מעשי השליחים
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/acts/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 המאמר הקודם עשיתי, הו תיאופילוס, על כל אשר החל יֵשׁוּעַ הן לעשות והן ללמד,
2 עד היום אשר בו נלקח מעלה, אחרי אשר ברוח הקודש נתן מצוות לשליחים אשר בחר:
3 אשר להם גם הראה עצמו חי אחרי סבלו בראיות רבות שאין לטעות בהן, בהיראותו להם ארבעים יום, ובדברו על הדברים השייכים למלכות יהוה:
4 ובהיאספו יחד עמהם, ציוה להם שלא יעזבו את ירושלים, אלא יחכו להבטחת האב, אשר, אמר הוא, שמעתם ממני.
5 כי יוחנן באמת הטביל במים; אך אתם תוטבלו ברוח הקודש בעוד ימים לא רבים מעתה.
6 כאשר באו לכן יחד, שאלו אותו, לאמר, ישוע, האם בעת הזאת תשיב שוב את המלוכה לישראל?
7 ויאמר להם, לא לכם הוא לדעת את הזמנים או את העונות, אשר שם האב בסמכותו שלו.
8 אך תקבלו כוח, אחרי אשר תבוא עליכם רוח הקודש: ותהיו עדים לי הן בירושלים, והן בכל יהודה, ובשומרון, ועד קצה הארץ.
9 וכאשר דיבר את הדברים האלה, בעודם מביטים, נלקח מעלה; וענן קיבל אותו מעיניהם.
10 ובעודם מביטים בתשומת לב אל השמים כאשר עלה, הנה, שני אנשים עמדו לידם בלבוש לבן;
11 אשר גם אמרו, אתם אנשי הגליל, מדוע אתם עומדים ומביטים אל השמים? ישוע זה אותו, אשר נלקח מכם אל השמים, יבוא באותו אופן כפי שראיתם אותו הולך אל השמים.
12 אז שבו אל ירושלים מן ההר הנקרא הר הזיתים, אשר הוא מירושלים מרחק מהלך שבת.
13 וכאשר באו פנימה, עלו אל חדר עליון, אשר שם ישבו הן פטרוס, ויעקב, ויוחנן, ואנדרי, פיליפוס, ותומא, ברתולומאוס, ומתי, יעקב בן חלפי, ושמעון הקנאי, ויהודה אחי יעקב.
14 אלה כולם התמידו בהסכמה אחת בתפילה ובתחנונים, עם הנשים, ומרים אם ישוע, ועם אחיו.
15 ובימים ההם קם פטרוס בתוך התלמידים, ויאמר, (מספר השמות יחד היה כמאה ועשרים,)
16 אנשים ואחים, היה על הכתוב הזה להתמלא, אשר רוח הקודש בפי דוד דיברה לפני כן בעניין יהודה, אשר היה מורה הדרך לאלה שלקחו את ישוע.
17 כי הוא נספר עמנו, וקיבל חלק מן השירות הזה.
18 עתה האיש הזה רכש שדה בשכר הרשעה; ובנופלו ראש למטה, התבקע באמצע, וכל מעיו נשפכו החוצה.
19 וידוע היה לכל יושבי ירושלים; ובכן השדה ההוא נקרא בלשונם שלהם, חקל דמא, כלומר, שדה הדם.
20 כי כתוב בספר התהילים, תהיה חצרו שוממה, ואל יישב בה איש: ואת משרתו כבישוף ייקח אחר.
21 על כן מאלה האנשים אשר התלוו אלינו כל הזמן אשר ישוע נכנס ויצא בינינו,
22 החל מטבילת יוחנן, עד אותו יום עצמו אשר בו נלקח מאיתנו, חייב אחד להיות מונה להיות עמנו עד לתחייתו.
23 ויעמידו שניים, את יוסף הנקרא ברשבא, אשר כונה יוסטוס, ואת מתיא.
24 ויתפללו, ויאמרו, אתה, ישוע, היודע את לבבות כל האנשים, הראה מי משני אלה בחרת,
25 כדי שיקבל חלק מן השירות והשליחות הזאת, אשר ממנה נפל יהודה במעלו, כדי שילך אל מקומו שלו.
26 ויתנו את גורלותיהם; והגורל נפל על מתיא; וייספר עם אחד עשר השליחים.
פרק 2
1 וכאשר הגיע יום השבועות במלואו, היו כולם בהסכמה אחת במקום אחד.
2 ופתאום בא קול מן השמים כשל רוח חזקה שועטת, וימלא את כל הבית אשר שם ישבו.
3 וייראו להם לשונות מפוצלות כמו של אש, ותשב על כל אחד מהם.
4 וכולם התמלאו רוח הקודש, והחלו לדבר בלשונות אחרות, כפי שנתנה הרוח להם ביטוי.
5 והיו יושבים בירושלים יהודים, אנשים יראים, מכל גוי תחת השמים.
6 עתה כאשר הופץ זאת, התאספה ההמון יחד, ונדהמו, כי כל איש שמע אותם מדברים בלשונו שלו.
7 וכולם נדהמו והתפלאו, באומרם אחד אל אחר, הנה, האם לא כל אלה המדברים הם גלילאים?
8 ואיך שומעים אנחנו כל איש בלשוננו שלנו, אשר בה נולדנו?
9 פרתים, ומדים, ועילמים, והיושבים בארם נהריים, וביהודה, ובקפדוקיה, בפונטוס, ובאסיה,
10 פריגיה, ופמפיליה, במצרים, ובחלקי לוב ליד קירינה, וזרים מרומא, יהודים וגרים,
11 כרתים וערבים, אנחנו שומעים אותם מדברים בלשונותינו את מעשי יהוה הנפלאים.
12 וכולם נדהמו, והיו בספק, באומרם אחד אל אחר, מה פירוש זאת?
13 אחרים בלגלוג אמרו, האנשים האלה מלאים יין חדש.
14 אך פטרוס, בקומו עם האחד עשר, הרים את קולו, ויאמר להם, אתם אנשי יהודה, וכל היושבים בירושלים, תהיה זאת ידועה לכם, והאזינו לדברי:
15 כי אלה אינם שיכורים, כפי שאתם חושבים, כיוון שהיא רק השעה השלישית של היום.
16 אך זאת היא מה שנאמר בידי הנביא יואל;
17 ויהי באחרית הימים, אמר יהוה, אשפוך מרוחי על כל בשר: ובניכם ובנותיכם יתנבאו, ובחוריכם יראו חזיונות, וזקניכם יחלמו חלומות:
18 וגם על עבדי ועל שפחותי אשפוך בימים ההם מרוחי; ויתנבאו:
19 ואראה מופתים בשמים ממעל, ואותות בארץ מתחת; דם, ואש, ועמודי עשן:
20 השמש תיהפך לחושך, והירח לדם, לפני שיבוא יום ישוע הגדול והנודע:
21 ויהי, כי כל אשר יקרא בשם ישוע ייוושע.
22 אתם אנשי ישראל, שמעו את הדברים האלה; ישוע מנצרת, איש שאושר בידי יהוה ביניכם בניסים ובמופתים ובאותות, אשר עשה יהוה בידו בתוככם, כפי שגם אתם עצמכם יודעים:
23 אותו, בהימסרו בעצת יהוה הקבועה ובידיעתו מראש, לקחתם, ובידיים רשעות צלבתם והרגתם:
24 אשר אותו הקים יהוה, בהתירו את חבלי המוות: כי לא היה אפשר שיוחזק בידו.
25 כי דוד מדבר עליו, ראיתי את ישוע תמיד לפני פני, כי הוא מימיני, כדי שלא אמוט:
26 על כן שמח לבי, ולשוני שמחה; עוד גם בשרי ישכון בתקווה:
27 כי לא תעזוב את נפשי בשאול, ואף לא תתן את קדושך לראות שחת.
28 הודעתני את דרכי החיים; תמלאני שמחה בפניך.
29 אנשים ואחים, תנו לי לדבר אליכם בחופשיות על האב דוד, כי הוא גם מת וגם נקבר, וקברו עמנו עד היום הזה.
30 על כן בהיותו נביא, וביודעו כי יהוה נשבע לו בשבועה, כי מפרי חלציו, לפי הבשר, יקים את הַמָּשִׁיחַ לשבת על כיסאו;
31 בראותו זאת מראש דיבר על תחיית המשיח, כי נפשו לא נעזבה בשאול, ואף בשרו לא ראה שחת.
32 את ישוע זה הקים יהוה, אשר לו כולנו עדים.
33 על כן בהיותו מורם ליד ימין יהוה, ובקבלו מן האב את הבטחת רוח הקודש, הוא שפך את זאת, אשר אתם רואים עתה ושומעים.
34 כי דוד לא עלה אל השמים: אלא הוא עצמו אומר, יהוה אמר לישוע שלי, שב על ימיני,
35 עד אשר אשים את אויביך הדום לרגליך.
36 על כן ידע נא באמת כל בית ישראל, כי יהוה עשה את אותו ישוע, אשר צלבתם, הן ישוע והן המשיח.
37 עתה כאשר שמעו זאת, נדקרו בלבם, ויאמרו לפטרוס ולשאר השליחים, אנשים ואחים, מה נעשה?
38 אז אמר להם פטרוס, שובו, והיטבלו כל אחד מכם בשם ישוע המשיח למחילת החטאים, ותקבלו את מתנת רוח הקודש.
39 כי ההבטחה היא לכם, ולילדיכם, ולכל הרחוקים, אף ככל אשר ישוע יהוה שלנו יקרא.
40 ובדברים רבים אחרים הוא העיד והפציר, לאמר, הושיעו עצמכם מן הדור העקש הזה.
41 אז אלה אשר קיבלו בשמחה את דברו הוטבלו: ובאותו יום נוספו אליהם כשלושת אלפי נפשות.
42 והם התמידו בתורת השליחים ובאחווה, ובבציעת הלחם, ובתפילות.
43 ופחד בא על כל נפש: וניסים ואותות רבים נעשו בידי השליחים.
44 וכל המאמינים היו יחד, והיה להם הכל משותף;
45 ומכרו את רכושיהם ואת טוביהם, וחילקו אותם לכל האנשים, כפי שהיה צורך לכל איש.
46 והם, בהתמידם יום יום בהסכמה אחת בבית המקדש, ובבצעם לחם מבית לבית, אכלו את מזונם בשמחה ובתמימות לב,
47 בהללם את יהוה, ובמצאם חן בעיני כל העם. וישוע הוסיף לקהילה יום יום כאלה אשר ייוושעו.
פרק 3
1 עתה פטרוס ויוחנן עלו יחד אל בית המקדש בשעת התפילה, בהיותה השעה התשיעית.
2 ואיש אחד פיסח מרחם אמו נישא, אשר אותו הניחו יום יום בשער בית המקדש הנקרא היפה, לבקש צדקה מאלה הנכנסים אל בית המקדש;
3 אשר בראותו את פטרוס ואת יוחנן עומדים להיכנס אל בית המקדש ביקש צדקה.
4 ופטרוס, בקבעו את עיניו עליו עם יוחנן, אמר, הבט בנו.
5 והוא נתן להם תשומת לב, בצפותו לקבל מהם דבר.
6 אז אמר פטרוס, כסף וזהב אין לי; אך את אשר יש לי אתן לך: בשם ישוע המשיח מנצרת קום ולך.
7 ויאחז אותו בידו הימנית, וירימהו: ומיד קיבלו רגליו ועצמות קרסוליו כוח.
8 ובקפיצה קם, והלך, ונכנס עמהם אל בית המקדש, בהלכו, ובקפצו, ובהללו את יהוה.
9 וכל העם ראו אותו הולך ומהלל את יהוה:
10 וידעו כי הוא היה אשר ישב לצדקה בשער היפה של בית המקדש: והתמלאו תדהמה ותימהון על אשר קרה לו.
11 וכאשר האיש הפיסח שנרפא החזיק בפטרוס וביוחנן, רץ כל העם יחד אליהם אל האולם הנקרא של שלמה, בתהייה רבה.
12 וכאשר ראה פטרוס זאת, ענה אל העם, אתם אנשי ישראל, מדוע אתם מתפלאים על זאת? או מדוע אתם בוהים בנו כל כך, כאילו בכוחנו שלנו או בקדושתנו גרמנו לאיש הזה ללכת?
13 יהוה של אברהם, ושל יצחק, ושל יעקב, יהוה של אבותינו, פיאר את בנו ישוע; אשר אותו מסרתם, והתכחשתם לו בנוכחות פילטוס, כאשר הוא החליט לשלחו.
14 אך אתם התכחשתם לקדוש ולצדיק, וביקשתם שרוצח יינתן לכם;
15 והרגתם את נסיך החיים, אשר אותו הקים יהוה מן המתים; אשר לו אנחנו עדים.
16 ושמו באמונה בשמו חיזק את האיש הזה, אשר אתם רואים ויודעים: אף האמונה אשר בידו נתנה לו את הבריאות השלמה הזאת בנוכחות כולכם.
17 ועתה, אחים, אני יודע כי בבורות עשיתם זאת, כפי שעשו גם שליטיכם.
18 אך את הדברים ההם, אשר הראה יהוה מראש בפי כל נביאיו, כי המשיח יסבול, כך מילא.
19 שובו לכן, והמירו דרככם, כדי שיימחו חטאיכם, כאשר יבואו עתי הרגיעה מנוכחות ישוע.
20 והוא ישלח את ישוע המשיח, אשר הוכרז לכם לפני כן:
21 אשר אותו חייבים השמים לקבל עד עתי השבת כל הדברים, אשר דיבר יהוה בפי כל נביאיו הקדושים מאז החל העולם.
22 כי משה באמת אמר אל האבות, נביא יקים לכם יהוה יהוה שלכם מבין אחיכם, כמוני; אליו תשמעו בכל הדברים אשר ידבר אליכם.
23 ויהי, כי כל נפש, אשר לא תשמע לנביא ההוא, תושמד מתוך העם.
24 אף וכל הנביאים משמואל ואלה הבאים אחריו, ככל שדיברו, גם חזו מראש את הימים האלה.
25 אתם בני הנביאים, ושל הברית אשר כרת יהוה עם אבותינו, באומרו אל אברהם, ובזרעך יבורכו כל משפחות הארץ.
26 אליכם ראשונה יהוה, בהקימו את בנו ישוע, שלח אותו לברך אתכם, בהשיבו כל אחד מכם מעוונותיו.
פרק 4
1 ובעודם מדברים אל העם, באו עליהם הכוהנים, ושר בית המקדש, והצדוקים,
2 בכעוסם כי לימדו את העם, והכריזו בישוע את תחיית המתים.
3 וישימו עליהם ידיים, ויתנום במשמר עד למחרת: כי כבר היה ערב.
4 אך רבים מאלה ששמעו את הדבר האמינו; ומספר האנשים היה כחמשת אלפים.
5 ויהי למחרת, ושליטיהם, וזקניהם, וסופריהם התאספו,
6 וחנן הכוהן הגדול, וקיפא, ויוחנן, ואלכסנדר, וככל שהיו מקרובי הכוהן הגדול, התאספו יחד בירושלים.
7 וכאשר העמידום בתווך, שאלו, באיזה כוח, או באיזה שם, עשיתם זאת?
8 אז פטרוס, בהתמלאו רוח הקודש, אמר להם, אתם שליטי העם, וזקני ישראל,
9 אם אנחנו היום נחקרים על המעשה הטוב שנעשה לאיש החלש, באיזה אמצעי נעשה שלם;
10 יהי ידוע לכם כולכם, ולכל עם ישראל, כי בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר אותו צלבתם, אשר אותו הקים יהוה מן המתים, אף בו עומד האיש הזה כאן לפניכם שלם.
11 זאת היא האבן אשר נמאסה בידיכם הבונים, אשר נהייתה לראש הפינה.
12 ואף אין תשועה באחר: כי אין שם אחר תחת השמים הניתן בין בני אדם, אשר בו עלינו להיוושע.
13 עתה כאשר ראו את עוז פטרוס ויוחנן, ותפסו כי הם אנשים בלי לימוד ובורים, התפלאו; וזיהו אותם, כי היו עם ישוע.
14 ובהביטם באיש שנרפא עומד עמהם, לא יכלו לומר דבר נגד זאת.
15 אך כאשר ציוו אותם לצאת הצידה מן המועצה, התייעצו ביניהם,
16 באומרם, מה נעשה לאנשים האלה? כי באמת נס נודע נעשה بידם גלוי לכל יושבי ירושלים; ואיננו יכולים להכחיש זאת.
17 אך כדי שלא יופץ עוד בין העם, נאים עליהם בחומרה, שלא ידברו מעתה לאיש בשם הזה.
18 ויקראו אותם, ויצוו אותם שלא לדבר כלל ואף לא ללמד בשם ישוע.
19 אך פטרוס ויוחנן ענו ואמרו להם, האם ישר בעיני יהוה לשמוע לכם יותר מאשר ליהוה, שפטו אתם.
20 כי איננו יכולים אלא לדבר את הדברים אשר ראינו ושמענו.
21 ובכן כאשר איימו עליהם עוד, שלחו אותם, בלי למצוא איך יענישו אותם, בגלל העם: כי כל האנשים פיארו את יהוה על אשר נעשה.
22 כי האיש היה מעל ארבעים שנה, אשר עליו הוצג נס הריפוי הזה.
23 ובהיותם משוחררים, הלכו אל חבריהם, ודיווחו את כל אשר אמרו להם הכוהנים הראשיים והזקנים.
24 וכאשר שמעו זאת, הרימו את קולם אל יהוה בהסכמה אחת, ואמרו, יהוה, אתה הוא יהוה, אשר עשית את השמים, ואת הארץ, ואת הים, ואת כל אשר בהם:
25 אשר בפי עבדך דוד אמרת, מדוע רגשו גויים, ועמים יהגו ריק?
26 מלכי הארץ קמו, והשליטים התאספו יחד נגד יהוה, ונגד המשיח שלו.
27 כי באמת נגד ילדך הקדוש ישוע, אשר משחת, הן הורדוס, ופונטיוס פילטוס, עם הגויים, ועם ישראל, התאספו יחד,
28 לעשות כל אשר ידך ועצתך קבעו מראש להיעשות.
29 ועתה, יהוה, ראה את איומיהם: ותן לעבדיך, שבעוז מלא ידברו את דברך,
30 בהושטך את ידך לרפא; ושאותות ומופתים ייעשו בשם ילדך הקדוש ישוע.
31 וכאשר התפללו, זעזע המקום אשר בו התאספו יחד; וכולם התמלאו רוח הקודש, ודיברו את דבר יהוה בעוז.
32 והמון המאמינים היו בלב אחד ובנפש אחת: ואף אחד מהם לא אמר כי דבר מן הדברים אשר ברשותו הוא שלו; אלא היה להם הכל משותף.
33 ובכוח גדול נתנו השליחים עדות לתחיית ישוע: וחסד גדול היה על כולם.
