בשורת הילדות של תומא

בשורת הילדות של תומא, הנוסח הלטיני

כאן מתחיל חיבור על ילדותו של ישוע על־פי תומא.

I. כיצד נמלטו מרים ויוסף עמו למצרים.

כאשר היתה מהומה מפני שהורדוס חיפש את ישוע שלנו המשיח, כדי להורגו, אמר מלאך ליוסף: קח את מרים ואת בנה וברח למצרים מפני המבקשים להורגו. וישוע היה בן שנתיים כאשר נכנס למצרים. וכאשר הלך בשדה זרוע הושיט את ידו ולקח מן השיבולים והניח אותן על האש וטחן אותן והחל לאכול. [והוא נתן חן כזה לאותו שדה, שנה אחר שנה כאשר נזרע הניב לבעליו מידות חיטה רבות כמספר הגרגרים אשר לקח ממנו.] וכאשר נכנסו למצרים התאכסנו בבית אלמנה אחת, וישבו באותו מקום שנה אחת. וישוע נעשה בן שלוש שנים. ובראותו נערים משחקים החל לשחק עמם. ולקח דג מיובש והניח אותו בקערה וציוה עליו לנוע הנה והנה, והוא החל לנוע. ושוב אמר לדג: השלך את מלחך אשר בך ולך אל המים. ויהי כן. אך כאשר ראו השכנים את אשר נעשה סיפרו זאת לאלמנה אשר בביתה גרה מרים אמו. וכאשר שמעה זאת מיהרה והוציאה אותם מביתה.

II. כיצד הוציא אותו מורה מן העיר.

1 וכאשר הלך ישוע עם מרים אמו בתוך שוק העיר, הביט סביב וראה מורה מלמד את תלמידיו. והנה שנים־עשר דרורים אשר רבו זה עם זה נפלו מן הקיר אל חיק המורה שלימד את הנערים. וכאשר ראה זאת ישוע צחק ועמד במקומו. 2 וכאשר ראה המורה אותו צוחק, אמר לתלמידיו בכעס גדול: לכו, הביאו אותו הנה אלי. וכאשר הביאו אותו, אחז המורה באוזנו ואמר: מה ראית שצחקת? ואמר לו: מורה, ראה, ידי היתה מלאה תבואה, והראיתי להם אותה, ופיזרתי את התבואה, אשר הם נושאים אותה בסכנה: בעבור זאת רבו זה עם זה כדי להשתתף בתבואה. 3 וישוע לא עזב את המקום עד אשר הושלם הדבר. ובעבור זאת השתדל המורה להוציא אותו מן העיר יחד עם אמו.

III. כיצד יצא ישוע ממצרים.

1 והנה, מלאך יהוה פגש את מרים ואמר לה: קחי את הילד ושובי אל ארץ היהודים: כי מתו המבקשים את נפשו. אז קמה מרים עם יֵשׁוּעַ, והם הלכו אל העיר נצרת, אשר בנחלת אביו (אביה?). 2 אך כאשר יצא יוסף ממצרים אחרי מות הורדוס, לקח את ישוע אל המדבר עד אשר היה שקט בירושלים מפני המבקשים את נפש הילד. והוא הודה ליהוה על שנתן לו הבנה, ועל שמצא חן לפני יהוה. אמן. אחרי הדברים האלה בא מלאך יהוה אל יוסף ואל מרים אם ישוע ואמר להם: קחו את הילד, שובו אל ארץ ישראל, כי מתו המבקשים את נפש הילד. והם קמו והלכו לנצרת, שם היו ליוסף נכסי אביו. 2 וכאשר היה ישוע בן שבע שנים, היה שקט במלכות הורדוס מכל המבקשים את נפש הילד. והם שבו לבית־לחם וישבו שם.

IV. מה עשה ישוע בעיר נצרת.

מעשה נהדר הוא לתומא הישראלי (הישמעאלי) שליחו של ישוע לספר את מעשי ישוע אחרי שיצא ממצרים לנצרת. שמעו (הבינו) אפוא כולכם, אחים אהובים, את האותות אשר עשה ישוע כאשר היה בעיר נצרת: כנאמר בפרק הראשון. 1 וכאשר היה ישוע בן חמש שנים ירד גשם גדול על הארץ, והילד ישוע הלך בו. והגשם היה נורא מאוד: והוא אסף את המים יחד לבריכה וציוה בדבר שיהיו צלולים: ומיד היה כן. 2 ושוב, לקח מן הטיט אשר בא מאותה בריכה ועשה ממנו שנים־עשר דרורים. והיה זה יום השבת כאשר עשה ישוע זאת בין בני העברים: ובני העברים הלכו ואמרו ליוסף אביו: ראה, בנך שיחק עמנו ולקח טיט ועשה דרורים, אשר לא היה נכון לעשות בשבת, והוא חילל אותה. והלך יוסף אל הילד ישוע, ואמר לו: מדוע עשית זאת, אשר לא היה נכון לעשות בשבת? אך ישוע פרש (פתח) את ידיו וציוה על הדרורים, לאמור: צאו

לגובה ועופו: לא תפגשו מוות בידי איש. והם עפו והחלו לצעוק ולשבח את יהוה הכול־יכול. אך כאשר ראו היהודים את אשר נעשה השתוממו והלכו, והכריזו את האותות אשר עשה ישוע. 3 אך פרוש אחד אשר היה עם ישוע לקח ענף של עץ זית והחל לרוקן את הבריכה אשר עשה ישוע. וכאשר ראה זאת ישוע כעס ואמר לו: הוי אתה מסדום, רשע ובור, איזה נזק עשתה לך באר המים אשר עשיתי? הנה, תהיה כעץ יבש אשר אין לו שורשים ולא עלה ולא פרי. ומיד הוא התייבש ונפל לארץ ומת: אך הוריו נשאו אותו מת והשמיצו את יוסף, לאמור: ראה מה עשה בנך: למד אותו להתפלל ולא לקלל.

V. כיצד הצטערו אנשי העיר על יוסף בגלל אשר עשה ישוע.

1 ואחרי ימים אחדים, כאשר הלך ישוע עם יוסף בעיר, רץ אחד הילדים והכה את ישוע על זרועותיו: אך ישוע אמר לו: כך תסיים את דרכך. ומיד נפל לארץ ומת. אך כאשר ראו את הפלא הזה, צעקו לאמור: מאין בא הילד הזה? ואמרו ליוסף: לא נכון שילד כזה יהיה בקרבנו. והוא הלך ולקח אותו עמו. ואמרו לו: צא ממקום זה; ואם עליך להיות עמנו, למד אותו להתפלל ולא לקלל: כי בנינו מומתים על ידו (מילולית: מאבדים את חושיהם). 2 ויוסף קרא לישוע והחל להוכיח אותו, לאמור: מדוע אתה מקלל? היושבים במקום זה שונאים אותנו. אך ישוע אמר: אני יודע שהדברים האלה אינם שלי אלא שלך: אך בעבורך אשתוק: אך יראו הם ויישאו את אווילותם שלהם. ומיד אלה שדיברו נגד ישוע נעשו עיוורים, וכאשר הלכו הנה והנה אמרו: כל דבר היוצא מפיו מתקיים. 3 וכאשר ראה יוסף את אשר עשה ישוע אחז בו באוזנו בכעס: אך ישוע כעס ואמר ליוסף: די לך לראות אותי ולא לגעת בי. כי אינך יודע מי אני, אשר אילו ידעת, לא היית מצער אותי. ואף שאני עמך עתה, נוצרתי לפניך.

