הבשורה על־פי מרקוס
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/mark/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 תחילת בשורת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בן יהוה,
2 ככתוב בנביאים: הנה אנוכי שולח מלאכי לפניך, ופינה דרכך לפניך.
3 קול קורא במדבר: פנו דרך ישוע, ישרו מסילותיו.
4 ויהי יוחנן מטביל במדבר ומכריז טבילת תשובה לסליחת חטאים.
5 ותצא אליו כל ארץ יהודה ובני ירושלים, ויטבלו כולם על ידו בנהר הירדן, בהתוודותם על חטאותיהם.
6 ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור על מותניו, ואוכל ארבה ודבש היער.
7 ויכרז ויאמר: בא אחרי החזק ממני, אשר אינני ראוי לכרוע ולהתיר את שרוך נעליו.
8 אני הטבלתי אתכם במים, והוא יטביל אתכם ברוח הקודש.
9 ויהי בימים ההם, ויבוא ישוע מנצרת אשר בגליל, וייטבל על ידי יוחנן בירדן.
10 ומיד, בעלותו מן המים, ראה את השמים נקרעים, ואת הרוח יורדת עליו כיונה.
11 ויהי קול מן השמים: אתה בני האהוב, בך רצתה נפשי.
12 ומיד הוציאה אותו הרוח המדברה.
13 ויהי שם במדבר ארבעים יום, מנוסה על ידי השטן; ויהי עם החיות, והמלאכים שירתוהו.
14 ואחרי הינתן יוחנן, בא ישוע אל הגליל, מכריז את בשורת מלכות יהוה,
15 ואומר: מלאה העת וקרבה מלכות יהוה; שובו והאמינו בבשורה.
16 ויהי בהתהלכו על יד ים הגליל, וירא את שמעון ואת אנדרי אחיו משליכים מכמורת בים, כי דייגים היו.
17 ויאמר אליהם ישוע: לכו אחרי, ואשימכם לדייגי אנשים.
18 ומיד עזבו את מכמרותיהם וילכו אחריו.
19 וילך משם מעט הלאה, וירא את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו, גם הם באונייה מתקנים את המכמרות.
20 ומיד קרא אותם; ויעזבו את זבדי אביהם באונייה עם השכירים, וילכו אחריו.
21 ויבואו אל כפר נחום; ומיד, ביום השבת, נכנס אל בית הכנסת וילמד.
22 וישתוממו על תורתו, כי מלמד היה אותם כבעל סמכות, ולא כסופרים.
23 ויהי בבית הכנסת שלהם איש אשר רוח טומאה בו; ויצעק,
24 לאמור: הנח לנו; מה לנו ולך, ישוע הנצרי? באת להאבידנו; ידעתיך מי אתה — קדוש יהוה.
25 ויגער בו ישוע לאמור: היסכר פיך וצא ממנו.
26 ויזעזעהו רוח הטומאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו.
27 ויתמהו כולם, וידרשו איש את רעהו לאמור: מה זאת? מה התורה החדשה הזאת? כי בסמכות מצווה גם את רוחות הטומאה, והן נשמעות לו.
28 ויצא שמעו מיד בכל סביבות הגליל.
29 ומיד, בצאתם מבית הכנסת, באו אל בית שמעון ואנדרי, עם יעקב ויוחנן.
30 ואם אשת שמעון שכבה חולה בקדחת; ומיד הגידו לו עליה.
31 וייגש וייקחה בידה ויקימה; ומיד עזבה אותה הקדחת, ותשרת אותם.
32 ויהי ערב, כבוא השמש, ויביאו אליו את כל החולים ואת אחוזי השדים.
33 וכל העיר נאספה אל הפתח.
34 וירפא רבים אשר היו חולים במחלות שונות, ויגרש שדים רבים; ולא הניח את השדים לדבר, כי ידעוהו.
35 ובבוקר, בהשכמתו בעוד לילה בהרבה, יצא וילך אל מקום שומם, ויתפלל שם.
36 וירדפו אחריו שמעון והאנשים אשר איתו.
37 וימצאוהו ויאמרו אליו: כולם מבקשים אותך.
38 ויאמר אליהם: נלכה אל הערים הקרובות, למען אכריז גם שם; כי לזאת יצאתי.
39 ויכרז בבתי הכנסת שלהם בכל הגליל, ויגרש את השדים.
40 ויבוא אליו מצורע, מתחנן אליו וכורע לפניו, ואומר אליו: אם תרצה, תוכל לטהרני.
41 וירחם ישוע, וישלח את ידו ויגע בו, ויאמר אליו: רוצה אני, טהר.
42 וכדברו, מיד הלכה ממנו הצרעת, וייטהר.
43 ויגער בו וישלחהו מיד,
44 ויאמר אליו: ראה, אל תאמר דבר לאיש; אך לך, הראה את עצמך לכוהן, והקרב על טהרתך את אשר ציווה משה, לעדות להם.
45 והוא יצא ויחל לקרוא הרבה ולהפיץ את הדבר, עד כי לא יכול עוד ישוע לבוא בגלוי אל עיר, כי אם היה בחוץ במקומות שוממים; ויבואו אליו מכל מקום.
פרק 2
1 וישוב ויבוא אל כפר נחום אחרי ימים; ויישמע כי הוא בבית.
2 ומיד נאספו רבים, עד כי לא היה עוד מקום להכיל, אף לא לפני הפתח; וידבר אליהם את הדבר.
3 ויבואו אליו, נושאים איש נכה איברים, נישא בידי ארבעה.
4 ולא יכלו לגשת אליו מפני ההמון, ויסירו את הגג אשר הוא שם; ובקועם אותו, הורידו את המיטה אשר הנכה שוכב עליה.
5 ובראות ישוע את אמונתם, אמר אל הנכה: בני, נסלחו לך חטאיך.
6 ויהיו מן הסופרים יושבים שם, וחושבים בלבבם,
7 מדוע ידבר זה גדופות כאלה? מי יכול לסלוח חטאים בלתי יהוה לבדו?
8 ומיד, בהכיר ישוע ברוחו כי כן חושבים בקרבם, אמר אליהם: מדוע תחשבו אלה בלבבכם?
9 מה הנקל — לאמור אל הנכה, נסלחו לך חטאיך, או לאמור, קום ושא את מיטתך ולך?
10 אך למען תדעו כי יש לבן האדם סמכות על הארץ לסלוח חטאים — אמר אל הנכה —
11 אליך אני אומר: קום, שא את מיטתך, ולך אל ביתך.
12 ויקם מיד ויישא את מיטתו ויצא לעיני כולם; ויתמהו כולם ויכבדו את יהוה ויאמרו: מעולם לא ראינו כזאת.
13 ויצא שוב אל יד הים; וכל ההמון בא אליו, וילמדם.
14 ובעוברו ראה את לוי בן חלפי יושב בבית המכס, ויאמר אליו: לך אחרי. ויקם וילך אחריו.
15 ויהי בהסיב ישוע בביתו, ומוכסים וחטאים רבים הסבו גם הם עם ישוע ותלמידיו; כי רבים היו, והלכו אחריו.
16 ובראות הסופרים והפרושים כי הוא אוכל עם המוכסים והחטאים, אמרו אל תלמידיו: מדוע הוא אוכל ושותה עם המוכסים והחטאים?
17 וישמע ישוע ויאמר אליהם: אין הבריאים צריכים לרופא, כי אם החולים; לא באתי לקרוא את הצדיקים, כי אם את החטאים לתשובה.
18 ותלמידי יוחנן והפרושים היו צמים; ויבואו ויאמרו אליו: מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים, ותלמידיך אינם צמים?
19 ויאמר אליהם ישוע: היוכלו בני החופה לצום, בעוד החתן איתם? כל זמן שהחתן איתם, לא יוכלו לצום.
20 אך ימים יבואו, ויילקח מהם החתן, ואז יצומו בימים ההם.
21 אין איש תופר טלאי של בגד חדש על בגד ישן; ואם כן, הטלאי החדש שמילא אותו יקרע מן הישן, והקרע יהיה רע יותר.
22 ואין איש נותן יין חדש בנאדות ישנים; ואם כן, היין החדש יבקע את הנאדות, והיין יישפך והנאדות יאבדו; כי אם יין חדש יינתן בנאדות חדשים.
23 ויהי בעוברו בשדות הקמה ביום השבת, ותלמידיו החלו, בלכתם, לקטוף שיבולים.
24 ויאמרו אליו הפרושים: ראה, מדוע הם עושים בשבת את אשר לא מותר?
25 ויאמר אליהם: האם לא קראתם מעולם מה עשה דויד, כאשר הצטרך והיה רעב, הוא והאנשים אשר איתו?
26 איך בא אל בית יהוה בימי אביתר הכוהן הגדול, ויאכל את לחם הפנים, אשר לא מותר לאכול כי אם לכוהנים, וייתן גם לאנשים אשר איתו?
27 ויאמר אליהם: השבת נעשתה למען האדם, ולא האדם למען השבת;
28 לכן בן האדם הוא ישוע גם של השבת.
פרק 3
1 וישוב ויבוא אל בית הכנסת; ויהי שם איש אשר ידו יבשה.
2 ויתבוננו בו, האם ירפאהו בשבת, למען יאשימוהו.
3 ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה: קום, עמוד בתווך.
4 ויאמר אליהם: האם מותר בשבת להיטיב או להרע? להציל נפש או להרוג? והם החרישו.
5 ויבט סביביו עליהם בכעס, ויתעצב על קשי לבבם, ויאמר אל האיש: פשוט את ידך. ויפשוט, ותשוב ידו בריאה כאחרת.
6 ויצאו הפרושים, ומיד נטלו עצה עם ההרודיאנים עליו, איך יאבדוהו.
7 וישוע סר עם תלמידיו אל הים; והמון רב מן הגליל הלך אחריו, ומיהודה,
8 ומירושלים, ומאדום, ומעבר הירדן; ואשר סביב צור וצידון, המון רב, כשומעם את כל אשר עשה, באו אליו.
9 ויאמר אל תלמידיו כי תעמוד לו ספינה קטנה מפני ההמון, לבל ילחצוהו.
10 כי רבים ריפא, וייפלו עליו לגעת בו כל אשר להם נגעים.
11 ורוחות הטומאה, בראותן אותו, נפלו לפניו ויצעקו לאמור: אתה בן יהוה.
12 ויגער בהן הרבה לבל יודיעוהו.
13 ויעל אל ההר, ויקרא אליו את אשר רצה; ויבואו אליו.
