הבשורה על־פי לוקס
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/luke/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 מאחר שרבים לקחו על עצמם לסדר הצהרה של הדברים ההם אשר מאמינים בהם בוודאות בינינו,
2 כפי שמסרו אותם לנו, אשר מההתחלה היו עדי ראייה, ומשרתים של הדבר;
3 טוב נראה גם לי, בהיות לי הבנה מושלמת של כל הדברים מן הראשון ביותר, לכתוב לך בסדר, תיאופילוס המצוין,
4 כדי שתדע את וודאות הדברים ההם, אשר בהם הודרכת.
5 היה בימי הורדוס, מלך יהודה, כוהן אחד שמו זכריה, ממשמרת אביה: ואשתו היתה מבנות אהרן, ושמה אלישבע.
6 ושניהם היו צדיקים לפני יהוה, הולכים בכל מצוותיו ומשפטיו של יהוה בלי דופי.
7 ולא היה להם ילד, כי אלישבע היתה עקרה, ושניהם היו מבוגרים מאוד בשנים.
8 ויהי, בעודו מבצע את משרת הכוהן לפני יהוה בסדר משמרתו,
9 לפי מנהג משרת הכוהן, גורלו היה להקטיר קטורת כאשר הוא נכנס אל בית המקדש של יהוה.
10 וכל המון העם התפללו בחוץ בשעת הקטורת.
11 ונראה אליו מלאך יהוה עומד על צדו הימני של מזבח הקטורת.
12 וכאשר זכריה ראה אותו, הוא נבהל, ופחד נפל עליו.
13 אך המלאך אמר לו, אל תפחד, זכריה: כי תפילתך נשמעה; ואשתך אלישבע תלד לך בן, ותקרא את שמו יוחנן.
14 ויהיה לך שמחה וגילה; ורבים ישמחו בהולדתו.
15 כי הוא יהיה גדול לפני יהוה, ולא ישתה יין ולא שכר; והוא יימלא ברוח הקודש, אף מרחם אמו.
16 ורבים מבני ישראל הוא ישיב אל יהוה יהוה שלהם.
17 והוא ילך לפניו ברוח ובכוח של אליהו, להשיב את לבות האבות אל הילדים, ואת הבלתי צייתנים אל חכמת הצדיקים; להכין עם מוכן לישוע.
18 וזכריה אמר למלאך, איך אדע זאת? כי אני איש זקן, ואשתי מבוגרת מאוד בשנים.
19 והמלאך עונה אמר לו, אני גבריאל, אשר עומד לפני יהוה; ונשלחתי לדבר אליך, ולהראות לך את הבשורות הטובות האלה.
20 והנה, אתה תהיה אילם, ולא תוכל לדבר, עד היום אשר הדברים האלה יתבצעו, כי לא האמנת לדברי, אשר יתמלאו בעתם.
21 והעם חיכו לזכריה, והתפלאו כי הוא התמהמה כל כך הרבה בבית המקדש.
22 וכאשר הוא יצא, הוא לא יכול היה לדבר אליהם: והם תפסו כי הוא ראה חזיון בבית המקדש: כי הוא רמז להם, ונשאר אילם.
23 ויהי, ככל שהושלמו ימי שירותו, הוא יצא אל ביתו שלו.
24 ואחרי הימים ההם אשתו אלישבע הרתה, והחביאה עצמה חמישה חודשים, לאמר,
25 כך עשה אתי יֵשׁוּעַ בימים אשר בהם הוא הביט עלי, להסיר את חרפתי בין האנשים.
26 ובחודש השישי המלאך גבריאל נשלח מיהוה אל עיר בגליל, שמה נצרת,
27 אל בתולה מאורסת לאיש אשר שמו יוסף, מבית דוד; ושם הבתולה היה מרים.
28 והמלאך בא אליה, ואמר, שלום, אתה אשר מועדפת מאוד, ישוע עמך: מבורכת אתה בין הנשים.
29 וכאשר היא ראתה אותו, היא נבהלה על דברו, וחשבה בלבה איזה מין ברכה זאת צריך להיות.
30 והמלאך אמר לה, אל תפחדי, מרים: כי מצאת חן אצל יהוה.
31 והנה, אתה תהרי ברחמך, ותלדי בן, ותקראי את שמו ישוע.
32 הוא יהיה גדול, וייקרא בן העליון: ויהוה ייתן לו את כיסא דוד אביו:
33 והוא ימלוך על בית יעקב לעולם; ומלכותו לא יהיה לה סוף.
34 אז מרים אמרה למלאך, איך זה יהיה, מאחר שאיני יודעת איש?
35 והמלאך ענה ואמר לה, רוח הקודש תבוא עליך, וכוחו של העליון יצל אליך: על כן גם הדבר הקדוש אשר ייוולד ממך ייקרא בן יהוה.
36 והנה, קרובתך אלישבע, גם היא הרתה בן בזקנתה: וזהו החודש השישי אצלה, אשר נקראה עקרה.
37 כי אצל יהוה דבר לא יהיה בלתי אפשרי.
38 ומרים אמרה, הנה שפחת יהוה; יהיה לי לפי דברך. והמלאך יצא ממנה.
39 ומרים קמה בימים ההם, והלכה אל ארץ ההרים בחיפזון, אל עיר ביהודה;
40 ונכנסה אל בית זכריה, ובירכה את אלישבע.
41 ויהי, כאשר אלישבע שמעה את ברכת מרים, התינוק קפץ ברחמה; ואלישבע נמלאה ברוח הקודש:
42 והיא דיברה בקול גדול, ואמרה, מבורכת אתה בין הנשים, ומבורך פרי רחמך.
43 ומנין זה לי, כי אם ישוע שלי תבוא אלי?
44 כי, הנה, ככל שקול ברכתך נשמע באוזני, התינוק קפץ ברחמי משמחה.
45 ומבורכת היא אשר האמינה: כי יהיה ביצוע של הדברים ההם אשר נאמרו לה מיהוה.
46 ומרים אמרה, נפשי מגדילה את ישוע,
47 ורוחי שמחה ביהוה המושיע שלי.
48 כי הוא הביט על שפלות שפחתו: כי, הנה, מעתה כל הדורות יקראו לי מבורכת.
49 כי מי שהוא אדיר עשה לי דברים גדולים; וקדוש שמו.
50 וחסדו על אלה היראים אותו מדור לדור.
51 הוא הראה כוח בזרועו; הוא פיזר את הגאים במחשבת לבותיהם.
52 הוא הוריד את האדירים ממושביהם, והגביה את אלה בעלי דרגה נמוכה.
53 הוא מילא את הרעבים בדברים טובים; ואת העשירים הוא שלח ריקים.
54 הוא עזר לעבדו ישראל, בזכרו את חסדו;
55 כפי שדיבר אל אבותינו, אל אברהם, ואל זרעו לעולם.
56 ומרים נשארה אצלה כשלושה חודשים, ושבה אל ביתה שלה.
57 עתה הגיע זמנה המלא של אלישבע כי היא תלד; והיא ילדה בן.
58 ושכניה וקרוביה שמעו איך ישוע הראה חסד גדול עליה; והם שמחו עמה.
59 ויהי, כי ביום השמיני הם באו למול את הילד; והם קראו אותו זכריה, על שם אביו.
60 ואמו ענתה ואמרה, לא כך; אלא הוא ייקרא יוחנן.
61 והם אמרו לה, אין איש מקרוביך אשר נקרא בשם הזה.
62 והם עשו סימנים לאביו, איך הוא ירצה שהוא ייקרא.
63 והוא ביקש לוח כתיבה, וכתב, לאמר, שמו יוחנן. וכולם התפלאו.
64 ופיו נפתח מיד, ולשונו השתחררה, והוא דיבר, ושיבח את יהוה.
65 ופחד בא על כל אלה אשר ישבו סביבם: וכל הדברים האלה פורסמו בכל ארץ ההרים של יהודה.
66 וכל אלה ששמעו אותם שמו אותם בלבותיהם, לאמר, איזה מין ילד זה יהיה! ויד ישוע היתה עמו.
67 ואביו זכריה נמלא ברוח הקודש, והתנבא, לאמר,
68 ברוך ישוע של ישראל; כי הוא ביקר וגאל את עמו,
69 והקים לנו קרן תשועה בבית דוד עבדו;
70 כפי שדיבר בפי נביאיו הקדושים, אשר היו מאז החל העולם:
71 כי ניוושע מאויבינו, ומיד כל אלה השונאים אותנו;
72 לבצע את החסד שהובטח לאבותינו, ולזכור את בריתו הקדושה;
73 השבועה אשר הוא נשבע לאבינו אברהם,
74 כי הוא יעניק לנו, כי בהימסרנו מיד אויבינו נוכל לשרת אותו בלי פחד,
75 בקדושה ובצדקה לפניו, כל ימי חיינו.
76 ואתה, ילד, תיקרא נביא העליון: כי אתה תלך לפני פני ישוע להכין את דרכיו;
77 לתת דעת של תשועה לעמו בסליחת חטאיהם,
78 דרך חסדו הרך של יהוה שלנו; אשר בו השחר ממרום ביקר אותנו,
79 לתת אור לאלה היושבים בחושך ובצל המוות, להדריך את רגלינו אל דרך השלום.
80 והילד גדל, והתחזק ברוח, והיה במדבריות עד יום היראותו לישראל.
פרק 2
1 ויהי בימים ההם, כי יצאה גזירה מקיסר אוגוסטוס כי כל העולם יירשם למס.
2 (והמיסוי הזה נעשה לראשונה כאשר קיריניוס היה מושל סוריה.)
3 וכולם הלכו להירשם למס, כל אחד אל עירו שלו.
4 וגם יוסף עלה מן הגליל, מעיר נצרת, אל יהודה, אל עיר דוד, אשר נקראת בית לחם; (כי הוא היה מבית ומשפחת דוד:)
5 להירשם למס עם מרים אשתו המאורסת, בהיותה בהריון מתקדם.
6 ובכן היה, כי בעודם שם, הושלמו הימים כי היא תלד.
7 והיא ילדה את בנה הבכור, ועטפה אותו בבגדי חיתול, והניחה אותו באבוס; כי לא היה להם מקום בפונדק.
8 והיו באותה ארץ רועים השוהים בשדה, שומרים על עדרם בלילה.
9 והנה, מלאך יהוה בא עליהם, ותהילת יהוה האירה סביבם: והם פחדו מאוד.
10 והמלאך אמר להם, אל תפחדו: כי, הנה, אני מביא לכם בשורות טובות של שמחה גדולה, אשר תהיינה לכל העם.
11 כי לכם נולד היום בעיר דוד מושיע, אשר הוא הַמָּשִׁיחַ ישוע.
12 וזה יהיה לכם אות; תמצאו את התינוק עטוף בבגדי חיתול, שוכב באבוס.
13 ולפתע היה עם המלאך המון צבא השמים משבח את יהוה, ואומר,
14 תהילה ליהוה במרומים, ועל הארץ שלום, רצון טוב כלפי אנשים.
15 ויהי, כאשר המלאכים הלכו מהם אל השמים, הרועים אמרו זה לזה, נלך עתה אף עד בית לחם, ונראה את הדבר הזה אשר קרה, אשר יהוה הודיע לנו.
16 והם באו בחיפזון, ומצאו את מרים, ואת יוסף, ואת התינוק שוכב באבוס.
17 וכאשר הם ראו זאת, הם פרסמו את הדבר אשר נאמר להם על הילד הזה.
18 וכל אלה ששמעו זאת התפלאו על הדברים ההם אשר נאמרו להם בידי הרועים.
19 אך מרים שמרה את כל הדברים האלה, וחשבה עליהם בלבה.
20 והרועים שבו, מפארים ומשבחים את יהוה על כל הדברים אשר הם שמעו וראו, כפי שנאמר להם.
21 וכאשר שמונה ימים הושלמו לימול את הילד, שמו נקרא ישוע, אשר כך נקרא בידי המלאך לפני שהוא נהרה ברחם.
22 וכאשר ימי טהרתה לפי תורת משה הושלמו, הם הביאו אותו לירושלים, להציגו ליהוה;
23 (כפי שכתוב בתורת יהוה, כל זכר הפותח את הרחם ייקרא קדוש ליהוה;)
24 ולתת קורבן לפי אשר נאמר בתורת יהוה, זוג תורים, או שני יוני בית.
25 והנה, היה איש בירושלים, אשר שמו שמעון; ואותו איש היה צדיק וירא, מחכה לנחמת ישראל: ורוח הקודש היתה עליו.
26 ונגלה לו בידי רוח הקודש, כי הוא לא יראה מוות, לפני שהוא ראה את המשיח של יהוה.
27 והוא בא ברוח אל בית המקדש: וכאשר ההורים הביאו את הילד ישוע, לעשות לו לפי מנהג התורה,
28 אז הוא לקח אותו בזרועותיו, ובירך את יהוה, ואמר,
29 יהוה, עתה אתה מרשה לעבדך לצאת בשלום, לפי דברך:
30 כי עיני ראו את תשועתך,
31 אשר הכנת לפני פני כל העמים;
32 אור להאיר את הגויים, ותהילת עמך ישראל.
33 ויוסף ואמו התפלאו על הדברים ההם אשר דוברו עליו.
34 ושמעון בירכם, ואמר למרים אמו, הנה, הילד הזה מוצב לנפילה ולקימה שוב של רבים בישראל; ולאות אשר ידובר נגדה;
35 (כן, חרב תחדור גם את נפשך שלך,) כדי שמחשבות לבות רבות יתגלו.
36 והיתה שם חנה אחת, נביאה, בת פנואל, משבט אשר: היא היתה בגיל מתקדם, וחיה עם בעל שבע שנים מבתוליה;
37 והיא היתה אלמנה כבן שמונים וארבע שנים, אשר לא זזה מבית המקדש, אלא שירתה את יהוה בצומות ובתפילות לילה ויום.
38 והיא בבואה באותו רגע הודתה כנ"ל ליהוה, ודיברה עליו אל כל אלה אשר חיכו לגאולה בירושלים.
39 וכאשר הם ביצעו את כל הדברים לפי תורת יהוה, הם שבו אל הגליל, אל עירם שלהם נצרת.
40 והילד גדל, והתחזק ברוח, מתמלא בחכמה: וחסדו של יהוה היה עליו.
41 עתה הוריו הלכו לירושלים כל שנה בחג הפסח.
42 וכאשר הוא היה בן שתים עשרה שנה, הם עלו לירושלים לפי מנהג החג.
43 וכאשר הם מילאו את הימים, כאשר הם שבו, הילד ישוע נשאר מאחור בירושלים; ויוסף ואמו לא ידעו מזה.
44 אך הם, בחושבם כי הוא היה בחבורה, הלכו מהלך יום; והם חיפשו אותו בין קרוביהם ומכריהם.
45 וכאשר הם לא מצאו אותו, הם שבו שוב לירושלים, מחפשים אותו.
46 ויהי, כי אחרי שלושה ימים הם מצאו אותו בבית המקדש, יושב בתוך המורים, גם שומע אותם, וגם שואל אותם שאלות.
47 וכל אלה ששמעו אותו נדהמו על הבנתו ותשובותיו.
48 וכאשר הם ראו אותו, הם נדהמו: ואמו אמרה לו, בן, מדוע עשית לנו כך? הנה, אביך ואני חיפשנו אותך בצער.
49 והוא אמר להם, איך הוא כי חיפשתם אותי? האם לא ידעתם כי עלי להיות על ענייני אבי?
50 והם לא הבינו את הדבר אשר הוא דיבר אליהם.
51 והוא ירד עמהם, ובא אל נצרת, והיה כפוף להם: אך אמו שמרה את כל הדברים האלה בלבה.
52 וישוע גדל בחכמה ובקומה, ובחן אצל יהוה ואדם.
פרק 3
1 עתה בשנה החמש עשרה למלכות טיבריוס קיסר, פונטיוס פילטוס בהיותו מושל יהודה, והורדוס שליט רביע של הגליל, ואחיו פיליפוס שליט רביע של יטוריאה ואזור טרכוניטיס, וליסניאס שליט רביע של אביליני,
2 חנן וקיפא בהיותם הכוהנים הראשיים, דבר יהוה בא אל יוחנן בן זכריה במדבר.
3 והוא בא אל כל הארץ סביב הירדן, מכריז את טבילת התשובה לסליחת חטאים;
4 כפי שכתוב בספר דברי ישעיהו הנביא, לאמר, קול אחד הקורא במדבר, הכינו את דרך ישוע, ישרו את שביליו.
5 כל גיא יימלא, וכל הר וגבעה יושפלו; והמעוות ייעשה ישר, והדרכים הקשות ייעשו חלקות;
6 וכל בשר יראה את תשועת יהוה.
7 אז הוא אמר להמון אשר יצא להיטבל בידו, הו דור צפעונים, מי הזהיר אתכם לברוח מן הזעם הבא?
8 הביאו לכן פירות ראויים לתשובה, ואל תחלו לומר בתוככם, יש לנו את אברהם לאבינו: כי אני אומר לכם, כי יהוה יכול מן האבנים האלה להקים ילדים לאברהם.
9 ועתה גם הגרזן מונח על שורש העצים: כל עץ לכן אשר לא מניב פרי טוב נכרת, ומושלך אל האש.
10 והעם שאלו אותו, לאמר, מה לכן נעשה?
11 הוא ענה ואמר להם, מי שיש לו שני בגדים, ייתן למי שאין לו; ומי שיש לו מזון, יעשה כנ"ל.
12 אז באו גם גבאים להיטבל, ואמרו לו, רבי, מה נעשה?
13 והוא אמר להם, אל תגבו יותר מאשר נקבע לכם.
14 וגם החיילים שאלו אותו כנ"ל, לאמר, ומה נעשה? והוא אמר להם, אל תעשו אלימות לאיש, ואף לא תאשימו איש בשקר; והיו מרוצים בשכרכם.
15 וכאשר העם היו בציפייה, וכל האנשים חשבו בלבותיהם על יוחנן, אם הוא המשיח, או לא;
16 יוחנן ענה, לאמר לכולם, אני באמת מטביל אתכם במים; אך אחד האדיר ממני בא, אשר את שרוך נעליו איני ראוי להתיר: הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש:
17 אשר מנפתו בידו, והוא יטהר ביסודיות את גורנו, ויקבץ את החיטה אל אסמו; אך את המוץ הוא ישרוף באש בלתי נכבית.
18 ודברים רבים אחרים בנזיפתו הוא הכריז לעם.
19 אך הורדוס שליט הרביע, בהיוכחו בידו על הרודיאס אשת פיליפוס אחיו, ועל כל הרעות אשר הורדוס עשה,
20 הוסיף עוד זאת מעל הכל, כי הוא כלא את יוחנן בבית הסוהר.
21 עתה כאשר כל העם נטבלו, היה, כי גם ישוע בהיטבלו, ובהתפללו, השמים נפתחו,
22 ורוח הקודש ירדה בצורת גוף כיונה עליו, וקול בא מן השמים, אשר אמר, אתה בני האהוב; בך חפצתי.
