ירמיהו

התנ״ך — הברית הישנה • נוסח המלך ג׳יימס, טקסט קריאה של השם הקדוש

נשמר במלואו: טקסט קריאה מן הנתיב הקנוני המקומי, נבנה ממקור KJV המתועד (פרויקט גוטנברג #10) על־פי חוק עריכת השם הקדוש של דוד (2026-10-11), בכלל זה תבנית ההבחנה לשמות.

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapter

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/jeremiah/001.mp3 …).

הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)

מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.

פרק 1

1 דברי ירמיהו בן חלקיהו, מן הכוהנים אשר בענתות, בארץ בנימין,

2 אשר היה דבר ישוע אליו, בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה, בשלוש־עשרה שנה למלכו.

3 ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, עד תום עשתי־עשרה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה, עד גלות ירושלים בחודש החמישי.

4 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

5 בטרם אצורך בבטן ידעתיך; ובטרם תצא מרחם הקדשתיך; נביא לגויים נתתיך.

6 ואומר: אהה, ישוע; הנה לא ידעתי דבר; כי נער אנוכי.

7 ויאמר ישוע אלי: אל תאמר: נער אנוכי; כי על כל אשר אשלחך תלך; ואת כל אשר אצווך תדבר.

8 אל תירא מפניהם; כי איתך אני להצילך, נאום ישוע.

9 וישלח ישוע את ידו; ויגע על פי; ויאמר ישוע אלי: הנה נתתי דברי בפיך.

10 ראה, הפקדתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות: לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס; לבנות ולנטוע.

11 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור: מה אתה רואה, ירמיהו? ואומר: מקל שקד אני רואה.

12 ויאמר ישוע אלי: היטבת לראות; כי שוקד אני על דברי לעשותו.

13 ויהי דבר ישוע אלי שנית לאמור: מה אתה רואה? ואומר: סיר נפוח אני רואה; ופניו מפני צפונה.

14 ויאמר יהוה אלי: מצפון תיפתח הרעה על כל יושבי הארץ.

15 כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה — נאום יהוה; ובאו; ונתנו איש כיסאו פתח שערי ירושלים; ועל כל חומותיה סביב; ועל כל ערי יהודה.

16 ושפטתי אותם על כל רעתם: אשר עזבוני; ויקטרו לאלילים אחרים; וישתחוו למעשי ידיהם.

17 ואתה תאזור מותניך; וקמת ודיברת אליהם את כל אשר אנוכי אצווך; אל תחת מפניהם; פן אחיתך לפניהם.

18 והנה אנוכי נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ: למלכי יהודה, לשריה, לכוהניה ולעם הארץ.

19 ונלחמו אליך ולא יוכלו לך; כי איתך אני — נאום ישוע — להצילך.

פרק 2

1 ויהי עוד דבר ישוע אלי לאמור:

2 הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור: כה אמר ישוע: זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך; לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה.

3 קודש ישראל ליהוה; ראשית תבואתו; כל אוכליו יאשמו; רעה תבוא אליהם, נאום יהוה.

4 שמעו דבר ישוע, בית יעקב; וכל משפחות בית ישראל:

5 כה אמר ישוע: מה מצאו אבותיכם בי עוול, כי ריחקו מעלי; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו?

6 ולא אמרו: איה ישוע המעלה אותנו מארץ מצרים; המוליך אותנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות; בארץ לא עבר בה איש; ואדם לא ישב שם?

7 ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, לאכול פריה וטובה; ותבואו ותטמאו את ארצי; ונחלתי שמתם לתועבה.

8 הכוהנים לא אמרו: איה ישוע? ותופשי התורה לא ידעוני; והרועים פשעו בי; והנביאים ניבאו בבעל; ואחרי לא יועילו הלכו.

9 לכן עוד אריב איתכם — נאום ישוע; ועם בני בניכם אריב.

10 כי עברו איי כיתיים וראו; וקדר שלחו והתבוננו מאוד; וראו הן היתה כזאת?

11 ההימיר גוי אלילים, והמה לא אלילים? ועמי המיר כבודו בלוא יועיל.

12 שומו, שמים, על זאת; ושערו; חרבו מאוד, נאום יהוה.

13 כי שתיים רעות עשה עמי: אותי עזבו, מקור מים חיים; לחצוב להם בארות, בארות נשברים, אשר לא יכילו המים.

14 העבד ישראל? אם יליד בית הוא? מדוע היה לבז?

15 עליו ישאגו כפירים; נתנו קולם; וישימו ארצו לשמה; עריו ניצתו מבלי יושב.

16 גם בני נוף ותחפנחס ירעוך קודקוד.

17 הלא זאת עשית לך, בעוזבך את ישוע ישועך, בעת מוליכך בדרך?

18 ועתה מה לך לדרך מצרים, לשתות מי שיחור? ומה לך לדרך אשור, לשתות מי הנהר?

19 תיסרך רעתך; ומשובותיך תוכיחוך; ודעי וראי כי רע ומר עוזבך את ישוע ישועך; ופחדתי לא היתה אליך, נאום יהוה צבאות.

20 כי מעולם שברתי עולך; ניתקתי מוסרותיך; ותאמרי: לא אעבור; כי על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן את צועה זונה.

21 ואנוכי נטעתיך שורק; כולה זרע אמת; ואיך נהפכת לי סורי הגפן הנכריה?

22 כי אם תכבסי בנטר ותרבי לך בורית — נכתם עוונך לפני, נאום יהוה.

23 איך תאמרי: לא נטמאתי; אחרי הבעלים לא הלכתי? ראי דרכך בגיא; דעי מה עשית; בכרה קלה משרכת דרכיה;

24 פרא לימוד מדבר; באוות נפשו שאפה רוח; תאנתה מי ישיבנה? כל מבקשיה לא ייעפו; בחודשה ימצאונה.

25 מנעי רגלך מיחף; וגרונך מצמאה; ותאמרי: נואש; לוא; כי אהבתי זרים; ואחריהם אלך.

26 כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה, מלכיהם, שריהם, כוהניהם ונביאיהם,

27 אומרים לעץ: אבי אתה; ולאבן: את ילדתנו; כי פנו אלי עורף ולא פנים; ובעת רעתם יאמרו: קומה והושיענו.

28 ואיה אליליך אשר עשית לך? יקומו, אם יושיעוך בעת רעתך; כי מספר עריך היו אליליך, יהודה.

29 למה תריבו אלי? כולכם פשעתם בי, נאום ישוע.

30 לשווא הכיתי את בניכם; מוסר לא לקחו; אכלה חרבכם נביאיכם, כאריה משחית.

31 הדור, אתם ראו דבר ישוע: המדבר הייתי לישראל? אם ארץ מאפליה? מדוע אמרו עמי: רדנו; לוא נבוא עוד אליך?

32 התשכח בתולה עדיה, כלה קישוריה? ועמי שכחוני, ימים אין מספר.

33 מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה? לכן גם את הרעות לימדת את דרכיך.

34 גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים; לא במחתרת מצאתים; כי על כל אלה.

35 ותאמרי: כי נקיתי; אך שב אפו ממני; הנני נשפט אותך, על אומרך: לא חטאתי.

36 מה תזלי מאוד לשנות את דרכך? גם ממצרים תבושי, כאשר בושת מאשור.

37 גם מאית זה תצאי; וידיך על ראשך; כי מאס יהוה במבטחיך; ולא תצליחי להם.

פרק 3

1 יאמרו: הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאיתו והיתה לאיש אחר — הישוב אליה עוד? הלא חנוף תחנף הארץ ההיא; ואת זנית רעים רבים; ושוב אלי, נאום ישוע.

2 שאי עיניך על שפיים וראי: איפה לא שוגלת? על דרכים ישבת להם כערבי במדבר; ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך.

3 ויימנעו רביבים; ומלקוש לא היה; ומצח אישה זונה היה לך; מאנת להיכלם.

4 הלא מעתה קראת לי: אבי; אלוף נעורי אתה?

5 היינטור לעולם? אם ישמור לנצח? הן דיברת ותעשי הרעות, ותוכלי.

6 ויאמר ישוע אלי בימי יאשיהו המלך: הראית אשר עשתה משובה ישראל? הלכה היא על כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן; ותזני שם.

7 ואומר אחרי עשותה את כל אלה: אלי תשוב; ולא שבה; ותרא בגודה אחותה יהודה.

8 וארא: כי על כל אודות אשר ניאפה משובה ישראל, שילחתיה; ואתן את ספר כריתותיה אליה; ולא יראה בגודה יהודה אחותה; ותלך ותזן גם היא.

9 ויהי מקול זנותה, ותחנף את הארץ; ותנאף את האבן ואת העץ.

10 וגם בכל זאת לא שבה אלי בגודה יהודה אחותה בכל ליבה; כי אם בשקר, נאום ישוע.

11 ויאמר ישוע אלי: צדקה נפשה משובה ישראל, מבגודה יהודה.

12 לך וקראת את הדברים האלה צפונה; ואמרת: שובה, משובה ישראל — נאום ישוע; ולא אפיל פני בכם; כי חסיד אני — נאום ישוע; לא אטור לעולם.

13 אך דעי עוונך; כי בישוע ישועך פשעת; ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן; ובקולי לא שמעתם, נאום ישוע.

14 שובו, בנים שובבים — נאום ישוע; כי אני בעלתי בכם; ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה; והבאתי אתכם ציון;

15 ונתתי לכם רועים כליבי; ורעו אתכם דעה והשכיל.

16 והיה, כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה — נאום יהוה — לא יאמרו עוד: ארון ברית יהוה; ולא יעלה על לב; ולא יזכרו בו; ולא יפקודו; ולא ייעשה עוד.

17 בעת ההיא יקראו לירושלים: כיסא יהוה; ונקוו אליה כל הגויים לשם יהוה, לירושלים; ולא ילכו עוד אחרי שרירות ליבם הרע.

18 בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל; ויבואו יחדיו מארץ צפון, על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם.

19 ואנוכי אמרתי: איך אשיתך בבנים, ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי צבאות גויים? ואומר: אבי תקראי לי; ומאחרי לא תשובי.

20 אכן, בגדה אישה מריעה, כן בגדתם בי, בית ישראל, נאום ישוע.

21 קול על שפיים נשמע: בכי תחנוני בני ישראל; כי העוו דרכם; שכחו את ישוע ישועם.

22 שובו, בנים שובבים; ארפא משובותיכם; הננו, אתנו לך; כי אתה ישוע ישוענו.

23 אכן שקר מהגבעות, המון הרים; אכן בישוע ישוענו תשועת ישראל.

24 כי הבושת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו: את צאנם ואת בקרם; את בניהם ואת בנותיהם.

25 נשכבה בבושתנו; ותכסנו כלימתנו; כי לישוע ישוענו חטאנו, אנחנו ואבותינו, מנעורינו ועד היום הזה; ולא שמענו בקול ישוע ישוענו.

פרק 4

1 אם תשוב, ישראל — נאום ישוע — אלי תשוב; ואם תסיר שיקוציך מפני, ולא תנוד;

2 ונשבעת: חי ישוע, באמת, במשפט ובצדקה; והתברכו בו גויים; ובו יתהללו.

3 כי כה אמר ישוע לאיש יהודה ולירושלים: נירו לכם ניר; ואל תזרעו אל קוצים.

4 הימולו לישוע והסירו עורלות לבבכם, איש יהודה ויושבי ירושלים; פן תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה, מפני רוע מעלליכם.

5 הגידו ביהודה; ובירושלים השמיעו; ואמרו: תקעו שופר בארץ; קראו, מלאו ואמרו: האספו; ונבואה אל ערי המבצר.

6 שאו נס ציונה; העיזו; אל תעמודו; כי רעה אנוכי מביא מצפון; ושבר גדול.

7 עלה אריה מסובכו; ומשחית גויים נסע; יצא ממקומו לשום ארצך לשמה; עריך תיצינה מבלי יושב.

8 על זאת חיגרו שקים; ספדו והילילו; כי לא שב חרון אף יהוה ממנו.

9 והיה ביום ההוא — נאום יהוה — יאבד לב המלך ולב השרים; ונשמו הכוהנים; והנביאים יתמהו.

10 ואומר: אהה, יהוה; אכן השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמור: שלום יהיה לכם; ונגעה חרב עד הנפש.

11 בעת ההיא ייאמר לעם הזה ולירושלים: רוח צח שפיים במדבר, דרך בת עמי; לא לזרות ולא להבר,

12 רוח מלא מאלה יבוא לי; עתה גם אני אדבר משפטים אותם.

13 הנה כעבים יעלה; וכסופה מרכבותיו; קלו מנשרים סוסיו; אוי לנו, כי שודדנו.

14 כבסי מרעה ליבך, ירושלים, למען תיוושעי; עד מתי תלין בקרבך מחשבות אוונך?

15 כי קול מגיד מדן; ומשמיע אוון מהר אפרים.

16 הזכירו לגויים; הנה השמיעו על ירושלים: נוצרים באים מארץ המרחק; וייתנו על ערי יהודה קולם.

17 כשומרי שדה היו עליה סביב; כי אותי מרתה, נאום ישוע.

18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך; זאת רעתך, כי מר; כי נגע אל ליבך.

19 מעי, מעי, אחולה; קירות ליבי; הומה לי ליבי; לא אחריש; כי קול שופר שמעת, נפשי; תרועת מלחמה.

20 שבר על שבר נקרא; כי שודדה כל הארץ; פתאום שודדו אוהלי; רגע יריעותי.

21 עד מתי אראה נס; אשמעה קול שופר?

22 כי אוויל עמי; אותי לא ידעו; בנים סכלים המה; וחכמים המה להרע; ולהיטיב לא ידעו.

23 ראיתי את הארץ, והנה תוהו ובוהו; ואל השמים, ואין אורם.

24 ראיתי ההרים, והנה רועשים; וכל הגבעות התקלקלו.

25 ראיתי, והנה אין האדם; וכל עוף השמים נדדו.

26 ראיתי, והנה הכרמל המדבר; וכל עריו ניתצו מפני יהוה; מפני חרון אפו.

27 כי כה אמר יהוה: שממה תהיה כל הארץ; וכלה לא אעשה.

28 על זאת תאבל הארץ; וקדרו השמים ממעל; כי דיברתי, זמותי; ולא ניחמתי; ולא אשוב ממנה.

29 מקול פרש ורומה קשת בורחת כל העיר; באו בעבים ועלו בסלעים; כל עיר נעזבה; ואין יושב בהן אדם.

30 ואת, שדוד, מה תעשי? כי תלבשי שני, כי תעדי עדי זהב, כי תקרעי בפוך עיניך — לשווא תתייפי; מאסו בך עוגבים; נפשך יבקשו.

31 כי קול כיולדה שמעתי; צרה כמבכירה; קול בת ציון תתיפח; תפרוש כפיה: אוי נא לי; כי עיפה נפשי להורגים.

פרק 5

1 שוטטו בחוצות ירושלים; וראו נא ודעו; ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה; ואסלח לה.

2 ואם: חי ישוע, יאמרו — לכן לשקר ישבעון.

3 יהוה, עיניך הלא לאמונה? הכית אותם ולא חלו; כיליתם, מאנו לקחת מוסר; חיזקו פניהם מסלע; מאנו לשוב.

4 ואני אמרתי: אך דלים הם; נואלו; כי לא ידעו דרך ישוע; משפט ישועם.

5 אלכה לי אל הגדולים ואדברה אותם; כי המה ידעו דרך ישוע; משפט ישועם; אך המה יחדיו שברו עול; ניתקו מוסרות.

6 על כן יכם אריה מיער; זאב ערבות ישודדם; נמר שוקד על עריהם; כל היוצא מהנה ייטרף; כי רבו פשעיהם; עצמו משובותם.

7 אי לזאת אסלח לך? בניך עזבוני; וישבעו בלוא אלילים; ואשבע אותם, וינאפו; ובית זונה יתגודדו.

8 היו סוסים מזיונים משכימים; איש אל אשת רעהו יצהלו.

9 הלא על אלה אפקוד? נאום יהוה; אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי?

10 עלו בחומותיה והשחיתו; וכלה אל תעשו; הסירו נטישותיה; כי לא ליהוה המה.

11 כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה, נאום ישוע.

12 כיחשו בישוע ויאמרו: לא הוא; ולא תבוא עלינו רעה; וחרב ורעב לא נראה;

13 והנביאים יהיו לרוח; והדבר אין בהם; כה ייעשה להם.

14 לכן כה אמר ישוע צבאות: יען דברכם את הדבר הזה — הנני נותן דברי בפיך לאש; והעם הזה עצים; ואכלתם.

15 הנני מביא עליכם גוי ממרחק, בית ישראל — נאום יהוה; גוי איתן הוא; גוי מעולם הוא; גוי לא תדע לשונו; ולא תשמע מה ידבר.

16 אשפתו כקבר פתוח; כולם גיבורים.

17 ואכל קצירך ולחמך; יאכלו בניך ובנותיך; יאכל צאנך ובקרך; יאכל גפנך ותאנתך; ירושש ערי מבצרך אשר אתה בוטח בהנה בחרב.

18 וגם בימים ההמה — נאום יהוה — לא אעשה איתכם כלה.

19 והיה, כי תאמרו: תחת מה עשה יהוה יהוהנו לנו את כל אלה? ואמרת אליהם: כאשר עזבתם אותי, ותעבדו אלילים זרים בארצכם — כן תעבדו זרים בארץ לא לכם.

20 הגידו זאת בבית יעקב; וביהודה השמיעוה לאמור:

21 שמעו נא זאת, עם סכל ואין לב; עיניים להם ולא יראו; אוזניים להם ולא ישמעו:

22 האותי לא תיראו? נאום יהוה; אם מפני לא תחילו? אשר שמתי חול גבול לים, חוק עולם ולא יעברנהו; ויתגעשו ולא יוכלו; והמו גליו ולא יעברונהו?

23 ולעם הזה היה לב סורר ומורה; סרו וילכו.

24 ולא אמרו בלבבם: נירא נא את יהוה יהוהנו, הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו; שבועות חוקות קציר ישמור לנו.

25 עוונותיכם הטו אלה; וחטאותיכם מנעו הטוב מכם.

26 כי נמצאו בעמי רשעים; ישור כשך יקושים; היציבו משחית, אנשים ילכדו.

27 ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה; על כן גדלו ויעשירו.

28 שמנו, עשתו; גם עברו דברי רע; דין לא דנו — דין יתום ויצליחו; ומשפט אביונים לא שפטו.

29 העל אלה לא אפקוד? נאום יהוה; אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי?

30 שמה ושערורה נהייתה בארץ:

31 הנביאים ניבאו בשקר; והכוהנים ירדו על ידיהם; ועמי אהבו כן; ומה תעשו לאחריתה?

פרק 6

1 העוזו, בני בנימין, מקרב ירושלים; ובתקוע תקעו שופר; ועל בית הכרם שאו משאת; כי רעה נשקפה מצפון; ושבר גדול.

2 לבת ציון ניוויתי, הנווה והמעונוגה.

3 אליה יבואו רועים ועדריהם; תקעו עליה אוהלים סביב; רעו איש את ידו.

4 קדשו עליה מלחמה; קומו ונעלה בצהרים; אוי לנו, כי פנה היום; כי יינטו צללי ערב.

5 קומו ונעלה בלילה; ונשחיתה ארמנותיה.

6 כי כה אמר יהוה צבאות: כירתו עץ; ושפכו על ירושלים סוללה; היא העיר הופקד; כולה עושק בקרבה.

7 כבאר הגיר מימיה, כן הגירה רעתה; חמס ושוד יישמע בה; על פני תמיד חולי ומכה.

8 היווסרי, ירושלים; פן תיקע נפשי ממך; פן אשימך שממה; ארץ לא נושבה.

9 כה אמר יהוה צבאות: עולל יעוללו כשארית ישראל כגפן; השב ידך כבוצר על סלסילות.

10 על מי אדברה ואעידה וישמעו? הנה ערלה אוזנם ולא יוכלו להקשיב; הנה דבר ישוע היה להם לחרפה; לא יחפצו בו.

11 לכן חמת יהוה מלאתי; נלאיתי הכיל; שפוך על עולל בחוץ; ועל סוד בחורים יחדיו; כי גם איש עם אישה יילכדו; זקן עם מלא ימים.

12 ונסבו בתיהם לאחרים; שדות ונשים יחדיו; כי אטה את ידי על יושבי הארץ, נאום יהוה.

13 כי מקטונם ועד גדולם כולם בוצע בצע; ומנביא ועד כוהן כולם עושה שקר.

14 וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמור: שלום, שלום; ואין שלום.

15 הובישו כי תועבה עשו? גם בוש לא יבושו; גם הכלים לא ידעו; לכן ייפולו בנופלים; בעת פקדתים ייכשלו, אמר יהוה.

16 כה אמר ישוע: עמדו על דרכים וראו; ושאלו לנתיבות עולם: אי זה דרך הטוב? ולכו בה; ומצאו מרגוע לנפשכם; ויאמרו: לא נלך.

17 וגם הקימותי עליכם צופים לאמור: הקשיבו לקול שופר; ויאמרו: לא נקשיב.

18 לכן שמעו, הגויים; ודעי, עדה, את אשר בהם.

19 שמעי, הארץ: הנה אנוכי מביא רעה על העם הזה, פרי מחשבותם; כי אל דברי לא הקשיבו; ותורתי וימאסו בה.

20 למה זה לי לבונה משבא תבוא, וקנה הטוב מארץ מרחק? עולותיכם לא לרצון; וזבחיכם לא ערבו לי.

21 לכן כה אמר יהוה: הנני נותן אל העם הזה מכשולים; וכשלו בהם אבות ובנים יחדיו; שכן ורעהו יאבדו.

22 כה אמר יהוה: הנה עם בא מארץ צפון; וגוי גדול ייעור מירכתי ארץ.

23 קשת ורומח יחזיקו; אכזרי המה ולא ירחמו; קולם כים יהמה; ועל סוסים ירכבו; ערוכים כאיש למלחמה עליך, בת ציון.

24 שמענו את שומעו; רפו ידינו; צרה החזיקתנו; חיל כיולדה.

25 אל תצאי השדה; ובדרך אל תלכי; כי חרב לאויב; מגור מסביב.

26 בת עמי, חגרי שק; והתפלשי באפר; אבל יחיד עשי לך; מספד תמרורים; כי פתאום יבוא השודד עלינו.

27 בחון נתתיך בעמי, מבצר; ותדע ובחנת את דרכם.

28 כולם סרי סוררים; הולכי רכיל; נחושת וברזל; משחיתם כולם המה.

29 נחר מפוח מאש; תום עופרת; לשווא צרף צורף; ורעים לא ניתקו.

