הבשורה על־פי פיליפוס

1. עברי עושה עברי מומר, והם קוראים לו גר (טירון). טירון אינו עושה טירון אחר. אחדים הם כפי שהם, והם עושים אחרים כמותם לקבל. די להם שהם פשוט כפי שהם.

2. העבד מבקש רק להשתחרר. הוא אינו מקווה להשיג את נחלת אדונו. הבן פועל כבן (יורש), אך האב נותן לו את הירושה.

3. היורשים את המתים מתים הם, והם יורשים את המתים. היורשים את החיים חיים הם. הם יורשים גם את החיים וגם את המתים. המתים אינם יכולים לרשת דבר. כיצד יכולים המתים לרשת דבר? כאשר המת יורש את החי, הוא לא ימות אלא המת יחיה תחת זאת.

4. הגוי (הבלתי־מאמין) שאינו מאמין אינו מת, כי מעולם לא היה חי, ולכן לא יכול היה למות. מי שבטח באמת מצא חיים והוא בסכנת מיתה, כי הוא עתה חי.

5. מיום שבא הַמָּשִׁיחַ, נברא הקוסמוס, נבנות (מעוטרות) הערים, והמתים מוצאים (מסולקים).

6. בימים אשר בהם היינו עברים נעשינו יתומים, ורק אמנו הייתה לנו. אך כאשר באנו אל המשיח באמונה (ונעשינו אנשי המשיח), באו אלינו גם האם וגם האב.

7. הזורעים בחורף קוצרים בקיץ. החורף הוא מערכת העולם הזה. הקיץ הוא העידן האחר או ההנהגה (שתבוא). נזרע בעולם (בקוסמוס) כדי שנקצור בקיץ. בגלל זה, נכון לנו שלא נתפלל בחורף. מה שבא מן (עוקב אחר) החורף הוא הקיץ. אם איש יקצור בחורף, הוא לא יאסוף אלא יעקור מן השורש ולא יוציא פרי. לא רק שאינו מוציא בחורף, אלא בשבת יהיה שדהו שומם.

8. המשיח בא לפדות אחדים לפדיון מלא, להושיע (להשיב ולרפא) אחרים, ולהיות הכפרה (התשלום) לאחרים. את המנוכרים הוא פדה. הוא קונה אותם לעצמו. הוא מושיע, מרפא ומשיב את הבאים אליו. את אלה הוא חפץ לשדך (בנישואין). כאשר נתגלה (בעולם הזה) הוא הסדיר את הנשמה (עם גוף) כפי שחפץ (והניח הצידה את חייו שלו), אך עוד לפני כן, בזמן ראשית העולם, הוא הסדיר את המחיר בעבור (בעבור) עצמו. הוא ירד מן השמים בעבור הנשמה. בזמנו המיועד הוא בא להשיב לעצמו את הנשמה אשר שידך לעצמו. היא באה תחת שליטת שודדים והם לקחו אותה בשבי. אך הוא הושיע אותה, והוא שילם את המחיר בעבור (בעבור) גם הטוב וגם הרע של העולם.

9. אור וחושך, חיים ומוות, ימין ושמאל אחים הם. אי־אפשר שאחד ייפרד מן האחר. הם אינם טובים ואינם רעים. חיים אינם חיים בלי מוות. מוות אינו מוות אם אחד לא היה חי. לכן כל יחיד יושב אל מקורו, כפי שהיה מראשית. ההולכים מעבר לעולם יחיו לעולם והם בהווה הנצחי.

10. השמות הניתנים לדברים ארציים גורמים בלבול גדול. הם מעוותים את תפיסתנו מן האמיתי אל הבלתי־אמיתי. השומע את המילה «יהוה» אינו חושב על האמיתי, אלא יש לו רעיונות כוזבים ומוקדמים. כך הוא עם המילים «אב», «בן», «רוח הקודש», «חיים», «אור», «תחייה» ו«קהילה» (הנקראים החוצה), וכל שאר המילים. הן אינן מזכירות את האמיתי, אלא מעלות על הדעת רעיונות כוזבים ומוקדמים.

הם (הארכונים) למדו את מציאות מות האדם. הם (הארכונים) אשר במערכת העולם גרמו להם (לאנשים) לחשוב על הרעיון הכוזב. אילו היו בנצח, הם לא היו מכנים דבר כרע, ואף לא היו שמים דברים בתוך אירועים ארציים (זמן ומקום). הם (האנשים) מיועדים לנצח.

11. השם היחיד אשר הם (האנשים) לעולם לא ידברו אל העולם הוא השם אשר נתן האב לעצמו דרך הבן. זה שמו של האב. הוא קיים כדי שיוכל להתעלות על כל הדברים. הבן לא יכול היה להיעשות האב, אלא אם ניתן לו שמו של האב. שם זה קיים כדי שהם (האנשים) יחזיקו אותו במחשבותיהם. הם (האנשים) לעולם לא ידברו אותו. מי שאין להם אותו אינם יכולים אפילו לחשוב אותו. אך האמת בראה שמות בעולם למעננו. לא היה אפשר ללמוד את האמת בלי שמות.

12. האמת לבדה היא האמת. היא דבר אחד והיא ריבוי דברים. האמת מלמדת אותנו אהבה בלבד דרך דרכים רבות ומגוונות.

13. השולטים (אלים נחותים) חפצו לרמות את האדם כי ידעו שהאדם קשור לטובים באמת. הם (הארכונים) לקחו את כינוי הטוב ונתנו אותו למי שאינם טובים. הם עשו זאת כדי שבאמצעות מילים ירמו את האדם ויקשרו אותו למי שאינם טובים. כאשר הם מקבלים חסד, הם נלקחים ממי שאינם טובים ומושמים בין הטובים. אלה הם אשר הכירו את עצמם לעולם. שליטי כוח נלחמים באדם. השליטים אינם חפצים לקחת את האדם החופשי ולשעבד אותו לעצמם לעולם. שליטי כוח נלחמים באדם. השליטים אינם רוצים שהוא ייוושע (יכיר את עצמו), כדי שהאנשים יהיו אדוניהם. כי אם האדם ייוושע לא יהיה צורך בקרבן.

14. כאשר החל הקרבן, הוקרבו בעלי חיים לכוחות השולטים (ארכון / דמיורג). הם הוקרבו להם בעוד בעלי הקרבן עודם חיים. אך כאשר הקריבו אותם הם נהרגו. אך המשיח הוקרב מת ליהוה (יהוה העליון), ולא כדי להיהרג.

15. לפני בוא המשיח, לא היה לחם בעולם. בגן עדן, המקום אשר בו היה אדם, היו צמחים רבים כמזון לחיות פרא, אך בגן עדן לא הייתה חיטה לאדם לאכול. האדם נאלץ להיזון כבעלי חיים. אך המשיח, האדם השלם, נשלח. הוא הביא את לחם השמים, כדי שהאדם יוכל לאכול כפי שעליו.

16. השליטים (אלים נחותים) חשבו שמה שעשו (בראו את העולם החומרי) היה ברצונם ובכוחם שלהם, אך רוח הקודש פעלה דרכם בלי ידיעתם לעשות את רצונה.