23 וישוע עצמו החל להיות כבן שלושים שנה, בהיותו (כפי שחשבו) בן יוסף, אשר היה בן חלי,
24 אשר היה בן מתת, אשר היה בן לוי, אשר היה בן מלכי, אשר היה בן ינא, אשר היה בן יוסף,
25 אשר היה בן מתתיה, אשר היה בן עמוס, אשר היה בן נחום, אשר היה בן חסלי, אשר היה בן נגי,
26 אשר היה בן מעת, אשר היה בן מתתיה, אשר היה בן שמעי, אשר היה בן יוסף, אשר היה בן יהודה,
27 אשר היה בן יוחנן, אשר היה בן רשא, אשר היה בן זרובבל, אשר היה בן שאלתיאל, אשר היה בן נרי,
28 אשר היה בן מלכי, אשר היה בן אדי, אשר היה בן כוסם, אשר היה בן אלמודם, אשר היה בן ער,
29 אשר היה בן יוסי, אשר היה בן אליעזר, אשר היה בן יורים, אשר היה בן מתת, אשר היה בן לוי,
30 אשר היה בן שמעון, אשר היה בן יהודה, אשר היה בן יוסף, אשר היה בן יונן, אשר היה בן אליקים,
31 אשר היה בן מלאה, אשר היה בן מנן, אשר היה בן מתתה, אשר היה בן נתן, אשר היה בן דוד,
32 אשר היה בן ישי, אשר היה בן עובד, אשר היה בן בועז, אשר היה בן שלמון, אשר היה בן נשון,
33 אשר היה בן עמינדב, אשר היה בן ארם, אשר היה בן חצרון, אשר היה בן פרץ, אשר היה בן יהודה,
34 אשר היה בן יעקב, אשר היה בן יצחק, אשר היה בן אברהם, אשר היה בן תרח, אשר היה בן נחור,
35 אשר היה בן שרוג, אשר היה בן רעו, אשר היה בן פלג, אשר היה בן עבר, אשר היה בן שלח,
36 אשר היה בן קינן, אשר היה בן ארפכשד, אשר היה בן שם, אשר היה בן נח, אשר היה בן למך,
37 אשר היה בן מתושלח, אשר היה בן חנוך, אשר היה בן ירד, אשר היה בן מהללאל, אשר היה בן קינן,
38 אשר היה בן אנוש, אשר היה בן שת, אשר היה בן אדם, אשר היה בן יהוה.
פרק 4
1 וישוע בהיותו מלא ברוח הקודש שב מן הירדן, והובל בידי הרוח אל המדבר,
2 בהיותו ארבעים יום מנוסה בידי השטן. ובימים ההם הוא לא אכל דבר: וכאשר הם הסתיימו, הוא רעב אחרי כן.
3 והשטן אמר לו, אם אתה בן יהוה, ציווה את האבן הזאת כי תיעשה לחם.
4 וישוע ענה אותו, לאמר, כתוב, כי האדם לא יחיה על הלחם לבדו, אלא על כל דברו של יהוה.
5 והשטן, בהביאו אותו אל הר גבוה, הראה לו את כל מלכויות העולם ברגע של זמן.
6 והשטן אמר לו, את כל הכוח הזה אתן לך, ואת תהילתם: כי זאת נמסרה לי; ולכל מי שארצה אני נותן אותה.
7 אם לכן תשתחווה לי, הכל יהיה שלך.
8 וישוע ענה ואמר לו, לך מאחורי, שטן: כי כתוב, תשתחווה ליהוה יהוה שלך, ואותו לבדו תעבוד.
9 והוא הביא אותו לירושלים, והעמידו על פינת בית המקדש, ואמר לו, אם אתה בן יהוה, השלך עצמך מכאן למטה:
10 כי כתוב, הוא יצווה את מלאכיו עליך, לשמור אותך:
11 ובידיהם הם יישאו אותך, פן תכה את רגלך באבן.
12 וישוע בענותו אמר לו, נאמר, לא תנסה את יהוה יהוה שלך.
13 וכאשר השטן סיים את כל הפיתוי, הוא יצא ממנו לעונה.
14 וישוע שב בכוח הרוח אל הגליל: ויצאה שמועה עליו בכל הארץ סביב.
15 והוא לימד בבתי הכנסת שלהם, בהיותו מפואר בידי כולם.
16 והוא בא אל נצרת, היכן שהוא גודל: וכמנהגו, הוא הלך אל בית הכנסת ביום השבת, ועמד לקרוא.
17 ונמסר לו ספר ישעיהו הנביא. וכאשר הוא פתח את הספר, הוא מצא את המקום אשר שם היה כתוב,
18 רוח יהוה עלי, כי הוא משחני להכריז את הבשורה לעניים; הוא שלחני לרפא את שבורי הלב, להכריז שחרור לשבויים, והשבת ראייה לעיוורים, לשחרר את אלה אשר מרוסקים,
19 להכריז את שנת הרצון של יהוה.
20 והוא סגר את הספר, והוא נתן אותו שוב למשרת, וישב. ועיני כל אלה אשר בבית הכנסת היו נשואות אליו.
21 והוא החל לומר להם, היום הכתב הזה התמלא באוזניכם.
22 וכולם העידו לו, והתפלאו על דברי החן אשר יצאו מפיו. והם אמרו, האם לא זהו בן יוסף?
23 והוא אמר להם, בוודאי תאמרו לי את המשל הזה, רופא, רפא עצמך: כל אשר שמענו נעשה בכפר נחום, עשה גם כאן בארצך.
24 והוא אמר, באמת אני אומר לכם, אין נביא מקובל בארצו שלו.
25 אך אני אומר לכם באמת, אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו, כאשר השמים נסגרו שלוש שנים וששה חודשים, כאשר רעב גדול היה בכל הארץ;
26 אך אל אף אחת מהן אליהו לא נשלח, מלבד אל צרפתה, עיר בצידון, אל אשה אשר היתה אלמנה.
27 ומצורעים רבים היו בישראל בזמן אלישע הנביא; ואף אחד מהם לא טהר, מלבד נעמן הסורי.
28 וכל אלה בבית הכנסת, כאשר שמעו את הדברים האלה, נמלאו זעם,
29 וקמו, והוציאו אותו מן העיר, והובילו אותו אל גבת הגבעה אשר עליה עירם נבנתה, כדי שהם ישליכו אותו למטה ראש.
30 אך הוא בעוברו בתוכם הלך בדרכו,
31 וירד אל כפר נחום, עיר בגליל, ולימד אותם בימי השבת.
32 והם נדהמו על תורתו: כי דברו היה בכוח.
33 ובבית הכנסת היה איש, אשר היה לו רוח של שד טמא, וצעק בקול גדול,
34 לאמר, עזוב אותנו; מה לנו ולך, אתה ישוע של נצרת? האם באת להשמיד אותנו? אני יודע אותך מי אתה; קדוש יהוה.
35 וישוע גער בו, לאמר, שתוק, וצא ממנו. וכאשר השד השליך אותו בתוך, הוא יצא ממנו, ולא פגע בו.
36 וכולם נדהמו, ודיברו ביניהם, לאמר, איזה דבר זה! כי בסמכות ובכוח הוא מצווה את הרוחות הטמאות, והן יוצאות.
37 ושמועתו יצאה אל כל מקום בארץ סביב.
38 והוא קם מבית הכנסת, ונכנס אל בית שמעון. ואם אשתו של שמעון היתה אחוזה בחום גדול; והם ביקשו אותו בעדה.
39 והוא עמד עליה, וגער בחום; והוא עזב אותה: ומיד היא קמה ושירתה אותם.
40 עתה כאשר השמש שקעה, כל אלה אשר היו להם חולים במחלות שונות הביאו אותם אליו; והוא שם את ידיו על כל אחד מהם, וריפא אותם.
41 וגם שדים יצאו מרבים, בצעקתם, ובאומרם, אתה המשיח בן יהוה. והוא בגערו בהם לא הרשה להם לדבר: כי הם ידעו כי הוא המשיח.
42 וכאשר היה יום, הוא יצא והלך אל מקום מדברי: והעם חיפשו אותו, ובאו אליו, ועיכבו אותו, כי הוא לא יצא מהם.
43 והוא אמר להם, עלי להכריז את מלכות יהוה גם לערים אחרות: כי על כן נשלחתי.
44 והוא הכריז בבתי הכנסת של הגליל.
פרק 5
1 ויהי, כי, כאשר העם לחץ עליו לשמוע את דבר יהוה, הוא עמד ליד ים גיניסר,
2 וראה שתי אוניות עומדות ליד האגם: אך הדייגים יצאו מהן, ורוחצים את רשתותיהם.
3 והוא נכנס אל אחת האוניות, אשר היתה של שמעון, וביקש אותו כי הוא ידחוף מעט מן הארץ. והוא ישב, ולימד את העם מן האונייה.
4 עתה כאשר הוא הפסיק לדבר, הוא אמר לשמעון, צא אל העומק, והורידו את רשתותיכם ללכידה.
5 ושמעון בענותו אמר לו, רבי, עמלנו כל הלילה, ולא לקחנו דבר: אך על דברך אוריד את הרשת.
6 וכאשר הם עשו זאת, הם סגרו המון גדול של דגים: ורשתם נקרעה.
7 והם רמזו לשותפיהם, אשר היו באונייה האחרת, כי הם יבואו ויעזרו להם. והם באו, ומילאו את שתי האוניות, ובכן הן החלו לשקוע.
8 כאשר שמעון פטרוס ראה זאת, הוא נפל על ברכי ישוע, לאמר, צא ממני; כי אני איש חוטא, הו ישוע.
9 כי הוא נדהם, וכל אלה אשר היו עמו, על לכידת הדגים אשר הם לקחו:
10 וכן גם יעקב, ויוחנן, בני זבדי, אשר היו שותפים עם שמעון. וישוע אמר לשמעון, אל תפחד; מעתה אתה תלכוד אנשים.
11 וכאשר הם הביאו את אוניותיהם אל היבשה, הם עזבו הכל, והלכו אחריו.
12 ויהי, כאשר הוא היה בעיר אחת, הנה איש מלא צרעת: אשר ברואו את ישוע נפל על פניו, וביקש אותו, לאמר, ישוע, אם תרצה, אתה יכול לטהר אותי.
13 והוא הושיט את ידו, ונגע בו, לאמר, אני רוצה: היה טהור. ומיד הצרעת יצאה ממנו.
14 והוא ציווה אותו לאמר לאיש: אלא לך, והראה עצמך לכוהן, והקרב בעד טהרתך, כפי שציווה משה, לעדות להם.
15 אך כל כך הרבה יותר יצאה שמועה עליו: והמונים גדולים באו יחד לשמוע, ולהירפא בידו מחולשותיהם.
16 והוא הסתלק אל המדבריות, והתפלל.
17 ויהי ביום אחד, כאשר הוא לימד, כי היו פרושים ומורי התורה יושבים ליד, אשר באו מכל עיר בגליל, ויהודה, וירושלים: וכוחו של ישוע היה נוכח לרפא אותם.
18 והנה, אנשים הביאו במיטה איש אשר היה אחוז בשיתוק: והם חיפשו אמצעים להביא אותו, ולהניחו לפניו.
19 וכאשר הם לא יכלו למצוא באיזו דרך הם יביאו אותו בגלל ההמון, הם הלכו על ראש הגג, והורידו אותו דרך הרעפים עם מיטתו אל התוך לפני ישוע.
20 וכאשר הוא ראה את אמונתם, הוא אמר לו, איש, חטאיך נסלחו לך.
21 והסופרים והפרושים החלו לדון, לאמר, מי זה אשר מדבר גידופים? מי יכול לסלוח חטאים, מלבד ישוע לבדו?
22 אך כאשר ישוע תפס את מחשבותיהם, הוא בענותו אמר להם, מה אתם דנים בלבותיכם?
23 מה קל יותר, לומר, חטאיך נסלחו לך; או לומר, קום והלך?
24 אך כדי שתדעו כי לבן האדם יש כוח על הארץ לסלוח חטאים, (הוא אמר לחולה השיתוק,) אני אומר לך, קום, וקח את מיטתך, ולך אל ביתך.
25 ומיד הוא קם לפניהם, ולקח את אשר עליו הוא שכב, ויצא אל ביתו שלו, מפאר את יהוה.
26 וכולם נדהמו, והם פיארו את יהוה, ונמלאו פחד, לאמר, ראינו דברים מוזרים היום.
27 ואחרי הדברים האלה הוא יצא, וראה גבאי, שמו לוי, יושב בבית המכס: והוא אמר לו, לך אחרי.
28 והוא עזב הכל, קם, והלך אחריו.
29 ולוי עשה לו משתה גדול בביתו שלו: והיתה חבורה גדולה של גבאים ושל אחרים אשר ישבו עמהם.
30 אך סופריהם ופרושיהם התלוננו נגד תלמידיו, לאמר, מדוע אתם אוכלים ושותים עם גבאים וחוטאים?
31 וישוע בענותו אמר להם, אלה שבריאים לא צריכים רופא; אלא אלה שחולים.
32 לא באתי לקרוא את הצדיקים, אלא חוטאים לתשובה.
33 והם אמרו לו, מדוע תלמידי יוחנן צמים לעתים תכופות, ועושים תפילות, וכמו כן תלמידי הפרושים; אך שלך אוכלים ושותים?
34 והוא אמר להם, האם תוכלו לעשות את בני חדר החתונה לצום, בעוד החתן עמהם?
35 אך הימים יבואו, כאשר החתן יילקח מהם, ואז הם יצומו בימים ההם.
36 והוא דיבר גם משל אליהם; אין איש שם חתיכה של בגד חדש על ישן; אם אחרת, אז גם החדש עושה קרע, והחתיכה אשר נלקחה מן החדש לא מסכימה עם הישן.
37 ואין איש שם יין חדש בבקבוקים ישנים; אחרת היין החדש יבקע את הבקבוקים, ויישפך, והבקבוקים יאבדו.
38 אך יין חדש חייב לשים בבקבוקים חדשים; ושניהם נשמרים.
39 ואף אין איש ששתה יין ישן מיד חפץ בחדש: כי הוא אומר, הישן טוב יותר.
פרק 6
1 ויהי בשבת השנייה אחרי הראשונה, כי הוא עבר דרך שדות התבואה; ותלמידיו קטפו את שבלי התבואה, ואכלו, במעכם אותם בידיהם.
2 ואחדים מן הפרושים אמרו להם, מדוע אתם עושים את אשר לא חוקי לעשות בימי השבת?
3 וישוע בענותו אותם אמר, האם לא קראתם אף זאת, מה דוד עשה, כאשר הוא עצמו היה רעב, ואלה אשר היו עמו;
4 איך הוא הלך אל בית יהוה, ולקח ואכל את לחם הפנים, ונתן גם לאלה אשר היו עמו; אשר לא חוקי לאכול אלא לכוהנים לבדם?
5 והוא אמר להם, כי בן האדם הוא ישוע גם של השבת.
6 ויהי גם בשבת אחרת, כי הוא נכנס אל בית הכנסת ולימד: והיה שם איש אשר ידו הימנית היתה יבשה.
7 והסופרים והפרושים צפו בו, אם הוא ירפא ביום השבת; כדי שהם ימצאו האשמה נגדו.
8 אך הוא ידע את מחשבותיהם, ואמר לאיש אשר היה לו היד היבשה, קום, ועמוד בתוך. והוא קם ועמד.
9 אז ישוע אמר להם, אשאל אתכם דבר אחד; האם חוקי בימי השבת לעשות טוב, או לעשות רע? להושיע חיים, או להשמיד אותם?
10 ובמבטו סביב על כולם, הוא אמר לאיש, הושט את ידך. והוא עשה כן: וידו הושבה שלמה כהאחרת.
11 והם נמלאו שיגעון; ודיברו זה עם זה מה הם עלולים לעשות לישוע.
12 ויהי בימים ההם, כי הוא יצא אל הר להתפלל, והמשיך כל הלילה בתפילה ליהוה.
13 וכאשר היה יום, הוא קרא אליו את תלמידיו: ומביניהם הוא בחר שנים עשר, אשר גם הוא קרא שליחים;
14 שמעון, (אשר הוא גם קרא פטרוס,) ואנדרי אחיו, יעקב ויוחנן, פיליפוס וברתולומיי,
15 מתי ותומס, יעקב בן חלפי, ושמעון הנקרא הקנאי,
16 ויהודה אחי יעקב, ויהודה איש קריות, אשר גם היה המסגיר.
17 והוא ירד עמהם, ועמד במישור, וחבורת תלמידיו, והמון גדול של עם מכל יהודה וירושלים, ומחוף הים של צור וצידון, אשר באו לשמוע אותו, ולהירפא ממחלותיהם;
18 ואלה אשר היו מיוסרים ברוחות טמאות: והם נרפאו.
19 וכל ההמון חיפש לגעת בו: כי יצא ממנו כוח, וריפא את כולם.
20 והוא הרים את עיניו על תלמידיו, ואמר, אשריכם העניים: כי שלכם היא מלכות יהוה.
21 אשריכם הרעבים עתה: כי אתם תושבעו. אשריכם הבוכים עתה: כי אתם תצחקו.
22 אשריכם, כאשר אנשים ישנאו אתכם, וכאשר הם יפרידו אתכם מחבורתם, ויחרפו אתכם, ויוציאו את שמכם כרע, בעד בן האדם.
23 שמחו ביום ההוא, וקפצו משמחה: כי, הנה, שכרכם גדול בשמים: כי כנ"ל עשו אבותיהם לנביאים.
24 אך אוי לכם העשירים! כי קיבלתם את נחמתכם.
25 אוי לכם המלאים! כי אתם תרעבו. אוי לכם הצוחקים עתה! כי אתם תתאבלו ותבכו.
26 אוי לכם, כאשר כל האנשים ידברו עליכם טוב! כי כך עשו אבותיהם לנביאי השקר.
27 אך אני אומר לכם השומעים, אהבו את אויביכם, עשו טוב לאלה השונאים אתכם,
28 ברכו את אלה המקללים אתכם, והתפללו בעד אלה המשתמשים בכם בבוז.
29 ולמי שמכה אותך על לחי אחת הצע גם את האחרת; ומי שלוקח את גלימתך אל תאסור לקחת גם את בגדך.
30 תן לכל איש המבקש ממך; וממי שלוקח את רכושך אל תבקש אותם שוב.
31 וכפי שתרצו כי אנשים יעשו לכם, עשו גם אתם להם כנ"ל.
32 כי אם אתם אוהבים את אלה האוהבים אתכם, איזה תודה יש לכם? כי גם חוטאים אוהבים את אלה האוהבים אותם.
33 ואם אתם עושים טוב לאלה העושים לכם טוב, איזה תודה יש לכם? כי גם חוטאים עושים אף את אותו דבר.
34 ואם אתם מלווים לאלה אשר מהם אתם מקווים לקבל, איזה תודה יש לכם? כי גם חוטאים מלווים לחוטאים, לקבל כמוה שוב.
35 אך אהבו את אויביכם, ועשו טוב, והלוו, בלי לקוות לדבר שוב; ושכרכם יהיה גדול, ואתם תהיו בני העליון: כי הוא טוב אל הבלתי מודים ואל הרעים.
36 היו לכן רחמים, כפי שגם אביכם רחמן.
37 אל תשפטו, ולא תישפטו: אל תרשיעו, ולא תורשעו: סלחו, וייסלח לכם:
38 תנו, ויינתן לכם; מידה טובה, דחוסה, ומנוענת יחד, וגדושה, אנשים יתנו אל חיקכם. כי באותה מידה אשר אתם מודדים בה היא תימדד לכם שוב.
39 והוא דיבר משל אליהם, האם העיוור יכול להוביל את העיוור? האם לא שניהם ייפלו אל הבור?
40 התלמיד לא מעל רבו: אלא כל אחד אשר שלם יהיה כרבו.
41 ומדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך, אך לא תופס את הקורה אשר בעינך שלך?
42 או איך תוכל לומר לאחיך, אח, תן לי להוציא את הקיסם אשר בעינך, כאשר אתה עצמך לא רואה את הקורה אשר בעינך שלך? אתה חנף, הוצא תחילה את הקורה מעינך שלך, ואז תראה בבירור להוציא את הקיסם אשר בעין אחיך.
43 כי עץ טוב לא מניב פרי מושחת; ואף לא עץ מושחת מניב פרי טוב.
44 כי כל עץ נכר בפריו שלו. כי מקוצים אנשים לא אוספים תאנים, ואף לא משיח קוצים הם אוספים ענבים.
45 איש טוב מאוצר לבו הטוב מוציא את אשר טוב; ואיש רע מאוצר לבו הרע מוציא את אשר רע: כי משפע הלב פיו מדבר.
46 ומדוע אתם קוראים לי, ישוע, ישוע, ולא עושים את הדברים אשר אני אומר?
47 כל מי שבא אלי, ושומע את דברי, ועושה אותם, אראה לכם למי הוא דומה:
48 הוא כמיש שבנה בית, וחפר עמוק, ויסד את היסוד על סלע: וכאשר בא השטף, הזרם הכה בעוצמה על הבית ההוא, ולא יכול היה לזעזע אותו: כי הוא יוסד על סלע.
49 אך מי ששומע, ולא עושה, הוא כאיש אשר בלי יסוד בנה בית על הארץ; אשר נגדו הזרם הכה בעוצמה, ומיד הוא נפל; וחורבן הבית ההוא היה גדול.
פרק 7
1 עתה כאשר הוא סיים את כל דבריו בשמיעת העם, הוא נכנס אל כפר נחום.
2 ועבד של שר מאה אחד, אשר היה יקר לו, היה חולה, ומוכן למות.
3 וכאשר הוא שמע על ישוע, הוא שלח אליו את זקני היהודים, מבקש אותו כי הוא יבוא וירפא את עבדו.
4 וכאשר הם באו אל ישוע, הם ביקשו אותו בדחיפות, לאמר, כי הוא היה ראוי אשר בעדו הוא יעשה זאת:
5 כי הוא אוהב את עמנו, והוא בנה לנו בית כנסת.
6 אז ישוע הלך עמהם. וכאשר הוא היה עתה לא רחוק מן הבית, שר המאה שלח ידידים אליו, לאמר לו, ישוע, אל תטריד עצמך: כי איני ראוי כי אתה תיכנס תחת גגי:
7 על כן אף לא חשבתי עצמי ראוי לבוא אליך: אלא אמור במילה, ועבדי יירפא.
8 כי גם אני איש המוצב תחת סמכות, ויש תחת ידי חיילים, ואני אומר לאחד, לך, והוא הולך; ולאחר, בוא, והוא בא; ולעבדי, עשה זאת, והוא עושה זאת.
9 כאשר ישוע שמע את הדברים האלה, הוא התפלא עליו, ופנה, ואמר לעם אשר הלך אחריו, אני אומר לכם, לא מצאתי אמונה גדולה כל כך, לא, אף לא בישראל.
10 ואלה אשר נשלחו, בשובם אל הבית, מצאו את העבד שהיה חולה שלם.
11 ויהי למחרת, כי הוא הלך אל עיר הנקראת נעים; ורבים מתלמידיו הלכו עמו, ועם רב.
12 עתה כאשר הוא קרב אל שער העיר, הנה, הובא החוצה איש מת, בנה היחיד של אמו, והיא היתה אלמנה: ועם רב מן העיר היה עמה.
13 וכאשר ישוע ראה אותה, הוא חמל עליה, ואמר לה, אל תבכי.
14 והוא בא ונגע בארון: ואלה אשר נשאו אותו עמדו. והוא אמר, בחור, אני אומר לך, קום.
15 והמת ישב, והחל לדבר. והוא מסר אותו לאמו.
16 ופחד בא על כולם: והם פיארו את יהוה, לאמר, כי נביא גדול קם בינינו; וכי, ישוע ביקר את עמו.
17 והשמועה הזאת עליו יצאה בכל יהודה, ובכל הארץ סביב.
18 ותלמידי יוחנן הראו לו את כל הדברים האלה.
19 ויוחנן בקראו אליו שניים מתלמידיו שלח אותם אל ישוע, לאמר, האם אתה מי שצריך לבוא? או נחכה לאחר?
20 כאשר האנשים באו אליו, הם אמרו, יוחנן המטביל שלח אותנו אליך, לאמר, האם אתה מי שצריך לבוא? או נחכה לאחר?
21 ובאותה שעה הוא ריפא רבים מחולשותיהם ומגיפותיהם, ומרוחות רעות; ולרבים אשר היו עיוורים הוא נתן ראייה.
22 אז ישוע בענותו אמר להם, לכו בדרככם, ואמרו ליוחנן את הדברים אשר ראיתם ושמעתם; איך העיוורים רואים, הפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, החירשים שומעים, המתים קמים, לעניים הבשורה מוכרזת.
23 ומבורך הוא, כל מי שלא ייכשל בי.
24 וכאשר שליחי יוחנן יצאו, הוא החל לדבר אל העם על יוחנן, מה יצאתם אל המדבר לראות? קנה הנע בידי הרוח?
25 אך מה יצאתם לראות? איש לבוש בבגדים רכים? הנה, אלה אשר לבושים בתפארת, וחיים בעדינות, הם בחצרות מלכים.
26 אך מה יצאתם לראות? נביא? כן, אני אומר לכם, והרבה יותר מנביא.
27 זהו הוא, אשר עליו כתוב, הנה, אני שולח את שליחי לפני פניך, אשר יכין את דרכך לפניך.
28 כי אני אומר לכם, בין אלה הנולדים מנשים אין נביא גדול מיוחנן המטביל: אך מי שהוא הקטן ביותר במלכות יהוה גדול ממנו.
29 וכל העם ששמעו אותו, והגבאים, הצדיקו את יהוה, בהיטבלם בטבילת יוחנן.
30 אך הפרושים וחכמי התורה דחו את עצת יהוה נגד עצמם, בלי להיטבל בידו.
31 וישוע אמר, למה לכן אדמה את אנשי הדור הזה? ולמה הם דומים?
32 הם כמו ילדים היושבים בשוק, וקוראים זה לזה, ובאומרם, חללנו לכם, ולא רקדתם; התאבלנו לכם, ולא בכיתם.
33 כי יוחנן המטביל בא לא אוכל לחם ולא שותה יין; ואתם אומרים, יש לו שד.
34 בן האדם בא אוכל ושותה; ואתם אומרים, הנה איש זולל, ושתיין יין, ידיד של גבאים וחוטאים!
35 אך החכמה מצודקת בידי כל ילדיה.
36 ואחד מן הפרושים ביקש אותו כי הוא יאכל עמו. והוא הלך אל בית הפרוש, וישב לסעודה.
37 והנה, אשה בעיר, אשר היתה חוטאת, כאשר ידעה כי ישוע ישב בסעודה בבית הפרוש, הביאה כלי אלבסטר של משחה,
38 ועמדה לרגליו מאחוריו בוכה, והחלה לרחוץ את רגליו בדמעות, ונגבה אותם בשערות ראשה, ונשקה את רגליו, ומשחה אותם במשחה.
39 עתה כאשר הפרוש אשר הזמין אותו ראה זאת, הוא דיבר בתוך עצמו, לאמר, האיש הזה, אם הוא היה נביא, היה יודע מי ואיזה מין אשה זאת הנוגעת בו: כי היא חוטאת.
40 וישוע בענותו אמר לו, שמעון, יש לי דבר לומר לך. והוא אמר, רבי, אמור.
41 היה מלווה אחד אשר היו לו שני חייבים: האחד היה חייב חמש מאות דינרים, והאחר חמישים.
42 וכאשר לא היה להם לשלם, הוא סלח לשניהם בגלוי. אמור לי לכן, מי מהם יאהב אותו יותר?
43 שמעון ענה ואמר, אני מניח כי הוא, אשר לו הוא סלח יותר. והוא אמר לו, נכון שפטת.
44 והוא פנה אל האשה, ואמר לשמעון, האם אתה רואה את האשה הזאת? נכנסתי אל ביתך, לא נתת לי מים לרגלי: אך היא רחצה את רגלי בדמעות, ונגבה אותם בשערות ראשה.
45 אתה לא נתת לי נשיקה: אך האשה הזאת מאז שבאתי לא הפסיקה לנשק את רגלי.
46 ראשי בשמן לא משחת: אך האשה הזאת משחה את רגלי במשחה.
47 על כן אני אומר לך, חטאיה, אשר הם רבים, נסלחו; כי היא אהבה הרבה: אך מי שלמעט נסלח לו, אותו אוהב מעט.
48 והוא אמר לה, חטאיך נסלחו.
49 ואלה שישבו בסעודה עמו החלו לומר בתוך עצמם, מי זה אשר גם סולח חטאים?
50 והוא אמר לאשה, אמונתך הצילה אותך; לכי בשלום.
פרק 8
1 ויהי אחרי כן, כי הוא עבר בכל עיר וכפר, מכריז ומראה את בשורות מלכות יהוה: והשנים עשר היו עמו,
2 ונשים אחדות, אשר נרפאו מרוחות רעות וחולשות, מרים הנקראת המגדלית, אשר ממנה יצאו שבעה שדים,
3 ויוחנה אשת כוזא משרת ביתו של הורדוס, ושושנה, ורבות אחרות, אשר שירתו אותו מרכושן.
4 וכאשר עם רב נאסף יחד, ובאו אליו מכל עיר, הוא דיבר במשל:
5 זורע יצא לזרוע את זרעו: וכאשר הוא זרע, אחדים נפלו ליד הדרך; ונרמסו, ועופות השמים אכלו אותם.
6 ואחדים נפלו על סלע; וככל שהם נבטו, הם יבשו, כי חסר להם לחות.
7 ואחדים נפלו בין קוצים; והקוצים נבטו עמהם, וחנקו אותם.
8 ואחרים נפלו על אדמה טובה, ונבטו, והניבו פרי פי מאה. וכאשר הוא אמר את הדברים האלה, הוא קרא, מי שיש לו אוזניים לשמוע, שישמע.
9 ותלמידיו שאלו אותו, לאמר, מה עלול המשל הזה להיות?
10 והוא אמר, לכם ניתן לדעת את סודות מלכות יהוה: אך לאחרים במשלים; כדי שבראותם הם לא יראו, ובשומעם הם לא יבינו.
11 עתה המשל הוא זה: הזרע הוא דבר יהוה.
12 אלה אשר ליד הדרך הם אלה אשר שומעים; אז בא השטן, ולוקח את הדבר מלבותיהם, פן הם יאמינו וייוושעו.
13 אלה אשר על הסלע הם אלה, אשר, כאשר הם שומעים, מקבלים את הדבר בשמחה; ולאלה אין שורש, אשר לזמן מה מאמינים, ובזמן פיתוי נופלים.
14 ואשר נפל בין קוצים הם אלה, אשר, כאשר שמעו, יוצאים, ונחנקים בדאגות ובעושר ובענוגי החיים האלה, ולא מביאים פרי לשלמות.
15 אך אשר על האדמה הטובה הם אלה, אשר בלב ישר וטוב, בשומעם את הדבר, שומרים אותו, ומניבים פרי בסבלנות.
16 אין איש, כאשר הדליק נר, מכסה אותו בכלי, או שם אותו תחת מיטה; אלא מעמיד אותו על מנורה, כדי שאלה הנכנסים יראו את האור.
17 כי דבר לא סודי, אשר לא ייעשה גלוי; ואף לא דבר נסתר, אשר לא ייוודע וייצא החוצה.
18 שימו לב לכן איך אתם שומעים: כי כל מי שיש לו, לו יינתן; וכל מי שאין לו, ממנו יילקח אף אשר נראה שיש לו.
19 אז באו אליו אמו ואחיו, ולא יכלו לבוא אליו בגלל הלחץ.
20 ונאמר לו בידי אחדים אשר אמרו, אמך ואחיך עומדים בחוץ, רוצים לראות אותך.
21 והוא ענה ואמר להם, אמי ואחי הם אלה אשר שומעים את דבר יהוה, ועושים אותו.
22 עתה היה ביום אחד, כי הוא הלך אל אונייה עם תלמידיו: והוא אמר להם, נעבור אל הצד האחר של האגם. והם הפליגו.
23 אך כאשר הם הפליגו הוא נרדם: ובאה סערת רוח על האגם; והם נמלאו מים, והיו בסכנה.
24 והם באו אליו, והעירו אותו, לאמר, רבי, רבי, אנחנו אבודים. אז הוא קם, וגער ברוח ובזעם המים: והם פסקו, והיה שקט.
25 והוא אמר להם, היכן אמונתכם? והם בפחדם התפלאו, לאמר זה לזה, איזה מין איש זה! כי הוא מצווה אף את הרוחות והמים, והם מצייתים לו.
26 והם הגיעו אל ארץ הגדריים, אשר היא מול הגליל.
27 וכאשר הוא יצא אל היבשה, פגש אותו מן העיר איש אחד, אשר היו לו שדים זמן רב, ולא לבש בגדים, ואף לא ישב בבית כלשהו, אלא בקברים.
28 כאשר הוא ראה את ישוע, הוא צעק, ונפל לפניו, ובקול גדול אמר, מה לי ולך, ישוע, אתה בן יהוה עליון? אני מבקש אותך, אל תייסר אותי.
29 (כי הוא ציווה את הרוח הטמאה לצאת מן האיש. כי לעתים תכופות היא תפסה אותו: והוא נשמר קשור בשלשלאות ובכבלים; והוא שבר את הקשרים, והונע בידי השד אל המדבריות.)
30 וישוע שאל אותו, לאמר, מה שמך? והוא אמר, לגיון: כי שדים רבים נכנסו בו.
31 והם ביקשו אותו כי הוא לא יצווה אותם לצאת אל העומק.
32 והיה שם עדר חזירים רבים רועים על ההר: והם ביקשו אותו כי הוא ירשה להם להיכנס בהם. והוא הרשה להם.
33 אז יצאו השדים מן האיש, ונכנסו בחזירים: והעדר רץ בעוצמה במורד מקום תלול אל האגם, ונחנקו.
34 כאשר אלה שרעו אותם ראו מה נעשה, הם ברחו, והלכו וסיפרו זאת בעיר ובארץ.
35 אז הם יצאו לראות מה נעשה; ובאו אל ישוע, ומצאו את האיש, אשר ממנו השדים יצאו, יושב לרגלי ישוע, לבוש, ובדעתו הנכונה: והם פחדו.
36 גם אלה שראו זאת סיפרו להם באילו אמצעים מי שהיה אחוז בשדים נרפא.
37 אז כל המון ארץ הגדריים סביב ביקשו אותו לצאת מהם; כי הם נתפסו בפחד גדול: והוא עלה אל האונייה, ושב חזרה.
38 עתה האיש אשר ממנו השדים יצאו ביקש אותו כי הוא יהיה עמו: אך ישוע שלח אותו, לאמר,
39 שוב אל ביתך שלך, והראה כמה דברים גדולים יהוה עשה לך. והוא הלך בדרכו, ופרסם בכל העיר כמה דברים גדולים ישוע עשה לו.
40 ויהי, כי, כאשר ישוע שב, העם קיבל אותו בשמחה: כי כולם חיכו לו.
41 והנה, בא איש שמו יאיר, והוא היה מנהיג בית הכנסת: והוא נפל לרגלי ישוע, וביקש אותו כי הוא יבוא אל ביתו:
42 כי היתה לו בת יחידה, כבת שתים עשרה שנה, והיא שכבה גוססת. אך כאשר הוא הלך העם לחץ אותו.
43 ואשה ויש לה זרימת דם שתים עשרה שנה, אשר הוציאה את כל מחייתה על רופאים, ואף לא יכלה להירפא בידי איש,
44 באה מאחוריו, ונגעה בשולי בגדו: ומיד זרימת דמה עמדה.
45 וישוע אמר, מי נגע בי? כאשר כולם כחשו, פטרוס ואלה אשר היו עמו אמרו, רבי, ההמון לוחץ אותך ודוחק אותך, ואתה אומר, מי נגע בי?
46 וישוע אמר, מישהו נגע בי: כי אני תופס כי כוח יצא ממני.
47 וכאשר האשה ראתה כי היא לא נסתרה, היא באה רועדת, ובנפלה לפניו, היא הכריזה לו לפני כל העם בעד איזו סיבה היא נגעה בו, ואיך היא נרפאה מיד.
48 והוא אמר לה, בת, היה בנחמה טובה: אמונתך עשתה אותך שלמה; לכי בשלום.
49 בעודו מדבר, בא אחד מבית מנהיג בית הכנסת, לאמר לו, בתך מתה; אל תטריד את הרבי.
50 אך כאשר ישוע שמע זאת, הוא ענה אותו, לאמר, אל תפחד: האמן בלבד, והיא תיעשה שלמה.
51 וכאשר הוא בא אל הבית, הוא לא הרשה לאיש להיכנס, מלבד פטרוס, ויעקב, ויוחנן, ואבי הנערה ואמה.
52 וכולם בכו, וקוננו עליה: אך הוא אמר, אל תבכו; היא לא מתה, אלא ישנה.
53 והם צחקו לו בבוז, ביודעם כי היא מתה.
54 והוא הוציא את כולם, ולקח אותה בידה, וקרא, לאמר, נערה, קומי.
55 ורוחה שבה, והיא קמה מיד: והוא ציווה לתת לה לאכול.
56 והוריה נדהמו: אך הוא ציווה אותם כי הם לא יאמרו לאיש מה נעשה.
פרק 9
1 אז הוא קרא את שנים עשר תלמידיו יחד, ונתן להם כוח וסמכות על כל השדים, ולרפא מחלות.
2 והוא שלח אותם להכריז את מלכות יהוה, ולרפא את החולים.
3 והוא אמר להם, אל תקחו דבר למסעכם, לא מקלות, ולא תרמיל, לא לחם, לא כסף; ואף לא יהיו לכם שני בגדים כל אחד.
4 ובכל בית אשר תיכנסו אליו, שם שבו, ומשם צאו.
5 וכל מי שלא יקבל אתכם, כאשר תצאו מן העיר ההיא, נערו אף את האבק מרגליכם לעדות נגדם.
6 והם יצאו, ועברו בערים, מכריזים את הבשורה, ומרפאים בכל מקום.
7 עתה הורדוס שליט הרביע שמע על כל אשר נעשה בידו: והוא היה נבוך, כי נאמר בידי אחדים, כי יוחנן קם מן המתים;
8 ומבידי אחדים, כי אליהו נראה; ומאחרים, כי אחד מן הנביאים הישנים קם שוב.
9 והורדוס אמר, את יוחנן אני כרתי את ראשו: אך מי זה, אשר עליו אני שומע דברים כאלה? והוא רצה לראות אותו.
10 והשליחים, כאשר הם שבו, סיפרו לו את כל אשר הם עשו. והוא לקח אותם, והלך בנפרד באופן פרטי אל מקום מדברי השייך לעיר הנקראת בית צידה.
11 והעם, כאשר ידעו זאת, הלכו אחריו: והוא קיבל אותם, ודיבר אליהם על מלכות יהוה, וריפא את אלה אשר היו זקוקים לריפוי.
12 וכאשר היום החל לפנות, אז באו השנים עשר, ואמרו לו, שלח את ההמון, כדי שהם ילכו אל הערים והארץ סביב, וילונו, וימצאו מזון: כי אנחנו כאן במקום מדברי.
13 אך הוא אמר להם, תנו אתם להם לאכול. והם אמרו, אין לנו יותר מחמש כיכרות ושני דגים; אלא אם נלך ונקנה בשר לכל העם הזה.
14 כי הם היו כחמשת אלף איש. והוא אמר לתלמידיו, הושיבו אותם בחבורות של חמישים.
15 והם עשו כן, והושיבו את כולם.
16 אז הוא לקח את חמש הכיכרות ואת שני הדגים, ובמבטו אל השמים, הוא בירך אותם, ובצע, ונתן לתלמידים לשים לפני ההמון.
17 וכולם אכלו, ושבעו: ונלקחו שנים עשר סלים של שברים אשר נשארו להם.
18 ויהי, כאשר הוא התפלל לבדו, תלמידיו היו עמו: והוא שאל אותם, לאמר, מי העם אומרים כי אני?
