צוואת גד

צַוָּאַת גָּד, הַבֵּן הַתְּשִׁיעִי לְיַעֲקֹב וּלְזִלְפָּה.

פרק 1

1 1 העתק צוואת גד, הדברים אשר דיבר אל בניו, במאה וחמש 2 ועשרים שנה לחייו, לאמור להם: שמעו, בני, אני הייתי הבן התשיעי שנולד ליעקב; 3 והייתי גיבור בשמירת הצאן. על כן שמרתי בלילה את הצאן; וכאשר בא האריה, או הזאב, או כל חיה פראית אל המכלאה, רדפתי אחריה, ובהשיגי אותה 4 תפסתי את רגלה בידי והשלכתיה כמרחק זריקת אבן, וכך הרגתיה. ויוסף אחי רעה את הצאן עמנו למעלה משלושים יום, ובהיותו צעיר, חלה 5 מחמת החום. ושב לחברון אל אבינו, אשר השכיב אותו לידו, 6 כי אהב אותו מאד. ויוסף אמר לאבינו כי בני זלפה ובלהה הורגים את מיטב הצאן ואוכלים אותם בניגוד לשיפוט ראובן ויהודה. 7 כי הוא ראה כי הצלתי טלה מפי דוב, והמתתי את הדוב; אך 8 הרגתי את הטלה, בצערי עליו כי לא יוכל לחיות, ואכלנו אותו. ו־9 בענין זה כעסתי על יוסף עד היום אשר נמכר. ורוח השנאה היתה בי, ולא חפצתי לא לשמוע על יוסף באזני, ולא לראותו בעיני כי הוא הוכיח אותנו בפנינו באמרו כי אכלנו מן הצאן בלי יהודה. כי כל אשר סיפר לאבינו, האמין לו.

פרק 2

2 1 אני מתוודה עתה על חטאי, בני, כי פעמים רבות חפצתי להרגו, כי שנאתיו מ־2 לבי. ועוד שנאתיו יותר בעבור חלומותיו; וחפצתי ללקק אותו מארץ החיים, כאשר ילקק שור את עשב השדה. 3 לכן אני ושמעון מכרנו אותו לישמעאלים [בעד שלושים כסף זהב, ועשרה מהם החבאנו, והראינו את העשרים לאחינו] 4 וכך בחמדנות נטינו להרגו. 5 ויהוה אבותי הציל אותו מידי, למען לא אעשה עוולה בישראל.

פרק 3

3 1 ועתה, בני, שמעו לדברי האמת לעשות צדקה, ואת כל תורת עליון, ואל תתעו ברוח השנאה, כי רעה היא בכל מעשי 2 האנשים. כל אשר יעשה אדם, השונא מתעב אותו: ואף אם אדם עושה את תורת יהוה, לא ישבח אותו; אף אם אדם ירא את יהוה, ומתענג בצודק, 3 לא יאהב אותו. הוא מבזה את האמת, הוא מקנא במשגשג, הוא מקבל לשון הרע, הוא אוהב גאוה, כי השנאה מעוורת את נפשו; כפי שגם אני אז הבטתי ביוסף.

פרק 4

4 1 הישמרו אפוא, בני, מן השנאה; כי היא עושה עוולה אף כנגד יהוה עצמו. 2 כי לא תשמע את דברי מצוותיו על אהבת הרע, 3 ותטא כנגד יהוה. כי אם אח יכשל, היא מתענגת מיד להכריז זאת לכל האנשים, ודוחקת כי יישפט על כך, ויענש ויומת. 4 ואם הוא עבד היא מסיתה אותו כנגד אדוניו, ובכל צרה היא זוממת נגדו 5 אם אפשר כי יומת. כי השנאה פועלת עם הקנאה גם כנגד המשגשגים: כל עוד היא שומעת על הצלחתם או רואה אותה, היא תמיד נמקה. 6 כי כשם שהאהבה תחיה אף את המתים, ותשיב את הנידונים למות, כך השנאה תהרוג את החיים, ואת אלה שחטאו חטא קל לא תתן לחיות. 7 כי רוח השנאה פועלת יחד עם השטן, בחיפזון רוח, בכל הדברים למות האנשים; אך רוח האהבה פועלת יחד עם תורת יהוה באורך־רוח לתשועת האנשים.