17. האמת, הקיימת מראשית, זרועה בכל מקום, וכולם רואים אותה נזרעת, אך רק מעטים רואים את הקציר.

18. אחדים אומרים שמרים נתעברה (הופרתה) בידי רוח הקודש. הם בטעות. הם אינם יודעים מה הם אומרים. כיצד יכולה נקבה להפרות נקבה אחרת? (רוח הקודש היא כוח נקבי.) מרים היא הבתולה שאין כוח שטימא אותה. היא בעיה וקללה גדולה בקרב שליחי העברים ומי שאחראים (מנהיגי הקהילה). השליט (אל נחות) המנסה לטמא בתולה זו, הוא עצמו נטמא. יֵשׁוּעַ לא היה אומר «אבי שבשמים», אלא אם באמת היה לו אב אחר (על הארץ). הוא פשוט היה אומר «אבי».

19. ישוע אומר לתלמידים: «בואו אל בית האב, אך אל תביאו דבר פנימה ואל תוציאו דבר מבית האב».

20. ישוע הוא השם הנסתר; המשיח הוא השם הנגלה. השם «ישוע» אינו מופיע בשום שפה אחרת. שמו נקרא «ישוע». בארמית שמו הוא המשיח, אך ביוונית הוא המשיח. בכל שפה הוא נקרא המשוח. העובדה שהוא המושיע יכולה להיות מובנת במלואה רק בידו עצמו, מאחר שהנצרתי הוא המגלה את הדברים הנסתרים.

21. המשיח מחזיק בתוכו את כל הדברים: אדם, מלאך, סוד (סקרמנטים) והאב.

22. האומרים שישוע מת תחילה ואז קם טועים. הוא היה צריך לקום (להיוולד) תחילה לפני שיוכל למות. אם הוא אינו קם תחילה (נולד) הוא ימות, אך יהוה חי ואינו יכול למות.

(תרגום חלופי: האומרים שישוע מת תחילה ואז קם טועים. הוא קם תחילה ואז מת. אם אחד אינו משיג תחילה את התחייה, הוא לא ימות. כשם שיהוה חי, גם הוא יחיה.)

23. איש לא יסתיר דבר בעל ערך רב בתוך דבר ראוותני (אשר ימשוך תשומת לב). לעתים קרובות יותר, אדם שם דבר בעל ערך גדול בתוך מספר כלים חסרי ערך. כך הוא עם (האדם) הנשמה. היא דבר יקר המושם בתוך גוף שפל.

24. אחדים יראים שמא יקומו (מן המתים) ערומים. לכן הם חפצים לקום בבשר. הם אינם מבינים שמי שבוחרים ללבוש את הבשר ערומים הם (דלים ברוח). מי שבוחרים להפשיט את עצמם מן הבשר הם אשר אינם ערומים.

25. בשר ודם לא יוכלו לרשת את ממלכת יהוה. מהו זה שלא ירש? זה אשר על כל אחד מאתנו (בשרנו). אך מה שירש את הממלכה הוא זה השייך לישוע והוא מבשרו ומדמו. לכן הוא אומר: «מי שאינו אוכל את בשרי ושותה את דמי, אין לו חיים בו». מהו בשרו? הוא הדבר, ודמו הוא רוח הקודש. מי שקיבל את אלה יש לו מזון ומשקה ולבוש.

26. איני מסכים עם האומרים שהבשר לא יקום. הם בטעות. אמרו לי מה יקום כדי שנכבד אתכם. אתם אומרים שזו הרוח שבבשר והאור הכלול בבשר. אך מה שתאמרו, אין דבר שאתם מזכירים הכלול מחוץ לבשר (העולם החומרי). הכרחי לקום בבשר הזה אם הכול קיים בתוך הבשר (והכול קיים כחלק מן העולם החומרי או מחובר אליו).

27. בעולם הזה הלובשים בגד יקרים מן הבגד. בממלכת השמים הבגד יקר מן הלובש אותו.

28. במים ובאש כל הממלכה מטוהרת דרך ההתגלויות בידי המגלים אותן, ודרך הסודות בידי שומריהם. אך יש דברים נשמרים בסוד אף בתוך הדברים הנגלים. יש מים בטבילה ויש אש בשמן משיחה.

29. ישוע תפס את כולם בהפתעה. כי הוא לא גילה את עצמו כפי שהיה במקור, אלא גילה את עצמו כפי שהיו מסוגלים לתפוס אותו. הוא גילה את עצמו לכולם בדרכם שלהם. לגדולים, הוא גילה את עצמו כגדול. לקטנים, הוא היה קטן. הוא גילה את עצמו למלאכים כמלאך ולאנושות כאדם. אחדים הביטו בו וראו את עצמם. אך בכל זה, הוא הסתיר את דבריו מכולם. אולם כאשר גילה את עצמו לתלמידיו על ההר, הוא הופיע מפואר. הוא לא נעשה קטן. הוא נעשה גדול, אך גם עשה את התלמידים גדולים כדי שיוכלו לתפוס את גדולתו.

30. הוא אמר באותו יום בעת הודאתו (באוכריסטיה): «חיברת את האור השלם ואת רוח הקודש יחד עם מלאכים ודמויות».

31. אל תשנא את השה. בלעדיו אי־אפשר לראות את הדלת אל דיר הצאן. מי שערומים לא יבואו לפני המלך.

32. בני אדם השמים רבים יותר מבני אדם הארץ. אם בני אדם רבים אף כי הם מתים, חשבו כמה עוד בנים יש לאדם השלם ואלה אינם מתים. והם נולדים בלי הרף בכל רגע של זמן.

33. האב בורא בן, אך אי־אפשר שהבן יברא בן כי אי־אפשר שמי שזה עתה נולד יהיה לו ילד. לבן יש אחים, לא בנים.

34. יש סדר בדברים. כל הנולדים בעולם נולדו גופנית. אחדים נולדו רוחנית, ניזונים בהבטחת השמים, המועברת בדבר השלם מן הפה. הדבר השלם נתעבר דרך נשיקה וכך הם נולדים. יש משיחה לנשק זה את זה כדי לקבל התעברות מחסד לחסד.

35. שלוש נשים בשם מרים (מרה) הלכו עם ישוע כל הזמן. הן היו אמו, אחותו ומרים המגדלית, אשר הייתה בת־זוגו (חברתו). כך אמו, אחותו ובת־זוגו (חברתו) כולן נקראו מרים.

36. «אב» ו«בן» הם שמות יחידים; «רוח הקודש» הוא שם כפול והוא בכל מקום: למעלה ולמטה, נסתר ונגלה. משכן רוח הקודש נגלה כאשר היא למטה. כאשר היא למעלה היא נסתרת.

(תרגום חלופי: «אב» ו«בן» הם שמות יחידים; «רוח הקודש» הוא שם כפול. כי הם בכל מקום: הם למעלה, הם למטה; הם נסתרים, הם נגלים. כאשר רוח הקודש בנגלה היא למטה. כאשר היא בנסתר היא למעלה.)