VI. כיצד נהג המורה בישוע.

1 היה אפוא איש ושמו זכאי, אשר שמע את כל אשר אמר ישוע ליוסף, והוא השתומם בלבו ואמר: מעולם לא ראיתי ילד כזה המדבר כך. והוא התקרב ליוסף ואמר לו: יש לך ילד חכם: מסור אותו לי ללמוד אותיות, וכאשר ילמד בלימוד האותיות, אלמד אותו ביראה שלא יהיה אוויל. יוסף ענה ואמר לו: אין איש יכול ללמד אותו אלא יהוה בלבד. החושב אתה שהילד הצעיר הזה יהיה לנו סיבה לעינוי לא קטן, אחי? החושב אתה שהוא ראוי לקבל צלב קטן? 2 אך כאשר שמע ישוע את יוסף אומר דברים אלה, אמר לזכאי: באמת, הוי מורה, כל הדברים היוצאים מפי אמת הם. ואני לפני כל בני האדם, ואני ישוע, אך אתם בני זרים: כי לי ניתנה תפארתם או תפארת העולמות, אך לכם לא ניתן דבר: כי אני לפני כל העולמות. ואני יודע כמה הן שנות חייך, וכאשר תקים את אותו נס הצלב אשר עליו דיבר אבי, אז תבין שכל הדברים היוצאים מפי אמת הם. 3 אך היהודים אשר עמדו ושמעו את הדברים אשר דיבר ישוע, השתוממו ואמרו: עתה ראינו פלאים כאלה ושמענו דברים כאלה מילד זה, אשר מעולם לא שמענו ולא נשמע מאיש אחר, לא מן הכוהנים הגדולים ולא מן המורים ולא מן הפרושים. 4 ישוע ענה ואמר להם: מדוע אתם מתפלאים? החושבים אתם לדבר לא ייאמן שסיפרתי לכם את האמת? אני יודע מתי נולדתם, ואת אבותיכם: ואם אומר לכם יותר, אני יודע מתי נברא העולם, ומי שלח אותי אליכם. כאשר שמעו היהודים את הדבר אשר דיבר הילד, כעסו כי לא יכלו לענות לו. והילד פנה והתמלא שמחה ואמר: דיברתי אליכם משל; אך אני יודע שאתם חלשים ואינכם יודעים דבר. 5 אז אמר המורה ליוסף: הבא אותו אלי ואלמד אותו אותיות. ויוסף לקח את הילד ישוע והביא אותו לבית [של מורה מסוים] שם לימדו גם ילדים אחרים. אך המורה החל ללמד אותו את האותיות בדיבור מתוק, וכתב לו את השורה הראשונה ההולכת מ־A עד Z, והחל לחנוף לו וללמד אותו (וציוה עליו לומר את האותיות:) אך הילד שתק. 6 אז הכה המורה את הילד על ראשו וכאשר קיבל הילד את המכה, אמר לו: עלי ללמד אותך ולא עליך ללמד אותי. אני יודע את האותיות אשר תלמד אותי, ואני יודע שאתם לי ככלים אשר מהם לא יוצא אלא קול, ולא חכמה ולא תשועת הנפש. והחל מן השורה דיבר את כל האותיות מ־A ועד T במלואן ובמהירות רבה: והביט במורה ואמר: אך אינך יודע לפרש את A ואת B: כיצד תלמד אחרים? צבוע אתה, אם אתה יודע ויכול לספר לי על A, אז אספר לך על B. אך כאשר החל המורה לבאר על האות הראשונה, לא יכול לתת שום תשובה. 7 אז אמר ישוע לזכאי: הקשב לי, הוי מורה, והבן את האות הראשונה. שים לב אלי, כיצד יש לה שתי שורות (שמונה ביטויי תיאור בלתי מובנים לחלוטין באים בהמשך). 8 וכאשר ראה זכאי שהוא כך חילק את האות הראשונה נבוך על שמות כאלה, ועל הוראתו, וצעק ואמר: אוי לי, כי נבוכתי: שכרתי בושה לעצמי באמצעות הילד הזה. ואמר ליוסף: אני מפציר בך מאוד, אחי, קח אותו ממני: כי איני יכול להביט בפניו ולא לשמוע את דבריו החזקים. כי הילד הזה יכול להכניע את האש ולרסן את הים, כי הוא נולד לפני העולמות. איזה רחם ילד אותו או איזו

אם גידלה אותו איני יודע. 10 הוי ידידי, אני תועה בשכלי, אני לעג, אדם אומלל שאני. אמרתי שיש לי תלמיד, אך הוא נמצא מורי. איני יכול להתגבר על בושתי, כי זקן אני, ואיני יכול למצוא במה לענות לו, כך שאני עלול ליפול למחלה כבדה ולצאת מן העולם או ללכת מעיר זו, כי כל בני האדם ראו את בושתי, שילד לכד אותי. מה אוכל לענות לאיש, או אילו דברים אדבר, כי הוא התגבר עלי באות הראשונה! נבוכתי. הוי ילדי, [?] קח אותו ממני והבא אותו לביתך, כי או שהוא מכשף או אל (ישוע) או מלאך, ומה לומר איני יודע. 11 ועתה אני מפציר בך, אחי יוסף, הסר אותו ממני וקח אותו לביתך, כי או שהוא מכשף או אל (ישוע) או מלאך, ומה לומר איני יודע. 12 וישוע פנה אל היהודים אשר היו עם זכאי ואמר להם: עתה יראו כל אלה שאינם רואים, ויבינו אלה שאינם מבינים, והחרשים ישמעו, ויקומו אלה שמתו על ידי, ויקרא לי אלה הגבוהים אל הגבוה יותר, כפי שציווה עלי השולח אותי אליכם. וכאשר חדל הילד ישוע לדבר, נרפאו כל הסובלים, כל אשר סבלו בדברו. והם לא העזו לדבר אליו.

