

17 כל כלי יוצר עליך לא יצלח; וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי; זאת נחלת עבדי יהוה; וצדקתם מאיתי — נאום יהוה.

פרק 55

1 הוי, כל צמא, לכו למים; ואשר אין לו כסף, לכו; שברו ואכלו; ולכו; שברו בלוא כסף ובלוא מחיר, יין וחלב.

2 למה תשקלו כסף בלוא לחם? ויגיעכם בלוא לשובעה? שמעו שמוע אלי, ואכלו טוב; ותתענג בדשן נפשכם.

3 הטו אוזנכם ולכו אלי; שמעו, ותחי נפשכם; ואכרות לכם ברית עולם; חסדי דוד הנאמנים.

4 הן עד לאומים נתתיו; נגיד ומצווה לאומים.

5 הן גוי לא תדע תקרא; וגוי לא ידעוך אליך ירוצו; למען יהוה יהוהך ולקדוש ישראל; כי פארך.

6 דרשו את ישוע בהימצאו; קראוהו בהיותו קרוב.

7 יעזוב רשע דרכו; ואיש אוון מחשבותיו; וישוב אל ישוע, וירחמהו; ואל ישוענו, כי ירבה לסלוח.

8 כי לא מחשבותי מחשבותיכם; ולא דרכיכם דרכי — נאום יהוה.

9 כי כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם; ומחשבותי ממחשבותיכם.

10 כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב; כי אם הרווה את הארץ, והולידה והצמיחה; ונתן זרע לזורע, ולחם לאוכל,

11 כן יהיה דברי אשר יצא מפי; לא ישוב אלי ריקם; כי אם עשה את אשר חפצתי; והצליח אשר שלחתיו.

12 כי בשמחה תצאו; ובשלום תובלון; ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה; וכל עצי השדה ימחאו כף.

13 תחת הנעצוץ יעלה ברוש; ותחת הסרפד יעלה הדס; והיה ליהוה לשם, לאות עולם לא ייכרת.

פרק 56

1 כה אמר ישוע: שמרו משפט ועשו צדקה; כי קרובה תשועתי לבוא; וצדקתי להיגלות.

2 אשרי אנוש יעשה זאת; ובן אדם יחזיק בה; שומר שבת מחללו; ושומר ידו מעשות כל רע.

3 ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל ישוע לאמור: הבדל יבדילני ישוע מעל עמו; ואל יאמר הסריס: הן אני עץ יבש.

4 כי כה אמר ישוע לסריסים אשר ישמרו את שבתותי; ובחרו באשר חפצתי; ומחזיקים בבריתי:

5 ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות; שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת.

6 וגם בני הנכר הנלווים על ישוע, לשרתו ולאהבה את שם ישוע, להיות לו לעבדים; כל שומר שבת מחללו; ומחזיקים בבריתי,

7 והביאותים אל הר קודשי; ושימחתים בבית תפילתי; עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי; כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.

8 נאום ישוע מקבץ נידחי ישראל: עוד אקבץ עליו לנקבציו.

9 כל חייתו שדי, אתיו לאכול; כל חייתו ביער.

10 צופיו עיוורים; כולם לא ידעו; כולם כלבים אילמים; לא יוכלו לנבוח; הוזים, שוכבים, אוהבי לנום.

11 והכלבים עזי נפש; לא ידעו שובעה; והמה רועים לא ידעו להבין; כולם לדרכם פנו; איש לבצעו מקצהו.

12 אתיו, אקחה יין; ונסבא שכר; והיה כזה יום מחר, גדול יתר מאוד.

פרק 57

1 הצדיק אבד; ואין איש שם על לב; ואנשי חסד נאספים; באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק.

2 יבוא שלום; ינוחו על משכבותם; הולך נכוחו.

3 ואתם קרבו הנה, בני עוננה; זרע מנאף ותזנה.

4 על מי תתענגו? על מי תרחיבו פה, תאריכו לשון? הלא אתם ילדי פשע; זרע שקר,

5 הנחמים באלילים תחת כל עץ רענן; שוחטי הילדים בנחלים; תחת סעפי הסלעים.

