האיגרת אל העברים
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/hebrews/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 יהוה, אשר בפעמים רבות ובאופנים שונים דיבר בעבר אל האבות ביד הנביאים,
2 בימים האחרונים האלה דיבר אלינו ביד בנו, אשר שמו ליורש כל, אשר בו גם עשה את העולמים;
3 אשר בהיותו זוהר כבודו ודמות עצמותו, ונושא את כל הדברים בדבר כוחו, כאשר בעצמו טיהר את חטאינו, ישב לימין הגדולה במרומים:
4 ונעשה נעלה מן המלאכים במידה שירש שם נכבד משלהם.
5 כי למי מן המלאכים אמר מעולם: בני אתה, היום ילדתיך? ושוב: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן?
6 ושוב, כאשר הביא את הבכור אל העולם, אמר: וישתחוו לו כל מלאכי יהוה.
7 ועל המלאכים אמר: העושה את מלאכיו רוחות, ואת משרתיו להבת אש.
8 אך אל הבן אמר: כיסאך, יֵשׁוּעַ, לעולם ועד; שבט יושר הוא שבט מלכותך.
9 אהבת צדק ותשנא רשע; לכן משחך יהוה, יהוה שלך, בשמן ששון מחבריך.
10 ואתה, ישוע, בראשית ייסדת את הארץ, והשמים מעשי ידיך המה:
11 הם יאבדו ואתה תעמוד, וכולם כבגד יבלו;
12 וכלבוש תקפלם וייחלפו; אך אתה הוא, ושנותיך לא יתמו.
13 אך למי מן המלאכים אמר מעולם: שב לימיני, עד אשים את אויביך הדום לרגליך?
14 האם לא כולם רוחות משרתות המה, הנשלחות לשרת בעד אלה אשר עתידים לרשת תשועה?
פרק 2
1 לכן עלינו להקשיב ביתר תשומת־לב לדברים אשר שמענו, פן נחליק אי־פעם.
2 כי אם הדבר המדובר בידי מלאכים עמד בתוקף, וכל עבירה ואי־ציות קיבלו גמול צודק,
3 איך נימלט אנו אם נזניח תשועה כה גדולה, אשר בתחילה החלה להיות מדוברת ביד ישוע, ואושרה לנו בידי אלה אשר שמעוהו;
4 יהוה גם העיד להם, באותות ובמופתים ובגבורות שונות ובמתנות רוח הקודש, כרצונו?
5 כי לא למלאכים שיעבד את העולם הבא, אשר עליו אנו מדברים.
6 אך אחד העיד במקום מסוים לאמור: מה אנוש כי תזכרנו, ובן־אדם כי תפקדנו?
7 חיסרתו מעט מן המלאכים; בכבוד ובהדר עיטרתו, ושמתו על מעשי ידיך:
8 כל שמת תחת רגליו. כי בשעבדו לו את כל, לא השאיר דבר אשר לא שועבד לו. אך כעת עוד איננו רואים את כל משועבד לו.
9 אך אנו רואים את ישוע, אשר חוסר מעט מן המלאכים בגלל סבל המוות, מעוטר בכבוד ובהדר, למען בחסד יהוה יטעם מוות בעד כל אדם.
10 כי נאה היה לו, אשר הכל ממנו והכל בו, בהביאו בנים רבים לכבוד, להשלים בייסורים את שר תשועתם.
11 כי גם המקדש וגם המתקדשים כולם מאחד המה; לכן אינו מתבייש לקרוא להם אחים,
12 לאמור: אספר את שמך לאחי, בתוך הקהילה אהללך.
13 ושוב: אבטח בו. ושוב: הנה אני והילדים אשר נתן לי יהוה.
14 מאחר שהילדים שותפים בבשר ודם, גם הוא עצמו שותף בהם באותו אופן, למען במוות ישמיד את בעל כוח המוות, הוא השטן;
15 ויושיע את אלה אשר ביראת המוות היו כל ימי חייהם נתונים לעבדות.
16 כי באמת לא נטל עליו את טבע המלאכים, אלא נטל עליו את זרע אברהם.
17 לכן בכל הדברים נתחייב להידמות לאחיו, למען יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בדברים הנוגעים ליהוה, לכפר על חטאי העם.
18 כי בזה שסבל הוא עצמו בניסויו, הוא יכול לעזור למנוסים.
פרק 3
1 לכן, אחים קדושים, שותפי הקריאה השמימית, הביטו אל השליח והכהן הגדול של אמונתנו, הַמָּשִׁיחַ ישוע;
2 אשר היה נאמן לזה אשר מינה אותו, כפי שגם משה היה נאמן בכל ביתו.
3 כי האיש הזה נחשב ראוי לכבוד רב ממשה, במידה שלבונה הבית יש כבוד רב מן הבית.
4 כי כל בית נבנה בידי איש כלשהו; אך בונה כל הדברים הוא יהוה.
5 ומשה אכן היה נאמן בכל ביתו, כעבד, לעדות על הדברים אשר עתידים להיות מדוברים אחרי כן;
6 אך המשיח — כבן על ביתו; אשר ביתו אנו, אם נחזיק בביטחון ובתהילת התקווה בחוזקה עד הסוף.
