צוואת יוסף

צַוָּאַת יוֹסֵף, הַבֵּן הָאַחַד־עָשָׂר לְיַעֲקֹב וּלְרָחֵל.

פרק 1

1 1 העתק צוואת יוסף. כאשר עמד למות קרא את בניו ואת אחיו יחד, ואמר להם:— 2 אחי ובני, שמעו ליוסף אהוב ישראל. הטו אוזן, בני, אל אביכם. 3 ראיתי בחיי קנאה ומוות. אך לא סטיתי, אלא עמדתי באמת יהוה. 4 אחי אלה שנאו אותי, אך יהוה אהב אותי: הם ביקשו להורגני, אך יהוה אבותי שמר עלי. הם הורידו אותי לבור, ועליון העלה אותי שוב. 5 נמכרתי לעבדות, ויהוה הכול שחרר אותי: נלקחתי לשבי, וידו החזקה הושיעה לי. הייתי מוקף רעב, ויהוה עצמו הזין אותי. 6 הייתי לבדי, ויהוה ניחם אותי: הייתי חולה, ויהוה ביקר אותי: הייתי בבית הסוהר, ויהוה שלי הראה לי חסד; בכבלים, והוא שחרר אותי; 7 הושמצתי, והוא טען את טענתי; דיברו עלי במרירות המצרים, והוא הציל אותי; קינאו בי עבדי־רעי, והוא רומם אותי.

2 1, 2 ושר הצבא הזה של פרעה הפקיד בידי את ביתו. ונאבקתי באשה חסרת בושה, אשר דחקה בי לעבור עמה; אך יהוה ישראל אבי הציל אותי מן 3 הלהבה הבוערת. הושלכתי לבית הסוהר, הוכיתי, לעגו לי; אך יהוה נתן לי למצוא רחמים בעיני שומר בית הסוהר. 4 כי יהוה אינו עוזב את יראיו, לא בחושך, ולא בכבלים, ולא בצרות, ולא במצוקות. 5 כי יהוה אינו מתבייש כאדם, ולא כבן אדם הוא מפחד. ולא כילוד־ארץ הוא [חלש או] נבהל. 6 אך בכל הדברים האלה הוא נותן הגנה, ובדרכים שונות הוא מנחם, (אף) שלזמן קצר הוא מסתלק כדי לנסות את נטיית הנפש. 7 בעשרה ניסיונות הוא הראה אותי נאמן, ובכולם עמדתי; כי הסיבולת היא קסם חזק, והסבלנות נותנת דברים טובים רבים.

פרק 3

3 1 כמה פעמים איימה עלי האשה המצרית במוות! כמה פעמים מסרה אותי לעונש, ואז קראה לי שוב ואיימה עלי, וכאשר לא רציתי להתחבר 2 עמה, אמרה לי: אתה תהיה אדון לי, ולכל אשר בביתי, אם תיתן את עצמך 3 לי, ותהיה כאדוננו. אך זכרתי את דברי אבי, ונכנסתי 4 לחדרי, ובכיתי והתפללתי אל יהוה. וצמתי באותן שבע שנים, ונראיתי למצרים כמי שחי בעדינות, כי הצמים בעבור יהוה מקבלים יופי פנים. 5 ואם אדוני היה מחוץ לבית, לא שתיתי יין; ולא שלושה ימים לקחתי את מזוני, אלא 6 נתתי אותו לעניים ולחולים. וביקשתי את יהוה מוקדם, ובכיתי על האשה המצרית מממפיס, כי בלי הרף הטרידה אותי, כי גם בלילה באה אלי בתואנה לבקר אותי. 7 ומפני שלא היה לה בן זכר העמידה פנים שהיא רואה בי בן, וכך התפללתי אל יהוה, והיא ילדה בן זכר. 8 וזמן מה חיבקה אותי כבן, ולא ידעתי זאת; אך אחר כך, ביקשה למשוך אותי 9 לזנות. וכאשר הבחנתי בכך הצטערתי עד מוות; וכאשר יצאה, שבתי לעצמי, וקוננתי עליה ימים רבים, כי הכרתי את ערמתה ואת מרמתה. 10 והכרזתי לה את דברי עליון, אולי תשוב מתאוותה הרעה.