19 הם בענותם אמרו, יוחנן המטביל; אך אחדים אומרים, אליהו; ואחרים אומרים, כי אחד מן הנביאים הישנים קם שוב.
20 הוא אמר להם, אך מי אתם אומרים כי אני? פטרוס בענותו אמר, המשיח של יהוה.
21 והוא ציווה אותם בחומרה, וציווה אותם לאמר לאיש את הדבר הזה;
22 לאמר, בן האדם חייב לסבול דברים רבים, ולהידחות בידי הזקנים והכוהנים הראשיים והסופרים, ולהיהרג, ולהיקום ביום השלישי.
23 והוא אמר לכולם, אם איש כלשהו ירצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו, וייקח את צלבו יום יום, וילך אחרי.
24 כי כל מי שירצה להציל את חייו יאבד אותם: אך כל מי שיאבד את חייו בעדי, אותו יציל אותם.
25 כי מה ירוויח אדם, אם הוא ירוויח את כל העולם, ויאבד עצמו, או יושלך?
26 כי כל מי שיתבייש בי ובדברי, בו בן האדם יתבייש, כאשר הוא יבוא בתהילתו שלו, ובשל אביו, ושל המלאכים הקדושים.
27 אך אני אומר לכם באמת, יש אחדים העומדים כאן, אשר לא יטעמו מוות, עד שיראו את מלכות יהוה.
28 ויהי כבשמונה ימים אחרי הדברים האלה, הוא לקח את פטרוס ויוחנן ויעקב, ועלה אל הר להתפלל.
29 וכאשר הוא התפלל, מראה פניו השתנה, ובגדיו היו לבנים ומבריקים.
30 והנה, דיברו עמו שני אנשים, אשר היו משה ואליהו:
31 אשר נראו בתהילה, ודיברו על מותו אשר הוא ישלים בירושלים.
32 אך פטרוס ואלה אשר היו עמו היו כבדים בשינה: וכאשר הם התעוררו, הם ראו את תהילתו, ואת שני האנשים אשר עמדו עמו.
33 ויהי, כאשר הם יצאו ממנו, פטרוס אמר לישוע, רבי, טוב לנו להיות כאן: ונעשה שלושה אוהלים; אחד לך, ואחד למשה, ואחד לאליהו: לא יודע מה הוא אמר.
34 בעודו מדבר כך, בא ענן, והאפיל עליהם: והם פחדו כאשר הם נכנסו אל הענן.
35 ובא קול מן הענן, לאמר, זהו בני האהוב: שמעו לו.
36 וכאשר הקול עבר, ישוע נמצא לבדו. והם שמרו זאת קרוב, ולא אמרו לאיש בימים ההם אף אחד מן הדברים ההם אשר הם ראו.
37 ויהי, כי למחרת, כאשר הם ירדו מן הגבעה, עם רב פגש אותו.
38 והנה, איש מן החבורה צעק, לאמר, רבי, אני מבקש אותך, הבט על בני: כי הוא ילדי היחיד.
39 והנה, רוח תופסת אותו, והוא פתאום צועק; והיא קורעת אותו ובכן הוא מקציף שוב, ובחבלות היא בקושי יוצאת ממנו.
40 וביקשתי את תלמידיך להוציא אותו; והם לא יכלו.
41 וישוע בענותו אמר, הו דור חסר אמונה ומעוות, כמה זמן אהיה עמכם, ואסבול אתכם? הבא את בנך לכאן.
42 וכאשר הוא עוד בא, השד השליך אותו למטה, וקרע אותו. וישוע גער ברוח הטמאה, וריפא את הילד, ומסר אותו שוב לאביו.
43 וכולם נדהמו על כוחו האדיר של יהוה. אך בעוד כולם מתפלאים על כל הדברים אשר ישוע עשה, הוא אמר לתלמידיו,
44 תנו לדברים האלה לשקוע אל אוזניכם: כי בן האדם יימסר אל ידי אנשים.
45 אך הם לא הבינו את הדבר הזה, והוא היה נסתר מהם, כי הם לא תפסו אותו: והם פחדו לשאול אותו על הדבר הזה.
46 אז קם דיון ביניהם, מי מהם צריך להיות הגדול ביותר.
47 וישוע, בתופסו את מחשבת לבם, לקח ילד, והעמידו לידו,
48 ויאמר להם, כל מי שיקבל את הילד הזה בשמי מקבל אותי: וכל מי שיקבל אותי מקבל את מי ששלחני: כי מי שהוא הקטן ביותר ביניכם כולם, אותו יהיה גדול.
49 ויוחנן ענה ואמר, רבי, ראינו אחד מוציא שדים בשמך; ואסרנו עליו, כי הוא לא הולך עמנו.
50 וישוע אמר לו, אל תאסרו עליו: כי מי שלא נגדנו הוא בעדנו.
51 ויהי, כאשר הגיע הזמן כי הוא יילקח מעלה, הוא שם את פניו בעוז ללכת לירושלים,
52 ושלח שליחים לפני פניו: והם הלכו, ונכנסו אל כפר של השומרונים, להכין בעדו.
53 והם לא קיבלו אותו, כי פניו היו כאילו הוא ילך לירושלים.
54 וכאשר תלמידיו יעקב ויוחנן ראו זאת, הם אמרו, ישוע, האם תרצה כי נצווה כי אש תרד מן השמים, ותכלה אותם, כפי שאליהו עשה?
55 אך הוא פנה, וגער בהם, ואמר, אתם לא יודעים מאיזה מין רוח אתם.
56 כי בן האדם לא בא להשמיד את חיי האנשים, אלא להושיע אותם. והם הלכו אל כפר אחר.
57 ויהי, כי, כאשר הם הלכו בדרך, איש אחד אמר לו, ישוע, אלך אחריך לכל מקום אשר תלך.
58 וישוע אמר לו, לשועלים יש חורים, ולעופות השמים קנים; אך לבן האדם אין היכן להניח את ראשו.
59 והוא אמר לאחר, לך אחרי. אך הוא אמר, ישוע, הרשה לי תחילה ללכת ולקבור את אבי.
60 ישוע אמר לו, תן למתים לקבור את מתיהם: אך אתה לך והכרז את מלכות יהוה.
61 וגם אחר אמר, ישוע, אלך אחריך; אך תן לי תחילה ללכת להיפרד מאלה, אשר בבית בביתי.
62 וישוע אמר לו, אין איש, אשר שם את ידו על המחרשה, ומביט אחור, ראוי למלכות יהוה.
פרק 10
1 אחרי הדברים האלה ישוע מינה גם שבעים אחרים, ושלח אותם שניים שניים לפני פניו אל כל עיר ומקום, אשר אליהם הוא עצמו יבוא.
2 על כן הוא אמר להם, הקציר באמת גדול, אך הפועלים מעטים: התפללו לכן אל יהוה של הקציר, כדי שהוא ישלח פועלים אל קצירו.
3 לכו בדרכיכם: הנה, אני שולח אתכם ככבשים בין זאבים.
4 אל תישאו לא ארנק, לא תרמיל, לא נעליים: ואל תברכו איש בדרך.
5 ובכל בית אשר תיכנסו אליו, אמרו תחילה, שלום לבית הזה.
6 ואם בן השלום יהיה שם, שלומכם ינוח עליו: אם לא, הוא ישוב אליכם שוב.
7 ובאותו בית הישארו, אוכלים ושותים את הדברים אשר הם נותנים: כי הפועל ראוי לשכרו. אל תלכו מבית לבית.
8 ובכל עיר אשר תיכנסו אליה, והם יקבלו אתכם, אכלו את הדברים אשר מוצבים לפניכם:
9 ורפאו את החולים אשר בה, ואמרו להם, מלכות יהוה קרבה אליכם.
10 אך בכל עיר אשר תיכנסו אליה, והם לא יקבלו אתכם, צאו אל רחובותיה, ואמרו,
11 אף את האבק של עירכם, אשר דבק בנו, אנחנו מנגבים נגדכם: אך היו בטוחים בזה, כי מלכות יהוה קרבה אליכם.
12 אך אני אומר לכם, כי יהיה נסבל יותר ביום ההוא לסדום, מאשר לעיר ההיא.
13 אוי לך, כורזין! אוי לך, בית צידה! כי אם המעשים האדירים נעשו בצור ובצידון, אשר נעשו בכם, הם היו מתחרטים לפני זמן רב, יושבים בשק ובאפר.
14 אך יהיה נסבל יותר לצור ולצידון במשפט, מאשר לכם.
15 ואתה, כפר נחום, אשר מוגבהת עד השמים, תידחפי למטה אל השאול.
16 מי ששומע אתכם שומע אותי; ומי שבוזה אתכם בוזה אותי; ומי שבוזה אותי בוזה את מי ששלחני.
17 והשבעים שבו שוב בשמחה, לאמר, ישוע, אף השדים כפופים לנו דרך שמך.
18 והוא אמר להם, ראיתי את שטן כברק נופל מן השמים.
19 הנה, אני נותן לכם כוח לדרוך על נחשים ועקרבים, ועל כל כוחו של האויב: ודבר לא יפגע בכם בשום אופן.
20 אך בזה אל תשמחו, כי הרוחות כפופות לכם; אלא שמחו יותר, כי שמותיכם כתובים בשמים.
21 באותה שעה ישוע שמח ברוח, ואמר, אני מודה לך, הו אב, יהוה של השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים, וגילית אותם לתינוקות: כן, אב, כי כך היה טוב בעיניך.
22 כל הדברים נמסרו לי בידי אבי: ואין איש יודע מי הבן, אלא האב; ומי האב, אלא הבן, ומי אשר לו הבן יגלה אותו.
23 והוא פנה אל תלמידיו, ואמר באופן פרטי, אשרי העיניים אשר רואות את הדברים אשר אתם רואים:
24 כי אני אומר לכם, כי נביאים ומלכים רבים רצו לראות את הדברים ההם אשר אתם רואים, ולא ראו אותם; ולשמוע את הדברים ההם אשר אתם שומעים, ולא שמעו אותם.
25 והנה, חכם תורה אחד קם, וניסה אותו, לאמר, רבי, מה אעשה כדי לרשת חיי עולם?
26 הוא אמר לו, מה כתוב בתורה? איך אתה קורא?
27 והוא בענותו אמר, ואהבת את יהוה יהוה שלך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל כוחך, ובכל שכלך; ואת רעך כמוך.
28 והוא אמר לו, נכון ענית: עשה זאת, ותחיה.
29 אך הוא, ברצותו להצדיק עצמו, אמר לישוע, ומי רעי?
30 וישוע בענותו אמר, איש אחד ירד מירושלים ליריחו, ונפל בין גנבים, אשר הפשיטו אותו מבגדיו, ופצעו אותו, ויצאו, בעזבם אותו חצי מת.
31 ובמקרה כוהן אחד ירד באותה דרך: וכאשר הוא ראה אותו, הוא עבר בצד האחר.
32 וכמו כן לוי, כאשר הוא היה במקום, בא והביט עליו, ועבר בצד האחר.
33 אך שומרוני אחד, כאשר נסע, בא היכן שהוא היה: וכאשר הוא ראה אותו, הוא חמל עליו,
34 והלך אליו, וחבש את פצעיו, בשפכו שמן ויין, והעמידו על בהמתו שלו, והביאו אל פונדק, וטיפל בו.
35 ולמחרת כאשר הוא יצא, הוא הוציא שני דינרים, ונתן אותם לבעל הפונדק, ואמר לו, טפל בו; וכל אשר תוציא יותר, כאשר אבוא שוב, אשלם לך.
36 מי עתה משלושת אלה, אתה חושב, היה רע למי שנפל בין הגנבים?
37 והוא אמר, מי שהראה חסד עליו. אז ישוע אמר לו, לך, ועשה אתה כנ"ל.
38 עתה היה, כאשר הם הלכו, כי הוא נכנס אל כפר אחד: ואשה אחת שמה מרתה קיבלה אותו אל ביתה.
39 ולה היתה אחות הנקראת מרים, אשר גם ישבה לרגלי ישוע, ושמעה את דברו.
40 אך מרתה היתה טרודה בשירות רב, ובאה אליו, ואמרה, ישוע, האם לא אכפת לך כי אחותי עזבה אותי לשרת לבדי? אמור לה לכן כי היא תעזור לי.
41 וישוע ענה ואמר לה, מרתה, מרתה, אתה דואגת וטרודה על דברים רבים:
42 אך דבר אחד נחוץ: ומרים בחרה את החלק הטוב ההוא, אשר לא יילקח ממנה.
פרק 11
1 ויהי, כי, כאשר הוא התפלל במקום אחד, כאשר הוא פסק, אחד מתלמידיו אמר לו, ישוע, למד אותנו להתפלל, כפי שגם יוחנן לימד את תלמידיו.
2 והוא אמר להם, כאשר אתם מתפללים, אמרו, אבינו שבשמים, יתקדש שמך. תבוא מלכותך. ייעשה רצונך, כבשמים כן בארץ.
3 תן לנו יום יום את לחמנו היומי.
4 וסלח לנו את חטאינו; כי גם אנחנו סולחים לכל מי שחייב לנו. ואל תובילנו אל פיתוי; אלא פדה אותנו מן הרע.
5 והוא אמר להם, מי מכם ויהיה לו ידיד, וילך אליו בחצות, ויאמר לו, ידיד, השאל לי שלוש כיכרות;
6 כי ידיד שלי במסעו בא אלי, ואין לי דבר לשים לפניו?
7 והוא מבפנים יענה ויאמר, אל תטריד אותי: הדלת עתה סגורה, וילדי עמי במיטה; איני יכול לקום ולתת לך.
8 אני אומר לכם, אף כי הוא לא יקום וייתן לו, כי הוא ידידו, אך בגלל דחיפותו הוא יקום וייתן לו ככל שהוא צריך.
9 ואני אומר לכם, בקשו, ויינתן לכם; חפשו, ותמצאו; דפקו, ויפתח לכם.
10 כי כל מי שמבקש מקבל; ומי שמחפש מוצא; ולמי שדופק ייפתח.
11 אם בן יבקש לחם מאחד מכם אשר הוא אב, האם הוא ייתן לו אבן? או אם הוא יבקש דג, האם בעד דג הוא ייתן לו נחש?
12 או אם הוא יבקש ביצה, האם הוא יציע לו עקרב?
13 אם אתם לכן, בהיותכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם: כמה יותר אביכם השמימי ייתן את רוח הקודש לאלה המבקשים אותו?
14 והוא הוציא שד, והוא היה אילם. ויהי, כאשר השד יצא, האילם דיבר; והעם התפלאו.
15 אך אחדים מהם אמרו, הוא מוציא שדים דרך בעל זבוב ראש השדים.
16 ואחרים, בנסותם אותו, ביקשו ממנו אות מן השמים.
17 אך הוא, ביודעו את מחשבותיהם, אמר להם, כל מלכות המחולקת נגד עצמה מובאת לשממה; ובית המחולק נגד בית נופל.
18 אם גם שטן מחולק נגד עצמו, איך מלכותו תעמוד? כי אתם אומרים כי אני מוציא שדים דרך בעל זבוב.
19 ואם אני בבעל זבוב מוציא שדים, במי בניכם מוציאים אותם? על כן הם יהיו שופטיכם.
20 אך אם אני באצבע יהוה מוציא שדים, בוודאי מלכות יהוה באה עליכם.
21 כאשר איש חזק חמוש שומר את ארמונו, רכושו בשלום:
22 אך כאשר אחד החזק ממנו יבוא עליו, ויגבר עליו, הוא לוקח ממנו את כל שריונו אשר בו הוא בטח, ומחלק את שללו.
23 מי שלא עמי הוא נגדי: ומי שלא מקבץ עמי מפזר.
24 כאשר הרוח הטמאה יוצאת מאיש, היא הולכת במקומות יבשים, מחפשת מנוחה; ובלא למצוא, היא אומרת, אשוב אל ביתי אשר ממנו יצאתי.
25 וכאשר היא באה, היא מוצאת אותו מטואטא ומקושט.
26 אז היא הולכת, ולוקחת אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה; והן נכנסות, ויושבות שם: ומצבו האחרון של האיש ההוא רע יותר מן הראשון.
27 ויהי, כאשר הוא דיבר את הדברים האלה, אשה אחת מן החבורה הרימה את קולה, ואמרה לו, אשרי הרחם אשר נשא אותך, והשדיים אשר יניקת.
28 אך הוא אמר, כן יותר, אשרי אלה אשר שומעים את דבר יהוה, ושומרים אותו.
29 וכאשר העם נאסף עבה יחד, הוא החל לומר, זהו דור רע: הם מחפשים אות; ולא יינתן לו אות, אלא אות יונה הנביא.
30 כי כפי שיונה היה אות לנינוים, כך גם בן האדם יהיה לדור הזה.
31 מלכת הדרום תקום במשפט עם אנשי הדור הזה, ותרשיע אותם: כי היא באה מקצות הארץ לשמוע את חכמת שלמה; והנה, גדול משלמה כאן.
32 אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה, וירשיעו אותו: כי הם התחרטו על הכרזת יונה; והנה, גדול מיונה כאן.
33 אין איש, כאשר הדליק נר, שם אותו במקום סודי, ואף לא תחת מידה, אלא על מנורה, כדי שאלה הנכנסים יראו את האור.
34 אור הגוף הוא העין: על כן כאשר עינך פשוטה, גם כל גופך מלא אור; אך כאשר עינך רעה, גם גופך מלא חושך.
35 שם לב לכן כי האור אשר בך לא יהיה חושך.
36 אם לכן כל גופך מלא אור, בלי חלק חשוך, הכל יהיה מלא אור, כפי שכאשר הברק הבהיר של נר נותן לך אור.
37 וכאשר הוא דיבר, פרוש אחד ביקש אותו לסעוד עמו: והוא נכנס, וישב לסעודה.
38 וכאשר הפרוש ראה זאת, הוא התפלא כי הוא לא רחץ תחילה לפני הסעודה.
39 וישוע אמר לו, עתה אתם הפרושים מנקים את החוץ של הכוס והצלחת; אך חלקכם הפנימי מלא גזל ורשעות.
40 אתם שוטים, האם לא מי שעשה את אשר בחוץ עשה גם את אשר בפנים?
41 אך יותר תנו צדקה מן הדברים אשר יש לכם; והנה, כל הדברים נקיים לכם.
42 אך אוי לכם, פרושים! כי אתם מעשרים מנטה ופיגם וכל מיני ירקות, ועוברים על משפט ועל אהבת יהוה: את אלה הייתם צריכים לעשות, ולא לעזוב את האחרים בלי לעשות.
43 אוי לכם, פרושים! כי אתם אוהבים את המושבים העליונים בבתי הכנסת, וברכות בשווקים.
44 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם כקברים אשר לא נראים, והאנשים ההולכים עליהם לא מודעים להם.
45 אז ענה אחד מחכמי התורה, ואמר לו, רבי, באומרך כך אתה גם מחרף אותנו.
46 והוא אמר, אוי גם לכם, חכמי התורה! כי אתם מעמיסים אנשים במעמסים קשים לנשיאה, ואתם עצמכם לא נוגעים במעמסים באחת מאצבעותיכם.
47 אוי לכם! כי אתם בונים את מצבות הנביאים, ואבותיכם הרגו אותם.
48 באמת אתם מעידים כי אתם מרשים את מעשי אבותיכם: כי הם באמת הרגו אותם, ואתם בונים את מצבותיהם.
49 על כן גם אמרה חכמת יהוה, אשלח להם נביאים ושליחים, ואחדים מהם הם יהרגו וידפימו:
50 כדי שדם כל הנביאים, אשר נשפך מייסוד העולם, יידרש מן הדור הזה;
51 מדם הבל עד דם זכריה אשר אבד בין המזבח ובית המקדש: באמת אני אומר לכם, זה יידרש מן הדור הזה.
52 אוי לכם, חכמי התורה! כי לקחתם את מפתח הדעת: אתם לא נכנסתם בעצמכם, ואת אלה אשר היו נכנסים עיכבתם.
53 וכאשר הוא אמר את הדברים האלה להם, הסופרים והפרושים החלו לדחוק אותו בעוצמה, ולגרות אותו לדבר על דברים רבים:
54 באורבם לו, ומחפשים לתפוס דבר מפיו, כדי שהם יאשימו אותו.
פרק 12
1 בינתיים, כאשר נאסף יחד המון עם בלתי נספור, ובכן הם דרכו זה על זה, הוא החל לומר לתלמידיו תחילה, הישמרו משאור הפרושים, אשר הוא חנופה.
2 כי דבר לא מכוסה, אשר לא יתגלה; ואף לא נסתר, אשר לא ייוודע.
3 על כן כל אשר דיברתם בחושך יישמע באור; ואשר דיברתם באוזן בחדרים יוכרז על ראשי הגגות.
4 ואני אומר לכם ידידי, אל תפחדו מאלה ההורגים את הגוף, ואחרי כן אין להם יותר אשר הם יכולים לעשות.
5 אך אזהיר אתכם ממי תפחדו: פחדו אותו, אשר אחרי שהוא הרג יש לו כוח להשליך אל הגיהינום; כן, אני אומר לכם, פחדו אותו.
6 האם לא חמש ציפורים נמכרות בשני פרוטות, ואף לא אחת מהן נשכחת לפני יהוה?
7 אך אף שערות ראשכם כולם ממוספרות. אל תפחדו לכן: אתם בעלי ערך יותר מציפורים רבות.
8 גם אני אומר לכם, כל מי שיודה בי לפני אנשים, אותו גם בן האדם יודה לפני מלאכי יהוה:
9 אך מי שיכחש אותי לפני אנשים יוכחש לפני מלאכי יהוה.
10 וכל מי שידבר מילה נגד בן האדם, זה ייסלח לו: אך למי שמגדף נגד רוח הקודש זה לא ייסלח.
11 וכאשר הם מביאים אתכם אל בתי הכנסת, ואל השופטים, והכוחות, אל תחשבו איך או איזה דבר תענו, או מה תאמרו:
12 כי רוח הקודש תלמד אתכם באותה שעה מה עליכם לומר.
13 ואחד מן החבורה אמר לו, רבי, אמור לאחי, כי הוא יחלק את הנחלה עמי.
14 והוא אמר לו, איש, מי עשה אותי שופט או מחלק עליכם?
15 והוא אמר להם, שימו לב, והישמרו מחמדנות: כי חיי אדם לא עומדים בשפע הדברים אשר הוא מחזיק בהם.
16 והוא דיבר משל אליהם, לאמר, אדמת איש עשיר אחד הניבה בשפע:
17 והוא חשב בתוך עצמו, לאמר, מה אעשה, כי אין לי מקום היכן לאחסן את פירותי?
18 והוא אמר, זאת אעשה: אהרוס את אסמי, ואבנה גדולים יותר; ושם אאחסן את כל פירותי ורכושי.
19 ואומר לנפשי, נפש, יש לך רכוש רב מונח לשנים רבות; קחי את מנוחתך, אכלי, שתי, ושמחי.
20 אך יהוה אמר לו, אתה שוטה, הלילה הזה נפשך תידרש ממך: אז של מי יהיו הדברים ההם, אשר הכנת?
21 כך הוא מי שאוצר אוצר לעצמו, ולא עשיר כלפי יהוה.
22 והוא אמר לתלמידיו, על כן אני אומר לכם, אל תחשבו על חייכם, מה תאכלו; ואף לא על הגוף, מה תלבשו.
23 החיים הם יותר ממזון, והגוף הוא יותר מבגדים.
24 התבוננו בעורבים: כי הם לא זורעים ולא קוצרים; אשר אין להם לא מחסן ולא אסם; ויהוה מאכיל אותם: כמה יותר אתם טובים מן העופות?
25 ומי מכם במחשבתו יכול להוסיף לקומתו אמה אחת?
26 אם לכן אתם לא יכולים לעשות את הדבר אשר הוא הקטן ביותר, מדוע אתם חושבים על השאר?
27 התבוננו בשושנים איך הן גדלות: הן לא עמלות, הן לא טוות; אך אני אומר לכם, כי שלמה בכל תהילתו לא היה לבוש כאחת מאלה.
28 אם לכן יהוה כך מלביש את העשב, אשר היום בשדה, ומחר מושלך אל התנור; כמה יותר הוא ילביש אתכם, הו אתם בעלי אמונה קטנה?
29 ואל תחפשו אתם מה תאכלו, או מה תשתו, ואף לא תהיו בעלי דעת מפקפקת.
30 כי את כל הדברים האלה אומות העולם מחפשות: ואביכם יודע כי אתם זקוקים לדברים האלה.
31 אך יותר חפשו את מלכות יהוה; וכל הדברים האלה ייווספו לכם.
32 אל תפחד, עדר קטן; כי רצון טוב של אביכם הוא לתת לכם את המלכות.
33 מכרו את אשר יש לכם, ותנו צדקה; הכינו לכם ארנקים אשר לא בלים, אוצר בשמים אשר לא נכשל, היכן שאף גנב לא מתקרב, ואף לא עש משחית.
34 כי היכן שאוצרכם, שם גם לבכם יהיה.
35 תנו למותניכם להיות חגורים, ונרותיכם בוערים;
36 ואתם עצמכם כמו אנשים אשר מחכים לאדוניהם, כאשר הוא ישוב מן החתונה; כדי שכאשר הוא בא ודופק, הם יפתחו לו מיד.
37 אשרי העבדים ההם, אשר האדון כאשר הוא בא ימצא אותם שומרים: באמת אני אומר לכם, כי הוא יחגור עצמו, ויושיב אותם לסעודה, וייצא וישרת אותם.
38 ואם הוא יבוא במשמרת השנייה, או יבוא במשמרת השלישית, וימצא אותם כך, אשרי העבדים ההם.
39 וזאת דעו, כי אם בעל הבית היה יודע באיזו שעה הגנב יבוא, הוא היה שומר, ולא היה מרשה כי ביתו ייפרץ.
40 היו לכן גם אתם מוכנים: כי בן האדם בא בשעה אשר לא תחשבו.
41 אז פטרוס אמר לו, ישוע, האם אתה מדבר את המשל הזה אלינו, או אף לכולם?
42 וישוע אמר, מי לכן הוא המשרת הנאמן והחכם ההוא, אשר אדוניו יפקיד על ביתו, לתת להם את מנת מזונם בעתה?
43 אשרי העבד ההוא, אשר אדוניו כאשר הוא בא ימצא אותו עושה כן.
44 באמת אני אומר לכם, כי הוא יפקיד אותו על כל אשר יש לו.
45 אך אם העבד ההוא יאמר בלבו, אדוני מתמהמה בבואו; ויחל להכות את העבדים והשפחות, ולאכול ולשתות, ולהשתכר;
46 אדון העבד ההוא יבוא ביום אשר הוא לא מחכה לו, ובשעה אשר הוא לא מודע, ויחתוך אותו לשניים, ויקבע את חלקו עם הבלתי מאמינים.
47 והעבד ההוא, אשר ידע את רצון אדוניו, ולא הכין עצמו, ואף לא עשה לפי רצונו, יוכה במכות רבות.
48 אך מי שלא ידע, ועשה דברים ראויים למכות, יוכה במכות מעטות. כי כל מי שלו ניתן הרבה, ממנו יידרש הרבה: ולמי שאנשים הפקידו הרבה, ממנו הם יבקשו יותר.
49 באתי לשלוח אש על הארץ; ומה ארצה, אם היא כבר נדלקה?
50 אך יש לי טבילה להיטבל בה; ואיך אני מצומצם עד שהיא תושלם!
51 האם אתם חושבים כי באתי לתת שלום על הארץ? אני אומר לכם, לא; אלא יותר חילוק:
52 כי מעתה יהיו חמישה בבית אחד מחולקים, שלושה נגד שניים, ושניים נגד שלושה.
53 האב יהיה מחולק נגד הבן, והבן נגד האב; האם נגד הבת, והבת נגד האם; החמות נגד כלתה, והכלה נגד חמותה.
54 והוא אמר גם לעם, כאשר אתם רואים ענן עולה ממערב, מיד אתם אומרים, בא מטר; וכך הוא.
55 וכאשר אתם רואים את רוח הדרום נושבת, אתם אומרים, יהיה חום; וזה קורה.
56 אתם חנפים, אתם יכולים להבחין את פני השמים והארץ; אך איך הוא כי לא אתם מבחינים את הזמן הזה?
57 כן, ומדוע אף מעצמכם לא אתם שופטים מה ישר?
58 כאשר אתה הולך עם יריבך אל השופט, כאשר אתה בדרך, השתדל כי אתה תימסר ממנו; פן הוא יגרור אותך אל השופט, והשופט ימסור אותך אל השוטר, והשוטר ישליך אותך לבית הסוהר.
59 אני אומר לך, לא תצא משם, עד ששילמת את הפרוטה האחרונה ביותר.
פרק 13
1 היו נוכחים באותה עונה אחדים אשר סיפרו לו על הגליליים, אשר דמם פילטוס עירב עם קורבנותיהם.
2 וישוע בענותו אמר להם, האם אתם חושבים כי הגליליים האלה היו חוטאים מעל כל הגליליים, כי הם סבלו דברים כאלה?
3 אני אומר לכם, לא: אלא, אלא אם תתחרטו, כולכם כנ"ל תאבדו.
4 או שמונה עשר ההם, אשר עליהם המגדל בשילוח נפל, והרג אותם, האם אתם חושבים כי הם היו חוטאים מעל כל האנשים אשר ישבו בירושלים?
5 אני אומר לכם, לא: אלא, אלא אם תתחרטו, כולכם כנ"ל תאבדו.
6 הוא דיבר גם את המשל הזה; לאיש אחד היה עץ תאנה נטוע בכרמו; והוא בא וחיפש פרי עליו, ולא מצא כלום.
7 אז הוא אמר לכורם של כרמו, הנה, שלוש השנים האלה אני בא מחפש פרי על עץ התאנה הזה, ולא מוצא כלום: קצוץ אותו; מדוע הוא מכביד את האדמה?
8 והוא בענותו אמר לו, אדוני, עזוב אותו גם השנה, עד שאחפור סביבו, ואזבל אותו:
9 ואם הוא יניב פרי, טוב: ואם לא, אז אחרי כן תקצוץ אותו.
10 והוא לימד באחד מבתי הכנסת בשבת.
11 והנה, היתה אשה אשר היה לה רוח של חולשה שמונה עשרה שנה, והיתה כפופה, ולא יכלה בשום אופן להרים עצמה.
12 וכאשר ישוע ראה אותה, הוא קרא אותה אליו, ואמר לה, אשה, אתה משוחררת מחולשתך.
13 והוא שם את ידיו עליה: ומיד היא נעשתה ישרה, ופיארה את יהוה.
14 ומנהיג בית הכנסת ענה בזעם, כי ישוע ריפא ביום השבת, ואמר לעם, יש ששה ימים אשר בהם אנשים צריכים לעבוד: בהם לכן בואו והירפאו, ולא ביום השבת.
15 אז ישוע ענה אותו, ואמר, אתה חנף, האם לא כל אחד מכם בשבת מתיר את שורו או את חמורו מן האבוס, ומוביל אותו להשקיה?
16 והאם לא האשה הזאת, בהיותה בת אברהם, אשר שטן קשר, הנה, שמונה עשרה שנה אלה, צריכה להשתחרר מן הקשר הזה ביום השבת?
17 וכאשר הוא אמר את הדברים האלה, כל יריביו התביישו: וכל העם שמחו על כל הדברים המפוארים אשר נעשו בידו.
18 אז הוא אמר, למה מלכות יהוה דומה? ולמה אדמה אותה?
19 היא כגרגיר חרדל, אשר איש לקח, והשליך אל גנו; והוא גדל, ונעשה עץ גדול; ועופות השמים ישבו בענפיו.
20 ושוב הוא אמר, למה אדמה את מלכות יהוה?
21 היא כשאור, אשר אשה לקחה והחביאה בשלוש מידות קמח, עד שהכל הוחמץ.
22 והוא עבר בערים ובכפרים, מלמד, ונוסע לכיוון ירושלים.
23 אז אחד אמר לו, ישוע, האם מעטים הם אשר נושעים? והוא אמר להם,
24 השתדלו להיכנס בשער הצר: כי רבים, אני אומר לכם, יחפשו להיכנס, ולא יוכלו.
25 כאשר בעל הבית פעם קם, וסגר את הדלת, ואתם תחלו לעמוד בחוץ, ולדפוק על הדלת, לאמר, ישוע, ישוע, פתח לנו; והוא יענה ויאמר לכם, איני מכיר אתכם מנין אתם:
26 אז תחלו לומר, אכלנו ושתינו לפניך, ולימדת ברחובותינו.
27 אך הוא יאמר, אני אומר לכם, איני מכיר אתכם מנין אתם; צאו ממני, כל אתם פועלי העוון.
28 תהיה בכייה וחריקת שיניים, כאשר תראו את אברהם, ואת יצחק, ואת יעקב, ואת כל הנביאים, במלכות יהוה, ואתם עצמכם מושלכים החוצה.
29 והם יבואו ממזרח, וממערב, ומצפון, ומדרום, ויישבו במלכות יהוה.
30 והנה, יש אחרונים אשר יהיו ראשונים, ויש ראשונים אשר יהיו אחרונים.
31 באותו יום באו אחדים מן הפרושים, לאמר לו, צא ממך, וצא מכאן: כי הורדוס יהרוג אותך.
32 והוא אמר להם, לכו אתם, ואמרו לשועל ההוא, הנה, אני מוציא שדים, ועושה ריפויים היום ומחר, וביום השלישי אושלם.
33 אך עלי ללכת היום, ומחר, וביום הבא: כי לא ייתכן כי נביא יאבד מחוץ לירושלים.
34 הו ירושלים, ירושלים, אשר הורגת את הנביאים, וסוקלת את אלה אשר נשלחו אליך; כמה פעמים רציתי לקבץ את ילדיך יחד, כפי שתרנגולת מקבצת את גוזליה תחת כנפיה, ולא רציתם!
35 הנה, ביתכם נשאר לכם שומם: ובאמת אני אומר לכם, לא תראו אותי, עד שיגיע הזמן כאשר תאמרו, ברוך הבא בשם ישוע.
פרק 14
1 ויהי, כאשר הוא הלך אל בית אחד מראשי הפרושים לאכול לחם ביום השבת, כי הם צפו בו.
2 והנה, היה איש אחד לפניו אשר היה לו הצטברות מים.
3 וישוע בענותו דיבר אל חכמי התורה והפרושים, לאמר, האם חוקי לרפא ביום השבת?
4 והם שתקו. והוא לקח אותו, וריפא אותו, ושילח אותו;
5 וענה אותם, לאמר, מי מכם ויהיה לו חמור או שור שנפל אל בור, ולא מיד ימשוך אותו החוצה ביום השבת?
6 והם לא יכלו לענות אותו שוב לדברים האלה.
7 והוא הציג משל לאלה אשר הוזמנו, כאשר הוא סימן איך הם בחרו את החדרים הראשיים; לאמר להם,
8 כאשר אתה מוזמן בידי איש כלשהו לחתונה, אל תשב בחדר הגבוה ביותר; פן איש מכובד יותר ממך יוזמן בידו;
9 ומי שהזמין אותך ואותו יבוא ויאמר לך, תן לאיש הזה מקום; ואתה תחל בבושה לקחת את החדר הנמוך ביותר.
10 אך כאשר אתה מוזמן, לך ושב בחדר הנמוך ביותר; כדי שכאשר מי שהזמין אותך יבוא, הוא יאמר לך, ידיד, עלה גבוה יותר: אז יהיה לך כבוד לפני אלה היושבים בסעודה עמך.
11 כי כל מי שמגביה עצמו יושפל; ומי שמשפיל עצמו יוגבה.
12 אז הוא אמר גם למי שהזמין אותו, כאשר אתה עושה ארוחת צהריים או ארוחת ערב, אל תקרא את ידידיך, ולא את אחיך, ואף לא את קרוביך, ולא את שכניך העשירים; פן גם הם יזמינו אותך שוב, ותגמול ייעשה לך.
13 אך כאשר אתה עושה משתה, קרא את העניים, את הקטועים, את הפיסחים, את העיוורים:
14 ואתה תהיה מבורך; כי הם לא יכולים לגמול לך: כי אתה תתוגמל בתחיית הצדיקים.
15 וכאשר אחד מאלה שישבו בסעודה עמו שמע את הדברים האלה, הוא אמר לו, אשרי מי שיאכל לחם במלכות יהוה.
16 אז הוא אמר לו, איש אחד עשה סעודה גדולה, והזמין רבים:
17 ושלח את עבדו בשעת הסעודה לומר לאלה אשר הוזמנו, בואו; כי כל הדברים עתה מוכנים.
18 וכולם בהסכמה אחת החלו להתנצל. הראשון אמר לו, קניתי חתיכת אדמה, ועלי ללכת ולראות אותה: אני מבקש אותך סלח לי.
19 ואחר אמר, קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני הולך לנסות אותם: אני מבקש אותך סלח לי.
20 ואחר אמר, נישאתי לאשה, ועל כן איני יכול לבוא.
21 ובכן העבד ההוא בא, והראה לאדוניו את הדברים האלה. אז בעל הבית בכעסו אמר לעבדו, צא מהר אל רחובות וסמטאות העיר, והבא לכאן את העניים, ואת הקטועים, ואת הפיסחים, ואת העיוורים.
22 והעבד אמר, אדוני, נעשה כפי שציווית, ועדיין יש מקום.
23 והאדון אמר לעבד, צא אל הדרכים הראשיות והגדרות, והכרח אותם לבוא, כדי שביתי יימלא.
24 כי אני אומר לכם, כי אף אחד מן האנשים ההם אשר הוזמנו לא יטעם מסעודתי.
25 והמונים גדולים הלכו עמו: והוא פנה, ואמר להם,
26 אם איש כלשהו בא אלי, ולא שונא את אביו, ואמו, ואשתו, וילדיו, ואחיו, ואחיותיו, כן, וגם את חייו שלו, הוא לא יכול להיות תלמידי.
27 וכל מי שלא נושא את צלבו, ובא אחרי, לא יכול להיות תלמידי.
28 כי מי מכם, בכוונתו לבנות מגדל, לא יושב תחילה, ומחשב את העלות, אם יש לו די לסיים אותו?
29 פן אחרי שהוא יסד את היסוד, ולא יכול לסיים אותו, כל אלה הרואים אותו יחלו ללעוג לו,
30 לאמר, האיש הזה החל לבנות, ולא יכול היה לסיים.
31 או איזה מלך, בהולכו לעשות מלחמה נגד מלך אחר, לא יושב תחילה, ומתייעץ אם הוא יכול בעשרת אלפים לפגוש את מי שבא נגדו בעשרים אלף?
32 או אחרת, בעוד האחר עוד רחוק מאוד, הוא שולח משלחת, ומבקש תנאי שלום.
33 כך כנ"ל, כל מי שהוא מכם אשר לא עוזב את כל אשר יש לו, הוא לא יכול להיות תלמידי.
34 המלח טוב: אך אם המלח איבד את טעמו, במה הוא יתובל?
35 הוא לא ראוי לא לאדמה, ואף לא לערימת הזבל; אלא אנשים משליכים אותו החוצה. מי שיש לו אוזניים לשמוע, שישמע.
פרק 15
1 אז קרבו אליו כל הגבאים והחוטאים לשמוע אותו.