14 ויקם שנים עשר, להיות איתו, ולשולחם להכריז,
15 ולהיות להם סמכות לרפא מחלות ולגרש שדים;
16 ואת שמעון כינה פטרוס;
17 ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב, ויכנם בני רעם, שהוא בני הרעם;
18 ואת אנדרי ואת פיליפוס ואת ברתלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדאי ואת שמעון הקנאי,
19 ואת יהודה האסכריוטי, אשר גם מסר אותו; ויבואו אל בית.
20 וייאסף שוב ההמון, עד כי לא יכלו אף לאכול לחם.
21 וישמעו קרוביו ויצאו לאחוז בו, כי אמרו: יצא מדעתו.
22 והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו: בעל זבוב בו, ובשר השדים הוא מגרש את השדים.
23 ויקרא אותם אליו ויאמר אליהם במשלים: איך יוכל השטן לגרש את השטן?
24 ואם ממלכה נחלקה על עצמה, לא תוכל הממלכה ההיא לעמוד.
25 ואם בית נחלק על עצמו, לא יוכל הבית ההוא לעמוד.
26 ואם השטן קם על עצמו ונחלק, לא יוכל לעמוד, כי אם בא קצו.
27 אין איש יכול לבוא אל בית הגיבור ולגזול את כליו, אם לא יקשור תחילה את הגיבור; ואז יגזול את ביתו.
28 אמן אומר אני לכם: כל החטאים ייסלחו לבני האדם, והגדופות אשר יגדפו,
29 אך המגדף את רוח הקודש, אין לו סליחה לעולם, כי אם חייב הוא בדין עולם.
30 כי אמרו: רוח טומאה בו.
31 ויבואו אחיו ואמו, ובעומדם בחוץ שלחו אליו לקרוא לו.
32 וההמון ישב סביביו, ויאמרו אליו: הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך.
33 ויען אותם ויאמר: מי היא אמי או אחי?
34 ויבט סביביו אל היושבים סביביו ויאמר: הנה אמי ואחי!
35 כי כל העושה את רצון יהוה, הוא אחי ואחותי ואמי.
פרק 4
1 ויחל שוב ללמד על יד הים; וייאסף אליו המון רב מאוד, עד כי נכנס אל ספינה וישב בים, וכל ההמון היה על יד הים ביבשה.
2 וילמדם דברים רבים במשלים, ויאמר אליהם בתורתו:
3 שמעו: הנה יצא הזורע לזרוע;
4 ויהי בזרעו, ויש אשר נפל על יד הדרך, ותבוא עוף השמים ותאכלהו.
5 ויש אשר נפל על אדמה טרשית, אשר אין בה אדמה הרבה; ומיד צמח, כי לא היה עומק אדמה;
6 וכזרח השמש נצרב, ובאין לו שורש יבש.
7 ויש אשר נפל בין הקוצים, ויעלו הקוצים ויחנקוהו, ולא נתן פרי.
8 ויש אשר נפל על האדמה הטובה, וייתן פרי עולה וגדל; ויישא, אחד שלושים ואחד שישים ואחד מאה.
9 ויאמר אליהם: מי אשר לו אוזניים לשמוע, ישמע.
10 ויהי בהיותו לבדו, וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם השנים עשר על המשל.
11 ויאמר אליהם: לכם ניתן לדעת את סוד מלכות יהוה; אך לאלה אשר בחוץ, הכל נעשה במשלים,
12 למען בראותם יראו ולא ידעו, ובשומעם ישמעו ולא יבינו; פן ישובו וייסלח להם חטאותיהם.
13 ויאמר אליהם: האם לא ידעתם את המשל הזה? ואיך תדעו את כל המשלים?
14 הזורע, את הדבר הוא זורע.
15 ואלה הם אשר על יד הדרך, אשר שם נזרע הדבר; וכאשר שמעו, מיד בא השטן ולוקח את הדבר הנזרע בלבבם.
16 ואלה הם כן הנזרעים על אדמה טרשית, אשר כאשר שמעו את הדבר, מיד מקבלים אותו בשמחה;
17 ואין להם שורש בעצמם, ורק לשעה הם עומדים; ואחרי כן, כאשר תבוא צרה או רדיפה על דבר, מיד נכשלים.
18 ואלה הם הנזרעים בין הקוצים: השומעים את הדבר,
19 ודאגות העולם הזה ותרמית העושר ותאוות הדברים האחרים באות וחונקות את הדבר, ונהיה בלי פרי.
20 ואלה הם הנזרעים על האדמה הטובה: השומעים את הדבר ומקבלים אותו ונושאים פרי — אחד שלושים, ואחד שישים, ואחד מאה.
21 ויאמר אליהם: האם מביאים נר לשים תחת האיפה או תחת המיטה, ולא על המנורה?
22 כי אין דבר נעלם אשר לא יתגלה; ולא נעשה דבר בסתר, אלא כדי שייצא לאור.
23 אם לאיש אוזניים לשמוע, ישמע.
24 ויאמר אליהם: שימו לב למה שאתם שומעים: במידה שאתם מודדים, יימדד לכם; ולכם השומעים ייווסף עוד.
25 כי מי שיש לו, יינתן לו; ומי שאין לו, גם את אשר לו יילקח ממנו.
26 ויאמר: כן היא מלכות יהוה, כאיש המשליך זרע באדמה,
27 וישן ויקום לילה ויום, והזרע יציץ ויגדל, והוא לא ידע איך.
28 כי הארץ מעצמה מוציאה פרי: תחילה עשב, אחרי כן שיבולת, אחרי כן חיטה מלאה בשיבולת.
29 וכאשר הבשיל הפרי, מיד ישלח את המגל, כי בא הקציר.
30 ויאמר: אל מה נדמה את מלכות יהוה? או באיזה משל נשווה אותה?
31 כגרגר חרדל היא, אשר כאשר ייזרע באדמה, קטן הוא מכל הזרעים אשר בארץ;
32 וכאשר נזרע, עולה וגדל מכל הירקות, ועושה ענפים גדולים, עד כי עוף השמים תוכל לשכון תחת צילו.
33 ובמשלים רבים כאלה דיבר אליהם את הדבר, ככל אשר יכלו לשמוע.
34 ובלי משל לא דיבר אליהם; ובהיותם לבדם, ביאר לתלמידיו את הכל.
35 וביום ההוא, כאשר היה ערב, אמר אליהם: נעבור אל העבר השני.
36 וישלחו את ההמון, ויקחוהו כאשר הוא בספינה; וגם ספינות קטנות אחרות היו איתו.
37 ותהי סערת רוח גדולה, והגלים התנפלו אל הספינה, עד כי כמעט התמלאה.
38 והוא היה באחורי הספינה, ישן על הכר; ויעירוהו ויאמרו אליו: רבי, האם לא אכפת לך כי אנחנו אובדים?
39 ויקם ויגער ברוח ויאמר אל הים: דום, הירגע. ותשוך הרוח, ותהי דממה גדולה.
40 ויאמר אליהם: מדוע אתם יראים כל כך? איך אין לכם אמונה?
41 וייראו יראה גדולה, ויאמרו איש אל רעהו: מי הוא זה, כי גם הרוח והים נשמעים לו?
פרק 5
1 ויבואו אל עבר הים, אל ארץ הגדרים.
2 וכאשר יצא מן הספינה, מיד פגע בו מן הקברים איש אשר רוח טומאה בו,
3 אשר משכנו היה בקברים; ואין איש יכול לקושרו, אף לא בעבותות;
4 כי פעמים רבות נקשר בכבלים ובעבותות, והעבותות ניתקו על ידו והכבלים נשברו; ואין איש יכול לאלפו.
5 ותמיד, לילה ויום, היה בהרים ובקברים, צועק וחותך את עצמו באבנים.
6 וכאשר ראה את ישוע מרחוק, רץ והשתחווה לו,
7 ויצעק בקול גדול ויאמר: מה לי ולך, ישוע, בן יהוה העליון? משביע אני אותך ביהוה, כי לא תענה אותי.
8 כי אמר אליו: צא מן האיש, רוח הטומאה.
9 וישאלהו: מה שמך? ויען ויאמר: שמי לגיון, כי רבים אנחנו.
10 ויתחנן אליו הרבה כי לא ישלחם מחוץ לארץ.
11 ויהי שם, על יד ההרים, עדר חזירים גדול רועה.
12 ויתחננו אליו כל השדים לאמור: שלחנו אל החזירים, וניכנס בהם.
13 ומיד הניח להם ישוע. ויצאו רוחות הטומאה וייכנסו בחזירים; וירץ העדר במורד התלול אל הים — והם כאלפיים — וייטבעו בים.
14 וינוסו רועי החזירים, ויגידו בעיר ובשדות. ויצאו לראות מה הוא הנעשה.
15 ויבואו אל ישוע, ויראו את אחוז השד, אשר היה בו הלגיון, יושב ולבוש ומיושב בדעתו; וייראו.
16 ויספרו להם הראים איך נעשה לאחוז השד, וגם על החזירים.
17 ויחלו להתחנן אליו כי ילך מגבולם.
18 וכאשר בא אל הספינה, התחנן אליו אחוז השד אשר היה, כי יהיה איתו.
19 אך ישוע לא הניח לו, כי אם אמר אליו: לך אל ביתך, אל אנשיך, והגד להם כמה גדולות עשה לך ישוע, ואיך ריחם אותך.
20 וילך, ויחל לקרוא בעשר הערים כמה גדולות עשה לו ישוע; ויתמהו כולם.
21 וכאשר עבר ישוע שוב בספינה אל העבר השני, נאסף אליו המון רב; ויהי על יד הים.
22 והנה בא אחד מראשי בית הכנסת, יאיר שמו; וכאשר ראה אותו, נפל לרגליו,
23 ויתחנן אליו הרבה לאמור: בתי הקטנה גוססת; בוא נא ושם את ידיך עליה, ותירפא ותחיה.
24 וילך ישוע איתו; והמון רב הלך אחריו וילחצוהו.
25 ואישה אחת, אשר היה לה זוב דם שתים עשרה שנים,
26 וסבלה רבות מרופאים רבים, והוציאה את כל אשר לה, ולא הועילה כלל, כי אם עוד החמיר מצבה,
27 כאשר שמעה על ישוע, באה בהמון מאחוריו ונגעה בבגדו.
28 כי אמרה: אם אגע אך בבגדיו, איוושע.
29 ומיד יבש מקור דמה; ותרגיש בגופה כי נרפאה מן הנגע.
30 וישוע, בהכירו מיד בעצמו כי יצאה ממנו גבורה, פנה בהמון ויאמר: מי נגע בבגדי?
31 ויאמרו אליו תלמידיו: אתה רואה את ההמון לוחץ אותך, ואתה אומר, מי נגע בי?
32 ויבט סביביו לראות את אשר עשתה זאת.