6 בחלקי נחל חלקך; הם, הם גורלך; גם להם שפכת נסך; העלית מנחה; העל אלה אנחם?

7 על הר גבוה ונישא שמת משכבך; גם שם עלית לזבוח זבח.

8 ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך; כי מאיתי גילית ותעלי; הרחבת משכבך; ותכרות לך מהם; אהבת משכבם; יד חזית.

9 ותשורי למלך בשמן; ותרבי ריקוחיך; ותשלחי ציריך עד מרחק; ותשפילי עד שאול.

10 ברוב דרכך יגעת; לא אמרת: נואש; חיית ידך מצאת; על כן לא חלית.

11 ואת מי דאגת ותיראי, כי תכזבי? ואותי לא זכרת; לא שמת על ליבך; הלא אני מחשה, ומעולם; ואותי לא תיראי.

12 אני אגיד צדקתך ואת מעשיך; ולא יועילוך.

13 בזעקך יצילוך קיבוציך; ואת כולם יישא רוח; ייקח הבל; והחוסה בי ינחל ארץ; ויירש הר קודשי;

14 ואמר: סולו, סולו; פנו דרך; הרימו מכשול מדרך עמי.

15 כי כה אמר רם ונישא, שוכן עד; וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון; ואת דכא ושפל רוח; להחיות רוח שפלים; ולהחיות לב נדכאים.

16 כי לא לעולם אריב; ולא לנצח אקצוף; כי רוח מלפני יעטוף; ונשמות אני עשיתי.

17 בעוון בצעו קצפתי ואכהו; הסתר ואקצוף; וילך שובב בדרך ליבו.

18 דרכיו ראיתי וארפאהו; ואנחהו; ואשלם ניחומים לו ולאבליו,

19 בורא ניב שפתיים; שלום, שלום לרחוק ולקרוב — אמר ישוע; ורפאתיו.

20 והרשעים כים נגרש; כי השקט לא יוכל; ויגרשו מימיו רפש וטיט.

21 אין שלום — אמר יהוהי — לרשעים.

פרק 58

1 קרא בגרון; אל תחשוך; כשופר הרם קולך; והגיד לעמי פשעם; ולבית יעקב חטאותם.

2 ואותי יום יום ידרושון; ודעת דרכי יחפצון; כגוי אשר צדקה עשה ומשפט יהוהו לא עזב; ישאלוני משפטי צדק; קרבת ישוע יחפצון.

3 למה צמנו ולא ראית? עינינו נפשנו ולא תדע? הן ביום צומכם תמצאו חפץ; וכל עצביכם תנגושו.

4 הן לריב ומצה תצומו; ולהכות באגרוף רשע; לא תצומו כיום, להשמיע במרום קולכם.

5 הכזה יהיה צום אבחרהו? יום ענות אדם נפשו? הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע? הלזה תקרא צום; ויום רצון ליהוה?

6 הלא זה צום אבחרהו: פתח חרצובות רשע; התר אגודות מוטה; ושלח רצוצים חופשים; וכל מוטה תנתקו.

7 הלא פרוס לרעב לחמך; ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערום וכיסיתו; ומבשרך לא תתעלם.

8 אז ייבקע כשחר אורך; וארוכתך מהרה תצמח; והלך לפניך צדקך; כבוד ישוע יאספך.

9 אז תקרא וישוע יענה; תשוע והוא יאמר: הנני; אם תסיר מתוכך מוטה; שלח אצבע ודבר אוון;

10 ותפק לרעב נפשך; ונפש נענה תשביע; וזרח בחושך אורך; ואפילתך כצהרים;

11 וישוע ינחך תמיד; והשביע בצחצחות נפשך; ועצמותיך יחליץ; והיית כגן רווה; וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.

12 ובנו ממך חורבות עולם; מוסדי דור ודור תקומם; וקורא לך: גודר פרץ; משובב נתיבות לשבת.

