הבשורה על־פי מתי
Listen & Read — in your languages
David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.
Read in:
- עברית — you are reading it now
- English
- Español
- Français
- 中文
- Русский
- Українська
- 日本語
- Magyar
- Deutsch
- Português
- Italiano
- العربية
- فارسی
- ܠܫܢܐ ܣܘܪܝܝܐ
- हिन्दी
- اردو
- বাংলা
- ਪੰਜਾਬੀ
Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.
Listen in: the audio edition
Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/matthew/001.mp3 …).
הורידו ספר זה כספר אלקטרוני: מהדורת המו״ל המשוחזרת (PDF, המהדורה האנגלית)
מהדורת המו״ל המשוחזרת היא עדות עצמאית: המאסטר העריכתי המשוחזר של ספר זה (המאסטר העריכתי של הברית החדשה v05, שוחזר ב־2026-10-17), המוצע להורדה לצד טקסט הקריאה של עמוד זה — ואינו אותו הטקסט שבעמוד הקריאה. המאסטר קודם להחלטות השם הקדוש של דוד מ־2026-10-11 ופועל לפי מוסכמת השמות הישנה שלו (God → Elohim; התואר Lord → Sovereign; ו־«lord» אנושי → master); ועמוד הקריאה פועל לפי ההחלטות הנוכחיות. מצב המאסטר עצמו: מתי ומרקוס מאומתים ומוקפאים; לוקס–ההתגלות בבדיקה הקשרית ממתינה. קובץ PDF זה הוא המהדורה האנגלית.
פרק 1
1 ספר התולדות של יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בן דוד, בן אברהם.
2 אברהם הוליד את יצחק; ויצחק הוליד את יעקב; ויעקב הוליד את יהודה ואת אחיו;
3 ויהודה הוליד את פרץ ואת זרח מתמר; ופרץ הוליד את חצרון; וחצרון הוליד את ארם;
4 וארם הוליד את עמינדב; ועמינדב הוליד את נחשון; ונחשון הוליד את שלמון;
5 ושלמון הוליד את בועז מרחב; ובועז הוליד את עובד מרות; ועובד הוליד את ישי;
6 וישי הוליד את דוד המלך; ודוד המלך הוליד את שלמה ממנה שהיתה אשת אוריה;
7 ושלמה הוליד את רחבעם; ורחבעם הוליד את אביה; ואביה הוליד את אסא;
8 ואסא הוליד את יהושפט; ויהושפט הוליד את יורם; ויורם הוליד את עוזיהו;
9 ועוזיהו הוליד את יותם; ויותם הוליד את אחז; ואחז הוליד את יחזקיהו;
10 ויחזקיהו הוליד את מנשה; ומנשה הוליד את אמון; ואמון הוליד את יאשיהו;
11 ויאשיהו הוליד את יכניהו ואת אחיו, כבזמן שהוגלו לבבל:
12 ואחרי שהובאו לבבל, יכניהו הוליד את שאלתיאל; ושאלתיאל הוליד את זרובבל;
13 וזרובבל הוליד את אביהוד; ואביהוד הוליד את אליקים; ואליקים הוליד את עזור;
14 ועזור הוליד את צדוק; וצדוק הוליד את יקים; ויקים הוליד את אליהוד;
15 ואליהוד הוליד את אלעזר; ואלעזר הוליד את מתן; ומתן הוליד את יעקב;
16 ויעקב הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ישוע, אשר נקרא המשיח.
17 ובכן כל הדורות מאברהם עד דוד הם ארבעה עשר דורות; ומדוד עד הגליית בבל ארבעה עשר דורות; ומהגליית בבל עד המשיח ארבעה עשר דורות.
18 עתה לידת ישוע המשיח היתה באופן זה: כאשר אמו מרים היתה מאורסת ליוסף, לפני שבאו יחד, נמצאה מעוברת מרוח הקודש.
19 אז יוסף בעלה, בהיותו איש צדיק, ולא רוצה לעשותה דוגמה פומבית, חשב לשלחה בסתר.
20 אך בעודו חושב על הדברים האלה, הנה, מלאך יהוה נראה אליו בחלום, לאמר, יוסף, אתה בן דוד, אל תפחד לקחת אליך את מרים אשתך: כי מה שהורה בה הוא מרוח הקודש.
21 והיא תלד בן, ואתה תקרא את שמו ישוע: כי הוא יושיע את עמו מחטאיהם.
22 עתה כל זאת נעשה, כדי שיתמלא אשר דובר בידי יהוה בידי הנביא, לאמר,
23 הנה, הבתולה תהרה, ותלד בן, והם יקראו את שמו עמנואל, אשר בתרגומו הוא, ישוע עמנו.
24 אז יוסף בקומו מן השינה עשה כפי שציווה אותו מלאך יהוה, ולקח אליו את אשתו:
25 ולא ידע אותה עד שהיא ילדה את בנה הבכור: והוא קרא את שמו ישוע.
פרק 2
1 עתה כאשר נולד ישוע בבית לחם של יהודה בימי הורדוס המלך, הנה, באו חכמים מן המזרח אל ירושלים,
2 באומרם, היכן הוא אשר נולד מלך היהודים? כי ראינו את כוכבו במזרח, ובאנו להשתחוות לו.
3 כאשר הורדוס המלך שמע את הדברים האלה, הוא נטרד, וכל ירושלים עמו.
4 וכאשר אסף את כל הכוהנים הראשיים וסופרי העם יחד, דרש מהם היכן המשיח ייוולד.
5 והם אמרו לו, בבית לחם של יהודה: כי כך כתוב בידי הנביא,
6 ואתה בית לחם, בארץ יהודה, אתה לא הקטן בין נסיכי יהודה: כי ממך יצא מושל, אשר ירעה את עמי ישראל.
7 אז הורדוס, כאשר קרא בסתר את החכמים, חקר מהם בחריצות באיזה זמן הופיע הכוכב.
8 והוא שלח אותם אל בית לחם, ואמר, לכו וחפשו בחריצות את הילד הצעיר; וכאשר תמצאו אותו, הביאו לי דבר שוב, כדי שאבוא ואשתחווה לו גם כן.
9 כאשר שמעו את המלך, הם יצאו; והנה, הכוכב, אשר ראו במזרח, הלך לפניהם, עד שבא ועמד מעל מקום שהילד הצעיר היה.
10 כאשר ראו את הכוכב, הם שמחו בשמחה גדולה ביותר.
11 וכאשר באו אל הבית, הם ראו את הילד הצעיר עם מרים אמו, ונפלו, והשתחוו לו: וכאשר פתחו את אוצרותיהם, הם הגישו לו מתנות; זהב, ולבונה ומור.
12 ובהיותם מוזהרים בידי יהוה בחלום כי לא ישובו אל הורדוס, הם יצאו אל ארצם בדרך אחרת.
13 וכאשר הם יצאו, הנה, מלאך יהוה נראה אל יוסף בחלום, לאמר, קום, וקח את הילד הצעיר ואת אמו, וברח אל מצרים, והיה שם עד שאביא לך דבר: כי הורדוס יחפש את הילד הצעיר להשמידו.
14 כאשר הוא קם, הוא לקח את הילד הצעיר ואת אמו בלילה, ויצא אל מצרים:
15 והיה שם עד מות הורדוס: כדי שיתמלא אשר דובר בידי יהוה בידי הנביא, לאמר, ממצרים קראתי לבני.
16 אז הורדוס, כאשר ראה כי הוא הוקסם בידי החכמים, כעס מאוד, ושלח, והרג את כל הילדים אשר היו בבית לחם, ובכל גבולותיה, משנתיים ומטה, לפי הזמן אשר חקר בחריצות מן החכמים.
17 אז נתמלא אשר דובר בידי ירמיה הנביא, לאמר,
18 ברמה נשמע קול, אבל, ובכי, ואבל גדול, רחל בוכה על ילדיה, ולא רצתה להתנחם, כי אינם.
19 אך כאשר הורדוס מת, הנה, מלאך יהוה נראה בחלום אל יוסף במצרים,
20 לאמר, קום, וקח את הילד הצעיר ואת אמו, ולך אל ארץ ישראל: כי מתים אלה אשר חיפשו את נפש הילד הצעיר.
21 והוא קם, ולקח את הילד הצעיר ואת אמו, ובא אל ארץ ישראל.
22 אך כאשר שמע כי ארכלאוס מלך ביהודה במקום אביו הורדוס, הוא פחד ללכת לשם: אך, בהיותו מוזהר בידי יהוה בחלום, הוא פנה הצידה אל חלקי הגליל:
23 והוא בא ושכן בעיר הנקראת נצרת: כדי שיתמלא אשר דובר בידי הנביאים, הוא ייקרא נוצרי.
פרק 3
1 בימים ההם בא יוחנן המטביל, בהכריזו במדבר יהודה,
2 ובאומרו, שובו: כי מלכות השמים קרובה.
3 כי זהו הוא אשר דובר עליו בידי הנביא ישעיהו, לאמר, קול קורא במדבר, הכינו את דרך ישוע, יישרו את נתיבותיו.
4 ולאותו יוחנן היה לבושו משער גמלים, וחגורת עור סביב חלציו; ומאכלו היה ארבה ודבש פראי.
5 אז יצאו אליו ירושלים, וכל יהודה, וכל האזור סביב הירדן,
6 והוטבלו בידו בירדן, בהודם את חטאיהם.
7 אך כאשר ראה רבים מן הפרושים והצדוקים באים אל טבילתו, הוא אמר להם, הו דור הצפעונים, מי הזהיר אתכם לברוח מן החרון הבא?
8 הביאו לכן פירות הראויים לתשובה:
9 ואל תחשבו לומר בתוך עצמכם, יש לנו את אברהם לאבינו: כי אני אומר לכם, כי יהוה יכול מן האבנים האלה להקים ילדים לאברהם.
10 ועתה גם הגרזן מונח על שורש העצים: על כן כל עץ אשר לא מביא פרי טוב נכרת, ומושלך אל האש.
11 אני באמת מטביל אתכם במים לתשובה. אך מי שבא אחרי חזק ממני, אשר את נעליו איני ראוי לשאת: הוא יטביל אתכם ברוח הקודש, ובאש:
12 אשר מזרהו בידו, והוא יטהר את גורנו בשלמות, ויאסוף את חיטתו אל האוצר; אך הוא ישרוף את המוץ באש לא נכבית.
13 אז בא ישוע מן הגליל אל הירדן אל יוחנן, להיטבל בידו.
14 אך יוחנן מנע אותו, לאמר, אני צריך להיטבל בידך, ואתה בא אלי?
15 וישוע בענותו אמר לו, הרשה שיהיה כך עתה: כי כך ראוי לנו למלא כל צדקה. אז הוא הרשהו.
16 וישוע, כאשר הוטבל, עלה מיד מן המים: והנה, השמים נפתחו לו, והוא ראה את רוח יהוה יורדת כיונה, ונחה עליו:
17 והנה קול מן השמים, לאמר, זהו בני האהוב, אשר בו חפצתי.
פרק 4
1 אז הובל ישוע בידי הרוח אל המדבר להיות מנוסה בידי השטן.
2 וכאשר צם ארבעים יום וארבעים לילה, הוא היה רעב אחרי כן.
3 וכאשר הנסיין בא אליו, הוא אמר, אם אתה בן יהוה, ציווה כי האבנים האלה ייעשו לחם.
4 אך הוא ענה ואמר, כתוב, אדם לא יחיה על הלחם לבדו, אלא על כל דבר היוצא מפי יהוה.
5 אז השטן לוקח אותו אל העיר הקדושה, ומעמידו על פינת בית המקדש,
6 ויאמר אליו, אם אתה בן יהוה, השלך עצמך מטה: כי כתוב, הוא יצווה את מלאכיו עליך: ובידיהם ישאו אותך, פן בכל זמן תכה את רגלך באבן.
7 ישוע אמר לו, כתוב שוב, לא תנסה את יהוה.
8 שוב, השטן לוקח אותו אל הר גבוה ביותר, ומראה לו את כל ממלכות העולם, ואת תהילתן;
9 ויאמר אליו, כל הדברים האלה אתן לך, אם תיפול ותשתחווה לי.
10 אז אמר לו ישוע, לך מכאן, שטן: כי כתוב, תשתחווה ליהוה, ואותו לבדו תעבוד.
11 אז השטן עוזב אותו, והנה, מלאכים באו ושירתו אותו.
12 עתה כאשר ישוע שמע כי יוחנן הושלך לבית הסוהר, הוא יצא אל הגליל;
13 ובעוזבו את נצרת, הוא בא ושכן בכפר נחום, אשר על חוף הים, בגבולות זבולון ונפתלי:
14 כדי שיתמלא אשר דובר בידי ישעיהו הנביא, לאמר,
15 ארץ זבולון, וארץ נפתלי, בדרך הים, מעבר הירדן, גליל הגויים;
16 העם אשר ישב בחושך ראה אור גדול; ולאלה אשר ישבו באזור ובצלמוות אור זרח.
17 מאותו זמן החל ישוע להכריז, ולומר, שובו: כי מלכות השמים קרובה.
18 וישוע, בהלכו ליד ים הגליל, ראה שני אחים, שמעון הנקרא פטרוס, ואנדרי אחיו, משליכים רשת אל הים: כי הם היו דייגים.
19 והוא אמר להם, בואו אחרי, ואעשה אתכם דייגי אנשים.
20 והם מיד עזבו את רשתותיהם, והלכו אחריו.
21 ובהלכו משם, הוא ראה שני אחים אחרים, יעקב בן זבדי, ויוחנן אחיו, באונייה עם זבדי אביהם, מתקנים את רשתותיהם; והוא קרא להם.
22 והם מיד עזבו את האונייה ואת אביהם, והלכו אחריו.
23 וישוע סבב בכל הגליל, בלמדו בבתי הכנסת שלהם, ובהכריזו את בשורת המלכות, וברפאו כל מיני מחלות וכל מיני חולי בין העם.
24 ושמעתו הלכה בכל סוריה: והם הביאו אליו את כל החולים אשר היו לקוחים במחלות ובייסורים שונים, ואלה אשר נאחזו בשדים, ואלה אשר היו משוגעים, ואלה אשר היה להם שיתוק; והוא ריפא אותם.
25 והמונים גדולים של אנשים הלכו אחריו מן הגליל, ומדקפוליס, ומירושלים, ומיהודה, ומעבר הירדן.
פרק 5
1 ובראותו את ההמונים, הוא עלה אל הר: וכאשר התיישב, תלמידיו באו אליו:
2 והוא פתח את פיו, ולימד אותם, לאמר,
3 אשרי העניים ברוח: כי להם מלכות השמים.
4 אשרי המתאבלים: כי הם ינוחמו.
5 אשרי הענווים: כי הם יירשו את הארץ.
6 אשרי אלה הרעבים והצמאים לצדקה: כי הם יושבעו.
7 אשרי הרחמנים: כי הם יקבלו רחמים.
8 אשרי טהורי הלב: כי הם יראו את יהוה.
9 אשרי עושי השלום: כי הם ייקראו בני יהוה.
10 אשרי אלה הנרדפים בעד צדקה: כי להם מלכות השמים.
11 אשריכם, כאשר אנשים יחרפו אתכם, וירדפו אתכם, ויאמרו כל מיני רע נגדכם בשקר, בעדי.
12 שמחו, והיו שמחים מאוד: כי גדול שכרכם בשמים: כי כך רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם.
13 אתם מלח הארץ: אך אם המלח איבד את טעמו, במה יומלח? הוא מעתה לא טוב לדבר, אלא להיות מושלך החוצה, ולהידרך תחת רגלי אנשים.
14 אתם אור העולם. עיר היושבת על הר לא יכולה להיסתר.
15 ואף לא אנשים מדליקים נר, ושמים אותו תחת כלי, אלא על מנורה; והוא נותן אור לכל אשר בבית.
16 יניחו אורכם כך להאיר לפני אנשים, כדי שיראו את מעשיכם הטובים, ויפארו את אביכם אשר בשמים.
17 אל תחשבו כי באתי להשמיד את התורה, או את הנביאים: לא באתי להשמיד, אלא למלא.
18 כי באמת אני אומר לכם, עד שיעברו השמים והארץ, יוד אחד או קוץ אחד בשום אופן לא יעבור מן התורה, עד שיתמלא הכל.
19 כל מי לכן שישבור אחת מן המצוות הקטנות האלה, וילמד אנשים כך, הוא ייקרא הקטן ביותר במלכות השמים: אך כל מי שיעשה וילמד אותן, אותו ייקרא גדול במלכות השמים.
20 כי אני אומר לכם, כי אלא אם צדקתכם תעלה על צדקת הסופרים והפרושים, בשום מקרה לא תיכנסו אל מלכות השמים.
21 שמעתם כי נאמר בידי אלה של ימי קדם, לא תרצח; וכל מי שירצח יהיה בסכנת המשפט:
22 אך אני אומר לכם, כי כל מי שכועס על אחיו בלי סיבה יהיה בסכנת המשפט: וכל מי שיאמר לאחיו, רקא, יהיה בסכנת המועצה: אך כל מי שיאמר, אתה כסיל, יהיה בסכנת אש הגיהינום.
23 על כן אם אתה מביא את מתנתך אל המזבח, ושם אתה זוכר כי לאחיך יש דבר נגדך;
24 עזוב שם את מתנתך לפני המזבח, ולך בדרכך; תחילה התרצה עם אחיך, ואז בוא והקרב את מתנתך.
25 הסכם עם יריבך מהרה, בעודך בדרך עמו; פן בכל זמן היריב ימסור אותך לשופט, והשופט ימסור אותך לשוטר, ותושלך לבית הסוהר.
26 באמת אני אומר לך, בשום אופן לא תצא משם, עד שתשלם את הפרוטה האחרונה.
27 שמעתם כי נאמר בידי אלה של ימי קדם, לא תנאף:
28 אך אני אומר לכם, כי כל מי שמביט באשה לחמוד אותה כבר נאף איתה בלבו.
29 ואם עינך הימנית מכשילה אותך, עקור אותה, והשלך אותה ממך: כי טוב לך כי אחד מאיבריך יאבד, ולא כי כל גופך יושלך אל הגיהינום.
30 ואם ידך הימנית מכשילה אותך, קצוץ אותה, והשלך אותה ממך: כי טוב לך כי אחד מאיבריך יאבד, ולא כי כל גופך יושלך אל הגיהינום.