34 ואף לא היה ביניהם שום אחד חסר: כי כל אשר היו בעלי אדמות או בתים מכרו אותם, והביאו את מחירי הדברים שנמכרו,
35 והניחו אותם לרגלי השליחים: וחלוקה נעשתה לכל איש לפי צרכו.
36 ויוסף, אשר כונה בידי השליחים ברנבא, (כלומר, בתרגומו, בן הנחמה,) לוי, ומארץ קפריסין,
37 בהיות לו אדמה, מכרה, והביא את הכסף, והניחו לרגלי השליחים.
פרק 5
1 אך איש אחד בשם חנניה, עם ספירה אשתו, מכר אחוזה,
2 ושמר חלק מן המחיר, גם אשתו ידעה על זה, והביא חלק מסוים, והניחו לרגלי השליחים.
3 אך פטרוס אמר, חנניה, מדוע מילא השטן את לבך לשקר לרוח הקודש, ולשמור חלק ממחיר האדמה?
4 בעודה בידך, האם לא היתה שלך? ואחרי שנמכרה, האם לא היתה בסמכותך שלך? מדוע הגית את הדבר הזה בלבך? לא שיקרת לבני אדם, אלא ליהוה.
5 וחנניה בשומעו את הדברים האלה נפל, ומסר את רוחו: ופחד גדול בא על כל אלה ששמעו את הדברים האלה.
6 והבחורים קמו, עטפו אותו, ונשאו אותו החוצה, וקברו אותו.
7 והיה כשעברו כשלוש שעות אחרי כן, כאשר אשתו, בלא דעת מה נעשה, נכנסה.
8 ופטרוס ענה לה, אמרי לי האם מכרתם את האדמה בכל כך? ותאמר, כן, בכל כך.
9 אז אמר לה פטרוס, איך הוא שהסכמתם יחד לנסות את רוח יהוה? הנה, רגלי אלה שקברו את בעלך הן בדלת, וישאו אותך החוצה.
10 אז נפלה מיד לרגליו, ומסרה את רוחה: והבחורים נכנסו, ומצאו אותה מתה, ובנושאם אותה החוצה, קברו אותה ליד בעלה.
11 ופחד גדול בא על כל הקהילה, ועל כל אשר שמעו את הדברים האלה.
12 ובידי השליחים נעשו אותות ומופתים רבים בין העם; (והם היו כולם בהסכמה אחת באולם שלמה.
13 ומן השאר לא העז שום איש להצטרף אליהם: אך העם הגדיל אותם.
14 ומאמינים נוספו יותר אל ישוע, המונים הן של גברים והן של נשים.)
15 ובכן הוציאו את החולים אל הרחובות, והניחו אותם על מיטות וספות, כדי שלפחות צל פטרוס בעוברו יאפיל על אחדים מהם.
16 גם בא המון מן הערים סביב אל ירושלים, בהביאם חולים, ואלה מיוסרי רוחות טמאות: וכולם נרפאו.
17 אז קם הכוהן הגדול, וכל אשר עמו, (אשר היא כת הצדוקים,) והתמלאו קנאה,
18 וישימו ידיהם על השליחים, ויתנום בבית הסוהר המשותף.
19 אך מלאך יהוה בלילה פתח את דלתות בית הסוהר, והוציאם, ואמר,
20 לכו, עמדו ודברו בבית המקדש אל העם את כל דברי החיים האלה.
21 וכאשר שמעו זאת, נכנסו אל בית המקדש בבוקר השכם, ולימדו. אך הכוהן הגדול בא, ואלה אשר עמו, וקראו את המועצה יחד, ואת כל מועצת זקני בני ישראל, ושלחו אל בית הסוהר להביאם.
22 אך כאשר באו השוטרים, ולא מצאו אותם בבית הסוהר, שבו ודיווחו,
23 באומרם, את בית הסוהר באמת מצאנו נעול בכל ביטחון, והשומרים עומדים בחוץ לפני הדלתות: אך כאשר פתחנו, לא מצאנו שום איש בפנים.
24 עתה כאשר שמעו הכוהן הגדול ושר בית המקדש והכוהנים הראשיים את הדברים האלה, תמהו עליהם לאן יגיע זאת.
25 אז בא אחד וסיפר להם, לאמר, הנה, האנשים אשר שמתם בבית הסוהר עומדים בבית המקדש, ומלמדים את העם.
26 אז הלך השר עם השוטרים, והביאם בלי אלימות: כי הם יראו את העם, פן ייסקלו.
27 וכאשר הביאום, העמידום לפני המועצה: והכוהן הגדול שאל אותם,
28 באומרו, האם לא צוינו אתכם בחומרה שלא תלמדו בשם הזה? והנה, מילאתם את ירושלים בתורתכם, ומתכוונים להביא את דם האיש הזה עלינו.
29 אז פטרוס ושאר השליחים ענו ואמרו, עלינו לציית ליהוה יותר מאשר לבני אדם.
30 יהוה של אבותינו הקים את ישוע, אשר אותו הרגתם ותליתם על עץ.
31 אותו הרים יהוה ביד ימינו להיות נסיך ומושיע, לתת תשובה לישראל, ומחילת חטאים.
32 ואנחנו עדים שלו לדברים האלה; וכך היא גם רוח הקודש, אשר יהוה נתן לאלה המצייתים לו.
33 כאשר שמעו זאת, נחתכו בלבם, ויקחו עצה להורגם.
34 אז קם אחד במועצה, פרושי, בשם גמליאל, מלמד תורה, בעל שם טוב בין כל העם, וציוה להוציא את השליחים החוצה לזמן קצר;
35 ויאמר להם, אתם אנשי ישראל, שימו לב לעצמכם מה אתם מתכוונים לעשות בנוגע לאנשים האלה.
36 כי לפני הימים האלה קם תודס, בהתהדרו להיות מישהו; אשר אליו הצטרפו מספר אנשים, כארבע מאות: אשר נהרג; וכל, ככל שצייתו לו, פוזרו, ובאו לאין.
37 אחרי האיש הזה קם יהודה הגלילי בימי המפקד, וסחף עם רב אחריו: גם הוא אבד; וכל, אף ככל שצייתו לו, נפוצו.
38 ועתה אני אומר לכם, הימנעו מן האנשים האלה, והניחו להם: כי אם העצה הזאת או המלאכה הזאת היא מבני אדם, היא תבוא לאין:
39 אך אם היא מיהוה, לא תוכלו להפילה; פן תימצאו אף נלחמים נגד יהוה.
40 ולו הסכימו: וכאשר קראו את השליחים, והכו אותם, ציוו שלא ידברו בשם ישוע, ושלחו אותם.
41 והם יצאו מנוכחות המועצה, בשמחם כי נחשבו ראויים לסבול בושה בעד שמו.
42 ויום יום בבית המקדש, ובכל בית, הם לא חדלו ללמד ולהכריז את ישוע המשיח.
פרק 6
1 ובימים ההם, כאשר רב מספר התלמידים, קמה תלונה של ההלניסטים נגד העברים, כי אלמנותיהם הוזנחו בשירות היום־יומי.
2 אז קראו השנים עשר את המון התלמידים אליהם, ואמרו, לא סביר שעלינו לעזוב את דבר יהוה, ולשרת שולחנות.
3 על כן, אחים, בחרו ביניכם שבעה אנשים בעלי שם טוב, מלאי רוח הקודש וחכמה, אשר נמנה אותם על העסק הזה.
4 אך אנחנו ניתן עצמנו בתמידות לתפילה, ולשירות הדבר.
5 והדבר הטיב בעיני כל ההמון: ובחרו את סטפנוס, איש מלא אמונה ורוח הקודש, ואת פיליפוס, ואת פרוכורוס, ואת ניקנור, ואת טימון, ואת פרמנס, ואת ניקולאוס גר מאנטיוכיה:
6 אשר אותם העמידו לפני השליחים: וכאשר התפללו, סמכו עליהם את ידיהם.
7 ודבר יהוה גדל; ומספר התלמידים רב בירושלים מאוד; וחברה גדולה של הכוהנים צייתה לאמונה.
8 וסטפנוס, מלא אמונה וכוח, עשה מופתים וניסים גדולים בין העם.
9 אז קמו אחדים מבית הכנסת, הנקרא בית כנסת הליברטינים, וקירינים, ואלכסנדרונים, ומאלה מקיליקיה ומאסיה, בהתווכחם עם סטפנוס.
10 ולא יכלו לעמוד נגד החכמה והרוח אשר בה דיבר.
11 אז הסיתו אנשים, אשר אמרו, שמענו אותו מדבר דברי גידוף נגד משה, ונגד יהוה.
12 ויעוררו את העם, ואת הזקנים, ואת הסופרים, ובאו עליו, ותפסו אותו, והביאו אותו אל המועצה,
13 והעמידו עדי שקר, אשר אמרו, האיש הזה לא חדל לדבר דברי גידוף נגד המקום הקדוש הזה, ונגד התורה:
14 כי שמענו אותו אומר, כי ישוע זה מנצרת יהרוס את המקום הזה, וישנה את המנהגים אשר מסר לנו משה.
15 וכל היושבים במועצה, בהביטם בו בתשומת לב, ראו את פניו כפני מלאך.
פרק 7
1 אז אמר הכוהן הגדול, האם הדברים האלה כן?
2 ויאמר, אנשים, אחים, ואבות, שמעו; ישוע של התהילה נראה אל אברהם אבינו, כאשר היה בארם נהריים, לפני ששכן בחרן,
3 ויאמר אליו, צא מארצך, ומקרוביך, ובא אל הארץ אשר אראך.
4 אז יצא מארץ הכשדים, ושכן בחרן: ומשם, כאשר מת אביו, העבירו אל הארץ הזאת, אשר בה אתם שוכנים עתה.
5 ולא נתן לו נחלה בה, לא, לא כמדרך כף רגל: אך הבטיח כי ייתן אותה לו לאחוזה, ולזרעו אחריו, כאשר עוד לא היה לו ילד.
6 ויהוה דיבר באופן זה, כי זרעו יגורו בארץ זרה; וכי ישעבדו אותם, ויענו אותם רעה ארבע מאות שנה.
7 ואת הגוי אשר לו יהיו בעבדות אשפוט אני, אמר יהוה: ואחרי כן יצאו, ויעבדו אותי במקום הזה.
8 ויתן לו את ברית המילה: ובכן אברהם הוליד את יצחק, וימל אותו ביום השמיני; ויצחק הוליד את יעקב; ויעקב הוליד את שנים עשר האבות.
9 והאבות, בתנועתם בקנאה, מכרו את יוסף למצרים: אך ישוע היה עמו,
10 והציל אותו מכל צרותיו, ונתן לו חן וחכמה לעיני פרעה מלך מצרים; ויעש אותו מושל על מצרים ועל כל ביתו.
11 עתה בא רעב על כל ארץ מצרים וכנען, וצרה גדולה: ואבותינו לא מצאו מזון.
12 אך כאשר שמע יעקב כי יש תבואה במצרים, שלח את אבותינו בפעם הראשונה.
13 ובפעם השנייה הוכר יוסף לאחיו; ומשפחת יוסף הוכרה לפרעה.
14 אז שלח יוסף, וקרא אליו את אביו יעקב, ואת כל משפחתו, שבעים וחמש נפשות.
15 ובכן ירד יעקב אל מצרים, ומת, הוא, ואבותינו,
16 והועברו אל שכם, והושמו בקבר אשר קנה אברהם בסכום כסף מבני אמור אבי שכם.
17 אך כאשר קרב זמן ההבטחה, אשר נשבע יהוה לאברהם, גדל העם ורבו במצרים,
18 עד אשר קם מלך אחר, אשר לא ידע את יוסף.
19 אותו נהג בערמה עם משפחתנו, והרע לאבותינו, ובכן השליכו את תינוקותיהם, כדי שלא יחיו.
20 באשר הזמן אשר בו נולד משה, והוא היה יפה מאוד, וגודל בבית אביו שלושה חודשים:
21 וכאשר הושלך החוצה, לקחה אותו בת פרעה, וגידלה אותו כבנה שלה.
22 ומשה למד בכל חכמת המצרים, והיה אדיר בדברים ובמעשים.
23 וכאשר מלאו לו ארבעים שנה, עלה על לבו לבקר את אחיו בני ישראל.
24 ובראותו אחד מהם סובל עוול, הגן עליו, ונקם את נקמת המעונה, והכה את המצרי:
25 כי הוא חשב כי אחיו יבינו איך ישוע בידו יגאל אותם: אך הם לא הבינו.
26 ולמחרת הראה עצמו אליהם כאשר התגוששו, וביקש להשלים ביניהם שוב, לאמר, אנשים, אתם אחים; מדוע אתם עושים עוול אחד לאחר?
27 אך מי שעשה לרעהו עוול דחף אותו, לאמר, מי עשך מושל ושופט עלינו?
28 האם תהרוג אותי, כפי שהרגת את המצרי אתמול?
29 אז ברח משה על הדבר הזה, והיה זר בארץ מדין, אשר שם הוליד שני בנים.
30 וכאשר חלפו ארבעים שנה, נראה אליו במדבר הר סיני מלאך יהוה בלהבת אש בסנה.
31 כאשר ראה משה זאת, התפלא על המראה: וכאשר קרב לראות, בא קול ישוע אליו,
32 לאמר, אני ישוע של אבותיך, ישוע של אברהם, ישוע של יצחק, וישוע של יעקב. אז רעד משה, ולא העז להביט.
33 אז אמר ישוע אליו, הסר את נעליך מעל רגליך: כי המקום אשר עליו אתה עומד הוא אדמת קודש.
34 ראיתי, ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ושמעתי את אנקתם, וירדתי לגאלם. ועתה בא, אשלחך אל מצרים.
35 את משה הזה אשר סירבו לו, לאמר, מי עשך מושל ושופט? אותו שלח יהוה להיות מושל וגואל ביד המלאך אשר נראה אליו בסנה.
36 הוא הוציאם, אחרי שהראה מופתים ואותות בארץ מצרים, ובים סוף, ובמדבר ארבעים שנה.
37 זהו משה ההוא, אשר אמר אל בני ישראל, נביא יקים לכם יהוה יהוה שלכם מבין אחיכם, כמוני; אליו תשמעו.
38 זהו הוא, אשר היה בקהילה במדבר עם המלאך אשר דיבר אליו בהר סיני, ועם אבותינו: אשר קיבל את דברי החיים לתת לנו:
39 אשר לו לא רצו אבותינו לציית, אלא דחו אותו מהם, ובלבותיהם שבו חזרה אל מצרים,
40 באומרם אל אהרון, עשה לנו אלהים שילכו לפנינו: כי אשר למשה הזה, אשר הוציאנו מארץ מצרים, איננו יודעים מה היה לו.
41 ויעשו עגל בימים ההם, והקריבו קרבן לאליל, ושמחו במעשי ידיהם שלהם.
42 אז פנה יהוה, ומסרם לעבוד את צבא השמים; כפי שכתוב בספר הנביאים, הו בית ישראל, האם הקרבתם לי בהמות שחוטות וקרבנות במשך ארבעים שנה במדבר?
43 אף נשאתם את אוהל מולוך, ואת כוכב אלהיכם רמפן, צורות אשר עשיתם לעבוד אותם: ואגלה אתכם מעבר לבבל.
44 לאבותינו היה אוהל העדות במדבר, כפי שהוא ציוה, בדברו אל משה, כי יעשנו לפי התבנית אשר ראה.
45 אשר גם אבותינו שבאו אחר כך הביאו עם יהושע אל נחלת הגויים, אשר ישוע גרש מפני אבותינו, עד ימי דוד;
46 אשר מצא חן לפני יהוה, וביקש למצוא אוהל ליהוה של יעקב.
47 אך שלמה בנה לו בית.
48 אך עליון לא שוכן במקדשים עשויים בידיים; כפי שאומר הנביא,
49 השמים הם כיסאי, והארץ הדום רגלי: איזה בית תבנו לי? אמר יהוה: או מה הוא מקום מנוחתי?
50 האם לא ידי עשתה את כל הדברים האלה?
51 אתם קשי עורף וערלי לב ואוזניים, אתם תמיד מתנגדים לרוח הקודש: כפי שעשו אבותיכם, כך גם אתם.
52 מי מן הנביאים אשר לא רדפו אבותיכם? והם הרגו את אלה שהראו מראש על בוא הצדיק; אשר לו היו אתם עתה הבוגדים והרוצחים:
53 אשר קיבלתם את התורה בהסדרת מלאכים, ולא שמרתם אותה.
54 כאשר שמעו את הדברים האלה, נחתכו בלבם, ויחרקו עליו בשיניהם.
55 אך הוא, בהיותו מלא רוח הקודש, הביט בתשומת לב אל השמים, וראה את כבוד יהוה, ואת ישוע עומד על יד ימין יהוה,
56 ויאמר, הנה, אני רואה את השמים פתוחים, ואת בן האדם עומד על יד ימין יהוה.
57 אז צעקו בקול גדול, ויאטמו את אוזניהם, וירוצו עליו בהסכמה אחת,
58 ויוציאו אותו מן העיר, ויסקלו אותו: והעדים הניחו את בגדיהם לרגלי איש צעיר, אשר שמו שאול.
59 ויסקלו את סטפנוס, בקראו אל ישוע, ובאומרו, ישוע ישוע, קבל את רוחי.
60 ויכרע על ברכיו, ויצעק בקול גדול, ישוע, אל תחשב להם את החטא הזה. וכאשר אמר זאת, נרדם.
פרק 8
1 ושאול הסכים למותו. ובזמן ההוא היתה רדיפה גדולה נגד הקהילה אשר בירושלים; וכולם פוזרו ברחבי אזורי יהודה ושומרון, מלבד השליחים.
2 ואנשים יראים נשאו את סטפנוס לקבורתו, ועשו אבל גדול עליו.
3 אשר לשאול, הוא השחית את הקהילה, בכניסתו לכל בית, ובגררו גברים ונשים מסרם לבית הסוהר.
4 על כן אלה שפוזרו הלכו בכל מקום בהכריזם את הדבר.
5 אז ירד פיליפוס אל עיר שומרון, והכריז להם את המשיח.
6 והעם בהסכמה אחת נתנו תשומת לב לדברים אשר דיבר פיליפוס, בשומעם וברואם את הניסים אשר עשה.
7 כי רוחות טמאות, בצעקן בקול גדול, יצאו מרבים אשר נאחזו בהן: ורבים פגועי שיתוק, ושהיו פיסחים, נרפאו.
8 והיתה שמחה גדולה בעיר ההיא.
9 אך היה איש אחד, בשם שמעון הקוסם, אשר לפני כן באותה עיר עסק בכשפים, והקסים את עם שומרון, בטענתו כי עצמו הוא גדול אחד:
10 אשר אליו כולם נתנו תשומת לב, מן הקטן ועד הגדול, באומרם, האיש הזה הוא כוח יהוה הגדול.
11 ואליו הקפידו, כי מזמן רב הקסים אותם בכשפים.
12 אך כאשר האמינו לפיליפוס בהכריזו את הדברים על מלכות יהוה, ואת שם ישוע המשיח, הוטבלו, הן גברים והן נשים.