13 אם תשיב משבת רגלך; עשות חפציך ביום קודשי; וקראת לשבת עונג; לקדוש יהוה מכובד; וכיבדתו מעשות דרכיך; ממצוא חפצך ודבר דבר,

14 אז תתענג על ישוע; והרכבתיך על במותי ארץ; והאכלתיך נחלת יעקב אביך; כי פי יהוה דיבר.

פרק 59

1 הן יד ישוע לא קצרה מהושיע; ולא כבדה אוזנו משמוע:

2 כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין יהוהכם; וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע.

3 כי כפיכם נגואלו בדם; ואצבעותיכם בעוון; שפתיכם דיברו שקר; לשונכם עוולה תהגה.

4 אין קורא בצדק; ואין נשפט באמונה; בטוח על תוהו ודבר שווא; הרו עמל והוליד אוון.

5 ביצי צפעוני ביקעו; וקורי עכביש יארוגו; האוכל מביציהם ימות; והזורה תיבקע אפעה.

6 קוריהם לא יהיו לבגד; ולא יתכסו במעשיהם; מעשיהם מעשי אוון; ופועל חמס בכפיהם.

7 רגליהם לרע ירוצו; וימהרו לשפוך דם נקי; מחשבותיהם מחשבות אוון; שוד ושבר במסילותם.

8 דרך שלום לא ידעו; ואין משפט במעגלותם; נתיבותיהם עיקשו להם; כל דורך בה לא ידע שלום.

9 על כן רחק משפט ממנו; ולא תשיגנו צדקה; נקווה לאור והנה חושך; לנגוהות באפלות נהלך.

10 נגששה כעיוורים קיר; וכאין עיניים נגששה; כשלנו בצהרים כנשף; באשמנים כמתים.

11 נהמה כדובים כולנו; וכיונים הגה נהגה; נקווה למשפט ואין; לתשועה — ריחקה ממנו.

12 כי רבו פשעינו נגדך; וחטאותינו ענתה בנו; כי פשעינו איתנו; ועוונותינו ידענום;

13 פשוע וכחש ביהוה; ונסוג מאחר יהוהנו; דבר עושק וסרה; הורו והוגו מלב דברי שקר.

14 והוסג אחור משפט; וצדקה מרחוק תעמוד; כי כשלה ברחוב אמת; ונכוחה לא תוכל לבוא.

15 ותהי האמת נעדרת; וסר מרע משתולל; וירא יהוה; וירע בעיניו כי אין משפט.

16 וירא כי אין איש; וישתומם כי אין מפגיע; ותושע לו זרועו; וצדקתו היא סמכתהו.

17 וילבש צדקה כשריון; וקובע תשועה בראשו; וילבש בגדי נקם, תלבושת; ויעט כמעיל קנאה.

18 כעל גמולות, כעל ישלם; חמה לצריו; גמול לאויביו; לאיים גמול ישלם.

19 וייראו ממערב את שם יהוה; וממזרח שמש את כבודו; כי יבוא כנהר צר; רוח ישוע נוססה בו.

20 ובא לציון גואל; ולשבי פשע ביעקב, נאום ישוע.

21 ואני, זאת בריתי אותם — אמר יהוה; רוחי אשר עליך; ודברי אשר שמתי בפיך; לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך — אמר יהוה — מעתה ועד עולם.

פרק 60

1 קומי, אורי; כי בא אורך; וכבוד ישוע עליך זרח.

2 כי הנה החושך יכסה ארץ; וערפל לאומים; ועליך יזרח ישוע; וכבודו עליך יראה.

3 ובאו גויים לאורך; ומלכים לנוגה זרחך.

4 שאי סביב עיניך וראי: כולם נקבצו, באו לך; בניך מרחוק יבואו; ובנותיך על צד תיאמנה.

5 אז תראי ונהרת; ופחד ורחב לבבך; כי יהפך עליך המון ים; חיל גויים יבואו לך.

6 שפעת גמלים תכסך; בכרי מדין ועיפה; כולם משבא יבואו; זהב ולבונה יישאו; ותהילות ישוע יבשרו.