פרק 5

5 1 השנאה אפוא רעה, כי היא נצמדת תמיד לשקר, בדברה נגד האמת; והיא עושה דברים קטנים ל־[ממשיך בטור הימני]

[הטור הימני]

[5 1 המשך] גדולים, ועושה את האור חושך, וקוראת למתוק מר, ומלמדת דיבה, ומציתה כעס, ומעוררת מלחמה, ואלימות וכל חמדנות; 2 היא ממלאה את הלב רעות ורעל שטני. את הדברים האלה אני אומר לכם מניסיון, בני, למען תגרשו את השנאה, אשר מן השטן, ותדבקו ב־3 אהבת יהוה. צדקה מגרשת שנאה, ענוה משמידה קנאה. כי הצדיק והענו מתבייש לעשות עוול, בהיותו מוכח לא מאחר, כי אם מלבו שלו, 4 כי יהוה מביט ביצרו. הוא אינו מדבר נגד איש קדוש, כי יראת 5 יהוה גוברת על השנאה. כי ביראו פן יעליב את יהוה, לא יעשה עוול לשום 6, 7 אדם, אף לא במחשבה. את הדברים האלה למדתי לבסוף, אחרי שהתחרטתי על יוסף. כי חרטה אמיתית כדרך יראת־שמים [משמידה בורות, ו־]מגרשת את החושך, ו־8 מאירה את העינים, ונותנת דעת לנפש, ומובילה את הדעת לתשועה. ו־9 הדברים אשר לא למדה מאדם, היא יודעת על ידי חרטה. כי יהוה הביא עלי מחלת כבד; ואלמלא עזרו לי תפילות יעקב אבי, כמעט 10 לא נכשל אלא שנפשי היתה יוצאת. כי בדברים אשר אדם עובר, בהם גם 11 הוא נענש. יען אפוא כי כבדי היה חסר־רחמים כנגד יוסף, גם בכבדי סבלתי בלי רחמים, ונשפטתי אחד עשר חודש, כל אותו זמן אשר כעסתי על יוסף.

פרק 6

6 1 ועתה, בני, אני מצוה אתכם, אהבו כל אחד את אחיו, והסירו שנאה מ־2 לבבכם, אהבו איש את רעהו במעשה, ובדיבור, ובנטיית הנפש. כי בנוכחות אבי דיברתי בשלום אל יוסף; וכאשר יצאתי, רוח השנאה החשיכה את דעתי, ועוררה את נפשי להרגו. 3 אהבו אפוא איש את רעהו מן הלב; ואם אדם יחטא לך, הוצא את רעל השנאה ודבר אליו בשלום, ובנפשך אל תחזיק ערמה; ואם יתוודה ויתחרט, סלח לו. 4 אך אם יכחיש, אל תיכנס עמו בכעס, פן בלוקחו את הרעל ממך יתחיל 5 להישבע וכך תחטא — כפליים. [אל ישמע איש אחר את סודותיך בהיותך במריבה משפטית, פן יבוא לשנוא אותך ויהיה אויבך, ויעשה חטא גדול נגדך; כי 6 פעמים רבות הוא מדבר אליך בערמה או מתעסק בך בכוונה רעה.] ואף אם יכחיש ובכל זאת תהיה לו תחושת בושה בהיותו מוכח, הנח מלהוכיחו. כי המכחיש עשוי להתחרט כדי לא לעוול אותך שוב; כן, הוא עשוי גם לכבד אותך, ו[יירא 7 ו]יהיה בשלום עמך ואם הוא חסר־בושה ומתמיד בעוולתו, אף אז סלח לו מן הלב, והנח ליהוה את הנקמה.

פרק 7

7 1 אם אדם משגשג יותר ממך, אל תתרגז, כי אם התפלל גם בעבורו, למען תהיה לו 2 שגשוג מושלם. כי כך ראוי לך. ואם יתעלה עוד, אל תקנא בו, בזכרך כי כל בשר ימות; והגש שבח ליהוה, הנותן דברים טובים ו־3 מועילים לכל האנשים. חפש את משפטי יהוה, ודעתך תנוח ותהיה בשלום. 4 ואף אם אדם יתעשר באמצעים רעים, אף כעשו, אחי אבי, אל תקנא; כי אם המתן ל־5 סוף יהוה. כי אם הוא לוקח (מאדם) עושר שהושג באמצעים רעים 6 הוא סולח לו אם יתחרט, אך מי שאינו מתחרט נשמר לעונש נצחי. כי העני, אם בהיותו חופשי מקנאה הוא מוצא חן בעיני יהוה בכל הדברים, מבורך הוא מעל כל האנשים, כי 7 אין בו את יגיעת אנשי ההבל. הסירו אפוא קנאה מנפשותיכם, ואהבו איש את רעהו ביושר לב.

פרק 8

8 1 עשו אפוא גם אתם: ספרו את הדברים האלה לבניכם, למען יכבדו את יהודה ולוי, כי מ־2 הם יקים יהוה תשועה לישראל. [כי ידעתי כי באחרונה יסורו בניכם ממנו, וילכו בכל רשעה, וצרה ושחיתות לפני יהוה.] 3 וכאשר נח מעט, אמר שוב; בני, שמעו

[הטור השמאלי — צוואת גד הסתיימה]

[8 3 המשך] לאביכם, וקברו 4, 5 אותי ליד אבותי. ויקבץ את רגליו, וישן בשלום. ואחרי חמש שנים העלו אותו לחברון, ושמו אותו עם אבותיו.