33 והאישה, יראה ורועדת, ביודעה מה נעשה בה, באה ותיפול לפניו, ותגד לו את כל האמת.
34 ויאמר אליה: בתי, אמונתך הושיעתך; לכי לשלום, והיי נרפאת מנגעך.
35 עודנו מדבר, ובאו מבית ראש בית הכנסת, לאמור: בתך מתה; למה תטריח עוד את המורה?
36 וישוע, מיד כשומעו את הדבר המדובר, אמר אל ראש בית הכנסת: אל תירא, רק האמן.
37 ולא הניח לאיש ללכת איתו, בלתי לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב.
38 ויבוא אל בית ראש בית הכנסת, וירא את ההמולה, ואת הבוכים והמייללים הרבה.
39 ובבואו אמר אליהם: מדוע תהמו ותבכו? הילדה לא מתה, כי אם ישנה.
40 וישחקו לו. והוא, בהוציאו את כולם, לקח את אבי הילדה ואת אמה ואת אשר איתו, וייכנס אל אשר הילדה שוכבת.
41 ויאחז ביד הילדה ויאמר אליה: טליתא קומי; אשר פירושו: ילדה, אני אומר לך, קומי.
42 ומיד קמה הילדה ותתהלך; כי בת שתים עשרה שנה הייתה. ויתמהו בתימהון גדול.
43 ויצוום באזהרה גדולה כי לא יידע איש זאת; ויאמר כי יינתן לה לאכול.
פרק 6
1 ויצא משם ויבוא אל ארצו; ותלמידיו הולכים אחריו.
2 וכאשר באה השבת, החל ללמד בבית הכנסת; ורבים, בשומעם, השתוממו לאמור: מאין לזה אלה? ומה החוכמה הזאת הנתונה לו, כי גם גבורות כאלה נעשות בידיו?
3 האם אין זה הנגר, בן מרים, אחי יעקב ויוסה ויהודה ושמעון? והאם אין אחיותיו פה איתנו? וייכשלו בו.
4 ויאמר אליהם ישוע: אין נביא בלא כבוד, כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו.
5 ולא יכול שם לעשות שום גבורה, בלתי כי שם ידיו על חולים מעטים וירפאם.
6 ויתמה על חוסר אמונתם. ויסוב בכפרים סביב, מלמד.
7 ויקרא אליו את השנים עשר, ויחל לשלוח אותם שניים שניים; וייתן להם סמכות על רוחות הטומאה;
8 ויצוום כי לא יישאו דבר לדרך, בלתי מטה לבדו; לא תרמיל, לא לחם, לא כסף בחגורתם;
9 אך יהיו נועלים סנדלים, ולא ילבשו שתי כתנות.
10 ויאמר אליהם: בכל מקום אשר תיכנסו אל בית, שם שבו עד צאתכם משם.
11 וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו לכם, בצאתכם משם נערו את העפר אשר מתחת רגליכם, לעדות נגדם. אמן אומר אני לכם: נוח יהיה לסדום ולעמורה ביום הדין מאשר לעיר ההיא.
12 ויצאו ויכריזו כי ישובו האנשים.
13 ויגרשו שדים רבים, וימשחו בשמן חולים רבים וירפאום.
14 וישמע המלך הורדוס עליו — כי נודע שמו — ויאמר: יוחנן המטביל קם מן המתים, ועל כן הגבורות פועלות בו.
15 אחרים אמרו: אליהו הוא. ואחרים אמרו: נביא הוא, או כאחד הנביאים.
16 וכאשר שמע הורדוס, אמר: יוחנן הוא, אשר אני קצרתי את ראשו; הוא קם מן המתים.
17 כי הורדוס עצמו שלח ואחז ביוחנן ויאסרהו בבית הסוהר בעבור הורודיה, אשת פיליפוס אחיו, כי נשא אותה.
18 כי יוחנן אמר להורדוס: לא מותר לך כי תהיה לך אשת אחיך.
19 והורודיה נטרה לו איבה ותרצה להורגו, ולא יכלה;
20 כי הורדוס ירא את יוחנן, ביודעו כי איש צדיק וקדוש הוא, וישמרהו; וכאשר שמע אותו, עשה דברים רבים, ושמע אותו בשמחה.
21 ויהי יום נוח, כאשר עשה הורדוס ביום הולדתו סעודה לשריו ולשרי האלפים ולראשי הגליל,
22 ותבוא בת הורודיה עצמה ותרקד, ותיטב בעיני הורדוס והמסובים איתו; ויאמר המלך אל הנערה: שאלי ממני מה שתרצי, ואתן לך.
23 ויישבע לה: כל אשר תשאלי ממני, אתן לך, עד חצי מלכותי.
24 ותצא ותאמר אל אמה: מה אשאל? ותאמר: את ראש יוחנן המטביל.
25 ותבוא מיד בחפזון אל המלך, ותשאל לאמור: רוצה אני כי תתן לי מיד, בקערה, את ראש יוחנן המטביל.
26 ויתעצב המלך מאוד; אך בעבור השבועה ובעבור המסובים איתו, לא רצה להשיבה.
27 ומיד שלח המלך סריס־משמר, ויצווהו להביא את ראשו; וילך ויקצור את ראשו בבית הסוהר,
28 ויבא את ראשו בקערה ויתנהו לנערה; והנערה נתנה אותו לאמה.
29 וכאשר שמעו תלמידיו, באו ויישאו את גוויתו ויישימוה בקבר.
30 וייאספו השליחים אל ישוע, ויגידו לו את הכל — את אשר עשו ואת אשר לימדו.
31 ויאמר אליהם: בואו אתם לבדכם אל מקום שומם, ונוחו מעט; כי רבים היו הבאים וההולכים, ולא היה להם פנאי אף לאכול.
32 וילכו בספינה אל מקום שומם, ביחידות.
33 ויראו אותם העם הולכים, ורבים הכירוהו, וירוצו ברגליהם שמה מכל הערים, ויקדימו אותם, וייאספו אליו.
34 ויצא ישוע וירא המון רב, וירחם עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה; ויחל ללמדם דברים רבים.
35 וכאשר רב היום, ניגשו אליו תלמידיו ויאמרו: זה מקום שומם, והשעה כבר מאוחרת;
36 שלח אותם, וילכו אל השדות סביב ואל הכפרים, ויקנו להם לחם; כי אין להם מה לאכול.
37 ויען ויאמר אליהם: תנו להם אתם לאכול. ויאמרו אליו: האם נלך ונקנה לחם במאתים דינר ונתן להם לאכול?
38 ויאמר אליהם: כמה כיכרות לחם יש לכם? לכו וראו. וכאשר ידעו, אמרו: חמש, ושני דגים.
39 ויצוום להושיב את כולם, חבורות חבורות, על העשב הירוק.
40 ויישבו שורות שורות, במאות ובחמישים.
41 ויקח את חמש כיכרות הלחם ואת שני הדגים, ויבט אל השמים ויברך, ויפרוס את הכיכרות וייתן לתלמידיו לשים לפניהם; ואת שני הדגים חלק לכולם.
42 ויאכלו כולם וישבעו.
43 ויישאו שנים עשר סלים מלאים מן הפתיתים ומן הדגים.
44 והאוכלים מן הכיכרות היו כחמשת אלפי איש.
45 ומיד אילץ את תלמידיו לרדת אל הספינה ולעבור לפניו אל העבר השני, אל בית צידה, בעוד הוא משלח את העם.
46 וכאשר שילח אותם, הלך אל ההר להתפלל.
47 וכאשר היה ערב, הייתה הספינה בתוך הים, והוא לבדו ביבשה.
48 וירא אותם מתייגעים בחותרם, כי הרוח הייתה נגדם; וכמשמרת הרביעית של הלילה בא אליהם, מהלך על הים, וירצה לעבור על פניהם.
49 וכאשר ראו אותו מהלך על הים, חשבו כי רוח הוא, ויצעקו;
50 כי כולם ראו אותו ויבהלו. ומיד דיבר איתם ויאמר אליהם: התאוששו, אני הוא; אל תיראו.
51 ועלה אליהם אל הספינה, ותשוך הרוח; ויתמהו בעצמם מאוד מאוד וישתוממו.
52 כי לא השכילו על דבר הכיכרות, כי היה לבם קשה.
53 וכאשר עברו, באו אל ארץ גניסר, ויקשרו אל החוף.
54 וכאשר יצאו מן הספינה, מיד הכירוהו,
55 וירוצו בכל הארץ ההיא סביב, ויחלו לשאת על מיטות את החולים אל אשר שמעו כי הוא שם.
56 ובכל מקום אשר בא — אל כפרים או ערים או שדות — הניחו את החולים ברחובות, ויתחננו אליו כי יגעו אך בציצית בגדו; וכל אשר נגעו בו נרפאו.
פרק 7
1 וייאספו אליו הפרושים ומקצת הסופרים, אשר באו מירושלים.
2 וכאשר ראו מקצת תלמידיו אוכלים לחם בידיים טמאות — כלומר בלתי רחוצות — מצאו דופי.
3 כי הפרושים וכל היהודים, אם לא ירחצו את ידיהם בתכיפות, לא יאכלו, באחזם במסורת הזקנים.
4 ובבואם מן השוק, אם לא יטבלו, לא יאכלו. ועוד דברים רבים אשר קיבלו להחזיק: טבילת כוסות וסירים וכלי נחושת ומיטות.
5 וישאלוהו הפרושים והסופרים: מדוע לא יתהלכו תלמידיך כמסורת הזקנים, כי אם אוכלים לחם בידיים בלתי רחוצות?
6 ויען ויאמר אליהם: היטב ניבא ישעיהו עליכם, הצבועים, ככתוב: העם הזה בשפתיו מכבדני, ולבם רחק ממני;
7 ולשווא הם יראים אותי, בלמדם תורות שהן מצוות אנשים.
8 כי בעזבכם את מצוות יהוה, אתם מחזיקים במסורת האנשים — כטבילת סירים וכוסות; ודברים רבים אחרים כאלה אתם עושים.
9 ויאמר אליהם: היטב אתם דוחים את מצוות יהוה, למען תקיימו את מסורתכם.
10 כי משה אמר: כבד את אביך ואת אמך; והמקלל אב או אם, מות יומת.
11 ואתם אומרים: אם יאמר איש אל אביו או אל אמו, קורבן — כלומר מתנה — הוא כל אשר היית מועיל בי, יהיה פטור;
12 ואינכם מניחים אותו לעשות עוד דבר לאביו או לאמו;
13 ומבטלים את דבר יהוה במסורתכם אשר מסרתם; ודברים רבים כאלה אתם עושים.
