מיכה

פרק 1

1 דבר יֵשׁוּעַ אשר היה אל מיכה המורשתי, בימי יותם, אחז, יחזקיהו, מלכי יהודה, אשר חזה על שומרון וירושלים.

2 שמעו, עמים כולם; הקשיבי, ארץ ומלואה: ויהי יהוה עד בכם, יהוה מהיכל קודשו.

3 כי הנה, ישוע יוצא ממקומו, וירד, ודרך על במותי ארץ.

4 ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד.

5 בפשע יעקב כל זאת, ובחטאות בית ישראל. מה פשע יעקב? הלא שומרון; ומה במות יהודה? הלא ירושלים?

6 ושמתי שומרון לעיי השדה, למטעי כרם: והגרתי לגיא אבניה, ויסודיה אגלה.

7 וכל פסיליה יוכתו, וכל אתנניה יישרפו באש, וכל עצביה אשים שממה: כי מאתנן זונה קבצה, ועד אתנן זונה ישובו.

8 על זאת אספדה ואיליל, אלך שולל וערום: אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה.

9 כי אנושה מכותיה; כי באה עד יהודה; הגיע עד שער עמי, עד ירושלים.

10 בגת אל תגידו, בכה אל תבכו: בבית לעפרה, התפלשתי עפר.

11 עברי לך, יושבת שפיר, עריה בושת: לא יצאה יושבת צאנן, במספד בית האצל; ייקח מכם עמדתו.

12 כי חלה לטוב יושבת מרות: כי ירד רע מיהוה לשער ירושלים.

13 רתום המרכבה לרכש, יושבת לכיש: ראשית חטאת היא לבת ציון: כי בך נמצאו פשעי ישראל.

14 תתני שילוחים על מורשת גת: בתי אכזיב יהיו לאכזב למלכי ישראל.

15 עוד היורש אביא לך, יושבת מרשה: עד עדולם יבוא כבוד ישראל.

16 קרחי וגוזי על בני תענוגיך; הרחיבי קרחתך כנשר; כי גלו ממך.

פרק 2

1 הוי חושבי און, ופועלי רע על משכבותם! באור הבוקר יעשוה, כי יש לאל ידם.

2 וחמדו שדות וגזלו, ובתים ונשאו: ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו.

3 לכן כה אמר יהוה; הנני חושב על המשפחה הזאת רעה, אשר לא תמישו ממנה צוואריכם; ולא תלכו רומה: כי עת רעה היא.

4 ביום ההוא יישאו עליכם משל, ונהה נהי נהיה, ואמר, שדוד נשדדנו: חלק עמי ימיר: איך ימיש לי! בשובבו, שדינו יחלק.

5 לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל, בקהל יהוה.

6 אל תטיפו, יטיפון: לא יטיפו לאלה, לא ייסג כלימות.

7 האמור בית יעקב, הקצר רוח ישוע? אם אלה מעלליו? הלא דברי ייטיבו עם ההולך ישר.

8 ואתמול עמי לאויב יקומם: ממול שלמה אדר תפשיטון, מעוברים בטח, שובי מלחמה.

9 נשי עמי תגרשון, מבית תענוגיה; מעל עולליה תיקחו הדרי לעולם.

10 קומו ולכו, כי לא זאת המנוחה: בעבור טומאה תחבל, וחבל נמרץ.

11 לו איש הולך רוח ושקר כיזב, אטיף לך ליין ולשכר; והיה מטיף העם הזה.

12 אסוף אאסוף, יעקב, כולך; קבץ אקבץ שארית ישראל; יחד אשימנו כצאן בצרה, כעדר בתוך הדברו: תהימנה מאדם.

13 עלה הפורץ לפניהם: פרצו, ויעבורו שער, ויצאו בו: ויעבור מלכם לפניהם, וישוע בראשם.

פרק 3

1 ואומר, שמעו נא, ראשי יעקב, וקציני בית ישראל; הלא לכם לדעת את המשפט?

2 שונאי טוב, ואוהבי רע; גוזלי עורם מעליהם, ושארם מעל עצמותם;

3 ואשר אכלו שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו; ואת עצמותיהם פיצחו, ופרשו כאילו בסיר, וכבשר בתוך קלחת.

4 אז יזעקו אל יהוה, ולא יענה אותם: ויסתר פניו מהם בעת ההיא, כאשר הרעו מעלליהם.