2 והפרושים והסופרים התלוננו, לאמר, האיש הזה מקבל חוטאים, ואוכל עמהם.
3 והוא דיבר את המשל הזה אליהם, לאמר,
4 איזה איש מכם, ויש לו מאה כבשים, אם הוא מאבד אחד מהם, האם הוא לא עוזב את התשעים ותשע במדבר, והולך אחרי אשר אבד, עד שהוא מוצא אותו?
5 וכאשר הוא מצא אותו, הוא שם אותו על כתפיו, שמח.
6 וכאשר הוא בא הביתה, הוא קורא יחד את ידידיו ושכניו, לאמר להם, שמחו עמי; כי מצאתי את כבשי אשר אבד.
7 אני אומר לכם, כי כנ"ל שמחה תהיה בשמים על חוטא אחד המתחרט, יותר מאשר על תשעים ותשעה אנשים צדיקים, אשר לא צריכים תשובה.
8 או איזו אשה ויש לה עשרה מטבעות כסף, אם היא מאבדת מטבע אחד, האם היא לא מדליקה נר, ומטאטאה את הבית, ומחפשת בחריצות עד שהיא מוצאת אותו?
9 וכאשר היא מצאה אותו, היא קוראת את ידידותיה ושכנותיה יחד, לאמר, שמחו עמי; כי מצאתי את המטבע אשר איבדתי.
10 כנ"ל, אני אומר לכם, יש שמחה לפני מלאכי יהוה על חוטא אחד המתחרט.
11 והוא אמר, לאיש אחד היו שני בנים:
12 והצעיר מהם אמר לאביו, אב, תן לי את חלק הרכוש הנופל לי. והוא חילק להם את מחייתו.
13 ולא ימים רבים אחרי כן הבן הצעיר קיבץ הכל יחד, ונסע לארץ רחוקה, ושם בזבז את רכושו בחיים פרועים.
14 וכאשר הוא הוציא הכל, קם רעב אדיר בארץ ההיא; והוא החל להיות במחסור.
15 והוא הלך והצטרף לאזרח של הארץ ההיא; והוא שלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים.
16 והוא היה רוצה למלא את בטנו בקליפות אשר החזירים אכלו: ואין איש נתן לו.
17 וכאשר הוא בא אל עצמו, הוא אמר, כמה עבדים שכורים של אבי יש להם לחם די והותר, ואני גווע ברעב!
18 אקום ואלך אל אבי, ואומר לו, אב, חטאתי נגד השמים, ולפניך,
19 ואיני עוד ראוי להיקרא בנך: עשה אותי כאחד מעבדיך השכורים.
20 והוא קם, ובא אל אביו. אך כאשר הוא עוד היה רחוק מאוד, אביו ראה אותו, וחמל, ורץ, ונפל על צווארו, ונשק אותו.
21 והבן אמר לו, אב, חטאתי נגד השמים, ובעיניך, ואיני עוד ראוי להיקרא בנך.
22 אך האב אמר לעבדיו, הביאו את הגלימה הטובה ביותר, ושימו אותה עליו; ושימו טבעת על ידו, ונעליים על רגליו:
23 והביאו לכאן את העגל המפוטם, והרגו אותו; ונאכל, ונשמח:
24 כי בני זה היה מת, וחי שוב; הוא אבד, ונמצא. והם החלו לשמוח.
25 עתה בנו הבכור היה בשדה: וכאשר הוא בא וקרב אל הבית, הוא שמע מוזיקה וריקודים.
26 והוא קרא אחד מן העבדים, ושאל מה הדברים האלה מתכוונים.
27 והוא אמר לו, אחיך בא; ואביך הרג את העגל המפוטם, כי הוא קיבל אותו בריא ושלם.
28 והוא כעס, ולא רצה להיכנס: על כן אביו יצא, וביקש אותו.
29 והוא בענותו אמר לאביו, הנה, שנים רבות אלה אני משרת אותך, ואף לא בזמן כלשהו עברתי על מצוותך: אך אתה מעולם לא נתת לי גדי, כדי שאשמח עם ידידי:
30 אך ככל שבנך זה בא, אשר אכל את מחייתך עם זונות, אתה הרגת בעדו את העגל המפוטם.
31 והוא אמר לו, בן, אתה תמיד עמי, וכל אשר לי שלך.
32 ראוי היה כי נשמח, ונגיל: כי אחיך זה היה מת, וחי שוב; ואבד, ונמצא.
פרק 16
1 והוא אמר גם לתלמידיו, היה איש עשיר אחד, אשר היה לו משרת בית; ואותו הואשם אליו כי הוא בזבז את רכושו.
2 והוא קרא אותו, ואמר לו, איך הוא כי אני שומע זאת עליך? תן חשבון על שירות ביתך; כי אתה לא תוכל עוד להיות משרת בית.
3 אז משרת הבית אמר בתוך עצמו, מה אעשה? כי אדוני לוקח ממני את שירות הבית: איני יכול לחפור; להתחנן אני מתבייש.
4 אני יודע מה לעשות, כדי, כאשר אוצא משירות הבית, הם יקבלו אותי אל בתיהם.
5 ובכן הוא קרא כל אחד מחייבי אדוניו אליו, ואמר לראשון, כמה אתה חייב לאדוני?
6 והוא אמר, מאה מידות שמן. והוא אמר לו, קח את שטרך, ושב מהר, וכתוב חמישים.
7 אז הוא אמר לאחר, וכמה אתה חייב? והוא אמר, מאה מידות חיטה. והוא אמר לו, קח את שטרך, וכתוב שמונים.
8 והאדון שיבח את משרת הבית הבלתי צדיק, כי הוא עשה בחכמה: כי בני העולם הזה בדורם חכמים יותר מבני האור.
9 ואני אומר לכם, עשו לכם ידידים מן הממון של העוולה; כדי, כאשר אתם נכשלים, הם יקבלו אתכם אל משכנות עולם.
10 מי שנאמן באשר הוא הקטן ביותר נאמן גם בהרבה: ומי שבלתי צדיק בקטן ביותר בלתי צדיק גם בהרבה.
11 אם לכן לא הייתם נאמנים בממון הבלתי צדיק, מי יפקיד בנאמנותכם את העושר האמיתי?
12 ואם לא הייתם נאמנים באשר הוא של איש אחר, מי ייתן לכם את אשר הוא שלכם?
13 אין עבד יכול לשרת שני אדונים: כי או הוא ישנא את האחד, ויאהב את האחר; או הוא יחזיק באחד, ויבוזה לאחר. אתם לא יכולים לשרת את יהוה ואת הממון.
14 וגם הפרושים, אשר היו חמדנים, שמעו את כל הדברים האלה: והם לעגו לו.
15 והוא אמר להם, אתם אלה אשר מצדיקים עצמכם לפני אנשים; אך יהוה יודע את לבותיכם: כי אשר מוערך מאוד בין אנשים הוא תועבה לפני יהוה.
16 התורה והנביאים היו עד יוחנן: מאז מלכות יהוה מוכרזת, וכל איש לוחץ אליה.
17 וקל יותר לשמים ולארץ לעבור, מאשר לנקודה אחת של התורה להיכשל.
18 כל מי שמשלח את אשתו, ונושא אחרת, מנאף: וכל מי שנושא אותה אשר שולחה מבעלה מנאף.
19 היה איש עשיר אחד, אשר היה לבוש בארגמן ובפשתן דק, והתענג בפאר כל יום:
20 והיה קבצן אחד שמו אלעזר, אשר הונח בשערו, מלא פצעים,
21 ורוצה להיאכל מן הפירורים אשר נפלו משולחן העשיר: ועוד הכלבים באו וליקקו את פצעיו.
22 ויהי, כי הקבצן מת, ונישא בידי המלאכים אל חיק אברהם: גם העשיר מת, ונקבר;
23 ובשאול הוא הרים את עיניו, בהיותו בייסורים, וראה את אברהם מרחוק, ואת אלעזר בחיקו.
24 והוא צעק ואמר, אב אברהם, רחם עלי, ושלח את אלעזר, כדי שהוא יטבול את קצה אצבעו במים, ויקרר את לשוני; כי אני מיוסר בלהבה הזאת.
25 אך אברהם אמר, בן, זכור כי אתה בחייך קיבלת את דרכיך הטובים, וכמו כן אלעזר דברים רעים: אך עתה הוא מנוחם, ואתה מיוסר.
26 ומלבד כל זאת, בינינו וביניכם יש תהום גדולה קבועה: ובכן אלה אשר ירצו לעבור מכאן אליכם לא יכולים; ואף לא אלה יעברו אלינו, אשר ירצו לבוא משם.
27 אז הוא אמר, אני מבקש אותך לכן, אב, כי אתה תשלח אותו אל בית אבי:
28 כי יש לי חמישה אחים; כדי שהוא יעיד להם, פן גם הם יבואו אל מקום הייסורים הזה.
29 אברהם אמר לו, יש להם את משה ואת הנביאים; שישמעו אותם.
30 והוא אמר, לא, אב אברהם: אך אם אחד ילך אליהם מן המתים, הם יתחרטו.
31 והוא אמר לו, אם הם לא שומעים את משה ואת הנביאים, אף לא הם ישתכנעו, אף אם אחד יקום מן המתים.
פרק 17
1 אז הוא אמר לתלמידים, בלתי אפשרי אך כי מכשולים יבואו: אך אוי למי, אשר דרכו הם באים!
2 טוב יותר היה לו כי אבן ריחיים תיתלה על צווארו, והוא יושלך אל הים, מאשר כי הוא יכשיל אחד מן הקטנים האלה.
3 שימו לב לעצמכם: אם אחיך יפשע נגדך, הוכח אותו; ואם הוא יתחרט, סלח לו.
4 ואם הוא יפשע נגדך שבע פעמים ביום, ושבע פעמים ביום ישוב אליך, לאמר, אני מתחרט; אתה תסלח לו.
5 והשליחים אמרו לישוע, הגדל את אמונתנו.
6 וישוע אמר, אם היתה לכם אמונה כגרגיר חרדל, הייתם אומרים לעץ השקמה הזה, היעקר, והינטע בים; והוא היה מציית לכם.
7 אך מי מכם, ויש לו עבד חורש או רועה בקר, יאמר לו מיד, כאשר הוא בא מן השדה, לך ושב לסעודה?
8 ולא יותר יאמר לו, הכן אשר בו אסעד, וחגור עצמך, ושרת אותי, עד שאכלתי ושתיתי; ואחרי כן אתה תאכל ותשתה?
9 האם הוא מודה לעבד ההוא כי הוא עשה את הדברים אשר צוו לו? אני חושב שלא.
10 כך גם אתם, כאשר עשיתם את כל הדברים ההם אשר צוו לכם, אמרו, אנחנו עבדים בלתי מועילים: עשינו את אשר היתה חובתנו לעשות.
11 ויהי, כאשר הוא הלך לירושלים, כי הוא עבר בתוך שומרון והגליל.
12 וכאשר הוא נכנס אל כפר אחד, פגשו אותו עשרה אנשים אשר היו מצורעים, אשר עמדו מרחוק:
13 והם הרימו את קולותיהם, ואמרו, ישוע, רבי, רחם עלינו.
14 וכאשר הוא ראה אותם, הוא אמר להם, לכו הראו עצמכם לכוהנים. ויהי, כי, כאשר הם הלכו, הם טהרו.
15 ואחד מהם, כאשר ראה כי הוא נרפא, שב חזרה, ובקול גדול פיאר את יהוה,
16 ונפל על פניו לרגליו, במודה לו: והוא היה שומרוני.
17 וישוע בענותו אמר, האם לא עשרה טהרו? אך היכן התשעה?
18 לא נמצאו אשר שבו לתת תהילה ליהוה, מלבד הזר הזה.
19 והוא אמר לו, קום, לך בדרכך: אמונתך עשתה אותך שלם.
20 וכאשר הוא נשאל בידי הפרושים, מתי מלכות יהוה תבוא, הוא ענה אותם ואמר, מלכות יהוה לא באה בצפייה:
21 ואף לא הם יאמרו, הנה כאן! או, הנה שם! כי, הנה, מלכות יהוה בתוככם.
22 והוא אמר לתלמידים, הימים יבואו, כאשר תרצו לראות אחד מימי בן האדם, ולא תראו אותו.
23 והם יאמרו לכם, ראו כאן; או, ראו שם: אל תלכו אחריהם, ואף לא תלכו בעקבותיהם.
24 כי כפי שהברק, אשר מבריק מן החלק האחד תחת השמים, מאיר אל החלק האחר תחת השמים; כך גם בן האדם יהיה ביומו.
25 אך תחילה עליו לסבול דברים רבים, ולהידחות בידי הדור הזה.
26 וכפי שהיה בימי נח, כך גם יהיה בימי בן האדם.
27 הם אכלו, הם שתו, הם נשאו נשים, הם ניתנו לנישואים, עד היום אשר נח נכנס אל התיבה, והמבול בא, והשמיד את כולם.
28 כמו כן גם כפי שהיה בימי לוט; הם אכלו, הם שתו, הם קנו, הם מכרו, הם נטעו, הם בנו;
29 אך באותו יום אשר לוט יצא מסדום ירד גשם של אש וגופרית מן השמים, והשמיד את כולם.
30 כך יהיה ביום אשר בן האדם מתגלה.
31 ביום ההוא, מי אשר יהיה על ראש הגג, וחפציו בבית, אל יירד לקחת אותם: ומי אשר בשדה, כנ"ל אל ישוב אחור.
32 זכרו את אשת לוט.
33 כל מי שיחפש להציל את חייו יאבד אותם; וכל מי שיאבד את חייו ישמר אותם.
34 אני אומר לכם, בלילה ההוא יהיו שני אנשים במיטה אחת; האחד יילקח, והאחר ייעזב.
35 שתי נשים תהיינה טוחנות יחד; האחת תילקח, והאחרת תיעזב.
36 שני אנשים יהיו בשדה; האחד יילקח, והאחר ייעזב.
37 והם ענו ואמרו לו, היכן, ישוע? והוא אמר להם, בכל מקום שהגוף, לשם הנשרים ייאספו יחד.
פרק 18
1 והוא דיבר משל אליהם למטרה זאת, כי אנשים צריכים תמיד להתפלל, ולא להתעלף;
2 לאמר, היה בעיר שופט, אשר לא פחד את יהוה, ואף לא כיבד אדם:
3 והיתה אלמנה בעיר ההיא; והיא באה אליו, לאמר, נקום אותי מיריבי.
4 והוא לא רצה לזמן מה: אך אחרי כן הוא אמר בתוך עצמו, אף כי איני פוחד את יהוה, ולא מכבד אדם;
5 אך כי האלמנה הזאת מטרידה אותי, אנקום אותה, פן בבואה המתמיד היא תעייף אותי.
6 וישוע אמר, שמעו מה השופט הבלתי צדיק אומר.
7 והאם לא יהוה ינקום את נבחריו שלו, אשר צועקים יום ולילה אליו, אף כי הוא נושא עמהם זמן רב?
8 אני אומר לכם כי הוא ינקום אותם במהרה. אך כאשר בן האדם בא, האם הוא ימצא אמונה על הארץ?
9 והוא דיבר את המשל הזה אל אחדים אשר בטחו בעצמם כי הם צדיקים, ובזו לאחרים:
10 שני אנשים עלו אל בית המקדש להתפלל; האחד פרוש, והאחר גבאי.
11 הפרוש עמד והתפלל כך עם עצמו, יהוה, אני מודה לך, כי איני כאנשים אחרים, גזלנים, בלתי צדיקים, מנאפים, או אף כגבאי הזה.
12 אני צם פעמיים בשבוע, אני נותן מעשרות מכל אשר אני מחזיק.
13 והגבאי, בעומדו מרחוק, לא רצה להרים אף את עיניו אל השמים, אלא הכה על חזהו, לאמר, יהוה היה רחמן אלי חוטא.
14 אני אומר לכם, האיש הזה ירד אל ביתו מצודק יותר מן האחר: כי כל מי שמגביה עצמו יושפל; ומי שמשפיל עצמו יוגבה.
15 והם הביאו אליו גם תינוקות, כדי שהוא יגע בהם: אך כאשר תלמידיו ראו זאת, הם גערו בהם.
16 אך ישוע קרא אותם אליו, ואמר, הרשו לילדים קטנים לבוא אלי, ואל תאסרו עליהם: כי כאלה היא מלכות יהוה.
17 באמת אני אומר לכם, כל מי שלא יקבל את מלכות יהוה כילד קטן לא ייכנס אליה בשום אופן.
18 ומנהיג אחד שאל אותו, לאמר, רבי הטוב, מה אעשה כדי לרשת חיי עולם?
19 וישוע אמר לו, מדוע אתה קורא לי טוב? אין טוב, מלבד אחד, כלומר, יהוה.
20 אתה יודע את המצוות, לא תנאף, לא תהרוג, לא תגנוב, לא תענה עדות שקר, כבד את אביך ואת אמך.
21 והוא אמר, את כל אלה שמרתי מנעורי.
22 עתה כאשר ישוע שמע את הדברים האלה, הוא אמר לו, עוד דבר אחד חסר לך: מכור את כל אשר לך, וחלק לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים: ובוא, לך אחרי.
23 וכאשר הוא שמע זאת, הוא הצטער מאוד: כי הוא היה עשיר מאוד.
24 וכאשר ישוע ראה כי הוא הצטער מאוד, הוא אמר, כמה בקושי אלה אשר יש להם עושר ייכנסו אל מלכות יהוה!
25 כי קל יותר לגמל לעבור דרך עין מחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס אל מלכות יהוה.
26 ואלה ששמעו זאת אמרו, מי לכן יכול להיוושע?
27 והוא אמר, הדברים אשר בלתי אפשריים עם אנשים אפשריים עם יהוה.
28 אז פטרוס אמר, הנה, אנחנו עזבנו הכל, והלכנו אחריך.
29 והוא אמר להם, באמת אני אומר לכם, אין איש אשר עזב בית, או הורים, או אחים, או אשה, או ילדים, בעד מלכות יהוה,
30 אשר לא יקבל פי כמה יותר בזמן הנוכחי הזה, ובעולם הבא חיי עולם.
31 אז הוא לקח אליו את השנים עשר, ואמר להם, הנה, אנחנו עולים לירושלים, וכל הדברים אשר כתובים בידי הנביאים על בן האדם יושלמו.
32 כי הוא יימסר אל הגויים, ויילעג, ויטופל בבוז, ויירק עליו:
33 והם ילקו אותו, וימיתו אותו: וביום השלישי הוא יקום שוב.
34 והם לא הבינו אף אחד מן הדברים האלה: והדבר הזה היה נסתר מהם, ואף לא ידעו את הדברים אשר דוברו.
35 ויהי, כי כאשר הוא קרב אל יריחו, איש עיוור אחד ישב ליד הדרך מתחנן:
36 ובשומעו את ההמון עובר, הוא שאל מה זה מתכוון.
37 והם אמרו לו, כי ישוע של נצרת עובר.
38 והוא צעק, לאמר, ישוע, אתה בן דוד, רחם עלי.
39 ואלה אשר הלכו לפני גערו בו, כי הוא ישתוק: אך הוא צעק כל כך הרבה יותר, אתה בן דוד, רחם עלי.
40 וישוע עמד, וציווה כי הוא יובא אליו: וכאשר הוא קרב, הוא שאל אותו,
41 לאמר, מה תרצה כי אעשה לך? והוא אמר, ישוע, כי אקבל את ראייתי.
42 וישוע אמר לו, קבל את ראייתך: אמונתך הצילה אותך.
43 ומיד הוא קיבל את ראייתו, והלך אחריו, מפאר את יהוה: וכל העם, כאשר ראו זאת, נתנו שבח ליהוה.
פרק 19
1 וישוע נכנס ועבר דרך יריחו.