37. קדושים משורתים בידי כוחות רעים (אלים נחותים). הרוחות הרעות מרומות בידי רוח הקודש. הן חושבות שהן מסייעות לאדם פשוט כאשר הן משרתות קדושים. חסיד של ישוע ביקש ממנו פעם דבר מן העולם הזה. הוא ענה לו לאמור: «בקש מאמך, והיא תיתן לך דבר מממלכה אחרת».

38. השליחים אמרו לתלמידים: «מי ייתן וכל קרבננו ישיג מלח». הם קראו לסופיה (חכמה) מלח ובלעדיה אין קרבן יכול להיעשות ראוי.

39. סופיה (חכמה) עקרה. אין לה ילדים אך היא נקראת אם. אחרים נמצאים (מאומצים) בידי רוח הקודש, ולה ילדים רבים.

40. מה שיש לאב שייך לבן, אך הוא אינו יכול להחזיק בו כאשר הוא צעיר (קטן). כאשר הוא מתבגר כל מה שיש לאביו יינתן לבן.

41. מי שאינם הולכים בדרך נולדים מן הרוח, והם תועים בגללה. באותה רוח עצמה (נשימה או כוח חיים), האש בוערת ומכלה.

42. חכמה ארצית היא דבר אחד, וחכמה ארצית (מוות) היא דבר אחר. חכמה ארצית היא פשוט חכמה, אך מוות הוא חכמת המוות, ומוות הוא היודע מוות. היכרות עם מוות היא חכמה קטנה.

43. יש בעלי חיים כמו השור והחמור הכפופים לאדם. יש אחרים החיים במדבר. האדם חורש את השדה בבעלי חיים כפופים, ומשתמש בקציר להאכיל את עצמו וגם את כל בעלי החיים, מבויתים או פראיים. כך הוא עם האדם השלם. דרך כוחות כפופים הוא חורש ומספק לכל הדברים להתקיים. הוא גורם לכל הדברים להתכנס לקיום, אם טובים אם רעים, ימין או שמאל.

44. רוח הקודש היא הרועה המנחה את כולם וכל כוח (שליט נחות או אלים נחותים), אם כפוף, מרדני או פראי. היא שולטת בהם, מכניעה אותם ושומרת אותם מרוסנים, אם יחפצו בכך אם לאו.

45. מי שנברא (אדם) יפה. לא היית מצפה שילדיו יהיו אצילים. אילו לא נברא אלא נולד, היית מצפה שילדיו יהיו אצילים. אך הוא גם נברא וגם נולד. האם זו אצילות?

46. ניאוף קרה תחילה ואז בא רצח. וקין נתעבר בניאוף כי הוא היה בן הנחש (השטן). הוא נעשה רוצח ממש כאביו. הוא הרג את אחיו. כאשר זיווג קורה בין מי שאינם דומים, זה ניאוף.

47. יהוה הוא צובע. כשם שצבע טוב ואמיתי חודר עמוק לתוך הבד לצבוע אותו לצמיתות מבפנים (לא פעולת פני־שטח), כך יהוה הטביל את מה שהוא צובע בצבע בלתי־נמחק, אשר הוא מים.

48. אי־אפשר שאיש יראה דבר בעולם האמיתי, אלא אם נעשה חלק ממנו. אין זה כאדם בעולם הזה. כאשר אחד מביט בשמש הוא יכול לראות אותה בלי להיות חלק ממנה. הוא יכול לראות את השמים או את הארץ או כל דבר בלי להיות חלק ממנו. כך הוא עם העולם הזה, אך בעולם האחר עליך להיעשות מה שאתה רואה (לראות מה שאתה נעשה). כדי לראות רוח עליך להיות רוח. כדי לראות את המשיח עליך להיות המשיח. כדי לראות את האב עליך להיות האב. כך תראה הכול מלבד עצמך. אם תביט בעצמך תיעשה מה שאתה רואה.

49. אמונה מקבלת, אך אהבה נותנת. איש אינו יכול לקבל בלי אמונה. איש אינו יכול לאהוב בלי לתת. האמן ותקבל. אהב ותיתן. אם תיתן בלי אהבה, לא תקבל דבר. מי שלא קיבל את ישוע, ממשיך להיות עברי.

50. השליחים אשר באו לפנינו קראו לו ישוע, הנצרתי והמשיח. משמות אלה, ישוע, הנצרתי (של נוהג הנזירים) והמשיח, השם האחרון הוא המשיח, הראשון הוא ישוע, והאמצעי כפרה (גאולה או תשלום). «נזרה» פירושה אמת. לכן הנזיר הוא האמת. המשיח הוא הנמדד, הנזיר (האמת) וישוע (גאולה) נמדדו (הם המידה).

51. הפנינה המושלכת אל הבוץ אינה שווה פחות משהייתה קודם. אם היא נמשחת בשמן בלסם היא אינה מוערכת גבוה יותר. היא יקרה כפי שבעליה תופס אותה. כך הוא עם בני יהוה. מה שיקרה להם, הם יקרים בעיני אביהם.

52. אם תאמר שאתה יהודי איש לא יתרגז. אם תאמר שאתה רומאי איש לא יתעניין. אם תטען שאתה יווני, זר, עבד או אדם חופשי איש לא יופרע כלל. אך אם תטען שאתה מאנשי המשיח כולם ישימו לב (ידאגו). אני מקווה לקבל תואר זה ממנו. מי שהם ארציים לא יוכלו לשאת כאשר ישמעו את השם.

53. יהוה הוא אוכל־אדם (קניבל), כי אנשים מוקרבים לו. לפני שהוקרבו אנשים, הוקרבו בעלי חיים. מי שהם מוקרבים להם אינם אלים.

54. כלי זכוכית וכלי חרס נעשים תמיד באש. אך אם כלי זכוכית נשבר הוא מותך מחדש, כי הוא נעשה בנשימה אחת. אם כלי חרס נשבר הוא נהרס, מאחר שבא לקיום בלי נשימה.

55. חמור הסובב אבן ריחיים הלך מאה מילין אך כאשר הותר היה באותו מקום שהתחיל. יש ההולכים במסעות ארוכים אך אינם מתקדמים. כאשר בא הערב (כאשר המסע מסתיים), הם לא גילו שום עיר, שום כפר, שום אתר בנייה, שום ברייה (דבר טבעי), שום כוח (שליט) ושום מלאך. הם עמלו ויגעו לריק (ריקנות).

56. ההודיה (האוכריסטיה) היא ישוע. כי בארמית הם קוראים לו פריסתה, שפירושו «להיפרש». זה מפני שישוע בא לצלוב את העולם.

57. ישוע הלך אל המקום אשר בו עבד לוי כצובע. הוא לקח 72 צבעים וזרק אותם לתוך מכל. כאשר הוציא את התוצאה היא הייתה לבנה טהורה. הוא אמר: «כך בא בן האדם. הוא צובע».

58. סופיה (חכמה), אשר הם קוראים עקרה, היא אם המלאכים. ובת־הזוג (החברה) הייתה מרים המגדלית. ישוע אהב את מרים יותר מכל שאר התלמידים והוא נישק אותה לעתים קרובות על פיה (הטקסט חסר כאן). האחרים ראו את אהבתו למרים ושאלו אותו: «מדוע אתה אוהב אותה יותר מכולנו?» המושיע ענה: «מדוע איני אוהב אתכם באותה דרך שאני אוהב אותה?» בעוד אדם עיוור ואדם רואה שניהם בחושך, אין הבדל, אך כאשר בא האור, הרואה יראה את האור, אך העיוור יישאר בחושך.