30 כסף נמאס קראו להם; כי מאס יהוה בם.

פרק 7

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 עמוד בשער בית יהוה; וקראת שם את הדבר הזה; ואמרת: שמעו דבר ישוע, כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוות ליהוה.

3 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: היטיבו דרכיכם ומעלליכם; ואשכנה אתכם במקום הזה.

4 אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור: היכל יהוה, היכל יהוה, היכל יהוה המה.

5 כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם; אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו;

6 גר, יתום ואלמנה לא תעשוקו; ודם נקי אל תשפכו במקום הזה; ואחרי אלילים אחרים לא תלכו, לרע לכם,

7 ושיכנתי אתכם במקום הזה; בארץ אשר נתתי לאבותיכם; למן עולם ועד עולם.

8 הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר, לבלתי הועיל.

9 הגנוב, רצוח ונאוף, והישבע לשקר, וקטר לבעל, והלוך אחרי אלילים אחרים אשר לא ידעתם,

10 ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה, אשר נקרא שמי עליו; ואמרתם: ניצלנו; למען עשות את כל התועבות האלה?

11 המערת פריצים היה הבית הזה, אשר נקרא שמי עליו, בעיניכם? גם אנוכי, הנה ראיתי, נאום יהוה.

12 כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו, אשר שיכנתי שמי שם בראשונה; וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל.

13 ועתה, יען עשותכם את כל המעשים האלה — נאום ישוע — ואדבר אליכם, השכם ודבר, ולא שמעתם; ואקרא אתכם ולא עניתם,

14 ועשיתי לבית, אשר נקרא שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם — כאשר עשיתי לשילו.

15 והשלכתי אתכם מעל פני; כאשר השלכתי את כל אחיכם, את כל זרע אפרים.

16 ואתה אל תתפלל בעד העם הזה; ואל תישא בעדם רינה ותפילה; ואל תפגע בי; כי אינני שומע אותך.

17 האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה ובחוצות ירושלים?

18 הבנים מלקטים עצים; והאבות מבערים את האש; והנשים לשות בצק, לעשות כוונים למלכת השמים; ולהסך נסכים לאלילים אחרים, למען הכעיסני.

19 האותי המה מכעיסים? נאום ישוע; הלא אותם, למען בושת פניהם?

20 לכן כה אמר יהוה: הנה אפי וחמתי ניתכת אל המקום הזה: על האדם ועל הבהמה; ועל עץ השדה ועל פרי האדמה; ובערה ולא תכבה.

21 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: עולותיכם ספו על זבחיכם; ואכלו בשר.

22 כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציוויתים, ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, על דברי עולה וזבח,

23 כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור: שמעו בקולי; והייתי לכם ליהוה; ואתם תהיו לי לעם; והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם, למען ייטב לכם.

24 ולא שמעו ולא הטו את אוזנם; וילכו במועצות, בשרירות ליבם הרע; ויהיו לאחור ולא לפנים.

25 למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה — ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים, יום השכם ושלוח;

26 ולא שמעו אלי ולא הטו את אוזנם; ויקשו את עורפם; הרעו מאבותם.

27 ודיברת אליהם את כל הדברים האלה; ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם ולא יענוך.

28 ואמרת אליהם: זה הגוי אשר לא שמעו בקול יהוה יהוהם; ולא לקחו מוסר; אבדה האמונה; ונכרתה מפיהם.

29 גוזי נזרך והשליכי; ושאי על שפיים קינה; כי מאס יהוה וייטוש את דור עברתו.

30 כי עשו בני יהודה הרע בעיני — נאום ישוע; שמו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו, לטמאו.

31 ובנו במות התופת, אשר בגיא בן הינום, לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש; אשר לא ציוויתי; ולא עלתה על ליבי.

32 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ולא ייאמר עוד התופת וגיא בן הינום; כי אם גיא ההריגה; וקברו בתופת מאין מקום.

33 והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ; ואין מחריד.

34 והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה; קול חתן וקול כלה; כי לחרבה תהיה הארץ.

פרק 8

1 בעת ההיא — נאום יהוה — יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים, מקבריהם;

2 ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם; לא יאספו ולא ייקברו; לדומן על פני האדמה יהיו.

3 ונבחר מוות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת, בכל המקומות הנשארים אשר הידחתים שם, נאום יהוה צבאות.

4 ואמרת אליהם: כה אמר ישוע: היפולו ולא יקומו? אם ישוב ולא ישוב?

5 ומדוע שובבה העם הזה, ירושלים, משובה נצחת? החזיקו בתרמית; מאנו לשוב.

6 הקשבתי ואשמע; לוא כן ידברו; אין איש ניחם על רעתו לאמור: מה עשיתי? כולו שב במרוצתם, כסוס שוטף במלחמה.

7 גם חסידה בשמים ידעה מועדיה; ותור וסוס ועגור שמרו את עת בואנה; ועמי לא ידעו את משפט יהוה.

8 איכה תאמרו: חכמים אנחנו; ותורת יהוה איתנו? אכן לשקר עשה; עט שקר סופרים.

9 הובישו חכמים; חתו ויילכדו; הנה בדבר ישוע מאסו; וחכמת מה להם?

10 לכן אתן את נשיהם לאחרים; שדותיהם ליורשים; כי מקטון ועד גדול כולם בוצע בצע; מנביא ועד כוהן כולם עושה שקר.

11 וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמור: שלום, שלום; ואין שלום.

12 הובישו כי תועבה עשו? גם בוש לא יבושו; גם הכלים לא ידעו; לכן ייפולו בנופלים; בעת פקודתם ייכשלו, אמר יהוה.

13 אסוף אסיפם — נאום יהוה; אין ענבים בגפן; ואין תאנים בתאנה; והעלה נבל; ואשר נתתי להם יעבורו.

14 למה אנחנו יושבים? האספו ונבוא אל ערי המבצר; ונדמה שם; כי יהוה יהוהנו הדמימנו; וישקנו מי ראש; כי חטאנו ליהוה.

15 נקווה לשלום, ואין טוב; ולעת מרפא, והנה בעתה.

16 מדן נשמע נחר סוסיו; מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ; ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה; עיר ויושבי בה.

17 כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים, אשר אין להם לחש; ונישכו אתכם, נאום יהוה.

18 מבליגיתי על יגון; עלי ליבי דווי.

19 הנה קול שוועת בת עמי מארץ מרחקים: הישוע אין בציון? אם מלכה אין בה? מדוע הכעיסוני בפסליהם, בהבלי נכר?

20 עבר קציר; כלה קיץ; ואנחנו לא נושענו.

21 על שבר בת עמי הושברתי; קדרתי; שמה החזיקתני.

22 הצרי אין בגלעד? אם רופא אין שם? כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?

פרק 9

1 מי ייתן ראשי מים; ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.

2 מי ייתנני במדבר מלון אורחים; ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם; כי כולם מנאפים; עצרת בוגדים.

3 וידרכו את לשונם קשתם שקר; ולא לאמונה גברו בארץ; כי מרעה אל רעה יצאו; ואותי לא ידעו, נאום ישוע.

4 איש מרעהו הישמרו; ועל כל אח אל תבטחו; כי כל אח עקוב יעקוב; וכל רע רכיל יהלך.

5 ואיש ברעהו יהתלו; ואמת לא ידברו; לימדו לשונם דבר שקר; להעווה נלאו.

6 שיבתך בתוך מרמה; במרמה מאנו לדעת אותי, נאום ישוע.

7 לכן כה אמר יהוה צבאות: הנני צורפם ובחנם; כי איך אעשה מפני בת עמי?

8 חץ שוחט לשונם; מרמה דיבר; בפיו שלום את רעהו ידבר; ובקרבו ישים ארבו.

9 העל אלה לא אפקוד בם? נאום יהוה; אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי?

10 על ההרים אשא בכי ונהי; ועל נאות מדבר קינה; כי ניצתו מבלי עובר; ולא שמעו קול מקנה; מעוף השמים ועד בהמה נדדו; הלכו.

11 ונתתי את ירושלים לגלים; מעון תנים; ואת ערי יהודה אתן שממה, מבלי יושב.

12 מי האיש החכם ויבן את זאת? ואשר דיבר פי ישוע אליו, ויגידה: על מה אבדה הארץ, ניצתה כמדבר מבלי עובר?

13 ויאמר יהוה: על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם; ולא שמעו בקולי; ולא הלכו בה;

14 וילכו אחרי שרירות ליבם; ואחרי הבעלים, אשר לימדום אבותם;

15 לכן כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני מאכילם, את העם הזה, לענה; והשקיתים מי ראש.

16 והפצותים בגויים, אשר לא ידעו המה ואבותם; ושילחתי אחריהם את החרב, עד כלותי אותם.

17 כה אמר יהוה צבאות: התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה; ואל החכמות שילחו ותבואנה;

18 ותמהרנה ותישאנה עלינו נהי; ותרדנה עינינו דמעה; ועפעפינו ייזלו מים.

19 כי קול נהי נשמע מציון: אך שודדנו; בושנו מאוד; כי עזבנו ארץ; כי השליכו משכנותינו.

20 שמענה, נשים, דבר ישוע; ותיקח אוזנכם דבר פיו; ולמדנה בנותיכם נהי; ואישה רעותה קינה.

21 כי עלה מוות בחלונינו; בא בארמנותינו; להכרית עולל מחוץ; בחורים מרחובות.

22 דבר: כה נאום יהוה: ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה; וכעמיר מאחרי הקוצר; ואין מאסף.

23 כה אמר יהוה: אל יתהלל חכם בחכמתו; ואל יתהלל הגיבור בגבורתו; אל יתהלל עשיר בעושרו;

24 כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכיל וידוע אותי; כי אני ישוע, עושה חסד, משפט וצדקה בארץ; כי באלה חפצתי, נאום ישוע.

25 הנה ימים באים — נאום יהוה — ופקדתי על כל מול בערלה:

26 מצרים ויהודה ואדום ובני עמון ומואב; וכל קצוצי פאה, היושבים במדבר; כי כל הגויים ערלים; וכל בית ישראל ערלי לב.

פרק 10

1 שמעו את הדבר אשר ישוע מדבר עליכם, בית ישראל:

2 כה אמר יהוה: אל דרך הגויים אל תלמדו; ומאותות השמים אל תחתו; כי יחתו הגויים מהמה.

3 כי חוקות העמים הבל המה; כי עץ מיער כרתו; מעשה ידי חרש, במעצד.

4 בכסף ובזהב ייפהו; במסמרות ובמקבות יחזקום, ולוא יפיק.

5 כתומר מקשה המה ולא ידברו; נשוא יינשאו, כי לא יצעדו; אל תיראו מהם; כי לא ירעו; וגם היטיב אין אותם.

6 מאין כמוך, יהוה; גדול אתה; וגדול שמך בגבורה.

7 מי לא יראך, מלך הגויים? כי לך יאתה; כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך.

8 ובאחת יבערו ויכסלו; מוסר הבלים, עץ הוא.

9 כסף מרקע מתרשיש יובא; וזהב מאופז; מעשה חרש וידי צורף; תכלת וארגמן לבושם; מעשה חכמים כולם.

10 ויהוה אמיתי יהוה; הוא יהוה חיים ומלך עולם; מקצפו תרעש הארץ; ולא יכילו גויים זעמו.

11 כדנה תאמרון להם: האלילים אשר שמים וארץ לא עשו — יאבדו מן הארץ ומן תחת השמים האלה.

12 עושה ארץ בכוחו; מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמים.

13 לקול תיתנו המון מים בשמים; ויעלה נשיאים מקצה הארץ; ברקים למטר עשה; ויוצא רוח מאוצרותיו.

14 נבער כל אדם מדעת; הוביש כל צורף מפסל; כי שקר נסכו; ולא רוח בם.

15 הבל המה; מעשה תעתועים; בעת פקודתם יאבדו.

16 לא כאלה חלק יעקב; כי יוצר הכל הוא; וישראל שבט נחלתו; יהוה צבאות שמו.

17 אספי מארץ עבוטך, יושבת המצור.

18 כי כה אמר יהוה: הנני קולע את יושבי הארץ הפעם הזאת; והצרותי להם, למען ימצאו.

19 אוי לי על שברי; נחלה מכתי; ואני אמרתי: אך זה חולי; ואשאנו.

20 אוהלי שודד; וכל מיתרי נותקו; בני יצאוני ואינם; אין נוטה עוד אוהלי; ומקים יריעותי.

21 כי נבערו הרועים; ואת ישוע לא דרשו; על כן לא השכילו; וכל מרעיתם נפוצה.

22 הנה קול השמועה באה; ורעש גדול מארץ צפון; לשום את ערי יהודה שממה; מעון תנים.

23 ידעתי, יהוה, כי לא לאדם דרכו; לא לאיש הולך והכין את צעדו.

24 יסרני, יהוה, אך במשפט; אל באפך; פן תמעיטני.

25 שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך; ועל משפחות אשר בשמך לא קראו; כי אכלו את יעקב, ואכלוהו ויכלוהו; ואת נווהו השמו.

פרק 11

1 הדבר אשר בא אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 שמעו את דברי הברית הזאת; ודיברתם אל איש יהודה ועל יושבי ירושלים;

3 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה ישראל: ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת,

4 אשר ציוויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, מכור הברזל, לאמור: שמעו בקולי; ועשיתם אותם ככל אשר אצווה אתכם; והייתם לי לעם; ואנוכי אהיה לכם ליהוה;

5 למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם, לתת להם ארץ זבת חלב ודבש, כיום הזה; ואען ואומר: אמן, יהוה.

6 ויאמר ישוע אלי: קרא את כל הדברים האלה בערי יהודה ובחוצות ירושלים לאמור: שמעו את דברי הברית הזאת, ועשיתם אותם.

7 כי העד העידותי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה, השכם והעד, לאמור: שמעו בקולי.

8 ולא שמעו ולא הטו את אוזנם; וילכו איש בשרירות ליבם הרע; ואביא עליהם את כל דברי הברית הזאת, אשר ציוויתי לעשות, ולא עשו.

9 ויאמר ישוע אלי: נמצא קשר באנשי יהודה וביושבי ירושלים.

10 שבו על עוונות אבותם הראשונים, אשר מאנו לשמוע את דברי; והמה הלכו אחרי אלילים אחרים לעובדם; הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם.

11 לכן כה אמר יהוה: הנני מביא אליהם רעה, אשר לא יוכלו לצאת ממנה; וזעקו אלי ולא אשמע אליהם.

12 והלכו ערי יהודה ויושבי ירושלים; וזעקו אל האלילים אשר המה מקטרים להם; והושע לא יושיעו להם בעת רעתם.

13 כי מספר עריך היו אליליך, יהודה; ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת; מזבחות לקטר לבעל.

14 ואתה אל תתפלל בעד העם הזה; ואל תישא בעדם רינה ותפילה; כי אינני שומע בעת קראם אלי בעד רעתם.

15 מה לידידי בביתי, עשותה המזימתה הרבים? ובשר קודש יעברו מעליך; כי רעתך, אז תעלוזי?

16 זית רענן, יפה פרי תואר, קרא יהוה שמך; לקול המולה גדולה היצית אש עליה; ורעו דליותיו.

17 ויהוה צבאות, הנוטע אותך, דיבר עליך רעה, בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה, אשר עשו להם להכעיסני, לקטר לבעל.

18 וישוע הודיעני ואדע; אז הראיתני מעלליהם.

19 ואני ככבש אלוף יובל לטבוח; ולא ידעתי, כי עלי חשבו מחשבות: נשחיתה עץ בלחמו; ונכריתנו מארץ חיים; ושמו לא ייזכר עוד.

20 ויהוה צבאות, שופט צדק, בוחן כליות ולב: אראה נקמתך מהם; כי אליך גיליתי את ריבי.

21 לכן כה אמר יהוה אל אנשי ענתות, המבקשים את נפשך לאמור: לא תינבא בשם יהוה; ולא תמות בידנו;

22 לכן כה אמר יהוה צבאות: הנני פוקד עליהם; הבחורים ימותו בחרב; בניהם ובנותיהם ימותו ברעב;

23 ושארית לא תהיה להם; כי אביא רעה אל אנשי ענתות, שנת פקודתם.

פרק 12

1 צדיק אתה, יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה? שלו כל בוגדי בגד?

2 נטעתם; גם שורשו; ילכו; גם עשו פרי; קרוב אתה בפיהם; ורחוק מכליותיהם.

3 ואתה, ישוע, ידעתני; ראיתני ובחנת ליבי איתך; התיקם כצאן לטבחה; והקדישם ליום הריגה.

4 עד מתי תאבל הארץ, ועשב כל השדה ייבש? מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף; כי אמרו: לא יראה את אחריתנו.

5 כי את רגלים רצת וילאוך — ואיך תתחרה את הסוסים? ובארץ שלום אתה בוטח — ואיך תעשה בגאון הירדן?

6 כי גם אחיך ובית אביך, גם המה בגדו בך; גם המה קראו אחריך מלא; אל תאמן בם; כי ידברו אליך טובות.

7 עזבתי את ביתי; נטשתי את נחלתי; נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה.

8 היתה לי נחלתי כאריה ביער; נתנה עלי בקולה; על כן שנאתיה.

9 העיט צבוע נחלתי לי; העיט סביב עליה; לכו, אספו כל חיית השדה; הביאו לאכלה.

10 רועים רבים שיחתו כרמי; בוססו את חלקתי; נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה.

11 שמה לשממה; אבלה עלי שממה; נשמה כל הארץ; כי אין איש שם על לב.

12 על כל שפיים במדבר באו שודדים; כי חרב ליהוה אוכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ; אין שלום לכל בשר.

13 זרעו חיטים וקוצים קצרו; נחלו, לא יועילו; ובושו מתבואותיכם, מחרון אף יהוה.

14 כה אמר יהוה על כל שכני הרעים, הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי, את ישראל: הנני נותשם מעל אדמתם; ואת בית יהודה אתוש מתוכם.

15 והיה, אחרי נותשי אותם, אשוב וריחמתים; והשיבותים איש לנחלתו ואיש לארצו.

16 והיה, אם למוד ילמדו את דרכי עמי, להישבע בשמי: חי יהוה — כאשר לימדו את עמי להישבע בבעל — ונבנו בתוך עמי.

17 ואם לא ישמעו — ונתשתי את הגוי ההוא, נתוש ואבד, נאום יהוה.

פרק 13

1 כה אמר ישוע אלי: הלוך וקנית לך אזור פישתים; ושמתו על מותניך; ובמים לא תביאהו.

2 ואקנה את האזור כדבר ישוע; ואשים על מותני.

3 ויהי דבר ישוע אלי שנית לאמור:

4 קח את האזור אשר קנית, אשר על מותניך; וקום, לך פרתה; וטמנהו שם בנקיק הסלע.

5 ואלך ואטמנהו בפרת, כאשר ציווני ישוע.

6 ויהי מקץ ימים רבים; ויאמר ישוע אלי: קום, לך פרתה; וקח משם את האזור, אשר ציוויתיך לטמונו שם.

7 ואלך פרתה; ואחפור; ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שם; והנה נשחת האזור; לא יצלח לכל.

8 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

9 כה אמר יהוה: ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים הרב.

10 העם הזה הרע, המאנים לשמוע את דברי, ההולכים בשרירות ליבם, וילכו אחרי אלילים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם — ויהי כאזור הזה, אשר לא יצלח לכל.

11 כי כאשר ידבק האזור אל מותני איש, כן הידבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה — נאום ישוע — להיות לי לעם ולשם ולתהילה ולתפארת; ולא שמעו.

12 ואמרת אליהם את הדבר הזה: כה אמר יהוה ישראל: כל נבל יימלא יין; ואמרו אליך: הלא ידוע נדע, כי כל נבל יימלא יין?

13 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: הנני ממלא את כל יושבי הארץ הזאת, ואת המלכים היושבים לדוד על כיסאו, ואת הכוהנים ואת הנביאים ואת כל יושבי ירושלים — שיכרון;

14 וניפצתים איש אל אחיו; והאבות והבנים יחדיו — נאום יהוה; לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם.

15 שמעו והאזינו; אל תיגבהו; כי יהוה דיבר.

16 תנו ליהוה יהוהכם כבוד, בטרם יחשיך; ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף; וקיוויתם לאור, ושמה לצלמות; ישית לחשך.

17 ואם לא תשמעוה — במסתרים תבכה נפשי מפני גאווה; ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה; כי נשבה עדר יהוה.

18 אמרו למלך ולגבירה: השפילו, שבו; כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם.

19 ערי הנגב סוגרו; ואין פותח; הוגלתה יהודה כולה; הוגלתה שלומים.

20 שאי עיניך וראי הבאים מצפון; איה העדר ניתן לך, צאן תפארתך?

21 מה תאמרי כי יפקוד עליך? ואת לימדת אותם עליך אלופים לראש; הלא חבלים יאחזוך, כמו אישה יולדה?

22 ואם תאמרי בלבבך: מדוע קראוני אלה? ברוב עוונך נגלו שוליך; נחמסו עקביך.

23 היהפוך כושי עורו, ונמר חברבורותיו? גם אתם תוכלו להיטיב, לימודי הרע.

24 ואפיצם כקש עובר לרוח המדבר.

25 זה גורלך; מנת מידיך מאיתי — נאום יהוה; אשר שכחת אותי; ותבטחי בשקר.

26 וגם אני גיליתי שוליך על פניך; ונראה קלונך.

27 ניאופיך ומצהלותיך, זימת זנותך, על גבעות בשדה ראיתי שיקוציך; אוי לך, ירושלים; לא תטהרי; אחרי מתי עוד?

פרק 14

1 הדבר ישוע אשר היה אל ירמיהו על דבר הבצרות:

2 אבלה יהודה; ושעריה אומללו; קדרו לארץ; וצווחת ירושלים עלתה.

3 ואדיריהם שלחו צעיריהם למים; באו על גבים; לא מצאו מים; שבו כליהם ריקם; בושו והוכלמו; וחפו ראשם.

4 בעבור האדמה חתה, כי לא היה גשם בארץ; בושו איכרים; חפו ראשם.

5 כי גם איילת בשדה ילדה ועזוב; כי לא היה דשא.

6 ופראים עמדו על שפיים; שאפו רוח כתנים; כלו עיניהם; כי אין עשב.

7 ישוע, אם עוונינו ענו בנו — עשה למען שמך; כי רבו משובותינו; לך חטאנו.

8 מקווה ישראל, מושיעו בעת צרה; למה תהיה כגר בארץ; וכאורח נטה ללון?

9 למה תהיה כאיש נידהם; כגיבור לא יוכל להושיע? ואתה בקרבנו, ישוע; ושמך עלינו נקרא; אל תניחנו.

