מעשי השליחים פרק 29 (כתב־יד סוניני)

חיבורים עתיקים נוספים • פסוקים 1–26

מוחזק: תעתיק ערוך של השם הקדוש מתצלומי דוד פרקש של המקור המודפס — האנציקלופדיה של כתבי הקודש האבודים והדחויים (למפקין), העמודים המודפסים 505–507 (כתב־יד סוניני). שלם כפי שהודפס: המבוא (עמ' 505) והטקסט, פסוקים 1–26 (עמ' 506–507). הדפסה זו מסתיימת בפסוק 26 במילה 'אמן.' — אין פסוק 27; הפרק עומד שלם כפי שהודפס (אומת 2026-10-22).

Listen & Read — in your languages

David's design for this book: listen in one language while you read in another — hear the book in French while your eyes follow the Spanish, and the language teaches itself. The two choices below are independent.

Read in:

Each language edition carries this book as far as its translation has reached; where a translation is still in progress, that edition says so on its own page. The First Book of Adam and Eve carries the fully wired parallel reader — try it there.

Listen in: the audio edition

Chapters arrive with the audio edition.

Audio edition in preparation — no recorded audiobook of this book is held yet, in any language. When recordings are delivered they will play here, chapter by chapter (ebooks/audio/<language>/acts-chapter-29/001.mp3 …).

פסוק 4. ואיש לא עיכב את פאולוס, כי הוא העיד באומץ על יֵשׁוּעַ לפני המושלים ובקרב העם; והוא לקח עמו אחדים מן האחים אשר גרו עמו ברומא, והם עלו על ספינה באוסטיום, וברוחות נוחות הובאו בשלום אל מבטח (נמל?) של ספרד.

פסוק 5. ואנשים רבים התאספו מן הערים ומן הכפרים ומארץ ההרים, כי שמעו על שובם של השליחים ועל הנסים הרבים אשר עשה.

פסוק 6. ופאולוס הטיף בעוז בספרד, ואנשים רבים מאוד האמינו ושבו, כי ידעו כי הוא שליח שנשלח מאת יהוה.

פסוק 7. ובהימצא ספינה בארמוריקה המפליגה לבריטניה יצאו מספרד. פאולוס וחבורתו עברו לאורך החוף הדרומי והגיעו לנמל הנקרא רפינוס.

פסוק 8. וכאשר נפוצה השמועה למרחוק כי השליח נחת על חופם, באו לקראתו רבים מתושבי המקום, והם קיבלו את פאולוס בנימוס, והוא נכנס בשער המזרח של עירם, ונתאכסן בביתו של עברי, אחד מבני עמם.

פסוק 9. ולמחרת בא ועמד על הר לוד (כיום אתר קתדרלת סנט פאול), והעם נאסף אל השער והתכנס ברחוב הראשי, והוא הטיף להם את המשיח, והם האמינו בדבר ובעדותו של ישוע.

פסוק 10. ועם השקיעה נפלה רוח הקודש על פאולוס, והוא התנבא לאמור: «הנה בימים האחרונים יחיה יהוה השלום בערים, ויושביהן יימנו; ובמפקד השביעי של העם תיפקחנה עיניהם, ותפארת נחלתם תזהר לפניהם. עמים יעלו להשתחוות על ההר המעיד על סבלנותו ועל ארך־רוחו של עבד יהוה».

פסוק 11. ובימים האחרונים יצאו מירושלים הכרזות חדשות של הבשורה, ולבבות העם יתמלאו שמחה, והם יביטו ומעיין מים ייפתח, ולא תהיה עוד מחלה.

פסוק 12. בימים ההם יהיו מלחמות ושמועות מלחמה; ומלך יקום, וחרבו תהיה לרפואת העמים, והשלום אשר יעשה יעמוד, ותפארת ממלכתו תהיה לפלא בין שרים.

פסוק 13. ויהי כי אחדים מן הדרואידים באו אל פאולוס בחשאי והראו בטקסיהם ובמנהגיהם (להוכיח) כי הם מצאצאי היהודים אשר נמלטו מן השעבוד בארץ מצרים, והשליח האמין לדברים האלה, ונתן להם את נשיקת השלום.

פסוק 14. ופאולוס ישב בביתו שלושה חודשים, הוכיח את האמונה והטיף את המשיח בלי הרף.

פסוק 15. ואחרי הדברים האלה יצאו פאולוס ואחיו מרפינוס, והפליגו לאטיום שבגאליה.

פסוק 16. ופאולוס הטיף במצודות הרומאים ובקרב העם, ועודד את כל האנשים לשוב ולהתוודות על חטאיהם.

פסוק 17. ובאו אליו אחדים מן הבלגים לשאול אותו על התורה החדשה ועל האיש ישוע; ופאולוס פתח לפניהם את לבו וסיפר להם את כל הדברים אשר קרו לו, איך בא המשיח ישוע לעולם להושיע חוטאים; והם הלכו להם מתפלאים בינם לבין עצמם על הדברים אשר שמעו.

פסוק 18. ואחרי שהטיף ועמל הרבה, הלכו פאולוס וחבריו לעבודתו להלווטיה, ובאו אל הר פונטיוס פילטוס, שם השליך את עצמו מטה ראשון זה אשר דן את ישוע, וכך אבד באומללות.