59. ישוע אומר: «אשרי מי שהיה קיים לפני שבא לקיום, כי הוא והיה ויהיה (ימשיך להיות)».

60. עליונותו של האדם אינה גלויה, אלא נסתרת. בגלל זה הוא אדון החיות, החזקות (גדולות) ממנו, בדרכים גלויות ושאינן גלויות. זה מאפשר לחיות לשרוד. אך כאשר האדם נפרד מהן, הן נושכות והורגות וטורפות זו את זו כי אין להן מזון. עתה יש להן מזון כי האדם עיבד את האדמה.

61. אם אחד יורד אל המים (נטבל) ועולה בלי שקיבל דבר, אך טוען שהוא מאנשי המשיח, הוא לווה כנגד השם בריבית גבוהה. אך אם אחד מקבל את רוח הקודש, ניתן לו השם כמתנה. מי שקיבל מתנה אינו חייב לשלם בעבורה או להשיבה. אם לווית את השם תצטרך להשיבו בריבית כאשר יידרש. כך פועל הסוד.

62. נישואין הם סקרמנט וסוד. הם גדולים. כי העולם מיוסד על האדם, והאדם מיוסד על הנישואין. שקלו מין (מין טהור), יש לו כוח רב אף כי דמותו מושחתת.

63. בין התגלויות הרוחות הטמאות יש זכרים ונקבות. הזכרים הם המזדווגים עם הנשמות השוכנות בצורת נקבה, ורוחות הנקבה מזמינות את השוכנים בצורת זכר לקיים יחסי מין. משנתפס אחד, איש אינו נמלט אלא אם יקבל גם את הכוח הזכרי וגם את הכוח הנקבי הניתן לחתן עם הכלה. הכוח נראה בחדר הכלות המשוקף. כאשר נשים טיפשות רואות אדם יושב לבדו, הן קופצות עליו ומכניעות אותו, נוגעות ומטפלות בו, ומטמאות אותו. כאשר גברים טיפשים רואים אישה יפה יושבת לבדה, הם חפצים לפתות אותה, למשוך אותה בתשוקה ולטמא אותה. אך אם הרוחות רואות את האדם יושב יחד עם אשתו, רוח הנקבה אינה יכולה לחדור אל האדם ורוח הזכר אינה יכולה לחדור אל האישה. כאשר דמות ומלאך מזדווגים, איש אינו יכול לבוא בין האיש לאישה.

64. היוצא מן העולם אינו ניתן לעצירה. כי הוא היה פעם בעולם הוא עתה מעבר גם לכמיהה (תשוקה) וגם לפחד. הוא התגבר על הבשר ושלט בקנאה ובתשוקה. אם הוא אינו עוזב את העולם יש כוחות שיבואו לתפוס אותו, לחנוק אותו. כיצד יכול איש להימלט? כיצד יכול הוא לפחד מהם? פעמים רבות יבואו אנשים ויאמרו: «אנו נאמנים, והתחבאנו מרוחות טמאות ושדיות». אך אילו ניתנה להם רוח הקודש, שום רוח טמאה לא הייתה נדבקת בהם. אל תירא את הבשר, ואל תאהב אותו. אם תירא אותו, הבשר יהיה אדונך. אם תאהב אותו, הבשר יטרוף אותך ויעשה אותך חסר יכולת לנוע.

65. אחד קיים או בעולם הזה או בתחייה או במעבר ביניהם. אל תימצא במעבר. בעולם ההוא יש גם טוב וגם רע. הטוב שבו אינו טוב והרע שבו אינו רע. יש רע אחרי העולם הזה, אשר הוא רע באמת והוא נקרא המעבר. זה מה שנקרא מוות. בעודנו בעולם הזה מוטב לנו להיוולד אל התחייה, כדי שנפשוט את הבשר ונמצא מנוחה ולא נתעה באזור המעבר. רבים תועים בדרך. בגלל זה, מוטב לצאת מן העולם לפני שאחד חטא.

66. אחדים אינם חפצים ואינם מסוגלים לפעול. לאחרים יש הרצון לפעול אך מוטב להם אם לא יפעלו, כי המעשה אשר הם חפצים לבצע יעשה אותם חוטאים. באי־חפצנו לעשות מעשה צדק הצדק נמנע (הצדק אינו ברור). אולם הרצון תמיד קודם למעשה. (לא המעשה אלא הרצון הוא החשוב.)

67. שליח ראה בחזון אנשים כלואים בבית בוער, כבולים בכבלי אש, זועקים כאשר להבות באות מנשימתם. היה מים בבית, והם זעקו: «המים באמת יכולים להושיע אותנו». הם הוטעו בידי תשוקתם. זה נקרא החושך החיצוני ביותר.

(תרגום חלופי: שליח ראה בחזון אנשים כלואים בבית בוער, כבולים בכבלי אש, שוכבים בלהבות. היה מים, אך לא הייתה להם אמונה והם לא חפצו להיוושע. הם קיבלו עונש, בהיותם מושלכים אל החושך החיצוני.)

68. נשמה ורוח נולדו ממים ומאש. ממים, אש ואור נולדים ילדי חדר הכלות. האש היא הרוח (משיחה), האור הוא האש, אך לא מין האש אשר לו צורה. אני מדבר על המין האחר אשר צורתו לבנה והוא ממטיר יופי והדר.

69. האמת לא באה אל העולם ערומה, אלא היא באה בטיפוסים ובסמלים. העולם לא היה מקבל אותה בשום דרך אחרת. יש לידה מחדש יחד עם סמליה. אחד אינו יכול להיוולד מחדש דרך סמלים. מה יכול סמל התחייה להקים, או חדר הכלות עם סמליו? על אחד לבוא אל האמת דרך הדמות (האמיתית) (לא הסמל או טיפוסה). האמת היא שיבה זו. טוב למי שלא נולדו ליטול את שמות האב, הבן ורוח הקודש. הם לא יכלו לעשות זאת בכוחות עצמם. מי שאינו נולד מהם יוסר ממנו השם (של אנשי המשיח). המקבל אותם מקבל את משיחת הרוח ואת המשחה ואת כוח הצלב. זה מה שהשליחים קוראים להחזיק את הימין עם השמאל. כאשר זה קורה, אינך עוד מאנשי המשיח, אתה תהיה המשיח.

70. ישוע עשה הכול דרך סקרמנטים (סודות או סמלים): הייתה טבילה, משיחה, הודיה (אוכריסטיה), כפרה (קרבן או תשלום) וחדר כלות.

71. הוא אומר: «באתי לעשות את אשר בפנים כפי אשר בחוץ ואת אשר למטה כפי אשר למעלה. באתי להביא את כל זה למקום אחד». הוא גילה את עצמו דרך טיפוסים וסמלים. האומרים שהמשיח בא מן המקום שמעבר (למעלה) מבולבלים.

