שיר השירים

פרק 1

1 שיר השירים, אשר לשלמה.

2 יישקני מנשיקות פיהו: כי טובים דודיך מיין.

3 לריח שמניך הטובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך.

4 משכני, אחריך נרוצה: הביאני המלך חדריו: נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין: מישרים אהבוך.

5 שחורה אני ונאווה, בנות ירושלים, כאהלי קדר, כיריעות שלמה.

6 אל תראוני שאני שחרחורת, כי שזפתני השמש: בני אמי ניחרו בי; שֹמֻני נוטרה את הכרמים; כרמי שלי לא נטרתי.

7 הגידה לי, אתה שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצהריים: למה אהיה כעוטייה על עדרי חבריך?

8 אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים.

9 לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך, רעייתי.

10 נאוו לחייך בתורים, צווארך בחרוזים.

11 תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף.

12 עד שהמלך במסיבו, נרדי נתן את ריחו.

13 צרור המור דודי לי; בין שדי ילין.

14 אשכול הכופר דודי לי, בכרמי עין גדי.

15 הנך יפה, רעייתי; הנך יפה; עינייך יונים.

16 הנך יפה, דודי, אף נעים: אף ערשנו רעננה.

17 קורות בתינו ארזים, רהיטינו ברותים.

פרק 2

1 אני חבצלת השרון, שושנת העמקים.

2 כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות.

3 כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים. בצילו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי.

4 הביאני אל בית היין, ודגלו עלי אהבה.

5 סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים: כי חולת אהבה אני.

6 שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני.

7 השבעתי אתכם, בנות ירושלים, בצבאות, או באיילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ.

8 קול דודי! הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות.

9 דומה דודי לצבי או לעופר האיילים: הנה הוא עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים.

10 ענה דודי ואמר לי, קומי לך רעייתי יפתי, ולכי לך.

11 כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו;

12 הניצנים נראו בארץ; עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו;

13 התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח. קומי לך רעייתי יפתי, ולכי לך.

14 יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך; כי קולך ערב, ומראייך נאווה.

15 אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים, המחבלים כרמים: וכרמינו סמדר.

16 דודי לי, ואני לו: הרועה בשושנים.

17 עד שיפוח היום, ונסו הצללים, סוב, דמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים על הרי בתר.

פרק 3

1 בלילה על משכבי ביקשתי את שאהבה נפשי: ביקשתיו, ולא מצאתיו.

2 אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות, אבקשה את שאהבה נפשי: ביקשתיו, ולא מצאתיו.

3 מצאוני השומרים הסובבים בעיר: את שאהבה נפשי, ראיתם?

4 אך מעט שעברתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי: אחזתיו, ולא ארפנו, עד הביאותיו אל בית אמי, ואל חדר הורתי.

5 השבעתי אתכם, בנות ירושלים, בצבאות, או באיילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ.

6 מי זאת העולה מן המדבר כתימרות עשן, מקוטרת מור ולבונה, מכל אבקת רוכל?

7 הנה מיטתו, אשר לשלמה; שישים גיבורים סביב לה, מגיבורי ישראל.

8 כולם אוחזי חרב, מלומדי מלחמה: איש חרבו על ירכו, מפחד בלילות.

9 אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.

10 עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה, מבנות ירושלים.

11 צאנה וראנה, בנות ציון, במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו, וביום שמחת לבו.

פרק 4

1 הנך יפה, רעייתי; הנך יפה; עינייך יונים מבעד לצמתך: שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד.

2 שינייך כעדר הקצובות, שעלו מן הרחצה; שכולם מתאימות, ושכולה אין בהם.

3 כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאווה: כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך.

4 כמגדל דויד צווארך, בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו, כל שלטי הגיבורים.

5 שני שדייך כשני עופרים, תאומי צביה, הרועים בשושנים.

6 עד שיפוח היום, ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור, ואל גבעת הלבונה.

7 כולך יפה, רעייתי; ומום אין בך.

8 איתי מלבנון, כלה, איתי מלבנון תבואי: תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות, מהררי נמרים.

9 לבבתיני, אחותי כלה; לבבתיני באחת מעינייך, באחד ענק מצווארייך.

10 מה יפו דודייך, אחותי כלה! מה טובו דודייך מיין! וריח שמנייך מכל בשמים!

11 נופת תיטופנה שפתותייך, כלה: דבש וחלב תחת לשונך; וריח שלמותייך כריח לבנון.

12 גן נעול אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום.

13 שלוחייך פרדס רימונים, עם פרי מגדים; כופרים עם נרדים,

14 נרד וכרכום; קנה וקינמון, עם כל עצי לבונה; מור ואהלות, עם כל ראשי בשמים:

15 מעיין גנים, באר מים חיים, ונוזלים מן לבנון.

16 עורי צפון, ובואי תימן; הפיחי גני, יזלו בשמיו. יבוא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדיו.

פרק 5

1 באתי לגני, אחותי כלה: אריתי מורי עם בשמי; אכלתי יערי עם דבשי; שתיתי ייני עם חלבי: אכלו, רעים; שתו, ושכרו, דודים.