13 אז גם שמעון עצמו האמין: וכאשר הוטבל, התמיד עם פיליפוס, והתפלא, בראותו את הניסים והאותות שנעשו.
14 עתה כאשר שמעו השליחים אשר בירושלים כי שומרון קיבלה את דבר יהוה, שלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן:
15 אשר, כאשר ירדו, התפללו בעדם, כדי שיקבלו את רוח הקודש:
16 (כי עדיין לא נפלה על שום אחד מהם: רק הם הוטבלו בשם ישוע.)
17 אז סמכו את ידיהם עליהם, והם קיבלו את רוח הקודש.
18 וכאשר ראה שמעון כי בסמיכת ידי השליחים ניתנה רוח הקודש, הציע להם כסף,
19 באומרו, תנו גם לי את הכוח הזה, כי על כל אשר אשים את ידי, יקבל את רוח הקודש.
20 אך פטרוס אמר לו, כספך יאבד עמך, כי חשבת כי מתנת יהוה תיקנה בכסף.
21 אין לך חלק ואף לא גורל בעסק זה: כי לבך אינו ישר לפני יהוה.
22 שוב לכן מן הרשעה הזאת שלך, והתפלל אל יהוה, אם אולי תיסלח לך מחשבת לבך.
23 כי אני תופס כי אתה במרורת מרירות, ובקשר העוולה.
24 אז ענה שמעון, ואמר, התפללו אתם אל יהוה בעדי, כדי שאף אחד מן הדברים האלה אשר דיברתם לא יבוא עלי.
25 והם, כאשר העידו והכריזו את דבר ישוע, שבו אל ירושלים, והכריזו את הבשורה בכפרים רבים של השומרונים.
26 ומלאך יהוה דיבר אל פיליפוס, לאמר, קום, ולך דרומה אל הדרך היורדת מירושלים אל עזה, אשר היא מדבר.
27 ויקם וילך: והנה, איש מכוש, סריס בעל סמכות גדולה תחת קנדקי מלכת הכושים, אשר היה אחראי על כל אוצרה, ובא אל ירושלים להשתחוות,
28 היה שב, ובישבו במרכבתו קרא את ישעיהו הנביא.
29 אז הרוח אמרה אל פיליפוס, קרב, והצטרף אל המרכבה הזאת.
30 ופיליפוס רץ אליו שם, ושמעו קורא את הנביא ישעיהו, ואמר, האם אתה מבין מה אתה קורא?
31 ויאמר, איך אוכל, אלא אם איש אחד ידריך אותי? ויבקש מפיליפוס לעלות ולשבת עמו.
32 מקום הכתוב אשר קרא היה זה, הוא הובל כשה לטבח; וככבש אלם לפני גוזזיו, כך לא פתח את פיו:
33 בהשפלתו נלקח משפטו: ומי יכריז את דורו? כי חייו נלקחים מן הארץ.
34 והסריס ענה את פיליפוס, ואמר, אבקש ממך, על מי מדבר הנביא זאת? על עצמו, או על איש אחר כלשהו?
35 אז פתח פיליפוס את פיו, והחל באותו כתוב, והכריז לו את ישוע.
36 וכאשר הלכו בדרכם, באו אל מים אחדים: ואמר הסריס, ראה, הנה מים; מה מונע ממני להיטבל?
37 ואמר פיליפוס, אם אתה מאמין בכל לבך, תורשה. וענה ואמר, אני מאמין כי ישוע המשיח הוא בן יהוה.
38 ויצו את המרכבה לעמוד: וירדו שניהם אל המים, הן פיליפוס והן הסריס; והטביל אותו.
39 וכאשר עלו מן המים, רוח ישוע חטפה את פיליפוס, ובכן הסריס לא ראה אותו עוד: והלך בדרכו בשמחה.
40 אך פיליפוס נמצא באזוטוס: ובעוברו הכריז בכל הערים, עד שבא אל קיסריה.
פרק 9
1 ושאול, עוד נושף איומים וטבח נגד תלמידי ישוע, הלך אל הכוהן הגדול,
2 וביקש ממנו איגרות אל דמשק אל בתי הכנסת, כדי שאם ימצא מי מהדרך הזאת, בין שיהיו גברים או נשים, יביאם כבולים אל ירושלים.
3 וכאשר נסע, קרב אל דמשק: ופתאום האיר סביבו אור מן השמים:
4 ויפול לארץ, ושמע קול אומר לו, שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?
5 ויאמר, מי אתה, ישוע? וישוע אמר, אני ישוע אשר אותו אתה רודף: קשה לך לבעוט בדורבנות.
6 והוא, ברטטו ובתדהמתו אמר, ישוע, מה תרצה שאעשה? וישוע אמר לו, קום, ולך אל העיר, וייאמר לך מה עליך לעשות.
7 והאנשים אשר נסעו עמו עמדו חסרי דיבור, בשומעם קול, אך בלי לראות שום איש.
8 ושאול קם מן הארץ; וכאשר נפקחו עיניו, לא ראה שום איש: אך הם הובילו אותו ביד, והביאו אותו אל דמשק.
9 והוא היה שלושה ימים בלי ראייה, ואף לא אכל ולא שתה.
10 והיה תלמיד אחד בדמשק, בשם חנניה; ואליו אמר ישוע בחזיון, חנניה. ויאמר, הנה אני כאן, ישוע.
11 וישוע אמר לו, קום, ולך אל הרחוב הנקרא הישר, ושאל בבית יהודה על אחד בשם שאול, מטרסוס: כי, הנה, הוא מתפלל,
12 וראה בחזיון איש בשם חנניה נכנס, ושם את ידו עליו, כדי שיישוב לראות.
13 אז ענה חנניה, ישוע, שמעתי מרבים על האיש הזה, כמה רעה עשה לקדושיך בירושלים:
14 וכאן יש לו סמכות מן הכוהנים הראשיים לכבול את כל הקוראים בשמך.
15 אך ישוע אמר לו, לך בדרכך: כי הוא כלי נבחר לי, לשאת את שמי לפני הגויים, והמלכים, ובני ישראל:
16 כי אני אראה לו כמה דברים גדולים עליו לסבול בעד שמי.
17 וחנניה הלך בדרכו, ונכנס אל הבית; ובשימו את ידיו עליו אמר, אח שאול, ישוע, אשר נראה אליך בדרך כאשר באת, שלחני, כדי שתישוב לראות, ותתמלא רוח הקודש.
18 ומיד נפלו מעיניו כקשקשים: וישוב לראות מיד, וקם, והוטבל.
19 וכאשר קיבל מזון, התחזק. אז היה שאול ימים אחדים עם התלמידים אשר בדמשק.
20 ומיד הכריז את המשיח בבתי הכנסת, כי הוא בן יהוה.
21 אך כל אלה ששמעו אותו נדהמו, ואמרו; האם לא זהו הוא אשר השמיד את אלה שקראו בשם הזה בירושלים, ובא לכאן למטרה הזאת, כדי שיביאם כבולים אל הכוהנים הראשיים?
22 אך שאול הוסיף כוח, והביך את היהודים השוכנים בדמשק, בהוכיחו כי זהו המשיח ממש.
23 ואחרי שנתמלאו ימים רבים, לקחו היהודים עצה להורגו:
24 אך ארבם נודע לשאול. והם שמרו את השערים יום ולילה להורגו.
25 אז לקחו התלמידים אותו בלילה, והורידו אותו בחומה בסל.
26 וכאשר בא שאול אל ירושלים, ניסה להצטרף אל התלמידים: אך כולם פחדו ממנו, ולא האמינו כי הוא תלמיד.
27 אך ברנבא לקחו, והביאו אל השליחים, והכריז להם איך ראה את ישוע בדרך, וכי הוא דיבר אליו, ואיך הכריז בעוז בדמשק בשם ישוע.
28 והוא היה עמהם נכנס ויוצא בירושלים.
29 ודיבר בעוז בשם ישוע, והתווכח נגד ההלניסטים: אך הם ניסו להורגו.
30 אשר כאשר ידעו האחים, הורידו אותו אל קיסריה, ושלחו אותו אל טרסוס.
31 אז היה לקהילות מנוחה בכל יהודה והגליל ושומרון, ונבנו; ובהלכן ביראת ישוע, ובנחמת רוח הקודש, רבו.
32 ויהי, כאשר עבר פטרוס בכל הרבעים, ירד גם אל הקדושים השוכנים בלוד.
33 ושם מצא איש אחד בשם איניאס, אשר שמר את מיטתו שמונה שנים, והיה חולה בשיתוק.
34 ואמר לו פטרוס, איניאס, ישוע המשיח עושה אותך שלם: קום, ועשה את מיטתך. וקם מיד.
35 וכל אלה השוכנים בלוד ושרון ראו אותו, ופנו אל ישוע.
36 עתה היתה ביפו תלמידה אחת בשם טביתא, אשר בתרגומה נקראת דורקס: האשה הזאת היתה מלאה מעשים טובים ומעשי צדקה אשר עשתה.
37 ויהי בימים ההם, כי חלתה, ומתה: אשר כאשר רחצו אותה, הניחו אותה בחדר עליון.
38 ומאחר שלוד היתה קרובה ליפו, והתלמידים שמעו כי פטרוס שם, שלחו אליו שני אנשים, בבקשם ממנו שלא יתמהמה לבוא אליהם.
39 אז קם פטרוס והלך עמהם. כאשר בא, הביאו אותו אל החדר העליון: וכל האלמנות עמדו לידו בוכות, ומראות את המעילים והבגדים אשר עשתה דורקס, בעודה עמהם.
40 אך פטרוס הוציא את כולן, וכרע על ברכיו, והתפלל; ובפנותו אל הגוף אמר, טביתא, קומי. ותפקח את עיניה: וכאשר ראתה את פטרוס, התיישבה.
41 ויתן לה את ידו, וירימה, וכאשר קרא את הקדושים והאלמנות, הציג אותה חיה.
42 וידוע היה בכל יפו; ורבים האמינו בישוע.
43 ויהי, כי התמהמה ימים רבים ביפו עם שמעון אחד בורסקי.
פרק 10
1 היה איש אחד בקיסריה בשם קורנליוס, שר מאה של הגדוד הנקרא הגדוד האיטלקי,
2 איש ירא, ואחד שירא את יהוה עם כל ביתו, אשר נתן צדקה רבה לעם, והתפלל אל יהוה תמיד.
3 הוא ראה בחזיון בגלוי כבשעה התשיעית של היום מלאך יהוה בא אליו, ואומר אליו, קורנליוס.
4 וכאשר הביט בו, פחד, ואמר, מה זה, ישוע? ויאמר אליו, תפילותיך וצדקותיך עלו לזיכרון לפני יהוה.
5 ועתה שלח אנשים אל יפו, וקרא לשמעון אחד, אשר כינויו פטרוס:
6 הוא מתארח אצל שמעון אחד בורסקי, אשר ביתו ליד הים: הוא יאמר לך מה עליך לעשות.
7 וכאשר המלאך אשר דיבר אל קורנליוס עזב, קרא לשניים ממשרתי ביתו, וחייל ירא מאלה ששירתו אותו בתמידות;
8 וכאשר הכריז להם את כל הדברים האלה, שלחם אל יפו.
9 למחרת, כאשר הם נסעו בדרכם, וקרבו אל העיר, עלה פטרוס על הגג להתפלל בכשעה השישית:
10 והיה רעב מאוד, ורצה לאכול: אך בעודם מכינים, נפל בתרדמת חזיון,
11 וראה את השמים פתוחים, וכלי אחד יורד אליו, כמו סדין גדול קשור בארבע הקצוות, ומונח אל הארץ:
12 אשר בו היו כל מיני בהמות הארץ בעלות ארבע רגליים, וחיות פרא, ורמשים, ועופות השמים.
13 ובא אליו קול, קום, פטרוס; שחט, ואכול.
14 אך פטרוס אמר, לא כן, ישוע; כי מעולם לא אכלתי דבר שהוא טמא או לא טהור.
15 והקול דיבר אליו שוב בפעם השנייה, את אשר טיהר יהוה, לא תקרא אתה טמא.
16 זאת נעשתה שלוש פעמים: והכלי התקבל שוב אל השמים.
17 עתה בעוד פטרוס מפקפק בעצמו מה פירוש החזיון הזה אשר ראה, הנה, האנשים אשר נשלחו מקורנליוס שאלו על בית שמעון, ועמדו לפני השער,
18 וקראו, ושאלו האם שמעון, אשר כונה פטרוס, מתארח שם.
19 בעוד פטרוס חושב על החזיון, אמרה לו הרוח, הנה, שלושה אנשים מחפשים אותך.
20 קום לכן, ורד, ולך עמהם, בלי לפקפק בדבר: כי אני שלחתי אותם.
21 אז ירד פטרוס אל האנשים אשר נשלחו אליו מקורנליוס; ואמר, הנה, אני הוא אשר אתם מחפשים: מה היא הסיבה שבאתם?
22 ויאמרו, קורנליוס שר המאה, איש צדיק, ואחד שירא את יהוה, ובעל שם טוב בין כל גוי היהודים, הוזהר מיהוה בידי מלאך קדוש לשלוח אחריך אל ביתו, ולשמוע דברים ממך.
23 אז קרא אותם פנימה, ואירח אותם. ולמחרת הלך פטרוס עמהם, ואחים אחדים מיפו ליוו אותו.
24 ובמחרת אחרי כן נכנסו אל קיסריה. וקורנליוס חיכה להם, וקרא יחד את קרוביו ואת ידידיו הקרובים.
25 וכאשר פטרוס בא פנימה, פגש אותו קורנליוס, ונפל לרגליו, והשתחווה לו.
26 אך פטרוס הרים אותו, באומרו, קום; גם אני עצמי אדם.
27 ובדברו עמו, נכנס פנימה, ומצא רבים אשר באו יחד.
28 ויאמר אליהם, אתם יודעים איך לא חוקי הוא לאיש שהוא יהודי להתחבר, או לבוא אל אחד מגוי אחר; אך יהוה הראה לי כי לא אקרא שום אדם טמא או לא טהור.
29 על כן באתי אליכם בלי ויכוח, ברגע שנשלחתי: אני שואל לכן לאיזו מטרה שלחתם אחרי?
30 וקורנליוס אמר, לפני ארבעה ימים צמתי עד השעה הזאת; ובשעה התשיעית התפללתי בביתי, והנה, איש עמד לפני בלבוש בהיר,
31 ויאמר, קורנליוס, תפילתך נשמעה, וצדקותיך זכורות לפני יהוה.
32 שלח לכן אל יפו, וקרא לכאן את שמעון, אשר כינויו פטרוס; הוא מתארח בבית שמעון אחד בורסקי ליד הים: אשר, כאשר יבוא, ידבר אליך.
33 מיד לכן שלחתי אליך; וטוב עשית כי באת. עתה לכן כולנו כאן נוכחים לפני יהוה, לשמוע את כל הדברים אשר נצטווית מיהוה.
34 אז פתח פטרוס את פיו, ואמר, באמת אני תופס כי יהוה אינו נושא פנים לאיש:
35 אך בכל גוי מי שירא אותו, ועושה צדקה, מתקבל אצלו.
36 הדבר אשר שלח יהוה אל בני ישראל, בהכריזו שלום בידי ישוע המשיח: (הוא ישוע של כולם:)
37 את הדבר ההוא, אני אומר, אתם יודעים, אשר פורסם בכל יהודה, והחל מן הגליל, אחרי הטבילה אשר הכריז יוחנן;
38 איך משח יהוה את ישוע מנצרת ברוח הקודש ובכוח: אשר הלך בעשיית טוב, וברפאו את כל אשר נדכאו בידי השטן; כי יהוה היה עמו.
39 ואנחנו עדים לכל הדברים אשר עשה הן בארץ היהודים, והן בירושלים; אשר אותו הרגו ותלו על עץ:
40 אותו הקים יהוה ביום השלישי, והראה אותו בגלוי;
41 לא לכל העם, אלא לעדים שנבחרו לפני כן בידי יהוה, אף לנו, אשר אכלנו ושתינו עמו אחרי שקם מן המתים.
42 והוא ציוה אותנו להכריז אל העם, ולהעיד כי הוא הוא אשר נמנה בידי יהוה להיות שופט החיים והמתים.
43 אליו נותנים כל הנביאים עדות, כי בשמו כל המאמין בו יקבל מחילת חטאים.
44 בעוד פטרוס מדבר את הדברים האלה, נפלה רוח הקודש על כל אלה ששמעו את הדבר.
45 ומאלה של המילה אשר האמינו נדהמו, ככל שבאו עם פטרוס, כי גם על הגויים נשפכה מתנת רוח הקודש.
46 כי שמעו אותם מדברים בלשונות, ומגדילים את יהוה. אז ענה פטרוס,
47 האם איש כלשהו יכול לאסור מים, כדי שאלה לא יוטבלו, אשר קיבלו את רוח הקודש כמונו ממש?
48 ויצו אותם להיטבל בשם ישוע. אז ביקשו ממנו להתמהמה ימים אחדים.
פרק 11
1 והשליחים והאחים אשר ביהודה שמעו כי גם הגויים קיבלו את דבר יהוה.
2 וכאשר עלה פטרוס אל ירושלים, התווכחו עמו אלה של המילה,
3 באומרם, נכנסת אל אנשים ערלים, ואכלת עמהם.
4 אך פטרוס סיפר את העניין מן ההתחלה, והסבירו בסדר אליהם, באומרו,
5 הייתי בעיר יפו מתפלל: ובתרדמת חזיון ראיתי חזיון, כלי אחד יורד, כמו סדין גדול, מונח מן השמים בארבע קצוות; ובא עד אלי:
6 אשר כאשר קבעתי עליו את עיני, שקלתי, וראיתי בהמות ארבע־רגליים של הארץ, וחיות פרא, ורמשים, ועופות השמים.
7 ושמעתי קול אומר לי, קום, פטרוס; שחט ואכול.
8 אך אמרתי, לא כן, ישוע: כי דבר טמא או לא טהור לא נכנס מעולם אל פי.
9 אך הקול ענה לי שוב מן השמים, את אשר טיהר יהוה, לא תקרא אתה טמא.
10 וזאת נעשתה שלוש פעמים: והכל נמשכו שוב אל השמים.
11 והנה, מיד שלושה אנשים כבר באו אל הבית אשר בו הייתי, נשלחים מקיסריה אלי.
12 והרוח אמרה לי ללכת עמהם, בלי לפקפק בדבר. עוד ששת האחים האלה ליוו אותי, ונכנסנו אל בית האיש:
13 והוא הראה לנו איך ראה מלאך בביתו, אשר עמד ואמר לו, שלח אנשים אל יפו, וקרא לשמעון, אשר כינויו פטרוס;
14 אשר ידבר אליך דברים, אשר בהם תיוושע אתה וכל ביתך.
15 וכאשר התחלתי לדבר, נפלה רוח הקודש עליהם, כפי שעלינו בהתחלה.