5 כה אמר יהוה על הנביאים המתעים את עמי, הנושכים בשיניהם, וקראו שלום; ואשר לא ייתן על פיהם, וקידשו עליו מלחמה.

6 לכן לילה לכם, מחזון; וחשכה לכם, מקסום; ובאה השמש על הנביאים, וקדר עליהם היום.

7 ובושו החוזים, וחפרו הקוסמים: ועטו על שפם כולם; כי אין מענה יהוה.

8 ואולם אנכי מלאתי כוח, את רוח ישוע, ומשפט וגבורה, להגיד ליעקב פשעו, ולישראל חטאתו.

9 שמעו נא זאת, ראשי בית יעקב, וקציני בית ישראל, המתעבים משפט, ואת כל הישרה יעקשו.

10 בונה ציון בדמים, וירושלים בעוולה.

11 ראשיה בשוחד ישפוטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסומו: ועל ישוע יישענו, לאמר, הלא ישוע בקרבנו? לא תבוא עלינו רעה.

12 לכן בגללכם, ציון שדה תיחרש, וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבמות יער.

פרק 4

1 והיה באחרית הימים, יהיה הר בית ישוע נכון בראש ההרים, ונישא מגבעות; ונהרו אליו עמים.

2 והלכו גוים רבים, ואמרו, לכו ונעלה אל הר ישוע, ואל בית ישוע של יעקב; ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו: כי מציון תצא תורה, ודבר ישוע מירושלים.

3 ושפט בין עמים רבים, והוכיח לגוים עצומים עד רחוק; וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות: לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

4 וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו; ואין מחריד: כי פי יהוה צבאות דיבר.

5 כי כל העמים ילכו, איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ישוע, ישוע שלנו, לעולם ועד.

6 ביום ההוא, נאם ישוע, אאסוף את הצולעה, והנדחה אקבץ, ואשר הרעתי;

7 ושמתי את הצולעה לשארית, וההלאה לגוי עצום: ומלך ישוע עליהם בהר ציון, מעתה ועד עולם.

8 ואתה, מגדל עדר, עופל בת ציון, עדיך תבוא, ובאה הממשלה הראשונה; הממלכה לבת ירושלים.

9 עתה למה תריעי רע? המלך אין בך? אם יועצך אבד? כי החזיקך חיל, כיולדה.

10 חילי וגוחי, בת ציון, כיולדה: כי עתה תצאי מקריה, ושכנת בשדה, ובאת עד בבל; שם תינצלי; שם יגאלך ישוע מיד אויביך.

11 ועתה נאספו עליך גוים רבים, האומרים, תחנף, ותחז בציון עינינו.

12 והמה לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו עצתו: כי קבצם כעמיר גורנה.

13 קומי ודושי, בת ציון: כי קרנך אשים ברזל, ופרסותיך אשים נחושה: והדיקות עמים רבים: והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם ליהוה של כל הארץ.

פרק 5

1 עתה תתגודדי, בת גדוד: מצור שם עלינו: בשבט יכו על הלחי, את שופט ישראל.

2 ואתה, בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא, להיות מושל בישראל; ומוצאותיו מקדם, מימי עולם.

3 לכן ייתנם, עד עת יולדה ילדה: ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.

4 ועמד ורעה בעוז יהוה, בגאון שם יהוה, יהוה שלו; וישבו: כי עתה יגדל עד אפסי ארץ.

5 והיה זה שלום, כאשר אשור יבוא בארצנו, וכאשר ידרוך בארמנותינו, והקימונו עליו שבעה רועים, ושמונה נסיכי אדם.

6 ורעו את ארץ אשור בחרב, ואת ארץ נמרוד בפתחיה: והציל מאשור, כי יבוא בארצנו, וכי ידרוך בגבולנו.

7 והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כטל מיהוה, כרביבים עלי עשב, אשר לא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם.

8 והיה שארית יעקב בגוים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן: אשר אם עבר, ורמס, וטרף, ואין מציל.

9 תרום ידך על צריך, וכל אויביך ייכרתו.