7 כל צאן קדר ייקבצו לך; אילי נביות ישרתונך; יעלו על רצון מזבחי; ובית תפארתי אפאר.

8 מי אלה כעב תעופינה; וכיונים אל ארובותיהם?

9 כי לי איים יקוו; ואניות תרשיש בראשונה, להביא בניך מרחוק; כספם וזהבם איתם; לשם יהוה יהוהך ולקדוש ישראל; כי פארך.

10 ובנו בני נכר חומותיך; ומלכיהם ישרתונך; כי בקצפי הכיתיך; וברצוני ריחמתיך.

11 ופיתחו שעריך תמיד; יומם ולילה לא ייסגרו; להביא אליך חיל גויים; ומלכיהם נהוגים.

12 כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו; והגויים חרוב יחרבו.

13 כבוד הלבנון אליך יבוא: ברוש, תדהר ותאשור יחדיו; לפאר מקום מקדשי; ומקום רגלי אכבד.

14 והלכו אליך שחוח בני מעניך; והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך; וקראו לך: עיר יהוה; ציון קדוש ישראל.

15 תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר — ושמתיך לגאון עולם; משוש דור ודור.

16 וינקת חלב גויים; ושד מלכים תינקי; וידעתי כי אני ישוע, מושיעך וגואלך, אביר יעקב.

17 תחת הנחושת אביא זהב; ותחת הברזל אביא כסף; ותחת העצים נחושת; ותחת האבנים ברזל; ושמתי פקודתך שלום; ונוגשיך צדקה.

18 לא יישמע עוד חמס בארצך; שוד ושבר בגבוליך; וקראת תשועה חומותיך; ושעריך תהילה.

19 לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם; ולנוגה הירח לא יאיר לך; והיה לך ישוע לאור עולם; וישועך לתפארתך.

20 לא יבוא עוד שמשך; וירחך לא יאסף; כי ישוע יהיה לך לאור עולם; ושלמו ימי אבלך.

21 ועמך כולם צדיקים; לעולם יירשו ארץ; נצר מטעי, מעשה ידי, להתפאר.

22 הקטון יהיה לאלף; והצעיר לגוי עצום; אני יהוה; בעיתה אחישנה.

פרק 61

1 רוח ישוע עלי; יען משח ישוע אותי לבשר ענווים; שלחני לחבוש לנשברי לב; לקרוא לשבויים דרור; ולאסורים פקח קוח;

2 לקרוא שנת רצון לישוע; ויום נקם ליהוהנו; לנחם כל אבלים;

3 לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר; שמן ששון תחת אבל; מעטה תהילה תחת רוח כהה; וקורא להם: אילי הצדק; מטע ישוע, להתפאר.

4 ובנו חורבות עולם; שוממות ראשונים יקוממו; וחידשו ערי חורב; שוממות דור ודור.

5 ועמדו זרים ורעו צאנכם; ובני נכר איכריכם וכורמיכם.

6 ואתם כוהני יהוה תיקראו; משרתי יהוהנו ייאמר לכם; חיל גויים תאכלו; ובכבודם תתיימרו.

7 תחת בושתכם משנה; וכלימה ירונו חלקם; לכן בארצם משנה יירשו; שמחת עולם תהיה להם.

8 כי אני יהוה, אוהב משפט; שונא גזל בעולה; ונתתי פעולתם באמת; וברית עולם אכרות להם.

9 ונודע בגויים זרעם; וצאצאיהם בתוך העמים; כל רואיהם יכירום; כי הם זרע בירך יהוה.

10 שוש אשיש בישוע; תגל נפשי בישועי; כי הלבישני בגדי תשועה; מעיל צדקה יעטני; כחתן יכהן פאר; וככלה תעדה כליה.

11 כי כארץ תוציא צמחה; וכגנה זרועיה תצמיח; כן ישוע יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגויים.

פרק 62

1 למען ציון לא אחשה; ולמען ירושלים לא אשקוט; עד יצא כנוגה צדקה; ותשועתה כלפיד יבער.