2 אני ישנה, ולבי ער: קול דודי דופק, פתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי: כי ראשי נמלא טל, קווצותי רסיסי לילה.

3 פשטתי את כותנתי; איככה אלבשנה? רחצתי את רגלי; איככה אטנפם?

4 דודי שלח ידו מן החור, ומעי המו עליו.

5 קמתי אני לפתוח לדודי; וידי נטפו מור, ואצבעותי מור עובר, על כפות המנעול.

6 פתחתי אני לדודי; ודודי חמק עבר: נפשי יצאה בדברו: ביקשתיו, ולא מצאתיו; קראתיו, ולא ענני.

7 מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני, פצעוני; נשאו את רדידי מעלי, שומרי החומות.

8 השבעתי אתכם, בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו, כי חולת אהבה אני.

9 מה דודך מדוד, היפה בנשים? מה דודך מדוד, שככה השבעתנו?

10 דודי צח ואדום, דגול מרבבה.

11 ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים, שחורות כעורב.

12 עיניו כיונים על אפיקי מים, רוחצות בחלב, יושבות על מילאת.

13 לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרוקחים: שפתותיו שושנים, נוטפות מור עובר.

14 ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש: מעיו עשת שן, מעולפת ספירים.

15 שוקיו עמודי שש, מיוסדים על אדני פז: מראהו כלבנון, בחור כארזים.

16 חכו ממתקים, וכולו מחמדים. זה דודי, וזה רעי, בנות ירושלים.

פרק 6

1 אנה הלך דודך, היפה בנשים? אנה פנה דודך, ונבקשנו עמך.

2 דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם, לרעות בגנים, וללקוט שושנים.

3 אני לדודי, ודודי לי: הרועה בשושנים.

4 יפה את, רעייתי, כתרצה, נאווה כירושלים, איומה כנדגלות.

5 הסבי עינייך מנגדי, כי הם הרהיבוני: שערך כעדר העיזים, שגלשו מן הגלעד.

6 שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן הרחצה; שכולם מתאימות, ושכולה אין בהן.

7 כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך.

8 הנה שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים, ועלמות אין מספר.

9 אחת היא יונתי, תמתי, אחת היא לאמה, ברה היא ליולדתה. ראוה בנות ויאשרוה; מלכות ופילגשים, ויהללוה.

10 מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנדגלות?

11 אל גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים.

12 לא ידעתי, נפשי שמתני מרכבות עמי־נדיב.

13 שובי, שובי, השולמית; שובי, שובי, ונחזה בך. מה תחזו בשולמית? כמחולת המחניים.

פרק 7

1 מה יפו פעמייך בנעלים, בת נדיב! חמוקי ירכייך כמו חלאים, מעשה ידי אמן.

2 שררך אגן הסהר, אל יחסר המזג: בטנך ערמת חיטים, סוגה בשושנים.

3 שני שדייך כשני עופרים, תאומי צביה.

4 צווארך כמגדל השן; עינייך ברכות בחשבון, על שער בת־רבים: אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק.

5 ראשך עלייך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן; מלך אסור ברהטים.

6 מה יפית ומה נעמת, אהבה, בתענוגים!

7 זאת קומתך דמתה לתמר, ושדייך לאשכולות.

8 אמרתי, אעלה בתמר, אוחז בסנסניו: ויהיו נא שדייך כאשכולות הגפן, וריח אפך כתפוחים;

9 וחכך כיין הטוב לדודי, ההולך במישרים, המדובב שפתי ישנים.

10 אני לדודי, ועלי תשוקתו.

11 לכה דודי, נצא השדה; נלין בכפרים.

12 נשכים לכרמים; נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים: שם אתן את דודי לך.

13 הדודאים נתנו ריח, ועל פתחינו כל מגדים, חדשים גם ישנים, אשר צפנתי לך, דודי.

פרק 8

1 מי יתנך כאח לי, יונק שדי אמי! אמצאך בחוץ, אשקך; גם לא יבוזו לי.

2 אנהגך, אביאך אל בית אמי, אשר תלמדני: אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני.

3 שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני.

4 השבעתי אתכם, בנות ירושלים, מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, עד שתחפץ.

5 מי זאת העולה מן המדבר, מתרפקת על דודה? תחת התפוח עוררתיך: שמה חיבלה אותך אמך: שמה חיבלה ילדתך.

6 שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך: כי עזה כמוות אהבה; קשה כשאול קנאה: רשפיה רשפי אש, שלהבת עזה.

7 מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה: אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו.

8 אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה: מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה?

9 אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף: ואם דלת היא, נצור עליה לוח ארז.

10 אני חומה, ושדי כמגדלות: אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום.

11 כרם היה לשלמה בבעל המון; נתן את הכרם לנוטרים; איש יביא בפריו אלף כסף.

12 כרמי שלי, לפני: האלף לך, שלמה, ומאתיים לנוטרים את פריו.

13 היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך: השמיעיני.

14 ברח, דודי, ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים.