הבשורה על־פי יוחנן
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/john/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 בראשית היה הדבר (יֵשׁוּעַ), והדבר היה עם יהוה, והדבר היה יהוה.
2 ישוע היה בראשית עם יהוה.
3 כל הדברים נבראו על ידי ישוע; ובלי ישוע לא נברא דבר מכל אשר נברא.
4 בו היו חיים; והחיים היו אור האנשים.
5 והאור מאיר בחושך; והחושך לא השיגו.
6 היה איש שלוח מאת יהוה, ושמו יוחנן.
7 הוא בא לעדות, לעיד על האור, כדי שיאמינו הכל על ידו.
8 הוא לא היה האור, כי אם שלוח לעיד על האור.
9 הוא היה האור האמיתי, המאיר כל אדם הבא אל העולם.
10 הוא היה בעולם, והעולם נעשה על ידו, והעולם לא הכירו.
11 הוא בא אל שלו, ושלו לא קיבלוהו.
12 אך כל המקבלים אותו, להם נתן כוח להיות בני יהוה, למאמינים בשמו:
13 אשר נולדו לא מדם, ולא מרצון הבשר, ולא מרצון איש, כי אם מאת יהוה.
14 והדבר נעשה בשר, וישכן בתוכנו, (וראינו את כבודו, כבוד כשל בן יחיד מאת האב,) מלא חסד ואמת.
15 יוחנן העיד עליו, ויקרא לאמר: זה היה אשר אמרתי עליו, הבא אחרי קדם לי, כי היה לפני.
16 ומלואו קיבלנו כולנו, וחסד תחת חסד.
17 כי התורה ניתנה על ידי משה, אך החסד והאמת באו על ידי ישוע הַמָּשִׁיחַ.
18 את יהוה לא ראה איש מעולם; הבן היחיד אשר בחיק האב, הוא הגידו.
19 וזאת עדות יוחנן, כאשר שלחו היהודים כהנים ולויים מירושלים לשאלו: מי אתה?
20 ויודה ולא כיחש; ויודה: אינני המשיח.
21 וישאלוהו: ומה אם כן? האתה אליהו? ויאמר: אינני. האתה הנביא? ויען: לא.
22 ויאמרו אליו: מי אתה? כדי שנשיב תשובה לשולחינו. מה תאמר על עצמך?
23 ויאמר: אני קול קורא במדבר, פנו דרך ישוע, כאשר אמר ישעיהו הנביא.
24 והשלוחים היו מן הפרושים.
25 וישאלוהו ויאמרו אליו: למה אם כן מטביל אתה, אם אינך המשיח, ולא אליהו, ולא הנביא?
26 ויען יוחנן ויאמר להם: אני מטביל במים; אך בתוככם עומד אחד אשר לא ידעתם:
27 הוא הבא אחרי וקדם לי, אשר אינני כדאי להתיר את שרוך נעלו.
28 אלה נעשו בבית עברה מעבר לירדן, מקום שם היה יוחנן מטביל.
29 למחרת ראה יוחנן את ישוע בא אליו, ויאמר: הנה שה יהוה, הנושא את חטאת העולם.
30 זה הוא אשר אמרתי עליו: אחרי יבוא איש אשר קדם לי, כי היה לפני.
31 ואני לא ידעתיו; אך כדי שייגלה לישראל, לכן באתי לטבול במים.
32 ויעד יוחנן לאמר: ראיתי את הרוח יורדת מן השמים כיונה, ותשכון עליו.
33 ואני לא ידעתיו; אך השולח אותי לטבול במים, הוא אמר אלי: אשר תראה את הרוח יורדת ושוכנת עליו, הוא המטביל ברוח הקודש.
34 ואני ראיתי, והעדתי כי זה הוא בן יהוה.
35 ושוב למחרת עמד יוחנן, ושנים מתלמידיו עמו;
36 ויבט אל ישוע בהתהלכו, ויאמר: הנה שה יהוה!
37 וישמעו שני התלמידים את דברו, וילכו אחרי ישוע.
38 ויפן ישוע, וירא אותם הולכים אחריו, ויאמר אליהם: מה תבקשו? ויאמרו אליו: רבי, (אשר פירושו, מורה,) איפה תשכון?
39 ויאמר אליהם: בואו וראו. ויבואו ויראו איפה הוא שוכן, וישבו עמו ביום ההוא; והיתה כשעה העשירית.
40 אחד מן השנים אשר שמעו מיוחנן והלכו אחריו, היה אנדרי, אחי שמעון פטרוס.
41 הוא מצא תחילה את אחיו שמעון, ויאמר אליו: מצאנו את המשיח, אשר פירושו המשיח.
42 ויביאהו אל ישוע. ויבט בו ישוע ויאמר: אתה שמעון בן יונה; אתה תיקרא כיפא, אשר פירושו, אבן.
43 למחרת רצה ישוע לצאת אל הגליל, וימצא את פיליפוס, ויאמר אליו: לך אחרי.
44 ופיליפוס היה מבית צידה, עירם של אנדרי ופטרוס.
45 וימצא פיליפוס את נתנאל, ויאמר אליו: מצאנו את אשר כתב עליו משה בתורה, וגם הנביאים, ישוע מנצרת, בן יוסף.
46 ויאמר אליו נתנאל: המנצרת יוכל לצאת דבר טוב? ויאמר אליו פיליפוס: בוא וראה.
47 וירא ישוע את נתנאל בא אליו, ויאמר עליו: הנה ישראלי באמת, אשר אין בו מרמה!
48 ויאמר אליו נתנאל: מאין ידעתני? ויען ישוע ויאמר אליו: בטרם קרא לך פיליפוס, בהיותך תחת התאנה, ראיתיך.
49 ויען נתנאל ויאמר אליו: רבי, אתה בן יהוה; אתה מלך ישראל.
50 ויען ישוע ויאמר אליו: על אשר אמרתי לך, ראיתיך תחת התאנה, אתה מאמין? גדולות מאלה תראה.
51 ויאמר אליו: אמן, אמן, אני אומר לכם, מעתה תראו את השמים פתוחים, ואת מלאכי יהוה עולים ויורדים על בן האדם.
פרק 2
1 וביום השלישי היתה חתונה בקנה אשר בגליל; ואם ישוע היתה שם:
2 וגם ישוע נקרא, ותלמידיו, אל החתונה.
3 וכאשר חסר היין, אמרה אם ישוע אליו: אין להם יין.
4 ויאמר אליה ישוע: אישה, מה לי ולך? שָעתי טרם באה.
5 ותאמר אמו אל המשרתים: כל אשר יאמר לכם, עשו.
6 והיו שם שישה כדי אבן מונחים, כמנהג טהרת היהודים, מכילים שנים או שלושה בתים איש.
7 ויאמר אליהם ישוע: מלאו את הכדים מים. וימלאום עד למעלה.
8 ויאמר אליהם: שאבו עתה, והביאו אל ראש המשתה. ויביאו.
9 וכאשר טעם ראש המשתה את המים שנעשו יין, ולא ידע מאין הוא: (אך המשרתים אשר שאבו את המים ידעו;) קרא ראש המשתה אל החתן,
10 ויאמר אליו: כל איש בתחילה נותן את היין הטוב; וכאשר שתו היטב, אז את הגרוע; אך אתה שמרת את היין הטוב עד עתה.
11 זאת תחילת האותות עשה ישוע בקנה אשר בגליל, וגילה את כבודו; ויאמינו בו תלמידיו.
12 אחרי כן ירד אל כפר נחום, הוא ואמו ואחיו ותלמידיו; וישבו שם ימים לא רבים.
13 ופסח היהודים היה קרוב, ויעל ישוע אל ירושלים.
14 וימצא בבית המקדש את מוכרי הבקר והצאן והיונים, ואת חלפני הכסף יושבים:
15 ויעש שוט מחבלים קטנים, ויגרש את כולם מן המקדש, ואת הצאן ואת הבקר; וישפוך את כסף החלפנים, ויהפוך את השולחנות;
16 ויאמר אל מוכרי היונים: קחו את אלה מזה; אל תעשו את בית אבי בית מסחר.
17 ויזכרו תלמידיו כי כתוב: קנאת ביתך אכלתני.
18 ויענו היהודים ויאמרו אליו: מה האות אשר תראה לנו, בהיותך עושה אלה?
19 ויען ישוע ויאמר אליהם: הרסו את המקדש הזה, ובשלושה ימים אקימנהו.
20 ויאמרו היהודים: ארבעים ושש שנים נבנה המקדש הזה, ואתה תקימנהו בשלושה ימים?
21 אך הוא דיבר על מקדש גופו.
22 וכאשר קם מן המתים, זכרו תלמידיו כי זאת אמר אליהם; ויאמינו לכתוב, ולדבר אשר אמר ישוע.
23 וכאשר היה בירושלים בפסח, ביום החג, האמינו רבים בשמו, בראותם את האותות אשר עשה.
24 אך ישוע לא האמין את עצמו להם, כי הוא ידע את כל האנשים,
25 ולא הצטרך שיעיד לו איש על האדם: כי הוא ידע מה באדם.
פרק 3
1 והיה איש מן הפרושים, נקדימון שמו, שר היהודים:
2 הוא בא אל ישוע בלילה, ויאמר אליו: רבי, יודעים אנו כי מורה אתה בא מאת יהוה: כי אין איש יוכל לעשות האותות האלה אשר אתה עושה, אם לא יהוה עמו.
3 ויען ישוע ויאמר אליו: אמן, אמן, אני אומר לך, אם לא ייוולד איש מחדש, לא יוכל לראות את מלכות יהוה.
4 ויאמר אליו נקדימון: איך יוכל איש להיוולד בהיותו זקן? היוכל לשוב ולהיכנס אל בטן אמו ולהיוולד?
5 ויען ישוע: אמן, אמן, אני אומר לך, אם לא ייוולד איש מן המים ומן הרוח, לא יוכל לבוא אל מלכות יהוה.
6 הנולד מן הבשר בשר הוא; והנולד מן הרוח רוח הוא.
7 אל תתמה על אשר אמרתי לך: עליכם להיוולד מחדש.
8 הרוח נושבת באשר תחפוץ, ואת קולה תשמע, אך לא תדע מאין באה ולאן היא הולכת: כן כל הנולד מן הרוח.
9 ויען נקדימון ויאמר אליו: איך יוכלו להיות הדברים האלה?
10 ויען ישוע ויאמר אליו: אתה מורה ישראל, ואלה לא ידעת?
11 אמן, אמן, אני אומר לך, את אשר נדע נדבר, ואת אשר ראינו נעיד; ואת עדותנו אינכם מקבלים.
12 אם דברים ארציים אמרתי לכם ואינכם מאמינים, איך תאמינו אם אומר לכם דברים שמיימיים?
13 ואין איש עלה השמימה, כי אם היורד מן השמים, בן האדם אשר בשמים.
14 וכאשר הגביה משה את הנחש במדבר, כן צריך בן האדם להיות מוגבה:
15 כדי שכל המאמין בו לא יאבד, כי אם יהיו לו חיי עולם.
16 כי כה אהב יהוה את העולם, עד כי נתן את בנו היחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד, כי אם יהיו לו חיי עולם.
17 כי לא שלח יהוה את בנו אל העולם לשפוט את העולם; כי אם כדי שייוושע העולם על ידו.
18 המאמין בו לא יישפט: אך מי שאינו מאמין כבר נשפט, כי לא האמין בשם בנו היחיד של יהוה.
19 וזהו המשפט, כי האור בא אל העולם, והאנשים אהבו את החושך יותר מן האור, כי רעים היו מעשיהם.
20 כי כל עושה רע שונא את האור, ואינו בא אל האור, פן ייווכחו מעשיו.
21 אך עושה האמת בא אל האור, כדי שייגלו מעשיו, כי ביהוה נעשו.
22 אחרי הדברים האלה בא ישוע ותלמידיו אל ארץ יהודה; וישב שם עמהם, ויטבול.
23 וגם יוחנן היה מטביל בעינון הקרובה לשלים, כי מים רבים היו שם: ויבואו וייטבלו.
24 כי יוחנן טרם הושלך אל בית האסורים.
25 ותהי שאלה בין תלמידי יוחנן ובין היהודים על דבר הטהרה.
26 ויבואו אל יוחנן, ויאמרו אליו: רבי, אשר היה עמך מעבר לירדן, אשר העדת עליו, הנה הוא מטביל, וכולם באים אליו.
27 ויען יוחנן ויאמר: אין איש יוכל לקחת דבר, אם לא יינתן לו מן השמים.
28 אתם עצמכם מעידים עלי, כי אמרתי: אינני המשיח, כי אם שלוח אני לפניו.
29 אשר לו הכלה הוא החתן: אך ידיד החתן, העומד ושומע אותו, שמח שמחה גדולה בקול החתן: שמחתי זאת אפוא נמלאה.
30 עליו לגדול, ועלי לקטון.
31 הבא מלמעלה מעל הכל הוא: אשר מן הארץ ארצי הוא, ומן הארץ ידבר: הבא מן השמים מעל הכל הוא.
32 ואת אשר ראה ושמע, זאת יעיד; ואין איש מקבל את עדותו.
33 המקבל את עדותו חתם בחותמו, כי יהוה אמת הוא.
34 כי אשר שלחו יהוה, את דברי יהוה ידבר: כי לא במידה נותן יהוה את הרוח לו.
35 האב אוהב את הבן, ונתן הכל בידו.
36 המאמין בבן יש לו חיי עולם: ומי שאינו מאמין בבן לא יראה חיים; כי אם חרון יהוה ישכון עליו.
פרק 4
1 וכאשר ידע אפוא ישוע כי שמעו הפרושים שישוע עושה ומטביל תלמידים יותר מיוחנן,
2 (אם כי ישוע עצמו לא הטביל, כי אם תלמידיו,)
3 עזב את יהודה, וילך שוב אל הגליל.
4 וצריך היה לו לעבור דרך שומרון.
5 ויבוא אל עיר בשומרון, הנקראת סוכר, קרוב לחלקת השדה אשר נתן יעקב ליוסף בנו.