16 אז זכרתי את דבר ישוע, איך שאמר, יוחנן באמת הטביל במים; אך אתם תוטבלו ברוח הקודש.
17 ובכן מאחר שיהוה נתן להם את המתנה הדומה כפי שנתן לנו, אשר האמנו בישוע המשיח; מה הייתי אני, שאוכל לעמוד נגד יהוה?
18 כאשר שמעו את הדברים האלה, שתקו, ופיארו את יהוה, באומרם, אז גם לגויים נתן יהוה תשובה לחיים.
19 עתה אלה אשר פוזרו ברדיפה אשר קמה על אודות סטפנוס נסעו עד פיניקי, וקפריסין, ואנטיוכיה, בהכריזם את הדבר לשום אחד אלא ליהודים בלבד.
20 ואחדים מהם היו אנשים מקפריסין ומקירינה, אשר, כאשר באו אל אנטיוכיה, דיברו אל ההלניסטים, בהכריזם את ישוע.
21 ויד ישוע היתה עמהם: ומספר גדול האמינו, ופנו אל ישוע.
22 אז באו שמועות הדברים האלה אל אוזני הקהילה אשר בירושלים: ושלחו את ברנבא, שילך עד אנטיוכיה.
23 אשר, כאשר בא, וראה את חסד יהוה, שמח, והפציר בכולם, כי במטרת לב ידבקו בישוע.
24 כי הוא היה איש טוב, ומלא רוח הקודש ואמונה: ועם רב נוסף אל ישוע.
25 אז יצא ברנבא אל טרסוס, לחפש את שאול:
26 וכאשר מצאו, הביא אותו אל אנטיוכיה. ויהי, כי שנה שלמה התאספו עם הקהילה, ולימדו עם רב. והתלמידים נקראו נוצרים לראשונה באנטיוכיה.
27 ובימים אלה באו נביאים מירושלים אל אנטיוכיה.
28 וקם אחד מהם בשם אגבוס, וסימן בהרוח כי יהיה רעב גדול בכל העולם: אשר היה בימי קלאודיוס קיסר.
29 אז התלמידים, כל איש לפי יכולתו, החליטו לשלוח עזרה אל האחים השוכנים ביהודה:
30 אשר גם עשו, ושלחוהו אל הזקנים בידי ברנבא ושאול.
פרק 12
1 עתה כבזמן ההוא הושיט הורדוס המלך את ידיו לענות אחדים מן הקהילה.
2 והרג את יעקב אחי יוחנן בחרב.
3 ומאחר שראה כי זה הטיב בעיני היהודים, המשיך לקחת גם את פטרוס. (אז היו ימי המצות.)
4 וכאשר תפס אותו, שם אותו בבית הסוהר, ומסרו לארבע חוליות של חיילים לשמור אותו; במתכוונו אחרי הפסח להוציאו אל העם.
5 פטרוס לכן נשמר בבית הסוהר: אך תפילה נעשתה בלי הפסקה של הקהילה אל יהוה בעדו.
6 וכאשר עמד הורדוס להוציאו, באותו לילה ישן פטרוס בין שני חיילים, כבול בשתי שלשלאות: והשומרים לפני הדלת שמרו את בית הסוהר.
7 והנה, מלאך יהוה בא עליו, ואור האיר בבית הסוהר: ויכה את פטרוס בצידו, והקימו, באומרו, קום מהרה. ושלשלאותיו נפלו מידיו.
8 והמלאך אמר לו, חגור עצמך, וקשור את סנדליך. ובכן עשה. ויאמר לו, עטוף את בגדך סביבך, ועקוב אחרי.
9 ויצא, ועקב אחריו; ולא ידע כי אמת היא אשר נעשה בידי המלאך; אלא חשב שהוא רואה חזיון.
10 כאשר עברו את המשמר הראשון והשני, באו אל שער הברזל המוביל אל העיר; אשר נפתח להם מעצמו: ויצאו, ועברו ברחוב אחד; ומיד עזב אותו המלאך.
11 וכאשר שב פטרוס לעצמו, אמר, עתה אני יודע בוודאות, כי יהוה שלח את מלאכו, והציל אותי מיד הורדוס, ומכל ציפיית עם היהודים.
12 וכאשר שקל את הדבר, בא אל בית מרים אם יוחנן, אשר כינויו מרקוס; אשר שם רבים התאספו ומתפללים.
13 וכאשר דפק פטרוס בדלת השער, באה נערה לשמוע, בשם רודה.
14 וכאשר הכירה את קול פטרוס, לא פתחה את השער משמחה, אלא רצה פנימה, וסיפרה איך פטרוס עומד לפני השער.
15 ויאמרו אליה, את משוגעת. אך היא טענה בתוקף כי כך הוא ממש. אז אמרו, זהו מלאכו.
16 אך פטרוס המשיך לדפוק: וכאשר פתחו את הדלת, וראו אותו, נדהמו.
17 אך הוא, בסמנו להם בידו לשתוק, הכריז להם איך יהוה הוציאו מבית הסוהר. ויאמר, לכו הראו את הדברים האלה אל יעקב, ואל האחים. ויצא, והלך אל מקום אחר.
18 עתה ברגע שהיה יום, היתה מהומה לא קטנה בין החיילים, מה היה לפטרוס.
19 וכאשר חיפשו הורדוס אחריו, ולא מצאו, חקר את השומרים, וציוה כי יומתו. וירד מיהודה אל קיסריה, ושם ישב.
20 והורדוס היה בכעס רב על אלה של צור וצידון: אך הם באו אליו בהסכמה אחת, ובהפכם את בלסטוס שר החדר של המלך לידידם, ביקשו שלום; כי ארצם נזונה מארץ המלך.
21 וביום קבוע הורדוס, בלבושו לבוש מלכות, ישב על כיסאו, ונשא נאום אליהם.
22 והעם נתן צעקה, באומרם, זהו קולו של אל, ולא של אדם.
23 ומיד הכהו מלאך יהוה, כי לא נתן ליהוה את התהילה: ונאכל בידי תולעים, ומסר את רוחו.
24 אך דבר יהוה גדל ורב.
25 וברנבא ושאול שבו מירושלים, כאשר מילאו את שירותם, ולקחו עמהם את יוחנן, אשר כינויו מרקוס.
פרק 13
1 עתה היו בקהילה אשר באנטיוכיה נביאים ומורים אחדים; כברנבא, ושמעון אשר נקרא ניגר, ולוקיוס מקירינה, ומנחם, אשר גודל עם הורדוס הטטרארך, ושאול.
2 כאשר שירתו את ישוע, וצמו, אמרה רוח הקודש, הפרידו לי את ברנבא ואת שאול לעבודה אשר אליה קראתי אותם.
3 וכאשר צמו והתפללו, וסמכו עליהם את ידיהם, שלחו אותם.
4 ובכן הם, בהישלחם בידי רוח הקודש, יצאו אל סלבקיה; ומשם הפליגו אל קפריסין.
5 וכאשר היו בסלמיס, הכריזו את דבר יהוה בבתי הכנסת של היהודים: והיה להם גם יוחנן למשרתם.
6 וכאשר עברו באי עד פפוס, מצאו קוסם אחד, נביא שקר, יהודי, אשר שמו בר־ישוע:
7 אשר היה עם ממונה הארץ, סרגיוס פאולוס, איש נבון; אשר קרא לברנבא ולשאול, וביקש לשמוע את דבר יהוה.
8 אך אלימס הקוסם (כי כך שמו בתרגומו) עמד נגדם, בבקשו להסיט את הממונה מן האמונה.
9 אז שאול, (אשר נקרא גם פאולוס,) בהתמלאו רוח הקודש, קבע את עיניו עליו.
10 ויאמר, הו מלא כל ערמה וכל רשעות, אתה בן השטן, אתה אויב כל צדקה, האם לא תחדל לעקם את דרכי ישוע הישרות?
11 ועתה, הנה, יד יהוה עליך, ותהיה עיוור, בלי לראות את השמש לעונה. ומיד נפלה עליו ערפל וחושך; והלך סביב בחפשו מי שיוביל אותו ביד.
12 אז הממונה, כאשר ראה מה נעשה, האמין, בהידהמו על תורת ישוע.
13 עתה כאשר פאולוס וחברתו שחררו מפפוס, באו אל פרגה בפמפיליה: ויוחנן בעוזבו אותם שב אל ירושלים.
14 אך כאשר יצאו מפרגה, באו אל אנטיוכיה בפיסידיה, ונכנסו אל בית הכנסת ביום השבת, וישבו.
15 ואחרי קריאת התורה והנביאים שלחו אליהם ראשי בית הכנסת, לאמר, אתם אנשים ואחים, אם יש לכם דבר תוכחה כלשהו לעם, אמרו.
16 אז קם פאולוס, ובסמנו בידו אמר, אנשי ישראל, ואתם יראי יהוה, האזינו.
17 יהוה של העם הזה של ישראל בחר את אבותינו, והרים את העם כאשר גרו כזרים בארץ מצרים, ובזרוע רמה הוציאם ממנה.
18 וכזמן ארבעים שנה סבל את דרכיהם במדבר.
19 וכאשר השמיד שבעה גויים בארץ כנען, חילק את ארצם להם בגורל.
20 ואחרי כן נתן להם שופטים כזמן ארבע מאות וחמישים שנה, עד שמואל הנביא.
21 ואחר כך ביקשו מלך: ויהוה נתן להם את שאול בן קיש, איש משבט בנימין, לזמן ארבעים שנה.
22 וכאשר הסיר אותו, הקים להם את דוד להיות מלכם; אשר לו גם נתן עדותם, ואמר, מצאתי את דוד בן ישי, איש כלבבי, אשר ימלא את כל רצוני.
23 מזרע האיש הזה הקים יהוה לפי הבטחתו לישראל מושיע, ישוע:
24 כאשר יוחנן הכריז לראשונה לפני בואו את טבילת התשובה לכל עם ישראל.
25 וכאשר מילא יוחנן את מסלולו, אמר, מי אתם חושבים שאני? אני לא הוא. אך, הנה, בא אחד אחרי, אשר את נעלי רגליו איני ראוי להתיר.
26 אנשים ואחים, ילדי זרע אברהם, וכל ביניכם הירא את יהוה, אליכם נשלח דבר התשועה הזאת.
27 כי אלה השוכנים בירושלים, ושליטיהם, מאחר שלא ידעו אותו, ואף לא את קולות הנביאים אשר נקראים כל יום שבת, מילאו אותם בהרשיעם אותו.
28 ואף כי לא מצאו בו סיבת מוות, ביקשו מפילטוס כי יומת.
29 וכאשר מילאו את כל אשר כתוב עליו, הורידו אותו מן העץ, והניחו אותו בקבר.
30 אך יהוה הקימו מן המתים:
31 והוא נראה ימים רבים לאלה אשר עלו עמו מן הגליל אל ירושלים, אשר הם עדים שלו אל העם.
32 ואנחנו מכריזים לכם בשורות טובות, איך ההבטחה אשר נעשתה אל האבות,
33 יהוה מילא אותה לנו ילדיהם, בהקימו את ישוע שוב; כפי שגם כתוב בתהילה השנייה, אתה בני, היום ילדתיך.
34 ואשר להקימו מן המתים, מעתה לא לשוב עוד לשחת, אמר באופן זה, אתן לכם את חסדי דוד הבטוחים.
35 על כן הוא אומר גם בתהילה אחרת, לא תתן את קדושך לראות שחת.
36 כי דוד, אחרי ששירת את דורו שלו ברצון יהוה, נרדם, והונח אל אבותיו, וראה שחת:
37 אך הוא, אשר אותו הקים יהוה שוב, לא ראה שחת.
38 יהי ידוע לכם לכן, אנשים ואחים, כי באיש הזה מוכרזת לכם מחילת החטאים:
39 ובו כל המאמין מוצדק מכל הדברים, אשר מהם לא יכולתם להיות מוצדקים בתורת משה.
40 הישמרו לכן, פן יבוא עליכם, אשר מדובר בנביאים;
41 ראו, אתם הבזים, והתפלאו, ואבדו: כי אני עושה מעשה בימיכם, מעשה אשר בשום אופן לא תאמינו, אף כי איש יכריז לכם.
42 וכאשר יצאו היהודים מבית הכנסת, ביקשו הגויים כי הדברים האלה יוכרזו להם בשבת הבאה.
43 עתה כאשר פוזרה הקהילה, רבים מן היהודים וגרי הצדק הדתיים עקבו אחרי פאולוס וברנבא: אשר, בדברם אליהם, שכנעו אותם להמשיך בחסד יהוה.
44 וביום השבת הבא באה כמעט כל העיר יחד לשמוע את דבר יהוה.
45 אך כאשר ראו היהודים את ההמונים, התמלאו קנאה, ודיברו נגד הדברים אשר דוברו בידי פאולוס, בסתרם ובגדפם.
46 אז פאולוס וברנבא גדלו בעוז, ואמרו, היה הכרחי כי דבר יהוה ידובר לכם לראשונה: אך מאחר שאתם דוחים אותו מכם, ושופטים עצמכם לא ראויים לחיי עולם, הנה, אנחנו פונים אל הגויים.
47 כי כן ציוה אותנו ישוע, לאמר, שמתיך להיות אור לגויים, כדי שתהיה לתשועה עד קצות הארץ.
48 וכאשר שמעו הגויים זאת, שמחו, ופיארו את דבר ישוע: וככל שנמנו לחיי עולם האמינו.
49 ודבר ישוע פורסם בכל האזור.
50 אך היהודים הסיתו את הנשים היראות והמכובדות, ואת ראשי העיר, והקימו רדיפה נגד פאולוס וברנבא, וגרשו אותם מגבולותיהם.
51 אך הם נערו את אבק רגליהם נגדם, ובאו אל איקוניום.
52 והתלמידים התמלאו שמחה, ורוח הקודש.
פרק 14
1 ויהי באיקוניום, כי הם נכנסו שניהם יחד אל בית הכנסת של היהודים, ודיברו באופן כזה, כי המון גדול הן של היהודים והן של היוונים האמינו.
2 אך היהודים הלא מאמינים הסיתו את הגויים, ועשו את מוחותיהם מושפעים לרעה נגד האחים.
3 זמן רב לכן ישבו שם בדברם בעוז בישוע, אשר נתן עדות לדבר חסדו, והעניק כי אותות ומופתים ייעשו בידיהם.
4 אך המון העיר נחלק: וחלק החזיק עם היהודים, וחלק עם השליחים.
5 וכאשר נעשה ניסיון הן של הגויים, והן של היהודים עם שליטיהם, להשתמש בהם בבוז, ולסקול אותם,
6 הם ידעו על זאת, וברחו אל ליסטרה ודרבה, ערים של ליקאוניה, ואל האזור שסביב:
7 ושם הכריזו את הבשורה.
8 וישב שם איש אחד בליסטרה, חסר כוח ברגליו, בהיותו פיסח מרחם אמו, אשר מעולם לא הלך:
9 אותו שמע את פאולוס מדבר: אשר בהביטו בו בתשומת לב, ובתפסו כי יש לו אמונה להירפא,
10 אמר בקול גדול, עמוד ישר על רגליך. וקפץ והלך.
11 וכאשר ראה העם מה עשה פאולוס, הרימו את קולותיהם, באומרם בלשון ליקאוניה, האלהים ירדו אלינו בצלם אנשים.
12 וקראו לברנבא, יופיטר; ולפאולוס, מרקוריוס, כי הוא היה הדובר הראשי.
13 אז כוהן יופיטר, אשר היה לפני עירם, הביא שוורים וזרים אל השערים, ורצה לעשות קרבן עם העם.
14 אשר כאשר שמעו על זאת השליחים, ברנבא ופאולוס, קרעו את בגדיהם, ורצו בין העם, בצעקם החוצה,
15 ובאומרם, אנשים, מדוע אתם עושים את הדברים האלה? גם אנחנו אנשים בעלי רגשות כמוכם, ומכריזים לכם כי עליכם לפנות מן ההבלים האלה אל יהוה החי, אשר עשה את השמים, ואת הארץ, ואת הים, ואת כל הדברים אשר בהם:
16 אשר בזמנים שעברו סבל שכל הגויים ילכו בדרכיהם שלהם.
17 אך לא עזב עצמו בלי עדות, בעשותו טוב, ובתתו לנו גשם מן השמים, ועונות פרי, במלאו את לבותינו מזון ושמחה.
18 ועם האמירות האלה בקושי ריסנו את העם, כי לא עשו קרבן אליהם.
19 ובאו לשם יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקוניום, אשר שכנעו את העם, ובהסכלם את פאולוס, גררו אותו מן העיר, בחשבם כי מת.
20 אך, כאשר התלמידים עמדו סביבו, קם, ובא אל העיר: ולמחרת יצא עם ברנבא אל דרבה.
21 וכאשר הכריזו את הבשורה אל העיר ההיא, ולימדו רבים, שבו שוב אל ליסטרה, ואל איקוניום, ואל אנטיוכיה,
22 בחזקם את נפשות התלמידים, ובהפצירם בהם להמשיך באמונה, וכי עלינו דרך צרה רבה להיכנס אל מלכות יהוה.
23 וכאשר מינו להם זקנים בכל קהילה, והתפללו עם צום, הפקידו אותם אל ישוע, אשר בו האמינו.
24 ואחרי שעברו בכל פיסידיה, באו אל פמפיליה.
25 וכאשר הכריזו את הדבר בפרגה, ירדו אל אטליה:
26 ומשם הפליגו אל אנטיוכיה, אשר משם הומלצו לחסד יהוה לעבודה אשר מילאו.
27 וכאשר באו, ואספו את הקהילה יחד, סיפרו את כל אשר עשה יהוה עמהם, ואיך פתח את דלת האמונה לגויים.
28 ושם ישבו זמן רב עם התלמידים.
פרק 15
1 ואנשים אחדים אשר ירדו מיהודה לימדו את האחים, ואמרו, אלא אם תימולו כמנהג משה, לא תוכלו להיוושע.
2 כאשר לכן פאולוס וברנבא היה להם ויכוח ומחלוקת לא קטנים איתם, קבעו כי פאולוס וברנבא, ואחדים אחרים מהם, יעלו אל ירושלים אל השליחים והזקנים בעניין השאלה הזאת.
3 ובהיותם מובלים בדרכם בידי הקהילה, עברו דרך פיניקי ושומרון, בהכריזם את המרת הגויים: וגרמו שמחה גדולה לכל האחים.
4 וכאשר באו אל ירושלים, התקבלו בידי הקהילה, ובידי השליחים והזקנים, והכריזו את כל הדברים אשר עשה יהוה עמהם.
5 אך קמו אחדים מכת הפרושים אשר האמינו, באומרם, כי היה צריך למול אותם, ולצוות אותם לשמור את תורת משה.
6 והשליחים והזקנים באו יחד לשקול את העניין הזה.