7 לכן (כאשר רוח הקודש אומרת: היום אם בקולו תשמעו,
8 אל תקשו את לבבכם, כבמריבה, ביום הניסיון במדבר:
9 אשר אבותיכם ניסוני, בחנוני, וראו את מעשי ארבעים שנה.
10 לכן קצתי בדור ההוא ואמרתי: תמיד תועים הם בלב, ולא ידעו את דרכי.
11 כן נשבעתי באפי: לא יבואו אל מנוחתי.)
12 הישמרו, אחים, פן יהיה באחד מכם לב רע של חוסר־אמונה, בסורכם מהאל החי.
13 אך נחמו איש את רעהו בכל יום, כל עוד הוא נקרא היום, פן יוקשה אחד מכם במרמת החטא.
14 כי נעשינו שותפי המשיח, אם את תחילת ביטחוננו נחזיק בחוזקה עד הסוף;
15 בעוד נאמר: היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו את לבבכם, כבמריבה.
16 כי מקצת, כאשר שמעו, המרו; אך לא כל היוצאים ממצרים בידי משה.
17 אך על מי קצף ארבעים שנה? הלא על החוטאים, אשר פגריהם נפלו במדבר?
18 ולמי נשבע כי לא יבואו אל מנוחתו, אם לא לבלתי־מאמינים?
19 ואנו רואים כי לא יכלו לבוא בגלל חוסר־אמונה.
פרק 4
1 לכן נירא, שמא בהישאר הבטחה להיכנס אל מנוחתו, ייראה אחד מכם כמאחר ממנה.
2 כי גם לנו בושרה הבשורה, כפי שגם להם; אך הדבר אשר שמעו לא הועיל להם, כי לא התערב באמונה בשומעים.
3 כי אנו, המאמינים, נכנסים אל המנוחה, כפי שאמר: כאשר נשבעתי באפי, אם יבואו אל מנוחתי; אף כי המלאכות הושלמו מאז ייסוד העולם.
4 כי דיבר במקום מסוים על היום השביעי כזאת: וישבות יהוה ביום השביעי מכל מלאכותיו.
5 ובמקום הזה שוב: אם יבואו אל מנוחתו.
6 מאחר שנשאר כי אחדים צריכים להיכנס אליה, ואלה אשר להם בושרה תחילה לא נכנסו בגלל חוסר־אמונה,
7 שוב הגביל יום מסוים, באמרו בדוד: היום, אחרי זמן כה רב; כפי שנאמר: היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו את לבבכם.
8 כי אילו הניח להם ישוע מנוחה, לא היה מדבר אחרי כן על יום אחר.
9 לכן נשארה מנוחת־שבת לעם יהוה.
10 כי הבא אל מנוחתו, גם הוא שבת ממעשיו, כפי שיהוה שבת משלו.
11 לכן נשקוד להיכנס אל המנוחה ההיא, פן ייפול איש באותה דוגמת חוסר־אמונה.
12 כי דבר יהוה חי ופועל, וחד מחרב פיפיות, וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח, בין פרקים למח, ודן את מחשבות הלב וכוונותיו.
13 ואין כל בריאה נסתרת מעיניו, אלא כל הדברים ערומים וגלויים לעיני זה אשר עמו חשבוננו.
14 מאחר שיש לנו כהן גדול גדול אשר עבר את השמים, ישוע בן יהוה, נחזיק באמונתנו.
15 כי אין לנו כהן גדול אשר אינו יכול לחוש את חולשותינו, אלא נוסה בכל הדברים כמונו, אך בלי חטא.
16 לכן נקרב בביטחון אל כיסא החסד, למען נקבל רחמים ונמצא חסד לעזרה בעת הצורך.
פרק 5
1 כי כל כהן גדול, הנלקח מבני האדם, מופקד בעד בני האדם בדברים הנוגעים ליהוה, למען יקריב מתנות וזבחים על חטאים:
2 אשר יכול לחמול על השוגגים ועל התועים, כי גם הוא עצמו מוקף בחולשה.
3 ובגלל זאת עליו להקריב, כעל העם כן גם על עצמו, על חטאים.
4 ואין איש נוטל את הכבוד הזה לעצמו, אלא הנקרא מיהוה, כפי שהיה אהרון.
5 כן גם המשיח לא כיבד את עצמו להיעשות כהן גדול, אלא זה אשר אמר אליו: בני אתה, היום ילדתיך.
6 כפי שהוא אומר גם במקום אחר: אתה כהן לעולם על דברתי מלכי־צדק.
7 אשר בימי בשרו, כאשר הקריב תפילות ותחנונים בצעקה חזקה ובדמעות אל זה אשר יכול להושיעו ממוות, ונשמע בגלל יראתו;
8 אף כי בן היה, למד ציות מהדברים אשר סבל;
9 ובהושלמו, נעשה מחולל תשועת עולם לכל השומעים לו;
10 ונקרא מיהוה כהן גדול על דברתי מלכי־צדק.
11 אשר עליו יש לנו דברים רבים לומר, וקשים לפירוש, מאחר שנהייתם כבדים בשמיעה.
12 כי בעת אשר עליכם להיות מורים, זקוקים אתם כי ילמד אתכם איש שוב את יסודות־הראשית של דברי יהוה; ונהייתם כאלה הצריכים חלב, ולא מאכל מוצק.
13 כי כל המשתמש בחלב אינו מנוסה בדבר הצדק, כי תינוק הוא.
14 אך מאכל מוצק שייך לבוגרים, אלה אשר מתוך השימוש חושיהם מאומנים להבחין בין טוב לרע.
פרק 6
1 לכן, בעזבנו את יסודות תורת המשיח, נתקדם אל השלמות; ולא נשוב להניח יסוד של תשובה ממעשים מתים, ושל אמונה כלפי יהוה,
2 של תורת הטבילות, ושל סמיכת ידיים, ושל תחיית המתים, ושל משפט עולם.
3 וזאת נעשה, אם יהוה ירשה.
4 כי בלתי אפשרי הוא לאלה אשר הוארו פעם, וטעמו את המתנה השמימית, ונעשו שותפי רוח הקודש,
5 וטעמו את דבר יהוה הטוב ואת כוחות העולם הבא,
6 אם ייפלו, לחדשם שוב לתשובה; כי הם צולבים לעצמם שוב את בן יהוה ומעמידים אותו לחרפה גלויה.
7 כי הארץ השותה את הגשם הבא עליה לעתים קרובות, ומוציאה עשב מועיל לאלה אשר בידם היא נעבדת, מקבלת ברכה מיהוה:
8 אך הנושאת קוצים ודרדרים נדחית וקרובה לקללה, וסופה להישרף.
9 אך, אהובים, אנו בטוחים בכם בדברים טובים יותר, ובדברים הנלווים לתשועה, אף כי כן אנו מדברים.
10 כי יהוה אינו עוול לשכוח את מעשכם ואת עמל האהבה אשר הראיתם כלפי שמו, בזה ששירתתם את הקדושים ואתם משרתים.
11 ואנו חפצים כי כל אחד מכם יראה את אותה שקידה לביטחון המלא של התקווה עד הסוף:
12 למען לא תהיו עצלים, אלא מחקים את אלה אשר באמונה ובאורך־רוח יורשים את ההבטחות.
13 כי כאשר הבטיח יהוה לאברהם, מאחר שלא יכול היה להישבע בגדול ממנו, נשבע בעצמו,
14 לאמור: ברך אברכך, והרבה ארבה אותך.
15 וכן, לאחר שסבל באורך־רוח, השיג את ההבטחה.
16 כי בני אדם אכן נשבעים בגדול, ושבועה לאישור היא להם סוף כל מחלוקת.
17 בזה יהוה, ברצותו להראות ביתר שפע ליורשי ההבטחה את אי־השתנות עצתו, אישרה בשבועה:
18 למען בשני דברים בלתי־משתנים, אשר בהם בלתי אפשרי ליהוה לשקר, תהיה לנו נחמה חזקה, אנו אשר ברחנו למחסה לאחוז בתקווה המוצעת לפנינו:
19 אשר תקווה לנו היא כעוגן הנפש, בטוחה ויציבה, והנכנסת אל אשר מבפנים לפרוכת;
20 אשר לשם נכנס בעדנו הרץ לפנינו, ישוע, ונעשה כהן גדול לעולם על דברתי מלכי־צדק.
פרק 7
1 כי מלכי־צדק זה, מלך שלם, כהן יהוה העליון, אשר פגש את אברהם בשובו מהכות המלכים ובירכו;
2 אשר לו גם נתן אברהם מעשר מן הכל; בתחילה, בפירוש, מלך הצדק, ואחרי כן גם מלך שלם, אשר הוא מלך השלום;
3 בלי אב, בלי אם, בלי יוחסין, בלי תחילת ימים ובלי סוף חיים, אך דומה לבן יהוה, עומד ככהן תמיד.
4 עתה ראו כמה גדול האיש הזה, אשר לו נתן גם אברהם האב מעשר מן השלל.
5 ואכן אלה אשר מבני לוי, המקבלים את משרת הכהונה, יש להם מצווה לקחת מעשרות מן העם כפי התורה — כלומר מאחיהם, אף כי יצאו מחלצי אברהם:
6 אך זה אשר יוחסיו אינם נספרים מהם, קיבל מעשרות מאברהם, ובירך את בעל ההבטחות.
7 ובלי כל מחלוקת, הקטן מתברך בידי הגדול.
8 וכאן בני אדם מתים מקבלים מעשרות; אך שם מקבל אותם זה אשר מעידים עליו כי הוא חי.
9 וכפי שאפשר לומר, גם לוי, המקבל מעשרות, נתן מעשרות באברהם.
10 כי עוד היה בחלצי אביו כאשר פגשו מלכי־צדק.
11 אם אפוא השלמות הייתה בידי כהונת הלוויים (כי תחתיה קיבל העם את התורה), מה צורך עוד כי יקום כהן אחר על דברתי מלכי־צדק, ולא ייקרא על דברתי אהרון?
12 כי בהשתנות הכהונה, בהכרח נעשית גם שינוי של התורה.
13 כי זה אשר עליו נאמרים הדברים האלה שייך לשבט אחר, אשר ממנו לא שירת איש על המזבח.
14 כי גלוי הוא כי ישוע שלנו צמח מיהודה, שבט אשר עליו לא דיבר משה דבר על כהונה.
15 ועוד הרבה יותר גלוי הוא: כי בדמות מלכי־צדק קם כהן אחר,
16 אשר נעשה לא על פי תורת מצווה בשרית, אלא על פי כוח חיים בלתי־כלים.
17 כי הוא מעיד: אתה כהן לעולם על דברתי מלכי־צדק.
18 כי אכן יש ביטול של המצווה הקודמת בגלל חולשתה וחוסר־תועלתה.
19 כי התורה לא השלימה דבר, אך הבאת תקווה טובה יותר כן השלימה; ובה אנו מתקרבים אל יהוה.
20 ובמידה שלא בלי שבועה נעשה כהן:
21 (כי הכהנים ההם נעשו בלי שבועה; אך זה — בשבועה בידי זה אשר אמר אליו: נשבע יהוה ולא יינחם, אתה כהן לעולם על דברתי מלכי־צדק:)
22 במידה זו נעשה ישוע ערב לברית טובה יותר.
23 והם אכן היו כהנים רבים, כי לא הורשו להישאר בגלל המוות;
24 אך האיש הזה, מאחר שהוא נשאר לעולם, יש לו כהונה בלתי־משתנה.
25 לכן הוא יכול גם להושיע לגמרי את הבאים אל יהוה בו, מאחר שהוא חי תמיד להפגיע בעדם.
26 כי כהן גדול כזה נאה לנו: קדוש, תמים, בלתי־מוכתם, נבדל מן החוטאים, ונעשה גבוה מן השמים;
27 אשר אינו צריך מדי יום, ככהנים הגדולים ההם, להקריב זבח תחילה על חטאיו ואחר על חטאי העם; כי זאת עשה פעם אחת, כאשר הקריב את עצמו.
28 כי התורה עושה בני אדם ל כהנים גדולים אשר להם חולשה; אך דבר השבועה, אשר היה אחרי התורה, עושה את הבן, אשר הושלם לעולם.
פרק 8
1 עתה, מסכום הדברים אשר אמרנו הוא זה: יש לנו כהן גדול כזה, אשר ישב לימין כיסא הגדולה בשמים;
2 משרת הקודש והמשכן האמיתי, אשר נטע יהוה ולא אדם.
3 כי כל כהן גדול מופקד להקריב מתנות וזבחים; לכן בהכרח שגם לאיש הזה יהיה מה להקריב.
4 כי אילו היה על הארץ, לא היה כהן, מאחר שיש כהנים המקריבים מתנות כפי התורה:
5 אשר משרתים את דוגמת וצל הדברים השמימיים, כפי שהוזהר משה מיהוה כאשר עמד לעשות את המשכן: כי ראה, אמר, כי תעשה את כל הדברים כתבנית אשר הוראית בהר.
6 אך כעת השיג שירות נכבד יותר, במידה שהוא גם מתווך ברית טובה יותר, אשר נוסדה על הבטחות טובות יותר.
7 כי אילו הברית הראשונה הייתה בלי חיסרון, לא היה מתבקש מקום לשנייה.
8 כי במצאו חיסרון בהם, אמר: הנה ימים באים, נאם ישוע, וכרתי ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה:
9 לא כברית אשר כרתי עם אבותם ביום אחזי בידם להוציאם מארץ מצרים; כי הם לא עמדו בבריתי, ואני לא השגחתי בהם, נאם ישוע.
10 כי זאת הברית אשר אכרות עם בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם ישוע: אתן את תורתי בקרב דעתם, ועל לבם אכתבנה; ואהיה להם לישוע, והם יהיו לי לעם:
11 ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור: דעו את ישוע; כי כולם ידעו אותי, מקטנם ועד גדולם.
12 כי אסלח לעוולותיהם, ואת חטאיהם ועוונותיהם לא אזכור עוד.
13 באמרו ״ברית חדשה״, הוא עשה את הראשונה לישנה. וזו המתיישנת ומזקינה קרובה להיעלם.
פרק 9
1 אכן גם לברית הראשונה היו משפטי עבודה ומקדש עולמי.
2 כי נעשה משכן: הראשון, אשר בו המנורה והשולחן ולחם הפנים, אשר נקרא הקודש.
3 ואחרי הפרוכת השנייה, המשכן הנקרא קודש הקודשים;
4 אשר לו מחתת זהב, וארון הברית מצופה זהב מסביב, אשר בו צנצנת זהב אשר בה המן, ומטה אהרון אשר פרח, ולוחות הברית;
5 ומעליו כרובי הכבוד המצלים על הכפורת; אשר עליהם לא נוכל כעת לדבר בפרטות.
6 וכאשר סודרו הדברים האלה כך, הכהנים נכנסו תמיד אל המשכן הראשון, בעשותם את עבודת יהוה.
7 אך אל השני נכנס הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה, לא בלי דם, אשר הקריב על עצמו ועל שגגות העם:
8 רוח הקודש מורה בזאת כי הדרך אל קודש הקודשים טרם נתגלתה, בעוד המשכן הראשון עדיין עומד:
9 אשר היה משל לעת ההיא, אשר בה הוקרבו מתנות וזבחים אשר לא יכלו להשלים את העובד, בנוגע למצפון;
10 אשר עמדו רק במאכלים ובמשקים ובטבילות שונות ובמשפטים בשריים, אשר הוטלו עליהם עד עת התיקון.
11 אך המשיח, בבואו ככהן גדול של הטובות הבאות, במשכן גדול ושלם יותר, לא עשוי בידיים — כלומר, לא מן הבניין הזה;
12 ולא בדם שעירים ועגלים, אלא בדמו שלו נכנס פעם אחת אל המקום הקדוש, בהשיגו לנו גאולת עולם.
13 כי אם דם פרים ושעירים ואפר פרה, בהזותם על הטמאים, מקדשים לטהרת הבשר:
14 כמה יותר דם המשיח, אשר ברוח נצחית הקריב את עצמו בלי מום ליהוה, יטהר את מצפונכם ממעשים מתים לעבוד את יהוה החי?
15 ובגלל זאת הוא מתווך הברית החדשה, למען במוות — לגאולת העבירות אשר היו תחת הברית הראשונה — יקבלו הנקראים את הבטחת נחלת העולם.
16 כי במקום שיש צוואה, בהכרח שתהיה גם מיתת נותן הצוואה.
17 כי צוואה תקפה אחרי מות בני אדם; אחרת אין לה כל תוקף כל עוד נותן הצוואה חי.
18 לכן גם הברית הראשונה לא נחנכה בלי דם.
19 כי כאשר דיבר משה כל מצווה לכל העם כפי התורה, לקח את דם העגלים והשעירים, עם מים וצמר שני ואזוב, והיזה על הספר ועל כל העם,
20 לאמור: זה דם הברית אשר ציווה יהוה עליכם.
21 ועוד, הוא היזה בדם על המשכן ועל כל כלי העבודה.
22 וכמעט כל הדברים מטוהרים בתורה בדם; ובלי שפיכת דם אין סליחה.
23 לכן היה הכרח כי דוגמאות הדברים אשר בשמים יטוהרו באלה; אך הדברים השמימיים עצמם — בזבחים טובים מאלה.
24 כי המשיח לא נכנס אל מקומות קדושים עשויים בידיים, אשר הם דוגמאות האמיתיים, אלא אל השמים עצמם, להיראות כעת לפני יהוה בעדנו;
25 וגם לא למען יקריב את עצמו לעתים קרובות, ככהן הגדול הנכנס אל המקום הקדוש מדי שנה בדם זרים;
26 כי אז היה עליו לסבול לעתים קרובות מאז ייסוד העולם; אך כעת, פעם אחת בקץ העולם, נגלה להסיר את החטא בזבח עצמו.
27 וכאשר נקבע לבני אדם למות פעם אחת, ואחרי כן המשפט:
28 כן המשיח הוקרב פעם אחת לשאת את חטאי רבים; ולאלה המחכים לו ייראה בפעם השנייה בלי חטא, לתשועה.
פרק 10
1 כי התורה, בהיות לה צל הטובות הבאות ולא דמות הדברים עצמה, לעולם לא תוכל, בזבחים ההם אשר הקריבו שנה בשנה תמיד, להשלים את הבאים אליה.
2 כי אז הלא היו חדלים מלהיות מוקרבים? כי העובדים, בטוהרם פעם אחת, לא היו עוד בעלי מצפון של חטאים.
3 אך בזבחים ההם יש זיכרון של חטאים מחדש מדי שנה.
4 כי בלתי אפשרי הוא כי דם פרים ושעירים יסיר חטאים.
5 לכן בבואו אל העולם, אמר: זבח ומנחה לא חפצת, אך גוף הכינות לי:
6 בעולות ובזבחי חטא לא רצית.
7 אז אמרתי: הנה באתי (במגילת הספר כתוב עלי) לעשות את רצונך, יהוה.
8 למעלה, כאשר אמר: זבח ומנחה ועולות וזבח חטא לא חפצת, וגם לא רצית בהם — המוקרבים כפי התורה;
9 אז אמר: הנה באתי לעשות את רצונך, יהוה. הוא מסיר את הראשון, למען יקים את השני.
10 אשר ברצון הזה אנו מקודשים בהקרבת גופו של ישוע המשיח, פעם אחת ולתמיד.
11 וכל כהן עומד מדי יום לשרת ומקריב לעתים קרובות את אותם זבחים, אשר לעולם לא יוכלו להסיר חטאים;
12 אך האיש הזה, לאחר שהקריב זבח אחד על חטאים לעולם, ישב לימין יהוה;
13 ומכאן ואילך מחכה עד אשר יושמו אויביו הדום לרגליו.
14 כי בהקרבה אחת השלים לעולם את המתקדשים.
15 אשר עליו גם רוח הקודש מעידה לנו; כי לאחר שאמר לפני כן,
16 זאת הברית אשר אכרות עמם אחרי הימים ההם, נאם ישוע: אתן את תורתי בלבם, ועל דעתם אכתבם;
17 ואת חטאיהם ועוונותיהם לא אזכור עוד.
18 ובמקום שיש סליחה לאלה, אין עוד הקרבה על חטא.
19 מאחר שיש לנו, אחים, ביטחון להיכנס אל הקודש בדם ישוע,
20 בדרך חדשה וחיה, אשר חינך לנו דרך הפרוכת — כלומר, בשרו;
21 ויש לנו כהן גדול על בית יהוה;
22 נקרב בלב אמיתי, בביטחון מלא של אמונה, לבנו מוזה ממצפון רע וגופנו רחוץ במים טהורים.
23 נחזיק בהודאת אמונתנו בלי נטייה; (כי נאמן הוא המבטיח;)
24 ונתבונן איש ברעהו לעורר לאהבה ולמעשים טובים:
25 לא נעזוב את התאספותנו יחד, כמנהג אחדים, אלא ננחם איש את רעהו; וכל שכן כאשר אתם רואים את היום מתקרב.
26 כי אם נחטא ברצון לאחר שקיבלנו את דעת האמת, לא נשאר עוד זבח על חטאים,
27 אלא ציפייה מפחידה מסוימת למשפט ולחמת אש, אשר תאכל את הצוררים.
28 המזלזל בתורת משה מת בלי רחמים על פי שניים או שלושה עדים;
29 כמה חמור יותר העונש, חשבתם, ייחשב ראוי לזה אשר רמס את בן יהוה, וחשב את דם הברית אשר בו קודש לדבר חולין, ועשה חרפה לרוח החסד?
30 כי אנו יודעים את זה אשר אמר: לי נקם, אני אשלם, נאם יהוה. ושוב: יהוה ידין את עמו.
31 דבר נורא הוא ליפול בידי יהוה החי.
32 אך זכרו את הימים הראשונים, אשר בהם, לאחר שהוארתם, סבלתם מאבק גדול של ייסורים;
33 מקצת בעת שהייתם למופת גם בחרפות וגם בייסורים; ומקצת בעת שנהייתם שותפים לאלה אשר נהגו בהם כן.
34 כי חמלתם עלי בכבלי, וקיבלתם בשמחה את ביזת רכושכם, בידיעתכם בעצמכם כי יש לכם בשמים נכס טוב יותר וקיים.
35 לכן אל תשליכו את ביטחונכם, אשר יש לו גמול שכר גדול.
36 כי סבלנות נחוצה לכם, למען לאחר שעשיתם את רצון יהוה, תקבלו את ההבטחה.
37 כי עוד מעט קט, והבא יבוא ולא יאחר.
38 והצדיק באמונה יחיה; אך אם ייסוג איש, אין נפשי חפצה בו.
39 אך אנו איננו מן הנסוגים לאבדון, אלא מן המאמינים לתשועת הנפש.
פרק 11
1 והאמונה היא ממשות הדברים המקווים, והוכחת הדברים הבלתי־נראים.
2 כי בה זכו הזקנים לעדות טובה.
3 באמונה אנו מבינים כי העולמים נתהווּ בדבר יהוה, עד כי הדברים הנראים לא נעשו מן הדברים הנראים.
4 באמונה הקריב הבל ליהוה זבח טוב יותר מקין, אשר בו זכה לעדות כי צדיק הוא, בהעיד יהוה על מתנותיו; ובו, במתו, עודנו מדבר.
5 באמונה נלקח חנוך למען לא יראה מוות, ולא נמצא, כי ישוע לקח אותו; כי לפני הילקחו הייתה לו העדות הזאת, כי מצא חן בעיני יהוה.
6 אך בלי אמונה בלתי אפשרי למצוא חן בעיניו; כי הבא אל יהוה צריך להאמין כי הוא ישנו, וכי הוא גומל לדורשיו בשקידה.
7 באמונה נח, בהוזהרו מיהוה על דברים אשר טרם נראו, ביראה הכין תיבה לתשועת ביתו; אשר בה הרשיע את העולם, ונעשה יורש הצדקה אשר באמונה.
8 באמונה שמע אברהם, כאשר נקרא לצאת אל מקום אשר עתיד היה לקבל לנחלה; ויצא, בלי לדעת אנה הוא הולך.
9 באמונה גר בארץ ההבטחה, כבארץ זרה, בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב, היורשים עמו את אותה הבטחה:
10 כי חיכה לעיר אשר לה יסודות, אשר בונהָ ועושהָ הוא יהוה.
11 באמונה גם שרה עצמה קיבלה כוח להרות זרע, וילדה ילד כאשר עברה את הגיל, כי חשבה לנאמן את המבטיח.
12 לכן גם מאחד — והוא כמת — נולדו רבים ככוכבי השמים לרב, וכחול אשר על שפת הים אשר לא ייספר.
13 כל אלה מתו באמונה, בלי לקבל את ההבטחות, אך בראותם אותן מרחוק, ושוכנעו בהן וחיבקו אותן, והודו כי גרים ותושבים הם על הארץ.
14 כי האומרים דברים כאלה מודיעים בגלוי כי הם מבקשים מולדת.
15 ובאמת, אילו זכרו את המולדת אשר ממנה יצאו, הייתה להם הזדמנות לשוב.
16 אך כעת הם מתאווים למולדת טובה יותר, כלומר שמימית; לכן יהוה אינו מתבייש להיקרא יהוה שלהם, כי הכין להם עיר.
17 באמונה הקריב אברהם, כאשר נוסה, את יצחק; וזה אשר קיבל את ההבטחות הקריב את בנו יחידו,
18 אשר עליו נאמר: כי ביצחק ייקרא לך זרע;
19 בחשבו כי יהוה יכול להקימו גם מן המתים; ומשם גם קיבלו במשל.
20 באמונה בירך יצחק את יעקב ואת עשו על דברים עתידים.
21 באמונה בירך יעקב, בגוועו, את שני בני יוסף; והשתחווה, נשען על ראש מטהו.
22 באמונה הזכיר יוסף, במותו, את יציאת בני ישראל; וציווה על עצמותיו.
23 באמונה הוחבא משה, בהיוולדו, שלושה חודשים בידי הוריו, כי ראו כי ילד נאה הוא; ולא יראו את מצוות המלך.
24 באמונה מיאן משה, בבגרו, להיקרא בן בת־פרעה;
25 בבחרו יותר לסבול עוני עם עם יהוה, מליהנות מתענוגי החטא לעונה.
26 בחשבו את חרפת המשיח לעושר גדול מאוצרות מצרים; כי הביט אל גמול השכר.
27 באמונה עזב את מצרים, בלי לירוא את חמת המלך; כי התמיד, כרואה את הבלתי־נראה.
28 באמונה עשה את הפסח ואת הזיית הדם, פן ישמיד המשחית את הבכורות וייגע בהם.
29 באמונה עברו את ים־סוף כביבשה; אשר בניסות המצרים לעשות כן, טבעו.
30 באמונה נפלו חומות יריחו, לאחר שהוקפו שבעה ימים.
31 באמונה לא אבדה רחב הזונה עם הבלתי־מאמינים, כאשר קיבלה את המרגלים בשלום.
32 ומה עוד אומר? כי הזמן יכלה ממני לספר על גדעון ועל ברק ועל שמשון ועל יפתח; על דוד גם, ועל שמואל ועל הנביאים:
33 אשר באמונה כיבשו ממלכות, פעלו צדק, השיגו הבטחות, סגרו פי אריות,
34 כיבו את עוז האש, נמלטו מפי חרב, מחולשה התחזקו, נעשו גיבורים במלחמה, הפכו למנוסה את מחנות הזרים.
35 נשים קיבלו את מתיהן קמים לחיים שוב; ואחרים עונו, בלי לקבל גאולה, למען ישיגו תחייה טובה יותר:
36 ואחרים נוסו בלעג אכזרי ובשוטים, וכן גם בכבלים ובמאסר:
37 נרגמו, נוסרו, נוסו, נהרגו בחרב; שוטטו בעורות כבשים ובעורות עיזים; חסרים, מעונים, מיוסרים;
38 (אשר העולם לא היה ראוי להם;) שוטטו במדברות ובהרים ובמערות ובחורי הארץ.
39 וכל אלה, בזכותם לעדות טובה באמונה, לא קיבלו את ההבטחה:
40 יהוה הכין לנו דבר טוב יותר, למען בלעדינו לא יושלמו הם.
פרק 12
1 לכן, מאחר שגם אנו מוקפים בענן עדים כה גדול, נסיר כל משא ואת החטא הסובב אותנו בקלות, ובריצה בסבלנות את המרוץ המוצע לפנינו,
2 במבטנו אל ישוע, מחולל אמונתנו ומשלימה; אשר בעד השמחה המוצעת לפניו סבל את הצלב, בבזו את החרפה, וישב לימין כיסא יהוה.
3 כי התבוננו בזה אשר סבל התנגדות כזאת של חוטאים נגדו, פן תתייגעו ותירפו בנפשותיכם.
4 עוד לא עמדתם עד דם, בהילחמכם נגד החטא.
5 ושכחתם את הנחמה המדברת אליכם כבנים: בני, אל תבז את מוסר יהוה, ואל תירף כאשר תוכח ממנו:
6 כי את אשר יהוה אוהב הוא מייסר, ומלקה כל בן אשר הוא מקבל.
7 אם תסבלו ייסורים, יהוה נוהג בכם כבנים; כי איזה בן הוא אשר האב אינו מייסרו?
8 אך אם אתם בלי ייסורים, אשר כולם שותפים בהם, הרי אתם ממזרים ולא בנים.
9 ועוד, היו לנו אבות בשרנו אשר ייסרו אותנו, ונתנו להם כבוד; הלא הרבה יותר נשתעבד לאבי הרוחות ונחיה?
10 כי הם אכן ייסרו אותנו ימים מעטים כרצונם; אך הוא — לתועלתנו, למען נשתתף בקדושתו.
11 וכל ייסור אינו נראה לעת עתה כמשמח, אלא כמצער; אך אחרי כן הוא נותן את פרי השלום של הצדק למתאמנים בו.
12 לכן חזקו את הידיים הרפות ואת הברכיים הכושלות;
13 ועשו מסילות ישרות לרגליכם, פן יצא הפיסח מן הדרך, אלא יירפא.
14 רדפו שלום עם כל בני אדם, ואת הקדושה, אשר בלעדיה לא יראה איש את יהוה:
15 בהשגיחכם פן יחסר איש מחסד יהוה; פן יכה שורש מרירות ויצמיח ויטריד אתכם, ויטומאו בו רבים;
16 פן יהיה איש זונה או חולין, כעשו, אשר בעד ארוחה אחת מכר את בכורתו.
17 כי אתם יודעים כי אחרי כן, כאשר רצה לרשת את הברכה, נדחה; כי לא מצא מקום לתשובה, אף כי ביקשה בדמעות בשקידה.
18 כי לא באתם אל הר אשר אפשר לגעת בו, ואשר בער באש, ולא אל חושך ואפלה וסערה,
19 ואל קול שופר וקול דברים; אשר שומעיו התחננו כי לא יידבר אליהם דבר עוד:
20 (כי לא יכלו לשאת את המצווה: ואם גם בהמה תיגע בהר, תירגם או תיורה בחץ:
21 וכה נורא היה המראה, עד כי אמר משה: ירא אני מאוד ורועד:)
22 אלא באתם אל הר ציון, ואל עיר יהוה החי, ירושלים השמימית, ואל חברת מלאכים לאין־ספור,
23 אל האסיפה הכללית וקהילת הבכורות, אשר כתובים בשמים, ואל יהוה שופט הכל, ואל רוחות הצדיקים אשר הושלמו,
24 ואל ישוע, מתווך הברית החדשה, ואל דם ההזייה, המדבר טובות מדם הבל.
25 ראו כי אל תמאנו את המדבר. כי אם אלה אשר מיאנו את המדבר על הארץ לא נמלטו, הרבה יותר לא נימלט אנו, אם נפנה מזה המדבר מן השמים:
26 אשר קולו אז הרעיש את הארץ; אך כעת הבטיח לאמור: עוד אחת ארגיז לא רק את הארץ, אלא גם את השמים.
27 והדבר הזה, ״עוד אחת״, מורה על הסרת הדברים המזועזעים, כדברים עשויים, למען יישארו הדברים אשר לא ייזועזעו.
28 לכן, בקבלנו ממלכה אשר לא תזוז, נחזיק בחסד, אשר בו נעבוד את יהוה בכבוד וביראה:
29 כי יהוה שלנו אש אוכלה הוא.
פרק 13
1 תישאר אהבת אחים.
2 אל תשכחו להכניס אורחים; כי בזאת אחדים הכניסו מלאכים בלי לדעת.
3 זכרו את האסורים, כאילו נכבלתם עמם; ואת הסובלים צרה, כהיותכם גם אתם בגוף.
4 הנישואים נכבדים בכל, והמיטה בלתי־מטומאה; אך זונים ונואפים ישפוט יהוה.
5 תהא הליכתכם בלי חמדת־כסף; והסתפקו באשר יש לכם; כי הוא אמר: לא ארפך ולא אעזבך.
6 עד כי נאמר בביטחון: ישוע הוא עוזרי, ולא אירא מה יעשה לי אדם.
7 זכרו את מנהיגיכם, אשר דיברו אליכם את דבר יהוה; חקו את אמונתם, בהתבוננכם בסוף הליכתם.
8 ישוע המשיח — הוא עצמו אתמול והיום ולעולם.
9 אל תינשאו בתורות שונות וזרות. כי טוב שהלב יתבסס בחסד, לא במאכלים, אשר לא הועילו לעוסקים בהם.
10 יש לנו מזבח, אשר למשרתי המשכן אין רשות לאכול ממנו.
11 כי גופות הבהמות ההן, אשר דמן מובא אל המקדש בידי הכהן הגדול על חטא, נשרפים מחוץ למחנה.
12 לכן גם ישוע, למען יקדש את העם בדמו, סבל מחוץ לשער.
13 לכן נצא אליו מחוץ למחנה, בנשאנו את חרפתו.
14 כי אין לנו כאן עיר קיימת, אלא אנו מבקשים את הבאה.
15 בו לכן נקריב תמיד זבח תהילה ליהוה, כלומר פרי שפתיים המודות לשמו.
16 אך את עשיית הטוב ואת השיתוף אל תשכחו; כי בזבחים כאלה יהוה מרוצה.
17 שמעו למנהיגיכם והשתעבדו להם; כי הם שוקדים על נפשותיכם, כמי שעתידים לתת חשבון, למען יעשו זאת בשמחה ולא בצער; כי זאת אינה מועילה לכם.
18 התפללו בעדנו; כי אנו בטוחים כי יש לנו מצפון טוב, ברצותנו בכל הדברים להתנהג ביושר.
19 אך אני מבקשכם ביתר שאת לעשות זאת, למען אושב אליכם מהר יותר.
20 ויהוה השלום, אשר השיב מן המתים את ישוע שלנו, רועה הצאן הגדול, בדם ברית העולם,
21 ישלים אתכם בכל מעשה טוב לעשות את רצונו, בפעלו בכם את הרצוי לפניו, ביד ישוע המשיח; אשר לו הכבוד לעולם ועד. אמן.
22 ואני מבקשכם, אחים, סבלו את דבר הנחמה; כי כתבתי לכם איגרת בדברים מעטים.
23 דעו כי אחינו טימותיוס שוחרר; אשר עמו, אם יבוא במהרה, אראה אתכם.
24 שאלו לשלום כל מנהיגיכם וכל הקדושים. אלה אשר מאיטליה שואלים לשלומכם.
25 החסד עם כולכם. אמן.