6 ובאר יעקב היתה שם. וישוע, בהיותו עייף מן הדרך, ישב כן על הבאר: והיתה כשעה השישית.
7 ותבוא אישה מן השומרון לשאוב מים: ויאמר אליה ישוע: תני לי לשתות.
8 (כי תלמידיו הלכו אל העיר לקנות אוכל.)
9 ותאמר אליו האישה השומרונית: איך אתה, יהודי, מבקש ממני לשתות, ואני אישה שומרונית? כי אין ליהודים עסק עם השומרונים.
10 ויען ישוע ויאמר אליה: לו ידעת את מתנת יהוה, ומי הוא האומר אליך, תני לי לשתות; היית מבקשת ממנו, ונתן לך מים חיים.
11 ותאמר אליו האישה: אדוני, אין לך כלי לשאוב, והבאר עמוקה: מאין אפוא לך המים החיים האלה?
12 הגדול אתה מאבינו יעקב, אשר נתן לנו את הבאר, ושתה ממנה הוא ובניו ומקנהו?
13 ויען ישוע ויאמר אליה: כל השותה מן המים האלה יצמא שוב:
14 אך השותה מן המים אשר אתן לו לא יצמא לעולם; כי אם המים אשר אתן לו יהיו בו באר מים מפכים אל חיי עולם.
15 ותאמר אליו האישה: אדוני, תן לי את המים האלה, כדי שלא אצמא ולא אבוא הנה לשאוב.
16 ויאמר אליה ישוע: לכי, קראי לבעלך, ובואי הנה.
17 ותען האישה ותאמר: אין לי בעל. ויאמר אליה ישוע: יפה אמרת, אין לי בעל:
18 כי חמישה בעלים היו לך; ואשר לך עתה איננו בעלך: זאת אמרת באמת.
19 ותאמר אליו האישה: אדוני, רואה אני כי נביא אתה.
20 אבותינו השתחוו בהר הזה; ואתם אומרים כי ירושלים היא המקום אשר שם צריך להשתחוות.
21 ויאמר אליה ישוע: אישה, האמיני לי, באה שעה אשר לא בהר הזה ולא בירושלים תשתחוו לאב.
22 אתם משתחווים לאשר לא ידעתם: אנו משתחווים לאשר ידענו: כי התשועה מן היהודים היא.
23 אך באה שעה, ועתה היא, אשר המשתחווים האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת: כי האב מבקש כאלה להשתחוות לו.
24 יהוה הוא רוח: והמשתחווים לו צריכים להשתחוות ברוח ובאמת.
25 ותאמר אליו האישה: יודעת אני כי יבוא המשיח, הנקרא המשיח: כאשר יבוא, יגיד לנו הכל.
26 ויאמר אליה ישוע: אני המדבר אליך, אני הוא.
27 ובזאת באו תלמידיו, ויתמהו כי דיבר עם האישה: אך איש לא אמר, מה תבקש? או, למה תדבר עמה?
28 ותעזוב האישה את כדה, ותלך אל העיר, ותאמר אל האנשים,
29 בואו, ראו איש אשר אמר לי כל אשר עשיתי אי פעם: האין זה המשיח?
30 ויצאו מן העיר, ויבואו אליו.
31 ובינתיים ביקשוהו תלמידיו לאמר: מורה, אכול.
32 ויאמר אליהם: יש לי אוכל לאכול אשר לא ידעתם.
33 ויאמרו התלמידים איש אל רעהו: האם הביא לו איש דבר לאכול?
34 ויאמר אליהם ישוע: אוכלי הוא לעשות רצון שולחי, ולהשלים את מלאכתו.
35 הלא תאמרו, עוד ארבעה חודשים ואז יבוא הקציר? הנה אני אומר לכם, שאו עיניכם וראו את השדות; כי כבר הלבינו לקציר.
36 והקוצר מקבל שכר, ואוסף פרי אל חיי עולם: כדי שישמחו יחד הזורע והקוצר.
37 ובזאת אמת האמרה, אחד זורע, ואחר קוצר.
38 אני שלחתיכם לקצור את אשר לא עמלתם בו: אחרים עמלו, ואתם באתם אל עמלם.
39 ורבים משומרוני העיר ההיא האמינו בו על דבר האישה, אשר העידה, אמר לי כל אשר עשיתי אי פעם.
40 וכאשר באו אליו השומרונים, ביקשוהו לשבת עמהם: וישב שם יומיים.
41 ורבים עוד יותר האמינו בגלל דברו שלו;
42 ויאמרו אל האישה: עתה מאמינים אנו, לא בגלל דבריך: כי בעצמנו שמענוהו, ויודעים כי זה באמת המשיח, מושיע העולם.
43 ואחרי היומיים יצא משם, וילך אל הגליל.
44 כי ישוע עצמו העיד, כי אין לנביא כבוד בארצו שלו.
45 וכאשר בא אל הגליל, קיבלוהו הגליליים, בראותם את כל אשר עשה בירושלים בחג: כי גם הם הלכו אל החג.
46 ויבוא ישוע שוב אל קנה אשר בגליל, מקום שם עשה את המים יין. והיה שם איש מלכות מסוים, אשר בנו חולה בכפר נחום.
47 כאשר שמע כי ישוע בא מיהודה אל הגליל, הלך אליו, וביקשו לרדת ולרפא את בנו: כי היה קרוב למות.
48 ויאמר אליו ישוע: אם לא תראו אותות ומופתים, לא תאמינו.
49 ויאמר אליו איש המלכות: אדוני, רד בטרם ימות ילדי.
50 ויאמר אליו ישוע: לך לדרכך; בנך חי. ויאמן האיש לדבר אשר אמר לו ישוע, וילך לדרכו.
51 וכאשר כבר היה יורד, פגשוהו עבדיו, ויבשרוהו לאמר: בנך חי.
52 וישאל אותם על השעה אשר בה החל להיטיב. ויאמרו אליו: אתמול בשעה השביעית עזבתו החום.
53 וידע האב כי באותה שעה היתה, אשר בה אמר לו ישוע, בנך חי: ויאמן הוא וכל ביתו.
54 זהו שוב האות השני אשר עשה ישוע, כאשר בא מיהודה אל הגליל.
פרק 5
1 אחרי כן היה חג היהודים; ויעל ישוע אל ירושלים.
2 ויש בירושלים על יד שער הצאן בריכה, הנקראת בלשון עברית בית חסדא, ולה חמש אולמות.
3 באלה שכב המון רב של חולים, עיוורים, פסחים, יבשים, מחכים לתנועת המים.
4 כי מלאך היה יורד בעת מסוימת אל הבריכה, ומרעיש המים: וכל אשר ירד ראשון אחרי הרעשת המים נרפא מכל מחלה אשר לו.
5 ואיש מסוים היה שם, ובחוליו שלושים ושמונה שנים.
6 כאשר ראהו ישוע שוכב, וידע כי זמן רב הוא כבר במצב זה, אמר אליו: התרצה להירפא?
7 ויענהו האיש החולה: אדוני, אין לי איש, כאשר יורעשו המים, להשכיבני אל הבריכה: אך בעת בואי, אחר יורד לפני.
8 ויאמר אליו ישוע: קום, קח את מיטתך, והתהלך.
9 ומיד נרפא האיש, ויקח את מיטתו, ויתהלך: וביום ההוא היתה שבת.
10 ויאמרו היהודים אל הנרפא: שבת היום: אסור לך לשאת את מיטתך.
11 ויענם: אשר ריפא אותי, הוא אמר לי, קח את מיטתך, והתהלך.
12 וישאלוהו: מי האיש אשר אמר לך, קח את מיטתך, והתהלך?
13 והנרפא לא ידע מי הוא: כי ישוע התחמק, בהיות המון במקום.
14 אחרי כן מצאו ישוע בבית המקדש, ויאמר אליו: הנה נרפאת: אל תחטא עוד, פן יקרה לך דבר רע יותר.
15 וילך האיש, ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר ריפאו.
16 ועל כן רדפו היהודים את ישוע, וביקשו להמיתו, כי עשה אלה ביום השבת.
17 ויענם ישוע: אבי פועל עד עתה, וגם אני פועל.
18 על כן ביקשו היהודים עוד יותר להמיתו, כי לא רק שבר את השבת, כי אם גם אמר שיהוה הוא אביו, משווה עצמו ליהוה.
19 אז דיבר ישוע ויאמר אליהם: אמן, אמן, אני אומר לכם, הבן לא יוכל לעשות דבר מעצמו, כי אם את אשר יראה את האב עושה: כי כל אשר יעשה הוא, גם הבן יעשה כמוהו.
20 כי האב אוהב את הבן, ומראהו את כל אשר הוא עצמו עושה: ומלאכות גדולות מאלה יראהו, כדי שתתמהו.
21 כי כאשר האב מקים את המתים ומחיה אותם; כן גם הבן מחיה את אשר יחפוץ.
22 כי האב לא ישפוט איש, כי אם נתן את כל המשפט לבן:
23 כדי שיכבדו הכל את הבן, כאשר יכבדו את האב. מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד את האב אשר שלחו.
24 אמן, אמן, אני אומר לכם, השומע את דברי, ומאמין בשולחי, יש לו חיי עולם, ולא יבוא במשפט; כי אם עבר ממוות לחיים.
25 אמן, אמן, אני אומר לכם, באה שעה, ועתה היא, אשר המתים ישמעו את קול בן יהוה: והשומעים יחיו.
26 כי כאשר לאב חיים בעצמו; כן נתן גם לבן שיהיו לו חיים בעצמו;
27 ונתן לו סמכות גם לעשות משפט, כי בן אדם הוא.
28 אל תתמהו על זאת: כי באה שעה, אשר כל אשר בקברים ישמעו את קולו,
29 ויצאו; עושי הטוב, אל תחיית החיים; ועושי הרע, אל תחיית המשפט.
30 לא אוכל מעצמי לעשות דבר: כאשר אשמע, אשפוט: ומשפטי צדק; כי אינני מבקש את רצוני, כי אם את רצון האב אשר שלחני.
31 אם אעיד על עצמי, עדותי אינה אמת.
32 יש אחר המעיד עלי; ויודע אני כי אמת היא העדות אשר יעיד עלי.
33 אתם שלחתם אל יוחנן, והוא העיד על האמת.
34 אך אינני מקבל עדות מאדם: אך אלה אומר, כדי שתיוושעו.
35 הוא היה נר דולק ומאיר: ואתם רציתם לשעה לשמוח באורו.
36 אך יש לי עדות גדולה מזו של יוחנן: כי המלאכות אשר נתן לי האב להשלים, אותן מלאכות אשר אעשה, מעידות עלי, כי האב שלחני.
37 והאב עצמו, אשר שלחני, העיד עלי. לא שמעתם את קולו מעולם, ולא ראיתם את מראהו.
38 ודברו אינו שוכן בכם: כי באשר שלח, בו אינכם מאמינים.
39 חקרו את הכתובים; כי בהם תחשבו שיש לכם חיי עולם: והם המעידים עלי.
40 ואינכם רוצים לבוא אלי, כדי שיהיו לכם חיים.
41 אינני מקבל כבוד מאנשים.
42 אך יודע אני אתכם, כי אין בכם אהבת יהוה.
43 אני באתי בשם אבי, ואינכם מקבלים אותי: אם אחר יבוא בשם עצמו, אותו תקבלו.
44 איך תוכלו להאמין, המקבלים כבוד איש מרעהו, ואת הכבוד הבא מאת יהוה לבדו אינכם מבקשים?
45 אל תחשבו כי אאשים אתכם לפני האב: יש המאשים אתכם, משה, אשר בו תבטחו.
46 כי לו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי; כי הוא כתב עלי.
47 אך אם לכתביו אינכם מאמינים, איך תאמינו לדברי?
פרק 6
1 אחרי הדברים האלה הלך ישוע אל עבר ים הגליל, הוא ים טבריה.
2 והמון רב הלך אחריו, כי ראו את אותותיו אשר עשה בחולים.
3 ויעל ישוע אל הר, וישב שם עם תלמידיו.
4 והפסח, חג היהודים, היה קרוב.
5 וכאשר נשא ישוע את עיניו, וראה המון רב בא אליו, אמר אל פיליפוס: מאין נקנה לחם, כדי שיאכלו אלה?
6 וזאת אמר לנסותו: כי הוא עצמו ידע מה יעשה.
7 ויענהו פיליפוס: לחם במאתיים דינרים לא יספיק להם, שיקח כל אחד מהם מעט.
8 אחד מתלמידיו, אנדרי, אחי שמעון פטרוס, אמר אליו,
9 יש פה נער, ולו חמישה לחמי שעורים, ושני דגים קטנים: אך מה הם להמון כזה?
10 ויאמר ישוע: הושיבו את האנשים. והיה עשב רב במקום. וישבו האנשים, במספר כחמשת אלפים.
11 ויקח ישוע את הלחמים; וכאשר בירך, חילק לתלמידים, והתלמידים ליושבים; וכן מן הדגים ככל אשר רצו.
12 וכאשר שבעו, אמר אל תלמידיו: אספו את הפירורים הנותרים, כדי שלא יאבד דבר.
13 ויאספו, וימלאו שנים עשר סלים מפירורי חמשת לחמי השעורים, אשר נותרו לאוכלים.
14 אז האנשים ההם, כאשר ראו את האות אשר עשה ישוע, אמרו: זה באמת הנביא אשר יבוא אל העולם.
15 וכאשר ידע אפוא ישוע כי יבואו ויקחוהו בכוח, לעשותו מלך, נסוג שוב אל הר לבדו.
16 וכאשר בא ערב, ירדו תלמידיו אל הים,
17 ויעלו אל ספינה, ויעברו את הים אל כפר נחום. וכבר חשך, וישוע לא בא אליהם.
18 ויקם הים ברוח גדולה הנושבת.
19 וכאשר חתרו כעשרים וחמש או שלושים ריס, ראו את ישוע מתהלך על הים, ומתקרב אל הספינה: וייראו.
20 ויאמר אליהם: אני הוא; אל תיראו.
21 ויקבלוהו ברצון אל הספינה: ומיד היתה הספינה בארץ אשר אליה הלכו.