31 נאמר, כל מי שישלח את אשתו, ייתן לה כתב גירושים:
32 אך אני אומר לכם, כי כל מי שישלח את אשתו, מלבד מטעם של ניאוף, גורם לה לנאוף: וכל מי שישא אותה שגרושה מנאף.
33 שוב, שמעתם כי נאמר בידי אלה של ימי קדם, לא תישבע לשקר, אלא תקיים ליהוה את שבועותיך:
34 אך אני אומר לכם, אל תישבעו כלל; אף לא בשמים; כי הוא כיסא יהוה:
35 ואף לא בארץ; כי היא הדום רגליו: ואף לא בירושלים; כי היא עיר המלך הגדול.
36 ואף לא תישבע בראשך, כי לא תוכל לעשות שערה אחת לבנה או שחורה.
37 אך יהי דבריכם, כן, כן; לא, לא: כי כל מה שיותר מאלה בא מן הרע.
38 שמעתם כי נאמר, עין בעין, ושן בשן:
39 אך אני אומר לכם, כי לא תתנגדו לרע: אלא כל מי שיכה אותך על לחיך הימנית, הפנה אליו גם את האחרת.
40 ואם איש כלשהו יתבע אותך במשפט, וייקח את מעילך, הנח לו לקחת גם את גלימתך.
41 וכל מי שיכריח אותך ללכת מיל, לך עמו שניים.
42 תן למי שמבקש ממך, וממי שרוצה ללוות ממך אל תפנה.
43 שמעתם כי נאמר, תאהוב את רעך, ותשנא את אויבך.
44 אך אני אומר לכם, אהבו את אויביכם, ברכו את אלה שמקללים אתכם, עשו טוב לאלה ששונאים אתכם, והתפללו בעד אלה שמשתמשים בכם בבוז, ורודפים אתכם;
45 כדי שתהיו בני אביכם אשר בשמים: כי הוא גורם לשמשו לזרוח על הרעים ועל הטובים, ושולח גשם על הצדיקים ועל הלא צדיקים.
46 כי אם אתם אוהבים את אלה שאוהבים אתכם, איזה שכר יש לכם? האם לא אף הגבאים עושים אותו דבר?
47 ואם אתם מברכים רק את אחיכם, מה אתם עושים יותר מאחרים? האם לא אף הגבאים עושים כך?
48 היו לכן שלמים, כפי שאביכם אשר בשמים שלם.
פרק 6
1 שימו לב כי לא תעשו את צדקתכם לפני אנשים, כדי שייראו בידם: אחרת אין לכם שכר מאביכם אשר בשמים.
2 על כן כאשר אתה עושה את צדקתך, אל תקרא בחצוצרה לפניך, כפי שהחנפים עושים בבתי הכנסת וברחובות, כי יהיה להם כבוד מאנשים. באמת אני אומר לכם, יש להם את שכרם.
3 אך כאשר אתה עושה צדקה, אל תניח לידך השמאלית לדעת מה ידך הימנית עושה:
4 כדי שצדקתך תהיה בסתר: ואביך אשר רואה בסתר בעצמו יגמול לך בגלוי.
5 וכאשר אתה מתפלל, לא תהיה כחנפים: כי הם אוהבים להתפלל בעומדם בבתי הכנסת ובפינות הרחובות, כדי שייראו בידי אנשים. באמת אני אומר לכם, יש להם את שכרם.
6 אך אתה, כאשר אתה מתפלל, היכנס אל חדרך, וכאשר סגרת את דלתך, התפלל אל אביך אשר בסתר; ואביך אשר רואה בסתר יגמול לך בגלוי.
7 אך כאשר אתם מתפללים, אל תשתמשו בחזרות שווא, כפי שהגויים עושים: כי הם חושבים כי הם יישמעו בעד דיבורם הרב.
8 אל תהיו לכן כמוהם: כי אביכם יודע אילו דברים אתם צריכים, לפני שאתם מבקשים ממנו.
9 באופן זה לכן התפללו אתם: אבינו אשר בשמים, יתקדש שמך.
10 מלכותך תבוא, רצונך ייעשה בארץ, כפי שהוא בשמים.
11 תן לנו היום את לחמנו היומי.
12 וסלח לנו את חובותינו, כפי שאנחנו סולחים לבעלי חובותינו.
13 ואל תוביל אותנו אל ניסיון, אלא הצל אותנו מן הרע: כי לך המלכות, והכוח, והתהילה, לעולם. אמן.
14 כי אם אתם סולחים לאנשים את פשעיהם, אביכם השמימי גם יסלח לכם:
15 אך אם לא תסלחו לאנשים את פשעיהם, אף לא אביכם יסלח את פשעיכם.
16 עוד כאשר אתם צמים, אל תהיו, כחנפים, בעלי פנים עצובות: כי הם משחיתים את פניהם, כדי שייראו לאנשים כצמים. באמת אני אומר לכם, יש להם את שכרם.
17 אך אתה, כאשר אתה צם, משח את ראשך, ורחץ את פניך;
18 כדי שלא תיראה לאנשים כצם, אלא לאביך אשר בסתר: ואביך, אשר רואה בסתר, יגמול לך בגלוי.
19 אל תצברו לעצמכם אוצרות על הארץ, אשר שם עש וחלודה משחיתים, ואשר שם גנבים פורצים וגונבים:
20 אלא הצבירו לעצמכם אוצרות בשמים, אשר שם לא עש ואף לא חלודה משחיתים, ואשר שם גנבים לא פורצים ואף לא גונבים:
21 כי היכן אוצרכם, שם יהיה גם לבכם.
22 אור הגוף הוא העין: אם לכן עינך פשוטה, כל גופך יהיה מלא אור.
23 אך אם עינך רעה, כל גופך יהיה מלא חושך. אם לכן האור אשר בך הוא חושך, כמה גדול הוא החושך ההוא!
24 איש לא יכול לשרת שני אדונים: כי או הוא ישנא את האחד, ויאהב את האחר; או אחרת הוא יחזיק באחד, ויבוז לאחר. לא תוכלו לשרת את יהוה ואת הממון.
25 על כן אני אומר לכם, אל תדאגו לחייכם, מה תאכלו, או מה תשתו; ואף לא לגופכם, מה תלבשו. האם לא החיים יותר ממזון, והגוף מלבוש?
26 הביטו בעופות השמים: כי הם לא זורעים, ואף לא קוצרים, ואף לא אוספים אל אסמים; אך אביכם השמימי מאכיל אותם. האם לא אתם טובים בהרבה מהם?
27 מי מכם בדאגתו יכול להוסיף אמה אחת אל קומתו?
28 ומדוע אתם דואגים ללבוש? שקלו את שושני השדה, איך הם צומחים; הם לא עמלים, ואף לא טווים:
29 אך אני אומר לכם, כי אף שלמה בכל תהילתו לא היה מעוטר כאחת מאלה.
30 על כן, אם יהוה כך מלביש את עשב השדה, אשר היום הוא, ומחר מושלך אל התנור, האם הוא לא הרבה יותר ילביש אתכם, הו אתם בעלי אמונה קטנה?
31 על כן אל תדאגו, לאמר, מה נאכל? או, מה נשתה? או, במה נלבש?
32 (כי אחרי כל הדברים האלה הגויים מחפשים:) כי אביכם השמימי יודע כי אתם צריכים את כל הדברים האלה.
33 אך חפשו תחילה את מלכות יהוה, ואת צדקתו; וכל הדברים האלה ייווספו לכם.
34 אל תדאגו לכן למחר: כי המחר ידאג לדברים של עצמו. די ליום הרע שלו.
פרק 7
1 אל תשפטו, כדי שלא תישפטו.
2 כי באיזה משפט אתם שופטים, תישפטו: ובאיזו מידה אתם מודדים, תימדד לכם שוב.
3 ומדוע אתה מביט בקיסם אשר בעין אחיך, אך לא שוקל את הקורה אשר בעינך שלך?
4 או איך תאמר לאחיך, תן לי להוציא את הקיסם מעינך; והנה, קורה בעינך שלך?
5 אתה חנף, תחילה הוצא את הקורה מעינך שלך; ואז תראה בבירור להוציא את הקיסם מעין אחיך.
6 אל תתנו את אשר קדוש לכלבים, ואף לא תשליכו את פניניכם לפני חזירים, פן ידרכו אותן תחת רגליהם, ויפנו שוב ויקרעו אתכם.
7 בקשו, ויינתן לכם; חפשו, ותמצאו; דפקו, וייפתח לכם:
8 כי כל מי שמבקש מקבל; ומי שמחפש מוצא; ולמי שדופק ייפתח.
9 או איזה איש יש ביניכם, אשר אם בנו יבקש לחם, ייתן לו אבן?
10 או אם הוא יבקש דג, ייתן לו נחש?
11 אם אתם לכן, בהיותכם רעים, יודעים לתת מתנות טובות לילדיכם, כמה יותר אביכם אשר בשמים ייתן דברים טובים לאלה שמבקשים ממנו?
12 על כן כל הדברים אשר הייתם רוצים כי אנשים יעשו לכם, עשו אתם כך להם: כי זאת היא התורה והנביאים.
13 היכנסו בשער הצר: כי רחב הוא השער, ורחבה היא הדרך, המובילה להשמדה, ורבים יש אשר נכנסים שם:
14 כי צר הוא השער, וצרה היא הדרך, המובילה לחיים, ומעטים יש אשר מוצאים אותה.
15 הישמרו מנביאי שקר, אשר באים אליכם בלבוש כבשים, אך בפנים הם זאבים טורפים.
16 מפירותיהם תדעו אותם. האם אנשים אוספים ענבים מקוצים, או תאנים מדרדרים?
17 כך כל עץ טוב מביא פרי טוב; אך עץ מושחת מביא פרי רע.
18 עץ טוב לא יכול להביא פרי רע, ואף לא עץ מושחת יכול להביא פרי טוב.
19 כל עץ אשר לא מביא פרי טוב נכרת, ומושלך אל האש.
20 על כן מפירותיהם תדעו אותם.
21 לא כל מי שאומר לי, ישוע, ישוע, ייכנס אל מלכות השמים; אלא מי שעושה את רצון אבי אשר בשמים.
22 רבים יאמרו לי ביום ההוא, ישוע, ישוע, האם לא התנבאנו בשמך? ובשמך הוצאנו שדים? ובשמך עשינו מעשים נפלאים רבים?
23 ואז אודה להם, מעולם לא ידעתי אתכם: סורו ממני, אתם עושי עוול.
24 על כן כל מי ששומע את דברי אלה שלי, ועושה אותם, אדמה אותו לאיש חכם, אשר בנה את ביתו על סלע:
25 והגשם ירד, והנהרות באו, והרוחות נשפו, והכו על הבית ההוא; והוא לא נפל: כי הוא נוסד על סלע.
26 וכל מי ששומע את דברי אלה שלי, ולא עושה אותם, ידומה לאיש כסיל, אשר בנה את ביתו על החול:
27 והגשם ירד, והנהרות באו, והרוחות נשפו, והכו על הבית ההוא; והוא נפל: וגדולה היתה נפילתו.
28 ויהי, כאשר ישוע סיים את הדברים האלה, העם נדהם על תורתו:
29 כי הוא לימד אותם כמי שיש לו סמכות, ולא כסופרים.
פרק 8
1 כאשר הוא ירד מן ההר, המונים גדולים באו אחריו.
2 והנה, בא מצורע והשתחווה לו, לאמר, ישוע, אם תרצה, תוכל לטהר אותי.
3 וישוע הושיט את ידו, ונגע בו, לאמר, אני רוצה; היה טהור. ומיד מצורעתו נטהרה.
4 וישוע אמר לו, ראה אל תספר לאיש; אלא לך בדרכך, הראה עצמך לכוהן, והקרב את המתנה אשר ציווה משה, לעדות להם.
5 וכאשר ישוע נכנס אל כפר נחום, בא אליו שר מאה, בתחננו אליו,
6 ובאומרו, ישוע, עבדי שוכב בבית חולה שיתוק, מיוסר קשות.
7 וישוע אמר לו, אבוא וארפא אותו.
8 שר המאה ענה ואמר, ישוע, איני ראוי כי תבוא תחת גגי: אלא דבר רק את הדבר, ועבדי יירפא.
9 כי אני איש תחת סמכות, ויש לי חיילים תחתי: ואני אומר לאיש הזה, לך, והוא הולך; ולאחר, בוא, והוא בא; ולעבדי, עשה זאת, והוא עושה זאת.
10 כאשר ישוע שמע זאת, הוא התפלא, ואמר לאלה שהלכו אחריו, באמת אני אומר לכם, לא מצאתי אמונה גדולה כל כך, לא, לא בישראל.
11 ואני אומר לכם, כי רבים יבואו ממזרח וממערב, ויישבו עם אברהם, ויצחק, ויעקב, במלכות השמים.
12 אך בני המלכות יושלכו אל החושך החיצוני: שם יהיה בכי וחריקת שיניים.
13 וישוע אמר לשר המאה, לך בדרכך; וכפי שהאמנת, כן ייעשה לך. ועבדו נרפא באותה שעה.
14 וכאשר ישוע בא אל בית פטרוס, הוא ראה את חמותו שוכבת, וחולת קדחת.
15 והוא נגע בידה, והקדחת עזבה אותה: והיא קמה, ושירתה אותם.
16 כאשר בא הערב, הם הביאו אליו רבים אשר נאחזו בשדים: והוא הוציא את הרוחות בדברו, וריפא את כל החולים:
17 כדי שיתמלא אשר דובר בידי ישעיהו הנביא, לאמר, הוא עצמו לקח את חוליינו, ונשא את מחלותינו.
18 עתה כאשר ישוע ראה המונים גדולים סביבו, הוא נתן פקודה לצאת אל הצד האחר.
19 וסופר אחד בא, ואמר לו, רבי, אלך אחריך לכל מקום שתלך.
20 וישוע אמר לו, לשועלים יש חורים, ולעופות השמים יש קינים; אך לבן האדם אין היכן להניח את ראשו.
21 ואחר מתלמידיו אמר לו, ישוע, הרשה לי תחילה ללכת ולקבור את אבי.
22 אך ישוע אמר לו, בוא אחרי; והנח למתים לקבור את מתיהם.
23 וכאשר הוא נכנס אל אונייה, תלמידיו הלכו אחריו.
24 והנה, קמה סערה גדולה בים, ובכן האונייה כוסתה בגלים: אך הוא ישן.
25 ותלמידיו באו אליו, והעירו אותו, לאמר, ישוע, הושיענו: אנחנו אובדים.
26 והוא אמר להם, מדוע אתם פוחדים, הו אתם בעלי אמונה קטנה? אז הוא קם, וגער ברוחות ובים; והיה שקט גדול.
27 אך האנשים התפלאו, לאמר, איזה מין איש זה, כי אף הרוחות והים מצייתים לו!
28 וכאשר הוא בא אל הצד האחר אל ארץ הגרגשים, פגשו אותו שניים נאחזי שדים, הבאים מן הקברים, אכזריים ביותר, ובכן איש לא יוכל לעבור בדרך ההיא.
29 והנה, הם צעקו, לאמר, מה לנו ולך, ישוע, אתה בן יהוה? האם באת לכאן לייסר אותנו לפני הזמן?
30 והיה מרחק טוב מהם עדר של חזירים רבים רועים.
31 ובכן השדים ביקשו ממנו, לאמר, אם אתה מוציא אותנו, הרשה לנו ללכת אל עדר החזירים.
32 והוא אמר להם, לכו. וכאשר הם יצאו, הם הלכו אל עדר החזירים: והנה, כל עדר החזירים רץ באלימות במורד תלול אל הים, ואבד במים.
33 ואלה ששמרו אותם ברחו, והלכו בדרכיהם אל העיר, וסיפרו כל דבר, ומה שקרה לאלה נאחזי השדים.
34 והנה, כל העיר יצאה לפגוש את ישוע: וכאשר ראו אותו, הם ביקשו ממנו כי יעזוב את גבולותיהם.
פרק 9
1 והוא נכנס אל אונייה, ועבר, ובא אל עירו שלו.
2 והנה, הם הביאו אליו איש חולה שיתוק, שוכב על מיטה: וישוע בראותו את אמונתם אמר לחולה השיתוק; בן, היה בעוז טוב; חטאיך נסלחים לך.
3 והנה, אחדים מן הסופרים אמרו בתוך עצמם, האיש הזה מגדף.
4 וישוע ביודעו את מחשבותיהם אמר, מדוע אתם חושבים רע בלבותיכם?
5 כי מה קל יותר, לומר, חטאיך נסלחים לך; או לומר, קום, ולך?
6 אך כדי שתדעו כי לבן האדם יש כוח על הארץ לסלוח חטאים, (אז הוא אומר לחולה השיתוק,) קום, קח את מיטתך, ולך אל ביתך.
7 והוא קם, ויצא אל ביתו.
8 אך כאשר ההמונים ראו זאת, הם התפלאו, ופיארו את יהוה, אשר נתן כוח כזה לאנשים.
9 וכאשר ישוע עבר משם, הוא ראה איש, בשם מתי, יושב בבית המכס: והוא אמר לו, בוא אחרי. והוא קם, והלך אחריו.
10 ויהי, כאשר ישוע ישב לסעודה בבית, הנה, גבאים וחוטאים רבים באו וישבו עמו ועם תלמידיו.
11 וכאשר הפרושים ראו זאת, הם אמרו לתלמידיו, מדוע רבכם אוכל עם גבאים וחוטאים?
12 אך כאשר ישוע שמע זאת, הוא אמר להם, אלה שהם בריאים לא צריכים רופא, אלא אלה שהם חולים.
13 אך לכו ולמדו מה פירוש זאת, אני חפץ רחמים, ולא קרבן: כי לא באתי לקרוא את הצדיקים, אלא חוטאים לתשובה.
14 אז באו אליו תלמידי יוחנן, לאמר, מדוע אנחנו והפרושים צמים לעתים תכופות, אך תלמידיך לא צמים?
15 וישוע אמר להם, האם בני חדר החתן יכולים להתאבל, כל עוד החתן עמהם? אך הימים יבואו, כאשר החתן יילקח מהם, ואז יצומו.
16 איש לא שם חתיכת בד חדש על בגד ישן, כי מה שמושם למלא אותו לוקח מן הבגד, והקרע נעשה גרוע יותר.
17 ואף לא אנשים שמים יין חדש בבקבוקים ישנים: אחרת הבקבוקים נשברים, והיין נשפך, והבקבוקים אובדים: אלא הם שמים יין חדש בבקבוקים חדשים, ושניהם נשמרים.
