איוב
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/job/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית הישנה v17, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: בראשית–דברי הימים ב מאומתים ומוקפאים; עזרא–מלאכי בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 היה איש בארץ עוץ, אשר שמו איוב; והאיש ההוא היה תם וישר, וירא את יהוה, וסר מרע.
2 וייוולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות.
3 רכושו גם היה שבעת אלפי צאן, ושלושת אלפי גמלים, וחמש מאות צמדי בקר, וחמש מאות אתונות, ובית גדול מאוד; ובכן האיש הזה היה הגדול מכל אנשי המזרח.
4 ובניו הלכו ועשו משתה בבתיהם, כל אחד ביומו; ושלחו וקראו לשלוש אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם.
5 ויהי, כאשר ימי משתיהם הסתיימו, כי איוב שלח וקידש אותם, וקם בבוקר השכם, והעלה עולות לפי מספר כולם: כי אמר איוב, אולי בני חטאו, וקללו את יהוה בלבותיהם. כך עשה איוב תמיד.
6 עתה היה יום כאשר בני יהוה באו להתיצב לפני יהוה, וגם השטן בא ביניהם.
7 ויהוה אמר אל השטן, מאין תבוא? אז ענה השטן את יהוה, ואמר, משוט בארץ, ומהתהלך בה.
8 ויהוה אמר אל השטן, האם שמת לבך על עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא את יהוה, וסר מרע?
9 אז ענה השטן את יהוה, ואמר, האם איוב ירא את יהוה בחינם?
10 האם לא אתה שמת גדר סביבו, וסביב ביתו, וסביב כל אשר לו מכל צד? אתה בירכת את מעשה ידיו, ורכושו רב בארץ.
11 אך הושט נא את ידך עתה, וגע בכל אשר לו, והוא יקלל אותך אל פניך.
12 ויהוה אמר אל השטן, הנה, כל אשר לו בידך; רק עליו אל תשלח את ידך. ובכן יצא השטן מנוכחות יהוה.
13 והיה יום כאשר בניו ובנותיו אכלו ושתו יין בבית אחיהם הבכור:
14 ובא מלאך אל איוב, ואמר, הבקר חרשו, והאתונות רעו לידם:
15 והשבאים נפלו עליהם, ולקחו אותם; אף הרגו את העבדים בחרב; ורק אני לבדי נמלטתי לספר לך.
16 בעודו מדבר, בא גם אחר, ואמר, אש יהוה נפלה מן השמים, ושרפה את הצאן, ואת העבדים, ואכלה אותם; ורק אני לבדי נמלטתי לספר לך.
17 בעודו מדבר, בא גם אחר, ואמר, הכשדים עשו שלושה גדודים, ונפלו על הגמלים, ונשאו אותם, אף הרגו את העבדים בחרב; ורק אני לבדי נמלטתי לספר לך.
18 בעודו מדבר, בא גם אחר, ואמר, בניך ובנותיך אכלו ושתו יין בבית אחיהם הבכור:
19 והנה, באה רוח גדולה מן המדבר, ופגעה בארבע פינות הבית, ויפול על הנערים, והם מתים; ורק אני לבדי נמלטתי לספר לך.
20 אז קם איוב, וקרע את מעילו, וגילח את ראשו, ונפל לארץ, והשתחווה,
21 ויאמר, עירום יצאתי מרחם אמי, ועירום אשוב לשם: יהוה נתן, ויהוה לקח; ברוך שם יהוה.
22 בכל זאת לא חטא איוב, ואף לא האשים את יהוה בטיפשות.
פרק 2
1 שוב היה יום כאשר בני יהוה באו להתיצב לפני יהוה, וגם השטן בא ביניהם להתיצב לפני יהוה.
2 ויהוה אמר אל השטן, מאין תבוא? וענה השטן את יהוה, ואמר, משוט בארץ, ומהתהלך בה.
3 ויהוה אמר אל השטן, האם שמת לבך על עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא את יהוה, וסר מרע? ועדיין הוא מחזיק בתומתו, אף כי הסית אותי נגדו, להשמידו בלי סיבה.
4 וענה השטן את יהוה, ואמר, עור בעד עור, אף, כל אשר לאיש ייתן בעד חייו.
5 אך הושט נא את ידך עתה, וגע בעצמו ובבשרו, והוא יקלל אותך אל פניך.
6 ויהוה אמר אל השטן, הנה, הוא בידך; אך שמור את חייו.
7 ובכן יצא השטן מנוכחות יהוה, והכה את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקודו.
8 ויקח לו חרס לגרד עצמו בו; וישב בתוך האפר.
9 אז אמרה לו אשתו, האם עדיין אתה מחזיק בתומתך? קלל את יהוה, ומות.
10 אך הוא אמר לה, את מדברת כאחת הנשים הנבלות מדברת. מה? האם נקבל טוב מיד יהוה, ולא נקבל רע? בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו.
11 עתה כאשר שמעו שלושת רעי איוב על כל הרעה הזאת שבאה עליו, באו כל אחד ממקומו; אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי: כי קבעו יחד לבוא לאבל עמו ולנחמו.
12 וכאשר הרימו את עיניהם מרחוק, ולא הכירו אותו, הרימו את קולם, ובכו; וקרעו כל אחד את מעילו, וזרקו עפר על ראשיהם השמימה.
13 ובכן ישבו עמו על הארץ שבעה ימים ושבעה לילות, ואיש לא דיבר אליו דבר: כי ראו כי כאבו גדול מאוד.
פרק 3
1 אחרי זאת פתח איוב את פיו, וקלל את יומו.
2 ואיוב דיבר, ואמר,
3 יאבד היום אשר בו נולדתי, והלילה אשר בו נאמר, נהרה גבר.
4 יהי היום ההוא חושך; אל ידרשהו יהוה ממעל, ואף לא יאיר עליו אור.
5 יחשכו אותו חושך וצלמות; ישכון עליו ענן; יבהילוהו קדרות היום.
6 אשר ללילה ההוא, יתפשהו חושך; אל יצטרף אל ימי השנה, אל יבוא במספר החודשים.
7 הנה, יהי הלילה ההוא בודד, אל תבוא בו קול שמחה.
8 יקללו אותו מקללי היום, אשר מוכנים לעורר את אבלם.
9 יחשכו כוכבי נשפו; יקווה לאור, ולא יהיה; ואף לא יראה את שחר היום:
10 כי לא סגר את דלתי רחם אמי, ולא הסתיר עמל מעיני.
11 מדוע לא מתתי מן הרחם? מדוע לא מסרתי את רוחי כאשר יצאתי מן הבטן?
12 מדוע קידמוני הברכיים? או מדוע השדיים כי אינק?
13 כי עתה הייתי שוכב ושותק, הייתי ישן: אז הייתי נח.
14 עם מלכים ויועצי הארץ, אשר בונים חורבות לעצמם;
15 או עם נסיכים אשר היה להם זהב, אשר מילאו את בתיהם כסף:
16 או כנפל נסתר לא הייתי; כתינוקות אשר מעולם לא ראו אור.
17 שם הרשעים חדלים מלהרעיש; ושם היגעים נחים.
18 שם האסירים נחים יחד; לא ישמעו את קול הנוגש.
19 הקטן והגדול שם; והעבד חופשי מאדוניו.
20 למה ניתן אור למי שבעמל, וחיים למרי הנפש;
21 אשר מחכים למוות, ולא יבוא; וחופרים לו יותר ממטמונים נסתרים;
22 אשר שמחים מאוד, ושמחים, כאשר יכולים למצוא את הקבר?
23 מדוע ניתן אור לאיש אשר דרכו נסתרה, ואשר יהוה גידר סביבו?
24 כי אנחתי באה לפני אכלי, ושאגותי נשפכות כמים.
25 כי הדבר אשר פחדתי מאוד בא עלי, ואשר יראתי ממנו בא אלי.
26 לא הייתי בשלווה, ואף לא היה לי מנוח, ואף לא הייתי שקט; אך צרה באה.
פרק 4
1 אז ענה אליפז התימני ואמר,
2 אם ננסה להתחבר עמך, האם תצטער? אך מי יוכל לעצור עצמו מלדבר?
3 הנה, הורית רבים, וחיזקת ידיים חלשות.
4 דבריך הקימו את הנופל, וחיזקת ברכיים כושלות.
5 אך עתה באה עליך, ותלאה; היא נוגעת בך, ואתה נבהל.
6 האם לא זאת היא יראתך, ביטחונך, תקוותך, ותום דרכיך?
7 זכור, אבקשך, מי אי פעם אבד, בהיותו תמים? או היכן נכרתו הישרים?
8 כפי שראיתי, אלה החורשים און, וזורעים עמל, קוצרים אותו.
9 מנשמת יהוה יאבדו, ומרוח אפיו יכלו.
10 שאגת האריה, וקול האריה האכזרי, ושיני האריות הצעירים, נשברו.
11 האריה הזקן אובד מחוסר טרף, וגורי האריה החזק נפוצו.
12 עתה דבר הובא אלי בסתר, ואוזני קיבלה מעט ממנו.
13 במחשבות מחזיונות הלילה, כאשר שינה עמוקה נופלת על אנשים,
14 פחד בא עלי, ורעדה, אשר גרמה לכל עצמותי לרעוד.
15 אז רוח עברה לפני פני; שער בשרי סמר:
16 עמדה, אך לא יכולתי להבחין את צורתה: תמונה היתה לפני עיני, היה שקט, ושמעתי קול, לאמר,
17 האם אדם אנוש יהיה צדיק יותר מיהוה? האם איש יהיה טהור יותר מעושהו?
18 הנה, לא שם ביטחון בעבדיו; ועל מלאכיו שם שגגה:
19 כמה פחות באלה השוכנים בבתי חומר, אשר יסודם בעפר, אשר נרמסים לפני העש?
20 הם מושמדים מבוקר עד ערב: הם אובדים לעולם בלי שימת לב.
21 האם לא יתרונם אשר בהם הולך? הם מתים, אף בלי חכמה.
פרק 5
1 קרא עתה, אם יש מי שיענה לך; ואל מי מן הקדושים תפנה?
2 כי כעס הורג את הכסיל, וקנאה ממיתה את הפתי.
3 ראיתי את הכסיל משריש: אך פתאום קללתי את משכנו.
4 בניו רחוקים מתשועה, והם נרמסים בשער, ואין מי שיציל אותם.
5 אשר את קצירו הרעב אוכל, ולוקחו אף מן הקוצים, והשודד בולע את רכושם.
6 אף כי עמל לא יוצא מן העפר, ואף לא צרה צומחת מן האדמה;
7 אך אדם נולד לעמל, כפי שהניצוצות עפים מעלה.
8 אני הייתי מחפש אל יֵשׁוּעַ, ואל יהוה הייתי מפקיד את ענייני:
9 אשר עושה דברים גדולים ולא נחקרים; דברים נפלאים בלי מספר:
10 אשר נותן גשם על הארץ, ושולח מים על השדות:
11 לשים לגובה את אלה שהם נמוכים; כדי שאלה אשר מתאבלים יורמו לתשועה.
12 הוא מבטל את מחשבות הערומים, ובכן ידיהם לא יכולות לבצע את מפעלם.
13 הוא לוכד את החכמים בערמתם שלהם: ועצת הנלוזים מובלת במהירות.
14 הם פוגשים חושך ביום, וממששים בצהרים כבלילה.
15 אך הוא מציל את העני מן החרב, מפיהם, ומיד החזק.
16 ובכן לעני יש תקווה, והעוולה תסתום את פיה.
17 הנה, אשרי האיש אשר יהוה מייסרו: על כן אל תבוז לייסורי שדי:
18 כי הוא מכאיב, וחובש: הוא פוצע, וידיו מרפאות.
19 הוא יציל אותך בשש צרות: אף, בשבע לא יגע בך רע.
20 ברעב יפדה אותך ממוות: ובמלחמה מכוח החרב.
21 תיסתר משוט הלשון: ואף לא תפחד משואה כאשר תבוא.
22 לשואה ולרעב תצחק: ואף לא תפחד מחיות הארץ.
23 כי תהיה בברית עם אבני השדה: וחיות השדה יהיו בשלום עמך.
24 ותדע כי אוהלך בשלום; ותבקר את משכנך, ולא תחטא.
25 תדע גם כי זרעך יהיה רב, וצאצאיך כעשב הארץ.
26 תבוא אל קברך בגיל מלא, כפי שעומר בא בעונתו.
27 הנה זאת, חקרנו אותה, כך היא; שמע אותה, ודע אותה לטובתך.
פרק 6
1 אך איוב ענה ואמר,
2 הו לו היה צערי נשקל בשלמות, ואסוני מושם במאזנים יחד!
3 כי עתה הוא כבד מחול הים: על כן דברי נבלעו.
4 כי חיצי שדי בתוכי, אשר את רעלם שותה רוחי: אימות יהוה מסתדרות נגדי.
5 האם הערוד נוער כאשר יש לו עשב? או השור גועה מעל מספואו?
6 האם יכול דבר חסר טעם להיאכל בלי מלח? או יש טעם כלשהו בלובן ביצה?
7 הדברים אשר נפשי סירבה לגוע בהם הם כמזוני המלא צער.
8 הו לו תהיה לי בקשתי; וכי יהוה ייתן לי את הדבר אשר אליו אני כוסף!
9 אף כי ייטיב בעיני יהוה להשמיד אותי; כי ישחרר את ידו, ויכרות אותי!