22 למחרת, כאשר ראה ההמון אשר עמד מעבר לים כי אין שם סירה אחרת, חוץ מאחת אשר אליה עלו תלמידיו, וכי ישוע לא הלך עם תלמידיו אל הסירה, כי אם תלמידיו הלכו לבדם;
23 (אך באו סירות אחרות מטבריה קרוב למקום אשר שם אכלו לחם, אחרי אשר בירך ישוע:)
24 וכאשר ראה אפוא ההמון כי ישוע איננו שם, וגם לא תלמידיו, עלו גם הם אל הסירות, ויבואו אל כפר נחום, מחפשים את ישוע.
25 וכאשר מצאוהו מעבר לים, אמרו אליו: רבי, מתי באת הנה?
26 ויענם ישוע ויאמר: אמן, אמן, אני אומר לכם, אתם מחפשים אותי, לא כי ראיתם אותות, כי אם כי אכלתם מן הלחמים, ושבעתם.
27 אל תעמלו בעד האוכל האובד, כי אם בעד האוכל העומד אל חיי עולם, אשר בן האדם יתן לכם: כי אותו חתם יהוה האב.
28 ויאמרו אליו: מה נעשה, כדי שנפעל את מלאכות יהוה?
29 ויען ישוע ויאמר אליהם: זאת מלאכת יהוה, שתאמינו באשר שלח.
30 ויאמרו אפוא אליו: מה האות אשר תראה אפוא, כדי שנראה ונאמין לך? מה תפעל?
31 אבותינו אכלו את המן במדבר; ככתוב, נתן להם לחם מן השמים לאכול.
32 ויאמר אליהם ישוע: אמן, אמן, אני אומר לכם, משה לא נתן לכם את הלחם מן השמים; כי אם אבי נותן לכם את הלחם האמיתי מן השמים.
33 כי לחם יהוה הוא היורד מן השמים, ונותן חיים לעולם.
34 ויאמרו אליו: ישוע, תמיד תן לנו את הלחם הזה.
35 ויאמר אליהם ישוע: אני לחם החיים: הבא אלי לא ירעב לעולם; והמאמין בי לא יצמא לעולם.
36 אך אמרתי לכם, כי גם ראיתם אותי, ואינכם מאמינים.
37 כל אשר יתן לי האב יבוא אלי; והבא אלי לא אגרש החוצה בשום אופן.
38 כי ירדתי מן השמים, לא לעשות את רצוני, כי אם את רצון שולחי.
39 וזהו רצון האב אשר שלחני, כי מכל אשר נתן לי לא אאבד דבר, כי אם אקימנהו ביום האחרון.
40 וזהו רצון שולחי, כי כל הרואה את הבן, ומאמין בו, יהיו לו חיי עולם: ואני אקימנהו ביום האחרון.
41 וילונו היהודים עליו, כי אמר, אני הלחם אשר ירד מן השמים.
42 ויאמרו: האין זה ישוע, בן יוסף, אשר את אביו ואמו נדע? איך אפוא יאמר, ירדתי מן השמים?
43 ויען אפוא ישוע ויאמר אליהם: אל תלונו ביניכם.
44 אין איש יוכל לבוא אלי, אם לא ימשכהו האב אשר שלחני: ואני אקימנהו ביום האחרון.
45 כתוב בנביאים, וכולם יהיו למודי יהוה. כל איש אפוא אשר שמע, ולמד מאת האב, בא אלי.
46 לא כי ראה איש את האב, חוץ מאשר מאת יהוה הוא, הוא ראה את האב.
47 אמן, אמן, אני אומר לכם, המאמין בי יש לו חיי עולם.
48 אני לחם החיים ההוא.
49 אבותיכם אכלו מן במדבר, ומתו.
50 זהו הלחם היורד מן השמים, כדי שיאכל ממנו איש ולא ימות.
51 אני הלחם החי אשר ירד מן השמים: אם יאכל איש מן הלחם הזה, יחיה לעולם: והלחם אשר אתן הוא בשרי, אשר אתן בעד חיי העולם.
52 ויריבו אפוא היהודים ביניהם לאמר: איך יוכל האיש הזה לתת לנו את בשרו לאכול?
53 ויאמר אליהם ישוע: אמן, אמן, אני אומר לכם, אם לא תאכלו את בשר בן האדם, ותשתו את דמו, אין לכם חיים בכם.
54 האוכל את בשרי, והשותה את דמי, יש לו חיי עולם; ואני אקימנהו ביום האחרון.
55 כי בשרי אוכל באמת, ודמי שתייה באמת.
56 האוכל את בשרי, והשותה את דמי, שוכן בי, ואני בו.
57 כאשר שלחני האב החי, ואני חי על ידי האב: כן האוכל אותי, גם הוא יחיה על ידי.
58 זהו הלחם אשר ירד מן השמים: לא כאבותיכם אשר אכלו מן, ומתו: האוכל מן הלחם הזה יחיה לעולם.
59 אלה דיבר בבית הכנסת, כאשר לימד בכפר נחום.
60 רבים אפוא מתלמידיו, כאשר שמעו זאת, אמרו: קשה האמרה הזאת; מי יוכל לשמעה?
61 וכאשר ידע ישוע בעצמו כי תלמידיו מלינים על זאת, אמר אליהם: האם זאת מכשילה אתכם?
62 ומה אם תראו את בן האדם עולה אל מקום שהיה בו קודם?
63 הרוח היא המחיה; הבשר אינו מועיל דבר: הדברים אשר אדבר אליכם, רוח הם, וחיים הם.
64 אך יש מכם אשר אינם מאמינים. כי ישוע ידע מראשית מי הם אשר אינם מאמינים, ומי יבגד בו.
65 ויאמר: על כן אמרתי לכם, כי אין איש יוכל לבוא אלי, אם לא יינתן לו מאת אבי.
66 מאז שבו רבים מתלמידיו לאחור, ולא התהלכו עמו עוד.
67 ויאמר ישוע אל השנים עשר: האם גם אתם תרצו ללכת?
68 ויענהו שמעון פטרוס: ישוע, אל מי נלך? דברי חיי עולם לך.
69 ואנו מאמינים ובטוחים כי אתה המשיח, בן יהוה החי.
70 ויענם ישוע: האם לא בחרתי בכם שנים עשר, ואחד מכם שטן הוא?
71 הוא דיבר על יהודה איש קריות בן שמעון: כי הוא אשר יבגוד בו, בהיותו אחד מן השנים עשר.
פרק 7
1 אחרי הדברים האלה התהלך ישוע בגליל: כי לא רצה להתהלך ביהודה, כי היהודים ביקשו להמיתו.
2 וחג הסוכות של היהודים היה קרוב.
3 ויאמרו אליו אפוא אחיו: צא מזה, ולך אל יהודה, כדי שגם תלמידיך יראו את מעשיך אשר תעשה.
4 כי אין איש עושה דבר בסתר, והוא עצמו מבקש להיות נודע בגלוי. אם תעשה אלה, הראה עצמך לעולם.
5 כי גם אחיו לא האמינו בו.
6 ויאמר אליהם ישוע: זמני טרם בא: אך זמנכם מוכן תמיד.
7 העולם לא יוכל לשנוא אתכם; אך אותי ישנא, כי אעיד עליו, כי רעים מעשיו.
8 עלו אתם אל החג הזה: אני לא אעלה עדיין אל החג הזה: כי זמני טרם נמלא.
9 וכאשר אמר להם את הדברים האלה, נשאר בגליל.
10 אך כאשר עלו אחיו, אז עלה גם הוא אל החג, לא בגלוי, כי אם כבסתר.
11 ויחפשו היהודים אותו בחג, ויאמרו: איפה הוא?
12 והיה רינון רב בין ההמון עליו: כי יש אמרו, טוב הוא: אחרים אמרו, לא; כי אם מתעה הוא את ההמון.
13 אך איש לא דיבר עליו בגלוי מפחד היהודים.
14 ובחצי החג עלה ישוע אל בית המקדש, וילמד.
15 ויתמהו היהודים לאמר: איך יודע האיש הזה ספר, ומעולם לא למד?
16 ויענם ישוע, ויאמר: תורתי אינה שלי, כי אם של שולחי.
17 אם יחפוץ איש לעשות את רצונו, ידע על התורה, אם מיהוה היא, או אם מעצמי אדבר.
18 המדבר מעצמו מבקש את כבודו שלו: אך המבקש את כבוד שולחו, הוא אמת, ואין עוולה בו.
19 הלא נתן משה לכם את התורה, ואין איש מכם שומר את התורה? למה תבקשו להמיתני?
20 ויען ההמון ויאמר: שטן בך: מי מבקש להמיתך?
21 ויען ישוע ויאמר אליהם: מלאכה אחת עשיתי, וכולכם תמהים.
22 משה אפוא נתן לכם את המילה; (לא כי ממשה היא, כי אם מן האבות;) ואתם ביום השבת מלים איש.
23 אם יקבל איש מילה ביום השבת, כדי שלא תישבר תורת משה; התכעסו עלי, כי ריפאתי איש לגמרי ביום השבת?
24 אל תשפטו לפי המראה, כי אם שפטו משפט צדק.
25 ויאמרו אחדים מאנשי ירושלים: האין זה הוא, אשר יבקשו להמיתו?
26 אך הנה, הוא מדבר בגלוי, ואינם אומרים לו דבר. האם יודעים השרים באמת כי זהו המשיח עצמו?
27 אך נדע את האיש הזה מאין הוא: אך כאשר יבוא המשיח, לא ידע איש מאין הוא.
28 ויקרא ישוע בבית המקדש כאשר לימד לאמר: גם אותי תדעו, וגם תדעו מאין אני: ולא מעצמי באתי, כי אם שולחי אמת הוא, אשר לא תדעוהו.
29 אך אני אדעהו: כי ממנו אני, והוא שלחני.
30 ויבקשו לתפוס אותו: אך איש לא שלח בו יד, כי שעתו טרם באה.
31 ורבים מן ההמון האמינו בו, ויאמרו: כאשר יבוא המשיח, האם יעשה אותות רבים מאלה אשר עשה האיש הזה?
32 וישמעו הפרושים כי ההמון מרנן דברים כאלה עליו; וישלחו הפרושים וראשי הכהנים שוטרים לתפוס אותו.
33 ויאמר אליהם ישוע: עוד זמן מועט אני עמכם, ואז אלך אל שולחי.
34 תחפשוני, ולא תמצאוני: ואל מקום שם אני, לא תוכלו לבוא.
35 ויאמרו היהודים ביניהם: לאן ילך, אשר לא נמצאהו? האם ילך אל הנפוצים בין הגויים, וילמד את הגויים?
36 מהי האמרה הזאת אשר אמר, תחפשוני ולא תמצאוני: ואל מקום שם אני, לא תוכלו לבוא?
37 וביום האחרון, היום הגדול של החג, עמד ישוע ויקרא לאמר: אם יצמא איש, יבוא אלי וישתה.
38 המאמין בי, כפי שאמר הכתוב, מבטנו יזרמו נהרות של מים חיים.
39 (אך זאת דיבר על הרוח, אשר יקבלו המאמינים בו: כי רוח הקודש טרם ניתנה; כי ישוע טרם נכבד.)
40 רבים מן ההמון אפוא, כאשר שמעו את האמרה הזאת, אמרו: באמת זהו הנביא.
41 אחרים אמרו: זהו המשיח. אך יש אמרו: האם מן הגליל יבוא המשיח?
42 הלא אמר הכתוב, כי מזרע דוד יבוא המשיח, ומן העיר בית לחם, מקום שם היה דוד?
43 ותהי מחלוקת בין ההמון בגללו.
44 ויש מהם אשר רצו לתפוס אותו; אך איש לא שלח בו יד.
45 ויבואו השוטרים אל ראשי הכהנים והפרושים; ויאמרו אליהם: למה לא הבאתם אותו?
46 ויענו השוטרים: מעולם לא דיבר איש כאיש הזה.
47 ויענום הפרושים: האם גם אתם הותעתם?
48 האם האמין בו איש מן השרים או מן הפרושים?
49 אך ההמון הזה אשר לא ידע את התורה ארור הוא.
50 ויאמר אליהם נקדימון, (הבא אל ישוע בלילה, בהיותו אחד מהם,)
51 האם תורתנו תשפוט איש, בטרם תשמעהו, ותדע מה יעשה?
52 ויענו ויאמרו אליו: האם גם אתה מן הגליל? חקור וראה: כי מן הגליל לא יקום נביא.
53 וילך כל איש אל ביתו.
פרק 8
1 וילך ישוע אל הר הזיתים.
2 ובבוקר השכם בא שוב אל בית המקדש, וכל העם בא אליו; וישב, וילמדם.
3 ויביאו אליו הסופרים והפרושים אישה אשר נתפסה בניאוף; וכאשר העמידוה בתווך,
4 יאמרו אליו: מורה, האישה הזאת נתפסה בניאוף, במעשה עצמו.
5 ומשה בתורה ציוה אותנו, כי כאלה ייסקלו: אך מה תאמר אתה?
6 זאת אמרו, מנסים אותו, כדי שיוכלו להאשימו. אך ישוע כופף עצמו, ובאצבעו כתב על הארץ, כאילו לא שמעם.
7 וכאשר הוסיפו לשאלו, הזדקף, ויאמר אליהם: מי מכם בלי חטא, ישליך בה אבן תחילה.
8 ושוב כופף עצמו, וכתב על הארץ.
9 והשומעים, בהיותם מוכחים במצפונם, יצאו אחד אחד, החל מן הזקנים, עד האחרונים: ויישאר ישוע לבדו, והאישה עומדת בתווך.
10 וכאשר הזדקף ישוע, ולא ראה איש חוץ מן האישה, אמר אליה: אישה, איפה מאשימיך אלה? האם לא הרשיעך איש?
11 ותאמר: אין איש, ישוע. ויאמר אליה ישוע: גם אני לא ארשיעך: לכי, ואל תחטאי עוד.
12 וידבר ישוע שוב אליהם לאמר: אני אור העולם: ההולך אחרי לא יתמהלך בחושך, כי אם יהיה לו אור החיים.
