צוואת דן

צַוָּאַת דָּן, בֶּן־הַשְּׁבִיעִי לְיַעֲקֹב וּלְבִלְהָה.

פרק 1

1 1 העתק דברי דן אשר דיבר אל בניו בימיו האחרונים, במאה 2 וחמש ועשרים שנה לחייו. כי קרא את משפחתו ואמר: שמעו לדברי, בני 3 דן, והאזינו לדברי אביכם. ניסיתי בלבי ובכל חיי כי אמת עם משפט צדק טובה ונעימה ליהוה, וכי שקר 4 וכעס רעים המה, כי הם מלמדים את האדם כל רשעה. לכן אני מתוודה היום לפניכם, בני, 5 כי בלבי גמרתי על מות יוסף אחי, האיש האמיתי והטוב. [ו־6 שמחתי כי נמכר, כי אביו אהב אותו יותר ממנו.] כי רוח הקנאה 7 והגאווה אמרה אלי: גם אתה בנו אתה. ואחת מרוחות בליעל הסיתה אותי לאמור: קח את החרב הזאת ובה הרוג את יוסף, ויאהבך אביך כאשר ימות. 8 וזאת היא רוח הכעס אשר פיתתה אותי למחוץ את יוסף כאשר ימחץ נמר גדי. 9 אך יהוה אבותי לא נתן לו ליפול בידי, למען אמצאהו לבדו ואהרגהו ואשמיד שבט שני בישראל.

פרק 2

2 1 ועתה, בני, הנה אני מת, ואומר לכם באמת: אם לא תישמרו מרוח השקר והכעס ולא תאהבו אמת ואורך־רוח, תאבדו. 2 כי הכעס הוא עיוורון, ואינו מניח לראות פני איש באמת. 3 כי גם אם אב הוא או אם, יתנהג אליהם כאויבים; גם אם אח הוא, לא יכירנו; גם אם נביא 4 ליהוה הוא, לא ישמע לו; גם אם צדיק הוא, לא יחשיבנו; גם אם ידיד הוא, לא יודה בו. כי רוח הכעס מקיפה אותו ברשת המרמה ומעוורת את עיניו, ובשקר 5 מחשיכה את דעתו ונותנת לו את ראייתה המיוחדת לה. ובמה היא מקיפה את עיניו? בשנאת הלב, לקנא באחיו.

פרק 3

3 1 כי הכעס דבר רע הוא, בני, כי הוא מטריד גם את הנפש עצמה. ואת גוף האיש הכועס הוא עושה לשלו, ועל נפשו הוא משיג שלטון, ו־3 נותן לגוף כוח לעשות כל עוולה. וכאשר הגוף עושה את כל 4 הדברים האלה, הנפש מצדיקה את הנעשה, כי אינה רואה נכונה. לכן הכועס, אם גיבור הוא, יש לו כוח משולש בכעסו: האחד בעזרת עבדיו, והשני בעושרו, אשר בו הוא מפתה ומנצח בעוול, והשלישי — בכוחו הטבעי אשר בו הוא עושה את הרע. 5 ואם הכועס חלש הוא, בכל זאת יש לו 6 כוח כפול מזה אשר בטבע, כי הכעס עוזר תמיד לכאלה בעבירה. הרוח הזאת הולכת תמיד עם השקר לימין השטן, למען ייעשו מעשיה באכזריות ובשקר.

4 1, 2 לכן הבינו את כוח הכעס, כי הבל הוא. כי תחילה הוא מגרה בדבר, ואחר במעשים הוא מחזק את הכועס, ובהפסדים חדים מבלבל את 3 דעתו, וכן מעורר בחמה גדולה את נפשו. לכן כאשר ידבר איש נגדכם, אל תתעוררו לכעס, [ואם ישבח אתכם איש כאנשים קדושים, אל תתרוממו; אל תתרגשו 4 לא לשמחה ולא לגועל]. כי תחילה הוא מענג את השמיעה, וכן מחדד את הדעת לתפוס את עילות הגירוי; ואחר, בכעסו, חושב הוא כי בצדק הוא כועס. 5 אם תיפלו לכל הפסד או חורבן, בני, אל תצטערו, כי הרוח הזאת עצמה גורמת לאיש 6 לחמוד את הכלה, למען יכעס על הצער. ואם תסבלו הפסד ברצון או שלא ברצון, אל תתעצבו, כי מהתעצבות יוצא כעס עם שקר. 7 ועוד, נזק כפול הוא כעס עם שקר, והם עוזרים זה לזה להפריע את הלב; ו־[המשך בעמ׳ 510]

כאשר הנפש מופרעת תמיד, יהוה סר ממנה ובליעל מושל בה.

פרק 5

5 1 לכן שמרו, בני, את מצוות יהוה ושמרו את תורתו; סורו מחמה ושנאו שקר, למען ישכון יהוה בתוככם ובליעל יברח מפניכם. 2 דברו אמת איש עם רעהו. כן לא תיפלו לחמה ולמבוכה, אלא תהיו בשלום, ויהוה השלום לכם, וכן לא תגבר עליכם מלחמה. 3 אהבו את יהוה בכל ימי חייכם, ואיש את רעהו בלב אמיתי. 4 אני יודע כי באחרית הימים תסורו מיהוה ותכעיסו את לוי ותילחמו ביהודה, אך לא תוכלו להם, כי מלאך יהוה ינחה את שניהם, כי בהם יעמוד ישראל. 5 וכאשר תסורו מיהוה, תלכו בכל רע ותעשו את תועבות הגויים, ותזנו אחרי נשי פורעי־החוק, בעוד בכל רשעה רוחות 6 הרשעה פועלות בכם. [כי קראתי בספר חנוך הצדיק, כי שריכם הוא השטן, וכי כל רוחות הרשעה והגאווה יקשרו קשר להיות תמיד עם בני לוי, לגרום להם לחטוא לפני יהוה. 7 ובני יקרבו אל לוי ויחטאו עמם בכל דבר, ובני יהודה יהיו חמדנים, ובוזזים את רכוש זולתם כאריות.] 8 לכן תובלו [עמם] בשבי, ושם תקבלו את כל מכות מצרים ואת כל רעות הגויים. 9 וכאשר תשובו אל יהוה תשיגו רחמים, והוא יביא אתכם אל מקדשו וייתן לכם שלום. 10 ויקום לכם משבט [יהודה ומ]לוי תשועת יהוה, והוא יילחם בבליעל ויעשה נקמה נצחית באויבינו, 11 ואת השבי ייקח מבליעל [את נפשות הקדושים], ויפנה לבבות סוררים אל יהוה, וייתן לקוראים אליו שלום עולמים. 12 והקדושים ינוחו בעדן, ובירושלים החדשה ישמחו הצדיקים, ותהיה לכבוד יהוה לעולם. 13 ושוב לא תסבול ירושלים שוממות ולא יוגלה ישראל, כי יהוה יהיה בתוכה [חי בתוך בני אדם], וקדוש ישראל ימלוך עליה [בענווה ובעוני; והמאמין בו ימלוך בתוך בני אדם באמת].

6 1, 2 ועתה, יראו את יהוה, בני, והישמרו מהשטן ומרוחותיו. קרבו אל יהוה ואל המלאך המתחנן בעדכם, כי הוא מתווך בין יהוה לאדם, ובעד 3 שלום ישראל הוא יעמוד נגד מלכות האויב. לכן האויב חרד 4 להשמיד את כל הקוראים ליהוה. כי הוא יודע כי ביום אשר בו ישוב ישראל, 5 תבוא מלכות האויב לקצה. כי מלאך השלום עצמו 6 יחזק את ישראל, למען לא ייפול לקצה הרע. ויהיה בעת עבירת ישראל, כי יהוה לא יסור מהם, אלא יהפכם לעם 7 עושה רצונו, כי אין מן המלאכים שישווה לו. ושמו יהיה בכל מקום בישראל ובתוך הגויים. 8 לכן שמרו את עצמכם, בני, מכל מעשה רע, והשליכו חמה וכל שקר, ואהבו אמת ואורך־רוח. 9 ואת הדברים אשר שמעתם מאביכם מסרו גם אתם לבניכם, [למען יקבל אתכם מושיע הגויים, כי אמיתי הוא וארוך־רוח, עניו ושפל, ו־10 מלמד במעשיו את תורת יהוה]. לכן סורו מכל עוול ודבקו בצדקת יהוה, וגזעכם ייוושע לעולם. וקברו אותי אצל אבותי.

7 1, 2 וכאשר אמר את הדברים האלה נשק להם ויישן בשיבה טובה. ובניו קברו אותו, ואחרי כן העלו את עצמותיו ושמו אותן אצל אברהם ו־3 יצחק ויעקב. (אולם דן ניבא להם כי ישכחו את יהוה שלהם, ויתנכרו מארץ נחלתם ומגזע ישראל וממשפחת זרעם.)