10 כה אמר יהוה לעם הזה: כן אהבו לנוע; רגליהם לא חשכו; ויהוה לא רצם; עתה יזכור עוונם; ויפקוד חטאותם.

11 ויאמר יהוה אלי: אל תתפלל בעד העם הזה לטובה.

12 כי יצומו — אינני שומע אל רינתם; וכי יעלו עולה ומנחה — אינני רוצם; כי בחרב וברעב ובדבר אנוכי מכלה אותם.

13 ויאמר: אהה, יהוה; הנה הנביאים אומרים להם: לא תראו חרב; ורעב לא יהיה לכם; כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה.

14 ויאמר יהוה אלי: הנביאים ניבאים שקר בשמי; לא שלחתים ולא ציוויתים ולא דיברתי אליהם; חזון שקר וקסם, והבל ותרמית ליבם המה ניבאים לכם.

15 לכן כה אמר יהוה על הנביאים הניבאים בשמי, ואני לא שלחתים, והמה אומרים: חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת — בחרב וברעב ייתמו הנביאים ההמה.

16 והעם אשר המה ניבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב; ואין מקבר להם: המה, נשיהם ובניהם ובנותיהם; ושפכתי עליהם את רעתם.

17 ואמרת אליהם את הדבר הזה: תרדנה עיני דמעה לילה ויומם, ואל תדמינה; כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי; מכה נחלה מאוד.

18 אם אצא השדה — והנה חללי חרב; ואם אבוא העיר — והנה תחלואי רעב; כי גם נביא גם כוהן סחרו אל ארץ ולא ידעו.

19 המאוס מאסת את יהודה? אם בציון געלה נפשך? מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא? קווה לשלום ואין טוב; ולעת מרפא והנה בעתה.

20 ידענו, יהוה, רשענו; עוון אבותינו; כי חטאנו לך.

21 אל תנאץ למען שמך; אל תנבל כיסא כבודך; זכור, אל תפר בריתך איתנו.

22 היש בהבלי הגויים מגשימים? ואם השמים ייתנו רביבים? הלא אתה הוא, יהוה יהוהנו? ונקווה לך; כי אתה עשית את כל אלה.

פרק 15

1 ויאמר יהוה אלי: אם יעמוד משה ושמואל לפני — אין נפשי אל העם הזה; שלח מעל פני, ויצאו.

2 והיה, אם יאמרו אליך: אנה נצא? ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: אשר למוות — למוות; ואשר לחרב — לחרב; ואשר לרעב — לרעב; ואשר לשבי — לשבי.

3 ופקדתי עליהם ארבע משפחות — נאום יהוה: את החרב להרוג; ואת הכלבים לסחוב; ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכול ולהשחית.

4 ונתתים לזעווה לכל ממלכות הארץ, בגלל מנשה בן חזקיהו מלך יהודה, על אשר עשה בירושלים.

5 כי מי יחמול עליך, ירושלים? ומי ינוד לך? ומי יסור לשאול לשלומך?

6 את עזבת אותי — נאום יהוה; אחור הלכת; ואט את ידי עליך ואשחיתך; נלאיתי הינחם.

7 ואזרה אותם במזרה בשערי הארץ; שיכלתי; איבדתי את עמי; מדרכיהם לא שבו.

8 עצמו לי אלמנותיו מחול ימים; הבאתי להם על אם בחור שודד בצהרים; הפלתי עליה פתאום עיר ובהלות.

9 אומללה יולדת השבעה; נפחה נפשה; באה שמשה בעוד יומם; בושה וחפרה; ושאריתם לחרב אתן לפני אויביהם, נאום יהוה.

10 אוי לי, אימי, כי ילדתיני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ; לא נשיתי ולא נשוא בי; כולו מקללוני.

11 אמר ישוע: אם לא לטוב שריתך; אם לא הפגעתי בך את האויב בעת רעה ובעת צרה.

12 היישבר ברזל? ברזל מצפון ונחושת?

13 חילך ואוצרותיך לבז אתן, לא במחיר; ובכל חטאותיך ובכל גבולותיך.

14 והעברתי אותך את אויביך בארץ לא ידעת; כי אש קדחה באפי; עליכם תוקד.

15 יהוה, אתה ידעת; זכרני ופקדני; והינקם לי מרודפי; אל לארך אפך תקחני; דע, שאתי עליך חרפה.

16 נמצאו דבריך ואוכלם; ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי; כי נקרא שמך עלי, יהוה צבאות.

17 לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז; מפני ידך בדד ישבתי; כי זעם מילאתני.

18 למה היה כאבי נצח, ומכתי אנושה; מאנה להירפא? היו תהיה לי כמו אכזב; מים לא נאמנו.

19 לכן כה אמר ישוע: אם תשוב ואשיבך; לפני תעמוד; ואם תוציא יקר מזולל — כפי תהיה; ישובו המה אליך; ואתה לא תשוב אליהם.

20 ונתתיך לעם הזה לחומת נחושת בצורה; ונלחמו אליך ולא יוכלו לך; כי איתך אני להושיעך ולהצילך, נאום ישוע.

21 והצלתיך מיד רעים; ופדיתיך מכף עריצים.

פרק 16

1 ויהי דבר ישוע גם אלי לאמור:

2 לא תיקח לך אישה; ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה.

3 כי כה אמר יהוה על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה; ועל אימותם היולדות אותם; ועל אבותם המולידים אותם בארץ הזאת:

4 ממותי תחלואים ימותו; לא ייספדו ולא ייקברו; לדומן על פני האדמה יהיו; ובחרב וברעב יכלו; והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.

5 כי כה אמר יהוה: אל תבוא בית מרזח; ואל תלך לספוד; ואל תנוד להם; כי אספתי את שלומי מן העם הזה — נאום יהוה — את החסד ואת הרחמים.

6 ומתו גדולים וקטנים בארץ הזאת; לא ייקברו; ולא יספדו להם; ולא יתגודד; ולא יקרח להם;

7 ולא יפרסו להם על אבל, לנחמו על מת; ולא ישקום כוס תנחומים על אביו ועל אימו.

8 ובית משתה לא תבוא, לשבת אותם לאכול ולשתות.

9 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה; קול חתן וקול כלה.

10 והיה, כי תגיד לעם הזה את כל הדברים האלה, ואמרו אליך: על מה דיבר יהוה עלינו את כל הרעה הגדולה הזאת? ומה עוונינו? ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה יהוהנו?

11 ואמרת אליהם: על אשר עזבו אבותיכם אותי — נאום יהוה — וילכו אחרי אלילים אחרים, ויעבדום וישתחוו להם; ואותי עזבו; ואת תורתי לא שמרו.

12 ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם; והנה אתם הולכים איש אחרי שרירות ליבו הרע, לבלתי שמוע אלי;

13 והשלכתי אתכם מעל הארץ הזאת על הארץ אשר לא ידעתם, אתם ואבותיכם; ועבדתם שם אלילים אחרים יומם ולילה; אשר לא אתן לכם חנינה.

14 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ולא ייאמר עוד: חי ישוע אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים,

15 כי אם: חי ישוע אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הידחתים שם; והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם.

16 הנה אני שולח לדיגים רבים — נאום יהוה — ודיגום; ואחרי כן אשלח לציידים רבים; וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים.

17 כי עיני על כל דרכיהם; לא נסתרו מלפני; ולא נצפן עוונם מנגד עיני.

18 ושילמתי ראשונה משנה עוונם וחטאתם, על חללם את ארצי; בנבלת שיקוציהם ותועבותם מילאו את נחלתי.

19 ישוע, עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה; אליך גויים יבואו מאפסי ארץ; ויאמרו: אך שקר נחלו אבותינו; הבל ואין בם מועיל.

20 היעשה לו אדם אלילים? והמה לא אלילים.

21 לכן הנני מודיעם; בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי; וידעו כי שמי יהוה.

פרק 17

1 חטאת יהודה כתובה בעט ברזל; בציפורן שמיר חרושה על לוח ליבם; ולקרנות מזבחותיכם.

2 כזכור בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן; על גבעות גבוהות.

3 הרי בשדה; חילך וכל אוצרותיך לבז אתן; במותיך בחטאת בכל גבולותיך.

4 ושמטתה, ובך, מנחלתך אשר נתתי לך; והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת; כי אש קדחתם באפי; עד עולם תוקד.

5 כה אמר יהוה: ארור הגבר אשר יבטח באדם; ושם בשר זרועו; ומן יהוה יסור ליבו.

6 והיה כערער בערבה; ולא יראה כי יבוא טוב; ושכן חררים במדבר; ארץ מלחה ולא תושב.

7 ברוך הגבר אשר יבטח בישוע; והיה ישוע מבטחו.

8 והיה כעץ שתול על מים; ועל יובל ישלח שורשיו; ולא יראה כי יבוא חום; והיה עלהו רענן; ובשנת בצורת לא ידאג; ולא ימיש מעשות פרי.

9 עקוב הלב מכל; ואנוש הוא; מי ידענו?

10 אני יהוה חוקר לב, בוחן כליות; לתת לאיש כדרכיו; כפרי מעלליו.

11 קורא דגר ולא ילד — עושה עושר ולא במשפט; בחצי ימיו יעזבנו; ובאחריתו יהיה נבל.

12 כיסא כבוד, מרום מראשון, מקום מקדשנו.

13 מקווה ישראל, ישוע! כל עוזביך יבושו; וסורי בארץ ייכתבו; כי עזבו מקור מים חיים, את ישוע.

14 רפאני, ישוע, וארפא; הושיעני ואיושע; כי תהילתי אתה.

15 הנה המה אומרים אלי: איה דבר ישוע? יבוא נא.

16 ואני לא אצתי מרועה אחריך; ויום אנוש לא התאוויתי; אתה ידעת; מוצא שפתי נכוחך היה.

17 אל תהיה לי למחיתה; מחסי אתה ביום רעה.

18 יבושו רודפי, ואל אבושה אני; יחיתו המה, ואל אחת אני; הביא עליהם יום רעה; ומשנה שברון שברם.

19 כה אמר ישוע אלי: הלוך ועמדת בשער בני העם, אשר יבואו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו; ובכל שערי ירושלים;

20 ואמרת אליהם: שמעו דבר ישוע, מלכי יהודה וכל יהודה וכל יושבי ירושלים, הבאים בשערים האלה:

21 כה אמר יהוה: הישמרו בנפשותיכם; ואל תשאו משא ביום השבת; והבאתם בשערי ירושלים;

22 ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת; וכל מלאכה לא תעשו; וקידשתם את יום השבת, כאשר ציוויתי את אבותיכם.

23 ולא שמעו ולא הטו את אוזנם; ויקשו את עורפם, לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר.

24 והיה, אם שמוע תשמעון אלי — נאום יהוה — לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת; ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בו כל מלאכה,

25 ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כיסא דוד, רוכבים ברכב ובסוסים; המה ושריהם, איש יהודה ויושבי ירושלים; וישבה העיר הזאת לעולם.

26 ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה; ומביאי תודה בית יהוה.

27 ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת, ולבלתי שאת משא ובוא בשערי ירושלים ביום השבת — והיצתתי אש בשעריה; ואכלה ארמנות ירושלים; ולא תכבה.

פרק 18

1 הדבר שבא אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 קום וירדת בית היוצר; ושמה אשמיעך את דברי.

3 וארד בית היוצר; והנה הוא עושה מלאכה על האובניים.

4 ונשחת הכלי אשר הוא עושה בחומר ביד היוצר; ושב ויעשהו כלי אחר, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות.

5 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

6 הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם, בית ישראל? נאום ישוע; הנה כחומר ביד היוצר — כן אתם בידי, בית ישראל.

7 רגע אדבר על גוי ועל ממלכה, לנתוש ולנתוץ ולהאביד;

8 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו — וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו.

9 ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה, לבנות ולנטוע;

10 ועשה הרעה בעיני, לבלתי שמוע בקולי — וניחמתי על הטובה, אשר אמרתי להיטיבו.

11 ועתה, אמר נא אל איש יהודה ואל יושבי ירושלים לאמור: כה אמר יהוה: הנה אנוכי יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה; שובו נא איש מדרכו הרעה; והיטיבו דרכיכם ומעלליכם.

12 ויאמרו: נואש; כי אחרי מחשבותינו נלך; ואיש שרירות ליבו הרע נעשה.

13 לכן כה אמר יהוה: שאלו נא בגויים: מי שמע כאלה? שערורית עשתה מאוד בתולת ישראל.

14 היעזוב מצור שדי שלג לבנון? אם יינתשו מים זרים, קרים, נוזלים?

15 כי שכחני עמי; לשווא יקטרו; ויכשילום בדרכיהם, שבילי עולם; ללכת נתיבות, דרך לא סלולה,

16 לשום ארצם לשמה, שריקת עולם; כל עובר עליה ישום ויניד ראשו.

17 כרוח קדים אפיצם לפני אויב; עורף ולא פנים אראם ביום אידם.

18 ויאמרו: לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות; כי לא תאבד תורה מכוהן; ועצה מחכם; ודבר מנביא; לכו ונכהו בלשון; ואל נקשיבה אל כל דבריו.

19 הקשיבה, ישוע, לי; ושמע לקול יריבי.

20 הישולם תחת טובה רעה? כי כרו שוחה לנפשי; זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה; להשיב את חמתך מהם.

21 לכן תן את בניהם לרעב; והגירם על ידי חרב; ותהינה נשיהם שכולות ואלמנות; ואנשיהם יהיו הרוגי מוות; בחוריהם מוכי חרב במלחמה.

22 תישמע זעקה מבתיהם, כי תביא עליהם גדוד פתאום; כי כרו שוחה ללכדני; ופחים טמנו לרגלי.

23 ואתה, יהוה, ידעת את כל עצתם עלי למוות; אל תכפר עוונם; וחטאתם מלפניך אל תמחה; ויהיו מוכשלים לפניך; בעת אפך עשה בהם.

פרק 19

1 כה אמר יהוה: הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש; ומזקני העם ומזקני הכוהנים;

2 ויצאת אל גיא בן הינום, אשר פתח שער החרסית; וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך,

3 ואמרת: שמעו דבר ישוע, מלכי יהודה ויושבי ירושלים; כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני מביא רעה על המקום הזה, אשר כל שומעה תיצלנה אוזניו,

4 יען אשר עזבוני; וינכרו את המקום הזה; ויקטרו בו לאלילים אחרים, אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה; ומילאו את המקום הזה דם נקיים;

5 ובנו את במות הבעל, לשרוף את בניהם באש, עולות לבעל; אשר לא ציוויתי ולא דיברתי; ולא עלתה על ליבי;

6 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ולא ייקרא למקום הזה עוד תופת וגיא בן הינום; כי אם גיא ההריגה.

7 ובקותי את עצת יהודה וירושלים במקום הזה; והפלתים בחרב לפני אויביהם וביד מבקשי נפשם; ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.

8 ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשריקה; כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה.

9 והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם; ואיש בשר רעהו יאכלו; במצור ובמצוק אשר יציקו להם אויביהם ומבקשי נפשם.

10 ושברת הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אותך,

11 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה צבאות: ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת, כאשר ישבור את כלי היוצר, אשר לא יוכל להירפא עוד; ובתופת יקברו מאין מקום לקבור.

12 כה אעשה למקום הזה — נאום יהוה — וליושביו; ולתת את העיר הזאת כתופת:

13 והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום תופת, הטמאים; לכל הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לכל צבא השמים; והסיך נסכים לאלילים אחרים.

14 אז בא ירמיהו מן התופת, אשר שלחו יהוה שם להינבא; ויעמוד בחצר בית יהוה; ויאמר אל כל העם:

15 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני מביא אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דיברתי עליה; כי הקשו את עורפם, לבלתי שמוע את דברי.

פרק 20

1 עתה פשחור בן אימר הכוהן — והוא פקיד נגיד בבית יהוה — שמע את ירמיהו ניבא את הדברים האלה.

2 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא; וייתן אותו על המהפכת, אשר בשער בנימין העליון, אשר בבית יהוה.

3 ויהי ממחרת; ויוצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת; ויאמר אליו ירמיהו: לא פשחור קרא יהוה שמך; כי אם מגור מסביב.

4 כי כה אמר יהוה: הנני נותנך למגור לך ולכל אוהביך; ונפלו בחרב אויביהם; ועיניך רואות; ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל; והגלם בבלה; והכה בחרב.

5 ועוד, אתן את כל חוסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה; ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד אויביהם; ובזזום; ולקחום; והביאום בבלה.

6 ואתה, פשחור, וכל יושבי ביתך תלכו בשבי; ובבל תבוא; ושם תמות ושם תיקבר; אתה וכל אוהביך, אשר ניבאת להם שקר.

7 יהוה, פיתיתני ואפת; חזקתני ותוכל; הייתי לשחוק כל היום; כולו לועג לי.

8 כי מדי אדבר אזעק; חמס ושוד אקרא; כי היה דבר ישוע לי לחרפה ולקלס, כל היום.

9 ואמרתי: לא אזכירנו; ולא אדבר עוד בשמו; והיה בליבי כאש בוערת, עצור בעצמותי; ונלאיתי כלכל, ולא אוכל.

10 כי שמעתי דיבת רבים; מגור מסביב; הגידו — ונגידהו; כל אנשי שלומי שומרי צלעי: אולי יפותה ונוכלה לו; וניקחה נקמתנו ממנו.

11 וישוע איתי כגיבור עריץ; על כן רודפי ייכשלו ולא יוכלו; בושו מאוד, כי לא השכילו; כלימת עולם לא תישכח.

12 ויהוה צבאות, בוחן צדיק, רואה כליות ולב: אראה נקמתך מהם; כי אליך גיליתי את ריבי.

13 שירו לישוע; הללו את ישוע; כי הציל נפש אביון מיד מרעים.

14 ארור היום אשר יולדתי בו; יום אשר ילדתני אימי אל יהי ברוך.

15 ארור האיש אשר בישר את אבי לאמור: יולד לך בן זכר; שמח שימחהו.

16 והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא ניחם; ושמע זעקה בבוקר ותרועה בעת צהרים,

17 אשר לא מותתני מרחם; ותהי לי אימי קברי; ורחמה הרת עולם.

18 למה זה מרחם יצאתי, לראות עמל ויגון; ויכלו בבושת ימי?

פרק 21

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע, בשלוח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכוהן לאמור:

2 דרוש נא בעדנו את ישוע; כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו; אולי יעשה ישוע אותנו ככל נפלאותיו; ויעלה מעלינו.

3 ויאמר ירמיהו אליהם: כה תאמרון אל צדקיהו:

4 כה אמר יהוה ישראל: הנני משיב את כלי המלחמה אשר בידכם, אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה; ואספתי אותם אל תוך העיר הזאת.

5 ואנוכי נלחמתי בכם ביד נטויה ובזרוע חזקה; ובאף ובחמה ובקצף גדול.

6 והכיתי את יושבי העיר הזאת, ואת האדם ואת הבהמה; בדבר גדול ימותו.

7 ואחרי כן — נאום יהוה — אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם, והנשארים בעיר הזאת מן הדבר, מן החרב ומן הרעב, ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד אויביהם וביד מבקשי נפשם; והכם לפי חרב; לא יחוס עליהם; ולא יחמול ולא ירחם.

8 ואל העם הזה תאמר: כה אמר יהוה: הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המוות.

9 היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר; והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם — וחיה; והיתה לו נפשו לשלל.

10 כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה — נאום יהוה; ביד מלך בבל תינתן; ושרפה באש.

11 ולבית מלך יהודה — שמעו דבר ישוע:

12 בית דוד, כה אמר יהוה: דינו לבוקר משפט; והצילו גזול מיד עושק; פן תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה, מפני רוע מעלליכם.

13 הנני אליך, יושבת העמק, צור המישור — נאום יהוה; האומרים: מי יחת עלינו? ומי יבוא במעונותינו?

14 ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם — נאום יהוה; והיצתתי אש ביערה; ואכלה כל סביביה.

פרק 22

1 כה אמר יהוה: רד בית מלך יהודה; ודיברת שם את הדבר הזה,

2 ואמרת: שמע דבר ישוע, מלך יהודה היושב על כיסא דוד; אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה:

3 כה אמר יהוה: עשו משפט וצדקה; והצילו גזול מיד עושק; וגר, יתום ואלמנה לא תונו; לא תחמוסו; ודם נקי אל תשפכו במקום הזה.

4 כי אם עשו תעשו את הדבר הזה — ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כיסאו, רוכבים ברכב ובסוסים; הוא ועבדיו ועמו.

5 ואם לא תשמעו את הדברים האלה — בי נשבעתי — נאום יהוה — כי לחרבה יהיה הבית הזה.

6 כי כה אמר יהוה אל בית מלך יהודה: גלעד אתה לי; ראש הלבנון; אם לא אשיתך מדבר; ערים לא נושבו.

7 וקידשתי עליך משחיתים, איש וכליו; וכרתו מבחר ארזיך; והפילו על האש.

8 ועברו גויים רבים על העיר הזאת; ואמרו איש אל רעהו: על מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הזאת?

9 וענו: על אשר עזבו את ברית יהוה יהוהם; וישתחוו לאלילים אחרים, ויעבדום.

10 אל תבכו למת; ואל תנודו לו; בכו בכו להולך; כי לא ישוב עוד; ולא יראה את ארץ מולדתו.

11 כי כה אמר יהוה אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה, המולך תחת יאשיהו אביו, אשר יצא מן המקום הזה: לא ישוב שם עוד,

12 כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות; ואת הארץ הזאת לא יראה עוד.

13 הוי, בונה ביתו בלא צדק; ועליותיו בלא משפט; ברעהו יעבוד חינם; ופעולו לא ייתן לו;

14 האומר: אבנה לי בית מידות ועליות מרווחים; וקרע לו חלוני; וספון בארז; ומשוח בששר.

15 התמלוך, כי אתה מתחרה בארז? אביך הלא אכל ושתה; ועשה משפט וצדקה; אז טוב לו.

16 דן דין עני ואביון; אז טוב; הלא היא הדעת אותי? נאום יהוה.

17 ועיניך וליבך כי אם על בצעך; ועל דם הנקי לשפוך; ועל העושק ועל המרוצה לעשות.

18 לכן כה אמר יהוה אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה: לא יספדו לו: הוי אחי, והוי אחות; לא יספדו לו: הוי אדון, והוי הודו;

19 קבורת חמור ייקבר; סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.

20 עלי הלבנון וצעקי; ובבשן תני קולך; וצעקי מעברים; כי נשברו כל מאהביך.