72. מי שנגלה בשמים נקרא «אחד מלמטה». ומי שיודע את הדבר הנסתר הוא אשר מעליו. הדרך הנכונה לאמר זאת תהיה «הפנימי והחיצוני» או «זה אשר מעבר לחיצוני». בגלל זה קרא ישוע להרס «החושך החיצוני». אין דבר מעבר לו. הוא אומר: «אבי, אשר בסתר». הוא אומר: «לך אל חדרך הפנימי, סגור את הדלת מאחוריך ושם התפלל לאביך אשר בסתר; הוא אשר בעומק הפנים». מי שבתוך כולם הוא המלאות. מעבר לו אין דבר עמוק יותר בפנים. המקום העמוק ביותר בפנים נקרא המקום העליון ביותר.

73. לפני המשיח אחדים יצאו. הם לא היו מסוגלים לשוב מהמקום אשר ממנו באו. הם כבר לא היו מסוגלים לעזוב מן המקום אשר אליו הלכו. אז בא המשיח. את מי שנכנסו הוא הוציא, ואת מי שיצאו הוא הכניס.

74. כאשר חוה הייתה עוד בתוך אדם (האדם), לא היה מוות. כאשר היא הופרדה ממנו, החל המוות. אילו נכנסה אליו שוב ואילו קיבל אותה במלואה, המוות היה פוסק.

75. «יהוה שלי, יהוה שלי, הוי יהוה, מדוע עזבתני?» הוא אמר מילים אלה על הצלב. הוא עזב (חילק) את המקום ולא היה שם עוד.

76. ישוע קם מן המתים. הוא נעשה כפי שהיה, אך גופו נעשה שלם. הוא היה לבוש בשר אמיתי. בשרנו אינו אמיתי, אלא דמות של בשר אמיתי, כפי שאחד רואה במראה.

77. חדר הכלות אינו לחיות, לעבדים או לזונות. הוא לגברים חופשיים ולבתולות.

78. דרך רוח הקודש אנו נולדים מחדש, מתעברים בתוך המשיח, נמשחים ברוח, מתאחדים בתוכנו. רק באור נוכל לראות את עצמנו משתקפים במים או במראה. אנו נטבלים במים ובאור. האור הוא שהוא שמן משיחה.

79. היו שלושה אולמי קרבנות בירושלים. אחד נפתח למערב נקרא הקדוש, אחר נפתח לדרום נקרא קדוש הקדוש, השלישי נפתח למזרח נקרא קדוש הקדושים אשר אליו הכהן הגדול לבדו היה נכנס. הטבילה היא הקדוש, הגאולה (תשלום או כפרה) היא קדוש הקדוש, וקדוש הקדושים הוא חדר הכלות. לטבילה בתוכה התחייה והגאולה. הגאולה מאפשרת כניסה אל חדר הכלות. חדר הכלות נעלה על כל אלה. אין דבר המשתווה.

80. המתפללים בעבור ירושלים אוהבים את ירושלים. הם בירושלים והם רואים אותה עתה. אלה נקראים קדוש הקדושים.

81. לפני שמסך המקדש נקרע לא יכולנו לראות את חדר הכלות. כל שהיה לנו הוא סמל המקום שבשמים. כאשר המסך נקרע מלמעלה עד למטה הוא עשה דרך לאחדים לעלות.

82. מי שלבושים באור השלם אינם יכולים להיראות בידי הכוחות, ואף הכוחות אינם יכולים להכניע אותם. אך אחד יילבש באור בסקרמנט (סוד) המין (איחוד / התאחדות).

83. אילו האישה לא הופרדה מן האדם, איש מהם לא היה מת. המשיח בא לתקן את שגיאת ההפרדה אשר קרתה. הוא עשה זאת באחדו אותם מחדש ובנתינתו חיים למי שמתו. האישה מתאחדת עם בעלה בחדר הכלות ומי שהתאחדו בחדר הכלות לא ייפרדו שוב. חוה הופרדה מאדם כי היא לא התאחדה עמו בחדר הכלות.

84. נשמת האדם (אדם) נבראה כאשר נשימה (רוח) ננשפה לתוכו. היסודות סופקו בידי אמו (סופיה). כאשר נשמה (שכל או רצון) נעשתה רוח והם התחברו יחד הוא אמר מילים שהכוחות לא יכלו להבין. הם קינאו בו, בשותפתו הרוחנית ובהזדמנותו. הם רצו את הכול לעצמם אך חדר הכלות היה נסתר מהם.

85. ישוע נתגלה לצד נהר הירדן במלאות ממלכת השמים, אשר הייתה קיימת לפני הכול. יתר על כן, הוא נולד כבן לפני הלידה. הוא נמשח והוא משח. הוא כופר והוא כיפר בעבור אחרים.

86. נכון לדבר על סוד. אבי כולם הזדווג עם הבתולה אשר ירדה. אש זרחה עליו באותו יום. הוא גילה את כוח חדר הכלות. בגלל כוח זה בא גופו לקיום באותו יום. הוא יצא בחדר הכלות בתפארת בגלל המהות אשר יצאה מן החתן אל הכלה. כך ביסס ישוע את הכול. זה היה בלבו. באותה דרך נכון שכל אחד מן התלמידים ייכנס אל מנוחתו.

87. אדם בא לקיום משתי בתולות, מן הרוח ומאדמת הבתולה. המשיח נולד מבתולה, כדי שהשגיאה אשר קרתה בראשית תתוקן בידו.

88. היו שני עצים בגן עדן. אחד הוליד חיות, האחר הוליד אדם. אדם אכל מן העץ שהוליד חיות, ובנהיה חיה הוליד חיות. בגלל זה, חיות נשתחוו. יהוה ברא את האדם ואנשים בראו אלים והם משתחווים לבריאותיהם. היה מתאים יותר שאלים ישתחוו לאנושות. כך היה אילו אדם לא אכל מעץ החיים, אשר נשא אנשים.

89. מעשי האדם עוקבים אחר יכולותיו. אלה כוחותיו והדברים שהוא עושה בקלות. תוצאתו היא ילדיו אשר יצאו מזמני מנוחתו. עבודתו נשלטת בידי עבודתו אך במנוחתו הוא מוליד את בניו. זה האות והסמל, עשיית מעשים בכוח, והולדת ילדים במנוחתו.

90. בעולם הזה העבדים נכפים לשרת את החופשיים. בממלכת השמים החופשיים ישרתו את העבדים וחתן חדר הכלות ישרת את האורחים. לאנשי חדר הכלות שם יחיד ביניהם, הוא «מנוחה» ואין להם צורך בשום שם אחר. התבוננות בסמל מביאה הארה ותפארת גדולה. בתוך מי שבחדר (המנוחה) התפארות מתמלאות.

91. לך אל המים אך אל תרד אל המוות, כי המשיח יכפר בעבורו כאשר הנטבל יצא. הם נקראו להתמלא בשמו. כי הוא אמר: «עלינו למלא את כל הצדק».

92. האומרים שהם ימותו ואז יקומו מבולבלים. אם אינך מקבל את התחייה בעודך חי לא תקבל דבר כאשר תמות. לכן נאמר שהטבילה גדולה, כי המקבלים אותה יחיו.