7 וכאשר היה ויכוח רב, קם פטרוס, ואמר אליהם, אנשים ואחים, אתם יודעים איך שלפני זמן טוב עשה יהוה בחירה בינינו, כי הגויים בפי ישמעו את דבר הבשורה, ויאמינו.
8 ויהוה, אשר יודע את הלבבות, נתן להם עדות, ובתתו להם את רוח הקודש, כפי שעשה גם לנו;
9 ולא שם הבדל בינינו לבינם, ובטהרו את לבותיהם באמונה.
10 עתה לכן מדוע אתם מנסים את יהוה, לשים עול על צוואר התלמידים, אשר לא אבותינו ואף לא אנחנו יכולנו לשאת?
11 אך אנחנו מאמינים כי בחסד ישוע המשיח ניוושע, כפי שגם הם.
12 אז שתק כל ההמון, והאזין לברנבא ולפאולוס, בהכריזם אילו ניסים ומופתים עשה יהוה בין הגויים בידם.
13 ואחרי ששתקו, ענה יעקב, לאמר, אנשים ואחים, האזינו לי:
14 שמעון הכריז איך יהוה בראשונה ביקר את הגויים, לקחת מהם עם לשמו.
15 ולזאת מסכימים דברי הנביאים; כפי שכתוב,
16 אחרי זאת אשוב, ואבנה שוב את אוהל דוד, אשר נפל; ואבנה שוב את הריסותיו, ואקים אותו:
17 כדי ששארית האנשים יחפשו אחר ישוע, וכל הגויים, אשר עליהם נקרא שמי, אמר יהוה, אשר עושה את כל הדברים האלה.
18 ידועים ליהוה כל מעשיו מתחילת העולם.
19 על כן גזרתי היא, כי לא נטריד את אלה, אשר מבין הגויים פנו אל יהוה:
20 אך כי נכתוב אליהם, כי יימנעו מטומאות האלילים, ומניאוף, ומדברים חנוקים, ומדם.
21 כי למשה מזמן ישן יש בכל עיר אלה המכריזים אותו, בהיקראו בבתי הכנסת כל יום שבת.
22 אז הטיב בעיני השליחים והזקנים עם כל הקהילה, לשלוח אנשים נבחרים מחברתם שלהם אל אנטיוכיה עם פאולוס וברנבא; כלומר, יהודה שכונה ברשבא ושילא, אנשים ראשיים בין האחים:
23 וכתבו איגרות בידם באופן זה; השליחים והזקנים והאחים שולחים ברכה אל האחים אשר הם מן הגויים באנטיוכיה ובסוריה ובקיליקיה.
24 מאחר ששמענו, כי אחדים אשר יצאו מאיתנו הטרידו אתכם בדברים, בהפכיכם את נפשותיכם, באומרם, עליכם להימול, ולשמור את התורה: אשר להם לא נתנו מצווה כזאת:
25 הטיב בעינינו, בהתאספנו בהסכמה אחת, לשלוח אליכם אנשים נבחרים עם אהובינו ברנבא ופאולוס,
26 אנשים אשר סיכנו את חייהם בעד שם ישוע המשיח שלנו.
27 שלחנו לכן את יהודה ואת שילא, אשר גם יאמרו לכם את אותם דברים בפה.
28 כי הטיב בעיני רוח הקודש, ובעינינו, לא לשים עליכם עול גדול יותר מן הדברים ההכרחיים האלה;
29 כי תימנעו ממאכלים המוקרבים לאלילים, ומדם, ומדברים חנוקים, ומניאוף: אשר מהם אם תשמרו עצמכם, תעשו טוב. שלום לכם.
30 ובכן כאשר שוחררו, באו אל אנטיוכיה: וכאשר אספו את ההמון יחד, מסרו את האיגרת:
31 אשר כאשר קראוה, שמחו על הנחמה.
32 ויהודה ושילא, בהיותם גם הם נביאים, הפצירו באחים בדברים רבים, וחיזקו אותם.
33 ואחרי שהתמהמהו שם זמן מה, שוחררו בשלום מן האחים אל השליחים.
34 אך הטיב בעיני שילא להישאר שם עדיין.
35 גם פאולוס וברנבא המשיכו באנטיוכיה, בלמדם ובהכריזם את דבר ישוע, עם רבים אחרים גם כן.
36 וימים אחדים אחרי כן אמר פאולוס אל ברנבא, נלך שוב ונבקר את אחינו בכל עיר אשר בה הכרזנו את דבר ישוע, ונראה מה מעשיהם.
37 וברנבא החליט לקחת עמהם את יוחנן, אשר כינויו מרקוס.
38 אך פאולוס לא חשב טוב לקחת אותו עמהם, אשר עזב אותם מפמפיליה, ולא הלך עמהם אל העבודה.
39 והמחלוקת היתה חדה כל כך ביניהם, ובכן נפרדו זה מזה: ובכן ברנבא לקח את מרקוס, והפליג אל קפריסין;
40 ופאולוס בחר את שילא, ויצא, בהיותו מומלץ בידי האחים לחסד יהוה.
41 והלך דרך סוריה וקיליקיה, בחזקו את הקהילות.
פרק 16
1 אז בא אל דרבה ואל ליסטרה: והנה, תלמיד אחד היה שם, בשם טימותיאוס, בנה של אשה אחת, אשר היתה יהודיה, והאמינה; אך אביו היה יווני:
2 אשר הומלץ טוב בידי האחים אשר בליסטרה ובאיקוניום.
3 אותו רצה פאולוס שייצא עמו; ולקחו וימל אותו בגלל היהודים אשר ברבעים ההם: כי כולם ידעו כי אביו היה יווני.
4 וכאשר הלכו דרך הערים, מסרו להם את הגזירות לשמור, אשר נגזרו בידי השליחים והזקנים אשר בירושלים.
5 ובכן הקהילות התחזקו באמונה, ורבו במספר יום יום.
6 עתה כאשר עברו בכל פריגיה ואזור גלטיה, ונאסרו בידי רוח הקודש להכריז את הדבר באסיה,
7 אחרי שבאו אל מיסיה, ניסו ללכת אל ביתיניה: אך הרוח לא הניחה להם.
8 ובהעבירם את מיסיה ירדו אל טרואס.
9 וחזיון נראה לפאולוס בלילה; עמד איש ממקדוניה, וביקשו, לאמר, בוא אל מקדוניה, ועזור לנו.
10 ואחרי שראה את החזיון, מיד ניסינו ללכת אל מקדוניה, בהסיקנו בוודאות כי ישוע קרא לנו להכריז להם את הבשורה.
11 על כן בשחררנו מטרואס, באנו במסלול ישר אל סמותרקיה, ולמחרת אל ניאפוליס;
12 ומשם אל פיליפי, אשר היא העיר הראשית של החלק ההוא של מקדוניה, ומושבה: והיינו בעיר ההיא שוהים ימים אחדים.
13 ובשבת יצאנו מן העיר אל צד נהר, אשר שם נהוג היה לעשות תפילה; וישבנו, ודיברנו אל הנשים אשר נאספו לשם.
14 ואשה אחת בשם לידיה, מוכרת ארגמן, מעיר תיאטירה, אשר עבדה את יהוה, שמעה אותנו: אשר את לבה פתח ישוע, כי נתנה תשומת לב לדברים אשר דוברו בידי פאולוס.
15 וכאשר הוטבלה, וביתה, ביקשה מאיתנו, לאמר, אם שפטתם אותי להיות נאמנה לישוע, בואו אל ביתי, ושכנו שם. והיא הכריחה אותנו.
16 ויהי, כאשר הלכנו אל התפילה, נערה אחת אחוזת רוח חיזוי פגשה אותנו, אשר הביאה לאדוניה רווח רב בניבוי:
17 אותה עקבה אחרי פאולוס ואותנו, וצעקה, לאמר, האנשים האלה הם עבדי עליון יהוה, אשר מראים לנו את דרך התשועה.
18 וזאת עשתה ימים רבים. אך פאולוס, בהיותו מצטער, פנה ואמר אל הרוח, אני מצווה אותך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה. ויצא באותה שעה.
19 וכאשר אדוניה ראו כי תקוות רווחיהם אבדה, תפסו את פאולוס ואת שילא, וגררו אותם אל השוק אל השליטים,
20 והביאו אותם אל השופטים, באומרם, האנשים האלה, בהיותם יהודים, מטרידים את עירנו במידה רבה,
21 ומלמדים מנהגים, אשר לא חוקיים לנו לקבל, ואף לא לנהוג, בהיותנו רומאים.
22 וההמון קם יחד נגדם: והשופטים קרעו את בגדיהם, וציוו להכותם.
23 וכאשר שמו עליהם מכות רבות, השליכו אותם אל בית הסוהר, בצוותם את הסוהר לשמור אותם בבטחה:
24 אשר, בקבלו פקודה כזאת, דחף אותם אל בית הסוהר הפנימי, ועשה את רגליהם מהודקות בסד.
25 ובחצות הלילה פאולוס ושילא התפללו, ושרו תהילות אל יהוה: והאסירים שמעו אותם.
26 ופתאום היתה רעידת אדמה גדולה, ובכן יסודות בית הסוהר זעזעו: ומיד כל הדלתות נפתחו, וקשרי כל אחד הותרו.
27 ושומר בית הסוהר בהתעוררו משנתו, ובראותו את דלתות בית הסוהר פתוחות, שלף את חרבו, ורצה להרוג עצמו, בחשבו כי האסירים ברחו.
28 אך פאולוס צעק בקול גדול, לאמר, אל תעשה לעצמך רע: כי כולנו כאן.
29 אז קרא לאור, וקפץ פנימה, ובא ברעדה, ונפל לפני פאולוס ושילא,
30 והוציאם החוצה, ואמר, אדונים, מה עלי לעשות כדי להיוושע?
31 ויאמרו, האמן בישוע המשיח, ותיוושע, אתה וביתך.
32 ודיברו אליו את דבר ישוע, ואל כל אשר בביתו.
33 ויקח אותם באותה שעת לילה, וירחץ את פצעיהם; והוטבל, הוא וכל שלו, מיד.
34 וכאשר הביאם אל ביתו, שם לפניהם מזון, ושמח, בהאמינו ביהוה עם כל ביתו.
35 וכאשר היה יום, שלחו השופטים את השוטרים, לאמר, שחררו את האנשים ההם.
36 ושומר בית הסוהר סיפר את האמירה הזאת לפאולוס, השופטים שלחו לשחרר אתכם: עתה לכן צאו, ולכו בשלום.
37 אך פאולוס אמר להם, הם הכו אותנו בגלוי בלי משפט, בהיותנו רומאים, והשליכו אותנו אל בית הסוהר; ועתה הם דוחפים אותנו החוצה בסתר? לא באמת; אלא יבואו הם עצמם ויוציאו אותנו.
38 והשוטרים סיפרו את הדברים האלה אל השופטים: ופחדו, כאשר שמעו כי הם רומאים.
39 ובאו וביקשו מהם, והוציאו אותם, וביקשו מהם לצאת מן העיר.
40 ויצאו מבית הסוהר, ונכנסו אל בית לידיה: וכאשר ראו את האחים, נחמו אותם, ויצאו.
פרק 17
1 עתה כאשר עברו דרך אמפיפוליס ואפולוניה, באו אל תסלוניקי, אשר שם היה בית כנסת של היהודים:
2 ופאולוס, כמנהגו, נכנס אליהם, ושלוש שבתות דן עמהם מתוך הכתובים,
3 בפתחו ובטענתו, כי המשיח היה צריך לסבול, ולקום שוב מן המתים; וכי ישוע זה, אשר אני מכריז לכם, הוא המשיח.
4 ואחדים מהם האמינו, והצטרפו אל פאולוס ושילא; ושל היוונים היראים המון גדול, ושל הנשים הראשיות לא מעטות.
5 אך היהודים אשר לא האמינו, בתנועתם בקנאה, לקחו אליהם בחורים רשעים אחדים מן הסוג השפל, ואספו חברה, והעמידו את כל העיר במהומה, ותקפו את בית יאסון, וביקשו להביאם החוצה אל העם.
6 וכאשר לא מצאו אותם, גררו את יאסון ואחים אחדים אל שליטי העיר, בצעקם, אלה אשר הפכו את העולם באו גם לכאן;
7 אשר אותם קיבל יאסון: וכל אלה עושים נגד גזירות קיסר, באומרם כי יש מלך אחר, אחד ישוע.
8 והטרידו את העם ואת שליטי העיר, כאשר שמעו את הדברים האלה.
9 וכאשר לקחו ערובה מיאסון, ומן האחרים, שלחו אותם.
10 והאחים מיד שלחו לילה את פאולוס ואת שילא אל ביריאה: אשר בבואם לשם נכנסו אל בית הכנסת של היהודים.
11 אלה היו נאצלים יותר מאלה בתסלוניקי, בזה שקיבלו את הדבר בכל נכונות של נפש, וחקרו את הכתובים יום יום, האם הדברים האלה היו כן.
12 על כן רבים מהם האמינו; גם של נשים מכובדות אשר היו יווניות, ושל גברים, לא מעטים.
13 אך כאשר ידעו יהודי תסלוניקי כי דבר יהוה מוכרז בידי פאולוס בביריאה, באו גם לשם, והסיתו את העם.
14 ואז מיד שלחו האחים את פאולוס ללכת כמו אל הים: אך שילא וטימותיאוס נשארו שם עדיין.
15 ואלה שהוליכו את פאולוס הביאו אותו עד אתונה: ובקבלם פקודה לשילא ולטימותיאוס לבוא אליו בכל מהירות, יצאו.
16 עתה בעוד פאולוס מחכה להם באתונה, רוחו התעוררה בו, כאשר ראה את העיר נתונה כולה לאלילות.
17 על כן התווכח בבית הכנסת עם היהודים, ועם האנשים היראים, ובשוק יום יום עם אלה שפגשו אותו.
18 אז פילוסופים אחדים של האפיקוריים, ושל הסטואיים, נתקלו בו. ואחדים אמרו, מה יאמר הפטפטן הזה? אחרים אחדים, הוא נראה כמכריז אלהים זרים: כי הכריז להם את ישוע, ואת התחייה.
19 ויקחו אותו, ויביאו אותו אל אראופגוס, לאמר, האם נוכל לדעת מה היא התורה החדשה הזאת, אשר עליה אתה מדבר?
20 כי אתה מביא דברים זרים אחדים לאוזנינו: היינו רוצים לדעת לכן מה פירוש הדברים האלה.
21 (כי כל האתונאים והזרים אשר היו שם בילו את זמנם לא בדבר אחר, אלא או לספר, או לשמוע דבר חדש כלשהו.)
22 אז עמד פאולוס בתוך גבעת מאדים, ואמר, אתם אנשי אתונה, אני תופס כי בכל הדברים אתם דתיים מדי.
23 כי בעוברי, ובהתבונני בעבודותיכם, מצאתי מזבח עם הכתובת הזאת, ליהוה הלא ידוע. אשר אותו לכן אתם עובדים בבורות, אותו אני מכריז לכם.
24 יהוה אשר עשה את העולם ואת כל הדברים אשר בו, בראות כי הוא יהוה של השמים והארץ, לא שוכן במקדשים עשויים בידיים;
25 ואף לא נעבד בידי אנשים, כאילו הוא צריך דבר כלשהו, בראות כי הוא נותן לכולם חיים, ונשימה, ואת כל הדברים;
26 ועשה מדם אחד את כל גויי האנשים לשכון על כל פני הארץ, וקבע את הזמנים שנגזרו לפני כן, ואת גבולות מגוריהם;
27 כדי שיחפשו את ישוע, אם אולי ימששו אחריו, וימצאו אותו, אף כי הוא לא רחוק מכל אחד מאיתנו:
28 כי בו אנחנו חיים, ומתנועעים, ויש לנו את הווייתנו; כפי שגם אחדים של משורריכם שלכם אמרו, כי גם אנחנו צאצאיו.
29 ובכן מאחר שאנחנו צאצאי יהוה, לא עלינו לחשוב כי האלוהות דומה לזהב, או לכסף, או לאבן, חרותה באמנות ובמחשבת אדם.
30 ולזמני הבורות הזאת עלם יהוה עין; אך עתה מצווה את כל האנשים בכל מקום לשוב:
31 כי קבע יום, אשר בו ישפוט את העולם בצדקה בידי האיש ההוא אשר מינה; אשר לזאת נתן ביטחון לכל האנשים, בהקימו אותו מן המתים.
32 וכאשר שמעו על תחיית המתים, אחדים לעגו: ואחרים אמרו, נשמע אותך שוב על העניין הזה.
33 ובכן יצא פאולוס מתוכם.
34 אך אנשים אחדים דבקו בו, והאמינו: אשר ביניהם היה דיוניסיוס האראופגיט, ואשה בשם דמריס, ואחרים עמהם.
פרק 18
1 אחרי הדברים האלה יצא פאולוס מאתונה, ובא אל קורינתוס;
2 ומצא יהודי אחד בשם עקילס, יליד פונטוס, בא לאחרונה מאיטליה, עם פריסקילה אשתו; (כי קלאודיוס ציוה את כל היהודים לעזוב את רומא:) ובא אליהם.
3 ומאחר שהיה מאותו מקצוע, ישב עמהם, ועבד: כי במקצועם היו עושי אוהלים.
4 ודן בבית הכנסת כל שבת, ושכנע את היהודים ואת היוונים.
5 וכאשר באו שילא וטימותיאוס ממקדוניה, לחוץ היה פאולוס ברוח, והעיד אל היהודים כי ישוע היה המשיח.
6 וכאשר התנגדו לעצמם, וגידפו, נער את בגדיו, ואמר אליהם, דמכם על ראשיכם שלכם; אני נקי; מעתה אלך אל הגויים.
7 ויצא משם, ונכנס אל בית איש אחד, בשם יוסטוס, אחד שעבד את יהוה, אשר ביתו היה צמוד לבית הכנסת.
8 וקריספוס, ראש בית הכנסת, האמין בישוע עם כל ביתו; ורבים מן הקורינתים בשומעם האמינו, והוטבלו.
9 אז דיבר ישוע אל פאולוס בלילה בחזיון, אל תפחד, אלא דבר, ואל תשתוק:
10 כי אני עמך, ואיש לא ישים עליך להרע לך: כי יש לי עם רב בעיר הזאת.
11 והמשיך שם שנה וששה חודשים, בלמדו את דבר יהוה ביניהם.
12 וכאשר גליון היה ממונה אחיה, עשו היהודים התקוממות בהסכמה אחת נגד פאולוס, והביאו אותו אל כיסא המשפט,
13 באומרם, הבחור הזה משכנע אנשים לעבוד את יהוה נגד התורה.
14 וכאשר פאולוס עמד עתה לפתוח את פיו, אמר גליון אל היהודים, אם זה היה עניין של עוול או רשעות, הו יהודים, סביר היה שאסבול אתכם:
15 אך אם זו שאלה של דברים ושמות, ושל תורתכם, שימו לב לזאת; כי לא אהיה שופט של עניינים כאלה.
16 ויגרש אותם מכיסא המשפט.