18 בעודו מדבר את הדברים האלה אליהם, הנה, בא שליט אחד, והשתחווה לו, לאמר, בתי כרגע מתה: אך בוא ושם את ידך עליה, והיא תחיה.
19 וישוע קם, והלך אחריו, וכך גם תלמידיו.
20 והנה, אשה, אשר היתה חולה בזיבת דם שתים עשרה שנה, באה מאחוריו, ונגעה בשולי בגדו:
21 כי היא אמרה בתוך עצמה, אם רק אוכל לגעת בבגדו, אהיה שלמה.
22 אך ישוע פנה, וכאשר ראה אותה, הוא אמר, בת, היי בעוז טוב; אמונתך עשתה אותך שלמה. והאשה נעשתה שלמה מאותה שעה.
23 וכאשר ישוע בא אל בית השליט, וראה את החלילנים ואת העם עושה רעש,
24 הוא אמר להם, תנו מקום: כי הנערה לא מתה, אלא ישנה. והם לעגו לו לבוז.
25 אך כאשר העם הוצא החוצה, הוא נכנס, ולקח אותה בידה, והנערה קמה.
26 ושמעת זאת הלכה אל כל הארץ ההיא.
27 וכאשר ישוע יצא משם, שני אנשים עיוורים הלכו אחריו, בצעקם, ובאומרם, אתה בן דוד, רחם עלינו.
28 וכאשר הוא בא אל הבית, האנשים העיוורים באו אליו: וישוע אמר להם, האם אתם מאמינים כי אני יכול לעשות זאת? הם אמרו לו, כן, ישוע.
29 אז הוא נגע בעיניהם, לאמר, לפי אמונתכם יהיה לכם.
30 ועיניהם נפקחו; וישוע ציווה אותם בחומרה, לאמר, ראו כי איש לא ידע זאת.
31 אך הם, כאשר יצאו, הפיצו את שמעתו בכל הארץ ההיא.
32 כאשר הם יצאו, הנה, הם הביאו אליו איש אילם נאחז בשד.
33 וכאשר השד הוצא, האילם דיבר: וההמונים התפלאו, לאמר, מעולם לא נראה כך בישראל.
34 אך הפרושים אמרו, הוא מוציא שדים דרך נסיך השדים.
35 וישוע סבב בכל הערים והכפרים, בלמדו בבתי הכנסת שלהם, ובהכריזו את בשורת המלכות, וברפאו כל מחלה וכל חולי בין העם.
36 אך כאשר הוא ראה את ההמונים, הוא התרגש בחמלה עליהם, כי הם התעלפו, ופוזרו, כצאן שאין להם רועה.
37 אז הוא אמר לתלמידיו, הקציר באמת שופע, אך הפועלים מעטים;
38 התפללו לכן אל יהוה של הקציר, כי ישלח פועלים אל קצירו.
פרק 10
1 וכאשר הוא קרא אליו את שנים עשר תלמידיו, הוא נתן להם כוח נגד רוחות טמאות, להוציא אותן, ולרפא כל מיני מחלות וכל מיני חוליים.
2 עתה שמות שנים עשר השליחים הם אלה; הראשון, שמעון, אשר נקרא פטרוס, ואנדרי אחיו; יעקב בן זבדי, ויוחנן אחיו;
3 פיליפוס, וברתולומאוס; תומא, ומתי הגבאי; יעקב בן חלפי, ולבאי, אשר כינויו תדי;
4 שמעון הכנעני, ויהודה איש קריות, אשר גם בגד בו.
5 את השנים עשר האלה שלח ישוע, וציווה אותם, לאמר, אל תלכו אל דרך הגויים, ואל שום עיר של השומרונים אל תיכנסו:
6 אלא לכו יותר אל הצאן האבוד של בית ישראל.
7 וכאשר אתם הולכים, הכריזו, לאמר, מלכות השמים קרובה.
8 רפאו את החולים, טהרו את המצורעים, הקימו את המתים, הוציאו שדים: בחינם קיבלתם, בחינם תנו.
9 אל תספקו זהב, ואף לא כסף, ואף לא נחושת בארנקיכם,
10 ואף לא תרמיל למסעכם, ואף לא שני מעילים, ואף לא נעליים, ואף לא מטות: כי הפועל ראוי למזונו.
11 ואל כל עיר או כפר אשר תיכנסו, חקרו מי בו ראוי; ושם שכנו עד שתצאו משם.
12 וכאשר אתם באים אל בית, ברכו אותו.
13 ואם הבית ראוי, יבוא שלומכם עליו: אך אם הוא לא ראוי, ישוב שלומכם אליכם.
14 וכל מי שלא יקבל אתכם, ואף לא ישמע את דבריכם, כאשר תצאו מן הבית או העיר ההיא, נערו את אבק רגליכם.
15 באמת אני אומר לכם, יהיה נסבל יותר לארץ סדום ועמורה ביום המשפט, מאשר לעיר ההיא.
16 הנה, אני שולח אתכם כצאן בתוך זאבים: היו לכן חכמים כנחשים, ותמימים כיונים.
17 אך הישמרו מאנשים: כי הם ימסרו אתכם אל המועצות, והם ילקו אתכם בבתי הכנסת שלהם;
18 ואתם תובאו לפני מושלים ומלכים בעדי, לעדות נגדם ונגד הגויים.
19 אך כאשר הם ימסרו אתכם, אל תדאגו איך או מה תדברו: כי יינתן לכם באותה שעה מה תדברו.
20 כי לא אתם המדברים, אלא רוח אביכם אשר מדברת בכם.
21 והאח ימסור את האח למוות, והאב את הילד: והילדים יקומו נגד הוריהם, ויגרמו להם להיות מומתים.
22 ואתם תהיו שנואים על כל האנשים בעד שמי: אך מי שיחזיק מעמד עד הקץ ייוושע.
23 אך כאשר הם רודפים אתכם בעיר הזאת, ברחו אל אחרת: כי באמת אני אומר לכם, לא תסיימו לעבור את ערי ישראל, עד שיבוא בן האדם.
24 התלמיד לא מעל רבו, ואף לא העבד מעל אדוניו.
25 די לתלמיד כי יהיה כרבו, ולעבד כאדוניו. אם הם קראו לאדון הבית בעל זבוב, כמה יותר הם יקראו לאלה של ביתו?
26 אל תפחדו לכן מהם: כי אין דבר מכוסה, אשר לא יתגלה; ונסתר, אשר לא ייוודע.
27 את אשר אני אומר לכם בחושך, אותו דברו באור: ואת אשר אתם שומעים באוזן, אותו הכריזו על הגגות.
28 ואל תפחדו מאלה שהורגים את הגוף, אך לא יכולים להרוג את הנפש: אלא פחדו יותר ממי שיכול להשמיד הן נפש והן גוף בגיהינום.
29 האם לא שני דרורים נמכרים בפרוטה? ואחד מהם לא ייפול לארץ בלי אביכם.
30 אך אף שערות ראשכם כולן ספורות.
31 אל תפחדו לכן, אתם בעלי ערך יותר מדרורים רבים.
32 כל מי לכן שיודה בי לפני אנשים, אותו גם אני אודה לפני אבי אשר בשמים.
33 אך כל מי שיתכחש לי לפני אנשים, אותו גם אני אתכחש לפני אבי אשר בשמים.
34 אל תחשבו כי באתי לשלוח שלום על הארץ: לא באתי לשלוח שלום, אלא חרב.
35 כי באתי להעמיד איש במחלוקת נגד אביו, ואת הבת נגד אמה, ואת הכלה נגד חמותה.
36 ואויבי האיש יהיו אלה של ביתו שלו.
37 מי שאוהב אב או אם יותר ממני לא ראוי לי: ומי שאוהב בן או בת יותר ממני לא ראוי לי.
38 ומי שלא לוקח את צלבו, ובא אחרי, לא ראוי לי.
39 מי שמוצא את חייו יאבד אותם: ומי שמאבד את חייו בעדי ימצא אותם.
40 מי שמקבל אתכם מקבל אותי, ומי שמקבל אותי מקבל את מי ששלח אותי.
41 מי שמקבל נביא בשם נביא יקבל שכר נביא; ומי שמקבל איש צדיק בשם איש צדיק יקבל שכר איש צדיק.
42 וכל מי שייתן לשתות לאחד מן הקטנים האלה כוס מים קרים רק בשם תלמיד, באמת אני אומר לכם, הוא בשום אופן לא יאבד את שכרו.
פרק 11
1 ויהי, כאשר ישוע סיים לצוות את שנים עשר תלמידיו, הוא יצא משם ללמד ולהכריז בעריהם.
2 עתה כאשר יוחנן שמע בבית הסוהר את מעשי המשיח, הוא שלח שניים מתלמידיו,
3 ויאמרו אליו, האם אתה הוא אשר יבוא, או האם נחפש אחר?
4 ישוע ענה ואמר להם, לכו והראו ליוחנן שוב את הדברים אשר אתם שומעים ורואים:
5 העיוורים מקבלים את ראייתם, והפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, והחירשים שומעים, המתים מוקמים, ולעניים מוכרזת הבשורה.
6 ואשרי הוא, כל מי שלא ייכשל בי.
7 וכאשר הם יצאו, החל ישוע לומר להמונים על יוחנן, מה יצאתם אל המדבר לראות? קנה מתנודד ברוח?
8 אך מה יצאתם לראות? איש לבוש בגדים רכים? הנה, אלה שלובשים בגדים רכים הם בבתי מלכים.
9 אך מה יצאתם לראות? נביא? כן, אני אומר לכם, ויותר מנביא.
10 כי זהו הוא, אשר עליו כתוב, הנה, אני שולח את מלאכי לפני פניך, אשר יכין את דרכך לפניך.
11 באמת אני אומר לכם, בין אלה שנולדו מנשים לא קם גדול מיוחנן המטביל: אך מי שהוא הקטן ביותר במלכות השמים גדול ממנו.
12 ומימי יוחנן המטביל עד עתה מלכות השמים סובלת אלימות, והאלימים לוקחים אותה בכוח.
13 כי כל הנביאים והתורה התנבאו עד יוחנן.
14 ואם תקבלו זאת, זהו אליהו, אשר עמד לבוא.
15 מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע.
16 אך למה אדמה את הדור הזה? הוא דומה לילדים היושבים בשווקים, וקוראים לחבריהם,
17 ובאומרם, חללנו לכם, ולא רקדתם; התאבלנו לכם, ולא קוננתם.
18 כי יוחנן בא לא אוכל ולא שותה, והם אומרים, יש לו שד.
19 בן האדם בא אוכל ושותה, והם אומרים, הנה איש גרגרן, ושתיין יין, חבר של גבאים וחוטאים. אך החכמה מוצדקת בידי ילדיה.
20 אז החל הוא להוכיח את הערים אשר בהן נעשו רוב מעשיו האדירים, כי הם לא שבו:
21 אוי לך, כורזין! אוי לך, בית צידה! כי אם המעשים האדירים, אשר נעשו בכן, היו נעשים בצור ובצידון, הם היו שבים מזמן בשק ואפר.
22 אך אני אומר לכם, יהיה נסבל יותר לצור ולצידון ביום המשפט, מאשר לכם.
23 ואתה, כפר נחום, אשר מרוממת עד השמים, תורדי אל השאול: כי אם המעשים האדירים, אשר נעשו בך, היו נעשים בסדום, היא היתה נשארת עד היום הזה.
24 אך אני אומר לכם, כי יהיה נסבל יותר לארץ סדום ביום המשפט, מאשר לך.
25 באותו זמן ענה ישוע ואמר, אני מודה לך, הו אב, יהוה של השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים, וגילית אותם לתינוקות.
26 אף כן, אב: כי כך הטיב בעיניך.
27 כל הדברים נמסרו לי בידי אבי: ואיש לא יודע את הבן, אלא האב; ואף לא איש יודע את האב, מלבד הבן, ומי אשר לו הבן ירצה לגלותו.
28 בואו אלי, כולכם העמלים והעמוסים, ואני אתן לכם מנוחה.
29 קחו את עולי עליכם, ולמדו ממני; כי אני עניו ושפל בלב: ותמצאו מנוחה לנפשותיכם.
30 כי עולי קל, ומשאי קל.
פרק 12
1 באותו זמן הלך ישוע ביום השבת דרך התבואה; ותלמידיו היו רעבים, והחלו לקטוף את שיבולי התבואה ולאכול.
2 אך כאשר הפרושים ראו זאת, הם אמרו לו, הנה, תלמידיך עושים את אשר לא חוקי לעשות ביום השבת.
3 אך הוא אמר להם, האם לא קראתם מה עשה דוד, כאשר הוא היה רעב, ואלה אשר היו עמו;
4 איך הוא נכנס אל בית יהוה, ואכל את לחם הפנים, אשר לא היה חוקי לו לאכול, ואף לא לאלה אשר עמו, אלא רק לכוהנים?
5 או האם לא קראתם בתורה, איך שבימי השבת הכוהנים בבית המקדש מחללים את השבת, והם חפים מפשע?
6 אך אני אומר לכם, כי במקום הזה יש אחד גדול מבית המקדש.
7 אך אם הייתם יודעים מה פירוש זאת, אני חפץ רחמים, ולא קרבן, לא הייתם מרשיעים את החפים מפשע.
8 כי בן האדם הוא ישוע אף של יום השבת.
9 וכאשר הוא יצא משם, הוא הלך אל בית הכנסת שלהם:
10 והנה, היה שם איש אשר ידו היתה יבשה. והם שאלו אותו, לאמר, האם חוקי לרפא בימי שבת? כדי שיאשימו אותו.
11 והוא אמר להם, איזה איש יהיה ביניכם, אשר יהיה לו כבש אחד, ואם הוא ייפול אל בור ביום שבת, האם הוא לא יאחז בו, וירים אותו?
12 כמה לכן איש טוב יותר מכבש? על כן חוקי לעשות טוב בימי שבת.
13 אז הוא אמר לאיש, הושט את ידך. והוא הושיטה; והיא שוקמה שלמה, כמו האחרת.
14 אז הפרושים יצאו, וערכו מועצה נגדו, איך יוכלו להשמיד אותו.
15 אך כאשר ישוע ידע זאת, הוא הסתלק משם: והמונים גדולים באו אחריו, והוא ריפא את כולם;
16 וציווה אותם כי לא יגלו אותו:
17 כדי שיתמלא אשר דובר בידי ישעיהו הנביא, לאמר,
18 הנה עבדי, אשר בחרתי; אהובי, אשר בו נפשי חפצה: אשים את רוחי עליו, והוא יראה משפט לגויים.
19 הוא לא יתווכח, ואף לא יצעק; ואף לא איש ישמע את קולו ברחובות.
20 קנה רצוץ הוא לא ישבור, ופתילה מעשנת הוא לא יכבה, עד שישלח משפט אל הניצחון.
21 ובשמו הגויים יבטחו.
22 אז הובא אליו אחד נאחז בשד, עיוור, ואילם: והוא ריפא אותו, ובכן העיוור והאילם הן דיבר והן ראה.
23 וכל העם נדהם, ואמר, האם לא זהו בן דוד?
24 אך כאשר הפרושים שמעו זאת, הם אמרו, הבחור הזה לא מוציא שדים, אלא בידי בעל זבוב נסיך השדים.
25 וישוע ביודעו את מחשבותיהם, אמר להם, כל ממלכה מחולקת נגד עצמה מובאת לשממה; וכל עיר או בית מחולקים נגד עצמם לא יעמדו:
26 ואם השטן מוציא את השטן, הוא מחולק נגד עצמו; איך לכן ממלכתו תעמוד?
27 ואם אני בידי בעל זבוב מוציא שדים, בידי מי ילדיכם מוציאים אותם? על כן הם יהיו שופטיכם.
28 אך אם אני מוציא שדים ברוח יהוה, אז מלכות יהוה באה אליכם.
29 או אחרת איך אחד יכול להיכנס אל בית איש חזק, ולשדוד את רכושו, אלא אם תחילה יכבול את האיש החזק? ואז הוא ישדוד את ביתו.
30 מי שלא איתי הוא נגדי; ומי שלא אוסף איתי מפזר.
31 על כן אני אומר לכם, כל מיני חטא וגידוף ייסלחו לאנשים: אך הגידוף נגד רוח הקודש לא ייסלח לאנשים.
32 וכל מי שידבר דבר נגד בן האדם, ייסלח לו: אך כל מי שידבר נגד רוח הקודש, לא ייסלח לו, אף לא בעולם הזה, ואף לא בעולם הבא.
33 או עשו את העץ טוב, ואת פריו טוב; או אחרת עשו את העץ מושחת, ואת פריו מושחת: כי העץ ידוע בפריו.
34 הו דור הצפעונים, איך תוכלו, בהיותכם רעים, לדבר דברים טובים? כי משפע הלב הפה מדבר.
35 איש טוב מאוצר הלב הטוב מוציא דברים טובים: ואיש רע מאוצר הרע מוציא דברים רעים.
36 אך אני אומר לכם, כי כל מילה בטלה אשר אנשים ידברו, הם ייתנו עליה דין וחשבון ביום המשפט.
37 כי בדבריך תוצדק, ובדבריך תורשע.
38 אז אחדים מן הסופרים ומן הפרושים ענו, לאמר, רבי, היינו רוצים לראות אות ממך.
39 אך הוא ענה ואמר להם, דור רע ונואף מחפש אות; ולא יינתן לו אות, אלא אות הנביא יונה:
40 כי כפי שיונה היה שלושה ימים ושלושה לילות בבטן הלווייתן; כך בן האדם יהיה שלושה ימים ושלושה לילות בלב הארץ.
41 אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה, וירשיעו אותו: כי הם שבו בהכרזת יונה; והנה, גדול מיונה כאן.
42 מלכת הדרום תקום במשפט עם הדור הזה, ותארשיע אותו: כי היא באה מקצות הארץ לשמוע את חכמת שלמה; והנה, גדול משלמה כאן.
43 כאשר הרוח הטמאה יוצאת מאדם, היא הולכת דרך מקומות יבשים, בחפשה מנוחה, ולא מוצאת.
44 אז היא אומרת, אשוב אל ביתי אשר ממנו יצאתי; וכאשר היא באה, היא מוצאת אותו ריק, מטאטא, ומקושט.
45 אז היא הולכת, ולוקחת עמה שבע רוחות אחרות רעות ממנה, והן נכנסות ושוכנות שם: ומצבו האחרון של האיש ההוא גרוע מן הראשון. כך יהיה גם לדור הרשע הזה.
46 בעודו מדבר אל העם, הנה, אמו ואחיו עמדו בחוץ, ברצותם לדבר עמו.
47 אז אחד אמר לו, הנה, אמך ואחיך עומדים בחוץ, ברצותם לדבר עמך.
48 אך הוא ענה ואמר למי שסיפר לו, מי היא אמי? ומי הם אחי?
49 והוא הושיט את ידו אל תלמידיו, ואמר, הנה אמי ואחי!
50 כי כל מי שיעשה את רצון אבי אשר בשמים, אותו הוא אחי, ואחותי, ואמי.
פרק 13
1 באותו יום יצא ישוע מן הבית, וישב ליד הים.
2 והמונים גדולים התאספו אליו, ובכן הוא נכנס אל אונייה, וישב; וכל ההמון עמד על החוף.
3 והוא דיבר אליהם דברים רבים במשלים, לאמר, הנה, זורע יצא לזרוע;
4 וכאשר הוא זרע, זרעים אחדים נפלו ליד הדרך, והעופות באו ואכלו אותם:
5 אחדים נפלו על מקומות סלעיים, אשר שם לא היה להם הרבה אדמה: ומיד הם צצו, כי לא היה להם עומק אדמה:
6 וכאשר השמש עלתה, הם נצרבו; ומאחר שלא היה להם שורש, הם יבשו.
7 ואחדים נפלו בין קוצים; והקוצים צצו, וחנקו אותם:
8 אך אחרים נפלו אל אדמה טובה, והביאו פרי, אחדים פי מאה, אחדים פי שישים, אחדים פי שלושים.
9 מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע.
10 והתלמידים באו, ואמרו לו, מדוע אתה מדבר אליהם במשלים?
11 הוא ענה ואמר להם, כי ניתן לכם לדעת את סודות מלכות השמים, אך להם לא ניתן.
12 כי כל מי שיש לו, לו יינתן, ויהיה לו שפע יותר: אך כל מי שאין לו, ממנו יילקח אף מה שיש לו.
13 על כן אני מדבר אליהם במשלים: כי ברואם הם לא רואים; ובשומעם הם לא שומעים, ואף לא הם מבינים.
14 ובהם מתמלאת נבואת ישעיהו, אשר אומרת, בשמוע תשמעו, ולא תבינו; ובראות תראו, ולא תתפסו:
15 כי לב העם הזה השמין, ואוזניהם כבדות משמוע, ועיניהם הם עצמו; פן בכל זמן הם יראו בעיניהם וישמעו באוזניהם, ויבינו בלבם, ויומרו, וארפא אותם.
16 אך אשרי עיניכם, כי הם רואות: ואוזניכם, כי הם שומעות.
17 כי באמת אני אומר לכם, כי נביאים ואנשים צדיקים רבים חפצו לראות את הדברים אשר אתם רואים, ולא ראו אותם; ולשמוע את הדברים אשר אתם שומעים, ולא שמעו אותם.
18 שמעו לכן את משל הזורע.
19 כאשר איש כלשהו שומע את דבר המלכות, ולא מבין אותו, אז בא הרשע, וחוטף את אשר נזרע בלבו. זהו הוא אשר קיבל זרע ליד הדרך.
20 אך מי שקיבל את הזרע אל מקומות סלעיים, אותו הוא מי ששומע את הדבר, ומיד בשמחה מקבל אותו;
21 אך אין לו שורש בעצמו, אלא מחזיק לזמן קצר: כי כאשר צרה או רדיפה קמה בגלל הדבר, מיד הוא נכשל.
22 גם מי שקיבל זרע בין הקוצים הוא מי ששומע את הדבר; ודאגת העולם הזה, ומרמת העושר, חונקות את הדבר, והוא נעשה חסר פרי.
23 אך מי שקיבל זרע אל האדמה הטובה הוא מי ששומע את הדבר, ומבין אותו; אשר גם נושא פרי, ומביא, אחדים פי מאה, אחדים פי שישים, אחדים פי שלושים.
24 משל אחר שם לפניהם, לאמר, מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו:
25 אך בעוד אנשים ישנו, בא אויבו וזרע זונין בין החיטה, והלך בדרכו.
26 אך כאשר העשב צץ, והביא פרי, אז הופיעו גם הזונין.
27 ובכן עבדי בעל הבית באו ואמרו לו, אדוני, האם לא זרעת זרע טוב בשדך? מאין לכן יש לו זונין?
28 הוא אמר להם, אויב עשה זאת. העבדים אמרו לו, האם תרצה לכן כי נלך ונאסוף אותם?
29 אך הוא אמר, לא; פן בעודכם אוספים את הזונין, תעקרו גם את החיטה עמהם.
30 יניחו לשניהם לצמוח יחד עד הקציר: ובזמן הקציר אומר לקוצרים, אספו יחד תחילה את הזונין, וקשרו אותם בחבילות לשרוף אותם: אך אספו את החיטה אל אסמי.
31 משל אחר שם לפניהם, לאמר, מלכות השמים היא כגרגיר חרדל, אשר איש לקח, וזרע בשדהו:
32 אשר באמת הוא הקטן מכל הזרעים: אך כאשר הוא צומח, הוא הגדול בין הירקות, ונעשה עץ, ובכן עופות השמים באים ושוכנים בענפיו.
33 משל אחר דיבר אליהם; מלכות השמים היא כשאור, אשר אשה לקחה, והסתירה בשלוש מידות קמח, עד שהכול הוחמץ.
34 את כל הדברים האלה דיבר ישוע אל ההמון במשלים; ובלי משל הוא לא דיבר אליהם:
35 כדי שיתמלא אשר דובר בידי הנביא, לאמר, אפתח את פי במשלים; אטען דברים אשר נשמרו בסוד מיסוד העולם.
36 אז ישוע שלח את ההמון, והלך אל הבית: ותלמידיו באו אליו, לאמר, הכרז לנו את משל הזונין של השדה.
37 הוא ענה ואמר להם, מי שזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם;
38 השדה הוא העולם; הזרע הטוב הם בני המלכות; אך הזונין הם בני הרשע;
39 האויב שזרע אותם הוא השטן; הקציר הוא קץ העולם; והקוצרים הם המלאכים.
40 כפי לכן שהזונין נאספים ונשרפים באש; כך יהיה בקץ העולם הזה.
41 בן האדם ישלח את מלאכיו, והם יאספו ממלכותו את כל הדברים המכשילים, ואת אלה שעושים עוול;
42 וישליכו אותם אל כבשן האש: שם יהיה בכי וחריקת שיניים.
43 אז הצדיקים יזהירו כשמש במלכות אביהם. מי שיש לו אוזניים לשמוע, ישמע.
44 שוב, מלכות השמים היא כאוצר נסתר בשדה; אשר כאשר איש מצא אותו, הוא מסתירו, ומשמחתו הוא הולך ומוכר את כל אשר לו, וקונה את השדה ההוא.
45 שוב, מלכות השמים היא כאיש סוחר, המחפש פנינים נאות:
46 אשר, כאשר הוא מצא פנינה אחת בעלת מחיר גדול, הוא הלך ומכר את כל אשר היה לו, וקנה אותה.
47 שוב, מלכות השמים היא כרשת, אשר הושלכה אל הים, ואספה מכל מין:
48 אשר, כאשר היא התמלאה, הם משכו אל החוף, וישבו, ואספו את הטוב אל כלים, אך השליכו את הרע.
49 כך יהיה בקץ העולם: המלאכים יצאו, ויפרידו את הרשעים מתוך הצדיקים,
50 וישליכו אותם אל כבשן האש: שם יהיה בכי וחריקת שיניים.
51 ישוע אמר להם, האם הבנתם את כל הדברים האלה? הם אמרו לו, כן, ישוע.
52 אז הוא אמר להם, על כן כל סופר אשר הודרך אל מלכות השמים הוא כאיש שהוא בעל בית, אשר מוציא מאוצרו דברים חדשים וישנים.
53 ויהי, כאשר ישוע סיים את המשלים האלה, הוא יצא משם.
54 וכאשר הוא בא אל ארצו שלו, הוא לימד אותם בבית הכנסת שלהם, ובכן הם נדהמו, ואמרו, מאין לאיש הזה החכמה הזאת, והמעשים האדירים האלה?
55 האם לא זהו בן הנגר? האם לא אמו נקראת מרים? ואחיו, יעקב, ויוסי, ושמעון, ויהודה?
56 ואחיותיו, האם לא כולן עמנו? מאין לכן לאיש הזה כל הדברים האלה?
57 והם נכשלו בו. אך ישוע אמר להם, נביא לא בלי כבוד, מלבד בארצו שלו, ובביתו שלו.
58 והוא לא עשה שם מעשים אדירים רבים בגלל אי אמונתם.
פרק 14
1 באותו זמן שמע הורדוס הטטרארך על שמעת ישוע,
2 ויאמר אל עבדיו, זהו יוחנן המטביל; הוא קם מן המתים; ועל כן מעשים אדירים מראים עצמם בו.
3 כי הורדוס תפס את יוחנן, וכבל אותו, ושם אותו בבית הסוהר בעד הורודיאס, אשת פיליפוס אחיו.
4 כי יוחנן אמר לו, לא חוקי לך שתהיה לך.
5 וכאשר הוא רצה להמית אותו, הוא פחד את ההמון, כי הם חשבו אותו כנביא.
6 אך כאשר יום הולדת הורדוס נשמר, בת הורודיאס רקדה לפניהם, והנעימה להורדוס.
7 אשר עליו הוא הבטיח בשבועה לתת לה כל אשר היא תבקש.
8 והיא, בהיותה מודרכת לפני כן בידי אמה, אמרה, תן לי כאן את ראש יוחנן המטביל בקערה.
9 והמלך הצטער: אך בעד השבועה, ואלה אשר ישבו עמו לסעודה, הוא ציווה כי יינתן לה.
10 והוא שלח, וערף את יוחנן בבית הסוהר.
11 וראשו הובא בקערה, וניתן לנערה: והיא הביאה אותו אל אמה.
12 ותלמידיו באו, ולקחו את הגוף, וקברו אותו, והלכו וסיפרו לישוע.
13 כאשר ישוע שמע על זאת, הוא יצא משם באונייה אל מקום מדבר בנפרד: וכאשר העם שמע על זאת, הם הלכו אחריו ברגל מן הערים.
14 וישוע יצא, וראה המון גדול, והתרגש בחמלה אליהם, וריפא את חוליהם.
15 וכאשר היה ערב, תלמידיו באו אליו, לאמר, זהו מקום מדבר, והזמן כבר עבר; שלח את ההמון, כדי שילכו אל הכפרים, ויקנו לעצמם מזון.
16 אך ישוע אמר להם, הם לא צריכים לצאת; תנו אתם להם לאכול.
17 והם אמרו לו, יש לנו כאן רק חמש כיכרות, ושני דגים.
18 הוא אמר, הביאו אותם לכאן אלי.
19 והוא ציווה את ההמון לשבת על העשב, ולקח את חמש הכיכרות, ואת שני הדגים, ובהביטו מעלה אל השמים, הוא בירך, ובצע, ונתן את הכיכרות לתלמידיו, והתלמידים להמון.
20 וכולם אכלו, ושבעו: והם לקחו מן השאריות שנותרו שנים עשר סלים מלאים.
21 ואלה שאכלו היו כחמשת אלפי איש, מלבד נשים וילדים.
22 ומיד ישוע הכריח את תלמידיו להיכנס אל אונייה, וללכת לפניו אל הצד האחר, בעודו שולח את ההמונים.
23 וכאשר הוא שלח את ההמונים, הוא עלה אל הר בנפרד להתפלל: וכאשר בא הערב, הוא היה שם לבדו.
24 אך האונייה היתה עתה באמצע הים, מטולטלת בגלים: כי הרוח היתה נגדית.
25 ובמשמר הרביעי של הלילה הלך ישוע אליהם, בהלכו על הים.
26 וכאשר התלמידים ראו אותו הולך על הים, הם נטרדו, לאמר, זאת רוח; והם צעקו מפחד.
27 אך מיד ישוע דיבר אליהם, לאמר, היו בעוז טוב; זה אני; אל תפחדו.
28 ופטרוס ענה אותו ואמר, ישוע, אם אתה הוא, ציווה אותי לבוא אליך על המים.
29 והוא אמר, בוא. וכאשר פטרוס ירד מן האונייה, הוא הלך על המים, ללכת אל ישוע.
30 אך כאשר הוא ראה את הרוח הסוערת, הוא פחד; ובהתחילו לשקוע, הוא צעק, לאמר, ישוע, הושיעני.
31 ומיד ישוע הושיט את ידו, ותפס אותו, ואמר לו, הו אתה בעל אמונה קטנה, מדוע פקפקת?
32 וכאשר הם באו אל האונייה, הרוח פסקה.
33 אז אלה שהיו באונייה באו והשתחוו לו, לאמר, באמת אתה בן יהוה.
34 וכאשר הם עברו, הם באו אל ארץ גיניסר.
35 וכאשר אנשי המקום ההוא ידעו אותו, הם שלחו אל כל הארץ סביב, והביאו אליו את כל החולים;
36 וביקשו ממנו כי רק יגעו בשולי בגדו: וככל שנגעו נעשו שלמים לחלוטין.
פרק 15
1 אז באו אל ישוע סופרים ופרושים, אשר היו מירושלים, לאמר,
2 מדוע תלמידיך עוברים על מסורת הזקנים? כי הם לא רוחצים את ידיהם כאשר הם אוכלים לחם.
3 אך הוא ענה ואמר להם, מדוע גם אתם עוברים על מצוות יהוה במסורתכם?
4 כי יהוה ציווה, לאמר, כבד את אביך ואת אמך: ומי שמקלל אב או אם, ימות מות.
5 אך אתם אומרים, כל מי שיאמר לאביו או לאמו, זאת מתנה, בכל אשר היית מרוויח ממני;
6 ולא יכבד את אביו או את אמו, הוא יהיה חופשי. כך עשיתם את מצוות יהוה לחסרת תוקף במסורתכם.
7 אתם חנפים, טוב התנבא ישעיהו עליכם, לאמר,
8 העם הזה מתקרב אלי בפיהם, ומכבד אותי בשפתיהם; אך לבם רחוק ממני.
9 אך לשווא הם עובדים אותי, בלמדם כהוראות את מצוות האנשים.
10 והוא קרא את ההמון, ואמר להם, שמעו, והבינו:
11 לא מה שנכנס אל הפה מטמא אדם; אלא מה שיוצא מן הפה, זה מטמא אדם.
12 אז באו תלמידיו, ואמרו לו, האם אתה יודע כי הפרושים נכשלו, אחרי ששמעו את הדבר הזה?
13 אך הוא ענה ואמר, כל נטע, אשר אבי השמימי לא נטע, ייעקר.
14 עזבו אותם: הם מנהיגים עיוורים של העיוורים. ואם העיוור מנהיג את העיוור, שניהם ייפלו אל הבור.
15 אז ענה פטרוס ואמר לו, הכרז לנו את המשל הזה.
16 וישוע אמר, האם גם אתם עדיין בלי הבנה?
17 האם לא אתם מבינים עדיין, כי כל מה שנכנס אל הפה הולך אל הבטן, ומושלך החוצה?
18 אך הדברים ההם היוצאים מן הפה באים מן הלב; והם מטמאים את האדם.
19 כי מן הלב יוצאות מחשבות רעות, רציחות, ניאופים, זנונים, גניבות, עדות שקר, גידופים:
20 אלה הם הדברים המטמאים אדם: אך לאכול בידיים לא רחוצות לא מטמא אדם.
21 אז ישוע הלך משם, ויצא אל חופי צור וצידון.
22 והנה, אשה מכנען יצאה מאותם חופים, וצעקה אליו, לאמר, רחם עלי, הו ישוע, אתה בן דוד; בתי מיוסרת קשות בידי שד.
23 אך הוא לא ענה לה מילה. ותלמידיו באו וביקשו ממנו, לאמר, שלח אותה; כי היא צועקת אחרינו.
24 אך הוא ענה ואמר, לא נשלחתי אלא אל הצאן האבוד של בית ישראל.
25 אז היא באה והשתחוותה לו, לאמר, ישוע, עזור לי.
26 אך הוא ענה ואמר, לא ראוי לקחת את לחם הילדים, ולהשליך אותו לכלבים.
27 והיא אמרה, אמת, ישוע: אך הכלבים אוכלים מן הפירורים הנופלים משולחן אדוניהם.
28 אז ענה ישוע ואמר לה, הו אשה, גדולה אמונתך: יהיה לך כפי שתרצי. ובתה נעשתה שלמה מאותה שעה.
29 וישוע יצא משם, ובא קרוב אל ים הגליל; ועלה אל הר, וישב שם.
30 והמונים גדולים באו אליו, ויש עמהם אלה שהיו פיסחים, עיוורים, אילמים, קטועים, ורבים אחרים, והשליכו אותם לרגלי ישוע; והוא ריפא אותם:
31 ובכן ההמון התפלא, כאשר ראו את האילמים מדברים, את הקטועים שלמים, את הפיסחים הולכים, ואת העיוורים רואים: והם פיארו את יהוה של ישראל.
32 אז ישוע קרא את תלמידיו אליו, ואמר, יש לי חמלה על ההמון, כי הם ממשיכים עמי עתה שלושה ימים, ואין להם מה לאכול: ולא אשלח אותם בצום, פן יתעלפו בדרך.
33 ותלמידיו אמרו לו, מנין יהיה לנו כל כך הרבה לחם במדבר, כדי למלא המון גדול כל כך?
34 וישוע אמר להם, כמה כיכרות יש לכם? והם אמרו, שבע, ודגים קטנים מעטים.
35 והוא ציווה את ההמון לשבת על הארץ.
36 והוא לקח את שבע הכיכרות ואת הדגים, והודה, ובצע אותם, ונתן לתלמידיו, והתלמידים להמון.
37 וכולם אכלו, ושבעו: והם לקחו מן הבשר השבור שנותר שבעה סלים מלאים.
38 ואלה שאכלו היו ארבעת אלפי איש, מלבד נשים וילדים.
39 והוא שלח את ההמון, ולקח אונייה, ובא אל חופי מגדלה.
פרק 16
1 גם הפרושים עם הצדוקים באו, ובנסותם ביקשו ממנו כי יראה להם אות מן השמים.
2 הוא ענה ואמר להם, כאשר ערב, אתם אומרים, יהיה מזג אוויר נאה: כי השמים אדומים.
3 ובבוקר, יהיה מזג אוויר רע היום: כי השמים אדומים ומעוננים. הו אתם חנפים, אתם יכולים להבחין את פני השמים; אך האם לא תוכלו להבחין את אותות הזמנים?
4 דור רשע ונואף מחפש אות; ולא יינתן לו אות, אלא אות הנביא יונה. והוא עזב אותם, ויצא.
5 וכאשר תלמידיו באו אל הצד האחר, הם שכחו לקחת לחם.
6 אז ישוע אמר להם, שימו לב והישמרו משאור הפרושים ושל הצדוקים.
7 והם דנו ביניהם, לאמר, זאת כי לא לקחנו לחם.
8 אשר כאשר ישוע תפס, הוא אמר להם, הו אתם בעלי אמונה קטנה, מדוע אתם דנים ביניכם, כי לא הבאתם לחם?
9 האם לא אתם מבינים עדיין, ואף לא זוכרים את חמש הכיכרות של החמשת אלפים, וכמה סלים לקחתם?
10 ואף לא את שבע הכיכרות של הארבעת אלפים, וכמה סלים לקחתם?
11 איך הוא כי לא אתם מבינים כי לא דיברתי אליכם על לחם, כי עליכם להישמר משאור הפרושים ושל הצדוקים?
12 אז הם הבינו איך הוא פקד עליהם לא להישמר משאור הלחם, אלא מתורת הפרושים ושל הצדוקים.
13 כאשר ישוע בא אל חופי קיסריה פיליפי, הוא שאל את תלמידיו, לאמר, מי אנשים אומרים כי אני בן האדם?
14 והם אמרו, אחדים אומרים כי אתה יוחנן המטביל: אחדים, אליהו; ואחרים, ירמיהו, או אחד מן הנביאים.
15 הוא אמר להם, אך מי אתם אומרים כי אני?
16 ושמעון פטרוס ענה ואמר, אתה המשיח, בן יהוה החי.
17 וישוע ענה ואמר לו, אשריך אתה, שמעון בר יונה: כי בשר ודם לא גילה זאת לך, אלא אבי אשר בשמים.
18 וגם אני אומר לך, כי אתה פטרוס, ועל הסלע הזה אבנה את קהילתי; ושערי השאול לא יגברו עליה.
19 ואתן לך את מפתחות מלכות השמים: וכל אשר תקשור על הארץ יהיה קשור בשמים: וכל אשר תתיר על הארץ יהיה מותר בשמים.
20 אז הוא ציווה את תלמידיו כי לא יאמרו לאיש כי הוא ישוע המשיח.
21 מאותו זמן החל ישוע להראות לתלמידיו, איך עליו ללכת אל ירושלים, ולסבול דברים רבים מן הזקנים והכוהנים הראשיים והסופרים, ולהיהרג, ולהיקום שוב ביום השלישי.
22 אז פטרוס לקח אותו, והחל להוכיח אותו, לאמר, חס לך, ישוע: זאת לא תהיה לך.
23 אך הוא פנה, ואמר לפטרוס, לך מאחורי, שטן: אתה מכשול לי: כי אתה לא טועם את הדברים אשר הם של יהוה, אלא אלה אשר הם של אנשים.
24 אז אמר ישוע לתלמידיו, אם איש כלשהו ירצה לבוא אחרי, יתכחש לעצמו, וייקח את צלבו, וילך אחרי.
25 כי כל מי שירצה להציל את חייו יאבד אותם: וכל מי שיאבד את חייו בעדי ימצא אותם.
26 כי מה ירוויח אדם, אם הוא ירוויח את כל העולם, ויאבד את נפשו שלו? או מה ייתן אדם בתמורה לנפשו?
27 כי בן האדם יבוא בתהילת אביו עם מלאכיו; ואז הוא יגמול לכל איש לפי מעשיו.
28 באמת אני אומר לכם, יש אחדים העומדים כאן, אשר לא יטעמו מוות, עד שיראו את בן האדם בא במלכותו.
פרק 17
1 ואחרי ששה ימים ישוע לוקח את פטרוס, יעקב, ויוחנן אחיו, ומביא אותם אל הר גבוה בנפרד,
2 ונהפך לפניהם: ופניו האירו כשמש, ובגדיו היו לבנים כאור.
3 והנה, נראו אליהם משה ואליהו מדברים עמו.
4 אז ענה פטרוס, ואמר לישוע, ישוע, טוב לנו להיות כאן: אם תרצה, נעשה כאן שלושה אוהלים; אחד לך, ואחד למשה, ואחד לאליהו.
5 בעודו מדבר, הנה, ענן בהיר האפיל עליהם: והנה קול מן הענן, אשר אמר, זהו בני האהוב, אשר בו חפצתי; שמעו לו.
6 וכאשר התלמידים שמעו זאת, הם נפלו על פניהם, ופחדו מאוד.
7 וישוע בא ונגע בהם, ואמר, קומו, ואל תפחדו.
8 וכאשר הם הרימו את עיניהם, הם לא ראו איש, מלבד ישוע בלבד.
9 וכאשר הם ירדו מן ההר, ישוע ציווה אותם, לאמר, אל תספרו את החזיון לאיש, עד שבן האדם יקום שוב מן המתים.
10 ותלמידיו שאלו אותו, לאמר, מדוע לכן הסופרים אומרים כי אליהו חייב לבוא תחילה?
11 וישוע ענה ואמר להם, אליהו באמת יבוא תחילה, וישיב את כל הדברים.
12 אך אני אומר לכם, כי אליהו כבר בא, והם לא ידעו אותו, אלא עשו לו כל אשר חפצו. כך גם בן האדם יסבול מהם.
13 אז התלמידים הבינו כי הוא דיבר אליהם על יוחנן המטביל.
14 וכאשר הם באו אל ההמון, בא אליו איש אחד, בכרועו אליו, ובאומרו,
15 ישוע, רחם על בני: כי הוא משוגע, ומיוסר קשות: כי לעתים תכופות הוא נופל אל האש, ולעתים תכופות אל המים.
16 והבאתי אותו אל תלמידיך, והם לא יכלו לרפא אותו.
17 אז ענה ישוע ואמר, הו דור חסר אמונה ומעוות, כמה זמן אהיה עמכם? כמה זמן אסבול אתכם? הביאו אותו לכאן אלי.
18 וישוע גער בשד; והוא יצא ממנו: והילד נרפא מאותה שעה.
19 אז באו התלמידים אל ישוע בנפרד, ואמרו, מדוע לא יכולנו להוציא אותו?
20 וישוע אמר להם, בגלל אי אמונתכם: כי באמת אני אומר לכם, אם יש לכם אמונה כגרגיר חרדל, תאמרו להר הזה, עבור מכאן אל מקום אחר; והוא יעבור; ודבר לא יהיה בלתי אפשרי לכם.
21 אך המין הזה לא יוצא אלא בתפילה ובצום.
22 ובעודם שוהים בגליל, ישוע אמר להם, בן האדם יימסר אל ידי אנשים:
23 והם יהרגו אותו, וביום השלישי הוא יקום שוב. והם הצטערו מאוד.
24 וכאשר הם באו אל כפר נחום, אלה שקיבלו כסף מס באו אל פטרוס, ואמרו, האם לא רבכם משלם מס?
25 הוא אמר, כן. וכאשר הוא בא אל הבית, ישוע הקדים אותו, לאמר, מה אתה חושב, שמעון? ממי מלכי הארץ לוקחים מכס או מס? מילדיהם שלהם, או מזרים?
26 פטרוס אמר לו, מזרים. ישוע אמר לו, אז הילדים חופשיים.
27 אך, פן נכשיל אותם, לך אל הים, והשלך חכה, וקח את הדג אשר יעלה ראשונה; וכאשר תפתח את פיו, תמצא מטבע כסף: אותו קח, ונתן להם בעדי ובעדך.
פרק 18
1 באותו זמן באו התלמידים אל ישוע, לאמר, מי הוא הגדול ביותר במלכות השמים?
2 וישוע קרא ילד קטן אליו, והעמידו בתוכם,
3 ויאמר, באמת אני אומר לכם, אלא אם תומרו, ותהיו כילדים קטנים, לא תיכנסו אל מלכות השמים.
4 כל מי לכן שישפיל עצמו כילד הקטן הזה, אותו הוא הגדול ביותר במלכות השמים.
5 וכל מי שיקבל ילד קטן אחד כזה בשמי מקבל אותי.
6 אך כל מי שיכשיל אחד מן הקטנים האלה אשר מאמינים בי, טוב יותר היה לו כי אבן ריחיים תיתלה על צווארו, וכי הוא יוטבע בעומק הים.
7 אוי לעולם בגלל מכשולים! כי מוכרח כי מכשולים יבואו; אך אוי לאיש ההוא אשר בידו המכשול בא!
8 על כן אם ידך או רגלך מכשילות אותך, קצוץ אותן, והשלך אותן ממך: טוב לך להיכנס אל החיים צולע או קטוע, מאשר בהיות לך שתי ידיים או שתי רגליים להיות מושלך אל אש עולם.
9 ואם עינך מכשילה אותך, עקור אותה, והשלך אותה ממך: טוב לך להיכנס אל החיים עם עין אחת, מאשר בהיות לך שתי עיניים להיות מושלך אל אש הגיהינום.
10 שימו לב כי לא תבוזו לאחד מן הקטנים האלה; כי אני אומר לכם, כי בשמים מלאכיהם תמיד רואים את פני אבי אשר בשמים.
11 כי בן האדם בא להושיע את אשר אבד.
12 מה אתם חושבים? אם לאיש יש מאה כבשים, ואחד מהם תעה, האם הוא לא עוזב את התשעים ותשע, והולך אל ההרים, ומחפש את אשר תעה?
13 ואם כן כי הוא מוצא אותו, באמת אני אומר לכם, הוא שמח יותר על הכבש ההוא, מאשר על התשעים ותשע אשר לא תעו.
14 כך גם לא רצון אביכם אשר בשמים הוא, כי אחד מן הקטנים האלה יאבד.
15 עוד אם אחיך יפשע נגדך, לך ואמור לו את אשמתו בינך לבינו בלבד: אם הוא ישמע לך, הרווחת את אחיך.
16 אך אם הוא לא ישמע לך, אז קח עמך אחד או שניים נוספים, כדי שבפי שניים או שלושה עדים כל דבר יוקם.
17 ואם הוא יזניח לשמוע אותם, אמור זאת לקהילה: אך אם הוא יזניח לשמוע את הקהילה, יהיה לך כגוי וכגבאי.
18 באמת אני אומר לכם, כל אשר תקשורו על הארץ יהיה קשור בשמים: וכל אשר תתירו על הארץ יהיה מותר בשמים.
19 שוב אני אומר לכם, כי אם שניים מכם יסכימו על הארץ בנוגע לדבר כלשהו אשר הם יבקשו, זה ייעשה להם בידי אבי אשר בשמים.
20 כי היכן שניים או שלושה נאספים בשמי, שם אני בתוכם.
21 אז בא פטרוס אליו, ואמר, ישוע, כמה פעמים אחי יחטא נגדי, ואני אסלח לו? עד שבע פעמים?
22 ישוע אמר לו, איני אומר לך, עד שבע פעמים: אלא, עד שבעים פעמים שבע.
23 על כן מלכות השמים דומה למלך אחד, אשר רצה לעשות חשבון עם עבדיו.
24 וכאשר הוא החל לחשב, הובא אליו אחד, אשר היה חייב לו עשרת אלפי כיכרות.
25 אך מאחר שלא היה לו לשלם, אדוניו ציווה כי הוא יימכר, ואשתו, וילדיו, וכל אשר היה לו, ותשלום ייעשה.
26 העבד לכן נפל, והשתחווה לו, לאמר, אדוני, היה סבלן עמי, ואשלם לך הכל.
27 אז אדון העבד ההוא התרגש בחמלה, ושחרר אותו, וסלח לו את החוב.
28 אך אותו עבד יצא, ומצא אחד מחבריו העבדים, אשר היה חייב לו מאה דינרים: והוא שם ידיים עליו, ולקח אותו בגרונו, לאמר, שלם לי את אשר אתה חייב.
29 וחברו העבד נפל לרגליו, וביקש ממנו, לאמר, היה סבלן עמי, ואשלם לך הכל.
30 והוא לא רצה: אלא הלך והשליך אותו לבית הסוהר, עד שישלם את החוב.
31 ובכן כאשר חבריו העבדים ראו מה נעשה, הם הצטערו מאוד, ובאו וסיפרו לאדוניהם את כל אשר נעשה.
32 אז אדוניו, אחרי שהוא קרא אותו, אמר לו, הו אתה עבד רשע, סלחתי לך את כל החוב ההוא, כי ביקשת ממני:
33 האם לא גם אתה היית צריך לחמול על חברך העבד, כפי שאני חמלתי עליך?
34 ואדוניו כעס, ומסר אותו למענים, עד שישלם את כל אשר היה חייב לו.
35 כך גם אבי השמימי יעשה לכם, אם מלבותיכם לא תסלחו כל אחד לאחיו את פשעיהם.
פרק 19
1 ויהי, כאשר ישוע סיים את הדברים האלה, הוא יצא מן הגליל, ובא אל חופי יהודה מעבר הירדן;
2 והמונים גדולים באו אחריו; והוא ריפא אותם שם.
3 גם הפרושים באו אליו, בנסותם אותו, ובאומרם לו, האם חוקי לאיש לשלח את אשתו על כל סיבה?
4 והוא ענה ואמר להם, האם לא קראתם, כי מי שעשה אותם בהתחלה עשה אותם זכר ונקבה,
5 ואמר, מסיבה זאת איש יעזוב אב ואם, וידבק באשתו: והם השניים יהיו בשר אחד?
6 על כן הם לא עוד שניים, אלא בשר אחד. אשר לכן יהוה חיבר יחד, אל יפריד אדם.
7 הם אמרו לו, מדוע לכן משה ציווה לתת כתב גירושים, ולשלח אותה?
8 הוא אמר להם, משה בגלל קושי לבותיכם הרשה לכם לשלח את נשיכם: אך מההתחלה לא היה כך.
9 ואני אומר לכם, כל מי שישלח את אשתו, אלא אם זה בעד ניאוף, ויישא אחרת, מנאף: ומי שנושא אותה ששולחה מנאף.
10 תלמידיו אמרו לו, אם מצב האיש כך עם אשתו, לא טוב להתחתן.
11 אך הוא אמר להם, לא כל האנשים יכולים לקבל את הדבר הזה, מלבד אלה אשר להם ניתן.
12 כי יש סריסים אחדים, אשר כך נולדו מרחם אמם: ויש סריסים אחדים, אשר נעשו סריסים בידי אנשים: ויש סריסים, אשר עשו עצמם סריסים בעד מלכות השמים. מי שיכול לקבל זאת, יקבלו זאת.
13 אז הובאו אליו ילדים קטנים, כדי שישים את ידיו עליהם, ויתפלל: והתלמידים גערו בהם.
14 אך ישוע אמר, הרשו לילדים קטנים, ואל תאסרו עליהם, לבוא אלי: כי כאלה היא מלכות השמים.
15 והוא שם את ידיו עליהם, ויצא משם.
16 והנה, אחד בא ואמר לו, רבי הטוב, איזה דבר טוב אעשה, כדי שיהיה לי חיי עולם?
17 והוא אמר לו, מדוע אתה קורא לי טוב? אין טוב אלא אחד, כלומר, יהוה: אך אם תרצה להיכנס אל החיים, שמור את המצוות.
18 הוא אמר לו, אילו? ישוע אמר, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה עדות שקר,
19 כבד את אביך ואת אמך: ו, תאהוב את רעך כמוך.
20 הבחור אמר לו, את כל הדברים האלה שמרתי מנעורי: מה עוד חסר לי?
21 ישוע אמר לו, אם תרצה להיות שלם, לך ומכור את אשר לך, ונתן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים: ובוא ואחרי.
22 אך כאשר הבחור שמע את הדבר ההוא, הוא הלך מצטער: כי היו לו נכסים גדולים.
23 אז אמר ישוע לתלמידיו, באמת אני אומר לכם, כי איש עשיר בקושי ייכנס אל מלכות השמים.
24 ושוב אני אומר לכם, קל יותר לגמל לעבור דרך עין המחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס אל מלכות יהוה.
25 כאשר תלמידיו שמעו זאת, הם נדהמו מאוד, לאמר, מי לכן יכול להיוושע?
26 אך ישוע הביט בהם, ואמר להם, עם אנשים זאת בלתי אפשרית; אך עם יהוה כל הדברים אפשריים.
27 אז ענה פטרוס ואמר לו, הנה, אנחנו עזבנו הכל, והלכנו אחריך; מה לכן יהיה לנו?
28 וישוע אמר להם, באמת אני אומר לכם, כי אתם אשר הלכתם אחרי, בהתחדשות כאשר בן האדם יישב על כיסא תהילתו, גם אתם תשבו על שנים עשר כיסאות, בשופטכם את שנים עשר שבטי ישראל.
29 וכל אחד אשר עזב בתים, או אחים, או אחיות, או אב, או אם, או אשה, או ילדים, או אדמות, בעד שמי, יקבל פי מאה, ויירש חיי עולם.
30 אך רבים שהם ראשונים יהיו אחרונים; והאחרונים יהיו ראשונים.
פרק 20
1 כי מלכות השמים היא כאיש שהוא בעל בית, אשר יצא בבוקר השכם לשכור פועלים אל כרמו.
2 וכאשר הוא הסכים עם הפועלים על דינר ליום, הוא שלח אותם אל כרמו.
3 והוא יצא כבשעה השלישית, וראה אחרים עומדים בטלים בשוק,
4 ויאמר להם; לכו גם אתם אל הכרם, וכל אשר ישר אתן לכם. והם הלכו בדרכם.
5 שוב הוא יצא כבשעה השישית והתשיעית, ועשה כנ"ל.
6 וכבשעה האחת עשרה הוא יצא, ומצא אחרים עומדים בטלים, ויאמר להם, מדוע אתם עומדים כאן כל היום בטלים?
7 הם אמרו לו, כי איש לא שכר אותנו. הוא אמר להם, לכו גם אתם אל הכרם; וכל אשר ישר, אותו תקבלו.