93. פיליפוס השליח אמר: «יוסף הנגר נטע חורשת עצים כי נזקק לעץ לעבודתו (מלאכתו או מקצועו). הוא עצמו עשה את הצלב מן העצים אשר נטע, ויורשו נתלה על אשר נטע. יורשו היה ישוע, והעץ היה הצלב. אך עץ החיים באמצע הגן (גן עדן) הוא עץ הזית. מלבו באה משיחה דרך שמן הזית וממנה באה התחייה».

94. העולם הזה אוכל גופות. כל הנאכל בידי (בתוך) העולם מת. האמת טורפת חיים, אך אם תאכל אמת לעולם לא תמות. ישוע בא (משם) מביא מזון. ולחפצים בו (אשר חפץ בהם) הוא נתן חיים, כדי שלעולם לא ימותו.

95. יהוה ברא את הגן (גן עדן). האדם חי שם, אך לא היה להם יהוה בלבותיהם ולכן נכנעו לתשוקה. גן זה הוא המקום אשר בו ייאמר לנו: «את זה תוכלו לאכול אך את זה לא תאכלו, לפי תשוקתכם». זה המקום אשר בו אבחר לאכול דברים שונים שם כגון עץ הדעת, אשר המית את אדם. במקום הזה עץ הדעת נתן חיים לאדם. התורה היא העץ. יש לה הכוח להקנות את דעת הטוב והרע. היא לא הרחיקה אותו מן הרע או מסרה אותו לטוב. היא פשוט גרמה לאוכלים אותה למות. המוות החל כי האמת אמרה: «את זה תוכלו לאכול, אך את זה אל תאכלו». זו הייתה ראשית המוות.

96. משיחה נעשית נעלה על הטבילה, כי מן המילה משיחה אנו נקראים נוצרים (אנשי המשיח / משוחים) לא בגלל המילה טבילה. ובגלל משיחה זו הוא נקרא המשיח. האב משח את הבן, והבן משח את השליחים, והשליחים משחו אותנו. מי שנמשח בא להחזיק את כל הדברים, יש לו התחייה, האור, הצלב ורוח הקודש. האב העניק זאת לו בחדר הכלות. האב נתן זאת לבן אשר קיבל זאת בחופשיות. האב היה בבן, והבן היה באב. זו היא ממלכת השמים.

97. נאמר בשלמות בידי ישוע: אחדים השיגו את ממלכת השמים בצחוק. הם יצאו מן העולם שמחים. מי שהם מאנשי המשיח אשר ירדו אל המים מיד עלו כאדון הכול. הוא לא צחק כי לקח דברים בקלות, אלא כי ראה שכל שבעולם הזה חסר ערך לעומת ממלכת השמים. אם הוא ילעג לעולם ויראה את חוסר־ערכו הוא יצא בצחוק.

98. לעומת הלחם והגביע ושמן משיחה; יש אחר נעלה על כולם.

99. העולם (המערכת) החל דרך טעות. מי שעשה עולם זה חפץ לעשותו שלם ונצחי. הוא נכשל (נפל / לא עקב) ולא השיג את מטרתו. העולם אינו נצחי, אך ילדי העולם נצחיים. הם היו ילדים והשיגו נצח. איש אינו יכול לקבל נצח אלא אם ייעשה ילד. ככל שאינך מסוגל לקבל, כך לא תהיה מסוגל לתת.

100. גביע השיתוף (התפילה) מכיל יין ומים. הוא מוצג כסמל הדם. עליו (בגלל הדם) אנו מודים. הוא מתמלא בידי (עם) רוח הקודש. הוא (הדם) שייך לאדם השלם. כאשר אנו שותים אנו צורכים את האדם השלם.

101. המים החיים הם גוף. נכון שנהיה לבושים בגוף חי (האדם החי). כאשר הוא יורד אל המים הוא מפשיט את עצמו כדי שיילבש באדם החי.

102. סוס בטבעיות מוליד סוס, אדם בטבעיות מוליד אדם, אל בטבעיות מוליד אל. החתן בתוך הכלה מוליד ילדים הנולדים בחדר הכלות. היהודים לא צמחו מן היוונים (הגויים), ונוצרים (מאנשי המשיח) אינם באים מיהודים. אלה שהולידו את הנוצרים נקראו הדור הנבחר של רוח הקודש (יהוה החי). האדם האמיתי, בן האנושות, היה הזרע אשר הוליד את בני האדם. דור זה הוא האמיתיים בעולם. זה המקום אשר בו שוכנים ילדי חדר הכלות.

103. זיווג קורה בעולם הזה כאשר איש ואישה מתערבבים (מתערבים או משתלבים). כוח מתחבר עם חולשה. בנצח יש מין זיווג אחר הקורה. באופן מטפורי אנו קוראים לו באותם שמות, אך הוא נעלה על כל שם שנוכל לתת לו. הוא מתעלה על כוח גס. במקום שאין כוח, יש מי שנעלים על הכוח. האדם אינו יכול לתפוס זאת.

104. האחד אינו, והאחר ישנו, אך הם מאוחדים. זה הוא אשר לא יוכל לבוא אל מי שיש להם לב בשר. (הוא אינו כאן, אך הוא קיים. אולם הוא אינו יכול לשכון בלב מי שקשורים לעולם הבשרי.)

105. לפני שתחזיק את כל הידע, האם לא עליך לדעת את עצמך? אם אינך יודע את עצמך, כיצד תוכל ליהנות מן הדברים אשר יש לך? רק מי שהבינו את עצמם ייהנו מן הדברים אשר באו להחזיק.

106. האדם המושלם אינו ניתן לתפיסה או לראייה. אם הם (הארכונים) יכלו לראותו, הם יכלו לתפוס אותו. הדרך לחסד יכולה לבוא רק מן האור השלם. אלא אם אחד לבוש באור השלם והוא נראה עליו ובו הוא לא יוכל לצאת מן העולם כבן השלם של חדר הכלות. עלינו להיות מושלמים לפני שנצא מן העולם. מי שקיבל הכול לפני ששלט בכול, לא יוכל לשלוט בממלכה. הוא ילך אל המעבר (המוות) בלתי־שלם. רק ישוע יודע את גורלו.

107. האדם הקדוש (הכהן) קדוש לחלוטין, לרבות גופו. אם אחד מברך את הלחם ומקדש אותו, או את הגביע, או כל דבר אחר שהוא מקבל, מדוע לא יקדש גם את הגוף?

108. בטהרנו את מי הטבילה: כך ישוע שטף את המוות, (הסיר את המוות מהם). בגלל זה, אנו יורדים אל המים אך לא אל המוות. איננו נשפכים אל רוח העולם. בכל עת שהיא נושבת, חורפה בא. כאשר רוח הקודש נושמת, הקיץ בא.