21 דיברתי אליך בשלוותיך; אמרת: לא אשמע; זה דרכך מנעוריך; כי לא שמעת בקולי.

22 רוח ירעה את כל רועיך; ומאהביך בשבי ילכו; כי אז תבושי ונכלמת מכל רעתך.

23 יושבתי בלבנון; מקוננת בארזים; מה נחנת בבוא לך חבלים; חיל כיולדה.

24 חי אני — נאום יהוה — כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני — כי משם אתקנך;

25 ונתתיך ביד מבקשי נפשך; וביד אשר אתה יגור מפניהם; ביד נבוכדראצר מלך בבל; וביד הכשדים.

26 והטלתי אותך ואת אימך אשר ילדתך על הארץ האחרת אשר לא יולדתם שם; ושם תמותו.

27 ועל הארץ אשר המה מנשאים את נפשם לשוב שם — שמה לא ישובו.

28 העצב נבזה, נפוץ, האיש הזה כניהו? אם כלי אין חפץ בו? מדוע הוטלו, הוא וזרעו, והושלכו על הארץ אשר לא ידעו?

29 ארץ, ארץ, ארץ; שמעי דבר ישוע.

30 כה אמר יהוה: כתבו את האיש הזה ערירי; גבר לא יצלח בימיו; כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כיסא דוד ומושל עוד ביהודה.

פרק 23

1 הוי, רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי, נאום יהוה.

2 לכן כה אמר יהוה ישראל, על הרועים הרועים את עמי: אתם הפצותם את צאני ותדיחום; ולא פקדתם אותם; הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם, נאום יהוה.

3 ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הידחתי אותם שם; והשיבותים על נווהם; ופרו ורבו.

4 והקימותי עליהם רועים ורעום; ולא ייראו עוד ולא יחיתו ולא ייפקדו, נאום ישוע.

5 הנה ימים באים — נאום יהוה — והקימותי לדוד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל; ועשה משפט וצדקה בארץ.

6 בימיו תיוושע יהודה; וישראל ישכון לבטח; וזה שמו אשר יקרא: ישוע צדקנו.

7 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ולא יאמרו עוד: חי ישוע אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים,

8 כי אם: חי ישוע אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה; ומכל הארצות אשר הידחתים שם; וישבו על אדמתם.

9 לנביאים נשבר ליבי בקרבי; רחפו כל עצמותי; הייתי כאיש שיכור; וכגבר עברו יין; מפני יהוה ומפני דברי קודשו.

10 כי מנאפים מלאה הארץ; כי מפני אלה אבלה הארץ; יבשו נאות מדבר; ותהי מרוצתם רעה; וגבורתם לא כן.

11 כי גם נביא גם כוהן חנפו; גם בביתי מצאתי רעתם, נאום יהוה.

12 לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה; יידחו ונפלו בה; כי אביא עליהם רעה, שנת פקודתם, נאום יהוה.

13 ובנביאי שומרון ראיתי תפלה; הינבאו בבעל; ויתעו את עמי, את ישראל.

14 ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה: נאוף והלוך בשקר; וחיזקו ידי מרעים, לבלתי שבו איש מרעתו; היו לי כולם כסדום; ויושביה כעמורה.

15 לכן כה אמר יהוה צבאות על הנביאים: הנני מאכיל אותם לענה; והשקיתים מי ראש; כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ.

16 כה אמר יהוה צבאות: אל תשמעו על דברי הנביאים הניבאים לכם; מהבילים המה אתכם; חזון ליבם ידברו; לא מפי יהוה.

17 אומרים לאומרים למנאצי: דיבר יהוה: שלום יהיה לכם; וכל הולך בשרירות ליבו אמרו: לא תבוא עליכם רעה.

18 כי מי עמד בסוד יהוה, וירא וישמע את דברו? מי הקשיב דברו וישמע?

19 הנה סערת יהוה, חמה יצאה; וסער מתחולל; על ראש רשעים יחול.

20 לא ישוב אף יהוה, עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו; באחרית הימים תתבוננו בה בינה.

21 לא שלחתי את הנביאים והם רצו; לא דיברתי אליהם והם ניבאו.

22 ואם עמדו בסודי — וישמיעו דברי את עמי; וישיבום מדרכם הרע ומרוע מעלליהם.

23 הישוע קרוב אני — נאום יהוה — ולא יהוה מרחוק?

24 אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום יהוה; הלא את השמים ואת הארץ אני מלא? נאום יהוה.

25 שמעתי את אשר אמרו הנביאים, הניבאים בשמי שקר, לאמור: חלמתי, חלמתי.

26 עד מתי היש בליב הנביאים ניבאי השקר? ונביאי תרמית ליבם,

27 החושבים להשכיח את עמי שמי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו; כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל.

28 הנביא אשר איתו חלום — יספר חלום; ואשר דברי איתו — ידבר דברי אמת; מה לתבן את הבר? נאום יהוה.

29 הלא כה דברי כאש — נאום יהוה — וכפטיש יפוצץ סלע?

30 לכן הנני על הנביאים — נאום יהוה — מגנבי דברי איש מאת רעהו.

31 הנני על הנביאים — נאום יהוה — הלוקחים לשונם וינאמו: נאום.

32 הנני על ניבאי חלומות שקר — נאום יהוה — ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם; ואנוכי לא שלחתים ולא ציוויתים; והועיל לא יועילו לעם הזה, נאום יהוה.

33 וכי ישאלך העם הזה, או הנביא או כוהן, לאמור: מה משא ישוע? ואמרת אליהם: את־מה משא? ונטשתים — נאום יהוה.

34 והנביא והכוהן והעם אשר יאמר: משא ישוע — ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו.

35 כה תאמרו איש אל רעהו ואיש אל אחיו: מה ענה ישוע? ומה דיבר ישוע?

36 ומשא ישוע לא תזכרו עוד; כי המשא יהיה לאיש דברו; והפכתם את דברי יהוה חיים, יהוה צבאות יהוהנו.

37 כה תאמר אל הנביא: מה ענך ישוע? ומה דיבר ישוע?

38 ואם משא ישוע תאמרו — לכן כה אמר יהוה: יען אמרכם את הדבר הזה: משא ישוע; ואשלח אליכם לאמור: לא תאמרו: משא ישוע —

39 לכן הנני ונשיתי אתכם נשוא; ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני;

40 ונתתי עליכם חרפת עולם; וכלימות עולם אשר לא תישכח.

פרק 24

1 הראני ישוע; והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוה; אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה, ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר, מירושלים; ויביאם בבל.

2 דוד אחד תאנים טובות מאוד, כתאני הבכורות; והדוד אחד תאנים רעות מאוד, אשר לא תאכלנה מרוע.

3 ויאמר ישוע אלי: מה אתה רואה, ירמיהו? ואומר: תאנים; התאנים הטובות — טובות מאוד; והרעות — רעות מאוד, אשר לא תאכלנה מרוע.

4 ויהי דבר ישוע אלי לאמור:

5 כה אמר יהוה, יהוה ישראל: כתאנים הטובות האלה, כן אכיר את גלות יהודה, אשר שילחתי מן המקום הזה ארץ כשדים — לטובה.

6 ושמתי עיני עליהם לטובה; והשיבותים על הארץ הזאת; ובניתים ולא אהרוס; ונטעתים ולא אתוש.

7 ונתתי להם לב לדעת אותי, כי אני ישוע; והיו לי לעם; ואנוכי אהיה להם לישוע; כי ישובו אלי בכל ליבם.

8 וכתאנים הרעות, אשר לא תאכלנה מרוע — כי כה אמר יהוה — כן אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושלים, הנשארים בארץ הזאת, והיושבים בארץ מצרים;

9 ונתתים לזעווה לרעה לכל ממלכות הארץ; לחרפה ולמשל, לשנינה ולקללה, בכל המקומות אשר אדיחם שם.

10 ושילחתי בם את החרב, את הרעב ואת הדבר, עד תומם מעל האדמה אשר נתתי להם ולאבותיהם.

פרק 25

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו על כל עם יהודה, בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה; היא השנה הראשונית לנבוכדראצר מלך בבל,

2 אשר דיבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ועל כל יושבי ירושלים לאמור:

3 מן שלוש־עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה, זה שלוש ועשרים שנה, היה דבר ישוע אלי; ואדברה אליכם, השכם ודבר; ולא שמעתם.

4 וישלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנביאים, השכם ושלוח; ולא שמעתם; ולא הטיתם את אוזנכם לשמוע,

5 לאמור: שובו נא איש מדרכו הרעה ומרוע מעלליכם; ושבו על האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם, למן עולם ועד עולם;

6 ואל תלכו אחרי אלילים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם; ואל תכעיסו אותי במעשה ידיכם; ולא ארע לכם.

7 ולא שמעתם אלי — נאום יהוה — למען הכעיסני במעשה ידיכם, לרע לכם.

8 לכן כה אמר יהוה צבאות: יען אשר לא שמעתם את דברי,

9 הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון — נאום יהוה — ואל נבוכדראצר מלך בבל, עבדי; והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביב; והחרמתים; ושמתים לשמה ולשריקה ולחורבות עולם.

10 וקחתי מהם קול ששון וקול שמחה; קול חתן וקול כלה; קול רחיים ואור נר.

11 והיתה כל הארץ הזאת לחרבה, לשמה; ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה.

12 והיה, כמלאות שבעים שנה, אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא — נאום יהוה — את עוונם; ועל ארץ כשדים; ושמתיה לשיממות עולם.

13 ואביא על הארץ ההיא את כל דברי אשר דיברתי עליה; את כל הכתוב בספר הזה, אשר ניבא ירמיהו על כל הגויים.

14 כי גויים רבים ומלכים גדולים יעבדו בם גם המה; ושילמתי להם כפעולם וכמעשה ידיהם.

15 כי כה אמר יהוה ישראל אלי: קח את כוס היין החמה הזאת מידי; והשקית אותו את כל הגויים אשר אנוכי שולח אותך אליהם;

16 ושתו והתגעשו והתהוללו מפני החרב אשר אנוכי שולח בינותם.

17 ואקח את הכוס מיד יהוה; ואשק את כל הגויים אשר שלחני יהוה אליהם:

18 את ירושלים ואת ערי יהודה ואת מלכיה ואת שריה, לתת אותם לחרבה, לשמה, לשריקה ולקללה, כיום הזה;

19 את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו;

20 ואת כל הערב; ואת כל מלכי ארץ העוץ; ואת כל מלכי ארץ פלישתים; ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד;

21 אדום ומואב ובני עמון;

22 ואת כל מלכי צור; ואת כל מלכי צידון; ואת מלכי האיים אשר בעבר הים;

23 דדן ותימא ובוז; ואת כל קצוצי פאה;

24 ואת כל מלכי ערב; ואת כל מלכי הערב היושבים במדבר;

25 ואת כל מלכי זמרי; ואת כל מלכי עילם; ואת כל מלכי מדי;

26 ואת כל מלכי הצפון, הקרובים והרחוקים, איש אל אחיו; ואת כל ממלכות הארץ אשר על פני האדמה; ומלך ששך ישתה אחריהם.

27 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: שתו ושכרו; וקיו ונפלו ולא תקומו; מפני החרב אשר אנוכי שולח ביניכם.

28 והיה, אם ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות — ואמרת אליהם: כה אמר יהוה צבאות: שתה תשתו.

29 כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנוכי מחל להרע; ואתם הנקה תינקו? לא תינקו; כי חרב אני קורא על כל יושבי הארץ, נאום יהוה צבאות.

30 ואתה תינבא אליהם את כל הדברים האלה; ואמרת אליהם: יהוה ממרום ישאג; וממעון קודשו ייתן קולו; שאוג ישאג על נווהו; הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ.

31 בא שאון עד קצה הארץ; כי ריב ליהוה בגויים; נשפט הוא לכל בשר; הרשעים נתנם לחרב, נאום יהוה.

32 כה אמר יהוה צבאות: הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי; וסער גדול ייעור מירכתי ארץ.

33 והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ; לא ייספדו ולא יאספו ולא ייקברו; לדומן על פני האדמה יהיו.

34 הילילו, רועים, וזעקו; והתפלשו, אדירי הצאן; כי מלאו ימי טבחכם ותפוצותיכם; ונפלתם ככלי חמדה.

35 ומנוס אבד מן הרועים; ופליטה מאדירי הצאן.

36 קול צעקת הרועים; ויללת אדירי הצאן; כי שודד יהוה את מרעיתם.

37 ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה.

38 עזב ככפיר סוכו; כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו.

פרק 26

1 בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת ישוע לאמור:

2 כה אמר יהוה: עמוד בחצר בית יהוה; ודיברת אל כל ערי יהודה, הבאים להשתחוות בית יהוה, את כל הדברים אשר ציוויתיך לדבר אליהם; אל תגרע דבר;

3 אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה; וניחמתי אל הרעה אשר אני חושב לעשות להם, מפני רוע מעלליהם.

4 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה: אם לא תשמעו אלי, ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם,

5 לשמוע על דברי עבדי הנביאים, אשר אנוכי שולח אליכם, השכם ושלוח; ולא שמעתם,

6 ונתתי את הבית הזה כשילו; ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גויי הארץ.

7 וישמעו הכוהנים והנביאים וכל העם את ירמיהו מדבר את הדברים האלה בבית יהוה.

8 ויהי, ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר ציווה יהוה לדבר אל כל העם — וייתפשו אותו הכוהנים והנביאים וכל העם לאמור: מות תמות.

9 מדוע ניבאת בשם יהוה לאמור: כשילו יהיה הבית הזה; והעיר הזאת תחרב מאין יושב? וייקהל כל העם אל ירמיהו בבית יהוה.

10 וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה; ויעלו מבית המלך בית יהוה; וישבו בפתח שער יהוה החדש.

11 ויאמרו הכוהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם לאמור: משפט מוות לאיש הזה; כי ניבא אל העיר הזאת, כאשר שמעתם באוזניכם.

12 ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמור: יהוה שלחני להינבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם.

13 ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם; ושמעו בקול יהוהכם; ויינחם יהוה אל הרעה אשר דיבר עליכם.

14 ואני — הנני בידכם; עשו בי כטוב וכישר בעיניכם.

15 אך ידוע תדעו, כי אם מיתים אתם אותי — כי דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת ועל יושביה; כי באמת שלחני יהוה עליכם לדבר באוזניכם את כל הדברים האלה.

16 ויאמרו השרים וכל העם אל הכוהנים ואל הנביאים: אין לאיש הזה משפט מוות; כי בשם יהוהנו דיבר אלינו.

17 ויקומו אנשים מזקני הארץ; ויאמרו אל כל קהל העם לאמור:

18 מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה; ויאמר אל כל עם יהודה לאמור: כה אמר יהוה צבאות: ציון שדה תחרש; וירושלים עיים תהיה; והר הבית לבמות יער.

19 ההמת המיתוהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה? הלא ירא את יהוה; ויחל את פני יהוה; ויינחם יהוה אל הרעה אשר דיבר עליהם; ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו.

20 וגם איש היה מתנבא בשם יהוה: אוריהו בן שמעיהו מקריית יערים; ויינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו.

21 וישמע המלך יהויקים וכל גיבוריו וכל השרים את דבריו; ויבקש המלך המיתו; וישמע אוריהו ויירא; ויברח ויבוא מצרים;

22 וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים: את אלנתן בן עכבור ואנשים איתו אל מצרים.

23 ויוציאו את אוריהו ממצרים; ויביאוהו אל המלך יהויקים; ויכהו בחרב; וישלך את נבלתו אל קברי בני העם.

24 אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו, לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו.

פרק 27

1 בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 כה אמר יהוה אלי: עשה לך מוסרות ומוטות; ונתתם על צווארך,

3 ושילחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צור ואל מלך צידון, ביד המלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה;

4 וציווית אותם לאמור אל אדוניהם: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: כה תאמרו אל אדוניכם:

5 אני עשיתי את הארץ, את האדם ואת הבהמה אשר על פני האדמה, בכוחי הגדול ובזרועי הנטויה; ונתתיה לאשר ישר בעיני.

6 ועתה אנוכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל, עבדי; וגם את חיית השדה נתתי לו לעובדו.

7 ועבדו אותו כל הגויים, ואת בנו ואת בן בנו, עד בוא עת ארצו גם הוא; ועבדו בו גויים רבים ומלכים גדולים.

8 והיה, הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו, את נבוכדנאצר מלך בבל; ואת אשר לא ייתן את צווארו בעול מלך בבל — בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא — נאום יהוה — עד תומי אותם בידו.

9 לכן אתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קוסמיכם ואל חלומותיכם ואל עונניכם ואל מכשפיכם, אשר המה אומרים אליכם לאמור: לא תעבדו את מלך בבל,

10 כי שקר המה ניבאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם; והידחתי אתכם ואבדתם.

11 והגוי אשר יביא את צווארו בעול מלך בבל ועבדו — והנחתיו על אדמתו — נאום יהוה; ועבדה וישב בה.

12 ואל צדקיהו מלך יהודה דיברתי ככל הדברים האלה לאמור: הביאו צוואריכם בעול מלך בבל; ועבדו אותו ועמו, וחיו.

13 למה תמותו, אתה ועמך, בחרב, ברעב ובדבר, כאשר דיבר יהוה אל הגוי אשר לא יעבוד את מלך בבל?

14 ואל תשמעו אל דברי הנביאים האומרים אליכם לאמור: לא תעבדו את מלך בבל; כי שקר המה ניבאים לכם.

15 כי לא שלחתים — נאום יהוה — והם ניבאים בשמי לשקר; למען הדיחי אתכם ותאבדו, אתם והנביאים הניבאים לכם.

16 וגם אל הכוהנים ואל כל העם הזה דיברתי לאמור: כה אמר יהוה: אל תשמעו אל דברי נביאיכם הניבאים לכם לאמור: הנה כלי בית יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה; כי שקר המה ניבאים לכם.

17 אל תשמעו אליהם; עבדו את מלך בבל, וחיו; למה תהיה העיר הזאת חרבה?

18 ואם נביאים המה, ואם יש דבר ישוע איתם — יפגעו נא ביהוה צבאות, לבלתי בוא הכלים הנותרים בבית יהוה ובבית מלך יהודה וירושלים — בבלה.

19 כי כה אמר יהוה צבאות על העמודים ועל הים ועל המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת,

20 אשר לא לקחם נבוכדנאצר מלך בבל, בגלותו את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה מירושלים בבלה, ואת כל חורי יהודה וירושלים,

21 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, על הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך יהודה וירושלים:

22 בבלה יובאו; ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם — נאום ישוע; והעליתים והשיבותים אל המקום הזה.

פרק 28

1 ויהי בשנה ההיא, בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה, בשנה הרביעית בחודש החמישי, אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון, בבית יהוה, לעיני הכוהנים וכל העם, לאמור:

2 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, לאמור: שברתי את עול מלך בבל.

3 בעוד שנתיים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יהוה, אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל;

4 ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה — נאום יהוה; כי אשבור את עול מלך בבל.

5 ויאמר ירמיהו הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכוהנים ולעיני כל העם העומדים בבית יהוה,

6 ויאמר ירמיהו הנביא: אמן; כן יעשה ישוע; יקם ישוע את דבריך אשר ניבאת, להשיב כלי בית יהוה וכל הגולה מבבל אל המקום הזה.

7 אך שמע נא את הדבר הזה אשר אנוכי דובר באוזניך ובאוזני כל העם:

8 הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם ניבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות, למלחמה ולרעה ולדבר.

9 הנביא אשר יינבא לשלום — בבוא דבר הנביא ייוודע הנביא אשר שלחו יהוה באמת.

10 ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צוואר ירמיהו הנביא; וישברהו.

11 ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמור: כה אמר יהוה: ככה אשבור את עול נבוכדנאצר מלך בבל בעוד שנתיים ימים מעל צוואר כל הגויים; וילך ירמיהו הנביא לדרכו.

12 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו, אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מעל צוואר ירמיהו הנביא, לאמור:

13 הלוך ואמרת אל חנניה לאמור: כה אמר יהוה: מוטות עץ שברת; ועשית תחתיהן מוטות ברזל.

14 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: עול ברזל נתתי על צוואר כל הגויים האלה, לעבוד את נבוכדנאצר מלך בבל; ועבדוהו; וגם את חיית השדה נתתי לו.

15 ויאמר ירמיהו הנביא אל חנניה הנביא: שמע נא, חנניה; לא שלחך יהוה; ואתה הבטחת את העם הזה על שקר.

16 לכן כה אמר יהוה: הנני משלחך מעל פני האדמה; השנה אתה מת; כי סרה דיברת על יהוה.

17 וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי.

פרק 29

1 ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיהו הנביא מירושלים אל יתר זקני הגולה ואל הכוהנים ואל הנביאים ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים בבלה,

2 (אחרי צאת יכניה המלך והגבירה והסריסים, שרי יהודה וירושלים, והחרש והמסגר, מירושלים;)

3 ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה, אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל, בבלה, לאמור:

4 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, אל כל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה:

5 בנו בתים ושבו; ונטעו גנות ואכלו את פריון.

6 קחו נשים והולידו בנים ובנות; וקחו לבניכם נשים; ואת בנותיכם תנו לאנשים; ותלדנה בנים ובנות; ורבו שם ולא תמעטו.

7 ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה; והתפללו בעדה אל יהוה; כי בשלומה יהיה לכם שלום.

8 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: אל ישיאו לכם נביאיכם וקוסמיכם אשר בקרבכם; ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלימים,

9 כי בשקר המה ניבאים לכם בשמי; לא שלחתים, נאום יהוה.

10 כי כה אמר ישוע: כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה — אפקוד אתכם; והקימותי עליכם את דברי הטוב, להשיב אתכם אל המקום הזה.

11 כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם — נאום ישוע — מחשבות שלום ולא לרעה; לתת לכם אחרית ותקווה.

12 וקראתם אותי; והלכתם והתפללתם אלי; ושמעתי אליכם.

13 וביקשתם אותי ומצאתם; כי תדרשוני בכל ליבכם.

14 ונמצאתי לכם — נאום ישוע; ושבתי את שבותכם; וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכל המקומות אשר הידחתי אתכם שם — נאום ישוע; והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם.

15 כי אמרתם: הקים לנו יהוה נביאים בבלה,

16 כי כה אמר יהוה אל המלך היושב על כיסא דוד, ואל כל העם היושב בעיר הזאת, אחיכם אשר לא יצאו איתכם בגולה;

17 כה אמר יהוה צבאות: הנני משלח בם את החרב, את הרעב ואת הדבר; ונתתים כתאנים השוערים אשר לא תאכלנה מרוע.