14 ויקרא אליו את כל העם ויאמר אליהם: שמעו אלי כולכם, והבינו:
15 אין דבר מחוץ לאדם, הנכנס אליו, אשר יוכל לטמא אותו; כי אם הדברים היוצאים ממנו, הם המטמאים את האדם.
16 אם לאיש אוזניים לשמוע, ישמע.
17 וכאשר נכנס אל הבית מן העם, שאלוהו תלמידיו על המשל.
18 ויאמר אליהם: האם גם אתם בלא בינה? האם לא תבינו כי כל דבר הבא מן החוץ אל האדם, לא יוכל לטמא אותו,
19 כי לא ייכנס אל לבו, כי אם אל בטנו, וייצא אל המחראה, וטיהר את כל המאכלים?
20 ויאמר: היוצא מן האדם, הוא המטמא את האדם.
21 כי מבפנים, מלב האנשים, יוצאות מחשבות רעות, ניאופים, זנונים, רציחות,
22 גניבות, חמדנות, רשעות, תרמית, זימה, עין רעה, גדיפה, גאווה, סכלות;
23 כל הרעות האלה יוצאות מבפנים, ומטמאות את האדם.
24 ויקם משם וילך אל גבולות צור וצידון; וייכנס אל בית, וירצה כי לא יידע איש, ולא יכול להיעלם.
25 כי אישה אחת, אשר לבתה הקטנה היה רוח טומאה, שמעה עליו, ותבוא ותיפול לרגליו;
26 והאישה הייתה יוונייה, סורית־פיניקית במוצאה; ותתחנן אליו כי יגרש את השד מבתה.
27 ויאמר אליה ישוע: הניחי תחילה לבנים לשבוע; כי לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליך אל הכלבים.
28 ותען ותאמר אליו: כן, ישוע; וגם הכלבים תחת השולחן אוכלים מפירורי הילדים.
29 ויאמר אליה: בעבור הדבר הזה לכי; יצא השד מבתך.
30 וכאשר באה אל ביתה, מצאה את השד יצא, ואת בתה מונחת על המיטה.
31 ושוב, בצאתו מגבולות צור וצידון, בא אל ים הגליל, בתוך גבולות עשר הערים.
32 ויביאו אליו איש חרש ומגמגם בדיבורו; ויתחננו אליו כי ישים את ידו עליו.
33 ויקחהו לבדו מן ההמון, וישם את אצבעותיו באוזניו, וירוק ויגע בלשונו;
34 ויבט אל השמים ויאנח, ויאמר אליו: אפתח — כלומר היפתח.
35 ומיד נפתחו אוזניו, והותר קשר לשונו, וידבר נכונה.
36 ויצוום כי לא יגידו לאיש; אך ככל שציווה אותם, כן הרבו עוד לפרסם.
37 ויתמהו מאוד מאוד לאמור: את הכל עשה היטב; גם את החרשים הוא עושה שומעים, ואת האילמים מדברים.
פרק 8
1 בימים ההם, בהיות ההמון רב מאוד, ובאין להם מה לאכול, קרא ישוע את תלמידיו אליו ויאמר אליהם,
2 מרחם אני על ההמון, כי הנה שלושה ימים הם עומדים איתי, ואין להם מה לאכול;
3 ואם אשלחם צמים אל בתיהם, יעלפו בדרך; כי מקצתם באו ממרחק.
4 ויענו אותו תלמידיו: מאין יוכל איש להשביע את אלה לחם פה במדבר?
5 וישאל אותם: כמה כיכרות יש לכם? ויאמרו: שבע.
6 ויצו את העם לשבת על האדמה; ויקח את שבע הכיכרות, ויודה ויפרוס, וייתן לתלמידיו לשים לפניהם; ויישימו לפני העם.
7 והיו להם דגים קטנים מעטים; ויברך, ויאמר לשים גם אותם לפניהם.
8 ויאכלו וישבעו; ויישאו מן הפתיתים הנותרים שבעה סלים.
9 והאוכלים היו כארבעת אלפים; וישלחם.
10 ומיד נכנס אל הספינה עם תלמידיו, ובא אל חלקי דלמנותא.
11 ויצאו הפרושים ויחלו להתווכח איתו, מבקשים ממנו אות מן השמים, מנסים אותו.
12 ויאנח עמוק ברוחו ויאמר: מדוע הדור הזה מבקש אות? אמן אומר אני לכם: לא יינתן אות לדור הזה.
13 ויעזבם, ונכנס שוב אל הספינה, וילך אל העבר השני.
14 והתלמידים שכחו לקחת לחם, ולא היה איתם בספינה יותר מכיכר אחת.
15 ויצוום לאמור: שימו לב, הישמרו משאור הפרושים ומשאור הורדוס.
16 ויתווכחו ביניהם לאמור: כי אין לנו לחם.
17 וישוע, ביודעו, אמר אליהם: מדוע תתווכחו כי אין לכם לחם? האם עוד לא תשימו לב ולא תבינו? האם עוד לבכם קשה?
18 יש לכם עיניים, ולא תראו? ויש לכם אוזניים, ולא תשמעו? והאם לא תזכרו?
19 כאשר פרסתי את חמש הכיכרות לחמשת האלפים, כמה סלים מלאי פתיתים נשאתם? ויאמרו אליו: שנים עשר.
20 וכאשר את השבע לארבעת האלפים, כמה סלי פתיתים מלאים נשאתם? ויאמרו: שבעה.
21 ויאמר אליהם: איך לא תבינו?
22 ויבוא אל בית צידה; ויביאו אליו איש עיוור, ויתחננו אליו כי יגע בו.
23 ויאחז ביד העיוור ויוציאהו מחוץ לכפר; וירוק על עיניו וישם את ידיו עליו, וישאלהו אם רואה הוא דבר.
24 ויבט ויאמר: רואה אני את האנשים כעצים מהלכים.
25 אחרי כן שם שוב את ידיו על עיניו, ויצווהו להביט למעלה; וישוב וירא את כולם בבירור.
26 וישלחהו אל ביתו לאמור: אל תיכנס אל הכפר, ואל תגד לאיש בכפר.
27 ויצא ישוע ותלמידיו אל כפרי קיסריה של פיליפוס; ובדרך שאל את תלמידיו לאמור אליהם: מה אומרים האנשים כי אנוכי?
28 ויענו: יוחנן המטביל; ואחרים אומרים, אליהו; ואחרים, אחד הנביאים.
29 ויאמר אליהם: ואתם, מה אומרים אתם כי אנוכי? ויען פטרוס ויאמר אליו: אתה המשיח.
30 ויצוום כי לא יגידו לאיש עליו.
31 ויחל ללמדם כי בן האדם צריך לסבול הרבה, ולהימאס מן הזקנים ומראשי הכוהנים והסופרים, ולהיהרג, ואחרי שלושה ימים לקום.
32 וידבר את הדבר בגלוי. ויקחהו פטרוס ויחל לגעור בו.
33 והוא פנה ויבט אל תלמידיו, ויגער בפטרוס לאמור: לך מאחרי, השטן; כי לא תשית לבך לדברים אשר ליהוה, כי אם לדברים אשר לאנשים.
34 ויקרא אליו את העם עם תלמידיו, ויאמר אליהם: כל הרוצה לבוא אחרי, יכחיש את עצמו, ויישא את צלבו, וילך אחרי.
35 כי כל הרוצה להציל את נפשו, יאבדנה; וכל אשר יאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה, הוא יצילנה.
36 כי מה יועיל לאדם, אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו?
37 או מה ייתן אדם תמורת נפשו?
38 כי כל אשר יתבייש בי ובדברי בדור הנואף והחוטא הזה, גם בן האדם יתבייש בו, כאשר יבוא בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים.
פרק 9
1 ויאמר אליהם: אמן אומר אני לכם, כי יש מן העומדים פה אשר לא יטעמו מוות, עד אשר יראו את מלכות יהוה באה בגבורה.
2 ואחרי שישה ימים לקח ישוע איתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן, ויעלם אל הר גבוה לבדם, ביחידות; וישתנה לעיניהם,
3 ויהיו בגדיו מבריקים, לבנים מאוד כשלג, כאשר אין כובס על הארץ יכול להלבין.
4 וייראו אליהם אליהו עם משה, ומדברים עם ישוע.
5 ויען פטרוס ויאמר אל ישוע: רבי, טוב כי אנחנו פה; ונעשה שלוש סוכות — אחת לך, ואחת למשה, ואחת לאליהו.
6 כי לא ידע מה לאמור, כי היו נבעתים מאוד.
7 ויהי ענן מסכך עליהם; ויצא קול מן הענן לאמור: זה בני האהוב; אליו תשמעו.
8 ופתאום, בהביטם סביב, לא ראו עוד איש, בלתי ישוע לבדו איתם.
9 ובירידתם מן ההר, ציווה אותם כי לא יגידו לאיש את אשר ראו, עד אשר יקום בן האדם מן המתים.
10 וישמרו את הדבר בקרבם, שואלים איש את רעהו מה היא הקימה מן המתים.
11 וישאלוהו לאמור: מדוע אומרים הסופרים כי אליהו צריך לבוא תחילה?
12 ויען ויאמר אליהם: אליהו אכן בא תחילה, וישיב את הכל; ואיך כתוב על בן האדם, כי יסבול הרבה וייבזה?
13 אך אומר אני לכם: אליהו אכן בא, ועשו לו ככל אשר חפצו, ככתוב עליו.
14 ובבואו אל תלמידיו, ראה המון רב סביבם, וסופרים מתווכחים איתם.
15 ומיד, בראות כל העם אותו, השתוממו מאוד, וירוצו אליו וישאלו לשלומו.
16 וישאל את הסופרים: מה אתם מתווכחים איתם?
17 ויען אחד מן ההמון ויאמר: רבי, הבאתי אליך את בני, אשר יש בו רוח אילם;
18 ובכל מקום אשר יאחזהו, יקרעהו; ויקציף ויחרוק בשיניו וייבש; ואמרתי אל תלמידיך כי יגרשוהו, ולא יכלו.
19 ויען אותו ויאמר: הוי דור חסר אמונה, עד מתי אהיה עמכם? עד מתי אסבול אתכם? הביאוהו אלי.
20 ויביאוהו אליו; וכאשר ראה אותו, מיד קרעהו הרוח, וייפול על הארץ ויתגולל מקציף.
21 וישאל את אביו: כמה זמן מאז בא לו זה? ויאמר: מנעוריו.
22 ופעמים רבות השליכו גם אל האש וגם אל המים, להאבידו; אך אם תוכל לעשות דבר, רחם עלינו ועזרנו.
23 ויאמר אליו ישוע: אם תוכל להאמין — הכל אפשרי למאמין.