17 אז לקחו כל היוונים את סוסתניס, ראש בית הכנסת, והכו אותו לפני כיסא המשפט. ולגליון לא אכפת היה מאף אחד מן הדברים האלה.
18 ופאולוס אחרי זאת התמהמה שם עוד זמן טוב, ואז נפרד מן האחים, והפליג משם אל סוריה, ועמו פריסקילה ועקילס; בגזזו את ראשו בקנכריה: כי היה לו נדר.
19 ובא אל אפסוס, ועזב אותם שם: אך הוא עצמו נכנס אל בית הכנסת, ודן עם היהודים.
20 כאשר ביקשו ממנו להתמהמה שם זמן ארוך יותר, לא הסכים;
21 אך נפרד מהם, לאמר, עלי בכל זאת לשמור את החג הזה הבא בירושלים: אך אשוב שוב אליכם, אם ירצה יהוה. והפליג מאפסוס.
22 וכאשר נחת בקיסריה, ועלה, וברך את הקהילה, ירד אל אנטיוכיה.
23 ואחרי שבילה שם זמן מה, יצא, ועבר את כל ארץ גלטיה ופריגיה בסדר, בחזקו את כל התלמידים.
24 ויהודי אחד בשם אפולוס, יליד אלכסנדריה, איש מדבר, ואדיר בכתובים, בא אל אפסוס.
25 האיש הזה הודרך בדרך ישוע; ובהיותו לוהט ברוח, דיבר ולימד בחריצות את דברי ישוע, ביודעו רק את טבילת יוחנן.
26 והחל לדבר בעוז בבית הכנסת: אשר כאשר שמעוהו עקילס ופריסקילה, לקחוהו אליהם, והסבירו לו את דרך יהוה בצורה שלמה יותר.
27 וכאשר נטה לעבור אל אחיה, כתבו האחים, בהפצירם בתלמידים לקבלו: אשר, כאשר בא, עזר הרבה לאלה אשר האמינו בחסד:
28 כי בעוצמה שכנע את היהודים, ובגלוי, בהראותו בכתובים כי ישוע היה המשיח.
פרק 19
1 ויהי, כי, בעוד אפולוס בקורינתוס, פאולוס בעברו את החופים העליונים בא אל אפסוס: ובמצאו תלמידים אחדים,
2 אמר אליהם, האם קיבלתם את רוח הקודש מאז שהאמנתם? ויאמרו אליו, לא שמענו כל כך אפילו האם יש רוח הקודש כלשהי.
3 ויאמר אליהם, אל מה לכן הוטבלתם? ויאמרו, אל טבילת יוחנן.
4 אז אמר פאולוס, יוחנן באמת הטביל בטבילת התשובה, באומרו אל העם, כי עליהם להאמין במי שיבוא אחריו, כלומר, על המשיח ישוע.
5 כאשר שמעו זאת, הוטבלו בשם ישוע.
6 וכאשר שם פאולוס את ידיו עליהם, באה רוח הקודש עליהם; ודיברו בלשונות, ויתנבאו.
7 וכל האנשים היו כשנים עשר.
8 ונכנס אל בית הכנסת, ודיבר בעוז במשך שלושה חודשים, בדנו ובהשכילו את הדברים על מלכות יהוה.
9 אך כאשר אחדים התקשו, ולא האמינו, אלא דיברו רעה על הדרך ההיא לפני ההמון, עזב אותם, והפריד את התלמידים, בדנו יום יום בבית הספר של טירנוס אחד.
10 וזאת נמשכה במשך שנתיים; ובכן כל אלה השוכנים באסיה שמעו את דבר ישוע, הן יהודים והן יוונים.
11 ויהוה עשה ניסים מיוחדים בידי פאולוס:
12 ובכן מגופו הובאו אל החולים מטפחות או סינרים, והמחלות עזבו אותם, והרוחות הרעות יצאו מהם.
13 אז אחדים מן היהודים הנודדים, מגרשי שדים, לקחו על עצמם לקרוא על אלה שהיו להם רוחות רעות את שם ישוע, לאמר, אנחנו משביעים אתכם בישוע אשר פאולוס מכריז.
14 והיו שבעה בנים של סקבא אחד, יהודי, וראש הכוהנים, אשר עשו כך.
15 והרוח הרעה ענתה ואמרה, את ישוע אני מכיר, ואת פאולוס אני מכיר; אך מי אתם?
16 והאיש אשר בו היתה הרוח הרעה קפץ עליהם, והתגבר עליהם, וגבר עליהם, ובכן ברחו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.
17 וזאת היתה ידועה לכל היהודים וגם ליוונים השוכנים באפסוס; ופחד נפל על כולם, ושם ישוע הוגדל.
18 ורבים מאלה שהאמינו באו, והודו, והראו את מעשיהם.
19 רבים מהם גם אשר עסקו באמנויות סקרניות הביאו את ספריהם יחד, ושרפו אותם לפני כל האנשים: וספרו את מחירם, ומצאו חמישים אלף מטבעות כסף.
20 ובכן בעוצמה גדל דבר יהוה וגבר.
21 אחרי שהדברים האלה הסתימו, החליט פאולוס ברוח, כאשר עבר דרך מקדוניה ואחיה, ללכת אל ירושלים, לאמר, אחרי שהייתי שם, עלי גם לראות את רומא.
22 ובכן שלח אל מקדוניה שניים מאלה ששירתו אותו, טימותיאוס וארסטוס; אך הוא עצמו נשאר באסיה לעונה.
23 ובאותו זמן קמה מהומה לא קטנה על הדרך ההיא.
24 כי איש אחד בשם דמטריוס, צורף, אשר עשה היכלי כסף לדיאנה, הביא רווח לא קטן לאומנים;
25 אשר אותם קרא יחד עם הפועלים של מקצוע דומה, ואמר, אנשים, אתם יודעים כי במקצוע הזה יש לנו את עושרנו.
26 עוד אתם רואים ושומעים, כי לא רק באפסוס, אלא כמעט בכל אסיה, פאולוס הזה שכנע והסיט עם רב, באומרו כי הם לא אלילים, אלה העשויים בידיים:
27 ובכן לא רק מקצוענו זה בסכנה להיזלזל; אלא גם כי היכל האלה הגדולה דיאנה ייבוז, והדרה יושמד, אשר כל אסיה והעולם עובדים אותה.
28 וכאשר שמעו את האמירות האלה, התמלאו זעם, וצעקו החוצה, לאמר, גדולה דיאנה של האפסים.
29 וכל העיר התמלאה בלבול: ובהתפסם את גאיוס ואת אריסטרכוס, אנשים ממקדוניה, חברי פאולוס למסע, מיהרו בהסכמה אחת אל התיאטרון.
30 וכאשר רצה פאולוס להיכנס אל העם, לא הרשו לו התלמידים.
31 ואחדים מראשי אסיה, אשר היו ידידיו, שלחו אליו, בבקשם ממנו שלא יסתכן בעצמו אל התיאטרון.
32 אחדים לכן צעקו דבר אחד, ואחדים אחר: כי האסיפה היתה מבולבלת: ורובם לא ידעו מדוע באו יחד.
33 והוציאו את אלכסנדר מן ההמון, היהודים בדחפם אותו קדימה. ואלכסנדר סימן בידו, ורצה לעשות את הגנתו אל העם.
34 אך כאשר ידעו כי הוא יהודי, כולם בקול אחד במשך כשעתיים צעקו החוצה, גדולה דיאנה של האפסים.
35 וכאשר פקיד העיר הרגיע את העם, אמר, אתם אנשי אפסוס, איזה איש יש אשר לא יודע כי עיר האפסים היא עובדת של האלה הגדולה דיאנה, ושל הצלם אשר נפל מיופיטר?
36 בראות לכן כי הדברים האלה לא יכולים להיות מוכחשים, עליכם להיות שקטים, ולא לעשות דבר בפזיזות.
37 כי הבאתם לכאן את האנשים האלה, אשר הם לא שודדי מקדשים, ואף לא מגדפי האלה שלכם.
38 על כן אם לדמטריוס, ולאומנים אשר עמו, יש עניין נגד איש כלשהו, החוק פתוח, ויש ממונים: יתבעו אחד את אחר.
39 אך אם אתם חוקרים דבר כלשהו בעניינים אחרים, ייקבע באסיפה חוקית.
40 כי אנחנו בסכנה להיחקר על מהומת היום הזה, בהיות שאין סיבה אשר בה נוכל לתת דין וחשבון על ההתקהלות הזאת.
41 וכאשר דיבר כך, פיזר את האסיפה.
פרק 20
1 ואחרי שהמהומה פסקה, קרא פאולוס אליו את התלמידים, וחיבק אותם, ויצא ללכת אל מקדוניה.
2 וכאשר עבר את החלקים ההם, ונתן להם תוכחה רבה, בא אל יוון,
3 ושם ישב שלושה חודשים. וכאשר היהודים ארבו לו, בעמדו להפליג אל סוריה, החליט לחזור דרך מקדוניה.
4 וליוו אותו אל אסיה סופטר מביריאה; ושל התסלוניקים, אריסטרכוס וסקונדוס; וגאיוס מדרבה, וטימותיאוס; ושל אסיה, טיכיקוס וטרופימוס.
5 אלה בהקדימם חיכו לנו בטרואס.
6 ואנחנו הפלגנו מפיליפי אחרי ימי המצות, ובאנו אליהם אל טרואס בחמישה ימים; אשר שם ישבנו שבעה ימים.
7 וביום הראשון של השבוע, כאשר התלמידים באו יחד לבצוע לחם, הכריז פאולוס אליהם, מוכן לצאת למחרת; והמשיך את דבריו עד חצות.
8 והיו נרות רבים בחדר העליון, אשר שם התאספו יחד.
9 וישב בחלון בחור אחד בשם אוטיכוס, בשקעו בשינה עמוקה: וכאשר פאולוס הכריז זמן רב, שקע בשינה, ונפל מן העלייה השלישית, והורם מת.
10 וירד פאולוס, ונפל עליו, ובחבקו אותו אמר, אל תטרידו עצמכם; כי חייו בו.
11 כאשר לכן עלה שוב, ובצע לחם, ואכל, ודיבר זמן רב, אף עד שחר היום, ובכן יצא.
12 והביאו את הבחור חי, והתנחמו לא מעט.
13 ואנחנו הלכנו לפני כן אל האונייה, והפלגנו אל אסוס, שם במתכווננו לקחת את פאולוס: כי כך מינה, בחשבו בעצמו ללכת ברגל.
14 וכאשר פגש אותנו באסוס, לקחנו אותו, ובאנו אל מיטילנה.
15 והפלגנו משם, ובאנו למחרת מול כיוס; ולמחרת הגענו אל סמוס, והתמהמהנו בטרוגיליום; ולמחרת באנו אל מילטוס.
16 כי פאולוס החליט להפליג ליד אפסוס, כי לא רצה לבזבז את הזמן באסיה: כי מיהר, אם היה הדבר אפשרי לו, להיות בירושלים ביום השבועות.
17 וממילטוס שלח אל אפסוס, וקרא את זקני הקהילה.
18 וכאשר באו אליו, אמר אליהם, אתם יודעים, מן היום הראשון אשר באתי אל אסיה, באיזה אופן הייתי עמכם בכל העונות,
19 בשרתי את ישוע בכל ענוות נפש, ועם דמעות רבות, וניסיונות, אשר באו עלי בארבי היהודים:
20 ואיך לא שמרתי לעצמי דבר שהיה מועיל לכם, אלא הראיתי לכם, ולימדתי אתכם בגלוי, ומבית לבית,
21 בהעידי הן אל היהודים, והן אל היוונים, תשובה אל יהוה, ואמונה אל ישוע המשיח שלנו.
22 ועתה, הנה, אני הולך כבול ברוח אל ירושלים, בלא דעת את הדברים אשר יקרו לי שם:
23 מלבד כי רוח הקודש מעידה בכל עיר, לאמר כי כבלים וצרות מחכות לי.
24 אך שום אחד מן הדברים האלה לא מזיז אותי, ואף לא חשבתי את חיי יקרים לעצמי, כדי שאסיים את מסלולי בשמחה, ואת השירות, אשר קיבלתי מישוע, להעיד את בשורת חסד יהוה.
25 ועתה, הנה, אני יודע כי כולכם, אשר ביניהם הלכתי בהכריזי את מלכות יהוה, לא יראו את פני עוד.
26 על כן אני לוקח אתכם לעדות היום הזה, כי אני נקי מדם כל האנשים.
27 כי לא נמנעתי מלהכריז לכם את כל עצת יהוה.
28 שימו לב לכן אל עצמכם, ואל כל העדר, אשר עליו עשתה אתכם רוח הקודש משגיחים, לרעות את קהילת ישוע, אשר רכש בדמו שלו.
29 כי אני יודע זאת, כי אחרי עזיבתי ייכנסו ביניכם זאבים אכזריים, בלא חמלה על העדר.
30 גם מעצמכם יקומו אנשים, בדברם דברים מעוקמים, למשוך תלמידים אחריהם.
31 על כן שימרו, וזכרו, כי במשך שלוש שנים לא חדלתי להזהיר כל אחד לילה ויום בדמעות.
32 ועתה, אחים, אני מפקיד אתכם אל יהוה, ואל דבר חסדו, אשר יכול לבנות אתכם, ולתת לכם נחלה בין כל אלה אשר הוקדשו.
33 לא חמדתי את כספו של שום איש, או זהבו, או לבושו.
34 אף אתם עצמכם יודעים, כי הידיים האלה שירתו את צרכי, ואת אלה אשר היו עמי.
35 הראיתי לכם את כל הדברים, איך שבעבודתכם כך עליכם לתמוך בחלשים, ולזכור את דברי ישוע, איך הוא אמר, אשרי יותר לתת מאשר לקבל.
36 וכאשר דיבר כך, כרע על ברכיו, והתפלל עם כולם.
37 וכולם בכו מאוד, ונפלו על צוואר פאולוס, ונישקו אותו,
38 בצערם בעיקר על הדברים אשר דיבר, כי לא יראו את פניו עוד. וליווי אותו אל האונייה.
פרק 21
1 ויהי, אחרי שנפרדנו מהם, והפלגנו, באנו במסלול ישר אל קוס, וביום שלמחרת אל רודוס, ומשם אל פטרה:
2 ובמצאנו אונייה מפליגה אל פיניקי, עלינו עליה, ויצאנו.
3 עתה כאשר גילינו את קפריסין, עזבנו אותה בצד שמאל, והפלגנו אל סוריה, ונחתנו בצור: כי שם היתה האונייה לפרוק את משאה.
4 ובמצאנו תלמידים, נשארנו שם שבעה ימים: אשר אמרו לפאולוס בהרוח, כי לא יעלה אל ירושלים.
5 וכאשר השלמנו את הימים ההם, יצאנו והלכנו בדרכנו; וכולם ליוו אותנו בדרכנו, עם נשים וילדים, עד שהיינו מחוץ לעיר: וכרענו על ברכינו על החוף, והתפללנו.
6 וכאשר נפרדנו זה מזה, עלינו לאונייה; והם שבו הביתה שוב.
7 וכאשר סיימנו את מסלולנו מצור, באנו אל פטולמאיס, וברכנו את האחים, וישבנו עמהם יום אחד.
8 ולמחרת אנחנו אשר היינו מחברת פאולוס יצאנו, ובאנו אל קיסריה: ונכנסנו אל בית פיליפוס המבשר, אשר היה אחד מן השבעה; וישבנו עמו.
9 ולאותו איש היו ארבע בנות, בתולות, אשר התנבאו.
10 ובישיבתנו שם ימים רבים, ירד מיהודה נביא אחד, בשם אגבוס.
11 וכאשר בא אלינו, לקח את חגורת פאולוס, וכבל את ידיו ורגליו שלו, ואמר, כן אומרת רוח הקודש, כך יכבולו היהודים בירושלים את האיש אשר לו החגורה הזאת, וימסרו אותו אל ידי הגויים.
12 וכאשר שמענו את הדברים האלה, הן אנחנו, והן אלה של אותו מקום, ביקשנו ממנו שלא יעלה אל ירושלים.
13 אז ענה פאולוס, מה פירוש שאתם בוכים ושוברים את לבי? כי אני מוכן לא רק להיכבל, אלא גם למות בירושלים בעד שם ישוע.
14 וכאשר לא נשתכנע, חדלנו, לאמר, רצון ישוע ייעשה.
15 ואחרי הימים ההם ארזנו את מטעננו, ועלינו אל ירושלים.
16 הלכו עמנו גם אחדים מן התלמידים של קיסריה, והביאו עמהם את מנסון אחד מקפריסין, תלמיד ותיק, אשר אצלו נתארח.
17 וכאשר באנו אל ירושלים, קיבלו אותנו האחים בשמחה.
18 וביום שלמחרת נכנס פאולוס עמנו אל יעקב; וכל הזקנים היו נוכחים.
19 וכאשר בירכם, הכריז בפרטות אילו דברים עשה יהוה בין הגויים בשירותו.
20 וכאשר שמעו זאת, פיארו את ישוע, ואמרו לו, אתה רואה, אח, כמה אלפי יהודים יש אשר מאמינים; וכולם קנאים לתורה:
21 והם שמעו עליך, כי אתה מלמד את כל היהודים אשר בין הגויים לנטוש את משה, באומרך כי לא עליהם למול את ילדיהם, ואף לא ללכת לפי המנהגים.
22 מה זה לכן? ההמון חייב להתאסף יחד: כי ישמעו כי באת.
23 עשה לכן את זאת אשר אנחנו אומרים לך: יש לנו ארבעה אנשים אשר עליהם נדר;
24 אותם קח, וטהר עצמך עמהם, והיה בהוצאות עמהם, כדי שיגלחו את ראשם: וכולם ידעו כי הדברים ההם, אשר עליהם שמעו עליך, הם לא כלום; אלא כי גם אתה עצמך הולך בסדר, ושומר את התורה.
25 אשר לגויים אשר מאמינים, כתבנו והחלטנו כי לא ישמרו דבר כזה, מלבד רק כי ישמרו עצמם מדברים המוקרבים לאלילים, ומדם, ומחנוק, ומניאוף.
26 אז לקח פאולוס את האנשים, ולמחרת בטיהרו עצמו עמהם נכנס אל בית המקדש, להודיע את השלמת ימי הטהרה, עד שיוקרב קרבן בעד כל אחד מהם.
27 וכאשר שבעת הימים כמעט הסתימו, היהודים אשר מאסיה, כאשר ראו אותו בבית המקדש, הסיתו את כל העם, ושמו עליו ידיים,
28 בצעקם, אנשי ישראל, עזרו: זהו האיש, אשר מלמד את כל האנשים בכל מקום נגד העם, והתורה, והמקום הזה: ועוד הביא גם יוונים אל בית המקדש, וחילל את המקום הקדוש הזה.
29 (כי ראו לפני כן עמו בעיר את טרופימוס אפסי, אשר חשבו כי פאולוס הביא אל בית המקדש.)