18 ורדפתים בחרב, ברעב ובדבר; ונתתים לזעווה לכל ממלכות הארץ; לאלה ולשמה, לשריקה ולחרפה, בכל הגויים אשר הידחתים שם,

19 תוען אשר לא שמעו אל דברי — נאום יהוה — אשר שלחתי אליהם בעבדי הנביאים, השכם ושלוח; ולא שמעתם, נאום יהוה.

20 ואתם שמעו דבר ישוע, כל הגולה אשר שילחתי מירושלים בבלה:

21 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה, הניבאים לכם בשמי שקר: הנני נותן אותם ביד נבוכדראצר מלך בבל; והכם לעיניכם;

22 ולוקחה מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמור: ישימך יהוה כצדקיהו וכאחאב, אשר קלם מלך בבל באש,

23 יען אשר עשו נבלה בישראל; וינאפו את נשי רעיהם; וידברו דבר בשמי שקר, אשר לא ציוויתים; ואנוכי היודע ועד, נאום יהוה.

24 ואל שמעיה הנחלמי תאמר לאמור:

25 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, לאמור: יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים אל כל העם אשר בירושלים, ואל צפניה בן מעשיה הכוהן ואל כל הכוהנים, לאמור:

26 יהוה נתנך כוהן תחת יהוידע הכוהן; להיות פקידים בית יהוה לכל איש משוגע ומתנבא; ונתתה אותו אל המהפכת ואל הצינוק.

27 ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתותי, המתנבא לכם?

28 כי על כן שלח אלינו בבל לאמור: ארוכה היא; בנו בתים ושבו; ונטעו גנות ואכלו את פריון.

29 ויקרא צפניה הכוהן את הספר הזה באוזני ירמיהו הנביא.

30 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו לאמור:

31 שלח אל כל הגולה לאמור: כה אמר יהוה אל שמעיה הנחלמי: יען אשר ניבא שמעיה לכם, ואני לא שלחתיו; ויבטח אתכם על שקר,

32 לכן כה אמר יהוה: הנני פוקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו; לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה; ולא יראה בטוב אשר אני עושה לעמי — נאום יהוה; כי סרה דיבר על יהוה.

פרק 30

1 הדבר שהיה אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 כה דבר יהוה ישראל לאמור: כתוב לך את כל הדברים אשר דיברתי אליך אל ספר.

3 כי הנה ימים באים — נאום ישוע — והשיבותי את שבות עמי, ישראל ויהודה — אמר ישוע; והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם; וירשוה.

4 ואלה הדברים אשר דיבר ישוע על ישראל ועל יהודה.

5 כי כה אמר ישוע: קול חרדה שמענו; פחד, ואין שלום.

6 שאלו נא וראו, אם יולד זכר? מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה; ונהפכו כל פנים לירקון?

7 אוי, כי גדול היום ההוא, מאין כמוהו; ועת צרה היא ליעקב; וממנה ייוושע.

8 כי יהיה ביום ההוא — נאום ישוע צבאות — אשבור עולו מעל צווארך; ומוסרותיך אנתק; ולא יעבדו בו עוד זרים:

9 ועבדו את ישועם, ואת דוד מלכם, אשר אקים להם.

10 לכן אל תירא אתה, עבדי יעקב — נאום ישוע; ואל תחת, ישראל; כי הנני מושיעך מרחוק; ואת זרעך מארץ שביום; ושב יעקב ושקט ושאנן; ואין מחריד.

11 כי איתך אני — נאום ישוע — להושיעך; כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפצותיך שם, אך אותך לא אעשה כלה; וייסרתיך למשפט; ונקה לא אנקך.

12 כי כה אמר יהוה: אנוש לשברך; נחלה מכתך.

13 אין דן דינך למזור; רפואות תעלה אין לך.

14 כל מאהביך שכחוך; אותך לא ידרושו; כי מכת אויב הכיתיך; מוסר אכזרי; על רוב עוונך; עצמו חטאותיך.

15 מה תזעק על שברך? אנוש מכאובך על רוב עוונך; כי עצמו חטאותיך — עשיתי אלה לך.

16 לכן כל אוכליך יאכלו; וכל צריך, כולם, בשבי ילכו; והיו שוסיך למשיסה; וכל בוזזיך אתן לבז.

17 כי אעלה ארוכה לך; וממכותיך ארפאך — נאום ישוע; כי נידחה קראו לך; ציון היא; דורש אין לה.

18 כה אמר ישוע: הנני שב שבות אוהלי יעקב; ומשכנותיו ארחם; ונבנתה עיר על תילה; וארמון על משפטו ישב.

19 ויצאה מהם תודה; וקול משחקים; והרביתים ולא ימעטו; וכיבדתים ולא יצערו.

20 והיו בניו כקדם; ועדתו לפני תיכון; ופקדתי על כל לוחציו.

21 והיה אדירו ממנו; ומושלו מקרבו יצא; והקרבתיו, וניגש אלי; כי מי הוא זה ערב את ליבו לגשת אלי? נאום ישוע.

22 והייתם לי לעם; ואנוכי אהיה לכם לישוע.

23 הנה סערת יהוה, חמה, יצאה; סער מתגורר; על ראש רשעים יחול.

24 לא ישוב חרון אף יהוה, עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו; באחרית הימים תתבוננו בה.

פרק 31

1 בעת ההיא — נאום ישוע — אהיה לישוע לכל משפחות ישראל; והמה יהיו לי לעם.

2 כה אמר ישוע: מצא חן במדבר עם שרידי חרב; הלוך להרגיעו, ישראל.

3 מרחוק ישוע נראה לי; ואהבת עולם אהבתיך; על כן משכתיך חסד.

4 עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל; עוד תעדי תופיך; ויצאת במחול משחקים.

5 עוד תיטעי כרמים בהרי שומרון; נטעו נוטעים וחיללו.

6 כי יש יום, קראו נוצרים בהר אפרים: קומו ונעלה ציון, אל ישוענו.

7 כי כה אמר ישוע: רונו ליעקב שמחה; וצהלו בראש הגויים; השמיעו; הללו; ואמרו: הושע, ישוע, את עמך, את שארית ישראל.

8 הנני מביא אותם מארץ צפון; וקיבצתים מירכתי ארץ; בם עיוור ופיסח; הרה ויולדת יחדיו; קהל גדול ישובו הנה.

9 בבכי יבואו; ובתחנונים אובילם; אוליכם אל נחלי מים, בדרך ישר לא ייכשלו בה; כי הייתי לישראל לאב; ואפרים בכורי הוא.

10 שמעו דבר ישוע, גויים; והגידו באיים ממרחק; ואמרו: מזרה ישראל יקבצנו; ושמרו כרועה עדרו.

11 כי פדה ישוע את יעקב; וגאלו מיד חזק ממנו.

12 ובאו וריננו במרום ציון; ונהרו אל טוב ישוע: על הדגן ועל התירוש ועל היצהר; ועל בני צאן ובקר; והיתה נפשם כגן רווה; ולא יוסיפו לדאבה עוד.

13 אז תשמח בתולה במחול; ובחורים וזקנים יחדיו; והפכתי אבלם לששון; וניחמתים ושימחתים מיגונם.

14 וריוויתי נפש הכוהנים דשן; ועמי את טובי ישבעו, נאום ישוע.

15 כה אמר ישוע: קול ברמה נשמע; נהי, בכי תמרורים; רחל מבכה על בניה; מאנה להינחם על בניה, כי איננו.

16 כה אמר ישוע: מנעי קולך מבכי; ועיניך מדמעה; כי יש שכר לפעולתך — נאום ישוע; ושבו מארץ אויב.

17 ויש תקווה לאחריתך — נאום ישוע; ושבו בנים לגבולם.

18 שמוע שמעתי אפרים מתנודד: ייסרתני ואיוסר, כעגל לא לומד; השיבני ואשובה; כי אתה ישועי.

19 כי אחרי שובי ניחמתי; ואחרי היוודעי ספקתי על ירך; בושתי וגם נכלמתי; כי נשאתי חרפת נעורי.

20 הבן יקיר לי אפרים? אם ילד שעשועים? כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד; על כן המו מעי לו; רחם ארחמנו, נאום ישוע.

21 הציבי לך ציונים; שימי לך תמרורים; שיתי ליבך למסילה, דרך הלכת; שובי, בתולת ישראל; שובי אל עריך אלה.

22 עד מתי תתחמקין, הבת השובבה? כי ברא יהוה חדשה בארץ: נקבה תסובב גבר.

23 כה אמר ישוע צבאות, ישוע ישראל: עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו, בשובי את שבותם: יברכך ישוע, נווה צדק, הר הקודש.

24 ושכנו בה יהודה וכל עריו יחדיו; איכרים ונסעו בעדר.

25 כי הרוויתי נפש עייפה; וכל נפש דאבה מילאתי.

26 על זאת הקיצותי ואראה; ושנתי ערבה לי.

27 הנה ימים באים — נאום ישוע; וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה.

28 והיה, כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע — כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע, נאום ישוע.

29 בימים ההם לא יאמרו עוד: אבות אכלו בוסר; ושיני הבנים תקהינה;

30 כי אם איש בעוונו ימות; כל האדם האוכל הבוסר — תקהינה שיניו.

31 הנה ימים באים — נאום ישוע; וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה,

32 לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי; ואנוכי בעלתי בם, נאום ישוע,

33 כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם — נאום ישוע: נתתי את תורתי בקרבם; ועל ליבם אכתבנה; והייתי להם לישוע; והמה יהיו לי לעם.

34 ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור: דעו את ישוע; כי כולם ידעו אותי, למקטונם ועד גדולם — נאום ישוע; כי אסלח לעוונם; ולחטאתם לא אזכור עוד.

35 כה אמר יהוה, נותן שמש לאור יומם; חוקות ירח וכוכבים לאור לילה; רוגע הים ויהמו גליו; יהוה צבאות שמו:

36 אם ימושו החוקים האלה מלפני — נאום יהוה — גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים.

37 כה אמר יהוה: אם יימדו שמים למעלה, וייחקרו מוסדי ארץ למטה — גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו, נאום יהוה.

38 הנה ימים באים — נאום ישוע; ונבנתה העיר לישוע, ממגדל חננאל שער הפינה.

39 ויצא עוד קו המידה נגדו, על גבעת גרב; ונסב לגועתה.

40 וכל העמק, הפגרים והדשן, וכל השדמות עד נחל קדרון, עד פינת שער הסוסים מזרחה — קודש לישוע; לא יינתש ולא יהרס עוד לעולם.

פרק 32

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע, בשנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה; היא שנת שמונה־עשרה לנבוכדראצר.

2 ועת־היא חיל מלך בבל צרים על ירושלים; וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה, אשר בבית מלך יהודה,

3 אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמור: מדוע אתה ניבא לאמור: כה אמר יהוה: הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל, ולכדה;

4 וצדקיהו מלך יהודה לא יימלט מיד הכשדים; כי הינתן יינתן ביד מלך בבל; ודיבר פיו עם פיו; ועיניו את עיניו תראינה;

5 ובבל יוליך את צדקיהו; ושם יהיה עד פוקדי אותו — נאום יהוה; כי תילחמו את הכשדים, לא תצליחו.

6 ויאמר ירמיהו: היה דבר ישוע אלי לאמור:

7 הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמור: קנה לך את שדי אשר בענתות; כי לך משפט הגאולה לקנות.

8 ויבוא אלי חנמאל בן דודי, כדבר ישוע, אל חצר המטרה; ויאמר אלי: קנה נא את שדי אשר בענתות, אשר בארץ בנימין; כי לך משפט הירושה; ולך הגאולה; קנה לך; ואדע כי דבר ישוע הוא.

9 ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי, אשר בענתות; ואשקלה לו את הכסף: שבעה שקלים ועשרה הכסף.

10 ואכתוב בספר ואחתום; ואעד עדים; ואשקול הכסף במאזניים.

11 ואקח את ספר המקנה: את החתום, המצווה והחוקים; ואת הגלוי;

12 ואתן את ספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה, לעיני חנמאל דודי ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה, לעיני כל היהודים היושבים בחצר המטרה.

13 ואצווה את ברוך לעיניהם לאמור:

14 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: לקוח את הספרים האלה, את ספר המקנה הזה, ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה; ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים.

15 כי כה אמר ישוע צבאות, ישוע ישראל: עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת.

16 ואתפלל אל יהוה, אחרי תיתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה, לאמור:

17 אהה, יהוה; הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה; לא ייפלא ממך כל דבר.

18 עושה חסד לאלפים; ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם; האדיר, הגיבור יהוה; יהוה צבאות שמו,

19 גדול העצה ורב העלילה; אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם; לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו;

20 אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל ובאדם; ותעשה לך שם כיום הזה;

21 ותוצא את עמך, את ישראל, מארץ מצרים, באותות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמוראים גדולים;

22 ותיתן להם את הארץ הזאת, אשר נשבעת לאבותם לתת להם; ארץ זבת חלב ודבש;

23 ויבואו ויירשו אותה; ולא שמעו בקולך; ובתורתך לא הלכו; את כל אשר ציוויתם לעשות לא עשו; ותקרא אותם את כל הרעה הזאת;

24 הנה הסוללות באו העיר ללוכדה; והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה, מפני החרב והרעב והדבר; ואשר דיברת היה; והנך רואה.

25 ואתה אמרת אלי, יהוה: קנה לך השדה בכסף; והעד עדים; והעיר ניתנה ביד הכשדים?

26 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו לאמור:

27 הנה אני יהוה, יהוה כל בשר; הממני ייפלא כל דבר?

28 לכן כה אמר יהוה: הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל; ולכדה;

29 ובאו הכשדים הנלחמים על העיר הזאת; והיציתו את העיר הזאת באש, ושרפוה; ואת הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לבעל; והסיכו נסכים לאלילים אחרים, להכעיסני.

30 כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני מנעוריהם; כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם, נאום יהוה.

31 כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה, להסירה מעל פני,

32 על כל רעת בני ישראל ובני יהודה, אשר עשו להכעיסני; המה, מלכיהם, שריהם, כוהניהם ונביאיהם; ואיש יהודה ויושבי ירושלים.

33 ויפנו אלי עורף ולא פנים; ולמד אותם, השכם ולמד, ולא שמעו לקחת מוסר.

34 וישימו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו, לטמאו.

35 ויבנו את במות הבעל, אשר בגיא בן הינום, להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש למולך; אשר לא ציוויתים; ולא עלתה על ליבי, לעשות התועבה הזאת, להחטיא את יהודה.

36 ועתה, לכן, כה אמר יהוה, יהוה ישראל, אל העיר הזאת, אשר אתם אומרים: ניתנה ביד מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר;

37 הנני מקבצם מכל הארצות אשר הידחתים שם, באפי ובחמתי ובקצף גדול; והשיבותים אל המקום הזה; והושבתים לבטח;

38 והיו לי לעם; ואני אהיה להם לישוע;

39 ונתתי להם לב אחד ודרך אחד, ליראה אותי כל הימים; לטוב להם ולבניהם אחריהם;

40 וכרתי להם ברית עולם, אשר לא אשוב מאחריהם, להיטיבי אותם; ואת יראתי אתן בלבבם, לבלתי סור ממני;

41 וששתי עליהם להיטיב אותם; ונטעתים בארץ הזאת באמת, בכל ליבי ובכל נפשי.

42 כי כה אמר יהוה: כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת — כן אני מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם.

43 ונקנה השדה בארץ הזאת, אשר אתם אומרים: שממה היא, מאין אדם ובהמה; ניתנה ביד הכשדים.

44 שדות בכסף יקנו; וכתוב בספר וחתום והעד עדים, בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב; כי אשיב את שבותם, נאום ישוע.

פרק 33

1 ויהי עוד דבר ישוע אל ירמיהו, שנית, בעודנו עצור בחצר המטרה, לאמור:

2 כה אמר יהוה, עושה; יהוה יוצרה להכינה; יהוה שמו;

3 קרא אלי ואענך; ואגידה לך גדולות ובצורות, לא ידעתם.

4 כי כה אמר יהוה, יהוה ישראל, על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה, הנתוצים אל הסוללות ואל החרב;

5 באים להילחם את הכשדים; ולמלאם את פגרי האדם, אשר הכיתי באפי ובחמתי; ואשר הסתרתי פני מן העיר הזאת על כל רעתם.

6 הנני מעלה לה ארוכה ומרפא; ורפאתים; וגיליתי להם עתרת שלום ואמת.

7 והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל; ובניתים כבראשונה.

8 וניקיתים מכל עוונם אשר חטאו לי; וסלחתי לכל עוונותם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי.

9 והיתה לי לשם ששון, לתהילה ולתפארת, לכל גויי הארץ, אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנוכי עושה אותם; ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנוכי עושה לה.

10 כה אמר ישוע: עוד יישמע במקום הזה, אשר אתם אומרים: חרב הוא, מאין אדם ומאין בהמה — בערי יהודה ובחוצות ירושלים, הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה —

11 קול ששון וקול שמחה; קול חתן וקול כלה; קול אומרים: הודו את ישוע צבאות, כי טוב ישוע, כי לעולם חסדו; ומביאים תודה בית יהוה; כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה, אמר ישוע.

12 כה אמר ישוע צבאות: עוד במקום הזה, אשר הוא חרב מאין אדם ומאין בהמה, ובכל עריו, יהיה נווה רועים מרביצים צאן.

13 בערי ההר, בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה — עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, אמר ישוע.

14 הנה ימים באים — נאום ישוע; והקימותי את הדבר הטוב אשר דיברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה.

15 בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה; ועשה משפט וצדקה בארץ.

16 בימים ההם תיוושע יהודה; וירושלים תשכון לבטח; וזה אשר יקרא לה: ישוע צדקנו.

17 כי כה אמר ישוע: לא ייכרת לדוד איש יושב על כיסא בית ישראל;

18 ולכוהנים הלויים לא ייכרת איש מלפני, מעלה עולות ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים.

19 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו לאמור:

20 כה אמר יהוה: אם תופרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה; ולבלתי היות יומם ולילה בעיתם,

21 גם בריתי תופר את דוד עבדי, מהיות לו בן מולך על כיסאו; ואת הלויים הכוהנים, משרתי.

22 כאשר לא ייספר צבא השמים ולא יימד חול הים — כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלויים המשרתים אותי.

23 ויהי עוד דבר ישוע אל ירמיהו לאמור:

24 הלא ראית מה העם הזה דיברו לאמור: שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם — וימאסם; ואת עמי ינאצון, מהיות עוד גוי לפניהם?

25 כה אמר יהוה: אם לא בריתי יומם ולילה; חוקות שמים וארץ לא שמתי,

26 גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס, מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם, יצחק ויעקב; כי אשיב את שבותם וריחמתים.

פרק 34

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע, בלכת נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו וכל ממלכות ארץ ממשלתו וכל העמים נלחמים על ירושלים ועל כל עריה, לאמור:

2 כה אמר יהוה, יהוה ישראל: הלוך ודיברת אל צדקיהו מלך יהודה; ואמרת אליו: כה אמר יהוה: הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל; ושרפה באש;

3 ואתה לא תימלט מידו; כי תפוש תיתפש וניתת בידו; ועיניך את עיני מלך בבל תראינה; ופיו את פיך ידבר; ובבל תבוא.

4 ושמע דבר ישוע, צדקיהו מלך יהודה: כה אמר יהוה עליך: לא תמות בחרב;

5 אך בשלום תמות; וכמשרפות אבותיך, המלכים הראשונים אשר היו לפניך, כן ישרפו לך; והוי אדון יספדו לך; כי דבר אני דיברתי, נאום יהוה.

6 וידבר ירמיהו הנביא אל צדקיהו מלך יהודה את כל הדברים האלה, בירושלים,

7 וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים ועל כל ערי יהודה הנותרות: אל לכיש ואל עזקה; כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר.

8 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע, אחרי כרות המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלים, לקרוא להם דרור;

9 להוציא איש את עבדו ואיש את שפחתו, העברי והעבריה, חופשים; לבלתי עבוד בם, ביהודי אחיו, איש.

10 וישמעו כל השרים וכל העם, אשר באו בברית, לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חופשים, לבלתי עבוד בם עוד; וישמעו וישלחו.

11 וישובו אחרי כן; וישיבו את העבדים ואת השפחות אשר שילחו חופשים; ויכבישום לעבדים ולשפחות.

12 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו מאת יהוה לאמור:

13 כה אמר ישוע, ישוע ישראל: אנוכי כרתי ברית את אבותיכם, ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, מבית עבדים, לאמור:

14 מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי, אשר יימכר לך; ועבדך שש שנים; ושילחתו חופשי מעימך; ולא שמעו אבותיכם אלי; ולא הטו את אוזנם.

15 ותשובו אתם היום; ותעשו את הישר בעיני, לקרוא דרור איש לרעהו; ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו;

16 ותשובו ותחללו את שמי; ותשיבו איש את עבדו ואיש את שפחתו, אשר שילחתם חופשים לנפשם; ותכבשו אותם להיות לכם לעבדים ולשפחות.

17 לכן כה אמר יהוה: אתם לא שמעתם אלי, לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו; הנני קורא לכם דרור — נאום יהוה — אל החרב, אל הדבר ואל הרעב; ונתתי אתכם לזעווה לכל ממלכות הארץ.

18 ונתתי את האנשים העוברים את בריתי, אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני, העגל אשר כרתו לשניים ויעברו בין בתריו,

19 שרי יהודה ושרי ירושלים; הסריסים והכוהנים וכל עם הארץ, העוברים בין בתרי העגל,

20 ונתתי אותם ביד אויביהם וביד מבקשי נפשם; והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.

21 ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אויביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל, העולים מעליכם.

22 הנני מצווה — נאום יהוה — והשיבותים אל העיר הזאת; ונלחמו עליה ולכדוה ושרפוה באש; ואת ערי יהודה אתן שממה מאין יושב.

פרק 35

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמור:

2 לך אל בית הרכבים; ודיברת אותם; והביאותם בית ישוע, אל אחת הלשכות; והשקית אותם יין.

3 ואקח את יאזניה בן ירמיהו בן חבציניה ואת אחיו ואת כל בניו ואת כל בית הרכבים;

4 ואביא אותם בית ישוע, אל לשכת בני חנן בן יגדליהו, איש האל, אשר אצל לשכת השרים, אשר ממעל ללשכת מעשיה בן שלום, שומר הסף;

5 ואתן לפני בני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות; ואומר אליהם: שתו יין.