24 ומיד צעק אבי הילד ויאמר בדמעות: ישוע, אני מאמין; עזור לחוסר אמונתי.
25 וכאשר ראה ישוע כי העם רץ ומתאסף, גער ברוח הטומאה לאמור אליו: רוח אילם וחרש, אני מצווה אותך, צא ממנו ואל תיכנס בו עוד.
26 ויצעק הרוח ויקרעהו הרבה ויצא ממנו; ויהי כמת, עד כי רבים אמרו: מת.
27 וישוע אחז בידו ויקימהו; ויקם.
28 וכאשר בא אל הבית, שאלוהו תלמידיו ביחידות: מדוע לא יכלנו אנחנו לגרשו?
29 ויאמר אליהם: המין הזה לא יוכל לצאת בשום דבר, כי אם בתפילה ובצום.
30 ויצאו משם ויעברו בגליל; ולא רצה כי יידע איש.
31 כי לימד את תלמידיו, ויאמר אליהם: בן האדם נמסר בידי אנשים, ויהרגוהו; ואחרי הרגו, יקום ביום השלישי.
32 והם לא הבינו את הדבר, וייראו לשאול אותו.
33 ויבוא אל כפר נחום; ובהיותו בבית שאל אותם: מה התווכחתם ביניכם בדרך?
34 והם החרישו; כי בדרך התווכחו ביניהם מי יהיה הגדול.
35 ויישב, ויקרא את השנים עשר, ויאמר אליהם: אם איש רוצה להיות ראשון, יהיה האחרון מכולם ומשרת כולם.
36 ויקח ילד ויעמידהו בתוכם; וכאשר לקחהו בזרועותיו, אמר אליהם:
37 כל המקבל אחד מן הילדים האלה בשמי, אותי הוא מקבל; וכל המקבל אותי, לא אותי הוא מקבל, כי אם את אשר שלחני.
38 ויען אותו יוחנן לאמור: רבי, ראינו איש מגרש שדים בשמך, ואינו הולך אחרינו; ומנענו אותו, כי אינו הולך אחרינו.
39 וישוע אמר: אל תמנעוהו; כי אין איש אשר יעשה גבורה בשמי ויוכל מיד לדבר בי רעה.
40 כי מי שאינו נגדנו, בעדנו הוא.
41 כי כל הנותן לכם כוס מים לשתות בשמי, כי אתם של המשיח — אמן אומר אני לכם, לא יאבד שכרו.
42 וכל המכשיל אחד מן הקטנים האלה, המאמינים בי, טוב לו לו הושמה אבן ריחיים על צווארו והושלך אל הים.
43 ואם ידך מכשילה אותך, קצוץ אותה; טוב לך להיכנס לחיים קטע, מהיות לך שתי ידיים וללכת אל גיהינום, אל האש אשר לא תכבה;
44 אשר שם תולעתם לא תמות, והאש לא תכבה.
45 ואם רגלך מכשילה אותך, קצוץ אותה; טוב לך להיכנס לחיים פיסח, מהיות לך שתי רגליים ולהישלך אל גיהינום, אל האש אשר לא תכבה;
46 אשר שם תולעתם לא תמות, והאש לא תכבה.
47 ואם עינך מכשילה אותך, נקר אותה; טוב לך להיכנס אל מלכות יהוה בעין אחת, מהיות לך שתי עיניים ולהישלך אל אש גיהינום;
48 אשר שם תולעתם לא תמות, והאש לא תכבה.
49 כי כל אחד יומלח באש, וכל קרבן יומלח במלח.
50 טוב המלח; אך אם המלח יהיה חסר מלח, במה תתבלו אותו? יהיה בכם מלח, ושלום יהיה ביניכם.
פרק 10
1 ויקם משם ויבוא אל גבולות יהודה, מעבר הירדן; וייאספו אליו שוב המוני עם, וכמנהגו לימדם שוב.
2 וייגשו אליו הפרושים וישאלוהו: האם מותר לאיש לשלח את אשתו? — מנסים אותו.
3 ויען ויאמר אליהם: מה ציווה אתכם משה?
4 ויאמרו: משה הניח לכתוב ספר גירושין ולשלחה.
5 ויען ישוע ויאמר אליהם: בעבור קשי לבבכם כתב לכם את המצווה הזאת.
6 אך מראשית הבריאה, זכר ונקבה עשה אותם יהוה.
7 על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו;
8 והיו השניים לבשר אחד; לכן אינם עוד שניים, כי אם בשר אחד.
9 לכן את אשר חיבר יהוה, אל יפריד אדם.
10 ובבית שאלוהו תלמידיו שוב על הדבר הזה.
11 ויאמר אליהם: כל המשלח את אשתו ונושא אחרת, נואף עליה.
12 ואם אישה תשלח את בעלה ותינשא לאחר, נואפת היא.
13 ויביאו אליו ילדים קטנים, כי יגע בהם; ויגערו תלמידיו במביאים.
14 וכאשר ראה ישוע, כעס ויאמר אליהם: הניחו לילדים הקטנים לבוא אלי, ואל תמנעום; כי לאלה מלכות יהוה.
15 אמן אומר אני לכם: כל אשר לא יקבל את מלכות יהוה כילד קטן, לא ייכנס בה.
16 ויקחם בזרועותיו, וישם את ידיו עליהם, ויברכם.
17 וכאשר יצא לדרך, בא איש רץ וכרע לפניו, וישאלהו: מורה טוב, מה אעשה כי אירש חיי עולם?
18 ויאמר אליו ישוע: מדוע תקרא לי טוב? אין טוב כי אם אחד, יהוה.
19 את המצוות אתה יודע: לא תנאף, לא תרצח, לא תגנוב, לא תענה עד שקר, לא תעשוק, כבד את אביך ואת אמך.
20 ויען ויאמר אליו: רבי, את כל אלה שמרתי מנעורי.
21 וישוע, בהביטו בו, אהב אותו, ויאמר אליו: דבר אחד חסר לך: לך, מכור את כל אשר לך ונתן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים; ובוא, שא את הצלב, ולך אחרי.
22 ויתעצב על הדבר וילך עצוב; כי היו לו נכסים רבים.
23 ויבט ישוע סביב ויאמר אל תלמידיו: כמה בקושי ייכנסו בעלי העושר אל מלכות יהוה!
24 ויתמהו התלמידים על דבריו. וישוע ענה שוב ויאמר אליהם: בנים, כמה קשה לבוטחים בעושר להיכנס אל מלכות יהוה!
25 נקל לגמל לעבור דרך נקב המחט, מעשיר להיכנס אל מלכות יהוה.
26 ויתמהו עד מאוד ויאמרו ביניהם: ומי יוכל להיוושע?
27 ויבט בהם ישוע ויאמר: אצל בני אדם זה אי אפשר, אך לא אצל יהוה; כי אצל יהוה הכל אפשרי.
28 ויחל פטרוס לאמור אליו: הנה אנחנו עזבנו את הכל והלכנו אחריך.
29 ויען ישוע ויאמר: אמן אומר אני לכם, אין איש אשר עזב בית, או אחים, או אחיות, או אב, או אם, או אישה, או בנים, או שדות, למעני ולמען הבשורה,
30 אשר לא יקבל פי מאה עתה, בזמן הזה — בתים ואחים ואחיות ואמהות ובנים ושדות, עם רדיפות; ובעולם הבא, חיי עולם.
31 אך רבים אשר הם ראשונים יהיו אחרונים, והאחרונים ראשונים.
32 ויהיו בדרך, עולים ירושלים; וישוע הולך לפניהם, ויתמהו; ובהלכם אחריו, יראו. ויקח שוב את השנים עשר ויחל להגיד להם את אשר יבוא עליו,
33 לאמור: הנה אנחנו עולים ירושלים; ובן האדם יימסר לראשי הכוהנים ולסופרים, וידינוהו למוות, וימסרוהו לגויים;
34 וילעיגו לו וילקוהו וירקו בו ויהרגוהו; וביום השלישי יקום.
35 וייגשו אליו יעקב ויוחנן, בני זבדי, לאמור: רבי, רוצים אנחנו כי תעשה לנו את אשר נבקש.
36 ויאמר אליהם: מה תרצו כי אעשה לכם?
37 ויאמרו אליו: תן לנו כי נשב, אחד לימינך ואחד לשמאלך, בכבודך.
38 ויאמר אליהם ישוע: לא תדעו מה אתם מבקשים: התוכלו לשתות את הכוס אשר אני שותה? ולהיטבל בטבילה אשר אני נטבל בה?
39 ויאמרו אליו: נוכל. ויאמר אליהם ישוע: את הכוס אשר אני שותה, אכן תשתו; ובטבילה אשר אני נטבל בה, תיטבלו;
40 אך לשבת לימיני ולשמאלי, אין זה שלי לתת; כי אם לאשר הוכן להם.
41 וכאשר שמעו העשרה, החלו לכעוס על יעקב ויוחנן.
42 וישוע קרא אותם אליו ויאמר אליהם: ידעתם כי הנחשבים לשליטי הגויים מושלים בהם, וגדוליהם מפעילים סמכות עליהם.
43 אך לא כן יהיה ביניכם; כי אם כל הרוצה להיות גדול ביניכם, יהיה משרתכם;
44 וכל הרוצה להיות הראשון ביניכם, יהיה עבד כולם.
45 כי גם בן האדם לא בא כי ישרתוהו, כי אם לשרת, ולתת את נפשו כופר בעד רבים.
46 ויבואו אל יריחו; וכאשר יצא מיריחו עם תלמידיו והמון עם רב, ישב ברטימי העיוור, בן טימי, על יד הדרך, מקבץ נדבות.
47 וכאשר שמע כי ישוע הנצרי הוא, החל לצעוק ולאמור: ישוע, בן דויד, רחם עלי.
48 ורבים גערו בו כי יחריש; והוא צעק עוד הרבה יותר: בן דויד, רחם עלי.
49 ויעמוד ישוע ויצווהו כי ייקרא. ויקראו את העיוור, לאמור אליו: התאושש, קום; הוא קורא לך.
50 וישלך את בגדו, ויקם ויבוא אל ישוע.
51 ויען ישוע ויאמר אליו: מה תרצה כי אעשה לך? ויאמר אליו העיוור: ישוע, כי אראה.
52 ויאמר אליו ישוע: לך, אמונתך הושיעתך. ומיד ראה, וילך אחרי ישוע בדרך.
פרק 11
1 וכאשר קרבו אל ירושלים, אל בית פגה ובית עניה, על יד הר הזיתים, שלח שניים מתלמידיו,
2 ויאמר אליהם: לכו אל הכפר אשר מנגדכם; ומיד כאשר תיכנסו בו, תמצאו עיר קשור, אשר לא ישב עליו אדם מעולם; התירוהו והביאוהו.