10 והיה ביום ההוא, נאם יהוה, והכרתי סוסיך מקרבך, ואיבדתי מרכבותיך:

11 והכרתי ערי ארצך, והרסתי כל מבצריך:

12 והכרתי כשפים מידך; ומעוננים לא יהיו לך:

13 והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך; ולא תשתחווה עוד למעשה ידיך.

14 ונתשתי אשריך מקרבך; והשמדתי את עריך.

15 ועשיתי באף ובחמה נקם, את הגוים אשר לא שמעו.

פרק 6

1 שמעו נא את אשר ישוע אומר; קום, ריב אל ההרים, ותשמענה הגבעות קולך.

2 שמעו, הרים, את ריב ישוע, והאיתנים, מוסדי ארץ: כי ריב לישוע עם עמו, ועם ישראל ייתוכח.

3 עמי, מה עשיתי לך, ומה הלאיתיך? ענה בי.

4 כי העליתיך מארץ מצרים, ומבית עבדים פדיתיך; ואשלח לפניך את משה, אהרון ומרים.

5 עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השיטים עד הגלגל; למען דעת צדקות ישוע.

6 במה אקדם את ישוע, איכף לפני האל העליון? האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה?

7 הירצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן? האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי?

8 הגיד לך, אדם, מה טוב; ומה ישוע דורש ממך, כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם ישוע שלך?

9 קול יהוה לעיר יקרא, ואיש חכמה יראה שמך: שמעו מטה, ומי יעדה.

10 עוד בית רשע, אוצרות רשע, ואיפת רזון זעומה?

11 האזכה במאזני רשע, ובכיס אבני מרמה?

12 אשר עשיריה מלאו חמס, ויושביה דיברו שקר, ולשונם רמיה בפיהם.

13 וגם אני החליתי הכותך, השמם על חטאותיך.

14 אתה תאכל, ולא תשבע; ושחך בקרבך; ותסג, ולא תפליט; ואשר תפליט, לחרב אתן.

15 אתה תזרע, ולא תקצור; אתה תדרוך זיתים, ולא תסוך שמן; ותירוש, ולא תשתה יין.

16 וישתמר חוקות עמרי, וכל מעשה בית אחאב, ותלכו במועצותיהם; למען תיתי אותך לשמה, ויושביה לשרקה: וחרפת עמי תישאו.

פרק 7

1 אללי לי! כי הייתי כאוספי קיץ, כעוללות בציר: אין אשכול לאכול: בכורה אוותה נפשי.

2 אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין; כולם לדם יארובו, איש את אחיו יצודו חרם.

3 על הרע כפיהם להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא: ויעבתוה.

4 טובם כחדק: ישר, ממסוכה: יום מצפיך, פקודתך באה; עתה תהיה מבוכתם.

5 אל תאמינו ברע, אל תבטחו באלוף: משוכבת חיקך, שמור פתחי פיך.

6 כי בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה; אויבי איש, אנשי ביתו.

7 ואני בישוע אצפה; אוחילה לישוע הצלתי; ישמעני ישוע שלי.

8 אל תשמחי, אויבתי לי: כי נפלתי, קמתי; כי אשב בחושך, ישוע אור לי.

9 זעף ישוע אשא, כי חטאתי לו, עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי: יוציאני לאור, אראה בצדקתו.

10 ותרא אויבתי, ובושה תכסנה, האומרת אלי, איה ישוע, ישוע שלך? עיני תראינה בה: עתה תהיה למרמס, כטיט חוצות.

11 יום לבנות גדריך, יום ההוא ירחק חוק.

12 ביום ההוא גם יבוא אליך מאשור, ומערי מצור, וממצור ועד הנהר, ומים עד ים, ומהר עד הר.

13 והייתה הארץ לשממה, על יושביה, מפרי מעלליהם.

14 רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך, שוכני לבדד יער, בתוך כרמל: ירעו בשן וגלעד, כימי עולם.

15 כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות.

16 יראו גוים ויבושו, מכל גבורתם: ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה.

17 ילחכו עפר כנחש, כזוחלי ארץ ירגזו ממסגרותיהם: מפני יהוה, יהוה שלנו, יפחדו, ויראו ממך.

18 מי ישוע כמוך, נושא עוון, ועובר על פשע לשארית נחלתו? לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא.

19 ישוב ירחמנו; יכבוש עוונותינו; ותשליך במצולות ים כל חטאותם.

20 תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו, מימי קדם.