10 אז עוד תהיה לי נחמה; אף, הייתי מתקשה בצער: אל יחסוך; כי לא הסתרתי את דברי הקדוש.
11 מהו כוחי, כי אתקווה? ומהו קצי, כי אאריך את חיי?
12 האם כוחי הוא כוח אבנים? או בשרי נחושת?
13 האם לא עזרתי בי? והאם חכמה נדחפה ממני לגמרי?
14 למי שבעמל יש להראות חסד מחברו; אך הוא נוטש את יראת שדי.
15 אחי נהגו בבוגדנות כנחל, וכאפיק נחלים הם עוברים;
16 אשר שחורים בגלל הקרח, ואשר בהם השלג נסתר:
17 בעת כאשר יתחממו, ייעלמו: כאשר חם, הם נכחדים ממקומם.
18 נתיבות דרכם מתעקלות; הם הולכים לאין, ואובדים.
19 חילות תימא הביטו, חבורות שבא חיכו להם.
20 הם נכזבו כי קיוו; הם באו לשם, ובושו.
21 כי עתה אתם לא כלום; אתם רואים את הפלתי, ופוחדים.
22 האם אמרתי, הביאו לי? או, תנו שוחד לי מרכושכם?
23 או, הצילו אותי מיד האויב? או, פדו אותי מיד החזק?
24 למדו אותי, ואני אחריש: וגרמו לי להבין במה שגיתי.
25 כמה עוצמתיים דברים ישרים! אך מה הוכיחה תוכחתכם?
26 האם אתם מדמים להוכיח דברים, ואת נאומי מי שהוא נואש, אשר הם כרוח?
27 אף, אתם מפילים על היתום, וחופרים בור לחברכם.
28 עתה לכן היו מרוצים, הביטו בי; כי גלוי לכם אם אשקר.
29 שובו, אבקשכם, אל יהיה עוול; אף, שובו שוב, צדקתי בו.
30 האם יש עוול בלשוני? האם חיכי לא יבחין דברים מעוותים?
פרק 7
1 האם אין זמן קבוע לאדם על הארץ? האם לא ימיו הם כימי שכיר?
2 כפי שעבד כוסף לצל, וכשכיר מצפה לשכר עבודתו:
3 כך נעשיתי לנחול חודשי שווא, ולילות עמל נקבעו לי.
4 כאשר אשכב, אני אומר, מתי אקום, והלילה יעבור? ואני מלא נדודים הנה והנה עד שחר היום.
5 בשרי לבוש תולעים וגושי עפר; עורי נשבר, ונהיה נתעב.
6 ימי מהירים מארג של אורג, ועוברים בלי תקווה.
7 הו זכור כי חיי רוח: עיני לא תשוב לראות טוב.
8 עינו של מי שראה אותי לא תראני עוד: עיניך עלי, ואינני.
9 כפי שהענן כלה ונעלם: כך מי שיורד אל הקבר לא יעלה עוד.
10 הוא לא ישוב עוד אל ביתו, ואף לא מקומו יכירו עוד.
11 על כן לא אעצור את פי; אדבר במצוקת רוחי; אשיח במר נפשי.
12 האם אני ים, או לווייתן, כי אתה שם משמר עלי?
13 כאשר אני אומר, מיטתי תנחם אותי, ערשי תקל את תלונותי;
14 אז אתה מבעית אותי בחלומות, ומפחיד אותי בחזיונות:
15 ובכן נפשי בוחרת חנק, ומוות מעדיפה מחיי.
16 אני מתעב זאת; לא אחיה לעולם: עזוב אותי; כי ימי הבל.
17 מהו אדם, כי תגדל אותו? וכי תשים ללבך אליו?
18 וכי תפקדהו כל בוקר, ותבחנהו כל רגע?
19 כמה זמן לא תסתלק ממני, ואף לא תניח לי עד שאבלע את רוקי?
20 חטאתי; מה אעשה לך, הו שומר האנשים? מדוע שמת אותי כמטרה נגדך, ובכן אני נטל על עצמי?
21 ומדוע לא תסלח לפשעי, ותסיר את עווני? כי עתה אשכב בעפר; ותחפש אותי בבוקר, אך לא אהיה.
פרק 8
1 אז ענה בלדד השוחי, ואמר,
2 כמה זמן תדבר את הדברים האלה? וכמה זמן יהיו דברי פיך כרוח חזקה?
3 האם יהוה יעוות משפט? או האם שדי יעוות צדק?
4 אם בניך חטאו נגדו, והוא השליכם על פשעם;
5 אם היית מחפש אל ישוע בעוד זמן, ועושה את תחינתך אל שדי;
6 אם היית טהור וישר; בוודאי עתה יתעורר לך, ויעשה את משכן צדקך משגשג.
7 אף כי תחילתך היתה קטנה, אך אחריתך תגדל מאוד.
8 כי שאל, אבקשך, את הדור הקודם, והכן עצמך לחקר אבותיהם:
9 (כי אנחנו רק מאתמול, ולא יודעים דבר, כי ימינו על הארץ הם צל:)
10 האם לא הם ילמדוך, ויאמרו לך, ויוציאו דברים מלבם?
11 האם הגומא יגדל בלי ביצה? האם האחו יגדל בלי מים?
12 בעודו בירקו, ולא נכרת, הוא ייבש לפני כל עשב אחר.
13 כך הם נתיבות כל שוכחי יהוה; ותקוות החנף תאבד:
14 אשר תקוותו תיקצץ, וביטחונו יהיה קורי עכביש.
15 הוא ישען על ביתו, אך הוא לא יעמוד: הוא יחזיק בו, אך הוא לא יחזיק מעמד.
16 הוא ירוק לפני השמש, וענפו יורה בגנו.
17 שורשיו כרוכים סביב הגל, ורואה את מקום האבנים.
18 אם ישמיד אותו ממקומו, אז הוא יתכחש לו, לאמר, לא ראיתי אותך.
19 הנה, זאת היא שמחת דרכו, ומן הארץ אחרים יצמחו.
20 הנה, יהוה לא ישליך איש תם, ואף לא יעזור לרשעים:
21 עד שימלא את פיך צחוק, ואת שפתיך שמחה.
22 אלה השונאים אותך יילבשו בושה; ומקום משכן הרשעים יבוא לאין.
פרק 9
1 אז ענה איוב ואמר,
2 אני יודע שכן הוא באמת: אך איך יהיה אדם צדיק עם יהוה?
3 אם ירצה להתווכח עמו, לא יוכל לענות לו אחת מאלף.
4 הוא חכם בלב, ואדיר בכוח: מי התקשה נגדו, ושגשג?
5 אשר מעביר הרים, והם לא יודעים: אשר הופך אותם בזעמו.
6 אשר מזעזע את הארץ ממקומה, ועמודיה רועדים.
7 אשר מצווה את השמש, ולא תזרח; וחותם את הכוכבים.
8 אשר לבדו נוטה את השמים, ודורך על גלי הים.
9 אשר עושה את עש, כסיל, וכימה, ואת חדרי הדרום.
10 אשר עושה דברים גדולים שאין לחקור; אף, ופלאות בלי מספר.
11 הנה, הוא עובר עלי, ולא אראה אותו: הוא עובר גם כן, אך לא אתפוס אותו.
12 הנה, הוא לוקח, מי יוכל לעכב אותו? מי יאמר אליו, מה אתה עושה?
13 אם יהוה לא ישיב את כעסו, העוזרים הגאים יתכופפו תחתיו.
14 כמה פחות אענה לו, ואבחר את דברי לדון עמו?
15 אשר, אף כי הייתי צדיק, אך לא הייתי עונה, אלא הייתי עושה תחינה לשופטי.
16 אם קראתי, והוא ענה לי; אך לא הייתי מאמין כי הקשיב לקולי.
17 כי הוא שובר אותי בסערה, ומרבה את פצעי בלי סיבה.
18 הוא לא יניח לי לקחת את נשימתי, אלא ממלא אותי מרירות.
19 אם אדבר על כוח, הנה, הוא חזק: ואם על משפט, מי ישים לי מועד לטעון?
20 אם אצדיק עצמי, פי שלי ירשיע אותי: אם אומר, אני תם, גם הוא יוכיח אותי מעוות.
21 אף כי הייתי תם, אך לא הייתי יודע את נפשי: הייתי מתעב את חיי.
22 זאת דבר אחד, על כן אמרתי אותו, הוא משמיד את התם ואת הרשע.
23 אם השוט יהרוג פתאום, הוא יצחק על ניסיון התמימים.
24 הארץ ניתנה ביד הרשע: הוא מכסה את פני שופטיה; אם לא, היכן, ומי הוא?
25 עתה ימי מהירים משליח: הם בורחים, לא יראו טוב.
26 הם עברו כאוניות מהירות: כנשר החש אל הטרף.
27 אם אומר, אשכח את תלונתי, אעזוב את כובדי, ואנחם עצמי:
28 אני פוחד מכל צערי, אני יודע כי לא תחשיב אותי תמים.
29 אם אני רשע, מדוע לכן אני מתייגע לשווא?
30 אם ארצה עצמי במי שלג, ואעשה את ידי נקיות כל כך;
31 אך אתה תטבול אותי בבור, ובגדי שלי יתעבו אותי.
32 כי הוא לא אדם, כמוני, כי אענה לו, ושבא יחד למשפט.
33 ואף לא יש מתווך בינינו, אשר יכול לשים את ידו על שנינו.
34 יסיר נא את שבטו ממני, ואל יבהילני פחדו:
35 אז אדבר, ולא אפחד ממנו; אך לא כן איתי.
פרק 10
1 נפשי קצה בחיי; אעזוב את תלונתי על עצמי; אדבר במר נפשי.
2 אומר אל יהוה, אל תרשיע אותי; הראה לי מדוע אתה ריב עמי.
3 האם טוב לך כי תעשוק, כי תתעב את מעשה ידיך, ותאיר על עצת הרשעים?
4 האם יש לך עיני בשר? או האם אתה רואה כפי שאדם רואה?
5 האם ימיך כימי אדם? האם שנותיך כימי איש,
6 כי אתה חוקר אחרי עווני, ומחפש אחרי חטאי?
7 אתה יודע כי איני רשע; ואין מי שיכול להציל מידך.
8 ידיך עשו אותי ועיצבו אותי יחד סביב; אך אתה משמיד אותי.
9 זכור, אבקשך, כי עשית אותי כחומר; והאם תחזיר אותי לעפר שוב?
10 האם לא שפכת אותי כחלב, והקפית אותי כגבינה?
11 לבשת אותי עור ובשר, וגידרת אותי בעצמות ובגידים.
12 הענקת לי חיים וחסד, ופקודתך שמרה את רוחי.
13 והדברים האלה הסתרת בלבך: אני יודע כי זאת עמך.
14 אם אחטא, אז אתה שומר אותי, ולא תנקה אותי מעווני.
15 אם אהיה רשע, אוי לי; ואם אהיה צדיק, אך לא ארים את ראשי. אני מלא בלבול; על כן ראה אתה את עוני שלי;
16 כי הוא גדל. אתה צד אותי כאריה עז: ושוב אתה מראה עצמך נפלא עלי.
17 אתה מחדש את עדיך נגדי, ומרבה את זעמך עלי; חילופים ומלחמה נגדי.
18 מדוע לכן הוצאת אותי מן הרחם? הו לו מסרתי את רוחי, ואף לא עין ראתה אותי!
19 הייתי צריך להיות כאילו לא הייתי; הייתי נישא מן הרחם אל הקבר.
20 האם לא ימי מעטים? חדל לכן, והניחה לי, כדי שאתנחם מעט,
21 לפני שאלך אשר משם לא אשוב, אף אל ארץ חושך וצלמות;
22 ארץ חושך, כחושך עצמו; ושל צלמות, בלי שום סדר, ואשר שם האור הוא כחושך.
פרק 11
1 אז ענה צופר הנעמתי, ואמר,
2 האם לא על ריבוי דברים יש לענות? והאם איש מלא דיבור יוצדק?
3 האם כזביך יגרמו לאנשים לשתוק? וכאשר אתה מתלוצץ, האם שום איש לא יביך אותך?
4 כי אמרת, תורתי טהורה, ואני נקי בעיניך.
5 אך הו כי יהוה ידבר, ויפתח את שפתיו נגדך;
6 וכי יראה לך את סודות החכמה, כי הם כפולים למה שיש! דע לכן כי יהוה גובה ממך פחות ממה שעוונך ראוי.
7 האם תוכל בחיפוש למצוא את יהוה? האם תוכל למצוא את שדי עד שלמות?
8 הוא כגובה השמים; מה תוכל לעשות? עמוק משאול; מה תוכל לדעת?
9 מידתו ארוכה מן הארץ, ורחבה מן הים.
10 אם יכרות, ויסגור, או יאסוף יחד, אז מי יוכל לעכב אותו?
11 כי הוא יודע אנשים שוא: הוא רואה גם רשעה; האם לא ישקול אותה אז?
12 כי אנשים שוא היו רוצים להיות חכמים, אף כי אדם נולד כעיר פרא.
13 אם תכין את לבך, ותפרוש את ידיך אליו;
14 אם עוול בידך, הרחק אותו, ואל תניח לרשעה לשכון באוהליך.
15 כי אז תרים את פניך בלי פגם; אף, תהיה יציב, ולא תפחד:
16 כי תשכח את עמלך, ותזכור אותו כמים העוברים:
17 וגילך יהיה צלול מן הצהרים: תזרח, תהיה כבוקר.
18 ותהיה בטוח, כי יש תקווה; אף, תחפור סביבך, ותיקח את מנוחתך בבטחה.
19 גם תשכב, ואיש לא יבהיל אותך; אף, רבים יבקשו ממך.
20 אך עיני הרשעים תכלינה, והם לא ימלטו, ותקוותם תהיה כמסירת הרוח.
פרק 12
1 וענה איוב ואמר,
2 בלי ספק אך אתם העם, וחכמה תמות עמכם.
3 אך יש לי הבנה כמוכם גם כן; איני נחות מכם: אף, מי לא יודע דברים כאלה?
4 אני כאחד מושם ללעג של רעהו, אשר קורא אל ישוע, והוא עונה לו: האיש הצדיק והישר מושם ללעג.
5 מי שמוכן להחליק ברגליו הוא כמנורה בזויה במחשבת מי ששלווה לו.
6 אוהלי השודדים משגשגים, ואלה המרגיזים את יהוה בטוחים; אשר אל ידו מביא יהוה בשפע.
7 אך שאל נא את הבהמות, והן ילמדוך; ואת עופות השמים, והם יאמרו לך:
8 או דבר אל הארץ, והיא תלמד אותך: ודגי הים יכריזו לך.
9 מי לא יודע בכל אלה כי יד יהוה עשתה זאת?
10 אשר בידו נפש כל חי, ונשמת כל האנושות.
11 האם לא האוזן בוחנת דברים? והפה טועם את מזונו?
12 עם הזקן היא חכמה; ובאורך ימים הבנה.
13 עמו היא חכמה וכוח, לו עצה והבנה.
14 הנה, הוא יהרוס, ולא ייבנה שוב: הוא יסגור איש, ואין פתיחה.
15 הנה, הוא עוצר את המים, והם יבשים: גם הוא שולח אותם, והם הופכים את הארץ.
16 עמו כוח וחכמה: המוטעה והמטעה הם שלו.
17 הוא מוביל יועצים משוללים, ועושה את השופטים טיפשים.
18 הוא מתיר את קשר המלכים, וחוגר את מותניהם בחגורה.
19 הוא מוביל נסיכים משוללים, ומפיל את החזקים.
20 הוא מסיר את דיבור הנאמנים, ולוקח את הבנת הזקנים.
21 הוא שופך בוז על נסיכים, ומחליש את כוח החזקים.
22 הוא מגלה דברים עמוקים מן החושך, ומוציא לאור את הצלמות.
23 הוא מגדיל את הגויים, ומשמיד אותם: הוא מרחיב את הגויים, ומצר אותם שוב.
24 הוא לוקח את לב ראשי עם הארץ, וגורם להם לתעות במדבר אשר שם אין דרך.
25 הם ממששים בחושך בלי אור, והוא גורם להם לתעות כאיש שיכור.
פרק 13
1 הנה, עיני ראתה את כל זאת, אוזני שמעה והבינה אותה.
2 מה שאתם יודעים, אותו גם אני יודע: איני נחות מכם.
3 בוודאי הייתי מדבר אל שדי, ורוצה לדון עם ישוע.
4 אך אתם מזייפי כזבים, כולכם רופאי שווא.
5 הו כי כולכם תשתקו! והיא תהיה חכמתכם.
6 שמעו עתה את טענתי, והקשיבו לטענות שפתי.
7 האם תדברו ברשעות בעד יהוה? ותדברו במרמה בעדו?
8 האם תקבלו את פניו? האם תתווכחו בעד יהוה?
9 האם טוב שהוא יחפש אתכם? או כפי שאדם אחד מתלוצץ באחר, כך אתם מתלוצצים בו?
10 הוא בוודאי יוכיח אתכם, אם בסתר תקבלו פנים.
11 האם לא הדרו יבהיל אתכם? ופחדו ייפול עליכם?
12 זיכרונותיכם הם כאפר, גופיכם לגופי חומר.
13 שתקו, עזבו אותי, כדי שאדבר, ויבוא עלי מה שיבוא.
14 מדוע אני לוקח את בשרי בשיני, ושם את חיי בידי?
15 אף כי יהרוג אותי, אך אבטח בו: אך אשמור את דרכי שלי לפניו.
16 הוא גם יהיה תשועתי: כי חנף לא יבוא לפניו.
17 שמעו בשקידה את דברי, ואת הכרזתי באוזניכם.
18 הנה עתה, סידרתי את ענייני; אני יודע כי אוצדק.
19 מי הוא אשר יתווכח עמי? כי עתה, אם אחריש, אמסור את רוחי.
20 רק אל תעשה לי שני דברים: אז לא אסתר ממך.
21 הרחק את ידך ממני: ואל יבהילני פחדך.
22 אז קרא אתה, ואני אענה: או תן לי לדבר, וענה אתה לי.
23 כמה הם עוונותי וחטאי? הודע לי את פשעי ואת חטאי.
24 מדוע אתה מסתיר את פניך, וחושב אותי לאויבך?
25 האם תשבור עלה נידף? והאם תרדוף את הקש היבש?
26 כי אתה כותב דברים מרים נגדי, וגורם לי לנחול את עוונות נעורי.
27 אתה שם גם את רגלי בסד, ומביט בצמצום בכל נתיבותי; אתה שם הדפס על עקבי רגלי.
28 והוא, כדבר נרקב, כלה, כבגד אשר העש אכל.
פרק 14
1 אדם שנולד מאשה הוא קצר ימים ומלא צרה.
2 הוא יוצא כפרח, ונכרת: הוא בורח גם כצל, ולא ממשיך.
3 והאם אתה פוקח את עיניך על אחד כזה, ומביא אותי למשפט עמך?
4 מי יוכל להביא דבר טהור מתוך דבר טמא? לא אחד.
5 בראות כי ימיו נקבעו, מספר חודשיו עמך, אתה קבעת את גבולותיו אשר לא יוכל לעבור;
6 פנה ממנו, כדי שינוח, עד שישלים, כשכיר, את יומו.
7 כי יש תקווה לעץ, אם ייכרת, כי יצמח שוב, וכי ענפו הרך לא יחדל.
8 אף כי שורשו יזקין בארץ, וגזעו ימות בעפר;
9 אך מריח המים יציץ, ויוציא ענפים כנטע.
10 אך אדם מת, ונחלש: אף, אדם מוסר את רוחו, והיכן הוא?
11 כפי שהמים כלים מן הים, והנהר דועך ומתייבש:
12 כך אדם שוכב, ולא יקום: עד שהשמים לא יהיו עוד, הם לא יתעוררו, ואף לא יוקמו משנתם.
13 הו כי תסתיר אותי בקבר, כי תשמור אותי בסתר, עד שיעבור כעסך, כי תקבע לי זמן קבוע, ותזכור אותי!
14 אם אדם ימות, האם יחיה שוב? כל ימי זמני הקבוע אחכה, עד שיבוא החלופי.
15 אתה תקרא, ואני אענה לך: אתה תכסוף למעשה ידיך.
16 כי עתה אתה סופר את צעדי: האם לא תשגיח על חטאי?
17 פשעי חתום בשק, ואתה תופר את עווני.
18 ובוודאי ההרים בנופלם באים לאין, והסלע מוזז ממקומו.
19 המים שוחקים את האבנים: אתה שוטף את הדברים אשר צומחים מעפר הארץ; ואתה משמיד את תקוות האדם.
20 אתה גובר לעולם נגדו, והוא עובר: אתה משנה את פניו, ושולח אותו.
21 בניו באים לכבוד, והוא לא יודע זאת; והם מושפלים, אך הוא לא תופס זאת מהם.
22 אך בשרו עליו יכאב, ונשמתו בתוכו תתאבל.
פרק 15
1 אז ענה אליפז התימני, ואמר,
2 האם איש חכם יטען ידע שווא, וימלא את בטנו ברוח מזרחית?
3 האם ידון בדיבורים לא מועילים? או בנאומים אשר בהם לא יוכל לעשות טוב?
4 אף, אתה משליך יראה, ועוצר תפילה לפני ישוע.
5 כי פיך מוציא את עוונך, ואתה בוחר את לשון הערומים.
6 פיך שלך מרשיע אותך, ולא אני: אף, שפתיך שלך מעידות נגדך.
7 האם אתה האדם הראשון שנולד? או האם נעשית לפני הגבעות?
8 האם שמעת את סוד יהוה? והאם אתה עוצר חכמה לעצמך?
9 מה אתה יודע, אשר אנחנו לא יודעים? מה אתה מבין, אשר לא בנו?
10 עמנו הם גם שבי הראש וגם אנשים זקנים מאוד, מבוגרים בהרבה מאביך.
11 האם נחמות ישוע קטנות עמך? האם יש דבר סתר כלשהו עמך?
12 מדוע לבך נושא אותך? ומה עיניך רומזות לו,
13 כי אתה הופך את רוחך נגד יהוה, ומוציא דברים כאלה מפיך?
14 מהו אדם, כי יהיה נקי? ומי שנולד מאשה, כי יהיה צדיק?
15 הנה, לא שם ביטחון בקדושיו; אף, השמים לא נקיים בעיניו.
16 כמה יותר נתעב ומלוכלך הוא אדם, אשר שותה עוול כמים?
17 אראה לך, שמע לי; ואשר ראיתי אכריז;
18 אשר אנשים חכמים סיפרו מאבותיהם, ולא הסתירו אותו:
19 אשר להם בלבד ניתנה הארץ, ואף זר לא עבר ביניהם.
20 האיש הרשע מתייסר כל ימיו, ומספר השנים נסתר לעריץ.
21 קול מפחיד באוזניו: בשגשוג יבוא המשמיד עליו.
22 הוא לא מאמין כי ישוב מן החושך, והוא מצופה לחרב.
23 הוא נודד על לחם, לאמר, היכן הוא? הוא יודע כי יום החושך מוכן בידו.
24 צרה ומצוקה יבהילו אותו; הן יגברו עליו, כמלך מוכן לקרב.
25 כי הוא מושיט את ידו נגד יהוה, ומחזק עצמו נגד שדי.
26 הוא רץ עליו, אף על צווארו, על בליטות מגיניו העבות:
27 כי הוא מכסה את פניו בשומן שלו, ועושה קפלי שומן על חלציו.
28 ושכן בערים שוממות, ובבתים אשר איש לא יושב בהם, אשר מוכנים להיות ערמות.
29 הוא לא יהיה עשיר, ואף לא רכושו ימשיך, ואף לא יאריך את שלמותו על הארץ.
30 הוא לא ייצא מן החושך; הלהבה תייבש את ענפיו, וברוח פיו הוא ילך.
31 אל יבטח מי שהוטעה בשווא: כי שווא יהיה שכרו.
32 זאת תושלם לפני זמנו, וענפו לא יהיה ירוק.
33 הוא ינער את ענבו הבוסרי כגפן, וישליך את פרחו כזית.
34 כי קהילת החנפים תהיה שוממה, ואש תאכל את אוהלי השוחד.
35 הם הורים עמל, ויולדים שווא, ובטנם מכינה מרמה.
פרק 16
1 אז ענה איוב ואמר,
2 שמעתי דברים רבים כאלה: מנחמי עוני כולכם.
3 האם לדברים שווא יהיה קץ? או מה מחזק אותך כי אתה עונה?
4 גם אני יכולתי לדבר כמוכם: אם נפשכם היתה במקום נפשי, יכולתי לערום דברים נגדכם, ולהניע את ראשי אליכם.
5 אך הייתי מחזק אתכם בפי, ותנועת שפתי היתה מקלה את צערכם.
6 אף כי אדבר, צערי לא מוקל: ואף כי אמנע, במה אני נינוח?
7 אך עתה הוא עייף אותי: אתה השממת את כל חברתי.
8 ומילאת אותי קמטים, אשר היא עדות נגדי: ורזוני בעלותו בי מעיד אל פני.
9 הוא קורע אותי בזעמו, אשר שונא אותי: הוא חורק עלי בשיניו; אויבי מחדד את עיניו עלי.
10 הם פערו עלי בפיהם; הם הכו אותי על הלחי בבוז; הם התאספו יחד נגדי.
11 יהוה מסר אותי אל הלא ירא, והסגיר אותי אל ידי הרשעים.
12 הייתי בשלווה, אך הוא שבר אותי: הוא גם לקח אותי בצווארי, וניער אותי לחתיכות, והעמיד אותי כמטרה לו.
13 קשתיו סובבים אותי, הוא בוקע את כליותי, ולא חס; הוא שופך את מררתי לארץ.
14 הוא פורץ אותי בפרץ על פרץ, הוא רץ עלי כגיבור.
15 תפרתי שׂק על עורי, והשפלתי את קרני בעפר.
16 פני מכוסים מבכי, ועל עפעפי צלמות;
17 לא על שום עוול בידי: גם תפילתי טהורה.
18 הו ארץ, אל תכסי את דמי, ואל יהיה מקום לזעקתי.
19 גם עתה, הנה, עדי בשמים, ורישומי בגובה.
20 חברי לועגים לי: אך עיני שופכת דמעות אל ישוע.
21 הו כי מישהו יטען בעד איש עם יהוה, כפי שאיש טוען בעד רעהו!
22 כאשר יבואו שנים מעטות, אז אלך בדרך אשר ממנה לא אשוב.
פרק 17
1 נשמתי מושחתת, ימי כבו, הקברים מוכנים לי.
2 האם אין לועגים עמי? והאם לא עיני תמשיך בהתגרותם?
3 שים נא עתה, שים אותי בערובה עמך; מי הוא שישים ידיים עמי?
4 כי הסתרת את לבם מהבנה: על כן לא תרים אותם.
5 מי שמדבר חלקות לחבריו, אף עיני בניו תכלינה.
6 הוא גם עשה אותי משל לעם; ולפנים הייתי כתוף.
7 גם עיני כהתה מצער, וכל איברי כצל.
8 אנשים ישרים יידהמו על זאת, והתמים יעורר עצמו נגד החנף.
9 גם הצדיק יחזיק בדרכו, ומי שידיו נקיות יתחזק ויתחזק.
10 אך אשר לכולכם, שובו, ובואו עתה: כי איני יכול למצוא ביניכם איש חכם אחד.
11 ימי עברו, מטרותי נשברו, אף מחשבות לבי.
12 הם הופכים את הלילה ליום: האור קצר בגלל החושך.
13 אם אחכה, הקבר הוא ביתי: עשיתי את מיטתי בחושך.
14 אמרתי לשחת, אתה אבי: לתולעת, אתה אמי, ואחותי.
15 והיכן עתה תקוותי? אשר לתקוותי, מי יראה אותה?
16 הם ירדו אל בריחי הבור, כאשר מנוחתנו יחד בעפר.
פרק 18
1 אז ענה בלדד השוחי, ואמר,
2 כמה זמן יהיה עד שתשימו קץ לדברים? שימו לב, ואחר כך נדבר.
3 מדוע אנחנו נחשבים כבהמות, ונחשבים טמאים בעיניכם?
4 הוא קורע עצמו בזעמו: האם הארץ תיעזב בעבורך? והאם הסלע יוזז ממקומו?
5 אף, אור הרשעים יכבה, וניצוץ אשו לא יאיר.
6 האור יהיה חשוך באוהלו, ונרו יכבה עמו.
7 צעדי כוחו יצטמצמו, ועצתו שלו תפיל אותו.
8 כי הוא מושלך ברשת ברגליו שלו, והוא הולך על מלכודת.
9 המלכודת תתפוס אותו בעקבו, והשודד יגבר עליו.
10 המלכודת מונחת לו בארץ, ומלכודת לו בדרך.
11 אימות יבהילו אותו מכל צד, וידחפו אותו לרגליו.
12 כוחו יהיה רעב, והשמדה תהיה מוכנה בצדו.
13 היא תאכל את כוח עורו: אף בכור המוות יאכל את כוחו.
14 ביטחונו ייעקר מאוהלו, ויביא אותו אל מלך האימות.
15 היא תשכון באוהלו, כי הוא לא שלו: גופרית תיזרה על משכנו.
16 שורשיו ייבשו מתחת, ומעלה ייכרת ענפו.
17 זכרו יאבד מן הארץ, ולא יהיה לו שם ברחוב.
18 הוא יידחף מאור אל חושך, ויגורש מן העולם.
19 לא יהיה לו בן ואף לא אחיין בין עמו, ואף לא שריד במשכנותיו.
20 אלה שיבואו אחריו יידהמו על יומו, כפי שאלה שהלכו לפני כן נבהלו.
21 בוודאי כאלה הם משכנות הרשעים, וזהו מקומו של מי שלא יודע את יהוה.
פרק 19
1 אז ענה איוב ואמר,
2 כמה זמן תייגעו את נפשי, ותשברו אותי לחתיכות בדברים?
3 עשר פעמים אלה הוכחתם אותי: אתם לא בושים כי אתם עושים עצמכם זרים לי.
4 ואם באמת שגיתי, שגיאתי נשארת איתי.
5 אם באמת תגדילו עצמכם נגדי, ותטענו נגדי את חרפתי:
6 דעו עתה כי יהוה הפיל אותי, והקיף אותי ברשתו.
7 הנה, אני צועק על עוול, אך לא איענה: אני צועק בקול, אך אין משפט.
8 הוא גידר את דרכי ובכן לא אוכל לעבור, ושם חושך בנתיבותי.
9 הוא הפשיט אותי מכבודי, ולקח את הכתר מראשי.
10 הוא השמיד אותי מכל צד, ואני הלכתי: ותקוותי הסיר כעץ.
11 הוא גם הדליק את זעמו נגדי, וחושב אותי לו כאחד מאויביו.
12 גדודיו באים יחד, ומרימים את דרכם נגדי, וחונים סביב אוהלי.
13 הוא הרחיק את אחי ממני, ומכרי באמת נעשו זרים ממני.
14 קרובי נכשלו, וחברי הקרובים שכחו אותי.
15 אלה השוכנים בביתי, ושפחותי, חושבים אותי לזר: אני נכרי בעיניהם.
16 קראתי לעבדי, והוא לא נתן לי מענה; התחננתי אליו בפי.
17 נשמתי זרה לאשתי, אף כי התחננתי בעד ילדי גופי שלי.
18 אף, ילדים צעירים בזו לי; קמתי, והם דיברו נגדי.
19 כל חברי הפנימיים תיעבו אותי: ואלה אשר אהבתי פנו נגדי.
20 עצמי דבקה בעורי ובבשרי, ונמלטתי בעור שיני.
21 חנוני, חנוני, הו אתם חברי; כי יד יהוה נגעה בי.
22 מדוע אתם רודפים אותי כיהוה, ולא שבעים מבשרי?
23 הו כי דברי עתה ייכתבו! הו כי יודפסו בספר!
24 כי ייחרתו בעט ברזל ובאופרת בסלע לעולם!
25 כי אני יודע כי גואלי חי, וכי הוא יעמוד ביום האחרון על הארץ:
26 ואף כי אחרי עורי תולעים ישמידו את הגוף הזה, אך בבשרי אראה את ישוע:
27 אשר אותו אראה לעצמי, ועיני יראו, ולא אחר; אף כי כליותי כלו בתוכי.
28 אך עליכם לומר, מדוע אנחנו רודפים אותו, בראות כי שורש העניין נמצא בי?
29 פחדו מן החרב: כי זעם מביא את עונשי החרב, כדי שתדעו שיש משפט.
פרק 20
1 אז ענה צופר הנעמתי, ואמר,
2 על כן מחשבותי גורמות לי לענות, ובעד זאת אני ממהר.
3 שמעתי את גערת חרפתי, ורוח הבנתי גורמת לי לענות.
4 האם לא ידעת זאת מימי קדם, מאז שהושם אדם על הארץ,
5 כי תהילת הרשעים קצרה, ושמחת החנף רק לרגע?
6 אף כי גאוותו תעלה אל השמים, וראשו יגיע אל העננים;
7 אך הוא יאבד לעולם כגללו שלו: אלה אשר ראו אותו יאמרו, היכן הוא?
8 הוא יעוף כחלום, ולא יימצא: אף, הוא יירדף כחזיון הלילה.
9 גם העין אשר ראתה אותו לא תראנו עוד; ואף לא מקומו יביט בו עוד.
10 בניו יחפשו לרצות את העניים, וידיו ישיבו את רכושם.
11 עצמותיו מלאות חטא נעוריו, אשר ישכב עמו בעפר.
12 אף כי רשעות מתוקה בפיו, אף כי יסתירה תחת לשונו;
13 אף כי יחסוך אותה, ולא יעזוב אותה; אלא ישמור אותה עדיין בתוך פיו:
14 אך מזונו במעיו נהפך, הוא מרורת נחשים בתוכו.
15 הוא בלע עושר, ויקיא אותו שוב: יהוה ישליך אותם מבטנו.
16 הוא יינק את רעל הנחשים: לשון הצפע תהרוג אותו.
17 הוא לא יראה את הנהרות, את הנחלים, את אפיקי הדבש והחמאה.
18 את אשר עמל בעדו ישיב, ולא יבלע אותו: לפי רכושו תהיה ההשבה, והוא לא ישמח בו.
19 כי הוא עשק ונטש את העניים; כי הוא לקח באלימות בית אשר לא בנה;
20 בוודאי הוא לא ירגיש שלווה בבטנו, הוא לא יציל את אשר חשק.
21 לא יישאר ממזונו; על כן איש לא יצפה לרכושו.
22 במלא סיפוקו הוא יהיה במצוקה: כל יד הרשע תבוא עליו.
23 כאשר הוא עומד למלא את בטנו, יהוה ישליך עליו את חרון כעסו, וימטיר אותו עליו בעודו אוכל.
24 הוא יברח מכלי הברזל, וקשת הפלדה תכה דרכו.
25 הוא נמשך, ויוצא מן הגוף; אף, החרב הנוצצת יוצאת ממרורתו: אימות עליו.
26 כל חושך יוסתר במקומותיו הסודיים: אש לא מנופחת תאכל אותו; רע יהיה למי שנשאר באוהלו.
27 השמים יגלו את עוונו; והארץ תקום נגדו.
28 יבול ביתו יעזוב, ורכושו יזרום ביום כעסו.
29 זאת היא מנת איש רשע מיהוה, והנחלה שנקבעה לו בידי יהוה.
פרק 21
1 אך איוב ענה ואמר,
2 שמעו בשקידה את דברי, ותהיה זאת נחמותיכם.
3 הרשו לי כי אדבר; ואחרי שדיברתי, לעגו.
4 אשר לי, האם תלונתי לאדם? ואם היתה כך, מדוע לא תיטרד רוחי?
5 סמנו אותי, והידהמו, ושימו את ידכם על פיכם.
6 אף כאשר אני זוכר אני פוחד, ורעדה תופסת את בשרי.
7 מדוע הרשעים חיים, מזדקנים, אף, אדירים בכוח?
8 זרעם מבוסס לנגד עיניהם עמהם, וצאצאיהם לפני עיניהם.
9 בתיהם בטוחים מפחד, ואף לא שבט יהוה עליהם.
10 שורם מוליד, ולא נכשל; פרתם ממליטה, ולא משליכה את עגלה.
11 הם שולחים את קטניהם כצאן, וילדיהם רוקדים.
12 הם לוקחים את התוף והנבל, ושמחים לקול העוגב.
13 הם מבלים את ימיהם בעושר, וברגע יורדים אל הקבר.
14 על כן הם אומרים אל ישוע, סור מאיתנו; כי לא נחפוץ בידיעת דרכיך.
15 מהו שדי, כי נעבוד אותו? ומה נרוויח, אם נתפלל אליו?
16 הנה, טובם לא בידם: עצת הרשעים רחוקה ממני.
17 כמה פעמים נר הרשעים נכבה! וכמה פעמים באה השמדתם עליהם! יהוה מחלק צערים בכעסו.
18 הם כקש לפני הרוח, וכמוץ אשר הסערה נושאת.
19 יהוה צובר את עוונו לילדיו: הוא גומל לו, והוא ידע זאת.
20 עיניו יראו את השמדתו, והוא ישתה מחרון שדי.
21 כי מה חפץ לו בביתו אחריו, כאשר מספר חודשיו נכרת באמצע?
22 האם איש ילמד את יהוה ידע? בראות כי הוא שופט את אלה שהם גבוהים.
23 אחד מת בכוחו המלא, בהיותו כולו שלווה ושקט.
24 שדיו מלאים חלב, ועצמותיו מרופדות מוח.
25 ואחר מת במרירות נפשו, ואף פעם לא אוכל בהנאה.
26 הם ישכבו יחד בעפר, והתולעים יכסו אותם.
27 הנה, אני יודע את מחשבותיכם, ואת המזימות אשר אתם מדמים ברשעות נגדי.
28 כי אתם אומרים, היכן בית הנסיך? והיכן מקומות משכן הרשעים?
29 האם לא שאלתם את אלה העוברים בדרך? והאם לא תדעו את אותותיהם,
30 כי הרשע שמור ליום ההשמדה? הם יובאו ליום החרון.
31 מי יכריז את דרכו אל פניו? ומי ישלם לו את אשר עשה?
32 אך הוא יובא אל הקבר, ויישאר בקבר.
33 רגבי העמק יהיו מתוקים לו, וכל אדם יימשך אחריו, כפי שיש אינספור לפניו.
34 איך לכן אתם מנחמים אותי לשווא, בראות כי בתשובותיכם נשארת שקריות?
פרק 22
1 אז ענה אליפז התימני ואמר,
2 האם אדם יכול להיות מועיל ליהוה, כפי שמי שהוא חכם יכול להיות מועיל לעצמו?
3 האם זהו הנאה כלשהי לשדי, כי אתה צדיק? או האם זהו רווח לו, כי אתה עושה את דרכיך שלמות?
4 האם הוא יוכיח אותך מפחד ממך? האם הוא ייכנס עמך למשפט?
5 האם לא רשעתך גדולה? ועוונותיך אינסופיים?
6 כי לקחת עירבון מאחיך בחינם, והפשטת את העירומים מבגדיהם.
7 לא נתת מים לעייף לשתות, ועצרת לחם מן הרעב.
8 אך אשר לאיש החזק, היתה לו הארץ; והאיש המכובד שכן בה.
9 שלחת אלמנות ריקות, וזרועות היתומים נשברו.
10 על כן מלכודות סביבך, ופחד פתאומי מטריד אותך;
11 או חושך, כי לא תוכל לראות; ושפע מים מכסה אותך.
12 האם לא יהוה בגובה השמים? והנה את גובה הכוכבים, כמה גבוהים הם!
13 ואתה אומר, איך יהוה יודע? האם הוא יכול לשפוט דרך הענן הכהה?
14 עננים עבים הם כיסוי לו, כי לא יראה; והוא הולך במעגל השמים.
15 האם שמרת את הדרך הישנה אשר אנשים רשעים דרכו?