3 ואם יאמר לכם איש: מדוע תעשו זאת? אמרו כי ישוע צריך לו; ומיד ישלחהו הנה.
4 וילכו וימצאו את העיר קשור על יד הדלת בחוץ, במפגש שתי דרכים; ויתירוהו.
5 ומקצת העומדים שם אמרו אליהם: מה אתם עושים, מתירים את העיר?
6 ויאמרו אליהם כאשר ציווה ישוע; ויעזבו אותם.
7 ויביאו את העיר אל ישוע, וישליכו את בגדיהם עליו; ויישב עליו.
8 ורבים פרסו את בגדיהם בדרך; ואחרים כרתו ענפים מן העצים ויפרסו בדרך.
9 וההולכים לפניו והבאים אחריו צעקו לאמור: הושע נא; ברוך הבא בשם יהוה;
10 ברוכה מלכות דויד אבינו, הבאה בשם יהוה; הושע נא במרומים.
11 ונכנס ישוע אל ירושלים ואל המקדש; וכאשר הביט סביב על הכל, וכבר היה ערב, יצא אל בית עניה עם השנים עשר.
12 ולמחרת, כאשר יצאו מבית עניה, היה רעב;
13 וירא תאנה מרחוק אשר יש בה עלים, ויבוא, אולי ימצא בה דבר; וכאשר בא אליה, לא מצא כי אם עלים, כי לא הייתה עוד עת התאנים.
14 ויען ישוע ויאמר אליה: לא יאכל איש ממך פרי עוד לעולם. ושמעו תלמידיו.
15 ויבואו אל ירושלים; ונכנס ישוע אל המקדש, ויחל לגרש את המוכרים ואת הקונים במקדש, ויהפוך את שולחנות מחליפי הכסף ואת כיסאות מוכרי היונים;
16 ולא הניח כי יישא איש כלי דרך המקדש.
17 וילמד ויאמר אליהם: האם לא כתוב: ביתי ייקרא בית תפילה לכל העמים? ואתם עשיתם אותו מערת גנבים.
18 וישמעו הסופרים וראשי הכוהנים, ויבקשו איך יאבדוהו; כי יראו אותו, כי כל העם השתומם על תורתו.
19 וכאשר היה ערב, יצא מן העיר.
20 ובבוקר, בעוברם, ראו את התאנה יבשה מן השורשים.
21 ויזכר פטרוס ויאמר אליו: רבי, ראה, התאנה אשר קיללת יבשה.
22 ויען ישוע ויאמר אליהם: האמינו ביהוה.
23 כי אמן אומר אני לכם: כל אשר יאמר אל ההר הזה, הינשא והושלך אל הים, ולא יפקפק בלבו, כי אם יאמין כי ייעשה אשר הוא אומר, יהיה לו כל אשר יאמר.
24 לכן אומר אני לכם: כל הדברים אשר תבקשו בתפילה, האמינו כי תקבלו אותם, ויהיו לכם.
25 וכאשר תעמדו בתפילה, סלחו, אם יש לכם דבר על איש; למען יסלח גם אביכם אשר בשמים לכם את פשעיכם.
26 אך אם לא תסלחו, גם אביכם אשר בשמים לא יסלח לכם את פשעיכם.
27 ויבואו שוב אל ירושלים; ובהתהלכו במקדש, באו אליו ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים,
28 ויאמרו אליו: באיזו סמכות אתה עושה אלה? ומי נתן לך את הסמכות הזאת לעשות אלה?
29 ויען ישוע ויאמר אליהם: גם אני אשאל אתכם שאלה אחת; ענו לי, ואומר לכם באיזו סמכות אני עושה אלה.
30 טבילת יוחנן, מן השמים הייתה או מבני אדם? ענו לי.
31 ויתווכחו ביניהם לאמור: אם נאמר, מן השמים — יאמר, מדוע לא האמנתם לו?
32 ואם נאמר, מבני אדם — יראו את העם; כי כולם החזיקו ביוחנן כי נביא הוא באמת.
33 ויענו ויאמרו אל ישוע: לא נדע. ויען ישוע ויאמר אליהם: גם אני לא אומר לכם באיזו סמכות אני עושה אלה.
פרק 12
1 ויחל לדבר אליהם במשלים: איש נטע כרם, ויקף אותו גדר, ויחפור גת, ויבן מגדל, ויישכרהו לכורמים, וילך לארץ רחוקה.
2 ובעת ישלח אל הכורמים עבד, לקבל מן הכורמים מפרי הכרם.
3 ויאחזו בו ויכוהו וישלחוהו ריקם.
4 ושוב ישלח אליהם עבד אחר; וגם איתו סקלו ויפצעו בראשו וישלחוהו מבוזה.
5 ושוב ישלח אחר, ואותו הרגו; ורבים אחרים — את אלה הכו ואת אלה הרגו.
6 והיה לו עוד בן אחד, אהובו; ישלח גם אותו אחרון אליהם לאמור: יכבדו את בני.
7 והכורמים ההם אמרו ביניהם: זה היורש; בואו, נהרגהו, ותהיה לנו הירושה.
8 ויאחזו בו ויהרגוהו וישליכוהו מחוץ לכרם.
9 לכן מה יעשה בעל הכרם? יבוא ויאבד את הכורמים, וייתן את הכרם לאחרים.
10 והאם לא קראתם את הכתוב הזה: אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה;
11 מאת יהוה הייתה זאת, והיא נפלאת בעינינו?
12 ויבקשו לאחוז בו, וייראו את העם; כי ידעו כי עליהם דיבר את המשל; ויעזבוהו וילכו.
13 וישלחו אליו מקצת הפרושים ומן ההרודיאנים, לתופסו בדבריו.
14 וכאשר באו, אמרו אליו: רבי, ידענו כי אתה אמת, ולא תשא פני איש; כי לא תביט אל פני אנשים, כי אם תלמד את דרך יהוה באמת: האם מותר לתת מס לקיסר, או לא?
15 האם ניתן, או לא ניתן? והוא, ביודעו את צביעותם, אמר אליהם: מדוע תנסו אותי? הביאו לי דינר, ואראה.
16 ויביאו. ויאמר אליהם: של מי הצלם הזה והכתובת? ויאמרו אליו: של קיסר.
17 ויען ישוע ויאמר אליהם: תנו לקיסר את אשר לקיסר, וליהוה את אשר ליהוה. ויתמהו עליו.
18 ויבואו אליו הצדוקים, האומרים כי אין תחייה; וישאלוהו לאמור,
19 רבי, משה כתב לנו: אם ימות אחי איש וינח את אשתו אחריו, ולא ינח בנים, ייקח אחיו את אשתו, ויקים זרע לאחיו.
20 והיו שבעה אחים; והראשון לקח אישה, וכאשר מת לא הניח זרע.
21 ויקח אותה השני, וימת, וגם הוא לא הניח זרע; והשלישי כן.
22 ויקחו אותה השבעה ולא הניחו זרע; אחרי כולם מתה גם האישה.
23 ובתחיית המתים, כאשר יקומו, למי מהם תהיה לאישה? כי השבעה לקחו אותה לאישה.
24 ויען ישוע ויאמר אליהם: האם לא בזאת אתם תועים, כי לא תדעו את הכתובים ולא את גבורת יהוה?
25 כי כאשר יקומו מן המתים, לא ישאו ולא יינשאו; כי אם יהיו כמלאכים אשר בשמים.
26 ועל דבר המתים, כי יקומו: האם לא קראתם בספר משה, איך בסנה דיבר אליו יהוה לאמור: אנוכי יהוה של אברהם, ויהוה של יצחק, ויהוה של יעקב?
27 הוא איננו יהוה של המתים, כי אם יהוה של החיים; לכן אתם תועים מאוד.
28 ויבוא אחד הסופרים, וכאשר שמע אותם מתווכחים, וירא כי היטב ענה להם, שאלהו: מה היא המצווה הראשונה מכולן?
29 ויען אותו ישוע: הראשונה מכל המצוות היא: שמע, ישראל; יהוה, יהוה שלנו, יהוה אחד;
30 ואהבת את יהוה, יהוה שלך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך; זו היא המצווה הראשונה.
31 והשנייה דומה לה, זאת: ואהבת לרעך כמוך. אין מצווה אחרת גדולה מאלה.
32 ויאמר אליו הסופר: היטב, רבי, באמת אמרת: כי אחד הוא יהוה, ואין אחר בלעדיו;
33 ולאהוב אותו בכל הלב ובכל הבינה ובכל הנפש ובכל הכוח, ולאהוב את הרע כמוך — יותר הוא מכל העולות והזבחים.
34 וכאשר ראה ישוע כי ענה בתבונה, אמר אליו: לא רחוק אתה ממלכות יהוה. ואין איש העז עוד לשאול אותו שאלה.
35 ויען ישוע ויאמר, בלמדו במקדש: איך אומרים הסופרים כי המשיח הוא בן דויד?
36 כי דויד עצמו אמר ברוח הקודש: נאום יהוה לישוע שלי, שב לימיני, עד אשים את אויביך הדום לרגליך.
37 לכן דויד עצמו קורא אותו ישוע; ואיך הוא בנו? וההמון הרב שמע אותו בשמחה.
38 ויאמר אליהם בתורתו: הישמרו מן הסופרים, האוהבים ללכת במעילים ארוכים, ואוהבים ברכות שלום בשווקים,
39 ואת המושבים הראשונים בבתי הכנסת, ואת המקומות הראשונים בסעודות;
40 הבולעים את בתי האלמנות, ולמראה מתפללים תפילות ארוכות; אלה יקבלו דין חמור יותר.
41 וישב ישוע נכח האוצר, וירא איך העם משליכים כסף אל האוצר; ורבים עשירים השליכו הרבה.
42 ותבוא אלמנה ענייה אחת, ותשליך שתי פרוטות, שהן רביעית דינר.
43 ויקרא אליו את תלמידיו ויאמר אליהם: אמן אומר אני לכם, כי האלמנה הענייה הזאת השליכה יותר מכל המשליכים אל האוצר;
44 כי כולם השליכו מעודפם; והיא, מחסרונה, השליכה את כל אשר לה, את כל מחייתה.
פרק 13
1 וכאשר יצא מן המקדש, אמר אליו אחד מתלמידיו: רבי, ראה, איזה אבנים ואיזה בניינים פה!
2 ויען ישוע ויאמר אליו: אתה רואה את הבניינים הגדולים האלה? לא תישאר אבן על אבן אשר לא תיהרס.