30 וכל העיר זזה, והעם רץ יחד: ויקחו את פאולוס, ויגררו אותו מבית המקדש: ומיד הדלתות נסגרו.
31 ובחפשם להורגו, באה שמועה אל שר הגדוד, כי כל ירושלים במהומה.
32 אשר מיד לקח חיילים ושרי מאות, ורץ אליהם: וכאשר ראו את שר הגדוד ואת החיילים, חדלו להכות את פאולוס.
33 אז קרב שר הגדוד, ולקחו, וציוה כי ייכבל בשתי שלשלאות; ושאל מי הוא, ומה עשה.
34 ואחדים צעקו דבר אחד, אחדים אחר, בין ההמון: וכאשר לא יכול לדעת את הוודאות בגלל המהומה, ציוה כי יובל אל הטירה.
35 וכאשר בא על המדרגות, כך היה, כי נישא בידי החיילים בגלל אלימות העם.
36 כי המון העם עקב אחרי כן, בצעקם, הסירו אותו.
37 וכאשר עמד פאולוס להיות מובל אל הטירה, אמר אל שר הגדוד, האם אוכל לדבר אליך? אשר אמר, האם אתה יודע יוונית?
38 האם לא אתה הוא המצרי ההוא, אשר לפני הימים האלה עשה מהומה, והוציא אל המדבר ארבעת אלפי אנשים שהיו רוצחים?
39 אך פאולוס אמר, אני איש שהוא יהודי מטרסוס, עיר בקיליקיה, אזרח של עיר לא קטנה: ואני מבקש ממך, הרשה לי לדבר אל העם.
40 וכאשר נתן לו רשות, עמד פאולוס על המדרגות, וסימן בידו אל העם. וכאשר נעשה שקט גדול, דיבר אליהם בלשון העברית, לאמר,
פרק 22
1 אנשים, אחים, ואבות, שמעו את הגנתי אשר אני עושה עתה אליכם.
2 (וכאשר שמעו כי הוא מדבר אליהם בלשון העברית, שמרו שקט יותר: ויאמר,)
3 אני באמת איש שהוא יהודי, יליד טרסוס, עיר בקיליקיה, אך גודלתי בעיר הזאת לרגלי גמליאל, ולמדתי לפי האופן המדויק של תורת האבות, והייתי קנאי אל יהוה, כפי שכולכם היום.
4 ורדפתי את הדרך הזאת עד המוות, בכבלי ובמסרי לבתי סוהר הן גברים והן נשים.
5 כפי שגם הכוהן הגדול מעיד לי, וכל מעמד הזקנים: אשר מהם גם קיבלתי איגרות אל האחים, והלכתי אל דמשק, להביא את אלה אשר היו שם כבולים אל ירושלים, כדי שייענשו.
6 ויהי, כי, כאשר נסעתי, וקרבתי אל דמשק בכחצות היום, פתאום האיר מן השמים אור גדול סביבי.
7 ונפלתי לארץ, ושמעתי קול אומר לי, שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי?
8 ועניתי, מי אתה, ישוע? ויאמר אלי, אני ישוע מנצרת, אשר אותו אתה רודף.
9 ואלה אשר היו עמי באמת ראו את האור, ופחדו; אך לא שמעו את קולו של מי שדיבר אלי.
10 ואמרתי, מה אעשה, ישוע? וישוע אמר אלי, קום, ולך אל דמשק; ושם ייאמר לך על כל הדברים אשר נגזרו לך לעשות.
11 וכאשר לא יכולתי לראות בגלל כבוד האור ההוא, בהיותי מובל ביד אלה אשר היו עמי, באתי אל דמשק.
12 וחנניה אחד, איש ירא לפי התורה, בעל שם טוב של כל היהודים אשר שכנו שם,
13 בא אלי, ועמד, ואמר אלי, אח שאול, קבל את ראייתך. ובאותה שעה הבטתי אליו.
14 ויאמר, יהוה של אבותינו בחר אותך, כדי שתדע את רצונו, ותראה את הצדיק ההוא, ותשמע את קול פיו.
15 כי אתה תהיה עדו אל כל האנשים על אשר ראית ושמעת.
16 ועתה מדוע אתה מתמהמה? קום, והיטבל, ורחץ את חטאיך, בקראך בשם ישוע.
17 ויהי, כי, כאשר שבתי אל ירושלים, אף בעודי מתפלל בבית המקדש, הייתי בתרדמת חזיון;
18 וראיתי אותו אומר לי, מהר, וצא מהרה מירושלים: כי לא יקבלו את עדותך עלי.
19 ואמרתי, ישוע, הם יודעים כי כלאתי והכיתי בכל בית כנסת את אלה שהאמינו בך:
20 וכאשר נשפך דם עדך סטפנוס, גם אני עמדתי ליד, והסכמתי למותו, ושמרתי את בגדי אלה שהרגו אותו.
21 ויאמר אלי, צא: כי אשלחך הרחק מכאן אל הגויים.
22 והם האזינו לו עד הדבר הזה, ואז הרימו את קולותיהם, ואמרו, הסירו בחור כזה מן הארץ: כי לא ראוי שיחיה.
23 וכאשר צעקו, והשליכו את בגדיהם, וזרקו אבק אל האוויר,
24 ציוה שר הגדוד כי יובא אל הטירה, ופקד כי ייחקר בהלקאה; כדי שידע מדוע צעקו כך נגדו.
25 וכאשר כבלו אותו ברצועות, אמר פאולוס אל שר המאה שעמד ליד, האם חוקי לכם להלקות איש שהוא רומאי, ובלי משפט?
26 כאשר שמע שר המאה זאת, הלך וסיפר לשר הגדוד, לאמר, שים לב מה אתה עושה: כי האיש הזה הוא רומאי.
27 אז בא שר הגדוד, ואמר לו, אמור לי, האם אתה רומאי? הוא אמר, כן.
28 וענה שר הגדוד, בסכום גדול רכשתי את החירות הזאת. ואמר פאולוס, אך אני נולדתי חופשי.
29 אז מיד עזבו אותו אלה שעמדו לחקור אותו: ושר הגדוד גם פחד, אחרי שידע כי הוא רומאי, ומאחר שכבל אותו.
30 למחרת, מאחר שרצה לדעת את הוודאות מדוע הואשם בידי היהודים, התיר אותו מקשריו, וציוה את הכוהנים הראשיים ואת כל מועצתם להופיע, והוריד את פאולוס, והעמידו לפניהם.
פרק 23
1 ופאולוס, בהביטו בתשומת לב על המועצה, אמר, אנשים ואחים, חייתי בכל מצפון טוב לפני יהוה עד היום הזה.
2 והכוהן הגדול חנניה ציוה את אלה שעמדו לידו להכותו על פיו.
3 אז אמר לו פאולוס, יהוה יכה אותך, אתה קיר מלובן: כי אתה יושב לשפוט אותי לפי התורה, ומצווה כי אוכה בניגוד לתורה?
4 ואלה שעמדו ליד אמרו, האם אתה מגדף את כוהן יהוה הגדול?
5 אז אמר פאולוס, לא ידעתי, אחים, כי הוא הכוהן הגדול: כי כתוב, לא תדבר רעה על שליט עמך.
6 אך כאשר תפס פאולוס כי החלק האחד היו צדוקים, והאחר פרושים, צעק במועצה, אנשים ואחים, אני פרושי, בנו של פרושי: על התקווה ותחיית המתים אני נחקר.
7 וכאשר אמר כך, קמה מחלוקת בין הפרושים והצדוקים: וההמון נחלק.
8 כי הצדוקים אומרים כי אין תחייה, ואף לא מלאך, ואף לא רוח: אך הפרושים מודים בשניהם.
9 וקמה צעקה גדולה: והסופרים אשר היו מחלק הפרושים קמו, ונאבקו, לאמר, איננו מוצאים רע באיש הזה: אך אם רוח או מלאך דיברו אליו, אל נילחם נגד יהוה.
10 וכאשר קמה מחלוקת גדולה, שר הגדוד, בפחדו פן ייקרע פאולוס לחתיכות בידם, ציוה את החיילים לרדת, ולקחת אותו בכוח מתוכם, ולהביא אותו אל הטירה.
11 ובלילה שלאחר מכן עמד ישוע לידו, ואמר, היה בעוז טוב, פאולוס: כי כפי שהעדת עלי בירושלים, כך עליך גם להעיד ברומא.
12 וכאשר היה יום, יהודים אחדים התקשרו יחד, וכבלו עצמם תחת קללה, באומרם כי לא יאכלו ואף לא ישתו עד שיהרגו את פאולוס.
13 והיו יותר מארבעים אשר עשו את הקשר הזה.
14 ובאו אל הכוהנים הראשיים והזקנים, ואמרו, כבלנו עצמנו תחת קללה גדולה, כי לא נאכל דבר עד שנמית את פאולוס.
15 עתה לכן אתם עם המועצה הודיעו לשר הגדוד כי יוריד אותו אליכם מחר, כאילו אתם חוקרים דבר באופן שלם יותר עליו: ואנחנו, בטרם יקרב, מוכנים להורגו.
16 וכאשר שמע בן אחותו של פאולוס על ארבם, הלך ונכנס אל הטירה, וסיפר לפאולוס.
17 אז קרא פאולוס אליו אחד משרי המאות, ואמר, הבא את הבחור הזה אל שר הגדוד: כי יש לו דבר אחד לספר לו.
18 ויקח אותו, ויביא אותו אל שר הגדוד, ואמר, פאולוס האסיר קרא אותי אליו, וביקש ממני להביא את הבחור הזה אליך, אשר יש לו דבר לומר לך.
19 אז לקח שר הגדוד אותו בידו, והלך עמו הצידה בפרטיות, ושאל אותו, מה זה אשר יש לך לספר לי?
20 ויאמר, היהודים הסכימו לבקש ממך כי תוריד מחר את פאולוס אל המועצה, כאילו הם חוקרים דבר עליו באופן שלם יותר.
21 אך אל תיכנע להם: כי אורבים לו מהם יותר מארבעים אנשים, אשר כבלו עצמם בשבועה, כי לא יאכלו ואף לא ישתו עד שיהרגו אותו: ועתה הם מוכנים, במצפם להבטחה ממך.
22 ובכן אז שלח שר הגדוד את הבחור, וציוה אותו, ראה אל תספר לאיש כי הראית לי את הדברים האלה.
23 וקרא אליו שני שרי מאות, לאמר, הכינו מאתיים חיילים ללכת אל קיסריה, ופרשים שבעים, וחניתאים מאתיים, בשעה השלישית של הלילה;
24 וספקו להם בהמות, כדי שישימו את פאולוס עליהן, ויביאו אותו בשלום אל פליקס המושל.
25 וכתב איגרת באופן זה:
26 קלאודיוס ליסיאס אל המושל המצוין ביותר פליקס שולח ברכה.
27 האיש הזה נתפס בידי היהודים, ועמד להיהרג בידם: אז באתי עם צבא, והצלתי אותו, בהביני כי הוא רומאי.
28 וכאשר רציתי לדעת את הסיבה אשר עליה האשימו אותו, הוצאתי אותו אל מועצתם:
29 אשר אותו תפסתי כמואשם על שאלות תורתם, אך לא היה לו דבר האשמה הראוי למוות או לכבלים.
30 וכאשר נאמר לי איך שהיהודים אורבים לאיש, שלחתי מיד אליך, ונתתי פקודה למאשימיו גם לומר לפניך מה שיש להם נגדו. שלום.
31 אז החיילים, כפי שנצטוו, לקחו את פאולוס, והביאו אותו בלילה אל אנטיפטריס.
32 למחרת עזבו את הפרשים ללכת עמו, ושבו אל הטירה:
33 אשר, כאשר באו אל קיסריה ומסרו את האיגרת אל המושל, הציגו גם את פאולוס לפניו.
34 וכאשר המושל קרא את האיגרת, שאל מאיזה מחוז הוא. וכאשר הבין כי הוא מקיליקיה;
35 אשמע אותך, אמר הוא, כאשר גם מאשימיך יבואו. וציוה כי יישמר באולם המשפט של הורדוס.
פרק 24
1 ואחרי חמישה ימים ירד חנניה הכוהן הגדול עם הזקנים, ועם נואם אחד בשם טרטולוס, אשר הודיעו למושל נגד פאולוס.
2 וכאשר נקרא החוצה, החל טרטולוס להאשימו, לאמר, בראות כי בידך אנחנו נהנים משקט גדול, וכי מעשים ראויים מאוד נעשים לגוי הזה בהשגחתך,
3 אנחנו מקבלים זאת תמיד, ובכל מקום, פליקס האציל ביותר, בכל הכרת תודה.
4 אך, כדי שלא אהיה מעיק עליך עוד, אני מבקש ממך כי תשמע אותנו בחסדך מילים מעטות.
5 כי מצאנו את האיש הזה בחור מזיק, ומעורר מרד בין כל היהודים בכל העולם, ומנהיג של כת הנוצרים:
6 אשר גם ניסה לחלל את בית המקדש: אשר אותו לקחנו, ורצינו לשפוט לפי תורתנו.
7 אך שר הגדוד ליסיאס בא עלינו, ובאלימות גדולה לקח אותו מידינו,
8 בצוותו את מאשימיו לבוא אליך: אשר בחקירתם אתה עצמך תוכל לדעת על כל הדברים האלה, אשר עליהם אנחנו מאשימים אותו.
9 והיהודים גם הסכימו, באומרם כי הדברים האלה היו כן.
10 אז פאולוס, אחרי שהמושל סימן לו לדבר, ענה, מאחר שאני יודע כי אתה היית שנים רבות שופט לגוי הזה, אני עונה בעד עצמי בשמחה יתרה:
11 כי תוכל להבין, כי יש רק שנים עשר ימים מאז שעליתי אל ירושלים להשתחוות.
12 והם לא מצאו אותי בבית המקדש מתווכח עם איש כלשהו, ואף לא מקים את העם, ואף לא בבתי הכנסת, ואף לא בעיר:
13 ואף לא יוכלו להוכיח את הדברים אשר עליהם הם מאשימים אותי עתה.
14 אך זאת אני מודה לך, כי לפי הדרך אשר הם קוראים כפירה, כך אני עובד את יהוה של אבותי, בהאמיני בכל הדברים אשר כתובים בתורה ובנביאים:
15 ויש לי תקווה אל יהוה, אשר גם הם עצמם מודים בה, כי תהיה תחייה של המתים, הן של הצדיקים והן של הלא צדיקים.
16 ובזאת אני מתאמן בעצמי, שיהיה לי תמיד מצפון חסר עבירה כלפי יהוה, וכלפי בני אדם.
17 עתה אחרי שנים רבות באתי להביא צדקה לגוי שלי, וקרבנות.
18 אשר עליהם יהודים אחדים מאסיה מצאו אותי מטוהר בבית המקדש, לא עם המון, ואף לא עם מהומה.
19 אשר היו צריכים להיות כאן לפניך, ולהתנגד, אם יש להם דבר נגדי.
20 או אחרת שיאמרו אלה בעצמם כאן, אם מצאו בי עשיית רע כלשהי, בעודי עומד לפני המועצה,
21 מלבד אם זה בעד הקול האחד הזה, אשר צעקתי בעומדי ביניהם, בנוגע לתחיית המתים אני נחקר בידיכם היום.
22 וכאשר שמע פליקס את הדברים האלה, בהיות לו ידיעה שלמה יותר של הדרך ההיא, דחה אותם, ואמר, כאשר ירד ליסיאס שר הגדוד, אדע את קצה עניינכם.
23 וציווה שר מאה לשמור את פאולוס, ולתת לו חירות, וכי לא יאסור על שום אחד ממכריו לשרת או לבוא אליו.
24 ואחרי ימים אחדים, כאשר בא פליקס עם דרוסילה אשתו, אשר היתה יהודיה, שלח אחרי פאולוס, ושמע אותו על האמונה בהמשיח.
25 וכאשר דן על צדקה, מתינות, ומשפט הבא, רעד פליקס, וענה, לך בדרכך לעת הזאת; כאשר תהיה לי עונה נוחה, אקרא לך.
26 הוא קיווה גם כי כסף יינתן לו מפאולוס, כדי שישחרר אותו: על כן שלח אחריו לעתים תכופות יותר, ודיבר עמו.
27 אך אחרי שנתיים בא פורקיוס פסטוס במקום פליקס: ופליקס, ברצותו להראות ליהודים חסד, עזב את פאולוס כבול.
פרק 25
1 עתה כאשר בא פסטוס אל המחוז, אחרי שלושה ימים עלה מקיסריה אל ירושלים.
2 אז הכוהן הגדול וראשי היהודים הודיעו לו נגד פאולוס, וביקשו ממנו,
3 וביקשו חסד נגדו, כי ישלח אחריו אל ירושלים, בארבם בדרך להורגו.
4 אך פסטוס ענה, כי פאולוס יישמר בקיסריה, וכי הוא עצמו יצא לשם בקרוב.
5 יניחו לכן, אמר הוא, אלה אשר ביניכם מסוגלים, לרדת עמי, ולהאשים את האיש הזה, אם יש בו רשעות כלשהי.
6 וכאשר התמהמה ביניהם יותר מעשרה ימים, ירד אל קיסריה; ולמחרת בישבו על כיסא המשפט ציוה כי יובא פאולוס.
7 וכאשר בא, היהודים אשר ירדו מירושלים עמדו סביב, והטילו תלונות רבות וכבדות נגד פאולוס, אשר לא יכלו להוכיח.
8 בעודו עונה בעד עצמו, לא נגד תורת היהודים, ואף לא נגד בית המקדש, ואף לא נגד קיסר, פגעתי בדבר כלשהו כלל.
9 אך פסטוס, ברצותו לעשות ליהודים חסד, ענה את פאולוס, ואמר, האם תעלה אל ירושלים, ושם תישפט על הדברים האלה לפני?
10 אז אמר פאולוס, אני עומד בכיסא המשפט של קיסר, אשר שם עלי להישפט: ליהודים לא עשיתי רע, כפי שאתה יודע טוב מאוד.
11 כי אם אני עבריין, או ביצעתי דבר הראוי למוות, איני מסרב למות: אך אם אין שום אחד מן הדברים האלה אשר אלה מאשימים אותי, שום איש לא יכול למסור אותי אליהם. אני מערער אל קיסר.
12 אז פסטוס, כאשר התייעץ עם המועצה, ענה, האם ערערת אל קיסר? אל קיסר תלך.
13 ואחרי ימים אחדים באו המלך אגריפס וברניקי אל קיסריה לברך את פסטוס.
14 וכאשר היו שם ימים רבים, הכריז פסטוס את עניינו של פאולוס אל המלך, לאמר, יש איש אחד שהושאר בכבלים בידי פליקס:
15 אשר עליו, כאשר הייתי בירושלים, הכוהנים הראשיים וזקני היהודים הודיעו לי, בבקשם משפט נגדו.
16 אשר אליהם עניתי, אין זה מנהג הרומאים למסור איש כלשהו למות, לפני שמי שמואשם יהיו לו המאשימים פנים אל פנים, ויהיה לו רישיון לענות בעד עצמו בנוגע לפשע המוטל נגדו.