פרק 4

4 1 לעתים קרובות, אפוא, חינפה לי בדברים כאיש קדוש, ובערמה בדיבורה שיבחה את 2 פרישותי לפני בעלה, בעודה רוצה ללכוד אותי כאשר היינו לבדנו. כי היא שיבחה אותי בגלוי כפרוש, ובסתר אמרה לי: אל תפחד מבעלך; כי הוא משוכנע בעניין 3 פרישותך: כי אף אם יספר לו איש עלינו, הוא לא יאמין. בגלל כל הדברים האלה שכבתי על הארץ, והתחננתי ליהוה שיהוה יציל אותי מן 4 מרמתה.

[4, הושלם] וכאשר לא השיגה דבר בכך, באה שוב אלי בתואנת 5 הוראה, כדי שתלמד את דבר יהוה. ואמרה לי: אם רצונך שאעזוב את אלילי, שכב עמי, ואשכנע את בעלי לעזוב את אליליו, ו־6 נלך בחוק יהוה שלך. ואמרתי לה: יהוה אינו רוצה שאלה היראים אותו יהיו בטומאה, ואינו חפץ במנאפים, 7 אלא באלה המתקרבים אליו בלב טהור ובשפתיים טהורות. אך היא שתקה, 8 וחמדה להשלים את רצונה הרע. ונתתי את עצמי עוד יותר לצום ולתפילה, שיהוה יציל אותי ממנה.

פרק 5

5 1 ושוב, בזמן אחר אמרה לי: אם לא תנאף, אהרוג את 2 בעלי ברעל; ואקח אותך לי לבעל. אז, כאשר שמעתי זאת, קרעתי את בגדי, ואמרתי לה: אשה, יראי את יהוה, ואל תעשי 3 את המעשה הרע הזה, פן תושמדי 3; כי דעי באמת שאכריז את מזימתך זו לכל בני האדם. אז, בהיותה 4 מפחדת, התחננה שלא אכריז את המזימה הזו. והיא הלכה והרגיעה אותי במתנות, ושלחה לי כל תענוג של בני האדם.

6 1, 2 ואחר כך שלחה לי מזון מעורב בכשפים. וכאשר בא הסריס אשר הביא אותו, הרמתי את עיני וראיתי איש נורא נותן לי עם הצלחת חרב, ו־3 הבחנתי שמזימתה (שלה) היתה לפתות אותי. וכאשר יצא בכיתי, ולא 4 טעמתי מאותו מזון או מכל מזון אחר שלה. אז אחרי יום אחד באה אלי וראתה את המזון, 5 ואמרה לי: מדוע לא אכלת ממנו? ואמרתי לה: מפני שמילאת אותו בכשפים ממיתים; וכיצד אמרת: איני מתקרבת 6 לאלילים, אלא ליהוה בלבד. עתה אפוא דעי שיהוה אבי גילה לי במלאכו את רשעותך, ושמרתי אותו כדי להוכיח אותך, אולי תראי ותשובי. 7 אך כדי שתלמדי שלרשעת הרשעים אין כוח על אלה העובדים את יהוה בפרישות, ראה אקח ממנו ואוכל לפניך. וכך אמרתי, והתפללתי כך: יהוה אבותי ומלאך אברהם, היה עמי; ואכלתי. 8 וכאשר ראתה זאת נפלה על פניה לרגלי, בוכה; והקמתי אותה והוכחתי אותה. והיא הבטיחה שלא לעשות עוד את העוון הזה.

פרק 7

7 1 אך לבה עוד היה נתון לרע, והיא הביטה סביב כיצד ללכוד אותי, ובאנחה עמוקה נעשתה מדוכדכת, אף שלא היתה חולה. 2 וכאשר ראה אותה בעלה, אמר לה: מדוע נפלו פניך? ואמרה לו: יש לי כאב בלבי, ואנחות רוחי מדכאות אותי; וכך 3 הוא ניחם אותה, שלא היתה חולה. אז, בהתאם לכך, בתפיסת הזדמנות, מיהרה אלי בעוד בעלה בחוץ, ואמרה לי: אתלה את עצמי, או אשליך את עצמי מעל צוק, 4 אם לא תשכב עמי. וכאשר ראיתי שרוח בליעל מטרידה אותה, התפללתי אל יהוה, ואמרתי לה: מדוע, אשה אומללה, את טרודה ומופרעת, עיוורת בחטאים? זכרי שאת הורגת את עצמך. אסטהו, פילגש בעלך, [יריבתך], 6 תכה את ילדיך, ואת תשמידי את זכרך מן הארץ. ואמרה לי: הנה, אפוא אתה אוהב אותי; יספיק לי זאת: רק השתדל בעבור חיי וילדי, ו־7 אני מצפה שאהנה גם מרצוני. אך אמרתי לה: כי אם נפל איש לפני תשוקת רצון רע ונעשה משועבד לה, כמו שהיא, כל אשר ישמע בעניין אותה תשוקה, הוא מקבל אותו מתוך מבט לרצונו הרע.

פרק 8

8 1 אני מכריז, אפוא, לכם, בני, שהיתה זו כשעה השישית כאשר היא הלכה ממני; וכרעתי לפני יהוה כל היום, וכל הלילה; ולפנות בוקר קמתי, בוכה 2 תוך כדי והתפללתי לשחרור ממנה. לבסוף, אפוא, היא אחזה בבגדי, ומשכה אותי בכוח לקיים עמה קשר. 3 כאשר, אפוא, ראיתי שבשיגעונה היא מחזיקה חזק בבגדי, השארתי אותו מאחור, וברחתי ערום. 4 ובאחיזתה בבגד האשימה אותי בשקר, וכאשר בא בעלה השליך אותי לבית הסוהר בביתו; ולמחרת הלקה אותי ושלח אותי לבית הסוהר של פרעה. 5 וכאשר הייתי בכבלים, האשה המצרית היתה מדוכאת בצער, ובאה ושמעה כיצד אני מודה ליהוה ומזמר בשבחים במשכן החושך, ובקול שמח שמחתי, ופיארתי את יהוה שלי על שניצלתי מתאוותה החושנית של האשה המצרית.

פרק 9

9 1 ולעתים קרובות שלחה אלי לאמור: הסכם למלא את רצוני, ואשחרר אותך מכבליך, ואוציא אותך מן החושך. ולא אפילו במחשבה נטיתי 2 אליה. כי יהוה אוהב את מי שבמאורת רשעה משלב צום עם פרישות, יותר מאשר את האיש אשר בחדרי מלכים משלב מותרות עם רישיון. ואם איש חי בפרישות, ורוצה גם תפארת, ועליון יודע שזה מועיל לו, הוא מעניק זאת 3 גם לי. כמה פעמים, אף שהיתה חולה, ירדה אלי בזמנים בלתי צפויים, 5 והקשיבה לקולי כאשר התפללתי! וכאשר שמעתי את אנחותיה שתקתי. כי כאשר הייתי בביתה נהגה לחשוף את זרועותיה, ושדיה, ורגליה, כדי שאשכב עמה; כי היא היתה יפה מאוד, מעוטרת בפאר כדי לפתות אותי. ויהוה שמר עלי ממזימותיה.