3 וכאשר ישב על הר הזיתים נכח המקדש, שאלוהו ביחידות פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי,
4 אמור לנו, מתי יהיו אלה? ומה יהיה האות כאשר יימלאו כל אלה?
5 ויען אותם ישוע ויחל לאמור: שימו לב כי לא יתעה אתכם איש;
6 כי רבים יבואו בשמי לאמור: אני המשיח; ויתעו רבים.
7 וכאשר תשמעו מלחמות ושמועות מלחמה, אל תיבהלו; כי אלה צריכים להיות, אך עוד לא הקץ.
8 כי יקום גוי על גוי וממלכה על ממלכה; ויהיו רעשים במקומות שונים, ויהיו רעב ומהומות; אלה ראשית חבלי לידה.
9 אך שימו לב לעצמכם: כי ימסרו אתכם למועצות, ובבתי הכנסת תוכו; ותובאו לפני שליטים ומלכים למעני, לעדות נגדם.
10 והבשורה צריכה להיכרז תחילה בין כל הגויים.
11 וכאשר יוליכו אתכם וימסרו אתכם, אל תדאגו מראש מה תדברו, ואל תחשבו מראש; כי אם כל אשר יינתן לכם בשעה ההיא, אותו דברו; כי לא אתם המדברים, כי אם רוח הקודש.
12 וימסור האח את האח למוות, והאב את הבן; ויקומו בנים על הוריהם וימיתו אותם.
13 ותהיו שנואים על כולם למען שמי; אך המחזיק עד הקץ, הוא ייוושע.
14 וכאשר תראו את שיקוץ השיממון, אשר דובר על ידי דניאל הנביא, עומד במקום אשר לא ראוי — הקורא יבין — אז אשר ביהודה ינוסו אל ההרים;
15 ואשר על הגג, אל יירד אל הבית, ואל ייכנס לקחת דבר מביתו;
16 ואשר בשדה, אל ישוב אחורה לקחת את בגדו.
17 אך אוי להרות ולמיניקות בימים ההם!
18 והתפללו כי לא תהיה מנוסתכם בחורף.
19 כי בימים ההם תהיה צרה, אשר לא הייתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא יהוה עד עתה, ולא תהיה.
20 ולולא קיצר יהוה את הימים ההם, לא היה ניצל כל בשר; אך למען הנבחרים אשר בחר, קיצר את הימים.
21 ואז, אם יאמר לכם איש: הנה פה המשיח, או, הנה הוא שם — אל תאמינו לו;
22 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר, ויתנו אותות ומופתים, להטעות, אם אפשר, גם את הנבחרים.
23 אך אתם שימו לב: הנה, הגדתי לכם הכל מראש.
24 אך בימים ההם, אחרי הצרה ההיא, ייחשך השמש, והירח לא ייתן את אורו,
25 וכוכבי השמים ייפלו, והכוחות אשר בשמים יתערערו.
26 ואז יראו את בן האדם בא בעננים, בגבורה רבה ובכבוד.
27 ואז ישלח את מלאכיו, ויקבץ את נבחריו מארבע הרוחות, מקצה הארץ עד קצה השמים.
28 למדו משל מן התאנה: כאשר ענפה כבר רך ומוציא עלים, ידעתם כי קרוב הקיץ;
29 כן גם אתם, כאשר תראו אלה נעשים, דעו כי קרוב הוא, על הפתחים.
30 אמן אומר אני לכם: לא יעבור הדור הזה, עד אשר ייעשו כל אלה.
31 השמים והארץ יעברו, ודברי לא יעברו.
32 אך על היום ההוא והשעה אין איש יודע — לא המלאכים אשר בשמים, ולא הבן — כי אם האב.
33 שימו לב, שקדו והתפללו; כי לא תדעו מתי העת.
34 כי בן האדם הוא כאיש ההולך לדרך רחוקה, אשר עזב את ביתו, ונתן סמכות לעבדיו, ולכל איש את מלאכתו, וציווה את השוער לשקוד.
35 לכן שקדו, כי לא תדעו מתי יבוא בעל הבית — בערב, או בחצות, או בקריאת התרנגול, או בבוקר;
36 פן בבואו פתאום ימצא אתכם ישנים.
37 ואשר אני אומר לכם, אומר אני לכולם: שקדו.
פרק 14
1 ואחרי שני ימים היה חג הפסח והמצות; ויבקשו ראשי הכוהנים והסופרים איך יאחזו בו בערמה ויהרגוהו.
2 אך הם אמרו: לא ביום החג, פן תהיה מהומה בעם.
3 ובהיותו בבית עניה, בבית שמעון המצורע, כאשר הסב, באה אישה אשר בידה פך אלבסטר של משחת נרד טהור, יקר מאוד; ותשבור את הפך ותשפוך על ראשו.
4 ויהיו אנשים מתרגזים בקרבם, לאמור: למה נעשה ביזבוז המשחה הזה?
5 כי אפשר היה למכור זאת ביותר משלוש מאות דינר, ולתת לעניים. וירטנו עליה.
6 וישוע אמר: הניחו לה; מדוע תטריחו אותה? מעשה טוב עשתה לי.
7 כי העניים איתכם תמיד, ובכל עת שתרצו תוכלו להיטיב להם; אך אני לא איתכם תמיד.
8 היא עשתה את אשר יכלה; הקדימה למשוח את גופי לקבורה.
9 אמן אומר אני לכם: בכל מקום אשר שם תיכרז הבשורה בכל העולם, גם אשר עשתה זאת יסופר, לזיכרון לה.
10 ויהודה האסכריוטי, אחד מן השנים עשר, הלך אל ראשי הכוהנים, למסור אותו אליהם.
11 וכאשר שמעו, שמחו, והבטיחו לתת לו כסף. ויבקש איך יוכל בנוחות למסור אותו.
12 וביום הראשון של המצות, כאשר זבחו את הפסח, אמרו אליו תלמידיו: אנה תרצה כי נלך ונכין כי תאכל את הפסח?
13 וישלח שניים מתלמידיו, ויאמר אליהם: לכו אל העיר, ושם יפגוש אתכם איש נושא כדי מים; לכו אחריו.
14 ובכל מקום אשר ייכנס, אמרו אל בעל הבית: הרבי אומר, איה חדר האורחים, אשר שם אאכל את הפסח עם תלמידי?
15 והוא יראה לכם עלייה גדולה, מרובדת ומוכנה; שם הכינו לנו.
16 ויצאו תלמידיו ויבואו אל העיר, וימצאו כאשר אמר להם; ויכינו את הפסח.
17 ובערב בא עם השנים עשר.
18 וכאשר הסבו ואכלו, אמר ישוע: אמן אומר אני לכם, אחד מכם, האוכל איתי, ימסרני.
19 ויחלו להיעצב, ולאמור אליו אחד אחד: האם אני? ואחר אמר: האם אני?
20 ויען ויאמר אליהם: אחד מן השנים עשר הוא, הטובל איתי בקערה.
21 בן האדם אכן הולך, ככתוב עליו; אך אוי לאיש ההוא אשר על ידו יימסר בן האדם! טוב היה לאיש ההוא אם לא היה נולד מעולם.
22 וכאשר אכלו, לקח ישוע לחם, ויברך ויפרוס וייתן להם, ויאמר: קחו, אכלו: זה גופי.
23 ויקח את הכוס, וכאשר הודה, נתן להם; וישתו ממנה כולם.
24 ויאמר אליהם: זה דמי, של הברית החדשה, הנשפך בעד רבים.
25 אמן אומר אני לכם: לא אשתה עוד מפרי הגפן, עד היום ההוא אשר אשתה אותו חדש במלכות יהוה.
26 וכאשר שרו שיר תהילה, יצאו אל הר הזיתים.
27 ויאמר אליהם ישוע: כולכם תיכשלו בי בלילה הזה; כי כתוב: אכה את הרועה, ותפוצינה הצאן.
28 אך אחרי קומי, אלך לפניכם אל הגליל.
29 ויאמר אליו פטרוס: גם אם כולם ייכשלו, אני לא.
30 ויאמר אליו ישוע: אמן אומר אני לך, כי היום, בלילה הזה, בטרם יקרא התרנגול פעמיים, תכחישני שלוש פעמים.
31 והוא דיבר בעוד חוזק: אם צריך אני למות איתך, לא אכחישך בשום אופן. וכן אמרו גם כולם.
32 ויבואו אל מקום אשר שמו גת שמנה; ויאמר אל תלמידיו: שבו פה, בעוד אתפלל.
33 ויקח איתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן, ויחל להשתומם ולהיעצב מאוד;
34 ויאמר אליהם: נפשי עצובה מאוד עד מוות; שבו פה ושקדו.
35 וילך מעט הלאה, וייפול על הארץ, ויתפלל כי אם אפשר, תעבור ממנו השעה.
36 ויאמר: אבא, אבי, הכל אפשרי לך; העבר ממני את הכוס הזאת; אך לא אשר אני רוצה, כי אם אשר אתה.
37 ויבוא וימצאם ישנים, ויאמר אל פטרוס: שמעון, אתה ישן? לא יכולתה לשקוד שעה אחת?
38 שקדו והתפללו, פן תבואו בניסיון. הרוח אכן חפיצה, אך הבשר חלש.
39 ושוב הלך והתפלל, ויאמר את אותם הדברים.
40 וכאשר שב, מצאם שוב ישנים — כי עיניהם היו כבדות — ולא ידעו מה לענות אותו.
41 ויבוא בפעם השלישית, ויאמר אליהם: ישנו עתה ונוחו; די, באה השעה; הנה בן האדם נמסר בידי חטאים.
42 קומו, נלכה; הנה המוסר אותי קרוב.
43 ומיד, עודנו מדבר, בא יהודה, אחד מן השנים עשר, ועמו המון רב בחרבות ובמקלות, מאת ראשי הכוהנים והסופרים והזקנים.
44 והמוסר אותו נתן להם אות לאמור: כל אשר אשקהו, הוא הוא; אחזוהו והוליכוהו בבטח.
45 וכאשר בא, ניגש מיד אליו ויאמר: רבי, רבי; ויישקהו.
46 וישימו עליו את ידיהם ויאחזוהו.
47 ואחד מן העומדים שם שלף חרב, ויכה את עבד הכוהן הגדול, ויקצץ את אוזנו.
48 ויען ישוע ויאמר אליהם: כעל גנב יצאתם, בחרבות ובמקלות, לאחוז אותי?
49 יום יום הייתי איתכם במקדש מלמד, ולא אחזתם בי; אך הכתובים צריכים להימלא.
50 ויעזבו אותו כולם וינוסו.
51 וילך אחריו בחור אחד, אשר בגד פשתן על גופו הערום; ויאחזו בו הבחורים;
52 והוא עזב את בגד הפשתן, וינס מהם ערום.