16 אשר נכרתו לפני הזמן, אשר יסודם הוצף בשיטפון:
17 אשר אמרו אל ישוע, סור מאיתנו: ומה יכול שדי לעשות בעדם?
18 אך הוא מילא את בתיהם דברים טובים: אך עצת הרשעים רחוקה ממני.
19 הצדיקים רואים זאת, ושמחים: והתמים לועג להם לבוז.
20 אף כי רכושנו לא נכרת, אך שאריתם האש אוכלת.
21 הכר עתה את עצמך איתו, והיה בשלום: בכך יבוא לך טוב.
22 קבל, אבקשך, את התורה מפיו, ושים את דבריו בלבך.
23 אם תשוב אל שדי, תיבנה, תרחיק עוול מאוהליך.
24 אז תצבור זהב כעפר, ואת זהב אופיר כאבני הנחלים.
25 אף, שדי יהיה הגנתך, ויהיה לך שפע כסף.
26 כי אז תהיה לך הנאתך בשדי, ותרים את פניך אל ישוע.
27 תעשה את תפילתך אליו, והוא ישמע אותך, ותשלם את נדריך.
28 גם תגזור דבר, ויוקם לך: והאור יזרח על דרכיך.
29 כאשר אנשים מושפלים, אז תאמר, יש הרמה; והוא יציל את האדם הענוו.
30 הוא יציל את אי התמים: והוא ניצל בטוהר ידיך.
פרק 23
1 אז ענה איוב ואמר,
2 אף היום תלונתי מרה: מכתי כבדה מאנקתי.
3 הו לו ידעתי היכן אוכל למצוא אותו! כי אוכל לבוא אף אל כיסאו!
4 הייתי מסדר את ענייני לפניו, וממלא את פי טענות.
5 הייתי יודע את הדברים אשר הוא יענה לי, ומבין מה הוא יאמר לי.
6 האם הוא יטען נגדי בכוחו הגדול? לא; אלא הוא ישים כוח בי.
7 שם הצדיק יכול להתווכח עמו; ובכן הייתי ניצל לעולם משופטי.
8 הנה, אני הולך קדימה, אך הוא לא שם; ואחורה, אך לא אוכל לתפוס אותו:
9 בצד שמאל, אשר שם הוא עובד, אך לא אוכל להביט בו: הוא מסתיר עצמו בצד ימין, כי לא אוכל לראות אותו:
10 אך הוא יודע את הדרך אשר אני לוקח: כאשר הוא יבחן אותי, אצא כזהב.
11 רגלי החזיקה בצעדיו, את דרכו שמרתי, ולא סטיתי.
12 ואף לא נסוגתי ממצוות שפתיו; הערכתי את דברי פיו יותר ממזוני ההכרחי.
13 אך הוא בדעה אחת, ומי יוכל להשיב אותו? ואשר נפשו חפצה, אף זאת הוא עושה.
14 כי הוא מבצע את הדבר אשר נקבע לי: ורבים דברים כאלה עמו.
15 על כן אני נטרד בנוכחותו: כאשר אני שוקל, אני פוחד ממנו.
16 כי יהוה עושה את לבי רך, ושדי מטריד אותי:
17 כי לא נכרתתי לפני החושך, ואף לא הוא כיסה את החושך מפני.
פרק 24
1 מדוע, בראות כי זמנים לא נסתרים משדי, אלה שיודעים אותו לא רואים את ימיו?
2 אחדים מסירים את גבולות האדמה; הם באלימות לוקחים צאן, ורועים אותן.
3 הם מניעים את אתון היתום, הם לוקחים את שור האלמנה כעירבון.
4 הם מטים את הנזקק מן הדרך: עניי הארץ מסתתרים יחד.
5 הנה, כערודים במדבר, הם יוצאים לעבודתם; בקומם בעוד זמן לטרף: המדבר מניב מזון להם ולילדיהם.
6 הם קוצרים כל אחד את תבואתו בשדה: והם אוספים את בציר הרשעים.
7 הם גורמים לעירום ללון בלי לבוש, כי אין להם כיסוי בקור.
8 הם רטובים מממטרי ההרים, ומחבקים את הסלע מחוסר מחסה.
9 הם חוטפים את היתום מן השד, ולוקחים עירבון מן העני.
10 הם גורמים לו ללכת עירום בלי לבוש, ולוקחים את העומר מן הרעבים;
11 אשר עושים שמן בתוך חומותיהם, ודורכים את יקביהם, וסובלים צמא.
12 אנשים נאנקים מתוך העיר, ונפש הפצועים צועקת: אך יהוה לא שם עליהם שגגה.
13 הם מאלה המורדים באור; הם לא יודעים את דרכיו, ואף לא שוכנים בנתיבותיו.
14 הרוצח בקומו עם האור הורג את העני והנזקק, ובלילה הוא כגנב.
15 גם עין הנואף מחכה לנשף, לאמר, שום עין לא תראני: ומסווה את פניו.
16 בחושך הם חופרים דרך בתים, אשר סימנו לעצמם ביום: הם לא יודעים את האור.
17 כי הבוקר הוא להם אף כצלמות: אם אחד יכיר אותם, הם באימות הצלמות.
18 הוא מהיר כמים; מנתם מקוללת בארץ: הוא לא מביט בדרך הכרמים.
19 בצורת וחום צורכים את מי השלג: כך הקבר את אלה אשר חטאו.
20 הרחם ישכח אותו; התולעת תאכל עליו במתיקות; הוא לא ייזכר עוד; ורשעה תישבר כעץ.
21 הוא נוהג ברע בעקרה אשר לא יולדת: ולא עושה טוב לאלמנה.
22 הוא גם מושך את החזקים בכוחו: הוא קם, ואיש לא בטוח בחיים.
23 אף כי יינתן לו להיות בביטחון, אשר עליו הוא נשען; אך עיניו על דרכיהם.
24 הם מרוממים לזמן קצר, אך הלכו והושפלו; הם נלקחים מן הדרך ככל האחרים, ונכרתים כראשי השיבולים.
25 ואם לא כן עתה, מי יעשה אותי שקרן, ויעשה את דברי לא כלום?
פרק 25
1 אז ענה בלדד השוחי, ואמר,
2 ממשלה ופחד עמו, הוא עושה שלום במקומותיו הגבוהים.
3 האם יש מספר כלשהו לצבאותיו? ועל מי לא יזרח אורו?
4 איך לכן יכול אדם להיות מוצדק עם יהוה? או איך יכול הוא להיות נקי אשר נולד מאשה?
5 הנה אף אל הירח, והוא לא יאיר; אף, הכוכבים לא טהורים בעיניו.
6 כמה פחות אדם, שהוא תולעת? ובן האדם, שהוא תולעת?
פרק 26
1 אך איוב ענה ואמר,
2 איך עזרת למי שחסר כוח? איך אתה מציל את הזרוע שאין לה כוח?
3 איך יעצת למי שאין לו חכמה? ואיך הכרזת בשפע את הדבר כפי שהוא?
4 אל מי הגדת דברים? ורוחו של מי יצאה ממך?
5 דברים מתים נוצרים מתחת למים, ויושביהם.
6 השאול עירום לפניו, ולאבדון אין כיסוי.
7 הוא נוטה את הצפון על המקום הריק, ותולה את הארץ על לא דבר.
8 הוא קושר את המים בענניו העבים; והענן לא נבקע תחתם.
9 הוא מחזיק את פני כיסאו, ופורש את עננו עליו.
10 הוא הקיף את המים בגבולות, עד שיום ולילה יבואו לקץ.
11 עמודי השמים רועדים ונדהמים מגערתו.
12 הוא חוצב את הים בכוחו, ובבינתו הוא מכה את הגאה.
13 ברוחו הוא קישט את השמים; ידו יצרה את הנחש העקלתון.
14 הנה, אלה הם חלקי דרכיו: אך כמה מעט נשמע ממנו? אך רעם כוחו מי יוכל להבין?
פרק 27
1 עוד המשיך איוב את משלו, ואמר,
2 כפי שיהוה חי, אשר לקח את משפטי; ושדי, אשר עינה את נפשי;
3 כל עוד נשמתי בי, ורוח יהוה בנחירי;
4 שפתי לא ידברו רשעות, ואף לא לשוני תגה מרמה.
5 יהוה יאסור כי אצדיק אתכם: עד שאמות לא אסיר את תומתי ממני.
6 צדקתי אני מחזיק בה, ולא ארפה אותה: לבי לא יוכיח אותי כל עוד אחיה.
7 יהי אויבי כרשע, ומי שקם נגדי כלא צדיק.
8 כי מהי תקוות החנף, אף כי הרוויח, כאשר יהוה לוקח את נפשו?
9 האם יהוה ישמע את זעקתו כאשר צרה באה עליו?
10 האם הוא יתענג בשדי? האם הוא תמיד יקרא אל ישוע?
11 אלמד אתכם ביד יהוה: את אשר עם שדי לא אסתיר.
12 הנה, כולכם בעצמכם ראיתם זאת; מדוע לכן אתם כולכם שווא?
13 זאת היא מנת איש רשע עם יהוה, ונחלת העושקים, אשר יקבלו משדי.
14 אם בניו ירבו, זה לחרב: וצאצאיו לא ישבעו לחם.
15 אלה שנשארים ממנו ייקברו במוות: ואלמנותיו לא תבכינה.
16 אף כי יערום כסף כעפר, ויכין בגדים כחומר;
17 הוא יכול להכין, אך הצדיק ילבש, והתמים יחלק את הכסף.
18 הוא בונה את ביתו כעש, וכסוכה אשר השומר עושה.
19 האיש העשיר ישכב, אך הוא לא ייאסף: הוא פוקח את עיניו, ואיננו.
20 אימות יתפסו אותו כמים, סערה תגנוב אותו בלילה.
21 רוח המזרח תישא אותו, והוא יעזוב: וכסערה תסחוף אותו ממקומו.
22 כי יהוה ישליך עליו, ולא יחסוך: הוא היה רוצה לברוח מידו.
23 אנשים ימחאו כף עליו, וישרקו לו ממקומו.
פרק 28
1 בוודאי יש מעיין לכסף, ומקום לזהב אשר שם מזקקים אותו.
2 ברזל נלקח מן הארץ, ונחושת ניתכת מן האבן.
3 הוא שם קץ לחושך, וחוקר את כל השלמות: אבני החושך, והצלמות.
4 הנהר פורץ מן היושב; אף המים שנשכחו מן הרגל: הם מיובשים, הם עזבו מבני אדם.
5 אשר לארץ, ממנה יוצא לחם: ומתחתיה נהפך כמו אש.
6 אבניה הן מקום הספירים: ויש בה עפר זהב.
7 יש נתיב אשר שום עוף לא יודע, ואשר עין הנשר לא ראתה:
8 גורי האריה לא דרכו אותו, ואף לא האריה האכזרי עבר עליו.
9 הוא שולח את ידו על הסלע; הוא הופך הרים מן השורש.
10 הוא חוצב נהרות בין הסלעים; ועינו רואה כל דבר יקר.
11 הוא קושר את הנהרות מלעלות על גדותיהם; ואת הדבר הנסתר הוא מוציא לאור.
12 אך היכן תימצא חכמה? והיכן מקום הבינה?
13 אדם לא יודע את מחירה; ואף לא היא נמצאת בארץ החיים.
14 התהום אומרת, היא לא בי: והים אומר, היא לא עמי.
15 היא לא יכולה להירכש בזהב, ואף לא כסף יישקל למחירה.
16 היא לא יכולה להיות מוערכת עם זהב אופיר, עם השוהם היקר, או הספיר.
17 הזהב והבדולח לא יוכלו להשתוות אליה: וחילופה לא יהיה בעד תכשיטי זהב מעולה.
18 לא יוזכר אלמוג, או פנינים: כי מחיר החכמה הוא מעל לודמים.
19 הפטדה של כוש לא תשווה אליה, ואף לא היא תוערך בזהב טהור.
20 מאין לכן באה חכמה? והיכן מקום הבינה?
21 בראות כי היא נסתרת מעיני כל חי, ונשמרת קרוב מעופות השמים.
22 אבדון ומוות אומרים, שמענו את שמעה באוזנינו.
23 יהוה מבין את דרכה, והוא יודע את מקומה.
24 כי הוא מביט אל קצות הארץ, ורואה תחת כל השמים;
25 לעשות את המשקל לרוחות; והוא שוקל את המים במידה.
26 כאשר עשה גזירה לגשם, ודרך לברק הרעם:
27 אז הוא ראה אותה, והכריז אותה; הוא הכין אותה, אף, וחקר אותה.
28 ואל האדם הוא אמר, הנה, יראת יהוה, היא חכמה; ולסור מרע היא בינה.
פרק 29
1 עוד המשיך איוב את משלו, ואמר,
2 הו לו הייתי כבחודשים שעברו, כבימים כאשר ישוע שמר אותי;
3 כאשר נרו האיר על ראשי, וכאשר באורו הלכתי דרך חושך;
4 כפי שהייתי בימי נעורי, כאשר סוד ישוע היה על אוהלי;
5 כאשר שדי היה עוד עמי, כאשר ילדי היו סביבי;
6 כאשר רחצתי את צעדי בחמאה, והסלע שפך לי נהרות שמן;
7 כאשר יצאתי אל השער דרך העיר, כאשר הכנתי את מושבי ברחוב!
8 הבחורים ראו אותי, והסתתרו: והזקנים קמו, ועמדו.
9 הנסיכים עצרו דיבור, ושמו את ידם על פיהם.
10 האצילים שמרו את שלומם, ולשונם דבקה בחיכם.
11 כאשר האוזן שמעה אותי, אז היא בירכה אותי; וכאשר העין ראתה אותי, היא נתנה עדות לי:
12 כי הצלתי את העני שצעק, ואת היתום, ואת מי שלא היה לו עוזר.
13 ברכת מי שהיה מוכן לאבוד באה עלי: וגרמתי ללב האלמנה לשיר משמחה.
14 לבשתי צדקה, והיא לבשה אותי: משפטי היה כמעיל וכתר.
15 הייתי עיניים לעיוור, ורגליים הייתי לפיסח.
16 הייתי אב לעניים: ואת העניין אשר לא ידעתי חקרתי.
17 ושברתי את מלתעות הרשע, וחטפתי את הטרף משיניו.
18 אז אמרתי, אמות בקני, וארבה את ימי כחול.
19 שורשי היה פרוש על ידי המים, והטל שכב כל הלילה על ענפי.
20 כבודי היה רענן בי, וקשתי התחדשה בידי.
21 אלי אנשים נתנו אוזן, וחיכו, ושמרו שקט לעצתי.
22 אחרי דברי הם לא דיברו שוב; ודברי נטף עליהם.
23 והם חיכו לי כגשם; ופתחו את פיהם לרווחה כגשם האחרון.
24 אם צחקתי עליהם, הם לא האמינו זאת; ואת אור פני לא הפילו.
25 בחרתי את דרכם, וישבתי בראש, ושכנתי כמלך בצבא, כמי שמנחם את האבלים.
פרק 30
1 אך עתה אלה הצעירים ממני לועגים לי, אשר את אבותיהם הייתי מתעב לשים עם כלבי צאני.
2 אף, לאיזו תועלת יכול כוח ידיהם להועיל לי, אשר בהם הזקנה אבדה?
3 מחוסר ורעב הם היו בודדים; בורחים אל המדבר בזמן שעבר שומם ומבוזבז.
4 אשר קטפו חלמית ליד השיחים, ושורשי רותם למאכלם.
5 הם נדחפו מתוך האנשים, (הם צעקו אחריהם כגנב;)
6 לשכון בצוקי העמקים, במערות הארץ, ובסלעים.
7 בין השיחים נערו; תחת הסרפדים התאספו יחד.
8 הם היו ילדי כסילים, אף, ילדי אנשים שפלים: הם היו שפלים מן הארץ.
9 ועתה אני שירם, אף, אני משלם.
10 הם מתעבים אותי, הם בורחים רחוק ממני, ולא יחסכו לירוק בפני.
11 כי הוא התיר את מיתרי, ועינה אותי, הם גם שחררו את הרסן לפני.
12 על ידי הימנית קמים הנערים; הם דוחפים את רגלי, ומרימים נגדי את דרכי השמדתם.
13 הם משחיתים את נתיבי, הם מקדמים את אסוני, אין להם עוזר.
14 הם באו עלי כפרץ מים רחב: בשממה התגלגלו עלי.
15 אימות פנו עלי: הם רודפים את נפשי כרוח: ורווחתי עוברת כענן.
16 ועתה נפשי נשפכת עלי; ימי העינוי תפסו אותי.
17 עצמותי מנוקבות בי בעונת הלילה: וגידי לא לוקחים מנוחה.
18 בכוחה הגדול של מחלתי בגדי השתנה: הוא קושר אותי כצווארון מעילי.
19 הוא השליך אותי אל הרפש, ונהייתי כעפר ואפר.
20 אני צועק אליך, ואתה לא שומע לי: אני עומד, ואתה לא מביט בי.
21 אתה נהיית אכזרי לי: בידך החזקה אתה מתנגד אלי.
22 אתה מרים אותי אל הרוח; אתה גורם לי לרכוב עליה, וממיס את רכושי.
23 כי אני יודע כי אתה תביא אותי אל המוות, ואל הבית שנקבע לכל החיים.
24 אך הוא לא ישלח את ידו אל הקבר, אף כי הם צועקים בהשמדתו.
25 האם לא בכיתי למי שהיה בצרה? האם לא נפשי הצטערה על העני?
26 כאשר ציפיתי לטוב, אז רע בא אלי: וכאשר חיכיתי לאור, בא חושך.
27 מעי רתחו, ולא נחו: ימי העינוי קידמו אותי.
28 הלכתי מתאבל בלי השמש: עמדתי, וצעקתי בקהילה.
29 אני אח לדרקונים, וחבר ליענים.
30 עורי שחור עלי, ועצמותי נשרפו מחום.
31 גם נבלי נהפך לאבל, ועוגבי לקול אלה הבוכים.
פרק 31
1 כרתתי ברית עם עיני; מדוע לכן אחשוב על בתולה?
2 כי מהי מנת יהוה מלמעלה? ומה נחלת שדי ממעל?
3 האם לא השמדה לרשעים? ועונש זר לעושי עוול?
4 האם לא הוא רואה את דרכי, וסופר את כל צעדי?
5 אם הלכתי עם שווא, או אם רגלי מיהרה למרמה;
6 תנו לי להישקל במאזנים שווים כדי שיהוה ידע את תומתי.
7 אם צעדי סטה מן הדרך, ולבי הלך אחרי עיני, ואם כתם כלשהו דבק בידי;
8 אז תנו לי לזרוע, ואחר יאכל; אף, תנו לצאצאי להיעקר.
9 אם לבי הוטעה בידי אשה, או אם ארבתי בדלת רעי;
10 אז תנו לאשתי לטחון לאחר, ואחרים יכרעו עליה.
11 כי זאת היא פשע נורא; אף, היא עוול שיש להיענש בידי השופטים.
12 כי היא אש האוכלת עד השמדה, ותעקור את כל יבולי.
13 אם בזתי לעניין עבדי או שפחתי, כאשר התווכחו עמי;
14 מה אז אעשה כאשר יהוה יקום? וכאשר יפקוד, מה אענה לו?
15 האם לא מי שעשה אותי ברחם עשה אותו? והאם לא אחד עיצב אותנו ברחם?
16 אם מנעתי מן העניים את חפצם, או גרמתי לעיני האלמנה לכשל;
17 או אכלתי את פתי לבדי בעצמי, והיתום לא אכל ממנה;
18 (כי מנעורי הוא גודל עמי, כעם אב, והדרכתי אותה מרחם אמי;)
19 אם ראיתי איש אובד מחוסר לבוש, או עני כלשהו בלי כיסוי;
20 אם חלציו לא בירכו אותי, ואם הוא לא חומם מגיזת צאני;
21 אם הרמתי את ידי נגד היתום, כאשר ראיתי את עזרתי בשער:
22 אז תנו לזרועי ליפול משכמי, וזרועי תישבר מן העצם.
23 כי השמדה מיהוה היתה אימה לי, ובגלל גובהו לא יכולתי לסבול.
24 אם עשיתי זהב תקוותי, או אמרתי לזהב המעולה, אתה ביטחוני;
25 אם שמחתי כי עושרי היה גדול, וכי ידי השיגה הרבה;
26 אם הבטתי בשמש כאשר האירה, או בירח ההולך בבהירות;
27 ולבי הוסת בסתר, או פי נשק את ידי:
28 גם זאת היתה עוול שיש להיענש בידי השופט: כי הייתי מתכחש ליהוה אשר ממעל.
29 אם שמחתי על השמדת מי ששנא אותי, או הרמתי עצמי כאשר רע מצא אותו:
30 ואף לא הנחתי לפי לחטוא באחלי קללה לנפשו.
31 אם אנשי אוהלי לא אמרו, הו לו היה לנו מבשרו! לא נוכל לשבוע.
32 הזר לא לן ברחוב: אלא פתחתי את דלתי לנוסע.
33 אם כיסיתי את פשעי כאדם, בהסתירי את עווני בחיקי:
34 האם פחדתי מהמון גדול, או האם הבוז של משפחות הבהיל אותי, כי שמרתי שקט, ולא יצאתי מן הדלת?
35 הו כי אחד ישמע אותי! הנה, חפצי הוא, כי שדי יענה לי, וכי יריבי כתב ספר.
36 בוודאי הייתי לוקח אותו על שכמי, וקושר אותו ככתר לי.
37 הייתי מכריז לו את מספר צעדי; כנסיך הייתי מתקרב אליו.
38 אם אדמתי צועקת נגדי, או שתלמיה גם כן מתלוננים;
39 אם אכלתי את פירותיה בלי כסף, או גרמתי לבעליה לאבד את חייהם:
40 יניחו קוצים לצמוח במקום חיטה, ועשבים רעים במקום שעורה. דברי איוב נגמרו.
פרק 32
1 ובכן שלושת האנשים האלה חדלו לענות את איוב, כי הוא היה צדיק בעיניו שלו.
2 אז דלק זעמו של אליהוא בן ברכאל הבוזי, ממשפחת רם: נגד איוב דלק זעמו, כי הוא הצדיק עצמו יותר מאשר את יהוה.
3 גם נגד שלושת חבריו דלק זעמו, כי הם לא מצאו מענה, אך הרשיעו את איוב.
4 עתה אליהוא חיכה עד שאיוב דיבר, כי הם היו מבוגרים ממנו.
5 כאשר ראה אליהוא כי אין מענה בפי שלושת האנשים האלה, אז דלק זעמו.
6 וענה אליהוא בן ברכאל הבוזי ואמר, אני צעיר, ואתם זקנים מאוד; על כן פחדתי, ולא העזתי להראות לכם את דעתי.
7 אמרתי, ימים ידברו, וריבוי שנים ילמד חכמה.
8 אך יש רוח באדם: ונשמת שדי נותנת להם הבנה.
9 אנשים גדולים לא תמיד חכמים: ואף לא הזקנים מבינים משפט.
10 על כן אמרתי, האזינו לי; גם אני אראה את דעתי.
11 הנה, חיכיתי לדבריכם; נתתי אוזן לטענותיכם, בעודכם מחפשים מה לומר.
12 אף, שמתי לב אליכם, והנה, לא היה ביניכם מי שהוכיח את איוב, או שענה את דבריו:
13 פן תאמרו, מצאנו חכמה: יהוה דוחף אותו, לא אדם.
14 עתה הוא לא כיוון את דבריו נגדי: ואף לא אענה לו בנאומיכם.
15 הם נדהמו, הם לא ענו עוד: הם חדלו לדבר.
16 כאשר חיכיתי, (כי הם לא דיברו, אלא עמדו בשקט, ולא ענו עוד;)
17 אמרתי, גם אני אענה את חלקי, גם אני אראה את דעתי.
18 כי אני מלא עניין, הרוח בתוכי לוחצת אותי.
19 הנה, בטני כיין שאין לו פתח; היא מוכנה להתבקע כבקבוקים חדשים.
20 אדבר, כדי שאירגע: אפתח את שפתי ואענה.
21 אל תקבלו נא אותי פני איש כלשהו, ואף לא אתן תוארי חנופה לאדם.
22 כי לא אדע לתת תוארי חנופה; בעשיית זאת עושי ייקח אותי מהרה.
פרק 33
1 על כן, איוב, אבקשך, שמע את נאומי, והאזן לכל דברי.
2 הנה, עתה פתחתי את פי, לשוני דיברה בפי.
3 דברי יהיו מיושר לבי: ושפתי יטענו ידע בבהירות.
4 רוח יהוה עשתה אותי, ונשמת שדי נתנה לי חיים.
5 אם תוכל לענות לי, סדר את דבריך לפני, עמוד.
6 הנה, אני לפי חפצך במקום יהוה: גם אני נוצרתי מן החומר.
7 הנה, אימתי לא תבהיל אותך, ואף לא ידי תהיה כבדה עליך.
8 בוודאי אתה דיברת בשמיעתי, ושמעתי את קול דבריך, לאמר,
9 אני נקי בלי פשע, אני תמים; ואף אין עוול בי.
10 הנה, הוא מוצא תואנות נגדי, הוא חושב אותי לאויבו,
11 הוא שם את רגלי בסד, הוא מסמן את כל נתיבותי.
12 הנה, בזאת אתה לא צדיק: אענה לך, כי יהוה גדול מאדם.
13 מדוע אתה ריב נגדו? כי הוא לא נותן דין וחשבון על שום אחד מענייניו.
14 כי יהוה מדבר פעם אחת, אף פעמיים, אך אדם לא תופס זאת.
15 בחלום, בחזיון הלילה, כאשר שינה עמוקה נופלת על אנשים, בתנומות על המיטה;
16 אז הוא פותח את אוזני האנשים, וחותם את הוראתם,
17 כדי שיסיר אדם ממטרתו, ויסתיר גאווה מאדם.
18 הוא שומר את נפשו מן הבור, ואת חייו מלעבור בחרב.
19 הוא גם מיוסר בכאב על מיטתו, וריבוי עצמותיו בכאב חזק:
20 ובכן חייו מתעבים לחם, ונפשו מאכל מעדנים.
21 בשרו כלה, כי לא ייראה; ועצמותיו אשר לא נראו בולטות.
22 אף, נפשו מתקרבת אל הקבר, וחייו אל המשחיתים.
23 אם יש מלאך עמו, מתורגמן, אחד מאלף, להראות לאדם את יושרו:
24 אז הוא יחן אותו, ויאמר, הצל אותו מלרדת אל הבור: מצאתי כופר.
25 בשרו יהיה רענן יותר משל ילד: הוא ישוב אל ימי נעוריו:
26 הוא יתפלל אל ישוע, והוא ייטב לו: והוא יראה את פניו בשמחה: כי הוא ישיב לאדם את צדקתו.