8 ובכן כאשר בא הערב, אמר אדון הכרם אל משרת ביתו, קרא את הפועלים, ונתן להם את שכרם, בהתחילך מן האחרונים עד הראשונים.
9 וכאשר באו אלה שנשכרו כבשעה האחת עשרה, הם קיבלו כל איש דינר.
10 אך כאשר הראשונים באו, הם חשבו כי הם יקבלו יותר; וגם הם קיבלו כל איש דינר.
11 וכאשר הם קיבלו אותו, הם התלוננו נגד בעל הבית הטוב,
12 לאמר, אלה האחרונים עבדו רק שעה אחת, ואתה עשית אותם שווים לנו, אשר נשאנו את העול ואת חום היום.
13 אך הוא ענה לאחד מהם, ואמר, חבר, אני לא עושה לך רע: האם לא הסכמת עמי על דינר?
14 קח את אשר שלך, ולך בדרכך: אתן לאחרון הזה, כפי שנתתי לך.
15 האם לא חוקי לי לעשות מה שארצה בשלי? האם עינך רעה, כי אני טוב?
16 ובכן האחרונים יהיו ראשונים, והראשונים אחרונים: כי רבים נקראים, אך מעטים נבחרים.
17 וישוע בעלותו אל ירושלים לקח את שנים עשר התלמידים בנפרד בדרך, ואמר להם,
18 הנה, אנחנו עולים אל ירושלים; ובן האדם יימסר אל הכוהנים הראשיים ואל הסופרים, והם ירשיעו אותו למוות,
19 וימסרו אותו אל הגויים ללעוג, ולהלקות, ולצלוב אותו: וביום השלישי הוא יקום שוב.
20 אז באה אליו אם בני זבדי עם בניה, בהשתחוותה לו, וברצותה דבר אחד ממנו.
21 והוא אמר לה, מה תרצי? היא אמרה לו, הענק כי שני בני אלה יישבו, האחד על ידך הימנית, והאחר על השמאלית, במלכותך.
22 אך ישוע ענה ואמר, אתם לא יודעים מה אתם מבקשים. האם אתם יכולים לשתות מן הכוס אשר אני אשתה ממנה, ולהיטבל בטבילה אשר אני נטבל בה? הם אמרו לו, אנחנו יכולים.
23 והוא אמר להם, אתם באמת תשתו מכוסי, ותיטבלו בטבילה אשר אני נטבל בה: אך לשבת על ידי הימנית, ועל שמאלי, לא שלי לתת, אלא יינתן לאלה אשר להם הוכן בידי אבי.
24 וכאשר העשרה שמעו זאת, הם התרגשו בחרון נגד שני האחים.
25 אך ישוע קרא אותם אליו, ואמר, אתם יודעים כי נסיכי הגויים מפעילים שלטון עליהם, ואלה שהם גדולים מפעילים סמכות עליהם.
26 אך לא יהיה כך ביניכם: אלא כל מי שירצה להיות גדול ביניכם, יהיה משרתכם;
27 וכל מי שירצה להיות ראש ביניכם, יהיה עבדכם:
28 כפי שבן האדם לא בא להיות משורת, אלא לשרת, ולתת את חייו כופר בעד רבים.
29 וכאשר הם יצאו מיריחו, המון גדול בא אחריו.
30 והנה, שני אנשים עיוורים היושבים ליד הדרך, כאשר שמעו כי ישוע עובר, צעקו, לאמר, רחם עלינו, הו ישוע, אתה בן דוד.
31 וההמון גער בהם, כי עליהם לשתוק: אך הם צעקו יותר, לאמר, רחם עלינו, הו ישוע, אתה בן דוד.
32 וישוע עמד, וקרא אותם, ואמר, מה תרצו כי אעשה לכם?
33 הם אמרו לו, ישוע, כי עינינו ייפקחו.
34 ובכן ישוע חמל עליהם, ונגע בעיניהם: ומיד עיניהם קיבלו ראייה, והם הלכו אחריו.
פרק 21
1 וכאשר הם קרבו אל ירושלים, ובאו אל בית פגי, אל הר הזיתים, אז שלח ישוע שני תלמידים,
2 לאמר להם, לכו אל הכפר שמולכם, ומיד תמצאו אתון קשורה, ועיר עמה: התירו אותם, והביאו אותם אלי.
3 ואם איש כלשהו יאמר לכם דבר, אתם תאמרו, ישוע צריך אותם; ומיד הוא ישלח אותם.
4 כל זאת נעשה, כדי שיתמלא אשר דובר בידי הנביא, לאמר,
5 אמרו לבת ציון, הנה, מלכך בא אליך, עניו, ויושב על אתון, ועל עיר בן האתון.
6 והתלמידים הלכו, ועשו כפי שציווה אותם ישוע,
7 והביאו את האתון, ואת העיר, ושמו עליהם את בגדיהם, והם הושיבו אותו עליהם.
8 והמון גדול מאוד פירש את בגדיהם בדרך; אחרים כרתו ענפים מן העצים, ופיזרו אותם בדרך.
9 וההמונים שהלכו לפני, ואלה שהלכו אחריו, צעקו, לאמר, הושענא לבן דוד: ברוך הבא בשם ישוע; הושענא במרומים.
10 וכאשר הוא בא אל ירושלים, כל העיר זזה, לאמר, מי זה?
11 וההמון אמר, זהו ישוע הנביא מנצרת של הגליל.
12 וישוע הלך אל בית המקדש של יהוה, והוציא את כל אלה שמכרו וקנו בבית המקדש, והפך את שולחנות מחליפי הכסף, ואת מושבי אלה שמכרו יונים,
13 ויאמר להם, כתוב, ביתי ייקרא בית תפילה; אך אתם עשיתם אותו מערת גנבים.
14 והעיוורים והפיסחים באו אליו בבית המקדש; והוא ריפא אותם.
15 וכאשר הכוהנים הראשיים והסופרים ראו את הדברים הנפלאים אשר הוא עשה, ואת הילדים צועקים בבית המקדש, ובאומרם, הושענא לבן דוד; הם התרגזו מאוד,
16 ויאמרו לו, האם אתה שומע מה אלה אומרים? וישוע אמר להם, כן; האם מעולם לא קראתם, מפי תינוקות ויונקים יסדת שבח?
17 והוא עזב אותם, ויצא מן העיר אל ביתניה; והוא לן שם.
18 עתה בבוקר כאשר הוא שב אל העיר, הוא היה רעב.
19 וכאשר הוא ראה עץ תאנה בדרך, הוא בא אליו, ולא מצא עליו דבר, אלא עלים בלבד, ויאמר לו, אל יגדל עליך פרי מעתה לעולם. ומיד עץ התאנה יבש.
20 וכאשר התלמידים ראו זאת, הם התפלאו, לאמר, כמה מהר עץ התאנה יבש!
21 ישוע ענה ואמר להם, באמת אני אומר לכם, אם יש לכם אמונה, ולא תפקפקו, אתם לא רק תעשו את זאת אשר נעשה לעץ התאנה, אלא גם אם תאמרו להר הזה, עבור, והושלך אל הים; זה ייעשה.
22 וכל הדברים, כל אשר תבקשו בתפילה, בהאמינכם, תקבלו.
23 וכאשר הוא בא אל בית המקדש, הכוהנים הראשיים וזקני העם באו אליו כאשר הוא לימד, ואמרו, באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה? ומי נתן לך את הסמכות הזאת?
24 וישוע ענה ואמר להם, גם אני אשאל אתכם דבר אחד, אשר אם תאמרו לי, באותו אופן אומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.
25 טבילת יוחנן, מנין היא? מן השמים, או מאנשים? והם דנו בעצמם, לאמר, אם נאמר, מן השמים; הוא יאמר לנו, מדוע לכן לא האמנתם לו?
26 אך אם נאמר, מאנשים; אנחנו פוחדים את העם; כי כולם מחזיקים את יוחנן כנביא.
27 והם ענו את ישוע, ואמרו, איננו יכולים לומר. והוא אמר להם, אף לא אני אומר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.
28 אך מה אתם חושבים? לאיש אחד היו שני בנים; והוא בא אל הראשון, ואמר, בן, לך עבוד היום בכרמי.
29 הוא ענה ואמר, לא ארצה: אך אחרי כן הוא התחרט, והלך.
30 והוא בא אל השני, ואמר כנ"ל. והוא ענה ואמר, אני הולך, אדוני: ולא הלך.
31 מי משניהם עשה את רצון אביו? הם אמרו לו, הראשון. ישוע אמר להם, באמת אני אומר לכם, כי הגבאים והזונות נכנסים אל מלכות יהוה לפניכם.
32 כי יוחנן בא אליכם בדרך הצדקה, ולא האמנתם לו: אך הגבאים והזונות האמינו לו: ואתם, כאשר ראיתם זאת, לא התחרטתם אחרי כן, כי תאמינו לו.
33 שמעו משל אחר: היה בעל בית אחד, אשר נטע כרם, והקיף אותה בגדר, וחפר בה יקב, ובנה מגדל, והשכיר אותה לכורמים, והלך לארץ רחוקה:
34 וכאשר זמן הפרי קרב, הוא שלח את עבדיו אל הכורמים, כדי שיקבלו את פירותיה.
35 והכורמים לקחו את עבדיו, והכו אחד, והרגו אחר, וסקלו אחר.
36 שוב, הוא שלח עבדים אחרים יותר מן הראשונים: והם עשו להם כנ"ל.
37 אך לבסוף הוא שלח אליהם את בנו, לאמר, הם יכבדו את בני.
38 אך כאשר הכורמים ראו את הבן, הם אמרו ביניהם, זהו היורש; בואו, נהרוג אותו, ונתפוס את נחלתו.
39 והם תפסו אותו, והוציאו אותו מן הכרם, והרגו אותו.
40 כאשר לכן יבוא אדון הכרם, מה הוא יעשה לכורמים ההם?
41 הם אמרו לו, הוא ישמיד באופן אומלל את האנשים הרשעים ההם, וישכיר את כרמו לכורמים אחרים, אשר ישיבו לו את הפירות בעונותיהם.
42 ישוע אמר להם, האם מעולם לא קראתם בכתבים, האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פינה: מאת יהוה היתה זאת, והיא נפלאה בעינינו?
43 על כן אני אומר לכם, מלכות יהוה תילקח מכם, ותינתן לאומה המניבה את פירותיה.
44 וכל מי שייפול על האבן הזאת יישבר: אך מי אשר עליו היא תיפול, היא תטחן אותו לאבק.
45 וכאשר הכוהנים הראשיים והפרושים שמעו את משליו, הם תפסו כי הוא דיבר עליהם.
46 אך כאשר הם חיפשו לשים ידיים עליו, הם פחדו את ההמון, כי הם החזיקו אותו כנביא.
פרק 22
1 וישוע ענה ודיבר אליהם שוב במשלים, ואמר,
2 מלכות השמים היא כמלך אחד, אשר עשה חתונה לבנו,
3 ושלח את עבדיו לקרוא את אלה אשר הוזמנו אל החתונה: והם לא רצו לבוא.
4 שוב, הוא שלח עבדים אחרים, לאמר, אמרו לאלה אשר הוזמנו, הנה, הכנתי את סעודתי: שוורי ובעלי החי השמנים נשחטו, וכל הדברים מוכנים: בואו אל החתונה.
5 אך הם זלזלו בזה, והלכו בדרכיהם, אחד אל חוותו, אחר אל סחורתו:
6 והנשארים לקחו את עבדיו, ונהגו בהם בבוז, והרגו אותם.
7 אך כאשר המלך שמע את זה, הוא כעס: והוא שלח את צבאותיו, והשמיד את הרוצחים ההם, ושרף את עירם.
8 אז הוא אמר לעבדיו, החתונה מוכנה, אך אלה אשר הוזמנו לא היו ראויים.
9 לכו לכן אל הדרכים הראשיות, וכמה שתמצאו, הזמינו אל החתונה.
10 ובכן העבדים ההם יצאו אל הדרכים הראשיות, וקיבצו יחד את כל ככל שמצאו, רעים וטובים כאחד: והחתונה התמלאה אורחים.
11 וכאשר המלך בא לראות את האורחים, הוא ראה שם איש אשר לא לבש בגד חתונה:
12 והוא אמר לו, חבר, איך באת לכאן בלי בגד חתונה? והוא היה בלי מילים.
13 אז אמר המלך לעבדים, קישרו אותו ביד וברגל, וקחו אותו, והשליכו אותו אל החושך החיצוני, שם תהיה בכייה וחריקת שיניים.
14 כי רבים נקראים, אך מעטים נבחרים.
15 אז הלכו הפרושים, וייעצו איך הם עלולים ללכוד אותו בדיבורו.
16 והם שלחו אליו את תלמידיהם עם ההרודיאנים, לאמר, רבי, אנחנו יודעים כי אתה אמת, ומלמד את דרך יהוה באמת, ואף לא אכפת לך איש כלשהו: כי אתה לא נושא פני אנשים.
17 אמרו לנו לכן, מה אתה חושב? האם חוקי לתת מס לקיסר, או לא?
18 אך ישוע תפס את רשעותם, ואמר, מדוע אתם מנסים אותי, אתם חנפים?
19 הראו לי את כסף המס. והם הביאו אליו דינר.
20 והוא אמר להם, של מי הדמות הזאת והכתובת?
21 הם אמרו לו, של קיסר. אז הוא אמר להם, תנו לכן לקיסר את הדברים אשר הם של קיסר; וליהוה את הדברים אשר הם של יהוה.
22 כאשר הם שמעו את הדברים האלה, הם התפלאו, ועזבו אותו, והלכו בדרכם.
23 באותו יום באו אליו הצדוקים, אשר אומרים כי אין תחייה, ושאלו אותו,
24 לאמר, רבי, משה אמר, אם איש ימות, בלי ילדים, אחיו יישא את אשתו, ויקים זרע לאחיו.
25 עתה היו עמנו שבעה אחים: והראשון, כאשר נשא אשה, נפטר, ובאין לו צאצא, עזב את אשתו לאחיו:
26 כמו כן גם השני, והשלישי, עד השביעי.
27 ואחרונה מכולם גם האשה מתה.
28 על כן בתחייה אשת מי מהשבעה תהיה היא? כי כולם היו לה.
29 ישוע ענה ואמר להם, אתם טועים, לא יודעים את הכתבים, ואף לא את כוחו של יהוה.
30 כי בתחייה הם לא נושאים, ואף לא ניתנים לנישואים, אלא הם כמלאכי יהוה בשמים.
31 אך בנוגע לתחיית המתים, האם לא קראתם את אשר דובר אליכם בידי יהוה, לאמר,
32 אני יהוה של אברהם, ויהוה של יצחק, ויהוה של יעקב? יהוה אינו יהוה של המתים, אלא של החיים.
33 וכאשר ההמון שמע זאת, הם נדהמו על תורתו.
34 אך כאשר הפרושים שמעו כי הוא השתיק את הצדוקים, הם נאספו יחד.
35 אז אחד מהם, אשר היה חכם בתורה, שאל אותו שאלה, בנסותו אותו, ובאומרו,
36 רבי, איזו היא המצווה הגדולה בתורה?
37 ישוע אמר לו, ואהבת את יהוה בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל שכלך.
38 זאת היא המצווה הראשונה והגדולה.
39 והשנייה היא כמותה, ואהבת את רעך כמוך.
40 על שתי המצוות האלה תלויות כל התורה והנביאים.
41 בעוד הפרושים נאספים יחד, ישוע שאל אותם,
42 לאמר, מה אתם חושבים על המשיח? בן מי הוא? הם אמרו לו, בן דוד.
43 הוא אמר להם, איך לכן דוד ברוח קורא אותו ישוע, לאמר,
44 יהוה אמר לישוע שלי, שב על ידי הימנית, עד שאשים את אויביך הדום לרגליך?
45 אם לכן דוד קורא אותו ישוע, איך הוא בנו?
46 ויען איש לא יכול היה לענות לו מילה, ואף לא איש העז מאותו יום והלאה לשאול אותו שאלות נוספות.
פרק 23
1 אז דיבר ישוע אל ההמון, ואל תלמידיו,
2 לאמר, הסופרים והפרושים יושבים על כיסא משה:
3 כל לכן כל אשר הם מצווים אתכם לשמור, אותו שמרו ועשו; אך אל תעשו לפי מעשיהם: כי הם אומרים, ולא עושים.
4 כי הם קושרים מעמסים כבדים וקשים לנשיאה, ומניחים אותם על כתפי אנשים; אך הם עצמם לא יזיזו אותם באחת מאצבעותיהם.
5 אך כל מעשיהם הם עושים כדי להיראות בידי אנשים: הם מרחיבים את תפיליהם, ומגדילים את שולי בגדיהם,
6 ואהבים את החדרים העליונים בסעודות, ואת המושבים הראשיים בבתי הכנסת,
7 וברכות בשווקים, ולהיקרא בידי אנשים, רבי, רבי.
8 אך אל תיקראו אתם רבי: כי אחד הוא רבכם, המשיח; וכולכם אחים.
9 ואל תקראו איש אביכם על הארץ: כי אחד הוא אביכם, אשר בשמים.
10 ואף אל תיקראו רבנים: כי אחד הוא רבכם, המשיח.
11 אך מי שהוא הגדול ביותר ביניכם יהיה משרתכם.
12 וכל מי שיגביה עצמו יושפל; ומי שישפיל עצמו יוגבה.
13 אך אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם חוסמים את מלכות השמים בפני אנשים: כי אתם לא נכנסים בעצמכם, ואף לא מרשים לאלה הנכנסים להיכנס.
14 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם טורפים את בתי האלמנות, ולמראית עין עושים תפילה ארוכה: על כן תקבלו גזירה חמורה יותר.
15 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם מקיפים ים ויבשה לעשות גיורת אחת, וכאשר היא נעשית, אתם עושים אותו כפול מכם יותר ילד של גיהינום.
16 אוי לכם, מורי דרך עיוורים, אשר אומרים, כל מי שיישבע בבית המקדש, זה כלום; אך כל מי שיישבע בזהב בית המקדש, הוא חייב!
17 אתם שוטים ועיוורים: כי מה גדול יותר, הזהב, או בית המקדש המקדש את הזהב?
18 ו, כל מי שיישבע במזבח, זה כלום; אך כל מי שנשבע במתנה אשר עליו, הוא אשם.
19 אתם שוטים ועיוורים: כי מה גדול יותר, המתנה, או המזבח המקדש את המתנה?