13 ויאמרו אליו אפוא הפרושים: אתה מעיד על עצמך; עדותך אינה אמת.
14 ויען ישוע ויאמר אליהם: אף אם אעיד על עצמי, עדותי אמת: כי אדע מאין באתי, ולאן אלך; אך אתם לא תוכלו לדעת מאין אבוא, ולאן אלך.
15 אתם שופטים לפי הבשר; אני לא אשפוט איש.
16 ואף אם אשפוט, משפטי אמת: כי אינני לבדי, כי אם אני והאב אשר שלחני.
17 וגם כתוב בתורתכם, כי עדות שני אנשים אמת היא.
18 אני האחד המעיד על עצמי, והאב אשר שלחני מעיד עלי.
19 ויאמרו אליו: איפה אביך? ויען ישוע: לא אותי תדעו, ולא את אבי: לו ידעתם אותי, הייתם יודעים גם את אבי.
20 את הדברים האלה דיבר ישוע בבית האוצר, כאשר לימד בבית המקדש: ואיש לא שלח בו יד; כי שעתו טרם באה.
21 ויאמר ישוע שוב אליהם: אני הולך לדרכי, ותחפשוני, ותמותו בחטאיכם: אל מקום שם אלך, לא תוכלו לבוא.
22 ויאמרו היהודים: האם יהרוג את עצמו? כי אמר, אל מקום שם אלך, לא תוכלו לבוא.
23 ויאמר אליהם: אתם מלמטה; אני מלמעלה: אתם מן העולם הזה; אני אינני מן העולם הזה.
24 על כן אמרתי לכם, כי תמותו בחטאיכם: כי אם לא תאמינו כי אני הוא, תמותו בחטאיכם.
25 ויאמרו אליו: מי אתה? ויאמר אליהם ישוע: אותו הדבר עצמו אשר אמרתי לכם מראשית.
26 דברים רבים יש לי לומר ולשפוט עליכם: אך שולחי אמת הוא; ואני אומר לעולם את אשר שמעתי ממנו.
27 לא הבינו כי על האב דיבר אליהם.
28 ויאמר אליהם ישוע: כאשר תגביהו את בן האדם, אז תדעו כי אני הוא, וכי מעצמי אינני עושה דבר; כי אם כאשר לימדני אבי, אלה אדבר.
29 ושולחי עמי הוא: האב לא עזבני לבדי; כי תמיד אעשה את הרצוי לו.
30 כאשר דיבר את הדברים האלה, האמינו בו רבים.
31 ויאמר ישוע אל היהודים אשר האמינו בו: אם תעמדו בדברי, אז תלמידי אתם באמת;
32 ותדעו את האמת, והאמת תשחרר אתכם.
33 ויענוהו: זרע אברהם אנחנו, ומעולם לא היינו עבדים לאיש: איך תאמר, תיעשו חופשיים?
34 ויענם ישוע: אמן, אמן, אני אומר לכם, כל עושה חטא עבד החטא הוא.
35 והעבד לא ישכון בבית לעולם: אך הבן ישכון לעולם.
36 אם אפוא הבן ישחרר אתכם, תהיו חופשיים באמת.
37 יודע אני כי זרע אברהם אתם; אך תבקשו להמיתני, כי דברי אין לו מקום בכם.
38 אני אומר את אשר ראיתי אצל אבי: ואתם עושים את אשר ראיתם אצל אביכם.
39 ויענו ויאמרו אליו: אברהם אבינו. ויאמר אליהם ישוע: לו הייתם בני אברהם, הייתם עושים את מעשי אברהם.
40 אך עתה תבקשו להמיתני, איש אשר אמר לכם את האמת, אשר שמעתי מיהוה: זאת לא עשה אברהם.
41 אתם עושים את מעשי אביכם. ויאמרו אליו: לא מזנות נולדנו; אב אחד לנו, יהוה.
42 ויאמר אליהם ישוע: לו היה יהוה אביכם, הייתם אוהבים אותי: כי אני מיהוה יצאתי ובאתי; ולא מעצמי באתי, כי אם הוא שלחני.
43 למה לא תבינו את דברי? כי לא תוכלו לשמוע את דברי.
44 אתם מאביכם השטן, ואת תאוות אביכם תרצו לעשות. הוא היה רוצח מראשית, ולא עמד באמת, כי אין אמת בו. כאשר ידבר שקר, משלו ידבר: כי שקרן הוא, ואבי השקר.
45 ועל אשר אומר לכם את האמת, אינכם מאמינים לי.
46 מי מכם יוכיחני על חטא? ואם אומר את האמת, למה לא תאמינו לי?
47 אשר מיהוה ישמע את דברי יהוה: על כן לא תשמעו, כי אינכם מיהוה.
48 ויענו היהודים, ויאמרו אליו: הלא יפה נאמר כי שומרוני אתה, ושטן בך?
49 ויען ישוע: אין בי שטן; כי אם אכבד את אבי, ואתם תחללו את כבודי.
50 ואינני מבקש את כבודי: יש המבקש ושופט.
51 אמן, אמן, אני אומר לכם, אם ישמור איש את דברי, לא יראה מוות לעולם.
52 ויאמרו אליו היהודים: עתה ידענו כי שטן בך. אברהם מת, וגם הנביאים; ואתה אומר, אם ישמור איש את דברי, לא יטעם מוות לעולם.
53 הגדול אתה מאבינו אברהם, אשר מת? וגם הנביאים מתו: את מי תעשה את עצמך?
54 ויען ישוע: אם אכבד את עצמי, כבודי אינו דבר: אבי הוא המכבד אותי; אשר תאמרו עליו, כי הוא יהוה שלכם:
55 אך לא ידעתם אותו; אך אני אדעהו: ואם אומר, לא ידעתיו, אהיה שקרן כמוכם: אך אדעהו, ואשמור את דברו.
56 אביכם אברהם שמח לראות את יומי: ויראהו, וישמח.
57 ויאמרו אליו היהודים: טרם מלאו לך חמישים שנה, ואת אברהם ראית?
58 ויאמר אליהם ישוע: אמן, אמן, אני אומר לכם, בטרם היה אברהם, אני הוא.
59 ויקחו אבנים לזרוק בו: אך ישוע הסתתר, ויצא מבית המקדש, עובר בתוכם, וכן חלף.
פרק 9
1 וכאשר עבר ישוע, ראה איש עיוור מלידתו.
2 וישאלוהו תלמידיו לאמר: מורה, מי חטא, האיש הזה, או הוריו, שנולד עיוור?
3 ויען ישוע: לא האיש הזה חטא, ולא הוריו: כי אם כדי שייגלו בו מעשי יהוה.
4 עלי לפעול את מלאכות שולחי, בעוד יום: בא לילה, אשר בו לא יוכל איש לפעול.
5 כל עוד אני בעולם, אור העולם אני.
6 וכאשר אמר כזאת, רק על הארץ, ויעש טיט מן הרוק, וימשח בטיט את עיני העיוור,
7 ויאמר אליו: לך, רחץ בבריכת השילוח, (אשר פירושו, שלוח.) וילך לדרכו, וירחץ, ויבוא רואה.
8 השכנים אפוא, ואשר ראוהו קודם כי עיוור היה, אמרו: האין זה אשר ישב וקיבץ נדבות?
9 יש אמרו: זה הוא: אחרים אמרו: דומה הוא לו: אך הוא אמר, אני הוא.
10 ויאמרו אליו: איך נפקחו עיניך?
11 ויען ויאמר: איש הנקרא ישוע עשה טיט, ומשח את עיני, ויאמר אלי, לך אל בריכת השילוח, ורחץ: ואלך ורחץ, וקיבלתי את מאורי.
12 ויאמרו אליו: איפה הוא? ויאמר: לא אדע.
13 ויביאו אל הפרושים את אשר היה עיוור לפנים.
14 והיתה שבת ביום אשר בו עשה ישוע את הטיט, ופקח את עיניו.
15 וישאלוהו שוב גם הפרושים איך קיבל את מאורו. ויאמר אליהם: שם טיט על עיני, ורחצתי, ורואה אני.
16 ויאמרו אחדים מן הפרושים: האיש הזה איננו מיהוה, כי לא ישמור את השבת. אחרים אמרו: איך יוכל איש חוטא לעשות אותות כאלה? ותהי מחלוקת ביניהם.
17 ויאמרו אל העיוור שוב: מה תאמר אתה עליו, כי פקח את עיניך? ויאמר: נביא הוא.
18 אך היהודים לא האמינו עליו, כי היה עיוור, וקיבל את מאורו, עד אשר קראו להורי מקבל המאור.
19 וישאלום לאמר: האם זה בנכם, אשר תאמרו כי נולד עיוור? איך אפוא יראה עתה?
20 ויענום הוריו ויאמרו: נדע כי זה בננו, וכי נולד עיוור:
21 אך באיזו דרך יראה עתה, לא נדע; או מי פקח את עיניו, לא נדע: בגר הוא; שאלוהו: הוא ידבר בעד עצמו.
22 אלה דיברו הוריו, כי יראו מן היהודים: כי כבר הסכימו היהודים, כי אם יודה איש כי הוא המשיח, יורחק מבית הכנסת.
23 על כן אמרו הוריו: בגר הוא; שאלוהו.
24 ויקראו שוב את האיש אשר היה עיוור, ויאמרו אליו: תן ליהוה את התהילה: נדע כי האיש הזה חוטא.
25 ויען ויאמר: אם חוטא הוא או לא, לא אדע: דבר אחד אדע, כי הייתי עיוור, ועתה רואה אני.
26 ויאמרו אליו שוב: מה עשה לך? איך פקח את עיניך?
27 ויענם: כבר אמרתי לכם, ולא שמעתם: למה תרצו לשמוע שוב? האם גם אתם תרצו להיות תלמידיו?
28 ויחרפוהו, ויאמרו: אתה תלמידו; אך אנו תלמידי משה.
29 נדע כי יהוה דיבר אל משה: אך האיש הזה, לא נדע מאין הוא.
30 ויען האיש ויאמר אליהם: בזאת דבר פלא הוא, כי לא תדעו מאין הוא, והוא פקח את עיני.
31 ונדע כי יהוה לא ישמע חוטאים: אך אם יהיה איש ירא יהוה, ועושה את רצונו, אותו ישמע.
32 מעולם לא נשמע כי פקח איש עיני נולד עיוור.
33 אם לא היה האיש הזה מיהוה, לא יכול לעשות דבר.
34 ויענו ויאמרו אליו: כולך נולדת בחטאים, ואתה מלמדנו? ויגרשוהו החוצה.
35 וישמע ישוע כי גרשוהו החוצה; וכאשר מצאו, אמר אליו: האם תאמין בבן יהוה?
36 ויען ויאמר: מי הוא, ישוע, כדי שאאמין בו?
37 ויאמר אליו ישוע: גם ראית אותו, והוא המדבר עמך.
38 ויאמר: ישוע, אני מאמין. וישתחו לו.
39 ויאמר ישוע: למשפט באתי אל העולם הזה, כדי שאשר לא יראו יראו; ואשר יראו ייעשו עיוורים.
40 וישמעו אחדים מן הפרושים אשר עמו את הדברים האלה, ויאמרו אליו: האם גם אנחנו עיוורים?
41 ויאמר אליהם ישוע: לו הייתם עיוורים, לא היה לכם חטא: אך עתה תאמרו, רואים אנחנו; על כן חטאיכם יעמוד.
פרק 10
1 אמן, אמן, אני אומר לכם, מי שלא יבוא בפתח אל מכלא הצאן, כי אם יעלה בדרך אחרת, הוא גנב ושודד.
2 אך הבא בפתח הוא רועה הצאן.
3 לו יפתח השוער; והצאן ישמעו את קולו: ויקרא את צאנו שלו בשם, ויוציאם.
4 וכאשר יוציא את צאנו שלו, ילך לפניהם, והצאן ילכו אחריו: כי יודעים הם את קולו.
5 ואחר זר לא ילכו, כי אם יברחו ממנו: כי לא ידעו את קול הזרים.
6 את המשל הזה דיבר ישוע אליהם: אך הם לא הבינו מה היו הדברים אשר דיבר אליהם.
7 ויאמר ישוע אליהם שוב: אמן, אמן, אני אומר לכם, אני פתח הצאן.
8 כל אשר באו לפני הם גנבים ושודדים: אך הצאן לא שמעו להם.
9 אני הפתח: אם יבוא איש דרכי, ייוושע, ויבוא ויצא, וימצא מרעה.
10 הגנב לא יבוא, כי אם לגנוב, ולהרוג, ולהשמיד: אני באתי כדי שיהיו להם חיים, ושיהיו להם בשפע.
11 אני הרועה הטוב: הרועה הטוב נותן את נפשו בעד הצאן.
12 אך השכיר, אשר איננו הרועה, אשר הצאן אינם שלו, יראה את הזאב בא, ויעזוב את הצאן, ויברח: והזאב יחטוף אותם, ויפיץ את הצאן.
13 השכיר יברח, כי שכיר הוא, ולא ידאג לצאן.
14 אני הרועה הטוב, ויודע את צאני, ונודע לשלי.
15 כאשר האב יודע אותי, כן גם אני אדע את האב: ואת נפשי אתן בעד הצאן.
16 וצאן אחרים יש לי, אשר אינם מן המכלא הזה: גם אותם צריך אני להביא, וישמעו את קולי; ויהיה עדר אחד, ורועה אחד.
17 על כן אוהב אותי אבי, כי את נפשי אתן, כדי שאקחנה שוב.
18 אין איש לוקחה ממני, כי אם מעצמי אתננה. יש לי כוח לתתה, ויש לי כוח לקחתה שוב. מצווה זאת קיבלתי מאת אבי.
19 ותהי שוב מחלוקת בין היהודים בגלל האמרות האלה.
20 ורבים מהם אמרו: שטן בו, ומשוגע הוא; למה תשמעו לו?
21 אחרים אמרו: אלה אינן אמרות אוחז־שטן. האם יוכל שטן לפקוח עיני עיוורים?
22 ויהי בירושלים חג החנוכה, והיה חורף.
23 ויתהלך ישוע בבית המקדש באולם שלמה.