10 1, 2 אתם רואים, אפוא, בני, כמה דברים גדולים עושה הסבלנות, ותפילה עם צום. אז גם אתם, אם תלכו אחרי פרישות וטהרה בסבלנות ובתפילה, בצום בענוות 3 לב, יהוה ישכון בקרבכם, כי הוא אוהב פרישות. ובכל מקום שעליון שוכן, אף אם קנאה, או עבדות, או השמצה פוגעת (באיש), יהוה השוכן בו, בעבור פרישותו לא רק מציל אותו מן הרע, אלא גם מרומם אותו כמו אותי. 4, 5 כי בכל דרך האיש מתרומם, או במעשה, או בדבר, או במחשבה. אחי ידעו כיצד אבי אהב אותי, ואף על פי כן לא התרוממתי במחשבתי: אף שהייתי ילד, 6 היתה בי יראת יהוה בלבי; כי ידעתי שכל הדברים יחלפו. ולא התרוממתי (נגדם) בכוונה רעה, אלא כיבדתי את אחי; ומתוך כבוד להם, אף כאשר נמכרתי, נמנעתי מלספר לישמעאלים שאני בן יעקב, איש גדול וחזק.

פרק 11

11 1 גם אתם, בני, החזיקו ביראת יהוה בכל מעשיכם לנגד עיניכם, וכבדו 2 את אחיכם. כי כל העושה את חוק יהוה יאהב אותו. וכאשר באתי אל האינדוקולפיטים עם הישמעאלים, הם שאלו אותי, לאמור: האם אתה עבד? ו־3 אמרתי שאני עבד יליד־בית, כדי שלא אביש את אחי. והבכור שבהם אמר לי: אינך עבד, כי אפילו מראיך מגלה זאת. אך 4 אמרתי שאני עבדם. ועתה כאשר באנו למצרים הם רבו עלי, מי מהם 5 יקנה אותי ויקח אותי. לכן נראה טוב לכולם שאשאר במצרים 6 עם סוחר מסחרם, עד אשר ישובו בהביאם סחורה. ויהוה 7 נתן לי חן בעיני הסוחר, והוא הפקיד בידי את ביתו. ויהוה בירך 8 אותו באמצעותי, והגדיל אותו בזהב ובכסף ובעבדי בית. והייתי עמו שלושה חודשים וחמישה ימים.

פרק 12

12 1 ובאותו זמן בקירוב ירדה האשה הממפית, אשת פנטפרי, במרכבה, ב־2 פאר גדול, כי שמעה מסריסיה עלי. וסיפרה לבעלה שהסוחר התעשר באמצעות עברי צעיר, והם אומרים שהוא בוודאי 3 נגנב מארץ כנען. עתה, אפוא, עשה משפט ל

[12, הושלם] אותו, וקח את הנער לביתך; כך יברך אותך יהוה העברים, כי חן מן השמים עליו.

פרק 13

13 1 ופנטפריס השתכנע מדבריה, וציוה להביא את הסוחר, ואמר לו: מהו זה שאני שומע עליך, שאתה גונב אנשים מארץ 2 כנען, ומוכר אותם לעבדים? אך הסוחר נפל לרגליו, והתחנן אליו, לאמור: 3 אני מפציר בך, אדוני, איני יודע מה אתה אומר. ופנטפריס אמר לו: מנין, אפוא, העבד העברי? ואמר: הישמעאלים הפקידו אותו בידי עד אשר ישובו. 4 אך הוא לא האמין לו, אלא ציווה להפשיט אותו ולהכות אותו. וכאשר עמד 5 על דברו זה, אמר פנטפריס: יובא הנער. וכאשר הובאתי, השתחוויתי 6 לפנטפריס (כי הוא היה שלישי בדרגת שרי פרעה). והוא לקח אותי בנפרד 7 ממנו, ואמר לי: האם אתה עבד או חופשי? ואמרתי: עבד. ואמר: 8 של מי? ואמרתי: של הישמעאלים. ואמר: כיצד נעשית עבדם? ו־9 אמרתי: הם קנו אותי מארץ כנען. ואמר לי: באמת אתה משקר; ומיד ציווה להפשיט אותי ולהכות אותי.