20 מי שלכן נשבע במזבח, נשבע בו, ובכל אשר עליו.
21 ומי שנשבע בבית המקדש, נשבע בו, ובמי ששוכן בו.
22 ומי שנשבע בשמים, נשבע בכיסא יהוה, ובמי שיושב עליו.
23 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם מעשרים מנטה ואניס וכמון, והזנחתם את הדברים הכבדים יותר של התורה, משפט, וחמלה, ואמונה: את אלה הייתם צריכים לעשות, ולא לעזוב את האחרים בלי לעשות.
24 אתם מורי דרך עיוורים, אשר מסננים את היתוש, ובולעים את הגמל.
25 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם מנקים את החוץ של הכוס והצלחת, אך בתוכם הם מלאים בגזל ובהפרזות.
26 אתה פרוש עיוור, נקה תחילה את אשר בתוך הכוס והצלחת, כדי שגם החוץ שלהם יהיה נקי.
27 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם כמו קברים מלבנים, אשר באמת נראים יפים מבחוץ, אך בתוכם מלאי עצמות מתים, וכל טומאה.
28 כך גם אתם מבחוץ נראים צדיקים לאנשים, אך בתוככם מלאי חנופה ועוון.
29 אוי לכם, סופרים ופרושים, חנפים! כי אתם בונים את קברי הנביאים, ומקשטים את מצבות הצדיקים,
30 ואומרים, אם היינו בימי אבותינו, לא היינו שותפים עמהם בדם הנביאים.
31 על כן אתם מעידים על עצמכם, כי אתם ילדי אלה אשר הרגו את הנביאים.
32 מלאו אתם לכן את מידת אבותיכם.
33 אתם נחשים, אתם דור צפעונים, איך תוכלו לברוח מגזירת הגיהינום?
34 על כן, הנה, אני שולח אליכם נביאים, ואנשים חכמים, וסופרים: ואחדים מהם תהרגו ותצלבו; ואחדים מהם תלקו בבתי הכנסת שלכם, ותדפימו אותם מעיר לעיר:
35 כדי שעליכם יבוא כל הדם הצדיק הנשפך על הארץ, מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה, אשר הרגתם בין בית המקדש והמזבח.
36 באמת אני אומר לכם, כל הדברים האלה יבואו על הדור הזה.
37 הו ירושלים, ירושלים, אתה אשר הורג את הנביאים, וסוקל את אלה אשר נשלחו אליך, כמה פעמים רציתי לקבץ את ילדיך יחד, כפי שתרנגולת מקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא רציתם!
38 הנה, ביתכם נשאר לכם שומם.
39 כי אני אומר לכם, לא תראו אותי מעתה, עד שתאמרו, ברוך הבא בשם ישוע.
פרק 24
1 וישוע יצא, ויצא מבית המקדש: ותלמידיו באו אליו כדי להראות לו את בנייני בית המקדש.
2 וישוע אמר להם, האם לא אתם רואים את כל הדברים האלה? באמת אני אומר לכם, לא תישאר כאן אבן על אבן, אשר לא תיהרס.
3 וכאשר הוא ישב על הר הזיתים, התלמידים באו אליו בנפרד, לאמר, אמור לנו, מתי הדברים האלה יהיו? ומה יהיה אות בואך, וסוף העולם?
4 וישוע ענה ואמר להם, שימו לב כי איש לא יתעה אתכם.
5 כי רבים יבואו בשמי, לאמר, אני הוא המשיח; ויתעו רבים.
6 ואתם תשמעו על מלחמות ושמועות של מלחמות: ראו כי לא תיבהלו: כי כל הדברים האלה חייבים להתרחש, אך הסוף עוד לא בא.
7 כי אומה תקום נגד אומה, ומלכות נגד מלכות: ויהיו רעבים, ומגיפות, ורעידות אדמה, במקומות שונים.
8 כל אלה הם התחלת היסורים.
9 אז הם ימסרו אתכם להיות מיוסרים, ויהרגו אתכם: ואתם תישנאו בידי כל האומות בעד שמי.
10 ואז רבים ייכשלו, ויסגירו זה את זה, וישנאו זה את זה.
11 ונביאי שקר רבים יקומו, ויתעו רבים.
12 ומאחר שהעוון ירבה, אהבת רבים תתקרר.
13 אך מי שיעמוד עד הסוף, אותו ייוושע.
14 ובשורת המלכות הזאת תוכרז בכל העולם כעדות לכל האומות; ו אז הסוף יבוא.
15 כאשר לכן תראו את תועבת השיממון, אשר דוברה בידי דניאל הנביא, עומדת במקום הקדוש, (מי שקורא, שיבין:)
16 אז אלה אשר ביהודה ינוסו אל ההרים:
17 מי אשר על ראש הגג לא יירד לקחת דבר מביתו:
18 ואף מי אשר בשדה לא ישוב אחור לקחת את בגדיו.
19 ואוי לאלה אשר בהריון, ולאלה אשר מיניקות בימים ההם!
20 אך התפללו כי מנוסתכם לא תהיה בחורף, ואף לא ביום השבת:
21 כי אז תהיה צרה גדולה, אשר כזאת לא היתה מתחילת העולם עד הזמן הזה, לא, ואף לא תהיה לעולם.
22 ואלמלא הימים ההם היו מתקצרים, לא היה שום בשר נושע: אך בעד הנבחרים הימים ההם יתקצרו.
23 אז אם איש כלשהו יאמר לכם, הנה, כאן המשיח, או שם; אל תאמינו בזה.
24 כי יקומו המשיחים של שקר, ונביאי שקר, ויראו אותות גדולים ונפלאות; ובכן כי, אם זה היה אפשרי, הם יתעו את הנבחרים עצמם.
25 הנה, אמרתי לכם מבעוד.
26 על כן אם הם יאמרו לכם, הנה, הוא במדבר; אל תצאו: הנה, הוא בחדרים הסודיים; אל תאמינו בזה.
27 כי כפי שהברק יוצא ממזרח, ומאיר אף עד מערב; כך גם יהיה בואו של בן האדם.
28 כי בכל מקום שהפגר, שם ייאספו הנשרים יחד.
29 מיד אחרי צרת הימים ההם השמש תחשך, והירח לא ייתן את אורו, והכוכבים ייפלו מן השמים, וכוחות השמים יזועו:
30 ואז ייראה אות בן האדם בשמים: ואז כל שבטי הארץ יבכו, והם יראו את בן האדם בא בענני השמים בכוח ובתהילה גדולה.
31 והוא ישלח את מלאכיו בקול שופר גדול, והם יקבצו את נבחריו מארבע הרוחות, מקצה השמים עד הקצה האחר.
32 עתה למדו משל מעץ התאנה; כאשר ענפו עדיין רך, ומנביט עלים, אתם יודעים כי הקיץ קרוב:
33 כך גם אתם, כאשר תראו את כל הדברים האלה, דעו כי זה קרוב, אף על הפתחים.
34 באמת אני אומר לכם, הדור הזה לא יעבור, עד שכל הדברים האלה יתמלאו.
35 שמים וארץ יעברו, אך דברי לא יעברו.
36 אך על היום ההוא והשעה איש לא יודע, לא, אף לא מלאכי השמים, אלא אבי בלבד.
37 אך כפי שימי נח היו, כך גם יהיה בואו של בן האדם.
38 כי כפי שבימים אשר היו לפני המבול הם אכלו ושתו, נשאו וניתנו לנישואים, עד היום אשר נח נכנס אל התיבה,
39 ולא ידעו עד שבא המבול, ולקח את כולם; כך גם יהיה בואו של בן האדם.
40 אז יהיו שניים בשדה; האחד יילקח, והאחר ייעזב.
41 שתי נשים תהיינה טוחנות ברחיים; האחת תילקח, והאחרת תיעזב.
42 שמרו לכן: כי אתם לא יודעים באיזו שעה ישוע שלכם בא.
43 אך דעו זאת, כי אם בעל הבית היה יודע באיזו משמרת הגנב יבוא, הוא היה שומר, ולא היה מרשה כי ביתו ייפרץ.
44 על כן גם אתם היו מוכנים: כי בשעה אשר לא תחשבו בן האדם בא.
45 מי לכן הוא עבד נאמן וחכם, אשר אדוניו הפקיד על ביתו, לתת להם מזון בעתו?
46 אשרי העבד ההוא, אשר אדוניו כאשר יבוא ימצא אותו עושה כן.
47 באמת אני אומר לכם, כי הוא יפקיד אותו על כל רכושו.
48 אך אם העבד הרשע ההוא יאמר בלבו, אדוני מתמהמה בבואו;
49 ויחל להכות את חבריו העבדים, ולאכול ולשתות עם השיכורים;
50 אדון העבד ההוא יבוא ביום אשר הוא לא מחכה לו, ובשעה אשר הוא לא מודע לה,
51 ויחתוך אותו לשניים, ויקבע את חלקו עם החנפים: שם תהיה בכייה וחריקת שיניים.
פרק 25
1 אז מלכות השמים תידמה לעשר בתולות, אשר לקחו את נרותיהן, ויצאו לקראת החתן.
2 וחמש מהן היו חכמות, וחמש שוטות.
3 אלה שהיו שוטות לקחו את נרותיהן, ולא לקחו שמן עמהן:
4 אך החכמות לקחו שמן בכליהן עם נרותיהן.
5 בעוד החתן מתמהמה, כולן נרדמו וישנו.
6 ובחצות נעשתה צעקה, הנה, החתן בא; צאו לקראתו.
7 אז כל הבתולות ההן קמו, וסידרו את נרותיהן.
8 והשוטות אמרו לחכמות, תנו לנו משמנכם; כי נרותינו כבו.
9 אך החכמות ענו, לאמר, לא כך; פן לא יהיה די לנו ולכם: אלא לכו אל אלה שמוכרים, וקנו לעצמכם.
10 ובעודן הולכות לקנות, החתן בא; ואלה שהיו מוכנות נכנסו עמו אל החתונה: והדלת נסגרה.
11 אחרי כן באו גם הבתולות האחרות, לאמר, ישוע, ישוע, פתח לנו.
12 אך הוא ענה ואמר, באמת אני אומר לכן, איני מכיר אתכן.
13 שמרו לכן, כי אתם לא יודעים אף לא את היום ואף לא את השעה אשר בה בן האדם בא.
14 כי מלכות השמים היא כאיש הנוסע לארץ רחוקה, אשר קרא את עבדיו שלו, ומסר להם את רכושו.
15 ולאחד הוא נתן חמש כיכרות, לאחר שניים, ולאחר אחד; לכל איש לפי יכולתו; ומיד יצא למסעו.
16 אז מי שקיבל את חמש הכיכרות הלך וסחר בהם, ועשה אותם חמש כיכרות נוספות.
17 וכמו כן מי שקיבל שניים, גם הוא הרוויח שניים אחרים.
18 אך מי שקיבל אחד הלך וחפר בארץ, והחביא את כסף אדוניו.
19 אחרי זמן רב אדון העבדים ההם בא, ועושה חשבון עמהם.
20 ובכן מי שקיבל חמש כיכרות בא והביא חמש כיכרות נוספות, לאמר, אדוני, מסרת לי חמש כיכרות: הנה, הרווחתי מלבדם חמש כיכרות נוספות.
21 אדוניו אמר לו, טוב עשית, אתה עבד טוב ונאמן: היית נאמן על דברים מעטים, אפקיד אותך על דברים רבים: היכנס אל שמחת אדוניך.
22 גם מי שקיבל שני כיכרות בא ואמר, אדוני, מסרת לי שני כיכרות: הנה, הרווחתי שני כיכרות אחרים מלבדם.
23 אדוניו אמר לו, טוב עשית, עבד טוב ונאמן; היית נאמן על דברים מעטים, אפקיד אותך על דברים רבים: היכנס אל שמחת אדוניך.
24 אז מי שקיבל את הכיכר האחד בא ואמר, אדוני, ידעתי אותך כי אתה איש קשה, קוצר אשר לא זרעת, ומקבץ אשר לא פיזרת:
25 ופחדתי, והלכתי והחבאתי את כיכרך בארץ: הנה, שם יש לך את אשר שלך.
26 אדוניו ענה ואמר לו, אתה עבד רשע ועצלן, ידעת כי אני קוצר אשר לא זרעתי, ומקבץ אשר לא פיזרתי:
27 היית לכן צריך לשים את כספי אצל מחליפי הכסף, ואז בבואי הייתי מקבל את שלי עם ריבית.
28 קחו לכן את הכיכר ממנו, ונתנו אותו למי שיש לו עשר כיכרות.
29 כי לכל מי שיש יינתן, ויהיה לו שפע: אך ממי שאין לו יילקח אף אשר יש לו.
30 והשליכו את העבד הבלתי מועיל אל החושך החיצוני: שם תהיה בכייה וחריקת שיניים.
31 כאשר בן האדם יבוא בתהילתו, וכל המלאכים הקדושים עמו, אז הוא יישב על כיסא תהילתו:
32 ולפניו ייאספו כל האומות: והוא יפריד אותם זה מזה, כפי שרועה מפריד את כבשיו מן התיישים:
33 והוא יעמיד את הכבשים על ידו הימנית, אך את התיישים על השמאלית.
34 אז יאמר המלך לאלה אשר על ידו הימנית, בואו, אתם המבורכים של אבי, רשו את המלכות המוכנה לכם מייסוד העולם:
35 כי הייתי רעב, ונתתם לי לאכול: הייתי צמא, ונתתם לי לשתות: הייתי גר, והכנסתם אותי:
36 ערום, והלבשתם אותי: הייתי חולה, וביקרתם אותי: הייתי בבית הסוהר, ובאתם אלי.
37 אז הצדיקים יענו אותו, לאמר, ישוע, מתי ראינו אותך רעב, והאכלנו אותך? או צמא, ונתנו לך לשתות?
38 מתי ראינו אותך גר, והכנסנו אותך? או ערום, והלבשנו אותך?
39 או מתי ראינו אותך חולה, או בבית הסוהר, ובאנו אליך?
40 והמלך יענה ויאמר להם, באמת אני אומר לכם, ככל שעשיתם זאת לאחד מן הקטנים שבאחי אלה, לי עשיתם זאת.
41 אז הוא יאמר גם לאלה אשר על השמאל, לכו ממני, אתם המקוללים, אל אש העולם, המוכנה לשטן ולמלאכיו:
42 כי הייתי רעב, ולא נתתם לי לאכול: הייתי צמא, ולא נתתם לי לשתות:
43 הייתי גר, ולא הכנסתם אותי: ערום, ולא הלבשתם אותי: חולה, ובבית הסוהר, ולא ביקרתם אותי.
44 אז גם הם יענו אותו, לאמר, ישוע, מתי ראינו אותך רעב, או צמא, או גר, או ערום, או חולה, או בבית הסוהר, ולא שירתנו אותך?
45 אז הוא יענה אותם, לאמר, באמת אני אומר לכם, ככל שלא עשיתם זאת לאחד מן הקטנים שבאלה, לי לא עשיתם זאת.
46 ואלה ילכו אל עונש עולם: אך הצדיקים אל חיי עולם.
פרק 26
1 ויהי, כאשר ישוע סיים את כל הדברים האלה, הוא אמר לתלמידיו,
2 אתם יודעים כי אחרי יומיים הוא חג הפסח, ובן האדם נמסר להיצלב.
3 אז נאספו יחד הכוהנים הראשיים, והסופרים, וזקני העם, אל ארמון הכוהן הראשי, אשר נקרא קיפא,
4 וייעצו כי הם יתפסו את ישוע בערמה, ויהרגו אותו.
5 אך הם אמרו, לא ביום החג, פן תהיה מהומה בין העם.
6 עתה כאשר ישוע היה בביתניה, בבית שמעון המצורע,
7 באה אליו אשה ויש לה כלי אלבסטר של משחה יקרה מאוד, ושפכה אותה על ראשו, כאשר הוא ישב בסעודה.
8 אך כאשר תלמידיו ראו זאת, הם התרגזו, לאמר, לאיזו תכלית הבזבוז הזה?
9 כי המשחה הזאת היתה יכולה להימכר בהרבה, ולהינתן לעניים.
10 כאשר ישוע הבין זאת, הוא אמר להם, מדוע אתם מטרידים את האשה? כי היא עשתה מעשה טוב עלי.
11 כי העניים יש לכם תמיד עמכם; אך אותי לא יהיה לכם תמיד.
12 כי בזה שהיא שפכה את המשחה הזאת על גופי, היא עשתה זאת לקבורתי.
13 באמת אני אומר לכם, בכל מקום בשורת הזאת תוכרז בכל העולם, שם גם זאת, אשר האשה הזאת עשתה, תסופר לזכרון לה.
14 אז אחד מן השנים עשר, הנקרא יהודה איש קריות, הלך אל הכוהנים הראשיים,
15 ויאמר להם, מה תיתנו לי, ואני אמסור אותו לכם? והם הסכימו עמו על שלושים מטבעות כסף.
16 ומאותו זמן הוא חיפש הזדמנות למסור אותו.
17 עתה ביום הראשון של חג המצות התלמידים באו אל ישוע, לאמר לו, היכן תרצה כי נכין לך לאכול את הפסח?
18 והוא אמר, לכו אל העיר אל איש אחד, ואמרו לו, הרבי אומר, זמני קרוב; אקיים את הפסח בביתך עם תלמידי.
19 והתלמידים עשו כפי שציווה אותם ישוע; והם הכינו את הפסח.
20 עתה כאשר בא הערב, הוא ישב עם השנים עשר.
21 וכאשר הם אכלו, הוא אמר, באמת אני אומר לכם, כי אחד מכם ימסור אותי.
22 והם הצטערו מאוד, והחלו כל אחד מהם לומר לו, ישוע, האם זה אני?
23 והוא ענה ואמר, מי שטובל את ידו עמי בקערה, אותו ימסור אותי.
24 בן האדם הולך כפי שכתוב עליו: אך אוי לאיש ההוא אשר בידו בן האדם נמסר! טוב היה לאיש ההוא אם הוא לא נולד.
25 אז יהודה, אשר מסר אותו, ענה ואמר, רבי, האם זה אני? הוא אמר לו, אתה אמרת.
26 וכאשר הם אכלו, ישוע לקח לחם, ובירך אותו, ובצע אותו, ונתן אותו לתלמידים, ואמר, קחו, אכלו; זהו גופי.