VII. כיצד הקים ישוע נער.

1 ויהי ביום אחד, כאשר טיפס ישוע על בית עם הילדים, החל לשחק עמם: אך אחד הנערים נפל דרך הדלת מן העלייה ומת מיד. וכאשר ראו זאת הילדים ברחו כולם, אך ישוע נשאר לבדו בבית. 2 וכאשר באו הורי הילד אשר מת דיברו נגד ישוע לאמור: באמת אתה הפלת אותו. אך ישוע אמר: מעולם לא הפלתי אותו: אף על פי כן האשימו אותו עוד. אז ירד ישוע מן הבית ועמד מעל הילד המת וצעק בקול גדול, וקרא לו בשמו: זנו, זנו, קום ואמור אם הפלתי אותך. ופתאום הוא קם ואמר: לא, ישוע. וכאשר ראו הוריו את הנס הגדול הזה אשר עשה ישוע, הם פיארו את יהוה, והשתחוו לישוע.

VIII. כיצד ריפא ישוע את רגלו של נער.

1 ואחרי ימים אחדים היה נער מסוים מאותו כפר מבקע עצים, והכה את רגלו. 2 וכאשר בא אליו עם רב, בא גם ישוע עמם. והוא נגע ברגל הפצועה, ומיד היא נרפאה. וישוע אמר לו: קום ובקע את העצים וזכור אותי. אך כאשר ראה ההמון אשר היה עמו את האותות אשר נעשו הם השתחוו לישוע ואמרו: באמת אנו מאמינים בוודאי שאתה יהוה.

IX. כיצד נשא ישוע מים בגלימתו.

1 וכאשר היה ישוע בן שש שנים, שלחה אותו אמו לשאוב מים. וכאשר בא ישוע אל הבאר היה שם עם רב והם שברו את כדו. 2 אך הוא לקח את הגלימה אשר עליו ומילא אותה מים והביא אותה למרים אמו. וכאשר ראתה אמו את הנס אשר עשה ישוע נשקה אותו ואמרה: ישוע, הקשב לי והצל את בני.

X. כיצד זרע ישוע חיטה.

1 ויהי בעת הזריעה, יצא יוסף לזרוע תבואה, וישוע הלך אחריו. וכאשר החל יוסף לזרוע, הושיט ישוע את ידו ולקח מן התבואה ככל שיכול להחזיק בידו, ופיזר אותה. 2 אז בא יוסף בעת הקציר לקצור את קצירו. ובא גם ישוע ואסף את השיבולים אשר זרע, והן עשו מאה מידות של תבואה טובה: והוא קרא לעניים ולאלמנות וליתומים ונתן להם את התבואה אשר הרוויח, מלבד שיוסף לקח מעט ממנה לביתו לברכה [של ישוע].

XI. כיצד עשה ישוע קורה קצרה שווה לארוכה.

1 וישוע נעשה בן שמונה שנים. ויוסף היה בנאי ועשה מחרשות ועולים לשוורים. ויהי ביום אחד, אמר איש עשיר מסוים ליוסף: אדוני, עשה לי מיטה נאה ושימושית. אך יוסף הצטער כי הקורה אשר הכין לעבודה היתה קצרה. 2 ישוע אמר לו: אל תצטער, אך אחוז אתה בקורה זו בקצה האחד ואני בשני, ונמשוך אותה החוצה. וכך היה, ומיד מצא אותה יוסף שימושית למה שרצה. ואמר ליוסף: ראה, עשה מה שתרצה. אך יוסף, כאשר ראה את אשר נעשה, חיבק אותו ואמר: ברוך אני כי יהוה נתן לי בן כזה.

XII. כיצד נמסר ישוע ללמוד אותיות.

1 וכאשר ראה יוסף שיש לו חן כה גדול ושהוא גדל בקומה, חשב למסור אותו ללמוד אותיות. ומסר אותו למורה אחר שילמד אותו. אז אמר המורה ליוסף: איזה מין אותיות תלמד את הילד הזה? יוסף ענה ואמר: למד אותו תחילה את אותיות הגויים ואחר כך את ה

עבריות. וידע המורה שהוא בעל הבנה מצוינת, וקיבל אותו בשמחה. וכאשר כתב לו את השורה הראשונה, כלומר A ו־B, לימד אותו במשך שעות אחדות: אך ישוע שתק ולא ענה דבר. 2 לבסוף אמר ישוע למורה: אם באמת אתה מורה ובאמת יודע את האותיות, ספר לי את כוחה של A ואספר לך את כוחה של B. אז התמלא המורה כעס והכה אותו על ראשו. אך ישוע כעס וקילל אותו, ופתאום הוא נפל ומת. 3 אך ישוע שב לביתו שלו. ויוסף ציווה על מרים אמו שלא תתן לו לצאת מחצר הבית.