2 והנה, היה איש שמו זכאי, אשר היה הראשי בין הגבאים, והוא היה עשיר.
3 והוא חיפש לראות את ישוע מי הוא; ולא יכול בגלל הלחץ, כי הוא היה קטן בקומה.
4 והוא רץ לפני, וטיפס על עץ שקמה לראות אותו: כי הוא היה לעבור בדרך ההיא.
5 וכאשר ישוע בא אל המקום, הוא הביט מעלה, וראה אותו, ואמר לו, זכאי, מהר, ורד; כי היום עלי לשהות בביתך.
6 והוא מיהר, וירד, וקיבל אותו בשמחה.
7 וכאשר הם ראו זאת, כולם התלוננו, לאמר, כי הוא הלך להיות אורח אצל איש אשר הוא חוטא.
8 וזכאי עמד, ואמר לישוע: הנה, ישוע, את חצי רכושי אני נותן לעניים; ואם לקחתי דבר מאיש כלשהו בהאשמת שקר, אני משיב אותו פי ארבעה.
9 וישוע אמר לו, היום תשועה באה אל הבית הזה, מאחר שגם הוא בן אברהם.
10 כי בן האדם בא לחפש ולהושיע את אשר אבד.
11 וכאשר הם שמעו את הדברים האלה, הוא הוסיף ודיבר משל, כי הוא היה קרוב לירושלים, וכי הם חשבו כי מלכות יהוה תיראה מיד.
12 על כן הוא אמר, איש אציל אחד הלך לארץ רחוקה לקבל לעצמו מלכות, ולשוב.
13 והוא קרא את עשרת עבדיו, ומסר להם עשרה מנים, ואמר להם, עסקו עד שאבוא.
14 אך אזרחיו שנאו אותו, ושלחו הודעה אחריו, לאמר, לא נרצה כי האיש הזה ימלוך עלינו.
15 ויהי, כי כאשר הוא שב, בקבלו את המלכות, אז הוא ציווה כי העבדים האלה ייקראו אליו, אשר להם הוא נתן את הכסף, כדי שהוא ידע כמה כל איש הרוויח במסחר.
16 אז בא הראשון, לאמר, אדוני, מנך הרוויח עשרה מנים.
17 והוא אמר לו, טוב, אתה עבד טוב: כי היית נאמן במעט מאוד, תהיה לך סמכות על עשר ערים.
18 והשני בא, לאמר, אדוני, מנך הרוויח חמישה מנים.
19 והוא אמר כנ"ל לו, היה גם אתה על חמש ערים.
20 ואחר בא, לאמר, אדוני, הנה, כאן מנך, אשר שמרתי מונח במטפחת:
21 כי פחדתי אותך, כי אתה איש קשה: אתה לוקח את אשר לא הנחת, וקוצר את אשר לא זרעת.
22 והוא אמר לו, מפיך שלך אשפוט אותך, אתה עבד רשע. ידעת כי אני איש קשה, לוקח את אשר לא הנחתי, וקוצר את אשר לא זרעתי:
23 מדוע לכן לא נתת את כספי אל הבנק, כדי שבבואי הייתי דורש את שלי עם ריבית?
24 והוא אמר לאלה אשר עמדו ליד, קחו ממנו את המנה, ונתנו אותו למי שיש לו עשרה מנים.
25 (והם אמרו לו, אדוני, יש לו עשרה מנים.)
26 כי אני אומר לכם, כי כל מי שיש לו יינתן; וממי שאין לו, אף אשר יש לו יילקח ממנו.
27 אך את אויבי אלה, אשר לא רצו כי אמלוך עליהם, הביאו לכאן, והרגו אותם לפני.
28 וכאשר הוא דיבר כך, הוא הלך לפני, עולה לירושלים.
29 ויהי, כאשר הוא קרב אל בית פגי וביתניה, בהר הנקרא הר הזיתים, הוא שלח שניים מתלמידיו,
30 לאמר, לכו אל הכפר שמולכם; אשר בכניסתכם אליו תמצאו עיר קשור, אשר עליו עוד מעולם איש לא ישב: התירו אותו, והביאו אותו לכאן.
31 ואם איש כלשהו ישאל אתכם, מדוע אתם מתירים אותו? כך תאמרו לו, כי ישוע צריך אותו.
32 ואלה אשר נשלחו הלכו בדרכם, ומצאו כפי שהוא אמר להם.
33 וכאשר הם התירו את העיר, בעליו אמרו להם, מדוע אתם מתירים את העיר?
34 והם אמרו, ישוע צריך אותו.
35 והם הביאו אותו אל ישוע: והם השליכו את בגדיהם על העיר, והושיבו את ישוע עליו.
36 וכאשר הוא הלך, הם פירשו את בגדיהם בדרך.
37 וכאשר הוא קרב, אף עתה במורד הר הזיתים, כל המון התלמידים החל לשמוח ולשבח את יהוה בקול גדול על כל המעשים האדירים אשר הם ראו;
38 לאמר, ברוך המלך הבא בשם ישוע: שלום בשמים, ותהילה במרומים.
39 ואחדים מן הפרושים מן ההמון אמרו לו, רבי, גער בתלמידיך.
40 והוא ענה ואמר להם, אני אומר לכם כי, אם אלה ישתקו, האבנים מיד יצעקו.
41 וכאשר הוא קרב, הוא ראה את העיר, ובכה עליה,
42 לאמר, אם היית יודעת, אף אתה, לפחות ביום זה שלך, את הדברים אשר שייכים לשלומך! אך עתה הם נסתרים מעיניך.
43 כי הימים יבואו עליך, כי אויביך ישליכו תעלה סביבך, ויקיפו אותך, ויחזיקו אותך בכל צד,
44 וישפילו אותך עד האדמה, ואת ילדיך בתוכך; והם לא ישאירו בך אבן על אבן; כי לא ידעת את זמן ביקורך.
45 והוא הלך אל בית המקדש, והחל להוציא את אלה שמכרו בו, ואת אלה שקנו;
46 לאמר להם, כתוב, ביתי הוא בית תפילה: אך אתם עשיתם אותו מערת גנבים.
47 והוא לימד יום יום בבית המקדש. אך הכוהנים הראשיים והסופרים וראשי העם חיפשו להשמיד אותו,
48 ולא יכלו למצוא מה הם עלולים לעשות: כי כל העם היו קשובים מאוד לשמוע אותו.
פרק 20
1 ויהי, כי באחד מן הימים ההם, כאשר הוא לימד את העם בבית המקדש, והכריז את הבשורה, הכוהנים הראשיים והסופרים באו עליו עם הזקנים,
2 ודיברו אליו, לאמר, אמור לנו, באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה? או מי הוא אשר נתן לך את הסמכות הזאת?
3 והוא ענה ואמר להם, גם אני אשאל אתכם דבר אחד; וענו לי:
4 טבילת יוחנן, האם היא מן השמים, או מאנשים?
5 והם דנו עם עצמם, לאמר, אם נאמר, מן השמים; הוא יאמר, מדוע לכן לא האמנתם לו?
6 אך אם נאמר, מאנשים; כל העם יסקלו אותנו: כי הם משוכנעים כי יוחנן היה נביא.
7 והם ענו, כי הם לא יכלו לומר מנין היא.
8 וישוע אמר להם, אף לא אני אומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.
9 אז הוא החל לדבר אל העם את המשל הזה; איש אחד נטע כרם, והשכיר אותו לכורמים, והלך לארץ רחוקה לזמן רב.
10 ובעונה הוא שלח עבד אל הכורמים, כדי שהם ייתנו לו מפרי הכרם: אך הכורמים הכו אותו, ושילחו אותו ריק.
11 ושוב הוא שלח עבד אחר: והם הכו גם אותו, ונהגו בו בבושה, ושילחו אותו ריק.
12 ושוב הוא שלח שלישי: והם פצעו גם אותו, והוציאו אותו.
13 אז אמר אדון הכרם, מה אעשה? אשלח את בני האהוב: אולי הם יכבדו אותו כאשר הם יראו אותו.
14 אך כאשר הכורמים ראו אותו, הם דנו ביניהם, לאמר, זהו היורש: בואו, נהרוג אותו, כדי שהנחלה תהיה שלנו.
15 ובכן הם הוציאו אותו מן הכרם, והרגו אותו. מה לכן אדון הכרם יעשה להם?
16 הוא יבוא וישמיד את הכורמים האלה, וייתן את הכרם לאחרים. וכאשר הם שמעו זאת, הם אמרו, חס ליהוה.
17 והוא הביט בהם, ואמר, מה זה לכן אשר כתוב, האבן אשר מאסו הבונים, אותה נעשתה לראש פינה?
18 כל מי שייפול על האבן ההיא יישבר; אך מי אשר עליו היא תיפול, היא תטחן אותו לאבק.
19 והכוהנים הראשיים והסופרים באותה שעה חיפשו לשים ידיים עליו; והם פחדו את העם: כי הם תפסו כי הוא דיבר את המשל הזה נגדם.
20 והם צפו בו, ושלחו מרגלים, אשר יעמידו פנים כאנשים צדיקים, כדי שהם יתפסו את דבריו, ובכן הם ימסרו אותו אל כוחו וסמכותו של המושל.
21 והם שאלו אותו, לאמר, רבי, אנחנו יודעים כי אתה אומר ומלמד נכון, ואף לא אתה מקבל את פני איש כלשהו, אלא מלמד את דרך יהוה באמת:
22 האם חוקי לנו לתת מס לקיסר, או לא?
23 אך הוא תפס את ערמתם, ואמר להם, מדוע אתם מנסים אותי?
24 הראו לי דינר. של מי הדמות והכתובת שיש לו? הם ענו ואמרו, של קיסר.
25 והוא אמר להם, תנו לכן לקיסר את הדברים אשר הם של קיסר, וליהוה את הדברים אשר הם של יהוה.
26 והם לא יכלו לתפוס את דבריו לפני העם: והם התפלאו על תשובתו, ושתקו.
27 אז באו אליו אחדים מן הצדוקים, אשר מכחישים כי יש תחייה כלשהי; והם שאלו אותו,
28 לאמר, רבי, משה כתב לנו, אם אחיו של איש כלשהו ימות, ויש לו אשה, והוא ימות בלי ילדים, כי אחיו ייקח את אשתו, ויקים זרע לאחיו.
29 היו לכן שבעה אחים: והראשון לקח אשה, ומת בלי ילדים.
30 והשני לקח אותה לאשה, והוא מת בלי ילדים.
31 והשלישי לקח אותה; וכמו כן גם השבעה: והם לא השאירו ילדים, ומתו.
32 אחרונה מכולם גם האשה מתה.
33 על כן בתחייה אשת מי מהם היא? כי שבעה היו לה לאשה.
34 וישוע בענותו אמר להם, בני העולם הזה נושאים, וניתנים לנישואים:
35 אך אלה אשר ייחשבו ראויים להשיג את העולם ההוא, ואת התחייה מן המתים, לא נושאים, ואף לא ניתנים לנישואים:
36 ואף לא הם יכולים למות עוד: כי הם שווים למלאכים; והם בני יהוה, בהיותם בני התחייה.
37 עתה כי המתים קמים, אף משה הראה בשיח, כאשר הוא קורא לישוע ישוע של אברהם, וישוע של יצחק, וישוע של יעקב.
38 כי הוא אינו ישוע של המתים, אלא של החיים: כי כולם חיים לו.
39 אז אחדים מן הסופרים בענותם אמרו, רבי, טוב אמרת.
40 ואחרי כן הם לא העזו לשאול אותו שאלה כלשהי.
41 והוא אמר להם, איך הם אומרים כי המשיח הוא בן דוד?
42 ודוד עצמו אומר בספר התהלים, יהוה אמר לישוע שלי, שב על ידי הימנית,
43 עד שאשים את אויביך הדום לרגליך.
44 דוד לכן קורא אותו ישוע, איך הוא אז בנו?
45 אז בשמיעת כל העם הוא אמר לתלמידיו,
46 הישמרו מן הסופרים, אשר רוצים ללכת בגלימות ארוכות, ואוהבים ברכות בשווקים, ואת המושבים הגבוהים ביותר בבתי הכנסת, ואת החדרים הראשיים בסעודות;
47 אשר טורפים את בתי האלמנות, ולמראית עין עושים תפילות ארוכות: אותם יקבלו גזירה חמורה יותר.
פרק 21
1 והוא הביט מעלה, וראה את האנשים העשירים משליכים את מתנותיהם אל האוצר.
2 והוא ראה גם אלמנה ענייה אחת משליכה לשם שתי פרוטות.
3 והוא אמר, באמת אני אומר לכם, כי האלמנה הענייה הזאת השליכה יותר מכולם:
4 כי כל אלה משפעם השליכו אל מנחות יהוה: אך היא מעוניה השליכה את כל המחיה אשר היתה לה.
5 וכאשר אחדים דיברו על בית המקדש, איך הוא מקושט באבנים טובות ומתנות, הוא אמר,
6 באשר לדברים האלה אשר אתם רואים, הימים יבואו, אשר בהם לא תישאר אבן אחת על אחרת, אשר לא תיהרס.
7 והם שאלו אותו, לאמר, רבי, אך מתי הדברים האלה יהיו? ואיזה אות יהיה כאשר הדברים האלה יקרו?
8 והוא אמר, שימו לב כי לא תתעו: כי רבים יבואו בשמי, לאמר, אני הוא המשיח; והזמן קרוב: אל תלכו לכן אחריהם.
9 אך כאשר תשמעו על מלחמות ומהומות, אל תיבהלו: כי הדברים האלה חייבים לבוא תחילה; אך הסוף לא מיד.
10 אז הוא אמר להם, אומה תקום נגד אומה, ומלכות נגד מלכות:
11 ורעידות אדמה גדולות יהיו במקומות שונים, ורעבים, ומגיפות; ומראות מפחידים ואותות גדולים יהיו מן השמים.
12 אך לפני כל אלה, הם ישימו את ידיהם עליכם, וידפימו אתכם, במסרם אתכם אל בתי הכנסת, ואל בתי הסוהר, בהיותכם מובאים לפני מלכים ומושלים בעד שמי.
13 וזה יהפוך לכם לעדות.
14 קבעו זה לכן בלבותיכם, לא לחשוב מראש מה תענו:
15 כי אני אתן לכם פה וחכמה, אשר כל יריביכם לא יוכלו לסתור ואף לא להתנגד.
16 ואתם תימסרו גם בידי הורים, ואחים, וקרובים, וידידים; ואחדים מכם הם יגרמו להיהרג.
17 ואתם תישנאו בידי כל האנשים בעד שמי.
18 אך לא שערה מראשכם תאבד.
19 בסבלנותכם החזיקו את נפשותיכם.
20 וכאשר תראו את ירושלים מוקפת בצבאות, אז דעו כי שיממונה קרוב.
21 אז אלה אשר ביהודה ינוסו אל ההרים; ואלה אשר בתוכה יצאו; ואל ייכנסו אלה אשר בארצות אליה.
22 כי אלה הם ימי הנקמה, כדי שכל הדברים אשר כתובים יתמלאו.
23 אך אוי לאלה אשר בהריון, ולאלה אשר מיניקות, בימים ההם! כי תהיה צרה גדולה בארץ, וזעם על העם הזה.
24 והם ייפלו בחרב, ויובלו שבויים אל כל האומות: וירושלים תירמס בידי הגויים, עד שזמני הגויים יתמלאו.
25 ויהיו אותות בשמש, ובירח, ובכוכבים; ועל הארץ צרת אומות, במבוכה; הים והגלים שואגים;
26 לבות אנשים נכשלים מפחד, וממבט על הדברים ההם אשר באים על הארץ: כי כוחות השמים יזועו.
27 ואז הם יראו את בן האדם בא בענן בכוח ובתהילה גדולה.
28 וכאשר הדברים האלה יחלו לקרות, אז הביטו מעלה, והרימו את ראשיכם; כי גאולתכם קרבה.
29 והוא דיבר אליהם משל; ראו את עץ התאנה, ואת כל העצים;
30 כאשר הם עתה מנביטים, אתם רואים ויודעים מעצמכם כי הקיץ עתה קרוב.
31 כך גם אתם, כאשר תראו את הדברים האלה קורים, דעו כי מלכות יהוה קרבה.
32 באמת אני אומר לכם, הדור הזה לא יעבור, עד שהכל יתמלא.
33 שמים וארץ יעברו: אך דברי לא יעברו.
34 ושימו לב לעצמכם, פן בזמן כלשהו לבותיכם ייכבדו בהפרזות, ובשכרות, ובדאגות החיים האלה, ובכן היום ההוא יבוא עליכם בלי לדעת.
35 כי כמלכודת הוא יבוא על כל אלה היושבים על פני כל הארץ.
36 שמרו לכן, והתפללו תמיד, כדי שתיחשבו ראויים לברוח מכל הדברים האלה אשר יקרו, ולעמוד לפני בן האדם.
37 וביום הוא לימד בבית המקדש; ובלילה הוא יצא, ושהה בהר אשר נקרא הר הזיתים.
38 וכל העם באו בבוקר השכם אליו בבית המקדש, לשמוע אותו.
פרק 22
1 עתה חג המצות קרב, אשר נקרא הפסח.
2 והכוהנים הראשיים והסופרים חיפשו איך הם עלולים להרוג אותו; כי הם פחדו את העם.
3 אז שטן נכנס ביהודה הנקרא איש קריות, בהיותו ממספר השנים עשר.
4 והוא הלך בדרכו, ודיבר עם הכוהנים הראשיים והקצינים, איך הוא עלול למסור אותו להם.
5 והם שמחו, והסכימו לתת לו כסף.
6 והוא הבטיח, וחיפש הזדמנות למסור אותו להם בהיעדר ההמון.
7 אז בא יום המצות, כאשר הפסח חייב להישחט.
8 והוא שלח את פטרוס ויוחנן, לאמר, לכו והכינו לנו את הפסח, כדי שנאכל.
9 והם אמרו לו, היכן תרצה כי נכין?
10 והוא אמר להם, הנה, כאשר תיכנסו אל העיר, יפגוש אתכם איש, נושא כד מים; לכו אחריו אל הבית אשר אליו הוא נכנס.
11 ואתם תאמרו לבעל הבית, הרבי אומר לך, היכן חדר האורחים, אשר שם אאכל את הפסח עם תלמידי?
12 והוא יראה לכם חדר עליון גדול מרוהט: שם הכינו.
13 והם הלכו, ומצאו כפי שהוא אמר להם: והם הכינו את הפסח.
14 וכאשר באה השעה, הוא ישב, ושנים עשר השליחים עמו.
15 והוא אמר להם, בתשוקה השתוקקתי לאכול את הפסח הזה עמכם לפני שאסבול:
16 כי אני אומר לכם, לא אאכל עוד ממנו, עד שהוא יתמלא במלכות יהוה.
17 והוא לקח את הכוס, והודה, ואמר, קחו זאת, וחלקו זאת ביניכם:
18 כי אני אומר לכם, לא אשתה מפרי הגפן, עד שמלכות יהוה תבוא.
19 והוא לקח לחם, והודה, ובצע אותו, ונתן להם, לאמר, זהו גופי אשר ניתן בעדכם: עשו זאת לזכרי.
20 כמו כן גם את הכוס אחרי הסעודה, לאמר, הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי, אשר נשפך בעדכם.
21 אך, הנה, ידו של מי שמוסר אותי עמי על השולחן.
22 ובאמת בן האדם הולך, כפי שנקבע: אך אוי לאיש ההוא אשר בידו הוא נמסר!
23 והם החלו לשאול ביניהם, מי מהם הוא אשר יעשה את הדבר הזה.
24 והיתה גם מריבה ביניהם, מי מהם צריך להיחשב הגדול ביותר.
25 והוא אמר להם, מלכי הגויים מפעילים שלטון עליהם; ואלה אשר מפעילים סמכות עליהם נקראים מיטיבים.