2 וראו גויים צדקך; וכל מלכים כבודך; וקורא לך שם חדש, אשר פי יהוה ייקבנו.

3 והיית עטרת תפארת ביד יהוה; וצניף מלוכה בכף יהוהך.

4 לא ייאמר לך עוד: עזובה; ולארצך לא ייאמר עוד: שממה; כי לך ייקרא: חפצי בה; ולארצך: בעולה; כי חפץ ישוע בך; וארצך תיבעל.

5 כי יבעל בחור בתולה — יבעלוך בניך; ומשוש חתן על כלה — ישיש עליך ישועך.

6 על חומותיך, ירושלים, הפקדתי שומרים; כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו; המזכירים את יהוה, אל דומי לכם,

7 ואל תיתנו דומי לו; עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ.

8 נשבע יהוה בימינו ובזרוע עוזו: אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך; ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו;

9 כי מאספיו יאכלוהו; והללו את יהוה; ומקבציו ישתוהו בחצרות קודשי.

10 עברו, עברו בשערים; פנו דרך העם; סולו, סולו המסילה; סקלו מאבן; הרימו נס על העמים.

11 הנה ישוע השמיע אל קצה הארץ: אמרו לבת ציון: הנה תשועתך בא; הנה שכרו איתו; ופעולתו לפניו.

12 וקראו להם: עם הקודש; גאולי ישוע; ולך ייקרא: דרושה; עיר לא נעזבה.

פרק 63

1 מי זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבוצרה? זה הדור בלבושו; צועה ברוב כוחו; אני מדבר בצדקה; רב להושיע.

2 מדוע אדום ללבושך? ובגדיך כדורך בגת?

3 פורה דרכתי לבדי; ומעמים אין איש איתי; ואדרכם באפי; וארמסם בחמתי; וייז נצחם על בגדי; וכל מלבושי אגאלתי.

4 כי יום נקם בליבי; ושנת גאולי באה.

5 ואביט, ואין עוזר; ואשתומם, ואין סומך; ותושע לי זרועי; וחמתי היא סמכתני.

6 ואדרוך עמים באפי; ואשכרם בחמתי; ואוריד לארץ נצחם.

7 את חסדי ישוע אזכיר; תהילות ישוע; כעל כל אשר גמלנו ישוע; ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם, כרחמיו וכרוב חסדיו.

8 ויאמר: אך עמי המה; בנים לא ישקרו; ויהי להם למושיע.

9 בכל צרתם לו צר; ומלאך פניו הושיעם; באהבתו ובחמלתו הוא גאלם; וינטלם וינשאם כל ימי עולם.

10 והמה מרו ועיצבו את רוח הקודש שלו; וייהפך להם לאויב; הוא נלחם בם.

11 ויזכור ימי עולם: משה, עמו: איה המעלם מים עם רועה צאנו? איה השם בקרבו את רוח הקודש שלו?

12 המוליך לימין משה זרוע תפארתו; בוקע מים מפניהם, לעשות לו שם עולם;

13 המוליכם בתהומות, כסוס במדבר; לא ייכשלו;

14 כבהמה בבקעה תרד, רוח ישוע תניחנו; כן נהגת עמך, לעשות לך שם תפארת.

15 הבט משמים וראה, מזבול קודשך ותפארתך: איה קנאתך וגבורתך? המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו?

16 אך אתה אבינו; כי אברהם לא ידענו; וישראל לא יכירנו; אתה, יהוה, אבינו; גואלנו; מעולם שמך.

17 למה תתענו, יהוה, מדרכיך? תקשיח ליבנו מיראתך? שוב למען עבדיך; שבטי נחלתך.

18 עם קודשך למצער ירשו; צרינו בוססו מקדשך.

19 היינו, מעולם לא משלת בם; לא נקרא שמך עליהם.

פרק 64

1 לו קרעת שמים; ירדת; מפניך הרים נזולו,

2 כאש הימסים; אש תבעה מים; להודיע שמך לצריך; מפניך גויים ירגזו,

3 בעשותך נוראות לא נקווה — ירדת; מפניך הרים נזולו.