XIII. כיצד נמסר למורה אחר.

1 אחרי ימים רבים בא מורה אחר, שהיה ידידו של יוסף, ואמר לו: מסור אותו לי ואלמד אותו אותיות בעדינות רבה. ויוסף אמר לו: אם אתה יכול, קח אותו ולמד אותו, וייעשה זאת בשמחה. וכאשר קיבל המורה את ישוע, הלך ביראה ובאומץ רב ולקח אותו בשמחה. 2 וכאשר בא לבית המורה, מצא ספר מונח באותו מקום ולקח אותו ופתח אותו, ולא קרא את הדברים הכתובים בו, אלא פתח את פיו ודיבר ברוח הקודש ולימד את התורה: וכל העומדים הקשיבו בתשומת לב, והמורה ישב לידו ושמע אותו בשמחה וביקש ממנו להמשיך ללמד. ועם רב התאסף ושמע את כל ההוראה הקדושה אשר לימד ואת הדברים האהובים היוצאים מפיו, והשתוממו שהוא, בהיותו ילד קטן, דיבר דברים כאלה. 3 אך כאשר שמע יוסף, פחד ורץ למקום אשר בו היה ישוע; והמורה אמר ליוסף: דע, אחי, שקיבלתי את ילדך ללמד אותו ולהדריך אותו, אך הוא מלא חן וחכמה גדולים. לכן ראה עתה, קח אותו לביתך בשמחה, כי החן אשר ניתן לישוע היה מיהוה. 4 וכאשר שמע ישוע את המורה מדבר כך שמח ואמר: הנה, עתה אמרת היטב, הוי מורה: בעבורך יקום שוב אשר מת. ויוסף לקח אותו לביתו שלו.

XIV. כיצד ריפא ישוע את יעקב מנשיכת נחש.

עתה שלח יוסף את יעקב לאסוף קש, וישוע הלך אחריו. וכאשר אסף יעקב קש, נשך אותו צפעוני והוא נפל לארץ כמת בגלל הארס. אך כאשר ראה זאת ישוע, נשף על פצעו ומיד נרפא יעקב, והצפעוני מת.

XV. כיצד הקים ישוע נער.

אחרי ימים אחדים מת ילד שהיה שכנו, ואמו התאבלה עליו מאוד; וכאשר שמע ישוע, הלך ועמד מעל הילד, והכה אותו על חזהו ואמר: ילד, אני אומר לך, אל תמות, אלא חיה. ומיד קם הילד: וישוע אמר לאם הילד: קחי את בנך והניקי אותו, וזכרי אותי. 2 אך ההמונים, כאשר ראו את הנס הזה, אמרו: באמת הילד הזה מן השמים, כי עתה שחרר נשמות רבות מן המוות והציל את כל המקווים בו.

[פער בכל כתבי היד הלטיניים, מולא מן הנוסח היווני A, פרק 19,1-3 ישוע והמורים במקדש.] 3 הסופרים והפרושים אמרו למרים: האם את אם הילד הזה? ומרים אמרה: באמת אני היא. והם אמרו לה: ברוכה את בין הנשים, כי יהוה בירך את פרי בטנך בכך שנתן לך ילד כה מפואר: כי מתנות חכמה כה גדולות מעולם לא ראינו ולא שמענו באיש. 4 וישוע קם והלך אחרי אמו. אך מרים שמרה בלבה את כל האותות הגדולים אשר עשה ישוע בקרב העם, ברפאו חולים רבים. וישוע גדל בקומה ובחכמה, וכל הרואים אותו פיארו את יהוה האב הכול־יכול: אשר הוא ברוך לעולם ועד. אמן. את כל הדברים האלה כתבתי אני, תומא הישראלי (הישמעאלי), ורשמתי לגויים ולאחינו, וכמו כן דברים רבים אחרים אשר עשה ישוע, אשר נולד בארץ יהודה (יהודה). ראה, בית ישראל ראה את כל אלה מן הראשון ועד האחרון, כמה אותות ומופתים גדולים עשה ישוע בקרבם, אשר היו טובים, מאוד. וזה הוא אשר ישפוט את העולם לפי רצון אביו, בן־אלמוות ובלתי נראה, כפי שהכתובים הקדושים מכריזים וכפי שהנביאים העידו על מעשיו בקרב כל עמי ישראל: כי הוא בן יהוה בכל העולם כולו. ולו שייכים כל התפארת והכבוד לעולם, אשר חי ומולך עם יהוה, עולם בלי קץ. אמן.