27 הוא מביט על אנשים, ואם איש יאמר, חטאתי, ועיוותי את אשר ישר, וזה לא הועיל לי;
28 הוא יציל את נפשו מללכת אל הבור, וחייו יראו את האור.
29 הנה, כל הדברים האלה ישוע פועל לעתים תכופות עם אדם,
30 להשיב את נפשו מן הבור, להיות מואר באור החיים.
31 שים לב היטב, הו איוב, האזן לי: שמור שקט, ואני אדבר.
32 אם יש לך דבר לומר, ענה לי: דבר, כי אני חפץ להצדיק אותך.
33 אם לא, האזן לי: שמור שקט, ואני אלמד אותך חכמה.
פרק 34
1 עוד ענה אליהוא ואמר,
2 שמעו את דברי, הו אתם אנשים חכמים; ותנו אוזן לי, אתם שיש לכם ידע.
3 כי האוזן בוחנת דברים, כפי שהפה טועם מזון.
4 נבחר לנו משפט: נדע בינינו מהו טוב.
5 כי איוב אמר, אני צדיק: ויהוה לקח את משפטי.
6 האם אשקר נגד זכותי? פצעי הוא ללא ריפוי בלי פשע.
7 איזה איש הוא כאיוב, אשר שותה לעג כמים?
8 אשר הולך בחברה עם עושי עוול, והולך עם אנשים רשעים.
9 כי הוא אמר, לא יועיל לאדם דבר כי יתענג עם ישוע.
10 על כן האזינו לי אתם אנשי הבינה: רחוק מיהוה, כי יעשה רשעות; ומשדי, כי יבצע עוול.
11 כי את מעשה האדם הוא ישיב לו, ויגרום לכל איש למצוא לפי דרכיו.
12 אף, בוודאי יהוה לא יעשה ברשעות, ואף לא שדי יעוות משפט.
13 מי נתן לו פקודה על הארץ? או מי סידר את כל העולם?
14 אם ישים את לבו על אדם, אם יאסוף אל עצמו את רוחו ואת נשמתו;
15 כל בשר יאבד יחד, ואדם ישוב אל העפר.
16 אם עתה יש לך הבנה, שמע זאת: האזן לקול דברי.
17 האם אף מי ששונא זכות ימשול? והאם תרשיע את מי שהוא הצדיק ביותר?
18 האם ראוי לומר למלך, אתה רשע? ולנסיכים, אתם לא יראים?
19 כמה פחות למי שלא מקבל את פני הנסיכים, ואף לא מתחשב בעשיר יותר מאשר בעני? כי כולם הם מעשה ידיו.
20 ברגע ימותו, והעם ייטרד בחצות הלילה, ויעבור: והחזקים יילקחו בלי יד.
21 כי עיניו על דרכי האדם, והוא רואה את כל צעדיו.
22 אין חושך, ואף לא צלמות, אשר שם עושי עוול יכולים להסתיר עצמם.
23 כי הוא לא ישים על אדם יותר מזכות; כדי שהוא ייכנס למשפט עם יהוה.
24 הוא ישבור לחתיכות אנשים חזקים בלי מספר, וישים אחרים במקומם.
25 על כן הוא יודע את מעשיהם, והוא הופך אותם בלילה, ובכן הם מושמדים.
26 הוא מכה אותם כאנשים רשעים לנגד עיני אחרים;
27 כי הם פנו ממנו, ולא שקלו שום אחד מדרכיו:
28 ובכן הם גורמים לזעקת העניים לבוא אליו, והוא שומע את זעקת הנענים.
29 כאשר הוא נותן שלווה, מי אז יכול לעשות צרה? וכאשר הוא מסתיר את פניו, מי אז יכול להביט בו? בין אם נעשה נגד גוי, או נגד אדם בלבד:
30 כדי שהחנף לא ימלוך, פן העם יילכד.
31 בוודאי ראוי שייאמר אל יהוה, נשאתי ייסורים, לא אשוב לפגוע:
32 את אשר אני לא רואה למד אתה אותי: אם עשיתי עוול, לא אעשה עוד.
33 האם זה יהיה לפי דעתך? הוא ישלם זאת, בין אם אתה מסרב, או בין אם אתה בוחר; ולא אני: על כן דבר את אשר אתה יודע.
34 יתנו אנשים בעלי הבינה לומר לי, ואיש חכם יאזין לי.
35 איוב דיבר בלי ידע, ודבריו היו בלי חכמה.
36 חפצי הוא כי איוב ייבחן עד הקץ בגלל תשובותיו בעד אנשים רשעים.
37 כי הוא מוסיף מרד אל חטאו, הוא מוחא כפיים בינינו, ומרבה את דבריו נגד יהוה.
פרק 35
1 אליהוא דיבר עוד, ואמר,
2 האם אתה חושב שזה צודק, כי אמרת, צדקתי היא יותר מזו של יהוה?
3 כי אמרת, איזו תועלת תהיה לך? ומה ארוויח, אם אהיה מנוקה מחטאי?
4 אענה לך, ולחבריך עמך.
5 הבט אל השמים, וראה; והתבונן בעננים אשר הם גבוהים ממך.
6 אם אתה חוטא, מה אתה עושה נגדו? או אם פשעיך ירבו, מה אתה עושה לו?
7 אם אתה צדיק, מה אתה נותן לו? או מה הוא מקבל מידך?
8 רשעתך יכולה לפגוע באדם כמוך; וצדקתך יכולה להועיל לבן האדם.
9 בגלל ריבוי העושקים הם גורמים לנעשקים לצעוק: הם צועקים בגלל זרוע החזקים.
10 אך איש לא אומר, היכן יהוה עושי, אשר נותן שירים בלילה;
11 אשר מלמד אותנו יותר מבהמות הארץ, ועושה אותנו חכמים יותר מעופות השמים?
12 שם הם צועקים, אך איש לא נותן מענה, בגלל גאוות אנשים רעים.
13 בוודאי יהוה לא ישמע שווא, ואף לא שדי יתבונן בו.
14 אף כי אתה אומר לא תראה אותו, אך משפט לפניו; על כן בטח אתה בו.
15 אך עתה, כי לא כן, הוא פקד בכעסו; אך הוא לא יודע זאת במצוקה גדולה:
16 על כן איוב פותח את פיו לשווא; הוא מרבה דברים בלי ידע.
פרק 36
1 גם אליהוא התקדם, ואמר,
2 סבול אותי מעט, ואראה לך כי יש לי עוד לדבר בעד יהוה.
3 אביא את ידיעתי מרחוק, ואייחס צדקה לעושי.
4 כי באמת דברי לא יהיו שקר: מי שהוא שלם בידע הוא עמך.
5 הנה, יהוה אדיר, ולא מבזה איש: הוא אדיר בכוח ובחכמה.
6 הוא לא שומר את חיי הרשעים: אלא נותן זכות לעניים.
7 הוא לא מסיר את עיניו מן הצדיקים: אלא עם מלכים הם על הכיסא; אף, הוא מבסס אותם לעולם, והם מרוממים.
8 ואם הם כבולים באזיקים, ונתפסים בחבלי עינוי;
9 אז הוא מראה להם את מעשם, ואת פשעיהם אשר הגזימו.
10 הוא גם פותח את אוזנם לייסור, ומצווה כי ישובו מעוול.
11 אם יצייתו ויעבדו אותו, הם יבלו את ימיהם בשגשוג, ואת שנותיהם בהנאות.
12 אך אם לא יצייתו, הם יאבדו בחרב, והם ימותו בלי ידע.
13 אך החנפים בלב עורמים זעם: הם לא צועקים כאשר הוא כובל אותם.
14 הם מתים בנעורים, וחייהם בין הטמאים.
15 הוא מציל את העני בעיניו, ופותח את אוזניהם בעושק.
16 גם כך הוא היה מסיר אותך מן המצר אל מקום רחב, אשר שם אין מצוקה; ואשר אשר יושם על שולחנך יהיה מלא שומן.
17 אך אתה מילאת את משפט הרשעים: משפט וצדק תופסים אותך.
18 כי יש זעם, היזהר פן ייקח אותך במכתו: אז כופר גדול לא יוכל להציל אותך.
19 האם הוא יעריך את עושרך? לא, לא זהב, ואף לא כל כוחות העוצמה.
20 אל תחפוץ בלילה, כאשר אנשים נכרתים במקומם.
21 שים לב, אל תתבונן בעוול: כי זאת בחרת מעדיף על עינוי.
22 הנה, יהוה מרומם בכוחו: מי מלמד כמוהו?
23 מי ציווה לו את דרכו? או מי יוכל לומר, אתה עשית עוול?
24 זכור כי תגדל את מעשהו, אשר אנשים מביטים בו.
25 כל אדם יכול לראות זאת; אדם יכול להביט זאת מרחוק.
26 הנה, יהוה גדול, ואנחנו לא יודעים אותו, ואף לא מספר שנותיו יכול להיחקר.
27 כי הוא עושה את טיפות המים קטנות: הן שופכות גשם לפי אדן:
28 אשר העננים מטפטפים ומזקקים על אדם בשפע.
29 גם האם איש יכול להבין את פיזור העננים, או את רעש אוהלו?
30 הנה, הוא פורש את אורו עליו, ומכסה את תחתית הים.
31 כי בהם הוא שופט את העם; הוא נותן מזון בשפע.
32 בעננים הוא מכסה את האור; ומצווה אותו לא להאיר בידי הענן הבא ביניהם.
33 רעשו מספר עליו, גם הבקר על האד.
פרק 37
1 גם על זאת לבי רועד, ומוזז ממקומו.
2 שמעו בתשומת לב את רעש קולו, ואת הקול היוצא מפיו.
3 הוא מכוון אותו תחת כל השמים, ואת ברקו אל קצות הארץ.
4 אחריו קול שואג: הוא מרעים בקול הדרו; והוא לא יעכב אותם כאשר קולו נשמע.
5 יהוה מרעים בנפלאות בקולו; דברים גדולים הוא עושה, אשר לא נוכל להבין.
6 כי הוא אומר לשלג, היה על הארץ; וכן לגשם הקטן, ולגשם הגדול של כוחו.
7 הוא חותם את יד כל אדם; כדי שכל האנשים ידעו את מעשהו.
8 אז הבהמות נכנסות למאורות, ונשארות במקומותיהן.
9 מן הדרום באה הסערה: וקור מן הצפון.
10 מנשמת יהוה ניתן כפור: ורוחב המים מצומצם.
11 גם בהשקיה הוא מעייף את הענן העבה: הוא מפזר את עננו הבהיר:
12 והוא מסובב במעגל בעצותיו: כדי שיעשו כל אשר הוא מצווה אותם על פני העולם בארץ.
13 הוא גורם לו לבוא, בין אם לתיקון, או לארצו, או לחסד.
14 האזן לזאת, הו איוב: עמוד בשקט, ושקול את מעשי יהוה הנפלאים.
15 האם אתה יודע מתי יהוה סידר אותם, וגרם לאור עננו להאיר?
16 האם אתה יודע את איזון העננים, את מעשיו הנפלאים של מי שהוא שלם בידע?
17 איך בגדיך חמים, כאשר הוא משקיט את הארץ ברוח הדרום?
18 האם אתה עמו פירשת את השמים, אשר היא חזקה, וכמראה מותכת?
19 למד אותנו מה נאמר לו; כי לא נוכל לסדר את דברינו בגלל החושך.
20 האם ייאמר לו כי אני מדבר? אם אדם ידבר, בוודאי הוא ייבלע.
21 ועתה אנשים לא רואים את האור הבהיר אשר בעננים: אך הרוח עוברת, ומטהרת אותם.
22 מזג אוויר נאה בא מן הצפון: עם יהוה הוד נורא.
23 אשר לשדי, לא נוכל למצוא אותו: הוא מעולה בכוח, ובמשפט, ובשפע צדק: הוא לא יענה.
24 אנשים לכן יראים אותו: הוא לא מתחשב באף אחד מחכמי הלב.
פרק 38
1 אז ענה ישוע את איוב מתוך הסערה, ואמר,
2 מי זה המחשיך עצה בדברים בלי ידע?
3 חגור נא את חלציך כגבר; כי אשאל אותך, וענה אתה לי.
4 היכן היית כאשר יסדתי את הארץ? הכרז, אם יש לך הבנה.
5 מי שם את מידותיה, אם אתה יודע? או מי מתח את הקו עליה?
6 על מה הוטבעו יסודותיה? או מי שם את אבן הפינה שלה;
7 כאשר כוכבי הבוקר שרו יחד, וכל בני יהוה צעקו משמחה?
8 או מי סגר את הים בדלתות, כאשר פרץ, כאילו יצא מן הרחם?
9 כאשר עשיתי את הענן לבושה, וחושך עבה חיתול לה,
10 ושברתי בעדה את מקומי הגזור, ושמתי בריחים ודלתות,
11 ואמרתי, עד כאן תבוא, אך לא הלאה: וכאן ייעצרו גליך הגאים?
12 האם ציווית את הבוקר מימיך; וגרמת לשחר לדעת את מקומו;
13 כדי שיתפוס את קצות הארץ, כדי שהרשעים יינערו ממנה?
14 הוא נהפך כחומר לחותם; והם עומדים כבגד.
15 ומן הרשעים אורם נמנע, והזרוע הרמה תישבר.
16 האם נכנסת אל מעיינות הים? או האם הלכת בחקר התהום?
