צוואת בנימין

צַוָּאַת בִּנְיָמִין, הַבֵּן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר לְיַעֲקֹב וּלְרָחֵל

פרק 1

1 1 העתק דברי בנימין, אשר ציוה את בניו לקיים, אחרי שחי 2 מאה ועשרים וחמש שנה. וישק להם, ויאמר: כפי שיצחק נולד לאברהם 3 בזקנתו, כך גם אני ליעקב. ויען כי רחל אמי מתה בלדתה אותי, לא היה 4 לי חלב; לכן היניקה אותי בלהה שפחתה. כי רחל נשארה עקרה שתים עשרה שנה אחרי שילדה את יוסף; והתפללה אל יהוה בצום שנים עשר יום, ו־5 הרתה וילדה אותי. כי אבי אהב את רחל מאד, והתפלל כי יראה שני 6 בנים נולדים ממנה. לכן נקראתי בנימין, כלומר, בן ימים.

פרק 2

2 1 וכאשר הלכתי למצרים, אל יוסף, ואחי הכיר אותי, אמר לי: 2 מה אמרו לאבי כאשר מכרו אותי? ואמרתי לו, הם טבלו את כותנתך בדם ושלחו אותה, ואמרו: דע אם זו כותנת בנך. 3 ויוסף אמר לי: כך ממש, אחי, הסוחרים הכנענים גנבו אותי בכוח, 4 ויהי כאשר הלכו בדרכם הסתירו את בגדי, כאילו חיה פראית פגשה 5 אותי והרגה אותי. וכך מכרו אותי חבריו לישמעאלים. 6 והם לא שיקרו באמרם זאת. כי הוא חפץ להסתיר ממני את מעשי אחי. וקרא אליו את אחיו ואמר: 7 אל תספרו לאבי מה עשיתם לי, כי אם ספרו לו 8 כפי שסיפרתי לבנימין. ויהיו המחשבות ביניכם כאלה, ואל יבואו הדברים האלה אל לב אבי.

פרק 3

3 1 עשו אפוא גם אתם, בני, אהבו את יהוה יהוה השמים והארץ, ושמרו את מצוותיו, בהלככם אחר דוגמת האיש הטוב והקדוש יוסף. 2 ויהי דעתכם אל הטוב, כפי שאתם מכירים אותי; כי אשר דעתו ישרה רואה 3 את כל הדברים כראוי. יראו את יהוה, ואהבו את רעכם; ואף אם רוחות בליעל יתבעו אתכם לייסר אתכם בכל רע, לא ישלטו בכם, אף 4 כפי שלא שלטו ביוסף אחי. כמה אנשים חפצו להרגו, ויהוה הגן עליו! כי הירא את יהוה ואוהב את רעהו לא יוכה על ידי רוח 5 בליעל, בהיותו מוגן על ידי יראת יהוה. ולא ישלוט בו מזימת אדם או חיות, כי הוא נעזר על ידי יהוה באהבה אשר לו כלפי רעהו. 6 כי יוסף גם התחנן לאבינו כי יתפלל בעבור אחיו, למען לא 7 ייחס להם יהוה כחטא כל רע אשר עשו לו. וכך צעק יעקב: בני הטוב, גברת על מעי אביך יעקב. וחיבק אותו, ונשק לו שעתיים, לאמור: 8 בך תתקיים נבואת השמים [על שה יהוה, ומושיע העולם], וכי חף מפשע יימסר בעבור אנשים פורעי חוק, וחסר חטא ימות בעבור אנשים רשעים [בדם הברית, לתשועת הגויים וישראל, וישמיד את בליעל ואת עבדיו].

פרק 4

4 1 ראו אפוא, בני, את סופו של האיש הטוב? היו הולכים אחר רחמיו, אפוא, 2 בדעת טובה, למען גם אתם תלבשו כתרי תפארת. כי לאיש הטוב אין 3 עין חשוכה; כי הוא מרחם על כל האנשים, אף אם הם חוטאים. ואף אם יזמו בכוונה רעה נגדו, בעשותו טוב הוא גובר על הרע, בהיותו מוגן על ידי יהוה: 4 והוא אוהב את הצדיקים כנפשו. אם איש מתפאר, לא יקנא בו; אם איש מתעשר, לא יקנא; אם איש גיבור, ישבח אותו; את האיש המוסרי ישבח, על העני ירחם; על החלש יחמול; ליהוה ישיר שבחים. 5 באשר למי שיש בו יראת יהוה, הוא מגן עליו כבמגן; את האוהב את יהוה הוא עוזר; את הדוחה את עליון הוא מוכיח ומשיב; ואת אשר לו חסד רוח טובה הוא אוהב כנפשו.