6 ויאמרו: לא נשתה יין; כי יונדב בן רכב אבינו ציווה עלינו לאמור: לא תשתו יין, אתם ובניכם, עד עולם;

7 ובית לא תבנו; וזרע לא תזרעו; וכרם לא תיטעו; ולא יהיה לכם; כי באוהלים תשבו כל ימיכם; למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם.

8 ונשמע בקול יונדב בן רכב אבינו לכל אשר ציוונו, לבלתי שתה יין כל ימינו: אנחנו, נשינו, בנינו ובנותינו;

9 ולבלתי בנות בתים לשבתנו; וכרם ושדה וזרע לא היה לנו;

10 ונשב באוהלים; ונשמע ונעש ככל אשר ציוונו יונדב אבינו.

11 ויהי, בעלות נבוכדראצר מלך בבל אל הארץ, ונאמר: בואו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם; ונשב בירושלים.

12 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו לאמור:

13 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הלוך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלים: הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי? נאום יהוה.

14 דברי יונדב בן רכב, אשר ציווה את בניו לבלתי שתות יין, הוקמו; ועד היום הזה לא ישתו, כי שמעו מצוות אביהם; ואנוכי דיברתי אליכם, השכם ודבר, ולא שמעתם אלי.

15 ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים, השכם ושלוח, לאמור: שובו נא איש מדרכו הרעה; והיטיבו מעלליכם; ואל תלכו אחרי אלילים אחרים לעובדם; ושבו אל האדמה אשר נתתי לכם ולאבותיכם; ולא הטיתם את אוזנכם; ולא שמעתם אלי.

16 כי הקימו בני יונדב בן רכב את מצוות אביהם אשר ציוום; והעם הזה לא שמעו אלי,

17 לכן כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלים את כל הרעה אשר דיברתי עליהם; יען דיברתי אליהם ולא שמעו; ואקרא להם ולא ענו.

18 ולבית הרכבים אמר ירמיהו: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: יען אשר שמעתם על מצוות יונדב אביכם; ותשמרו את כל מצוותיו; ותעשו ככל אשר ציווה אתכם,

19 לכן כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: לא ייכרת איש ליונדב בן רכב, עומד לפני, כל הימים.

פרק 36

1 ויהי, בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת ישוע לאמור:

2 קח לך מגילת ספר; וכתבת אליה את כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגויים, מיום דיברתי אליך, מימי יאשיהו, ועד היום הזה.

3 אולי ישמע בית יהודה את כל הרעה אשר אנוכי חושב לעשות להם; למען ישובו איש מדרכו הרעה; וסלחתי לעוונם ולחטאתם.

4 ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה; ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי ישוע, אשר דיבר אליו, על מגילת ספר.

5 ויצווה ירמיהו את ברוך לאמור: אני עצור; לא אוכל לבוא בית ישוע;

6 ובאת אתה; וקראת במגילה, אשר כתבת מפי, את דברי ישוע באוזני העם, בית ישוע, ביום הצום; וגם באוזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם.

7 אולי תיפול תחינתם לפני ישוע; וישובו איש מדרכו הרעה; כי גדול האף והחמה אשר דיבר יהוה אל העם הזה.

8 ויעש ברוך בן נריה ככל אשר ציווהו ירמיהו הנביא, לקרוא בספר דברי ישוע, בית ישוע.

9 ויהי, בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, בחודש התשיעי, קראו צום לפני ישוע כל העם בירושלים; וכל העם הבאים מערי יהודה ירושלים.

10 ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בבית ישוע, בלשכת גמריהו בן שפן הסופר, בחצר העליון, פתח שער בית ישוע החדש, באוזני כל העם.

11 וכשמוע מיכיהו בן גמריהו בן שפן את כל דברי ישוע מעל הספר,

12 וירד בית המלך, אל לשכת הסופר; והנה שם כל השרים יושבים: אלישמע הסופר, ודליהו בן שמעיהו, ואלנתן בן עכבור, וגמריהו בן שפן, וצדקיהו בן חנניהו, וכל השרים.

13 ויגד להם מיכיהו את כל הדברים אשר שמע, בקרא ברוך בספר באוזני העם.

14 וישלחו כל השרים את יהודי בן נתניהו בן שלמיהו בן כושי אל ברוך לאמור: המגילה אשר קראת בה באוזני העם — קחנה בידך ובוא; ויקח ברוך בן נריה את המגילה בידו; ויבוא אליהם.

15 ויאמרו אליו: שב נא; וקראנה באוזנינו; ויקרא ברוך באוזניהם.

16 ויהי, כשומעם את כל הדברים, פחדו איש אל רעהו; ויאמרו אל ברוך: הגד נגיד למלך את כל הדברים האלה.

17 וישאלו את ברוך לאמור: הגד נא לנו: איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו?

18 ויאמר אליהם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה; ואני כותב על הספר בדיו.

19 ויאמרו השרים אל ברוך: לך, היסתר; אתה וירמיהו; ואיש אל ידע איפה אתם.

20 ויבואו אל המלך חצרה; ואת המגילה הפקידו בלשכת אלישמע הסופר; ויגידו באוזני המלך את כל הדברים.

21 וישלח המלך את יהודי לקחת את המגילה; ויקחה מלשכת אלישמע הסופר; ויקראה יהודי באוזני המלך ובאוזני כל השרים העומדים מעל המלך.

22 והמלך יושב בית החורף בחודש התשיעי; ואת האח לפניו מבוערת.

23 ויהי, כקרוא יהודי שלוש דלתות וארבעה — יקרעה בתער הסופר; והשלך אל האש אשר אל האח; עד תום כל המגילה על האש אשר על האח.

24 ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם, המלך וכל עבדיו, השומעים את כל הדברים האלה.

25 וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגיעו במלך, לבלתי שרוף את המגילה; ולא שמע אליהם.

26 ויצווה המלך את ירחמאל בן המלך ואת שריהו בן עזריאל ואת שלמיהו בן עבדאל, לקחת את ברוך הסופר ואת ירמיהו הנביא; ויסתירם ישוע.

27 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו, אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו, לאמור:

28 שוב, קח לך מגילה אחרת; וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגילה הראשונה, אשר שרף יהויקים מלך יהודה.

29 ועל יהויקים מלך יהודה תאמר: כה אמר יהוה: אתה שרפת את המגילה הזאת לאמור: מדוע כתבת עליה לאמור: בא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת; והשבית ממנה אדם ובהמה?

30 לכן כה אמר יהוה על יהויקים מלך יהודה: לא יהיה לו יושב על כיסא דוד; ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה.

31 ופקדתי עליו ועל זרעו ועל עבדיו את עוונם; והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלים ועל איש יהודה את כל הרעה אשר דיברתי אליהם; ולא שמעו.

32 ויקח ירמיהו מגילה אחרת; וייתנה אל ברוך בן נריה הסופר; ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש; ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה.

פרק 37

1 וימלוך המלך צדקיהו בן יאשיהו תחת כניהו בן יהויקים, אשר המליך נבוכדראצר מלך בבל בארץ יהודה.

2 ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ישוע, אשר דיבר ביד ירמיהו הנביא.

3 וישלח המלך צדקיהו את יהוכל בן שלמיה ואת צפניהו בן מעשיה הכוהן אל ירמיהו הנביא לאמור: התפלל נא בעדנו אל ישוע.

4 וירמיהו בא ויוצא בתוך העם; ולא נתנו אותו בית הכלוא.

5 וחיל פרעה יצא ממצרים; וישמעו הכשדים הצרים על ירושלים את שמעם; ויעלו מעל ירושלים.

6 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו הנביא לאמור:

7 כה אמר יהוה, יהוה ישראל: כה תאמרו אל מלך יהודה, השולח אתכם אלי לדרשני: הנה חיל פרעה, היוצא לכם לעזרה, שב לארצו מצרים;

8 ושבו הכשדים; ונלחמו על העיר הזאת; ולכדוה; ושרפוה באש.

9 כה אמר יהוה: אל תשיאו נפשותיכם לאמור: הלוך ילכו מעלינו הכשדים; כי לא ילכו.

10 כי אם הכיתם כל חיל הכשדים הנלחמים איתכם; ונשארו בם אנשים מודקרים — איש באוהלו יקומו; ושרפו את העיר הזאת באש.

11 ויהי, בעלות חיל הכשדים מעל ירושלים, מפני חיל פרעה,

12 ויצא ירמיהו מירושלים ללכת ארץ בנימין, לחלץ משם בתוך העם.

13 ויהי הוא בשער בנימין; ושם בעל פקידות, ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה; וייתפוש את ירמיהו הנביא לאמור: אל הכשדים אתה נופל.

14 ויאמר ירמיהו: שקר; אינני נופל על הכשדים; ולא שמע אליו; וייתפוש יראיה בירמיהו; ויביאהו אל השרים.

15 ויקצפו השרים על ירמיהו; ויכו אותו; ויתנו אותו בית האסור, בית יהונתן הסופר; כי אותו עשו לבית הכלוא.

16 כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החנויות; וישב שם ירמיהו ימים רבים;

17 וישלח המלך צדקיהו ויקחהו; וישאלהו המלך בביתו בסתר; ויאמר: היש דבר מאת ישוע? ויאמר ירמיהו: יש; ויאמר: ביד מלך בבל תינתן.

18 ויאמר ירמיהו אל המלך צדקיהו: מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה, כי נתתם אותי אל בית הכלוא?

19 ואיה נביאיכם אשר ניבאו לכם לאמור: לא יבוא מלך בבל עליכם ועל הארץ הזאת?

20 ועתה שמע נא, אדוני המלך: תיפול נא תחינתי לפניך; ואל תשיבני בית יהונתן הסופר; ולא אמות שם.

21 ויצווה המלך צדקיהו; ויפקידו את ירמיהו בחצר המטרה; ונותן לו כיכר לחם ליום מחוץ האופים, עד תום כל הלחם מן העיר; וישב ירמיהו בחצר המטרה.

פרק 38

1 וישמע שפטיה בן מתן וגדליהו בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את הדברים אשר ירמיהו מדבר אל כל העם לאמור:

2 כה אמר יהוה: היושב בעיר הזאת ימות בחרב, ברעב ובדבר; והיוצא אל הכשדים יחיה; והיתה לו נפשו לשלל, וחי.

3 כה אמר יהוה: הינתן תינתן העיר הזאת ביד חיל מלך בבל; ולכדה.

4 ויאמרו השרים אל המלך: יומת נא את האיש הזה; כי על כן הוא מרפה ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם, לדבר אליהם כדברים האלה; כי האיש הזה אינו דורש לשלום לעם הזה, כי אם לרעה.

5 ויאמר המלך צדקיהו: הנה הוא בידכם; כי אין המלך יכול אתכם דבר.

6 ויקחו את ירמיהו; וישליכו אותו אל בור מלכיהו בן המלך, אשר בחצר המטרה; וישלחו את ירמיהו בחבלים; ובבור אין מים, כי אם טיט; ויטבע ירמיהו בטיט.

7 וישמע עבד־מלך הכושי, איש סריס, והוא בבית המלך, כי נתנו את ירמיהו אל הבור; והמלך יושב בשער בנימין;

8 ויצא עבד־מלך מבית המלך; וידבר אל המלך לאמור:

9 אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר השליכו אל הבור; וימות תחתיו ברעב; כי אין הלחם עוד בעיר.

10 ויצווה המלך את עבד־מלך הכושי לאמור: קח בידך מזה שלושים אנשים; והעלית את ירמיהו הנביא מן הבור, בטרם ימות.

11 ויקח עבד־מלך את האנשים בידו; ויבוא בית המלך אל תחת האוצר; ויקח משם בלויי סחבות ובלויי מלחים; וישלחם אל ירמיהו אל הבור בחבלים.

12 ויאמר עבד־מלך הכושי אל ירמיהו: שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך מתחת לחבלים; ויעש ירמיהו כן.

13 וימשכו את ירמיהו בחבלים; ויעלו אותו מן הבור; וישב ירמיהו בחצר המטרה.

14 וישלח המלך צדקיהו; ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מבוא השלישי אשר בבית ישוע; ויאמר המלך אל ירמיהו: שואל אני אותך דבר; אל תכחד ממני דבר.

15 ויאמר ירמיהו אל צדקיהו: כי אגיד לך, הלא המתה תמיתני? ואם איעצך, לא תשמע אלי?

16 וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמור: חי יהוה, אשר עשה לנו את הנפש הזאת, אם אמיתך; ואם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך.

17 ויאמר ירמיהו אל צדקיהו: כה אמר ישוע, ישוע צבאות, ישוע ישראל: אם יצוא תצא אל שרי מלך בבל — וחיתה נפשך; והעיר הזאת לא תישרף באש; וחיית אתה וביתך;

18 ואם לא תצא אל שרי מלך בבל — וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים; ושרפוה באש; ואתה לא תימלט מידם.

19 ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו: אני דואג את היהודים אשר נפלו אל הכשדים; פן ייתנו אותי בידם; והתעללו בי.

20 ויאמר ירמיהו: לא ייתנו; שמע נא בקול ישוע אשר אני דובר אליך; וייטב לך; ותחיה נפשך.

21 ואם מאן אתה לצאת — זה הדבר אשר הראני ישוע:

22 והנה כל הנשים אשר נשארו בבית מלך יהודה מוצאות אל שרי מלך בבל; והנה אמרות: הסיתוך ויכלו לך, אנשי שלומך; טבעו בבוץ רגליך; נסוגו אחור.

23 והוצאו את כל נשיך ואת בניך אל הכשדים; ואתה לא תימלט מידם; כי ביד מלך בבל תיתפש; ואת העיר הזאת תשרוף באש.

24 ויאמר צדקיהו אל ירמיהו: איש אל ידע בדברים האלה; ולא תמות.

25 ואם ישמעו השרים כי דיברתי איתך, ובאו אליך ואמרו אליך: הגידה נא לנו מה דיברת אל המלך; אל תכחד ממנו ולא נמיתך; ומה דיבר אליך המלך,

26 ואמרת אליהם: מפיל אני תחינתי לפני המלך, לבלתי השיבני בית יהונתן, למות שם.

27 ויבואו כל השרים אל ירמיהו וישאלו אותו; ויגד להם ככל הדברים האלה אשר ציווה המלך; ויחרשו ממנו; כי לא נשמע הדבר.

28 וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נלכדה ירושלים; והיה כאשר נלכדה ירושלים.

פרק 39

1 בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה, בחודש העשירי, בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו על ירושלים; ויצורו עליה.

2 ובשנת עשתי־עשרה לצדקיהו, בחודש הרביעי, בתשעה לחודש, הובקעה העיר.

3 ויבואו כל שרי מלך בבל; וישבו בשער התווך: נרגל־שר־אצר, סמגר־נבו, שר־סכים רב־סריס, נרגל־שר־אצר רב־מג, וכל שארית שרי מלך בבל.

4 ויהי, כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה, ויברחו ויצאו מן העיר לילה, דרך גן המלך, בשער בין החומותיים; ויצא דרך הערבה.

5 וירדפו חיל כשדים אחריהם; וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו; ויקחו אותו; ויעלו אותו אל נבוכדנאצר מלך בבל, רבלתה בארץ חמת; וידבר איתו משפטים.

6 וישחט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלתה לעיניו; וגם את כל חורי יהודה שחט מלך בבל.

7 ואת עיני צדקיהו עיוור; ויאסרהו בנחושתיים, להביא אותו בבל.

8 ואת בית המלך ואת בתי העם שרפו הכשדים באש; ואת חומות ירושלים נתצו.

9 ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו עליו, ואת יתר העם הנשארים — הגלה נבוזראדן רב הטבחים בבל.

10 ומדלת העם, אשר אין להם מאומה, הניח נבוזראדן רב הטבחים בארץ יהודה; וייתן להם כרמים ושדות ביום ההוא.

11 ויצווה נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב הטבחים לאמור:

12 קחהו; ועיניך שים עליו; ואל תעש לו מאומה רע; כי אם כאשר ידבר אליך — כן עשה עימו.

13 וישלח נבוזראדן רב הטבחים; ונבוששבן רב־סריס; ונרגל־שר־אצר רב־מג; וכל רבי מלך בבל,

14 וישלחו ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה; וייתנו אותו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן, להוציאו אל הבית; וישב בתוך העם.

15 ודבר ישוע היה אל ירמיהו, בהיותו עצור בחצר המטרה, לאמור:

16 הלוך ואמרת לעבד־מלך הכושי לאמור: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני מביא את דברי אל העיר הזאת לרעה ולא לטובה; והיו לפניך ביום ההוא.

17 והיצלתיך ביום ההוא — נאום ישוע; ולא תינתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם.

18 כי מלט אמלטך; ובחרב לא תיפול; והיתה לך נפשך לשלל; כי בטחת בי, נאום ישוע.

פרק 40

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ישוע, אחרי שלח אותו נבוזראדן רב הטבחים מן הרמה, בקחתו אותו והוא אסור באזיקים בתוך כל גלות ירושלים ויהודה, המוגלים בבלה.

2 ויקח רב הטבחים את ירמיהו; ויאמר אליו: יהוה דיבר את הרעה הזאת אל המקום הזה.

3 ויביאה יהוה ויעש כאשר דיבר; כי חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקולו; והיה לכם הדבר הזה.

4 ועתה הנה פיתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידך; אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל — בוא; ואשים עיני עליך; ואם רע בעיניך לבוא איתי בבל — חדל; ראה, כל הארץ לפניך; אל אשר טוב ואל אשר ישר בעיניך ללכת שמה — לך.

5 ועודנו לא ישוב — ושובה אל גדליה בן אחיקם בן שפן, אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה; ושב עימו בתוך העם; או אל כל הישר בעיניך ללכת — לך; וייתן לו רב הטבחים ארוחה ומשאת; וישלחהו.

6 ויבוא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה; וישב איתו בתוך העם הנשארים בארץ.

7 וישמעו כל שרי החיילים אשר בשדה, המה ואנשיהם, כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם בארץ; וכי הפקיד איתו אנשים ונשים וטף; ומדלת הארץ מאשר לא הוגלו בבלה,

8 ויבואו אל גדליה המצפתה: וישמעאל בן נתניהו ויוחנן ויונתן בני קרח ושריה בן תנחומת ובני עיפי הנטופתי ויזניהו בן המעכתי, המה ואנשיהם.

9 וישבע להם גדליהו בן אחיקם בן שפן ולאנשיהם לאמור: אל תיראו מעבוד הכשדים; שבו בארץ ועבדו את מלך בבל; וייטב לכם.

10 ואני, הנני יושב במצפה, לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו; ואתם אספו יין וקיץ ושמן; ושימו בכליכם; ושבו בעריכם אשר תפשתם.

11 וגם כל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה; וכי הפקיד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן,

12 וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נידחו שם; ויבואו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה; ויאספו יין וקיץ הרבה מאוד.

13 ויוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה,

14 ויאמרו אליו: הידוע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניהו להכותך נפש? ולא האמין להם גדליהו בן אחיקם.

15 ויאמר יוחנן בן קרח אל גדליהו במצפה בסתר לאמור: אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניהו; ואיש לא ידע; למה יככה נפש, ונפוצו כל היהודים הנקבצים אליך, ואבדה שארית יהודה?

16 ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח: אל תעש את הדבר הזה; כי שקר אתה דובר אל ישמעאל.

פרק 41

1 ויהי, בחודש השביעי, בא ישמעאל בן נתניהו בן אלישמע, מזרע המלוכה, ורבי המלך, ועשרה אנשים איתו, אל גדליהו בן אחיקם המצפתה; ויאכלו שם לחם יחדיו במצפה.

2 ויקם ישמעאל בן נתניהו ועשרת האנשים אשר איתו; ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב; וימת אותו, אשר הפקיד מלך בבל בארץ.

3 וגם את כל היהודים אשר היו איתו, את גדליהו, במצפה; ואת הכשדים אשר נמצאו שם, את אנשי המלחמה, הכה ישמעאל.

4 ויהי, ביום השני להמית את גדליהו, ואיש לא ידע,

5 ויבואו אנשים משכם, משילו ומשומרון: שמונים איש, מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים; ומנחה ולבונה בידם, להביא בית ישוע.

6 ויצא ישמעאל בן נתניהו מן המצפה לקראתם; הולך ובכה הלוך; ויהי כפגוש אותו אותם; ויאמר אליהם: בואו אל גדליהו בן אחיקם.

7 ויהי, כבואם אל תוך העיר, וישחטם ישמעאל בן נתניהו אל תוך הבור; הוא והאנשים אשר איתו.

8 ועשרה אנשים נמצאו בם; ויאמרו אל ישמעאל: אל תמיתנו; כי יש לנו מטמונים בשדה: חיטים ושעורים ושמן ודבש; ויחדל; ולא המיתם בתוך אחיהם.

9 והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו — הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל; אותו מילא ישמעאל בן נתניהו חללים.

10 וישב ישמעאל את כל שארית העם אשר במצפה: את בנות המלך ואת כל העם הנשארים במצפה, אשר הפקיד נבוזראדן רב הטבחים את גדליהו בן אחיקם; וישבם ישמעאל בן נתניהו; וילך לעבור אל בני עמון.

11 וישמע יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר איתו את כל הרעה אשר עשה ישמעאל בן נתניהו,

12 ויקחו את כל האנשים; וילכו להילחם עם ישמעאל בן נתניהו; וימצאו אותו אל מים רבים אשר בגבעון.

13 ויהי, כראות כל העם אשר את ישמעאל את יוחנן בן קרח ואת כל שרי החיילים אשר איתו — וישמחו.

14 ויסובו כל העם אשר שבה ישמעאל מן המצפה, וישובו; וילכו אל יוחנן בן קרח.

15 וישמעאל בן נתניהו נמלט בשמונה אנשים מפני יוחנן; וילך אל בני עמון.

16 ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר איתו את כל שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן נתניהו מן המצפה, אחרי הכה את גדליהו בן אחיקם: גברים אנשי המלחמה, ונשים וטף וסריסים, אשר השיב מגבעון;

17 וילכו וישבו בגרות כמוהם, אשר אצל בית לחם, ללכת לבוא מצרים,

18 מפני הכשדים; כי יראו מהם; כי הכה ישמעאל בן נתניהו את גדליהו בן אחיקם, אשר הפקיד מלך בבל בארץ.

פרק 42

1 אז יקרבו כל שרי החיילים ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם, מקטון ועד גדול,

2 ויאמרו אל ירמיהו הנביא: תיפול נא תחינתנו לפניך; והתפלל בעדנו אל ישוע, בעד כל השארית הזאת; כי נשארנו מעט מהרבה, כאשר עיניך רואות אותנו;

3 ויורנו ישוע את הדרך אשר נלך בה; ואת הדבר אשר נעשה.