24 ויסובוהו היהודים, ויאמרו אליו: עד מתי תספק את נפשותינו? אם אתה המשיח, אמור לנו בגלוי.
25 ויענם ישוע: אמרתי לכם, ולא האמנתם: המעשים אשר אעשה בשם אבי, הם מעידים עלי.
26 אך אינכם מאמינים, כי אינכם מצאני, כאשר אמרתי לכם.
27 צאני ישמעו את קולי, ואני אדעם, והם ילכו אחרי:
28 ואתן להם חיי עולם; ולא יאבדו לעולם, ואין איש יחטפם מידי.
29 אבי, אשר נתנם לי, גדול מכל; ואין איש יוכל לחטוף מיד אבי.
30 אני ואבי אחד אנחנו.
31 ויקחו היהודים שוב אבנים לסקלו.
32 ויענם ישוע: מעשים טובים רבים הראיתיכם מאת אבי; בעד איזה מהם תסקלוני?
33 ויענוהו היהודים לאמר: לא על מעשה טוב נסקלך; כי אם על חילול השם; וכי אתה, בהיותך אדם, תעשה עצמך יהוה.
34 ויענם ישוע: הלא כתוב בתורתכם, אני אמרתי, אלהים אתם?
35 אם קרא להם אלהים, אשר אליהם בא דבר יהוה, והכתוב לא יישבר;
36 האם תאמרו על אשר קידשו האב, ושלחו אל העולם, מחלל שם אתה; כי אמרתי, בן יהוה אני?
37 אם לא אעשה את מעשי אבי, אל תאמינו לי.
38 אך אם אעשה, אף אם לא תאמינו לי, האמינו למעשים: כדי שתדעו, ותאמינו, כי האב בי, ואני בו.
39 על כן ביקשו שוב לתפוס אותו: אך הוא נמלט מידם,
40 וילך שוב מעבר לירדן אל המקום אשר שם הטביל יוחנן בתחילה; וישב שם.
41 ורבים באו אליו, ויאמרו: יוחנן לא עשה אות: אך כל אשר דיבר יוחנן על האיש הזה אמת היה.
42 ורבים האמינו בו שם.
פרק 11
1 ואיש מסוים היה חולה, אלעזר שמו, מבית עניה, עירם של מרים ואחותה מרתא.
2 (זאת היתה מרים אשר משחה את ישוע במשחה, ונגבה את רגליו בשערה, אשר אחיה אלעזר היה חולה.)
3 על כן שלחו אחיותיו אליו לאמר: ישוע, הנה אשר תאהב חולה הוא.
4 כאשר שמע ישוע זאת, אמר: החולי הזה איננו אל מוות, כי אם בעד כבוד יהוה, כדי שייכבד בן יהוה על ידו.
5 וישוע אהב את מרתא, ואת אחותה, ואת אלעזר.
6 וכאשר שמע אפוא כי חולה הוא, נשאר יומיים עוד באותו מקום אשר בו היה.
7 אחרי כן אמר אל תלמידיו: נלך שוב אל יהודה.
8 ויאמרו אליו תלמידיו: מורה, היהודים ביקשו לאחרונה לסקלך; ותלך לשם שוב?
9 ויען ישוע: הלא שתים עשרה שעות ביום? אם יתמהלך איש ביום, לא ייכשל, כי יראה את אור העולם הזה.
10 אך אם יתמהלך איש בלילה, ייכשל, כי אין אור בו.
11 אלה אמר: ואחרי כן אמר אליהם: ידידנו אלעזר ישן; אך אלך, כדי שאעירהו משנתו.
12 ויאמרו תלמידיו: ישוע, אם ישן הוא, ייטב לו.
13 אך ישוע דיבר על מותו: אך הם חשבו כי על מנוחת השינה דיבר.
14 ויאמר אליהם ישוע אז בגלוי: אלעזר מת.
15 ושמח אני בעדכם כי לא הייתי שם, כדי שתאמינו; אך נלך אליו.
16 ויאמר תומא, הנקרא דידימוס, אל חבריו התלמידים: נלך גם אנחנו, כדי שנמות עמו.
17 וכאשר בא ישוע, מצא כי כבר שכב בקבר ארבעה ימים.
18 ובית עניה היתה קרובה לירושלים, כחמישה עשר ריס.
19 ורבים מן היהודים באו אל מרתא ומרים, לנחמן על אחיהן.
20 ומרתא, כאשר שמעה כי ישוע בא, הלכה ופגשה אותו: אך מרים ישבה עוד בבית.
21 ותאמר מרתא אל ישוע: ישוע, לו היית פה, לא מת אחי.
22 אך אדע, כי גם עתה, כל אשר תבקש מיהוה, יתן לך יהוה.
23 ויאמר אליה ישוע: אחיך יקום.
24 ותאמר אליו מרתא: אדע כי יקום בתחייה ביום האחרון.
25 ויאמר אליה ישוע: אני התחייה, והחיים: המאמין בי, אף אם מת, יחיה:
26 וכל החי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם תאמיני זאת?
27 ותאמר אליו: כן, ישוע: אני מאמינה כי אתה המשיח, בן יהוה, אשר יבוא אל העולם.
28 וכאשר אמרה כן, הלכה לדרכה, ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר: המורה בא, וקורא לך.
29 כאשר שמעה זאת, קמה במהירות, ותבוא אליו.
30 וישוע טרם בא אל העיר, כי אם היה באותו מקום אשר שם פגשה אותו מרתא.
31 היהודים אפוא אשר היו עמה בבית, ומנחמים אותה, כאשר ראו את מרים, כי קמה במהירות ויצאה, הלכו אחריה לאמר: אל הקבר היא הולכת לבכות שם.
32 וכאשר באה מרים אל מקום שם היה ישוע, וראתה אותו, נפלה לרגליו לאמר אליו: ישוע, לו היית פה, לא מת אחי.
33 וכאשר ראה אפוא ישוע אותה בוכה, ואת היהודים הבאים עמה בוכים, נאנח ברוחו, ויזדעזע.
34 ויאמר: איפה הנחתם אותו? ויאמרו אליו: ישוע, בוא וראה.
35 ויבך ישוע.
36 ויאמרו היהודים: ראו כמה אהבו!
37 ויש מהם אמרו: האם לא יכול האיש הזה, אשר פקח את עיני העיוור, לגרום כי גם האיש הזה לא ימות?
38 וישוע, שוב נאנח בעצמו, בא אל הקבר. והיתה מערה, ואבן שכבה עליה.
39 ויאמר ישוע: סלקו את האבן. ומרתא, אחות המת, אמרה אליו: ישוע, כבר יבאש: כי ארבעה ימים מת הוא.
40 ויאמר אליה ישוע: הלא אמרתי לך, כי אם תאמיני, תראי את כבוד יהוה?
41 ויסלקו את האבן ממקום שם הונח המת. וישוע נשא את עיניו, ויאמר: אבי, אודך כי שמעתני.
42 ואני ידעתי כי תמיד תשמעני: אך בגלל ההמון העומד סביב אמרתי, כדי שיאמינו כי אתה שלחתני.
43 וכאשר אמר כזאת, קרא בקול גדול: אלעזר, צא החוצה.
44 והמת יצא, כרוך ידיו ורגליו בתכריכים: ופניו כרוכים במטפחת. ויאמר אליהם ישוע: התירוהו, והניחוהו ללכת.
45 אז רבים מן היהודים אשר באו אל מרים, וראו את אשר עשה ישוע, האמינו בו.
46 אך יש מהם הלכו לדרכם אל הפרושים, ויגידו להם את אשר עשה ישוע.
47 ויאספו ראשי הכהנים והפרושים מועצה, ויאמרו: מה נעשה? כי האיש הזה עושה אותות רבים.
48 אם נניחהו כן, יאמינו בו כולם: ויבואו הרומאים ויקחו גם את מקומנו וגם את אומתנו.
49 ואחד מהם, קיפא שמו, בהיותו כהן גדול באותה שנה, אמר אליהם: אינכם יודעים דבר כלל,
50 ולא תחשבו כי מועיל לנו, כי ימות איש אחד בעד העם, וכי לא תאבד כל האומה.
51 וזאת לא מעצמו דיבר: כי אם בהיותו כהן גדול באותה שנה, התנבא כי ישוע ימות בעד האומה ההיא;
52 ולא בעד האומה ההיא לבדה, כי אם גם כדי שיקבץ לאחד את בני יהוה הנפוצים.
53 מאותו יום אפוא התייעצו יחד להמיתו.
54 על כן לא התהלך ישוע עוד בגלוי בין היהודים; כי אם הלך משם אל ארץ קרובה למדבר, אל עיר הנקראת אפרים, וישב שם עם תלמידיו.
55 ופסח היהודים היה קרוב: ורבים עלו מן הארץ אל ירושלים לפני הפסח, לטהר את עצמם.
56 ויחפשו את ישוע, וידברו ביניהם, בעומדם בבית המקדש: מה תחשבו, כי לא יבוא אל החג?
57 וראשי הכהנים והפרושים נתנו מצווה, כי אם ידע איש איפה הוא, יגיד, כדי שיתפסוהו.
פרק 12
1 אז בא ישוע שישה ימים לפני הפסח אל בית עניה, מקום שם היה אלעזר, אשר היה מת, אשר הקימו מן המתים.
2 ושם עשו לו סעודה; ומרתא שירתה: אך אלעזר היה אחד מן המסובים עמו.
3 ותקח מרים ליטרא של משחת נרד, יקרה מאוד, ותמשח את רגלי ישוע, ותנגב את רגליו בשערה: והבית נמלא מריח המשחה.
4 ויאמר אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות, בן שמעון, אשר יבגוד בו,
5 למה לא נמכרה המשחה הזאת בשלוש מאות דינרים, וניתנה לעניים?
6 זאת אמר, לא כי דאג לעניים; כי אם כי גנב היה, והארנק היה לו, ונשא את אשר הושם בו.
7 ויאמר ישוע: הניחו לה: ליום קבורתי שמרה זאת.
8 כי העניים תמיד יהיו עמכם; אך אותי לא תמיד יהיה לכם.
9 וידע אפוא המון רב מן היהודים כי שם הוא: ויבואו לא בעד ישוע בלבד, כי אם גם לראות את אלעזר, אשר הקימו מן המתים.
10 אך ראשי הכהנים התייעצו להמית גם את אלעזר;
11 כי בגללו הלכו רבים מן היהודים, והאמינו בישוע.
12 למחרת, המון רב אשר בא אל החג, כאשר שמעו כי ישוע בא אל ירושלים,
13 לקחו ענפי תמרים, ויצאו לקראתו, ויקראו: הושע נא: ברוך מלך ישראל הבא בשם ישוע.
14 וישוע, כאשר מצא חמור צעיר, ישב עליו; ככתוב,
15 אל תיראי, בת ציון: הנה מלכך בא, יושב על עיר בן אתון.
16 אלה לא הבינו תלמידיו בתחילה: אך כאשר נכבד ישוע, אז זכרו כי אלה נכתבו עליו, וכי אלה עשו לו.
17 ההמון אפוא אשר היה עמו כאשר קרא לאלעזר מקברו, והקימו מן המתים, העיד.
18 על כן גם ההמון פגשו, כי שמעו כי עשה את האות הזה.
19 ויאמרו הפרושים ביניהם: ראו כי לא תועילו דבר? הנה העולם הלך אחריו.
20 והיו יוונים מסוימים בין העולים להשתחוות בחג:
21 הם באו אפוא אל פיליפוס, אשר מבית צידה אשר בגליל, וביקשוהו לאמר: אדוני, נרצה לראות את ישוע.
22 ויבוא פיליפוס ויגד לאנדרי: ושוב אנדרי ופיליפוס הגידו לישוע.
23 ויענם ישוע לאמר: באה השעה, שייכבד בן האדם.
24 אמן, אמן, אני אומר לכם, אם לא יפול גרגיר חיטה אל הארץ וימות, יישאר לבדו: אך אם ימות, יניב פרי רב.
25 האוהב את נפשו יאבדנה; והשונא את נפשו בעולם הזה ישמרנה אל חיי עולם.
26 אם ישרתני איש, ילך אחרי; ואל מקום שם אני, שם יהיה גם משרתי: אם ישרתני איש, יכבדו אבי.
27 עתה נפשי נבהלה; ומה אומר? אבי, הושיעני מן השעה הזאת: אך על כן באתי אל השעה הזאת.
28 אבי, כבד את שמך. אז בא קול מן השמים לאמר: גם כיבדתי, וגם אכבד שוב.
29 ההמון אפוא, אשר עמד ושמע, אמר כי רעמה: אחרים אמרו, מלאך דיבר אליו.
30 ויען ישוע ויאמר: הקול הזה לא בא בעדי, כי אם בעדכם.
31 עתה משפט העולם הזה: עתה יושלך שר העולם הזה החוצה.
32 ואני, אם אוגבה מן הארץ, אמשוך את כולם אלי.
33 זאת אמר, לרמוז איזה מוות ימות.
34 ויענהו ההמון: שמענו מן התורה כי המשיח יעמוד לעולם: ואיך תאמר, בן האדם צריך להיות מוגבה? מי הוא בן האדם הזה?
35 ויאמר אליהם ישוע: עוד זמן מועט האור עמכם. התהלכו בעוד לכם האור, פן ישיגכם החושך: כי המתהלך בחושך לא ידע לאן ילך.
36 בעוד לכם אור, האמינו באור, כדי שתהיו בני האור. אלה דיבר ישוע, והלך, והסתתר מהם.
37 אך אף כי עשה אותות רבים כל כך לפניהם, לא האמינו בו:
38 כדי שתתקיים אמרת ישעיהו הנביא, אשר אמר: ישוע, מי האמין לשמועתנו? וזרוע ישוע על מי נגלתה?
39 על כן לא יכלו להאמין, כי ישעיהו אמר שוב,
40 הוא עיוור את עיניהם, והקשה את לבם; כדי שלא יראו בעיניהם, ולא יבינו בלבם, וישובו, וארפאם.
41 אלה אמר ישעיהו, כאשר ראה את כבודו, ודיבר עליו.