27 והוא לקח את הכוס, והודה, ונתן אותה להם, לאמר, שתו כולכם ממנה;
28 כי זהו דם הברית החדשה שלי, אשר נשפך בעד רבים לסליחת חטאים.
29 אך אני אומר לכם, לא אשתה מעתה מפרי הגפן הזה, עד היום ההוא כאשר אשתה אותו חדש עמכם במלכות אבי.
30 וכאשר הם שרו שיר, הם יצאו אל הר הזיתים.
31 אז ישוע אמר להם, כולכם תיכשלו בגללי הלילה הזה: כי כתוב, אכה את הרועה, וכבשי העדר יתפזרו.
32 אך אחרי שאקום שוב, אלך לפניכם אל הגליל.
33 פטרוס ענה ואמר לו, אף אם כל האנשים ייכשלו בגללך, אך אני לעולם לא איכשל.
34 ישוע אמר לו, באמת אני אומר לך, כי הלילה הזה, לפני שהתרנגול יקרא, אתה תכחש אותי שלוש פעמים.
35 פטרוס אמר לו, אף אם יהיה עלי למות עמך, אך לא אכחש אותך. כנ"ל גם אמרו כל התלמידים.
36 אז בא ישוע עמהם אל מקום הנקרא גת שמנים, ואמר לתלמידים, שבו כאן, בעוד אני הולך ומתפלל שם.
37 והוא לקח עמו את פטרוס ואת שני בני זבדי, והחל להצטער ולהיות כבד מאוד.
38 אז הוא אמר להם, נפשי מצטערת מאוד, אף עד מוות: שארו כאן, ושמרו עמי.
39 והוא הלך מעט הלאה, ונפל על פניו, והתפלל, לאמר, הו אבי, אם אפשרי, תעבור הכוס הזאת ממני: אך לא כפי שאני רוצה, אלא כפי שאתה רוצה.
40 והוא בא אל התלמידים, ומצא אותם ישנים, ואמר לפטרוס, מה, לא יכולתם לשמור עמי שעה אחת?
41 שמרו והתפללו, כי לא תיכנסו אל פיתוי: הרוח באמת נכונה, אך הבשר חלש.
42 הוא הלך שוב בפעם השנייה, והתפלל, לאמר, הו אבי, אם הכוס הזאת לא תוכל לעבור ממני, אלא אם אשתה אותה, ייעשה רצונך.
43 והוא בא ומצא אותם ישנים שוב: כי עיניהם היו כבדות.
44 והוא עזב אותם, והלך שוב, והתפלל בפעם השלישית, לאמר את אותן מילים.
45 אז הוא בא אל תלמידיו, ואמר להם, ישנו עתה, וקחו את מנוחתכם: הנה, השעה קרובה, ובן האדם נמסר אל ידי חוטאים.
46 קומו, נלך: הנה, הוא קרוב אשר מוסר אותי.
47 ובעודו מדבר, הנה, יהודה, אחד מן השנים עשר, בא, ועמו המון גדול עם חרבות ומקלות, מן הכוהנים הראשיים וזקני העם.
48 עתה מי שמסר אותו נתן להם אות, לאמר, כל מי שאנשק, אותו הוא הוא: החזיקו אותו חזק.
49 ומיד הוא בא אל ישוע, ואמר, שלום, רבי; ונשק אותו.
50 וישוע אמר לו, חבר, מדוע באת? אז הם באו, ושמו ידיים על ישוע ולקחו אותו.
51 והנה, אחד מאלה אשר היו עם ישוע הושיט את ידו, והוציא את חרבו, והכה עבד של הכוהן הראשי, וקצץ את אוזנו.
52 אז ישוע אמר לו, שם שוב את חרבך במקומה: כי כל אלה הלוקחים את החרב יאבדו בחרב.
53 האם אתה חושב כי איני יכול עתה להתפלל אל אבי, והוא מיד ייתן לי יותר משנים עשר לגיונות מלאכים?
54 אך איך לכן הכתבים יתמלאו, כי כך חייב להיות?
55 באותה שעה ישוע אמר להמונים, האם יצאתם כנגד גנב עם חרבות ומקלות לתפוס אותי? ישבתי יום יום עמכם מלמד בבית המקדש, ולא שמתם יד עלי.
56 אך כל זאת נעשה, כדי שהכתבים של הנביאים יתמלאו. אז כל התלמידים עזבו אותו, וברחו.
57 ואלה אשר שמו יד על ישוע הובילו אותו אל קיפא הכוהן הראשי, היכן הסופרים והזקנים נאספו.
58 אך פטרוס הלך אחריו מרחוק אל ארמון הכוהן הראשי, ונכנס, וישב עם העבדים, כדי לראות את הסוף.
59 עתה הכוהנים הראשיים, והזקנים, וכל המועצה, חיפשו עדות שקר נגד ישוע, כדי להמית אותו;
60 אך לא מצאו כלום: כן, אף כי עדי שקר רבים באו, אך הם לא מצאו כלום. לבסוף באו שני עדי שקר,
61 ויאמרו, האיש הזה אמר, אני יכול להרוס את בית המקדש של יהוה, ולבנות אותו בשלושה ימים.
62 והכוהן הראשי קם, ואמר לו, האם אתה לא עונה דבר? מה הוא אשר אלה מעידים נגדך?
63 אך ישוע שתק. והכוהן הראשי ענה ואמר לו, אני משביעך ביהוה החי, כי תאמר לנו אם אתה המשיח, בן יהוה.
64 ישוע אמר לו, אתה אמרת: אך אני אומר לכם, מעתה תראו את בן האדם יושב על ידי הימנית של הכוח, ובא בענני השמים.
65 אז הכוהן הראשי קרע את בגדיו, לאמר, הוא דיבר גידוף; איזה צורך נוסף יש לנו בעידים? הנה, עתה שמעתם את גידופו.
66 מה אתם חושבים? הם ענו ואמרו, הוא אשם במוות.
67 אז הם ירקו בפניו, והכו אותו באגרופים; ואחרים הכו אותו בכפות ידיהם,
68 לאמר, התנבא לנו, אתה המשיח, מי הוא אשר הכה אותך?
69 עתה פטרוס ישב בחוץ בארמון: ונערה באה אליו, לאמר, גם אתה היית עם ישוע של הגליל.
70 אך הוא כחש לפני כולם, לאמר, איני יודע מה אתה אומר.
71 וכאשר הוא יצא אל המרפסת, שפחה אחרת ראתה אותו, ואמרה לאלה אשר שם היו, האיש הזה גם הוא היה עם ישוע של נצרת.
72 ושוב הוא כחש בשבועה, איני מכיר את האיש.
73 ואחרי מעט באו אליו אלה אשר עמדו ליד, ואמרו לפטרוס, בוודאי גם אתה אחד מהם; כי דיבורך מגלה אותך.
74 אז הוא החל לקלל ולהישבע, לאמר, איני מכיר את האיש. ומיד התרנגול קרא.
75 ופטרוס זכר את דברו של ישוע, אשר אמר לו, לפני שהתרנגול יקרא, אתה תכחש אותי שלוש פעמים. והוא יצא, ובכה במרירות.
פרק 27
1 כאשר בא הבוקר, כל הכוהנים הראשיים וזקני העם ייעצו נגד ישוע כדי להמית אותו:
2 וכאשר הם קשרו אותו, הם הובילו אותו, ומסרו אותו אל פונטיוס פילטוס המושל.
3 אז יהודה, אשר מסר אותו, כאשר הוא ראה כי הוא הורשע, התחרט, והביא שוב את שלושים מטבעות הכסף אל הכוהנים הראשיים והזקנים,
4 לאמר, חטאתי בזה שמסרתי את הדם החף מפשע. והם אמרו, מה זה לנו? ראה אתה את זה.
5 והוא השליך את מטבעות הכסף בבית המקדש, ויצא, והלך ותלה עצמו.
6 והכוהנים הראשיים לקחו את מטבעות הכסף, ואמרו, לא חוקי לשים אותם אל האוצר, כי זהו מחיר הדם.
7 והם ייעצו, וקנו בהם את שדה היוצר, לקבור זרים בו.
8 על כן השדה ההוא נקרא, שדה הדם, עד היום הזה.
9 אז התמלא אשר דובר בידי ירמיה הנביא, לאמר, והם לקחו את שלושים מטבעות הכסף, מחיר מי שהוערך, אשר בני ישראל העריכו אותו;
10 ונתנו אותם בעד שדה היוצר, כפי שציווני יהוה.
11 וישוע עמד לפני המושל: והמושל שאל אותו, לאמר, האם אתה מלך היהודים? וישוע אמר לו, אתה אומר.
12 וכאשר הוא הואשם בידי הכוהנים הראשיים והזקנים, הוא לא ענה דבר.
13 אז פילטוס אמר לו, האם אתה לא שומע כמה דברים הם מעידים נגדך?
14 והוא לא ענה לו אף מילה אחת; ובכן המושל התפלא מאוד.
15 עתה בחג ההוא המושל היה רגיל לשחרר אל העם אסיר, אשר הם ירצו.
16 והיה להם אז אסיר מפורסם, הנקרא בר אבא.
17 על כן כאשר הם נאספו יחד, פילטוס אמר להם, את מי תרצו כי אשחרר לכם? בר אבא, או ישוע אשר נקרא המשיח?
18 כי הוא ידע כי מקנאה הם מסרו אותו.
19 כאשר הוא ישב על כיסא המשפט, אשתו שלחה אליו, לאמר, אל יהיה לך דבר עם האיש הצדיק ההוא: כי סבלתי דברים רבים היום בחלום בגללו.
20 אך הכוהנים הראשיים והזקנים שכנעו את ההמון כי הם יבקשו את בר אבא, ויהרסו את ישוע.
21 המושל ענה ואמר להם, מי משניהם תרצו כי אשחרר לכם? הם אמרו, בר אבא.
22 פילטוס אמר להם, מה לכן אעשה עם ישוע אשר נקרא המשיח? כולם אמרו לו, שייצלב.
23 והמושל אמר, מדוע, איזה רע הוא עשה? אך הם צעקו עוד יותר, לאמר, שייצלב.
24 כאשר פילטוס ראה כי הוא לא יכול להועיל כלום, אלא כי נעשית מהומה, הוא לקח מים, ורחץ את ידיו לפני ההמון, לאמר, אני חף מדם האיש הצדיק הזה: ראו אתם את זה.
25 אז כל העם ענו, ואמרו, דמו עלינו, ועל ילדינו.
26 אז הוא שחרר את בר אבא אליהם: וכאשר הוא הלקה את ישוע, הוא מסר אותו להיצלב.
27 אז חיילי המושל לקחו את ישוע אל האולם המשותף, וקיבצו אליו את כל גדוד החיילים.
28 והם הפשיטו אותו, ושמו עליו מעיל ארגמן.
29 וכאשר הם קלועו כתר קוצים, הם שמו אותו על ראשו, וקנה בידו הימנית: והם כרעו לפניו, ולעגו לו, לאמר, שלום, מלך היהודים!
30 והם ירקו עליו, ולקחו את הקנה, והכו אותו על הראש.
31 ואחרי שהם לעגו לו, הם הפשיטו אותו מן המעיל, ושמו עליו את בגדיו שלו, והובילו אותו להיצלב.
32 וכאשר הם יצאו, הם מצאו איש מקיריני, שמעון שמו: אותו הם הכריחו לשאת את צלבו.
33 וכאשר הם באו אל מקום הנקרא גולגולתא, כלומר, מקום של גולגולת,
34 הם נתנו לו חומץ לשתות מעורב במרה: וכאשר הוא טעם אותו, הוא לא רצה לשתות.
35 והם צלבו אותו, וחילקו את בגדיו, בהפילם גורלות: כדי שיתמלא אשר דובר בידי הנביא, הם חילקו את בגדי ביניהם, ועל לבושי הם הפילו גורלות.
36 ובישבם הם שמרו אותו שם;
37 ושמו מעל ראשו את אשמתו כתובה, זהו ישוע מלך היהודים.
38 אז היו שני גנבים צלובים עמו, אחד על היד הימנית, ואחר על השמאלית.
39 ואלה שעברו חירופו אותו, בהניעם את ראשיהם,
40 ובאומרם, אתה אשר הורס את בית המקדש, ובונה אותו בשלושה ימים, הוושע עצמך. אם אתה בן יהוה, רד מן הצלב.
41 כמו כן גם הכוהנים הראשיים בלעגם עליו, עם הסופרים והזקנים, אמרו,
42 הוא הושיע אחרים; עצמו הוא לא יכול להושיע. אם הוא מלך ישראל, שיירד עתה מן הצלב, ונהאמין לו.
43 הוא בטח ביהוה; שיפדה אותו עתה, אם הוא חפץ בו: כי הוא אמר, אני בן יהוה.
44 גם הגנבים, אשר נצלבו עמו, השליכו את אותו דבר בשיניו.
45 עתה מן השעה השישית היה חושך על כל הארץ עד השעה התשיעית.
46 וכבשעה התשיעית ישוע צעק בקול גדול, לאמר, אלי, אלי, למה שבקתני? כלומר, יהוה שלי, יהוה שלי, מדוע עזבתני?
47 אחדים מאלה אשר עמדו שם, כאשר הם שמעו זאת, אמרו, האיש הזה קורא לאליהו.
48 ומיד אחד מהם רץ, ולקח ספוג, ומילא אותו בחומץ, ושם אותו על קנה, ונתן לו לשתות.
49 האחרים אמרו, עזוב, נראה אם אליהו יבוא להושיע אותו.
50 ישוע, כאשר הוא צעק שוב בקול גדול, מסר את רוחו.
51 והנה, פרוכת בית המקדש נקרעה לשניים מן החלק העליון עד התחתון; והארץ רעדה, והסלעים נבקעו;
52 והקברים נפתחו; וגופות רבות של הקדושים אשר ישנו קמו,
53 ויצאו מן הקברים אחרי תחייתו, והלכו אל העיר הקדושה, ונראו לרבים.
54 עתה כאשר שר המאה, ואלה אשר היו עמו, בשמרם את ישוע, ראו את רעידת האדמה, ואת הדברים ההם אשר נעשו, הם פחדו מאוד, לאמר, באמת זה היה בן יהוה.
55 ונשים רבות היו שם מביטות מרחוק, אשר באו אחרי ישוע מן הגליל, במשרתות אותו:
56 בתוכן היתה מרים המגדלית, ומרים אם יעקב ויוסי, ואם בני זבדי.
57 כאשר בא הערב, בא איש עשיר מארימתיאה, שמו יוסף, אשר גם הוא עצמו היה תלמידו של ישוע:
58 הוא הלך אל פילטוס, וביקש את גופתו של ישוע. אז פילטוס ציווה כי הגופה תימסר.
59 וכאשר יוסף לקח את הגופה, הוא עטף אותה בבד פשתן נקי,
60 והניח אותה בקברו החדש שלו, אשר הוא חצב בסלע: והוא גלגל אבן גדולה אל פתח הקבר, ויצא.
61 והיתה שם מרים המגדלית, והמרים האחרת, יושבות מול הקבר.
62 עתה למחרת, אשר בא אחרי יום ההכנה, הכוהנים הראשיים והפרושים באו יחד אל פילטוס,
63 לאמר, אדוני, אנחנו זוכרים כי המתעה ההוא אמר, בעודו בחיים, אחרי שלושה ימים אקום שוב.
64 ציווה לכן כי הקבר יישמר עד היום השלישי, פן תלמידיו יבואו בלילה, ויגנבו אותו, ויאמרו לעם, הוא קם מן המתים: ובכן הטעות האחרונה תהיה רעה יותר מן הראשונה.
65 פילטוס אמר להם, יש לכם משמר: לכו בדרככם, שמרו אותו ככל שתוכלו.
66 ובכן הם הלכו, ושמרו את הקבר, בחותמם את האבן, ובהעמידם משמר.
פרק 28
1 בסוף השבת, כאשר החל להאיר לקראת היום הראשון של השבוע, באו מרים המגדלית והמרים האחרת לראות את הקבר.
2 והנה, היתה רעידת אדמה גדולה: כי מלאך יהוה ירד מן השמים, ובא וגלגל את האבן מן הפתח, וישב עליה.
3 פניו היו כברק, ובגדיו לבנים כשלג:
4 ומפחד מפניו השומרים רעעו, ונעשו כאנשים מתים.
5 והמלאך ענה ואמר לנשים, אל תפחדו: כי אני יודע כי אתן מחפשות את ישוע, אשר נצלב.
6 הוא לא כאן: כי הוא קם, כפי שהוא אמר. בואו, ראו את המקום אשר שם ישוע שכב.
7 ולכו מהר, ואמרו לתלמידיו כי הוא קם מן המתים; והנה, הוא הולך לפניכם אל הגליל; שם תראו אותו: הנה, אמרתי לכן.
8 והן יצאו מהר מן הקבר בפחד ובשמחה גדולה; ורצו להביא לתלמידיו את הדבר.
9 וכאשר הן הלכו לאמר לתלמידיו, הנה, ישוע פגש אותן, לאמר, שלום לכולן. והן באו ואחזו אותו ברגליו, והשתחוו לו.
10 אז ישוע אמר להן, אל תפחדו: לכו אמרו לאחי כי הם ילכו אל הגליל, ושם הם יראו אותי.
11 עתה כאשר הן הלכו, הנה, אחדים מן המשמר באו אל העיר, והראו לכוהנים הראשיים את כל הדברים אשר נעשו.
12 וכאשר הם נאספו עם הזקנים, וייעצו, הם נתנו כסף רב לחיילים,
13 לאמר, אמרו אתם, תלמידיו באו בלילה, וגנבו אותו בעוד אנחנו ישנו.
14 ואם זאת תבוא אל אוזני המושל, אנחנו נשכנע אותו, ונבטיח אתכם.
15 ובכן הם לקחו את הכסף, ועשו כפי שלומדו: והדבר הזה מסופר נפוץ בין היהודים עד היום הזה.
16 אז אחד עשר התלמידים הלכו אל הגליל, אל הר אשר ישוע קבע להם.
17 וכאשר הם ראו אותו, הם השתחוו לו: אך אחדים פקפקו.
18 וישוע בא ודיבר אליהם, לאמר, כל הכוח ניתן לי בשמים ובארץ.
19 לכו לכן, ולמדו את כל האומות, בהטבילכם אותם בשם האב, ושל הבן, ושל רוח הקודש:
20 בלמדכם אותם לשמור את כל הדברים אשר ציוויתי אתכם: והנה, אני עמכם תמיד, אף עד סוף העולם. אמן.