פרק 5

5 1 אם אפוא גם לכם דעת טובה, אז גם אנשים רשעים יהיו בשלום עמכם, והמופקרים יכבדו אתכם וישובו אל הטוב, והחמדנים לא רק יחדלו מ־2 תאותם הבלתי מרוסנת, כי אם גם יתנו את מושאי חמדנותם לנדכאים. אם 3 תעשו טוב, אף הרוחות הטמאות יברחו מכם; והחיות יפחדו מכם. כי במקום שיש כבוד למעשים טובים ואור בדעת, אף החושך בורח ממנו 4 כי אם איש עושה אלימות לאיש קדוש, הוא מתחרט; כי האיש הקדוש רחמן למקללו, ושותק. 5 ואם איש בוגד באיש צדיק, האיש הצדיק מתפלל: אף כי למעט יושפל, לא אחרי זמן רב יופיע מפואר הרבה יותר, כפי שהיה יוסף אחי.

פרק 6

6 1 נטיית האיש הטוב אינה בכוח מרמת רוח בליעל, כי 2 מלאך השלום מדריך את נפשו. והוא אינו מביט בתאוה בדברים מתכלים, ולא 3 אוסף עושר בתאות הנאה. הוא אינו מתענג בהנאה, [הוא אינו מצטער על רעהו], אינו שבע מעצמו במותרות, אינו טועה בהרמת העינים, 4 יהוה הוא חלקו. הנטייה הטובה אינה מקבלת כבוד ולא קלון מאנשים, ואינה יודעת ערמה, או שקר, או מריבה או חרפה; כי יהוה שוכן בו ומאיר את 5 נפשו, והוא שמח כלפי כל האנשים תמיד. לדעת הטובה אין שתי לשונות, של ברכה ושל קללה, של חרפה ושל כבוד, של צער ושל שמחה, של שקט ושל בלבול, של צביעות ושל אמת, [של עוני ושל עושר]; כי אם יש לה נטייה אחת, בלתי מושחתת וטהורה, בנוגע לכל 6 האנשים. אין לה ראיה כפולה, ולא שמיעה כפולה, כי בכל אשר הוא עושה, או מדבר, או 7 רואה, הוא יודע כי יהוה מביט בנפשו. ומטהר את דעתו למען לא ייגנה על ידי אנשים וגם על ידי יהוה. וכך גם מעשי בליעל כפולים הם, ואין בהם תמימות.

פרק 7

7 1 לכן, בני, אני אומר לכם, ברחו מרשעות בליעל, כי הוא נותן חרב לאלה המצייתים לו. 2 והחרב היא אם שבע רעות. תחילה הדעת הוגה על ידי בליעל, וראשון יש שפיכות דמים; שנית חורבן; שלישית, צרה; רביעית, גלות; חמישית, מחסור; ששית, בהלה; שביעית, השמדה. 3 לכן גם קין נמסר לשבע נקמות על ידי יהוה, כי בכל מאה שנה הביא יהוה עליו מגפה אחת. 4 וכאשר היה בן מאתיים שנה החל לסבול, ובשנה התשע מאות נהרס. כי בעבור הבל, אחיו, בכל הרעות נשפט, אך למך בשבעים שבע. 5 כי לעולם אלה הדומים לקין בקנאה ובשנאת אחים, ייענשו באותו משפט עצמו.

פרק 8

8 1 ואתם, בני, ברחו מעשיית רע, קנאה, ושנאת אחים, ודבקו בטוב 2 ובאהבה. אשר לו דעת טהורה באהבה, אינו מביט באשה מתוך כוונת זנות; כי אין בו טומאה בלבו, כי רוח יהוה שורה עליו. 3 כי כפי שהשמש אינה נטמאת בהאירה על צואה ובוץ, כי אם מייבשת את שניהם ומגרשת את הריח הרע; כך גם הדעת הטהורה, אף כי מוקפת בטומאות הארץ, מטהרת (אותן) ואינה נטמאת בעצמה.