109. מי שמכיר את האמת משתחרר. המשתחרר אינו חוזר (חוטא), כי החוזר (החוטא) הוא עבד החטא. האמת היא האם. כאשר אנו מתאחדים עמה זו הכרת האמת. מי שמשתחררים מן החטא (כבר אינם חייבים לחטוא) נקראים חופשיים בידי העולם. הכרת האמת מרוממת את לבות המשתחררים מזה. זה מה שמשחרר אותם ושם אותם מעל כל העולם. האהבה בונה (מעוררת). מי שהשתחרר דרך הכרה זו הוא עבד האהבה, משרת את מי שטרם השתחררו בידי האמת. הידע עושה אותם מסוגלים להשתחרר. האהבה אינה לוקחת דבר באנוכיות. כיצד תוכל כאשר היא מחזיקה את כל הדברים? היא אינה אומרת: «זה שלי או זה שלי», אלא אומרת: «כל זה שייך לך».

110. אהבה רוחנית היא יין עם ניחוח. כל הנמשחים בה נהנים ממנה. גם מי שמשחים את עצמם בקרבתה (קרובים למשוחים) נהנים ממנה. אך כאשר המשוחים עוזבים, העומדים מן הצד שאינם משוחים נשארים בצחנתם שלהם. השומרוני לא נתן לאיש הפצוע דבר מלבד יין ושמן למשיחה. הפצעים נרפאו, כי «האהבה מכסה המון חטאים».

111. ילדי אישה דומים לאיש האוהב אותה. אם האיש הוא בעלה, הם דומים לבעלה. אם האיש הוא אוהבה האסור, הם דומים לו. לעתים קרובות, אישה תקיים יחסים עם בעלה מתוך חובה אך לבה עם אוהבה וגם עמו היא מקיימת יחסים. ילדי איחוד כזה לעתים קרובות דומים לאוהב. אתם החיים עם בן יהוה ולא אוהבים גם את העולם אלא אוהבים את ישוע בלבד יהיו לכם ילדים הנראים כישוע ולא כעולם.

112. בני אדם מזדווגים עם בני אדם, סוסים מזדווגים עם סוסים, חמורים מזדווגים עם חמורים. דומה מושך דומה והם מתקבצים יחד. רוחות מתאחדות עם רוחות, והמחשבה (הדבר) מתערבבת עם המחשבה (הדבר), כשם שאור מתמזג עם אור. אם תיעשה אדם אז אנשים יאהבו אותך. אם תיעשה רוח, אז הרוח תתמזג עמך. אם תיעשה מחשבה (הדבר), אז המחשבה (הדבר) תתאחד עמך. אם תיעשה מואר, אז האור יתמזג עמך. אם תתעלה מעל העולם הזה, אז אשר מלמעלה ישכן עליך (בך). אך אם תיעשה כסוס, חמור, שור, כלב, כבש או כל חיה אחרת, מבויתת או פראית, אז לא אדם ולא רוח ולא דבר (מחשבה) ולא האור ולא מי שמלמעלה ולא השוכנים בפנים יוכלו לאהוב אותך. הם לא יוכלו לנוח בך, ולא יהיה להם חלק בירושתך הבאה.

113. מי שמשועבד בלי הסכמתו יכול להשתחרר. מי שהשתחרר בחסד אדונו, אך אז מכר את עצמו חזרה לשעבוד אינו יכול להשתחרר.

114. העיבוד בעולם הזה בא דרך ארבעה יסודות (אדמה, אוויר, אש, מים). יבולים נקצרים ונלקחים אל האסם רק אם יש תחילה אדמה, מים, רוח ואור. גם קציר יהוה הוא באמצעי ארבעה יסודות: אמונה (ביטחון), תקווה (ציפייה), אהבה (אהבת־חסד) וידע (הכרת האמת). אדמתנו היא האמונה אשר בה אנו משרישים. מימינו הם התקווה אשר בה אנו ניזונים. הרוח (רוח) היא האהבה אשר דרכה אנו גדלים. האור הוא האמת, הגורמת לנו להבשיל. אך החסד הוא הגורם לנו להיעשות מלכי כל השמים. נשמותיהם בקרב המבורכים כי הם חיים באמת.

115. ישוע, המשיח, בא אל כולנו אך לא הטיל עלינו שום עול. מין אדם זה שלם ומבורך. הוא דבר יהוה. שאלו אותנו עליו ונספר לכם שצדקתו קשה להגדרה או לתיאור. משימה כה גדולה מבטיחה כישלון.

116. כיצד ייתן מנוחה לכולם; גדולים או קטנים, מאמינים או לא? הוא מספק מנוחה לכולם. יש המנסים להרוויח בסייעם לעשירים. מי שרואים את עצמם עשירים בררנים. הם אינם באים מרצונם. אל תצערו אותם או איש. טבעי לרצות לעשות טוב, אך הבינו שהעשירים עלולים לבקש לגרום צער ומי שמבקש לעשות טוב עלול להרגיז מי שחושבים את עצמם עשירים.

117. בעל בית רכש הכול. היו לו ילדים, עבדים, בקר, כלבים וחזירים. היה לו גם חיטה, שעורה, קש, חציר, בשר, שמן ובלוטים. הוא היה חכם וידע מה כל אחד צריך לאכול. הוא האכיל את ילדיו לחם ובשר. הוא האכיל את העבדים שמן עם דגן. לבקר ניתנו שעורה, קש וחציר. הכלבים קיבלו עצמות והחזירים קיבלו בלוטים ושאריות לחם. כך הוא עם תלמיד יהוה. אם הוא חכם, הוא מבין את התלמידות. צורות הגוף לא ירמו אותו, אלא הוא יבין את מצב הנשמות סביבו. הוא ידבר אל כל איש ברמתו שלו. בעולם יש מינים רבים של חיות בצורת אדם. עליו לזהות כל אחד. אם האדם הוא חזיר, האכילו בלוטים. אם האדם הוא שור, האכילו שעורה עם קש וחציר; אם כלב, זרקו לו עצמות. אם האדם הוא עבד האכילו מזון בסיסי, אך לבנים הציגו את המזון השלם והגמור.

118. יש בן האדם ויש בנו של האדם. ישוע הוא בן האדם, ובנו בורא דרכו. יהוה נתן לבן האדם את הכוח לברוא; הוא נתן לו גם את היכולת להוליד ילדים. אשר נברא דרך ברייה. מי שנולדים הם צאצאים (ילד או יורש). ברייה אינה יכולה להתרבות, אך ילדים יכולים לברוא. אך הם אומרים שהברייה מתרבה, אולם הילד הוא ברייה. לכן צאצאי הברייה אינם בניו, אלא הם בריאות. מי שבורא פועל בגלוי, והוא נראה. מי שמוליד עושה זאת בסתר, ומסתיר את עצמו מאחרים. מי שבורא עושה זאת לעין כול. מי שמוליד, עושה את ילדיו (בנו) בסתר.