פרק 14

14 1 ועתה האשה הממפית הביטה דרך חלון בי בעודי מוכה, כי ביתה היה קרוב, ושלחה אליו לאמור: משפטך אינו צודק; כי אתה מעניש 2 איש חופשי אשר נגנב, כאילו היה עבריין. וכאשר לא שיניתי את דברי, אף שהוכיתי, הוא ציווה לאסור אותי, עד אשר, אמר, יבואו בעלי 3 הנער. והאשה אמרה לבעלה: מדוע אתה עוצר את 4 השבוי והנער המיוחס בכבלים, אשר ראוי יותר לשחררו, ולשרת אותו? כי 5 היא רצתה לראות אותי מתוך רצון לחטא, אך אני הייתי בור בעניין כל הדברים האלה. והוא אמר לה: אין זה מנהג המצרים לקחת את אשר שייך לאחרים לפני 6 שניתנת הוכחה. זאת, אפוא, אמר בעניין הסוחר; אך באשר לנער, עליו להיאסר.

פרק 15

15 1 ועתה אחרי עשרים וארבעה ימים באו הישמעאלים; כי שמעו שיעקב אבי 2 התאבל הרבה עלי. והם באו ואמרו לי: כיצד אמרת שאתה עבד? והנה, למדנו שאתה בן איש חזק בארץ 3 כנען, ואביך עוד מתאבל עליך בשק ובאפר. כאשר שמעתי זאת נמסו מעי ולבי נמס, ורציתי מאוד לבכות, אך התאפקתי, כדי שלא אביש את אחי. ואמרתי להם, איני יודע, אני עבד. 4, 5 אז, אפוא, הם נועצו למכור אותי, כדי שלא אימצא בידיהם. כי הם פחדו מאבי, פן [יבוא ו] יעשה בהם נקמה חמורה. כי הם 6 שמעו שהוא חזק עם יהוה ועם בני אדם. אז אמר הסוחר להם: שחררו 7 אותי ממשפט פנטיפרי. והם באו וביקשו ממני, לאמור: אמור שנקנית על ידינו בכסף, והוא ישחרר אותנו.

פרק 16

16 1 ועתה אמרה האשה הממפית לבעלה: קנה את הנער; כי אני שומעת, אמרה, שהם מוכרים אותו. 2 ומיד שלחה סריס אל 3 הישמעאלים, וביקשה מהם למכור אותי. אך מפני שהסריס לא הסכים לקנות אותי (במחירם) הוא שב, לאחר שניסה אותם, והודיע לגבירתו שהם ביקשו מחיר גדול בעבור עבדם. 4 ושלחה סריס אחר, לאמור: אף אם ידרשו שתי מינות, תן להם, אל תחסוך את הזהב; רק קנה את הנער, והבא אותו אלי. 5 אז הלך הסריס ונתן להם שמונים מטבעות זהב, וקיבל אותי; אך לאשה המצרית אמר: נתתי מאה. 6 ואף שידעתי (זאת) שתקתי, פן יבוש הסריס.

פרק 17

17 1 אתם רואים, אפוא, בני, אילו דברים גדולים סבלתי כדי שלא אביש את אחי 2. גם אתם, אפוא אהבו זה את זה, ובארך־אפים הסתירו זה את חטאי זה 3. כי יהוה שמח באחדות אחים, ובמטרת לב אשר חפץ 4 באהבה. וכאשר באו אחי למצרים הם למדו שהשבתי להם את 5 כספם, ולא הוכחתי אותם, וניחמתי אותם. ואחרי מות יעקב אבי אהבתי אותם יותר בשפע, וכל הדברים אשר ציווה עשיתי מאוד 6 בשפע בעבורם. ולא נתתי להם להיצר בדבר הקטן ביותר; וכל אשר 7 היה בידי נתתי להם. ובניהם היו בני, ובני כעבדיהם; וחייהם היו חיי, וכל סבלם היה סבלי, וכל מחלתם 8 היתה חולי שלי. ארצי היתה ארצם, ועצתם עצתי. ולא התרוממתי בקרבם בגאווה בגלל תפארתי העולמית, אלא הייתי בקרבם כאחד הקטנים.