4 ומעולם לא שמעו; לא האזינו; עין לא ראתה, יהוה, זולתך — יעשה למחכה לו.

5 פגעת את שש ועושה צדק, בדרכיך יזכרוך; הן אתה קצפת, ונחטא; בהם עולם, ונושע.

6 ונודהי כטמא כולנו; וכבגד עדים כל צדקותינו; ונבל כעלה כולנו; ועוונינו כרוח יישאונו.

7 ואין קורא בשמך, מתעורר להחזיק בך; כי הסתרת פניך ממנו; ותמוגנו ביד עוונינו.

8 ועתה, יהוה, אבינו אתה; אנחנו החומר, ואתה יוצרנו; ומעשה ידך כולנו.

9 אל תקצוף, יהוה, עד מאוד; ואל לעד תזכור עוון; הן הבט נא; עמך כולנו.

10 ערי קודשך היו מדבר; ציון מדבר היתה; ירושלים שממה.

11 בית קודשנו ותפארתנו, אשר היללוך אבותינו, היה לשרפת אש; וכל מחמדינו היה לחרבה.

12 העל אלה תתאפק, יהוה? תחשה ותעננו עד מאוד?

פרק 65

1 נדרשתי ללוא שאלו; נמצאתי ללוא ביקשוני; אמרתי: הנני, הנני; אל גוי לא קורא בשמי.

2 פרשתי ידי כל היום אל עם סורר; ההולכים הדרך לא טוב, אחר מחשבותם;

3 עם המכעיסים אותי על פני תמיד; זובחים בגנות; ומקטרים על הלבנים;

4 היושבים בקברים; ובנצורים ילינו; האוכלים בשר החזיר; ומרק פיגולים כליהם;

5 האומרים: קרב אליך; אל תיגש בי; כי קדשתיך; אלה עשן באפי; אש יוקדת כל היום.

6 הנה כתובה לפני; לא אחשה; כי אם שילמתי; ושילמתי אל חיקם,

7 עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדיו — אמר יהוה; אשר קיטרו על ההרים; ועל הגבעות חרפוני; ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם.

8 כה אמר ישוע: כאשר יימצא התירוש באשכול, ואמר: אל תשחיתהו, כי ברכה בו — כן אעשה למען עבדי, לבלתי השחית הכל.

9 והוצאתי מיעקב זרע; ומיהודה יורש הרי; וירשוה בחירי; ועבדי ישכנו שמה.

10 והיה השרון לנוה צאן; ועמק עכור לרבץ בקר; לעמי אשר דרשוני.

11 ואתם עוזבי יהוה, השכחים את הר קודשי; העורכים לגד שולחן; והממלאים למני ממסך,

12 ומניתי אתכם לחרב; וכולכם לטבח תכרעו; יען קראתי ולא עניתם; דיברתי ולא שמעתם; ותעשו הרע בעיני; ובאשר לא חפצתי בחרתם.

13 לכן כה אמר יהוה: הנה עבדי יאכלו, ואתם תרעבו; הנה עבדי ישתו, ואתם תצמאו; הנה עבדי ישמחו, ואתם תבושו;

14 הנה עבדי ירונו מטוב לב; ואתם תצעקו מכאב לב; ומשבר רוח תיילילו.

15 והנחתם שמכם לשבועה לבחירי; והמיתך יהוה; ולעבדיו יקרא שם אחר:

16 אשר המתברך בארץ יתברך ביהוה אמן; והנשבע בארץ יישבע ביהוה אמן; כי נשכחו הצרות הראשונות; וכי נסתרו מעיני.

17 כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה; ולא תיזכרנה הראשונות; ולא תעלינה על לב.

18 כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא; כי הנני בורא את ירושלים גילה; ועמה משוש.

19 וגלתי בירושלים; וששתי בעמי; ולא יישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה.

20 לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו; כי הנער בן מאה שנה ימות; והחוטא בן מאה שנה יקולל.