53 ויוליכו את ישוע אל הכוהן הגדול; וייאספו איתו כל ראשי הכוהנים והזקנים והסופרים.
54 ופטרוס הלך אחריו מרחוק, עד חצר הכוהן הגדול; ויישב עם המשרתים, ויתחמם אצל האש.
55 וראשי הכוהנים וכל המועצה ביקשו עדות על ישוע להמיתו, ולא מצאו.
56 כי רבים העידו עליו עדות שקר, אך עדויותיהם לא הסכימו זו עם זו.
57 ויקמו אנשים והעידו עליו עדות שקר לאמור,
58 שמענו אותו אומר: אני אהרוס את המקדש הזה, העשוי בידיים, ובתוך שלושה ימים אבנה אחר, עשוי בלא ידיים.
59 אך גם כן לא הסכימה עדותם זו עם זו.
60 ויקם הכוהן הגדול בתווך, וישאל את ישוע לאמור: האם לא תענה דבר? מה זה אשר אלה מעידים עליך?
61 והוא החריש ולא ענה דבר. שוב שאלהו הכוהן הגדול ויאמר אליו: האם אתה המשיח, בן המבורך?
62 וישוע אמר: אני הוא; ותראו את בן האדם יושב לימין הגבורה, ובא בענני השמים.
63 והכוהן הגדול קרע את בגדיו ויאמר: מה נצטרך עוד לעדים?
64 שמעתם את הגדיפה; מה תחשבו? וידינו אותו כולם כחייב מוות.
65 ויחלו אנשים לרוק עליו ולכסות את פניו ולהכותו במכות, ולאמור אליו: התנבא; והמשרתים הכוהו בידיהם.
66 ובהיות פטרוס למטה בחצר, באה אחת משפחות הכוהן הגדול;
67 וכאשר ראתה את פטרוס מתחמם, הביטה בו ותאמר: גם אתה היית עם ישוע הנצרי.
68 והוא כחיש לאמור: לא אדע, ולא אבין מה את אומרת. ויצא אל המבואה; ויקרא התרנגול.
69 ושפחה ראתה אותו שוב, ותחל לאמור אל העומדים שם: זה אחד מהם.
70 ושוב כחיש. ואחרי מעט, אמרו שוב העומדים שם אל פטרוס: באמת אחד מהם אתה, כי גלילי אתה, ודיבורך דומה.
71 והוא החל לקלל ולהישבע לאמור: לא אדע את האיש הזה אשר עליו אתם מדברים.
72 ובפעם השנייה קרא התרנגול. ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע: בטרם יקרא התרנגול פעמיים, תכחישני שלוש פעמים. וכאשר חשב על זאת, בכה.
פרק 15
1 ומיד, בבוקר, נטלו ראשי הכוהנים עצה עם הזקנים והסופרים וכל המועצה, ויאסרו את ישוע ויוליכוהו וימסרוהו אל פילטוס.
2 וישאלהו פילטוס: האם אתה מלך היהודים? ויען ויאמר אליו: אתה אומר.
3 וראשי הכוהנים האשימו אותו בדברים רבים; והוא לא ענה דבר.
4 וישאלהו פילטוס שוב לאמור: האם לא תענה דבר? ראה כמה דברים הם מעידים עליך.
5 אך ישוע לא ענה עוד דבר, עד כי תמה פילטוס.
6 ובחג היה משחרר להם אסיר אחד, אשר יבקשו.
7 ויהי אחד ששמו בר־אבא, אסור עם המורדים אשר רצחו במרד.
8 ויצעק ההמון ויחל לבקש כי יעשה להם כמנהגו תמיד.
9 ויען אותם פילטוס לאמור: האם תרצו כי אשחרר לכם את מלך היהודים?
10 כי ידע כי ראשי הכוהנים מסרו אותו מקנאה.
11 אך ראשי הכוהנים הסיתו את העם, כי ישחרר להם תחתיו את בר־אבא.
12 ויען פילטוס ויאמר שוב אליהם: ומה תרצו כי אעשה לאשר תקראו מלך היהודים?
13 ויצעקו שוב: צלוב אותו.
14 ויאמר אליהם פילטוס: מדוע, מה רעה עשה? והם צעקו עוד יותר: צלוב אותו.
15 ופילטוס, ברצותו להשביע את העם, שחרר להם את בר־אבא, וימסור את ישוע, אחרי הלקותו, להיצלב.
16 והחיילים הוליכו אותו אל החצר, הנקראת פרטוריון; ויקראו את כל הגדוד.
17 וילבישוהו ארגמן, וישזרו כתר קוצים וישימו על ראשו,
18 ויחלו לברכו: שלום, מלך היהודים!
19 ויכו על ראשו בקנה וירקו עליו, ובכרע ברכיים השתחוו לו.
20 וכאשר התקלסו בו, הסירו ממנו את הארגמן והלבישוהו את בגדיו, ויוציאוהו לצלוב אותו.
21 ויאלצו איש עובר, שמעון הקיריני, הבא מן השדה, אבי אלכסנדר ורופוס, לשאת את צלבו.
22 ויביאוהו אל מקום גולגותא, אשר פירושו: מקום הגולגולת.
23 ויתנו לו לשתות יין מעורב במור; והוא לא לקח.
24 וכאשר צלבו אותו, חלקו את בגדיו, בהשליכם עליהם גורל, מה ייקח כל איש.
25 והייתה השעה השלישית, ויצלבוהו.
26 וכתובת האשמתו הייתה כתובה למעלה: מלך היהודים.
27 ויצלבו איתו שני גנבים; אחד לימינו ואחד לשמאלו.
28 ויימלא הכתוב האומר: ועם פושעים נמנה.
29 והעוברים חרפו אותו, מניעים את ראשיהם, ואומרים: הוי, ההורס את המקדש ובונה אותו בשלושה ימים,
30 הצל את עצמך, ורד מן הצלב.
31 וכן גם ראשי הכוהנים, מתקלסים, אמרו ביניהם עם הסופרים: אחרים הציל; את עצמו לא יוכל להציל.
32 יירד עתה המשיח, מלך ישראל, מן הצלב, למען נראה ונאמין. וגם הנצלבים איתו חרפו אותו.
33 וכאשר באה השעה השישית, היה חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית.
34 ובשעה התשיעית צעק ישוע בקול גדול לאמור: אלי, אלי, למה שבקתני? אשר פירושו: יהוה שלי, יהוה שלי, למה עזבתני?
35 ומקצת העומדים שם, כאשר שמעו, אמרו: הנה, אל אליהו הוא קורא.
36 וירץ אחד וימלא ספוג חומץ, וישם על קנה וישקהו, לאמור: הניחו, נראה אם יבוא אליהו להורידו.
37 וישוע צעק בקול גדול, ויוצא את רוחו.
38 ופרוכת המקדש נקרעה לשניים, מלמעלה ועד למטה.
39 וכאשר ראה שר המאה, העומד נכחו, כי כן צעק ויוצא את רוחו, אמר: באמת האיש הזה היה בן יהוה.
40 והיו גם נשים מביטות מרחוק; וביניהן מרים המגדלית, ומרים אם יעקב הקטן ויוסה, ושלומית;
41 אשר גם כאשר היה בגליל, הלכו אחריו וישרתוהו; ועוד נשים רבות אחרות אשר עלו איתו ירושלים.
42 וכאשר כבר היה ערב, כי הייתה הכנה, כלומר היום שלפני השבת,
43 בא יוסף מן הרמתיים, יועץ נכבד, אשר גם הוא חיכה למלכות יהוה, ויבוא בעוז אל פילטוס, ויבקש את גוף ישוע.
44 ויתמה פילטוס אם כבר מת; ויקרא אליו את שר המאה, וישאלהו אם כבר מת זה זמן.
45 וכאשר ידע זאת משר המאה, נתן את הגוף ליוסף.
46 ויקנה פשתן דק, ויורידהו, ויכרכהו בפשתן, ויישימהו בקבר אשר היה חצוב בסלע, ויגולל אבן על פתח הקבר.
47 ומרים המגדלית ומרים אם יוסה ראו אנה הושם.
פרק 16
1 וכאשר עברה השבת, קנו מרים המגדלית ומרים אם יעקב ושלומית בשמים מתוקים, כי תבואנה למשוח אותו.
2 ובבוקר מוקדם מאוד, ביום הראשון של השבוע, באו אל הקבר, כזרוח השמש.
3 ויאמרו ביניהן: מי יגולל לנו את האבן מפתח הקבר?
4 וכאשר הביטו, ראו כי האבן נגוללה; כי גדולה הייתה מאוד.
5 ובבואן אל הקבר, ראו בחור יושב מצד ימין, לבוש מעיל לבן ארוך; ותיבהלנה.
6 ויאמר אליהן: אל תיבהלנה: את ישוע הנצרי אתן מבקשות, אשר נצלב; הוא קם, איננו פה; הנה המקום אשר שם הושם.
7 אך לכנה, אמרנה לתלמידיו ולפטרוס כי הוא הולך לפניכם אל הגליל; שם תראו אותו, כאשר אמר לכם.
8 ותצאנה מהרה ותנוסנה מן הקבר, כי אחזן רעד ותימהון; ולא אמרו דבר לאיש, כי יראו.
9 וכאשר קם ישוע בבוקר, ביום הראשון של השבוע, נראה תחילה אל מרים המגדלית, אשר ממנה גירש שבעה שדים.
10 והיא הלכה ותגד לאשר היו איתו, בהיותם מתאבלים ובוכים.
11 והם, כאשר שמעו כי הוא חי וכי היא ראתה אותו, לא האמינו.
12 אחרי כן נראה בצורה אחרת לשניים מהם, בהלכם והולכים אל השדה.
13 והם הלכו וסיפרו לשאר; וגם להם לא האמינו.
14 אחרי כן נראה אל האחד עשר, בהסיבם, ויחרף אותם על חוסר אמונתם וקשי לבם, כי לא האמינו לראים אותו אחרי קומו.
15 ויאמר אליהם: לכו אל כל העולם, והכריזו את הבשורה לכל הבריאה.
16 המאמין והנטבל ייוושע; והלא מאמין יידון.
17 והאותות האלה ילוו את המאמינים: בשמי יגרשו שדים; בלשונות חדשות ידברו;
18 נחשים יישאו; ואם ישתו דבר ממית, לא יזיק להם; על חולים ישימו את ידיהם, ויירפאו.
19 לכן, אחרי אשר דיבר אליהם ישוע, נלקח למעלה אל השמים, ויישב לימין יהוה.
20 והם יצאו ויכריזו בכל מקום, וישוע פועל איתם, ומחזק את הדבר באותות הנלוות. אמן.