26 אך אתם לא תהיו כך: אלא מי שהוא הגדול ביותר ביניכם, יהיה כצעיר; ומי שהוא ראשי, כמי שמשרת.
27 כי מי גדול יותר, מי שיושב בסעודה, או מי שמשרת? האם לא מי שיושב בסעודה? אך אני ביניכם כמי שמשרת.
28 אתם אלה אשר המשיכו עמי בפיתויי.
29 ואני ממנה לכם מלכות, כפי שאבי מינה לי;
30 כדי שתאכלו ותשתו על שולחני במלכותי, ותשבו על כיסאות בשופטכם את שנים עשר שבטי ישראל.
31 וישוע אמר, שמעון, שמעון, הנה, שטן רצה שיהיה לו אתכם, כדי שהוא ינפה אתכם כחיטה:
32 אך אני התפללתי בעדך, כי אמונתך לא תיכשל: וכאשר אתה תומר, חזק את אחיך.
33 והוא אמר לו, ישוע, אני מוכן ללכת עמך, גם אל בית הסוהר, וגם אל המוות.
34 והוא אמר, אני אומר לך, פטרוס, התרנגול לא יקרא היום, לפני שאתה תכחש שלוש פעמים כי אתה מכיר אותי.
35 והוא אמר להם, כאשר שלחתי אתכם בלי ארנק, ותרמיל, ונעליים, האם חסר לכם דבר? והם אמרו, כלום.
36 אז הוא אמר להם, אך עתה, מי שיש לו ארנק, שייקח אותו, וכמו כן את תרמילו: ומי שאין לו חרב, שימכור את בגדו, ויקנה אחת.
37 כי אני אומר לכם, כי זאת אשר כתובה חייבת עוד להתבצע בי, והוא נמנה בין הפושעים: כי הדברים הנוגעים לי יש להם סוף.
38 והם אמרו, ישוע, הנה, כאן שתי חרבות. והוא אמר להם, די בזה.
39 והוא יצא, והלך, כמנהגו, אל הר הזיתים; וגם תלמידיו הלכו אחריו.
40 וכאשר הוא היה במקום, הוא אמר להם, התפללו כי לא תיכנסו אל פיתוי.
41 והוא נסוג מהם כמרחק זריקת אבן, וכרע, והתפלל,
42 לאמר, אב, אם אתה רוצה, הסר את הכוס הזאת ממני: אך לא רצוני, אלא שלך, ייעשה.
43 ונראה לו מלאך מן השמים, מחזק אותו.
44 ובהיותו בייסורים הוא התפלל בעוז יותר: וזיעתו היתה כטיפות דם גדולות נופלות אל הארץ.
45 וכאשר הוא קם מן התפילה, ובא אל תלמידיו, הוא מצא אותם ישנים מצער,
46 ויאמר להם, מדוע אתם ישנים? קומו והתפללו, פן תיכנסו אל פיתוי.
47 ובעודו מדבר, הנה המון, ומי שנקרא יהודה, אחד מן השנים עשר, הלך לפניהם, וקרב אל ישוע לנשק אותו.
48 אך ישוע אמר לו, יהודה, האם אתה מוסר את בן האדם בנשיקה?
49 כאשר אלה אשר היו סביבו ראו מה יבוא, הם אמרו לו, ישוע, האם נכה בחרב?
50 ואחד מהם הכה את עבד הכוהן הראשי, וקצץ את אוזנו הימנית.
51 וישוע ענה ואמר, הרשו עד כה. והוא נגע באוזנו, וריפא אותו.
52 אז ישוע אמר לכוהנים הראשיים, ולקציני בית המקדש, ולזקנים, אשר באו אליו, האם יצאתם, כנגד גנב, עם חרבות ומקלות?
53 כאשר הייתי יום יום עמכם בבית המקדש, לא הושטתם ידיים נגדי: אך זאת היא שעתכם, וכוח החושך.
54 אז הם לקחו אותו, והובילו אותו, והביאו אותו אל בית הכוהן הראשי. ופטרוס הלך אחריו מרחוק.
55 וכאשר הם הדליקו אש בתוך האולם, וישבו יחד, פטרוס ישב ביניהם.
56 אך שפחה אחת ראתה אותו כאשר הוא ישב ליד האש, והביטה בו בעוז, ואמרה, גם האיש הזה היה עמו.
57 והוא כחש אותו, לאמר, אשה, איני מכיר אותו.
58 ואחרי מעט אחר ראה אותו, ואמר, גם אתה מהם. ופטרוס אמר, איש, איני.
59 וכבמרווח של שעה אחת אחרי כן אחר אישר בביטחון, לאמר, באמת גם האיש הזה היה עמו: כי הוא גלילי.
60 ופטרוס אמר, איש, איני יודע מה אתה אומר. ומיד, בעודו מדבר, התרנגול קרא.
61 וישוע פנה, והביט על פטרוס. ופטרוס זכר את דברו של ישוע, איך הוא אמר לו, לפני שהתרנגול יקרא, אתה תכחש אותי שלוש פעמים.
62 ופטרוס יצא, ובכה במרירות.
63 והאנשים אשר החזיקו את ישוע לעגו לו, והכו אותו.
64 וכאשר הם כיסו את עיניו, הם הכו אותו על הפנים, ושאלו אותו, לאמר, התנבא, מי הוא אשר הכה אותך?
65 ודברים רבים אחרים בגידוף הם דיברו נגדו.
66 וככל שהיה יום, זקני העם והכוהנים הראשיים והסופרים באו יחד, והובילו אותו אל מועצתם, לאמר,
67 האם אתה המשיח? אמור לנו. והוא אמר להם, אם אומר לכם, לא תאמינו:
68 ואם גם אשאל אתכם, לא תענו לי, ואף לא תשחררו אותי.
69 מעתה בן האדם יישב על ידי הימנית של כוח יהוה.
70 אז כולם אמרו, האם אתה אז בן יהוה? והוא אמר להם, אתם אומרים כי אני.
71 והם אמרו, איזה צורך נוסף יש לנו בעדות? כי אנחנו עצמנו שמענו מפיו שלו.
פרק 23
1 וכל המונם קם, והובילו אותו אל פילטוס.
2 והם החלו להאשים אותו, לאמר, מצאנו את האיש הזה מסית את האומה, ואוסר לתת מס לקיסר, לאמר כי הוא עצמו המשיח מלך.
3 ופילטוס שאל אותו, לאמר, האם אתה מלך היהודים? והוא ענה אותו ואמר, אתה אומר זאת.
4 אז פילטוס אמר לכוהנים הראשיים ולעם, איני מוצא אשמה באיש הזה.
5 והם היו עזים יותר, לאמר, הוא מסעיר את העם, מלמד בכל יהודה, בהתחילו מן הגליל עד המקום הזה.
6 כאשר פילטוס שמע על הגליל, הוא שאל אם האיש היה גלילי.
7 וככל שהוא ידע כי הוא שייך לסמכותו של הורדוס, הוא שלח אותו אל הורדוס, אשר גם הוא עצמו היה בירושלים באותו זמן.
8 וכאשר הורדוס ראה את ישוע, הוא שמח מאוד: כי הוא רצה לראות אותו מעונה ארוכה, כי הוא שמע דברים רבים עליו; והוא קיווה לראות נס אחד נעשה בידו.
9 אז הוא שאל אותו במילים רבות; אך הוא לא ענה לו דבר.
10 והכוהנים הראשיים והסופרים עמדו והאשימו אותו בעוצמה.
11 והורדוס עם אנשי מלחמתו בזו אותו, ולעגו לו, והלבישו אותו בגלימה מפוארת, ושילחו אותו שוב אל פילטוס.
12 ובאותו יום פילטוס והורדוס נעשו ידידים יחד: כי לפני כן הם היו באיבה ביניהם.
13 ופילטוס, כאשר הוא קרא יחד את הכוהנים הראשיים והמושלים והעם,
14 אמר להם, הבאתם את האיש הזה אלי, כמי שמסית את העם: והנה, אני, בבחני אותו לפניכם, לא מצאתי אשמה באיש הזה בנוגע לדברים ההם אשר אתם מאשימים אותו בהם:
15 לא, ואף לא הורדוס: כי שלחתי אתכם אליו; והנה, דבר לא ראוי למוות נעשה לו.
16 על כן אייסר אותו, ואשחרר אותו.
17 (כי בהכרח הוא חייב לשחרר אחד להם בחג.)
18 והם צעקו כולם בבת אחת, לאמר, הסר את האיש הזה, ושחרר לנו את בר אבא:
19 (אשר בעד מרד אחד שנעשה בעיר, ובעד רצח, הושלך לבית הסוהר.)
20 פילטוס לכן, ברצותו לשחרר את ישוע, דיבר שוב אליהם.
21 אך הם צעקו, לאמר, צלוב אותו, צלוב אותו.
22 והוא אמר להם בפעם השלישית, מדוע, איזה רע הוא עשה? לא מצאתי סיבת מוות בו: על כן אייסר אותו, ואשחרר אותו.
23 והם היו דחופים בקולות גדולים, דורשים כי הוא ייצלב. וקולותיהם ושל הכוהנים הראשיים גברו.
24 ופילטוס נתן גזירה כי זה יהיה כפי שהם דרשו.
25 והוא שחרר להם את מי שבעד מרד ורצח הושלך לבית הסוהר, אשר הם ביקשו; אך הוא מסר את ישוע לרצונם.
26 וכאשר הם הובילו אותו, הם תפסו אחד שמעון, איש מקיריני, בא מן הארץ, ועליו הם שמו את הצלב, כדי שהוא יישא אותו אחרי ישוע.
27 והלכה אחריו חבורה גדולה של עם, ושל נשים, אשר גם קוננו והתאבלו עליו.
28 אך ישוע בפנותו אליהן אמר, בנות ירושלים, אל תבכו עלי, אלא בכו על עצמכן, ועל ילדיכן.
29 כי, הנה, הימים באים, אשר בהם הם יאמרו, אשרי העקרות, והרחמים אשר מעולם לא ילדו, והשדיים אשר מעולם לא היניקו.
30 אז הם יחלו לומר להרים, נפלו עלינו; ולגבעות, כסו אותנו.
31 כי אם הם עושים את הדברים האלה בעץ ירוק, מה ייעשה ביבש?
32 והיו גם שניים אחרים, פושעים, מובלים עמו להיהרג.
33 וכאשר הם באו אל המקום, אשר נקרא גולגולת, שם הם צלבו אותו, ואת הפושעים, אחד על היד הימנית, והאחר על השמאלית.
34 אז ישוע אמר, אב, סלח להם; כי הם לא יודעים מה הם עושים. והם חילקו את בגדיו, והפילו גורלות.
35 והעם עמד מביט. וגם המושלים עמהם לעגו לו, לאמר, הוא הושיע אחרים; שיושיע עצמו, אם הוא המשיח, בחיר יהוה.
36 וגם החיילים לעגו לו, בבואם אליו, ובהציעם לו חומץ,
37 ובאומרם, אם אתה מלך היהודים, הוושע עצמך.
38 וגם כתובת נכתבה מעליו באותיות של יוונית, ולטינית, ועברית, זהו מלך היהודים.
39 ואחד מן הפושעים אשר נתלו חירף אותו, לאמר, אם אתה המשיח, הוושע עצמך ואותנו.
40 אך האחר בענותו גער בו, לאמר, האם לא אתה פוחד את יהוה, מאחר שאתה באותה הרשעה?
41 ואנחנו באמת בצדק; כי אנחנו מקבלים את הגמול הראוי של מעשינו: אך האיש הזה לא עשה דבר רע.
42 והוא אמר לישוע, ישוע, זכור אותי כאשר אתה בא אל מלכותך.
43 וישוע אמר לו, באמת אני אומר לך, היום אתה תהיה עמי בגן עדן.
44 והיה כבשעה השישית, והיה חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית.
45 והשמש החשיכה, ופרוכת בית המקדש נקרעה באמצע.
46 וכאשר ישוע צעק בקול גדול, הוא אמר, אב, בידיך אני מפקיד את רוחי: ובאומרו כך, הוא מסר את רוחו.
47 עתה כאשר שר המאה ראה מה נעשה, הוא פיאר את יהוה, לאמר, בוודאי זה היה איש צדיק.
48 וכל העם אשר בא יחד אל המראה ההוא, בראותם את הדברים אשר נעשו, הכו על חזותיהם, ושבו.
49 וכל מכריו, והנשים אשר באו אחריו מן הגליל, עמדו מרחוק, רואים את הדברים האלה.
50 והנה, היה איש שמו יוסף, חבר מועצה; והוא היה איש טוב, וצדיק:
51 (אותו לא הסכים לעצה ולמעשה שלהם;) הוא היה מארימתיאה, עיר של היהודים: אשר גם הוא עצמו חיכה למלכות יהוה.
52 האיש הזה הלך אל פילטוס, וביקש את גופתו של ישוע.
53 והוא הוריד אותה, ועטף אותה בפשתן, והניחה בקבר אשר נחצב באבן, אשר בו מעולם איש לא הונח לפני כן.
54 והיום ההוא היה ההכנה, והשבת התקרבה.
55 וגם הנשים, אשר באו עמו מן הגליל, הלכו אחריו, וראו את הקבר, ואיך גופתו הונחה.
56 והן שבו, והכינו בשמים ומשחות; ונחו ביום השבת לפי המצווה.
פרק 24
1 עתה ביום הראשון של השבוע, בבוקר מוקדם מאוד, הן באו אל הקבר, מביאות את הבשמים אשר הן הכינו, ואחדות אחרות עמהן.
2 והן מצאו את האבן מגולגלת מן הקבר.
3 והן נכנסו, ולא מצאו את גופתו של ישוע.
4 ויהי, כאשר הן היו נבוכות מאוד על כך, הנה, שני אנשים עמדו לידן בבגדים מבריקים:
5 וכאשר הן פחדו, והרכינו את פניהן אל הארץ, הם אמרו להן, מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?
6 הוא לא כאן, אלא קם: זכרו איך הוא דיבר אליכן כאשר הוא עוד היה בגליל,
7 לאמר, בן האדם חייב להימסר אל ידי אנשים חוטאים, ולהיצלב, וביום השלישי לקום שוב.
8 והן זכרו את דבריו,
9 ושבו מן הקבר, וסיפרו את כל הדברים האלה לאחד עשר, ולכל השאר.
10 היתה מרים המגדלית ויוחנה, ומרים אם יעקב, ונשים אחרות אשר היו עמהן, אשר סיפרו את הדברים האלה לשליחים.
11 ודבריהן נראו להם כסיפורי סרק, והם לא האמינו להן.
12 אז פטרוס קם, ורץ אל הקבר; ובכפיפתו, הוא ראה את בגדי הפשתן מונחים לבדם, ויצא, מתפלא בעצמו על אשר קרה.
13 והנה, שניים מהם הלכו באותו יום אל כפר הנקרא אמאוס, אשר היה מירושלים כשישים ריס.
14 והם דיברו יחד על כל הדברים האלה אשר קרו.
15 ויהי, כי, בעודם מדברים יחד ודנים, ישוע עצמו קרב, והלך עמהם.
16 אך עיניהם הוחזקו כי הם לא יכירו אותו.
17 והוא אמר להם, איזה מין שיחות אלה אשר יש לכם זה לזה, כאשר אתם הולכים, ועצובים?
18 ואחד מהם, אשר שמו קליאופס, בענותו אמר לו, האם אתה רק זר בירושלים, ולא ידעת את הדברים אשר קרו שם בימים אלה?
19 והוא אמר להם, איזה דברים? והם אמרו לו, על ישוע של נצרת, אשר היה נביא אדיר במעשה ובדבר לפני יהוה וכל העם:
20 ואיך הכוהנים הראשיים ומושלינו מסרו אותו להרשעת מוות, וצלבו אותו.
21 אך אנחנו בטחנו כי הוא היה מי שיגאל את ישראל: ומלבד כל זאת, היום הוא היום השלישי מאז הדברים האלה נעשו.
22 כן, וגם נשים אחדות מחבורתנו הדהימו אותנו, אשר היו מוקדם בקבר;
23 וכאשר הן לא מצאו את גופתו, הן באו, לאמר, כי הן גם ראו חזיון של מלאכים, אשר אמרו כי הוא חי.
24 ואחדים מאלה אשר היו עמנו הלכו אל הקבר, ומצאו זאת כפי שהנשים אמרו: אך אותו הם לא ראו.
25 אז הוא אמר להם, הו שוטים, ואטיי לב להאמין את כל אשר הנביאים דיברו:
26 האם לא המשיח היה צריך לסבול את הדברים האלה, ולהיכנס אל תהילתו?
27 ובהתחילו ממשה וכל הנביאים, הוא פירש להם בכל הכתבים את הדברים הנוגעים לעצמו.
28 והם קרבו אל הכפר, אשר אליו הם הלכו: והוא עשה כאילו הוא ילך הלאה.
29 אך הם הכריחו אותו, לאמר, הישאר עמנו: כי זה לקראת ערב, והיום כבר עבר. והוא נכנס לשהות עמהם.
30 ויהי, כאשר הוא ישב בסעודה עמהם, הוא לקח לחם, ובירך אותו, ובצע, ונתן להם.
31 ועיניהם נפקחו, והם הכירו אותו; והוא נעלם מראייתם.
32 והם אמרו זה לזה, האם לא לבנו בער בתוכנו, בעודו מדבר עמנו בדרך, ובעודו פותח לנו את הכתבים?
33 והם קמו באותה שעה, ושבו לירושלים, ומצאו את אחד עשר נאספים יחד, ואת אלה אשר היו עמהם,
34 לאמר, ישוע באמת קם, ונראה לשמעון.
35 והם סיפרו את הדברים אשר נעשו בדרך, ואיך הוא נכר להם בבציעת הלחם.
36 וכאשר הם דיברו כך, ישוע עצמו עמד בתוכם, ואמר להם, שלום לכם.
37 אך הם נבהלו ופחדו, וחשבו כי הם ראו רוח.
38 והוא אמר להם, מדוע אתם טרודים? ומדוע מחשבות קמות בלבותיכם?
39 ראו את ידי ואת רגלי, כי זהו אני עצמי: ממשו אותי, וראו; כי רוח אין לה בשר ועצמות, כפי שאתם רואים שיש לי.
40 וכאשר הוא דיבר כך, הוא הראה להם את ידיו ואת רגליו.
41 ובעודם לא מאמינים משמחה, ומתפלאים, הוא אמר להם, האם יש לכם כאן מזון כלשהו?
42 והם נתנו לו חתיכה של דג צלוי, ושל חלת דבש.
43 והוא לקח אותו, ואכל לפניהם.
44 והוא אמר להם, אלה הם הדברים אשר דיברתי אליכם, בעודי עמכם, כי כל הדברים חייבים להתמלא, אשר נכתבו בתורת משה, ובנביאים, ובתהלים, עלי.
45 אז הוא פתח את הבנתם, כדי שהם יבינו את הכתבים,
46 ויאמר להם, כך כתוב, וכך היה על המשיח לסבול, ולקום מן המתים ביום השלישי:
47 וכי תשובה וסליחת חטאים יוכרזו בשמו בין כל האומות, בהתחיל בירושלים.
48 ואתם עדים לדברים האלה.
49 והנה, אני שולח את הבטחת אבי עליכם: אך שבו בעיר ירושלים, עד שתולבשו בכוח ממרום.
50 והוא הוביל אותם החוצה עד ביתניה, והוא הרים את ידיו, ובירך אותם.
51 ויהי, בעודו מברך אותם, הוא נפרד מהם, ונישא אל השמים.
52 והם השתחוו לו, ושבו לירושלים בשמחה גדולה:
53 והיו תמיד בבית המקדש, משבחים ומברכים את יהוה. אמן.