21 ובנו בתים וישבו; ונטעו כרמים ואכלו פריון.

22 לא יבנו ואחר ישב; לא ייטעו ואחר יאכל; כי כימי העץ ימי עמי; ובלה יבחרו מעשה ידיהם.

23 לא ייגעו לריק; ולא ילדו לבהלה; כי זרע ברוכי יהוה המה; וצאצאיהם איתם.

24 והיה, טרם יקראו — ואני אענה; עוד הם מדברים — ואני אשמע.

25 זאב וטלה ירעו כאחד; ואריה כבקר יאכל תבן; ונחש, עפר לחמו; לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, אמר יהוה.

פרק 66

1 כה אמר יהוה: השמים כיסאי; והארץ הדום רגלי; אי זה בית אשר תבנו לי? ואי זה מקום מנוחתי?

2 ואת כל אלה ידי עשתה; ויהיו כל אלה — נאום ישוע; ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח; וחרד על דברי.

3 שוחט השור — מכה איש; זובח השה — ערוף כלב; מעלה מנחה — דם חזיר; מזכיר לבונה — מברך אוון; גם המה בחרו בדרכיהם; ובשיקוציהם נפשם חפצה.

4 גם אני אבחר בתעלוליהם; ומגורותם אביא להם; יען קראתי ואין עונה; דיברתי ולא שמעו; ויעשו הרע בעיני; ובאשר לא חפצתי בחרו.

5 שמעו דבר ישוע, החרדים אל דברו; אמרו אחיכם שונאיכם, מנדיכם למען שמי: יכבד ישוע; ונראה בשמחתכם; והם יבושו.

6 קול שאון מעיר; קול מהיכל; קול יהוה משלם גמול לאויביו.

7 בטרם תחיל — ילדה; בטרם יבוא חבל לה — והמליטה זכר.

8 מי שמע כזאת? מי ראה כאלה? היוחל ארץ ביום אחד? אם ייוולד גוי פעם אחת? כי חלה, גם ילדה, ציון את בניה.

9 האני אשביר ולא אוליד? אמר יהוה; אם אני המוליד ועצרתי? אמר יהוהך.

10 שימחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה; שישו איתה משוש, כל המתאבלים עליה;

11 למען תינקו ושבעתם משד תנחומיה; למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה.

12 כי כה אמר ישוע: הנני נוטה אליה כנהר שלום; וכבוד גויים כנחל שוטף; וינקתם; על צד תינשאו; ועל ברכיים תשעשעו.

13 כאיש אשר אימו תנחמנו — כן אנוכי אנחמכם; ובירושלים תנוחמו.

14 וראיתם, ושש ליבכם; ועצמותיכם כדשא תפרחנה; ונודעה יד ישוע את עבדיו; וזעם את אויביו.

15 כי הנה ישוע באש יבוא; וכסופה מרכבותיו; להשיב בחמה אפו; וגערתו בלהבי אש.

16 כי באש יהוה נשפט; ובחרבו את כל בשר; ורבו חללי יהוה.

17 המתקדשים והמטהרים אל הגנות, אחר אחד בתווך, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר — יחדיו יסופו, נאום יהוה.

18 ואנוכי — מעשיהם ומחשבותם; באה לקבץ את כל הגויים והלשונות; ובאו וראו את כבודי.

19 ושמתי בהם אות; ושילחתי מהם פליטים אל הגויים: תרשיש, פול ולוד, מושכי קשת; תובל ויוון; האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי; והגידו את כבודי בגויים.

20 והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה ליהוה: בסוסים ובבכר ובצבים ובפרדים ובכרכרות; על הר קודשי ירושלים — אמר יהוה; כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית יהוה.

21 וגם מהם אקח לכוהנים, ללוויים, אמר יהוה.

22 כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני — נאום יהוה — כן יעמוד זרעכם ושמכם.

23 והיה, מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפני, אמר יהוה.

24 ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תולעתם לא תמות; ואשם לא תכבה; והיו דיראון לכל בשר.