4 ויאמר אליהם ירמיהו הנביא: שמעתי; הנני מתפלל אל ישוע כדבריכם; והיה, כל הדבר אשר יענה ישוע אתכם — אגיד לכם; לא אמנע מכם דבר.

5 ויאמרו אל ירמיהו: יהי יהוה בנו לעד אמת ונאמן, אם לא ככל הדבר אשר ישלחך יהוה אלינו — כן נעשה.

6 אם טוב ואם רע, בקול יהוה אשר אנחנו שולחים אותך אליו נשמע; למען אשר ייטב לנו, כי נשמע בקול יהוה.

7 ויהי מקץ עשרת ימים; ויהי דבר ישוע אל ירמיהו.

8 ויקרא אל יוחנן בן קרח ואל כל שרי החיילים אשר איתו ואל כל העם, מקטון ועד גדול,

9 ויאמר אליהם: כה אמר ישוע, ישוע ישראל, אשר שלחתם אותי אליו להפיל תחינתכם לפניו:

10 אם שוב תשבו בארץ הזאת — ובניתי אתכם ולא אהרוס; ונטעתי אתכם ולא אתוש; כי ניחמתי אל הרעה אשר עשיתי לכם.

11 אל תיראו מפני מלך בבל, אשר אתם יראים מפניו; אל תיראו ממנו — נאום ישוע; כי איתכם אני, להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו.

12 ונתתי לכם רחמים; וריחם אתכם; והשיב אתכם אל אדמתכם.

13 ואם אומרים אתם: לא נשב בארץ הזאת; לבלתי שמוע בקול יהוה,

14 לאמור: לא; כי ארץ מצרים נבוא; אשר לא נראה מלחמה; וקול שופר לא נשמע; וללחם לא נרעב; ושם נשב,

15 ועתה לכן שמעו דבר ישוע, שארית יהודה: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: אם שום תשימו פניכם לבוא מצרים; והלכתם לגור שם,

16 והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה — שם תשיג אתכם, בארץ מצרים; והרעב אשר אתם דואגים ממנו — שם ידבק אחריכם, מצרים; ושם תמותו.

17 ויהיו כל האנשים אשר שמו את פניהם לבוא מצרים לגור שם: ימותו בחרב, ברעב ובדבר; ולא יהיה להם שריד ופליט מן הרעה אשר אני מביא עליהם.

18 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: כאשר ניתך אפי וחמתי על יושבי ירושלים — כן תיתך חמתי עליכם בבואכם מצרים; והייתם לאלה ולשמה, לקללה ולחרפה; ולא תראו עוד את המקום הזה.

19 דיבר יהוה עליכם, שארית יהודה: אל תבואו מצרים; ידוע תדעו, כי העידותי בכם היום.

20 כי התעיתם בנפשותיכם; כי אתם שלחתם אותי אל ישוע לאמור: התפלל בעדנו אל ישוע; וככל אשר יאמר ישוע — כן הגד לנו; ועשינו.

21 ועתה הגדתי לכם היום; ולא שמעתם בקול יהוה, ולכל אשר שלחני אליכם.

22 ועתה ידוע תדעו, כי בחרב, ברעב ובדבר תמותו, במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם.

פרק 43

1 ויהי, ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי ישוע, אשר שלחו יהוה אליהם, את כל הדברים האלה,

2 ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים, אומרים אל ירמיהו: שקר אתה מדבר; לא שלחך יהוה לאמור: לא תבואו מצרים לגור שם;

3 כי ברוך בן נריה מסית אותך בנו, למען תת אותנו ביד הכשדים, להמית אותנו ולהגלות אותנו בבל.

4 ולא שמע יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים וכל העם בקול יהוה, לשבת בארץ יהודה.

5 ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים את כל שארית יהודה, אשר שבו מכל הגויים אשר הודחו שם, לגור בארץ יהודה,

6 את הגברים והנשים והטף ואת בנות המלך; ואת כל הנפש אשר הניח נבוזראדן רב הטבחים את גדליהו בן אחיקם בן שפן; ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריה.

7 ויבואו ארץ מצרים; כי לא שמעו בקול יהוה; ויבואו עד תחפנחס.

8 ויהי דבר ישוע אל ירמיהו בתחפנחס לאמור:

9 קח בידך אבנים גדולות; וטמנתם במלט במלבן, אשר בפתח בית פרעה בתחפנחס, לעיני אנשים יהודים;

10 ואמרת אליהם: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני שולח ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל, עבדי; ושמתי כיסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי; ונטה את שפרורו עליהם.

11 ובא והכה את ארץ מצרים: אשר למוות — למוות; ואשר לשבי — לשבי; ואשר לחרב — לחרב.

12 והיצתתי אש בבתי אלילי מצרים; ושרפם ושבם; ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו; ויצא משם בשלום.

13 ושבר את מצבות בית שמש, אשר בארץ מצרים; ואת בתי אלילי המצרים ישרוף באש.

פרק 44

1 הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים היושבים בארץ מצרים, היושבים במגדול ובתחפנחס ובנוף ובארץ פתרוס, לאמור:

2 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל ערי יהודה; והנם חרבה היום הזה; ואין בהם יושב,

3 מפני רעתם אשר עשו להכעיסני, ללכת לקטר ולעבוד אלילים אחרים, אשר לא ידעום המה, אתם ואבותיכם.

4 ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים, השכם ושלח, לאמור: אל נא תעשו את דבר התועבה הזאת, אשר שנאתי.

5 ולא שמעו ולא הטו את אוזנם לשוב מרעתם, לבלתי קטר לאלילים אחרים.

6 ויתך אפי וחמתי; ותבער בערי יהודה ובחוצות ירושלים; ויהיו לחרבה, לשממה, כיום הזה.

7 ועתה כה אמר יהוה, יהוה צבאות, יהוה ישראל: למה אתם עושים רעה גדולה אל נפשותיכם, להכרית לכם איש ואישה, עולל ויונק, מתוך יהודה, לבלתי הותיר לכם שארית,

8 להכעיסני במעשי ידיכם, לקטר לאלילים אחרים בארץ מצרים, אשר אתם באים לגור שם, למען הכרית אתכם, ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ?

9 השכחתם את רעות אבותיכם, ואת רעות מלכי יהודה, ואת רעות נשיו, ואת רעותיכם, ואת רעות נשיכם, אשר עשו בארץ יהודה ובחוצות ירושלים?

10 לא דוכאו עד היום הזה; ולא יראו; ולא הלכו בתורתי ובחוקותי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם.

11 לכן כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני שם פני בכם לרעה; ולהכרית את כל יהודה.

12 ונותרי יהודה, אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים לגור שם, ותמו כולם; ובארץ מצרים ייפולו; בחרב וברעב ייתמו; מקטון ועד גדול; בחרב וברעב ימותו; והיו לאלה ולשמה, לקללה ולחרפה.

13 כי אפקוד על היושבים בארץ מצרים, כאשר פקדתי על ירושלים, בחרב, ברעב ובדבר;

14 ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה, הבאים לגור שם בארץ מצרים, לשוב ארץ יהודה, אשר המה מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם; כי לא ישובו, כי אם פליטים.

15 ויענו את ירמיהו כל האנשים, היודעים כי מקטירות נשיהם לאלילים אחרים, וכל הנשים העומדות, קהל גדול, וכל העם היושבים בארץ מצרים, בפתרוס, לאמור:

16 הדבר אשר דיברת אלינו בשם ישוע — איננו שומעים אליך.

17 אך את העולה מן פינו לעשות, נעשה: לקטר למלכת השמיים ולנסך לה נסכים, כאשר עשינו, אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחוצות ירושלים; כי אז שבענו לחם; וטוב היינו; ורעה לא ראינו.

18 ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים ולנסך לה נסכים — חסרנו כל; ובחרב וברעב תמנו.

19 וכי קיטרנו למלכת השמיים ונסכנו לה נסכים, המבלעדי אנשינו עשינו לה כוונים לעובדה ולנסך לה נסכים?

20 ויאמר ירמיהו אל כל העם, אל הגברים ואל הנשים ואל כל העם אשר ענו אותו דבר, לאמור:

21 הקיטור אשר קיטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים — אתם ואבותיכם, מלכיכם ושריכם ועם הארץ — הלא זכר אותם יהוה, ותעלה על ליבו?

22 ולא יוכל יהוה עוד לשאת, מפני רוע מעלליכם ומפני התועבות אשר עשיתם; ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה, מאין יושב, כהיום הזה.

23 מפני אשר קיטרתם, ואשר חטאתם ליהוה, ולא שמעתם בקול יהוה, ובתורתו ובחוקותיו ובעדותיו לא הלכתם — לכן קרת אתכם הרעה הזאת, כהיום הזה.

24 ויאמר ירמיהו עוד אל כל העם ואל כל הנשים: שמעו דבר ישוע, כל יהודה אשר בארץ מצרים:

25 כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל, לאמור: אתם ונשיכם — ותדברנה בפיכם ובידיכם מילאתם, לאמור: עשוה נעשה את נדרינו אשר נדרנו, לקטר למלכת השמיים ולנסך לה נסכים; הקם תקימו את נדריכם, ועשוה תעשו את נדריכם.

26 לכן שמעו דבר ישוע, כל יהודה היושבים בארץ מצרים: הנני נשבעתי בשמי הגדול — אמר יהוה — אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה בכל ארץ מצרים, לאמור: חי יהוה.

27 הנני שוקד עליהם לרעה ולא לטובה; ותמו כל אנשי יהודה אשר בארץ מצרים, בחרב וברעב, עד כלותם.

28 ופליטי חרב — מעט מספר — ישובו מארץ מצרים אל ארץ יהודה; וידעו כל שארית יהודה, הבאים לארץ מצרים לגור שם, דבר מי יקום: ממני או מהם.

29 וזאת לכם האות — נאום יהוה — כי פוקד אני עליכם במקום הזה; למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה:

30 כה אמר יהוה: הנני נותן את פרעה־חפרע מלך מצרים ביד אויביו וביד מבקשי נפשו; כאשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדראצר מלך בבל, אויבו ומבקש נפשו.

פרק 45

1 הדבר אשר דיבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריהו, בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו, בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, לאמור:

2 כה אמר יהוה, יהוה ישראל, אליך, ברוך:

3 אמרת: אוי נא לי! כי יסף יהוה יגון על מכאובי; יגעתי באנחתי; ומנוחה לא מצאתי.

4 כה תאמר אליו: כה אמר יהוה: הנה, אשר בניתי — אני הורס; ואת אשר נטעתי — אני נותש; ואת כל הארץ הזאת.

5 וגדולות אתה מבקש לך? אל תבקש; כי הנני מביא רעה על כל בשר — נאום יהוה; ונתתי לך את נפשך לשלל בכל המקומות אשר תלך שם.

פרק 46

1 דבר ישוע אשר היה אל ירמיהו הנביא על הגויים;

2 על מצרים, על חיל פרעה־נכו מלך מצרים, אשר היה על נהר פרת בכרכמיש, אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה:

3 עירכו מגן וצינה; וגשו למלחמה.

4 אסרו הסוסים; ועלו, הפרשים; והתייצבו בכובעים; מרקו הרמחים; לבשו הסריונות.

5 מדוע ראיתי אותם חתים, נסוגים אחור; וגיבוריהם יוכתו; ומנוס נסו ולא הפנו — כי מגור מסביב, נאום יהוה.

6 אל ינוס הקל; ואל יימלט הגיבור; צפונה, על יד נהר פרת, כשלו ונפלו.

7 מי זה כיאור יעלה, כנהרות יתגעשו מימיו?

8 מצרים כיאור עולה; ומימיו כנהרות יתגעשו; ויאמר: אעלה, אכסה ארץ; אוביד עיר ויושבי בה.

9 עלו הסוסים; והתהללו הרכב; ויצאו הגיבורים: כוש ופוט, תופשי מגן; ולודים, תופשי דורכי קשת.

10 והיום ההוא ליהוה צבאות, יום נקמה להינקם מצריו; ואכלה חרב, ושבעה, ורוותה מדמם; כי זבח ליהוה צבאות בארץ צפון, אל נהר פרת.

11 עלי גלעד וקחי צרי, בתולת בת מצרים; לשווא הרביתי רפואות; תעלה אין לך.

12 שמעו גויים קלונך; וצווחתך מילאה הארץ; כי גיבור בגיבור נכשלו; יחדיו נפלו שניהם.

13 הדבר אשר דיבר ישוע אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים:

14 הגידו במצרים, והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אימרו: התייצב והכן לך; כי אכלה חרב סביבותיך.

15 מדוע נסחפו אביריך? לא עמדו; כי ישוע הדפם.

16 הרבה כושלים; גם נפלו איש אל רעהו; ויאמרו: קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו, מפני חרב היונה.

17 קראו שם: פרעה מלך מצרים — שאון; העביר המועד.

18 חי אני — נאום המלך, יהוה צבאות שמו — כי כתבור בהרים וככרמל בים, כן יבוא.

19 כלי גולה עשי לך, יושבת בת מצרים; כי נוף לשמה תהיה; וניצתה, מאין יושב.

20 עגלה יפה־פיה מצרים; קרץ מצפון בא בא.

21 גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק; כי גם המה הפנו, נסו יחדיו; לא עמדו; כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם.

22 קולה כנחש ילך; כי בחייל ילכו; ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים.

23 כרתו יערה — נאום יהוה — כי לא יחקר; כי רבו מארבה; ואין מספר.

24 הובישה בת מצרים; ניתנה ביד עם צפון.

25 אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני פוקד אל אמון מנוא, ועל פרעה ועל מצרים ועל אלהיה ועל מלכיה; ועל פרעה ועל כל הבוטחים בו;

26 ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד עבדיו; ואחרי כן תשכון כימי קדם, נאום יהוה.

27 ואתה, אל תירא, עבדי יעקב; ואל תחת, ישראל; כי הנני מושיעך מרחוק; ואת זרעך מארץ שבים; ושב יעקב ושקט ושאנן; ואין מחריד.

28 אל תירא, עבדי יעקב — נאום ישוע — כי איתך אני; כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הידחתיך שמה; ואותך לא אעשה כלה; וייסרתיך למשפט; ונקה לא אנקך.

פרק 47

1 דבר ישוע אשר היה אל ירמיהו הנביא על פלשתים, בטרם יכה פרעה את עזה:

2 כה אמר יהוה: הנה מים עולים מצפון; והיו לנחל שוטף; ושטפו ארץ ומלואה, עיר ויושבי בה; וזעקו האדם; והילילו כל יושבי הארץ.

3 מקול שעטת פרסות אביריו, מרעש רכבו, המון גלגליו — לא הפנו אבות אל בנים, מרפיון ידיים;

4 מפני היום הבא לשדוד את כל פלשתים, להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר; כי שודד יהוה את פלשתים, שארית אי כפתור.

5 באה קרחה אל עזה; נדמתה אשקלון, שארית עמקם; עד מתי תתגודדי?

6 הוי, חרב ליהוה! עד אנה לא תשקוטי? היאספי אל תערך; הרגעי ודומי.

7 איך תשקוטי, ויהוה ציווה לה — אל אשקלון ואל חוף הים? שם יעדה.

פרק 48

1 על מואב: כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הוי אל נבו, כי שודדה; בושה ולכדה קריתיים; בושה המשגב וחתה.

2 אין עוד תהילת מואב; בחשבון חשבו עליה רעה: לכו ונכריתנה מגוי; גם את, מדמן, תידומי; אחרייך תלך חרב.

3 קול צעקה מחורוניים: שוד ושבר גדול.

4 נשברה מואב; השמיעו צעקה צעוריה.

5 כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי; כי במורד חורוניים שמעו צרי צעקת שבר.

6 נוסו, מלטו נפשכם; והיו כערוער במדבר.

7 כי יען ביטחך במעשייך ובאוצרותייך — גם את תילכדי; ויצא כמוש בגולה, כוהניו ושריו יחדיו.

8 ובא שודד אל כל עיר; ועיר לא תימלט; ואבד העמק; ונשמד המישור; כאשר אמר יהוה.

9 תנו ציץ למואב; כי נוצ יצא; ועריו לחרבה יהיו, מאין יושב בהן.

10 ארור עושה מלאכת יהוה רמיה; וארור מונע חרבו מדם.

11 שאנן מואב מנעוריו; ושוקט הוא אל שמריו; ולא הורק מכלי אל כלי; ובגולה לא הלך; על כן עמד טעמו בו; וריחו לא נמר.

12 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ושלחתי לו צועים, והיצוהו; וכליו יריקו; ונבליהם ינפצו.

13 ובוש מואב מכמוש, כאשר בושו בית ישראל מבית־אל, מבטחם.

14 איך תאמרו: גיבורים אנחנו, ואנשי חיל למלחמה?

15 שודד מואב ועלה מעריו; ומבחר בחוריו ירדו לטבח — נאום המלך, יהוה צבאות שמו.

16 קרוב איד מואב לבוא; ורעתו מיהרה מאוד.

17 נודו לו, כל סביביו; וכל יודעי שמו, אימרו: איך נשבר מטה עוז, מקל תפארה?

18 רדי מכבוד ושבי בצמא, יושבת בת דיבון; כי שודד מואב עלה עלייך; שיחת מבצרייך.

19 יושבת ערוער, על דרך עמדי וצפי; שאלי נוס ונמלטה; אימרי: מה נהייתה?

20 בוש מואב, כי חת; הילילי וזעקי; הגידו בארנון כי שודד מואב,

21 ובא משפט אל ארץ המישור: אל חולון ואל יהצה ואל מופעת,

22 ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתיים,

23 ועל קריתיים ועל בית גמול ועל בית מעון,

24 ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב, הרחוקות והקרובות.

25 נגדעה קרן מואב; וזרועו נשברה — נאום יהוה.

26 השכירוהו; כי על יהוה הגדיל; וספק מואב בקיאו; והיה גם הוא לשחוק.

27 כי הלא לשחוק היה לך ישראל? אם בגנבים נמצאה? כי מדי דבריך בו, תתנודד.

28 עיזבו ערים ושכנו בסלע, יושבי מואב; והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת.

29 שמענו גאון מואב: גאה מאוד; גובהו וגאונו וגאותו, ורום ליבו.

30 אני ידעתי — נאום יהוה — עברתו; ולא כן; בדיו לא כן עשו.

31 לכן איליל על מואב; ועל כל מואב אזעק; אל אנשי קיר־חרש יהגה ליבי.

32 מגפן שבמה אבכה לך בבכי יעזר: נטישותייך עברו ים; עד ים יעזר הגיעו; על קיצך ועל בצירך שודד נפל.

33 ונאסף שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב; ויין מיקבים השבתי; לא ידרוך הידד; הידד — לא הידד.

34 מקול חשבון עד אלעלה ועד יהץ נתנו קולם; מצוער עד חורוניים, עגלת שלישיה; כי גם מי נמרים למשמות יהיו.

35 וגם השבתי במואב — נאום יהוה — מעלה במה ומקטיר לאליליו.

36 על כן ליבי למואב כחלילים יהמה; וליבי אל אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה; כי יתרת עשה אבדו.

37 כי כל ראש קרחה; וכל זקן גרועה; על כל ידיים גדודות; ועל מותניים שקים.

38 על כל גגות מואב וברחובותיה — כולו מספד; כי שברתי את מואב ככלי, אין חפץ בו — נאום יהוה.

39 איך חת, הילילו; איך הפנה עורף מואב, בוש? והיה מואב לשחוק ולמחיתה לכל סביביו.

40 כי כה אמר יהוה: הנה, כנשר ידאה; ופרש כנפיו על מואב.

41 נלכדה קריות והמצודות נתפשו; והיה לב גיבורי מואב ביום ההוא כלב אישה מצירה.

42 ונשמד מואב מעם; כי על יהוה הגדיל.

43 פחד ופחת ופח עליך, יושב מואב — נאום יהוה.

44 הנס מן הפחד ייפול אל הפחת; והעולה מן הפחת יילכד בפח; כי אביא עליה, על מואב, שנת פקודתם — נאום יהוה.

45 בצל חשבון עמדו, מכוח נוסים; כי אש יצאה מחשבון, ולהבה מבין סיחון; ותאכל פאת מואב וקודקוד בני שאון.

46 אוי לך, מואב! אבד עם כמוש; כי לוקחו בניך בשבי, ובנותיך בשבי.

47 אך אשיב שבות מואב באחרית הימים — נאום ישוע. עד הנה משפט מואב.

פרק 49

1 על בני עמון: כה אמר יהוה: הבנים אין לישראל? אם יורש אין לו? מדוע ירש מלכם את גד, ועמו בעריו ישב?

2 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה; והיתה לתל שממה; ובנותיה באש תיצתנה; וירש ישראל את יורשיו — אמר יהוה.

3 הילילי, חשבון, כי שודדה עי; צעקנה, בנות רבה; חיגורנה שקים; סיפדנה; והתשוטטנה בגדרות; כי מלכם בגולה ילך; כוהניו ושריו יחדיו.

4 מה תתהללי בעמקים? זב עמקך, הבת השובבה, הבוטחה באוצרותיה: מי יבוא אלי?

5 הנני מביא עלייך פחד — נאום יהוה צבאות — מכל סביבייך; ונדחתם איש לפניו; ואין מקבץ לנדד.

6 ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון — נאום ישוע.

7 על אדום: כה אמר יהוה צבאות: האין עוד חכמה בתימן? אבדה עצה מבנים? נסרחה חכמתם?

8 נוסו, היפנו, העמיקו לשבת, יושבי דדן; כי איד עשו הבאתי עליו, עת פקדתיו.

9 אם בוצרים באו לך, לא ישאירו עוללות? אם גנבים בלילה — השחיתו דייהם.

10 כי אני חשפתי את עשו; גיליתי מסתריו; ונחבה לא יוכל; שודד זרעו ואחיו ושכניו; ואיננו.

11 עיזבה יתומייך; אני אחיה; ואלמנותיך עלי תבטחנה.

12 כי כה אמר יהוה: הנה, אשר אין משפטם לשתות הכוס — שתוה ישתו; ואתה, הנקה תינקה? לא תינקה; כי שתוה תשתה.

13 כי בי נשבעתי — נאום יהוה — כי לשמה תהיה בצרה, לחרפה ולחרבה ולקללה; וכל עריה יהיו לחרבות עולם.

14 שמועה שמעתי מאת יהוה; וציר בגויים שולח, לאמור: התקבצו ובואו עליה; וקומו למלחמה.

15 כי הנה קטון נתתיך בגויים; בזוי באדם.

16 תפלצתך השיאה אותך, זדון ליבך, שוכני בחגוי סלע, תופש מרום גבעה; כי תגביה כנשר קינך — משם אורידך, נאום יהוה.