פרק 18

18 1 אם גם אתם, אפוא, תלכו במצוות יהוה, בני, הוא ירומם אתכם שם, 2 ויברך אתכם בדברים טובים לעולם ועד. ואם איש יבקש לעשות לכם רע, 3 עשו לו טוב, והתפללו בעבורו, ותיגאלו מיהוה מכל רע. [כי], ראו, אתם רואים שמתוך ענוותי וארך־אפי לקחתי לאשה את בת כוהן הליופוליס. ומאה כישרונות זהב ניתנו לי עמה, ויהוה עשה 4 אותם לשרת אותי. והוא נתן לי גם יופי כפרח מעבר ליפים בישראל, ושמר עלי עד זקנה בכוח וביופי, כי הייתי דומה בכל הדברים ליעקב.

פרק 19

19 1 שמעו, אפוא, את חזוני אשר ראיתי. 2 ראיתי שנים־עשר צבאים אוכלים. ותשעה מהם נפוצו. ועתה השלושה נשמרו, אך למחרת גם הם נפוצו. 3 וראיתי שהשלושה צבאים נעשו שלושה טלאים, והם צעקו אל יהוה, והוא הוציא אותם למקום פורח ומושקה היטב, אכן הוא הוציא אותם מחושך לאור. 4 ושם הם צעקו אל יהוה עד אשר התאספו אליהם תשעת הצבאים, והם נעשו כשנים־עשר כבשים, ואחרי זמן קצר הם גדלו ונעשו רבים 5 כעדרים. ואחרי הדברים האלה ראיתי והנה, שנים־עשר שוורים ינקו פרה אחת, אשר הפיקה ים של חלב, ושתו ממנו שנים־עשר העדרים ועדרים אין־ספור. 6 וקרני השור הרביעי עלו לשמים ונעשו כחומה לעדרים, ובין שתי הקרניים צמחה 7 קרן אחרת. וראיתי עגל שור אשר הקיף אותם שתים־עשרה פעמים, ונעשה עזרה לשוורים במלואם. 8 וראיתי בין הקרניים בתולה [לובשת בגד רב־צבעים, וממנה] יצא טלה; ומימינו (היה כאריה; ו) כל החיות וכל הזוחלים מיהרו (נגדו), והטלה התגבר 9 עליהם והשמיד אותם. והשוורים שמחו בגללו, והפרה [וה־10 צבאים] שמחו יחד עמם. והדברים האלה 11 חייבים להתקיים בעתם. עשו אפוא, בני, שמרו את מצוות יהוה, וכבדו את לוי ואת יהודה; כי מהם יקום לכם [שה יהוה, הנושא את חטא העולם] אחד המושיע [את כל הגויים ו] את ישראל. 12 כי מלכותו היא מלכות עולם, אשר לא תחלוף; אך מלכותי בקרבכם תבוא לקצה כסוכת שומר, אשר אחרי הקיץ נעלמת.

פרק 20

20 1 כי אני יודע שאחרי מותי המצרים יענו אתכם, אך יהוה ינקום אתכם, ו־2 יביא אתכם אל אשר הבטיח לאבותיכם. אך אתם תעלו את עצמותי עמכם; כי כאשר עצמותי מועלות לשם, יהוה יהיה עמכם באור, ובליעל יהיה בחושך עם המצרים. 3 והעלו את אסנת אמכם אל ההיפודרום, וליד רחל אמכם קברו אותה. 4, 5 ו

[יוסף סיים; אז צוואת בנימין מתחילה]

[20, הושלם] כאשר אמר את הדברים האלה פשט את רגליו, ומת בזקנה טובה. וכל ישראל התאבל עליו, וכל מצרים, באבל גדול. 6 וכאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם לקחו עמם את עצמות יוסף, וקברו אותו בחברון עם אבותיו, ושנות חייו היו מאה ועשר שנים.