פרק 9

9 1 ואני מאמין כי יהיו גם מעשי רע ביניכם, מדברי חנוך הצדיק: כי תזנו בזנות סדום, ותאבדו, כולם מלבד מעטים, ותחזרו למעשי תאות עם נשים; ומלכות יהוה לא תהיה ביניכם, כי מיד הוא יקח אותה. 2 עם זאת מקדש יהוה יהיה בחלקכם, והאחרון (מקדש) יהיה מפואר יותר מן הראשון. ושנים עשר השבטים ייאספו שם, וכל הגויים, עד אשר ישלח עליון את תשועתו בביקור של נביא יחיד 3 שנולד. (והוא ייכנס אל המקדש [הראשון], ושם יטופל יֵשׁוּעַ בעלבון, והוא יורם על 4 עץ. ומסך המקדש ייקרע, ורוח יהוה תעבור אל הגויים 5 כאש נשפכת. והוא יעלה מן השאול ויעבור מן הארץ אל השמים. ואני יודע כמה שפל יהיה על הארץ, וכמה מפואר בשמים.)

פרק 10

10 1 ועתה כאשר יוסף היה במצרים, השתוקקתי לראות את דמותו ואת צורת פניו; ועל ידי תפילות יעקב אבי ראיתי אותו, בעודי ער ביום, את כל דמותו בדיוק כפי שהיה. 2 ובדברו את הדברים האלה, אמר להם: דעו אפוא, בני, כי אני מת. 3 עשו אפוא, אמת וצדקה כל אחד לרעהו, ומשפט לאישור, ושמרו את תורת יהוה ואת מצוותיו. 4 כי את הדברים האלה אני משאיר לכם תחת ירושה. תנו אפוא גם אתם אותם ל־5 בניכם לרכוש נצחי; כי כך עשו גם אברהם, ויצחק, ויעקב. כי את כל הדברים האלה הם נתנו לנו לירושה, לאמור: שמרו את מצוות יהוה, עד אשר יגלה 6 יהוה את תשועתו לכל הגויים. ואז תראו את חנוך, נח, ושם, ואברהם, ויצחק, ויעקב, קמים על יד ימין בשמחה. 7 אז גם אנחנו נקום, כל אחד על שבטינו, בהשתחוותנו למלך השמים, [אשר הופיע על הארץ בצורת אדם בענוה. וכמה אשר יאמינו בו על הארץ 8 ישמחו עמו]. אז גם כל האנשים יקומו, חלקם לכבוד וחלקם לבושה. וישוע ישפוט את ישראל תחילה, על רשעותם; [כי כאשר הוא הופיע כיהוה בבשר להושיעם הם האמינו בו 9 לא]. ואז הוא ישפוט את כל הגויים, [כמה אשר לא האמינו בו כאשר הוא הופיע 10 על הארץ]. והוא יוכיח את ישראל על ידי נבחרי הגויים, כפי שהוכיח את עשו על ידי המדינים, אשר רימו את אחיהם, [כך שהם נפלו לזנות, ולעבודת אלילים, והתרחקו מיהוה], בהיותם אפוא ילדים בחלקם של אלה היראים את יהוה. 11 אם אפוא, בני, תלכו בקדושה לפי מצוות יהוה, תשכנו שוב בבטחה עמי, וכל ישראל ייאסף אל יהוה.

פרק 11

11 1 ולא אקרא עוד זאב טורף בעבור ביזותיכם, כי אם [עובד יהוה, מחלק אוכל לאלה העושים את הטוב. 2 ויקום מזרעי באחרית הימים אחד] אהוב על יהוה, [שומע על הארץ את קולו] ועושה את רצונו הטוב, [מאיר בידע חדש את כל הגויים, אף אור הדעת, פורץ על ישראל לתשועה וקורע מהם כזאב, ונותן לבית הכנסת של הגויים. 3 עד סוף העידן הוא יהיה בבתי הכנסת של הגויים, ובין 4 שליטיהם, כנעימת מוזיקה בפי כולם. והוא יירשם בספרים הקדושים, גם 5 מעשהו וגם דברו, והוא יהיה נבחר יהוה לעולם. ועל ידיהם הוא ילך הלוך ושוב כיעקב אבי, לאמור: הוא ימלא את החסר משבטך].

פרק 12

12 1 ובסיימו את דבריו, אמר: אני מצוה אתכם, בני, העלו את עצמותי ממצרים, וקברו אותי בחברון, ליד 2 אבותי. כך מת בנימין בן מאה ועשרים וחמש שנה, בזקנה טובה, ושמו 3 אותו בארון. ובשנה התשעים ואחת מכניסת בני ישראל למצרים, הם ואחיהם העלו את עצמות אבותיהם בחשאי במהלך המלחמה הכנענית; וקברו אותם בחברון, 4 לרגלי אבותיהם. ושבו מארץ כנען וגרו במצרים עד יום יציאתם מארץ מצרים.