17 והיתה אדום לשמה; כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה.

18 כמהפכת סדום ועמורה ושכניה — אמר יהוה — לא ישב שם איש; ולא יגור בה בן אדם.

19 הנה, כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן; כי ארגיעה אריצנו מעליה; ומי בחור אליה אפקוד; כי מי כמוני? ומי יועידני? ומי זה רועה אשר יעמוד לפני?

20 לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ על אדום; ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן: אם לא יסחבום צעירי הצאן; אם לא ישים עליהם נווהם.

21 נדה הארץ מקול נפלם; צעקה — בים סוף נשמע קולה.

22 הנה, כנשר יעלה וידאה; ופרש כנפיו על בצרה; והיה לב גיבורי אדום ביום ההוא כלב אישה מצירה.

23 על דמשק: בושה חמת וארפד; כי שמועה רעה שמעו; נמוגו; בים דאגה; השקט לא יוכל.

24 רפתה דמשק; הפנתה לנוס; ורעד החזיקה; צרה וחבלים אחזה, כיולדה.

25 איך לא עוזבה עיר תהילה, קרית משושי?

26 לכן בחוריה ייפולו ברחובותיה; וכל אנשי המלחמה יידמו ביום ההוא — נאום יהוה צבאות.

27 והיצתתי אש בחומת דמשק; ואכלה ארמנות בן־הדד.

28 על קדר ועל ממלכות חצור, אשר יכה נבוכדראצר מלך בבל: כה אמר יהוה: קומו, עלו אל קדר; ושדדו את בני קדם.

29 אוהליהם וצאנם ייקחו; יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם יישאו להם; וקראו עליהם: מגור מסביב.

30 נוסו, נידו מאוד, העמיקו לשבת, יושבי חצור — נאום יהוה; כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה; וחשב עליכם מחשבה.

31 קומו, עלו אל הגוי השליו, היושב לבטח — נאום יהוה — לא דלתיים ולא בריח לו; בדד ישכונו.

32 והיו גמליהם לבז; והמון מקניהם לשלל; וזריתים לכל רוח, קצוצי פאה; והבאתי את אידם מכל עבריו — נאום יהוה.

33 והיתה חצור למעון תנים, שממה עד עולם; לא ישב שם איש; ולא יגור בה בן אדם.

34 דבר ישוע אשר היה אל ירמיהו הנביא על עילם, בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה, לאמור:

35 כה אמר יהוה צבאות: הנני שובר את קשת עילם, ראשית גבורתם.

36 ועל עילם אביא ארבע רוחות מארבע קצוות השמיים; וזריתים לכל הרוחות האלה; ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נידחי עילם.

37 והחתתי את עילם לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם; והבאתי עליהם רעה, את חרון אפי — נאום יהוה; ושלחתי אחריהם את החרב, עד כלותי אותם.

38 ושמתי כיסאי בעילם; והאבדתי משם מלך ושרים — נאום יהוה.

39 והיה באחרית הימים: אשיב את שבות עילם — נאום ישוע.

פרק 50

1 הדבר אשר דיבר ישוע על בבל ועל ארץ כשדים, ביד ירמיהו הנביא:

2 הגידו בגויים והשמיעו; ושאו נס; השמיעו, אל תכחדו; אימרו: נלכדה בבל; בוש בל; חת מרודך; בושו עצביה; חתו גילוליה.

3 כי עלה עליה גוי מצפון; הוא ישית את ארצה לשמה; ולא יהיה יושב בה; מאדם ועד בהמה: נדו, הלכו.

4 בימים ההם ובעת ההיא — נאום ישוע — יבואו בני ישראל, המה ובני יהודה יחדיו; הלוך ובכו ילכו; ואת ישוע יבקשו.

5 שאלו לציון דרך; הנה פניהם: בואו ונלוו אל ישוע, ברית עולם לא תישכח.

6 צאן אובדות היה עמי; רועיהם התעום; הרים שובבום; מהר אל גבעה הלכו; שכחו רבצם.

7 כל מוצאיהם אכלום; וצריהם אמרו: לא נאשם; תחת אשר חטאו ליהוה, נוה צדק, ולישוע, מקוה אבותיהם.

8 נודו מתוך בבל; ומארץ כשדים צאו; והיו כעתודים לפני צאן.

9 כי הנני מעיר ומעלה על בבל קהל גויים גדולים מארץ צפון; וערכו לה; משם תילכד; חיציו כגיבור משכיל; לא ישוב ריקם.

10 והיתה כשדים לשלל; כל שולליה ישבעו — נאום יהוה.

11 כי שמחתם, כי עלצתם, שוסי נחלתי; כי פושתם כעגלה דשה; ותצהלו כאבירים,

12 בושה אימכם מאוד; חפרה יולדתכם; הנה, אחרית גויים: מדבר, ציה וערבה.

13 מקצף יהוה לא תשב; והיתה כולה שממה; כל עובר על בבל ישום וישרוק על כל מכותיה.

14 ערכו על בבל סביב, כל דורכי קשת; ירו אליה; אל תחמלו אל חץ; כי ליהוה חטאה.

15 הריעו עליה סביב: נתנה ידה; נפלו אשויותיה; נהרסו חומותיה; כי נקמת יהוה היא; הנקמו בה; כאשר עשתה — עשו לה.

16 כירתו זורע מבבל; ותופש מגל בעת קציר; מפני חרב היונה, איש אל עמו יפנו; ואיש אל ארצו ינוסו.

17 פזורה ישראל; אריות הדיחו; הראשון אכלו מלך אשור; וזה האחרון עצם אותו, נבוכדראצר מלך בבל.

18 לכן כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: הנני פוקד אל מלך בבל ואל ארצו, כאשר פקדתי אל מלך אשור.

19 והשבתי את ישראל אל נווהו; ורעה כרמל ובשן; ובהר אפרים וגלעד תשבע נפשו.

20 בימים ההם ובעת ההיא — נאום ישוע — יבוקש עוון ישראל, ואיננו; וחטאת יהודה, ולא תימצאנה; כי אסלח לאשר אשאיר.

21 עלי על ארץ מרתיים — עליה; ואל יושבי פקוד; חרוב והחרם אחריהם — נאום יהוה; ועשוה ככל אשר ציוויתיך.

22 קול מלחמה בארץ; ושבר גדול.

23 איך נגדעה ונשברה פטיש כל הארץ! איך היתה בבל לשמה בגויים!

24 יקשתי לך וגם נלכדת, בבל; ואת לא ידעת; נמצאת וגם נתפשת; כי ביהוה התגורה.

25 פתח ישוע את אוצרו; ויוציא את כלי זעמו; כי מלאכה היא ליהוה צבאות בארץ כשדים.

26 בואו לה מקץ; פיתחו מאבוסיה; סולוה כערמים; והחרימוה; אל תהי לה שארית.

27 הירגו כל פריה; ירדו לטבח; הוי עליהם! כי בא יומם, עת פקודתם.

28 קול נסים ופלטים מארץ בבל, להגיד בציון את נקמת יהוה, נקמת היכלו.

29 השמיעו אל בבל רב־קשתים; כל דורכי קשת; חנו עליה סביב; אל תהי פליטה; שלמו לה כפועלה; ככל אשר עשתה — עשו לה; כי אל יהוה זדה, אל קדוש ישראל.

30 לכן ייפולו בחוריה ברחובותיה; וכל אנשי מלחמתה יידמו ביום ההוא — נאום יהוה.

31 הנני אליך, זדון — נאום יהוה צבאות — כי בא יומך, עת פקדתיך.

32 ונכשל זדון ונפל; ואין לו מקים; והיצתתי אש בעריו; ואכלה כל סביביו.

33 כה אמר יהוה צבאות: עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדיו; וכל שוביהם החזיקו בם; מאנו לשלחם.

34 גואלם חזק; ישוע צבאות שמו; ריב יריב את ריבם; למען הרגיע את הארץ; והרגיז ליושבי בבל.

35 חרב על כשדים — נאום יהוה — ואל יושבי בבל; ואל שריה; ואל חכמיה.

36 חרב אל הבדים, ונואלו; חרב אל גיבוריה, וחתו.

37 חרב אל סוסיו ואל רכבו; ואל כל הערב אשר בתוכה; והיו לנשים; חרב אל אוצרותיה; ובזוזו.

38 חורב על מימיה, ויבשו; כי ארץ פסילים היא; ובאימים יתהוללו.

39 לכן ישבו ציים את איים; וישבו בה בנות יענה; ולא תשב עוד לנצח; ולא תשכון עד דור ודור.

40 כמהפכת יהוה את סדום ואת עמורה ואת שכנותיה — נאום יהוה — לא ישב שם איש; ולא יגור בה בן אדם.

41 הנה עם בא מצפון; וגוי גדול ומלכים רבים יעורו מירכתי ארץ;

42 קשת וכידון יחזיקו; אכזרי המה ולא ירחמו; קולם כים יהמה; ועל סוסים ירכבו; ערוך כאיש למלחמה, עליך, בת בבל.

43 שמע מלך בבל את שמועם; ורפו ידיו; צרה החזיקתהו; חיל כיולדה.

44 הנה, כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן; כי ארגיעה אריצם מעליה; ומי בחור אליה אפקוד; כי מי כמוני? ומי יועידני? ומי זה רועה אשר יעמוד לפני?

45 לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל; ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים: אם לא יסחבום צעירי הצאן; אם לא ישים עליהם נווהם.

46 מקול נלכדה בבל רעשה הארץ; וזעקה בגויים נשמעה.

פרק 51

1 כה אמר יהוה: הנני מעיר על בבל ועל יושבי לב קמי רוח משחית;

2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה; ויבוקקו את ארצה; כי היו עליה מסביב, ביום רעה.

3 אל הדורך ידרוך הקשת קשתו; ואל המתנשא בסריונו; ואל תחמלו אל בחוריה; החרימו כל צבאה.

4 ונפלו חללים בארץ כשדים; ומדוקרים ברחובותיה.

5 כי לא אלמן ישראל ויהודה מישועו, מישוע צבאות; כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל.

6 נוסו מתוך בבל; ומלטו איש נפשו; אל תידמו בעוונה; כי עת נקמה היא ליהוה; גמול הוא משלם לה.

7 כוס זהב בבל ביד יהוה, משכרת כל הארץ; מיינה שתו גויים; על כן יתהוללו הגויים.

8 פתאום נפלה בבל ותישבר; הילילו עליה; קחו צרי למכאובה; אולי תירפא.

9 ריפינו את בבל, ולא נרפתה; עיזבוה; ונלך איש לארצו; כי נגע אל השמיים משפטה; ונישא עד שחקים.

10 הוציא יהוה את צדקותינו; בואו ונספרה בציון את מעשה יהוה.

11 ברו חיצים; מילאו השלטים; העיר יהוה את רוח מלכי מדי; כי על בבל מזימתו, להשחיתה; כי נקמת יהוה היא, נקמת היכלו.

12 על חומות בבל שאו נס; החזיקו המשמר; הקימו שומרים; הכינו האורבים; כי גם זמם יהוה, גם עשה, את אשר דיבר אל יושבי בבל.

13 יושבת על מים רבים, רבת אוצרות; בא קצך, אמת בצעך.

14 נשבע יהוה צבאות בנפשו: כי מילאתיך אדם כילק; וענו עליך הידד.

15 עושה ארץ בכוחו; מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמיים.

16 לקול תיתו המון מים בשמיים; ויעלה נשיאים מקצה הארץ; ברקים למטר עשה; ויוצא רוח מאוצרותיו.

17 נבער כל אדם מדעת; הוביש כל צורף מפסל; כי שקר נסכו; ולא רוח בם.

18 הבל המה, מעשה תעתועים; בעת פקודתם יאבדו.

19 לא כאלה חלק יעקב; כי יוצר הכל הוא; וישראל שבט נחלתו; יהוה צבאות שמו.

20 מפץ אתה לי, כלי מלחמה; וניפצתי בך גויים; והשחתי בך ממלכות;

21 וניפצתי בך סוס ורוכבו; וניפצתי בך רכב ורוכבו;

22 וניפצתי בך איש ואישה; וניפצתי בך זקן ונער; וניפצתי בך בחור ובתולה;

23 וניפצתי בך רועה ועדרו; וניפצתי בך איכר וצמדו; וניפצתי בך פחות וסגנים.

24 ושילמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון, לעיניכם — נאום יהוה.

25 הנני אליך, הר המשחית — נאום יהוה — המשחית את כל הארץ; ונטיתי ידי עליך; וגילגלתיך מן הסלעים; ונתתיך להר שרפה.

26 ולא ייקחו ממך אבן לפינה, ואבן למוסדות; כי שממות עולם תהיה — נאום יהוה.

27 שאו נס בארץ; תקעו שופר בגויים; קדשו עליה גויים; השמיעו עליה ממלכות אררט, מני ואשכנז; פיקדו עליה טפסר; העלו סוס כילק סמר.

28 קדשו עליה גויים: את מלכי מדי, את פחותיה ואת כל סגניה; ואת כל ארץ ממשלתו.

29 ורעשה הארץ ותחול; כי קמה על בבל כל מחשבת יהוה, לשום את ארץ בבל לשמה, מאין יושב.

30 חדלו גיבורי בבל להילחם; ישבו במצודות; נשארה גבורתם; היו לנשים; הציתו משכנותיה; נשברו בריחיה.

31 רץ לקראת רץ ירוץ; ומגיד לקראת מגיד; להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה,

32 והמעברות נתפשו; ואת האגמים שרפו באש; ואנשי המלחמה נבהלו.

33 כי כה אמר יהוה צבאות, יהוה ישראל: בת בבל כגורן בעת הדריכה; עוד מעט, ובאה עת הקציר לה.

34 אכלני, הממני נבוכדראצר מלך בבל; הציגני כלי ריק; בלעני כתנין; מילא כרישו מעדני; הדיחני.

35 החמס שלי ובשרי על בבל — תאמר יושבת ציון; ודמי אל יושבי כשדים — תאמר ירושלים.

36 לכן כה אמר ישוע: הנני רב את ריבך; ונקמתי את נקמתך; והחרבתי את ימה; והובשתי את מקורה.

37 והיתה בבל לגלים, מעון תנים, שמה ושרקה, מאין יושב.

38 ישאגו יחדיו ככפירים; נערו כגורי אריות.

39 בחומם אשית את משתיהם; והשכרתים למען יעלוזו; וישנו שנת עולם ולא יקיצו — נאום יהוה.

40 אורידם ככרים לטבח; כאילים עם עתודים.

41 איך נלכדה ששך; ותיתפש תהילת כל הארץ! איך היתה בבל לשמה בגויים!

42 עלתה על בבל הים; בהמון גליו נכסתה.

43 היו עריה לשמה; ארץ ציה וערבה; ארץ לא ישב בהן כל איש; ולא יעבור בהן בן אדם.

44 ופקדתי על בל בבבל; והוצאתי את בלעו מפיו; ולא ינהרו אליו עוד גויים; גם חומת בבל נפלה.

45 צאו מתוכה, עמי; ומלטו איש את נפשו, מחרון אף יהוה.

46 ופן יירך לבבכם ותיראו לשמועה אשר תישמע בארץ; ובאה בשנה שמה, ואחריה בשנה שמה; וחמס בארץ, מושל על מושל.

47 לכן הנה ימים באים; ופקדתי על פסילי בבל; וכל ארצה תבוש; וכל חלליה ייפולו בתוכה.

48 וריננו על בבל שמיים וארץ וכל אשר בהם; כי מצפון יבואו לה השודדים — נאום יהוה.

49 גם בבל לנפילין חללי ישראל; גם לבבל נפלו חללי כל הארץ.

50 פליטים מחרב, לכו; אל תעמודו; זיכרו מרחוק את ישוע; וירושלים תעלה על לבבכם.

51 בושנו, כי שמענו חרפה; כיסתה כלימה פנינו; כי באו זרים על מקדשי בית ישוע.

52 לכן הנה ימים באים — נאום יהוה — ופקדתי על פסיליה; ובכל ארצה יאנוק חלל.

53 אם תעלה בבל השמיים; ואם תבצר מרום עוזה — מאיתי יבואו שודדים לה, נאום יהוה.

54 קול זעקה מבבל; ושבר גדול מארץ כשדים;

55 כי שודד יהוה את בבל; ואיבד ממנה קול גדול; והמו גליהם כמים רבים; ניתן שאון קולם,

56 כי בא עליה, על בבל, שודד; ונלכדו גיבוריה; חותתה קשתותם; כי יהוה הגמולות ישלם ישלם.

57 והשכרתי שריה וחכמיה, פחותיה וסגניה וגיבוריה; וישנו שנת עולם ולא יקיצו — נאום המלך, יהוה צבאות שמו.

58 כה אמר יהוה צבאות: חומות בבל הרחבה ערער תתערער; ושעריה הגבוהים באש ייצתו; וייגעו עמים בדי ריק; ולאומים בדי אש; ויעפו.

59 הדבר אשר ציווה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה, בלכתו עם צדקיהו מלך יהודה בבל, בשנה הרביעית למלכו; ושריה שר מנוחה.

60 ויכתוב ירמיהו בספר אחד את כל הרעה אשר תבוא על בבל; את כל הדברים האלה הכתובים על בבל.

61 ויאמר ירמיהו אל שריה: כבואך בבל; וראית; וקראת את כל הדברים האלה;

62 ואמרת: יהוה, אתה דיברת אל המקום הזה להכריתו, לבלתי היות בו יושב, מאדם ועד בהמה; כי שממות עולם תהיה.

63 והיה, ככלותך לקרוא את הספר הזה, תקשור עליו אבן; והשלכתו אל תוך פרת;

64 ותאמר: ככה תשקע בבל; ולא תקום מן הרעה אשר אני מביא עליה; ויעפו. עד הנה דברי ירמיהו.

פרק 52

1 צדקיהו בן עשרים ואחת שנה במלכו; ואחת עשרה שנה מלך בירושלים; ושם אימו חמוטל, בת ירמיהו מלבנה.

2 ויעש הרע בעיני יהוה, ככל אשר עשה יהויקים.

3 כי על אף יהוה היתה בירושלים וביהודה, עד השליכו אותם מעל פניו; וימרוד צדקיהו במלך בבל.

4 ויהי, בשנת התשיעית למלכו, בחודש העשירי, בעשור לחודש, בא נבוכדראצר מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים; ויחן עליה; ויבנו עליה דייק סביב.

5 ותבוא העיר במצור עד שנת עשתי עשרה למלך צדקיהו.

6 בחודש הרביעי, בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר; ולא היה לחם לעם הארץ.

7 ותיבקע העיר; וכל אנשי המלחמה ינוסו ויצאו מן העיר לילה, דרך שער בין החומותיים אשר על גן המלך — והכשדים על העיר סביב; וילכו דרך הערבה.

8 וירדפו חיל כשדים אחרי המלך; וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו; וכל חילו נפוצו מעליו.

9 ויתפשו את המלך; ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה, בארץ חמת; וידבר איתו משפט.

10 וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו; וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה.

11 ויעוור את עיני צדקיהו; ויאסרהו מלך בבל בנחושתיים; ויביאהו בבל; וייתנהו בבית הפקודות עד יום מותו.

12 ובחודש החמישי, בעשור לחודש — היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדראצר מלך בבל — בא נבוזראדן רב טבחים, העומד לפני מלך בבל, ירושלים,

13 וישרוף את בית ישוע ואת בית המלך; ואת כל בתי ירושלים; ואת כל בית גדול שרף באש.

14 וכל חיל כשדים אשר עם רב הטבחים נתצו את כל חומות ירושלים סביב.

15 ומדלת העם ומיתר העם הנשארים בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו על מלך בבל, ואת יתר ההמון — הגלה נבוזראדן רב הטבחים.

16 ומדלת הארץ הניח נבוזראדן רב הטבחים לכורמים וליוגבים.

17 ואת העמודים הנחושת אשר לבית ישוע, ואת המכונות ואת ים הנחושת אשר בבית ישוע, שיברו כשדים; וישאו את כל נחושתם בבלה.

18 ואת הסירות ואת היעים ואת המזמרות ואת המזרקות ואת הכפות ואת כל כלי הנחושת אשר ישרתו בהם — לקחו.

19 ואת המחתות ואת הסיפים ואת המזרקות ואת הסירות ואת המנורות ואת הכפות ואת המנקיות — אשר זהב זהב, ואשר כסף כסף — לקח רב הטבחים.

20 העמודים שניים, הים אחד, והבקר שנים־עשר נחושת אשר תחת המכונות, אשר עשה המלך שלמה בבית ישוע; לא היה משקל לנחושת כל הכלים האלה.

21 ואל העמודים: שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד; וחוט שתים עשרה אמה יסובנו; ועוביו ארבע אצבעות; נבוב.

22 וכותרת עליו נחושת; וקומת הכותרת האחת חמש אמות; ושבכה ורימונים על הכותרת סביב; הכל נחושת; והעמוד השני והרימונים כדברים האלה.

23 ויהיו הרימונים תשעים וששה רוחה; והיו כל הרימונים מאה על השבכה סביב.

24 ויקח רב הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלושת שומרי הסף;

25 ומן העיר לקח סריס אחד אשר היה פקיד על אנשי המלחמה; ושבעה אנשים מרואי פני המלך, אשר נמצאו בעיר; ואת סופר שר הצבא, המצביא את עם הארץ; ושישים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר.

26 ויקח אותם נבוזראדן רב הטבחים; ויוליך אותם אל מלך בבל רבלתה.

27 ויכם מלך בבל וימיתם ברבלתה, בארץ חמת; ויגל יהודה מעל אדמתו.

28 זה העם אשר הגלה נבוכדראצר: בשנת שבע — יהודים שלושת אלפים ועשרים ושלושה;

29 בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר, מירושלים — שמונה מאות שלושים ושניים, נפש;

30 בשנת שלוש ועשרים לנבוכדראצר, הגלה נבוזראדן רב הטבחים יהודים, שבע מאות ארבעים וחמישה, נפש; כל נפש ארבעת אלפים ושש מאות.

31 ויהי, בשנת שלושים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים וחמישה לחודש, נשא אויל־מרודך מלך בבל, בשנת מלכותו, את ראש יהויכין מלך יהודה; ויוציאהו מבית הכלא.

32 וידבר איתו טובות; וייתן את כיסאו מעל כיסא המלכים אשר איתו בבבל;

33 ושינה את בגדי כלאו; ואכל לחם לפניו תמיד, כל ימי חייו.

34 וארוחתו — ארוחת תמיד ניתנה לו מאת מלך בבל, דבר יום ביומו, עד יום מותו, כל ימי חייו.