צוואת שמעון

צַוָּאַת שִׁמְעוֹן, בֶּן־הַשֵּׁנִי לְיַעֲקֹב וּלְלֵאָה.

פרק 1

1 1 העתק דברי שמעון, הדברים אשר דיבר אל בניו לפני מותו, במאתיים ועשרים שנה לחייו, אשר בה מת יוסף אחיו. כי כאשר חלה שמעון, באו בניו לבקרו, והתחזק וישב וישק להם ויאמר —

פרק 2

2 1 שמעו, בני, לשמעון אביכם, ואגיד לכם את אשר יש לי בלב. 2 נולדתי ליעקב כבן שני לאבי. ואמי לאה קראה לי שמעון, כי שמע יהוה את תפילתה. 3 ועוד, התחזקתי מאוד; לא נרתעתי משום מעשה ולא יראתי מדבר. 4 כי לבי היה קשה, וכבדי בלתי־זז, ומעי בלי רחמים. 5, 6 שבעה בנפש ובגוף. כי בימי נעורי קינאתי בדברים רבים ביוסף, כי אהב אותו אבי יותר מ־7 כל. ושמתי דעתי נגדו להשמידו, כי שר התעתוע שלח את רוח הקנאה ועיוור את דעתי, עד שלא ראיתי אותו כאח, ואף לא חסתי על יעקב אבי. 8 אך יהוה שלי ויהוה אבי שלח את מלאכו ויצילני מידי. כי כאשר הלכתי לשכם להביא משחה לצאן, וראובן לדותן, אשר שם היו צרכינו וכל אוצרותינו, יהודה אחי מכר אותו לישמעאלים. 10 וכאשר שמע ראובן את הדברים האלה הצטער, כי רצה להשיבו אל אביו. 11 אך בשמעי זאת כעסתי מאוד על יהודה על שהניח לו ללכת חי, ועל הישמעאלים שמכרו אותו תמורת מחיר, בכעס עליו. אך יהוה עצר אותי ומנע ממני 12 את השגחת ידי, כי ידי הימנית חצי־יבשה הייתה שבעה ימים. וידעתי, בני, כי בגלל יוסף באה אלי זאת, והתחרטתי ובכיתי, וביקשתי את יהוה יהוה כי תושב ידי, וכי אתרחק מכל טומאה וקנאה 14 ומכל שטות. כי ידעתי כי זממתי דבר רע לפני יהוה ויעקב אבי, על חשבון יוסף אחי, בקנאתי בו.

3 1, 2 ועתה, בני, שמעו לי והישמרו מרוח התעתוע והקנאה. כי הקנאה שולטת על כל דעת האדם, ואינה מניחה לו לאכול או לשתות או לעשות שום 3 דבר טוב. אלא היא מציעה תמיד (לו) להשמיד את זה שהוא מקנא בו, וכל עוד 4 המקונא פורח, המקנא קמל. לכן שנתיים עיניתי את נפשי בצום ביראת יהוה, ולמדתי כי הגאולה מהקנאה באה ביראת יהוה. 5 ואם יברח אדם אל יהוה, הרוח הרעה בורחת ממנו ודעתו מוקללת. 6 ומכאן ואילך הוא חומל על זה שקינא בו וסולח לאויביו, וכן חדל מקנאתו.

פרק 4

4 1 ואבי שאל עלי, כי ראה כי עצוב אני, ואמרתי לו: כואב אני 2 בכבדי. כי התאבלתי יותר מכולם, כי אשם הייתי במכירת יוסף. 3 וכאשר ירדנו למצרים, והוא אסר אותי כמרגל, ידעתי כי בצדק אני סובל, 4 וצערתי. ויוסף היה איש טוב, ורוח יהוה הייתה בתוכו; בהיותו רחמן וחומל, לא נטר לי איבה, אלא אהב אותי כיתר 5 אחיו. לכן הישמרו, בני, מכל קנאה וצרות־עין, ולכו בתום נפש ובלב טוב, בזכרכם את יוסף אחי אביכם, למען ייתן לכם גם יהוה חן ותפארת וברכה על ראשיכם, כאשר ראיתם ב־6 מקרה יוסף. כל ימיו לא הוכיח אותנו על הדבר הזה, אלא אהב אותנו כנפשו 7, ויותר מבניו