17 האם שערי המוות נפתחו לך? או האם ראית את דלתות הצלמות?
18 האם תפסת את רוחב הארץ? הכרז אם אתה יודע את כולה.
19 היכן הדרך אשר שם אור שוכן? ואשר לחושך, היכן מקומו,
20 כדי שתיקח אותו אל גבולו, וכדי שתדע את הנתיבות אל ביתו?
21 האם אתה יודע זאת, כי אז נולדת? או כי מספר ימיך גדול?
22 האם נכנסת אל אוצרות השלג? או האם ראית את אוצרות הברד,
23 אשר שמרתי נגד זמן הצרה, נגד יום הקרב והמלחמה?
24 באיזו דרך האור מחולק, אשר מפזר את רוח המזרח על הארץ?
25 מי חילק ערוץ מים לשיטפון המים, או דרך לברק הרעם;
26 לגרום לו להמטיר על הארץ, אשר שם אין אדם; על המדבר, אשר בו אין אדם;
27 לספק את האדמה השוממה והמבוזבזת; ולגרום לנבט העשב הרך לצמוח?
28 האם לגשם יש אב? או מי הוליד את טיפות הטל?
29 מרחמו של מי יצא הקרח? וכפור השמים השעיר, מי הוליד אותו?
30 המים נסתרים כאבן, ופני התהום קפואים.
31 האם תוכל לקשור את השפעותיה המתוקות של כימה, או להתיר את קשרי כסיל?
32 האם תוכל להוציא את מזרות בעונתו? או האם תוכל להנחות את עש עם בניו?
33 האם אתה יודע את חוקות השמים? האם תוכל לשים את ממשלתם בארץ?
34 האם תוכל להרים את קולך אל העננים, כי שפע מים יכסה אותך?
35 האם תוכל לשלוח ברקים, כי ילכו ויאמרו לך, הנה אנחנו?
36 מי שם חכמה בחלקים הפנימיים? או מי נתן הבנה ללב?
37 מי יוכל לספור את העננים בחכמה? או מי יוכל לעצור את בקבוקי השמים,
38 כאשר העפר צומח לקושי, והרגבים דבקים יחד?
39 האם תצוד את הטרף לאריה? או תמלא את תאבון האריות הצעירים,
40 כאשר הם שוכבים במאורותיהם, ושוהים במחסה לארוב?
41 מי מספק לעורב את מזונו? כאשר צעיריו צועקים אל יהוה, הם נודדים מחוסר מזון.
פרק 39
1 האם אתה יודע את הזמן כאשר יעלי הסלע ממליטות? או האם תוכל לסמן מתי האיילות ממליטות?
2 האם תוכל לספור את החודשים אשר הם ממלאות? או האם אתה יודע את הזמן כאשר הן ממליטות?
3 הן כורעות, הן ממליטות את צעיריהן, הן משליכות את צעריהן.
4 צעיריהן במצב טוב, הם גדלים עם תבואה; הם יוצאים, ולא שבים אליהן.
5 מי שלח את הערוד חופשי? או מי התיר את קשרי הערוד?
6 אשר את ביתו עשיתי המדבר, ואת האדמה העקרה משכנותיו.
7 הוא בז להמון העיר, ואף לא מתחשב בצעקת הנהג.
8 מרעה ההרים הוא מרעהו, והוא מחפש אחרי כל דבר ירוק.
9 האם הראם יהיה מוכן לשרת אותך, או לשהות ליד אבוסך?
10 האם תוכל לקשור את הראם בחבלו בתלם? או האם הוא יסקר את העמקים אחריך?
11 האם תבטח בו, כי כוחו גדול? או האם תעזוב את עבודתך לו?
12 האם תאמין לו, כי הוא יביא הביתה את זרעך, ויאסוף אותו אל גורנך?
13 האם נתת את הכנפיים הנאות לטווסים? או כנפיים ונוצות לבת היענה?
14 אשר עוזבת את ביציה בארץ, ומחממת אותן בעפר,
15 ושוכחת כי הרגל יכולה לרסק אותן, או כי חיית השדה יכולה לשבור אותן.
16 היא מוקשחת נגד צעיריה, כאילו הם לא שלה: עמלה לשווא בלי פחד;
17 כי יהוה שולל ממנה חכמה, ואף לא העניק לה הבנה.
18 באיזה זמן היא מרימה עצמה לגובה, היא בזה לסוס ולרוכבו.
19 האם נתת לסוס כוח? האם לבשת את צווארו רעם?
20 האם תוכל להפחיד אותו כחגב? תהילת נחיריו נוראה.
21 הוא חופר בעמק, ושמח בכוחו: הוא יוצא לפגוש את האנשים החמושים.
22 הוא לועג לפחד, ולא נבהל; ואף לא שב מן החרב.
23 האשפה מרשרשת נגדו, החנית הנוצצת והמגן.
24 הוא בולע את הארץ בעזות ובזעם: ואף לא מאמין כי זהו קול השופר.
25 הוא אומר בין השופרות, האח, האח; והוא מריח את הקרב מרחוק, את רעם השרים, ואת הצעקה.
26 האם הנץ עף בחכמתך, ופורש את כנפיו דרומה?
27 האם הנשר עולה בפקודתך, ועושה את קינו בגובה?
28 היא שוכנת ושוהה על הסלע, על צוק הסלע, ועל המקום החזק.
29 משם היא מחפשת את הטרף, ועיניה מביטות מרחוק.
30 גם צעיריה מוצצים דם: ואשר שם ההרוגים, שם היא.
פרק 40
1 עוד ענה ישוע את איוב, ואמר,
2 האם מי שמתווכח עם שדי ילמד אותו? מי שמוכיח את יהוה, יענה זאת.
3 אז ענה איוב את ישוע, ואמר,
4 הנה, אני שפל; מה אענה לך? אשים את ידי על פי.
5 פעם אחת דיברתי; אך לא אענה: אף, פעמיים; אך לא אמשיך הלאה.
6 אז ענה ישוע את איוב מתוך הסערה, ואמר,
7 חגור נא את חלציך כגבר: אשאל אותך, והכרז אתה לי.
8 האם גם אתה תבטל את משפטי? האם תרשיע אותי, כדי שתהיה צדיק?
9 האם יש לך זרוע כיהוה? או האם תוכל לרעום בקול כמוהו?
10 קשט עצמך עתה בהוד ובגאווה; ולבש עצמך בתהילה וביופי.
11 פזר את זעם כעסך: והבט בכל מי שהוא גא, והשפל אותו.
12 הבט בכל מי שהוא גא, והורד אותו; ודרוך את הרשעים במקומם.
13 הסתר אותם בעפר יחד; וכבול את פניהם בסתר.
14 אז גם אני אודה לך כי ידך הימנית יכולה להושיע אותך.
15 הנה עתה בהמות, אשר עשיתי עמך; הוא אוכל עשב כשור.
16 הנה עתה, כוחו בחלציו, ועוצמתו בטבור בטנו.
17 הוא מניע את זנבו כארז: גידי אבניו כרוכים יחד.
18 עצמותיו כחתיכות נחושת חזקות; עצמותיו כמוטות ברזל.
19 הוא ראשית דרכי יהוה: מי שעשה אותו יכול לגרום לחרבו להתקרב אליו.
20 בוודאי ההרים מביאים לו מזון, אשר שם כל חיות השדה משחקות.
21 הוא שוכב תחת העצים המוצלים, במחסה הקנה, והביצות.
22 העצים המוצלים מכסים אותו בצילם; ערבי הנחל סובבים אותו.
23 הנה, הוא שותה נהר, ולא ממהר: הוא בוטח כי יוכל למשוך את הירדן אל פיו.
24 הוא לוקח אותו בעיניו: אפו מנקב דרך מלכודות.
פרק 41
1 האם תוכל למשוך את לווייתן בחכה? או את לשונו בחבל אשר אתה מוריד?
2 האם תוכל לשים חכה באפו? או לנקב את לסתו בקוץ?
3 האם הוא ירבה תחנונים אליך? האם הוא ידבר אליך דברים רכים?
4 האם הוא יכרות ברית עמך? האם תיקח אותו לעבד לעולם?
5 האם תשחק עמו כציפור? או האם תקשור אותו לנערותיך?
6 האם החברים יעשו ממנו משתה? האם הם יחלקו אותו בין הסוחרים?
7 האם תוכל למלא את עורו בברזלים משוננים? או את ראשו בחניתות דגים?
8 שים את ידך עליו, זכור את הקרב, אל תעשה עוד.
9 הנה, תקוותו היא לשווא: האם לא איש יושלך אף למראהו?
10 איש לא עז כל כך שיעז לעורר אותו: מי אז יכול לעמוד לפני?
11 מי הקדים אותי, כי אשלם לו? כל אשר תחת כל השמים הוא שלי.
12 לא אסתיר את חלקיו, ואף לא את כוחו, ואף לא את פרופורצייתו הנאה.
13 מי יוכל לגלות את פני בגדו? או מי יוכל לבוא אליו עם רסנו הכפול?
14 מי יוכל לפתוח את דלתות פניו? שיניו נוראות סביב.
15 קשקשיו הם גאוותו, סגורים יחד כחותם צמוד.
16 אחד קרוב כל כך לאחר, כי שום אוויר לא יוכל לבוא ביניהם.
17 הם מחוברים אחד אל אחר, הם דבקים יחד, כי לא יוכלו להיפרד.
18 מעיטושיו אור מאיר, ועיניו כעפעפי הבוקר.
19 מפיו יוצאות מנורות בוערות, וניצוצות אש קופצים החוצה.
20 מנחיריו יוצא עשן, כסיר רותח או כקדרה.
21 נשימתו מדליקה גחלים, ולהבה יוצאת מפיו.
22 בצווארו שוכן כוח, וצער נהפך לשמחה לפניו.
23 פתיתי בשרו מחוברים יחד: הם יציבים בעצמם; לא יוכלו לזוז.
24 ליבו יציב כאבן; אף, קשה כחתיכת הריחים התחתונה.
25 כאשר הוא מרים עצמו, החזקים פוחדים: בגלל השברים הם מטהרים עצמם.
26 חרבו של מי שמניח עליו לא יכולה להחזיק: החנית, החץ, ואף לא השריון.
27 הוא חושב ברזל כקש, ונחושת כעץ נרקב.
28 החץ לא יוכל לגרום לו לברוח: אבני קלע נהפכות עמו לקש.
29 חצים נחשבים כקש: הוא לועג לרעידת חנית.
30 אבנים חדות תחתיו: הוא פורש דברים מחודדים על הרפש.
31 הוא גורם לתהום לרתוח כסיר: הוא עושה את הים כסיר משחה.
32 הוא עושה נתיב להאיר אחריו; איש יחשוב כי התהום שיבה.
33 על הארץ אין כמוהו, אשר נעשה בלי פחד.
34 הוא מביט בכל הדברים הגבוהים: הוא מלך על כל ילדי הגאווה.
פרק 42
1 אז ענה איוב את ישוע, ואמר,
2 אני יודע כי אתה יכול לעשות כל דבר, וכי שום מחשבה לא יכולה להימנע ממך.
3 מי הוא זה המסתיר עצה בלי ידע? על כן הגדתי את אשר לא הבנתי; דברים נפלאים מדי לי, אשר לא ידעתי.
4 שמע, אבקשך, ואני אדבר: אשאל אותך, והכרז אתה לי.
5 שמעתי עליך בשמיעת האוזן: אך עתה עיני רואה אותך.
6 על כן אני מתעב עצמי, ומתחרט בעפר ואפר.
7 ויהי, כי אחרי שיהוה דיבר את הדברים האלה אל איוב, אמר יהוה אל אליפז התימני, זעמי דולק נגדך, ונגד שני חבריך: כי לא דיברתם עלי את הדבר הישר, כפי שעבדתי איוב.
8 על כן קחו לכם עתה שבעה פרים ושבעה אילים, ולכו אל עבדי איוב, והעלו בעד עצמכם עולה; ועבדי איוב יתפלל בעדכם: כי אותו אקבל: פן אנהג בכם לפי שגגתכם, בזה שלא דיברתם עלי את הדבר הישר, כעבדי איוב.
9 ובכן אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי הלכו, ועשו כפי שציווה אותם יהוה: גם יהוה קיבל את איוב.
10 ויהוה השיב את שבי איוב, כאשר התפלל בעד חבריו: גם יהוה נתן לאיוב פי שניים כפי שהיה לו לפני כן.
11 אז באו אליו כל אחיו, וכל אחיותיו, וכל אלה שהיו מכריו לפני כן, ואכלו לחם עמו בביתו: והם התאבלו עליו, וניחמו אותו על כל הרעה אשר יהוה הביא עליו: כל איש גם נתן לו מטבע כסף, וכל אחד עגיל זהב.
12 ובכן יהוה בירך את אחרית איוב יותר מתחילתו: כי היו לו ארבעה עשר אלף צאן, וששת אלפי גמלים, ואלף צמדי בקר, ואלף אתונות.
13 היו לו גם שבעה בנים ושלוש בנות.
14 וקרא את שם הראשונה, ימימה; ואת שם השנייה, קציעה; ואת שם השלישית, קרן הפוך.
15 ובכל הארץ לא נמצאו נשים יפות כבנות איוב: ואביהן נתן להן נחלה בין אחיהן.
16 אחרי זאת חי איוב מאה וארבעים שנה, וראה את בניו, ואת בני בניו, אף ארבעה דורות.
17 ובכן מת איוב, זקן ומלא ימים.