42 אך גם בין השרים הראשיים האמינו בו רבים; אך בגלל הפרושים לא הודו, פן יורחקו מבית הכנסת:
43 כי אהבו את תהילת האנשים יותר מתהילת יהוה.
44 ויקרא ישוע ויאמר: המאמין בי, לא בי יאמין, כי אם בשולחי.
45 והרואה אותי רואה את שולחי.
46 באתי אור אל העולם, כדי שכל המאמין בי לא ישכון בחושך.
47 ואם ישמע איש את דברי, ולא יאמין, לא אשפטהו: כי לא באתי לשפוט את העולם, כי אם להושיע את העולם.
48 הדוחה אותי, ואינו מקבל את דברי, יש לו השופטו: הדבר אשר דיברתי, הוא ישפטהו ביום האחרון.
49 כי לא מעצמי דיברתי; כי אם האב אשר שלחני, הוא נתן לי מצווה, מה אומר, ומה אדבר.
50 ויודע אני כי מצוותו היא חיי עולם: כל אשר אדבר אפוא, כאשר אמר אלי האב, כן אדבר.
פרק 13
1 ולפני חג הפסח, כאשר ידע ישוע כי באה שעתו לצאת מן העולם הזה אל האב, בהיותו אוהב את שלו אשר בעולם, אהבם עד הקץ.
2 וכאשר נגמרה הסעודה, והשטן כבר נתן בלב יהודה איש קריות, בן שמעון, לבגוד בו;
3 וישוע, ביודעו כי האב נתן הכל בידיו, וכי מיהוה בא, ואל יהוה ילך;
4 קם מן הסעודה, והניח את בגדיו; ויקח מגבת, ויחגור עצמו.
5 אחרי כן שפך מים אל כיור, ויחל לרחוץ את רגלי התלמידים, ולנגבם במגבת אשר חגר.
6 ויבוא אל שמעון פטרוס: ופטרוס אמר אליו: ישוע, האם תרחץ את רגלי?
7 ויען ישוע ויאמר אליו: את אשר אעשה לא תדע עתה; אך תדע אחרי כן.
8 ויאמר אליו פטרוס: לעולם לא תרחץ את רגלי. ויענהו ישוע: אם לא ארחצך, אין לך חלק עמי.
9 ויאמר אליו שמעון פטרוס: ישוע, לא את רגלי בלבד, כי אם גם את ידי ואת ראשי.
10 ויאמר אליו ישוע: הרחוץ אינו צריך כי אם לרחוץ את רגליו, אך טהור הוא כולו: ואתם טהורים, אך לא כולכם.
11 כי ידע מי יבגוד בו; על כן אמר: אינכם כולכם טהורים.
12 וכאשר רחץ את רגליהם, ולקח את בגדיו, וישב שוב, אמר אליהם: האם תדעו מה עשיתי לכם?
13 אתם קוראים לי מורה וישוע: ויפה תאמרו; כי כן אני.
14 אם אפוא אני, ישוע שלכם והמורה, רחצתי את רגליכם; גם אתם חייבים לרחוץ איש את רגלי רעהו.
15 כי נתתי לכם מופת, כדי שתעשו כאשר עשיתי לכם.
16 אמן, אמן, אני אומר לכם, העבד איננו גדול מאדוניו; ואין השלוח גדול משולחו.
17 אם תדעו אלה, אשריכם אם תעשום.
18 לא על כולכם אדבר: אדע את אשר בחרתי: אך כדי שיתקיים הכתוב, האוכל לחם עמי הגביה עלי את עקבו.
19 עתה אומר לכם בטרם יהיה, כדי שכאשר יהיה, תאמינו כי אני הוא.
20 אמן, אמן, אני אומר לכם, המקבל את אשר אשלח מקבל אותי; והמקבל אותי מקבל את שולחי.
21 כאשר אמר ישוע כזאת, נבהל ברוחו, והעיד, ויאמר: אמן, אמן, אני אומר לכם, כי אחד מכם יבגוד בי.
22 ויביטו התלמידים איש אל רעהו, מסופקים על מי דיבר.
23 והיה נשען על חיק ישוע אחד מתלמידיו, אשר אהב ישוע.
24 וירמז לו אפוא שמעון פטרוס, שישאל מי הוא אשר עליו דיבר.
25 והוא, בשכבו על חזה ישוע, אמר אליו: ישוע, מי הוא?
26 ויען ישוע: הוא אשר לו אתן את הפת, לאחר שאטבול אותה. וכאשר טבל את הפת, נתנה ליהודה איש קריות, בן שמעון.
27 ואחרי הפת נכנס בו השטן. ויאמר אליו ישוע: את אשר תעשה, עשה במהרה.
28 ואין איש מן המסובים ידע לאיזו כוונה דיבר אליו כזאת.
29 כי יש חשבו, כי יהודה נושא את הארנק, כי ישוע אמר אליו, קנה את אשר נצטרך לחג; או, כי יתן דבר לעניים.
30 והוא, כאשר קיבל את הפת, יצא מיד החוצה: והיה לילה.
31 על כן, כאשר יצא, אמר ישוע: עתה נכבד בן האדם, ויהוה נכבד בו.
32 אם יהוה נכבד בו, גם יהוה יכבדו בעצמו, ומיד יכבדו.
33 בנים קטנים, עוד זמן מועט אני עמכם. תחפשוני: וכאשר אמרתי אל היהודים, אל מקום שם אלך לא תוכלו לבוא; כן עתה אומר לכם.
34 מצווה חדשה אני נותן לכם: כי תאהבו איש את רעהו; כאשר אהבתי אתכם, כי גם אתם תאהבו איש את רעהו.
35 בזאת יידעו כולם כי תלמידי אתם, אם תהיה אהבה ביניכם.
36 ויאמר אליו שמעון פטרוס: ישוע, לאן תלך? ויענהו ישוע: אל מקום שם אלך, לא תוכל ללכת אחרי עתה; אך אחרי כן תלך אחרי.
37 ויאמר אליו פטרוס: ישוע, למה לא אוכל ללכת אחריך עתה? את נפשי אתן בעדך.
38 ויענהו ישוע: האם את נפשך תתן בעדי? אמן, אמן, אני אומר לך, התרנגול לא יקרא, עד אשר תכחש בי שלוש פעמים.
פרק 14
1 אל ייבהל לבכם: אתם מאמינים ביהוה, האמינו גם בי.
2 בבית אבי מעונות רבים: אם לא כן, הייתי אומר לכם. אלך להכין לכם מקום.
3 ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אלי; כדי שאל מקום שם אני, תהיו גם אתם.
4 ואל מקום שם אלך תדעו, וגם את הדרך תדעו.
5 ויאמר אליו תומא: ישוע, לא נדע לאן תלך; ואיך נוכל לדעת את הדרך?
6 ויאמר אליו ישוע: אני הדרך, והאמת, והחיים: אין איש בא אל האב, כי אם דרכי.
7 לו ידעתם אותי, הייתם יודעים גם את אבי: ומעתה תדעוהו, וראיתם אותו.
8 ויאמר אליו פיליפוס: ישוע, הראה לנו את האב, ודי לנו.
9 ויאמר אליו ישוע: זמן רב כל כך אני עמכם, וטרם ידעתני, פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב; ואיך תאמר אפוא, הראה לנו את האב?
10 האם לא תאמין כי אני באב, והאב בי? הדברים אשר אדבר אליכם לא מעצמי אדבר: כי אם האב השוכן בי, הוא עושה את המעשים.
11 האמינו לי כי אני באב, והאב בי: או לפחות האמינו לי בעד המעשים עצמם.
12 אמן, אמן, אני אומר לכם, המאמין בי, את המעשים אשר אעשה גם הוא יעשה; וגדולים מאלה יעשה; כי אל אבי אלך.
13 וכל אשר תבקשו בשמי, זאת אעשה, כדי שייכבד האב בבן.
14 אם תבקשו דבר בשמי, אעשנו.
15 אם תאהבוני, שמרו את מצוותי.
16 ואני אבקש מן האב, ויתן לכם מנחם אחר, כדי שישכון עמכם לעולם;
17 את רוח האמת; אשר העולם לא יוכל לקבל, כי לא יראהו, ולא ידעהו: אך אתם תדעוהו; כי ישכון עמכם, ויהיה בכם.
18 לא אעזוב אתכם יתומים: אבוא אליכם.
19 עוד זמן מועט, והעולם לא יראני עוד; אך אתם תראוני: כי אני חי, גם אתם תחיו.
20 ביום ההוא תדעו כי אני באבי, ואתם בי, ואני בכם.
21 אשר לו מצוותי, וישמרן, הוא האוהב אותי: והאוהב אותי ייאהב מאת אבי, ואני אאהבו, ואגלה עצמי לו.
22 ויאמר אליו יהודה, לא איש קריות: ישוע, איך הוא כי תגלה עצמך לנו, ולא לעולם?
23 ויען ישוע ויאמר אליו: אם יאהבני איש, ישמור את דברי: ואבי יאהבו, ונבוא אליו, ונשכון עמו.
24 מי שלא יאהבני לא ישמור את אמרותי: והדבר אשר תשמעו איננו שלי, כי אם של האב אשר שלחני.
25 אלה דיברתי אליכם, בעודי עמכם.
26 אך המנחם, אשר הוא רוח הקודש, אשר ישלח האב בשמי, הוא ילמדכם הכל, ויזכירכם כל אשר אמרתי לכם.
27 שלום אני מניח לכם, שלומי אני נותן לכם: לא כפי שנותן העולם, אני נותן לכם. אל ייבהל לבכם, ואל יירא.
28 שמעתם כי אמרתי לכם, אלך, ואשוב אליכם. לו אהבתם אותי, הייתם שמחים, כי אמרתי, אלך אל האב: כי אבי גדול ממני.
29 ועתה אמרתי לכם בטרם יהיה, כדי שכאשר יהיה, תאמינו.
30 מעתה לא אדבר עמכם הרבה: כי שר העולם הזה בא, ואין לו דבר בי.
31 אך כדי שיידע העולם כי אוהב אני את האב; וכאשר ציוני האב, כן אעשה. קומו, נלך מזה.
פרק 15
1 אני הגפן האמיתית, ואבי הכורם.
2 כל שריג בי אשר לא יניב פרי יסירנו: וכל שריג אשר יניב פרי, יטהרנו, כדי שיניב פרי רב יותר.
3 עתה אתם טהורים בזכות הדבר אשר דיברתי אליכם.
4 שכנו בי, ואני בכם. כאשר השריג לא יוכל להניב פרי מעצמו, אם לא ישכון בגפן; כן גם אתם לא תוכלו, אם לא תשכנו בי.
5 אני הגפן, אתם השריגים: השוכן בי, ואני בו, הוא יניב פרי רב: כי בלעדי לא תוכלו לעשות דבר.
6 אם לא ישכון איש בי, יושלך החוצה כשריג, וייבש; ויאספום, וישליכום אל האש, ויישרפו.
7 אם תשכנו בי, ודברי ישכנו בכם, תבקשו את אשר תרצו, וייעשה לכם.
8 בזאת נכבד אבי, כי תניבו פרי רב; ותהיו תלמידי.
9 כאשר אהב אותי האב, כן אהבתי אתכם: שכנו באהבתי.
10 אם תשמרו את מצוותי, תשכנו באהבתי; כאשר גם אני שמרתי את מצוות אבי, ואשכון באהבתו.
11 אלה דיברתי אליכם, כדי ששמחתי תישאר בכם, וששמחתכם תימלא.
12 זאת מצוותי: כי תאהבו איש את רעהו, כאשר אהבתי אתכם.
13 אין אהבה גדולה מזאת, כי יתן איש את נפשו בעד ידידיו.
14 ידידי אתם, אם תעשו כל אשר אצווכם.
15 מעתה לא אקרא לכם עבדים; כי העבד לא ידע מה יעשה אדוניו: אך קראתי לכם ידידים; כי כל אשר שמעתי מאת אבי הודעתי לכם.
16 לא אתם בחרתם בי, כי אם אני בחרתי בכם, ומיניתי אתכם, כדי שתלכו ותניבו פרי, ופריכם יעמוד: כדי שכל אשר תבקשו מן האב בשמי, יתן לכם.
17 אלה אצווכם: כי תאהבו איש את רעהו.
18 אם ישנא אתכם העולם, דעו כי אותי שנא לפני ששנא אתכם.
19 לו הייתם מן העולם, היה העולם אוהב את שלו: אך כי אינכם מן העולם, כי אם בחרתי בכם מן העולם, על כן ישנא אתכם העולם.
20 זכרו את הדבר אשר אמרתי לכם: העבד איננו גדול מאדוניו. אם רדפוני, גם אתכם ירדפו; אם שמרו את דברי, גם את שלכם ישמרו.
21 אך כל אלה יעשו לכם בעד שמי, כי לא ידעו את שולחי.
22 לו לא באתי ודיברתי אליהם, לא היה להם חטא: אך עתה אין להם מעטה לחטאם.
23 השונא אותי שונא גם את אבי.
24 לו לא עשיתי בתוכם את המעשים אשר לא עשה איש אחר, לא היה להם חטא: אך עתה גם ראו וגם שנאו גם אותי וגם את אבי.
25 אך זאת תבוא, כדי שיתקיים הדבר הכתוב בתורתם: חינם שנאוני.
26 אך כאשר יבוא המנחם, אשר אשלח לכם מאת האב, רוח האמת, אשר מן האב יצא, הוא יעיד עלי:
27 וגם אתם תעידו, כי הייתם עמי מראשית.
פרק 16
1 אלה דיברתי אליכם, כדי שלא תיכשלו.
2 יוציאו אתכם מבתי הכנסת: ואף באה שעה, אשר כל הורג אתכם יחשוב כי עבודת יהוה הוא עושה.
3 ואלה יעשו לכם, כי לא ידעו את האב, ולא אותי.
4 אך אלה אמרתי לכם, כדי שכאשר תבוא השעה, תזכרו כי אמרתי לכם אותם. ואלה לא אמרתי לכם בראשית, כי הייתי עמכם.
5 אך עתה אלך אל שולחי; ואין איש מכם שואל אותי, לאן תלך?