האדיר אותנו ונתן לנו עושר ומקנה ופירות. גם אתם, בני, אהבו איש את אחיו בלב טוב, ורוח הקנאה תסור מכם. כי זאת עושה את הנפש פראית ומשמידה את הגוף; היא גורמת כעס ומלחמה בדעת, ומסיתה למעשי דם, ומוליכה את הדעת לטירוף, ואינה מניחה לתבונה לפעול בבני אדם; ועוד, היא לוקחת שינה (וגורמת מהומה לנפש ורעד לגוף). 8 כי גם בשינה קנאה זדונית כלשהי, במרמתה אותו, נושכת וברוחות רעות מפריעה את נפשו, וגורמת לגוף להיות מוטרד, ומעירה את הדעת מהשינה במבוכה; וכרוח רעה ורעילה, כן היא נראית לבני אדם.

פרק 5

5 1 לכן היה יוסף נאה במראה וטוב למראה, כי שום רשעה לא 2 שכנה בו, כי מקצת מצרת הרוח הפנים מגלות. ועתה, בני, עשו את לבבכם טובים לפני יהוה, ואת דרכיכם ישרות לפני בני אדם. ותמצאו חן לפני יהוה ובני אדם. 3 לכן הישמרו מהזנות. כי הזנות היא אם כל הרעות. בהפרידה מיהוה, היא מביאה אל בליעל. כי ראיתי כתוב בכתב חנוך כי בניכם יושחתו בזנות, 5 ויזיקו לבני לוי בחרב. אך לא יוכלו לעמוד נגד לוי, 6 כי הוא ינהל את מלחמת יהוה וינצח את כל צבאותיכם. ויהיו מועטים במספר, מחולקים בלוי וביהודה, ולא יהיה איש מכם לשלטון, כאשר גם ניבא אבינו בברכותיו.

6 1, 2 הנה סיפרתי לכם את כל הדברים, למען אהיה נקי מחטאיכם. ועתה, אם תסירו מכם את קנאתכם ואת כל קשי־עורפכם, כורד תפרחנה עצמותי בישראל, וכשושנה בשרי ביעקב. וריחי יהיה כריח לבנון, וכארזים ירבו קדושים ממני לעולם, וענפיהם ישתרעו למרחוק. 3 אז יכלה זרע כנען, ושארית לא תישאר לעמלק, וכל הקפדוקים יכלו, וכל החתים יושמדו כליל. 4 אז תיפול ארץ חם, וכל העם יכלה. אז תנוח כל הארץ מצרה, וכל העולם תחת השמים ממלחמה. 5 אז אדיר ישראל יפאר את שם, כי יהוה יהוה ייראה על הארץ, ובעצמו יושיע בני אדם. 6 אז יינתנו כל רוחות התעתוע להירמס תחת רגל, ובני אדם ישלטו ברוחות רעות. 7 אז אקום בשמחה ואברך את העליון על נפלאותיו, [כי יהוה לקח גוף ואכל עם בני אדם והושיע בני אדם].

פרק 7

7 1 ועתה, בני, שמעו ללוי וליהודה, ואל תתנשאו נגד שני השבטים האלה, כי 2 מהם תקום לכם תשועת יהוה. כי יהוה יקים מלוי כביכול כהן גדול, ומיהודה כביכול מלך (יהוה ואדם). הוא יושיע את כל [הגויים 3 ו]גזע ישראל. לכן אני נותן לכם את הציוויים האלה, למען תצוו גם אתם את בניכם לשמרם בכל דורותיהם.

פרק 8

8 1 וכאשר כילה שמעון לצוות את בניו, ישן עם אבותיו, בהיותו בן 2 מאה ועשרים שנה. ושמו אותו בארון עץ, להעלות את עצמותיו אל 3 חברון. והעלו אותו בחשאי בעת מלחמת המצרים. כי את עצמות יוסף 4 שמרו המצרים בקברי המלכים. כי המכשפים אמרו להם כי בצאת עצמות יוסף תהיה בכל הארץ חושך ואפלה, ומכה גדולה מאוד למצרים, עד כי גם בנר לא יכיר אדם את אחיו.

9 1, 2 ובני שמעון בכו על אביהם. והיו במצרים עד יום צאתם ביד משה.