17 על כן, כאשר באו לכאן, בלי שום דחייה למחרת ישבתי על כיסא המשפט, וציוויתי כי יובא האיש.
18 נגד אשר כאשר עמדו המאשימים, לא הביאו שום האשמה של דברים כאלה כפי שחשבתי:
19 אך היו להם שאלות אחדות נגדו על דתם שלהם, ועל ישוע אחד, אשר היה מת, אשר פאולוס טען שהוא חי.
20 ומאחר שפקפקתי על שאלות באופן כזה, שאלתי אותו האם ילך אל ירושלים, ושם יישפט על העניינים האלה.
21 אך כאשר ערער פאולוס להישמר לשמיעת אוגוסטוס, ציוויתי כי יישמר עד שאשלח אותו אל קיסר.
22 אז אמר אגריפס אל פסטוס, הייתי גם אני שומע את האיש בעצמי. מחר, אמר הוא, תשמע אותו.
23 ולמחרת, כאשר בא אגריפס, וברניקי, בהדר רב, ונכנס אל מקום השמיעה, עם שרי הגדודים, ואנשי העיר הראשיים, בפקודת פסטוס הובא פאולוס.
24 ופסטוס אמר, המלך אגריפס, וכל האנשים אשר כאן נוכחים עמנו, אתם רואים את האיש הזה, אשר עליו כל המון היהודים נהג עמי, הן בירושלים, וגם כאן, בצעקם כי לא עליו לחיות עוד.
25 אך כאשר מצאתי כי לא ביצע דבר הראוי למוות, וכי הוא עצמו ערער אל אוגוסטוס, החלטתי לשלוח אותו.
26 אשר עליו אין לי דבר וודאי לכתוב אל אדוני. על כן הבאתי אותו לפניכם, ובעיקר לפניך, הו המלך אגריפס, כי, אחרי החקירה, יהיה לי דבר לכתוב.
27 כי נראה לי לא סביר לשלוח אסיר, ולא עם זאת לצין את הפשעים המוטלים נגדו.
פרק 26
1 אז אמר אגריפס אל פאולוס, מורשה לך לדבר בעד עצמך. אז הושיט פאולוס את היד, וענה בעד עצמו:
2 אני חושב עצמי מאושר, המלך אגריפס, כי אענה בעד עצמי היום לפניך בנוגע לכל הדברים אשר עליהם אני מואשם בידי היהודים:
3 במיוחד כי אני יודע אותך מומחה בכל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים: על כן אני מבקש ממך לשמוע אותי בסבלנות.
4 אופן חיי מנעורי, אשר היה בראשונה בין גוי שלי בירושלים, יודעים כל היהודים;
5 אשר ידעו אותי מן ההתחלה, אם ירצו להעיד, כי לפי הכת הקפדנית ביותר של דתנו חייתי פרושי.
6 ועתה אני עומד ונשפט על תקוות ההבטחה שנעשתה בידי יהוה, אל אבותינו:
7 אשר אל ההבטחה הזאת שנים עשר שבטינו, בעובדם את יהוה ברציפות יום ולילה, מקווים לבוא. אשר בעד התקווה הזאת, המלך אגריפס, אני מואשם בידי היהודים.
8 מדוע ייחשב דבר לא אמין אצלכם, כי יהוה יקים את המתים?
9 אני באמת חשבתי בעצמי, כי עלי לעשות דברים רבים נגד שם ישוע מנצרת.
10 אשר את זאת גם עשיתי בירושלים: ורבים מן הקדושים כלאתי בבית הסוהר, בקבלי סמכות מן הכוהנים הראשיים; וכאשר הומתו, נתתי את קולי נגדם.
11 וענשתי אותם לעתים תכופות בכל בית כנסת, והכרחתי אותם לגדף; ובהיותי מטורף ביותר נגדם, רדפתי אותם אף אל ערים זרות.
12 אשר עליהם כאשר הלכתי אל דמשק בסמכות ובהרשאה מן הכוהנים הראשיים,
13 בחצות היום, הו מלך, ראיתי בדרך אור מן השמים, מעל בהירות השמש, מאיר סביבי ואת אלה אשר נסעו עמי.
14 וכאשר כולנו נפלנו לארץ, שמעתי קול מדבר אלי, ואומר בלשון העברית, שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדורבנות.
15 ואמרתי, מי אתה, ישוע? והוא אמר, אני ישוע אשר אותו אתה רודף.
16 אך קום, ועמוד על רגליך: כי למטרה הזאת נראיתי אליך, לעשות אותך משרת ועד הן של הדברים האלה אשר ראית, והן של הדברים ההם אשר בהם אראה אליך;
17 במצילי אותך מן העם, ומן הגויים, אשר אליהם עתה אני שולח אותך,
18 לפתוח את עיניהם, ולהפוך אותם מחושך לאור, ומכוח השטן אל יהוה, כדי שיקבלו מחילת חטאים, ונחלה בין אלה אשר הוקדשו באמונה אשר בי.
19 אשר על כן, הו המלך אגריפס, לא הייתי לא צייתן לחזיון השמימי:
20 אלא הראיתי לראשונה לאלה של דמשק, ובירושלים, ובכל חופי יהודה, ואז לגויים, כי עליהם לשוב ולפנות אל יהוה, ולעשות מעשים הראויים לתשובה.
21 מסיבות אלה תפסו אותי היהודים בבית המקדש, וניסו להורגני.
22 ובהשגי לכן עזרה מיהוה, אני ממשיך עד היום הזה, בהעידי הן אל קטנים והן אל גדולים, באומרי שום דברים אחרים מאלה אשר הנביאים ומשה אמרו שיבואו:
23 כי המשיח יסבול, וכי הוא יהיה הראשון שיקום מן המתים, ויראה אור לעם, ולגויים.
24 וכאשר דיבר כך בעד עצמו, אמר פסטוס בקול גדול, פאולוס, אתה יצאת מדעתך; לימוד רב עושה אותך משוגע.
25 אך הוא אמר, איני משוגע, פסטוס האציל ביותר; אלא מדבר החוצה את דברי האמת והשפיות.
26 כי המלך יודע על הדברים האלה, אשר לפניו גם אני מדבר בחופשיות: כי אני משוכנע כי שום אחד מן הדברים האלה לא נסתר ממנו; כי הדבר הזה לא נעשה בפינה.
27 המלך אגריפס, האם אתה מאמין בנביאים? אני יודע כי אתה מאמין.
28 אז אמר אגריפס אל פאולוס, כמעט אתה משכנע אותי להיות נוצרי.
29 ואמר פאולוס, הייתי מבקש מיהוה, כי לא רק אתה, אלא גם כל אלה ששומעים אותי היום, יהיו הן כמעט, והן לגמרי כמוני, מלבד הכבלים האלה.
30 וכאשר דיבר כך, קם המלך, והמושל, וברניקי, ואלה אשר ישבו עמהם:
31 וכאשר הלכו הצידה, דיברו ביניהם, לאמר, האיש הזה לא עושה דבר הראוי למוות או לכבלים.
32 אז אמר אגריפס אל פסטוס, האיש הזה יכול היה להשתחרר, אם לא היה מערער אל קיסר.
פרק 27
1 וכאשר נקבע כי נפלה אל איטליה, מסרו את פאולוס ואסירים אחרים אחדים אל אחד בשם יוליוס, שר מאה של גדוד אוגוסטוס.
2 ובהיכנסנו אל אונייה של אדרמטיום, הפלגנו, במתכווננו להפליג לאורך חופי אסיה; אריסטרכוס אחד, מקדוני מתסלוניקי, בהיותו עמנו.
3 ולמחרת נגענו בצידון. ויוליוס נהג בפאולוס באדיבות, ונתן לו חירות ללכת אל ידידיו לרענן עצמו.
4 וכאשר הפלגנו משם, הפלגנו מתחת לקפריסין, כי הרוחות היו נגדיות.
5 וכאשר הפלגנו על ים קיליקיה ופמפיליה, באנו אל מירה, עיר בליקיה.
6 ושם מצא שר המאה אונייה מאלכסנדריה מפליגה אל איטליה; ושם אותנו בה.
7 וכאשר הפלגנו לאט ימים רבים, ובקושי באנו מול קנידוס, הרוח לא הניחה לנו, הפלגנו מתחת לכרתים, מול סלמונה;
8 ובעברנו אותה בקושי, באנו אל מקום אשר נקרא הנמלים היפים; אשר קרוב אליו היתה העיר לסיה.
9 עתה כאשר עבר זמן רב, וכאשר ההפלגה היתה כבר מסוכנת, כי הצום כבר עבר, הזהיר אותם פאולוס,
10 ויאמר אליהם, אנשים, אני תופס כי המסע הזה יהיה עם נזק ופגיעה רבה, לא רק של המטען והאונייה, אלא גם של חיינו.
11 אך שר המאה האמין לרב־החובל ולבעל האונייה, יותר מאשר לדברים אשר דוברו בידי פאולוס.
12 ומאחר שהנמל לא היה נוח לחורף בו, רובם ייעצו לצאת גם משם, אם בכל אמצעי יוכלו להגיע אל פיניקי, ושם לחורף; אשר הוא נמל של כרתים, ושוכן לכיוון דרום־מערב וצפון־מערב.
13 וכאשר רוח הדרום נשבה ברכות, בחשבם כי השיגו את מטרתם, בשחררם משם, הפליגו קרוב לכרתים.
14 אך לא זמן רב אחרי כן קמה נגדה רוח סערה, הנקראת אירוקלידון.
15 וכאשר נתפסה האונייה, ולא יכלה לעמוד אל הרוח, הנחנו לה להיות נסחפת.
16 וברוצנו מתחת לאי אחד אשר נקרא קלאודה, היתה לנו עבודה רבה להגיע אל הסירה:
17 אשר כאשר לקחוה, השתמשו בעזרים, בחגרם את האונייה מלמטה; ובפחדם פן ייפלו אל החולות המהירים, הורידו מפרש, ובכן נסחפו.
18 ובהיותנו מטולטלים ביותר בסערה, למחרת הקלו את האונייה;
19 וביום השלישי השלכנו בידינו שלנו את כלי האונייה.
20 וכאשר לא שמש ואף לא כוכבים הופיעו ימים רבים, וסערה לא קטנה שכבה עלינו, כל התקווה שנינצל נלקחה אז.
21 אך אחרי הימנעות ארוכה עמד פאולוס בתוכם, ואמר, אנשים, היה עליכם לשמוע לי, ולא לשחרר מכרתים, ולחסוך את הנזק וההפסד הזה.
22 ועתה אני מפציר בכם להיות בעוז טוב: כי לא יהיה אובדן חיי איש ביניכם, אלא של האונייה.
23 כי עמד לידי הלילה הזה מלאך יהוה, אשר לו אני, ואשר אותו אני עובד,
24 לאמר, אל תפחד, פאולוס; עליך להיות מובא לפני קיסר: והנה, יהוה נתן לך את כל אלה המפליגים עמך.
25 על כן, אנשים, היו בעוז טוב: כי אני מאמין ליהוה, כי כך יהיה ממש כפי שנאמר לי.
26 אך עלינו להיזרק על אי אחד.
27 אך כאשר בא הלילה הארבעה עשר, בעודנו נסחפים מעלה ומטה באדריה, כבחצות הלילה חשבו המלחים כי הם מתקרבים לארץ אחת.
28 ומדדו, ומצאו עשרים חבלים: וכאשר הלכו מעט הלאה, מדדו שוב, ומצאו חמישה עשר חבלים.
29 אז בפחדם פן ניפול על סלעים, השליכו ארבעה עוגנים מן הירכתיים, וייחלו ליום.
30 וכאשר עמדו המלחים לברוח מן האונייה, כאשר הורידו את הסירה אל הים, בתואנה כאילו עמדו להשליך עוגנים מן החרטום,
31 אמר פאולוס אל שר המאה ואל החיילים, אלא אם אלה יישארו באונייה, לא תוכלו להינצל.
32 אז חתכו החיילים את חבלי הסירה, והניחו לה ליפול.
33 ובעוד היום בא, ביקש פאולוס מכולם לאכול מזון, לאמר, היום הזה הוא היום הארבעה עשר אשר חיכיתם והמשכתם בצום, בלא לקחת דבר.
34 על כן אני מבקש מכם לאכול מזון כלשהו: כי זאת לבריאותכם: כי לא תיפול שערה מראש שום אחד מכם.
35 וכאשר דיבר כך, לקח לחם, והודה ליהוה בנוכחות כולם: וכאשר בצע אותו, החל לאכול.
36 אז היו כולם בעוז טוב, וגם הם לקחו מזון כלשהו.
37 והיינו כולנו באונייה מאתיים שבעים ושש נפשות.
38 וכאשר אכלו די, הקלו את האונייה, והשליכו את החיטה אל הים.
39 וכאשר היה יום, לא הכירו את הארץ: אך גילו מפרץ אחד עם חוף, אשר אליו התכוונו, אם היה אפשרי, לדחוף את האונייה.
40 וכאשר לקחו את העוגנים, מסרו עצמם אל הים, והתירו את קשרי ההגה, והרימו את המפרש הראשי אל הרוח, ועשו אל החוף.
41 ובנופלם אל מקום אשר בו שני ימים נפגשו, הנחיתו את האונייה; והחרטום נתקע, ונשאר בלי תזוזה, אך החלק האחורי נשבר באלימות הגלים.
42 ועצת החיילים היתה להרוג את האסירים, פן אחד מהם ישחה החוצה, ויברח.
43 אך שר המאה, ברצותו להציל את פאולוס, מנע אותם ממטרתם; וציוה כי אלה שיכולים לשחות ישליכו עצמם לראשונה אל הים, ויגיעו ליבשה:
44 והשאר, אחדים על קרשים, ואחדים על חלקים שבורים של האונייה. ובכן היה, כי כולם נמלטו בשלום אל היבשה.
פרק 28
1 וכאשר נמלטו, אז ידעו כי האי נקרא מליטה.
2 והאנשים הברבריים הראו לנו חסד לא קטן: כי הדליקו אש, וקיבלו את כולנו, בגלל הגשם הנוכחי, ובגלל הקור.
3 וכאשר אסף פאולוס חבילת מקלות, והניחם על האש, יצא אפעה מן החום, ונתפס בידו.
4 וכאשר ראו הברברים את החיה הארסית תלויה על ידו, אמרו ביניהם, בלי ספק האיש הזה הוא רוצח, אשר, אף כי נמלט מן הים, אך הנקמה לא מניחה לו לחיות.
5 והוא נער את החיה אל האש, ולא הרגיש רע.
6 אך הם ציפו מתי יתנפח, או ייפול מת פתאום: אך אחרי שהביטו זמן רב, ולא ראו רע בא אליו, שינו את דעתם, ואמרו כי הוא אל.
7 באותם רבעים היו אחוזות של ראש האי, אשר שמו פובליוס; אשר קיבל אותנו, ואירח אותנו שלושה ימים באדיבות.
8 ויהי, כי אבי פובליוס שכב חולה בקדחת ובדיזנטריה: אשר אליו נכנס פאולוס, והתפלל, ושם את ידיו עליו, וריפא אותו.
9 ובכן כאשר זאת נעשתה, גם אחרים, אשר היו להם מחלות באי, באו, ונרפאו:
10 אשר גם כיבדו אותנו בכיבודים רבים; וכאשר יצאנו, העמיסו אותנו בדברים כאלה שהיו הכרחיים.
11 ואחרי שלושה חודשים יצאנו באונייה מאלכסנדריה, אשר חרפה באי, אשר סימנה היה קסטור ופולוקס.
12 ובנחתנו בסירקוזה, התמהמהנו שם שלושה ימים.
13 ומשם עשינו סיבוב, ובאנו אל רגיום: ואחרי יום אחד נשבה רוח הדרום, ובאנו למחרת אל פוטיאולי:
14 אשר שם מצאנו אחים, ובוקשנו להתמהמה עמהם שבעה ימים: ובכן הלכנו אל רומא.
15 ומשם, כאשר שמעו האחים עלינו, באו לפגוש אותנו עד פורום אפיי, ושלוש הטברנות: אשר כאשר ראם פאולוס, הודה ליהוה, וקיבל עוז.
16 וכאשר באנו אל רומא, מסר שר המאה את האסירים אל שר המשמר: אך פאולוס הורשה לשכון לבדו עם חייל ששמר אותו.
17 ויהי, כי אחרי שלושה ימים קרא פאולוס את ראשי היהודים יחד: וכאשר באו יחד, אמר אליהם, אנשים ואחים, אף כי לא ביצעתי דבר נגד העם, או מנהגי אבותינו, אך נמסרתי אסיר מירושלים אל ידי הרומאים.
18 אשר, כאשר חקרו אותי, רצו לשחרר אותי, כי לא היתה בי סיבת מוות.
19 אך כאשר דיברו היהודים נגד זאת, נאלצתי לערער אל קיסר; לא כי היה לי דבר להאשים את גויי.
20 מסיבה זאת לכן קראתי לכם, לראות אתכם, ולדבר עמכם: כי בעד תקוות ישראל אני כבול בשרשרת הזאת.
21 ויאמרו אליו, לא קיבלנו איגרות מיהודה עליך, ואף לא אחד מן האחים שבאו הראה או דיבר רע כלשהו עליך.
22 אך אנחנו רוצים לשמוע ממך מה אתה חושב: כי אשר לכת הזאת, אנחנו יודעים כי בכל מקום מדובר נגדה.
23 וכאשר קבעו לו יום, באו רבים אליו אל מגוריו; אשר אליהם הסביר והעיד את מלכות יהוה, בהשכילו אותם על ישוע, הן מתורת משה, והן מן הנביאים, מבוקר עד ערב.
24 ואחדים האמינו לדברים אשר דוברו, ואחדים לא האמינו.
25 וכאשר לא הסכימו ביניהם, יצאו, אחרי שפאולוס דיבר מילה אחת, טוב דיברה רוח הקודש בישעיהו הנביא אל אבותינו,
26 לאמר, לך אל העם הזה, ואמור, בשומעכם תשמעו, ולא תבינו; ובראותכם תראו, ולא תתפסו:
27 כי לב העם הזה השמין, ואוזניהם כבדות משמוע, ועיניהם עצמו; פן יראו בעיניהם, וישמעו באוזניהם, ויבינו בלבם, ויומרו, וארפא אותם.
28 יהי ידוע לכם לכן, כי תשועת יהוה נשלחת אל הגויים, וכי הם ישמעו אותה.
29 וכאשר אמר את הדברים האלה, יצאו היהודים, והיה להם ויכוח גדול ביניהם.
30 ופאולוס שכן שנתיים שלמות בביתו השכור שלו, וקיבל את כל אלה שבאו אליו,
31 בהכריזו את מלכות יהוה, ובלמדו את הדברים אשר נוגעים לישוע המשיח, בכל ביטחון, בלי שום איש אוסר אותו.