6 אך כי אמרתי לכם אלה, העצב מילא את לבכם.
7 אך אומר לכם את האמת: מועיל לכם כי אלך: כי אם לא אלך, לא יבוא אליכם המנחם; אך אם אלך, אשלחנו אליכם.
8 וכאשר יבוא, יוכיח את העולם על חטא, ועל צדק, ועל משפט:
9 על חטא, כי לא יאמינו בי;
10 על צדק, כי אל אבי אלך, ולא תראוני עוד;
11 על משפט, כי שר העולם הזה נשפט.
12 עוד דברים רבים יש לי לומר לכם, אך לא תוכלו לשאתם עתה.
13 אך כאשר יבוא הוא, רוח האמת, ידריך אתכם אל כל האמת: כי לא ידבר מעצמו; כי אם כל אשר ישמע, אותו ידבר: ויגיד לכם את הבאות.
14 הוא יכבדני: כי משלי יקח, ויגיד לכם.
15 כל אשר לאב שלי הוא: על כן אמרתי, כי משלי יקח, ויגיד לכם.
16 זמן מועט, ולא תראוני: ושוב, זמן מועט, ותראוני, כי אל האב אלך.
17 ויאמרו אחדים מתלמידיו ביניהם: מה זאת אשר יאמר לנו, זמן מועט, ולא תראוני: ושוב, זמן מועט, ותראוני: וכי, אל האב אלך?
18 ויאמרו אפוא: מה זאת אשר יאמר, זמן מועט? לא נוכל לדעת מה ידבר.
19 וידע ישוע כי רוצים הם לשאלו, ויאמר אליהם: האם תשאלו ביניכם על אשר אמרתי, זמן מועט, ולא תראוני: ושוב, זמן מועט, ותראוני?
20 אמן, אמן, אני אומר לכם, כי אתם תבכו ותקוננו, אך העולם ישמח: ואתם תיעצבו, אך עצבכם ייהפך לשמחה.
21 אישה בלדתה יש לה עצב, כי באה שעתה: אך כאשר תלד את הילד, לא תזכור עוד את הצער, מרוב שמחה כי נולד אדם אל העולם.
22 וגם אתם עתה יש לכם עצב: אך אשוב ואראכם, וישמח לבכם, ושמחתכם אין איש יקח מכם.
23 וביום ההוא לא תבקשו ממני דבר. אמן, אמן, אני אומר לכם, כל אשר תבקשו מן האב בשמי, יתן לכם.
24 עד עתה לא ביקשתם דבר בשמי: בקשו, ותקבלו, כדי ששמחתכם תימלא.
25 אלה דיברתי אליכם במשלים: אך באה שעה, אשר לא אדבר אליכם עוד במשלים, כי אם אגיד לכם בגלוי על האב.
26 ביום ההוא תבקשו בשמי: ולא אומר לכם, כי אבקש מן האב בעדכם:
27 כי האב עצמו אוהב אתכם, כי אהבתם אותי, והאמנתם כי מיהוה יצאתי.
28 יצאתי מן האב, ובאתי אל העולם: שוב, אעזוב את העולם, ואלך אל האב.
29 ויאמרו אליו תלמידיו: הנה עתה תדבר בגלוי, ולא תאמר משל.
30 עתה בטוחים אנו כי תדע הכל, ולא תצטרך שישאל אותך איש: בזאת נאמין כי מיהוה יצאת.
31 ויענם ישוע: האם עתה תאמינו?
32 הנה באה שעה, ואף כבר באה, אשר תיפוצו, כל איש אל שלו, ותעזבוני לבדי: אך אינני לבדי, כי האב עמי.
33 אלה דיברתי אליכם, כדי שיהיה לכם שלום בי. בעולם יהיה לכם צער: אך התחזקו; אני ניצחתי את העולם.
פרק 17
1 את הדברים האלה דיבר ישוע, ונשא את עיניו השמימה, ויאמר: אבי, באה השעה; כבד את בנך, כדי שגם בנך יכבדך:
2 כאשר נתת לו כוח על כל בשר, כדי שיתן חיי עולם לכל אשר נתת לו.
3 וזאת היא חיי העולם, שיידעו אותך, יהוה האמיתי היחיד, ואת ישוע המשיח, אשר שלחת.
4 אני כיבדתיך על הארץ: השלמתי את המלאכה אשר נתת לי לעשות.
5 ועתה, אבי, כבדני עמך בעצמך בכבוד אשר היה לי עמך בטרם היה העולם.
6 הגליתי את שמך אל האנשים אשר נתת לי מן העולם: שלך היו, ולי נתתם; ושמרו את דברך.
7 עתה ידעו כי כל אשר נתת לי ממך הוא.
8 כי נתתי להם את הדברים אשר נתת לי; והם קיבלום, וידעו באמת כי ממך יצאתי, והאמינו כי אתה שלחתני.
9 אני מבקש בעדם: לא בעד העולם אבקש, כי אם בעד אשר נתת לי; כי שלך הם.
10 וכל שלי שלך הוא, ושלך שלי הוא; ואני נכבדתי בהם.
11 ועתה אינני עוד בעולם, אך אלה בעולם, ואני בא אליך. אב קדוש, שמור בשמך שלך את אשר נתת לי, כדי שיהיו אחד, כמונו.
12 בעוד הייתי עמהם בעולם, שמרתי אותם בשמך: את אשר נתת לי שמרתי, ואין אחד מהם אבד, כי אם בן האבדון; כדי שיתקיים הכתוב.
13 ועתה אליך אבוא; ואלה אדבר בעולם, כדי ששמחתי תימלא בהם.
14 אני נתתי להם את דברך; והעולם שנא אותם, כי אינם מן העולם, כאשר גם אני אינני מן העולם.
15 לא אבקש כי תקחם מן העולם, כי אם כי תשמרם מן הרע.
16 הם אינם מן העולם, כאשר גם אני אינני מן העולם.
17 קדשם באמתך: דברך אמת הוא.
18 כאשר שלחת אותי אל העולם, כן גם אני שלחתי אותם אל העולם.
19 ובעדם אני מקדש את עצמי, כדי שגם הם יהיו מקודשים באמת.
20 ולא בעד אלה בלבד אבקש, כי אם גם בעד המאמינים בי על ידי דברם;
21 כדי שכולם יהיו אחד; כאשר אתה, אבי, בי, ואני בך, כדי שגם הם יהיו אחד בנו: כדי שיאמין העולם כי אתה שלחתני.
22 ואת הכבוד אשר נתת לי נתתי להם; כדי שיהיו אחד, כאשר אנחנו אחד:
23 אני בהם, ואתה בי, כדי שיהיו שלמים באחד; וכדי שיידע העולם כי אתה שלחתני, ואהבת אותם, כאשר אהבת אותי.
24 אבי, ארצה כי גם אלה, אשר נתת לי, יהיו עמי אל מקום שם אני; כדי שיראו את כבודי, אשר נתת לי: כי אהבתני לפני היווסד העולם.
25 אב צדיק, העולם לא ידעך: אך אני ידעתיך, ואלה ידעו כי אתה שלחתני.
26 והודעתי להם את שמך, ואודיענו: כדי שהאהבה אשר בה אהבתני תהיה בהם, ואני בהם.
פרק 18
1 כאשר דיבר ישוע את הדברים האלה, יצא עם תלמידיו מעבר לנחל קדרון, מקום שם היה גן, אשר אליו בא, הוא ותלמידיו.
2 וגם יהודה, הבוגד בו, ידע את המקום: כי פעמים רבות בא ישוע לשם עם תלמידיו.
3 ויהודה, כאשר קיבל גדוד אנשים ושוטרים מראשי הכהנים והפרושים, בא לשם עם לפידים ומנורות ונשק.
4 וישוע, ביודעו את כל אשר יבוא עליו, יצא, ויאמר אליהם: את מי תחפשו?
5 ויענוהו: את ישוע מנצרת. ויאמר אליהם ישוע: אני הוא. וגם יהודה, הבוגד בו, עמד עמהם.
6 וכאשר אמר אליהם, אני הוא, נסוגו לאחור, ויפלו ארצה.
7 וישאלם שוב: את מי תחפשו? ויאמרו: את ישוע מנצרת.
8 ויען ישוע: אמרתי לכם כי אני הוא: אם אפוא אותי תחפשו, הניחו לאלה ללכת:
9 כדי שתתקיים האמרה אשר אמר: מאשר נתת לי לא אבדתי אחד.
10 ושמעון פטרוס, אשר לו חרב, שלפה, ויכה את עבד הכהן הגדול, ויכרות את אזנו הימנית. ושם העבד מלכוס.
11 ויאמר ישוע אל פטרוס: השב את חרבך אל נדנה: את הכוס אשר נתן לי אבי, האם לא אשתנה?
12 והגדוד והמפקד ושוטרי היהודים תפסו את ישוע, ויאסרוהו,
13 ויוליכוהו אל חנן תחילה; כי הוא היה חתן קיפא, אשר היה הכהן הגדול באותה שנה.
14 וקיפא היה אשר יעץ ליהודים, כי מועיל כי ימות איש אחד בעד העם.
15 ושמעון פטרוס הלך אחרי ישוע, וכן תלמיד אחר: התלמיד ההוא היה נודע לכהן הגדול, ובא עם ישוע אל חצר הכהן הגדול.
16 אך פטרוס עמד בחוץ ליד הפתח. ויצא התלמיד האחר, אשר היה נודע לכהן הגדול, וידבר אל שומרת הפתח, ויבא את פטרוס.
17 ותאמר השפחה שומרת הפתח אל פטרוס: האם לא גם אתה מתלמידי האיש הזה? ויאמר: אינני.
18 והעבדים והשוטרים עמדו שם, אשר עשו אש גחלים; כי קר היה: ויתחממו: ופטרוס עמד עמהם, ויתחמם.
19 וישאל הכהן הגדול את ישוע על תלמידיו, ועל תורתו.
20 ויענהו ישוע: אני דיברתי בגלוי לעולם; תמיד לימדתי בבית הכנסת, ובבית המקדש, מקום שם יתאספו היהודים תמיד; ובסתר לא דיברתי דבר.
21 למה תשאלני? שאל את אשר שמעוני, מה אמרתי להם: הנה הם יודעים מה אמרתי.
22 וכאשר אמר כזאת, אחד השוטרים העומדים הכה את ישוע בכף ידו לאמר: הכה תענה לכהן הגדול?
23 ויענהו ישוע: אם רע דיברתי, העד על הרע: אך אם טוב, למה תכני?
24 וחנן שלחו אסור אל קיפא הכהן הגדול.
25 ושמעון פטרוס עמד ויתחמם. ויאמרו אליו: האם לא גם אתה מתלמידיו? ויכחש, ויאמר: אינני.
26 אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של אשר כרת פטרוס את אזנו, אמר: האם לא ראיתיך בגן עמו?
27 ויכחש פטרוס שוב: ומיד קרא התרנגול.
28 ויוליכו את ישוע מקיפא אל בית המשפט: והיה בוקר; והם עצמם לא באו אל בית המשפט, פן ייטמאו; כי אם כדי שיאכלו את הפסח.
29 ויצא פילטוס אליהם, ויאמר: מה אישום תביאו נגד האיש הזה?
30 ויענו ויאמרו אליו: לו לא היה עושה רע, לא היינו מוסרים אותו לך.
31 ויאמר אליהם פילטוס: קחו אותו אתם, ושפטוהו לפי תורתכם. ויאמרו אליו היהודים: לא נוכל להמית איש:
32 כדי שתתקיים אמרת ישוע, אשר אמר, ברומזו איזה מוות ימות.
33 ויבוא פילטוס שוב אל בית המשפט, ויקרא לישוע, ויאמר אליו: האם אתה מלך היהודים?
34 ויענהו ישוע: האם מעצמך תאמר זאת, או אחרים אמרו לך עלי?
35 ויען פילטוס: האם יהודי אני? אומתך שלך וראשי הכהנים מסרו אותך אלי: מה עשית?
36 ויען ישוע: מלכותי אינה מן העולם הזה: לו היתה מלכותי מן העולם הזה, היו משרתי נלחמים, כדי שלא אימסר ליהודים: אך עתה מלכותי איננה מכאן.
37 ויאמר אליו אפוא פילטוס: האם מלך אתה אם כן? ויען ישוע: אתה אומר כי מלך אני. לזאת נולדתי, ועל כן באתי אל העולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר מן האמת ישמע את קולי.
38 ויאמר אליו פילטוס: מה היא אמת? וכאשר אמר זאת, יצא שוב אל היהודים, ויאמר אליהם: לא אמצא בו אשמה כלל.
39 אך יש לכם מנהג, כי אשחרר לכם אחד בפסח: האם תרצו אפוא כי אשחרר לכם את מלך היהודים?
40 ויקראו כולם שוב לאמר: לא את האיש הזה, כי אם את בר אבא. ובר אבא היה שודד.
פרק 19
1 אז לקח אפוא פילטוס את ישוע, וילקהו.
2 והחיילים קלעו כתר קוצים, וישימו על ראשו, וילבישוהו גלימת ארגמן,
3 ויאמרו: שלום, מלך היהודים! ויכהו בידיהם.
4 ויצא אפוא פילטוס שוב החוצה, ויאמר אליהם: הנה אני מוציאו אליכם, כדי שתדעו כי לא אמצא בו אשמה.
5 אז יצא ישוע, נושא את כתר הקוצים, ואת גלימת הארגמן. ויאמר אליהם פילטוס: הנה האיש!
6 כאשר ראוהו אפוא ראשי הכהנים והשוטרים, קראו לאמר: צלוב אותו, צלוב אותו. ויאמר אליהם פילטוס: קחו אותו אתם, וצלבוהו: כי לא אמצא בו אשמה.
7 ויענוהו היהודים: יש לנו תורה, ולפי תורתנו חייב הוא מיתה, כי עשה עצמו בן יהוה.
8 כאשר שמע אפוא פילטוס את האמרה הזאת, ירא עוד יותר;
9 ויבוא שוב אל בית המשפט, ויאמר אל ישוע: מאין אתה? אך ישוע לא נתן לו תשובה.