פסוק 19. ומיד פרץ נחל שוטף מן ההר ושטף את גופו (אשר היה) שבור לרסיסים, אל תוך אגם.

פסוק 20. ופאולוס פרש את ידיו על המים והתפלל אל יהוה לאמור: הוי יהוה, תן אות לכל העמים כי כאן פונטיוס פילטוס, אשר דן את בנך היחיד, צלל מטה ראשון אל הבור.

פסוק 21. ובעוד פאולוס מדבר, הביטו והנה רעש גדול, ופני המים השתנו, והאגם קיבל צורה כשל בן האדם התלוי בייסורים על הצלב.

פסוק 22. וקול יצא מן השמים לאמור: אף פילטוס נמלט מן הזעם העתיד לבוא (ראו מוות שני, התגלות 21:8), כי רחץ את ידיו לפני ההמון בשפיכת דמו של ישוע.

פסוק 23. בגלל זאת, כאשר ראו פאולוס וההולכים עמו את הרעש ושמעו את קול המלאך, הם פיארו את יהוה ורוחם התחזקה מאוד.

פסוק 24. והם נסעו ובאו אל הר יוליוס, שם עמדו שני עמודים, אחד מימין ואחד משמאל, אשר הקים קיסר אוגוסטוס.

פסוק 25. ופאולוס התמלא רוח הקודש ועמד בין שני העמודים לאמור: אנשים ואחים, האבנים האלה אשר אתם רואים היום תעידנה על מסעי לכאן, ובאמת אני אומר, הן תעמודנה עד שפיכת הרוח על כל העמים, והדרך לא תיעכב בכל הדורות.

פסוק 26. והם יצאו ובאו לאיליריקום, בכוונתם לעבור דרך מקדוניה לאסיה, וחסד נמצא בכל הקהילות; והם הצליחו והיה להם שלום. אמן.

על מהדורה זו — מקור וחומר עריכתי

העמוד המודפס 505 — חומר מקדים: מבוא לכתב־יד סוניני

פרק 29 של מעשי השליחים

כתב־יד סוניני מכיל את תיאור מסעו של פאולוס לספרד ולבריטניה. המסמך, הנטען כחלק המסיים של «מעשי השליחים», מכסה חלק מן התקופה שלאחר שנתיים של ישיבת כפייה של פאולוס ברומא, בביתו השכור. הוא כתוב בסגנון מעשי השליחים שבתנ״ך ונקרא כהמשך.

כתב־היד נמצא משולב בעותק של מסעות סוניני בטורקיה וביוון, ונקנה במכירת הספרייה וחפציו של האדון הנכבד המנוח סר ג'ון ניופורט, ברונט, מאירלנד. סמל משפחתו של סר ג'ון היה חרוט על כריכת הספר. הוא היה ברשותו למעלה משלושים שנה. עם הספר היה מסמך מן הסולטן של טורקיה, המעניק לק. ס. סוניני רשות לנסוע בכל חלקי השלטונות העות'מאניים. המסמך תורגם בידי ק. ס. סוניני מכתב־יד יווני מקורי שנמצא בארכיונים בקונסטנטינופול, והוגש לו בידי הסולטן עבדול אחמנט.

(מעשי השליחים שבתנ״ך וספר יעקב הם שני ספרי הברית החדשה היחידים שאינם מסתיימים ב'אמן'. דבר זה הביא אחדים מחכמי התנ״ך להאמין שהם אינם שלמים בצורתם הנוכחית.)

במועד כלשהו בשלהי שנות ה־1700 ולפני 1800, פרסם ק.ס. סוניני את עותקו של מסעות סוניני בטורקיה וביוון. בשילוב בו היה עותק של כתב־היד שנמצא בארכיוני קונסטנטינופול והוגש לו בידי הסולטן עבדול אחמן. הוא נסע בימי מלכותו של לואי השישה־עשר, אשר מלך מ־1774 עד 1793. הוא פרסם את מסעותיו בין אותם שני תאריכים, 1774 ו־1793.

ראו «הערות מסמך» על הספר «האם ביקר השליח פאולוס בבריטניה?», מאת ר.וו. מורגן, זמין בהוצאת דולורס.

[הערה: שמו של הסולטן מאוית «עבדול אחמנט» בפסקה השנייה ו«עבדול אחמן» ברביעית — שניהם כפי שהודפסו.]

מעשי השליחים פרק 29 — הטקסט (פסוקים 1-26 בשלמותם — ההדפסה מסתיימת בפסוק 26, 'אמן.')

פסוק 1. פאולוס, מלא ברכת המשיח וגולש ברוח, יצא מרומא, לאחר שהחליט ללכת לספרד, כי חפץ לנסוע לשם זה זמן רב, וחשב גם ללכת משם לבריטניה.

פסוק 2. כי שמע בפניקיה כי אחדים מבני ישראל, סביב זמן שבי אשור, נמלטו בים אל «האיים הרחוקים» כפי שהכריז הנביא, והנקראים בידי הרומאים בריטניה.

פסוק 3. מאחר שישוע ציווה כי הבשורה תוטף למרחוק ולרוחב אל הגויים ואל הצאן האובדות של בית ישראל.