119. איש אינו מסוגל לדעת באיזה יום איש ואישה מתייחדים. רק הם יודעים, כי נישואין בעולם הזה הם סקרמנט (סוד) למי שלקחו אישה. אם מעשה נישואין טמאים (רגילים) נסתר, הנישואין הטהורים (הנקיים) הם סוד (סקרמנט) עמוק יותר והם נסתרים עוד יותר. הם אינם בשרניים (רגילים), אלא הם טהורים (בלתי־מושחתים). הם אינם מיוסדים על תאווה. הם מיוסדים על אהבה אמיתית (אהבת־חסד). הם אינם חלק מן החושך או הלילה. הם חלק מן האור. נישואין (מעשה) הנראים (נגלים או נחשפים) נעשים גסות (רגילות או זנות), והכלה ויתרה על מעשה הזנות לא רק אם היא מקיימת יחסים עם איש אחר, אלא גם אם היא נמלטת מחדר הכלות ונראית. היא רשאית להיראות (לגלות את עצמה) רק לאביה, לאמה, למשרת (חבר) החתן ולחתן. רק אלה רשאים להיכנס אל חדר הכלות על בסיס יומי. אחרים ישתוקקו לשמוע את קולה או ליהנות מבשמה (ניחוח שמן משיחה). יוזנו ככלבים מן הפירורים הנופלים מן השולחן. רק מי שהם מן החתן שייכים עם הכלה בחדר הכלות. איש לא יוכל לראות את החתן או את הכלה אלא אם ייעשה אחד כמותם.

120. כאשר הורשה אברהם (שמח בראותו מה שהיה) לראות (את האמת), הוא מל את בשר העורלה כדי להראות לנו שנכון (הכרחי) לוותר על (להמית) בשר העולם הזה.

121. כל עוד קרבי האדם כלולים, האדם חי ובריא. אם קרביו נחשפים והוא מוצא מעיו, האדם ימות. כך הוא עם עץ. אם שורשיו מכוסים הוא יחיה ויגדל; אך אם שורשיו נחשפים העץ ייבש וימות. כך הוא עם כל הנולד אל העולם הזה. כך הוא עם כל הנגלה (הנראה) והנסתר (הבלתי־נראה). כל עוד שורשי הרע נסתרים, הוא חזק, אך משנחשף הרע הוא נהרס והוא מת. לכן הדבר אומר: «כבר הונח הגרזן על שורש העץ». הוא לא רק יכרות את העץ, כי זה יאפשר לו לנבוט שוב, הגרזן ירד אל האדמה ויבקע את השורש עצמו. ישוע עקר מה שאחרים רק כרתו חלקית. יעמיק כל אחד מאתנו, עד שורש הרע אשר בלבו ויעקור אותו בשורשיו. אם רק נכיר את הרע נוכל לעקור אותו. אולם אם הרע נשאר בלתי־מוכר, הוא ישתרש בתוכנו ויניב את פריו בלבותינו. הוא יעשה את הרע לאדוננו ואנו נהיה עבדיו. הרע לוקח אותנו בשבי, וכופה אותנו לעשות מה שאיננו רוצים לעשות. הרע מאלץ אותנו לא לעשות מה שעלינו לעשות. בעודו בלתי־מוכר, הוא מניע אותנו.

122. הבורות היא אם כל הרע. הרע מסתיים בבלבול ובמוות. האמת היא כבורות. אם היא נסתרת היא נחה בתוך עצמה, אך כאשר היא נגלית היא מוכרת והיא חזקה מן הבורות והטעות. האמת מנצחת ומשחררת אותנו מן הבלבול. הדבר אמר: «תדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם». הבורות מבקשת לעשותנו עבדיה אך הידע הוא חירות. בהכירנו את האמת, נמצא את פירות האמת בלבותינו. אם נצטרף אל האמת נתמלא.

123. עתה, יש לנו את הדברים הנראים (הבריות) של הבריאה ואנו אומרים שהדברים הנראים (הבריות) הם החזקים והמכובדים, אך הדברים הבלתי־נראים הם החלשים ובלתי־ראויים לתשומת לבנו. טבע האמת שונה. בה, הדברים הנראים (הבריות) חלשים ושפלים, אך הבלתי־נראים הם החזקים והמכובדים. חכמת יהוה הבלתי־נראה אינה יכולה להתוודע לנו אלא אם הוא לובש צורה נראית בדרכים שאנו רגילים אליהן. אך סודות האמת נגלים, בטיפוסים ובסמלים, אך חדר הכלות נסתר כפי שהוא עם קדוש הקדושים.

124. מסך המקדש הסתיר תחילה כיצד שלט יהוה בבריאה. משנקרע המסך והדברים שבפנים (קדוש הקדושים) נתגלו, הבית היה להיעזב, להינטש ולהיהרס. אך כל האלוהות (ראש־האל) הייתה לעזוב, לא אל קדשי הקדושים, כי היא לא הייתה מסוגלת להתמזג עם האור ולא להתאחד עם המלאות השלמה. היא הייתה להיות תחת כנפי הצלב, בזרועותיו הפתוחות. זו התיבה אשר תהיה לנו לתשועה כאשר הרס המים ישתלט (ישיג) עליהם.

125. מי שמן שבט הכהונה יוכלו להיכנס פנימה ממסך המקדש יחד עם הכהן הגדול. זה סומל בעובדה שהמסך לא נקרע רק למעלה, (אלא נקרע מלמעלה עד למטה). אילו נקרע רק למעלה הוא היה נגלה רק למי שמלמעלה (מן הממלכה העליונה). אילו נקרע רק למטה הוא היה נגלה רק למי שמלמטה (הממלכה התחתונה). אך הוא נקרע מלמעלה עד למטה. לכן המסך הוא הנפלא ביותר. כי לנו אשר למטה מהם, כדי שנוכל להיכנס אל סוד האמת, וחסרי־ערך. הם ענווים ובלתי־שלמים לעומת התפארת השלמה. זו תפארת התפארות וכוח הכוחות. דרכה נפתח לנו השלם והיא מכילה את סודות האמת. יתר על כן, קדשי הקדושים נתגלו ונפתחו, וחדר הכלות הזמין אותנו פנימה.

126. כל עוד הרע נסתר, ואינו מטוהר לחלוטין מקרב ילדי רוח הקודש, הוא נשאר איום אפשרי. הילדים יכולים להיות משועבדים בידי היריב, אך כאשר האור השלם ייראה, הוא ישפוך את שמן משיחה על ובתוך זה, והעבדים ישתחררו והעבדים ייפדו.

127. כל צמח שלא נזרע בידי אבי שבשמים ייעקר מן השורש. מי שהיו מנוכרים יתאחדו והריקים יתמלאו.

128. כל הנכנס אל חדר הכלות ידליק (ייוולד בתוך) את האור. זה כנישואין, המתקיימים בלילה. האש בוערת ונראית בחושך אך כבה לפני הבוקר. סודות (סקרמנטי) הנישואין מתגשמים באור היום, ואור זה לעולם אינו מת.

129. אם אחד נעשה ילד של חדר הכלות, הוא יקבל את האור. אם אחד אינו מקבל אותו במקום הזה, הוא לא יוכל לקבל אותו בשום מקום אחר. מי שקיבל את האור הזה לא ייראה ולא ייתפס. איש בעולם לא יוכל להפריע לו. כאשר הוא עוזב את העולם הוא כבר קיבל את האמת בטיפוסים ובסמלים. העולם נעשה נצח, כי בעבורו המלאות היא נצחית. היא נגלית רק למין אדם זה. האמת אינה נסתרת בחושך או בלילה. האמת נסתרת ביום שלם ובאור קדוש.