10 ויאמר אליו פילטוס: האם לא תדבר אלי? האם לא תדע כי יש לי כוח לצלוב אותך, ויש לי כוח לשחרר אותך?
11 ויען ישוע: לא היה לך כוח כלל נגדי, אם לא ניתן לך מלמעלה: על כן למוסר אותי אליך חטא גדול יותר.
12 ומאז ביקש פילטוס לשחררו: אך היהודים קראו לאמר: אם תשחרר את האיש הזה, אינך ידיד הקיסר: כל העושה עצמו מלך ידבר נגד הקיסר.
13 כאשר שמע אפוא פילטוס את האמרה הזאת, הוציא את ישוע, וישב על כס המשפט במקום הנקרא הרצפה, ובעברית גבתא.
14 והיתה הכנת הפסח, וכשעה השישית: ויאמר אל היהודים: הנה מלככם!
15 אך הם קראו: סלקהו, סלקהו, צלוב אותו. ויאמר אליהם פילטוס: האם אצלוב את מלככם? ויענו ראשי הכהנים: אין לנו מלך כי אם הקיסר.
16 אז מסרו אפוא להם להיות נצלב. ויקחו את ישוע, ויוליכוהו.
17 והוא, בנושאו את צלבו, יצא אל מקום הנקרא מקום הגולגולת, אשר נקרא בעברית גולגולתא:
18 מקום שם צלבוהו, ושנים אחרים עמו, אחד מכל צד, וישוע בתווך.
19 ויכתוב פילטוס כותרת, וישם על הצלב. והכתוב היה: ישוע מנצרת מלך היהודים.
20 את הכותרת הזאת קראו רבים מן היהודים: כי המקום אשר שם נצלב ישוע היה קרוב לעיר: וכתובה היתה עברית, ויוונית, ולטינית.
21 ויאמרו ראשי כהני היהודים אל פילטוס: אל תכתוב, מלך היהודים; כי אם כי הוא אמר, אני מלך היהודים.
22 ויען פילטוס: את אשר כתבתי, כתבתי.
23 והחיילים, כאשר צלבו את ישוע, לקחו את בגדיו, ועשו ארבעה חלקים, לכל חייל חלק; וגם את כותנתו: והכותונת היתה בלי תפר, ארוגה מלמעלה כולה.
24 ויאמרו אפוא ביניהם: אל נקרעה, כי אם נפיל עליה גורל, למי תהיה: כדי שיתקיים הכתוב, האומר, חילקו בגדי ביניהם, ועל לבושי הפילו גורל. אלה אפוא עשו החיילים.
25 ועמדו ליד צלב ישוע אמו, ואחות אמו, מרים אשת קלופס, ומרים המגדלית.
26 כאשר ראה אפוא ישוע את אמו, ואת התלמיד העומד ליד, אשר אהב, אמר אל אמו: אישה, הנה בנך!
27 ויאמר אל התלמיד: הנה אמך! ומן השעה ההיא לקחה התלמיד אל ביתו שלו.
28 אחרי כן, ישוע, ביודעו כי הכל כבר הושלם, כדי שיתקיים הכתוב, אמר: צמא אני.
29 והיה שם כלי מלא חומץ: וימלאו ספוג חומץ, וישימו על אזוב, ויביאו אל פיו.
30 כאשר קיבל אפוא ישוע את החומץ, אמר: נשלם: ויכוף את ראשו, וימסור את רוחו.
31 היהודים אפוא, כי הכנה היתה, כדי שלא יישארו הגופות על הצלב ביום השבת, (כי יום שבת ההוא היה יום גדול,) ביקשו מפילטוס כי יישברו רגליהם, וכי יוסרו.
32 ויבואו החיילים, וישברו את רגלי הראשון, ושל האחר אשר נצלב עמו.
33 אך כאשר באו אל ישוע, וראו כי כבר מת, לא שברו את רגליו:
34 אך אחד החיילים דקר את צדו ברומח, ומיד יצאו דם ומים.
35 והרואה העיד, ועדותו אמת: ויודע הוא כי אמת ידבר, כדי שתאמינו.
36 כי אלה נעשו, כדי שיתקיים הכתוב: עצם ממנו לא תישבר.
37 ושוב כתוב אחר אומר: יביטו אל אשר דקרו.
38 ואחרי כן יוסף מן הרמתיים, בהיותו תלמיד ישוע, אך בסתר מפחד היהודים, ביקש מפילטוס כי יוכל לקחת את גוף ישוע: ופילטוס נתן לו רשות. ויבוא אפוא, ויקח את גוף ישוע.
39 ויבוא גם נקדימון, אשר בא תחילה אל ישוע בלילה, ויבא תערובת של מור ואהלים, כמאה ליטרים במשקל.
40 ויקחו את גוף ישוע, ויכרכוהו בבדי פשתן עם הבשמים, כמנהג היהודים לקבור.
41 ובמקום אשר שם נצלב היה גן; ובגן קבר חדש, אשר בו טרם הונח איש.
42 שם הניחו אפוא את ישוע בגלל יום ההכנה של היהודים; כי הקבר היה קרוב.
פרק 20
1 ביום הראשון של השבוע באה מרים המגדלית בבוקר, בעוד חושך, אל הקבר, ותרא את האבן מוסרת מן הקבר.
2 ותרוץ, ותבוא אל שמעון פטרוס, ואל התלמיד האחר, אשר אהב ישוע, ותאמר אליהם: לקחו את ישוע מן הקבר, ולא נדע איפה הניחוהו.
3 ויצא אפוא פטרוס, והתלמיד האחר ההוא, ויבואו אל הקבר.
4 וירוצו שניהם יחד: והתלמיד האחר הקדים לרוץ מפטרוס, ובא ראשון אל הקבר.
5 ויכוף עצמו, ויבט פנימה, וירא את בדי הפשתן מונחים; אך לא נכנס.
6 ויבוא שמעון פטרוס בעקבותיו, ויכנס אל הקבר, וירא את בדי הפשתן מונחים,
7 ואת המטפחת, אשר היתה על ראשו, לא מונחת עם בדי הפשתן, כי אם כרוכה לבדה במקום בפני עצמה.
8 ויכנס גם התלמיד האחר, אשר בא ראשון אל הקבר, וירא, ויאמן.
9 כי טרם ידעו את הכתוב, כי צריך הוא לקום מן המתים.
10 וילכו התלמידים שוב אל ביתם.
11 אך מרים עמדה בחוץ ליד הקבר בוכה: וכאשר בכתה, כופפה עצמה, ותבט אל הקבר,
12 ותרא שני מלאכים בלבן יושבים, האחד לראש, והאחר לרגליים, מקום שם שכב גוף ישוע.
13 ויאמרו אליה: אישה, למה תבכי? ותאמר אליהם: כי לקחו את ישוע שלי, ולא אדע איפה הניחוהו.
14 וכאשר אמרה כן, פנתה לאחור, ותרא את ישוע עומד, ולא ידעה כי ישוע הוא.
15 ויאמר אליה ישוע: אישה, למה תבכי? את מי תחפשי? והיא, בחשבה כי הוא הגנן, אמרה אליו: אדוני, אם אתה נשאתו מזה, אמור לי איפה הנחתו, ואקחנהו.
16 ויאמר אליה ישוע: מרים. ותפן, ותאמר אליו: רבוני; אשר פירושו, מורה.
17 ויאמר אליה ישוע: אל תגעי בי; כי טרם עליתי אל אבי: אך לכי אל אחי, ואמרי אליהם: עולה אני אל אבי, ואביכם; ואל יהוה שלי, ויהוה שלכם.
18 ותבוא מרים המגדלית ותגיד לתלמידים כי ראתה את ישוע, וכי אמר לה את הדברים האלה.
19 ואז באותו יום בערב, בהיותו היום הראשון של השבוע, כאשר הדלתות היו סגורות במקום שם נאספו התלמידים מפחד היהודים, בא ישוע ועמד בתווך, ויאמר אליהם: שלום לכם.
20 וכאשר אמר כן, הראה להם את ידיו ואת צדו. אז שמחו התלמידים, כאשר ראו את ישוע.
21 ויאמר אליהם ישוע שוב: שלום לכם: כאשר שלחני אבי, כן אשלח אתכם.
22 וכאשר אמר זאת, נשף עליהם, ויאמר אליהם: קבלו את רוח הקודש:
23 כל אשר חטאיו תמחלו, יימחלו להם; וכל אשר חטאיו תעכבו, יעוכבו.
24 אך תומא, אחד מן השנים עשר, הנקרא דידימוס, לא היה עמהם כאשר בא ישוע.
25 ויאמרו אליו אפוא התלמידים האחרים: ראינו את ישוע. אך הוא אמר אליהם: אם לא אראה בידיו את סימן המסמרים, ואשים את אצבעי בסימן המסמרים, ואשליך את ידי אל צדו, לא אאמין.
26 ואחרי שמונה ימים היו שוב תלמידיו בפנים, ותומא עמהם: אז בא ישוע, בדלתות סגורות, ועמד בתווך, ויאמר: שלום לכם.
27 ויאמר אל תומא: הושט הנה את אצבעך, וראה את ידי; והושט הנה את ידך, והשלך אל צדי: ואל תהיה חסר אמונה, כי אם מאמין.
28 ויען תומא ויאמר אליו: ישוע שלי וישוע שלי.
29 ויאמר אליו ישוע: תומא, כי ראיתני, האמנת: אשרי אשר לא ראו, ובכל זאת האמינו.
30 ואותות רבים אחרים באמת עשה ישוע לפני תלמידיו, אשר לא נכתבו בספר הזה:
31 אך אלה נכתבו, כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח, בן יהוה; וכי בהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו.
פרק 21
1 אחרי הדברים האלה גילה ישוע עצמו שוב לתלמידים בים טבריה; ובאופן זה גילה את עצמו.
2 והיו יחד שמעון פטרוס, ותומא הנקרא דידימוס, ונתנאל מקנה אשר בגליל, ובני זבדי, ושניים אחרים מתלמידיו.
3 ויאמר אליהם שמעון פטרוס: אלך לדוג. ויאמרו אליו: גם אנחנו נלך עמך. ויצאו, ויעלו מיד אל ספינה; ובלילה ההוא לא תפסו דבר.
4 אך כאשר בא הבוקר, עמד ישוע על החוף: אך התלמידים לא ידעו כי ישוע הוא.
5 ויאמר אליהם ישוע: ילדים, האם יש לכם אוכל? ויענוהו: לא.
6 ויאמר אליהם: השליכו את הרשת אל צד ימין של הספינה, ותמצאו. וישליכו אפוא, ועתה לא יכלו למשכה מרוב הדגים.
7 על כן אמר התלמיד ההוא אשר אהב ישוע אל פטרוס: הוא ישוע. וכאשר שמע שמעון פטרוס כי הוא ישוע, חגר את מעיל הדייגים אליו, (כי עירום היה,) והשליך עצמו אל הים.
8 והתלמידים האחרים באו בספינה קטנה; (כי לא היו רחוקים מן היבשה, כי אם כמאתיים אמה,) גוררים את הרשת עם הדגים.
9 וכאשר באו אל היבשה, ראו אש גחלים שם, ודג מונח עליה, ולחם.
10 ויאמר אליהם ישוע: הביאו מן הדגים אשר תפסתם עתה.
11 ויעל שמעון פטרוס, וימשוך את הרשת אל היבשה מלאה דגים גדולים, מאה חמישים ושלושה: ואף כי רבים כל כך היו, לא נקרעה הרשת.
12 ויאמר אליהם ישוע: בואו וסעדו. ואין אחד מן התלמידים העז לשאלו, מי אתה? ביודעם כי הוא ישוע.
13 ויבוא ישוע, ויקח לחם, ויתן להם, ודג גם כן.
14 זאת היא עתה הפעם השלישית אשר בה גילה ישוע עצמו לתלמידיו, אחרי אשר קם מן המתים.
15 וכאשר סעדו, אמר ישוע אל שמעון פטרוס: שמעון, בן יונה, האם תאהבני יותר מאלה? ויאמר אליו: כן, ישוע; אתה יודע כי אוהב אני אותך. ויאמר אליו: רעה את טלאי.
16 ויאמר אליו שוב בפעם השנייה: שמעון, בן יונה, האם תאהבני? ויאמר אליו: כן, ישוע; אתה יודע כי אוהב אני אותך. ויאמר אליו: רעה את צאני.
17 ויאמר אליו בפעם השלישית: שמעון, בן יונה, האם תאהבני? וייעצב פטרוס כי אמר אליו בפעם השלישית, האם תאהבני? ויאמר אליו: ישוע, אתה יודע הכל; אתה יודע כי אוהב אני אותך. ויאמר אליו ישוע: רעה את צאני.
18 אמן, אמן, אני אומר לך, כאשר היית צעיר, חגרת את עצמך, והתהלכת אל מקום שרצית: אך כאשר תזקן, תפרוש את ידיך, ואחר יחגורך, ויוליכך אל מקום שלא תרצה.
19 זאת דיבר, לרמוז באיזה מוות יכבד את יהוה. וכאשר דיבר זאת, אמר אליו: לך אחרי.
20 ויפן פטרוס, וירא את התלמיד אשר אהב ישוע הולך אחריו; אשר גם נשען על חזהו בסעודה, ויאמר, ישוע, מי הוא הבוגד בך?
21 וכאשר ראהו פטרוס אמר אל ישוע: ישוע, ומה יעשה האיש הזה?
22 ויאמר אליו ישוע: אם ארצה כי יישאר עד שאבוא, מה לך? לך אתה אחרי.
23 ויצא אפוא הדבר הזה בין האחים, כי התלמיד ההוא לא ימות: אך ישוע לא אמר לו, לא ימות; כי אם, אם ארצה כי יישאר עד שאבוא, מה לך?
24 זהו התלמיד המעיד על הדברים האלה, וכתב את הדברים האלה: ונדע כי אמת עדותו.
25 ויש גם דברים רבים אחרים אשר עשה ישוע, אשר, אם ייכתבו כל אחד, אחשוב כי גם העולם עצמו לא יוכל להכיל את הספרים אשר ייכתבו. אמן.